ילד שני

שליחה על ידי אמא* » 06 מרץ 2006, 19:15

אשמח לקבל הארות מכל הנשים כאן שמדגלות יותר מילד אחד.
אני אמא לילד בן 3, נמצאת בחודש השביעי להריון שני עם בת בבטן. את בני גידלתי על הנקה מלאה עד גיל שנתיים , שינה משותפת וכו - אורח חיים שמאד התאים לנו. לאחרונה אני נחשפת להערות מצד אמהות לילדים שניים "חדשים". כשאני מצהירה על כוונתי לגדל את ילדתי השניה באותה דרך - בעיקר בדגש על הנקה מלאה (בזמנו עם בני לא נזקקתי לשאיבה ומעולם לא הצעתי לו בקבוק) - אני מקבלת תגובות ביחס לכך שעם ילדה שניה לא אוכל לנהוג באותה דרך, שבני יזדקק לי ושההגבלה שתיצור ההנקה תפגע בו וכו. מצד אחד אני מאמינה בלב שלם, כי ישנה אפשרות להעניק באותה מידה לילדה שניה מבלי לפגוע בבן הבכור, אך לאחר שיחות כאלה אני נעשית מוטרדת ומתחילה לחשוש מפני מה שצפוי. הייתי שמחה לשמוע את דעתכן ובעיקר לקבל חיזוקים לבטחון הראשוני שהיה לי... האם אוכל גם הפעם להימנע ממתן בקבוק, ופשוט להניק על פי דרישה לזמן לא מוגבל? מה אתן חושבות?

מאד מאד טרייה עם השני (10 ימים) ובינתיים זה ממש כייף.
בתי בת 3 ו-8 חודשים מאד מבינה, עוזרת ומאפשרת. אולי כי היא בת, אולי כי היא גדולה ומבינה כבר ואולי כי עשיתי לה המון המון הכנה ואני מאד משתדלת לשתף אותה.
היא עדיין יונקת- פעמיים ביום אמנם- ואולי זה עוזר? או שמא מפריע? לא יודעת. לא שיניתי כלום בשגרת ההנקה שלה ואני מקפידה שבזמנים "שלה" נהיה רק שתינו, אבל משערת שייצאו מצבים בהם זה לא יסתייע. כבר הבוקר היא לא הצליחה להגיע לציצ השני, כי אחיה התעורר ורצה לינוק. הסברתי, היא הבינה (מדהימה, כבר אמרתי?).
אני בהחלט מתכננת להניק גם אותו לפי הדרישה שלו, לגדל במנשא (זה ממש עוזר) וכו'.
דווקא מהנסיון המועט שלי זה מרגיש עוד יותר קל עם השני, כי כ"כ הרבה דברים כבר נטמעו בי. למשל, עם הגדולה הייתי עוד מסתכלת על השעון בהנקות, עכשיו ממש לא. אני עושה איתו הרבה יותר דברים ממה שהעזתי איתה בהתחלה ובטח ובטח ש תוך כדי הנקה
בקיצור, נראה לי שזה הרבה בראש וכמו בכל דבר גם תלוי תמיכה סביבתית ומשפחתית.
שיהיה בהצלחה

שליחה על ידי אורה* » 06 מרץ 2006, 23:11

אני אמא לילדה בת שנה וחצי ולילד בן ארבע וחודשיים. את הגדול הנקתי שנה ותשע בלי בקבוק ישן אתנו במטה, ביום שנגמל בקש מטה משלו(מדהים הא?). הקטנה גם היא יונקת עד עצם היום הזה הנקה לפי רצונה וגם היא כמו הגדול, לא מכירה בקבוק..., היא ישנה אתנו במטה והגדול לפעמים בא ולפעמים לא, בכל מקרה יש מזרון מוכן לידינו. הכל מתנהל בטבעיות גמורה , ומן הסתם יש בתוכנו כך לפי השקפותי, מקום להכל ואיכשהו כל אחד יודע מה נכון גם הילדים. כשהקטנה שלי נולדה והיתה בוכה מיד הגדול היה אומר "אמא היא רוצה ציצי תלכי אליה....".הרבה הרבה שיחות והרבה אהבה ושיהיה רק במזל!

