ייסורי בגידה חלק ראשון

בובה, מה שלומך?

שליחה על ידי בובה* » 22 יולי 2010, 20:38

המון זמן שלא הייתי כאן... אני כל כך רחוקה ממה שהיה. מציצה בכתיבה של אז, נזכרת וקצת מסמיקה. לא ראיתי אותו כבר חמש שנים. מדי פעם משהו מעלה זיכרון קלוש. הלכתי לא מזמן למקום שבו חשבתי שהוא עשוי להיות גם. הוא לא היה. אבל היה איזה פרפר קטן בבטן מדמיין שאולי?
נשארתי עם אבי ילדי יחד. עברנו תקופה לא קלה. הוא היה גיבור אמיתי שהחליט להילחם על האשה שהוא אוהב. אני נשארתי. הרווחתי אבא נהדר. יש לנו גם ילדה. ושניהם אוהבים את אבא שלהם מאוד. אנחנו צוות נהדר לילדים, ושותפים שווים לעומסים שהחיים האלו מזמנים.
ובעומס הזה אין באמת הרבה זמן לחשוב, להיזכר, להרהר או לפנטז. מרוץ העכברים - ילדים, עבודה, פה ושם מנסים לנשום קצת אוויר וצוללים בחזרה.

אז מה שלומי? אפשר לומר שחזרתי בתשובה...

אכן המון זמן עבר.

שליחה על ידי נינה* » 22 יולי 2010, 20:50

איזה יופי, תודה על העידכון.

בובה, תודה על שעדכנת!!
קראתי את הדף הזה פעמיים--איזה דף מאלף! ואיזה סוף טוב.
כל הכבוד לבעלך ולך!

את מצטערת שחזרת?
את חושבת, היום ממרחק השנים, שאם היית עוזבת עם המאהב היה לכם טוב ביחד?

שליחה על ידי בובה* » 27 יולי 2010, 10:57

_את מצטערת שחזרת?
את חושבת, היום ממרחק השנים, שאם היית עוזבת עם המאהב היה לכם טוב ביחד?_

כן, אלו אולי שאלות טובות יותר. השמחה המובנית בתשובות הקודמות קצת הביכה אותי. רגע, מי אמר שזה טוב? מי אמר שזה הדבר הנכון? אין ספק שזה הכי נכון למשפחה. שהילדים גדלים בהרכב המשפחתי הכי טוב בשבילם. אבל איפה אני? איפה בעלי? מה לגבינו? האם אנחנו מאושרים? יש כמובן המון שמחה בגידול משפחה. יש גם המון עבודה ומעט זמן לחשוב על הזמן ההוא (איזה הבדל זה בין חיים עם ילדים וחיים ללא ילדים...). חלק מהמחשבות קצת מביך אותי לשתף (מי יודע אם בעלי או בוב אי פעם יקראו את זה). אבל יש איזה חלק קטן שנשאר ממורמר בתוכי. החלק שקצת מקנא בכל פעם שמישהי מספרת (בכתבה, בספר, בחיים) איך היא "הלכה בעקבות האהבה".
בכלל לא בטוח שלו הייתי עוזבת עם המאהב (מי אמר שהוא באמת רצה שאעזוב איתו? הוא השתפן ברגע האמת בכלל...) הייתי מאושרת. חלק מההתפכחות הייתה ההבנה של המקום שאני תפסתי בחייו לעומת המקום שהוא תפס בחיי בזמנו. אני מניחה שהשגרה, ילדים ושאר הצרות היו מעמעמים את הניצוצות שהיו שם בזמנו ומביאים גם דברים קשים יותר ופחות נעימים. אין לדעת. אבל את הבחירה שלי עשיתי. אני פה. יש כאן שני ילדים והם משמעותיים לי מאוד, והיום אני מאמינה שאני כאן בשביל להישאר.

נשארתי עם אבי ילדי יחד. עברנו תקופה לא קלה. הוא היה גיבור אמיתי שהחליט להילחם על האשה שהוא אוהב. אני נשארתי. הרווחתי אבא נהדר. יש לנו גם ילדה. ושניהם אוהבים את אבא שלהם מאוד. אנחנו צוות נהדר לילדים, ושותפים שווים לעומסים שהחיים האלו מזמנים.
מקסים בעיני

אבל יש איזה חלק קטן שנשאר ממורמר בתוכי. החלק שקצת מקנא בכל פעם שמישהי מספרת (בכתבה, בספר, בחיים) איך היא "הלכה בעקבות האהבה".
החיים כל כך מסובכים. אני מבינה אותך לחלוטין. אני הלכתי אחרי האהבה פעמיים, ופעמיים היחסים נכשלו כשלון חרוץ. כיום הייתי עושה הכל בשביל יחסים יציבים עם מישהו שאפשר לסמוך עליו.
מצד שני, נשמע מאוד קשה לחיות עם מישהו שלא מרגש אותך מספיק. ממש קשה.
אגיד משהו קצת "שערורייתי". הוא לא חייב להיות הגבר היחיד שלך לאורך חייך. כשהילדים יגדלו תוכלי לפתוח בחיים אחרים. אולי, ואולי לא תרצי.
מסובך. תודה על שאת מעדכנת.

בובה, תודה על השיתוף.
כמו קוראת, אני תוהה האם נכון להשאר יחד בור ילדינו, ועד כמה זה יחזיק מעמד ברגע שהילדים יתבגרו.
ואז מה? אז כן "מותר" להפרד?
אז לא עדיף כבר הרבה שנים מראש?

מחזקת את ידייך ומקווה שאת בטוב.
ברכות.

כיום הייתי עושה הכל בשביל יחסים יציבים עם מישהו שאפשר לסמוך עליו.
הוא לא חייב להיות הגבר היחיד שלך לאורך חייך. כשהילדים יגדלו תוכלי לפתוח בחיים אחרים.
אין כאן סתירה?

הנה תראי מה כן אפשר לעשות
הוא היה גיבור אמיתי שהחליט להילחם על האשה שהוא אוהב. אני נשארתי. הרווחתי אבא נהדר.

_כיום הייתי עושה הכל בשביל יחסים יציבים עם מישהו שאפשר לסמוך עליו.
הוא לא חייב להיות הגבר היחיד שלך לאורך חייך. כשהילדים יגדלו תוכלי לפתוח בחיים אחרים.
אין כאן סתירה?_
לא במקרה של בובה. אם הבנתי נכון היא נשארה ביציבות על חשבון האהבה (מאוהבות) והריגוש. והריגוש חסר לה. אז מה שאני הייתי רוצה זה לא מה שהיא רוצה וצריכה.

מותר לשאול אם חיי המין השתפרו? סליחה אם זה נתפס כחיטוט.
אני חושבת המון על זה. היה לי מאוד קשה להיפרד מבן הזוג ואבי הבן שלי בגלל שחיי המין היו מצוינים על אף כל הבעיות. הוא יזם את הפרידה, ולבסוף הסכמתי. אבל, עדיין, יש בי משהו שמרגיש שמין מרגש הוא הדבר הכי חשוב. ומצד שני, עובדה שנפרדנו.
מסובך.

השמחה המובנית בתשובות הקודמות קצת הביכה אותי.

כן, זה בדיוק מה שרציתי להגיד. לא הבנתי מה כלכך יופי.
הרי היה ברור מהתשובה של בובה שהוא 'אבא טוב לילדיה' - אבל לא היה שם שום רמז לכך שטוב לה איתו.
זה נשמע כמו קשר יציב, שעדיין חסר בו מרכיב משמעותי.

וגם אני רוצה לשאול:
מותר לשאול אם חיי המין השתפרו?

אכן מסובך...

_אני תוהה האם נכון להשאר יחד בור ילדינו, ועד כמה זה יחזיק מעמד ברגע שהילדים יתבגרו.
ואז מה? אז כן "מותר" להפרד?
אז לא עדיף כבר הרבה שנים מראש?_

אני מסתכלת היום בעיקר על טובת הילדים. פירוק בית ומשפחה הוא צעד מאוד קשה למשפחה, ואני אישית מרגישה - שחיפוש הריגושים בחיים, במין - לא מצדיק פירוק תא משפחתי. בעיקר כיוון שאנחנו חושבים באותו ראש ונהנים לגדל את הילדים ביחד. והאמת שאנחנו גם חברים טובים. למרות מה שהיה, אולי בזכות זה שנשארנו יחד. אני מסתכלת על ההורים של שנינו, וחושבת שיש לנו משהו משותף ותקשורת הרבה יותר טובה משלהם, וגם זה שווה הרבה. אולי גם זה משהו שמחזיק יחד אנשים כשיום אחד אש הלהבה נכבית.

כן, זה אכן קשר יציב, שעדיין חסר בו מרכיב משמעותי_ וזה כואב, וחסר, ומפריע. במיוחד כשיודעים מה חסר... ולא, אי אפשר לומר ש _חיי המין השתפרו לצערי, אני מניחה ששנינו מביאים למיטה משהו מביך, לא לגמרי גלוי, לא לגמרי משתף. זה מפריע לי כל הזמן, אבל במיטה במיוחד. הוא לא בחור שמדבר הרבה, מאוד מופנם וסגור, והפצע בכל זאת גדול וכואב, אז "לא מדברים על זה", אבל "זה" לא מאפשר לגמרי ליהנות ולהשתחרר כמו שצריך.

אין ספק שהחיים הם משוואה מסובכת. אי אפשר לרצות את כל חלקיה, וכשאני טובה באיזור אחד, אני נחלשת באיזור אחר. כרגע אני משקיעה בצד המשפחה של המשוואה. אני לא יודעת אם מתישהו אעבור להשקיע באזור אחר שלה. נחכה ונראה.

שליחה על ידי ל.* » 15 יוני 2011, 09:44

ואאו, קראתי הכל. בבת אחת.
את כותבת אותי כל כך יפה, בובה, כל כך מושלם.
המון בהצלחה בבחירה שלך.
מאחלת לך אושר.
ל.

השעה כרגע 3 בלילה, אני יושב ומחפש משהו שיגיד לי מה לעזאזל אני עושה עם עצמי.
אני נשוי+2, ניהלתי רומן ארוך וסוער עם מישהי נשואה.
אני והיא סובלים מאוד, בעלה תפס אותה בפעם השניה, ומירר את חייה.
יש ביננו אהבה עזה, שיחות, סקס, קשר חלומי.
ביני ובין אישתי אין כימיה, גם לפני הבגידה ברור היה לי שאני נשאר בגלל הילדים, ושטעיתי בבחירת בת זוג.
למאהבת שלי חסר הניצוץ, ויש לה שני ילדים קטנים, שהעיסוק היומיומי שחק את הזוגיות שלהם.
עכשיו היא ובעלה מנסים לשקם את הקשר, ואני מחזיק את עצמי מחוץ לתמונה, למרות שאני רואה אותה יום יום.
עברו שלשה חודשים, ואני מתגעגע.
עזר לי לקרוא את הסיפור שלך בובה, את כותבת נהדר, ולא קשה להבין איך הבחור התאהב במישהי שיכולה להתבטא כך ריגשית.
לי זה נותן כוח להמשיך בהחלטה שלי, להמשיך "לסבול", ולהנות מדברים אחרים שלא יגרמו נזק מיותר.
ד"א, גם אותי אישתי תפסה לפני שנה, והיה קשה לצאת מהמצב הזה, ובכל מקרה זה השאיר צלקות.
מסכים אני עם בובה, שמי יודע, אולי בעוד 5-10 שנים נשנה החלטה, ונדאג גם לעצמנו.
מגיע לנו!!

מעניין שהדף חזר לתחנה פתאום. לדעתי זה אחד הדפים המפוספסים ביותר שהיו לנו: באה מישהי שאיבדה תינוק, והנה עכשיו היא בהריון נוסף. כמעט מיד היא פוצחת ברומן עם ״הפרפר״ הקרוב, ממש ברגע שהיא יודעת שהיא בהריון. ובכל הדף לא התייחסנו להריון, וגם לא להריון הקודם ולסיום העצוב שלו. והיא, שהרגישה בכל זאת, באה לאתר של אמהות שעסוקות בילדים ובתינוקות, לשמוע -- מה, בעצם? בטח לא עצות על חיי האהבה. בזמנו, האתר לא עסק בדברים האלה, ולא הם שמשכו אותה לכאן.

בגלגול החדש של הדף, ההקשר המקורי כבר כל כך מטושטש שאי אפשר אפילו לנחש אותו.
אבל הייסורים והבגידה הם לא סתם סיפור של קשיי זוגיות. הם סיפור של תינוק שנפטר, של תינוק חדש שמגיע במקומו, של אמא לעתיד בתוך מערבולת רגשית מייסרת.

״חזר לתחנה״ היה אמור להיות ״חזר לחיים״ -- זה בגלל התיקון האוטומטי המעצבן הזה, עם התובנות המוזרות שלו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבובה היקרה,
חייבת לציין שהמון אנשים חלפו בפורום המעניין להפליא הזה ,עם המון דעות שונות ומגוונת בין אם תומכות או מגנות (קראתי את רובן).
למרות זאת אני חייבת לציין שכולנו, כולל המגנים, הגענו לכאן עקב חוסר שקט נפשי עם יחסי הזוגיות שלנו.
אומנם עברו שנים רבות מאז חווית וחלקת את סיפורך האישי ,אך בזכותך ימשיכו להגיע לכאן אנשים ולהזדהות עם המקרה שלך ואולי מי יודע, אולי, המקום הזה יגרום לשקט נפשי לרוב העוברים כמו שזה גרם לי. כעת אני מודעת לכך שאני לא לבד!
אומנם את עצמך בחרת בדרך מסויימת בחיים שלך, אבל, בחירתך לחלוק את סיפורך ברבים, למרות הפגיעה הרבה שחווית כתוצאה מכך, תעזור לרבים כמוני למצא מפלט בתגובות הרבות שקיבלת ובתגובתך שלך בפרט.
את אישה חזקה בעלת חוכמת חיים , אשר מודעת למתרחש, למרות הבלבול הרב שעפף אותך בזמנו.

