כל הריון הוא התחלה

איזה כיך לך איזה כיף לך איזה כיף לך
הרבה מזל טובים לך!!!!!!!!!

גם אני רוצה כבר ללדת. שבוע 33 מהיום! אין לי כבר סבלנות.
רוצה ללדת רוצה ללדת רוצה ללדת.
טוב נו, עוד קצת...........

ילדנו את אוריה לקראת האביב...ב 30-03....הוא מגיע ממקום של מעט שקט ושלווה...נחמה והמון המון אהבה. אח לרוני עומר נימרוד ברקת ועמיחי.

איזה דף מעולה
תמרה נולדה ב10/08, לא להאמין, זה נראה כל כך מזמן
ילדנו אותה בבית בלידה מדהימה ומרגשת
ממש רוצה למצוא זמן לכתוב את סיפור הלידה, איך עושים את זה? לא רק במימד בזמן הפיזי בין הנקה למשחק להרדמה, איך מפנים מספיק מרחב במחשבה?
היום זה עדיין נראה לי בלתי אפשרי, זה משתנה?
לא האמנתי שהאימהות תהיה כל כך מאתגרת עבורי

זה משתנה?
בטח שזה משתנה.
תהני מכל רגע.

מתחילה לשקול- בלי חיתולים.(עוד לא ניסיתי.)
ספרו קצת על סדר היום שלכן.
וגם על הסימנים שלפני ההשתנה...

וגם- אם יש מישהי בחיפה שבא לה להראות לי ביצועים בשטח- אני מאוד מעוניינת לראות הלכה למעשה. מישהי עם תינוקי ממש קטן. אנחנו בני חודשיים...

מידע על פירות העונה, הידעתן?
לא אוכלים גויאבה כשמניקים!!!

"מצב משפחתי" הוא מדור מקסים, 2 עמודים שלמים בסוף המוסף של שבת. מראיינים את כל בני הבית ומספרים על אורח החיים שלכם, איך הכרתם, איך ואיפה אתם גרים עם תמונה משפחתית של כולכם. אני מכורה למדור הזה, הוא מקסים ולומדים ממנו הרבה על משפחות בארץ. הוא בכלל לא צהוב, מאוד אישי ונעים.

גויאבות, באמת? אוף.. למה? זה גורם לגזים?

גורם לטירוף חושים בבטן. לפחות אצלנו. ראי הוזהרת.
גם אני ממש שמחתי שהגיעו הגויאבות.
אבל אצלינו, אחרי שעבר זעם הבטן, הפכנו את זה לשיר משפחתי- יותר לא גויאבה ציצי- אבא גויאבה.

וגם- אם יש מישהי בחיפה שבא לה להראות לי ביצועים בשטח- אני מאוד מעוניינת לראות הלכה למעשה. מישהי עם תינוקי ממש קטן. אנחנו בני חודשיים...
ממליצה לך לפנות ל יש לי אוצר . היא חיפאית והאוצרה החדשה שלה היא באותו גיל, מפושפשת בכיף (ואימה ממש חמודה).

אני חושבת שהייתי מצטלמת, כן. יש בזה משהו יפה, לטעמי.
הנה דןגמה -
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

זו גרסת האינטרנט, בעיתון זה 2 עמודים ועם קצת יותר תמונות

מדור משפחתי - את אני תמיד קוראת ראשון. מאוד אוהבת את הכתבות האלה.

הי, כן, בסוף יולי. חיפה הולכת ומתרחבת

היא עם חיתולים. אני לא מהמשקיעניות. אין לי מספיק סבלנות או זוגות מכנסיים בשביל זה...

לבקשתך, כל הריון הוא התחלה...
אנחנו כבר כמעט שבועיים בלי חיתולים. חלק מהזמן אנחנו כן שמים חיתול, אבל הוא די מסמן לנו ואז מורידים
הוא נכנס לעניין די מהר, משתף פעולה וגם מודיע
אניחנו גם קולטים את הסימנים שלו. גם צפינו הרבה זמן (היתה לו תפרחת חיתולים נוראית והוא בילה שעות בלי חיתול, וכך קלטנו את הדפוסים שלו), ולפעמים זו פשוט הרגשה.
עם זאת, בגלל שיש פה עוד ילדון (שמקנא...) ויש עוד עיסוקים , לפעמים הוא עם חיתול, ולפעמים אני גם קולטת שהוא צריך, אבל לא מתפנה לקחת אותו והוא עושה בחיתול

נקווה שזה לא יהרוס את התהליך, הבננתי שאפשר לעשות חלקי
זהו, זה די מגניב . תשאלי בשמחה עוד אם בא לך
זה לא מסובך, פשוט תורידי ת'חיתול לכמה שעות ביום ותתחילי

מה פתאום, אנחנו תנועה חתרנית שהולכת ומתפשטת (או מתחתלת).
אגב, את מוזמנת להגיע למפגשים החיפאיים. אנחנו כבר המון זמן לא היינו, אבל הם מומלצים בחום.