שליחה על ידי אורה* » 06 מרץ 2006, 23:16

ורד לב ממש נגעת בליבי את מניקה שני ילדים?! מורידה את הכובע! וכמובן מזל טוב לרך הנולד

ורד-
גמני מורידה הכובע ושולחת ברכות חמות -מזל טוב!!!|בלונים|

עשיתי לה המון המון הכנה

אשמח אם תוכלי את, או מישהי אחרת כאן, לפרט קצת לגבי אותה הכנה ומתי התחלת אותה. ליבי תהיה בת שלוש וחמישה חודשים כשתהפוך לאחות גדולה(עוד חמישה חודשים), ואני כל הזמן מתלבטת מתי נכון לספר לה.
דרך אגב, גם היא עדיין מבקשת ומקבלת ציצי פעם-פעמיים ביום, אבל אני לא בטוחה עוד כמה זמן אני אעמוד בזה.

את ההכנה בשבילה התחלתי ממש מהרגע הראשון שידענו שאני בהריון. היא הייתה הראשונה שידעה באופן טבעי לא?

מאז התחלתי להסביר לה טיפין טיפין על תהליך ההריון, הלידה, ההנקה, עד כמה אצל התינוק זה המזון היחיד ואילו היא כבר אוכלת עוד דברים.
כל פעם לפי מידת ההתעניינות שלה ויכולת ההכלה שלה. פשוט ראיתי מה מעניין אותה- היא שאלה - ומתי זה מפסיק לעניין. היא דיי הראתה לי את הדרך....
במקביל גם הראיתי לה תמונות של תינוקות, לידות, של הלידה שלה וכו'.
היא מאד התעניינה בכל התהליך, מה שממש הקל עליי לשתף אותה.
נראה לי שממש חשוב שזה יהיה בקצב התפישה של הילד/ה ולפי מידת הסקרנות שלו/ה וכמובן בגיל

ורד -תודה....נתת לי המון חומר למחשבה.
@}

האם אוכל גם הפעם להימנע ממתן בקבוק, ופשוט להניק על פי דרישה לזמן לא מוגבל?
האנושות התפתחה במשך דורות כשברובה ככולה תינוקות רק ינקו, ובמשפחות היה יותר מילד אחד במשפחה. אז בטוח שזה לא רק "אפשרי", אלא "ברירת המחדל"...

לדעתי כדאי שתראי במו עינייך - לכי לפגוש משפחות. בואי למפגשים, (כאלה בהם יש אמהות עם יותר מאשר תינוק יחיד), טובה תמונה אחת מאלף מילים. לכי ל טיול פריחה במרץ , תראי לא רק איך מניקים תינוקת כשיש לה אח גדול, אלא גם תינוק כשיש לו אחות גדולה, ואולי אפילו תאומים כשיש להם X אחים גדולים, וקטנים, ולא רק מניקים אלא גם עושים אינסוף דברים אחרים תוך כדי.

