יולדים בבית

אנונימי

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידה של אבא}

(אני מצטער על הניקים, אבל יותר נוח לנו ככה כרגע. מי שמכיר מכיר, ומי שלא לא.)

לנורית יש ציר. היו לה צירים כבר כמה שעות לפי התנועות שלה בלילה. אבל עכשיו אנחנו כבר ממש קמים.

התקשרנו לשפרה. היא יוצאת לכאן. זה נראה לי ממש מוקדם -- לפי הקצב של נורית יעברו שעות עד הלידה. לדעתי שום דבר לא יקרה לפני הלילה. אבל בגלל המרחק (יותר משעה וחצי נסיעה) שפרה בקשה שנודיעה לה ברגע שזה מתחיל, אז הודענו.

מה עוד צריך להכין? נורית שולחת אותי לקנות פירות בסופר. אני תיכף חוזר.

לקחתי את הזמן שלי -- במילא אין טעם שאשב בבית ואשתגע. קניתי חצי סופר. איפה אני אדחוף את הכל? במילא נורית כבר מציידת את הבית בשבועיים האחרונים כאילו אנחנו לפני באג 2000. כל הפריזר מלא בפשטידות קפואות, קלופס, ושניצלים. אז עכשיו יש לנו גם פסטה עד לחורף הבא. קטן עלינו.

נראה לי שעכשיו אלך לשתול כמה דברים בגינה. זה מתאים לרמת הקשב הנוכחית שלי.

שפרה הגיעה! זה היה מהר. היא שלחה לנו בדואל עוד לפני חודש דף הוראות "מה לעשות אם הילוד מקדים את היולדת". זה מלא בהסברים בסגנון "הנח את היד לרוחב הפרינאום, וודא שהיא לא לוחצת חזק מדי"... פרינאום? לוחצת חזק מדי?? זה הצחיק אותי מאד. אבל זה דף הוראות קצר, והייתי בטוח שאסתדר אם יהיה צורך. מי אמר שתינוקות לא מגיעים עם Manuals?

בכל מקרה, הסיכון הזה של לידת בית בפריפריה הרחוקה כבר מאחורינו.

לנורית היו בינתיים עוד שלושה צירים. עכשיו זה כל 20~30 דקות, אבל עדיין צירים חלשים. לעומת זאת לגינה שלנו נוספו עוד ארבעה שתילי זעטר. שתלתי גם כמה זרעים של מליסה לחורף; אבל את הפרי הגדול באמת אני מקווה שנקטוף מאוחר יותר עוד היום.

הצירים ממשיכים באופן לא סדיר, והעובר רוקד סמבה בבטן. לפני כמה ימים העובר השתתק למשך זמן ארוך מהרגיל, ואנחנו התחלנו כבר להיות מודאגים. שפרה אמרה שזה קורה לפעמים שעוברים נרגעים לזמן מה. "אבל," היא אמרה, "קחו בחשבון שנורית כבר עברה את המועד שלה, אז אם אתם נוסעים לבי"ח הם בטח ירצו לאשפז אותה".
אז נורית אכלה קצת שוקולד, ונשכבה קצת על צד שמאל, ולאט לאט העובר חזר לריקודים הסלוניים האהובים עליו.

אנחנו אוכלים צהריים: פשטידת בטטה, אורז, שניצל, פירה, בורקס בשר. תמיד רציתי לכתוב תיאור של ארוחה -- בספרים זה נשמע כל כך טוב שאפילו הארוחות הפשוטות ביותר הופכות למעדנים. אבל האמת היא שכשאני קורא את זה עכשיו זה לא מלהיב בכלל, סתם ארוחת צהריים בקיבוץ. אני אנסה עוד פעם: פשטידת בטטה כתומה מוקרמת, אורז סיני, חזה עוף בציפוי שומשום ופרורי לחם, מחית עדינה בחמאה, בצק פילו ממולא בשר בקר. זה נשמע טוב! (סלחו לי על ההתעסקות התפלה הזאת, אבל חם מדי לשתול צמחים עכשיו...)

נראה לי שנלך לישון.

נורית התעוררה מעוד ציר. מה השעה? שש וחצי?? ישנו כמעט שעתיים וחצי. יום הלידה, צירים, ואנחנו הולכים לישון. עוד פעם אנחנו מודים על ההחלטה לעשות לידת בית -- איפה היינו יכולים לעשות את זה בבית החולים? בשתי הלידות הקודמות נורית נראתה בשלב הזה כמו מפעל יותר מאשר בן-אדם: צינורות יוצאים מכל צד, מוניטור מחובר, כבלים משתלשלים, חלוק שנראה כמו כיסוי לרכב.

שקט שם מחוץ לחדר. את שפרה שלחנו לנוח בחדר אחר בקיבוץ, אבל הילדים היו אמורים לעשות קצת רעש. אני יוצא לבדוק, ומוצא פתק: "2 הילדים הגדולים אצלי" חתום על ידי אבא של נורית. שני הילדים הגדולים, הבנתם? יש לנו בסך הכל שני ילדים. קוראים לזה הומור של יקים.

