יניקה מתוך שעמום

[אסנת*]

טוב, בעצתך גילה, העברתי את השאלה לדיון פומבי:
שירה בת שנה בשבוע הבא, וכבר כמה ימים שהיא רוצה לינוק ממש ללא הפסקה.
היא נצמדת יותר מתמיד, מושכת בחולצה, מייבבת.
אני איתה באמבטיה, היא יונקת, מדברת בטלפון, היא יונקת, מקריאה לה סיפור, היא יונקת.
בכל מצב של קרבה פיזית היא יונקת.
רק כשהיא באמת עסוקה בדברים אחרים - כמו כשאנחנו יוצאות לטייל, היא נותנת לי מנוחה.
והאמת שאני מאבדת את הסבלנות. אני נהיית עצבנית
אולי צומחות לה שיניים? (יצאה לה שן ראשונה לפני שבועיים בערך)
אולי היא רעבה יותר (אני נותנת לה לאכול גם אוכל מוצק כמה שהיא רוצה, וגם פירות)
בלילה היא יונקת כרגיל, אין שינוי בדפוס היניקה בלילה.
אולי היא יונקת משעמום?
בעלי טוען שאני והיא צמודות יותר מדי. שהיא צמודה אלי יותר מדי. שאני אובססיבית, שהגיע הזמן להכניס עוד אנשים לחייה היומיומיים מלבדי ומלבדו.
אני יוצאת איתה לגינה הציבורית פעמיים ביום ושם היא פוגשת עוד אמהות/מטפלות עם ילדיהן.
רעיונות?

[מיכל_דנקנר*]

לילדים לא משעמם. זו המצאה של מבוגרים.
כך נוהגים לחשוב אנשי באופן ואני ביניהם. עד כמה זה נכון? לא יודעת.
יש תקופות שהם צמודים יותר. כי הם זקוקים לזה.
תתעלמי מהקושי, תהיי עסוקה בדברים אחרים, תתני לזה להיות בדרך אגב, ואם החלטת להמשיך עם ההנקה, תנסי גם למצוא את הכיף שבזה.

[יונת_שרון*]

אסנת, זה בדיוק הגיל. הם מתחילים להתנתק, פיסית ואישיותית, ולכן הם צריכים מנות גדושות של קירבה ובטחון.

[רותי*]

אסנת,
בקשר למקרה הפרטי שלך, אם מדובר בינתים רק בכמה ימים, זה יכול להיות משבר חולף ולעבור מעצמו, ולהיות קשור בהרבה דברים כמו שציינת.
באופן כללי, בטח שיש יניקה בגלל שעמום.
גם אצלנו, כשיש משהו מעניין, או יום פעיל, ההנקה מועטה, וביום שנמרח ללא עשייה, עם הרבה שעות בית, יש יניקה אינסופית.
המזל הוא שהפתרון די קל - לנסות לעשות משהו בעצמך או להציע לה משהו מעניין ולראות אם כשבעיית השעמום נפטרה היא לא רוצה לינוק.
מצד שני יש כאלו שאומרות שיניקה בזמן שעמום זה פתרון ולא בעיה

בקשר לשאלה האם ילדים משתעממים או לא.
בימים שבהם כל המשפחה המורחבת שלי מבלה יחד ויש סביבנו עוד קצת ילדים ודודים וסבתות, והגינה של סבתא ודוני (הכלב), וכל הצעצועים והאוספים שסבתא אוספת בסלון.. אין רגע של שעמום. למעשה בימים כאלו אני שוכחת שיש לי ילדה.
בימים שילדה ואמא נמצאות יחד רוב היום ואבא בא בערב, ואפילו אם פוגשים עוד ילדים ואמהות למשך כמה שעות, ואפילו אם יוצאים מהבית, אז יש לי בהחלט תחושה שלעיתים משעמם לה.

[חגית_ו*]

גם אצלנו היתה הנקה תכופה בגיל שנה. אני קראתי לזה קפיצת גדילה (-:
זה הרי ממש המשך של הכפולות (3 שבועות, 6 שבועות, 3 חודשים, חצי שנה ו...).

וחוץ מזה יש תנוחות שפשוט מיד מקפיצות להם את הרצון ליונק. אצלנו זה היה כל פעם שנשכבתי (-:

[גילה*]

יניקה מתוך שעמום - לדעתי יש חיה כזו.
דומה לתופעה שדיברנו עליה - שכשאמא במנוחה (ספר, טלפון, מחשב) - הם יונקים, וברגע שאני קמה - הם שוכחים ואני בכלל לא מרגישה אותם.
אני חושבת שלא הייתי מתארת את זה כ"מתוך שיעמום", אלא "מתוך הרגל".
למשל: אני מתישבת, נשענת על הכרית של ההנקה - אוטומטית מגיע ילד ומבקש לינוק.
למשל: אני מתישבת, מגיע אלי ילד - אוטומטית - אני מרימה חולצה.

אצלינו - באיזשהו שלב למדתי לזהות את המצבם האלה.
הפסקתי לשבת בתנוחה "מזמינת יניקה", הפסקתי להרים חולצה ללא בקשה מפורשת, התחלתי לקום יותר (זה היה בתקופה בה הייתי גמורה מעייפות, וזה היה קשה, אבל האלטרנטיבה היתה יניקות מיותרות שנגמרו בנשיכות). תוך שבוע של מודעות שלי, הפסיקו היניקות ה"מיותרות".

