טיפול הומיאופתי וגירושין

ענו כל כך מהר לפני - שלא ראיתי את התשובות. שמחה על הקהילה התומכת המדהימה שמצאת לך כאן. ומודה לכולכן על התמיכה המדהימה שלכן ב ראויה לאהבה. בעיקר מתרגשת לראות כאן את עולם ומלואו - ואני יודעת שנשמע הזוי במקום בו את נמצאית ראויה לאהבה, אבל רואה אותך בהמשך ממקום מועצם ורגוע יושבת מול המחשב ומרגיעה עוד בחורה מדהימה שזקוקה לתמיכה שלך - מהמקום הכי יודע, של מי שעברה את זה - ויודעת שאפשר לצאת מחוזקים - להתמלא בעצמך, ולראות את ילדייך מאושרים.

.

ופתאם אני קולטת את המרגיעון: "שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך את מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו." אמן.

מיכל, תודה על ההסבר והתמיכה.

חשוב שתסבירי שאת מבקשת את הצו כיוון שהוא מפחיד אותך ומאיים עלייך - ושאת חשה איום קיומי ממשי.
הוא לא מפחיד אותי או מאיים על קיומי הפיסי (אולי הנפשי). הוא מאוד, מאוד מטריד את מנוחתי ופוגע בנפשם של הילדים כמו שתיארת. זה מספיק לצו הגנה ?

ראויה לאהבה,
קראתי עכשיו לראשונה את הדף ודמעות עלו בעיני.
מדהים לקרוא על ההתפתחויות.
מדהים לראות איך את מתחזקת מפעם לפעם.
את עושה עבודה טובה - תמשיכי כך. ההתעקשות שלך היום תסלול לך ולילדיך דרך לחיים נורמליים בעתיד.

ורק דבר אחד קטן - לגבי הגדול שרוצה לראות את אבא יום כן ויום לא. (ואבא רוצה גם "יום למה לא"..)
הייתי אומרת לו - שודאי שהוא רוצה לראות את אבא כך. זה אבא שלו והוא אוהב אותו. ושלא ידאג כי אבא ואמא ימצאו דרך כך שהוא יוכל לראות את אבא כמו שהוא (הילד) רוצה או כמעט כמו שהוא רוצה. ושאבא ואמא רבים עכשיו כי הם כועסים כמו שלפעמים רבים וכועסים על ילדים בגן, אבל בגלל שאבא ואמא גדולים יותר אז הם גם כועסים יותר, אבל זה יעבור, ואבא ואמא ישלימו כמו שהוא משלים עם החברים בגן.
תגידי לו שאת רוצה שהוא יראה את אבא כי את יודעת שהוא אוהב אותו, ושאתם עובדים על זה עכשיו. ושלא ידאג כי אתם (את ואבא) אוהבים אותו ותעשו הכל כדי להגיע לפתרון שיהיה לו (לילד) טוב.
(ואני יודעת שהוצאתי אותך שקרנית, כי את אבא שלו זה לא מעניין בשיט.)

ואם אבא לא מוכן שהילד ילך לפסיכולוג - מעבר לזה שזה דבר שכדאי להגיד בבקשה לצו הגנה או בבית דין למשפחה (אני בורה לחלוטין בענינים האלה) - אני הייתי הולכת לפסיכולוג/ית בעצמי כדי שיעזור לך בדיוק עם הדברים האלה: מה להגיד לילדים. איך להתמודד איתם ועם המצב כך שהנזק שנגרם יהיה מינימלי.

הלואי ויכולתי לעזור יותר.

שרון,
ריגשת אותי. דמעות עלו בגרוני כשקראתי את דיבורך הרך והמרגיע לילד. יכולתי ממש לשמוע את קולך המלטף. חייכתי כשקראתי: בגלל שאבא ואמא גדולים יותר אז הם גם כועסים יותר. כ"כ נכון.
תודה.

מיכל, הסמקת אותי. תודה.
אני מאוד מעריכה את העובדה שאת ורויטל, לאור נסיונכן והידע שלכן בנושאים האלו ובמקצוע, משקיעות כל כך בהסברים ותשובותץ זה מאוד עוזר.
אני יודעת כי לי זה מאוד עזר....
ראויה לאהבה, מאחלת לך שבת שקטה.

הוא מאוד, מאוד מטריד את מנוחתי ופוגע בנפשם של הילדים כמו שתיארת. זה מספיק לצו הגנה ? בהחלט.
ובכל זאת רוצה לשאול -האם לא פחדת פיזית כשהוא השתולל בחדר המדרגות? האם את יכולה לדעת בודאות שהגבול לא יעבור לפיזי? אם התשובה היא שאת אכן חוששת, כדאי להביא זאת לידיעתו של השופט. את רוצה צו הגנה - ולכן חשוב שתדגישי את הצורך לקבלו. אל תהיי מינורית בבקשתך. להיות כנה ומדוייקת בסיבות ולא להתגמש.
ראי זאת כהזדמנות לעבודה על הגבולות - להגדרה הברורה של הגבול בתיווך של מישהו אחר. (במקרה שופט...).
מאחלת לך שבת שקטה.

מיכל, הסמקת אותי. כשמגיע אז מגיע.

.

באתי רק להגיד

אני לא מצליחה להגיב. עמוסה מאד
מבטיחה שאתייחס בשנייה הראשונה הפנויה.
שבת שלום
@}

שאלתי את צפריר:
איך יוצאים מהפלונטר ? ובעיקר, איך מצמצמים את הפגיעה בילדיי האהובים ?

מעתיקה לכאן את תשובתו המלמדת:
_צפריר שפרון (25.01.2008 11:12):
ראויה,
כאן, עניין זה הוא בינך ובינו.
כאן, על פני להגן על הילדים מפני אביהם, או לחוש מאוימת בשל מצוקתו, נמצאת עומדת, כעץ איתן, ולא זזה מדרכך.
עניין זה, אם יוסדר דרך בית המשפט, שכן הוא יפנה שמה, יוסדר אז בבית המשפט, לגבי כל גחמה שלו, כל נסיון שלו לפגוע בך.
כמובן שאין כל קרשר לטיפול הומיאופתי או לתפקודך כאם.
אלה הם נסיונותיו, דרכו האישית, מוזרה ככל שתהיה, לתת ולקבל יחס.
כאן, אם מתבוננת אל תוך עצמך, יכולה לברר שם, כיצד, נשארת בעוצמתך, בדרכך, מבלי להיות מופעלת על ידו.
אז, כשמעלה שלמות בהווייתה, בהווה חיה, נמצאת את כל מה שלאל ידה -
להקטין את סבלם של הקטנים.
מעבר לזאת, לא יכולה לחסוך מילדיה את חייהם, גם אם לדעתה, חייהם רצופים בקושי וסבל, העולים שוב לדעתך, אצל אביהם.
ומעבר לכך, טוב אם נמצאת שמחה בחייה, מפגינה את שמחתה, מדגישה חיי חברה, וקשרים אישיים, ומניפה ניתן לומר את ילדיה, אל שמחתה.
תודה רבה.
<שלם>_

נשבעת שאם הייתי יודעת לעשות אייקון של חיבוק הייתי מדפיסה שלושה אחד לך ואחד לכל ילד .
חיזקו ואימצו במאבק .
חיזקי ואימצי במאבק על זכותך לחיים מלאי אושר, ובחירה.
בחרי בטוב ובכוח המעצים, שיעזור לך להיות אם טובה (עוד יותר) לילדייך ולעצמך.
ומתוך הכוחות הטובים שלך תוכלי להלחם ולעמוד מול כל מי שירצה להחליש אותך או את ילדיך , ותצאי מנצחת.

>אילה מקווה שהיא לא נשמעת כמו סוג של שפריר צפרון <

נו, מה קורה?
איך עברה השבת?
החלטת משהו לגבי צו ההגנה?

אם בא לך, שתפי אותנו

אילה, תודה על המילים המחזקות.

עברה שבת שקטה לגמרי. עוד ביום חמישי הוא התקשר ו'הסביר' לי שאם אגיש נגדו תלונה במשטרה יהיה לו רישום פלילי ותיפגע פרנסתו (ובחוצפתו הוסיף שאז לא יוכל לשלם לי מזונות). בנחת אמרתי לו שאני לא רוצה לפגוע בפרנסתו, אלא שהוא מכריח אותי להגיש נגדו תלונה כי הוא לא מכבד את הגבולות שאני שמה במילים. הוא ביקש שוב שאאפשר לו לראות את הילדים יום יום בביתי. סירבתי בנחישות, אך בלי התלהטות. כל השבת חיכיתי לראות האם יכבד זאת. הוא כיבד זאת.
לאור חששותיו מתלונה במשטרה והתנהגותו במהלך השבת אני אחכה עם צו הגנה.
מדברת אליי מאוד אמירתה של עולם ומלואו:
היישום לא חייב להיות צו הגנה או פק"סית או משטרה. היישום צריך להיות פשוט הצבת גבולות ברורים ועקביים בכל דרך שנראית לך. אין פה תשובת קסם. זה צריך להיות משהו שאת יכולה לבצע בלי שישב על מצפונך, ושיענה על המטרה של הצבת הגבולות.
אני חושבת שעכשיו, כשאני יותר שלמה עם הגבולות שלי, הם עוברים אליו בצורה יותר ברורה ועקבית.
עצם המוכנות שלי לבקש צו הגנה גבוהה הרבה יותר עכשיו וזה נותן לי הרגשה שיש לי גב חזק יותר.
שיהיה המשך שבוע שקט. @}
תודה לכולכן.

כל הכבוד לך על העמידה האיתנה.
שולחת

מילת המפתח היא עקביים ככל שתיהי יותר עיקבית ממש כמו תקליט שבור כך תיהי יותר ברורה לו
עיקביות וחזרה על אותו טקסט של סירוב היא אחת מאבני הדרך של האסרטיביות

כן, במיוחד משום שהוא אחד כזה, שרק רואה חריץ קטן בדלת ומיד מנסה להדחק מלוא גופו בחריץ הנ"ל.
(זה מה שנראה ממה שסיפרת)

- אילה א - זה בשמך באופן הוירטואלי.
וגם עוד אחד

ממני.

סירבתי בנחישות, אך בלי התלהטות. זה סוד ההעמדת הגבולות הברורה - שזה לא בא ממקום רגשי שנלחם, אלא ממקום שבטוח במה שהוא רוצה / צריך ובמה שנכון עכשיו. את פשוט מדהימה!
כל השבת חיכיתי לראות האם יכבד זאת. הוא כיבד זאת. הוא חושש מתלונה במשטרה - וניסה לגלגל חששו אלייך - שתחששי לא לקבל מזונות ולכן תוותרי לו. כל הכבוד לך שעמדת על שלך והסברת את הדברים בצורה ברורה, בלי התלהמות. המשיכי כך.

עצם המוכנות שלי לבקש צו הגנה גבוהה הרבה יותר עכשיו וזה נותן לי הרגשה שיש לי גב חזק יותר. לפעמים החכמה שיש לך את הכח היא דוקא המקום של לא להשתמש בו - ולשמור אותו רק למקרה חרום. הידיעה שיש לך את הכח הזה, נותנת לך את האפשרות לנסות ולא להשתמש בו - ולהקשיב לעצתה החכמה של עולם ומלואו כפי שציטטת אותה.
הכח הנוסף שיש לך הוא הבנות המדהימות שמלוות אותך כאן - תשתמשי בו, כמו שעשית עד כה, כאשר תרגישי שמתרופף הגבול או שיש שכוחך נחלש ואת עלולה להגמיש את הגבולות החשובים לך.
מילת המפתח היא עקביות והיא הכרחית כדי לשמור על הגבול שהצבת בצורה כל כך ברורה וחדה. @}

צר לי להיות משביתת השמחות כאן, ואני לא רוצה חלילה להרפות את ידייך,
אבל עצם הדרישה שלו לראות את הילדים בביתך יום יום נראית לי כל כך מופרזת ומוגזמת,
כל כך לא מתקבלת על הדעת בשום קנה מידה, שלא צריך כרגע לנהוג איתו בכפפות של משי.