(תמחוק את זה אח"כ, שלא יפריע לרצף, או תפתח לך דף בית)
ממש ממש מרגש - לידה ב live.
הנה סיבה טובה להכנס לאינטרנט

עידו, נו?
יש פתיחה? כמה כמה?
אתם כבר בשלב הצרחות? הלחיצות? מה קורה?
אפשר למסור ד"ש לשפרה?

מחזיקה אצבעות. מקווה להצטרף אליכם בימים הקרובים...

בהצלחה לכל המעורבים ובעיקר ל"נורית"! מחכים לעדכונים! שיהיה במזל!

רגע, רגע, לא לשכוח שזו נורית -- הכל זורם לאט. בלי לחץ.

אבל ברצינות - אחת מהסיבות שהעדפנו לידת בית היא היכולת לעשות את זה בקצב שלנו: צירים, אוכל, צירים, שינה, צירים, אוכל... טוב אתם מבינים את התמונה.

הצירים ממשיכים להיות לא סדירים, אבל ממוצע הזמן בין ציר לציר ירד ל-15 דקות. נורית אומרת שהצירים מתחילים לכאוב קצת. נראה לי שיש עוד לילה ארוך לפנינו, ואולי אפילו יותר מכך.

אכלנו ארוחת ערב (אל תדאגו, לא אפרט), ועכשיו אנחנו יוצאים לעשות קצת פעילות גופנית. נורית מתכוונת ללכת הליכה ארוכה, ואם נמצא איפשהו מדרגות כאן בקיבוץ, אז גם לטפס עליהן קצת.

בינתיים אנחנו נערכים ללילה. הילדים הולכים לישון אצל סבא וסבתא שלהם, ואת שפרה נשכן בחדר בו נחה בצהריים. וככה נישן לנו שנינו לבד, כמו זוג צעיר בלי ילדים, ממש כמו בלידה הראשונה. רק שאז היינו מתוחים כמו קפיץ, ואילו היום אנחנו זורמים אל הלידה כמו אל מעיל מוכר שיותר מדי זמן לא לבשנו; בהתרגשות הולכת וגוברת.

טוב, קוראים לי להצטרף לטיול הלילי. עדכונים בהמשך.

וואו, וואו! אין מלים!
להדליק נר? אני מדליקה. מה אני שואלת בכלל. מקווה שימצא חן בעיניכם. צירפתי לנר מחשבות טובות, מכולנו פה.

כנ"ל.

טיילנו שעה. קריר ונעים בחוץ, והכוכבים מנצנצים. ראינו את וגה, ברבור והעגלה הגדולה. נורית אומרת שהיא ראתה את אלביריון, אבל היא הייתה באמצע ציר אז אף אחד לא מאמין לה. התחלנו בסיבוב חמישה -- נורית ואני, שני הילדים, ואמא של נורית. באמצע התיישבנו לכמה דקות על איזה ספסל, וכשקמנו ראינו שהילד הקטן נרדם. אז אמא של נורית והקטן חזרו הביתה. בינתיים הצטרפה אלינו שפרה וככה הלכנו ארבעתנו מסביב לקיבוץ והסתכלנו בכוכבים. הגדול כל הזמן שואל שאלות ומדבר, ונורית מתנועעת כמו לוויתן שנתקע על החוף. מדי פעם הלוויתן עוצר, שולף מחברת, ורושם ציר. שפרה אמרה שזה מיותר והציעה להפטר מהמחברת. אבל הסברתי לה שזה לא קשור ללידה אלא למוצא היקי של נורית: מה שלא נכנס לרשימה לא קיים.

כשחזרנו שפרה הכינה לנורית תה מיוחד מאיזה עשב שהערבים קוראים לו מרדעוש. היא אומרת שהתה הזה מפריד בין היולדות לאלה שעוד לא יולדות: מי שהצירים שלה מובילים ללידה - הצירים יתחזקו; מי שלא - התה מרגיע את הצירים. איך מכינים את התה? חולטים במים חמים, מחכים רבע שעה, ושותים. נורית שותה בצייתנות. עכשיו מחכים לראות מה יקרה לצירים.

בינתיים אנחנו מנסים לבדוק מה זה המרדעוש הזה. אז בספר של דרורה חבקין על תבלינים וצמחי מרפא מצאנו שמרדעוש זה בעצם מיורם: הקדמונים השתמשו במיורם כאוכל, כתרופה, כבושם וכחומר לניקוי רהיטי עץ. אומרים שהמיורם היה אהוב על אפרודיטה אלת האהבה. הייתה אמונה שמי שתלך לישון עם ענף מיורם תראה את בחיר ליבה המיועד בחלום... בימי הביניים היו מפזרים מיורם על הרצפה לריח טוב בבית, ולהגנה מפני כישופים ועין רעה... אצל הערבים קיימת אמונה שעציץ של מיורם ליד בית של משוגע יש בכוחו לרפא את השגעון". טוב, כנראה המשפט האחרון הוא הסיבה לשימוש הנוכחי בתה.

