יאללה בוא

[חלוקית_נחל*]

תודה בשמת על הפירוט האחרון. בהשראתך ובהשראת מילותיך הדברים התבהרו גם עבורי
בהצלחה גדולה מיכל והנאה גדולה בחופשה.
שמחה גדולה גם על תשומת הלב לשינויים הקטנים והעדינים

[קרן_שמש_מאוחרת*]

וואו גוגוס, הבאת דמעות לעיני עם המילים החכמות שלך. מאוד מתחברת לתפיסה שלך. תודה על התזכורת. @}

[מישהי*]

הי,
הדף היה פתוח ממקודם, עם הדבר המדהים שכתבת,
ועכשיו רפרשתי וזה נעלם
אפשר לשאול, למה מחקת?

בכל מקרה זה היה מרגש מאוד

[מיכל_בז*]

פתאום זה הרגיש לי נורא נורא אישי ותלוי ככה בחוץ, לא בשליטה שלי.
אני חושבת שאני אחזיר אתזה כשאני אכתוב כבר את הכל.

[מישהי*]

[שיעור_באמונה*]

קראתי בשקיקה הכל
מזדהה עם הכל
אני בנוסף מתמודדת עם גיל 41 או טו טו בת 42 ..
ככ הרבה מחשבות רצות לי בראש ואתמול קיבלתי מחזור וכבר יומיים עם דמעות בקצוות
שכנות וחברות מכל עבר שרק מתארסות ונכנסות להריון מיד אחרי
ואני מודה על הבן זוג ועל שפע המתנות בחיים ומנסה להנות כל עוד אין ילדים
בלה בלה בלה
בפנים מיואשת .
צריכות לראות איך תינוקות נרגעים עלי מייד
ככ אמהית , בשלה , מוכנה ,"אהיה אמא מדהימה "
בלה בלה בלה
הכי עצוב הוא שאיכשהו אני לא מופתעת .. כאילו כל הזמן ידעתי שהחיים שלי "קשים" (למרות שבמציאות הם לא .. אולי מאתגרים ..)
לא מופתעת שגם ב"זה" אני לא מצליחה בקלות
אבל צריך להעיף את האמונה הזו ולדמיין את ההריון כבר קורה ולדמיין מציאות עם הנשמה המהממת שבחרה בנו (וכדאי לך לבחור בנו כי אנחנו ככ חמודים ואוהבים )
בלה בלה בלה
תודה שאתן קיימות !

[פרי_בשל*]

(זאת "המרפה" - הכינוי הזה מרגיש לי בכלל לא קשור אליי, אז החלפתי לאחד שמרגיש לי יותר מדוייק וגם רציתי שיהיה ירוק)
גם אני בימי הוסת העצובים. אין לי חשק לספר ובכל מקרה אתן יודעות.
רק יש לי שאלה קצת טכנית
אומרים לקחת חומצה פולית 3 חודשים לפני שמנסים ועד שעוברים את השליש הראשון. אוקיי. done.
ואז מנסים ומנסים ומנסים ומשחקים אותה כאילו משחררים אבל מנסים מנסים ומקווים
ובינתיים יוצא שכבר שנה וחצי אני לוקחת את החומצה הזאת. תקין? מה דעתכן, שאר המנסות?
מיכל בז
יש חדש אצלך...? הלוואי שבלי ששמת לב את מאחרת

אבל צריך להעיף את האמונה הזו ולדמיין את ההריון כבר קורה ולדמיין מציאות עם הנשמה המהממת שבחרה בנו
הצהוב מסכים איתך, הוא אומר:
אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות

[מיכל_בז*]

יש חדש אצלך...? הלוואי שבלי ששמת לב את מאחרת

במחזור.

(שורה של קללות ממש ממש מלוכלכות.)

[שיעור_באמונה*]

לקחתי המון זמן חומצה פולית ובאיזה שלב עשיתי בדיקות דם וראיתי שאני כבר לא צריכה ..

מיכל בז

מרגישה קרובה אלייך

[מיכל_בז*]

מאז שהתחלתי בסרט הזה אני:
יפה פחות, שמנה יותר, חזקה יותר, מחוברת פחות, עצובה יותר, בודדה יותר, מבולבלת מאוד, מתגעגעת.
מוטרדת, מוטרדת, מוטרדת.

אני אדם, אישה מחפשת אלוהים.
ואני אומרת למדקר שלי ככה:
"אבל מה יקרה אם אני לא אכנס בסוף להריון?"
והוא אומר לי:
"אין שום מצב שזה יקרה."

והוא מתחיל לדבר על רבי נחמן מברסלב ועל מילות החכמה שלו ואני מוצאת שזה מרגיע אותי ושוב אני יודעת שאני תמיד התברכתי במטפלים שלי. לא התכוונתי להגיע לדתי כזה, חוזר בתשובה עם זקן ארוך ובגדים לבנים. אני אישה רציונלית, מחושבת, אנליטית, כזאת מין. לומדת באוניברסיטה מקרא ומנתחת את התנ"ך בכלים קרים של חוקרים גרמנים מתים. כזאת מין.
אבל שיעזור לי האלוהים, הברסלבי הזה שאוהב לריב איתי על אמונה, הוא בדיוק מה שהייתי צריכה.

[בשמת_א*]

איל פוליטי?

[שיחות*]

אני דווקא חשבתי על עמרי שדה.
בעצם מה אנחנו מנחשות לה את המדקר? (-:
מיכל אהובה יקרה שולחת חיבוק לכבוד שבת

[בשמת_א*]

בעצם מה אנחנו מנחשות לה את המדקר?
כי אם כן, אז יש לי מה לומר (-:

[מיכל_בז*]

לא זה ולא זה אבל חמודות שתיכן, הצחקתן אותי.

[בשמת_א*]

(-:
הכי חשוב.

[מישהי*]

מה שאני זוכרת משלב הטיפולים הוא את הפגיעות הגדולה והשבריריות שזה הכניס אותי אליה
(בעצם זה רק אחד הדברים שאני זוכרת... מה שהתחברתי אליו ממה שכתבת עכשיו)
אז מה שאני בעצם רוצה לומר זה להשתתף ולהזדהות
ומקווה שזה איכשהו תומך

[שיעור_באמונה*]

אני יודעת בדיוק מי המטפל שלך (מרשה לעצמי להתיימר)
והוא איש מדהים ואיזה כיף לך שהוא מטפל בך !!

[מיכל_בז*]

איזו אומללות, אלוהים.
זה עתה חזרנו מסופ"ש עם המשפחה שלי. למי שלא יודעת, בנז הוא לקוי שמיעה ששמיעתו הולכת וכבדה. במילים אחרות, הוא מתחרש.
שמתם לב פעם שמידת ההכלה בין בני זוג תלויה במידה בה כל אחד מהם שמח באותו רגע? ואף אחד לא שמח במיוחד בזמן האחרון ולמרות אהבתנו הגדולה, איזו אומללות, אלוהים.
שלושה ימים עם המשפחה שלי משמעותם שלושה ימים שבהם בנז נאבק לשמוע, נהיה מתוסכל מאוד, מוותר, כועס, זועם, עצבני מאוד ונע בין מצבי רוח שנים כשבשבת בימי ראשית הקיץ.
שלושה ימים עם המשפחה שלי משמעותם שלושה ימים שבהם אני צריכה להכיל הרבה מאוד מתחים ורגישויות מכל קצווי המשפחה ויחד עם בנז ומצבי הרוח שלו, מוצדקים ככל שיהיו, יש גבול לכמה אישה אחת יכולה להכיל! לעזאזל! במיוחד כשאני מתמודדת עם איזו הצקה ואגינלית-שלפוחתית בלתי נלאית ועם הכאב לב המתמיד הזה ואתן יודעות על מה אני מדברת, לא?

לא בטוחה שאני יכולה להתמודד עם זה לבד.

