לא טוב לי

[בלי_שם*]

לא יודעת למה. לא טוב לי. כמעט אף פעם.
מחפשת את שמחת החיים ואני לא מוצאת אותה.

לכאורה, הכל בסדר. בן זוג מקסים, שני ילדים מקסימים. ובכל זאת , אני לא מרוצה.
פעם אחותי אמרה לי, שחסר לי חיוך בחיים. נעלבתי. היום אני מבינה שזה נכון.
תמיד היה חסר לי חיוך. גם לפני הבעל והילדים.
בתמונות שלי מילדותי אני תמיד נראית קצת עצובה.

אני לא מבינה למה. חיי רגילים, כלומר שום דבר נורא לא קרה לי בילדותי או בבגרותי. הכל סטנדרטי.
וחוסר שביעות הרצון מלווה אותי כל חיי. כמו צל שלא עוזב.

רוצה לשמוח. לא רק מהדברים הקטנים. אלא להיות שמחה.
לא רק אחרי חיוך של אחד מילדי, לא כתגובה למשהו חיצוני.
לשמוח מבפנים. לשמוח באמת.

[ציפ_ציף*]

תיכנסי לדף נחל נובע ר' נחמן מלמד אותנו להיות בשמחה...
מה שחסר כדי להיות בשמחה זאת חיות,תחשבי מתי היית מלאה בחיות ואז תגיעי לשורש של השמחה שלך,מה באמת פעל בנשמה שלך.
בד"כ כשעושים מעשים טובים יש תחושה של שמחה אמיתית,
גילוי משמח!

[נמש_בהריון*]

נשמע לי כמו שאלה מצוינת להעלות בריברסינג ואולי התשובה תהיה אי שם בזכרון קדום
בכל אופן נהדר שאת שואלת
אני מאחלת לך שתמצאי את החיוך

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

ממליצה לך לעשות סיבוב בבית שלך,להתבונן בתמונות שמקיפות אותך...הרבה פעמים דרך תמונות אפשר ללמוד הרבה על הפנימיות של האדם...ודבר ראשון בדרך של עבודה וחקירה פנימית למה "לא טוב" כדאי לך להוציא מהבית כל מה שמשדר עצבות,ריקנות,חוסר אנרגיה...בהתחלה יהיה קשה להיות בבית ריק אבל זאת מקפצה ענקית על מנת לעשות ברור פנימי.

[לוטם_מרווני*]

בלי שם , קבלי חיבוק גדול. אין לי עצות טובות, אני באותה סירה בים אחר. גיליתי שכשאני מטופלת בפרחי באך הערפל מתפזר ואני מצליחה למצוא שלווה וחיוך בלב. וכשאני לא נוטלת פרחי-באך, אני שוקעת לתוך "ביצות היגון" שב"סיפור שאינו נגמר". ככל שאני יותר מדוכדכת כך העצב עמוק וטובעני יותר.

[ההולכת_בדרכים*]

לדעתי את בנקודת מוצא אופטימלית להתחלה של איזה שהוא תהליך של טיפול בעצמך.
יש לך מודעות למצב קיים שנמאס לך ממנו
אבל בינתיים רב הנסתר על הגלוי
אולי בתהליך טיפולי כלשהו יחשפו דברים שכיסית עליהם הרבה שנים במיומנות
זה אולי יכול להיות רעיון קצת מרתיע
אבל זה מאפשר התקרבות לעצמך שהיא בעיני שורש השמחה והסיפוק בחיים.
בהצלחה בדרך!

[לוטם_מרווני*]

נזכרתי בעוד משהו שעוזר לי- חותם תהילה של צפריר שפרון .

[בלי_שם*]

תודה על התגובות. אני לא הרבה ליד המחשב.

ה{{}}קוסמת_ מארץ עוץ מעניין מה שהצעת.
עשיתי סיבוב בבית. אין לי הרבה תמונות ואפילו ממש מעט. גם את הקישוטים שהיו על המזנון הוצאתי בגלל ילדים.
מה שנשאר זה בית די ריק. אולי הגיעה הזמן להוסיף??
אשמח אם תרחיבי קצת יותר.

לוטם מרווני אחשוב על פרחי באך.
יש לי את החותם "תהילה" הלכתי איתו תקופה ולא הרגשתי שינוי. אנסה שוב.

הלכתי לטיפול והפסקתי אחרי 4 מפגשים. זה היה יקר נורא והמטפל לא היה מוצלח. לא הרגשתי התקדמות.
עקב בעיות כלכליות כרגע אני לא מנסה מטפל אחר (גם את זה הייתי צריכה לשכנע את הזוגי).

ציף ציף תודה על ההפניה. אני מודעת לכך ששמחה וחיות הולכים יחד. ואין בי הרבה חיות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אשמח להרחיב בנושא
קודם כל תתארי לי מה את רואה בתמונות שקימות בכל זאת...
בדרך כלל כשאין תמונות בכלל בבית זה מראה על חוסר כוון.
אבל את מספרת שיש בכל זאת משהו על הקיר אז תספרי לי מה יש שם ונמשיך משם...

