יוצאות להפליג

אנחנו זוג בנות, ועכשיו בתוספת הקטנה החדשה (4 חודשים), ושלא נשכח את "האחות הגדולה", כלבתנו האהובה, מסיימות שהייה של שנה+ בארץ, ומתכוונות לחזור הביתה לסירה. הסירה מחכה לנו בנמל דייגים בעיירה קטנה בדרום איטליה. הגענו לשם אחרי שנה וקצת של הפלגה, שיצאה מהארץ, עברה בקפריסין (קצר), חורף בטורקיה, וקיץ מטורקיה עד איטליה. יש קווים דומים רבים בין החיים על הסירה לרושם הכללי שאני מקבלת מקריאה ב"באופן טבעי". אני אשמח לענות על שאלות אם מעניין את מישהו איך נראים חיי היום יום שלנו. ואני אשמח לקבל אינפורמציה שתעזור לי להתכונן לחזרה לסירה.
היום הזמנו כרטיסים. פתאום לשים דד-ליין לשהות בארץ. עכשיו באמת מתחיל המרוץ של ההכנות, עד עכשיו זה היה רק ברמת הרשימות של מה צריך לעשות.
לפני שבוע נכנסתי לאתר כדי לקרוא על חיתולים רב-פעמיים. עד עכשיו השתמשנו ברב-פעמיים. ומהר מאוד מצאתי את עצמי קוראת בשקיקה את המדור על בלי חיתולים. ואז הייתה לי אכזבה קטנה מעצמי, כי הרי קראתי על זה עוד לפני ההריון, אז איך זה ברח לי מהראש? ואנחנו בדיוק על סף של פיספוס הרכבת של חלון ההזדמנויות של ארבעת החודשים הראשונים. אז שלושה ימים ישבתי וקראתי עוד ועוד, והיום התחלנו לנסות. היה יותר מוצלח ממה שהרשתי לעצמי לקוות, היו שתי הצלחות במהלך חצי היום שהקדשנו לשהייה בלי חיתולים. במקרה שלנו, על הסירה, זה ממש מתבקש להיות בלי חיתולים. אבל הקריאה באתר חידדה לי את הכיוון. עד אז זה היה פשוט: כשנגיע לסירה ויהיה קיץ היא תוכל להסתובב על הסיפון ולהשתין ולפספס איפה שהיא רוצה, כי אח"כ פשוט מעלים דלי מי ים לסיפון ושוטפים הכל החוצה. אבל עד שהיא תוכל להסתובב עירומה על הסיפון יעברו כמה חודשים טובים, כי בכל זאת הקיץ באירופה מגיע מאוחר יותר. וחוץ מזה למה שתתרגל למשהו פחות טבעי במקום לחזק את המושרש בנו מלידה?
בכל אופן יש לי חודשיים לנסות לשכלל את מערכת הקשר הזו שלנו איתה לפני שחוזרים לסירה נטולת מכונת הכביסה.
דרך אגב, מישהי יודעת איך מכבסים חיתולים ובגדים עם קקה, כשעובדים ברחיצה ביד? במשפחה שלי אין את מי לשאול...
זהו להיום מקווה לשמוע ממכם...

בינתיים, לא חזרנו לבלי חיתולים, כי היה יום של הסתובבות מאסיבית. וחוץ מזה בשביל עצמי, קוראת עוד ועוד באתר, כי אחר כך הגישה לאינטרנט תהיה מוגבלת. אז תודה לכולם...

לי דווקא יהיה מענין לקרא יותר על החיים שלכם בסירה איך הגעתם לזה. איך זה חיי יומיום שלכן באמת? לבעלי יצא להפליג פעם ביאכתה בטיול שלו באוסטרליה ומאז לא נחה דעתו. מעניין.

שליחה על ידי מיה* » 01 ינואר 2007, 23:33

הי איריס, איזה כייף שפתחת את הדף שכל כך רציתי שתפתחי D-:
לגבי החיתולים, הייתי שוטפת במים עם נוזל כביסה אקולוגי, לפעמים משרה, ומייבשת, בחורף על הרדיאטור ובקייץ בשמש (מה שגם מוריד את הכתמים).
אשמח לפגוש אתכן לפני שאתן חוזרות ליאכטה. מאוד מעניינים אותי החיים בסירה.
maiayani ב zahav.net.il

תודה למיה ואנה בי!!!! אני עוד לא הגעתי לקרוא את העמוד של הפרצופים. האמת היא שאני מאוד אשמח לספר על החיים למי שמעניין אבל קצת שאלות מנחות יעזרו לי.
אני אכתוב מה אני מרגישה שבעיקר קורה בחיים על הסירה. יש התמקדות גדולה בצרכים שלך שגורמת לך להתקרב לעצמך. החיים האלו מצריכים גם מודעות תמידית אילך ביחס לסביבה שלך. מסתבר שכשאני צריכה פתאום לכתוב כל המילים נעלמות. אז אני אתחיל פשוט לתת דוגמאות.
הסירה שלנו היא מה שמכונה בפי העם יאכטה, אבל שלנו עשויה ברזל. בסירה שלנו אין מטפיל מים, ומיכלי המים שלנו מחזיקים 600 ליטר. וזה נחשב הרבה יחסית לסירה בגודל שלנו. וכיון שלא בכל מקום אפשר למלא מים, משתדלים לחסוך איפה שאפשר. לדוגמה בעניין המקלחות. אנחנו בחרנו לדוגמה לבטל את המקלחת בסירה, מחשש להתפתחות חלודה. אז בחורף אם אנחנו לא במרינה, אלא במעגן, וקר להתקלח בחוץ, עושים מקלחת עם קומקום וכוס בגיגית. ובקיץ, אנחנו ממלאות גריקן (20 ליטר) מים מתוקים בבוקר וקושרים אותו על הסיפון. ולקראת סוף היום יש לנו ג'ריקן מים רותחים. אז בהתחלה היינו מתקלחות רק במים המתוקים, ומכמעט ג'ריקן לכל אחת, השתכללנו והגענו ל- 3 מקלחות זוגיות מג'ריקן מלא אחד. ואם רוצים לחסוך עוד יותר, אז עושים את כל המקלחת עם מי-ים שמעלים בדלי לסיפון, ואז שטיפה אחרונה במים מתוקים. וכנ"ל עם מי שטיפת הכלים: שוטפים עם מי-ים ואז שטיפה אחרונה במים מתוקים, בהנחה שנמצאים באזור של מים נקיים. בשרותים, אין לנו ניאגרה כי שוטפים עם מי-ים את האסלה וישר לים (ומיד מאכילים את הדגים שמחכים בחוץ לארוחה...). אין ניאגרה אלא משאבת יד, וסופרים כמה פעמים צריך לפמפם כדי לשטוף יציאה כזו או כזו. ובקיץ פשוט שולפים טוסיק חשוף מעבר לסיפון בצד שמתחת לרוח ועושים...והרוח ולפעמים הגלים מלטפים לך את הישבן (לוקח קצת זמן להתרגל לחויה השונה...)
כיון שלא כל יום אפשר להיות במקום בו ניתן לעשות קניות, אז מצתיידים. ומקדישים מחשבה לכל מיני היבטים. מה יחזיק מעמד, מה יוסיף לי יותר לתזונה, וכמובן בכל מקום הזמינות אחרת. בתורקיה לדוגמה יש כמעט בכל מקום גישה לשוק מקומי שבו יש ירקות טריים, בטעם מדהים, נראה לי שמפני שהם עדיין לא מהונדסים גנטית נשאר להם הטעם, למרות שמבחינת צורה הם בטח לא היו עוברים את סף הסופרמרקט בארץ, ולעומת זאת הבשר יקר. ביוון ירקות ופרות הרבה יותר יקרים ובמצב הרבה פחות טוב, והמלאי גם לא משהו. אבל לעומת זאת מחיר הבשר ירד בצורה משמעותית.. ואם השינויים הללו השתנתה לנו גם הדיאטה.
כתבתי כל מיני אנקדוטות, ומן הסתם זו לא הפתיחה שחיכיתם לה, אלא משהו על חופש, שקיעות, רומנטיקה וכו'. אז חופש יש, וגם זה משהו שצריך להתרגל אליו. שקיעות גם יש ולפעמים גם זריחות. יש לילות מלאי כוכבים כי מעל הים אין כל-כך הרבה זיהום. ויש גם רומנטיקה, ולפעמים דולפינים שקופצים ומשחקים לך ליד החרטום. אבל את החלום הזה לא צריך למכור... אני חשבתי שיהיה הרבה יותר מעניין לאנשים אם יספרו להם גם את כל הפרטים הקטנים של החיים האלו. ואחד הדברים הוא שיש בחיים האלו הרבה עבודה. בעיקר אם אתה חי אותם כמונו: על תקציב יחסית קטן, דבר שמתאפשר מבחינתנו בעיקר כי את עבודות האחזקה של הסירה אנחנו עושות לבד. משתדלות לא לתת לאף אחד אחר לגעת בה אלא אם כן ממש אין ברירה. אז זה טיפול בהספנות, טיפולי מנוע ועוד. ובכיון אחר יש גם את הקטע החברתי... בקיצור יש הרבה מה לספר...
אז אני אשב ויעלה על הכתב בצורה יותר מסודרת כל מיני נקודות שעולות לי, ואז אעביר אותן לכאן. ואם יהיו שאלות מכוונות אני אנסה לענות עליהן כמיטב יכולתי.
סליחה על ההתחלה הצולעת, אבל מבטיחה להשתפר בהמשך...
לילה טוב, איריס

שליחה על ידי מיה* » 03 ינואר 2007, 00:09

איריס, התחלה מעולה, איזה כייף לקרוא!
כמה זמן כבר אתן חיות בסירה?
האם שתיכן משיטות (סקיפריות)?
איפה למדתן לתקן מכונות, מנועים וכו'?
ממה מתפרנסים?
כמה אתן מבקרות בארץ?
איך זה להיות רחוקים מהמשפחה (במיוחד כשיש לכן קטנטונת)?
האם עברתן מצבי חירום בים (סערות, מחלות וכו' לא עלינו טפו טפו)?
מנסיון של אחרים - איך זה להפליג עם ילדים? ומה הקשיים (מיגון, רפואה)?

איזה כיף לקרוא, מעלה בי זכרונות , על תקופה של 3 חודשים ששטתי על יאכטה גם מברזל, מישראל ליוון עם הרבה זמן בטורקיה. איזה כיף לכן, זו אחת התקופות הכי הכי חשובות בחיי היתה.
מה שלומדים על סירה, במקרה שלנו - 3 על סירה אחת - בים זה כמו מה שאדם יכול ללמוד על עצמו 3 שנים ביבשה.

תהנו...

איך עלה הרעיון הזה ואיך ממשתן אותו? מי משיט את הסירה (צריך לדעת נוויגציה או משהו כזה)? איתן עוד אנשים או צוות על הסירה? באיזה מקומות הייתן כבר?