[כינוי*]

לגמרי יודעת.
ממש עכשיו חזרתי מסופ"ש משפחתי כולל להכיל הרבה מאוד מתחים ורגישויות מכל קצווי המשפחה
היישר למחזור לא צפוי. לפחות חסך לי כמה ימים של 'בלי אויר'
אומללות.

רק יכולה לתרום את הזדהותי
שיהיה שבוע טוב (מכאן זה יכול רק לעלות, לא?)

(המרפה, פרי בשל, לא נוח לי עם שום כינוי)

[תפילה_לאם]

מיכל, שבוע טוב!
האם בנז נעזר במכשירי שמיעה?

[מיכל_בז*]

_ממש עכשיו חזרתי מסופ"ש משפחתי כולל להכיל הרבה מאוד מתחים ורגישויות מכל קצווי המשפחה
היישר למחזור לא צפוי. לפחות חסך לי כמה ימים של 'בלי אויר'
אומללות._

אוי!
את ממש מבינה למה אני מתכוונת!

אבל אני חייבת להגיד שקמתי יותר אופטימית. תראי, יהיה בסדר. באמת באמת יהיה בסדר. זה נראה כרגע כמו איזה לופ ארוך (נכון?), תקיעות שלא תיאמן. אבל זה ישתחרר, בחיי.

האם בנז נעזר במכשירי שמיעה?

בהחלט. שניים.

[תודה*]

אני ויתרתי על לישון עם המשפחה המורחבת. בכלל, כל ביקורי המשפחה אצלנו מקוצצים לארבע שעות, ככה יוצאים עם טעם של עוד ועוזבים לפני שהמריבות מבעבעות לפני השטח.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_האם בנז נעזר במכשירי שמיעה?

בהחלט. שניים._

אז למה הוא נאבק לשמוע ?

<תפילה מהעבודה>

[כינוי*]

תקיעות שלא תיאמן. לא יכולה לתאר זאת טוב יותר. הבעיה היא שאיכשהו זה מרחף לי מעל כל תחומי החיים ומהלך תקיעות בהכל. אולי אני סתם משליכה, אבל גם פרנסתית ויצירתית יש תקיעות. והקשרים עם החברות הכי טובות (שכמובן שהן אמהות ו/או בהריון) קצת נתקעים במחזוריות משל עצמם. קצת מצטערת ששיתפתי אותן. מצד שני אני לא מהסוג שיכול לנהל מערכות יחסים שטחיות ולא מהסוג שיכול לעשות כאילו הפיל הלבן לא נמצא בחדר. אם כי אני מוכרחה להודות שהתקופה הנצחית הזאת חידדה את כישורי ההסתרה וההשתבללות שלי. אני פשוט משתדלת לצאת אל העולם רק בימים האופטימיים.
גם כל הזמן יודעת שברגע שהדבר האחד המיוחל יקרה, כל השאר ייפול למקום כמו דומינו. אבל אז הוסת מגיעה ואני תוהה אם לא מתרצת לעצמי את חוסר העשייה ע"י "המצב".
הכל מתערבב וכבר לא יודעת מה מביא למה ואיך לצאת מזה. שלא לדבר על המחשבות שהתקיעויות האחרות הן אלה שיוצרות את התקיעות של ההריון הלא בא. בקיצור, לופ.

ומה אם זה לא יקרה לי לעולם? בימים הראשונים של הווסת אני לא מוצאת את האופטימיות. אבל אני יודעת שהיא שם ותרים את ראשה בעוד כמה ימים. אלוהים, זה מתיש.
איך אפשר לדעת שזה באמת ישתחרר? איך אני יכולה להאמין לעצמי שוב בפעם האלף אחרי אלף אכזבות. יש פה משבר אמון רציני ביני לביני לבין הקוסמוס או מי שזה לא יהיה שאחראי פה על העניינים.

חוץ מזה שהחודש יש לי יומולדת ובכל ליבי התפללתי שלא אחגוג עוד אחד כשאני לא. הייתי בטוחה שאקבל את המתנה היחידה שביקשתי לי כל השנה וגם בזו שלפניה. ובכן, התבדיתי. שוב.

סליחה על הגל השלילי. אבל באמת אין לי מקום אחר לשחרר את זה. אז גם תודה על זה.

[תודה*]

אבל אז הוסת מגיעה ואני תוהה אם לא מתרצת לעצמי את חוסר העשייה ע"י "המצב".
מה עם להעסיק את עצמך בתוכנית ב'? אם המטרה היא ילד, יש כמה דרכים. יכול להיות שהתסכול מגיע מכך שהצבת לעצמך דרך אחת וכל דבר אחר ממנה לא מקובל עלייך. אבל יש עוד דרכים.

[גוונים*]

טוב, זהו, יוצאת מהארון - גם אני! גם אני!! באותו מצב בדיוק.
בא לי לצעוק את זה ממש.
מיכל, את מסכימה שזה יהיה בדף הזה? אין לי מקום אחר לשחרר את זה. אז גם תודה על זה.
כינוי, הפוסט האחרון שלך הוא מילה במילה אני (חוץ מזה שהיום הולדת שלי עוד חודשיים ולא החודש, אבל המחשבה על זה שעוד יום הולדת יגיע כשאני לא גורמת לי לבעתה.) מזדהה עם התקיעות, הלופ, היחסים עם החברות ובכלל, מזדהה עם היאוש, עם משבר האמון ועם הגל השלילי.
מיכל, אני מעריצה אותך שאת מצליחה לייצר אופטימיות!
אני יותר ויותר ב ומה אם זה לא יקרה לי לעולם?
וגם בלחץ היסטרי של גיל. ולופים אינסופיים של לשחרר כי בטח מה שמעכב זה הלחץ אבל אז אז זה לא קורה וזה רק מגביר את הלחץ ואז ממשיכים לנסות בלחץ ואז ברור שזה לא עובד אז אני משחררת לעוד תקופה (באמת משחררת?) וזה עדיין לא מצליח. כל חודש מחדש מתרסקת. באמת.
כל כך האמנתי וסמכתי על זה שאם שנינו נהיה במצב רגשי-נפשי-תודעתי טוב זה יצליח, אבל זה לא. זה (עדיין?) לא.
פשוט לקח זמן עד שהבחור שלי הבשיל ובאמת נכנס לעניין, בהתחלה הוא ביקש שנדחה קצת כי היה צריך לעבוד ולעבור ולהתגבר על דברים (לא קשורים), אחר כך הסכים כי כל כך רציתי ויש לחץ של גיל, אבל היה ברור שהוא לא באמת בעניין, אז אמרתי לעצמי טוב לא פלא שזה לא קורה הוא עדיין חוסם את זה, גם אם לא פיזית, והשלב הזה לקח לא מעט זמן.
אחר כך הוא נכנס יותר לעניין הרגשתי איך הוא כבר שותף, איך הוא פתוח. ושמחתי האמנתי באמת שבמצב הזה זה עניין של חודשים ספורים, אבל לא. זה לא קרה,
אז התחלתי להשתגע מלחץ ולספור ולעקוב ולבדוק ולתזמן ולא רק שזה לא עבד ככה אלא שעם הזמן הבחור שלי פיתח התנגדות לכל העניין אז גם רבנו המון וגם לא קרה הריון ופתאום הבחור שלי התחיל להעלות כל מיני ספקות (קשורים ולא קשורים) ופתאום התחיל לרחף סימן שאלה אם בכלל אנחנו יכולים להמשיך יחד (מה שדחה מאליו את נושא ההיריון עוד קצת) והצלחנו לעבור את זה ובטוב ולהבין שאנחנו רוצים להיות יחד, למרות הספקות והפחדים והבעיות ורוצים ילדים אבל גם לא רוצים שהדרך אליהם תפריד בינינו, אז שחררנו את הלחץ או לפחות ניסינו לשחזר את הטבעיות והנורמליות (כאילו שאפשר) של פעם והנה עברו עוד כמה חודשים ולא, לא הגיע ההיריון.
ולאורך הזמן,
עשיתי דיקור,
ושינויים תזונתיים,
ויצאנו לחופשות.
ודיברנו על זה.
ולא דיברנו בכלל.
ועשינו תכניות כאילו זה קורה עכשיו - מחשבה בוראת מציאות - לדבר על זה בהווה.
והמשכנו כרגיל כאילו זה לא קיים בכלל (לחברה שלי זה עבד).
וחיזקנו את התקשורת בינינו, ואפילו הלכנו לטיפול זוגי (הוכיח את עצמו - אני חושבת שעכשיו התקופה הכי טובה שלנו אי פעם)
וכלום, כל חודש מחדש - תקווה (לא משנה אם מדברים עליה או לא, היא קיימת) התרסקות, איסוף השברים, מציאת אופטימיות מתחת לאדמה ולהמשיך הלאה. וחוזר חלילה, שוב ושוב ושוב.
משהתחלנו לנסות בפועל (כשבאמצע כמה משברים) - כמעט שלוש שנים
החודש מתחילה בדיקות יותר מעמיקות (בעבר בדקתי בגדול והכל בסדר) לקראת התחלת טיפולים.
עוד חודשיים בת 38.