_מה דעתך לעשות פיקניק באוטו, של אוכל שאת מארגנת בבוקר, לוקחת איתך, שמה במקרר, ואולי אפילו מחממת, אם יש איך, לפני שאת אוספת את הילדים.
ככה לא תגיעו רעבים הביתה..
אם מורכב מידיי, כל האוכל, אז לפחות לתת להם משהו, פיתה עם ריבה, לפני שחציתם את פתח הבית.
בבוקר לרחוץ מראש את הירקות לארוחת הערב.
עושים כולם פיפי תמיד יש עץ לרפואה, שצריך שהבן ישקה אותו, לפני החזרה הביתה.
להשאיר במקרר צלחת פירות, שכולכם אוהבים.
ושלא תביני לא נכון, אני הולכת לצטט את העצות האלו, אצלי בדף.
העבר | מחק | קישורכל הריון הוא התחלה (26.10.2009 09:37):
אולי טרמוס באוטו עם שוקו, ושלוש כוסות._

לא האמנתי שהאימהות תהיה כל כך מאתגרת עבורי

היי אמא של תמרה וכולכן,
הרבה תפיסות ותיאוריות שליוו אותנו לפני האמהות מתנפצות אל מול מציאות שונה לחלוטין, תובענית הרבה יותר.
וזה ממשיך כך לאורך כל ההורות, עם הילד השני ואח"כ עם השלישי, וגם כשהילדים גדלים, כל פעם אתגר חדש מציף אותנו.
עם הזמן לומדים לצפות לזה ופחות חשים אכזבה או התשה קשה
ועדיין - יש לי מצבים שאני לא מאמינה כמה האמהות מאתגרת עבורי...

לגבי בלי חיתולים -

אני מוצאת את עצמי מפשפשת אותו מבלי שעשיתי איזו החלטה "להוריד את החיתולים".
זה מרגיש לי (עבורי) יותר נכון ופחות מלחיץ.
רוב הזמן הוא עם חיתול, קקי כמעט לחלוטין רק בכיור (או על הדשא...), פיפי לפעמים בכיור, לפעמים בחיתול, לפעמים עלי, לפעמים על המזרון...
אני לא מנסה לתפוס את זה, אין לי כל השתדלות סביב זה.
כשאני מרגישה שהוא צריך פיפי או קקי - קדימה לפשפוש
וכשאני עסוקה בדברים אחרים - אני בכלל לא חושבת על הקקי-פיפי שלו.
עם בני האמצעי גם עשיתי כך תקופה. לא יודעת אם זה קשור, אבל הוא נגמל לחלוטין מחיתולים בגיל שנה ושמונה.

גויאבות- אני אוכלת גויאבות חופשי חופשי ואין כל תופעות לוואי.
יש לי סברה שהיא נושא בפני עצמו - מה גורם לגזים אצל תינוקות.
אני לא בטוחה שמדובר באוכלים מסוימים.
לפעמים אני חושבת שמדובר בעיקר במה שהאמהות מאמינות שגורם לגזים. מה שלימדו אותנו.
איכשהו אני לא מאמינה שהאוכל כל כך משפיע והילדים הפרטיים שלי כמעט מעולם לא סבלו מגזים. לעיתים רחוקות.
אולי סתם יש לי מזל.
מה אתן אומרות?

לא מתפנה לקחת אותו
כדאי להחזיק קערה לידכם במקרה כזה ואם לא מסתדר אז להגיד לו סליחה אני רואה שאתה צריך פיפי אבל תעשה עכשיו בחיתול

אני מרגישה אשמה : לכולם קשה קשה קשה ורק לי קל
אני אומרת לעצמי אולי משהו דפוק במנגנונים שלי אולי זה בגלל שחיכיתי לזה איזה עשר שנים או יותר אבל קל לי
ואם משהו מתקשה לי פתאום אני מסתכלת עליה ועובר לי
תגידו גם אתן מזיעות כאילו אוגוסט עדיין לא תם ? מישהי אמרה לי שזה קשור להנקה
היום חשבתי לתת לה טעימה ראשונה של אוכל אבל מצד שני אני חושבת כל יום שהיום כבר איזה שבועיים

הי אילה א
העניין הוא לא הקערה, אלא הידיים שלי שעסוקות במשהו אחר...
אבל אני אכן אומרת לו משהו כמו מה שהצעת, לא מתעלמת מהסימן שלו

לגבי הקושי, גם אני הרגשתי עם איתמר (הגדול שלי) בעיקר שמחה ולא כ"כ הבנתי למה מדברים על קושי כולם...
עם הזמן וירידת ההורמונים זה הפך ליותר מציאותי ולא רק "היי", כמו החיים עצמם.
עכשיו עם השני- אני כבר מבינה למה מדברים על קושי. אני לומדת הרבה על ענווה, ועל החיים שאכן דורשים פשרות לפעמים
הקושי , דרך אגב, הוא לא בטיפול בתינתינוק , אלא בניהול הדינמיקה וחלוקת הזמן, והכרה בכך שאין מושלמות...
קשה לאנשים טוטאליים...