כל זה לא קשור לענין ה"קשור יותר מדי לאמא". לפחות אצלי - מדובר בילדים שמאוד קשורים לאבא שלהם.

[אסנת*]

העניין הוא לא רק יניקות.
אני מרגישה שאולי אני צריכה לקחת אותה יותר במנשא כשאני בבית.
מאז שהיא זוחלת אני נותנת לה להיות יותר על הרצפה ופחות עלי, ומה שקורה זה שהיא מבקשת המון להיות על הידיים, והיא כבר כבדה לי, וזזה כל הזמן ורוצה לאחוז בכל דבר שאני מתעסקת איתו, אז קשה לי פשוט לשים אותה במנשא ולהמשיך לעסוק במה שאני עושה.
אז יש ימים (כמו היום) שאני קמה עייפה (לאחר לילה של יניקות ממושכות), וגם הקטנה קמה עייפה מזה, והיא מקטרת ומיבבת ולא ממש יודעת מה היא רוצה, ויונקת כל רגע, ואני הולכת ומאבדת את הסבלנות שלי.
ובעלי מוסיף ברקע "אין לנו חיים, את המוצץ שלה" ועוד ועוד
איך אני מחזירה לעצמי קצת שפיות?

[גילה*]

בקצרה (אין לי אפשרות לפרט עכשיו) -
זו נשמעת תקופה כזו, וזה יעבור.

נסי לצפות פחות מעצמך, ולפרגםן לעצמך מנוחה (עם או בלי היונקת.)

[אילנה*]

אסנת, נדמה לי שנתת לעצמך תשובה:
אני מרגישה שאולי אני צריכה לקחת אותה יותר במנשא כשאני בבית.
גם אצלי זה היה כך כשלבתי מלאה שנה. ואז החלטתי לקחת אותה יותר במנשא. אנחנו גם מטיילים המון והולכים לגינה. כמובן עם הגדולים. וההנאה גדולה.
פרט לזה, השאר כבר ענו לך.

[יפעת_אוסישקין*]

מהנסיון שלי: כל פעם שיש קפיצה התפתחותית - מבחינה מוטורית: זחילה, הליכה ; מבחינה רגשית: יותר התרחקות או עיסוק או עניין בדברים אחרים ב"עולם" צפוי איזון של זה בחזרה מסויימת לחיק החמים של אמא. זה מתבטא לרוב ביניקות תכופות (אצל ברי המזל שיונקים), התעוררויות בלילה.. וכד'. מאד יכול להיות שהבת שלך פשוט מרגישה שהיא בדרך לפרידה נוספת (פרידה במובן של יותר עצמאות, מסוגלות ומרחק טבעי) ולוקחת לה תדלוק .. נשמי עמוק!

[דנה*]

הי אסנת
מה שכתבת נשמע כל כך מוכר. אל יאוש.
רק היום כשדרור בן שנה ועשרה חודשים אני מרגישה שאנחנו מתחילים להפרד אחד מהשני. וגם כן, רק מתחילים. הדרך עוד ארוכה.
ורק לאחרונה התחלתי להרגיש שהוא יכול להתמודד עם פחות ציצי, וגם אני.
וכנראה שבגלל שבאמת הקשבתי לו ולעצמי, מצאתי את עצמי אומרת לו שעכשיו אין ציצי, עכשיו יש מים או מיץ או אוכל, ציצי זה רק במיטה, כשהולכים לישון ו...זה התקבל על ידו. שזה היה די מדהים.
בכלל, זו תחושה מדהימה שהדברים קורים ומסתדרים מעצמם. פתאום הרגשתי שהוא גדל, שמשהו בהתנהגות השתנה, פתאום קיבלתי מחזור (אחרי שנה ותשעה חודשים!), ופתאם הרגשתי מבפנים שזה מה שנכון.
אבל עד אז גם אני הייתי ברגעים מתוסכלים על כמה שזה מגביל אותי, גם בעלי טען שאנחנו צמודים מדי ושזה חולני ושבגלל זה הוא לא אוכל מספיק...וכו' וכו'.
היום אני כל כך שמחה שהגענו לאן שהגענו, וקיבלתי בטחון לעשות את מה שהלב והבטן אומרים לי, גם אם זה נראה מוזר/רכרוכי/חולני/או מה שזה לא יהיה מבחוץ.

[דנה*]

ונזכרתי בעוד דבר שאולי יעזור:
אם עדיין לא ניסית - נסי לשאת אותה על הגב. אפשר בתינוח=תינוכיס, במנשא האתיופי, או בכל מה שנוח. כשהם על הגב הרבה יותר נוח לתפקד, וזה פחות כבד. זה הנסיון שלי.