ההימור שלי הוא שהלילה יהיה שקט, ושהצירים יתחזקו רק מחר בערב. אז אני הולך לישון. אבל אני מבטיח שמיד כשהצירים יתחזקו אני אדווח על זה כאן. לילה טוב לכולם, ותודה על האיחולים (והנר!).

לילה טוב.
חושבים עליכם.

שפרה כמעט קלעה בול עם התה. היא אמרה שאו שהצירים יתחזקו, או שנישן טוב הלילה. שני הדברים קרו: הצירים באמת התחזקו והתארכו, אז בערך בשתיים החלטתי לנסות לנמנם קצת בין ציר לציר. בסביבות שלוש הרגשתי שאני ערנית מדי וקמתי. בשלוש וחצי תפסתי את עצמי מפהקת ושוב עברתי למיטה. באמת נרדמתי, נים-ולא-נים, ציר-ולא-ציר, עד חמש וחצי.

עכשיו הצירים כבר הרבה יותר מדי חזקים בשביל לשכב אותם במיטה והרבה יותר מדי ארוכים בשביל לתת להם סתם לעבור; הם קוראים לי להקדיש להם את מלוא תשומת הלב. אני הולכת לבלות איתם בשקט עד שעידו ושפרה יסיימו את שנתם.

תודה לכל המאחלים והתומכים!

לכל הקרובים והידידים:
כאשר אתם נכנסים לדף, אתם רואים את כל מה שכתבו בו עד עכשיו.
מה שנכתב אחר כך לא מתעדכן אצלכם באופן אוטומאטי.
כדי לראות מה התעדכן בדף מאז שנכנסתם (או מאז הפעם האחרונה שריעננתם את הדף)
אפשר ללחוץ על הכפתור שבגרסה העברית נקרא "רענן" ובאנגלית "refresh".
זה גורם למחשב שלכם לבקש שוב שישלחו אליו את תוכן הדף.
הכפתור הזה נראה כמו דף שהפינה שלו מקופלת ויש עליו שני חיצים בכיוונים הפוכים.
אם אתם לא מוצאים את הכפתור הזה, אפשר ללחוץ על הקישור הזה: יולדים בבית

דודעודד ("התמיכה הטכנית")

נורית תגידי שהצירים מתחזקים. הילד הצעיר ישן

סבתא רינה מחיפה*

הסבתא-השניה-של הילד הקטן שנרדם על הספסל בקבוץ, או: סבתא-רינה (ברוח הניקים)-מחיפה:
תודה על הלילה השקט שנתתם לנו (לאחר מה שעברנו בימים האחרונים).
נורית ועידו, אנחנו מוכנים להולדתו של נכדנו הנוסף (בלי מספרים, ו'טפו, טפו, טפו' - כדברי נורית).
אנחנו מאד מתרגשים, והרעיון של רישום חי ועדכני מאד טוב לנו, עד שנתאחד ונגיע אליכם.
ילדים חביבים, שיעבור לכם בשלום ובהנאה.

בוקר טוב! ישנתי כמו בול עץ. נורית מנמנמת במיטה, וכל עשר דקות~רבע שעה יש לה ציר חזק. אני מקווה שהיא הצליחה לישון מספיק על מנת לאזור כוחות -- יש עוד הרבה שעות לפנינו. בדיוק אתמול שמענו על מישהי אחרת שנמצאת כבר ארבעה ימים עם צירים, והיא כבר תשושה לגמרי... לבנו יצא אליה.

שפרה תתעורר בטח עוד מעט. נשאל אותה אם כדאי לשתות עוד פעם תה מיורם. במחשבה נוספת, כדאי שנורית (ובעצם כולם) יאכלו משהו. אני אלך לארגן ארוחת בוקר.

מחזיקים לכם אצבעות - ב ה צ ל ח ה

גם אני רוצה להשחיל איזו מילה חכמה, אבל לא בא לי. בינתיים אני נהנה מחברתם של שני הילדים הגדולים. רגע, הנה נורית ושפרה הגיעו, לא נראות כמו מישהן העסוקות במשהו חשוב, פרט לעובדה שאין להן ראש פנוי לאכול ארוחת בוקר. שירעבו להן!

מדהים!
ד"ש לדוד ולהורים של הדוד, גם!

הי נורית, הי עידו, הי כולם,
ד"ש גם מהדודה - היא מתרגשת מספיק בשביל כולנו ביחד...
אנחנו אתכם מכאן - תגידו אם אתם צריכים שנעשה משהו - שנשתה תה מיורם, שנרביץ כמה לחיצות - נראה לי שאפשר לסדר משהו...