מאד כף לקרא @}

שלום לכן, ותודה על התגובות והשאלות!
אני אכתוב עכשיו עוד מענה כללי כזה, ובהמשך אני אפרט על נושאים שונים מהשאלות שקיבלתי.
אני וזוגתי הכרנו לפני 6 שנים בים, דרך שידוך. לזוגתי כבר הייתה הסירה, אבל לא מייד יצאנו להפליג. לקח לנו 3 שנים עד שאירגנו את עצמנו מבחינת יצירת הכנסה שתגבה את ההפלגה. והמטרה כל הזמן זה לעמוד בקיצבה הזאת. לכן כמעט כל הזדמנות שהייתה לנו לייצר עוד הכנסה על הדרך השתדלנו לנצל. אני אפרט בהמשך. לשתינו יש רשיון משיט בינלאומי (סקיפר). מה שכמובן מאוד עוזר. יש תחושת בטחון לגבי הפרטנר כשזו המשמרת שלו. כמו בכל זוגיות יש גם אצלנו חלוקת תפקידם. זוגתי שולטת במנוע ביד רמה, ואני מבינה לא רע. ואני אחראית על תקשורת, אספקה ואחזקת ה"בית". יצאנו לדרך לפני שנתיים וחצי, והיינו בדרך מהארץ עד איטליה במשך שנה וקצת. קפריסין עצירה קצרה, ואז הגענו לטורקיה בתחילת החורף, והעברנו אותו במרינה. בסוף החורף עשינו טיפול יסודי לסירה והמשכנו להפליג לאורך חופי טורקיה, חצינו ליוון אותה עברנו מהצד המזרחי למערבי דרך תעלת קורינטוס. ואחר כך חצינו לאיטליה, ושם, בדרום עצרנו. אחרי שנה וקצת ולפני שממשיכים החלטנו לחזור לעשות חורף בארץ ולנסות להיכנס להריון. אז הצלחנו!!! ובדרך נשארנו פה יותר זמן ממה שתכננו. וממש בקרוב אנחנו חוזרות לסירה עם הרכש החדש (הקטנה). לכן אין לנו עדיין נסיון אישי בלגדל ילדים על הסירה, רק רעיונות. אבל אני יכולה לספר שבדרך שעשינו בינתיים פגשנו בערך 10 סירות עם ילדים מפליגים בכל מיני גילים, ועם כל מיני פתרונות בעיקר בתחום הלימודים. השאיפה שלנו זה ליצור מצב שנוכל לבוא לארץ פעם בשנה. ולגבי הגעגועים... חלקנו מתגעגעים יותר וחלקנו פחות. אבל זה בהחלט נושא שעולה שוב ושוב, ולא קל. מתגעגעים, ובהחלט לפעמים זה מערער את הבטחון לגבי הדרך שבחרנו. אנחנו משתדלות לא להיכנס למצבי חרום, ואפשר להימנע מרובם עם עובדים נכון ובזהירות. הרבה מכל חיי ההפלגה האלו קשורים בהשגת אינפורמציה והערכות מתאימה לדרך. בין הנושאים החשובים הם השגת תחזיות מזג אויר. וכשצפוי משהו לא נעים - לא יוצאים! אז זה לא 100% כי אף אחד לא יכול להבטיח כלום, אבל זה בהחלט משפר את הסיכויים. ואחרון להיום, כיון שאנו מאוד אוהבות את הפרטיות שלנו, וסידרנו לנו הכנסה בסיסית, אנחנו בינתיים מסתדרות לבד בלי אנשי צוות. עד עכשיו רק שתינו והכלבה. אבל יכול להיות שדברים עוד ישתנו בהמשך עם נראה שאנחנו לא מסתדרות, אבל הכיוון זה להישאר המשפחה בלבד, בזמן שייט. כשבאים לבקר אותנו אז כמובן משתנים דברים, אבל זה לא אותו דבר כמו אנשי צוות. וכמו שאידה כתבה לומדים המון על עצמך בחיים האלה.
אז שוב על קצה המזלג אבל נתתם לי כיוונים, ואני אתחיל לכתוב בכיוון.
שוב לילה טוב, מקווה שבסוף השבוע יהיה לי יותר זמן לכתוב.
איריס

שליחה על ידי נטע* » 04 ינואר 2007, 09:55

נשמע מרתק! אפשר להצטרף אליכן?

שליחה על ידי מיה* » 06 ינואר 2007, 11:10

נהדר איריס! מחכים להמשך..

שליחה על ידי מיה* » 08 ינואר 2007, 08:47

איריס, האם מבחינתך הדף פתוח לחוויות של מפליגים נוספים?

איזה מעניין מה שאת מספרת...
אשמח לשמוע עוד ועוד!

בוודאי שהדף פתןח לחוויות של מפליגים אחרים!!! מצטערת שלא יצא לי להמשיך בינתיים, לא היה לי זמן מחשב. אבל אני ממש עובדת על זה...

טוב יש לי כמה דקות גנובות, אז, קצר על עבודות שבדרך. כיון שחצי מהזמן שאנחנו היינו "בדרך" היינו בעצם במרינה בטורקיה, אז רוב העבודות שלנו היו בעצם שם. במרינה פשוט לקחנו כל הזדמנות שדפקה על דלתנו ואת כל אלו שיכולנו ליצור. אפינו עוגות, ויצרנו תכשיטים ומכרנו. שיפצנו או עשינו עבודות טיפול לסירות. עבודות קטנות של יום ועד פרוייקטים של חודש. עשינו עבודת נקיון. וחוץ מזה יש עוד עבודות, כמו נקיון של תחתית סירה בצלילה (כמעט קיבלנו כזו עבודה). בסוף התקופה במרינה הציעו לי עבודה לקיץ בתור "פקידת קבלה" של סירת צלילות. אבל רצינו להמשיך בדרך , אז ויתרנו.
אבל יש עוד עבודות שאנשים אחרים עשו, חלק בעזרת הכשרה קודמת ואחרים אילתרו כמונו. הייתה אחת שעשתה תספורות לאנשים. כמובן שאנשים עם ידע בחשמל, ומנוע יכלו למצוא בקלות עבודה, לזה כמעט תמיד יש ביקוש. ובים התיכון יש ביקוש גם לטכנאי קירור, לכל מיני סירות שיש להם מזגן (מזגן=תקלות רבות). אנשי מחשבים גם עזרו לאנשים אחרים בתשלום ובחינם, תלוי בסיטואציה.
שיטת סחר החליפין עובדת חזק בעולם דיירי הסירות, אז יצא לי לתקן למישהי בגדים ובתמורה קיבלתי חבילה גדולה של דגים. פעם אחרת תפרתי למישהו כיסוי צל לסירה, וקיבלנו משהו בתמורה (לא זוכרת כרגע מה).
דבר נוסף שעובד חזק בעולם דיירי הסירות הוא נתינה. פשוט בגלל החלל המצומצם אין אפשרות לאגור דברים (שיעור חשוב שאני עוד מתמודדת איתו...). אז כל מה שלא נמצא חזק בשימוש בדרך כלל מוצא את עצמו החוצה, יחסית מהר לחיים על היבשה. אז נותנים. וכשהכל משתלב ביחד...
יום אחד עבדתי על סירת פאר, בניקיון. בסוף היום בנוסף למשכורת קיבלתי כל מיני דברים שהם ניפתרו מהם. וילונות שלהם הפכו לריפוד חדש לסלון שלנו. צבעים ומברשות ניקיון, חולקו בינינו לסירות של חברים. וזוג נעליים שאולי נעלו אותם פעם אחת ניתנו בשימחה למישהי מסירה אחרת (הם היו ממש קטנים!). בעודה מודה לי על זוג הנעליים, היא שלפה זוג אחר, במצב חדש לחלוטין, שהם מצאו בסירה החדשה שהם קנו. הזוג היה בדיוק במידה שלי. אז בצורה ספונטנית ובלתי צפויה התחדשנו שנינו בנעלי ימאים (כמעט) חדשות, שככה לא היינו יכולות לאפשר לעצמנו. היקום מספק...
מי שיודע ליצור אתרי אינטרנט, יכול היה למצוא עבודה באותו חורף במרינה. ככה שיש דברים שאתה לא מצפה שיועילו לך בדרך, אבל החיים מפתיעים. וכל מיני כשרונות, יכולים פתאום להפוך למקורות הכנסה. במרינות שיש בהם קהילות חורף כמו זו שבה היינו, בדרך כלל מארגנים מן יום מכירה כזה, שבו כל אחד מנסה למכור את מה שהוא כבר לא צריך, או מה שהוא יוצר. ופתאום כל מיני תחביבים של אנשים נותנים להם הכנסה קטנה...איזה כיף!
והיו גם אנשים שהיו ממש מאורגנים. פגשנו זוג ששט ויוצר כתבות מצולמות על המקומות בהם הוא מפליג, ואחר כך עורך את זה לתוכנית טיולים שמשודרת בטלויזיה.
ועל הדרך אם מחליטים לעצור איפשהו, יש גם עבודות בחברות של השכרת סירות. עבודות נקיון ואחזקה, ועבודות של ליווי משטים. אבל זה כמובן אומר שאתה עצמך לא מפליג לשום מקום בעונה.
זה לא קל, צריך אסרטיביות ויוזמה, ויכולת ליצור קשרים, אבל באמת שהיקום מספק, בדרך כלל צריך רק לעשות את הצעד הראשון ואז להיות זמין לשמיעת התגובות.
טוב, נגמרו לי הדקות, וזה היה שוב בשלוף, אז במחשבות על השתפרות בעתיד, לילה טוב, איריס

קצת על המשפחות שפגשנו בדרך.
השאלה הגדולה תמיד לגבי המשפחות עם הילדים על סירות היא שאלת הבית ספר. איך עושים את זה? כשהתשובה לרוב נגזרת מהנכונות של ההורים לעשות חינוך ביתי. מי שלא ראה את עצמו מסוגל לעמוד באתגר שכזה. פשוט התאים את שיטת ההפלגה שלו לצרכי החינוך של הילדים. ובפועל זה אומר שהם פשוט עצרו למשך רוב השנה במקום קבוע אחד והכניסו את הילד למסגרת החינוכית המקומית.
מצחיק, כשאני חושבת על כל המשפחות שבחרו בשיטה הזו רובם היו משפחות של ילד אחד. ומשפחות עם מספר ילדים בדרך כלל היו אלו שבחרו בחינוך ביתי.
החינוך הביתי נעשה לרוב בשיתוף פעולה עם בית ספר בהתכתבות (אנגלי, או אמריקאי לרוב). כשההורה מקבל את תפקיד המורה/מנחה, וחומר הלימוד מגיע בדואר. היה ילד אחד שלמד עם בית ספר בהתכתבות דרך האינטרנט. זה עבד לא רע , אבל בהכרח מצריך התארגנות נוספת. ז"א בית ספר בהתכתבות אפשר לעשות גם על הדרך, כי הקשר הוא לא יומיומי. אבל בית ספר דרך האינטרנט פחות או יותר קירקע את המשפחה לחיים במרינה עד סוף שנת הלימודים, וזה כבר די קרוב ללשלוח את הילד למערכת החינוך המקומית, מבחינת ההגבלה של המשך השייט.
משפחות שבחרו בלשלוח את הילד למערכת החינוך המקומית היו שתי אפשרויות, מסתבר שבהרבה מקומות יש בתי ספר בינלאומיים, ואז הלימודים הם בדרך כלל באנגלית וברמה גבוהה. עניין הרמה יכול להיות משמעותי במקומות מסויימים. משפחה שוויצרית אחת שפגשנו, ידעו שהם לא יעמדו בעניין החינוך הביתי, והחליטו שאם כבר אז ללכת על החוויה האתנית עד הסוף, ושלחו את נערם הצעיר לבית הספר המקומי הטורקי. כשפגשנו אותם הם כבר היו בחצי השני של שנת הלימודים. בחצי הראשון של השנה היה לו קשה עם הטורקית, אבל בחצי השני הוא כבר קישקש שוטפת. אבל הם ציינו שיש הבדל גדול ברמת הלימודים בכל מיני נושאים, לדוגמה מטימתיקה. אנחנו מכירות עוד משפחה שאחרי שנה של חינוך ביתי, וכיון שהם יודעים שהם הולכים להישאר בטורקיה לפחות עוד שנה, ינסו גם הם לשלוח את הילדים (2) ללימודים מקומיים שנה הבאה. הם בדקו את החלופה של בי"ס בינלאומי, אבל זה היה יקר להם. לפעמים גם צריך לחשוב על האופי של האוכלוסייה המקומית. זה אולי יישמע רע ולא פוליטקלי קורקט אבל אני יודעת שלנו היה מפריע לשלוח את הקטנה לבית ספר מוסלמי. הדרך שהם מתייחסים לנשים שלהם וכו' בקיצור לא מתאים.
הילדים של החינוך הביתי נראו לי תמיד מאוד מרוצים, ונשאר למשפחה כמובן, חופש הניידות. שזה משהו די יסודי בבחירה בסגנון החיים הזה בכלל. נראה שאבן היסוד להצלחה של החינוך הביתי בחיי הפלגה, הוא מסגרת. אני מתארת לעצמי שזה נכון לגבי כל משפחה שמתנסה בחינוך שכזה. אבל בחיי הפלגה שבה הרבה פעמים יש גם ככה שינוי. זה אולי מקבל דגש חזק יותר. יש הרי שינוי בסביבה, אם הפלגת למדינה אחרת או אפילו מפרץ אחר. וכל הפלגה כזו גם תשנה הרבה פעמים את סדר היום .
כמובן שבחיי ההפלגה יש המון דברים שמוסיפים ללימוד של הילדים. סביבה משתנה היא תמיד מקור למחקר וגילוי. ואנשים חדשים לפגוש. ואנשים על הסירות הם מלאומים שונים ומדברים שפות שונות, מה שמאוד מעודד לימוד שפות, וכבר שמעתי מכמה מקורות, שילדים שגדלו באורך החיים הזה שולטים לרוב בלפחות 2 שפות והרבה פעמים יותר מכך. זה נכון לא רק לגבי ילדים, אלא לגבי אנשים מפליגים בעיקר. שפות זה בהחלט נכס, וכיף גדול.
טוב אני יעצור פה להפעם, על קצה המזלג לגבי בית ספר בים.
דרך אגב, אלא שלמדו עם בתי ספר בהתכתבות, פיתחו יכולת למידה עצמאית ראויה לציון.