ועוד דבר: אם הכל עובד תקין, האינסטינקטים של לדאוג-לצרכי-התינוק אמורים לפעול - לכל המאוחר כשהוא נולד;
(לא מדובר בהכרח על "להרגיש אליו אותו דבר שמרגישים כלפי הילד הגדול" - הרגש אל הגדול הוא גם פונקציה של השנים שעברתם ביחד, מערכת יחסים שלמה שנבנתה, הכרות אינטימית שעם יילוד עדיין אין. ולא אצל כולן "הלב מתרחב מיד עם הלידה", ואני זוכרת שלפני הלידה של בני השני הייתי מודאגת מזה, יש דף שמתעסק בזה, נדמה לי התרחבות הלב עם בוא הילד השני .)
אבל שוב: לא מדובר על הרגש המורכב הזה, אלא על דחפים "פשוטים" של דאגה לצרכים. ואם לך ברור שלהניק זה מה שהתינוקת צריכה, וזה מה שתחליטי, זה גם מה שיהיה. לדעתי לא נכון להפיל על כתפיו של ילד בן 3 את הכוח לנהל לאמו ולמשפחתו את החיים - לא רק התינוקת, והמשפחה, עלולים להפגע, זה יפגע גם בו, הוא אמור להיות מוגן על ידי אמא שקובעת החלטות בסדר גודל כזה.
אני אקצין רגע כדי להמחיש: אם היית רואה אמא שמאפשרת, אני מדגישה: לא מונעת ממנו, נותנת לגיטימציה ומאפשרת, לילד בכור להכות ולהתעלל באופן קבוע באחותו התינוקת הטריה, היה לך ברור שהיא מפקירה ומזניחה את התינוקת "לטובת" אחיה הגדול, נכון?
(אני כותבת "לטובת" במרכאות משום שגם הבכור נפגע במצב כזה. כוח מוגזם והרסני, מבלבל ומפחיד ניתן בידיו, הוא למד ש"בבית שלנו לא מגינים ולא דואגים לצרכים של החלש", וכדומה).
ואם בעינייך הנקה היא מילוי צרכים חיוני, הרי שלאפשר לבכור למנוע הנקה מתינוקת חדשה, זה אותו סוג של התנהלות (אם כי כמובן פחות בוטה וקיצוני). שיהיה ברור: זה לא "הילד לא נותן לה להניק", אלא "האמא מניחה לילד להכתיב לה" - קרי, האמא משתמשת בילד כדי לעשות משהו שהיא רוצה (אם כי לא בהכרח שלמה איתו. הרבה פעמים לבני אדם יש רצונות סותרים...)

טכנית - חלק מהתשובה הוא: תינוק במינשא שמאפשר הנקה, מאפשר התייחסות-לילד-הגדול-תוך כדי ההנקה. תינוק במיטה משפחתית בה נמצא גם הגדול, מאפשר כנ"ל. חלק אחר הוא, שדווקא לשלוף ציצי דורש הרבה פחות התעסקות (ולכן פחות מפריע) מאשר לקום, ללכת למטבח, לחמם לערבב לנער להרתיח.
וחלק אחר הוא, שכן, נכון, ההתנהלות ביניכם הולכת להשתנות, ואולי גם הרגשות יעברו איזו טלטלה עד שיתאזנו מחדש, ואולי כשיתאזנו יהיו במקום קצת שונה מאשר עכשיו. קבלי-שקפי-הכילי. אותו, וקודם כל - את עצמך.

<ואפשר בבקשה לדייק את שם הדף - נגיד, הנקת ילד שני , או גידול ילד שני , או משהו כזה?>

יש עוד דף להסתדר עם שני ילדים

הגדול שלי היה בן שנתיים בדיוק כשהקטנה נולדה (נגמל מהנקה במהלך ההריון).
הקטנה היום בת שנה ו-3 חוד' ועדיין יונקת. מעולם לא ידעה בקבוק.

לגבי ההכנה יש ספר של דוד גרוסמן "אח חדש". אני הקראתי לו אותו במהלך ההריון, והוא היה מבקש גם אחרי הלידה שנקריא לו אותו.

ונזכרתי בעוד דבר.
יש לנו בובה בגודל של תינוק קטן. היינו מראים לו על הבובה איך נחזיק, נטפל....