[ההולכת_בדרכים*]

לדעתי,חבל שבגלל אכזבה נקודתית ממטפל שאולי לא מתאים לך תרדי מכל העניין
בקשר לכסף...אני אף פעם לא הרגשתי שיש לי כסף לטיפולים ותהליכים,אבל החלטתי שמכל הדברים בעולם אני אשתדל לא לחסוך דווקא על זה
גם גיליתי שכשאני מרגישה טוב אני מרוויחה יותר,כך שכלכלית זה משתלם
וברצינות,אני יודעת שנורא קל לוותר על זה מכל מיני סיבות
אבל אני אישית מרגישה ששום דבר לא חשוב יותר מהרווחה הנפשית הבסיסית שמגיעה לכל אחד מאיתנו,ושטבעי שנצטרך בנקודות מסוימות בחיים ליווי מקצועי
בכל אופן,אני מאחלת לך הצלחה והקלה בכל דרך שתבחרי
ומאמינה שבעזרת הכתיבה כאן תמצאי את מה שאת זקוקה לו @}

[בלי_שם*]

בקשר לכסף...אני אף פעם לא הרגשתי שיש לי כסף לטיפולים ותהליכים
זה לא עניין של הרגשה. היום אנחנו חיים על חסכונות ולא נשאר הרבה....אני מניחה שבעתיד אני אנסה מטפל אחר.


תודה קוסמת.
בכניסה לחדר השינה יש שתי תמונות קטנות. זה צילומים ישנים בחום-לבן של אשה לובשת שמלה שקופה עם תחרה. התחרה מכסה רק את השדיים ואיברי המין. תמונה אחת מלפנים ותמונה שניה מראה את הגב.
האשה בתמונה סקסית (לא לפי התרבות של היום) ודי מלאה.

בסלון יש תמונה אחת של רודן. ציור דל איש לבוש מעין שמלה ספק מנופף לשלום ספק רוקד. הצבעים בתמונה הם כחול וצהוב (קצת כמו חול). תמונה נעימה. עכשיו כשאני מסתכלת היא בהחלט לא שמחה.

בכניסה למטבח יש שלוש תומונות קטנות (במקור תמונות לחדרי ילדים) אחת של ג'ירפה, אחת ציפור ואחת 3 צבים על קורקינט. תמונות צבעוניות - כחול, כתום, צהוב.

ואחרונה, קיבלנו ועדיין לא תלינו. תמונה לחדר ילדים. התמונה מחולקת ל-4 תמונות קטנות. בכל חלק יש דובי בכל מיני פוזיציות. גם זו תמונה מאוד צבעונית.

ונזכרתי בעוד אחת נוספת, מעל שידת ההחתלה יש תמונה של בני הבכור כשהיה בן חצי שנה בערך.

מקווה שזה תיאור טוב ושתביני. שוב המון תודה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אוקי...אני אתייחס לתמונות יותר מאוחר...יש על מה לדבר...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

טוב. חזרתי.
לגבי התמונות בכניסה לחדר השינה של אישה לבושה שימלה שקופה.
אני הייתי מורידה את התמונות האלו. במקומן הייתי שמה בתוך חדר השינה תמונה שמקרינה אינטימיות וזוגיות. תרדי לפרטים הכי הכי קטנים כי הם משנים. תחפשי את התמונה שמייצגת את השאיפות הכי הכי שלך בזוגיות ואותה תיתלי בחדר.
כל התהליך עצמו הוא תהליך תרפויטי. את תראי כשתתחילי לחפש את התמונה הנכונה.
הסיבה שהייתי מורידה את התמונה - קודם כל יש שם אישה לבד. חשופה. משהו שקשור למין-מוסתר. היא מראה את הגב שלה...לא נראה לי.
הלאה.בסלון - שוב איש לבד ספק רוקד ספק מנפנף-יותר מידי ספקות. וחוץ מזה בסלון אמורה להיות תמונה שמייצגת משהו שאנחנו שואפים אליו בתחום החברתי בבית ומחוצה לו. משהו שמח ועליז לדוגמא..ברור שזה צריך לייצג שאיפה שלך לדוגמא אם מרגישה חוסר בחברה לתלות משהו שמייצג את זה. אם מרגישה שחסר משהו בתקשורת המשפחתית - לתלות משהו שקשור לזה...בקיצור גם אותה לדעתי לשחרר...
התמונות של בעלי החיים דווקא נראות לי חמודות אם תשימי אותן בדרום הבית - יוסיפו עליצות ושמחת חיים...במטבח יותר מתאים תמונות של שפע כמו למשל פירות,פרחים וכדומה...
שאלה - שידת ההחתלה נימצאת בחדר השינה שלך??
דבר שני,האם יש חלק בבית אותו את לא אוהבת במיוחד?

[בלי_שם*]

שידת ההחתלה נימצאת בחדר השינה שלך??
כן.
מהבחינה הפרקטית. אחרי המקלחות הם אוהבים לקפוץ על המיטה וגם החדר מחומם יותר.
וחוץ מזה זו מיטה משפחתית. קצת קשה לי לראות את המקום כאינטימי.

האם יש חלק בבית אותו את לא אוהבת במיוחד?
אני אוהבת את הבית. חוץ מכיווני האוויר - יותר מדי רוח, פחות מדי שמש - והמטבח קטן מאוד.
כמובן, שגם חסרה לי חצר, אבל זה לדף אחר.

קודם כל יש שם אישה לבד. חשופה. משהו שקשור למין-מוסתר. היא מראה את הגב שלה...
בתמונה אחת היא מראה את הגב ובשניה את החלק הקדמי, לא מוסתר.
אני מסכימה שאשה לבד זה בעייתי. ואלו לא השאיפות הזוגיות שלי.

בסלון אמורה להיות תמונה שמייצגת משהו שאנחנו שואפים אליו בתחום החברתי בבית ומחוצה לו
אף פעם לא חשבתי על זה ככה. כבר הרבה זמן אני חושבת על להוסיף תמונות בסלון. אף פעם אני לא מוצאת. אין לי סגנון ברור בתמונות. אין לי ז'אנר מועדף, לכן קשה לי למצוא.