הדיירקשן הם שאנחנו גרים בדיוק בבית שמול נועה וצביקה
מהכביש רואים ת'בית של הבעלבית ואנחנו מאחורה
ז"א שצריך להיכנס ברגל דרך השביל חניה של הבית ואז במאחורה...אנחנו
מוזמנות.

שליחה על ידי מיה* » 15 ינואר 2007, 23:48

הי איריס, האם כבר חזרתן לסירה?
איך מכינים סירה לתינוקת/פעוטה?

והאם יש מפליגים נוספים בקהל? אנא שתפו!

מיה
אנחנו חוזרות לסירה בערך עוד חודש וחצי. אבל יש כל כך הרבה לסדר פה בארץ קודם.
עוד לא יודעות כ"כ איך מכינים את הסירה, וניסינו לשאול מכרים שגם גידלו תינוקות על הסירה וזה תרם קצת. יש הרבה הבדל בין סירה לסירה יותר מאשר בין בית לבית. בעיקר בגלל שבסירה יש הרבה פחות חלל, וכל הריהוט הוא מובנה, ז"א מחובר, נייח ולא נייד. מה שאני מתכוונת זה שלדוגמה אין ספה וכורסאות שולחנות כסאות וכו' שזזים, לפחות לא אצלנו. ובכל סירה כל הריהוט הזה מחובר אחרת.
בכל אופן הרעיון הוא, שניצור פינה מרושתת, שתהווה לול. היא גם תהיה מרופדת. מקום אליו אפשר לזרוק את הילדה כשצריך 4 ידים על הסיפון, ובמזג אויר פחות נעים. מקום שהיא יכולה להיטלטל בפנים בלי להיפגע. וזה מוביל לנקודה הבאה, אנחנו צריכות לשפר את הרצועות שמאבטחות את תכולת המדפים שלנו. כבר היו לנו הפלגות, הפחות נעימות, בהם הגענו ליעד ומצאנו את כל הספרים ושאר הדברים מהמדפים מפוזרים בכל הסירה. סירה בטיחותית היא כזו שגם בסערה שום דבר לא עף מהמדף. אנחנו עוד לא שם, וזה הזמן להשתפר. אחרי המדפים, נדביק את התמונות טוב יותר. שוב מאותה סיבה, גם התמונות מודבקות ולא תלויות, אחרת הם יעופו. לפחות בקטע של התמונות אנחנו די בסדר. וחוץ מזה לרפד קצת פינות. המקרר אצלנו לא נגיש לילדה. למעשה הוא בגודל של צידנית גדולה, ובנוי לתוך הספסל של המושב בסלון. ככה שצריך הרבה כדי להגיע אליו. הכיריים בסירות הם תמיד עם אבטחה, צריך ללחוץ ולסובב ולהמשיך להחזיק את הכפתור במשך כחצי דקה כדי שהגז ידלק. זה הסטנדרט כדי למנוע שרפות. מה שכן קנינו זה כזה מנעול לדלת של התנור כמו שקונים לבית רגיל. למרות שאין הרבה סכנה שם לאור טכניקת ההדלקה המתוחכמת (גם התנור בישול על גז). אין אמבטיה אז גם שם יצאנו בזול. והשרותים גם לא נגישים בשנים הקרובות כי הדלת שלהם תמיד נעולה, (אחרת היא תדפוק כל הזמן בהפלגה). והדלתות של כל הארונות הם גם עם כל מיני ווים ששומרים עליהם סגורים בזמן ההפלגה. די דומה לנעילות המתחכמות שמוכרים בחנויות ילדים כדי לאבטח את הבית יותר לקראת בוא הילדים. זה הסטנדרט בסירה, אחרת כמו שכבר תיארתי, מהר מאוד תמצא את הכל שפוך בחוץ.
אז מה כן? הרעיון שלנו איך נוכל לשים את הילדה בחוץ בזמן הפלגה, הוא לקחת את הסלקל של האוטו, וליצור לו מקומות עגינה, במה שנקרא הקוקפיט (מעין 'מרפסת') בו יושבים בזמן ההפלגה. אז נצתרך לראות אם זה מעשי ואיך. וחוץ מזה עשינו הרבה חושבים איזה מנשא יתאים לנו הכי הרבה. כי כדי לעלות ולרדת מהסירה שלנו לסירת הגומי שבה אנחנו יורדים לחוף, כשאנחנו עוגנות במפרצים, צריך שתי ידיים פנויות. ומצד שני אם יוצא ועפים למים, מאיזה מנשא יהיה הכי קל לחלץ את התינוקת כדי שלא תטבע. בכל אופן לאורח החיים הכללי מה שהכי נראה לנו בינתיים זה מנשא ה'יאמו'. למרות שאני לא יודעת כמה קל יהיה לחלץ משם את התינוקת. מקווה שלא נצתרך לבדוק. חוץ מזה נצתרך לראות איך אנחנו מסתדרות אם הכנת האוכל לתינוקת. יש לנו ממחה ירקות ידני, כי אין לנו חשמל כמו בבית רגיל. ונראה איך ילך מבחינת זמינות ירקות/פרות טריים, והחזקת אוכל בקרור. מעבר לזה אנחנו נקנה חגורת הצלה מיוחדת לתינוקות. למרות שלא ברור איך ומתי נשתמש בה, כי זה משהו מאוד מסרבל.
אני מניחה שעל כל זה אני אכתוב שוב אחרי שנחזור לסירה ונראה מה באמת קורה בפועל ונצבור נסיון אמיתי.
עוד דבר שאני חושבת עליו, זה לקנות לול קמפינג מתקפל כזה. שנוכל לפתוח על הסיפון אחרי שהגענו ועגנו. ואז לזרוק בפנים את הקטנה בזמן שמסדרים ועושים עבודות. אני לא רואה את עצמי צמודה כל היום לקטנה כדי לראות שהיא לא זוחלת למקום בעייתי. האופציה השנייה זה לקשור אותה מה שגם לא כ"כ נראה לי. בגדול המעקה הסובב של הסירה כבר מאובטח עם רשת לכל אורכו, פשוט בגלל הכלבה שלנו שהפליגה איתנו. די דומה לילדה זוחלת ובעל אותו פוטנציאל לעוף בזמן הפלגה.
היה לנו ויכוח לגבי טיולון. לא ברור עם זה ישרת אותנו. זה מאוד מסרבל את כל הירידה לחוף עם הסירת גומי להתחיל להיסחב עם עוד ועוד דברים. סירת הגומי זה לא כמו אוטו במובן זה שכשהגעת לחוף אי אפשר להשאיר שם דברים (כמו שמשאירים באוטו). אז מה שאתה מוריד איתך לחוף נשאר איתך כל היום. אז עוד נראה.
וחוץ מזה הטריוויאלי, תרופות וכאלה.
זה מה שעולה לי כרגע, אבל בהמשך אני בטח אוסיף ואספר איך כל העניין הסתיים. בינתיים אנחנו בעיקר בתכנונים תאורטיים של מה שראה לנו שיהיה...
לילה טוב בינתיים, איריס

אני יכולה לספר שבדרך שעשינו בינתיים פגשנו בערך 10 סירות עם ילדים מפליגים בכל מיני גילים, ועם כל מיני פתרונות בעיקר בתחום הלימודים

באחד הטיולים שלו בעלי פגש משפחה עם יאכטה והייתה להם ילדה בת 6 בערך (זה היה לפני הרבה זמן, אחרי צבא) והוא סיפר לי שזאת הייתה ילדה הכי חכמה וחברותית שהוא ראה אי פעם. ובכלל הוא די התלהב מהילדים שראה מטיילים עם ההורים שלהם מבחינת חוכמת חיים, ידע ,פתיחות, חברותיות. מאז יש לו חלום גדול לטייל עם הילדים שלנו. אני גם בעד.

היי, חמודה! ראיתי עכשיו שכתבת לי בדפבית. לא נעלמתי, אני כאן וקוראת ומאד נהנת. אז תמשיכי לכתוב, אני כאן.

נשמע מרתק! נהנית מאוד לקרוא.
אשמח לעוד...
בהצלחה!

תודה רבה על התגובות. חשבתי כשהתחלתי, שלא יהיה לי כל כך הרבה על מה לספר, כי חשבתי שאני אתרכז במתן אינפורמציה 'טכנית' לגבי החיים על הסירה. אבל פתאום מסתבר שיש הרבה על מה לדבר, וזה קצת מציף אותי בראש. אבל לאט לאט אני אמצא את הדרך והמילים.
התחלתי לכתוב על מפגש שהיה לנו עם משפחה של טורקים על הדרך. אז בקרוב...איריס

נצתרך לראות איך אנחנו מסתדרות אם הכנת האוכל לתינוקת. יש לנו ממחה ירקות ידני, כי אין לנו חשמל כמו בבית רגיל

אני משתמשת בפומפיה דקה.

היה לנו ויכוח לגבי טיולון. לא ברור עם זה ישרת אותנו. זה מאוד מסרבל את כל הירידה לחוף עם הסירת גומי להתחיל להיסחב עם עוד ועוד דברים

אם יש מנשא אז לדעתי אפשר לוותר על הטיולון. לפחות עד שהילדה נהיית מאד כבדה וקשה לשאת אותה במנשא.