אביה, כתבת כל כך יפה.
לאמא - אני אמנם במצב דומה לך, נכנסת אוטוטו לשביעי, ובני יהיה בן שנתיים וחודשיים כשיהפוך לאח גדול. אם זאת, לי אישית ברור שאשאף לגדל את הקטן בדיוק באותו אופן (כמוך) עם הנקה, נשיאה, מיטה משפחתית כמו את בני. כמו שהיום יש דברים שאני עושה (מרצון או צורך או סתם קפריזה לפעמים) שגורמים לבני לחכות/לדחות את רצונו בתשומת ליבי, כך ימשיך להיות גם לאחר הלידה, ומן הסתם ביתר שאת. אבל זה לא יהיה משהו חדש, שהוא צריך לחכות קצת עד שאמא תסיים את מה שהיא עושה באותו הרגע. כמובן שכשהדבר הספציפי המעכב אותי יהיה תינוק קטן יונק, מן הסתם יהיה לו יותר קשה לקבל את המצב, אבל מה לעשות, אלה החיים. הפיכתו מילד יחיד לאח גדול כוללת בתוכה חסרונות מסוג זה, אך בעיני היתרונות עולים על החסרונות, וזו הסיבה שאנחנו רוצים עוד ילדים.

אה, איך יכולתי לשכוח - למקרה שסוגית ההנקה היא רק קצה קרחון של להסתדר עם שני ילדים , לאהוב גם ילד שני וכדומה - לא אצא ידי חובתי מבלי להמליץ, שוב וכרגיל, על "אחים ללא יריבות" של פייבר-מייזליש.

<בתור אחת שגדלה אצל הורים שהקפידו לתת לשתי בנותיהם בדיוק את אותו דבר, שמא חלילה וחס יימצאו מפלים ומקפחים, אני זוכרת את הטפיחה על המצח כשקראתי שם את הניסוח שהוריד לי את האסימון, שלנהוג באופן שוויוני בילדים אין פירושו לתת לכל אחד מהילדים את אותו דבר אלא את מה שכל אחד מהם צריך .>

וחייבת לציין את הדברים הטובים עם ילד שני לפחות אצלי יש תחושת קוּליות רבה בכל הנוגע לעשיית דברים, זמן וכו'.
למשל, הערב דודו ואומני נסעו תל אביבה ונותרנו רפאלו ואני. הוא ישן, כמו תינוק, בשינה הלא עמוקה הזו שיכולה להשתנות כל רגע...ואני מתתי למקלחת.
אמרתי 'עכשיו או לעולם לא' ואכן ביצעתי. מקלחת זריזה של 5-7 דקות.
כמובן שהוא עוד ישן כשיצאתי.
מי היה חושב על זה בכלל אחרי הלידה הקודמת? אז לא העזתי לעתים לגשת לשירותים, שלא נדבר על מקלחת....

שליחה על ידי סלעית* » 10 מרץ 2006, 06:39

אני מקבלת תגובות ביחס לכך שעם ילדה שניה לא אוכל לנהוג באותה דרך, שבני יזדקק לי ושההגבלה שתיצור ההנקה תפגע בו וכו.
אפשר להגיד את זה על עצם קיומו של תינוק שני, זו לא ההנקה שתפריע, דווקא.
ומניסיונינו - אפשר, וזה בסדר גמור.

טוב אז גם אצלנו מתקרבת השנייה.. בהפרש של שנה ושמונה חודשים, וככל שזה מתקרב המוח שלי לא מפסיק לטחון דאגות
ה"גדולה" שלי עוד כל כך קטנה וזקוקה לי, ממש פיזית הרבה במשך היום, היא אפילו עוד לא הולכת (שנה וחמש) ומתעוררת המון באמצא הלילה
וצריכה חיבוק, ונרדמת רק עם חיבוק שלי. ואני כל כך מוטרדת אייך אוכל להרים אותה אם יש לי תינוקת במנשא, ואולי צריך להתחיל לשנות הרגלים
ואולי בשביל שאוכל להמשיך להרים גם את רוני אצטרך עגלה לקטנה?..