[טליהש*]

אסנת, אני כל כך מבינה אותך. זה קשה וגומר את הסבלנות מה שהופך את הענין לקשה עוד יותר וחוזר חלילה. וזו רק תחילתה של תקופה שבה היא כבר כבדה ו"מתעסקת" עם כל דבר ובכל זאת מביעה ברורות את רצונה (הצורך שלה) במגע קרוב ומתמשך, רצוי תוך כדי פעילות שלך. (פעם, לפני המון המון שנים היינו כנראה ברמה אחרת לגמרי של כושר). אני גם חושבת שרצוי מאד, ויפה שעה אחת קודם, למצוא אנשים נוספים שיהיו חלק מחייה ויוכלו לאפשר לך מעט מנוחה. טיול בגן או מפגש במגרש המשחקים אינם מספיקים, אם כי הם נותנים לך פסק זמן למשך מיצמוץ:-)
אני רואה את אותו צורך ממש אצל עצמי ואצל אמהות אחרות לילדים בגילאים שבין שנה לשלוש פחות או יותר. נכתב גם לא מעט כאן באי אילו דפים על הצורך בשבט או בכפר כדי לגדל ילד אחד. מה שרובנו עוברות בבדידות מזהרת נראה לי ממש לא אנושי. ועכשיו אחרי שדיברתי איך אני מקיימת? זהו, שלא לגמרי ברור. היו כל מיני נסיונות שלא צלחו ועכשיו יש איזו התחלה מחודשת ומבטיחה עם נערה מקסימה שבאה לעיתים לכמה שעות ומאפשרת לי לתפוס מחדש את הנשימה. אני מניחה שרבות מאיתנו פחות או יותר באותו מצב, ובכל זאת יש פה ושם התחלות וגיבוש אפשרויות מענינות. הייתי מאד שמחה אם מי שיש / היה לה נסיון בשיתוף אנשים נוספים מכל סוג שהוא תכתוב ותפרט איך כמה ומה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תובנה שעלתה לי לאחרונה (עם בן 1.6 שמבקש לינוק המון "סתם כך" כשאני במנוחה לידו) -
כשהתינוק הופך להיות פעוט מתרוצץ, וכבר כבד ולא נישא כל הזמן (גם עם יאמו על הגב הוא נורא כבד לי), הוא פשוט מקבל הרבה פחות מגע ממה שקיבל קודם.
למעשה, אם לא המיטה המשפחתית, היה יוצא שהנגיעות שלי בו ביום ממוצע היו סמליות בערך להרים לפשפוש / לשטוף ידיים / לדגדג מדי פעם... זה ממש לא הרבה, ככל הנראה, בשביל כמות המגע שהם צריכים בגיל הזה.
לכן אין פלא שבכל הזדמנות הוא מבקש ציצי - זו הזדמנות להתרפק על אמא.
לכן גם העצות המקובלות להסיח את דעתו מהנקה נראות לי פתאום לא מכוונות היטב - אני מעדיפה להושיב אותו עלי (לא בתנוחת הנקה...), למשל, כדי לספק את המגע הזה, בלי שיצטרך לבקש לינוק.

<הרהור לא מפותח אבל אין לי זמן>

[תמי_אמא_לשתיים*]

הדברים שלך מאוד מאוד מתחברים לתחושות שלי עם בת השנתיים שלי.
אומנם מבחינתה די ברור שההנקה היא משהו מיוחד ולא כמו כל מגע, זה לא שחיבוק יתקבל כמו הנקה, כשהיא רוצה לינוק שום מגע אחר לא יספק אותה. אבל נדמה לי שיש באיזה הרבה ענין של מגע ותקשורת גופנית ואני לא בטוחה איך זה עובד בלי הנקה בגילאים הללו למרות שהיתה לי בת שנתיים שלא ינקה. ברור שההנקה שומרת על איזו אינטימיות גופנית מיוחדת

[דנד_י*]

אני מרגישה מבולבלת.
האם עדיף לתת לתינוקת בת שנה וחצי לינוק מתי שרוצה
או שעדיף להגביל הנקות כדי שיותר אוכל מזין ייכנס למערכת?
מה דעתכן?

[קול_פעמונים*]

הי דנד י,

אני אישית התחלתי להגביל הנקות רק אחרי שוידאתי שיש אוכל שהוא אוהב ואוכל בשמחה ולשובע.
התחלתי להגביל מסביבות גיל שנה.
כלומר, התחלנו עם ארוחת ערב בשרית טעימה, ואז אחרי שהתבססה, לא הנקתי "חופשי על הבר" בשעות הערב.
אחר כך נוספה ארוחת דייסת שיבולת שועל עם שקדיה בבוקר ואז הנקת הבוקר עברה לאחר הארוחה הזו.
פירות, שנאכלים יפה אצלנו, לא החשבתי כארוחה כי לא יכולתי להסתמך עליהם שיהיו משביעים דיים כדי להחליף הנקה.
וכן הלאה, עד שהיום בגיל שנתיים יונק 3 פעמים ביום בזמנים קבועים, ולא לפי דרישה.
זה לא ממש באופני, אבל לי זה התאים, כיוון שהנקתי בלי הפסקה מאז שהוא נולד, ולא רציתי להעמיס על עצמי יותר.
כלומר, המטרה שלי היתה במוצהר להוריד הנקות בשבילי (מדגישה שזה בשבילי, עוד לא עליתי על איך מדגישים כאן מילים).

בהצלחה

[אורי*]

קול פעמונים
מדגישים על ידי כתיבת כוכביות משני צדי הקטע הרצוי להדגשה: בשבילי (עשיתי עם רווח כדי להמחיש,את תעשי בלי רווח) בשבילי
יש פה למטה,ממש מתחת לחלון הכתיבה משמאל אפשרות של: 'הצג עזרה' תסמני וי בריבוע ויוצגו לך למטה כל מיני אפשרויות רווחות לשימוש.