לפני כמה ימים מישהי אמרה לי לא לכתוב רק על העניינים הטכניים אלא גם על חוויות. אז החלטתי לספר על מפגש מעניין שהיה לנו עם משפחה של טורקים.
אחרי חורף שלם המרינה בטורקיה, יצאנו אל חיי ההפלגה ממש, כמו שאנחנו רואות את זה בעיני רוחנו. בקיצור החיים במפרצים וההפלגה ביניהם.
במפרץ השני שהגענו אליו יצא שנשארנו יותר ממה שתיכננו בהתחלה. סה"כ כשלוש שבועות, בעיקר מפני שהגיעו חברים לבקר מהארץ (תמיד שמחה גדולה!). בכל אופן החלטנו שהגיע הזמן להמשיך הלאה והיום המתאים היה היום למחרת. מה שאומר שהיה לפנינו יום ארוך של הכנות, בעיקר אירגון כל החפצים חזרה למקום. אם הרבה מרץ ירדנו לחוף לעשות ל"ילדה" סיבוב של בוקר ולקנות לחם במכולת המקומית. ואז בדרך חזרה לסירה, זוגתי היקרה החליטה שהמשפחה הטורקית שיושבת במכולת לכוס תה, הם בטח גם משפחה של שייטים, והחליטה (לפני שהספקתי לעצור אותה), להזמין אותם לכוס קפה אצלנו בסירה. היא חשבה שסירת הגומי השנייה שהייתה קשורה למזח המכולת/בית קפה היא שלהם, ושהם יגיעו אלינו באיזשהו שלב לקפה המובטח. אבל מהר מאוד היא הבינה שהיא קצת פיספסה. מפני שאיך שהיא סיימה להזמין אותם הם קמו (2 זוגות) , והלכו אחרינו לסירה שלנו. הסירה שלנו לא יכולה לסחוב כ"כ הרבה אנשים, אז ביקשנו מהם לחכות ושנבוא לאסוף אותם אלינו סיבוב שני. בדרך לסירה טחנתי את זוגתי היקרה לגבי מה לעזאזל עבר לה בראש עם ההזמנה הזו?! . הרי כ"כ הרבה עוד מחכה לנו על הסירה, וממש לא מתאים לי לארח עכשיו, ועוד אנשים שברור כבר היה שהתקשורת איתם לא בדיוק תהיה זורמת עקב קשיי שפה. אבל החלטנו לזרום עם זה, והוצאנו פרות יבשים ושמנו קומקום על האש, והם הגיעו. ישבנו ומצאנו את הדרך לתקשר כמו שתמיד מוצאים כשבאמת רוצים. קצת תנועות ידיים, ומילים מכל מיני שפות, מימיקה והשיחה מתגלגלת. אז הם ישבו אצלנו כשעתיים, ובסוף הזמינו אותנו אליהם לארוחת ערב. סידרנו את הסירה, והשעות חלפו להן. הגיעה הערב וקצת שפוכות שוב מצאנו את עצמנו מקטרות קצת על הסיטואציות אליהן אנחנו מכניסות את עצמנו לפעמים, ומי בכלל צריך את ארוחת הערב + שבירת שיניים הזו שוב?
הגענו אליהם והסתבר שהם בכלל שם בחופשה, והיה הבן הצעיר שדיבר אנגלית מצוינת ועשה עבודת תרגום נפלאה. והגענו לדיון הרגיל, של אתם בטח עשירות אם אתן חיות על הסירה. ואנחנו הסברנו שלא כ"כ, פשוט עושים הכל לבד, ומוציאים רק על מה שחייבים ז"א בעיקר אוכל ודלק, וכמובן עובדים איפה שאפשר. לא קונים בגדים, לא יוצאים לסרט וכו'. כשסיפרנו להם מה התקציב החודשי שלנו הם נדהמו, הוא היה פחות מאשר שכר המינימום לאדם בטורקיה.
בכל אופן שכנענו אותם שזה לא חיים לעשירים בלבד אבל אז צריך לעבוד קשה ולהסתפק במה שיש לך (הרבה טבע לדוגמה...!). בכל אופן בסוף הערב כשנפרדנו הם הפתיעו אותנו בשקית עם פרות ובגדים וסיכות ראש, וכל מיני דברים שהם אספו כדי לתת לנו כי הם חשבו שאנחנו נזקקות. זה היה מרגש נורא. לא היינו זקוקות לכלום, אבל הרצון לתת היה מפתיע ואין לי מילים אחרות חוץ ממרגש עד עמקי הנשמה. שלא לדבר על החוויה של ארוחת ערב טורקית אוטנטית, לא אוכל חגיגי ומיוחד, אלא דווקא ארוחת ערב רגילה של משפחה טורקית.
וזה לא הסוף...למחרת לא עזבנו את המפרץ להמשיך לדרכנו כמו שתכננו, כי הסתבר שנכנס מזג אויר לא נעים. כשירדנו כהרגלנו בבוקר לטייל את "הילדה", עצרו אותנו במכולת. הבחורה הצביעה על החולצה שלי ודיברה טורקית שוטפת, ולא הבנתי מה היא רוצה. לא הבנתי למה היא רוצה את החולצה שלי, שלומר שהיא הייתה מסמורטטת זו מחמאה (חולצת עבודה משומשת מאוד ביותר). בסוף הסתבר שהשמועה על השייטות ה"נזקקות" עברה כרוח בין בתי הכפר הקטן. והבחורה פשוט רצתה לתרום לנו בגדים.
היה משעשע. אבל בעיקר היה מחמם את הלב, הנדיבות הרבה של אנשים שלא הכירו אותנו בכלל. וזה לא בדיוק היה מקום של אנשים עשירים. למעשה לאורך הדרך, נתברכנו במקרים רבים של נדיבות, הכנסת אורחים וחום. היקום מחבק אותך, בעיקר כשאתה מקבל את פניו בחיוך. זה היה השיעור שלנו.

שליחה על ידי מיה* » 18 ינואר 2007, 22:34

שליחה על ידי מיה* » 18 ינואר 2007, 22:36

מקסים

הי
תרימי לי טלפון?
אני מבינה שזמנך קצר...
אז אם נדבר ונגדיר צרכים אני בטוחה שנוכל למצוא את הפתרון המתאים.
וכמובן שאפשר לבוא לבקר בימי ב' - בתאום מראש.
אני ב-
054-4228447

בפעם הראשונה שכתבתי לפה , הייתה כל הזמן מילה שניקרה לי באחורי המח, אבל לא הגיעה לתודעה. המילה הייתה לכמת מלשון כמות. אני אדם שמטבעו סופר, והרבה היבטים של החיים שלי מקבלים מימד מספרי. ובחיים האלו על הסירה אני סופרת הרבה. וזו דרך שמובילה אותי להכיר את עצמי, ואת צרכי יותר טוב.אני מתארת לעצמי שעד עכשיו זה לא נשמע מי יודע מה טוב, אני מקווה שההמשך ישנה את זה.
כיון שכשאתה מפליג, אתה לא נמצא כל הזמן ליד מקומות שבהם אתה יכול להצטייד, אתה מצטייד מראש. אז הדוגמה הכי בסיסית היא מים מתוקים. לנו על הסירה יש מיכלים של 600 ליטר שזה נחשב המון יחסית לסירה בגודל שלנו. חוץ מזה יש לנו עוד בערך 6 ג'ריקנים של 20 ליטר קשורים על הסיפון. שזה עוד בערך 120 ליטר, ועם זה עובדים. אז במים מהמיכלים משתמשים לשתייה ולשטיפת כלים, ושאר השטיפות (ידיים, שיניים...). במים שבג'ריקנים שנשמרים פחות טוב, משתמשים לרחצה ולכביסה, זו החלוקה הבסיסית.
היתרון של הג'ריקנים שגם המקומות שבהם אנחנו על עוגן ולא מחוברים לחוף, אז ניתן להוריד אותם איתנו לחוף בסירת גומי כדי למלא אותם. אם נמצאים במקום כמה ימים, זו גם הדרך למלא קצת את המיכלים של הסירה. בכל סיבוב לחוף יורדים עם 2 ג'ריקנים שזו קיבולת הסחיבה שלנו כרגע.
ועכשיו מגיעים לעניין החיסכון, איפה שרק אפשר. אז נתחיל מזה שהברז היחידי שיש לנו בסירה הוא בכיור של המטבח (עוד לא סידרנו את זה של השירותים). את הברז הזה לא מפעילים כמו בבית ע"י סיבוב הידית ויוצא זרם, אלא הוא מופעל ע"י משאבת רגל. לוחצים ויוצאת כמות קצובה. ככה שיש לך שליטה על כמות המים. אין מצב של ברז פתוח ומים זורמים. וכדי לחסוך יותר, התקנו בכיור גם ברז מי-ים. גם הוא עובד עם משאבת רגל. וכשרוחצים כלים, רוחצים אותם עכשיו במי-ים, ורק שטיפה אחרונה, במים מתוקים , כדי לשטוף את המלח.
כאן המקום להבהרה: בהחלט ניתן שיהיו מים זורמים מברז בסירה. פשוט צריך לשים משאבה חשמלית, שפועלת מתוך בנק הבטריות של הסירה. אבל אנחנו מנסות לחסוך גם שם, אז אצלנו זה מכני. מעבר לכך קשה לנו לוותר על היתרון הברור של המשאבה המכנית לגבי שליטה בכמויות. רציתי רק להוסיף שגם השירותים שלנו נשטפים עם מי-ים, וגם שם משתמשים במשאבת מכנית (משאבת-יד).
וככה אני מוצאת את עצמי סופרת. סופרת כמה פימפומים של המשאבה צריך בשרותים כדי לשטוף יציאה גדולה, וכמה לקטנה. כמה ניתן למשוך של פמפום של משאבת המים המתוקים כשאני רוחצת כלים וככה לנצל את המירב של כל טיפה יקרה. כמה מים אני צורכת כדי לעשות סיבוב כביסה. (בינתיים יותר ממה שאני רוצה, אבל עוד לא הצלחתי לצמצם). הדרך היחידה לצמצם בינתיים את הכביסה, זה ללבוש את הבגדים כמה שיותר זמן, וכשאפשר, ללבוש כמה שפחות בגדים.
את המים שבהם אנחנו משתמשות למקלחות סיפון שלנו הצלחנו לצמצם מ- 20 ליטר לשתי המקלחות שלנו, ל- 7 ליטר לשתי המקלחות שלנו. אנחנו משתמשות באותה שיטה של הכלים. כשאנחנו במקומות שאפשר עושים את כל המקלחת למעט השטיפה האחרונה במי-ים. (זה עושה נפלאות לשיער!).
טוב, עד לפה בנושא המים היום. אבל הספירה קיימת כל הזמן. כמה דיזל אנחנו צורכים לשעה, וכמה מייל אנחנו עושות על הדיזל הזה. כמה אוכל ומאיזה סוג יש לנו במזווה. ובכלל, כמה מייל עברנו בהפלגה, וכמה עוד נשאר. כמה זמן אני מצליחה להישאר במשמרת לבד. כמה גז יש לנו על הסירה. לכמה זמן הוא יספיק, ואיך לבשל בצורה יותר חסכונית. כל הזמן סופרת ובודקת. ומצאת את גבולות היכולת שלי. וגם מגלה לאט לאט שבעצם אני לא צריכה כל כך הרבה, רוב הזמן. ובאותה נשימה, מגלה מה חשוב לי יותר, ומה אני באמת צריכה/רוצה. כהמשך, מגלה עד כמה אני עשירה, בכל יום שאני יכולה לקום עם חיוך ולהעביר את היום כמו שאני בוחרת, ואיזה מזל יש לי שאני יכולה לחיות את החיים האלה בהם אתה מרגיש שאתה עובד ישירות בשביל עצמך. ולא דרך הסיבוב של עבודה שמרוויחה כסף, שקונה לי את מה שאני צריכה, וקונה לי כל מיני נחמות. אבל המשך בפעם אחרת.
לילה טוב, איריס

שליחה על ידי הדס* » 25 ינואר 2007, 22:36

מרתק!
עוד!