זהו. שחררתי.
יצא ארוך ולא נראה לי שגרם לי להרגיש יותר טוב.
אולי תיכף אמחק (בעיקר את הגיל...)

[מיכל_בז*]

אז למה הוא נאבק לשמוע ?

תפילה, מכשירי שמיעה זה לא כמו משקפיים הם לא מחזירים את השמיעה. הם מכשיר עזר חיוני, אבל זה לא מספיק. זה פשוט לא מספיק.

_טוב, זהו, יוצאת מהארון - גם אני! גם אני!! באותו מצב בדיוק.
בא לי לצעוק את זה ממש._

גוונים יקירתי, איפה תשחררי אם לא פה? ואת יכולה למחוק, אבל למה? הרי את בכינוי פה, לא בשמך ואני מבטיחה לא לגלות לאף אחד שגוונים בת 38
(סתם, סתם, צוחקת.)

אני חושבת שנתחיל בדיקות וטיפולים בספטמבר. עם כל הכבוד לדיקור שעושה לי מאוד טוב ומחזק אותי בכל הכיוונים חוץ מלמה שהתכנסנו כאן.
ואני חושבת שאולי כם נלך לטיפול זוגי או אני אחזור לטיפול כי אני מאוד מותשת מההתמודדות בכל החזיתות.

ומה אם זה לא יקרה לי לעולם?

כינוי, למה שזה לא יקרה לך לעולם? אין שום סיכוי שזה לא יקרה. זהו.

[כינוי*]

טוב, האופטמיות מתחילה להציץ שוב

גם אני הייתי בדיקור שעושה לי מאוד טוב ומחזק אותי בכל הכיוונים חוץ מלמה שהתכנסנו כאן הייתי ממשיכה אבל לא עומדת בזה כלכלית, אז כבר חודשיים שלא.

מיכל למה את מחכה עד ספטמבר? כשהייתי בדיקור נאמר לי שקור עלול להקשות על העניין ושיותר קל לגוף לתמוך בהריון באביב ובקיץ.
(אבל אולי זה רלוונטי רק אליי...?)

בכל אופן לפחות את הבדיקות אולי כדאי כבר לעשות, שתהיה האינפורמציה ואח"כ כבר תחליטי מה את עושה איתה (לא בהכרח טיפולים)

אם יתחשק לך להמשיך לספר איך עובר עלייך רק תדעי שיש פה כאלה שמחכות בכמיהה לכל פוסט שלך

ימים יפים

[מיכל_בז*]

מיכל למה את מחכה עד ספטמבר?

יש סיבה פורמלית ולא פורמלית.
פרומלית ואף פרקטית היא שאנחנו רוצים לעבור שנינו מקופות החולים שלנו למכבי. (אני מחזיקה בתיאוריה שבתל אביב עדיף להיות במכבי. אלא שאני ירושלמית במקור אז אני במאוחדת והוא צפוני במקור והוא בכללית.)
אנחנו בעיקר רוצים קופת חולים אחת לשנינו כי ההזרעה היחידה שעשינו עד כה לימדה אותנו שאם לא ביחד, אז זה בז'ראס גדול.
לא פורמלית אני פשוט מתה מעייפות מכל זה. גמורה ברמות אחרות. אני כל כך עייפה שאפילו אין לי כוח לעשות סקס. (שמתי לב שבבאופן לא נהוג לכתוב להזדיין, אז צינזרתי.)
אין לי כוח בכלל להיות נגועה, אפילו לא מלוטפת, אין לי כוח להיות נחדרת ואין לי כוח להיות חרדה. אין לי חשק גם שיפלשו אלי עם כל מיני בדיקות חודרניות ויגידו לי שזה לא כואב כי זאת רק פרוצדורה.

האמת שבאה לי טוב המנוחה הזו, אולי משם תבוא הגאולה? בכל מקרה אני כל כך עייפה עד שאין לי אפילו אנרגיה להרים את המחשבה הבסיסית הזו של "אם אני לא אחשוב על זה זה בטח יקרה, אבל איך אפשר לא לחשוב על זה? הינה, אני כבר חושבת על זה". אפילו לזה אין לי כוח!

אני כל כך עייפה.

[בשמת_א*]

למיטב ידיעתי, מיכל, בשביל טיפולי פוריות קופת החולים הטובה ביותר היא דווקא הכללית. אני מסתמכת על זוג תל אביבי שעשו על זה מחקר מקיף ולצורך זה עברו שניהם לכללית. כדאי לבדוק ולהשוות.

[כינוי*]

ברור כל כך...
נוחי לך. שום דבר לא באמת בוער. גשם בעיתו יירד. יאללה בוא יבוא כשיבוא. באמת. תנשמי ותפנקי אותך. כן!!! גם בירה וגם קפה. בלי שכל שלוק מעלה את המחשבה אם מעכבת או מזיקה..וזה אומר גם לנוח מלנסות כן לחשוב או לא לחשוב או לשחרר או להכנס בזה... מחשבות שליליות, חיוביות. מה שבא. פאק איט. הכל מותר! זו המנוחה האמיתית.

כל כך מבינה את התשישות הזאת. (מאחלת גם לי את אותה המנוחה האולטימטיבית)

(דרך אגב, אני בכללית. די מרוצה יחסית לעובדה שבכל זאת מדובר במוסד מערכתי ובירוקרטי. יש להם מרפאות פוריות כאלו די מחבקות. אמנם לפעמים זה חיבוק דוב... אבל בטח כל הקופות אותו שיט)

[מיכל_בז*]

למיטב ידיעתי, מיכל, בשביל טיפולי פוריות קופת החולים הטובה ביותר היא דווקא הכללית.

הו! באמת? אני ממש פוחדת לעבור לכללית בגלל שדומה שכל דבר מצריך שם את טופס 70 המסתורי ואני ובירוקרטיה כל כך לא טובים ביחד.

אולי אני צריכה קודם למצוא רופאה או רופא מתונים ובראש שלי ואז לבחור קופה.

החודש מתחילה בדיקות יותר מעמיקות (בעבר בדקתי בגדול והכל בסדר) לקראת התחלת טיפולים.

גוונים יקירתי, במסגרת עייפותי הגדולה לא איחלתי לך בהצלחה. אז בהצלחה, אני מחזיקה לך אצבעות. יש לי הרגשה שבטיפול הראשון הכול ייקלט חיש קיש וזה יהיה מאחורייך. (במהרבה בימינו אמן.)

[מיכל_בז*]

וזה אומר גם לנוח מלנסות כן לחשוב או לא לחשוב או לשחרר או להכנס בזה... מחשבות שליליות, חיוביות. מה שבא. פאק איט. הכל מותר! זו המנוחה האמיתית.

בא לי לנסוע לנופש נשי בלבד של שבועיים רק כדי לנסות להחזיר את המיניות שלי שחמקה לה בין החרכים של נסיונות השווא. איפה היא זאתי? פעם היא הייתה.