גם אני מתלבטת בנושא כמויות ההנקה (לא בטוחה אם זה קשור לדף הזה דוקא. ?)
אני דוקא לא כל כך נותנת לפי דרישה כרגע אלא יותר לפי שעון (בגדול). יש לה שלש ארוחות ביום שאני מושיבה אותה לאכול אוכל מוצק, אם היא אוכלת כמות אז אני לא מניקה אחר כך ואז יש לי פחות או יותר זמנים קבועים להנקות.
בבוקר כשקמה,
ב10 בערך להרדמה (לרוב הרדמה היא בהנקה,לא תמיד, גם זו התלבטות שלי. וזה אחרי שאכלה ארוחת בוקר).
כשקמה מהשינה בסביבות 12 או 1 אני מניקה. היה עדיף לתת לה כבר ארוחת צהרים אבל מכיוון שתמיד זה הזמן שאני אוספת את הילדים אז אין לי זמן להושיב אותה ולכן הארוחה נדחית ל2 בערך.
ב4 או 5 הנקה
בערך בשש ארוחת ערב
הנקה לפני השינה
בלילה אני לא סופרת-כשמתעוררת אני מניקה, אלא אם לא מזמן הנקתי ואז לפעמים אני מרגיעה בידים קצת-אם זה עובד,אם לא אז מניקה שוב.
אז בעצם אני בכלל לא מניקה לפי דרישה ומתלבטת על זה (היא בת שנה תכף), מצד שני אני מרגישה שאני בכלל לא יודעת מה זה דרישה בגיל הזה. יש פעמים שהיא מבקשת מאוד מובהק לינוק ואז ברור לי (התנוחה שלה והתנשפות כזו), זה בדרך כלל כשהיא עייפה או מאוד רעבה,או כשהיא מבינה שאני מתכוונת להניק ואני מתיישבת בשביל זה. אבל לרוב היא לא מבקשת,לפחות לא בצורה שברורה לי. אז בכלל לא יכולה להניק לפי דרישה.
כך עשיתי עם הגדולים,ואני מתלבטת עכשו מה לעשות בדיוק.
כי הגדולים היו אצל מטפלת כך שהיה ברור שכשהם שם יש זמנים מסודרים לבקבוק (אם בכלל יש בקבוק-הורדנו את זה מתישהו ורק אכלו אוכל שם). עם הקטן לצערי ממש הורדתי הנקות בגיל הזה כשהוא כבר אכל יותר, כי חשבתי שבגלל זה הוא לא אוכל אוכל ושלא באמת צריך כמויות בגיל הזה, ושזה רק שתיה עם קצת נוגדנים.

כשאני חושבת על זה "קבעתי" את סדר היום הזה על פי הרעיון של כל שעתיים-שלש שיכנס לה משהו לבטן,אם זה לא אוכל אז הנקה. אז זה לא לפי דרישה אלא לפי שעון.לגמרי. אבל בעצם כנראה קצת גם ככה הנקתי, כן הסתכלתי על השעון ואם לא אכלה הרבה זמן אז נתתי לה לינוק, אחרי שעתיים כבר חיפשתי סימנים וגם אם לא היו אז נראה לי שהצעתי כי היה נראה לי שכבר עבר המון זמן (והיא-אם מציעים לה-לוקחת).
הייתי רוצה לשמוע מחשבות בנושא. אולי יש דף על הנקה לפי דרישה מעל גיל שנה?

דנד י
כמו שאת רואה אני התלבטתי באותה הבעיה עם הבן שלי. היום אני חושבת שלא טוב שהגבלתי לו את ההנקות והורדתי,אולי זה היה עוזר לו להשמין ולגדול קצת.
אבל אולי שווה לעשות ניסיון כזה ולהגביל קצת הנקות במיוחד למשך שעתיים-שלש לפני ארוחה מתוכננת,ואפילו להעסיק אותה יותר בזמן הזה ולראות אם אז היא רעבה יותר למוצקים?
את מניקה אותה תמיד כשהיא מתעוררת משנת הצהרים? אולי שווה לתת אוכל כי אז היא אמורה להיות רעבה ואולי תאכל?

[קול_פעמונים*]

תודה אורי
תמיד התעצלתי לקחת את הקורס "מבוא לכתיבה טכנית בבאופן" (-:

[יונת_שרון*]

דנדי, זה נורא תלוי. יש תינוקות בגיל הזה שמוכנים לטרוף כמויות מרשימות של אוכל של גדולים, ובשבילם אין בעיה להגביל הנקות. אחרים עדיין טועמים רק מעט ואותם עדיף לחזק בהנקה עד שיבשילו יותר.
וכמובן שתזונה זה לא השיקול היחיד בהנקה; זה רק חלק מהמכלול של היחסים ביניכן. בגיל כזה היא בטח כבר יכולה להבין דברים כמו ״בואי ניכנס ואז תוכלי לינוק״ -- היא יכולה להתחיל להתחשב בך במקרים מסוימים.

