כמה ילדים לב מול אידאולוגיה

[יוליקו*]

שלום!
רציתי לשתף בהתלבטות שלי, ולשמוע מה דעתכם (או דיעותיכם...).

הקדמה:
אני אוהבת ילדים. גם מבוגרים בדרך כלל, כלומר אנשים. רק שמאוד קל לי להתחבר לילדים (מגיל אפס ועד גיל העשרה).
לי עצמי יש 2 ילדים קטנים, ו...אני רוצה עוד אחד/ת (כבר בהריון השני ידעתי=הרגשתי שהבטן הזאת רוצה להתמלא שוב, ולהיות צינור התגשמות לעוד נשמה).
אבל- בן זוגי ואמא שלי, שניהם בקונצנזוס נדיר, טוענים ששני ילדים זה מספיק :
אמא שלי טוענת שאני יכולה לעשות עוד דברים חוץ מילדים, בעיקר בהתחשב בזה שאני מניקה למרחקים ארוכים:-), וגידול הילדים דורש ממני הרבה זמן. זה בא על חשבון עבודה שתומכת בקהילה ואני מאוד אוהבת (אני עוסקת בשיאצו), ויצירה (הילדים קטנים מאוד עדיין, ואני עייפה...)
יקירי טוען שזה תחביב יקר מאוד, ושהוא מעדיף לעשות יותר סקי למשל או דברים אחרים עם המשפחה מאשר לגדל עוד ילד, אבל הכי חשוב (לדעתי) זה הטיעון האידאולוגי שהוא מעלה: יש התפוצצות אוכלוסין. צריך לצמצם את הילודה. אם חושבים שלילד מגיע לגדול עם אחים, אז יש לנו 2 ילדים, כלומר לכל אחד יש אח. די . מספיק.

בעיקרון אני מסכימה עם הטיעון, אבל הלב שלי רוצה עוד "סיבוב", והתינוקת שלי גדלה מהר מאוד והיא כמעט גומרת להיות תינוקת....

אז השאלה-
כמה ילדים ולמה

(יש לי בעיה עם המחשב אז יתכן שאעדר לכמה ימים)

תודה

[טלי_מא*]

גם אני חושבת על זה בזמן האחרון.

ראי גם את:
כמה ילדים
קהילת באופן טבעי מפגע אקולוגי

[יוליקו*]

טלי מא : תודה על התגובה.
הדפים הללו רלוונטיים באופן חלקי ביותר.
אשמח לדיון חדש.

(למה לא יצאו לי אותיות מודגשות בין הכוכביות?)

[אמא_נמרה*]

גם אותי זה מעסיק. תמיד רציתי לאמץ או להיות משפחה אומנת. עוד לא הגיענו למדרגה הזו. ההורים שלי תמיד היו משפחה אומנת לילדים ועם חלק יש קשר עד היום. זו גם אופציה בעיני.

[רוקדת_לאור_ירח*]

2 ילדים זה מעט מאד.
אם חס וחלילה קורה משהו לאחד מהם, והחיים הם שבריריים ואני לא מאחלת לאף אחד- אז זה לבד.
לאמא שלי היה רק אח אחד, כשהיתה ילדה הוא נהרג. היא כל כך מקנאה כשהיא רואה אותי מדברת עם אחותי ודברים מסוג זה.
לגיסתי היה אח אחד (אמא שלה דווקא ניסתה הרבה יותר אבל ככה יצא בסוף) והוא חלה ומת בגיל צעיר.
שוב, אני לא מאחלת לאף אחד ולא צריך לתכנן מספר ילדים לפי כמה ימותו סטטיסטית או משהו כזה , אבל בעיניי שניים זה לא אומר שלא גדלים לבד.

[יוליקו*]

גם אני מרגישה ששני ילדים זה מעט, מכיוון שלא תמיד יש התאמה בין הילדים, ולא תמיד האח הוא גם חבר.

[יוליקו*]

גם אני חשבתי על אפשרות מוות, אבל זה יכול לפגוע ביותר מילד אחד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

גם אני חשבתי תמיד ששני ילדים זה מעט (כך גדלתי, אני ואחי). עכשיו כשזו אני שצריכה ללדת ולגדל ולפרנס את הילדים האלה אני חושבת ש... ששניים זה בהחלט יותר מאחד.