תודה

אני מניחה שחלק מהחוכמה של בובה קשור לכך שהיא איבדה תינוקת..המוות באופן מוזר מקרב אותנו לחיים

לשיר, את יודעת, איך שכתבת בדף שלך שנפרדת מבעלך חשבתי על הסיפור של בובה בדף הזה.
זה די ברור שאסון כמו אובדן של תינוק מעורר הרבה שאלות לגבי החיים ולגבי עצמנו, ופותח פתח ואומץ לעשות שינויים או לחוות דברים דרמטיים...
אני לא אומרת שהמעשים שאנו בוחרים לעשות ברגעי משבר גדולים הם תמיד בריאים וטובים לנו, וכל מקרה לגופו, אבל עובדה ידועה היא שיש רגעים בחיים בהם אנחנו מרגישים שכבר איבדנו את הדבר הכי חשוב וממילא אין לנו מה להפסיד, וההתפרקות הזו מאפשרת לנו להעיז ולהסתכן.

יונת, אם תקראי את כל הדף מתחילתו תראי שהשאלה או האמירה על הקשר בין האובדן לבגידה עלתה מספר פעמים, אבל הכיוון הזה לא התפתח משום שבובה פחות התייחסה אליו כמשמעותי ופחות רצתה לחפור בו. באופן מאוד משונה עלה לי כאן המרגיעון אין טעם לחבוש את היד כאשר יש חתך עמוק ברגל ... נקודה למחשבה?

מעורר התפעלות לסרוק את הדף הזה - שמתחיל באוקטובר 2004 ומסרב לגווע גם באוקטובר 2011...

קראתי את ההתחלה ואת הסוף וקצת ממה שבאמצע (קשה לקרוא את כל הרצף...) והדבר המרשים מכל הוא האמפתיה שזורמת כאן.

ולבובה ולאחד שמזדהה עם בובה וכותב "ביני ובין אישתי אין כימיה, גם לפני הבגידה ברור היה לי שאני נשאר בגלל הילדים, ושטעיתי בבחירת בת זוג" - כיוון למחשבה - האם אתם באמת נשארים בגלל הילדים, או שהילדים הם רק תירוץ להישאר עם המוכר והלא כל כך טוב, למרות הכאב והקושי?

כי מכיוון הילדים - אני לא בטוחה שאתם עושים להם טובה גדולה כל כך... כיוון שהילדים חשופים לכם יום יום ושעה שעה ובוחנים אתכם ומרגישים אתכם - הם סופגים מכם מסר לא ממש "בריא" לחיים. מסר שצריך לוותר על זוגיות טובה, על אושר , על כנות ביחסים בין בני זוג וכן, גם על סקס טוב - המסר הזה שאתם מעבירים לילדים שלכם, הדוגמא של זוגיות "למענם" שאיתה הם חיים יום יום, היא לא בהכרח מתכון לחיים מאושרים עבורם.

כל אחד בוחר את הבחירות שלו. אני מהאנשים שמעדיפים בדרך כלל את הסיכוי לחיים יותר טובים על שגרה פחות טובה, עובדה שהובילה אותי להיפרד מבין זוג מדהים כשילדתי היתה ממש קטנה. חשבתי שמגיע לה סיכוי לגדול עם אמא ואבא מאושרים, גם אם בנפרד, מאשר אם אבא ואמא לא מספיק מאושרים, למרות שהם חברים טובים (גם אז וגם היום). היא חוותה שני הורים שאוהבים אותה מאוד, שלא התכתשו מעולם ואוהבים מאוד זה את זה, אבל כחברים ולא כבני זוג. לא נפרדנו בגלל בגידות או לטובת בני זוג אחרים אלא למען עצמנו ולמען ילדתנו. וכיוון שהיא הספיקה לגדול, לחלוף על פני מחצית שנות העשרים שלה כאדם שמח ומאושר אני יכולה לומר שלפחות במקרה הפרטי הזה כנראה צדקתי.

אז לפני שאתם מקריבים את "עצמכם "בשביל הילדים" - כדאי להסתכל פנימה ולתהות אם זו באמת הסיבה האמיתית להישארות. אולי הסיבה היא פחד מהלא מוכר? אולי הסיבה היא תלות? אולי סיבה אחרת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מקווה שלא אכפת לכם שאשתמש באכסניה מכובדת ומרגשת זו כשותפה למחשבות לא פשוטות ולא תמיד ממוקדות המלוות אותי זמן רב.
אתחיל מזה שאני יודע על עצמי מה שגורם לי לכל התסבוכת. יודע ולא מנסה לדלג מעל - פשוט כי נוח לי לחיות באשליות ובעיקר כי אני חלש בעימותים ועוד יותר בטילטולים הגורמים לשינויים גדולים.
קצת רקע - אני בן 40 נשוי עם 3 ילדים קטנים עובד בתחום התוכנה וחי באופן כללי ברווחה ונוחות.
את אשתי הכרתי באוניברסיטה והקשר שלנו נולד לא נכון מבחינתי אבל אני בכל שנות החברות שלנו לא השכלתי להפסיק אותה. שוב (ובודאי אומר זאת שוב, אני טיפוס קצת פסיבי אפילו לטעמי אבל.. זה אני). גם אחרי שהתחתנו ולפני שנולדו הילדים (והיה הרבה זמן בטווח הזה בגלל רצוננו לגמור את כל התארים קודם), כשראיתי שהאקטיביות של אשתי וחוסר היכולת שלי להתמודד עם האגו שלה ושלי יחד, לא הפסקתי את הקשר ובהתבוננות מעמיקה על הסיבות אני יכול לומר שלא הייתי מספיק חזק כדי להתמודד עם הוריי, איתה ועם עצמי בעיקר.
כתבתי האקטיביות של אשתי הציקה לי ואני צריך להרחיב על זה קצת.. אשתי מאוד ריאלית, חסכנית, מדוייקת, מוצלחת, יסודית ומוכוונת מטרה. תכונות שהן בעייני מעולות וגם משלימות אותי לא מעט. מצד שני, ולא מעט בגלל תכונות אלה, היא טיפוס קשה ודורשת ומצפה לסטנדרטים שלה. המריבות שלנו כשקורות, נסבות תמיד סביב הציפיות שלה ממני ופחות מהציפיות שלי ממנה פשוט כי אני נוטה להחליק דברים הרבה יותר.
ב 15 שנות הנישואין שלנו מצאתי את עצמי חושב על נשים אחרות ומחפש אלטרנטיבות יותר מפעם אחת אבל לא מממש אף לא אחת. לא כי אני חושש מהפרידה אלא בעיקר וזה לגמרי מתוך ראייה רציונאלית - כי אני לא רוצה לפגוע בילדיי. אני יודע שילדים יכולים להסתגל ומימוש עצמי הוא חשוב יותר מהכל אבל עדין אני מאמין שהמסגרת המשפחתית שהם נולדו אליה ומכירים הכי טוב היא זו שצריכה ללוות אותם בילדותם.
אבל בשנים האחרונות קשה לי. קשה לי בעיקר כי אני מאוהב בחברה לעבודה. היא נשואה ולא באושר כפי שידוע לי מכל מיני מקורות ותקופה מסויימת נראה לי שגם הבינה שאני מאוהב בה. שנינו לא אומרים כלום אחד לשני אבל אני מרגיש שאולי יכול התפתח משהו.
העניין הוא שאני לא אהיה היוזם. מה יקרה אם היא תיזום - אני חושב שאזרום איתה. מצד שני, הסבירות שזה יקרה היא נמוכה מאוד.
אגב, אני התאהבתי בה כי היא ההיפך הגמור כמעט מאשתי - נשית, מצחיקה, סקסית (אבל גם מוצלחת, יסודית מאוד וישירה).

שלום סאמיט, אתה כותב יפה. הצלחת להעביר פחות או יותר את המצב ביניכם.
למעשה , אתה מחכה שהיא , החברה מהעבודה תעשה את הצעד ואז אתה מסוגל "תתאבד" על זה.. ואם אתה או היא תעזבו את העבודה מסיבה כלשהי, אז לא קרה כלום,
ואתה ממשיך את חייך.
קשה לייעץ לך מה נכון לעשות, אני מניחה שזה תלוי אך ורק במידת הכמיהה והתשוקה של שניכם אחד לשני.
יכול להיות ששניכם פשוט נהנים מהמצב העדין הזה, ולא באמת רוצים אחד את השני.
בהצלחה בכל אשר תבחר, או בכל אשר יקרה

סיגלית
נכון, כרגע אני מחכה בעיקר בגלל שבעבר ניסיתי קצת לקדם את הקשר אבל מסיבות שונות (חיצוניות לא קשורות אלינו) זה לא המשיך.
דווקא מצב בו אחד משנינו היה עוזב את מקום העבודה היה מקל עלינו לפתח יותר אינטימיות, לפחות בהתחלה, יותר מאשר עכשיו במצב שאנו יושבים 3 מטר אחד מהשני וחולקים (עם עוד אנשים) מרחב אחד.
תודה

סאמיט, האם יסורי הבגידה התחילו אצלך עוד לפני שמימשת??? (זו רק הערת אגב).

תראה, המצב שתיארת בחיי הזוגיות שלך הוא קלאסי. בן זוג אחד יותר אקטיבי והשני יותר פאסיבי. אחד ביקורתי, השני סופג בהכנעה. אחד משימתי והשני אוהב לבהות. כל אחד מהתכונות האלה יכול לבוא אצל אותו בן זוג או דווקא אצל השני (נניח, פסיבי+בקורתי).

הרבה פעמים אפשר לראות, תוך כדי החיים בצוותא, איך תכונה מסויימת הולכת וגדלה אצל אחד מבני הזוג כי השני הקצין את התכונה ההפוכה.
לדוגמא: אם אני נעשית יותר בקורתית, הבעל שלי משתופף או "נעלם" לכל מיני מקומות בחוץ. אם הבעל שלי אדיש או לא שם לב לדברים שצריך לעשות בבית- אני זאת שצריכה לשים לב יותר ולפקוח עין.
בקצרה- החיים בצוותא הם ריקוד משותף לכל הנוכחים (כולל הילדים). אם תכונות מסויימות הוקצנו אצל אשתך, עד שהפכו למיאוס- תבדוק את החלק שלך בעניין ומה אתה יכול לשנות אצלך.

אגב, אני התאהבתי בה כי היא ההיפך הגמור כמעט מאשתי - נשית, מצחיקה, סקסית (אבל גם מוצלחת, יסודית מאוד וישירה).
אתה בטוח שבעלה גם חושב כך? אולי היא פורחת בנוכחותך מכיוון שאתה משדר אנרגיה של תשוקה אליה? אולי זה יעלם לאחר שתגשימו את הפנטזיות?
יותר מזה- אולי אם תשדר את אותה אנרגיה לאשתך, גם היא תפרח בנשיותה?

<רוזמרין>

לגביי יסורי הבגידה - נכון לא מימשתי כלום בצורת מעשים אבל עצם העובדה שהמחשבות והפנטזיות מופנות למישהי אחרת מציקה לי ברמת האמון שיש בין בני זוג.
לא יודע מה יקרה אם נגשים את הפנטזיה. אנחנו מכירים כבר כמה שנים ומעורבים זה בחיי זו לא מעט ובמעבר פאזה כזה השינוי ביחסינו, גם ובעיקר אם יכשלו יהיה טוטאלי ויתכן שאף בעייתי.
הנשיות של אשתי היא בעיה אחרת. כמי שנמצאת בחברה גברית וצריכה להלחם על מעמדה בתוך ארגון די שוביניסטי כדי להשיג את מטרותיה בקריירה, היא נאלצת להציג דמות מאוד "גברית" , לא מתפשרת ותקיפה. זה בסדר גמור אבל זה גם מחלחל לזוגיות שלנו. (זה לא שאני צריך אותה בבית בתור האישה הקטנה הצייתנית והכנועה - ממש לא, אבל בהרבה דברים שבעבודה היא לא מסכימה ולא צריכה לפנות מקום למישהו אחר, בבית דוקא כן. )
כל זה מקשה עליה להיות נשית לא חשוב מה אני משדר. זה מתבטא בהופעתה החיצונית, בצורת הדיבור וגם בסקס. אם בעבר הרגשתי את זה וזה לא הפריע לי, ככל שעובר הזמן זה רק מתגבר ומתסכל אותי יותר ויותר.

אולי זה מפריע לך עכשיו יותר, כי גם אתה השתנית?
אולי העמקת את התכונות הגבריות בך (אומץ, השגיות, חופש, כל מיני..) ובמעמדך החדש מתאימה לך אשה "נשית" יותר. רכה, זורמת, מכילה. לא אשה קטנה, אלא אשה נשית.
לפעמים עצם השינוי הזהבך יכול עם הזמן לחלחל לאשתך ולתת גם לה מקום להיות נשית יותר.
אולי גם לה נמאס ממסכת הקשיחות זהיא נאלצה לעטות כל השנים?

ניסית לדבר איתה על הכמיהה שלך ליותר זרימה ויותר רכות?