הוא מפעיל עלייך מניפולציות רגשיות, ולא בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מטרותיו.
תבררי בינך לבין עצמך מה מטרותייך את, ותקדשי גם את את המטרה.
יכול להיות שמטרותייך יהיו שלמות הקשר שלו עם הילדים ושקט תעשייתי - ואז תנהגי בהתאם (אולי אפילו תאפשרי לו להגיע מספר ימים לביתך), ויכול להיות שמטרותייך יהיו להתגרש ממנו אחת ולתמיד (ואז כל מפגש בביתך יהיה בלתי אפשרי בעליל, גם במחיר של הוצאת צו מניעה).
לגבי פרנסתו - הוא פוגע בה, לא את. הוא צריך להיות מודע להשלכות של ההתנהגות שלו, וזו אחת מהן. זה דפוס של גבר אלים.
שלא ישתמש עכשיו גם במזונות כדי להחזיק אותך בצוואר.
זוכרת שאמרתי לך שאני בין הפשרנים?
ההשתלשלות של העניינים איתו מצליחה אפילו להוציא אותי, הפשרנית, משלוותי.

יש בעיני כמה "פרות קדושות".
הראשונה - הילדים. את הפרה הזאת הוא כבר הרג.
השנייה - זכותך לחיות את חייך בשלווה לאחר הפרידה. גם הפרה הזאת גוססת.
השלישית - המזונות. לא מקובל עלי שגבר ישתמש בחובתו האישית והמוסרית למשפחתו, ויתפעל את אישתו בהתאם לעליונותו הכלכלית. כנראה שגם עם הפרה הזאת אין לו עכבות.
ויתכן שזה לא הסוף.

עכשיו לאופרציה -
לדעתי, כל עוד את לא בשלה לבקש צו הגנה, את צריכה להיות חד משמעית לגבי הבקשות החוזרות ונשנות שלו לפקוד את ביתך מדי יום ביומו.
כל כך חד משמעית, שלא יהיה אפילו סדק, שלא יתאפשר לו אפילו להעלות שוב את הבקשה.
יותר מזה - אלייך הבייתה הוא לא נכנס, נקודה.את המפגשים שלו עם הילדים הוא יעשה מחוץ לבית, תמיד
לדעתי אפילו למנוע ממנו להכנס אלייך הביתה.
את עדיין פרודה טרייה, אבל יש זוגות גרושים שכבר נשואים בשנית. האם היה מתקבל על דעתו לדרוש דרישה כה מופרזת אם היית חיה עם גבר אחר?
האם את מסוגלת לזה? האם את מסוגלת להגיד לו שברגע שהוא מעלה את הבקשה הזו שוב, את פשוט סוגרת את הטלפון?
האם את חושבת שנכון לנהוג כך?

אני יודעת שהוא היה שומר על הילדים מעת לעת, וכאן יידרשו ויתורים גם ממך. אין ברירה.
תאלצי לוותר על נוחות אחת בתמורה לנוחות אחרת. תפקידך הוא לעשות את המאזן ביניהן.

כל עוד המחלוקות ביניכם היו קשורות לאופן הטיפול בילדים - המאבק שלו היה מתקבל על הדעת.
ברגע שאני מבחינה שהמחלוקת לא קשורה בהם, אלא בך אז ההתנהלות שלך צריכה להיות אחרת.

מה את אומרת?

<תרגישי נוח להתנגד נחרצות. אני כנראה קצת עצבנית הבוקר...>

רויטל,
אין לך מושג כמה את עוזרת לי! בעיקר בכך שאת עוזרת לי לחדד את ההבנה שלי למצב. תודה. (-:

_כל עוד המחלוקות ביניכם היו קשורות לאופן הטיפול בילדים - המאבק שלו היה מתקבל על הדעת.
ברגע שאני מבחינה שהמחלוקת לא קשורה בהם, אלא בך אז ההתנהלות שלך צריכה להיות אחרת._

אוי. היום אני שוב מבולבלת ולא יודעת מה הוא רוצה ממני לעזעזאל ?!
אתמול בערב הגדול סיפר לו, בין השאר, שיש לו תולעים (במעיים),ששמתי לו בטוסיק קצת שום (זה היה שמן זית עם שום) ושזה קצת שרף לו. הוא גם הוסיף שאח"כ שמתי לו קרם (וזלין) שהרגיע את המקום. היום ע' מתקשר אליי ובטון ביקורתי שואל למה "דחפתי" לילד שום לטוסיק, ולמה אני לא עושה לו בדיקת צואה כדי לבדוק אם יש לו תולעים ולמה אני לא נותנת לו טיפול קונבנציונאלי ולמה ולמה. ניסיתי לענות לו עניינית אבל באיזשהו שלב איבדתי את שלוותי וצרחתי עליו )-:. ומאז אני מסתובבת עם בלבול: האם לזרוק אותו לכל הרוחות ? או כמו שאת ניסחת זאת רויטל - להתגרש ממנו אחת ולתמיד. או לגייס את יכולת ההכלה שלי ולהקשיב לחרדותיו. או אולי פשוט להתעלם ממנו ?
אין לי מושג ונמאס לי להמשיך ולהשקיע בו כ"כ הרבה כוחות. הוא מיטיב להשתמש בילדים כך שנראה כאילו המחלוקת בינינו קשורות לאופן הטיפול בילדים. ובכ"ז, יש לי הרגשה מאוד חזקה שהמחלוקת בינינו קשורה למקומו בחיים שלי. שהוא בעצם מחפש תשומת לב, שלי.
)-:

ובטון ביקורתי שואל למה "דחפתי" לילד שום לטוסיק, ולמה אני לא עושה לו בדיקת צואה כדי לבדוק אם יש לו תולעים ולמה אני לא נותנת לו טיפול קונבנציונאלי ולמה ולמה
מצד אחד, הוא האבא ויש לו זכות להיות מעורב.
מצד שני, הוא לא באמת מעורב. זו סתם התקפה אלימה עלייך, עם תירוץ של הילד.
לכן אני מציעה להפסיק את ההתקפות הלאה.
הרעיון שלי:
את מקשיבה בשקט ובתשומת לב עד שהוא גומר את ההתקפה התורנית.
אחר כך את אומרת בשלווה: "אתה מאוד מודאג ש...." "אתה דואג בגלל..." למשל, בדוגמא הזאת: "אתה מודאג שיש לילד תולעים".
בלי לענות על אף שאלה. בלי לנדב שום מידע. רק להגיד על מה הוא מודאג/מוטרד/חושש.
ואז הוא יגיד למשל, "כן בטח שאני מודאג את לא מטפלת טוב בילד בלה בלה בלה".
אז את תגידי, שוב בשלווה: "אתה מודאג שהתולעים מציקות לילד". או אולי: "אתה מודאג שלילד יש בעיה אחרת, ולא תולעים".
ואת עדיין לא עונה.
מה יקרה אם תמשיכי פשוט כל פעם להגדיר את מה שמציק לו בלי לענות שום תשובה? בלי להתחיייב?
מה יקרה אם הוא ימשיך בטון ביקורתי ותוקפני ואת תגידי לו בפשטות, ובטון נעים ושליו: התגרשתי ממך כי אני לא רוצה לחיות עם מי שמדבר אלי בצורה כזאת. אני אשמח לענות לך על כל שאלה אם תשאל, במקום לתקוף. נדבר כשתירגע קצת. ביי!

ההתקפות הלאה.
התכוונתי ההתקפות האלה, אין לי זמן כרגע לתקן.

בשמת,
מצאת את המילים שאבדו לי. מה שקשה בשיחה איתו זה שהוא לא שואל, אלא תוקף. גם כשאני עונה לו הוא לא מאמין ("מה הכתובת של הרופאה שלו ?" בטון מאיים וחשדן). בכל שיחה איתו אני מרגישה כמו בחקירת משטרה או על דוכן הנאשמים. ונכון -
התגרשתי ממך כי אני לא רוצה לחיות עם מי שמדבר אלי בצורה כזאת.

לא יודעת אם שיטת ההקשבה האמפטית תעזור איתו. גם כי אני לא באמת אמפאטית אליו והוא יקלוט את הזיוף וההעמדת הפנים.

חזרתי וקראתי את מה שצפריר כתב לי ומצאתי שם את המצב שאליו אני רוצה להגיע:

נשארת בעוצמתך, בדרכך, מבלי להיות מופעלת על ידו.

שטפתי כלים והירהרתי במשפט הזה. ופתאום חשבתי לעצמי - הרי אני מטפלת בילדים הכי טוב שאני יכולה, אולי הכי טוב שאפשר. אני לא "דוחפת" להם חומרים שעלולים להזיק להם ובעצם אין כל שחר לטענותיו כלפיי. זה הטירוף שלו. זה לא שייך אליי. ולכן אין כל סיבה שזה יערער אותי.
נכון ?

ואת יכולה להגיד לו שדיברת עם רופאה ואין שום בדיקת צואה לגילוי תולעים.
הדרך היחידה לגלות תולעים היא לשבת ליד הטוסיק של הילד כל הלילה ולחכות שתולעת תבוא להגיד שלום.
את יכולה להזמין אותו לעשות את זה.
ברוב המקרים, בילדים שמדברים, סומכים על התיאור של הגרד בפי הטבעת ולפי זה נותנים טיפול.

<אמרה הדר' ולא יספה>

או, טוב ששרון הגיעה. רציתי בדיוק להציע שאפשר להגיד לו:
"אני מבינה שאתה מודאג לגבי התולעים של הילד. אתה יכול להרים טלפון לרופא ילדים ולקבל מידע".
העיקר שלא את תתני את המידע.
והנה, שהוא יילך לדבר עם רופא ויקבל את התשובות. אם תגידי את זה במספיק שלווה וביטחון, הוא יבין שהוא לא יכול להוציא ממך שום מידע בכוח. שאת יודעת מה את עושה ולא נרתעת מההאשמות המטורפות שלו.

לא יודעת אם שיטת ההקשבה האמפטית תעזור איתו
לא הצעתי הקשבה אמפתית. הצעתי הקשבה עם שיקוף הרגשות שלו - את רק תחזירי אליו את הכדור בזה שתתארי את הרגשות שלו (בצורה לא שלילית P-: ) בלי לענות לו.
הדגש: להחזיר אליו (אתה מודאג) בלי לענות (אין תשובות איך את יודעת, לפי מה את מטפלת, מה אמרה הרופאה, מה יהיה וכל זה. על שאלות כאלה את עונה רק למי ששואל מתוך אמון בך ובצורה מכובדת וראויה. על התקפות או ביקורת את לא עונה).

שרון, תודה על האינפורמציה ועל הגיבוי. (-:

אתה יכול להרים טלפון לרופא ילדים ולקבל מידע
ומה אם רופא ילדים יגיד לו שיש תרופה קונבנציונאלית נגד תולעים שעוזרת צ'יק צ'ק?