[יוליקו*]

לכן אני לא בטוחה שבשבילי זה שיקול. (מוות של ילד)
אני לעומת זאת אשמח שיהיו לי נכדים, ויש יותר סיכוי שהם יוולדו אם יהיו לי יותר ילדים...

[עודד_המחפש*]

אם חס וחלילה קורה משהו לאחד מהם, והחיים הם שבריריים ואני לא מאחלת לאף אחד- אז זה לבד.
עצוב לשמוע על הדברים שאת מספרת
אבל לתכנן את חייך מתוך פחד או קנאה לא נשמע לי אסטרטגיה טובה.

באימוץ יש משהו מאוד יפה. גם מגדילים את המשפחה, גם נותנים מתנה נפלאה למישהו, וגם לא מגדילים את אוכלוסיית העולם מעבר למה שהיא גם ככה. וכשיש כבר ילדים משלך, אז הצורך בילדים שבאו ממך כבר נענה וזו אולי ההזדמנות הטובה לעשות דבר כזה.

[אלה_לי_לה*]

גם אני במתכננות האימוץ, אי שם בעתיד

[יוליקו*]

תודה לכולם.
עודד : פעם שקלתי ברצינות לאמץ (כשהייתי רווקה בלי ילדים פינטזתי שאחרי הלידות אנחנו נאמץ, וזה בלי לדעת מי יהיה ה'אנחנו' הזה)
אבל היום אני לא בטוחה בקשר לזה, כי אימוץ הוא אפילו יותר מסובך מלגדל ילד ביולוגי : נוספת כל הפרוצדורה הביורוקרטית, ופחד- מה קורה אם זה לא מסתדר כלומר לילדים(הילד המאומץ או הילדים הביולוגים) לא טוב עם השינוי הזה.

[יוליקו*]

היתרון באימוץ: לא צריך לבחור שם לילד
(גמרנו את כל השמות: יש לנו גם בן וגם בת....)

[אורי_יורמן*]

גם אני חשבתי על אפשרות מוות, אבל זה יכול לפגוע ביותר מילד אחד.
לפי דעתי זאת דאגנות מופרזת, להתחיל לחשוב מה יקרה אם אחד מהם ימות, במיוחד בהקשר הזה.

אה, הנה, אני רואה שעודד כבר כתב:
אבל לתכנן את חייך מתוך פחד או קנאה לא נשמע לי אסטרטגיה טובה.

מסכים עם אלה ועודד לגבי אימוץ. גם הרגשה טובה, גם עזרה לזולת, גם הגדלת המשפחה, וכל זה בלי להגדיל את אוכלוסיית העולם.
אז מה אם זה מסובך. גם לעשות ילד זה מסובך

[ההולכת_בדרכים*]

_אז השאלה-
כמה ילדים ולמה_

לדעתי, אין חשיבות לאידיאולוגיה במקרה הזה,
מכיוון שבסופו של דבר את מתארת סיטואציה שבה פשוט את והאיש שלך רוצים שני דברים שונים,
וכרגע עדיין לא ברור עמדתו של מי מכם תקבע את המציאות.
אולי אני טועה כמובן, אבל נראה לי שבדיון על אידיאולוגיה את מוצאת מפלט מהקונפליקט ביניכם.
כביכול- אם תצליחי להשתכנע בעליונות האידיאולוגיה על רצון הלב, תהיי פטורה מהמצב הלא נעים של חוסר הסכמה...

כשאני קוראת אותך כותבת
אני רוצה עוד אחד/ת (כבר בהריון השני ידעתי=הרגשתי שהבטן הזאת רוצה להתמלא שוב, ולהיות צינור התגשמות לעוד נשמה).
ו בעיקרון אני מסכימה עם הטיעון, אבל הלב שלי רוצה עוד "סיבוב"
אני מרגישה שאת מאוד ברורה עם עצמך, אין בכלל התלבטות.
ההתלבטות היא בעצם איך להתמודד עם טיעוני האיש שלך ואמך, איך לדבוק ברצון הלב שלך בלי להיות מופרת,
איך לכבד את רצון הלב שלך לא פחות ממה שאת מכבדת שיקולי נוחות והגיון.

