יוסי בנאי נפטר

[פלוני_אלמוני*]

יהי זכרו ברוך!

[צוויליך*]

זיכרון:
הולך בחיפה, רוממה, שנות ה-80 המוקדמות. אני כבן 10.
איכשהו מזדמזמות לי מילות השיר "אני וסימון ומואיז הקטן" ותחושה מאוד ברורה של נוסטלגיה (בגיל 10!) מציפתני.

להתראות, יוסי.

<אני רק באתי לתקן ת'גז>

[Talila*]

יהי זכרו ברוך

[ציפ_ציף*]

נראה כאילו בשנתיים שלוש האחרונות נאספים והולכים מאתנו בזה אחר זה ענקי תרבות ושירה,
דור הולך ונעלם...
יהי זכרו ברוך.

[חגית_פ*]

יהי זכרו ברוך

[אמא_של_יונת*]

זוכרת את יוסי בנאי מילדותי כחייל בלהקת הנחל הראשונה, בתפקיד בלתי נשכח במערכון על תלמוד תורה ספרדי.
זוכרת אותו (ורק אותו) בתפקיד קטנטן ומקסים בהצגה "שש כנפיים לאחד", מפזם: ארצה עלינו, למה עלינו?...
מקשיבה לעתים קרובות לשירי ז'ורז' ברסנס בעברית בביצועו. הוא היה שנסונייר אמיתי, למרות שלא נולד ולא גדל בצרפת.
וסימון ומואיז, ו"תל אביב הקטנה", והגששים. ורבגוניות עצומה של תחומי יצירה.
היתה בו מין ציניות, שמתוכה הציצה המון אהבה. המון רגש.
שפה נפלאה, עשירה, ישירה, ייחודית. בלי פוזה.

ספירת מלאי
מדינה אחת, פעמיים ים,
ואגם אחד וקדחת גם.
שמש אחת עגולה,
עם אחד חכם מלא סגולה,
כאב ראש אחד ושלוש גלולות
וששה ימים ושבעה לילות
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.

עליה גדולה מאלפיים שנות גולה,
שתי חופשות שנתיות ואחת רגילה.
יום של נצחון, יום של מפלה,
רגע בטחון, שלושים ימי מחלה,
טרומפלדור בגליל וקונצ'רטו לחליל
וחצי תריסר אלופים במיל'.
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.

עם אחד עתיק, שני שרים בלי תיק,
הראשון עצוב, השני מצחיק.
ילדות אחת קשה, שנים של התשה,
ומי שרוצה עצמאות- בבקשה:
מלחמות חמש, חטיבת חרמ"ש
וחייל אחד משחק שש-בש.
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.

חיילים שלושה עייפים במשלט
ושבעים ילדים צוחקים במקלט.
שלושה אסירי ציון יצאו לחופשי,
אסיר עולם אחד בחודש הששי,
יום הילד, יום הפרח ויום השנה,
וגבעה עשרים וארבע עדיין לא עונה.
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.
.....
ושירת חייו באמצע נפסקה.

(אני אמחק את השיר תוך כמה ימים.)

[קר_שינדו*]

בפברואר 2004 ראיין עמנואל הלפרין את יוסי בנאי לרגל מופע היחיד שלו. ערוץ 1 שידר הערב את השיחה ובה שולבו קטעי ארכיון. ניתן לצפות בראיון 20040704]כאן IBA Popup[/po]/iba video.asp?ai=31ANDSIGNar=specialtv-yossi banai

[אביב_חדש*]

מאוד אהבתי אותו. הוא תמיד רהוט, מצחיק.
יש לי זיכרון אחד שקשור אליו. שירתתי בצבא עם בחורה שאבא שלה הוא "מואיז הקטן". במקרה, יום אחד אחרי מסע לירושלים התארחנו כל הקורס אצלה בבית, ואז היא סיפרה לנו. חשבתי לעצמי שזה מאוד כיף להיות חלק משיר נוסטלגי.