היום יצאתי לטייל בערב עם זוגתי, ודיברנו. כמו תמיד לפני תזוזה משמעותית, מתחילות לעלות התהיות והספקות. האם אנחנו עושות את הבחירות הנכונות? האם זה מה שאנחנו באמת רוצות לעשות? ומה יהיה עם הילדה?...
ובמהלך השיחה זוגתי העלתה נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה קודם. כשאתה מפליג, ועובר כל פעם למקום חדש, אתה כל הזמן פוגש גם אנשים חדשים. וזה נותן לך הזדמנות כל פעם, לברוא את עצמך מחדש. מבחינתם אתה לוח חלק, בלי עבר, בלי היסטוריה. ומה שתספר להם על עצמך, זו תהיה נקודת הפתיחה שלך.
כל זה בהשוואה לחיים פה בארץ. שבהם יש לך את ההיסטוריה שלך שמלווה אותך. או סתם דעות קדומות שמתבססות על המקום בו גדלת וכו'. אפילו בקרב המשפחה שלך, אתה נשפט עפ"י ההיסטוריה שלך. וגם אם תעבור שינוי ענק ומהותי מבחינת הבן-אדם שאתה, סביר להניח שהמקורבים אליך והסובבים אותך עדיין יחשבו עליך בתבנית הישנה שהם בנו בקשר אליך.
בקיצור, יש באפשרות הזו, חופש מסוים.
אני מניחה שלא חשבתי על זה לבד עד עכשיו, מפני שאני עדיין עסוקה בלהגדיר לעצמי את עצמי בחיים האלה שבחרתי.
לילה טוב, איריס

היה לי ממש נחמד להכיר אותך!
הנה המספר של נפתלי 052-2666661
עשיתי טעות בסיומת (שכחתי את האחד)
ספרי לי אם הוא עזר לך

הי איריס,
כרגע לא מתוכנן עוד חוג בתל אביב, אז בטח ייקח קצת זמן.
אפשר גם להצטרף מהמפגש השני - בחוג ברמת החייל הוא יתקיים בחמישי הבא (עקב מחלות) אז אולי אז.
לגבי כל שאר הפרטים, תוכלי לכתוב לי מייל ל- [email protected] עם כל השאלות ואני אענה שם? בסדר?

עניתי לך אצלי, בקשר לדום.

תודה רבה שאת חושבת עלינו
שתהיה שבת של שלום בית, מלא אהבה ומ נ ו ח ה

זהו, חודש לסוף, וכרגיל ברח לנו הזמן. יש לנועוד הרבה מה להשתפר בעניין של ניהול זמן. מצד שני היינו צריכות קצת להוריד את הלחץ של המרוץ של דברים שצריך לעשות פה. מצד אחד אנחנו כבר מחכות כבר לחזור לשם 'הביתה'! ומצד שני מתחילות להרגיש את הגעגועים שמזדחלים להם פנימה, מחפשים מקום טוב לקנןן בו עד שהם יוכלו להתפרץ, כשנהיה שם. צריך למצוא מקום להכל, ואחר כך גם להתמודד. זה בהחלט מעורר שאלות. האם נהיה חצויות? או שנחיה לנו כאילו בשני מימדים, של שם ושל פה?ואיך בכלל יהיה לנו שם עכשיו, עם התוספת של הילדה.האם זה ישנה הכל או יהיה רק תוספת ברוכה? והכי מעניין זה איפה יהיה שם הבא? האם נצליח, כמו בתוכניות לצאת מהמקום הבטוח שלנו בדרום איטליה ולהגיע לספרד? ימים יגידו...
בינתיים אני חוזרת לערמות שצריך למיין, ולהחליט מה נוסע איתנו...

מחשבות:
לפני חודש כשקלטתי שזהו, תיכף נוסעים, הייתה לי הרגשה מפתיעה של עצבות. מפתיעה, כי כל הזמן שהיינו פה חיינו עם הרגשה של תלישות קצת. אלו הרי לא החיים שבחרנו, אנחנו פה באופן זמני.....והזמני הזה התארך לו, אבל נשאר בתודעה כזמני. ופתאום בלי להרגיש כבר נהייתה שיגרה, וקשרים וחברים והתחברויות. ועכשיו לפני שחוזרים, הרגשתי שאזל לי הזמן ובכלל לא הספקתי מה שרציתי. והעצבות הזו הייתה ממש מפתיעה לאור העובדה שכל הזמן רק חשבתי על מתי אנחנו חוזרות הביתה, לסירה. ועכשיו (לפני שבוע), העצבות הזו התחלפה לה בשימחה גדולה והתרגשות גדולה: חוזרים הביתה!!!. ומה שהספקתי הספקתי ומה שלא יחכה להזדמנות אחרת. והנה אנחנו חוזרות לתלם שמתאים לנו.
וסופרת עכשיו את הקניות האחרונות: חבילת חיתולים אחרונה, חבילת נייר טואלט, קמח וכו'....ומחכה לדרך החדשה, חוזרות לסירה עם הקטנה וזה אחרת לגמרי. ואני יוצאת לדרך הפעם ממקום אחר לחלוטין. אין לי עדיין את המילים לתאר את ההבדל. אבל זה מקום בוגר יותר, ושקט יותר. ומקבל הרבה יותר. ובינתיים מערכת העיכול שלי נכנסה להילוך גבוה, פרפרים בטורבו!

איריס!
כ"כ חיכיתי שהאתר יחזור כדי לקרוא אותך!
בהצלחה בהפלגה, שתהיה נהדרת ומופלאה!
(ואנא זכרי לעדכן אותנו מפעם-לפעם..)
@}

עוד קצת על ההכנות:
רכשנו ערכת ע"ר הומיאופטית, עכשיו אני עושה רשימה של שמנים ארומתיים שיכולים לעזור לטווח רחב של מצבים.
הרופאה הנחמדה ממכבי הסכימה לרענן אותנו בנושאי החייאה וטיפול בחנק, ואני מחפשת ספר ע"ר טוב שיהיה לנו לקחת איתנו, למרות שיש לנו חוברות על הסירה.
אני מתלבטת עם לקחת מסכת החייאה לתינוקות?
חיסונים אנחנו לא עושים בינתיים, ונשקול את העניין שוב בהמשך, גם לפי התקדמות ההפלגה.
ובעיקר אריזות, הרוב של הקטנה: בעיקר בגדים, קצת צעצועים וספרים.
ובמקביל מתחילה להיפרד מהדברים של "פה", בעיקר ממכונת הכביסה. מעריכה ומודה על כל סיבוב שהיא עושה עבורי (ויש הרבה כאלו עכשיו!). מצד שני, מתגעגעת בצורה מפתיעה ומוזרה לכביסה ביד שאני עושה על הסירה. הישיבה מול הפיילה על הסיפון או הרציף. הלישה של הבגדים, הסחיטה המתישה, והכי כיף זה בסוף, לתלות אותם על הסיפון, ולראות אותם מתבדרים ברוח. זורקים טיפות של מים ששוטפות את הסיפון. והסיפוק שבידיעה שהנה הסתיים לו יום הכביסה!
אני מאוד מקווה שאני אוכל להמשיך לעדכן מפעם לפעם מהדרך, יש כוונה....
לילהטוב בינתיים
איריס
נ.ב. מצחיק אבל אותו עניין כמו עם הכביסה קורה לי גם לגבי המקלחת. מעריכה מאוד את המים החמים הזורמים מהברז (כמעט ללא הגבלה...), אבל מתגעגעת למקלחות הסיפון המתוקצבות שלנו. הכי מצחיק זה שאני יודעת שגם יחזור היום שאני אהיה שם ואתגעגע שוב למקלחות הזורמות...

תודה ותודה ותודה
פשוט אשאל את נועה איך קוראים לאמא של מעיין
דברתי היום עם שירי והיא מתוקה רצינית
אבל
אוף כמה הרבה כסף שהתענוג עולה
נשתמע

_מניסיון, כדאי לך מאוד לפגוש את ד"ר זוהר שנמצאת ה"טיפה אחרת", היא בנאדם נהדר! עזרה לנו הרבה!
אבל רציתי רק להגיד לך שאם את באזור פר"ח, אז אולי תרצי לדעת שהיא גם עובדת במרפאת קופ"ח "מכבי" בפרדס חנה_

תודה לך על התייחסותך

אנחנו מרחובות.

לגבר הביתי שלי יש נטייה שניה לפני שאני עושה משהו לגרום לי לעצור ולחשוב
האם הכיוון אליו אני הולכת הוא המדוייק לי
וכך גם עם הנושא הרלוונטי שבעצם לא חייבים ללכת בתלם ולקפוץ לתוך ה"שיטה"
אלא לבדוק מה הרצון וכיצד ניתן להגשימו באופן שיענה יותר על הצרכים והיכולות שלנו
אז הרצון היה בעיקר חברה קבועה לקטנה ואיזו פעילות קבועה יחסית לשעות הבוקר שתסדר את היום
ובעצם כשעשינו את הבירור הזה מצאנו שמכאן ועד להכניס אותה למסגרת של 5 שעות מנותקות מאיתנו
כבר בגיל כ"כ עדיין טרי זה לא בדיוק מה שמתחשק
אז הלוואי ויצליח
ויחי האלטרנטיבות

ואחרי שקראתי למעלה...
מתרגשת בשבילכן

טיפ לאנשים שעומדים לצאת לחיי שייט
כדאי שתהיה על הסירה מכונת תפירה. מהסוג החצי מקצועי עד מקצועי. שתוכל לקחת בדים עבים. זה מיועד לעזרה ראשונה למפרשים. אבל תמיד מוצאים עוד שימושים.

שליחה על ידי יולי* » 01 מרץ 2007, 09:26

תענוג לקרוא (ולחלום....)
בהצלחה בהתארגנויות!
בשביל הקטנה הייתי לוקחת אולי מוזיקה וספרים בעברית.
דברים אחרים אפשר להכין/ לקבל/ להחליף במהלך ההפלגה (מבדים, ניירות, קרטון, עץ וכו,)
יומטוב!