הייתם פעם בחופש מהסוג בו לא צריך לעשות או להספיק שום דבר (סיני, למשל)? איך היא הייתה שם?

כדאי להעביר ל:
נשוי ומאוהב באחרת

האם יש אישור?

סאמיט- מה שאתה מתאר מאוד אופייני לגברים בדורנו.
שלא מחוברים לצד הגברי שבהם, ואף לא מכירים אותו.
בין השאר כי אין להם מודלים ראויים לחיקוי...

יש היום לא מעט גברים שבודקים וחוקרים את נושא הגבריות
ובהחלט גם מיישמים...
הספר דרך גבר מדבר על הנושאים האלה בצורה מעניינת ומעוררת לפעולה.
twsm]הנה sample chapters[/po].pdf כמה פרקים ממנו.
מקווה שזה יעזור לך להבין על מה מדובר.

אכן שינוי בתוכך והתחברות למהות הגברית שלך, עשויים להביא לשינוי בזוגיות בה אתה נמצא.
וגם לשינוי תכונות שאתה מתאר באישתך, ושהיא אימצה כתוצאה ממה שאתה מכנה הפסיביות שלך.
הרבה פעמים כשאנו לא חיים לפי המהות הזו, הנשים שלנו נאלצות לקחת על עצמן את התפקיד הגברי בתחומים שונים.
ואז אנחנו מתפלאים למה יש לנו אישה דומיננטית

אני בהחלט לא מסכים עם זה שהתנהגותה לא תלויה במה שאתה משדר.
אם תתחבר למקום סמכותי ובוטח,למשך תקופה ארוכה מספיק, היא תשמח לחזור מיום עבודה בסביבה גברית ולהרפות ולהתמסר אליך בבית.

כדי לשנות את המציאות שלך תצטרך להתעורר
ולצאת מאזור הנוחות שלך
זה בטח לא קל אך אפשרי.
והתגמול האישי והסביבתי גדולים.
זה בהחלט עדיף מאשר כניסה פאסיבית לתסריט שבוודאות יגרום לזעזועים ומפח נפש גדולים לכל הצדדים.

רוב הסיכויים הם שלאחר תקופה מסויימת ,גם עם אישה אחרת תגיע לאותו מצב.
הסיבה הפשוטה לכך היא שאתה תהיה חלק ממערכת היחסים.
תביא לשם אם התכונות עימן הגעת עד הלום, והיא תצטרך לקחת על עצמה את אותם תפקידים שלקחה אישתך על מנת לתחזק את החיים המשותפים.
או לעזוב...

המלצה חמה- לקנות בהקדם את הספר דרך גבר של דייויד דיידה
המלצה נוספת שלבטח תוציא אותך מאזור הנוחות- לך לאתגר שיווה בדצמבר.
סוף שבוע אחד שיכול לשנות המון.

רוצה להשתתף בניסוי?

שלולית
א. כן. כמו כולנו הזמן הנסיון והחיים משנים אותנו.
ב. זה לא שלפני כן היו חסרות לי תכונות גבריות אבל יחסית לאשתי זה היה ניכר לעין.

דיברנו ומדברים מידי פעם על יחסינו ואחרי ריבים משמעותיים גם העלנו זה בפני זו את השינויים שהיינו רוצים לקבל האחד מהשניה וגם פעלנו כל אחד כיכולתו לשינוי המבוקש אבל במקרה הזה - ואני יודע שזה פשוט ככה, זה פשוט בלתי אפשרי. זו אינה מסיכה - זהו טיבעה והיא גם מעידה על עצמה שהיא לא יכולה לשנות אותו.
לא סיני אבל בחופשתנו בקריביים באי מבודד ונפלא היא לא חדלה לחפש מסלולי טיול רגליים מסביב לאי.... בטיולים שלנו מסמנים הרבה

ים

קוראת
כתבתי בפורום זה כי כיוונתי למשהו אחר אבל השיחה התפתחה קצת אחרת

יש אישור מבחינתי

הרמוני

יש אמת לא קטנה בדבריך אבל אני (למרות שכתבתי כך) לא טיפוס כה אדיש ונגרר המחייב תחזוקה שוטפת. כוונתי הייתה בעיקר להעביר את הסיבות לרצוני בקשר אחר...

מצטרפת בחום להמלצה של הרמוני על "דרך גבר".

לדעתי כל הגברים צריכים תחזוקה שוטפת...
הנה עוד פרק מהספר.
יש שם כמה שורות בשבילך...

קראתי בעיון את הקטעים שקישרת והאמת.. לא התרשמתי במיוחד. לא כי אין שם דברים נכונים אלא בעיקר כי אין שם תובנות חדשות אלא יותר הצבת מראה. אני באמת לא הייתי צריך מישהו שיגיד לי שזה שכשאני מבטיח לסדר את המוסך (במקרה שלי - המחסן) ודוחה את זה לזמן לא ידוע אז אשתי מתפוצצת מבפנים כי לא הסידור הוא מה שבאמת מפריע לה. נו באמת. זה ברור לכל גבר גם אם קשה לו להודות בזה. הרי כולנו מרגישים ויודעים שבנפנוף בת הזוג בצורה כזו ברור לה ולנו מה המשמעות.
במקרה שלנו ,אגב, לא יהיה מצב שהיא תבוא בדרישה לסדר את המחסן מפני שאני לא רואה בעצמי אורח בבית (כששואלים אותי אם אני עוזר בבית אני תמיד עונה שלא) ולכן כשיש מה לסדר, לנקות, להאכיל, לתקן, לנקות קקי, לקום בלילה, להחליף ממטרה,לעשות טסט לאוטו,לעשות טסט לאוטו השני, לנקות שוב קקי, להכין אוכל לילדים בבוקר, לרחוץ את הילדים, לרחוץ את הכלב, לרחוץ את האמבטיה אחרי הרחצה של הכלב הכל אני עושה ואפילו ביוזמתי. לא כי אני מחובר יותר מידי לצד הנשי שלי, אלא מתוך בחירה מלאה בשיתוף מלא של שני בני זוג בעומס. וזה לא שאין לי מעידות. כמו שאמרתי בעבר, הייתי קצת אדיש בעיקר בהתחלה ובעיקר עם הולדת בננו הבכור ונתתי לאשתי הרבה סיבות לפתח דומיננטיות אבל מהר מאוד תפסתי את עצמי.

Wow... רוצה לשתף גם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבובה,
תודה על הדף היפה הזה. אני נשואה עם שתי בנות במערכת יחסים משעממת ולא מפרגנת. אבל יש שותפות בגידול הילדים. התאהבתי בגבר גרוש וחשבתי עד לפני שקראתי את הדף שלך להתגרש מבעלי לטובת הגרוש. ועכשיו אני מבינה שלא מפרקים כזה מהר דברים. יש ילדים ואני צריכה להיות שם בשביל התא המשפחתי. עדיף מישהו מהצד ככה להמתיק את הגלולה מאשר לפרק מסגרות.
תודה על התובנות

שליחה על ידי EVE* » 23 אפריל 2012, 11:29

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגישה אותו דבר.
לא הייתה בגידה, אבל התאהבתי במישהו אחר שהוא לא בעלי.
התחושות משנות את עצמן מידי יום : מאושר רצוף לייסורים קשים....
אני צועקת מבפנים אבל אף אחד לא שומע.
אין בן אדם אחד בעולם שאני יכולה לשתף אותו.
חייבת להתמודד עם הכל לבד.
איך מוצאים כוחות נפשיים לוותר על ריגושים לטובת יציבות?!
מפחדת לאבד את השפיות ולעשות צעד שלא תהיה ממנו דרך חזרה...
כל כך הרבה אנשים חווים את אותם הדברים.
מדהים.

למה החלטת לוותר לטובת היציבות?
ולפני שהתאהבת, איך היו לך החיים עם בעלך?

כן,כולם חווים את אותם דברים. אבל לכל אחד יש שיעור שונה לקחת משם.

אין בן אדם אחד בעולם שאני יכולה לשתף אותו.
את יכולה לשתף אותנו, אף אחת כאן לא מכירה אותך, ואף אחת לא תשפוט.
בא לך?

ואני פגשתי מישהו שמשייט כבר שנים בעולם הזוגיות הפתוחה וריבוי הנשים. כמובן שממני הוא מצפה למסירות ונאמנות מוחלטות, גם ברמת המחשבה.
ואני כולי רווקה שרוצה בלעדיות! ונעה בין קנאה מוחלטת לרצון להכיל ולקבל כל דבר, כל אחת שהוא בוחר לצאת איתה.
איזה עולם יצרתם לכם, אתם הנשואים הוותיקים, למודי הזוגיות ארוכת השנים, אתם המשתנים אט אט בתוך הקשר.
אתם שזקוקים ליותר באופן שהיותר מזין ומעצים את הקיים. לא מבינה את זה. זה המשחקים של הגדולים. אני קטנה.

אתם שזקוקים ליותר באופן שהיותר מזין ומעצים את הקיים
תמימה, תוכלי לפרט פה קצת? לא ממש הבנתי את המשפט הזה.
ולגבי מה שנדמה לי שכן הבנתי:
בצעירותי הייתי מתאהבת באופן סדרתי בגברים נשואים. עם הזמן הבנתי שזה די נוח "להתלבש" על הלא מושגים ולהגיד לא מצליח לי. בעיני, זו דרך לברוח מאינטימיות, מהתמודדות, משגרה.
השגרה - מה לעשות, לעתים אפורה. כדי לשמור על לב מפרפר ואיזה זיקוק פה ושם צריך להתאמץ. שום דבר לא נשמר בלי שמתחזקים אותו.
פעם האיש שאתי אמר שזוגיות זה כמו חוזה שכירות דירה: צריך לחדש כל שנה ולפני שחותמים לבדוק מחדש על מה והאם מעונינים. נכון שזה מורכב יותר כשיש ילדים, אבל הגישה הבסיסית היא שאין לי קנין על אף אחד והבחירה להיות לצדו, חייבת לעמוד לנגד עיני פעם בכמה זמן.
אני בבירור זוכרת שהסוויץ' אצלי קרה כאשר הבנתי ממש מהבטן, שאין לי שום ערבות שהזוגיות הזו תמשך לנצח ומאז, לשמחתי היא נמשכת.

קוראת את הדף הזה כבר במשך שלושה ימים -מראשיתו וכעת הגעתי לסופו. מרתק.
מרגיעון (קולע): יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו.
בובה - מדהים לקרוא את התהליך שעברת-עברתם. שולחת לך ולבעלך

גדול. זוגיות אף פעם לא פשוטה וגם בזוגיות טובה, צריך להשקיע. הכנות, הפתיחות והנכונות הן המפתח לחיי זוגיות ארוכים ביחד. את התשוקה המינית, את ההתלהבות ואת הסיפוק המיני - אפשר לשפר, אין לי ספק בכך. זה יכול לבוא בעקבות רצון - ועבודה של שניכם גם יחד, אם רק תבחרו בכך.

שליחה על ידי פז* » 24 יוני 2012, 07:15

טוב הפוסט שלי מעלי נשאר ללא הקשר מכיון שההודעה שאליו כוונה נערכה החוצה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בובה ,
קראתי את הסיפור שלך וזיהיתי את עצמי: כשדיברת על הכעס שלך בגלל הדברים שלא הספקת לעשות , על הזוגיות שלך עם בעלך - מה אף פעם לא היה שם ולא ידעת מה צריך להיות. התחברתי לכל מילה שלך , הבנתי כל נקודה. אני נמצאת באותה צומת עכשיו שהיית בה ב2004 , לפני לידת הבן הראשון. את האמת , אני כבר התקדמתי קצת. עשיתי את הבחירה שלי. אני נשארת עם בעלי , אב ילדיי , אבא מקסים שאין עוד כמוהו בעולם. הוא אבא הכי טוב שיכולתי לתת לילדיי. את האהבה והזוגיות המשולמת שהייתה לי עם המאהב , אני משאירה בעבר.
ניהלנו רומם סוער 4 שנים. זו הייתה אהבה מטורפת. אהבתי אותו כמו שלא אהבתי אף אחד. לפני כמה חודשים הבנתי שאנחנו לא יכולים להמשיך לחיות יותר בשקר תמידי. הבנתי שאני משקרת לעצמי. שאני לא באמת אתגרש ואקרע את אבא מילדי. וגם המאהב לא יעשה את הצד הזה , הוא לא באמת מתכוון לזה. כי אם כן היה רוצה להתגרש - היה עושה את זה מזמן. הרגשתי שלא חיה את החיים שלי. שבזמן שאני משקרת לעצמי שאות אותו זה יקרה וכולם יחיו בעושר ובאושר,אני בעצם מפספסת את החיים שלי , החיים האמיתיים. אני כל הזמן מחכה שיקרה משהו ולא חיה את הרגע. חלמתי על חיים אחרים לצד המאהב ושכחתי לחיות את החיים האמיתיים עם בעלי. לפני שלושה שבועות החלטתי לחתוך. לחתוך עם המאהב. ולחזור לבעלי. כי לא רוצה לפגוע בו. הוא סלח לי בגידה פעמיים , הוא המשיך להלחם עלינו , על המשפחה שלו. הוא השתנה , עבר שינוי מדהים. אומנם הזוגיות שלנו רחוקה מלהיות מושלמת , אבל בהחלט אפשר להגיד שאנחנו "בסדר". אני יכולה לסמוך על בעלי בעיניים עצומות, הוא תמיד יהיה שם למענינו. הוא דואג ורגיש , הוא מטורף על הילדים ואני רוצה וצריכה אותו לידיי במשימה הלא פשוטה של טיפול וחינוך הילדים. אני רוצה שהוא יהיה שם בשבילם. אבל... אנחנו אנשים שונים מאד שמשדרים על תדרים שונים.
עם המאהב שלי הכל היה אחרת: קל , מרגש , סקס מטורף , שיחות עמוקות .היה מדהים. אהבתי אותו עד עמקי נשמתי,לא חשבתי שאוכל לחיות בלעדיו.
לפני שלושה שבועות זה נגמר. כי לא יכולתי לשקר לעצמי יותר. לא רציתי. לא רציתי לשקר לו , אפילו לא בטעות. אני מתגעגעת אליו ומקווה שזה יעבור לי.
הייתי רוצה לדבר איתך על התהליך הזה. יודעת שזה לא יכול לקרות. אני בטוחה שלו רק הייתי יכולה לשוחח איתך , הייתי מקבלת את כל התשובות .
למה הכל צריך להיות מסובך כל כך? מרוסקת לגמרי...אבל לא אשנה את החלטתי כל עוד אני נשואה. התמסרתי לילדיי , הם החיים שלי. השאלה היא האם אפשר לוותר על עצמך לכל החיים או שיום אחד זה יטלטל אותי חזק?
בובה , את מדהימה! מקווה ששתינו קיבלנו החלטה נכונה ולא נצטער עליה בהמשך החיים. רק אושר : לך , לילדיך ולמשפחתך.