[רינ_צ'י*]

חשבתי לעצמי שזה מאוד כיף להיות חלק משיר נוסטלגי
אז את בטח לא זוכרת את הקטע של החמישיה הקאמרית בו הבן של עוזב הקיבוץ (ההוא מהבלדה, עם הקילו אלכסנדר וכמה יונתן וגו') והבת של ברוך ג'מילי נפגשים..

<לא שייך לנושא הדף, אבל לא התאפקתי. אפשר למחוק אם מפריע>

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מאוד אהבתי אותו. הוא תמיד רהוט, מצחיק
אין מי שלא אהב אותו... בלי קשר לעובדה שהוא ממשפחת בנאי, ההרגשה שלי היא, שלישראלים הוא תמיד היה כמו בן משפחה מוכשר שלהם.

[נאוה_פרנס*]

מלבד כל מה שיש לכולם (גשש, מערכונים, שירים)
אני זוכרת אותו מהופעה ביום הסטודנט בימי כסטודנטית באוניברסיטת בן גוריון.
הוא עמד על הבמה ושר ואני עמדתי במרכז הקהל מול הבמה.
בין שיר לשיר צעקתי לו: שיר הגורילה
והוא לא מיהר, שר את שיריו הנפלאים.
ואז זה הגיע.... השיר - אני אוהבת את הביצוע שלו.

כל פעם שאני חושבת עליו, אני חוזרת לערב ההוא, מול הבמה.

שמעתם את השיר האחרון שלו? הוא הוקלט ימים לפני מותו.
שיר פרידה.

יהי זכרו ברוך!

[אנונימי]

עצוב כ''כ,יהי זיכרו ברוך !

אמן גדול ,בלי פוזות,ש'חיבר 'בעונג גדול הרבה הרבה אנשים כאן
ולו לפרק זמן לא ארוך,הרים את התרבות למקום יותר גבוה,עם המון כאב ואהבה..להתראות חבר

[חן*]

בס"ד
הכי אני אוהבת את השיר -
יפה שלי... את יחידה ומכושפה שלי,
מבוא השחר עד לילו.....

לא זוכרת את ההמשך, אבל גם המשפט הזה הורס! (אולי מישהו יודע, ויכתוב את המילים כאן??)
אוי איך שהוא מבטא את המילים בשיר הזה- איך הוא נושם אותן, ומביא אותן לחיות כזאת, למציאותיות כזאת.
כאילו הוא שר רק לי!
אוי, אוי, אוי! כמה רומנטיקה נשפכת מהקול שלו- כמה הוא אוהב את היפה שלו, בשיר!

דור הולך!
והולכים מאתנו בזה אחר זה ענקי תרבות ושירה,
(ע"ע אהוד מנור...)

[ח_אלפשה*]

ידענו אש ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים

וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.

אני מכיר את כשופיך
את השקרים את הסודות.
צריך תמיד לפקוח עין
ולהשמר ממלכודות.

ובלילות הכי קרים
היו ודאי גם אחרים
שאת גופך השביעו נחת.
הן אחרי ככלות הכל
היה לי כשרון גדול
להזדקן איתך ביחד.

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.

הזמן שיר אבל מנגן עוד
והימים כואבים
אך אין מלכודת מסוכנת
כשלוותם של אוהבים.

אם את רוצה עכשיו לבכות
ליבי נקרע עכשיו פחות
יש בזהירות עכשיו ללכת.
זה קו הגבול מכאן עד כאן
כי המשחק הוא מסוכן
המלחמה ברוך נמשכת

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.

[חוה_שלו*]

חשבתי עליו במהלך יום הכיפורים, בשיר תרנגול כפרות אפשר להמריא לנוף ילדותי עם הריחות, האווירה וההרגשה של החג, שילוב של התרגשות עם פחד, חגיגיות, המולה של סידורים והמון מטלות בית.
געגועיי לימי התום.