מעניין שלפני כמה ימים היתה לי שיחה עם הזוגי על התקשורת (הבעייתית) בינינו ובין הילדים.

קשה לי בינתיים לשחרר את התמונות. גם כי משהו בי עוד רוצה אותן וגם כי אין לי תקציב היום למשהו אחר.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הסיבה שמקשה עלינו לשחרר אלמנטים בבית שלא תומכים בשאיפות שלנו,היא בדיוק אותה סיבה שמקשה עלינו עם שינויים.
קשה לנו לשנות וזאת עובדה.
אבל זה מאוד פשוט. משנים בבית - משתנה בחיים.
לגבי התמונה של הילד בחדר השינה - לא מתאים.
אפשר להעביר אותה למקום אחר. הרי אינטימיות ברגע שיש ילדים היא מיצרך מבוקש...למה לשים בחדר האינטימי שלכם (למרות הלינה המשפחתית) עוד משהו מלבד משהו שיחזק את האינטימיות?
גם אנחנו בלינה משפחתית ואני יכולה להבין את השידה בחדר השינה אבל התמונה-מקומה במקום אחר.
לא צריך לחכות למשהו שימלא את החלל. לפעמים טוב להיות בריק מסויים. זה מנקה,נותן מרחב להבנה וחקירה פנימית...
אני ממליצה לך לשחרר את כל התמונות לתקופה מסויימת ולבנתיים לחשוב על כוונים רצויים שאותם תוכלי לבטא ע"י תליית תמונות חדשות...מתישהו בעתיד הקרוב.
זה כמו לפעמים שכדי למצוא עבודה טובה צריך לשחרר עבודה נוכחית גם בלי שיהיה לנו מושג מה יהיה. מין trust כזה ביקום,שיספק את כל הדרוש לנו...
לגבי בעיית התקשורת בבית אני צריכה קצת יותר פרטים על מנת לחשוב על תיקון פנג שווי לבית..
אביב הוא זמן מצויין לשינויים,להתנקות ולהתחדשות.
לא במיקרה פתחת את הדף הזה עכשו... אבל זה תלוי בך וברצון שלך לשחרר את העבר למען העתיד...

[בלי_שם*]

לגבי התמונה של הילד בחדר השינה - לא מתאים.
כן, אני מסכימה. מזמן רציתי להקדיש קיר רק לתמונות של הילדים.

התקשורת. אני חושבת שהיא מלאת ביקורת והטחת האשמות. לא מספיק נקיה וישירה. אני מרגישה שאין בינינו מספיק הבנה.

זהו לכרגע.

[אימא_טרייה_פלוס*]

אני בדיוק מתעסקת עם חוסר שביעות הרצון שלי מהחיים בזמן האחרון...
החיים זורקים לי רמזים ובסוף אני אבין

[אחת_הפלוניות*]

לא טוב לי.
היום אני מרגישה כמו שהרגשתי כשסיימתי תיכון, ולא ידעתי מה אני עושה עם עצמי.
לא הייתי בצבא, אז הייתי נורא מנותקת מכל בני גילי. הייתי מסתובבת באיזור העירוני של איזור מגוריי ומחכה לאדומים. סטייל, שתהיה לי סיבה אמיתית להיתקע, ולא להמשיך להתקדם.
והיום בת 40 עם 3 ילדים יש לי תחושה דומה.
מה,
יכול להיות שכל הזמן שעבר, וכל הדברים שעסקתי בהם- הינם כל כך ברמה חובבנית, שאני חוזרת לנקודת האפס?
אני מצפה מעצמי להתפרנס ממה שכבר יש באמתחתי.
ובאמתחתי יש כל מיני דברים ונסיון חיים, אבל כשאני באה להשתמש עם נסיון החיים הזה הוא משתפן, ואומר- בעצם, לא התכוננתי למבחן.
אני לא רוצה המון כסף, אבל משהו, מהדברים שהקדשתי להם את כל השעות שהיו פנויות- כשהילדים ישנו, ואני לא.
לא טוב לי בחיי האהבה שלי.
ויש עוד כמה דברים שלא טוב לי בהם.
והנה במקום להסתכל על הכוס המלאה אני מסתכלת על החצי שריק.

[לא_טוב_לי_2*]

גם לי לא טוב
אני בטיפול, במליון טיפולים
אין כל כך בעיות תקשורת, יותר הרגשה ש

1. החיים תקועים
2. הבית מבולגן
3. אין לי אנרגיה
4. אני חולה כל הזמן

ניסיתי לקחת את הרעיון של התמונות. אין לנו כל כך הרבה . במטבח אין (הוא פצפון) , בסלון יש ציור קיר שהילדים ציירו ותמונה מוגדלת של כל המשפחה. בחדר שינה שתי תמונות לא גדולות שלנו כזוג. בחדר הילדים תמונות צבעוניות של חיות וכיוב.

[רן_גולדן*]

לא טוב לי 2 , לומר לך שאת לא לבד ולבטח יש לא טוב לי 3, ו-4 ואף יותר, אין זה יעודד אותך כלל.

על כן חשבתי לתת לך קישור לדברים שאני כתבתי בנושא חשיבה אקזנציאליסטית בתקווה שהדברים יתנו לך התבוננות נוספת ודרכי חשיבה אחרות :

כיצד האדם צריך לחיות

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הי לא טוב לי
פנית אלי בדף בית, אז הגעתי.
נתחיל בזה שתסדרי את הבית, ותזרקי את כל מה שאת לא משתמשת...
אחרי זה נמשיך...