לכל הבובים והבאבאבובות, לכל מעשה יש תוצאה עדיף מראש לפרק נישואים או להילחם עליהם ולא לבגוד, בגידה היא פצע פתוח לכל החיים, ופגיעה קשה בשני בני הזוג.

לכל מעשה יש תוצאה עדיף מראש לפרק נישואים או להילחם עליהם ולא לבגוד, בגידה היא פצע פתוח לכל החיים, ופגיעה קשה בשני בני הזוג.
"סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם"
תודה פלוני על הסיכום המתומצת של הדף, באמת, כעת אני כבר לא מבין מה כל הדיש המתיש פה עם דילמות ושטויות אחרות.
צריך פשוט מישהו עם דעה מוצקה.

הנה מיכל והצמות שלה פשוט לא מבינות את זה עדיין:
_קוראת את הדף הזה כבר במשך שלושה ימים -מראשיתו וכעת הגעתי לסופו. מרתק.
מרגיעון (קולע): יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו.
בובה - מדהים לקרוא את התהליך שעברת-עברתם. שולחת לך ולבעלך hug גדול. זוגיות אף פעם לא פשוטה וגם בזוגיות טובה, צריך להשקיע. הכנות, הפתיחות והנכונות הן המפתח לחיי זוגיות ארוכים ביחד. את התשוקה המינית, את ההתלהבות ואת הסיפוק המיני - אפשר לשפר, אין לי ספק בכך. זה יכול לבוא בעקבות רצון - ועבודה של שניכם גם יחד, אם רק תבחרו בכך._
חחח, "מרתק", היא מתכוונת כנראה לחוסר החלטיות.
נו, היא עוד תתבגר, אל דאגה.

צוויל - קאוסטי-מה לעת ערב

שליחה על ידי אמא* » 11 מאי 2013, 22:08

צוויל, תמיד אפשר לסמוך עליך שיהיה לך כוח להתווכח עם אנשים יראי שמיים.
לרובנו זה נראה סיזיפי מדי...
פתאום חשבתי שיש מצב שאתה נהנה מזה...

אה, טוב, זה לא קשור ליראי שמיים, אין לי שום אנטי ליראת שמיים.
הציטוט של ידידיה היה עבור התוכן בלבד. הפסקנות שאוטמת כמו סיליקון משפופרת כל ספקנות מאפשרת.

אם לא הייתי נהנה כלום הייתי עושה את זה?? אם זה נראה הירואי זה רק בשביל הרושם.

צוויל

שליחה על ידי אמא* » 11 מאי 2013, 23:20

אם זה נראה הירואי זה רק בשביל הרושם.

יש לפעמים תחושה של איזה צורך למלא שליחות של "להראות את האור" לאנשים. לי לפחות. ובמקרים כאלה אני נמנעת כי ברור לי שיש מחלוקת כל כך בסיסית ועמוקה בינינו, ששום דבר שאני אגיד לא ישנה שום דבר.

צוויל, תמיד אפשר לסמוך עליך שיהיה לך כוח להתווכח עם אנשים יראי שמיים
איפה ויכוח עם איש ירא שמיים ? אני לא התרשמתי שהכותב לפני צוויל הוא דווקא ירא שמיים ?
סלידה מבגידות זה מראה על יראת שמיים ? חילוניים תומכים בבגידות ?
לא הבנתי

יש לפעמים תחושה של איזה צורך למלא שליחות של "להראות את האור" לאנשים. לי לפחות. ובמקרים כאלה אני נמנעת כי ברור לי שיש מחלוקת כל כך בסיסית ועמוקה בינינו, ששום דבר שאני אגיד לא ישנה שום דבר.
גם את זה לא הבנתי, איך זה קשור לבגידות ? אני חושבת שיש הרבה חילוניים שסולדים מבגידות, דווקא זה הנושא שקשה לך להתווכח עליו ?

_תודה פלוני על הסיכום המתומצת של הדף, באמת, כעת אני כבר לא מבין מה כל הדיש המתיש פה עם דילמות ושטויות אחרות.
צריך פשוט מישהו עם דעה מוצקה._
אני משערת שכתבת זאת בציניות, לא אוהבת את הציניות והנימה הלא ידידותית כלפיי אדם שמן הסתם לא מכיר את האתר ובסך הכל הביע דעתו בעניין.
ציטטתי כי אפשר לקרא את זה ולהסכים עם זה גם בלי טיפת ציניות

אבישג,
אני מבין את הרתיעה מהציניות, אני עדיין לא שם. לעיתים אני מצליח להתעלם, כמו שכתבה אמא , ולעיתים - לא.
אבל תודה על התזכורת, אני מסכים שיש בציניות יסוד חומצי.
אולי זה, בעצם, הדרך לגעת באופן לא ישיר ופשוט במשהו כואב .
כמו בדף הזה, שכותרתו, חוץ מ"בגידה" מכילה גם את ה"יסורים". הפלוני לא מכיר את האתר? עכשיו מה? לחזור בשבילו על תוכן הדף אבל במילים קצרות ולאט?
כניראה שהוא לא טיפש, פשוט לא אכפת לו.
ממך, ממני, מפותחת הדף, גם לא מאופי האתר. יהיה קל לו יותר בYנפט בטוקבקים, שם באמת לא משנה מי כותב ומה.
ככה אני מרגיש, אף שאני באמת מסכים איתך שעבורי הציניות אינה מועילה.

צוויל

שליחה על ידי מצ'רה* » 13 מאי 2013, 09:38

תודה על התזכורת, אני מסכים שיש בציניות יסוד חומצי.
צוויליך
אולי אתה מסכים להעתיק את משפט המופת הזה לדף אחר כדי שאוכל לגריין אותו? (למרות שאני לא מצייתת כל כך להוראות של דף הגריינים, יש לי גבולות)

שליחה על ידי קוראת* » 13 מאי 2013, 13:25

אולי זה, בעצם, הדרך לגעת באופן לא ישיר ופשוט במשהו כואב .

_צוויליך
אולי אתה מסכים להעתיק את משפט המופת הזה לדף אחר כדי שאוכל לגריין אותו?_
(למה אי אפשר לגריין מכאן?)

שלום לכולם, אני חדשה כאן, הגעתי לדף כי חיפשתי תשובות ליסורי הבגידה שלי, ומענה לכאב שאני חווה בימים אלו.
אני מחפשת את "בובה". נורא הייתי רוצה ליצור איתה קשר, בטח הייתה יכולה להקשיב לי ממרחק השנים ולתת פרספקטיבה, אני צריכה לדבר עם מישהו. לדבר, לא לכתוב. אני כל כך לבד והעצב שלי תהומי ואני כבר מאבדת את זה.
אני בקשר זוגי 5 שנים, חיים כמו נשואים, הכל משותף אין ילדים (לא יכולים כרגע להינשא אבל זה לא שייך לסיפור). הייתה / יש לנו אהבה גדולה, עם הרבה וויתורים והקרבות כדי להיות ביחד, והוא פרטנר מדהים ובונה ומקשיב ומלמד וסבלני והכל.
הכל התחיל בקיץ האחרון, התחלתי לעבוד במקום חדש, ובלי להאריך יותר מידי את הסיפור, התחיל רומן ביני לבין אחד העובדים שמבוגר ממני (נשוי +3) נקרא לו מגנט לצורך הסיפור. זה התחיל ממשיכה פיזית חזקה אבל מהר מאוד הפך לאהבה. מה שהיה שונה אצלי מכל התגובות שראיתי כאן בדף, זה שהאמנתי שאני אוהבת את שניהם במקביל. אני עדיין מאמינה בזה. הרגשתי שיש בי מקום להכיל את 2 האהבות האלו, ולהעניק לשניהם, עם גבולות ברורים והפרדות שיזמתי בין זמן עבודה לזמן בית וכו'.
עם התעמקות הרומן, התחלתי להתבלבל והרגשתי רע עם בן זוגי בבית, אבל עדיין היה לי ברור שאני לא מעוניינת בחיים משותפים עם מגנט, ושזו לא אהבה מהסוג שמוביל למגורים משותפים ולילדים וכל זה. ועדיין ראיתי את העתיד עם בן זוגי.
אצלו זה היה יותר קשה, הוא לא הצליח להפריד, והיה אבוד ומבולבל, אני לא חושבת שהוא אהב את אשתו באותה תקופה, אבל הבית והילדים היו תמיד בראשו כשהיה איתי וזה היה ברור ומובן לשנינו שלא מפרקים את מה שבנינו בבית בשביל זה. אבל התקרבנו יותר ויותר, ואני חזרתי הביתה מתוסכלת כי התחלתי לראות את הדברים שהיו חסרים לי. למרות שעכשיו כשאני חופרת בזה, ידעתי שחסרו לי גם לפני הרומן.
אחרי תקופה של קצת פחות מחודשיים (שהיו אינטנסיביים ביותר עם מגנט ואפשר לומר שבתקופה הזו שכבנו הרבה יותר פעמים מששכבתי עם בן זוגי) אשתו גילתה. היא קראה כמה הודעות בטלפון שלו, ומשם התחיל הסיוט המתמשך שאני עוברת. בהתחלה הוא רק כתב לי- אשתי קראה כמה הודעות בטלפון, אנא אל תצרי קשר. ואני, המומה, לא יודעת מה קורה, ויושבת ומחכה למידע נוסף. לא יודעת אם היא תגיע לבן זוגי ותספר לו, לא יודעת מה הוא מתכנן לומר לה, לא יודעת כלום ואסור לי ליצור קשר. הוא התקשר מתישהו, ואמר לי את הסיפור שעליו הוא הודה, רק סיפר לה שהיו כמה גיפופים ושלא שכבנו ושפיתיתי אותו ושזה היה רק שבועיים וזהו. עדיין אני כלואה, במתח, ואסור לי ליצור קשר, ואני לא יודעת בנתיים מה קורה, והזמן עובר ואני רק מחכה לעדכון. אחרי יומיים מגיע מייל שאומר שהוא סיפר לה הכל כולל הכל, על הסקס, על מה שהרגיש, עלי, ושהוא רוצה להפסיק עם השקרים בחייו ולבנות איתה חיי אמת.
מאז, נגזר עלי ניתוק מוחלט. ובפעמים האחדות שלא התאפקתי ושלחתי איזו הודעה או אימייל עם הכאב שאני עוברת וכמה קשה לי, קיבלתי את אותה תגובה קרה ומחושבת של "אני רוצה לתקן את מה שהרוס עם אשתי, אני לא רוצה יותר להסתיר, אודה לך אם תעזרי לי בזה". והמסר הכללי תמיד היה- את הפכת לגורם מפריע.
עבר עלי חודש סיוטי , שבו נפרדתי מבן זוגי וחזרתי אחרי שבועיים, שבו כמובן עזבתי את מקום העבודה כי זה היה בלתי נסבל לראות אותו, או אפילו להישיר מבט. חודש שבו לא תפקדתי, הייתי בדיכאון, היו לי הרבה שאלות, חזרתי שוב ושוב וקראתי את כל ההתכתבויות שלנו, את כל המיילים, את השירים שהקדיש לי ושכתב, והתערערתי ממש. הרגשתי אובדנית וכתבתי לו הרבה מכתבים ושירים שלעולם הוא לא יראה. לא ידעתי ואני עדיין לא יודעת איך להתמודד, אני מתעוררת בכל בוקר ודמותו עולה מולי, ואני פורצת בבכי, ובן זוגי לא מבין, ומחבק. אני כל כך לבד, וכל פעם מוצאת את עצמי כמעט מספרת לבן זוגי ואז עוצרת. אנחנו מדברים על עתיד משותף וילדים ואני רק מרגישה רע, ואיך אני יכולה לבנות איתו משהו עכשיו עם הדבר הזה בראש, ומצד שני אני לא מסוגלת לפגוע בו כך, ומה הוא אשם, ובאיזשהו מקום נראה לי שהוא לא היה רוצה לדעת. אני כבר אבודה ממש ורק הייתי רוצה לשמוע מהפורום אם יש מישהי עם מקרה דומה, שלא סיפרה, והצליחה לנעול את זה במגירה קטנה בלב, ולהמשיך הלאה.