רוצה להתייחס לדברים שהם אומרים לך:

יקירי טוען שזה תחביב יקר מאוד, ושהוא מעדיף לעשות יותר סקי למשל או דברים אחרים עם המשפחה מאשר לגדל עוד ילד
ממתי ילדים זה תחביב?
טוב, ברור שזו סתם צורת ביטוי, ושהוא פשוט מעדיף להשקיע את האנרגיה המשפחתית בדברים אחרים שאינם עוד ילד-
צורך מובן ומקובל בהחלט - אבל זו תחושתו ועמדתו שלו,
ודרך אגב נראה לי שזה השיקול העיקרי עבורו לא לעשות עוד ילד יותר מאשר האידיאולוגיה.
כמה אנשים אני מכירה שבלהט האידיאולוגיה לא רצו לחיות בזוגיות או להביא ילדים לעולם...
אבל כשהלב פתאום כן רוצה- העקרונות הופכים לחסרי משמעות עבור מי שדגל בהם,
ולהיפך- כשהלב לא רוצה אפשר להמשיך להצדיק את המעשים בעקרונות.

אמא שלי טוענת שאני יכולה לעשות עוד דברים חוץ מילדים
אמא שלך ללא ספק דואגת לך, ואולי על פי נסיונה האישי הסיקה מסקנות אותן היא רוצה להנחיל לך, לטובתך כמובן...
אבל את אדם אחר ושונה ממנה, הלא ייתכן שעבור נשמתך שלך עוד ילד זה הדבר המדויק והנכון?

בדרך כלל שאנשים סביבנו מעלים ספקות, הם משקפים לנו חששות שנמצאים בתוכנו.
אני מניחה שבן זוגך ואמך מחדדים לך פחדים שנמצאים בתוכך, לצד הרצון העז בעוד ילד.
נראה לי שכמעט כל אחת ואחד נתקלים בדילמה איפה לשים את האנרגיה ובאיזה תזמון...
כפי שאני רואה זאת המשימה שלך כעת היא בעיקר לבנות אמון בעצמך וברצונות שלך, תוך הכרה בחששות שתמיד יהיו שם לפני קפיצת מדרגה.
כשתהיי שלמה עם רצונך האישי, בלי קשר לשום אידיאולוגיה,
תוכלי לנהל עם בן זוגך "משא ומתן" על אופן המימוש (או אי המימוש) במציאות, על אופן הגשמת החיים המשותפים של שני אנשים שונים.

בהצלחה

[ניצן_אמ*]

מצטטת את עצמי מתוך הדף התנועה להיכחדות מרצון של האנושות

התנועה להכחדות מרצון של המין האנושי איננה אלא התנועה להכחדות מרצון של התנועה להכחדות מרצון של המין האנושי.

_בנימה אישית, הסיבה היחידה שאני בכל זאת עושה ילדים למרות שאני חושבת שלא העולם צריך את זה ובטח לא הילדים שלי, היא לא להכחיד את עצמי ואת דעותיי. סיבה עתיקת יומין. מאד אגוצנטרית, אבל מאד בסיסית לקיום כל המינים. יתר על כן, אם התנועה להיכחדות מרצון של המין האנושי תצליח להכחיד את עצמה, תהיה הבעיה הפשוטה שכל מי שיישאר לא יבין את הצורך של העולם בשינוי ובהצלה ובכך יבוא על העולם ועל מי שנשאר בו חורבן מהיר יותר.
במילים אחרות, אני מסכימה עם ערכיה של התנועה, והרבה זמן שקלתי לא להתרבות בעצמי, ואולם הגעתי למסקנה שהדרך המוצעת לא תוביל לתוצאות המקוות והמצופות._

במילים אחרות - להתרבות ולקרוא המון דניאל קוין...

[פידג'ט*]

הבעיה באימוץ - לא לכל אחד נותנים לאמץ. אפילו (ובעיקר) אם יש יותר אהבה מכסף...

[יוליקו*]

ההולכת בדרכים :
הסטת את הדיון מהכללי אל הפרטי (אני ובעיותי) ומה שכתבת אומר לי המון. תודה.
שלשום חשבתי שאני מחפשת תשובות בחוץ בגלל פחדים פנימיים
(כמו למשל הפחד להחליט...ולעמוד מאחורי החלטותי, ולהתמודד עם המציאות הנוצרת.)
חשבתי על כך שאני אמא טובה (וכן, אני יכולה להשתפר) אבל מפרנסת בינונית.
והאמהות (לתינוק קטן בעיקר) מספקת לי תירוץ לא להתמודד עם שיווק ופרסום וכל זה.