_טוב אז גם אצלנו מתקרבת השנייה.. בהפרש של שנה ושמונה חודשים, וככל שזה מתקרב המוח שלי לא מפסיק לטחון דאגות
ה"גדולה" שלי עוד כל כך קטנה וזקוקה לי, ממש פיזית הרבה במשך היום, היא אפילו עוד לא הולכת (שנה וחמש)_
אצלנו יש שנה ועשר בין הגדולה לקטן.. היא התחילה ללכת בשנה וחצי..
יום אחד פשוט התחילה לצעוד מרתונים...

_ומתעוררת המון באמצא הלילה
וצריכה חיבוק, ונרדמת רק עם חיבוק שלי._
אז גם אצלנו ככה...
ומהיום שהוא נולד פשוט מקפידים למצוא את הזמן אחרי שהוא אכל שאבא לוקח אותו ואמא מרדימה את הגדולה. וככה יש לנו זמן קבוע רק של שתינו כל ערב...

ואני כל כך מוטרדת אייך אוכל להרים אותה אם יש לי תינוקת במנשא
ואולי בשביל שאוכל להמשיך להרים גם את רוני אצטרך עגלה לקטנה?..
לי יותר נוח עם הקטן במנשא והגדולה בעגלה.. הוא לא מוכן לשכב בעגלה..
אבל אם היה מוכן הייתי לוקחת את הגדולה במנשא..
ואם אנחנו הולכים גם עם אבא משתדלים לקחת שני מנשאים כדי שגם הגדולה תהנה על אחד מאיתנו...

ואולי צריך להתחיל לשנות הרגלים
אנחנו ניסינו - ניסינו לפני הלידה של הקטן להתחיל להרגיל את הגדולה להרדם עם אבא. זה התקבל בכעס גדול ובהתרחקות מאבא גם בשעות שלא קשורות לשינה. אז עזבנו את זה והחלטנו להתמודד עם השינויים כשיגיעו..
וחייבת לציין שהיא קיבלה גם את השינויים וגם את אח שלה עם כל הקשיים שחווינו איתו הרבה יותר טוב ממה שבכלל יכולנו לדמיין...

מאחלת לך לידה קלה והסתגלות קלה אח"כ..

תודה, כמה מעודד.

אשמח מאוד לשמוע גם מנסיונן של אמהות אחרות

שלום לכולן,
חיפשתי לא מצאתי...... טיפים להכנת הילד הראשון לקראת בואו של השני... בני יהיה בן שנה ו- 11 חודשים לכשתוולד האחות... עוד כ- 3 חודשים, הווה אומר, למרות שהוא "כבר גדול".. עכשיו בן שנה ו- 8, הוא עדיין קטן בשביל להבין שהולכת להיות לו אחות.
בינתיים, חוץ מהשאלה "מה יש לאמא בבטן?" והתשובה: "ביצה", או "קת" (סוף של "תינוקת"), אין לו כל רמז לבאות.
הוא עדין בבית, עם מטפלת, שתמשיך להיות איתו למשך 5 חודשים לאחר הלידה - ואז יילך לגן (לפחות עם זה אני דיי סגורה.. גם גיל נורמלי ללכת לגן (שנתיים + 5), וגם עתוי נכון מבחינת האחות החדשה).
הוא ישן במיטתו ובחדרו מגיל 7 חודשים, כמובן עדיין במיטת תינוק. בתכנון שיהיו כמובן באותו חדר (לאחר מס' חודשי עריסה לידי).
מתלבטת לגבי הזמן הנכון להעביר אותו למיטה אחרת - לפני או אחרי הלידה (כיוון שהתנוקת מתוכננת לישון במיטתו הנוכחית, והוא יהיה כבר במיטה של "גדולים").
מתלבטת מתי (ואם בכלל) להתחיל לדבר איתו על האחות... למרות שהוא מדבר מקסים ומבין מקסים, לא נראה לי שהוא מסוגל להבין עד כדי כך.
וכמובן חוששת ואף לעיתים "נעצבת" מהפרידה מה"אמא המושלמת"... אני מרגישה שזה יושב לי חזק בפנים ואני דוחסת ודוחסת את זה פנימה... וברור לי שהפחד הזה יתפוצץ לי פתאום.. ובסערה גדולה, בדיוק ברגעים הכי קשים שמחכים לנו - לידה וימים ראשונים.
עצות??