[לא_טוב_לי_2*]

הבית מסודר, פשוט צריך לסדר אותו כל הזמן. ז'תומרת מסודר\מבולגן\מסודר הוא לא פשוט נשאר מסודר. היום הוא מסודר, כשכתבתי כנראה היה מבולגן, אני מתחזקת אותו.
אני לא טיפוס שנוטה לאגור בדרך כלל, משתדלת לפחות פעם בשבוע למיין ולזרוק.
רק ביום שבת ניפיתי לא מעט בגדים מכל הארונות.
נוכל להמשיך?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

בטח.
קודם כל אני רוצה שתנסי להתמקד בבעיה.
חלק מהריפוי הוא להבין איפה התקיעות - אחרת האנרגיה שלי ושלך תיתפזר.
אז תחשבי על משהו ספציפי שבא לך לשנות בחיים אפילו שני דברים כאלו.

[לא_טוב_לי_2*]

תודה קוסמת
יש שני נושאים שבהם אני תקועה: תעסוקתי\מקצועי וגם ביחסים עם אחד הילדים. כדי לפתח את המחשבה לשיפור שמתי תמונות משפחתיות בבית.
תודה רבה!

[לא_טוב_לי_3*]

לא טוב לי
היום אני מרגישה ריקנות. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מנקה את הבית ומרגישה שסתם. רוצה לעשות משהו עם עצמי אבל עוצרת. בשביל מה ? לאן זה יוביל? זקוקה לאהבה אבל לא מוצאת אותה בבית וגם לא במקומות אחרים. מחפשת שמחה אך בפנים יש רק עצב. לא ממשהו מסוים אלא משהו כמו עצב קיומי שכזה. עצוב לי שאני לא מרוצה מחיי רוצה דברים אחרים שלא ניתנים להשגה מכל מיני סיבות עצוב לי שאני לא מצליחה להיות מרוצה ממה שיש ומה שיש זה הרבה מאוד.
רוצה לכבוש את העולם אבל מרגישה חסומה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יש לי כרגע בעיה, ואני לא נגישה למחשב
אז עד לפעם הבאה תעשי סקירה בכל הבית וספרי לי אילו תמונות תלויות לך בבית והאם הוא מואר?

[לא_טוב_לי_3*]

לא יודעת אם את מתכוונת אלי אבל אענה בכל זאת. בכניסה לבית יש לי תמונה של דגים ומולה יש תמונה של אמבטיה מתמלאת.בסלון ציור של ציפור לבנה גדולה עומדת במים. תמונה שבני צייר את אביו .תמונה של קלימט אם ובנה ישנים יחד ועוד 2 גלויות ישנות ממוסגרות עם ציורים של ילדים משחקים. בקיר מול דלת הכניסה יש 5 תמונות של ילדי המשפחה. בחדר השינה תלויים מעל המיטה כמה ציורים שהילדים ציירו :אחד של סתיו אחד של אביב עוד אחד של פרצוף ועוד אחד של משפחת חתולים.
ולשאלת האור בבית אז הוא ממש לא מואר תאורת החשמל דולקת בו במשך כל שעות היום.ועוד תמונה אחת בשרותים של בתי יושבת על האסלה. זהו. תודה.

[לא_טוב_לי_3*]

וגם שכחתי להוסיף 4 תמונות של פרחים עם הפקעת והשורשים

[פלוני_אלמונית*]

גם לי לא טוב

[טלמ*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אתם מקשקשים על תפאורה זו או אחרת...
היא בדיכאון, על הסקאלה כמובן.
ללכת לרופא מהקופה או בפרטי שירשום לך משהו.
השינוי מגיע אחרי שבוע ויתן לך כח להזניק את עצמך למקומות שעדיין לא ביקרת בהם.

[לולי*]

שלום לכולם,
אני נשואה + 3, 19 שנים של נישואין.
הילדים שלי גדלו הקטנה היום בגיל 9,
האמצעית 12.5, הגדולה בגיל 17
3 שנים האחרונות פתאום אני מבינה שאין לי זוגיות בעצם. כל החיים הייתי ממוקדת בגידול הילדים ואין את האהבה הזו. פשוט היא לא הייתה קיימת.
פתאום אני מרגישה שלא טוב לי בזוגיות. אין לי משיכה אליו, יש לי רגעים שלא בא לי לראות אותו זה רק מרגיז אותי.
בכל אופן חשבתי לסיים את הנישואין ואז חשבתי אוקיי אתגרש ומה...
אני יודעת שלא טוב לי בכלל אני לא שמחה. אני אגם מאוד שמח ואוהבת לשמח אנשים והמון אנרגיות עכשיו הכל ירד לי.
מה אתם מציעים? אני כבר לא יודעת מה לעשות.

[אישה_במסע*]

מה אתם מציעים?
אני הייתי מציעה לנסות לבנות את האהבה שוב. אהבה זה לא דבר שקיים או לא קיים. אהבה זה דבר שיוצרים ומטפחים. נראה שאת הזנחת את הזוגיות בשם גידול הילדים. אבל הילדים גדלו, אז יש לך הזדמנות להפיח בה חיים! להזכר למה התחתנת עם הגבר הזה, בכל מה שקושר ביניכם, ליצור משיכה וזוגיות.