ומעבר לזה בא לי עוד תינוק. ואני אוהבת ללדת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

ומעבר לזה בא לי עוד תינוק. ואני אוהבת ללדת
מאד מזדהה.
מעבר לזה שבאמת כנשים הרבה פעמים כמו שאמרת, יותר קל לנו בממלכה הביתית מאשר מחוץ לבית. זה לא תירוץ, זה מי שאנחנו. אז כשצריך אנחנו יודעות לשווק ולפרסם אולי (תלוי מי) אבל יש משהו בבית ובאימהות שמאפשר לנו להיות נשים ולא גברים בתחפושת.

[מורינגה_רותמית*]

גם לעשות ילד זה מסובך
זה דוקא לא כ"כ מסובך. מה שמסובך זה לגדל אותו.

_כמה אנשים אני מכירה שבלהט האידיאולוגיה לא רצו לחיות בזוגיות או להביא ילדים לעולם...
אבל כשהלב פתאום כן רוצה- העקרונות הופכים לחסרי משמעות עבור מי שדגל בהם,_
למשל אני. (לחיות בזוגיות כן, אבל להיות הורה - לא.)

[קט_קטית*]

יוליקו

כמה שאני מזדהה איתך

אני רוצה 7 ילדים. נו, טוב, אפשר להסתפק גם ב-6 אם יהיו בינהם בנים.
אם לא אזכה ללדת בן - שיהיו 7 בנות.
בעלי אומר ששתי הבנות הנוכחיות מספקות לגמרי את יצר ההורות שלו.
ואם חוטרים למקור ההתנגדות בעלי רוצה:
א. לישון לילה שלם מבלי שיעירו אותו בצעקות
ב. לא לפשוט רגל מבחינה כלכלית.

מבחינתי אני מאוד מכבדת את הרצונות הבסיסיים שלו האלה,
וכשאצליח לענות על שתי ה"דרישות" האלה אכנס להריון בלי התראה מוקדמת.
שזה אומר, אני צריכה לדאוג למספיק פרנסה, שיהיה מה לאכול לכל הילדים,
ושנגור בבית מספיק מרווח, ושהבנות יגדלו קצת ויעזרו לי לגדל את הקטנים יותר.
שזה אומר עכשיו אני בהפסקה יזומה מלידות, אבל יודעת שיהיו עוד,
וכך אני לא מייסרת את עצמי עם שאלת ה"מה יהיה?"

אם את רוצה רק עוד ילד אחד, את יכולה בשקט "לקחת הפסקה",
להקדיש את זמנך למשפחתך כפי שהיא היום,
ולראות בעוד שנה נניח - מה קורה עם הרצון הזה לעוד ילד?
גם אני כמוך, בהריון של השניה כבר פינטזתי על השלישי,
ולדעתי יש הרבה במה שאמרת, שהאמהות הרצופה הזאת מאפשרת לך בריחה מהתפתחות אישית,
בתחומים שאת אוהבת ומעריכה, אבל עד כה בחרת לא להקדיש להם "מספיק" זמן.
בעיניי אין צורך לבחור בין לבין, אלא אפשר להתפתח בתחום המקצועי,
וכשתהיי ב"פסגה" מסויימת - שוב לפתוח את שאלת הילד הנוסף.

תודה על הדף ועל השיתוף

[שלולית*]

יוליקו, על מה תצטערי יותר בעוד עשר שנים?