לא ממש יכולה לתת עצות, כי אני במצב דומה למדי (הבת שלי יותר גדולה, תהיה בת 2.5 כשתיוולד לה אחות, אבל זה עוד לא קרה אז עוד אין לי ניסיון).
אבל.... אני יכולה לשתף אותך בתובנות ובאינטואיציות שלי. אני אתחיל מהסוף
אני מרגישה שזה יושב לי חזק בפנים ואני דוחסת ודוחסת את זה פנימה... וברור לי שהפחד הזה יתפוצץ לי פתאום..
זה הזמן לטפל בזה. ולא לחכות שזה יתפוצץ, כי חבל על כולכם. יש לך זמן - אולי עם עזרה של מישהו קרוב או טיפול מסוג כזה או אחר (בהתאם למה שמדבר אלייך) - להכיר את הפחד, להתיידד איתו, להבין על מה זה יושב, וכו'. ברור שיש פחדים, וגם ברור שיהיו קשיים אחרי הלידה. אבל נראה לי שיהיו כל כך הרבה קשיים בלתי צפויים, שאם יש משהו שאת מרגישה כבר עכשיו אז שווה וראוי לתת לו מקום.
מבחינת הלדבר על - תסמכי על התחושות שלך. אם את לא מרגישה שהוא מבין אז חבל סתם, גם אנחנו לא באמת יודעת איך זה יהיה (למרות שיכולות לדקלם להם נורא יפה

). אם את מרגישה צורך שלו אז תסבירי, אבל לדעתי בכזה גיל אין טעם לעשות מעבר לזה. עם שירה אני מרגישה שככל שהזמן עובר והלידה מתקרבת גם השיחות נהיות יותר מפותחות (אבל בהקשר הזה אני חושבת שזה שהיא גדולה בכמה חודשים זה הבדל משמעותי, בחודשים האחרונים ההבנה שלה את העולם עברה שינויים עצומים).
ובקשר לכל התכניות - האם הוא בשל לעבור למיטה של גדולים? אם כן אז הייתי עושה את זה מהר יחסית, כדי שיעבור מספיק זמן בין המעבר לבין הלידה והוא לא ירגיש שהתינוקת החדשה דחקה אותו מהמיטה שלו. אם הוא לא בשל עכשיו אז פשוט הייתי עוזבת את זה (לא להכניס עוד מאבק לתקופה שגם ככה יש בה טעינויות) ופותרת את הבעיה כשהזמן יגיע. עד שיעברו כמה חודשים מהלידה העולם עוד יתהפך שבע פעמים, הוא יגדל המון בחודשים האלה ואולי ירצה מעצמו לעבור למיטה של גדולים, אולי התינוקת תישאר יותר זמן בעריסה, וכו' וכו' וכו'.

כיף שתהיה איתך מטפלת בבית - נראה לי שנוכחות קבועה של עוד מבוגר מוכר ואהוב יכולה להיות משהו נפלא לתקופה הזאת, וגם תאפשר לכם לבלות זמן שניכם ביחד (והמטפלת תהיה עם הקטנה) שבטח מאד יחסר לשניכם אחרי הלידה.