נורית החליטה שהיא רוצה ללכת לנקות כרגע. יש לה כל מיני תירוצים הגיוניים לזה: לא מסוגלת להתרכז בשום דבר מעמיק יותר; התנועה טובה לה; צריך להכין את הדירה להורים שלי כשהם יבואו... אבל לדעתי היא סתם רוצה להוכיח לעולם שהיא סופר-וומן. נראה שלמרדעוש יש בדיוק את ההשפעה ההפוכה ממה שחושבים הערבים.

טוב, אני מצטרף למשוגעת והולך לנקות. עדכונים בהמשך.

לידה קלה ונעימה.
סוף סוף נורית החליטה ללדת.
עידו, תציע לנורית לרדת לנחל במקום לנקות. המים הקרירים יכולים לעזור (ויש גם קהל).

גם אני רוצה...
שיהיה קל וכיף.
אולי אמבט מים חמים יועיל??
המון אהבה

כל כך מרגש......
נורית כל הכבוד לך את ממש אמיצה!!!!!
מרגישים עד פה את כל האהבה והחום שאת עטופה בהם עכשיו.
ממליצה לך לכרוע ולהגיד " וואהההה" בכל ציר זה מאוד מקל.
אני מחזיקה את ידיך ולוקחת איתך שאיפה עמוקה בציר הבא.....

טוב, הדירה בשביל ההורים שלי מוכנה ומצוחצחת. כולם עזרו: שפרה נקתה את הרצפה והזיזה רהיטים (רק שלא יתפס לה הגב עכשיו

), הילד הקטן טאטא את האבק אל המים ועשה יופי של בוץ, אני טיפלתי בשירותים, ונורית נקתה את המטבח ונשענה על השיש במהלך הצירים.

תודה רבה על התמיכה והמחשבות הטובות שזורמות אלינו מכולכם. זה מאד מעודד להרגיש את כל גלי החום והאהבה האלה!

אנחנו הולכים להתקלח קצת במים קרים.

לנורית האהובה,מעגל כוחות ושמחה סביב הלאפ-טופ ,חושבים עלייך יחד וממתינים בסבלנות...וד"ש גם לשאר המשפחה.

אהבה רבה. ד"ש חמה מאיתי ושי.

הסתבר שלא קניתי את כל מה שצריך... שלחו אותי עוד פעם לסופר

בדרך הצצתי בנחל -- אין מה לדבר על זה בכלל. אמצע אוגוסט, וכל עם ישראל ואשתו וחמותו והכלב נמצאים שם. נראה לי שנסתפק במים הקרים מהברז של האמבטיה שלנו.

שפרה מקשיבה עכשיו לעובר. זו הפעם השניה בסך הכל בעשרים וארבע שעות האחרונות שהיא מתקרבת אל נורית עם איזשהו מכשיר. אפילו פתיחה היא לא בדקה. שפרה אומרת: "בשביל מה?". באמת בשביל מה?

פעימות הלב של העובר נשמעות חזק וברור. הצירים עכשיו חזקים וכואבים, ומופיעים כל עשרים דקות בערך. נורית הלכה קודם למכבסה לזרוק ולהביא כביסה. היא עשתה את זה כבר אתמול, אבל היא מחפשת דברים לעשות. ואם אפשר לשלב את זה עם הליכה, מה טוב.

עכשיו היא שותה עוד כוס תה מרדעוש.

עידו
תמסור לנורית לא לשמור דברים בבטן.
לא צריך לחכות עד יום ההולדת של טורנדו בשבת. אפשר להעדר בתרוץ אחר.
לכי על זה.
נ.ב.
אם אתם רוצים לשלח את הגדול אלינו וגם את הקטן, אם הוא רוצה, נשמח . עבודות הנקיון שלנו בעיצומן.

מקריאת הדף הזה אני מרגישה שהלכתם עד הסוף גם בנושא הלידה הטבעית וגם בנושא שיתוף הקהילה, ומאוד מרגש אותי להיות עדה למה שאתם עוברים.
הד ואני מאחלים לכם כל טוב ובהצלחה.

נורית ועידו - קבלו הרבה אהבה ומחשבות טובות מאח של עידו, אשתו, ומזה שעסוק בלינוק ולעשות קקי מזה ארבעה ימים

(עוד אין לו שם... אולי גם את זה נתאם). חושבים עליכם ומעבירים מחשבות טובות בחלל היקום! מחזיקים לכם אצבעות.

לדעתי, אין ולא היה קיים בהיסטוריה אף סיפור, על כ ל ה - שבעת כריעתה ללדת, בעודה סובלת מצירי לידה - ניקתה עבור ח מ ו ת ה דירה, על-מנת שזו האחרונה תבוא, תתישב במקומותיה, ותהיה נוכחת באירוע הכל-כך מיוחד הזה, לידת תינוקה.
נורית, בזה המעשה קנית אותי להיות לך, לסבתא נאמנה לבניך (גם כמובן לבנותיך, שתבואנה במהרה...) עד עולם !
בינתיים, חביבתי, תבורכי, ולידה מהנה.
! we are coming...ha -ha

בארוחת הצהריים נורית הפסיקה אפילו ללעוס (!) בעקבות איזה ציר אלים במיוחד. שום דבר, אבל שום דבר, לא הצליח להסיח את דעתה מאוכל בשבועות האחרונים. ושלא תחשבו שהיא נראית כמו פיל, ממש לא. היא הרבה יותר דומה לממותה.