הי פרפר,

אני, עברתי קצת יותר ממה שסיפרת עם משפחה וילדים, אהבה, תסכול.
אצלי זה נמשך שנים עם בלאגן נורא שנוצר בסופו של דבר.
20 שעות שיחה פסיכולוגיות, חברים קרובים, לי עזרו להתמודד, וכמו שאמרת נשאר במגירה קטנה בלב.
עדיין, אני משווה את זה לגמילה מסמים, כי התאהבות זה התמכרות לכל דבר, אז כמו גמול, כל יום הוא התמודדות..

בהצלחה פרפר

שוב אני, לפרפר

אני אתן לך כמה טיפים שינסו להקל עליך.
קודם כל הבשורה הרעה היא שאת בתחילת שלב שיש בו המון כאב, תסכול, בלבול, נפש מיוסרת.
הקלה תבוא עם הזמן, כמה חודשים, בזמן הזה קחי חברה שתהיה לך אוזן קשבת, אולי אפילו טיפול פסיכולוגי לפירוק הכאב.
תעשי לך רשימה של דברים טובים שתקבלי אם הקשר יתחדש, ובמקביל תעשי רשימה של דברים רעים שעתידים להתרחש, והם אכן יתרחשו.
בן זוגך יתפוס אותך בסופו של דבר,
את לא באמת שלמה במצב הזה, כי את חיה בפנטזיה.
הבחור שניהלת רומן איתו, לא שונה מאף גבר אחר באותה סיטואציה, גבר שמנהל רומן הופך לרגיש, לבעל אינטילגציה ריגשית גבוהה, וזה כולל כתיבת שירים ורומנטיקה.

הבשורה היותר טובה היא צרת רבים, לכל אחד היה ויהיה איזה ניצוץ שיחפש את הריגוש בשבירת השיגרה והשעמום, את לא לבד.
וגם.. את תעברי את זה בסופו של דבר!
עכשיו את חלשה ואין מזור אפילו ביום שלמחרת.. אבל בעוד חודש חודשיים תהיה הקלה, בעוד ארבעה חודשים תהיי יותר חופשיה.

אל תייסרי את עצמך בלהסתכל במיילים שכתב, תצברי אומץ ומחקי אותם! אם את לא יכולה אז רק תגידי לעצמך שאת לא נכנסת לראות אותם.
כל הסתכלות כזאת משלה אותך.
כל מחשבה לפני שאת מסתכלת בטענה שזה יקל עליך מוטעת, לאחר מכן תסבלי יותר.

את לא חייבת "לעבוד" על עצמך שאת כבר לא אוהבת אותו, את כן. האהבה הזאת, תני לה לחיות בתוכך מבלי להילחם בה, את תלמדי את עצמך לעשות את זה.

ושוב, בהצלחה לך

פרפר שלום
נסי לחשוב במי בגדת?
בך, בחבר, באמונה שלך, באמון שלו בך?

שאלה קצרה ולכאורה מאד מאד פשוטה אבל יכולה להוביל לפתרון מעניין

פלוני אלמוני- תודה על התגובה, ראיתי את זה מאוחר מידי ואני כל כך מצטערת על זה., הייתי במצוקה ובמקום כל כך נמוך שרק רציתי כבר להתנקות, ובהתפרצות מטורפת בשבוע שעבר, סיפרתי לבן זוגי הכל. הוא לקח את זה מאוד קשה. הקיא 3 פעמים ושבר 2 חלונות בבית. ביקש ממני לעזוב את הבית, לא הסכמתי ומיד אמרתי שסיפרתי לו כי אני רוצה לבנות איתו עתיד אמיתי ולא יכולתי כבר עם השקר. לא עזבתי אותו במשך יומיים ואמרתי שוב ושוב שנילחם על זה ושנמצא דרך לבנות איתי הכל מחדש, עד שאחרי יומיים הוא לא יכול היה יותר להיות במחיצתי וביקש שאעזוב. יצאתי מהבית לחברה ל4 ימים ולילות, דבר שמעולם לא קרה, וכמובן שהכל בדיסקרטיות גמורה ובהעמדת פנים לכל שאר העולם (הורים חברים וכו') שהכל בסדר וכרגיל. 4 ימים קשים מאוד, בהם ניסיתי לקבל טיפול וישבתי אצלה במשך שעה וסיפרתי הכל, אבל בפגישה הבאה כבר הרגשתי שאין לה תשובות בשבילי ושהקול שלה רך מידי ומבין מידי ומעצבן מידי ועזבתי באמצע. אני עסוקה רק בו, רק שיסלח לי. זה חדש לי ולו הכוחות האלו שאני משדרת, עד עכשיו הוא היה החזק מבינינו. אבל זה מדבר אליו, ואני יודעת שהוא בוחן אותי אם זאת עוד אחת מהקפריזות שלי או שיהיה לי כוח וסבלנות לאורך זמן. אני מכריחה את עצמי לעמוד במבחן הזה. זו הייתה חוויה מאוד קשה לראות כמה כאב וצער אני גורמת לו. וגם באופן אוטומטי זה עזר לי להתמודד עם הכאב השני כי פשוט הכל קיבל פרספקטיבה של מה הכי חשוב עכשיו ולא נשאר מקום לכאוב את העבר. ובאמת מחקתי את כל המיילים, את השירים, את הזכרונות שלי. לא נשאר כלום.
אני עדיין אוהבת את שניהם, ולא משקרת לעצמי. אבל לעולם לא אדבר על זה יותר עם בן זוגי. בהתחלה הוא שאל הרבה פרטים דווקא על הסקס איתו, מה עשינו בדיוק, כמה פעמים, האם אמרתי שאני אוהבת, האם הוא אמר, וכל תשובה שלי היא עוד סכין בלב שלו. ניסיתי להקטין את המימדים של הסיפור אבל מרגע שהחלטתי לספר את האמת לא יכולתי לשקר עוד.
לפעמים אני מרגישה שלא באמת הבנתי מה עשיתי עדיין, אני עדיין מרגישה שמשהו דפוק אצלי עם האהבה המקבילה הזו, ועדיין הייתי רוצה לחיות בעולם אחר שבו זה היה אפשרי ומקובל.

מחשבה פשוטה- אני חושבת שבגדתי יותר מהכל באמון שלו בי. הוא חוזר ואומר כל השבוע הזה שהדבר שהכי אהב בי זה האבסולוטיות שלי, שאהבתי אותו אהבה טוטאלית, שפחדתי פחד מוות מבגידות עד כדי כך שלעיתים שהיינו רואים סרט ופתאום החל רומן בסרט הייתי מפסיקה לראות. ולכן הוא אומר שהוא לא מכיר אותי יותר ולא יכול להבין אותי יותר. האמת היא שגם אני לא מבינה אותי.

ראשית, דברים קורים. אדם יכול לנהוג ברכב שנים רבות ללא דו"ח או תאונה וברגע של היסח הדעת הוא יכול להרוג אדם.
גם קיום יחסי מין עם אדם שאינו השותף הרשמי שלך הוא דבר שקורה קרה ויקרה. כאלו אנחנו.

לגבי המקרה הספציפי, אני רואה הפרדה בינך ובינו.

לגביו, אני לא חושב שבגדת באמון שלו
הוא היה זה שהחליט לתת בך אמון.
הוא זה שהחליט עכשיו לא לתת בך אמון יותר.
הוא זה שהחליט שארוע כזה הוא סיבה להפסקת האמון.
יכול להיות שזו טעות (עדיין טעות שלו) שנתן בך אמון
אבל מנגד זה הסיכון המובנה כל כך בכל החלטה לתת אמון.
הרי אין משמעות למתן אמון אם ממילא זה לא יכול לקרות.
חשוב לציין שהוא גם לא יכול לסלוח לך
ההחלטה לתת בך אמון היית שלו.
אינך זקוקה לסליחתו.
לך אין נגיעה ואין יד בהחלטה שלו.

לגביך, להבנתי
הגוף שלך והנפש שלך הם שלך
מותר לך לעשות בהם מה שאת רוצה
מותר לך לאהוב את מי שאת רוצה ולקיים יחסים עם מי שאת רוצה.
את עשית את מה שהרגשת שאת צריכה לעשות (ולהבנתי את מה שאת צריכה לעשות).
את גם חשבת שתוכלי לאהוב שניים.
המציאות הוכיחה לך שאת טועה....

הפתרון, לייסורי הנפש הוא ראשית להבין שמה שקרה קרה.
אין לך שליטה על מה יחליט החבר שלך ומה יחליט הגבר שאיתו קיימת את מערכת היחסים השניה.
השאלה היא מה את רוצה שיקרה במצב הזה?

הי פרפר,
היית בסערת רגשות ולא יכולת לעצור את הפרץ, לספר לחבר שלך אולי היה צריך להעשות בדרך פחות כואבת, להמעיט במה שהיה.
אני לא מכיר את חבר שלך, אבל אם הוא יחכה מספיק זמן והוא מספיק אינטלגנטי אתם אפילו יכולים להרוויח מזה, אפשר לצאת מזה מחוזקים.
לגבי זה שהיית רוצה לחיות במקום שאפשר להיות עם שני בחורים במקביל, תאמיני שלי שלא היית רוצה שבעלך יחיה עם עוד אישה, מריבה איתך וישר הוא בזרועותיה.
הנורמות החברתיות התפתחו כך שזוגיות ומשפחה, אם אתה בוחר בה, אין מקום לזעזועים.
וכאן אני יכול להגיד שאם אחרי תקופה כשתכירי את עצמך אחרי מה שקרה, תוכלי לבחור לחיות אחרת.
רומן מחוץ לנישואים זהו הרס עצמי ובעיקר שלך!

ד"א זה גם הזמן לבוא לחבר שלך בטענות על דברים שלא היו בסדר, הוא ואת לוקחים על עצמכם שינוי כלשהו שישפר את הזוגיות, והוא לא עושה לך טובה.
המצב שנקלעת אליו קשור גם אליו, את לא מאשימה אותו אבל תעמדי על זה שלא יטיל את כל האשמה עליך.

לגבי מחשבה פשוטה, הגישה שלה לחיים מתאימה לאחוז קטן של אנשים, לפחות ממה שאני מכיר, הכל תלוי במי הוא חבר שלך.

כל הכבוד על מחיקת המיילים, כל שבוע שעובר המצב ישתפר, יהיו עוד נפילות וגעגועים, את בתהליך של גמילה.

תודה לכולכם. כרגע אנחנו פרודים, והוא לא יכול לסלוח לי ולא יכול להפסיק לחשוב ולדמיין מה עשיתי, מה גם שהוא שיתף 2 חברים קרובים שלו, ולי היה מאוד קשה עם זה, כי אני מכירה אותם, וכי כביכול עכשיו הם יודעים עלי משהו שישאר אצלם בזיכרון לתמיד,כמו שאני הייתי זוכרת סיפור כזה. אני מרגישה שזה שהוא סיפר נתן ממשות נוספת לסיפור. אני לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלמטפלת מעצבנת שהבינה אותי יותר מידי. אני מרגישה שזה שהוא סיפר זה באמת קורה, ועכשיו אי אפשר להמשיך.
אני חושבת על מגנט פחות מאז שסיפרתי, אבל עדיין מתגעגעת לפעמים, ובמקביל עדיין נלחמת על בן זוגי במיילים שכבר מתחילים לחזור על עצמם כי כמה פעמים אפשר לומר שאני מצטערת
פלוני אלמוני, ההקבלה לגמילה מסמים מתאימה לי בדיוק. וזה לא רק מנטאלי, הכאב הוא גם פיזי, הגוף שלי צריך את החיבוק שלו, אני מחפשת אותו בין אנשים ברחובות, למרות שאין שום סיכוי שיהיה שם.
חשבתי הרבה על המשפט שלך על הנורמות החברתיות, ומצאתי שזה מפחיד אותי. אני לא יודעת אם אני מתאימה לתבנית הזו. ולא בטוח שאכפת לי אם הוא ילך אחרי ריב לזרועות מנחמות אחרות.
ויחד עם זאת אני אוהבת אותו אהבה גדולה, וחמלה וכבוד וגעגוע ותשוקה וכל מה שיש בין אוהבים
מי אמר שכולנו מונוגמיים?
המטפלת שישבתי אצלה דווקא מיד הבינה שאפשר לאהוב במקביל, כי יש לה ילדים והיא נתנה את הדוגמא הזו.
לא הבנתי מהסיפור שלך, האם סיפרת בסוף או לא? האם אתה חושב שעשיתי טעות שסיפרתי? כי אני מתחילה להאמין
שכן

מה שאת מתארת אינם יסורי בגידה.
את היית רוצה שהוא יסלח לך והוא לא רוצה
כלומר, מה שמייסר אותך זה שהוא לא מתנהג כפי שאת היית רוצה.

זכותו להתנהג איך שהוא רוצה ממש כמו שזכותך להתנהג איך שאת רוצה.