כדאי גם לטפח את עצמך - אפשר וכדאי להיות מאושרת באופן כללי, בלי קשר לזוגיות. אני מנחשת שקצת הזנחת גם את עצמך בזמן גידול הילדים. אז עכשיו זה זמן מצויין לחזור לעצמך! לעשות דברים שאת נהנית מהם, להחזיר את השמחה. (יש סיכוי שהוא יפסיק להרגיז אותך. אנשים מאושרים רגועים יותר ומתרגזים פחות.)

[לולי*]

אני לא רוצה להשביץ אבל אני אישה מאוד מטופחת והרבה אנשים לא מאמינים שיש לי ילדים שלא לדבר על הילדה הגדולה שהיא בת 17.
אחרי שלושה חודשים תמיד חזרתי לעבודה ועשיתי אפילו עבודות נוספות.

[אישה_במסע*]

אני אישה מאוד מטופחת
מה הקשר? תחת טיפוח הכוונה בדרך לכלל למראה חיצוני יפה. מה לזה ולאושר? לעשות עבודות נוספת לא נשמע לי המתכון לאושר, פרטי או זוגי.

אם כבר, ההפך. זה נשמע תיאור של חוסר הקשבה לעצמך ולמה שטוב לך, מה את רוצה, מה גורם לך שמחה. עכשיו זה זמן טוב להתחיל להזכר מה גורם לך שמחה (ואני די בטוחה שזה לא לעשות עבודות נוספות...).

[לולי*]

את צודקת תודה. אני כרגע עובדת עבודה אחת מסודרת. אני אוהבת מוזיקה לרקוד...אחרי שנה של אבי ז"ל אחזור לזה. תודה

[מישי*]

רק מחשבה- מבינה שאבא שלך נפטר לפני פחות משנה, אולי גם משפיע עליך

[לולי*]

המון דברים משפיעה עליי. לאחר שאבי נפטר פתאום הבנתי שאני לבד. זה מתבטא בזה שאני בוכה וקרעת לגזרים ויושבת במרפסת ובן זוגי יושב מול הטלוויזיה וצופה בכיף אפילו צוחק על מה שהוא רואה בטלוויזה בזמן שרק חלון שקוף מפריד בנינו והעיניים אדומות זועקות הצילו שמישהו יתעניין ויהיה אכפתי. אני באמת לא יודעת בשביל מה אני צרכה את הזוגיות הזו.
אני חושבת על הילדים שלי ועל מה שהספקנו לבנות ביחד מבחינת בית, חינוך.
אהבה אין לי. כנראה זה המצב. אני לא מאמינה שאוהב אותו. פשוט בלב ברירה אני איתו.
לכן אמרתי לסיים נישואין? מה זה יתן לי. אני לא יודעת אם אהיה מאושרת גם אז.
גיליתי לאחרונה כשהוא טס לחו"ל לשבועיים היה לי נחת וכייף. מה זה אומר?

[לולי*]

בשנים האחרונים למדתי תואר ראשון. ללא עזרה בבית וללא הבנה. גם גידול הילדים.
לפני 3 שבועות פתאום התעורר ואמר שכל החיים לא עשה כלום פשוט היה כמו גולם ושאני עשיתי הכל.
אבל מה זה יעזור עכשיו כי אהבה אין לי ואין לי רצון בכלל. אני אחרי שהילדים גדלו ברוך ה' ואני נמצאת במקום טוב מבחינת עבודה השכלה וכ"ו.
עד לפני 5 שנים הייתי אומרת לו תעשה ככה זה לא טוב או מפרגנת, בוא נצא. אף פעם הוא לא יזם בחיים. מה שכן זרם זה הכל. אבל עד כמה אפשר הכוחות שלי נגמרו באמת.
הוא בן אדם מקסים לאנשים לילדים שלו באמת.
רק מבחינת הזוגיות אין תקשורת. לי אין את האהבה את הסבלנות והרצון.
עכשיו אנחנו בחופש ושואלת את עצמי וחושבת מה יהיה?
כשאני בעבודה יותר קל לי כך אני לא חושבת.
כל מה שהוא רוצה זה את המנה היומית שלו ואני סולדת ממנו. זה בא ישר ולעיניין מבלי לדבר לגעת אחד בשני במשך היום, לדבר.
והאמת באמת לא יודעת מה יהיה.
מה שכן אני לא חושבת להתגרש כרגע

[קור_את*]

מישהי ערכה בשמי את הדף )-:

[אישה_במסע*]

אני באמת לא יודעת בשביל מה אני צרכה את הזוגיות הזו.
באופן כללי, אני הייתי מאלו שקוראות לאנשים להפרד מהר, בזמן שאחרות וסבלניות ממני מעדיפות להתאמץ ולתקן את הזוגיות. בינתיים התמתנתי, ואני תוהה עעל משמעות הגישה.

לי נקרא שאין ביניכם כלום. לא הכעס, או טינה, או כח המשקעים שיכולים להווצר בזוגיות. אבל גם לא האהבה שמושכת זה אל זה אנשים ומונעת מהטינה להפריד ביניהם.

מה המסקנה מכל זה? לא יודעת. אפשר לנסות לתקן, אבל - את רוצה את זה בכלל?

וגם - אפשר בכלל להפריד?

עברת משבר קשה - מוות של הורה זה תמיד קשה. הכוחות שנגמרו לך קשורים גם לזה. אז אולי אם תחזקי את עצמך, יהיה לך יותר כוח, ותחליטי בכל זאת לנסות לשקם? ואולי להפך - תחליטי שמצב ממש לא טוב ואת דווקא כן רוצה להתגרש? איך אפשר לדעת?