שליחה על ידי איריס* » 02 מרץ 2007, 15:45

תודה רבה על כל העידוד התמיכה והאיחולים ....
אני אשתדל להמשיך

מחשבות:
אני מרגישה שהיציאה שלנו הפעם היא אחרת. ניסיתי להבין מאיפה מגיעות התחושות השונות. מישהיא אמרה לי שזה קשור בהצטרפות של הקטנה למשפחה. שהפעם אנחנו יוצאות עם הרבה יותר אחריות, וכבר אי אפשר פשוט להיזרק איפשהו כמו שהיה עד עכשיו. הסכמתי איתה כי זה נשמע לי הגיוני. אבל ככל שעבר הזמן הייתה לי תחושה שזה משהו אחר.
אני חושבת שזה יותר עניין של מניע. היציאה הקודמת הייתה "היציאה". יצאנו מהארץ בהפלגה עם הסירה. יצאנו כדי לנסות להגשים את החלום. יצאנו עם כל מיני רעיונות לגבי איך זה יהיה, ומה צריך לעשות וכו'. בעצם במשך השנה שחלפה אחר כך בעיקר למדנו. חווינו הרבה, וזה הצטרף לחווית הלמידה. למדנו איך נראים החיים האלו בגירסה שאנחנו בונות לנו.
אחרי בערך שנה וככה וככה מיילים (מישראל לדרום איטליה) החלטנו לבוא לארץ לביקור. לעשות קצת כסף ואת הקטנה וכמובן לראות את המשפחה. הביקור התארך לו מעבר לתוכניות. והנה גם הוא נגמר. עכשיו חוזרים.
במהלך השנה+ הזו, יכולנו לבחון את הרגשות שלנו לגבי חיי ההפלגה. גם זה היה חלק ממה שבאנו לעשות בארץ. כי אני מניחה שכמו הרבה חלומות כאלו, כשהם מתממשים זה לא בדיוק באותה צורה כמו שהם נראו לך כשחלמת אותם. אז צריך לבדוק, האם החלום הזה עדיין רלוונטי מבחינתנו. כולל הטוב אבל בעיקר כולל גם החלקים הפחות נעימים שבדרך כלל לא נכללים בחלומות שלנו.
אז זהו, אנחנו חוזרות. מתוך בחירה מפוכחת שזה מה שאנחנו רוצות. כולל הטוב והפחות נעים, (כמו געגועים, לדוגמה). עדיין הכל נמצא תחת רשת הבטחון שהצבנו (אם למישהי זה לא מסתדר , אז מפסיקים ועושים משהו אחר). אבל רוצות.
ואחד הדברים היפים בחיים האלו. שהם כל הזמן מושכים אותך ללמוד. בשנה הראשונה שלנו הייתה לנו בעצם רק טעימה. איך מסתדרים עם כל מיני דברים ומצבים. ועכשיו כשלמדנו את תחילת האלף-בית. אנחנו מוכנות להמשיך בדרך וללמוד את השיעורים הבאים. חוץ משיעורי החיים שכולנו חווים כל הזמן. בחיי ההפלגה יש הרבה מה ללמוד כל הזמן בעינייני הפלגה. איך לבשל בצורה יותר יעילה. לתפור כיסויים. איך לשכלל את התקשורת שלנו (מחשב בעזרת פלאפון בקרבת החוף, עד שנתקין את מכשיר הקשר החזק יותר....). ועוד ועוד. ולא שבחיים הרגילים אין מה ללמוד כל הזמן. אבל שם כאילו יש יותר מוטיבציה. כי הקשר בין הלמידה לרווח המופק ממנה הוא הרבה יותר מהיר וישיר. לדוגמה אני מוצאת שיש לנו הרבה יותר מוטיבציה ללמוד איך לטפל במקרר שלנו שם מאשר פה, ועוד כאלה.
בכל אופן, אני מרגישה ציפייה גדולה לבאות. ומעניין איך תראה השנה הבאה אלינו לטובה, ואיך נראה צעד שתיים....

מפגש החלפת חפצים ב30.3 בכרכור, עוד פרטים בדף הרלוונטי שכרגע אינני זוכרת את שמו.

לא הספקתי לומר נסיעה טובה אז נסיעה טובה
דנדן סיפר לי שאנחנו מוזמנים לאיטליה
אז שמחה לבשר שחושבים על זה בכובד ראש קל וברצינות מצחיקה
נהייה בקשר
וקיווצ'וצ'ים לקטנה

שליחה על ידי איריס* » 05 מאי 2007, 23:17

קצר
עכשיו כבר מהסירה
אנחנו פה כבר חודש וכמה ימים. לפני שבוע הצלחנו להיתחבר לאינטרנט דרך הפלאפון. איזה כיף להגיע שוב לאתר. ולקרוא ד"שים.
שאלו אותי איזה הכנות צריך בשביל להביא את התינוקת לסירה.
אז בינתיים העיקרי שבהם היה למצוא מקום ממוגן להשאיר אותה. נהייתה לנו ילדה בום-בום. היא כבר יודעת לשבת אבל בכל זאת הסירה זזה. גם כשהיא קשורה בנמל. וזה מעיף את הילדה . ואין הרהב מקום בסירה, וזו שלנו גם מלאה פינות. אז צריך לפזר כריות ולהתחיל למגן. סיפרו לנו על זוג עם חמחשה ילדים שפשוט ביטלו את כל הרהיטים בסירה ומילאו אותה במיזרונים עבים. זה נשמע כמו רעיון טוב, אבל כל הרהיטים שלנו הם גם משמשים לאיחסון (יש בהם תאים), אז צריך לראות מה מזה רלוונטי לנו.
בנינו לילדה נדנדה מכיסא אופניים אז עכשיו יש גם מקום לשים אותה בחוץ לפרק זמן מוגבל. עכשיו היא מושכת את עצמה לעמידה כל הזמן. אנחנו כבר מתחילים לחשוב איך להתמודד עם השלב (בקרוב?) שהיא תתחיל ללכת. אנחנו מתחילות לחשוב איך לתפור לה רצועה שנוכל לקשור אותה. זה חשוב פה לאבטחה.
בינתיים מנסות גם להכין את הסירה. הכל היה ארוז והיו דברים שלקח לנו המון זמן לאתר שוב. רשמנו כשאיחסנו אבל כנראה לא מספיק בפירוט. בקיצור אין לי עדיין חויות שייט לספר.
אני יכולה רק להוסיף שלגבי הקטנה, יש לה פה הרבה דודים ודודות , שמדברים אליה איטלקית ועוד כמה שפות. מזל שהיא חברותית. דופקת חיוכים לכולם. וגם מוכנה לשבת קצת אצל הדודים לפעמים כששצריך 4 ידים עובדות. ניסינו לארגן לה חיסון טטנוס. בסך הכל אנחנו לא בעד חיסונים. אבל אנחנו על סירת ברזל שתמיד יש לה קצת חלודות, ובנוסף היא מתחילה להסתובב יותר ויותר בחוץ. אז זה לא כל-כך פשוט. מדיניות החיסונים פה היא של החיסון המחומש או משושה. ולהשיג רק טטנוס-דיפטריה זה ממש סיפור. כרגע אנחנו מנסות לראות אם נוכל אולי שמישהו יביא לנו את זה מגרמניה.
כמו שאמרתי קצר אבל בקרוב עוד
לילה טוב לכולם

שליחה על ידי מיה* » 07 מאי 2007, 00:21

הי איריס,
יופי שחזרת לכתוב לנו!
מחכה לעוד...

מרתקים החיים על סירה... מה שכן הלב נצבט פעמיים למקרא השורות:
פעם אחת מקינאה, ופעם שנייה- כהרגלה של פולנייה בקודש- כל נושא החשיפה לשמש מעלה בי רצון להדגיש את נושא סכנת הקרינה.
. הכרתי הרבה ימאים שמרוב אהבה לים, לחופש ולשמש לא התעסקו עם מריחות אחת למס' שעות של "קרמים" כמו קרם הגנה. לא בראש שלהם... או חשבו ולא יישמו. עם תינוקת על הסיפון ותחושה שאתן בטח יודעות ובכ"ז - מזכירה כמה חשוב למרוח קרם הגנה סביב לשעון.

שליחה על ידי איריס* » 09 מאי 2007, 23:09

תודה על התגובות
כל הימים האחרונים היינו עסוקות מעל הראש עם הופעת הבכורה של חום אצל הילדה. מלחיץ!!!
עד עכשיו אף פעם לא היה לה חום. חיכינו יומיים עד שהלכנו לרופא כי כולם אמרו לנו שזה בטח שיניים וזה יעבור. אבל זה לא עבר. גייסנו למשימה זוג גרמנים שגרים פה ומדברים גם אנגלית וגרמנית. נבדקנו אצל הרופאה תוך הטלת ספק גדולה בדבריה. גם כי התשובה שלה קצת השתנתה תוך כדי השיחה, וגם כי אנחנו מודעות לכך שיש הבדלי מנטליות. רופאים קונבנציונליים אוהבים אנטיביוטיקה, ואנחנו לא כ"כ. חוץ מזה המון שיחות לארץ לחברות רופאות. בסוף לא נתנו אנטיביוטחקה. עפ"י ההתיעצות בשלט רחוק נראה שזה ויראלי. י ששיפור אבל עוד לא רואים ת'סוף. מחר יום המבחן. עם החום ירד מצויין, אם לא נצתרך לעשות בדיקות. לא נעים. ומצד שני אומרות תודה על שמונה חודשים של שקט רפואי שהיו עד עכשיו.
מה שכן כל הסיפור הזה שוב מעלה את השאלות בהן אנחנו מתחבטות מאז שהגענו: לאן מפליגים מפה?
חזרה ליון המוכרת? או לנסות להמשיך מערבה? ואפילו עלה רעיון לעשות את החורף הבא בטוניס?
תודה על התמיכה! וכדי להרגיע את "הפולנייה" מסתבר שלנסות להגשים חלומות זה לא הכל ורוד, יש המון רגעים קשים בדרך...
אני מאמינה שאני אפרט בהמשך, אבל צריך הרבה אמונה ורצון...וכל הזמן עולות שאלות וספקות (לפחות אצלנו...)אני מניחה שזה חלק מהסיבה שאני כותבת פה...
ולגבי השמש, תודה על התזכורת, ומה שקצת עוזר זה שלפחות אחת מהאמהות פה (אני), לא כלכך חובבת שמש, וממש עסוקה בלהתחמק ממנה לצל רוב שעות היום.

שליחה על ידי איריס* » 17 מאי 2007, 23:18

קצת קצר כמה מילים
רציתי רק לומר, כיון שאני מניחה שרובנו לא מיליונרים. שיש דרכים לגרום לחלום הזה להתקרב למציאות בכל מיני דרכים.
לא חייבים לקנות את הסירה הכי גדולה ומשוכללת. יש הרבה דברים שאפשר להסתדר בלי. למרות שאנשי מקצוע אולי יהיו בעלי דעה שונה.
והרי הגודל לא לגמרי קובע... וגם המיליונר וגם חסר הפרוטה יגיעו בסוף לאותו מפרץ ויעגנו סירה ליד סירה, ויראו את אותו הנוף ואותה הבריאה.
יש מקומות מסויימים בהם יש סבירות גדולה יותר למצוא סירה במחיר טוב. כמו הקריבים והמזרח הרחוק. אנשים הפליגו לשם וחצו אוקינוס, ופתאום נמאס. ואז יש הרבה פעמים דילים טובים. פלוס הבונוס שאתה מתחיל את חיי השייט שלך במקום אטרקטיבי, ולא צריך לעשות את כל הדרך עד לשם. דברים שאולי אם היינו מתחילות היום היננו עושות אחרת. ותמיד לעזוב את נמל הבית זה קשה. ויש הרבה יתרונות לסירה קטנה נניח,בעיקר באזור הים התיכון. יש יותר מרינות ונמלים שאפשר להיכנס אליהם. המחיר עבור שהייה במרינה הוא יותר נמוך, כי זה הולך לפי גודל. הרוח תיקח אתכם יותר בקלות עם הסירה שוקלת פחות. וזה חיסכון בדלק. וגם רוחות קלות יותר יזיזו אתכם, ושוב חיסכון בדלק.
סתם ככה על קצה המזלג.