[גוונים*]

לקח לי זמן להעז להיכנס לפה שוב אחרי הבולמוס ההוא שגרם לי לשפוך כאן את קורותיי.
מיכל, למרות שאף אחד לא מכיר אותי כאן ואני כותבת בכינוי אני עדיין מרגישה הכי חשופה בעולם. מעניינת הנטייה הכל כך חזקה שלי לפרטיות. אבל בינתיים החלטתי לא למחוק. מן הסתם זה טוב לא לשמור הכל בפנים, מתייחסת לזה כאל תרגיל בגמישות. אני באמת משתפת כל כך מעט בנושאים האלה. כמעט עם אף אחד זה לא מתאים.
בכל אופן, תודה, מיכל, על הכנסת האורחים

טופס 70
אני בכללית ומעולם לא שמעתי על הטופס הזה, מה זה?
גם אני שמעתי שבענייני פריון והריון כללית דווקא הכי מוצלחים. אבל לא יודעת אם יש ביסוס לשמועה.

יש לי הרגשה שבטיפול הראשון הכול ייקלט חיש קיש וזה יהיה מאחורייך
תודה ואמן. למה את חושבת כך?
אני כל כך חוששת מהבדיקות והטיפולים.
שזה מן כדור שלג עצום שברגע שהוא מתחיל להתגלגל כבר אין איך לעצור אותו.
חוששת שברגע שמחפשים בעיות ועוד בזכוכית מגדלת אז כן בטח שיימצאו כאלה (כבר יש לי שני חשדות די מבוססים...)
חוששת מכניסת המערכת הרפואית והבירוקרטית לחיינו ולא סתם לחיים אלא לתחתונים... חוששת שזה פשוט ירמוס ויחרב את כל מה שהכי 'שלנו'.
הוי כמה חששות...

בא לי לנסוע לנופש נשי בלבד של שבועיים רק כדי לנסות להחזיר את המיניות שלי שחמקה לה בין החרכים של נסיונות השווא. איפה היא זאתי? פעם היא הייתה.
אז מיכל, אולי באמת? נשמע חלומי ומבריא ומלא עליצות עד מאד. מדמיינת אותך (לא יודעת איך את נראית אבל נראה לי שפעם כתבת משהו על כובע רחב שוליים וזה מאד מתאים לתמונה ) באי יווני מוקפת בגברברים שזופים וחסונים

[בשמת_א*]

_טופס 70
אני בכללית ומעולם לא שמעתי על הטופס הזה, מה זה?_
טופס 17

[נעמה*]

רוצה לנסות לעודד
גם אני חששתי מהבדיקות והטיפולים ו מכניסת המערכת הרפואית והבירוקרטית לחיינו
אבל בסוף הלכנו על זה, כי הפנמנו שזה לא ילך אחרת. וזה עזר, ומהר.
בדיעבד, אני מצטערת על הזמן הרב שלקח לי לפנות לרפואה הקונבנציונלית. זה גם לא היה כ"כ נורא בסה"כ.
זה בוודאי לא כיף ולא הייתי בוחרת לעשות את זה או להעביר ככה את שעות הפנאי שלי...(-: אבל אם את מוצאת יחידת IVF נעימה, ויש כאלה, זה גם לא עד כדי כך נורא. זה בעיקר עניין של state of mind, אני חושבת, שמשלים עם זה שזה מה שיעזור ומה שחשוב זה לפתור את הבעיה ופחות הדרך.

בכל מקרה, מאחלת שיצליח לכן טבעי בהפתעה ובלי שבכלל תשימו לב. זה בדיוק מה שאני מאחלת לעצמי. עדיין.

[תפילה_לאם]

מיכל, אני יודעת שמכשירי שמיעה שונים ממשקפים.
ואני לא יודעת אם מתאים לך לפתח פה דיון על זה. עזבי.

עוקבת אחר הדף שלך מזמן. בינתיים שולחת חיבוק ואיחולים לכוחות ולהצלחה מתוך הזדהות חלקית עם מצבך:
שלושה הריונות הגיעו ספונטנית ודי מהר, אבל עוד אחד הצריך עזרה הורמונלית-כימית (והניב תאומות...), ועכשיו שוב אנחנו תקועים ולא ברור למה, ואחרי שנלחצתי והצטערתי מחדש כל חודש וחשבתי להתחיל בקרוב התערבויות והתבאסתי מזה קשות, החלטתי לרדת מהלחץ (כמובן שקל יותר כשאני כבר אמא, ובכל זאת...), ובמפתיע הצלחתי (לעת עתה) ולחכות עם ההתערבויות (או לוותר לגמרי?).
בקיצור... אין לי פואנטה.

[גוונים*]

וזה עזר, ומהר.
נעמה, אם כבר שיתפת (וזה אכן מעודד!) אפשר קצת פירוט? לאיזה טיפול נזקקתם? כמה מהר? ובכלל מה שבא לך לספר...

אם את מוצאת יחידת IVF נעימה
יש לך המלצות?

מאחלת שיצליח לכן טבעי בהפתעה ובלי שבכלל תשימו לב. זה בדיוק מה שאני מאחלת לעצמי. עדיין.
בהחלט, מאחלת לך ולכולן כאן מכל הלב!

(מיכל ברגע שההשתלטות על הדף שלך תתחיל להעיק עליך, תגידי ומיד!)

[נעמה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קצת פירוט
ניסינו שנה לבד ולא הלך. אח"כ עברתי לאלטרנטיביים למיניהם - דיקור, תזונה סינית (לא אכלתי מלח במשך שנה!), NLP, קבוצת תמיכה, טאי צ'י, היפנוזה (תוך כדי IVF).
אח"כ הזרעות בלי הורמונים והזרעות עם הורמונים. ואז IVF.

בהיריון הראשון קיבלתי הורמונים במינונים נמוכים מאוד, מה שהניב בסה"כ שלוש ביציות (זה שבר אותי!). החזירו שתיים, הקפיאו אחד. לא נקלט.
כעבור חודש החזירו את העובר המוקפא האחד (אני לא רציתי אבל הקופה לא מאשרת עוד סבב אם יש מוקפאים) והיום הוא בן 4.
גם בהיריון השני קיבלתי מינונים יחסית נמוכים של הורמונים (קצת יותר גבוהים מהפעם הקודמת), שאבו 22 (!) ביציות, 14 הופרו ובהחזרה הראשונה זה הצליח.

יש לך המלצות?
אנחנו טופלנו בהדסה הר הצופים והיינו מאוד מרוצים. שמעתי דברים טובים גם על מדיקל סנטר בהרצליה (יש להם הסדר עם הקופות).
ודרך אגב, עשינו הכל בציבורי.

ומיכל, את מוזמנת למחוק אם מרגישה שפלשתי לך לדף (-:

יאללה, שיצליח כבר.

[מיכל_בז*]

הו, הרבה זמן לא הייתי פה. אבל חשבתי על הדף הזה אתמול כשטעיתי בפיענוח של בדיקת הריון וחשבתי שהיא חיובית! (בחיי!)
מזל שאחרי שקפצתי בדירה ושאגתי שאגות שמחה שעד עכשיו הותירו את גרוני ניחר, היה לי את השכל לבדוק שוב את ההוראות של העטיפה. אז לא, אני לא בהריון. אבל אולי בגלל השמחה האדירה שעטפה אותי יש לי תחושה עיקשת ולא מרפה שאותה אני מגלה רק לכן, שאני דווקא כן. דווקא כן.

אתמול במסיבת מורות הביאו לנו מתקשרת / נומרמולוגית / רואה בכוכבים. תשמעו, הבחורה הזו, שלא הייתה חפה משרלטנות חייבים לציין ("אני רואה שני ילדים" "יש לי חמישה" "רגע, לא סיימתי, שניים שעדיין בבית, שעדיין קשורים אלייך" וכו'...), אמרה כמה דברים שלא ייאמנו. השאירה אותנו, חבורה די רציונלית, פעורי פה. היא ידעה לספר על שינויים בבית, על שטיח שכל הזמן משנה את המקום שלו, על שיחות אישיות, שמחות שעומדות לבוא והיא ניבאה לי תינוקות. לא סתם תינוקות, תינוקות עם עיניים כחולות ענקיות. כן, כמו זו:

חלמתי שילדתי תינוקת וקוראים לה רוני והיא מתוקה-מתוקה-מתוקה! כשהיא מחייכת, הלשון שלה נופלת הצידה והיא כולה חלבית כזו, עם עיניים כחולות ענקיות.