פרפר, הפיצוף היה בלתי נמנע, הוא כבר זיהה בבקרים שאת לא איתו.
לגבי זה שיכולת לאהוב את שניהם יחד, תרשי לי להטיל ספק במצב מתמשך.
וגם אם כן, לבן הזוג שלך זה לא היה מתאים, וגם הזמן היה משנה את כל מה שאת חשבת בתחילת הקשר.
עם הזמן עם המאהב הייתם מחדדים את מה לא טוב לכם ומוצאים צידוקים למה שאתם עושים, מה שהיה מרחיק אותך מבן זוגך.
ההחלטה שלא מפרקים את מה שקיים ורק נהנים מהחיים לא מחזיקה, אופי האדם הוא לרצות עוד עוד, ופתאום לא יכולים להיפרד, ולמחרת רוצים עוד.
המטפלת שדיברה על ילדיה, למרות שגם באהבה אליהם יש יותר מועדפים, זאת אהבה אחרת, אהבה ללא תנאי שונה מאהבה רומנטית.
אני לא בא אליך בטענות, ממש לא, מי כמוני מבין מה שאת עוברת, המקרה שלך הוא קדימון לשלי.
לגביי אני לא יכול לפרט יותר מידי פה.
אני לא סיפרתי, החיים סיפרו במקומי.
אם טעית שסיפרת? אני חושב שכן
אני חושב שיש דרגות של כאב כשתופסים בן זוג בוגד,
רמזים, מכתבים.
לשמוע ווידוא ותיאור מבן הזוג.
לראות בעיניים שזה לדעתי הכי גרוע והמקרה שאי אפשר לצאת ממנו.
אבל כבר סיפרת, אז מה שנותר זה לגמד את זה, לך אין תשובות יותר טובות ללמה זה קרה, הצטערת ואת לא מוכנה להיות בקשר שאת כל הזמן צריכה להצטער.
חבר שלך, הפרוד, אם ירצה ותרצי לחזור יצטרך להחליט שהוא שם את זה מאחור.
מה את אומרת על טיפול זוגי?

פלוני אלמוני- אתה עוזר לי מאוד. תודה על החדות והדיוק. כנראה שאתה צודק בכל מה שאתה כותב. כנראה שהנסיון והמציאות חזקים מהפנטזיה ומהתאוריות התלושות שלי על עולם של אהבה חופשית.
מחשבה פשוטה- למה אתה מתכוון במילים "זכותו להתנהג איך שהוא רוצה ממש כמו שזכותך להתנהג איך שאת רוצה.", גם בתגובתך הקודמת רשמת לי באותו סגנון שזכותי לעשות עם גופי ונפשי כרצוני. אני לא מבינה או קשה לי להסכים אם האמירות האלו, זה כביכול אמירה אמיצה, אך עבורי היא ריקה. הרי האנשים שסביבנו נוגעים בנו כל הזמן, אנחנו לא חיים בבועה מנותקת, הרי אם הייתה אפשרות שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ובו בעת אף אחד לא יפגע מכך זה היה פנסטי אך זוהי לא המציאות בעולמנו, נא הסבר.

אני יוצא נגד הגישה שהמעשה שעשית הוא בגידה.
אני לא רוצה לשפוט לא אותך לא את החבר שנפגע ולא את הגבר איתו הייתה לך מערכת יחסים מקבילה.

אני רק טוען שהמונח בגידה אינו מתאר את מה שקרה בינכם.

הגוף שלך הוא הגוף שלך. את יכולה לקיים יחסי מין עם מי שאת רוצה.
את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד חוץ מלעצמך
זה שיש לך חבר לא אומר שאת בבעלותו. את מחליטה בכל נקודה מה את רוצה.
ההחלטה שלך להיות בקשר עם אותו אדם הייתה החלטה שקבלת בדיעה צלולה
גם עכשיו, כשמתברר המחיר של ההחלטה, עדיין את חושבת שזו הייתה החלטה נכונה.
מה שקשה לך הוא התגובה של החבר שלך.
את היית רוצה שהוא יגיב אחרת...
היית רוצה שהוא יראה את העולם דרך משקפי האהבה החופשית והוא החליט שלא.

החבר שלך החליט שהוא רוצה להיות חבר שלך
הוא החליט שהוא רוצה לתת בך אמון
הוא הגיע למסקנה שאת הפרת את האמון שהוא נתן בך
הוא החליט לסיים איתך את הקשר. גם הוא בעצם היה רוצה שתגיבי אחרת
שתפעלי נגד הקול הפנימי שלאורו הלכת.

בקיצור, לך ולחבר לשעבר שלך יש בעיה רק אם האופן בו השני הגיב...
את פעלת לפי הבנתך אבל זה לא היה מקובל על בן הזוג שלך
הוא פעל לפי הבנתו אבל זה לא מקובל עליך
כל אחד מכם צריך לקבל את החלטת השני ולהפוך אותה מארוע מצער לארוע שמפתח ומקדם.

גם האמירה שאת בגדת בו היא ריקה מתוכן באותה מידה.
זה פשוט שם שמקובל לתת אותו למצב בו את נמצאת למרות שיכול להיות שזה אקט מדהים של נאמנות שלך כלפי עצמך.
זה מונח שמציג את החבר כמסכן שנתן אמון באישה לא ראויה ומציג אותך כלא נאמנה וכלא ישרה.
אולי דוקא המהלך שלך מעיד כן על יושר ונאמנות גבוהה לעצמך
אולי דוקא להשאר עם החבר שלך, להתחתן איתו וללדת ילדים איתו זו בגידה.

פרפר שלום

קראתי את השתלשלות העניינים וכשרציתי להגיב הצהוב היה "ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד"
ואכן, נפלאות הן דרכי המחשב, זה בדיוק העניין. עשית מעשה ונראה לי שאת לא עומדת מאחריו. את לא לוקחת אחריות עליו.
בין היתר, כי את מצפה שהחבר שהיה לך פשוט יסלח לך אבל הוא לא יכול לסלוח כי את צריכה לסלוח לעצמך.
לא כי עשית מעשה נורא. הוא פשוט לא יכול לסלוח לך על מה שאת עשית לעצמך - רק את.

כדי להתגבר על הייסורים, אני מציעה לך לחשוב איזה דברים טובים קרו בעקבות מה שקרה.
למשל:
אני חושבת שעכשיו את שוב נמצאת בנקודה שאת יכולה לבחור מה את רוצה שיקרה לך בחיים שלך.
אולי את צריכה להיות בקשר זוגי עם גבר שמוכן למערכת יחסים כזו שבה את והוא יכולים לנהל במקביל מערכת יחסים נוספת.
ודבר טוב נוסף שקרה הוא שהחבר שלך יצא ממערכת יחסים שכנראה לא התאימה לו. אם את באמת אוהבת אותו את צריכה לשמוח בשבילו

הי אהבה פשוטה, אני שמחה לקבל תגובה נשית קודם כל, זאת הראשונה..
איך אני יכולה לסלוח לעצמי אם בתוך תוכי אני לא מרגישה שעשיתי משהו רע? זה מה שאני מחפשת עכשיו, להרגיש את הרע. אני מרגישה את הרע כשאני מולו, כשאני רואה כמה הכאבתי לו, כמה לקחתי ממנו את המוטיבציה להכל, אבל ביני לבין עצמי, אני לא באמת מבקשת ממני סליחה, ולא באמת מצטערת, זה הכי כנה ועמוק, כמו שמחשבה פשוטה כתב לי, הייתי נאמנה לעצמי, ואני לא יודעת מה שוקל יותר.
אז כן, אני רוצה שהוא יסלח לי, מה הבעיה בזה? לא בשביל להרגיש יותר טוב, בשבילו, כדי שהוא יחזור לעצמו.
זה מצחיק כי אצלי "הצהוב" עכשיו אומר: "האדם מתחלף- הדעה לא".....
כרגע אנחנו עוד לא "לשעבר", אני בבית, ישנה איתו, מבשלת, מנקה, לא מדברת יותר מידי, מחבקת לפעמים כשהוא נותן לי. אני באמת אוהבת אותו. ואני רק צריכה כוחות לשאת בחרא שאני מקבלת ממנו בתמורה עכשיו, כי מגיע לי וכי אני מבינה שהוא לא צריך כרגע להתאמץ בשום דרך.
כתבת שאת מציעה לי לחשוב איזה דברים טובים קרו בעקבות מה שקרה. גם הוא שאל אותי את זה. הוא שאל אותי- מה הרוווחת?
אמרתי לו שאם נעבור את זה, אז נהיה הכי חזקים בעולם. והוא ענה לי שלעולם הוא לא יוכל לראות אותי כמו בעבר.
אז קשה לי כרגע לראות איזה דברים טובים קרו לי. כמו שהמטפלת אמרה לי בפגישה הראשונה והיחידה, שבעצם חוויתי 2 אובדנים. ואני מתאבלת על שניהם. וזה כואב יותר מכפול. ומבלבל מאוד כשאני בוכה, אני שואלת את עצמי על מי אני באמת בוכה. זה מעורפל.
במשך היום אני מצליחה לחשוב פחות ופחות על הגבר השני, אבל זה רוקח שם במוח ומגיע בצורת חלומות נוראיים.
פלוני אלמוני כתב שאחרי 4 חודשים ארגיש יותר טוב. אני מחכה להגיע לשם, כי בנתיים אין לי כוחות לכלום

איך אני יכולה לסלוח לעצמי אם בתוך תוכי אני לא מרגישה שעשיתי משהו רע? זה מה שאני מחפשת עכשיו, להרגיש את הרע.
עצתי, למה לחפש את הרע. אולי לא עשית רע. זה שיש אנשים שחושבים ככה, כולל החבר שלך לא אומר שזה אכן כך.
מה שלא ברור לי הוא, אם לא עשית רע למה את צריכה לבקש סליחה. הרי כל הבעיה של החבר שלך היא עם עצמו
אני מאד מאד מבינה אותו ואת הפגיעה שלו כי הוא בטח בך והתאכזב אבל כמו שכתב מחשבה פשוטה מי שנותן אמון חייב לקחת בחשבון אכזבה - לתת אמון במשהו שלא יפתיע לעולם זו לא חכמה.

ואולי אצל גברים זה משהו יותר קמאי. יכול להיות שהם מרגישים בעלות על האישה.
יכול להיות שזה קשור לכך שגבר רוצה להיות בטוח שהוא מפרנס ומגדל את הילד שלו...
לא יודעת....
למה את רוצה להמשיך את הקשר. נראה לי שנורא נורא כואב לו
נראה לי שלחברה שלו יהיה קשה מאד לקבל אותך אחרי מה שקרה....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי פרפר, מה שלומך ? אשמח לדעת כיצד את מרגישה ומה מצבך היום

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, קראתי את הבלוג כבר לפני זמן מה לפני הפרידה מבעלי לטובת אחר. אני רוצה לשאול את בובה, באם היא עדיין קוראת- שאלה אמיתית וכנה: האם את לא חושבת על העבר? על מה היה קורה אם...? האם מראש אהבת אהבה אמיתית ולששת בו עוד מההתחלה? אצלי לא היה כך הדבר, התגלגלנו לזוגיות מתקופת הצבא שנמשכה כשש שנים ואז התחתנו. לאחר כשנתיים של נישואין, במהלכן ובמהלך כל תקופת הזוגיות הרגשתי שאני נמצאת במערכת יחסים לא מספקת, אבל לא העזתי לומר בקול או לחשוב אפילו על דבר כזה. הוא מים ואני אש, הוא מכבה את התזזיתיות ויצר ההרפתקנות שבי. אנחנו פשוט אנשים מאוד שטנים עם רצונות שונים. אפילו ברמה האינטימית- הוא מעדיף את הסקס כמשהו מאוד עדין, עם נרות ומוסיקה- אוהב להפוך את זה לטקס. אותי זה מביך, כך גיליתי. אני אוהבת את זה יצרי וספונטני, בלי תכנונים, בלי נרות וחיפוש שירים. פשוט לעשות את זה כשרוצים ולא להתקשט יותר מדי כי זה פשוט מאבד את האפקט. אחרי טראומה קשה- איבדתי את אימי, יקירתי, בצורה טראומטית ובעודה רק בת חמישים, ולא הספיקה להגשים חלומות, אף את הפשוטים ביותר. הבנתי שהחיים באצת מאוד קצרים, וארצה מישהו שירים אותי ולא ידרדר, שיצא איתי לחוויות ולא כאלו שקשורות רק בספה בבית. מי יודע אולי אני בכלל חיה בסרט שקיים דבר כזה... תקראו לי אופטימית מדי או נאיבית, אבל יש לי מושג לגבי איך אני רוצה שייראו חיי ואני במרדף להשגת החיים המושלמים- בשבילי. פרפר- משתמע מדברייך שלא היית מרוצה מהזוגיות עם החבר, לא שעשקתם על אותו גל, אולי מראש לא הייתם מטובים כמו במקרה שלי, ולכן ראי זאת כהזדמנות לחפש זוגיות מתאימה יותר עם אדם שמספק לך ולו רק להתחלת הקשר (תמיד אומרים שההתחלה מסעירה- אצלי זה לא היה כך בכלל, התחלנו ממקום נמוך ברמת האהבה והתשוקה ומה לעשות עם הזמן זה אף יורד). חפשי קשר שיתחיל גבוה בסולם וכך כשהשגרה תאפוף אתכם, ולצערנו השגרה המעצבנת הזו תמיד מופיעה, ולא בהזמנה- תרדו למקום גבוה ויציב מספיק כדי ליישם זוגיות אוהבת לטווח ארוך. מאחלת הצלחה לכולנו במסע החיים המוטרף הזה. אל תשכחו לחיות את הרגע ולהנות. לכו לישון עם אדם אהוב ואוהב וקיומו איתו- העריכו כל רגע עם מושא אהבתכם. בעלי לשעבר לא היה כזה, לצערי, וזה גורם לי היום להבין עד כמה זה היה חסר לי. זכרי שחיים פעם אחת ובכלל לא בטוח שנהיה פה מחר לכתוב על זה. לא שווה להעביר חיים עם אדם שלא אוהבים רק בגלל שגרה או ילדים, כבודם במקומם מונח. להתראות!

יו אונלי,
לא זוכר אף מלה ממה שכתבת אבל הריצה היתה נהדרת.
קחי אוויר.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צפריר- לא הבנתי מה רצית לומר. אשמח אם תביע את עצמך באופן מובן הפעם... תודה לך

מה שנאמר זה שכתיבתך לא משאירה אוויר לנשימה.
את רצה, כתיבתך רצה, לכן מה שמתקבל (אצלי - רק אצלי) זה הקשבה לנשימותייך כשאת רצה ולא למילותייך.

זה הכל.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה לתרום לכם הקוראים את המעט שלמדתי על בשרי, ואני חושב שזה אחד השרשורים המחכימים שראיתי בנושא זוגיות...
עדיף תמיד ללמוד מנסיון של אחרים,
זה יחסוך לכם כמה שנות כאב....
אני חוויתי את כל הדרך של רבים מהמתלבטים בייסורי הבגידה, כמעט כולם מתבוננים, קוראים,וממשיכים להסתפק ולא כותבים כאן .
ובעיקר לטובת אלו שברקע, אלו הלא נראים, אני רוצה לשתף סיפור על אהבה חד פעמית ונדירה והכאב שבצידה
אני נשוי ויש לנו 2 בנות מהממות ,
אני חי חיי נישואין שיש לרבים מאיתנו
העבודה כמנהל בחברה גדולה תופסת חלק גדול מחיי,
והנסיעות לחול מהעבודה גם הם לא תרמו לי לחיי הנישואין...
חיי הנישואין שלי הם רגילים,
הם לא מרגשים, ולא מסעירים,ואני אדם עם רגישות שמחפש את העומק והחיבור המושלם,
מחפש חיי אהבה ואושר , חיים עם חיבור אמיתי שנראה מבחוץ כתלותי וילדותי
את זה בדיוק אני מחפש,
את הרגע הזה שהעולם לא מעניין, ורק הלב של הבת זוג שלי ושלי קיימים,
שהסקס הוא לא טכני אלא השלמה ושיא מדהים של חיבור של נפשות אוהבות ותואמות...
לא היה לי את זה בנישואין ולא חשובה הסיבה,
ניסיתי המון אבל הכל מרגיש לי טכני לגמרי...
עד שפגשתי אותה,
את האחת והיחידה שאהבתי בחיי
שאני כנראה יאהב אותה עד יום מותי
זאת שהגשמתי איתה חיים של אהבה שלא ראיתי מעולם מסביבי
זאת שאיתה חייתי את הרגעים הכי משמעותיים בחיי,
חלמתי לממש את הקשר הזה כי אני חי פעם אחת
וכמו שהיא אמרה תמיד החיים הם לא חזרה גנרלית לכלום...
ואז...
אז לאט לאט הבנתי שאני לא הגבר היחיד בחייה שאני נבגד לאורך שנים בקשר שהייתי נאמן לו כל כך,
(הייתי נשוי אך פרוד וחי איתה מאז שהתאהבתי בה)
קיבלתי את אותו יחס שנתתי לאם ילדי,
קיבלתי בגידות רבות מאוד...
אין לי מושג ממה זה נבע אצלה
היו לנו יחד חיים מושלמים והצד המיני היה מטורף בכל קנה מידה ,
אבל השביל של חייה עובר בדרך שאני לא מסוגל כנראה להכיל,
אני הייתי מתעורר עם סיוטים בלילה מחלומות של הבגידות שהיא בגדה בי...
הפכתי לאדם שבוכה מכל דבר קטן,
חוויתי על בשרי כאבי הנבגד ואני חייב לומר לכם שזה נורא מכל,
אולי זה נשמע חולני אבל תאמינו לי אני לא שופט אותה מסיבה אחת,
הסיבה היא שאני פשוט אהבתי ואוהב אותה איך שהיא, אוהב בלי תנאים ולכן המשכתי הרבה אחרי הבגידות האינסופיות...
ולצערי הם היו רבות מאוד ...
אני יודע שישנה בעיה עמוקה בקשר כזה, אבל גם היום אחרי זמן רב מאז שנפרדתי מאהובתי אני לא מפסיק להתגעגע ורוצה רק אותה,
אין יום שאני לא מתגעגע ואוהב...
אולי זה ישאר כך לנצח
אבל למרות הכל אני חזרתי הביתה,
הבנתי שגם בחלום הכי מושלם לעיתים יש כאב בלתי נסבל ובמקרה שלי אלו הבגידות הנוראיות שלה תוך כדי שהיא אוהבת אותי כל כך,
וכן,אני מבטיח לכל אחד ואחת מכם שזו האהבה הזאת שמוכנים למות למענה,
האהבה החד פעמית שלא נפגוש שוב לעולם...
זאת שמלהתבונן בעניים שלה הייתי נמס...
לא היא ולא אני נוכל למצוא שוב אהבה כזאת...
אבל היא עשתה את הבחירה שלה למעול באהבה שלנו,
אני בחרתי בסופו של תהליך לחזור הביתה למקום שתמיד היה שם בשבילי,
הייתי כל כך מלא בחוסרים ריגשיים שהייתי מרוכז בעצמי,
אני משתדל היום לחיות את הנורמליות,
לחיות את חיי הריאליים,
להינות מהצחוק של הבנות המאושרות שלא יודעות מה עבר על אבא כל השנים כשהן היו עדיין ממש קטנות ותמימות כל כך,
לקוות שאולי אזכה לחיים יותר שלמים,
יותר מרגשים, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שחזרתי לחייך,
חזרתי לחייך רק אחרי שחזרתי הביתה כי אני שוב נאמן לערכים שלי,
לכך שאין אדם בעולם שיאמין שאני גבר בוגד ובצדק כי זה דבר נורא שלא יכול להיות לו הצדקה ערכית,
חוויתי את זה וזה גהינום
וכנראה הגיע לי...
עד הרגע האחרון אהובתי רצתה חתונה והבטיחה שהיא היום שונה
אני מאמין לה כי אני אוהב אותה בכל ליבי,
אבל לא יכולתי יותר,
אני בחרתי בנאמנות למי שאני ,
בחרתי להנות בכל רגע מהחיים האמיתיים והטכנים כביכול..
כן החלומות המתוקים קיימים,
השירים ששמענו יחד וכל כך התרגשנו,
הריקוד שלנו בבית בלילה מחובקים ואוהבים כל כך,
רגעי הבכי והכאב שחלקנו,
המקומות בעולם בהם טיילנו,
הטבע שהיינו שנינו כל כך מחוברים אליו,
היופי שמצאנו בשתיקה מול הגלים,
אני חולם אותם כל הזמן,
וכן, אני דומע גם עכשיו...
אבל נזכר תמיד שבחלום המושלם שלי לא באמת היה הכל מושלם,
היו רגעים מושלמים אבל לא חיים מושלמים,
ואני מודע שזה שקיבלתי כל דבר בה,
ורק רציתי לעזור לה לצאת מהקושי שהיא הייתה בו, זו הוכחה לאהבה אמיתית וכנה מצידי,
אבל זה הוכיח לי שאהבה הינה לעיתים לא רציונאלית, כי אם חסר לנו משהו בסביבה , בבן זוג,בילד,או בעבודה כדאי שנבדוק קודם כל מה יש בנו שחסר לנו,
כי חסר ״לנו״
זה תמיד סובייקטיבי....
מה גורם לנו לא להוקיר את הטוב בחיינו?
וכן, יש המון טוב בחיי כל אחד מאיתנו,
תאמינו לי אם אתם בתחילת הרומן שלכם ונכנסתם לפה רוצו הביתה ותקנו פרחים לזאת שמתגעגעת אליכם עכשיו,
זאת שמבשלת מכבסת ותמיד נתנה לכם ואף פעם לא הייתם מרוצים ,
וגם אם זו את הנמצאת בתחילתו של רומן ויש לך שם בבית בעל אוהב ונאמן,
תעצרי את הדחף הזה לריצה לחלום
את לעולם לא תדעי אם תקבלי טוב יותר,
לכל צד במערכת יחסים כושלת יש את מלוא האחריות לכישלון,
ואת האחריות שלך לכישלון את תקחי למערכת יחסים הבאה,
כן בהתחלה הכל וורוד
אבל אחרי ההתמסדות והשיגרה את תגלי את עצמך ואת מה שגרם לקושי בפעם הקודמת, לא חבל?
את תגלי את הרצון הזה לחפש את מה שאין לך
אני הצעיר שעבר כל כך הרבה נותן לך עצה קטנה מלב שבור שהיה בצד הבוגד והנבגד ,רוצי לבית ותתחילי להתבונן פנימה תשאלי את עצמך, למה את מחפשת בחוץ משהו שיש לך אותו....
יש לך אותו היום כי יש לך את עצמך,
וברור שתמיד תוכלי לשפר את הזוגיות יותר אבל זה מתחיל בך ובהתבוננות שלך פנימה ולא על מה רע בבן זוג שלי
ולכן פשוט לכי ותני לאב ילדייך חיבוק ואהבה,
וכשאת מחבקת אותו תעשי את זה מכל הלב
זה יעזור לך...
מנסיון...
אם אתם האמיצים לבחור בדרך הקשה יותר,
בדרך של לתקן את עצמנו,
בדרך של לא להתמכר לאהבה שרק לכאורה היא מושלמת,
אתם תתגעגעו כמוני לרגעים מושלמים שאולי יחזרו לחיינו מתישהו..
אבל לעולם לא דרך בגידה ביקרים לנו ...
כנראה שיש משהו חמקמק במושג ״תשוקה״
קשה לחוש אותו בשיגרה
אבל בשנים האחרונות אני חי חיים מלאים וממש את עצמי,
אני חושב שאני מאושר יחסית עם אשתי החוקית והנאמנה, כן אני מתגעגע לטירוף חושים ולתשוקה הזאת אבל מזכיר לעצמי שזה היה רגל פה רגל שם , רגל בדמיון רגל במציאות, רגל אצלי רגל אצל אחרים....
ולך או לך הנמצאים עמוק באהבה החד פעמית ולא בתחילתו של רומן לא יעזור מה שאני אמליץ לכם, זו התמכרות לסם שהשכל לא עובד בו
זה דורש המון עבודה עצמית לצאת מזה..
זה קשה כל כך ....
אני מאחל לכם להחליט נכון
ורק תזכרו דבר אחד קטן , אל תחליטו מתוך לחץ ודחיפות של מי מהמשולש הזה,
תמצאו דרך להגיע לעצמכם ולאמת הפנימית שלכם ....
באהבה לכל המתייסרים והמתייסרות...

עדיף תמיד ללמוד מנסיון של אחרים,
ממש לא. קשקוש נאור.
נהפוך הוא - אנחנו חוזרים על שגיאות של אחרים. וטוב שכך - וטוב מאוד שכך.
אינך יכול ללמוד מצערו של אחר אלא על הימצאות הצער.
הצער שלך אף פעם לא ילמד אף אחד שום דבר.

עם זאת, לא מזיק להקשיב לדברי אחרים - לא על מנת ללמוד מניסיונם אלא על מנת לקבל אנרגיה אחרת, נקודת התייחסות אחרת.
ברגיל לכאורה בעל הניסיון הפרטי עשוי לייצג איזו אמת מוחלטת - ולא היא.
לכן, על פני ללמוד מנסיונם של אחרים, להקשיב, ולהקשיב ל בעלי הניסיון.
אלה שכבר ראו דבר או שניים בחייהם
וחוו דווקא את הילת הטעויות והשטויות האפשריות - לתהילתם.

וכל זה אין לו שום משמעות אם אין התבוננות אמיצה פנימה.
לעתים עשוי משהו או מישהו להיות הטריגר לאומץ, להיות "בעל סוד" אישי - שיודע להדריך אדם אל תוך עצמו.
זו כל המשנה כולה.

זה יחסוך לכם כמה שנות כאב....
החסכון הזה נושא ריבית קצוצה, עדיף שתבכה על אהובתך מאשר לא תהא לך אהובה בכלל.

וכל השאר - טעות בסיסית של תפישת הזוגיות כחוזה בעלות הדדי - על מנת שיהיה ניתן להתיילד ולהתבגר ולחוות קשת רגשות רחבה ובין צבעי הקשת גם החוצפה להאמין שמשהו או מישהו שייך לנו והעולם טוב אם יסור למרותנו.

בגידה היא פנימית בלבד.
ייסורי הבגידה אם כך הם כולם בפנים.
החטא הוא העונש.
השופט הוא את/ה.

הרעיון האווילי המונח מאחורי הנישואין והזוגיות הרווחים בחברה אינו אלא שטות שוביניסטית ופמינסטית בו זמנית.
זה מבקש בעלות וזו מבקשת בעלות.
על האמת.
אין.

אהוב את זוגתך עד כדי כך שאם היא תתחיל לעוף ותעלה בסערה ובחיוך השמימה - גם אם לא אתך,
תצחק מאושר על הגשמותיה ותרקוד את ריקוד האהבה על פיו אין אהוב ממך.

תודות.

צפריר, נכון. לא יכולתי שלא לחייך למקרא המשפט שהאוהב "תמיד עדיף ללמוד מניסיונם של אחרים".
אבוי לנו אם כך. כך יעברו החיים בלי שנחיה אותם.
אז אתה עפץ לשמים עם אהובתך, ולנו אתה אומר ״עזבו,אני יודע,זה לא שווה לכם״.
אוהב, זו התנשאות במקרה הטוב״.מגלומניה אם לא...
והטפה ??
נו טוב, טוב שטוב לך עכשיו.
כל טוב

צפריר,
אבל גם אתה מנסה להעביר דרך אותו התווך בדיוק לקוראים את ניסיון החיים שלך.
אתה מנסה לייעצץ לאנשים שכל מה שאתה יודע עליהם הוא מה שהם כתבו כאן.