שליחה על ידי מיה* » 18 מאי 2007, 00:11

תודה על השיתופים המקסימים שגורמים לי לחלום בהקיץ

שליחה על ידי איריס* » 19 מאי 2007, 23:43

בדרך כלל העיירה הזו שבה השארנו את הסירה היא די מנומנמת. אבל עכשיו הכל מתחיל להתעורר לחיים לקראת יולי אוגוסט, השיא של השנה. אז כל האיטלקים יוצאים לחופשה ומציפים את החופים של איטליה. ומסתבר שהמקום הזה הוא אחד מהפופולריים. אז כשאתה הולך ברחוב אתה רואה שמאחורי הרבה דלתות אפורות וחסרות כליחוד שהיו סגורות עד כעשיו, מסתתרות כל מיני חנויות וגלריות. ופה מקימים מחדש כל שנה את ביתני החוף ןנמסעדות וכל מה שבעצם נמצא על החוף. כל שנה מקימים ובסוף העונה מפרקים אחרת הים יפרק. אז כולם עסוקים פתאום. ונופשים מתחילים להגיע. וגם הנמל התעורר לחיים. ופתאום יש תנועה של סירות. כל יום כמעט נכנסות סירות חדשות. אנשים חדשים סיפורים חדשים. מעבירים אינפורמציה כשהשאלה הראשונה היא: לאן פניך מועדות? מזרח או מערב?
וזה כל כך מרגש. התכונה הזו, והאנרגיה הזו. אנחנו מנסות להוציא את הסירה לטיפול תחתית. מפני שלמרות שקיוינו שנוכל להסתפק בניקיון בצלילה ולמשוך עוד עונה. מסתבר שאנחנו כבר מגדלות שמורת טבע קטנה על התחתית (כי הסירה עמדה שנתיים). ביום שני אינשאללה מוצאים אותנו. בינתיים עברו פה בנמל כל מיני אנשים שכבר פגשנו בעבר. העולם כל כך קטן וכל כך גדול. איזה כיף לראות אותם שוב.
זהן חייבת לסיים מקווה לעדכן בקרוב בחדשות טובות.

שליחה על ידי איריס* » 25 מאי 2007, 23:49

לפני יומייםהיה לנו יום מיוחד. הייתה לנו קצת תחושה של תקיעות. בעיקר כי לא ידענו לאן אנחנו רוצות להמשיך. בקיצור ובלי לפרט יותר מדי היום, הלב אמר מערבה וההגיון אמר מזרחה. טוב בכל אופן אותו הבוקר, קיבלנו טלפון מחברים בסירה אחרת (שחשבנו שניפגוש אם נצא מזרחה) והם אמרו שזה לא יקרה מבחינתם. אז הכף נתתה לכיוון שאליו הלב משך. עכשיו כשהכיוון יותר ברור, אפשר להתחיל לרוץ.
היום המשיך כשחברינו הגרמנים הזמינו אותנו לצאת איתם ליום הפלגה על הקטמרן שלהם. יצאנו לים וניזכרנו למה אנחנו פה,מה הכיוון, ולמה אנחנו עובדות כל כך קשה. לפעמים מתבלבלים בדרך. אז קיבלנו שיחת התעוררות. בכל אופן היה אחלה יום בים, אם רוח נהדרת במפרשים ואחר כך ארוחה ושחייה כשהסירה עומדת על עוגן. היה מצויין.
כשחזרנו לנמל הם הזמינו אותנו להמשיך איתם לארוחת ערב אצלהם בבית. ובדרך לרכב שלהם ראינו - מתנה מאלוהים - כריש. ראינו כריש קטן, תינוק, כריש כחול, ששחה פה במרינה. הוא היה כל כך קטן, יחסית לכריש שהדגים לא פחדו ממנו, וגירשו אותו. והוא היה יפיפה. והלך לידינו, כל הדרך עד למגרש החניה בצד השני של המרינה. מתנה לא צפויה, ומרגשת.הפתעה גמורה.
סיימנו את היום עם הרבה מוטיבציהלהכין את הסירה ולצאת להפליג. את היום אחר כך בילינו בסידורים והרבה שינה. מסתבר שכל כך הרבה התרגשות יכולה גם להיות מעייפת.

לא סובלת מבצקות (בהריון הזה ובכלל). היתה לי קצת בצקת באיזשהו שלב והיא עברה כשחזרתי לשתות כמו שצריך.
בקיצור - נסו מים.
בהצלחה.
(הריונית מפליגה? כל הכבוד. אני מכירה הריונית אחת שמקיאה כאילו היא מפליגה. הלואי והייתי יכולה להוריד אותה מהסירה...)

קודם כל הרבה הליכה לא לשבת בבית.(בסירה). להרים רגליים ולא להרבה זמן כל פעם ועיסוי מהאצבעות לכיוון השוק ותאמינו לי זה עובר ! ( לי היו בצקות כאלה שלא יכולתי ללכת !)

אם הבצקות הן בכפות הרגליים - אפשר לעטוף אותן בעלי כרוב (טריים, ולזרוק כשהם מסמורטטים).

שליחה על ידי ענבל* » 10 יוני 2007, 18:10

הליכה, כמה שיותר. לנסות כמה שפחות לשבת - לעמוד, ללכת, לשכב עם רגליים למעלה. ישיבה חוסמת זרימת דם והבצקות גדלות. ושוב- הליכה... (אגב גם תזונה בריאה ככל האפשר מפחיתה בצקות).

try the pregnancy diet you need alot of protein and salt, yes salt!

עוד שבוע אנחנו כנראה עוזבות את נמל המבטחים הזה. הסירה הייתה פה שנה וחצי וחיכתה לנו. חודשיים לקח לנו לסדר אותה ואת הראש. עכשיו הכל מוכן.
מקווה שעוד יהיה לי זמן לכתוב.

לגבי הטטנוס - זה לא קשור לחלודה.
טטנוס קשור עם צואת יונקים.
פעם, מסמר חלוד היה משוייך אוטומטית לטטנוס, משום שהמקום הכי נפוץ למצוא בו מסמרים חלודים היו אורוות - המסמרים שהחזיקו את פרסות הסוסים.
נראה לי שאתן יכולות לא להלחץ ולחכות עד שתגיעו למקום בו ניתן לקנות חיסון טטנוס או דיפטריה-טטנוס בנפרד.

שלום איריס העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה להתייעץ עם רופא/ת ילדים שהיא גם הומופט/ית לגבי חיסונים במקומות ספציפים שתהיו בהם (ד"ר נעמי מור 09-7452640עובדת עם מכבי וגם מקבלת באופן פרטי בבית ברעננה 09-7602929
עוד מקום שאת יכולה לקבל שם קצת עזרה זה אתר שמראה מחלות באזורים ספציפיים בעולם
http://www.cdc.gov/travel/destinat.htm
בהצלחה

אנחנו החלטנו בסוף להתפצל בן זוגי יסע לחודש לעבוד ואני אשאר בארץ עם הקטנציק
הנסיעה לא הייתה מתוכננת ובאה בפתאומיות
נחכה למועד מוצלח יותר לנסוע כל המשפחה ביחד
מקווה שעזרתי
הדס

הי איריס זאת אני אמא ערבה שעניתי לך למעלה
הדס

הי איריס
יופי אני שמחה שהסתדרתם
שבת שלום הדס

וואו, איזה בלוג נהדר. כמה טוב לקרוא אתכן.

במקרים של חום. כדאי לקחת מגבת קטנה (אפשר גם מגבון) לטבול אותה בחומץ ואז לשים קצת על הרגליים על הילדה, זה אמור לספוג את החום ואז, די מהר צריך שוב לחזור על התהליך הזה.

זהו יצאנו
שלשום בשמונה בערב, עזבנו את הנמל. אחרי שאמרנו שלום לחברים ומכרים שהספקנו לאסוף שם. לקחנו פיצה טייק-אווי מהפיצרייה בנמל, והדלקנו את המנוע. שילבנו להילוך קדמי והחברים הטובים השליכו לנו את החבלים שאיתם נקשרנו כל כך הרבה זמן מהרציף לסירה. זהו, ידיים מנופפות, מצלמות מתקתקות, עיניים לחות והנה אנחנו בפתח הנמל.
הים הכחול לפנינו, ויש גלים. זה מה שמחכה לנו? לא טוב!
בניגוד למדיניות ההפלגות הקצרות שאנחנו משתדלות לשמור עליה בגלל הכלבה, החלטנו הפעם על הפלגה של לילה ויום. להגיע לנמל הבא למחרת בצהריים. וים גלי כזה למשך ההפלגה יהיה לא נעים. אבל מבט רחוק יותר אל כיון הים מראה שכשמתרחקים מהחוף הים נרגע. גם אנחנו.
וזהו יוצאים, מפעילים לאט לאט את המערכות. כמו נסיעה על אופניים אחרי הרבה זמן שלא. מתחילים להיזכר בפרטים הקטנים, הגוף מתחיל להיזכר בתנועה. בטלטולי הים.
אז ההפלגה עברה בסדר. לא כמו שתיכננו, אבל בסדר. חשבנו שנעשה משמרות, אבל כשהיינו אמורות להתחלף, הקטנה הפתיעה והתעוררה. סירבה לחזור לישון. אז מצאנו את עצמנו יושבות ארבעתנו בקוקפיט מסתכלות לצדדים (לחפש אוניות), ולמעלה לשמיים מסתכלות בכוכבים. הייתה רוח טובה שלקחנו אותנו קדימה בקצב טוב ובנעימות.
ההגה אוטומטי הפסיק לעבוד באיזשהו שלב, אבל זוגתי היקרה, מצאה את הפתרון, ואחרי כמה זמן שהיא שיחקה לו בחיבורים הוא החליט להמשיך איתנו. אין מה לומר שהמחשבה על להחזיק הגה כל הדרך היוותה מוטיבציה נהדרת לרדת למטה לשחק לו בקרביים בשתיים לפנות בוקר.
וכמעט שכחתי לומר, קיבלנו את ברכת הדרך! כשיצאתי החוצה כדי להחליף את זוגתי היקרה במשמרת, היא קיבלה את פניי בחיוך נהדר, וסיפרה לי שהיא ראתה דולפינים. "איפה?" שאלתי "כאן!" היא אמרה. הם באו ליד הסירה ושחו לידה כמה דקות. היא יצאה לסיפון וקראה אליהם, ושרקה, והם שיחקו ושחו ליד הסירה, ואז המשיכו הלאה. אז מבחינתנו קיבלנו את ברכת הדרך להפלגה.
בהמשך הלילה, ירד סביבנו קצת ערפל, לא הייתה הראות הכי מצוינת. אבל יצאנו לדרך במקביל לסירה של חברים, שיש להם ראדר. אז הם עידכנו אותנו במהלך הלילה כל פעם שהיה משהו באזור הקרוב. היה יכול להיות הרהב יותר מלחיץ אם הם לא היו שם. אבל הכל מסתדר.
זהו, הגענו כמו שתיכננו בצהריים. עייפות רצח. סידרנו את הסירה, אכלנו משהו, ולקחנו את הכלבה לחוף לסיבוב עם סירת הגומי. הקטנה אכלה והלכה לישון, ואז ישבנו לנו על הסיפון, ותפסנו כמה דקות של שלווה ואושר.
מבחינתנו מתחילה העונה...