הצירים הואטו קצת (נסיגה?), אבל נעשו מאד חזקים -- את רובם היא עוברת בכריעה על ארבע. נורית אומרת שכשהיא שוכבת במיטה הצירים הרבה יותר כואבים. אז עכשיו היא רוקדת קצת לצלילי ארתה פרנקלין.

מיד בסוף הציר האחרון שפרה הקשיבה שוב לדופק של העובר. היא אומרת שבמהלך הציר העובר לא מקבל חמצן, ואז הוא צריך להשתמש במאגרים הפנימיים שלו -- לכן משמיעת הדופק בסוף הציר אפשר לקבל אינדיקציה מסויימת אם הוא בסדר. העובר שלנו נשמע נהדר.

נורית מרגישה שהעובר ירד קצת. שפרה בודקת ואומרת שאכן הוא ירד. התנועות שנורית עושה לצלילי ארתה פרנקלין עוזרים לעובר להתמקם טוב יותר. אנחנו ממשיכים לרקוד.

רוקדים אתכם בלב . כמה מרגש. נורית יקרה, איזה יופי, אנחנו איתך ביחד.

עכשיו שפרה הכינה מישרה לצירים: קוהש כחול (blue cohosh), קוהש שחור, פטל וזנגוויל. היא הכינה מיצוי בכוהל, ונתנה לנורית כמה טיפות עם מים. נורית עיוותה את הפה ושתתה.

לפי העֶרכּה של שפרה, המשרה הזה: עוזר לצירים ראשוניים, מזרז צירים חסומים, מעורר כווץ רחם חזק, דוחה ליאות ואפיסת כוחות במהלך הצירים. נורית רוקדת ושרה.

גם אני עוקבת בהתרגשות. אין לי מילים, רק רציתי להביע את התרגשותי והציפיה קשה מנשוא...
ד"ש לשפרה.

שפרה: אסור לפתוח את הפה ליד עידו, ישר הוא רץ ומצטט,
בכור: עידו כותב דברים מצחיקים. ביי ביי מי שפרה והבכור

לאות הזדהות -
גם אני אשים ארתה פרנקלין.
אני מתפעל מהטעם של האחיין החדש שלי.
לי לקח איזה שלושים שנה להתחיל לאהוב ג'אז.
הנוער של היום קולט הרבה יותר מהר מהדור שלנו.
אח, אח, הנוסטלגיה - זה כבר לא מה שהיה פעם.

בכל אופן, מצידי הוא יכול כבר לצאת. מיצינו את החוויה של המתנה,
מיצינו את כל מה שהיה לכרסם בבית,
ועכשיו נשאר רק לעבור לציפורניים.
בינתיים נתחיל בציפורניים של הידיים.

דודעודד.

הי עידו ונורית!
קיבלתי את שם האתר מהסבתא הדואגת, וכמובן מיד נכנסתי אליו,(מה, אני צריך להסתבך סתתתתתם!! )בכל אופן אני עוקב בדריכות אחר הארועים ומקבל גם מידע טלפוני מתמיד(מבחינתי הרבה יותר קל ,כי לא צריך להקליד:-))))))). וכמובן, ברכתי שלוחה לכם מעומק ליבי
דני אריאלי,חיפה

אוי וי, עודד, בשבילי אתה "הנוער"...
וכל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי שאתה בגיל של רני...
ולגבי חווית ההמתנה:
יש משהו עצום בזה שכולנו כאן באותה המתנה, בכל רחבי הארץ, חלק מאיתנו גם ברחבי העולם, מאוחדים יחד באותה מחשבה, שולחים גלים חיוביים לאותו כיוון.
מזכיר לי את "תעלומת הכלבים המעופפים" (ספר ההמשך של דודי סמית ל"מאה כלבים ואחד"). ספר שנמצא במחשבתי שוב מאז שגריין אחד שצוטט כאן הזכיר לי את "אנגליה מצפה מכל כלב שימלא את חובתו", דברי פונגו בנאום לאומה (אומת הכלבים).

בשמת - על מה את מדברת? את ועודד באותו גיל! (כשאני מסתכלת עליכם מפה, כמובן)
(גם את זה - אין שום בעיה שתמחקי אחרי שתקראי)

גילה, אני חושב שהכרתי את בשמת לפני שהכרתי את "נורית".
בגיל הזה פערי הגיל מקבלים משמעות אחרת לגמרי,
ומתקבעים בתודעה.

דודעודד

בהצלחה גם ממני. מרגש מאוד לקרוא את הכל און לין.

היא ילדה!

אני תכף אשוב לספר עוד פרטים, אבל העיקר: הילד בסדר, נורית בסדר, הכל בסדר!

מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזל טוב!!!

ומזל טוב חם חם גם ממני -
איזה כיף - אחיין חדש!!!

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מזל טוב מחיפה

מזל טוב!
חבורת הבנים הכפילה את עצמה תוך פחות משבוע, נכון?

(תרגיש חופשי להפסיק לדווח איזה זמן.
חצי שעה, נניח (-; )

לא שמעתי צעקה:-D

הערה של אחד הדודים המודאגים לאחר ברור בהול: גל היה במרחק של כמה מאות מטרים ממקום הלידה.
<צפירות הרגעה>

איזה יופי!!!!!!!!!!!!!! מזל טוב!!!!!!!!!!!!1 ממשפחת כשר בראש פינה. אני מיד רץ לספר לחבר'ה.

המון המון מזל טוב מאורית אייל והבננננננות:-)

מזל טוב חם וחיבוק גדול לכולכם

אנחנו היינו כנראה במרחק כמה מטרים וגם אנחנו לא שמענו צעקות. נורית - כל הכבוד! (אפשר כבר לחשוף?)
מזל טוב לכולם, ממשפחת רן.

איזה יופי !!!

.שמחים ומתרגשים מאד , (-: . נועם גאיה ענת ויובל.

הנה הפרטים:

חזרתי מהבית של ההורים של נורית, ומצאתי את נורית בסלון, רוקדת עדיין. היא אמרה לי: עכשיו אני רוצה לנוח קצת עליך; התעייפתי מהריקוד. אז נשכבתי בחצי ישיבה על הספה, ונורית נשכבה עלי. ליטפתי אותה, עיסיתי אותה קצת בגב, והיא גרגרה (נשבע לכם!) כמו חתול. ואז הגיע ציר. ציר חזק. נורית קמה לכריעה, ונתנה לציר לחלוף. חצי דקה.

שוב היא נשכבה עלי, ואני מלטף אותה, וארתה פרנקלין שרה ברקע. שפרה, חשה באינטימיות, נעלמה.

ואז עוד ציר. נורית אומרת: "זה ציר חזק." ואז "הוא יוצא, הוא יוצא, שפרה בואי, הוא יוצא." היא יורדת מהספה, מורידה מהר את השרוואל, ומתיישבת על הרצפה. אני מחזיק אותה מאחורה.
היא צועקת "שמן, שמן".
שפרה אומרת: "בשביל מה שמן? הוא בחוץ. תחזיקי אותו."
אני מסתכל למטה, ובאמת יש שם ראש!
שפרה אומרת: "הוא רוצה לצאת, אבל את יושבת נמוך מדי, תתרוממי קצת." נורית מתרוממת קצת.
שפרה אומרת: "תקחי אותו, הוא בא אליך"
והתינוק בחוץ!
התינוק בוכה: "מה קרה? מה זה פה? איפה אני? קר לי."
נורית מרימה אותו ועוטפת בחיתול. היא צוחקת ולא מאמינה. הוא יצא.

הדקות הבאות חולפות במהירות. נורית בטח תכתוב על זה מתישהו.

אני תכף חוזר.

מדהים! מדהים! מזל טוב ענק. כל כך מרגש להיות שותפים מרחוק. איזה כיף להוציא את התינוק לבד!

מ ז ל ט ו ב !!!

פתחנו במקרה כרגע. זה קורה ממש עכשיו??

מזל טוב לכם!!!!!!!!!!!!

אפילו הרב-סבתא הבינה על מה מדובר ואיחלה מזל טוב!

מדהים, יש מישהו מקוראי האתר שלא היה מחובר לדף הזה עם אצבע עצבנית על F5?
"זה" קרה לפני שעה וקצת, אבל כן, זה קורה און-ליין בזמן אמת. יותר מותח מסרט מתח, יותר מרגש ממכבי תל-אביב, (אפילו שהסוף צפוי!)
איזו קהילה!

חברים שלנו -- המון מזל טוב! אין ספק שאתם תמיד מיוחדים.

איך נורית מרגישה?

(אני כותב עכשיו עם התינוק עלי -- נורית נחה קצת, ואוכלת ענבים.)

שפרה מתרוצצת במהירות ממקום למקום. היא מחליפה חיתולים מתחת לנורית, בודקת את חבל הטבור, בודקת את נורית, מביאה מים, ועוד שבע עשרה דברים אחרים בו-זמנית. היא מטושטשת, זה נראה כמו פעלול במטריקס; איך היא עושה את זה? והכל בשקט ובנוכחות לא מורגשת.

התינוק שוכב על נורית, מסתכל עליה ועל העולם. כיבינו את כל האורות למעט אחד, וברור שיותר נעים לו ככה. נורית ואני צוחקים ולא מבינים איך זה קרה, ככה בבת אחת. שפרה אומרת שנורית פשוט חיכתה שאני אחזור, שהתינוק המתין שם, ושנורית החזיקה את צוואר הרחם סגור.