[אמא_צעירה*]

ארוחת דייסת שיבולת שועל עם שקדיה בבוקר
פעמונים, אפשר מתכון? זה טעים?
הבת שלי חייבת גיוון (שנה ורבע+)

[עדי_א*]

בשבילי עובדת מעולה הסיסמא של לה לצ'ה: "דונט אופר דונט רפיוז" יעני, אל תציעי, אל תסרבי.
בן שנה ושלוש. יונק שמתעורר בבוקר, ואחר כך לא ברור מתי, לפעמים לפני שנ"צ, לפעמים אחרי שנ"צ, לפעמים (נניח היום) רק כשהלך לישון בערב. בכל שאר הזמן אוכל אוכל רגיל.
מה שכן, כשאני אומרת הנקה אני מכוונת הנקה של ממש, כזאת של כמה דקות שחבובי יושב עלי ויונק, לא באתי-לבדוק-שהציצי- של-אמא-עדיין-במקום-ביי-חוזר-לעיסוקיי.
אז אני לא מציעה לו לינוק, גם אם נראה לי שזה ירגיע אותו, ובטח אם נראה לי שהוא רעב. אם אני חושבת שהוא רעב אני מציעה אוכל, אם צמא - שתייה. היניקה היא לנחמה, לחיבוק, לאהבה וביטחון, לפינוק, ואולי גם קצת בשביל בריאות. אם כי, עבורי זאת באמת לא הפואנטה, אלא ערך מוסף נחמד.

[קול_פעמונים*]

ל אמא צעירה:
דייסת שיבולת שועל ללא חלב:

2 כפות שיבולת שועל טחונה
חצי כוס מים

לבשל 5 דקות. בתחילה על אש גבוהה עד לרתיחה ואז להנמיך.
לעמוד ליד הסיר ולבחוש כדי שלא ידבק.

להוריד מהאש והוסיף כפית גדושה של שקדיה.

אפשר להוסיף גם פירות כמו בננה מעוכה.
הבחור שלי אוכל את זה ככה פשוט.

במקום שקדיה אפשר (אם היא תאהב) טחינה מלאה או שמן קוקוס אורגני.
לטעמי השקדיה היא עם הערך התזונתי הגבוה יותר.

[אמא_צעירה*]

_מקום שקדיה אפשר (אם היא תאהב) טחינה מלאה או שמן קוקוס אורגני.
לטעמי השקדיה היא עם הערך התזונתי הגבוה יותר._
היא רגישה לרוב סוגי הפירות וכרגע לצערי התזונה שלה מתבססת על לחם ולחם ותפו"א וביצים. זהו
אסור לה מוצרי חלב ועוד המון דברים, מה שהיא כן אוכלת חיוני זה השקדיה שעל הלחם. בקרוב תהיה לה גם תוספת סידן חיצונית (קניתי וצריך להגיע...)
ירקות היא כמעט לא אוכלת. כלומר לא אוכלת

אנסה את המתכון שלך בתקווה שהיא תצליח לקבל משהו קצת יותר בריא ומזין...

תודה

[דנד_י*]

המטרה שלי היתה במוצהר להוריד הנקות בשבילי
תודה על השיתוף! לי אין מטרה כזו עדיין. כך שאני פנויה לנסות להבין מה הכי טוב לה.

מצד שני אני מרגישה שאני בכלל לא יודעת מה זה דרישה בגיל הזה
אצלנו זה ממש ברור, ניגשת, אומרת, ומתחילה להפשיט. לפעמים מביאה לי ספר...

כשאני חושבת על זה "קבעתי" את סדר היום הזה על פי הרעיון של כל שעתיים-שלש שיכנס לה משהו לבטן,אם זה לא אוכל אז הנקה. אז זה לא לפי דרישה אלא לפי שעון.לגמרי.
נשמע סדר יום פצצה.

אחרים עדיין טועמים רק מעט ואותם עדיף לחזק בהנקה עד שיבשילו יותר
היא כזו, טועמת מעט. וכך בדיוק חשבתי עד היום, שההנקה חשובה לה בדיוק בגלל זה.

וכמובן שתזונה זה לא השיקול היחיד בהנקה; זה רק חלק מהמכלול של היחסים ביניכן. בגיל כזה היא בטח כבר יכולה להבין דברים כמו ״בואי ניכנס ואז תוכלי לינוק״ – היא יכולה להתחיל להתחשב בך במקרים מסוימים
והיא אכן עושה זאת, אני כבר לא מניקה אותה בחוץ ואני מסבירה לה את זה כשהיא מבקשת, היא יודעת לחכות.

בשבילי עובדת מעולה הסיסמא של לה לצ'ה: "דונט אופר דונט רפיוז"
מתה על הסיסמאות שלהן!
העניין הוא שמבחינתה (וגם מבחינתי האמת) אפשר לינוק כל היום, בכל רגע שאמא מתיישבת, אם מישהו העיז להגיד לה לא על משהו, אם היא קיבלה מכה, אם היא רעבה/צמאה/עייפה וכו'.

כשאני אומרת הנקה אני מכוונת הנקה של ממש
גם אצלי, היא לא מאלה שלוקחות שלוקים וחוזרות, הנקה זה הנקה (גם אם הייתה אחת כזו לפני שעה...)

אם אני חושבת שהוא רעב אני מציעה אוכל
גם אני, וכבר למדתי איך להציע כך שזה לא ייחשב הצעה ויהיה איזשהוא סיכוי שהיא תסכים, ולפעמים זה עובד. לפעמים לא. היא ממשיכה לדרוש את ההנקה.
ניסיתי גם להסביר לה, את רעבה אז קודם נאכל, ואז רואים שהיא עושה טובה, טועמת ממש קצת, ומבקשת חזרה לינוק.