אפשר רק לנסות ולראות. איזה עוד דברים שמשמחים אותף יש חוץ מריקודים? חברות טובות שאפש רלהפגש איתן ולדבר איתן והן יספקו את ההבנה שאין בבית? פעילות גופנית אהובה? חוג כלשהו?

איך את יכולה לחזק את עצמך, לעשות דברים שמשמחים אותך?

[לולי*]

אני מתאמנת בחדר כושר פעמיים בשבוע, אני בחוג מחול נשים, נפגשת עם חברות...
זה מה שמחזיק אותי.
כשאני בבית בעיקר בערב שאני איתו מאבדת הכל, השמחה והכייף ושוב פעם אני שוקעת.
אי אפשר להבין אותי כנראה. אני יכולה להגיד מה שאני מרגישה.
תודה על העצה וההקשבה.

[לולי*]

יש לי חברה שהייתי מספרת לה הכל והייתה מבינה אותי. הייתי חוזרת אחרי שיחות ממנה מחוזקת.
כיום היא סטודנטית שאין לה זמן לנשום בקושי.

[אישה_במסע*]

אולי כדאי לך (ולה) להתאמץ ובכל זאת למצוא זמן להפגש? או שזה זמן טוב לחפש עוד חברה?


שאני בבית בעיקר בערב שאני איתו מאבדת הכל
בכמה מקומות (שאני לא זוכרת איפה בדיוק, אני חושבת שאחד מהם זה בדף הארוך והמקבים האשם תמיד ) בשמת נותנת תרגול שמאפשר ליצור הגנה אנרגטית כדי שנוכחות של מישהו אחר לא תחליש ולא תפגע. אני חושבת שזה משהו שכדאי לך לתרגל, במיוחד אם בשאר החיים שלך את מאושרת ורק איתו לא (למרות שזה לא נשמע ככה מההודעות הראשונות. זה נשמע שאולי כייף לך אבל את ל אמאושרת - אלו דברים שונים).


אי אפשר להבין אותי כנראה
לא אמרת הרגע שיש לך חברה שמבינה אותך? ברור שבאינטרנט קשה יותר להבין מבמציאות - יותר מתשעים אחוז מהתקשורת בין בני אדם היא לא מילולית! אבל בטח שאפשר להבין אותך. אם אני לא מצליחה, זה לא מעיד עלייך - זה מעיד עליי.

[לולי*]

לא יודעת מה להגיד....יהיה טוב.
מזל שחוזרים לשיגרה. השיגרה תעשה לי טוב, המוח יתעסק עם דברים אחרים.
תודה על הסבלנות והעצות

[עצבות_חזקה_משתלטת_עלי*]

רק עכשיו אחרי שלוש שנים אני נתקלת בהתכתבויות שלכן . חיפשתי מענה לעצבות ולדיכאון שלי שאני נמצאת בו ופה הזדהיתי עם כל מילה . אתן עוד פה?

[מוזלי*]

חיבוק <3

[פלוני_אלמונית*]