והעיקר - אומרת גם לעצמי כמובן - לנשום עמוק עמוק, ולהתמודד עם כל דבר בזמנו.... בהצלחה

אני הכנתי את הגדולה (היא גדולה רק שבוע- עד עכשיו היתה התינוקת) בת שנתיים ושלושה חודשים, רק במה יש לאמא בבטן? ובכשהתינוק יצא הוא יאכל ציצי. נורא פחדתי שזה לא מספיק אבל היא באמת לא ממש התעניינה מעבר לזה. היא יותר אהבה לנשק את הבטן שלי ולמרוח עליה קרם...
כרגע הוא בן כמעט שבוע ועל פניו נראה שההכנה הזאת הספיקה. היא מאוד התרגשה כשהוא בא הביתה. מה שכן גם סבתא שלה טחנה לה על זה די הרבה לדעתי.
אה גם נזכרתי שאמרתי לה שכשהוא יצא הוא ישן ויאכל ויבכה ויעשה קקי ופיפי...
בנינו כמה אפשר להכין למשהו שאין לך מושג איך הוא יהיה? והכי גרוע זה ההכנה שהציעו לי להסביר לה שלאמא לא יהיה זמן וכאלה..

גם אנחנו חדשים בעניין ועל פניו נראה שההכנה שהקטנה שלנו קיבלה היתה מצויינת. אחד הדברים שאמרתי לה כבר מהחודשים הראשונים להריון זה שהיא תינוקת גדולה, היא כל הזמן דיברה על עצמה כעל תינוקת ושיחקה במשחקי דמיון שהיא תינוקת, גם לפני ההריון. כיום היא בת שנתיים וחמישה חודשים, אחיה נולד לפני שבוע וחצי. אחד הדברים הראשונים שהיא אמרה כשהוא נולד (לידת בית, היא היתה נוכחת) "אני תינוקת גדולה, הנה תינוקי גדול!" ומיד התחילה להתנהג ככה, אפילו כשרצינו לתת לה נשיקות היא סרבה בטענה שהיא כבר גדולה. אצלנו ההכנה ללידה היתה יותר מאסיבית מכיוון שזו היתה לידת בית ורצינו אותה בתמונה לכן היא ראתה סרטי לידה ותמונות בספרים ולמדה המון על הנושא (זה עניין אותה מאוד מאוד). היא מאוד שמחה בתינוק החדש, אם יש איזה התקף כזה של התמודדות עם החוסר אמא שפתאום צץ כל מה שצריך זה לתת לה לראות אותו ומיד היא מתחילה "איזה חמוד! רוצה לחבק! אוהבת אותו!" עם חיוך ענקי על הפרצוף ומצב רוח טוב. נכון היו סצנות אבל הן בעיקר סביב אובדן סדר היום הרגיל שלנו וכל השיגוע. מה שמתחיל להרגע עכשיו. אנחנו גיבינו את כניסת התינוק לעולמנו עם טיפות רסקיו, מעט חבל שחיכינו עם הטיפול היינו צריכים להתחיל יום לפני הלידה ולא לחכות להתקפי בכי מטורפים מאוחרים יותר. ארבע פעמים ביום רסקיו הרגיעו את המצב לאין שיעור, המשכנו עם זה כל עוד היה צורך עכשיו כבר הורדנו מינון לפעמיים שלוש לפי הצורך. די מהר.
לפני הלידה היה חשוב לי גם לעדכן אותה שיהיה לה שותף מלא לציצי ושהיא תאלץ לתת לו זכויות ראשונים כי הוא רק יונק והיא כבר גדולה ויש לה שיניים והיא יכולה לאכול כל מה שהיא רוצה. נכון, כל פעם שהוא יונק זה עושה לה חשק אבל לאט לאט היא מבינה את העניין. אפילו התחלנו עכשיו גמילת לילה כי יצא שהיא ינקה יותר מהפצפון והשאירה אותי עירה שעות על גבי שעות. אפילו זה הולך, טפו, טפו, טפו, מצויין.
בהצלחה.

תודה לכן, עזרתן לי מאוד (-:

ילד שני - ילד ראשון. כאבי לב.