היניקה היא לנחמה, לחיבוק, לאהבה וביטחון, לפינוק, ואולי גם קצת בשביל בריאות. אם כי, עבורי זאת באמת לא הפואנטה, אלא ערך מוסף נחמד.
משפט מקסים! כך בדיוק אני מרגישה.

_אבל אולי שווה לעשות ניסיון כזה ולהגביל קצת הנקות במיוחד למשך שעתיים-שלש לפני ארוחה מתוכננת,ואפילו להעסיק אותה יותר בזמן הזה ולראות אם אז היא רעבה יותר למוצקים?
את מניקה אותה תמיד כשהיא מתעוררת משנת הצהרים? אולי שווה לתת אוכל כי אז היא אמורה להיות רעבה ואולי תאכל?_
בכל פעם שאני מנסה לדחות את הדרישה להנקה זה דורש ממני יצירתיות, הסחת דעת, כניסה לפעולה, להפסיק לשבת (ואם אני יושבת במטרה לעשות משהו עם האחים שלה זה מרגיז)
ניסיתי פעם לא להניק אותה איך שהתעוררה מהשנצ, וואוו, בכתה ובכתה, לא הסכימה לאכול, אחרי כמה זמן כן אכלה, באמת יותר יפה מבדרך כלל, אבל הרגשתי מבואסת על הבכי הזה.
אצלי זה דווקא ההפך, היא מתעוררת בדרכ אחרי שכולם סיימו לאכול, או בזמן האוכל, ומתאים לי מאוד שהיא תאכל אז, כי אחכ כבר פיניתי סידרתי הם כבר אוכלים את המתוקים שלהם וזה פחות מתאים להמשיך עם עוד ארוחת צהריים.

אני מרגישה שאני לא מצליחה להבהיר את הבלבול שלי.
אנסה.
אני חשבתי שזה שאני מניקה אותה כמה שרוצה עושה לה רק טוב מכל הבחינות.
עכשיו אני חוששת שאולי בגלל זה היא לא אוכלת מספיק.
ורק עכשיו התוודאתי לעובדה שבחלב אם בשלב הזה אין ויטמינים או שהם לא מספיקים לה, ושהיא צריכה לאכול אוכל אמיתי בשביל זה.
אז אני חושבת שאולי בעצם כדאי שאני כן אתחיל להגביל אותה בהנקות, עם כל הקושי שכרוך בעניין גם לי וגם לה, כדי שהיא תתחיל לאכול.

מרגיש לי כל כך לא באופני. אבל לא רוצה להזיק לה.

[תפילה_לאם]

לטעמי השקדיה היא עם הערך התזונתי הגבוה יותר.
למה, פעמונים? בדיוק אתמול הסתכלתי על התווית אל מול התווית של הטחינה המלאה, ובטחינה יש הרבה יותר ברזל. עד כמה שאני זוכרת ה"שקדייה" עלתה על הטחינה מעט בכמות החלבון. ואז חשבתי שהיתרון בהוספת ה"שקדייה" במקום טחינה (חוץ מהטעם) הוא בגיוון.


לחם ולחם ותפו"א וביצים.
כמה מוכר! יש לי סטודנטית כזאת בבית, רק תורידי את תפוה"א מהתפריט... אבל בשר ודגים היא לא מוכנה לאכול? או שזה לא במסגרת התקציב? ניסית להכין לה שייקים?



לפעמים מביאה לי ספר...
D-: גדול!


שבחלב אם בשלב הזה אין ויטמינים או שהם לא מספיקים לה
רגע, את מתכוננת למה שבשמת כתבה על הברזל? אבל מה שאת כותבת גורף, ואולי יש יותר מ{{}}ערך מוסף נחמד. אני לא יודעת, אבל שווה לשאול את מי שכן (בשמת?). במחקר המפורסם ההוא (של דולברג?) שהראה את העלייה באחוזי השומן/ הקלוריות ככל שמתמשכת תקופת ההנקה, התייחסו גם לוויטמינים, לנוגדנים, לערכים תזונתיים נוספים?

[קול_פעמונים*]

_לטעמי השקדיה היא עם הערך התזונתי הגבוה יותר.
למה, פעמונים? בדיוק אתמול הסתכלתי על התווית אל מול התווית של הטחינה המלאה, ובטחינה יש הרבה יותר ברזל._

וואלה התקלת אותי.
השיפוט שלי כאן לא רציונלי אלא מבוסס על מסורת שקיבלתי בבית ששקדים זה כמו "מזון על".
סבתא ע"ה היתה חובבת שקדים ואומרת שזה מאכל חשוב לנשים.
אמא שלי זוכרת איך כשסבתא היתה יולדת (8 ילדים, 9 או 10 לידות- הכל בבית כמובן) היא היתה אוכלת שקדים.
איכשהו זה כנראה השפיע עלי (-: , אבל את צודקת והערכים על האריזה אומרים שהטחינה לוקחת בסיבוב.
אז אני לוקחת את דברי בחזרה, ואם מישהו כאן יכול להאיר את עיננו במידע נוסף, אז יאללה.

[יונת_שרון*]

דנדי,
אני חושבת שאם ילד בקושי אוכל מוצקים, אז הוא ממילא לא מקבל מהם את כל הוויטמינים והמינרלים. והנקה היא עדיין אחד מקורות המזון העשירים ביותר שיש.