היי גם אני גיליתי כרגע את הדף הזה. חייבת לפרוק. לא לא טוב לי בכלל. אף פעם לא היה לי טוב. שברירים קטנים של שמחה ואז תמיד אכזבה גדולה ועצבות. גם כשגרתי בישראל. התחתנתי אחרי צבא והנישואין נגמרו אחרי 6 שנים. רק דבר אחד טוב יצא לי מזה. הילד שלי.
אחכ הייתה תקופה רעה מאוד. לא מצאתי עבודה וכל העבודות שמצאתי לבסוף לא מצאתי את עצמי בהן, לא היה לי טוב ועזבתי. אבי נפטר 10 שנים לאחר אירוע מוחי קשה. 10 שנים שאני ואמי טיפלנו בו בבית.
הייתי יוצאת לדייטים אבל הם היו ממש זוועה
כאילו אני מתפזרת פה. סתם פורקת
בסוף הכרתי גבר דרך הרשת אין לי מושג בכלל איך הגענו אחד לשניה. הוא מנורווגיה אני מישראל
נדלקתי למרות שהוא לא היה נראה לי ״טוב״ בתמונה
פשוט דיברנו והמשכנו סתם לקשקש בהודעות
הוא סיפר לי שהוא נוצרי מאמין ואני קצת נרתעתי כי באתי מבית מסורתי אבל זה עבר
הוא בא לבקר אותי בארץ ועוד בזמן הביקור שלו הוא קנה לי טבעת והתארסנו
הוא היה מקסים ואוהב והיה שולח לי פרחים מחול
לבסוף כן עברתי לגור שם כי הוא לא היה מוכן לעזוב את הארץ שלו ולי גם ככה לא היה כלום בישראל. רק לאמא אני מתגעגעת.
והיה לי קשה כשהגיע החורף הארוך והקפוא. אני עדיין לא ממש רגילה ואני 7 שנים פה. ברחתי לישראל וחזרתי שוב אחכ
אין לנו ילדים יחד. לו יש 2 ולי 1. הם כבר לא בבית. ככה זה לה גיל 18 כבר בורחים לעצמאות
אני כבר לא יודעת מה שימח אותי או מה ישמח אותי. ישבתי בבית עד שמצאתי עבודה סוף סוף. אני עובדת משמרות ערב ובוקר. אין לי ממש זמן למשהו
גרה בעיר קטנה אין הרבה הזדמנויות או מה לעשות פה. העיר הקרובה הגדולה היא במרחק 4 שעות
השמנתי נורא ואני יודעת שהוא לא אוהב את זה. סקס בקושי יש אני גם מתביישת להראות את עצמי באור ולו זה משעמם.
ממסה להוריד במשקל וזה פשוט לא הולך הכל תקוע. הכל.
אנחנו בקושי מדברים. המון שתיקות. אין על מה לדבר. לא מוצאת על מה. שנינו מתרגזים מהר. אם אני סתם אומרת לו שילך לקנות צהריים לפני בעבודה הוא ישר אני ילד גדול את לא אמא שלי אני יכול לדאוג לעצמי
הכל מרגיש תקוע וקר ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת איך לשפר דברים. אין לי נסיון במערכות יחסים נורמליות. לא היו לי. רק בעל אדיוט אחד בעבר שגם לא זוכרת כלום. כנראה הדחקתי הכל
אבל כן אף פעם לא הייתי בן אדם שמח. ואני לא יודעת איך למצוא את זה. כנראה גם לו נמאס לראות פרצוף תחת כל יום.
אין לי כוחות לכלום. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. לישראל לא רוצה לחזור. אני אוהבת אותו לא סתם עברתי ארץ בשבילו. לא יודעת איך לשפר דברים איך לתקן דברים. לא יודעת
מרוב מצב נפשי ירוד יש לי בעיות ברכיים גב לחץ ידיים נרדמות אני בטוחה שזה הכל מסטרס וכמובן מעודף משקל.
כבר חשבתי אולי להביא ילד ייחד שזה אולי מה שירפא אותי אבל אני לא יודעת אם זה הפתרון לשעמום וללבד ולמצב הנפשי שלי, פשוט רציתי תעסוקה וחום. הוא בכל מקרה לא רוצה עוד ילד
זהו לא יודעת מה לעשות מה להוסיף איך לתקן את עצמי ואת הקשר כי אני לא רוצה לעזוב אותו זו לא המטרה שלי
הלוואי שהייתי פשוט יכולה להחזיר דברים לקדמותם. פעם כשהכרנו היה לי כיף. הרגשתי כמו נסיכה
אולי זו שגרה לא יודעת אבל פשוט לא טוב לי עכשיו
לא מקבלת מה שאני צריכה ובטוח שגם הוא לא ואני לא יודעת איך לעשות שיהיה בסדר. אני מבינה שהוא לא בן אדם קל, הוא לא רומנטי למרות שפעם הוא היה. הוא טוען שהוא לא רומנטי וככה הוא. בקיצור אני אבודה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. זה עבודה ולחזור הבייתה לישון. פעמיים בשבוע אני משתדלת בבוקר לפני עבודה ללכת למכון כושר אבל גם זה נראה שלא שווה כלום. חברים כמובן קשה למצוא פה. רק בעבודה מקשקשת קצת. קיצור הכל נאחס
יש לכם עיצה בשבילי איך לשפר ולהיות שמחה בלי עצות של תתגרשי ותחזרי לישראל כי שם באמת לא מחכה לי עתיד מזהיר וגם לא מעוניינת ממש

[א*]

יש עיצה. הנושא של עודף משקל חוזר על עצמו בסיפור שלך. תתחילי בזה - ולא דיאטות חריפות חלילה אלא ספורט ואוכל בריא - ולהקפיד לעשות ספורט כמו שצריך ולאכול בריא כמו שצריך
אם תעשי ליד או כאילו לא יעזור כלום
דבר שני - לא סיפרת מה את כן אוהבת לעשות, יש דבר כזה ?

[פלוני_אלמונית*]

א לא אוהבת לעשות כלום
לא זוכרת אן אי פעם אהבתי משהו
לא בא לי כלום והכל מרגיש מיותר וחסר תועלת
אני מנסה כל הזמן והמשקל תקוע. לא זז כלום. מתסכל

[לאורה*]

נשמע שאת בסוג של דיכאון, אולי אפילו דיכאון קליני. ממליצה לך בתור התחלה ללכת לפסיכיאטר\רופא משפחה שיתאים לך כדורים נגד דיכאון כדי למלא מצברים, ובמקביל ללכת לטיפול פסיכולוגי או אחר.
זה בתור התחלה כדי שתהיה לך רשת תמיכה.
בגדול העצה היותר חשובה היא להחליט שאת רוצה להיות שמחה יותר ומוכנה לקחת אחריות על האושר שלך ולפעול כדי ללכת את הדרך ולשנות את המצב. זה בידיים שלך. אם צריך נעזרים, אבל קודם כל בתודעה שלך, זה להיות מחויבת לשינוי.

[פלוני_אלמונית*]

היי לאורה. כבר לקחתי כל כך הרבה סוגי כדורים. הלכתי לשיחות. לא עזר כלום. אני רוצה להיות שמחה אבל לא יודעת איך לעשות את זה ואיך לשנות.

[לאורה*]

מה זה "לא עזר כלום"? לא היתה שום תזוזה? או שהיו תקופות טובות יותר ופחות, דברים שיותר התאימו ופחות? גם כשאת כותבת "לא אוהבת לעשות כלום", נראה שאת מתייחסת לאיזושהי סקאלה בין אפס למאה. אפילו בין הגווני אפור\שחור שאת חיה בהם כרגע יש כהים יותר ובהירים יותר. אז לשים לב לבהירים יותר, גם אם זו לא שמחה גדולה או שמחזיקה להרבה זמן, כי זה מה שנותן את הכיוון.
בשיחות שהיית, היו דברים שנגעו בך, שעזרו גם אם לזמן קצר?
אני מאד מאמינה בטיפול, אם לא הקונבנציונלי (גם לא הקונבנציונלי לא מאד עזר כשהייתי בדיכאון), אז ללכת לכיוון האנרגטי. אין לי המלצות למישהי ספציפית כי את גרה בנורווגיה אבל לי זה עזר מ-א-ד. אז לרחרח בכיוון.