קטע חזק ההורמונים האלו, שמחזיקים אותנו האימהות באוויר.
אצלינו התינוק הזה הוא מה שנקרא בן זקונים אמיתי.
ראשית אנחנו ההורים כבר בגיל מבוגר, לא שאני מרגישה כך,,,
לבד מזה הילדים שלי ממש גדולים, הכי צעיר בן 7.
חוויה מומלצת לכולכן...

הי, רק עכשיו ראיתי שכתבת לי. את מוזמנת לבוא.
תתקשרי אלי ונתאם. אני באפס-חמש-שתיים- ארבע-חמש-חמש-אפס-שש-שבע-ארבע
רונית

הי, כן, אנחנו לא כל כך פוקדים את המפגשים לאחרונה, כי אנחנו לא בחיפה באופן זמני-בערך-קבוע (סיפור ארוך...)
בנות באופן על צאצאיהן הן קבוצה מובחרת גם לדעתי

, שמחה שנהנית. אולי נתראה בהזדמנות, אני קופצת לעתים לחיפה ואולי אפקוד את המפגשים יחד עם הקטנטנה.
לגבי החיתולים - לדעתי בחורף הם תוספת מחממת לישבן, מה רע.

ההודעה האחרונה היא ממני, אל פקה

את יודעת, אפשר להיות עם ולהרגיש בלי.
צלצלי אלי ואספר לך:-)

גם לי זה קרה, יש מצב שכשרצית לטעון אותו, הכנסת בטעות את הצ'ופצ'יק לחור של האוזניה. הכי טוב, אם יש לך אזניה לטלפון, להכניס את הצ'ופצ'יק שלה לחור המתאים ולהוציא שוב - זה אמור לבטל את מצב האזניה ולהחזיר את הטלפון למצב רגיל. ואם אחן לך, תנסי עם הצ'ופצ'יק של המטען - להכניס ולהוציא מהחור של האוזניה. בהצלחה.

יכול להיות שחברת אותו בטעות לאיזה bluetoothבאיזור: תכנסי ל"הגדרות" או "חיבורים" ותנסי לסגור את האופציה.

זה מה שעושים: הגדרות, קישוריות, בלוטות'. בהצלחה

ישנתי. עד שקמתי בארבע עם כאב ראש איום, בסוף נכנעתי לכדור תודה לאלוהים על האקמול. ואז אחרי שהראש הפסיק לפעום נרדמתי.
כנראה שאני צריכה לתת קצת יותר יחס לעייפות שלי וללכת לישון...

יום שישי, אחרי צהריים, גן שעשועים או אצלך. הולך? (קצר)

שישי בצהריים הוא זמן צוין לדבר עליו.
אנחנו עד 13 בפעילות מוסדרת:-] (גם אצלך, בטח)

איזה נוקיה?
באתר של נוקיה יש חלונית קטנה ותגללי עד שתגיעי לדגם שלך.
תגיעי לדף שמציע לך מדריכי הפעלה, הדגמות וגם פורומים.
או "בפורום הרלוונטי בתפוז" , תשאלי ואני משער שישמחו להפנות אותך לאן שצריך.
בהצלחה.

צוויל

יכול להיות ששינית את ההגדרה של מצב הפעולה ל-דיבורית אישית או משהו דומה. תכנסי להגדרות ותנסי שם באיזור של ההתקנים

סוף סוףיש לי זמן קצת להיכנס לכאן.....

תודה על הברכות, יקירה
כן ילדתי, הקטן כבר בן חודש. קוראים לו: בן. כשמו כן הוא
אני מרגישה כבר טוב אחרי הקיסרי הזוועתי
תענוג בן קטן כזה בבית אחרי שתי בנות גדולות
נכון, כיף לחזור לזה??

נהנית מכל רגעעעעעעע

בן כמה הקטן שלך??

לטובת נשים בנות 40 שנכנסות להריון, ורוצות עידוד...
כיף ואושר גדול לנו במשפחה. תודה לכל היקום שסידר לנו ככה.

ילדתי ב ז' תשרי, היום לפני שנה בדיוק!
25 לספטמבר 2009 שזה עוד שבוע וחצי
מזל טוב מזל טוב לגיל שנה
(-:

ורד דרור ותינוקי- מזל טוב לגיל שנה, אשמח לשמוע חוויות, מה אתם עושים, אוכלים, אומרים וכל מיני...

אני רוצה עוד אחד..

גם אני רוצה עוד אחד!
והקטן עוד לא בן שנה ואני רוצה כבר כמה חודשים. זה מאד מרגש אותי. ממלא אותי אהבה. מצד שני קשה לי מאד ההתנהלות בבית - סידור/בישול ואין מה לדבר על ניקיון. ממש בקושי. וגם קשה לי מאד ההתנהלות עם הבכור. וקשה לטפח ולהשקיע בזוגיות ומיוחד במיניות וכמובן העייפות, אוי העייפות ולקום כל לילה כמה פעמים ולהניק.
אז מאיפה הרצון החזק, הכמיהה והערגה לעוד תינוק? מאיפה? .