אם הייתי חושבת שיש בעיה, הייתי מנסה להכין ״רסק ירקות״ של תינוקות, שזה בעצם מרק עוף מבושל היטב שטוחנים את תכולתו לרסק נוח. זה יוצא טעים מאוד, ויכול להכיל מנה יפה של ברזל, בעיקר אם מכינים עם עצמות. זה גם משהו שמתאים לתינוקות עם בעיות תחושתית שמסרבים למאכלים אחרים, ועוקף את רוב האלרגיות.

[דנד_י*]

תודה על התשובה יונת.

גם אני חושבת כמוך, אבל עכשיו אני מתחילה לחשוב שאולי אני טועה, אולי דווקא בהנקה כבר אין ויטמינים בשלב הזה (אומרת את זה ע"פ משהו שאמרה בשמת בדף אחר לגבי ברזל), וכאשר יונקים כל היום יכול להיות שזה בא על חשבון האוכל, אוכלים פחות כי פחות רעבים.

הנה הקישור להודעה של בשמת -
שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות (2014-11-18T18:45:53)

הייתי מנסה להכין ״רסק ירקות״ של תינוקות
הלוואי, את הרסק הזה היא לעולם לא הסכימה לאכול, עוד בגיל חצי שנה הסכימה רק ירקות שלמים ולא ברסק, וכשהפסיקה לאכול לאט לאט את כל הירקות ניסיתי כמה פעמים את הרסק, היא לא מוכנה.
מה שכן אם אני מדללת אותו משמעותית במרק צח זה עובד. וגם אז רק שתי כפיות.
איזה עצמות לשים במרק? למה הכוונה?

[אורי*]

הייתי מנסה להכין ״רסק ירקות״ של תינוקות
זה גם לא כל כך מתאים בכיל כזה
הם בדרך כלל רוצים לאכול לבד, איך תתני אוכל בכפית? (אומרת על הבת שלי,שאין סיכוי להכניס לה לפה כפית,רק היא בעצמה ,ולה עצמה הכל נשפך, גם אני הייתי שמחה למין מרק כל-בו כזה שאפשר לדחוף בו הרבה דברים טובים, אצלי גם הופכת בררנית יותר ויותר ,היא בינתים מוכנה לאכול פשטידה לפעמים, דנד י ניסית משהו כזה?)
להכיל מנה יפה של ברזל, בעיקר אם מכינים עם עצמות.
את מתכוונת שהברזל מהעצמות עובר למרק? אני יודעת שיש סגולות טובות לעצמות מבושלות במרק,אבל מבחינת הברזל גם?

[דנד_י*]

, דנד י ניסית משהו כזה
פשטידות אני בכלל לא מכינה.
יש לך מתכון מומלץ? - פרווה, בלי גלוטן שנראה טוב ויציב?

[פלוני_אלמונית*]

דייסת שיבולת שועל ללא חלב

אני גם עושה את זה עם דוחן.
ולאחרונה סוחטת פנימה קצת תפוז או קלמנטינה.
והלהיט החדש חדש זה להוסיף חלב קוקוס למי הבישול. יאמי!
אה, ובדרך כלל מבשלת אגס או תפוח ביחד עם הדוחן/שיבולת שועל (אצלי כוסמין...), ומועכת אותם קצת עם הכף בסוף הבישול.
מוסיפה כמובן שקדיה/טחינה/חמאת בוטנים טהורה. ולפעמים מועכת בננה.

בקשר לשקדים, לפי אמא שלי (ובטח לפי אמא שלה...), השקדים גורמים לשפע חלב. זו בטח הסיבה לאכילת שקדים אחרי הלידה...

[פלוני_אלמונית*]

ובדרך כלל מבשלת אגס או תפוח
דרך אגב, דנד י , איך היא עם פירות?
אני מכינה ליפתן מתפוחים ואגסים, וזה פשוט להיט. זה חמים וטעים ונימוח, ויש גם מיץ מתקתק ללגום.
היא מנשנשת תפוחים טריים, אבל כמה באמת נכנס לה לבטן?... אולי שני פירורים.
אני לא יודעת מה הערך התזונתי שלהם לאחר הבישול, אבל זה בוודאי לא רעיל...
אולי זה יעבוד? שלי היא אוכלת-כל-מכל, אז הרבה עיצות אין לי.

[אורי*]

יש לך מתכון מומלץ? - פרווה, בלי גלוטן שנראה טוב ויציב?
האמת שמה שעשיתי היה עם קמח כוסמין או קמח שיפון (או קמח רגיל כמובן) אבל זה עם גלוטן. וגם עם סודה לשתיה. פשטידה די רגילה של בצל

[אמא_צעירה*]

_לטעמי השקדיה היא עם הערך התזונתי הגבוה יותר.
למה, פעמונים? בדיוק אתמול הסתכלתי על התווית אל מול התווית של הטחינה המלאה, ובטחינה יש הרבה יותר ברזל._
טוב, אני כמעט לא נכנסת לאחרונה, מקווה להוסיף עדכון ל קצת סדר בחיים בהזדמנות...
אבל לגבי השקדיה, הטחינה מלאה הרבה יותר בנתרן, והוא פוגם ביחסי הדברים הטובים שנכנסים. בשקדיה יש הרבה פחות...