לא יודעת למה, זה השאיר אותי מאוד מאוד אופטימית. וכשבאתי הביתה סיכמתי עם בנז שנמצא גניקולוג טוב ונתחיל טיפולים כי אני ממש ממש ממש רוצה כבר. ממש. ואני מרגישה שעברתי עוד דרגה של הבשלה, עוד דרגה של רצון. משהו בבטן התקשה, התקשח, נהיה חד כיווני. יאללה רוני, בואי כבר.

[לימונדה*]

יו מיכל, שתדעי לך שהיתה לי הרגשה ממש חזקה בבטן... ואני לא מכשפה, אבל כשפתחתי את הדף שלך הלב שלי התחיל לדפוק. נשבעת. היתה לי מין הרגשה שזה מה שאני הולכת לקרוא. שאת בהריון. ואז קראתי אותך בלב פועם ולרגע קיפצצתי איתך כי פיספסתי שהבדיקה היתה בעצם טעות (זה קשור להפרעת קשב שאני לא קוראת נכון, אני קוראת מהר מדי ומפספסת את העיקר) והייתי בטוחה, כשהבנתי שאת לא, שתהיה נפילה... אבל את נקראת לי צלולה ומפוכחת ואופטימית וחזקה ופתאום הבנתי שהשינוי אכן התרחש. שההרגשה שהיתה לי כשנכנסתי לדף שלך היא לא היתה סתם.
והסיפור עם המכשפה והחלום מצמרר...
אז יאללה, ״בואי רוני״

[נטע_ק*]

אמן!

[אינדי_אנית*]

אמן כן יהי רצון

[גוונים*]

קראתי אותך בלב פועם
מחזיקה אצבעות במלוא הכוונה!

[תפילה_לאם]

אמן כן יהי רצון

[נעמה*]

סיכמתי עם בנז שנמצא גניקולוג טוב
בוקר טוב מיכל ובהצלחה רבה.
רק רציתי להגיד לך שכדאי לך לחפש רופא שהוא מומחה לפריון - לא כל גניקולוג מתמצא דווקא בזה.
בשורות טובות ומהר!

[שיבולת*]

חלמתי שילדתי תינוקת וקוראים לה רוני והיא מתוקה-מתוקה-מתוקה! כשהיא מחייכת, הלשון שלה נופלת הצידה והיא כולה חלבית כזו, עם עיניים כחולות ענקיות
חייבת לכתוב לך משהו אישי על כך. יש לך מייל אישי ?

[מיכל_בז*]

שיבולת, זה בגרסאות העבר של הדף.

[מיכל_בז*]

_שההרגשה שהיתה לי כשנכנסתי לדף שלך היא לא היתה סתם.
והסיפור עם המכשפה והחלום מצמרר...
אז יאללה, ״בואי רוני״_

חמודה לימונדה. אגב בנז כבר הודיע שהוא חולם את השם של הילד הבא.

אני חייבת להגיד שהאופטימיות של הימים האחרונים התחלפה שוב בחרדה ואני אפרט:
אני לא מקבלת מחזור, אני לא בהריון. ואל תגידו לי: "אבל מיכל, אולי את בהריון?" כי אני פשוט לא.
אז מה קורה מה קורה מה קורה? ואני אפרט: מה קורה איפה המחזור שלי או אם לא מחזור איפה ההריון שלי (רוקעת ברגליים!) ואם לא זה ולא זה איפה שפיות הדעת שלי, אינעאל העולם.

היום היה לי בולמוס אוכל אכילתי מהסוג שלא היה לי הרבה זמן. זה דיכא אותי מאוד. אכלתי ננה ואז אגוזי מלך ואז שתי פרוסות לחם שיפון עם דבש ואז שוקולד ואז גרעיני דלעת ואז את הראש של עצמי בזמן שהרגשתי אשמה וכל כך חסרת יכולת שליטה מינימלית בכלל. ואז נרגעתי.
לפחות נרגעתי בסוף.

[יעל*]

מאיפה הוודאות הזאת שאת לא?

[שיבולת*]

לא מצאתי את המייל שלך... אז אגיד לך רק שהטקסט שלך היה מאוד אישי בשבילי, ומרגש.
מצטרפת לשאלה של יעל
מאיפה הוודאות הזאת שאת לא?

ובכלל מחזיקה לך אצבעות וחושבת עלייך

[מיק*]

אכלתי בננה ואז אגוזי מלך ואז שתי פרוסות לחם שיפון עם דבש ואז שוקולד ואז גרעיני דלעת
מיכל,
איזה יופי - בבולמוס אכילה- ה״חטאים״ שלך - חוץ מהשוקולד, שמהמרת שהיה איכותי - יחסית ממש בריאים. ״חטאים״ במדד ״החיוניות שלי״, אבל במיינסטרים נחשבים בכלל אוכל בריאות. (תחשבי על זוועות ה״קומפורט פוד״ בסרטים האמריקאים).

יאללה רוני בואי כבר , לאמא הנהדרת שמחכה לך!
מצפה איתך @}

[נעמה*]

לפחות נרגעתי בסוף.
זה שווה הכל.
שולחת חיבוק והבנה אין קץ.
אבל גם תקווה וידיעה (מניסיון) שזה מצב זמני, שייפתר.
רק עוד קצת סבלנות והכול יבוא על מקומו בשלום. את תראי.

[נעמה*]

ועוד משהו קטן, אבל חשוב ובדרך ל: אם את עדיין לא עושה את זה, כדאי להתחיל לקחת חומצה פולית. זה לא קשור לטיפולים או אי הצלחה, זו המלצה גורפת לכל המעוניינות להיכנס להיריון (ויש אומרים לכול הנשים בגיל הפריון).

[גוונים*]

מיכל,
אני מתה עליך.
קראתי את הפוסט שלך וכל מה שעלה לי זה שאני רוצה להגיד לך שאני מתה עליך!
את כותבת בצורה כל כך מעוררת הזדהות ומדויקת (אז כמובן שאני מזדהה וכו')

והיי, לפחות נרגעת בסוף! (אני חושבת שאצלי זה לוקח הרבה יותר זמן... ואוכל...)

[מיכל_בז*]

לא מצאתי את המייל שלך... אז אגיד לך רק שהטקסט שלך היה מאוד אישי בשבילי, ומרגש.

הו לא! האם לכתוב שנית? אני מהססת לכתוב אותו פה בגלוי ככה ושישאר תלוי שעות ארוכות. פשוט- פשוט : עריכת כל הדף > הצג גרסאות קודמות > אני אני לקראת הסוף.

[מיכל_בז*]

_אכלתי בננה ואז אגוזי מלך ואז שתי פרוסות לחם שיפון עם דבש ואז שוקולד ואז גרעיני דלעת
מיכל,
איזה יופי - בבולמוס אכילה- ה״חטאים״ שלך - חוץ מהשוקולד, שמהמרת שהיה איכותי - יחסית ממש בריאים. ״חטאים״ במדד ״החיוניות שלי״, אבל במיינסטרים נחשבים בכלל אוכל בריאות. (תחשבי על זוועות ה״קומפורט פוד״ בסרטים האמריקאים)._

מה שמפריע לי זה פחות איכות המוצרים (אם כי באמת הייתי צריכה לרדת על משהו קצת יותר שערורייתי ) אלא הבולמוס הבולמוסי עצמו. ההתבלמסות. ההתבלמסות שנובעת מזה שיש רגשות ופשוט אין לי מה לעשות איתם כרגע, זה מה שמטריד. מה, אני עד כדי כך פחדנית? מה, אני עד כדי כך מאעפנה?

_יאללה רוני בואי כבר , לאמא הנהדרת שמחכה לך!
מצפה איתך_

תודה מיק.

[מיכל_בז*]

_שולחת חיבוק והבנה אין קץ.
אבל גם תקווה וידיעה (מניסיון) שזה מצב זמני, שייפתר.
רק עוד קצת סבלנות והכול יבוא על מקומו בשלום. את תראי._

תודה נעמה, שתדעי לך שהאופטימיות שלך באמת מרגיעה אותי.

[מיכל_בז*]

_מיכל,
אני מתה עליך._

אוחחחחח גוונים! זה בכלל אני שמתה עלייך.

(ומחכה בקוצר רוח לשמוע מה נשמע )

[שיבולת*]

הי,
מצאתי בדף הבית שלך מייל לבאופן. שלחתי לשם
תאותתי לי אם קיבלת

[מיכל_בז*]

היי שיבולת, אני לא מצליחה לשחזר את הסיסמא...

[מיכל*]

_אני לא מקבלת מחזור, אני לא בהריון. ואל תגידו לי: "אבל מיכל, אולי את בהריון?" כי אני פשוט לא.
אז מה קורה מה קורה מה קורה? ואני אפרט: מה קורה איפה המחזור שלי או אם לא מחזור איפה ההריון שלי (רוקעת ברגליים!) ואם לא זה ולא זה איפה שפיות הדעת שלי, אינעאל העולם._
גם! גם!! גם!!! אני כבר מכנה את זה ההריון המדומה שלי, כי נפיחות יש ויש ומחזור אין ואין ובחילותפסיכוסומטיות (גם את מצליחה לתפוס כל וירוס בטן שעובר ולדמיין שזה הריון?)יש ויש. וקריזזזזזה בלתי עוברת בלתי נגמרת.

אולי זה בנומרולוגיה? אולי נחליף את השם
(באתי להתעניין ויצאתי מחלישה)
את צעירה, ואני ממש מרגישה שהיא מתקרבת אליך ועם חברות שלי ידעתי שהן בהריון עוד לפני שהן ידעו. זה נשמע פסיכי, שום דבר אחר אני לא יכולה לחזות, אבל ככה זה היה, בחיי. זה יבוא, איזו ברירה יש לה?

[גוונים*]

ומחכה בקוצר רוח לשמוע מה נשמע
אין חדשות...
לא היינו מסוגלים להתחיל עם ההתערבויות עדיין, כך שעל אף הזמן הדוחק, נתנו לעצמנו עד ספטמבר (ראש השנה, סוף הקיץ וזה).
כי אנחנו עכשיו במקום הרבה יותר טוב גם אישית וגם זוגית, כך שהכל מתאים, בשל, נכון... יש לנו אמונה, כוונה, רצון עצום, משתדלים להישאר באיזון ויציבות ושמחה (אני בעיקר, הוא פחות מתערער) ולקבל את הרגע, כל רגע, כמו שהוא, כמשהו שלם בפני עצמו (ולא מתוך הפריזמה של החוסר והכמיהה המטורפים האלה)
זהו, הכל מוכן - יאללה בוא(י) כבר!!

אם למישהי בא להחזיק אצבעות/להתכוון/להתפלל או כל דבר אחר גם לכיוון שלי כמובן שאני לא אתנגד!

[שבע_יהלום*]

אם למישהי בא להחזיק אצבעות/להתכוון/להתפלל או כל דבר אחר גם לכיוון שלי כמובן שאני לא אתנגד!

|| || || || || ||

[נטע_ק*]

ברור שמחזיקה לך אצבעות יאללה בואו

[מיכל_בז*]

גם אני מחזיקה לך גוונים!

[מיכל_בז*]

אוי אחיותיי... איזה יאללה בואי ואיזה נעליים.
היום היינו אצל מומחית לפוריות והיה מאוד מאוד מאוד מדכא.

היא דווקא מגניבה - חריפה ויסודית ויש בה משהו מהפכני. אבל היא אמרה דברים קשים: ששנתיים של נסיון זה הרבה זמן, שיש לי שחלות פוליציסטיות וטיפול בשחלות פוליציסטיות לוקח הרבה זמן, שאני צריכה לעשות צילום רחם. ושתינו היינו מאוד מודאגות מזה, כי פתאום "נזכרתי" (שם אחר להדחקתי קשות) את זה שהייתה לי דלקת בחצוצרה שטופלה בצורה חמורית ולכו תדעו בכלל! אולי יש לי בעיה בחצוצרה? אולי אני בכלל עקרה?
והיא אמרה לי שאני צריכה לרזות, פשוט ככה. לא, היא אמרה שאני צריכה לאזן מאוד את הקפיצות באינסולין, כי זה משפיע לרעה על שחלותיי המתפלצפות להן ללא הרף ואני צריכה לעשות את זה באמצעות פעילות והרזייה. אוף, אוף, אוף!

אז כרגע יש לי חרדות בכמה שכבות, שימו לב:
בשכבה הראשונה אני מתה מפחד מהצילום רחם הידוע כאכזרי. ברור לי לחלוטין שאני אסבול שם ואתפתל לי כי אני כל דבר שקשור בעניינים של למטה תמיד כואב לי פלצות.
ואז אני פוחדת מהתוצאות. למען האמת אני מבועתת מהתוצאות. אין לי הרגשה טובה חברות, אין לי הרגשה טובה.
ואני נורא מפחדת מהדרישה הזאת לרזות, שאני לא יודעת איך אעמוד בה.
ואני מפחדת מהצילום רחם ממש. ממש ממש. כבר אמרתי?

טוב, בנז הכין לי סלט עצום בגודלו כדי שאני ארזה מיד, אז אני הולכת לאכול.
אוף אוף אוף. אפילו, אם לדייק - ממש קוסאמק!

[גוונים*]

מיכל יקרה כל כך, חיבוקים, חיבוקים ועוד חיבוקים!

לגבי צילום הרחם - חשוב ביותר - המון, המון בנות אומרות שזה לא כזה נורא, בפורומים (בהם אני קוראת לא מעט לאחרונה, בעוונותיי) על כל אחת שאמרה שכאב לה נורא יש איזה 10 שאומרות שלא היה נורא בכלל, כמו כאבי מחזור או משהו כזה.
אפשר לקחת לפני איזה משכך כאבים שכנראה עוזר (או שזה פלסבו במיטבו אבל ממש לא משנה) ובעיקר לא לדמיין לפני כן שיהיה נורא ואיום, כי זה נורא קשור לזה!
לדמיין איך הבדיקה הזו, לא רק שהיא לא דבר נורא ומפחיד אלא שהיא בעצם חלון או משקפת או מקפצה או כל דימוי חיובי אחר מבהיר ומניע.
גם אם התוצאות לא יהיו מזהירות, יהיו תוצאות, יהיה עם מה לעבוד, עם מה להתקדם (מה גם ששמעתי שיש אגדה אורבנית שכזו שטוענת שהרבה נכנסות להריון אחרי צילום רחם כי על הדרך הוא הרבה פעמים פותח שם סתימות קטנות וכאלה, אז מה את יודעת...)
וכל זה בהנחה שאת מאמינה שהצילום אכן רצוי ונחוץ לך. אם לא, את יודעת שאת לא חייבת ושלכל דבר יש יותר מדרך טיפול/התמודדות אחת.

ושוב חיבוקים, אני יודעת שהרבה מילים בכלל לא בהכרח עוזרות לנאחס הזה, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה.
וסלט עצום שהוכן באהבה, זו יופי של התחלה!

[גוונים*]

ועוד משהו, את יודעת, דיאטה יכולה לעזור אבל היא לא תנאי הכרחי.
יש הרבה בנות לא רזות שנכנסות להריון ומהר ובקלות.
אז ברור שרצוי וזה אבל אין צורך להשתגע מזה. לחץ, מתח ואטרף נראים לי הרבה יותר מזיקים מקילו פה קילו שם.

[גוונים*]

אה ומותר לשאול מי זו הרופאה ה מגניבה - חריפה ויסודית_ הזו?
אני חושבת שאני אצטרך בקרוב אחת כזו בדיוק.

[פלוני_אלמונית*]

מה גם ששמעתי שיש אגדה אורבנית שכזו שטוענת שהרבה נכנסות להריון אחרי צילום רחם כי על הדרך הוא הרבה פעמים פותח שם סתימות קטנות וכאלה, אז מה את יודעת...)
רק לחזק את גוונים: לא רק אגדה אורבנית, זו תופעה ידועה.

[נעמה*]

ואם אפשר להוסיף ולנסות להרגיע, עברתי צילום רחם וזה לא כאב. זה לא היה נעים, אבל לא יותר מזה. וזה בפירוש לא כאב. זה הרגיש כמו לחץ עמום בבטן. זה באמת דומה מאוד לכאבי מחזור. וגם, מכירה באופן אישי חברה שהיתה עם שחלות פוליציסטיות ונכנסה להריון חודש לאחר שהתחילה טיפול מתאים. ורופאים, well, הם נוטים לדווח על הצד הסטטיסטי של החיים ולא על מקרים בודדים. ויש, בהערכה גסה, כטריליון סיפורים שונים לאיך ומתי אנשים (טוב, נשים בעיקר) נכנסו להיריון. וכל אחד - באמת כל אחד - שונה מהשני. ואת יודעת מה, את הולכת להיות הסיפור הטריליון ואחד.
אם את יכולה, תשתדלי לא להיכנס לסחרחרת הסטטיסטיקות, זה גוזל המון משאבים. וגם הפורומים. זה ממש לא לבעלי לב חלש. תשמרי את הכוחות שלך לעצמך, תרתי וגו'.
ואם בינתיים כבר הספקת שוב להיבהל, אז אני שוב אומרת שעברתי צילום רחם וזה לא כאב. זה באמת באמת לא כאב. ואם זה עוזר, את יכולה לחשוב על זה כאימון לקראת לידה. המון מהכאב הוא בראש ויש שיטות בדוקות ואמיתיות (למשל, היפנוזה עצמית) שאפשר ללמוד כדי להתמודד איתו.
חיבוק גדול. מבינה אותך לגמרי. נ.

[מיכל_בז*]

שוב חיבוקים, אני יודעת שהרבה מילים בכלל לא בהכרח עוזרות לנאחס הזה, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה.

עוזרות, בטח שעוזרות. תודה גוונים יקירתי!

יש הרבה בנות לא רזות שנכנסות להריון ומהר ובקלות.
אני חושבת שזה פחות העניין של עודף המשקל ויותר זה שהוא מכביד על השחלות שלי לתפקד. ומכיוון שכשהייתי רזה יותר קיבלתי מחזור כמושצריך, אני מאמינה שזה אכן יעזור.

בכל מקרה אני כבר פחות בלחץ ויותר בנחישות. אם זה מה שצריך לעשות, אז זה מה שאני אעשה. אני לא שמחה, אבל אני בסדר. והאמת שאוכל מפתה נראה לי כל כך שולי פתאום.

אה ומותר לשאול מי זו הרופאה ה מגניבה? - חריפה ויסודית_ הזו?

כן. זאת ד"ר גילה בן דוד. מצאתי אותה מכתבה בווינט שהיא כתבה עם עוד קולגה שלה על איך הטבעונות הצילה את ביל קלינטון יותר מכל תרופה אחרת וכשקראתי שהיא רופאת פריון מיד אמרתי לעצמי: "הא! כזו אני רוצה!" אני אוהבת רופאים שמבינים בתזונה ויש להם אומץ להגיד שהיא יכולה לעזור יותר מכל תרופה אחרת.
היא דיברה איתי המון על תזונה, הסבירה לי דברים מעניינים שלא ידעתי (למשל שהכמה בהחלט משמעותי, מחקרית, במה שאוכלים. עומס קלורי מכביד מאוד על הגוף ומקשה עליו לתפקד. אני הייתי תחת הרושם המוטעה, ברור, שכל עוד אני אוכלת הרבה טוב, לפחות אני לא מזיקה לעצמי. היא טוענת שאנשים שאוכלים פחות, אפילו ג'אנק, חיים יותר וסובלים פחות ממחלות מאלה שאוכלים הרבה.), רשמה לי מרשם לחומצה פולית כי היא חייבת אבל אמרה לי שמי שאוכל נכון לא צריך שום תוסף מלבד B12 ונהגה בחכמה, לדעתי, כשהיא שלחה אותי לצילום רחם עכשיו במקום להתחיל בטיפולים ואז לשלוח אותי לצילום רחם.

ויותר מכל דבר אחר היא הקשיבה לי ממש ולעומק והסבירה לי הכול ממש ולעומק. מצד שני, אין בה את האופטימיות הפטרונית שיש לרופאים הגברים המבוגרים שהייתי אצלם, מין - "הכול יהיה בסדר בובעל'ה, את בידיים טובות". זה קצת חסר, אני חייבת להודות. אני אוהבת שמדברים איתי בגובה העיניים, אבל אני גם אוהבת שאומרים לי שהכול יהיה באמת בסדר. כן. האופטימיות חסרה לי.

ואם אפשר להוסיף ולנסות להרגיע, עברתי צילום רחם וזה לא כאב. זה לא היה נעים, אבל לא יותר מזה. וזה בפירוש לא כאב. זה הרגיש כמו לחץ עמום בבטן. זה באמת דומה מאוד לכאבי מחזור. וגם, מכירה באופן אישי חברה שהיתה עם שחלות פוליציסטיות ונכנסה להריון חודש לאחר שהתחילה טיפול מתאים. ורופאים, well, הם נוטים לדווח על הצד הסטטיסטי של החיים ולא על מקרים בודדים. ויש, בהערכה גסה, כטריליון סיפורים שונים לאיך ומתי אנשים (טוב, נשים בעיקר) נכנסו להיריון. וכל אחד - באמת כל אחד - שונה מהשני. ואת יודעת מה, את הולכת להיות הסיפור הטריליון ואחד.

נעמה תודה רבה. את באמת מרגיעה אותי. חשבתי על זה עוד קצת והגעתי למסקנה שאם זה יכאב - אז זה יכאב. בסופו של דבר זה רק כאב. כמה זמן זה יכאב? חמש דקות? עשר דקות? זה רק כאב.
כשהייתי צעירה יותר הייתי הרבה יותר אמיצה אבל מאז שפע של בדיקות חודרניות הותירו אותי הרבה יותר מפוחדת ומטולטלת. אני חושבת שאני אבוא מוכנה, אדע לנשום ולהיעזר בידיים החמות של בנז ואני אהיה בסדר.

[חני_בונה*]

אני יכולה לעזור?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל יהיה בסדר. וכמו שגוונים (אשה חכמה ) כתבה. לפחות יהיו תשובות ויהיה עם מה לעבוד. שמחה שהגעת אל הרופאה הזו. זו נראית לי התחלה מצויינת.

[תפילה_לאם]

הרבה נכנסות להריון אחרי צילום רחם
גם אני הכרתי את הפרט הזה.
בהצלחה רבה ושיעבור בקלות!

עומס קלורי מכביד מאוד על הגוף ומקשה עליו לתפקד. אני הייתי תחת הרושם המוטעה, ברור, שכל עוד אני אוכלת הרבה טוב, לפחות אני לא מזיקה לעצמי. היא טוענת שאנשים שאוכלים פחות, אפילו ג'אנק, חיים יותר וסובלים פחות ממחלות מאלה שאוכלים הרבה.
מעניין מאוד!!!

[קוראת*]

והיא אמרה לי שאני צריכה לרזות, פשוט ככה. לא, היא אמרה שאני צריכה לאזן מאוד את הקפיצות באינסולין, כי זה משפיע לרעה על שחלותיי המתפלצפות להן ללא הרף ואני צריכה לעשות את זה באמצעות פעילות והרזייה. אוף, אוף, אוף!