[לב_שמח*]

דיון משמח. אנחנו גם עסוקים בזה...
לשמחתי הרבה יש לי שני ילדים מבורכים וגם השלישי יתקבל בברכה
הדיון אצלנו הוא על כמה להמשיך אחרי השלישי
מבחינת בעלי זה מספיק
מבחינתי כמה שיותר
אחרי כל לידה, עוד בטרם חותכים את חבל הטבור, אני כבר רוצה למלא את הבטן שוב
(והרצון הזה, עד כה, לא השתנה גם אחרי לילות בלי שינה...)
מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה עם הילדים שלי
יש לי זכרונות מגיל מאוד צעיר מדמיינת אותם, מפנטזת איך אני מספרת להם - בעוד 30 שנה - על התנהלות שלי באותו זמן (גיל ילדות)
אני יודעת שזה נשמע קצת מופרע אבל כזאת אני...
וחמסה עליהם באמת יצאו לי ילדים ששווים את זה...איזה פוקסיונרית אני...
אני לא יודעת מה נחליט כשנגיע לרגע החלטה
ואולי פשוט דברים יקרו או לא יקרו מאליהם
אבל ברור לי שאי אפשר לחיות בתחושה שהבטן רוצה להתמלא ונשארת בחסך הזה
אישה / אמא לא יכולה (ואל לה) להילחם בכוח בעצמה ברגשות כל כך מהותיים וטעונים
או ש"ממלאים" את הבטן או שמטפלים בנושא לעומק עד שמרגישים משוחררים באמת

[טלי_מא*]

ניצן אמ,
יש דתות וכתות ואמונות שהתקיימו על אנשים שאינם צאצאים.
וממילא יש צאצאים רבים שאינם בוחרים בדרכם של הוריהם (אחרת הקיבוצים היו מחזיקים לעד, או אולי בעצם - לא היו נוצרים מעולם?).
זה לא טיעון חזק עד כדי איזון העובדה שילדים בעולם הראשון הם מפגע אקולוגי. לא משנה בכמה פשטות מרצון מגדלים אותם.

[ניצן_אמ*]

זה לא טיעון חזק עד כדי איזון העובדה שילדים בעולם הראשון הם מפגע אקולוגי. לא משנה בכמה פשטות מרצון מגדלים אותם.
חו"ח. זה טיעון חזק נגד הנסיון להכחד...
ועם החלק השני אני פשוט לא מסכימה.
ודאי שזה משנה בכמה פשטות מרצון מגדלים אותם.
רק זה משנה, אקולוג'יקלי ספיקינג...

(קוראת את ישמעאל שלי עכשיו. ספר חובה.)

[טלי_מא*]

אני גמרתי את ישמעל שלי עכשו
(הבוסית שלי קנתה מספר עותקים כדי שיתפזרו)

בעולם הראשון את לא יכולה לצמצם את כמות הפחמן עד כדי שתהיה לזה משמעות אקולוגית כמו להביא עוד ילד.
את חיה בחו"ל? הבאת אותה לישראל? הפסדת במירוץ הפחמן
קנית פפאיה ומנגו בצפון-מזרח-הקפוא במקום לאכול מה שליקטת בקיץ וייבשת לחורף? הפסדת במחרוץ הפחמן

(סתם דוגמאות, כן? מעצמי יש לי אחרות.)

<מהססת אם לשלוח. אבל שולחת. בטוחה שתביני את הטון>

[טלי_מא*]

אולי אפשר לקנות פחמן ברשת כדי לקזז את הילדים?

הממממ....

[ניצן_אמ*]

בטוחה שתביני את הטון
אל דאגה.

ברור שהפסדתי. מזמן. אבל הם עוד לא.

[ניצן_אמ*]

אה, רק כדי לסבר את האזן האבולוציונית - אני צריכה להתרבות בלי שליטה. שכל השאר יפסיקו להתרבות לאלתר!!!
ויפה שעה אחת קודם....

[טלי_מא*]

D-:
אני בטוחה שהם יקנו את זה.

[מיתה_לה_פופיתה*]