ואם כך, מה ההבדל בין הקשקוש הנאור של האוהב לדבריך שלך?

_צפריר,
אבל גם אתה מנסה להעביר דרך אותו התווך בדיוק לקוראים את ניסיון החיים שלך._

להלן -

_עם זאת, לא מזיק להקשיב לדברי אחרים - לא על מנת ללמוד מניסיונם אלא על מנת לקבל אנרגיה אחרת, נקודת התייחסות אחרת.
ברגיל לכאורה בעל הניסיון הפרטי עשוי לייצג איזו אמת מוחלטת - ולא היא.
לכן, על פני ללמוד מנסיונם של אחרים, להקשיב, ולהקשיב ל בעלי הניסיון.
אלה שכבר ראו דבר או שניים בחייהם
וחוו דווקא את הילת הטעויות והשטויות האפשריות - לתהילתם._

ובמילים אחרות -
על פני ללמוד מניסיונם של אחרים - טוב ללמוד מאחרים.
כל אחד בוחר ממי ללמוד.
למידה היא לעולם אקטיבית - אי אפשר ללמד אלא את מי שמעוניין ללמוד.

ובמובן האישי - הייעוץ הניתן כאן דרכי איננו קשור לנסיון חיי מעבר לכך שבתוך ניסיון חיי קיימת היכולת להניח למקור עלום להעביר מסרים לאדם בודד, לקבוצה או לכל עיניים חקרניות.

אתה מנסה לייעץ לאנשים שכל מה שאתה יודע עליהם הוא מה שהם כתבו כאן.
איני מנסה לייעץ לאף אחד. אני מעביר מסרים שנתפשים כסוג של עצה.
ומה שאותו מקור עלום יודע על הכותבים כאן הוא ברגיל הרבה מעבר למה שכתוב, גם כי זה ככה וגם כי מתוך הכתוב אפשר ממש לראות את הכותב - לפחות כשאני משמש כמקלדת בלבד נראית דמות ברורה בעיני רוחי - לרוב זה מדויק ואם כל אחד ואחת יעשו ניסיון לתאר לעצמם את האדם מהצד השני - יהיו הרבה שתיאורם יהיה מדויק.

שכן כולם מתקשרים וכולם מתוקשרים - רק הרוב לא יודע את זה.

בגדול - ניסיונו של אחד המדבר על גן עדן לנוכח חוויה מסוימת - יהיה גיהינום לאחר.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם,
אני שיתפתי אתכם בסיפור חיי בדיוק בשביל מה שעלה בתגובות למעלה,
לא כדי לקבל ממני מה נכון,
אין אמת אחת ,
מה שאני סיפרתי זה בכדי
שאפילו אדם אחד יקח איזו תובנה,
אפילו תובנה אחת ...
לא לקבל ממני תשובות לכלום,
לא אני ולא אף אחד יכול לתת תשובות עבורכם,
התשובות נמצאות רק בתוכנו ואף אחד לא יכול להחליט עבורנו מה נכון...
אבל האומץ להתבונן פנימה הוא המפתח להכל,

ואתה צפריר יקר הסכמתי איתך בחלק ממה שכתבת,

אבל התייחסותך לחיי הנישואין והאהבה היא מעניינת,
אני חושב שרבים מאיתנו רואים את זה קצת אחרת
במיוחד אלו שהרגישו אהבה מה היא...

שבוע מצויין לכולכם!

במיוחד אלו שהרגישו אהבה מה היא...
או אלה שמבלבלים בין התאהבות לאהבה...

או אלה שמבלבלים בין התאהבות לאהבה...
או אלה שחושבים שיש איזה כוון חיובי ולו קטנטן בבעלות על הזולת בתמורה להתבעלות על ידי הזולת.
כאילו שטובת הזוג או טובתי קודמות לטובת אהובתי.

אהבה היא המקום שבו כל מה שמשמח את זוגתך - משמח אותך
גם אם היא הולכת לסרט עם חברה או למטה עם חבר.

מצדך אתה יכול להחליט על נאמנות מינית או רגשית או כספית או ווטאבר אבל לדרוש מזוגתך שתהיה מאושרת רק אתך, תמיד?
באיזו זכות?

בזכות האבות על בנותיהן כחפץ?
בהעברת החפץ לגבר צעיר שעכשיו הוא הבעלים של החפץ?

זה שזה המקובל להאמין כמוסרי לא הופך את זה למוסרי, במקרה זה זה סתם שכל עקום.

תאהבי רק אותי - איזו מן צפייה זו, איזו דרישה?

אהבת אמת, אהבה בוגרת, מקדשת את מה שמתקדש לבני הזוג - על פי החלטותיהם.
הרעיון שניתן לכבות את כפתורי האהבה או היחסים עם אנשים נוספים מעבר לבן הזוג, אולי התאים כרעיון אי אטז בימי מתושלח.
בפועל זה קשקוש גמור, מאז ומתמיד המיעוט שבמיעוט הם מונוגמיים באמת.
הרוב המכריע מקיים כל מיני יחסים עם כל מיני אנשים.
מסתבר שזה הטבעי.

זה לא שעולה כאון המלצה לדרך חיים, מה שעולה כאן זה הבהרה שהשאיפה למוסר וצדק, השאיפה להגינות וכבוד, השאיפה לבתולין שיישארו עד החתונה (כלה לא בתולה היא פגומה), והשאיפה לנאמנות מינית או אקסלוסיביות מינית מוחלטת כולן ביחד וכל אחת לחוד אינן יותר מאשר אשליה מתוקה שמשרתת אמונות שאבד עליהן הכלח - למרות שכמו שיש הסוגדים עדיין לבעל ולעשתורת - יש הסוגדים גם לאלה.

אהבה שבצדה יש בעלות איננה אהבה ואיננה התאהבות - היא אשליה שהצד השני חשוב לי, בפועל - רק אני חשוב לי.
הצד השני הוא רכושי ושיתנהג יפה!

תודות

במערכת יחסים ישנם הסכמים שונים,
אין שום רע בהסכם על יחסים מיניים בלעדיים עם בן-בת הזוג. למי שלא מתאים יש אפשרות לפתוח את ההסכם ,אך בעיני ראוי לעשות זאת בשקיפות .

תשמע צפריר, נראה לי שאתה מפספס כמה דברים.
אתה מרבה להשוות לאחרונה את ייסורי הקנאה, לבעלות הגבר על האישה. תפסיק לקנא ושמח בשמחתה...
אבל ייסורי הקנאה הם גם נחלתן של נשים כלפי בני זוגן או בנות זוגן ועליהן לא תוכל להגיד
בזכות האבות על בנותיהן כחפץ? בהעברת החפץ לגבר צעיר שעכשיו הוא הבעלים של החפץ?
אי אפשר לבטל הרגשה או תחושה רק כי צפריר החל פתאום לקבל את רעיונותיו של אופק

אהבה שבצדה יש בעלות איננה אהבה ואיננה התאהבות - היא אשליה שהצד השני חשוב לי, בפועל - רק אני חשוב לי.
יש להפריד בין אהבה להתאהבות. מבחינה ריגשית ומבחינה פיזית יש כל-כך הרבה הבדלים ביניהם.
וכל הרגשות שלנו הם כתוצאה מחשיבות עצמנו לנו. הצד השני הוא אילוזיה, השתקפות, מגבר. אם במקרה התודעה גבוהה- אז ההבנה שכולנו אחד, התפצלויות ותו לא.
לכן אהבה ושנאה הן אקסקלוסיביות. מוכוונות ליחיד מסויים או יחידים מסויימים או עם מסויים. כשהתודעה גבוהה, אז הרגשות פחות קיצוניים (אם בכלל).

תשמע צפריר, נראה לי שאתה מפספס כמה דברים.
את הרוב.

_אתה מרבה להשוות לאחרונה את ייסורי הקנאה, לבעלות הגבר על האישה. תפסיק לקנא ושמח בשמחתה...
אבל ייסורי הקנאה הם גם נחלתן של נשים כלפי בני זוגן או בנות זוגן ועליהן לא תוכל להגיד
בזכות האבות על בנותיהן כחפץ? בהעברת החפץ לגבר צעיר שעכשיו הוא הבעלים של החפץ?
אי אפשר לבטל הרגשה או תחושה רק כי צפריר החל פתאום לקבל את רעיונותיו של אופק :)_
א. יודע מי זה אופק מעולם לא קראתי את רעיונותיו.
ב. הבעלות היא הדדית בהחלט. בשביל זה קמו כל מיני ארגוני "איזם" שנזקם גדול מתועלתם אבל זה כבר ספור אחר.
ההתייחסות במובן הזה לרגש הבעלות בהחלט מדברת על שני הצדדים בגובה העיניים. בשני המקרים מדובר בטמטום הדדי בגובה העיניים. אין בעלות - באמת - אין בעלות. יש השתייכות. זה הפך. השתייכות היא בחירה פנימית, לא מבחוץ.
אתה יכול להשתייך איך שאתה רוצה אבל איני יכול לשייך אותך - אם תרצה או לא.

_יש להפריד בין אהבה להתאהבות. מבחינה ריגשית ומבחינה פיזית יש כל-כך הרבה הבדלים ביניהם.
וכל הרגשות שלנו הם כתוצאה מחשיבות עצמנו לנו._
כל הרגשות הם אהבה.

הצד השני הוא אילוזיה, השתקפות, מגבר.
גם. הצד השני הוא גם בשר ודם - בדיוק כמוך, הרי גם אתה אילוזיה. שהרי אינך קיים.
ההבדל בין קבלה ואהבה עצמית במובן השלם של המלה - לבין אהבה עצמית שתלויה באחר וכופה עליו להיות כזה או כזה - לכאורה אם יגדל עוד זוג אוזניים או יאמר לי עד כמה אני חשוב - זה מה שיוכיח לי את היותי אהוב - הוא ההבדל עליו מדובר.

כאשר הנך אוהב את עצמך, מקבל את עצמך וחייך, יציב בהיותך בהווה, מסכים להיותך יחיד ומיוחד ובזאת גם מאוחד עם כל היחידים והמיוחדים, טובת אהובתך איננה סותרת את טובתך.
גם אם טובתה מבקשת אחר מותך (זה אם רצית תודעה גבוהה - וזה כבר ממש בודהה)
_אם במקרה התודעה גבוהה- אז ההבנה שכולנו אחד, התפצלויות ותו לא.
לכן אהבה ושנאה הן אקסקלוסיביות. מוכוונות ליחיד מסויים או יחידים מסויימים או עם מסויים. כשהתודעה גבוהה, אז הרגשות פחות קיצוניים (אם בכלל)._
אהבה ושנאה לא בהכרח אקסקלוסיביות, יש תעמולה רבת שנים על מנת לקדש שאיפה שזה יהיה המוסר החברתי -
כאן אתה יכול להתחבר לשורש העניין - שזה ההדגשה של הבעלות הזכרית שכולה יהירות אלימות וטמטום צרוף שעכשיו היא לא רק זכרית - היא אנושית כללית.
יש צורות שונות לבטא אהבה ויש צורות שונות לבטא שנאה.
מעבר לכך - אין הכרח בשנאה כביטוי של אהבה.
התודעה גבוהה תמיד.
כולם יודעים הכל.
הבריחה מעצמך אל כתפי האהובה וההתכוונות להטיל עליה את גודל משא אהבתך בכל מיני הישענויות חברתיות שתם זמנן עשויה להצדיק את עצמה עם "כנורות דביקים" - כמהות.
בעוד הצמיחה בתוך עצמך, גם אם תוך התבוננות במראת בן או בת הזוג - הוא התהליך של ההבשלה.

בהחלט, לא יקל על שני צעירים בני טיפש עשרה לתפוש רעיונות כאלה שכן המערך ההורמונלי, מטבעו - מחליף את השכל.
זה גם יכול לקרות בגיל מבוגר יותר, והיתפשות למישהו אחד או אחת כמי שיציל אותי מעצמי בהחלט מתרחשת.
עם זאת, בהבשלתנו אנחנו יכולים לשחרר את הזיקות שאינן מקדמות אותנו לשום מקום ולהישאר עם הזיקות שנמצאות נושאות חן מלפנינו.

כאשר הזיקות האלה מאמללות אותנו - טוב לפחות להבחין בכך בטרם משמרים אותן היטב היטב, שלא ימותו וייעלמו חס וכרפס.
אתה מבין - הסבל והאושר הם פריבילגיות אנושיות יעילה במיוחד, ואם על מנת להרגיש סבל אתה זקוק להטיל על בת הזוג שלך את הגורם לסבל או לאושר - לך על זה.
חסר תכלית וטעם.

תודות

הסגה הזאת החלה לפני כ-10 שנים ואחרי כל מה שנאמר בדף זה אני מאמינה שבובה יכולה, היום, להבין ולהזדהות עם בוב של אז. כשלא היו לה ילדים היא שקלה, במלוא הרצינות , את האפשרות לעזוב את בעלה למען האהבה אך היום, עם שני ילדים, היא יכולה לחוש ולהבין את עצמת האהבה והאחריות המוטלת עליה בגדול ילדיה וכמו שבוב לא התכוון (לא ממש - לא מעומק ליבו ) לעזוב את הקן המשפחתי למען האהבה כך גם היא לא תעשה זאת היום.

אהבה זה עצוב

מחפש כיוון, אהבה זה גם עצוב.. אבל זה אדיר
וכל עוד מחפש, זה אומר שאתה חי