נורית קצת מדממת. שפרה מציעה לחתוך את חבל הטבור -- השליה עוד לא יצאה, ונורית מתקשה להזיז את התינוק כשחבל הטבור מחובר. אנחנו מסכימים, ושפרה שואלת אותי אם אני רוצה לחתוך. שאני אפריד בין האם לילדהּ?? שפרה עושה את זה.

התינוק מקבל לאט לאט צבע של בן אדם. לשם השלמת האפגר הוא גם משתין עלינו. אנחנו מאושרים.

עכשיו השליה מתחילה לצאת. שתי לחיצות והיא בחוץ. גדולה ושלמה. שפרה בודקת אותה ואומרת שהכל בסדר. נורית בינתיים מאבדת עוד קצת דם, והיא נעשית חלשה. שפרה מרימה לה את הרגליים, ואני מנמיך לה את הראש. היא שותה קצת מים, ומתחילה להרגיש קצת יותר טוב. שפרה בודקת לה את לחץ הדם והדופק. לחץ הדם קצת נמוך, אבל הדופק בסדר.

כמה דקות עוברות, ושפרה בודקת שוב. לחץ הדם עלה.

בינתיים התינוק איתר את הפטמה שנורית הגישה לו, וכמוצא שלל רב עט עליה ויונק. הילד יונק, ולנו יש הזדמנות סוף סוף להסתכל עליו. הוא ילד ארוך! לא גדול מדי, אבל בהחלט ארוך. איך הוא היה מקופל שם בתוך הרחם? מדהים. שפרה מעריכה את משקלו ב-3.5 ק"ג.

הילד יונק ויונק, עד שהשביע נפשו, ואז הוא נרדם. שפרה מציעה שאני אקח אותו, ונורית תוכל קצת לנוח. היא אומרת: תוריד את החולצה, המגע עם העור ירגיע אותו. והילד באמת נרגע.

עכשיו גם נורית וגם הילד ישנים.

לא יאומן !!! נפלאות הן דרכי ה...טבע ? אל ?
יצאנו מחיפה כשהצירים לא היו עדיין מבשרי לידה.
דברתי עם עידו כחצי שעה לפני הלידה, היה לי הרשם שאני מפריעה להם לקרוא את אחד הספרים שהם קוראים השכם והערב.
ולפתע, טלפון מהסבתא הראשונה (אני 'השניה'): היא ילדה !!! לפני חמש דקות. עודד קרא באינטרנט. לפני חצי שעה בקרתי אותה וראיתי אותה רוקדת סמבה בסלון, נכון שהבטן כמעט נפלה לה לרצפה, אבל היא רקדה !
סבא שנהג, החוויר קמעה, אני התחלתי לצרוח באוטו: היא ילדה ! היא ילדה ! לא יאמן ! לא יאמן !
כרגע נכנסנו לסבתא 'הראשונה', בקבוץ, וההתרגשות עצומה.
הילדים 'הגדולים' קבלו מאיתנו ערכות בובה בהריון, ובובת תינוק עם כל האביזרים שלו, וכרגע הם מבצעים 'לידה' בחדר הסמוך לאיזו ברבי מטומטמת...
נורית ועידו, אין כמוכם !!!
מזל טוב ואהבה רבה ממני ומסבא דני (לא ניקניים, אמיתי מהחיים).
.

מזל טוב ...

מה זה כולם שולחים אהבה וחום? מי צריך חום באוגוסט?
טוב, באמת תודה לכל המשתתפים בחוויה.
ליד הבית שאנחנו גרים בו עכשיו (זמנית) שתלו פעם גינת תבלינים. הרוב קמלו בינתיים, אך נותרו שני תבלינים:
האחד הוא מרוה משולשת, שהיא תרופה ידועה לכל מיני דברים. אתמול השקיתי את נורית בתה מתובל במרוה, והנה מסתבר שהמרוה היא גם סגולה ללידת בנים. עובדה!
הצמח השני הוא פיגם. הפיגם ידוע בשמו העממי רותה (כשם הסבתא), שהוא באופן מפתיע גם השם הערבי וגם השם המדעי של הצמח (מי גנב ממי?). העיקר שיש לפיגם ריח חזק מאד, וגילית שהוא אמצעי להבחנה בין עדות: האשכנזים מריחים ונרתעים בבהלה: "איזה סירחון!"; בני עדות המזרח מריחים ונאנחים מהנאה "איזה ריח נהדר!". ואם תגידו שאני גזען - לא אכפת לי, זו עובדה בדוקה שנוכחתי בה שוב ושוב, ולא תקראו אותה בספרים, כי זה לא פליטיקלי קורקט. אבל מה שחשוב הוא שהפיגם ידוע בתכונה נוספת, חשובה לאין ערוך: הוא סגולה בדוקה לגרוש שדים (ה-ש בצירה...) ולהפחדת השטן! לכן מקובל לתלות ענפים של פיגם מעל למיטת היולדת ובפתח הבית.ואם תסיקו מזה שהשטן הוא אשכנזי - זה על אחריותכם בלבד.
הפיגם טוב גם לכבישת זיתים, אבל זה בפעם אחרת.