אוף... גם אצלנו זה נושא חם כרגע. יש לנו שני ילדים, שניהם עוד קטנים מאוד מאוד. האיש לא רוצה עוד צאצאים כלל. עד כדי כך לא רוצה שהוא גם רוצה לודא שלא יהיו לו כאלה על ידי ניתוח. ואני? אני כרגע בטח לא רוצה עוד, לא בדיוק עכשיו, אבל חושבת שיש סיכוי שעוד ארצה להרות ולממש את הכלי המדהים הזה והקסם המופלא הזה שהגוף שלי יכול לקסום. לא עכשיו, לא בשנה שנתיים הקרובות אבל אולי בטווח של ארבע, חמש, שמונה שנים? אף אחד לא יודע מה יהיה עד אז ואחר כך. לא הייתי רוצה ללכת לחפש מי שיפרה אותי או לחילופין ללכת לבנק הזרע הייתי רוצה לעשות את האח/אחות של הילדים שלי מהאיש שלי. יודעת שיש אופציה לשימור זרע אבל בכל זאת, לא קצת דבילי? לא קצת טרמינלי? לא קצת קיצוני?
אומרת שאם היו שואלים אולי לפני עשר שנים בטח שהייתי אומרת שלעולם לא אתחתן. אם היו שואלים אותי לפני חמש שנים בטח הייתי אומרת שלעולם לא יהיו לנו ילדים. אז באמת שאין לדעת... וכן גם אנחנו חשבנו על אימוץ ועל אומנה אבל זה לא סותר ולא נוגד את הרצון להרות ולהוליד צאצא מהאיש שאוהבים...

[תמי_גלילי*]

אה, רק כדי לסבר את האזן האבולוציונית - אני צריכה להתרבות בלי שליטה. שכל השאר יפסיקו להתרבות לאלתר!!!
D-:
אולי אפשר לקנות פחמן ברשת כדי לקזז את הילדים?
D-:

[חגית_ל*]

מכיוון שגם אני הרגשתי כך, ולא היה לי עודף זמן לשקול בגילי, אז פשוט ניכנסתי להריון שהיה עם המון אנרגיות שליליות ואפשר לקרוא עליו ב-הריון חצוף והוא נגמר במפח נפש גדול.

אבל מכיוון שאינני ותרנית למרות דיעות הסביבה השליליות נכנסתי שוב להריון שהפעם היה מופלא ביותר ואין אושר גדול יותר מלגדל עוד תינוקת מדהימה!!!!!!!!!

וכל החלטה להביא ילד לעולם מן הראוי שתשקל בכובד ראש האם האמא מוכנה להקדיש את עצמה לאותה נשמה שהיא הזמינה לבוא, ואם התשובה היא כן - אז כל השאר לא חשוב.

[יוליקו*]

שלולית: נקודה למחשבה מצויינת- על מה אני עלולה להצטער בעוד 10 שנים.

אני בת 39 אוטוטו, האם זה אומר שיש לי עוד כמה שנים טובות של פוריות להתלבט בהן? לדעתי ולפי הכרותי עם הגופנפש הנוכחי(:-))... כן.
רק שרציתי שהילדים לא יהיו בהפרשי גיל גדולים. שיגדלו ביחד. ואם אפשר שיהיו חברים ותומכים זה בזה.
אני מודה שהפרשי גיל קטנים אינם הכרח.
משיחות עם האב המיועד שנכבש והולך מחיוכי העוללית נראה לי שאם אתעקש יהיה 'סיבוב' שלישי.
אני כרגע חוששת לקחת אחריות לפשיטת רגל כלכלית וחינוכית (איך נתפרנס, האם יהיו לי כוחות...).
אם חזרתי על טיעונים וכתבתי בנימה רגשנית מה, זה בגלל שאני מניקה וזה מעמעם לי את הזיכרון ואת הרציונליות...

[יעליקו*]

אחרי כמעט שנה. הילדים נפלאים. מביאים לפסגות האושר, וגם קרוב לשיגעון....אני עדיין כמעט לא מספיקה לעסוק ביצירה.
הקטנה התחילה גן לפני שבועיים, ומרגישה שם טוב מאוד, אז בקרוב (בעוד שבוע) יתפנה זמן ליצירה וטיפולים.
עדיין אין לי מחזור, אבל גם יקירי יודע שזה אינו אמצעי מניעה בטוח, ואנחנו חוגגים באהבה.
אני מזמנת נשמה להתגשם דרכי.
מבקשת כח לעמוד במשימה. ושיהיה שפע לכולם: זמן וסבלנות, וגם כסף.

[או_רורה*]

מאחלת לך המון בהצלחה ושיהיה בקרוב ובבריאות.......!

[יעליקו*]

אני רוצה לשתף גם בפחד שמציף אותי מדי פעם.
שלא יהיה לי כח. שתפגע הזוגיות. שהילדים יסבלו מהזנחה (איך סוחבים את כולם במנשא....)