הערב הוא שוב התקשר וחזר על דרישתו לבקר את הילדים כל יום. הוא לא מובן להסתפק בפעם בשבוע ביקור אצלי. רק כל יום. כשאמרתי לו שאני לא מסכימה הוא התחיל לנפנף בכך שילך למשטרה ויתלונן על כך שאני "דוחפת לילדים דברים בטוסיק" (סוף ציטוט) וגם הוסיף ששאל בעבודה שלו אמהות מנוסות ושאף אחת לא הכירה את "שיטת השום בטוסיק". הוא גם הודיע לי, אחרי שסירבתי לדרישותיו, שגם השבוע הוא לא ייקח את הילדים. )-:
השיחה הזו הבהירה לי את הטקטיקה שלו: בעזרת תלונות במשטרה על טיפול לא קונבנציונאלי והפסקת שעות הביקור הוא יפחיד אותי ויתיש אותי עד שיאנוס אותי (כמו שבשמת כבר כתבה) להיענות לדרישותיו המופרזות.
בקיצור, כל רגע ורגע אני מתקרבת ללהוריד את הכפפות...
תהיה מלחמה. אני יודעת. ואני לא אוהבת מלחמות. )-:

ראויה יקרה, קוראת את הדף הזה כבר זמן מה ואני שולחת לך חיבוק ענק, ורוצה להגיד שאת חזקה ואני מלאת הערכה אליך.
רוצה גם להגיד לכל הבנות פה שאני במצב מסובך קצת שונה עם בעלי ושואבת המון עידוד ותובנות, ןלכן גם פונה דרך דף זה (אם זה בסדר מצידך, ראויה?) לרויטל, המילים שלך ודרך ההסתכלות שלך מהדהדות לי חזק, אין לך דף בית, גם לי אין, איך אפשר ליצור איתך קשר?.

אני רוצה לשתף אותך במשפט שעכשיו תלוי לי על המקרר שהעתקתי, אכן משפט של ראויה לאהבה: (אולי זה בכלל מהדף שלך אז זאת תהיה תזכורת)

"את ראויה לאהבה
את ראויה שיהיה לך פשוט טוב
ו... את ראויה גם שהידיעה הזו תהיה בסיס לכל החלטה שלך"

פלונית יקרה, תודה לך על החיבוק ועל המשפט. בהחלט מתאים לי לתלות אותו על המקרר.

כמובן שזה בסדר מצידי לפנות לרויטל באמצעות דף זה. בשמחה. (-:

_בקיצור, כל רגע ורגע אני מתקרבת ללהוריד את הכפפות...
תהיה מלחמה. אני יודעת. ואני לא אוהבת מלחמות._

את לא נלחמת - את מגנה. יש הבדל בנקודת המבט. את לא במקום של לתקוף אותו, אלא במקום של להגן עלייך ועל ילדייך. ולטובת הדבר הזה את צריכה לגייס את כל המשאבים שיש לך. ואת יכולה להחליט מתי את שמה את הגבול - ועוברת לתותחים הכבדים. את כבר מבינה שהוא במלחמה. ואת חייבת למצוא את הדרך הטובה ביותר להגנה - כך שמהמלחמה שנכפית עלייך בעל כרחך תצאי מחוזקת.
אני לא חושבת שצריך לרוץ להפעיל את התותחים הכבדים - אבל אני כן מסכימה עם רויטל ש _כל עוד את לא בשלה לבקש צו הגנה, את צריכה להיות חד משמעית לגבי הבקשות החוזרות ונשנות שלו לפקוד את ביתך מדי יום ביומו.
כל כך חד משמעית, שלא יהיה אפילו סדק, שלא יתאפשר לו אפילו להעלות שוב את הבקשה._

השיחה הזו הבהירה לי את הטקטיקה שלו: בעזרת תלונות במשטרה על טיפול לא קונבנציונאלי והפסקת שעות הביקור הוא יפחיד אותי ויתיש אותי עד שיאנוס אותי (כמו שבשמת כבר כתבה) להיענות לדרישותיו המופרזות. מה הטקטיקה שלך? איך את רוצה לפעול מול זה?
האם את מסוגלת להגיד לו שברגע שהוא מעלה את הבקשה הזו שוב, את פשוט סוגרת את הטלפון? איפה הגבול שאת מציבה שאחרי שהוא עובר אותו את מפעילה הגנות? ומה ההגנות? (איך את מציבה גבול - האם באמצעות צו הרחקה והאם בדרך אחרת)?

אין לי את התשובות - הן אצלך ואת צריכה להרגיש מה נכון לך ועם מה את מרגישה שלמה.

_"את ראויה לאהבה
את ראויה שיהיה לך פשוט טוב
ו... את ראויה גם שהידיעה הזו תהיה בסיס לכל החלטה שלך"_

.

ומה אם רופא ילדים יגיד לו שיש תרופה קונבנציונאלית נגד תולעים שעוזרת צ'יק צ'ק?
יש כזאת
קוראים לה וורמוקס
ושום בטוסיק עלול לעשות כויות בפי הטבעת.
אין לי פתרון קסמים בשבילך במקרה הזה

מה שכן, את יכולה בהחלט להגיד לו שזה לא טיפול הומיאופתי אלא "תרופת סבתא". מה יש לו נגד תרופת סבתא?
תנסי ליצור קשר עם רופא שיגבה אותך, שתוכלי להפנות אליו בשעת הצורך.

יאללה, שיתלונן. תגידי לו שאת לא מוכנה לשיחות הנפש האלה, וששיחות הטלפון שלכם צריכות להיות מאד אינפורמטיביות ולא ממושכות.
אם הוא מושך אותך יותר מדי בטלפון - אני הייתי מתייחסת לזה גם כאל פלישה לפרטיות שלך.
אם הוא מטריד אותך יותר מדי בטלפון, לדעתי לגיטימי בהחלט לומר "אני לא מוכנה שתדבר אלי ככה ומבחינתי השיחה הסתיימה - אם יש לך משהו לספר לי - אנא ספר עכשיו כי יש לי מה לעשות חוץ מלשוחח בטלפון." ואם הוא לא מבין שאת רוצה לסיים את השיחה: "אנחנו נסיים את השיחה עכשיו. שלום!"
והכל בטון רגוע כמובן.

ועוד משהו. האם יש לך מישהו שגר קרוב אליך למקרה שתצטרכי עזרה? מישהו שאפשר להתקשר אליו במקרה חירום. מישהו שאולי אפילו הילדים יכולים להזעיק?
מטריד אותי שככל שהתסכול שלו יגבר הוא עלול לפנות לאמצעים אלימים. כל עוד הוא חושב שיש לו דרכי פעולה נוספות, זה בטח יימנע, אבל ברגע שירגיש שהוא נדחק לפינה הוא עלול להפוך אלים לדעתי. וזה שאת מתחזקת ועומדת כנגדו די מתחיל לדחוק אותו לפינה מן הסתם.

האם יש סיכוי שתנסו לעבור גישור? למען הילדים ולמען עצמכם, בכל זאת פעם בחרתם אחד את השני לחיים משותפים...
בכל מקרה שיהיה בהצלחה

מישהי , ראויה לאהבה כתבה בתחילת הדף: _הגענו להסכם בתהליך גישור ארוך שעברנו ביחידת הסיוע של ביהמ"ש

ראויה _לאהבה , לפני זמן קצר כתבה לי רסיסים של אור את המשפט הבא:

החמלה שלנו היא לפעמים הדבר הכי נורא שאנחו יכולים לתת ליקרים לנו
והיא צודקת. אם הגיעה השעה להוריד את הכפפות אז זה מה שצריך. אנחנו פה איתך ללא סייג.

_החמלה שלנו היא לפעמים הדבר הכי נורא שאנחו יכולים לתת ליקרים לנו
והיא צודקת. אם הגיעה השעה להוריד את הכפפות אז זה מה שצריך._
נכון.
לא לתת לו לבקר בבית שלך בכלל! אפילו לא פעם בשבוע ואפילו לא לחמש דקות. הבית שלך זו הממלכה שלך. הגבול צריך להיות ברור מאוד מאוד מאוד. הכי ברור שרק אפשר.
מה פתאום שיהיה בבית שלך עם כל השליליות והביקורתיות והאנרגיות הרעות? להכניס את זה לבית שלך? מה פתאום. אין לזה שום סיבה.

ראויה לאהבה
מה העניינים? איך את? מה מצב הכוחות שלך?

לפלונית -
לרויטל, המילים שלך ודרך ההסתכלות שלך מהדהדות לי חזק, אין לך דף בית, גם לי אין, איך אפשר ליצור איתך קשר?.

טוב.. אז אחרי כמה שנים טובות, פתחתי דף בית
רוי טל
ננסה ונראה איך אני מתרגלת אליו...
אפשר ליצור קשר שם.
תודה @}

לא לתת לו לבקר בבית שלך בכלל! אפילו לא פעם בשבוע ואפילו לא לחמש דקות. הבית שלך זו הממלכה שלך. הגבול צריך להיות ברור מאוד מאוד מאוד. הכי ברור שרק אפשר

אגב זה, שאלתי אותך בהתחלה אם זה בית שהיה משותף לשניכם לפני הפרידה.
אני אצטט את עצמי
_האם זה בית שגרתם בו במשותף לפני הגירושים? בית שהוא היה צריך לעזוב?
תהרהרי בזה רגע.
גברים מאבדים המון בגירושים, ואחד הדברים הראשונים - זה את הבית שלהם._

ועוד משהו - אם זה בית שהיה משותף - יש לו מעין "חזקה" או "מניות" בבית. הוא מרגיש "בבית".
אני מציעה לפעמים במצבים מסובכים שכאלו לעבור דירה,
על אף הקשיים הכרוכים בזה.
לרוב זה מגדיר גבול ברור, שהיה מטושטש קודם לכן.

מחכה לתשובה שלך

_האם זה בית שגרתם בו במשותף לפני הגירושים? בית שהוא היה צריך לעזוב?
תהרהרי בזה רגע.
גברים מאבדים המון בגירושים, ואחד הדברים הראשונים - זה את הבית שלהם._
סליחה שאני עונה בשביל ראויה. אם אני לא טועה, זוהי דירה שהיא שכרה והוא הצטרף אליה בתנאי שהוא יעזוב אם לא טוב להם. ולאחר שנה הוא עזב, לאחר תהליך לא פשוט.

_ומה אם רופא ילדים יגיד לו שיש תרופה קונבנציונאלית נגד תולעים שעוזרת צ'יק צ'ק?
יש כזאת
קוראים לה וורמוקס_ הוא לא היה רוצה שהיא תיתן לכל בני הבית וורמוקס הוא היה שואל למה הילד שאין לו תולעים קיבל תרופה (ואם לא נותנים לכולם וגם אם כן זה לא עובד)
את יכולה להגיד לו שמתולעת מצטיינת אמרה לך שהרופא שלה אמר שכשימאס לה מהוורמוקס שלא עובד שתתחיל לאכול שום בכמויות
לא שאני מתכוונת שתעני לו . שום הוא הפתרון היחיד שאולי יכול לעבוד נגד תולעים וגם זה בקושי.
לגבי לעבור דירה זה הדבר הראשון שעבר לי בראש כשקראתי שהוא רוצה לבוא כל יום אבל זה היה נראה לי גישה הסטרית מידי .
זה רלוונטי באיזה שהוא אופן עבורך?

ושום בטוסיק עלול לעשות כויות בפי הטבעת. שרון - כשלילדי יש תולעים אני שמה שמן זית בצלוחית עם שום - ואחרי שזה עומד כמה זמן (מספיק גם שעה, אבל גם יום זה סבבה) אני מורחת את שמן הזית שספג בינתיים את ריח השום על תחתונית ושמה בתחתונים לשנת הלילה - כך התולעים לא יוצאות והילד לא סובל מהתפתלויות הלילה - אחרי שבוע שהן לא יצאו לנשום אוויר בדרך כלל הן נעלמות כי הן לא יכולות להמשיך להטיל ביצים ולהתרבות. כשזה בא יחד עם טיפול הומאופטי זה יותר עוזר.

ראויה לאהבה

היי לכולן,
תודה על התמיכה והליווי. זה מאוד, מאוד, מחזק אותי!
אני כרגע לא יכולה להתעכב ולכתוב. אשתדל לעדכן, לענות ולשתף בערב (אם לא ארדם עם הילדים

).
המון

לכל אחת מכן.

אוקיי. אני ממש עייפה ותיכף הולכת לישון. רוצה לעדכן בחדשות הטובות: הוא ירד מהרעיון של ביקור יומיומי בביתי. אני חשה הקלה גדולה ואפילו תחושת ניצחון. מרגישה שהעקשנות והנחישות שלי הניבה פירות.
עכשיו אנחנו עוברים לשלב המו"מ על יומיים שבהם הוא מבקר את הילדים אצלי והיום ישבתי והתחלתי לרשום לעצמי תנאים שבהם אני מסכימה שזה יקרה (כמו למשל שהוא עומד בהסדרי הראייה, או שעות קבועות מראש ועוד). בכל מקרה אגדיר זאת כתוכנית ניסיונית לתקופה מוגבלת ומוגדרת בזמן, מקסימום חצי שנה.
בינתיים אני מרגישה אופטימיות זהירה.
אגב, תוכנית המגירה שלי, היא לעבור דירה. אבל לא ממש בא לי. טוב לי איפה שאני.
[המרגיעון כותב: אי אפשר להשפיע, מבלי הנכונות להיות מושפע. מעניין...]

אני לא בעד ביקורים אצלך בשום תנאי. אבל זו אני, אולי בשבילך זה אחרת.

בספר "השטן שבינינו" שמאוד אהבתי ולמדתי ממנו, ממליצים (אם אני זוכרת נכון) להכניס עוד מישהו מטעמך לסיטואציה. אנשים לא מרשים לעצמם להתנהג כמו שהם רגילים אל בני הזוג או ההורים, כשיש גורם נוסף בסביבה. זה מנטרל את האלימות המילולית והפיזית. בכלל, אני ממליצה על הספר הזה, למרות שהוא מדבר בעיקר על חשיבות של מחוות בשילוב עם קו תקיף והחלטי. אולי זה יכול להתאים גם אצלך, אם כי אני ממש לא יודעת. אם תרצי, הספר כרגע מושאל לחבר שגם מאוד מאוד התרשם ממנו, ונא יכולה לבקש בחזרה ולהשאיל לך. חוצמזה, יש גם את כל הספר באינטרנט

בדקתי ולא כל הספר מופיע שם, אלא רק שני פרקים או משהו כזה. בכל מקרה, אשמח להשאיל אם תרצי.

אני לא בעד ביקורים אצלך בשום תנאי.
מסכימה. לך אין שום אינטרס שזה יקרה. זה עלול להיות פתח לכל כך הרבה צרות: ככה הוא יודע כל מיני פרטים עלייך שהוא משתמש בהם לרעה, זה מבלבל את הילדים, זה לא מציב גבול מספיק ברור, אם יהיה לך בן זוג זה ממש יפריע.
לא כדאי לך. ממש לא.
חזקי ואמצי.

במבי, אחלה רעיון.

ממה שקראתי באינטרנט, הספר יכול להיות רלוונטי לסיטואציה בו אני נמצאת (אולי אמצא אותו בסיפרייה). ייתכן שביחסים ביני ובין ע' מתרחש תהליך 'דמוניזציה' (מתוך הספר: "את התהליך הזה מאפיינים חשד עמוק כלפי האויב-לכאורה, אמונה שהוא מונע על-ידי כוחות שליליים סמויים, להט לחשוף בכל מחיר את הכוחות המניעים, נחישות להביא את האויב להכיר במניעים השליליים ולהתוודות עליהם, ואם לא יעשה כן - שאיפה נחרצת לעקור אותו מן השורש.").
למרות כל הצרות שעשה לי אני מרגישה דחף עמוק, כמעט בלתי נשלט, לנסות למתן את הסכסוך בינינו. עכשיו אני יודעת שבניסיון הזה אני הולכת על גשר צר כשמצידי האחד תהום ההסלמה (וה'דמוניזציה') ומצידי השני תהום הקורבנות והפגיעה בעצמי. שניהם גרועים באותה מידה. אני מרגישה שבתהליך הזה יש לי אתגר גדול ללמוד לתת חמלה במידה ובזמן הנכון. אני כ"כ מסכימה עם המשפט שציטטת מי מה:
החמלה שלנו היא לפעמים הדבר הכי נורא שאנחו יכולים לתת ליקרים לנו.
יש רגעים שהדבר הכי נכון לעשות הוא לשים גבול, תקיף, ברור וחד משמעי. הבעיה היא שלא תמיד אני יודעת מה מתאים. אני רוצה ללמוד את זה ועכשיו יש לי מרחב לפרקטיקה. "כלי הנשק" שלי (משטרה, צו הגנה וכו') עומדים לרשותי כל הזמן ו"ישלפו" ברגע שאצטרך. ככל שאני מבינה מה קורה כך אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי וחזקה לעמוד כמו שצפריר כתב לי: כאן, על פני להגן על הילדים מפני אביהם, או לחוש מאוימת בשל מצוקתו, נמצאת עומדת, כעץ איתן, ולא זזה מדרכך.

אנחנו פה איתך ללא סייג. כתבה לי מי מה. וזה ממש ממש עוזר לי. בזכות הדף הזה ראיתי כ"כ הרבה דברים, הבנתי, ניסחתי והתחזקתי. תהיו איתי גם במלחמתי לשלום?
עוקבת, כתבת: לך אין שום אינטרס שזה יקרה. אני לא מסכימה. אני מרגישה שיש לי אינטרס עמוק וגדול לשלום איתו. ראשית, כי אנרגיה של מלחמה היא לא בריאה לאף אחד. על עצמי אני יודעת שמלחמה מכניסה אותי למתח שגוזל ממני המון אנרגיה נפשית. גם כשזו "מלחמה קרה". שנית, אני כ"כ דואגת לבריאותם הנפשית של הילדים המשותפים שלנו ואני מאמינה שהרמדי הטובה ביותר בשבילם היא איזון מע' היחסים בין הוריהם. אז שאני לא אנסה לפחות ? זה לא אומר שנהיה חברים או אוהבים. זה כנראה יהיה 'שלום קר'. וזה חייב להיות קשר עם גבולות מאוד ברורים ומוגדרים, שכל הזמן צריך להיות על המשמר שלא לעבור אותם. זה האתגר שלי עכשיו: לזהות את הגבולות האלו, לנסח אותם מולו ולעמוד עליהם 'כעץ איתן".

אתייחס קצת לשאלות ששאלתן:

האם יש סיכוי שתנסו לעבור גישור? כמו שענתה מי מה, היינו בגישור וזה לא הפתרון עכשיו. היום אני יודעת שאף גישור לא יגן על האינטרסים והגבולות שלי כמוני. לפחות בגישור שאנחנו היינו, הייתה חתירה לפתרונות שטחיים כשהמחלוקת האמיתית, העמוקה בינינו לא ננגעה אפילו. אני גם גיליתי שלא שמרו על האינטרסים שלי ובעצם הסיטואציה בילבלה אותי ולא עזרה לי להיות קשובה לעצמי ולצרכים שלי.

מה פתאום שיהיה בבית שלך עם כל השליליות והביקורתיות והאנרגיות הרעות? להכניס את זה לבית שלך?
עוקבת, זאת שאלה מצויינת שמאוד מעסיקה אותי. גם אני הייתי רוצה שה'ממלכה שלי' תהיה נקייה מאנרגיות רעות. עם זאת, אני לא בטוחה שהרחקה שלו מביתי תיתן לי הגנה מהאנרגיות האלו. גם כשאסרתי עליו להיכנס לבית שלי השליליות והביקורת הגיעה באמצעות הטלפון, המשטרה, השכנים, הגננות והילדים )-:. אז אני רוצה למצוא דרך אחרת לנטרל את האנרגיות האלו, או לפחות לצמצם השפעתן. בהקשר לזה אני בודקת עם עצמי איך אני יכולה לממש עוד המלצה של צפריר: נשארת בעוצמתך, בדרכך, מבלי להיות מופעלת על ידו. בנוסף, הנוכחות שלו בבית שלי תהיה מקסימום שעתיים בשבוע וגם בהם הוא יידרש להתרכז רק בלהיות עם הילדים ולא איתי. אולי גם הצעתה של במבי, לדאוג שיהיה עוד מישהו בבית תמתן את ההתנהגות שלו. אני צריכה להבין את ההצעה הזו יותר ולחשוב איך מיישמים אותה. אולי יש לכן עוד רעיונות ?

האם זה בית שגרתם בו במשותף לפני הגירושים? בית שהוא היה צריך לעזוב? כן. וזה באמת לא פשוט לו לשחרר את החזקה שלו מהבית (המגורים המשותפים בבית הזה טישטשו את העובדה שרק אני הייתי חתומה על חוזה ההשכרה). בזכות הדף הזה הבנתי שהדרישה שלו לביקורים יומיומיים בביתי היא אחת העדויות או הביטויים לכך. כמו שאמרתי הוא גם אמר לי: אני משלם על הבית הזה. (דרך סעיף המדור שבמזונות). לכן אני בשום אופן לא ארשה לו לבקר בביתי יותר מפעמיים בשבוע. כדי להבהיר שהוא רק אורח, לא בן בית. השבוע, אפילו חשבתי לעצמי שאולי אני יכולה להתייחס אליו כאילו היה 'חבר' של הילדים שאני לא אוהבת ושמתוך כך אני מאפשרת לו לבוא אליהם, בתנאי שהוא שומר על כללי התנהגות נאותים (דמיינה לעצמכן שיש לילד/ה שלכן חבר כזה )-:).

לגב, כל ענייני התולעים, אני שמחה לבשר שזה נרגע כרגע (הגדול הסכים לאכול הרבה

) ואני מקווה שזה לא יחזור. בכל מקרה, ציידתן אותי בהמון תשובות לשאלות. מיכל, איזה שום את שמה בצלוחית עם שמן זית ? כתוש או שלם ? מספיק שהשמן זית יספוג את הריח של השום ? לא צריך להוציא מהשום את המיץ שלו ?

טוב, כתבתי המון. מקווה שהחזקתן מעמד... (-: .

תודה על הפרגון בדף הבית. אין בעד מה על העזרה. את הלא "ראויה", לא?

אולי יש לכן עוד רעיונות ?
כן. פשוט לא להיות שם כשהוא איתם.

אפילו חשבתי לעצמי שאולי אני יכולה להתייחס אליו כאילו היה 'חבר' של הילדים שאני לא אוהבת ושמתוך כך אני מאפשרת לו לבוא אליהם
אצלנו יש סיווג של חברים שאפילו לא מורשים להכנס הבייתה. המדד הוא כמה נזק הביקור של ה"חברים הלא אהובים" יכול לעשות, בעיקר לילדים, ובטווח הארוך.
כמו שכתבת - גם אם הוא לא נכנס הבייתה, הוא משרה אוירה שלילית.
אבל - לדעתי האישית, הנזק שייגרם בעמידה חד משמעית נגד הכניסה שלו לביתך יהיה קצר ופחות משמעותי מזה שייגרם אם הוא ימשיך לחיות לך בתוך הבית.

אני מצטערת שאני פחות תומכת בצעד הזה שלך, ומבטיחה לקבל כל מה שתבחרי בו, אבל אני חושבת שזו זכותך המלאה והמוחלטת לא לאפשר לו להכנס לביתך, בכלל
זו זכות חזקה כל כך שאת יכולה לדאוג לעגן אותה מבחינה חוקית. יש לנשים המתגרשות מעט מאד זכויות כאלו, וזו אחת מהן. את רשאית לפרטיותך המוחלטת.
כאשר נפרדת ממנו, הוא הפך לאחד האדם. ולא מתקבל על הדעת שאחד האדם ידרוש לפקוד את ביתך, ולא משנה לאילו מטרות.

אם יש לו סייגים על הורותך, אופן החזקתך את הבית, דרך טיפולך בילדים, וכו' - לא הוא צריך לבוא ולבדוק בעיניו. יש מי שיכול להיות מוסמך לכך מטעמו. המדינה דאגה לך בעניין הזה (לפחות).

יש עוד עניין - חוסר הנכונות שלך ל"ארח" אותו בביתך זה מה שנקרא "במקובלות". את מבינה למה שאני מתכוונת?
יש כל מיני בקשות, דרישות, הנחות שבני זוג מניחים בהליכי גירושים. יש בקשות שנשמעות הגיוניות לכל בר דעת, ויש כאלו מופרכות.
הדרישה של הגרוש שלך לפקוד את ביתך - מופרכת. התחושה שלך שאת מעדיפה להמנע מזה - מקובלת.
אני מובנת?

מעניין אותי מאד מאד איך הוא מסביר את הצורך / ההכרח הזה שלו. אם בא לך - תרחיבי על זה.

הייתה חתירה לפתרונות שטחיים כשהמחלוקת האמיתית, העמוקה בינינו לא ננגעה אפילו.
יש הליכי גישור מאד עמוקים. הרבה פעמים תלוי מי המגשר, והרבה פעמים תלוי מי המגושרים. תבדקי עם עצמך עם מי היה הקושי בגישור שעברתם.
אישית, אני חושבת היום שאין כל טעם בהליך משותף כלשהו. לטעמי, אם תרגישי צורך בסיוע, הוא צריך להיות פרטי שלך. את צריכה היום לקבל את מלוא התמיכה ממטפל, וגם אם יש למטפל ביקורת על התנהלותך - האחרון שצריך לשמוע את זה יחד איתך זה ע'.

מה שצפריר כתב לך כל כך נכון (גילוי נאות - קראתי את דבריו עוד לפני שצוטטו כאן. ראיתי שפנית אליו, ועניינה אותי תגובתו - מקווה שלא גרמתי לתחושת חטטנות).
צפריר כתב לכאורה מאד ערטילאי, אבל יש דברים מאד מעשיים באמירותיו. אל תפחדי להיות צוק מולו. זה גם לא קשור בילדים עכשיו.
גם את נחשבת בכל הסיפור הזה , את לא רק אמא, את גם אישה, ישות, נשמה, בן אדם (או כל דרך שתבחרי להגדיר את עצמך).

ולגבי מעבר הדירה - עתותייך בידייך. את תמצאי לבטח את עיתוי המתאים ביותר גם לזה.

טוב, כתבתי המון. מקווה שהחזקתן מעמד...
עובדה...

יום מצויין

בוקר טוב ו -

.
איזה שום את שמה בצלוחית עם שמן זית ? כתוש או שלם ? מספיק שהשמן זית יספוג את הריח של השום ? לא צריך להוציא מהשום את המיץ שלו ? אני חותכת את שן השום לחתיכות (לא כותשת) ושמה לנוח בתוך שמן הזית. השמן סופח את הריח וזה מספיק.

אני מרגישה שיש לי אינטרס עמוק וגדול לשלום איתו מסכימה איתך. יחד עם זה כשעושים שלום, זה בדרך כלל עם אוייב - ואז יש שני דברים שצריך לשים אליהם לב: הראשון שהאינטרסים שלך נשמרים בתוך ההסכם לשלום והשני שהגבולות מאד ברורים, כמו גם הסנקציות שנלוות להפרתם. סליחה שאני נשמעת פוליטית, אבל זה משמעותי בעיני - ולא ראיתי דרך ברורה יותר להסביר זאת.
לגבי הביקורים שלו בביתך - מסכימה עם רוי טל שלא צריכים להתקיים כלל - ושזה גבול שצריך להיות מאד ברור. אם את מחליטה בכל זאת שכן - הייתי מגבילה את זה ליום אחד בלבד ולא לשניים ולתקופת ניסיון הרבה יותר קצרה - חודש ניסיון במהלכו צריכים להתקיים גם התנאים המינימלים:
לא מגיע לביתך בלי התראה
עומד בהסדרי הראייה הקבועים
אחרי חודש תבדקי ותשקלי אם להמשיך לאפשר את היום הזה או שזה בלתי נסבל עבורך - כך זה צריך להיות מוגדר גם עבורו. אני מתפשרת כאן התפשרות כואבת ואני צריכה לבדוק אם זה מתאים לי. צריך להיות מובהר מראש שלא תהיה הרחבה של הימים גם אם הוא עומד בכל התנאים. זה צריך להיות חד וברור בכל מקרה!!!
יש הליכי גישור מאד עמוקים. הרבה פעמים תלוי מי המגשר, והרבה פעמים תלוי מי המגושרים_ כמגשרת מסכימה לחלוטין כמו גם עם כך ש _אם תרגישי צורך בסיוע, הוא צריך להיות פרטי שלך. את צריכה היום לקבל את מלוא התמיכה ממטפל, וגם אם יש למטפל ביקורת על התנהלותך - האחרון שצריך לשמוע את זה יחד איתך זה ע'.

הכי חשוב בכל התהליך שאת עוברת - הוא ללמוד לשים את הגבול - ובעיני מאד נכון לעבוד על לשים את הגבול בעצמך ורק כאשר הוא עובר אותו ברגל גסה (לא שרגלו עדינה ונעימה עד כה - היא אכן הייתה גם גסה, וגם ידעת להזמין משטרה ולנהוג בהתאם בשעת השין) להפעיל את התוחתחים הכבדים. חשוב שתדעי הכל על דרך הפעלתם ועל מה שנדרש ממך - ותלמדי את זה דווקא בזמן הרגיעה. (אני מרגישה שאולי את כבר שם וברור לך, אבל אולי כדאי גם לברר איפה בית המשפט - אל מי פונים שם ולעשות את הבירור מול עו"ד ולבדוק מי יכול ללוות אותך שאינו עו"ד בעת הצורך - ומי יכול להיות עם הילדים - כל הדברים הטכנים שבשעת השין יצוצו על הפרק) זה לא אומר שתהיי חייבת להשתמש בזה, אבל זה בהחלט חיוני אם יצוץ הצורך, וגם על מנת לעזור לך לפעול מתוך שלווה בהעמדת הגבולות.

תהיו איתי גם במלחמתי לשלום? באהבה רבה. @}. אנחנו מלוות אותך בדרך שלך - את זו שמטווה אותה. ואת עושה עבודה מצויינת.

אני פה.
אני מרגישה קצת לא נוח להתוכח איתך. כשאני התגרשתי, היו כמה אנשים שמתוך כוונות הכי טובות והכי אוהבות, הציפו אותי בעצות סותרות והפריעו לי להקשיב לעצמי. לכן חשוב לי לסייג - את קובעת, את מחליטה, את יודעת הכי טוב מה נכון לך. בכל זאת רציתי להגיד, שבסופו של דבר תגיעו לאיזון ביחסים ולשלום קר, וזה יהיה בדיוק בנקודה שאליה תגיעו בשלב הזה, זאת אומרת: אם תחליטי לוותר על משהו, זה יהיה בקו הנסיגה. אם תחליטי לא לוותר, זה יהיה בלי לוותר. אם תחליטי לא לאפשר ביקורים אצלך, אתם תגיעו לשלום קר בלי ביקורים אצלך; ויכול להיות אפילו שבעוד פרק זמן כלשהו, הוא יבין בעצמו שהדרישה שלו היתה בלתי סבירה (כך קרה אצלנו).
הוא גם אמר לי: אני משלם על הבית הזה. (דרך סעיף המדור שבמזונות). - נכון, כי לפי החוק הוא חייב לשלם לך מדור, בלי קשר לאפשרות לבקר בבית שהוא משלם עליו. הוא לא משלם על חלק משל עצמו בבית, הוא משלם את חלקם של הילדים בו. אין קשר. בחוק. זהו.

תהיו איתי גם במלחמתי לשלום?
ברוווווורררר! (-: לקבוע זמנים מאד קבועים ומסודרים, בלי לחרוג מהם - זה תנאי חשוב. להביא מישהו נוסף שיהיה במקום - רעיון מצויין. דרך אגב, בזמנו עורכת הדין שלנו הסבירה שיש עם זה בעיה עם הרבנות, לאשר הסכם ביקורים שכתוב בו שהוא מבקר בביתך.

רויטל, אני מסכימה עם כל מלה בתגובה שלך, מלבד זה:
מעניין אותי מאד מאד איך הוא מסביר את הצורך / ההכרח הזה שלו. לדעתי - לא מעניין במיוחד. הוא ידע להצדיק את זה איכשהו, ויכול להיות שכשהוא יסביר את זה זה ישמע הגיוני לגמרי, אבל זה לא.

את קובעת, את מחליטה, את יודעת הכי טוב מה נכון לך
נכון

הוא ידע להצדיק את זה איכשהו, ויכול להיות שכשהוא יסביר את זה זה ישמע הגיוני לגמרי, אבל זה לא.
אני לא בטוחה שיהיה לו הסבר הגיוני לזה, ובאמת מעניין אותי על איזה נקודות במצפון השביר של ראויה לאהבה הוא יושב.
הרבה פעמים העמידה האיתנה מתאפשרת כאשר מצליחים להבחין בין המגוחך למתקבל על הדעת.
ראויה לאהבה - כחלק מלסמוך על עצמך כאם, זה להבחין בין דרישותיו (כמו שכתבתי למעלה)

חוץ מזה שאני נפעמת מהתמיכה שאת מקבלת פה (במיוחד ממיכל ורויטל),
וחוץ מזה שאני מבקשת לחזק את ידיך,
יש לי גם שני סנט עבורך, בעיקר כי שאלת :
לדאוג שיהיה עוד מישהו בבית תמתן את ההתנהגות שלו. אני צריכה להבין את ההצעה הזו יותר ולחשוב איך מיישמים אותה. אולי יש לכן עוד רעיונות ?
אז כשקראתי את זה, ואח"כ את זה :
השבוע, אפילו חשבתי לעצמי שאולי אני יכולה להתייחס אליו כאילו היה 'חבר' של הילדים
חשבתי לעצמי, למה לא להתייחס אליו כאל ביביסיטר ?

את הרי סומכת עליו שלא יפגע בילדים. אז, למה שלא תתכנני חוג קבוע (ספורט, יצירה), קפה עם חברה, או משהו בסגנון שמדבר אליך ?
זאת בהנחה שהחלטת כן לאפשר לו להיכנס בזמנים קבועים לביתך - האם יש סיבה כלשהי שאת חייבת להיות שם כשהוא מגיע ?
הוא הרי בא לילדים ולא אליך !
כדאי לעשות את זה בשיתוף עם הילדים ואיתו, למנוע אוירת "ברוגז" (לא לשדר כאילו שאת בכוונה מסתלקת כשהוא מגיע).
משהו כמו "ילדים ו- X יקר ! כמו שאתם יודעים, אמא מאוד אוהבת לשחות בבריכה. בואו נסכם שבכל יום ד בין 16-18 X מבקר אתכם פה בבית ובזמן הזה אני הולכת לקאנטרי קלאב".
אני מבינה שכרגע התקשורת בינכם רעועה מכדי לאפשר דיון כזה, אבל אני מניחה שאם תגיעו בעתיד למצב שתסכימי להכניס אותו לבית (למרות שמאוד מדבר אלי מה שכתבה רויטל לגבי ה"מקובלות") כבר תהיו במצב אחר (טוב מהיום).
ואני מתכוונת באמת ובתמים לניצול יעיל של הזמן לעשיית דברים שאת אוהבת ושקשה לך ביום יום להתפנות אליהם, ולא לחפש לאן להסתלק כי הוא מגיע.
מה דעתך ?

אני עם רוי טל , דרך עפר ומיכל צמות.
הבקשה שלו לפגוש את הילדים בבית שלך היא מופרכת. עם כל הכבוד לו, הוא לא בנה את הבית הזה או גר בו שנים או רכש אותו בעמל כפיו. זה בית שכור זמני. וחוץ מזה, כשנפרדים, הזכות הבסיסית שלך היא לפרטיות, למקום המוגן שלך שאין בו כניסה.
אם תתני לו להיות בבית שלך זה לא ישפר את היחסים ביניכם. היחסים ישתפרו רק כשהוא יחליט להתנהג כמו בנאדם. עד אז, כל מחווה שתעשי בתקווה שתשפר את היחסים עלולה להתנפץ.
מצד שני, לתת לו להיכנס לבית שלך זה פתח להמון צרות שרק יכניסו אותך למתחים ולא ישפרו דבר. זה נותן לו דריסת רגל בממלכה שלך. הוא מחפש אותך ותמיד יחפש אותך. כל פעם, לפני שהוא יבוא, את תצטרכי להסתיר כל מיני דברים, או לסדר, או השד יודע מה.
לעומת זאת, גבולות ברורים מאוד בהתחלה ירגיזו אותו, אבל כל דבר מרגיז אותו. דווקא עם גבולות כל כך ברורים, כשהוא יבין שאת לא נתונה למניפולציות ולא מפחדת ושומרת על הממלכה שלך, אז אולי הוא יתחיל להתנהג כמו בנאדם. השיטה עם אנשים אגרסיביים היא גבולות, לא מחוות. הם לא מעריכים את המחוות, הם רק מנסים לקחת עוד קצת ועוד קצת.

היי,

תודה על כל התגובות. בהחלט עוררתן אותי לחשוב מחדש על הדברים. לצערי, לא יכולתי לכתוב אתמול בערב בגלל תקלה בשרת האינטרנט. )-:

מאז יום שני בבוקר לא שמעתי ממנו והניתוק הזה ממחיש לי כמה רעש, דרמה ומתח הוא מכניס לחיים שלי. כשאין לי קשר איתו יש לי שקט מדהים ונעים. האמירה הזו שלי כמובן מחזקת את הדיעה שחשוב להרחיקו ממני ככל האפשר. ובכל זאת, כרגע, מולו, אני מתקשה לעמוד על דעתי שהוא בכלל, בכלל לא נכנס אליי הבייתה. בהקשר הזה, רויטל, רלוונטית שאלתך - מעניין אותי מאד מאד איך הוא מסביר את הצורך / ההכרח הזה שלו.

הוא אומר שהוא היה רוצה לקחת את הילדים אליו לזמנים יותר קצרים כמו שעה- שעתיים, אלא שכרגע הילדים עדיין קטנים לכך. זה נכון שניסינו את זה פעם. הוא בא לקחת את הילדים לשעה וחצי והיה לקטן (בן 3) מאוד קשה עם המעברים האלו - לצאת מבית שלי, להיכנס לבית שלו, לצאת מהבית שלו, להיכנס לבית שלי. הוא בכה המון ובעצם חלק גדול מה"ביקור" היה להרגיע אותו. גם לגדול זה לא פשוט לצאת מהבית של אבא שלו אחרי זמן קצר. אם הוא היה לוקח אותם אליו לשעה וחצי אחרי הגן, כמו שקורה כשהם הולכים לבקר חבר, זה היה אחרת. אבל הוא טוען שהוא לא יכול. כמובן, שעכשיו בחורף, הכל עוד יותר מסובך ומסורבל. לא תמיד אפשר ללכת בחוץ לגן המשחקים, או לפיצה. ביקור אצלי בבית פותר את כל הקשיים האלו כי הוא מגיע בין 6 ל-8 בערב ומבקר אותם במקום שהם ממילא נמצאים, בלי שהם אפילו צריכים להפסיק את הפעילות שהם עסוקים בה. הוא משתלב במשחקים שלהם, ובחיים שלהם, תוך מינימום הפרעה. אגב, הוא אבא שיודע לשחק נהדר עם הילדים, להיכנס לעולם המשחק שלהם, ממש כמו חבר גדול. ואת זה הם כמובן מאוד אוהבים.

הגדול קורא לי. אמשיך אח"כ.

אין לי דיעה מקצועית ככ בנושא, אבל כמו אחרות פה מאד צורם לי ומדאיג העניין הזה שהוא בא אלייך הביתה. זה מתכון לצרות. הגבולות שצריכים להיות ברורים זה גם נראה לי לטובת הילדים שיבינו את ההפרדה. אולי נראה שבתור סידור התחלתי זה בסדר, אבל מציאות שנקבעת עכשיו, יהיה נראה לי יותר קשה לשנות אחר כך. אני מאד מבינה את הקושי שלך לעמוד על דעתך מולו כרגע. נראה לי שהפחד הזה מאפיין את הקשר ביניכם, וגם הוא משתמש בזה. כנראה שזאת העבודה שלך מולו - להישאר בכח שלך, בלי אגרסיות. אבל גם בלי לוותר על מה שעקרוני לך.
אולי נראה לך עכשיו שהביקורים שלו אצלך זה לא ככ עקרוני, וגם קשה לך לעמוד על זה, וזה בסדר זו זכותך, רק חשוב שתקשיבי לדעות השונות פה בענין זה כי הן יותר אובייקטיביות ובלתי נגועות.
לפי דעתי - ככל שלא תראי אותו יותר, וככל שיצומצם הקשר שלך איתו, תמצאי את הכח שלך ותוכלי לתקשר איתו ממקום חזק, ואז גם הפשרות שתעשי יהיו יותר ממקום שלם, ולא מתוך פחד או חולשה.

בכל מקרה יישר כח על הדרך שאת עושה - זה לא קל בכלל, וככ הרבה דברים להתעסק בהם בבת אחת.

ענק, מאחלת לך שתרגישי בכל רגע את הכח והאהבה שה' נותן לך. @}

אבל הוא טוען שהוא לא יכול.
אה???
כי זה לא מספיק חשוב לו?????
תאמיני לי, מנכ"לים מפסיקים ישיבות באמצע כי הם אבות גרושים וחייבים לקחת את הילד. זה קדוש!
אבל מאוד פשוט לאדם כמוהו לטעון שהוא "לא יכול" כשהוא כבר שבועיים לא ראה את הילדים בכלל רק בשביל לתקוף אותך - ממש נורא אוהב אותם. ממש נורא מתאמץ לראות אותם.
אני עם כל אלה שחושבות שזה לא לעניין ברמות-על להכניס אותו לבית שלך. זה לא מתאים. בטח לא עכשיו.
לא אצלך בבית.
הוא לא בייביסיטר, הוא כרגע אדם עם תפיסת מציאות מסולפת, שפועל מתוך מצוקה רגשית קיצונית ולא איכפת לו בגרוש במי הוא פוגע.
אז אם עכשיו חורף ולא מתאים גן שעשועים ולא מתאים לקחת אותם לשעתיים לדירה שלו (אולי הם יישארו יותר, אם קשה להם לעזוב אחרי שעתיים?), ואם מפאת גילם הצעיר האופציה היחידה היא לקחת אותם ישר מהגן לשעתיים - אז זה מה שמתאים לך ולילדים וזהו.
אני לא רואה שום סיבה לתת לו להיכנס אלייך הביתה.
ואני עוד יותר מתחזקת בדעתי כשאני קוראת שהוא לא מבין במובן הבסיסי ביותר מה פירוש העובדה שהוא משלם לילדים על מקום מגורים. זה שהוא עוד חושב שהדירה שלו - זה שיא השיאים! וזו סיבה טובה מאוד להבהיר לו כבר עכשיו שהיא לא שלו.
כל ביקור שלו אצלך רק יחזק את תפיסותיו המעוותות ויגרום לו להאמין בטעות שאת מסכימה להזיות שלו.

ברוך ה' שיש אנשים כמו בשמת באתר הזה שלא מפחדות שהדיעה שלהן תפגע במישהו.
אני מסכימה עם בשמת בכל מילה, קצת חששתי להתבטא בכזאת תקיפות, כי אחרי הכל זו ההחלטה שלך.
אבל תראי אם את יכולה להיות קצת יותר כמו בשמת מולו...

תאמיני לי, מנכ"לים מפסיקים ישיבות באמצע כי הם אבות גרושים וחייבים לקחת את הילד. זה קדוש!
נכון. בן זוגי הוא בדיוק ככה, אולי הוא לא דוגמה מייצגת, אבל בעלי לשעבר בהתחלה לא היה כזה, אבל בסוף נפל גם לו האסימון. וכך גם אבות גרושים אחרים שאני מכירה, למרות שאני לא מכירה הרבה...
הוא אומר שהוא היה רוצה לקחת את הילדים אליו לזמנים יותר קצרים כמו שעה- שעתיים, אלא שכרגע הילדים עדיין קטנים לכך. למה הוא רוצה לקחת אותם לזמנים קצרים? לדעתי בכל גיל זה לא מוצלח.

טוב, אני לא מפחדת שדעתי תפגע בראויה לאהבה, כי אני חושבת שברור לה לחלוטין שאין לי שום כוונה "להכתיב" לה והיא בעצמה תחליט בעצמה לפי מה שמתאים לה מתוך מה שכותבים לה.

אם הוא היה לוקח אותם אליו לשעה וחצי אחרי הגן, כמו שקורה כשהם הולכים לבקר חבר, זה היה אחרת. אבל הוא טוען שהוא לא יכול.
שיתגבר.

אי אפשר להתחיל בחיים חדשים ולהתחזק כשנותנים לאנרגיות רעות להיכנס אלייך הביתה. חשבי כמה שקט ושלווה תקבלי כשתדעי שהוא אף פעם לא ייכנס אלייך הביתה יותר. את לא צריכה להתכונן, לא צריכה לסדר, לא צריכה להסתיר, אין מעקבים. איזה שקט!

כדברי בשמת,
כל ביקור שלו אצלך רק יחזק את תפיסותיו המעוותות ויגרום לו להאמין בטעות שאת מסכימה להזיות שלו.

אחרי שכתבתי בבוקר פתאום הבנתי מה באמת ההסבר לבקשה של ע' לבקר את הילדים בביתי. קשה לו להשלים עם המצב שבו אין לו נגישות חופשית לילדים. כדי להבין את המשמעות של זה בשבילו צריך להבין מי זה ע'. הוא במשך כמה שנים חיפש מישהי שתעשה איתו ילד. בסוף, כשהיה בן 40, אני הסכמתי וסוף סוף הוא הרגיש שהוא נורמלי ושיש איזו משמעות לחיים שלו. היה לו למה לחכות בסוף היום. היה לו במה להתגאות. עכשיו הוא מרגיש שהוא הופך להיות "צל של אבא" (בלשונו). שזה לא האבא שהוא תיכנן להיות. בנוסף, אין לו משהו אחר שימלא או יספק אותו בחיים. העבודה שלו היא לא יותר מאשר פרנסה בשבילו. הוא מזמן כבר לא מרגיש שהוא מתפתח שם או ממצה את היכולות שלו. כמעט ואין לו משפחה (רק אח אחד איתו הוא בקשר רופף). הוא לא רוצה להקים זוגיות.
מה זה קשור אליי ? אתן בטח שואלות. ראשית, אני מרחמת עליו. שנית, אני חוששת שהוא יוותר לחלוטין על הקשר עם הילדים ואני מתקשה לגמרי להסיר את האחריות לכך מעליי. האמת, שכחזרתי וקראתי את הדף מצאתי את המשפט הזה של רויטל: תציגי אותו כדמות אב חיובית. להם זה לא משנה שהוא חרא של גרוש. הוא אבא שלהם. תראי להם שאפשר גם אחרת. הם קטנים מדי להתמודד עם מה שקורה, ולך יש תפקיד מאד חשוב בלשמר את זה שיהיה להם אבא. ופגשתי עוד נשים אמרו לי את זה. אני מרגישה שאני יכולה לעזור לו להיות אבא בסיטואציה החדשה הזו וכך לעזור לילדים שלי לשמור על קשר עם אביהם.
מתוך שתי הסיבות האלה, ואולי עוד דברים שאני לא מודעת להם, אני חוזרת ושואלת את עצמי את השאלה שרויטל שאלה אי שם במעלה הדף:
_מה הגבול העליון של ההקרבה מבחינתך?
תבררי את זה עם עצמך, ואל תתביישי ללכת גבוה. הילדים שלך כאן על כף המאזניים, לא הכבוד שלך._
ואז אני עונה שאולי, לזמן קצר ומוגדר, אני מוכנה להקריב מעט מהפרטיות שלי. שאולי אם אשמור על הגבולות של החדירה שלו לממלכתי הפרטית (הפיסית והנפשית) זה אפילו לא יהיה קורבן.
אגב, יש עוד הכרעה שאני צריכה לקבל עכשיו. בשבוע הבא אני מארגנת לגדול מסיבת יומולדת 6 (הוא כ"כ ביקש!). ע' לא מוכן להשתתף בכלל בעלויות של המסיבה. הוא טוען שכרגע אין לו כסף לקנות לעצמו אוכל ואפילו לא יכול להחזיר לי חוב של כ- 200 ש"ח מלפני שנה )-:. זה מאוד מכעיס אותי ואני מרגישה שלא מגיע לו להשתתף במסיבה. בנוסף, אני חוששת שהנוכחות שלו תכניס אותי, ואולי עוד אנשים שמכירים אותו, למתח. האם כדאי להזמין אותו ?

קשה לו להשלים עם המצב שבו אין לו נגישות חופשית לילדים

בטח שקשה לו. זה אחד הקשיים הגדולים ביותר של אבות גרושים.
לרוב, הם מאבדים את הקשר היומיומי עם הילדים.
אבות רבים סיפרו לי בדמעות שחסר להם מאד להכין לילדים סנדביצ'ים לבית הספר ולגן בכל בוקר, לקלח אותם בערב או בכלל לראות אותם אחרי מקלחות, לספר סיפור לפני השינה או סתם לשמוע אותם רבים ומתרוצצים בבית.
אז בודאי שזה קשה, ובמיוחד לאב שחשוב לו להיות מעורב ושהילידם מעניקים לו משמעות לחיים .

אוף דה רקורד, אני רוצה להגיד לך, שאם ע' היה פותח פה דף תמיכה, היינו בוכים איתו כמו שאנחנו בוכים איתך.
לי ברור לאורך כל הדרך שגם הוא עובר סבל גדול, וחווה אובדנים קשים ומייסרים.

אבל
א. כרגע אנחנו איתך, ורק איתך.
ב. אנשים שסובלים לעתים ממררים את חייהם של אחרים, וחשוב להיות מודע לזה.
ג. עומדים לרשותו ערוצים רבים לקבלת סיוע. הוא צריך עזרה, והוא חייב עזרה.

הוא צריך את העזרה כי הוא סובל, כי הוא במשבר שהוא לא מצליח לנהל באופן שקול ואחראי. הוא חייב עזרה כי הוא פוגע בילדים שלו.
אגב, פק"ס יכולה לחייב לגשת לעזרה מקצועית.

אני גם מאד יכולה להבין את הרחמים שמניעים אותך. אני יודעת שאת מרחמת עליו, וזה בסדר. את בנאדם, את כנראה אדם רגיש, ואכפת לך ממנו.
אני גם מבינה את האחריות שיש לך כלפי הילדים, כלפי שימור האב שלהם.

ואז אני עונה שאולי, לזמן קצר ומוגדר, אני מוכנה להקריב מעט מהפרטיות שלי. שאולי אם אשמור על הגבולות של החדירה שלו לממלכתי הפרטית (הפיסית והנפשית) זה אפילו לא יהיה קורבן.

גם זה בסדר. בסדר גמור!
לא סתם שאלתי אותך
את מכירה את הקונסטלציה טוב מכולם. את מכירה את ע' טוב מכולם, ואת ילדייך.
יכול להיות שמה שמזעזע לנו כאן את אמות הסיפים, אותך מחריד הרבה פחות. יכול להיות שאת דווקא מעדיפה שהוא יבקר את הביקורים בביתך.
יכול להיות שגם עבורך זה סוג של שליטה.
הכל בסדר, רק אל תפסיקי לשאול את עצמך מה מנחה אותך
תשתדלי לפעול במקסימום ערנות להחלטות שלך, גם אם הן מתקבלות מהבטן (וזה גם בסדר!).

לגבי יום ההולדת -
מה חתן יום ההולדת רוצה?
זה היום שלו, זה האירוע שלו, ובשבילו.
אי נוחות של מבוגרים פחות משמעותית כאן. הם יצליחו להתמודד עם אי הנוחות. הוא לא יצליח להתמודד עם האכזבה על העדרות אבא.

ולעניין העלויות - אל תשתמשי בחוסר הנכונות שלו לשלם בתור עונש. את מענישה את החמודי שלך, לא את ע'.

מה את אומרת?

מסכימה מאוד עם רויטל.
וגם לגבי יום ההולדת: וודאי שלילד חשוב שאבא יהיה, לא? מה זה עניינו סכסוכים בין המבוגרים - זה יום הולדת כל כך חשוב! וכל כך חשוב באירוע הזה שיהיו לו גם אמא וגם אבא!

יש לי שאלה, או בעצם שתים -
האם בהסכם הגישור דובר על הסדרי ראיה (ואם כן - מה הם)?
אם יש הסדרי ראיה קבועים בהסכם - האין הם חובתו של האבא ולא רק בגדר המלצה?

_לגבי יום ההולדת -
מה חתן יום ההולדת רוצה?_
מסכימה

אם יש הסדרי ראיה קבועים בהסכם - האין הם חובתו של האבא ולא רק בגדר המלצה?
יש הסדרי ראייה קבועים בהסכם. מבחינת החוק שעות הראייה הן זכותו של האב ולא חובתו. ע' מצטט את החוק הזה מידי פעם...
מה שכן, אולי רויטל תספר, איך שופטת בביהמ"ש לענייני משפחה תתיחס לכך שאב אינו עומד בהסדרי הראייה ?

אני חוששת שהוא יוותר לחלוטין על הקשר עם הילדים ואני מתקשה לגמרי להסיר את האחריות לכך מעליי.
אז תתחילי לסיר אותה מה את באמת לא מכירה גברים גרושים שהילדים שלהם הכי חשובים להם ? כמו שבשמת כתבה מנכ"לים שעוזבים ישיבות הנהלה לקחת את ילדיהם ?
כי אם את לא מכירה אני יכולה להכיר לך כמה (חמודים באמת חמודים)
אבל הוא במו ידיו ניטרל כל אפשרות למצב שכזה, לבית שלו לא נוח לו להביא אותם ,ביקורים ארוכים לא נוח לו לבצע, ביקורים קצרים לא מתאימים בקיצור כל מה שסביר - לא ומה כן מה שהוא רוצה והחליט שנכון . אז זהו שלא .(את מכירה את המערכון של החמישיה שקרן מספרת שהיא לא אוהבת ספרות מתורגמת וגם ספרות מקור לא ?)
אם הוא יחליט להסיר אחריות לגמרי זה לא יהיה בגלל זה יהיה בגללו והילדים שלך יבואו איתו בחשבון כשזה יהיה רלוונטי . את לא תיהי צד בעניין.
לגבי היום הולדת לעניות טעמי והבנתי יש להזמינו אולם לקחת בחשבון שיכול להיות שהוא יחליט לא לבוא כחלק מההתנהגות הכוללת שלו בימים אלה ולכן לא כדאי לשתף את הילד בתוכנית להזמינו כדי למנוע עוגמת נפש .

אם יש הסדרי ראיה קבועים בהסכם - האין הם חובתו של האבא ולא רק בגדר המלצה?
קצת נאיבי להניח הנחה כזו...
יכול להיות שההסכם אפילו קיבל חותמת של בית משפט. אפשר גם על מזונות לומר את אותו הדבר. יש פסק דין - ואין משלם מזונות.
"עברייני גירושים" מתרוצצים להם חופשי, ויש מעט מאד דרכים לאכוף את זה. הסדרי ראייה תלויים הרבה מאד ברצון טוב של שני הצדדים לקיומם, וטוב שכך. יצא לי לראות הסדרים כפויים. לא נעים.

איך שופטת בביהמ"ש לענייני משפחה תתיחס לכך שאב אינו עומד בהסדרי הראייה ?
מאד תלוי מי השופט/ת, תלוי כיצד הצדדים מציגים את טענותיהם (ולכן היה לי חשוב לשמוע כיצד ע' מסביר את בקשתו), ותלויות הנסיבות.
פק"ס טובה יכולה לסגור את הדברים בין בני הזוג, בלי להוביל את שניהם לבית משפט.
עקרונית, יש שופטים (או דיינים) שמתייחסים לכך בחומרה רבה, ויש המקלים ראש. לי הזדמן לראות אמא נלקחת למעצר בגלל שחיבלה בהסדרי הראייה (אבל מדובר בשופט יוצא דופן).
אני חוששת שהוא יוותר לחלוטין על הקשר עם הילדים ואני מתקשה לגמרי להסיר את האחריות לכך מעליי.
את צודקת. לך יש באמת אחריות לכך, ואת מתנהלת בצורה יוצאת מן הכלל כדי לשמור על הקשר הזה.

הוא אומר שהוא היה רוצה לקחת את הילדים אליו לזמנים יותר קצרים כמו שעה- שעתיים, אלא שכרגע הילדים עדיין קטנים לכך. זה נכון שניסינו את זה פעם. הוא בא לקחת את הילדים לשעה וחצי והיה לקטן (בן 3) מאוד קשה עם המעברים האלו - לצאת מבית שלי, להיכנס לבית שלו, לצאת מהבית שלו, להיכנס לבית שלי. הוא בכה המון ובעצם חלק גדול מה"ביקור" היה להרגיע אותו. גם לגדול זה לא פשוט לצאת מהבית של אבא שלו אחרי זמן קצר.

אני לא יודעת אם יש לך דרך להעביר את המסר ל-ע', אבל מנסיוני הדרך היחידה שבה אפשר לשפר את העניין הזה הוא להמשיך לנסות. המעברים קשים לילדים בגיל הזה, אבל כשהמעברים הופכים לשיגרה זה נעשה להם הרבה יותר קל (שוב, מנסיון). וכן, כשיש שינוי מהסוג הזה הגיוני שילד בן 3 יבכה, אבל אבא שלו איתו ואם הקשר ביניהם הוא טוב כמו שאת מתארת, אז לאבא אמורים להיות כלים להכיל את הקושי הזה ולעזור לילד להתמודד איתו. אפשר אפילו לעשות את זה בצורה הדרגתית, אבל בכל מקרה חייבת להיות איזו קביעות, ואני מבינה שזו כרגע בעיה.

את לא מכירה אותי, גם לא וירטואלית, אני לא קבועה כאן באתר, אבל אני גרושה ונשואה מחדש לגרוש, והתמודדתי עם נושאים כאלה גם עם האקס שלי וגם עם האקסית של בעלי, ואני לגמרי מסכימה עם בשמת שזו נשמעת טעות להרשות לו להכנס אליך הביתה.
המסר שלי הוא אמביוולנטי, כי מצד אחד אצלי הדפוס הזה של לנסות להמשיך להשתלט לי על החיים עדיין קיים, אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שנישאתי מחדש. ומצד שני, מכיוון שאני למדתי להציב את הגבולות שלי כמו שצריך, לפחות הנסיונות האלה לא מצליחים לחדור אל הבית החדש והחם שבניתי לי.

מה שכן, הייתי אומרת לך: השארי מלאת אמונה שהמשבר הזה יסתיים ואת תמצאי את הדרך, ושבעוד זמן לא ארוך תסתכלי על זה כהסטוריה.

_אם יש הסדרי ראיה קבועים בהסכם - האין הם חובתו של האבא ולא רק בגדר המלצה?
קצת נאיבי להניח הנחה כזו..._
טוב, אני בורה גמורה בתחום (ומודה לאל על כך).
אבל לא התכוונתי שהיא צריכה לכפות הסדרי ראיה, אלא לדעת אם הוא יוצא לא בסדר מבחינת החוק שהוא לא מקפיד עליהם ומתמש בהם כקלף מיקוח על גבם של הילדים.