חוץ מזה חשוב למצוא משהו שנותן משמעות לחיים. הרבה פעמים זה קשור ליצירה. כח של יצירה נותן שמחה, משמעות וחיבור ללב ולרגש, וגם לעולם. השאלה אם יש משהו יצירתי שנראה לך מסקרן? שנותן לך תחושה של שמחה, אפילו קטנה?
כתבת שאוכל מנחם אותך. אולי תלכי לקורס בישול? בבישול יש משהו מאד מחיה, והוא מאד מחבר לחיים, וגם לאנשים אחרים. יש בו צבעים ומרקמים, ריחות וטעמים. באפייה, למשל לישת בצק יכולה להיות ממש תרפויטית.

[רונית*]

אולי תספרי עוד?
איך את מרגישה במהלך היום?
מה את חושבת?
מה את חושבת על עצמך?
מה את עושה לאורך היום? מה הפרטים הקטנים שמרכיבים את הזמן שלך?
לא קל לשמוח. לחלק מהאנשים בכלל לא קל. אלפי אמונות כובלות, מחשבות מכבידות חוסמות אותנו ככה שלא שמים לב בכלל מה מפריע. איפה הדרך לשמחה ולמה היא אבדה.
אפשר למצוא אותה, אבל זו עבודה קשה. צריך לפרום לאט לאט את מה שמרכיב אותנו, כדי להבין. את מוכנה לעבוד קשה?

[אני_בודדה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני שבוע בערך סיימתי זוגיות של חצי שנה בערך. אני לומדת את עצמי שוב ומגלה מי אני באמת, אחרי שתקופה מסויימת רק ניסיתי לרצות. אני נהנית מהחופש שניתן לי ומההזדמנות שיש לי לצמוח לגדול ולגלות את עצמי שוב, אבל אני מרגישה לבד. כשהייתי בזוגיות זה הרגיש כאילו היינו שניים ביחד, תמיד שם אחד בשביל השני, גם אם נגד כל העולם, תמיד היה לי גב. תמיד היה איתי מישהו, גם אם הוא לא היה זמין כל הזמן. עכשיו אני מרגישה שאין לי גב. כשאני רבה ריבים מטופשים עם אחים שלי אין לי למי לספר. אני גם בן אדם שנפגע מאוד מהר, ואני לא רוצה להיות במקום הזה, וכשהיה לי גב יכולתי לדבר על זה ולשחרר. עכשיו אין לי מי שישמע. זה לא מעניין אף אחד אחר.
כתבתי לפני כמה ימים את הדבר הבא:
״אני אמא של עצמי והבת של עצמי ואחות של עצמי וחברה של עצמי. ואני אוהבת את עצמי, ואני נותנת לעצמי חיבוק חזק חזק, כי אני אוהבת את עצמי ואני פה בשביל עצמי מאוד.״
וזה עזר לי. אבל כל כך קשה לי לשמור על זה.
אני יודעת שאני נפגעת מהר בגלל החוסר ביטחון האישי שלי. לצערי זה משהו שאני כבר שנים מנסה לתקן. בינתיים אני לבד.

[לאורה*]

בעיני זה מדהים ולא מובן מאליו שהצלחת ליצור לך זוגיות טובה שהרגשת בה ביחד, אהבה ותמיכה.
גם אם היא נגמרה זה אומר שהיכולת להיות יחד וליצור קשרים אכפתיים ומיטיבים טמונה בך.
יש בחיים תקופות של בדידות עצומה, הרבה פעמים הן תקופות של לימוד שיעור מאד חשוב. כשרואים את כל הפצעים והשיבושים שלנו חשופים, בלי משהו או מישהו שיטשטש את זה, זה יכול להיות מאד מפחיד וקשה. זה גם שער ללמוד איך להיות שלמים, להכיל את עצמנו יותר ויותר, לרפא את עצמנו, להביא מודעות, שינוי, סליחה. לפעמים אנשים ממלאים את התפקיד הזה בשבילנו למשך זמן מסויים ואז עוזבים כדי ללמד אותנו איך לעשות את זה בעצמנו, ללמד שאנחנו ראויים לזה, ואיך זה מרגיש כשהצורך הזה מתמלא. אבל בסופו של דבר קשה להיות תלויים באדם מסויים שימלא צורך בסיסי כל-כך, אנשים תמיד יכולים לעזוב, להשתנות, ותלות כזו גם היא יכולה להשפיע ולחנוק את הקשר.
כשהתמיכה מגיעה מבפנים זו תחושה של שלמות ועוצמה גדולה מאד, שונה לגמרי מכשהיא מגיעה מבחוץ. זה שלך ותמיד יהיה שלך.
אני חושבת שעשית צעד למקום הנכון, והבחנת שאת צריכה ללמוד איך להיות שם בשביל עצמך.
יש הרבה כלים ללמוד את זה... חפשי מה מדבר אלייך ואולי גם מי יכול ללוות אותך בזה בצורה מקצועית.
אל תפחדי מהבדידות. נסי להיות שם עם עצמך בזמן שאת בודדה. להיות נוכחת בחמלה ואהבה עם הרגשות הקשים, לשים עליהם יד, לנשום אליהם. תראי איך כשאת נוכחת איתך במלואך, הבדידות מתפוגגת ואת מרגישה מחוברת לכול.