יורש העצר בן שנתיים. הטוען לכתר בן חודש ויום. בסך הכל, הבכור אוהב את הצעיר. מנשק ומחבק אותו המון. נראה מאושר באמת לראות אותו.
אבל -

יש לנו נסיגה מאד משמעותית בגמילה מחיתולים.
לפני כמה לילות השכבתי את הבכור עם הצעיר בזרועותי (אילוצי מערכת) והבכור הציע (באמת מאד בעדינות) שאחזיר את הצעיר "לכסא שלו". הוא ויתר בחן אבל ראיתי שהוא מאוכזב.

אתמול בלילה פקד הבכור את מיטתנו באמצע הלילה (הוא עושה את זה לעיתים קרובות). אמצע לילה - בוקר מוקדם. אחרי כמה לילות עם שינה מופרעת מאד כי הצעיר אימץ לעצמו את אמא כמוצץ וחונה על הציצי שעות ארוכות עד שזה ממש כואב. הצעיר בדיוק נרדם. הנחתי אותו במיטונת וחיבקתי את הבכור לבקשתו. הצעיר התעורר תוך כמה דקות בודדות. הבכור עוד לא הספיק לחזור לישון. ניסיתי להניק מצד אחד ולחבק מצד שני את הגדול. אבל בשלב מסוים נאלצתי להעביר את הצעיר לצד השני (יש לו העדפה לשמאל והוא מאד קולני בקשר לזה).

בשלב הזה הבכור נעלב ואמר "גם אני! גם אני!". אבל הייתי עייפה מדי. אמרתי לו רק רגע בתקווה להצליח למצוא פתרון (נניח להעביר את הבכור למיטונת, או לחבק את שניהם אחרי שהצעיר יתחבר) אבל לא הסתייע. הוא נרדם. אני ניסיתי להרגיע את הצעיר ואז נרדמתי בעצמי.

התעוררתי בתחושת החמצה וכאב.

הוא היה כל כך בסדר. הוא לא דחף את אחיו (למעשה הוא נתן לו נשיקת לילה טוב!), אפילו לא דרש תשומת לב בלעדית. רק ביקש "גם אני".

ולא הצלחתי לתת לו

.

הבוקר, לראשונה מזה חודשים, הוא ביקש שאלביש לו חיתול.

לא יודעת אם זה קשור. אבל כואב לי על הגדול. אני מרגישה שאני לא מצליחה להכיל אף אחד משניהם באופן מיטבי.

מה עושים????

אני לא ממש מומחית (לי יש רק נסיכה אחת)....

אבל הדבר הראשון שעולה לי - אם זה אפשרי, לצרף את הבכור למיטה המשפחתית, שישן ביחד אתכם וכך גם יהנה מעוד קצת "זמן אמא"

מניקה אתגרית איך הולך לכם?
גם אני מניקה אתגרית לשני בנים: הראשון בן 4 ו3 שבועות והשני בן 3 שבועות.
ורגש חדש בהורות שלנו: כעס, כועסים על גדול כי הוא מרעיש כשהתינוק יושן, כי רוצה לינוק כשהתינוק יונק או בדיוק בוכה...
ואיתו צעקות ותחושה שהוא (הגדול) מפריע....
חייבת לעצור את זה הרגע, לפני שנדבק עליו התפקיד החדש, לפני שאנחנו מתרגלים לתפקיד החדש שלו...
למה זה קורה?

דפים שאולי יעזרו לכן: להכיל את קשיי הבכור
וגם מכות לאח חדש

תודה, אבל מה שמעסיק אותי כרגע הוא הכעס והחוסר סבלנות כלפי ה"גדול".
השינוי חל אצלנו, חייבים לעצור אותו לפני שהוא משפיע גם עליו.

יש לי ילדה בת שלוש ו-7 חודשים וקוראים לה נועה, ואני בהריון עם בת בחודש השלישי. אני מתלבטת מתיי לספר לנועה שעוד 6 חודשים היא תהפך לאחות גדולה.