למה אוף? כולה אוכל. מנפי את הסיטואציה לרזות ולהתעמל. הרזון חשוב מאוד בריאותית. אני הייתי בסדר מבחינת משקל. ובכל זאת, הרופאה אמרה לי שאם ארד שלושה קילו, ערכי הכולסטרול ושאר ערכים ישתפרו. וכך היה. אנחנו צריכים להיות די רזים. הורדתי פחמימות (בעיקר דגנים), אני מתעמלת הרבה. כיף עצום. בכלל לא אוף. הרי בכל מקרה עדיף להיכנס להיריון במצב רזה. כשרזים גם פחות עייפים ויותר רוצים לזוז.
בהצלחה

[נעמה*]

חשבתי על זה עוד קצת והגעתי למסקנה שאם זה יכאב - אז זה יכאב. בסופו של דבר זה רק כאב. כמה זמן זה יכאב? חמש דקות? עשר דקות? זה רק כאב.
that's the spirit
(-:
כל הכבוד!

[יעלפו_מהמושב*]

והיא אמרה לי שאני צריכה לרזות, פשוט ככה. לא, היא אמרה שאני צריכה לאזן מאוד את הקפיצות באינסולין, כי זה משפיע לרעה על שחלותיי המתפלצפות להן ללא הרף ואני צריכה לעשות את זה באמצעות פעילות והרזייה. אוף, אוף, אוף!

אני איתך. מבאס לשמוע ומבאס לעכל. זה דבר אחד כשאת אומרת את זה לעצמך וזה דבר אחר לגמרי כשדמות סמכות כזו מפילה עליך את העניין.
כמובן שעכשיו צריך לאזור כוחות ולעשות את מה שצריך לעשות, אבל גם לבאסה יש מקום. כן, כן. למה לא.

[טל*]

האם את מכירה את האתר הזה?
http://www.carbfree.co.il/?[po]page id[/po]=567 (בלוג דל פחמימות).
ממליצה בחום לקרוא (וליישם) בכל מה שנוגע לאיזון ערכי סוכר בדם. איזון כזה חשוב כשלעצמו - לבריאות - בלי קשר לענייני השמנה ופריון (וגם עם קשר).
מאוד עזר לכמה אנשים שקרובים לי, שינוי אמיתי ודרמטי.
כל הכבוד לך על ההתמודדות, אני עוקבת בשקט אחרי הדברים שאת כותבת ומאחלת לך שחלומותייך יתגשמו ובקרוב.

[עדי_דוש*]

ש אגדה אורבנית שכזו שטוענת שהרבה נכנסות להריון אחרי צילום רחם
לי זה קרה
אם אני זוכרת טוב אז עושים את הצילום במרווח ימים מסויים מהוסת, ותנאי נוסף הוא שבשום פנים ואופן לא תהיי בהריון. אז זה אומר שמהוסת עד הצילום אסור לקיים יחסי מין. לנו זה יצא בערך 14 יום לחכות, ובדיוק כשחזרתי מהצילום עשינו מה שעשינו ובאותה פעם נקלטתי...
והצילום עצמו באמת לא נורא, לי זכורה תחושה של לחץ בשיפולי הבטן, באמת כמו כאבי מחזור אני דמיינתי את הרחם שלי קצת מתנפח ונמתח כמו בלון נשמתי נשימות עמוקות וזה עבר
הלוואי שיעבור מהר ובקלות

[בשמת_א*]

לאזן מאוד את הקפיצות באינסולין,
אכן.
חשוב ביותר. איזון האינסולין. לכן לסלק סוכרים וקמחים (שהופכים מהר מאוד לסוכר בגוף).

היא נשמעת מאוד לעניין, הרופאה. ובעיני דווקא מוצא חן שהיא מבינה, מעמיקה, מקשיבה, מסבירה, תומכת, מעשית - ולא מלהגת כל מיני הבטחות בלי כיסוי. איך היא יכולה להבטיח לך? זה יהיה חסר אחריות ולא אותנטי מצידה.

וזה נכון שבכל מקום כתוב שאנשים רזים חיים יותר. ומהרמב"ם ועד היום כל הרופאים המבינים-עניין אומרים שחשוב לאכול פחות מדי. זה בערך אלף שנה של המלצות.

גם אני יודעת שצילום רחם הרבה פעמים גורם להריון בעצמו, כי עצם הפרוצדורה פותחת סתימות קטנות ברחם.
ואת יודעת מה עוד?
גם זה שאת מרגישה שאת בידיים טובות, והרופאה הזאת מבינה עניין והגעת למקום הנכון - גם יכול להרגיע ולעזור

[מסתגלת*]

היי מיכל. גם אני בפוליציסטיות, עכשיו בחודש חופש מטיפולי פריון. הרופאה שלך נשמעת מצוינת. לגבי המשקל - זה די תלות-תרבות, גם כשמסתכלים על זה מבחינה רפואית. כשהגעתי לרופאה שלי כאן בארה"ב, היא אמרה לי שאני נראית בריאה ובמשקל שנכון לי. בארץ ללא ספק היו אומרים לי שאני צריכה לרדת במשקל (מידה 46 בנדיבות). פרספקטיבה. בהצלחה!

[אישה_במסע*]

אין לי עצות מועילות. רק הרבה איחולים טובים, ואולי כמה ניסיון שווא לתפילה.

לא יוצא לי להתפלל יותר מידי. אולי בגלל הבית האתאיסטי בעליל שבאתי ממנו, או כי מעולם לא למדתי להתפלל "באמת".
אבל לפעמים אני שרה.

אז אני רוצה להגיד שאכפת לי, ושאני מתכוונת לשיר בשבילכן שיר מסויים, שהסיפור שלו מצא חן בעיני, מעורר תקווה, ומתאים. המשוררת שכתבה אותו והשמרת ששרה אותו - שתיהן לא הצליחו להיכנס להריון, ושתיהן נכנסו להריון אחרי שהשיר נכתב והושר.

אז מקדישה את השיר הזה לכן, מיכל וגוונים, וכל שאר הנשים שאולי תשמחנה לתפילתי. אני אשיר-אתפלל אותו, כמיטב יכולתי:

http://www.youtube.com/watch?v=Zf3eaW8SuNg

כבר יותר מיום ריקה הולכת
את פי פותחת,
מחכה שאותי מישהו ילטף,
חלב ימזוג. כדי לא להתייגע בחום אמצע היום,
כמו קנקן ריק,
כדי שעליי תרד בשלווה
שלווה, ותנוח נפשי. לו רצה, אני הייתי הופכת
את החלב ליין.
לו היה מרשה, הייתי חולקת איתו
את מקלט אמצע היום. ברך אותי בידך הקלה,
בעיניך אל תעזוב,
כדי שמילותיך יזרמו כנהר
דרך שפתיי. התר לי - אלך יחפה
דרך כל העולם*
שחקנית, שרה הייתי ורוקדת
הושע-נא, את פני מעלה מפנה,
אלוהים, לך. הגן עלי מפני חטא-שיכרון,
את ידי הזז-נא...
ושלח לי שלג, מן שמיימי לבן
מהשמיים, אלוהיים. אך לא זז העולם, ואפל וצפוף
בגרון שורף.
דרך שפתיי, לאט וללא גוף
רק ריק זורם.

• תרגום מילולי - דרך העולם הלבן. אני אוהבת את הביטוי הזה, את האופטימיות שבו.

[תפילה_לאם]

וכל שאר הנשים שאולי תשמחנה לתפילתי.
אני אשמח.

[מיכל_בז*]

רק מעדכנת, בצ'יק צ'יקיות שעשיתי את צילום הרחם - היה כואב אך לא נורא. שום דבר שאי אפשר לא לנשום לתוכו. והכי חשוב - הכול תקין.

מגניב, לא?

[נטע_ק*]

מעולה!

[נעמה*]

איזה כיף!

[מישהי*]

יו הו!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

@}