ש לך מתכון מומלץ? - פרווה, בלי גלוטן שנראה טוב ויציב?
לאחרונה נתקלתי במתכון באתר של ניקי ב (תגגלו. יש שם דברים ממש נחמדים), לא קיבלתי אישור להעתיק, אבל במילה היא מתבססת על פירה כדבק ללביבות.
לא יודעת איך זה הולך עם ירקות אחרים (היא מכינה את זה עם תפו"א), אבל אפשר לנסות. אפוי כמובן

[דנד_י*]

איך היא עם פירות
נדיר שמסכימה לאכול חתיכה קטנה מאוד של תפוח או בננה

[יונת_שרון*]

עצמות למרק: תבקשי בקצביה, זה זול וטוב. אפשר גם גרונות. אנשי ווסטון פרייס אומרים להוסיף כף חומץ למרק, כדי לעזור למינרלים להשתחרר מהעצמות.

אגב, אם את חוששת מנושא הברזל אז אפשר לנסות לתת לה כבד ממש. מי יודע, אולי זה ימצא חן בעיניה.
ואם לא, ובדיקות דם מראות תוצאה בעייתית, אפשר תוסף כמו פלורדיקס שמביא אפקט גדול בכמות קטנה.

[תפילה_לאם]

אני מכינה ליפתן מתפוחים ואגסים, וזה פשוט להיט.
איך?
במתכון שאני מכירה יש סוכר...
<אופס, זה הופך לדף מתכונים?>

[דנד_י*]

מי יודע, אולי זה ימצא חן בעיניה.
ניסיתי, לא אוהבת.

בדקנו אותה, המוגלובין תקין, העניין הוא שבעקבות מה שכתבה בשמת אני תוהה עם הנקה בגיל כזה בכלל טובה או שעדיף אוכל. זה העניין

[אמא_צעירה*]

במקום- מסתבר שעדיף אוכל.
כתוספת- נשמע מעולה במיוחד קראת החורף

[יונת_שרון*]

אם זו שאלה עקרונית, אז התשובה העקרונית שלי היא מה שכתבתי קודם: תלוי בילד. הנקה בגיל הזה טובה מאוד לילד שלא אוכל הרבה מוצקים. את יכולה לחשוב על זה כמו על אבקות החלבון שלוקחים ספורטאים, או כמו המזון הנוזלי שמקבלים אנשים אחרי ניתוחים מסויימים: חומר עשיר תזונתית ונוח לעיכול, שיחזיק אותה כל עוד היא צריכה אותו.

אני לא מכירה ילדים שעברו למזון מוצק בעקבות מניעת הנקות. יכול להיות שיש כאלה, אבל הילדים שאני מכירה התחילו לאכול כמויות (כל אחד בגיל אחר) גם כשיכלו לינוק כמה שרצו.

[דנד_י*]

תודה יונת...

[ללו*]

אני תוהה עם הנקה בגיל כזה בכלל טובה או שעדיף אוכל
במנותק משאלת האוכל - הנקה בגיל כזה עדיין חיונית{{}}. לפעוט שאוכל הרבה מוצקים, לפעוט שאוכל מעט מוצקים, לפעוט שלא אוכל שום מוצקים - לכל אלה יש עדיין צורך בהגנה החיסונית שבהנקה, ובתמיכה שההנקה נותנת להתפתחות כל המערכות בגוף הצעיר. החשיבות התזונתית שלה אולי שונה מעט בין תינוקות שאוכלים הרבה לתינוקות שאוכלים מעט, כמו שיונת כתבה.

[אורי*]

_דנד י ניסית משהו כזה?
פשטידות אני בכלל לא מכינה.
יש לך מתכון מומלץ? - פרווה, בלי גלוטן שנראה טוב ויציב?_

מצחיק
שמתי לב שאת הפשטידה שהכנתי הכנתי בכלל עם קמח אורז מלא ולא קמח כוסמין
בטעות (קניתי את שניהם והכנסתי למקפיא, ובטעות לקחת את האחד ולא האחר ולא שמתי לב,ואתמול שמתי לב את מה פתחתי ושבכלל השתמשתי בקמח אורז לפשטידה)

בקיצור, מתכון משוער:
(כי קצת אלתרתי כל פעם מחדש על סמך זכרון של פשטידה אחרת לכן זה לא מדוייק)
2 בצלים ענקיים (או 3-4 קטנים) חתוכים דק דק
3-4 ביצים
מלח (עשי כרצונך בעניין. הבצל די נותן טעם)
חצי כוס שמן (אפשר זית,אפשר מה שתרצי, אני עושה חלק זית וחלק קנולה)
חצי כוס מים
3/4 כוס קמח אורז בערך
חצי כפית עד כפית סודה לשתיה

כמות הקמח/מים תקבע כמובן עד כמה הפשטידה תצא רטובה או יבשה יותר, אין לי מושג מה תאהב ילדתך,אבל שווה לעשות נסיונות שונים, בעיקר אם הגדולים יאכלו את מה שתכיני בלי בעיה
אני נורא מאלתרת בפשטידות,אז אם הולך (הלוואי,מי יודע..) נסי כל מיני

אצלי שני הקטנים אוכלים, הגדולה בררנית באופן בסיסי עוד לפני שטועמת:-/