כל מה שסביר - לא ומה כן מה שהוא רוצה והחליט שנכון .
טוב. הערב הוא ממש הוכיח את המשפט הזה. הוא שוב הגיע בלי תיאום איתי ובגלל שאני לא הייתי בבית (הייתה בייביסיטר צעירה) הוא אפילו הצליח להיכנס

. זה ממש הרגיז אותי! עכשיו, אני חושבת שאולי אין מנוס מלערב פק"ס או להוציא צו הגנה (אולי בקשה לפק"סית עדיפה על צו הגנה ?).
אני כבר בעצמי משתגעת מכך שאני מתנדנדת ומשנה את דעתי שוב ושוב. איך מחליטים ?!
האמת שעצם הצורך להשקיע זמן בלגשת לביהמ"ש לבקש צו הגנה מעכב אותי. בכלל ביהמ"ש זה לא מקום נעים עבורי. אני לא כ"כ אוהבת מוסדות ורשויות. ולא כ"כ בא לי להכניס אותם לחיים שלי. )-:

איך מחליטים ?!
פק"סית או צו הגנה - פה יש יועצות חכמות שמבינות ויש לך גם עו"ד.

אבל אם את מתכוונת לשאלה, איך מחליטים אם לתת לו או לא - אני חושבת שהוא בדיוק הוכיח למה אסור לתת לו. תראי מה הוא עשה! לא מנסה אפילו להוכיח כוונות טובות! פשוט בא ופולש!

ממש קשה לך עכשיו.

איך מחליטים ?!

השאלה היא אם את רוצה מענה מיידי וחד משמעי, או שיש לך עוד קצת אורך רוח.
אם את רוצה פתרון כאן ועכשיו - צו הגנה.
אם יש לך סבלנות למה שנקרא "תהליך" - אז את יכולה לפנות לפק"ס.
וחוץ מזה - זה לא סותר את זה, ולעתים קרובות האחד מוביל אל השני.
פקידת סעד אמונה על הסדרי הראייה (בעיקר), וצו ההגנה אמון על השקט שלך.
את יכולה להחליט מה הכי בוער לך עכשיו (אם כלו כל הקיצים).

ואת גם יכולה להחליט להחליף מנעול בבית, ולתת הוראה לא לפתוח לאף אחד את הדלת כשאת לא נמצאת - ואז לחכות עם ההחלטה לערב מוסדות שאת לא אוהבת.

בכל מקרה - החלטות כאלה כדאי שלא לקבל בעידנא דריתחא.
קחי אויר, תתייעצי עם אוהבייך, תעשי לך ערב נעים, תשני טוב - ואז תחליטי.

וגם ממני

בינתיים. כי אין זמן. את מוזמנת להתקשר אלי בערב (אהיה זמינה מ21:30 ) ואם לא אנסה להכנס לכתוב. חזקי ואמצי.

גם זמני קצר כרגע. אחזור אח"כ.
בכל מקרה - החלטות כאלה כדאי שלא לקבל בעידנא דריתחא. לגמרי.

אני כבר בעצמי משתגעת מכך שאני מתנדנדת ומשנה את דעתי שוב ושוב. איך מחליטים ?! את פועלת בשיקול דעת ולא מתוך דחפים - ומכאן כוחך. פשוט תמשיכי כך - תחשבי, תשקלי ותחליטי.

ישששששש! העקשנות משתלמת!
בשמת, 3 מילים שלך: פשוט בא ופולש! היו בדיוק המפתח שהייתי צריכה.
הוא התקשר כדי להמשיך את המו"מ על הביקורים שלו אצלי ואני, בבהירות שנתנה לי המילה פולש אמרתי לו: אתה פלשת אתמול לבית שלי. ניצלת את זה שלא הייתי ופשוט פלשת. לכן, אין כרגע מקום לכל משא ומתן על ביקורים אצלי! אתה לא תיכנס אליי הבייתה! זה הבית שלי ורק שלי!
הייתי כל-כך תקיפה וברורה שהוא פשוט השתתק.
הייתן צריכות לשמוע אותי. הייתן גאות בי (-:. אני הייתי גאה בעצמי.

שעה אח"כ הוא מתקשר ושואל אם הוא יכול לקחת את הילדים אליו (לפי ההסכם, היום הילדים אצלו). שאלתי את הילדים אם הם רוצים ובהסכמתם איפשרתי לו לקחת אותם. הוא כנראה הבין שהוא לא יצליח לאלץ אותי להיכנע לדרישותיו באמצעות העונשים והשביתות שלו.
אני כ"כ מאושרת. הרגשה של חוויה חדשה, ראשונית

. מרוב שמחה אני על סף בכי...

גדול לכל אחת מכן.

כל הכבוד הייתי כל כך עצובה כשקראתי מה שקרה ואז ראיתי מה ענית לו וחזרתי לשמחתי

ועוד משהו שאני שמחה ממנו זה שלא סתם היית חזקה אלא גם שהיית מחוזקת ויצאת מחוזקת מהדבר המחליש שהוא ניסה לעשות וזה הכי טוב בעיני

אני גאה בך
תמשיכי כך ובקרוב מאד לא תביני ממה חששת קודם.
חזקי ואמצי

אני גאה בך

וואו, כל הכבוד לך

קראתי בהתרגשות והתפעלתי מעוצמתך! ומה שהכי מדהים - הוא באמת הבין ושינה את דרכו!
אני מאחלת לשניכם תקשורת חיובית ומכבדת!{@

כל הכבוד!
אני שמחה מאד בשבילך.
צעד גדול

כל הכבוד!

זה צעד נכון לדעתי.
רק קחי אוויר כי הוא בטח עוד ינסה. ורק ששמחת הנצחון לא תהפוך לדכאון בגלל הנפילות הבאות.
אני מניחה שיהיו עוד נפילות, אבל מה שחשוב הוא שהמגמה הכללית היא מגמת שיפור.

אני הייתי גאה בעצמי. כל הכבוד! יש לך את הכוחות והיכולת! הסבלנות והעמידה על שלך משתלמות!

והמרגיעון "מה את רוצה?" אבל הוא לאחרי הרגע של ההתענגות... תתענגי לך על התחושה.

_אני שמחה מאד בשבילך.
צעד גדול_

חיבוק ענק לך,
אני הפלונית מהמשפט למקרר, עוקבת אחריך וכשקראתי על הפלישה, אמרתי לעצמי כמה כוחות צריך לכך שאדם אחר גורם לחוסר שקט ודרמות כל הזמן, פיסקה אחרי זה גילית בעצמך את כוחותייך.
מריעה לך, ומעודדת אותך, אנא, זכרי את הנצחונות האלו כשיבואו ימים קשים, זכרי שאת יותר חזקה ממה שאת אפילו יכולה לשער.
ועוד משהו, שקל יותר תמיד להגיד לאחרים, הנה היית חזקה בגבולות שלך, אף אחד לו יכול לעבור אותם,
תתחזקי ותשמרי על עצמך, שולחת לך אור ואהבה!

וואו. כל הכבוד. ממש מרשים. צעד חשוב לעצמך. האמיני לי שזה לא יקלקל דבר, אלא רק ישפר. ובכל מקרה, את לא יכולה לסחוב את הקשר שלו עם הילדים עלייך. זה תלוי רק בו.

וואוו. הייתי בטיול שלג כמה ימים, ואני רואה שאין רגע דל...
אני מאוד גאה בך גם.
אני חושבת שמזה שהוא לקח אותם אליו את יכולה להבין שזו אופציה, ושהוא יכול, ושעדיף שכך יהיו הביקורים (לדעתי לפחות).

זה המפתח שלך:
הייתי כל-כך תקיפה וברורה

רק תהיי עקבית, ותלכי עם הקו הזה, גם על מנת לא לבלבל את הילדים וגם כי עקביות במסר היא חלק מהברור הזה, שכל כך חשובלשדר לו.

מחזקת אותך, ומאחלת שוב שבת שקטה (בפעם הקודמת זה עבד...)

מחזקת אותך, ומאחלת שבת שקטה

מרגיעון - אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך. ראויה לאהבה אין ספק שאת מלמדת את כולנו. שבת טובה.

כמה טוב לקרוא על התפתחויות חיוביות!
יופי של שבת שתהיה לכם @}

תודה לכולכן על הברכות! אני בטוחה שתהיה לי שבת שקטה (-:.
עם זאת, אחרי שהוא שינה את דרכו וביקש לקחת אליו את הילדים (אחרי 3 שבועות שלא לקח) הוא שאל אם נוכל להמשיך את המו"מ על הביקורים אצלי ואני הסכמתי. הרגשתי שהוא הבין שהבית הוא רק שלי ושאני זו שאקבע מי נכנס אליו ומתי. מתוך כך, כשהגבולות יותר ברורים, הרגשתי מספיק בטחון לחזור למו"מ. אני מרגישה שהעקביות שאני יכולה לעמוד בה היא סביב המסר: "זה הבית שלי ואני אקבע אם תיכנס אליו וכמה."
אני נוטה להסכים לכך שלתקופה של חודש (כמו שהציעה מיכל צמות), ננסה ביקור אצלי פעמיים בשבוע. גם לזה אסכים רק אחרי מו"מ. כלומר, בהתחלה אסכים רק לפעם אחת בשבוע, בערב שבו אני עובדת ובייביסיטר נשארת עם הילדים. זה משהו שהבנתי ביום חמישי: אסור לי לתת לו בקלות. הוא בכלל לא העריך את הנכונות שלי למו"מ כי נתתי אותה בקלות. רק אחרי שנסוגתי ממנה הוא הבין שגם אותה הוא עלול להפסיד ועשה מחווה על מנת לקבל אותה בחזרה.
בכל מקרה, שעות הביקור יוגדרו מראש וכל חריגה מהן, ללא הסכמתי, תגרום לביטולן.
בנוסף, אשתדל לא להיות בבית בזמן זה או להיות עסוקה הרחק ממנו. זה לא רעיון טוב להשתמש בו בתור בייביסיטר. כבר ניסיתי את זה. מיד כשהוא מרגיש שאני זקוקה לו זה נותן לו עמדת כוח בה הוא משתמש כדי להשיג דברים אחרים או להתנקם בי על דברים שפגעו בו.
ו... הביקור אצלי יתקיים רק בתנאי שיעמוד בהסדרי הראייה שסוכמו בהסכם.
הביקור מכוון לשהות עם הילדים בלבד ולא לכל מטרה אחרת (הוא לא יכול לעשות לעצמו ארוחת ערב או להצטרף אליי לשיחה עם חברה).
יש לכן עוד נקודות שלדעתכן כדאי לחשוב עליהן מראש ?
מקווה שתישארו איתי גם עם ההחלטה הזו... שיש לכן סבלנות לתהליך הלמידה שלי...
@}

מקווה שתישארו איתי גם עם ההחלטה הזו... שיש לכן סבלנות לתהליך הלמידה שלי...
בטח שיש.
אבל האם מותר לשאול: את לא חוששת שהביקורים יכניסו אותך למתח נוראי? (בגלל שהוא מחפש אותך) לא כדאי פשוט שמההתחלה יתרגל שעם הילדים הוא נפגש בבית שלו?

מקווה שזה בסדר שאני שואלת.

ביקור אצלי פעמיים בשבוע.
פעמיים זה הרבה. מה יקרה אם יהיה לך חבר או סתם יהיה לך קשה ותרצי לצמצם את תדירות הביקורים? האם לא תצטרכי לפתוח במלחמה מחודשת? לא כדאי שפשוט לא יבקר אצלך?
שוב, לא כל כך מבינה.
ושולחת חיבוק וחיזוקים.