ד"ש ומזל טוב גם מהמשפחה של הדודה הגאה.
אמא שלה אומרת שזה אולי הילד הראשון בעולם שכשהוא ישאל את ההורים שלו "איך נולדתי" הם יתנו לו לינק...

שוב אני קוראת את ההמשך ומתרגשת עד דמעות . את גיבורה. כל הכבוד.

שיהיה לכם המשךקל ולילה טוב.

מזל טובבבבבבבבבבבבבבבבבבב!
איזו התרגשות!

אח, איזה כייף! (תרתי משמע!)

נורית ועידו, אתם אלופי עולם.
המון המון מזל טוב וחיים טובים ומאושרים לתינוק, ותודה רבה ששיתפתם.
ממש מעורר השראה!

מזל טוב!
ציור של חיבוק, ציור של נישוק, ציור של פרח וזר בלונים, ציור של דמעה {דמעת התרגשות}, ציור של תינוק חדש ומתוק, ומה המילים, אם לא שתיקה. ואם כבר שתיקה אז

מזל טוב!
זה היה מרגש לקרוא (בדעבד) אל כל הסיפור!

ד"ש לכל המשפחה!

מפעת קשיים טכניים רק עכשיו התעדכנו במאורעות.
המון מזל טוב, אושר ואושר, מרגש. (מקנחים דמעות).
נוחו והתרגעו, עם כל הסבים והסבתות, דודים ודודות.
ניפגש בקרוב.

עידו תודה רבה וענקית על הדיווח היפהפה והמדמיע .חיבוק גדול וענק לנורית . ולעצמך. ואיזה כיף שהסבים וסבתות ככה בתוך הכל. משפחת באופן טבעי למופת. אנחנו מתרגשים נורא.

מזל טוב! ותודה...

נהדר ומרגש! פשוט מדהים! עומדות לי דמעות בזוית העין... אנחנו מאושרים בשבילכם שהכל עבר בצורה כל כך יפה וטובה. מכל הברכות שבעולם, נאחל לרך הנולד שיהיה רק מאושר ובריא כמה שיותר.
אוהבים אתכם ומצפים לפגוש אתכם
האח מחיפה, מעין, והילד החדש שלנו (רק 4 ימים הוא הספיק להיות הכי קטן במשפחה

)

מרגש!!!!!
מזל טוב,
המון שמחה ואושר!
משפחת שפרון.

!!!בוקר טוב
היות והדבר היחידי המשותף לי , ליונקים ,ולמניקות/ים הוא, שעות יקיצה משונות ומוזרות
אני מנצל זאת לברככם שוב במזל טוב ובכל מה שמתלווה אליו.
אני בטוח שהכל בסדר ,אבל הגנים הפולנים מחייבים לשאול איך עבר הלילה הראשון וכו' וכו
נשיקות וחיבוקים ממני ועל חשבוני גם לסבים ולסבתות ולכל הסובבים אתכם
. דני אריאלי

מזל טוב. כמה יפה ונכון ומרגש.

וואו !
איזה מרגש !
מזל טוב! והמון בריאות לכל המשפחה ...
נורית , כל הכבוד ! מקווה שתהיה לך התאוששות מהירה ותהני מכל רגע !!!

אורית

מדהים. ומרגש כל כך.

אני רק עכשיו פתחתי וקראתי
מ................ד....................ה.................י.............................ם.
המון המון מזל טוב
ותודה רבה על הדיווח השוטף והנפלא.
פשוט מרגש

מזל טוב ענקי לכל המשפחה, ובראש ובראשונה כל הכבוד לנורית!

אמש לקח בן זוגי את המחשב לערוך סרטים בדיוק לפני החדשות, אז גילה עידכנה אותי בטלפון ורק עכשיו התחברתי לברך.
ואז דיברתי עם המיילדת שלי, וסיפרתי לה שבדיוק חברה שלי ילדה ב... (שם הקיבוץ) -
אז מיכל אומרת: "מה, היא כבר ילדה?"
אני: "מה, את מכירה את נורית?! איך את יודעת???"
מיכל: "לא את נורית, אלא את שפרה, היא חברה שלי ואני כל הזמן בקשר איתה וחושבת עליה, ואתמול בערב כשדיברתי על לידות בית בטלביזיה רציתי להזכיר שם שבדיוק חברתי מיילדת כרגע בלידת בית מאוד מרגשת באחד המקומות בארץ" (אבל בן כספית קטע את השידור בפתאומיות, מסבירה בשמת).

בקיצור, לידה און ליין מכל הכיוונים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מדהים ומרגש וזהו, נגמרו לי המלים...