שליחה על ידי נועם* » 30 יוני 2007, 10:00

מדהים קראתי כל מילה אתן יכולות לצרף תמונה של היאכטה? או של הים בגלים גבוהים שיתן מושג ופרופורציות?

מקסים.

שלום לך איריס המתוקה

למעשה זה לו שימשי ג'ה אלא שימשי ג'ו - דני,
נכנסתי לאתר אחרי שנים ונזכרתי בכן.

וואוו, רוח שמיים חופש איזה תענוג
שכבר יצאתן להלפגה הראשונה.
התעדכנו מדי פעם דרך נועה וצביקה על מצבכן
ושמענו על התיקונים וההכנות
לא קיבלנו עידכון לגבי ההפלגה
אז שיהיו לכן הלפגות מקסימות, שתפגשו אנשים טובים
ושהאהבה תפרח ותביא לכן הרבה אושר לחיים

ד"ש חם לזוגתך המקסימה
תגידי לה, שלהרכיב דקים בלעדייה
זה דיי משעמם.

אצלנו כרגע יש דיונים סוערים לגבי
איזה משפחתון לשלוח את אביה -גן דתי, גן שהוא רק כשר, גן אנטרופוסופי
מבררים את מה שנכון לנו ולאביה שגדלה להיות ילדה טובת לב יפה וחכמה
אבל זה דף לעיניינים שבעומקו של ים ולא לדברי חול...

כל טוב
מתגעגעים

נהדר לקבל את כל התגובות התומכות, והנה כמה מילים לאיזון!!!
מודה אני ומתוודה ש:
קיבלתי מחלת יום בהפלגה ואי שם בשעות המוקדמות של הבוקר האכלתי את הדגים מעבר לסיפון ,כמו שאומרים אצלנו! (בקיצור הקאתי...)
בערך בשלוש בבוקר הקטנה התעוררה וסירבה לחזור לישון, אז לא ממש יכולתי להחליף את זוגתי במשמרת, ישבנו שלשתנו בחוץ, כמו שכבר כתבתי, והסתכלנו בכוכבים. בסוף היא נירדמה לי בידיים, ובאזור חמש בבוקר כשכבר עלה האור וראינו שאני יכולה לראות מסביב כי הערפל מתפזר, זוגתי יכלה לאפשר לעצמה לעצום קצת את העיניים. ואני יושבת עם הקטנה הרדומה על הידיים, הכל רטוב מסביב מהלילה, ואני חושבת לעצמי :"זה מה שאת רוצה?" זה לא היה הרגע הכי נעים או ההפלגה הכי טובה. כמובן כשכשמגיעים בסוף נוטים לשכוח את כל הרגעים הפחות טובים. וזוכרים את הדולפינים...
מאז היינו שבוע וחצי בערך במעגן בטוח, נחנו ראינו את העיר העתיקה, והלכנו לשוק...
עכשיו אנחנו במעגן אחר אחרי יום ארוך של הפלגה. היה ים מאוד גלי והסירה התנדנדה נורא. שוב אני ומחלת הים שלי. לא הקאתי אבל לא הרגשתי מצויין. מקווה שזה יסתדר בקרוב. כיון שהיה ים גלי הייתי צריכה להיות עם הקטנה כל הזמן, ושוב זוגתי נשאה כמעט בכל הנטל של להפליג את הסירה. מיותר לציין שהגענו סחוטות. להיות עם הקטנה, היה בערך מקביל לנסיעה מאוד מיטלטלת של 10 שעות באוטובוס, בלי יכולת לקום מהמושב, ובלי הפסקות ביניים. זו ההשוואה הכי טובה שמצאתי.
והנה הקטן לחיוב: בדרך פגשנו להקת דולפינים, שבאה לשחק קצת ליד חרטום הסירה. הם היו לידנו בערך 20 דקות, ואנחנו צעקנו להם משמחה, ואמרנו להם הרבה תודה שהם באו להגיד לנו שלום. מדהים איך כשהם באים לבקר אותך אתה שוכח הכל (בעיקר את מחלת הים, והטילטולים....) ונמרח לך חיוך ענק על הפנים.
טוב הסירה מתנדנדת והקטנה שלי קצת נדפקת פה ימינה ושמאלה. מקווה לכתוב שוב בקרוב

שליחה על ידי נועם* » 10 יולי 2007, 20:32

אם תוכלו לכתוב מה סוג היאכטה?

לנועם, מקווה שזה יעזור,:
אנחנו על סירה מברזל באורך 11.5 מטר. יש לה שני תרנים, יחסית נמוכים. זו סיר כבדה ורחבה, שמתאימה יותר לשייט באוקינוס מאשר לים התיכון. היא מה שנקרא מוטור-סיילור. אבל היא נותנת לנו הרגשת ביטחון, למרות שהיא אוכלת המון דלק. מקווה שזה ישתנה יום אחד כשנגיע למקומות שבהם היא יכולה לנצל יותר את המפרשים שלה. היא לא מחדדת לרוח. בשלב זה אני לא יכולה לצרף תמונה.
אולי תכתוב לי באיזה הקשר ואני יוכל לענות יותר טוב?
יושבות חזרה במעגן הבטוח שלנו. מסדרות את הסירה. חברים מהארץ אמורים להגיע לבקר. ואח"כ נראה מה הלאה. אנחנו מגלות לאט לאט שזה לא פשוט להפליג אם הקטנה. אבך גם ברור לי שבקרוב זה ישתפר. היא כל הזמן מתיצבת יותר, שזה עיקר הבעיה שלנו איתה כרגע. חייבים לשמור עליה די צמוד כל הזמן שלא תידפק בטלטולים של הסירה בהפלגה. נשמע נורא נכון?

שליחה על ידי גילי* » 30 יולי 2007, 07:54

שלום יוצאת להפליג, ראיתי את תגובתך לאמא ערבה...
שמי גילי צומברג ביתן, מחברת הספר "כל מה שרצית לדעת על החיסונים-ולא העזו לספר לך". אני הומאופתית קלאסית, מטפלת בעיקר בפרדס חנה ובת"א, ומלמדת במכללת מדיסין.
אני מבצעת ייעוצי חיסונים לארץ ולחו"ל לפי תחקיר מדויק על מסלול הטיול שלכם.
אם את מעוניינת אני בדף בית או בנייד 054-5527888

ליובל, אחלה תמונה, אבל שלנו נראית די דומה לסירת פירטים. בעיקר בגלל שעדיין יש לנו בלאגן על הסיפון. לא הכי בטיחותי ואבל אנחנו משתפרות לאט.
הילדה גדלה ותיכף הולכת. ניא מתחילה לחפש חברה, וזה קצת קשה פה בין הסירות. מצאנו את גן השעשועים המקומי,ף אבל זה לא ממש זה. רוב הילדים שם גדולים ממנה. ואין ממש עם מי לשחק.
אז אנחנו שוב חושבות, מה יהיה טוב לה, ולנו? נארה מה נחליט בסוף.
האורחים באו והלכו. השאירו אותנו עם וירוס בטן לא נעים לעוד שלושה ימים. גם זה נגמר.
קצת מבולבלות, לגביבחירת דרך החיים. רוצות שיהיה טוב לכולנוץ ומרגישות שאולי זה יהיה קצת קשה עם הקטנה. אנחנו מוצאות את עצמנו רודפות אחריה כל היום על הסירה ורק אומרות לא. כי זה מסוכן. אז זה מתסכל לכל הצדדים. מנסות למצוא מקום אחר שאולי יהיה יותר קל לרדת לחוף ואז תהיה הקלה לכולם.
נראה...

אופס מחקתי קצת יותר מידי

ליובל
תודה רבה, איזו תגובה מהירה. אצלנו אין חדשות גדולות. מחכות שהוירוס בטן יעבור, שתהיה רוח מהכיוון הנכון, ואז ננסה להגיע למקום שבו זול להרים את הסירה לטיפול. בינתיים מנסות להינות מאיפה שאנחנו. פשוט מרוב עייפות ובלבלה, הפסקנו לראות את הדברים היפים פה מסביב. האוכל השונה, הארכיטקטורה המקומית, וכו'
מקווה שיהיה משהו מעניין יותר בקרוב.

יש חדש? מה שלומכם?

איריס, רק שתדעו שעשיתן לי חשק, והתחלתי לפני כמה חודשים ללמוד בקורס סקיפרים! מחר אני ניגש למבחן מכונה, ובעוד שבוע למבחן ימאות. אז תודה, ואולי נתראה יום אחד באיזה מעגן.

לכל המתעניינים , שלומנו טוב
יצאנו קצת מהשלולית (המעגן) הבטוח שלנו, וביחד עם עוד יאכטה יצאנו לטייל קצת בסביבה. ומסתבר שכשיוצאים מהשלולית, מגלים שיש שם עולם נפלא בחוץ. אז היו לנו שבועיים נהדרים בכל מיני מעגנים. עם מים צלולים יוצר מאשר בביצה. ועם אנרגיות אחרות. אז היינו הרבה במים. לא הצלחנו לדוג שום דבר בדרך, והיינו מנותקים מהאינטרנט (שגם זה יכול להיות מאוד נחמד לפעמים). עכשיו אנחנו בחזרה בשלולית לכמה ימים, ומתחילות לחפש מקום לחורף. מקווה שעוד כמה ימים יהיה לי יותר זמן לכתוב. היו לי כמה מחשבות לחלוק. נשתמע בקרוב!

היי איריס אם את יכולה לתת שמות של מקומות באנגלית זה יכול להיות מדהים לראות איפה הייתם בעזרת האינטרנט
תודה מראש יובל

באתי לומר שנה טובה והמשיכו לכתוב

סליחה לקבוצת התמיכה הפרטית שלי, אבל הלך ךנו האינטרנט בחודש האחרון.
עכשיו אנחנו כמו הציפורים , כולם נודדים בחיפוש אחר מקום להעביר בו את החורף. ועל זה עיקר השיחות בין הסירות עכשיו. אנחנו כמו הרבה אחרים כבר בדרך למקום היעד. עידכונים בקרוב

בהצלחה ומחכים לעדכונים

שנה טובה לכולם, קצת באיחור אבל...
אנחנו נמצאות עדיין בנמל הבית. חיפשנו מקום להרים בו את הסירה החורף, כדי לצבוע את התחתית. מצאנו מקום שבתאוריה מאוד מתאים. אבל ההרגשה שלנו לא לגמרי שלמה. אז אנחנו מתלבטות ובימים הקרובים צריך להחליט. בנוסף לזה פה כבר סתיו (לא יודעת מה קורה בארץ), אז הימים בהם אפשר ללכת לים ירדו בצורה קיצונית, ובערב צריך כבר ללבוש יותר חם. כל הסירות כבר במצב של הכנות לחורף. מגיעות למרינות המיועדות., מתחילים להחילף מידע של חורף. איך הכי טוב לחממם את הסירה. איך אפשר להתחבר לאינטרנט, ובהמשך זה יהיה סרטים וספרים שאפשר להחליף. אנחנו חושבות מתי להגיע לביקור לארץ. לא חשבנו שזה יגחע כל כך מוקדם, אבל כנראה שנצתרך. יש לזה גם יתרונות. אולי יהיה לי יותר זמן לכתוב, ואולי אפילו לפגוש כמה פנים וירטואליות. נראה. מצטערת על הקיצור, אבל מקווה שדברים ישתנו ממש בקרוב.
הרבה אהבה לכולם, איריס

שנה טובה לכן ! @}

הי,
Modern Vegetrian Cookery ? Penguin
את יכולה לקבל חינם, צריך לקחת מר"ג.
(: