לבחור את הגן שלהם

אנונימי

דף זה מיועד לדיונים בלבד. לא למודעות

מדור חינוך

ראו גם פרידה מילד בגן , מתי רצוי לשלוח לגן

{ מור (2002-04-27T08:49:00):
בשמת,הסכמתי מאד עם כל מה שכתבת, רק מה קורה כשאין לי אפשרות לראות את הגן ו\או הגננת בפעולה? אני מתענינת באותו גן שמיץ מתעניינת וזהו גן שייפתח רק בספטמבר והצוות עוד לא סגור (אנתרופוסופי).... בעיה....
{ הילה (2002-04-27T09:59:00):
בשמת פחות או יותר סיכמה את הכל. אני חושבת שבעיקרון פשוט מרגישים מיד אם זה "כן" או "לא", כבר בדקות הראשונות.
עכשיו "בחרנו" גן חובה, ובניגוד לבשמת שיש לה 6 במרחק הליכה, לנו אין אפילו אחד

. לשניים שלושה הכי קרובים צריך לנסוע. אחד נפסל כי בכלל לא נתנו לנו לראות וגם אין לו חצר עם אור, שני לא הרגיש נכון. השניים הנותרים נראים טוב. כל הגנים שראינו ענו אותו דבר על הקריטריונים של בשמת. הילדים שיחקו יפה והיו ידידותיים למבקר (בגן שלא ניראה לנו זה המבקר היה ה"מועמד", בגן שניראה לנו זו היתה אחותו התינוקת, ש"חטפה" התנפלות רבתי.)
אבל רציתי לספר על גן אחד שראיתי מזמן, "אפרוחים" בחיפה (בקידרון, לקטנטנים). שלחה אותי לשם החברה ששלחה אותי גם לפה

, שעבדה בגני חיפה בתור זו שבאה עם חיות מדי פעם (ולפעמים היתה מביאה גם את הגור היונק שלה, מה שמתקשר לדיון על חינוך להנקה..) היא נתנה לנו "ציונים פנימיים" על יחס הגננות לילדים בגנים, ומאד התלהבה מהגן הזה. הלכנו לראות. זה היה גן מוזר. היתה בו דממה. הילדים אפילו לא צרחו בחדווה. פשוט דממה. הגננות התיחסו ועזרו לילדים ואף אחד לא דיבר בקול רם. הילדים גם לא ממש התיחסו למבקר. התקשרתי לדודה שלי, שהיתה מפקחת על גנים וסיפרתי לה גם על הגן הזה ( שהלכנו לראות יותר כדוגמא לגן טוב. הוא לא היה רלוונטי עבורינו ) והיא אמרה שגן דומם הוא או טוב מאד או רע מאד. או שהגננת משליטה טרור, או שמתייחסים לכל הילדים והם פשוט לא צריכים לצעוק.

הילה, פשוט תערכי (ראי "עריכת כל הדף" למטה).

כיוון שגן "אידיאלי" אין, אז אני גם משמיעה את דיעותי, במיוחד אם הן סותרות מה שמתרחש בגן.

מור, מראיינים את הגננות.
אם יש תחושה טובה - לרשום. ואז לבדוק טוב טוב מהתחלת השנה.
להוציא אם זה לא זה.

אז ככה...לאחר שקראתי את דיבריכן אני רוצה לשתף אתכם בהתלבטויתיי ואשמח אם תעזרו לי.

אוהד נמצא בגן שכיום אני מתלבטת מאוד, יחד עם הורים נוספים (כ 12 במספרם), אם להשאירו שם או לא.
ולהלן הפרטים:

הגן מונה כיום 23 ילדים על גננת ושתי סייעות לפעמים גם 3 .גן מרווח מאוד עם מגוון של משחקים ואמצעי העשרה(אני בכוונה מתחילה בכך),חצר מרווחת עם צל,ארוחות מזינות,וחוגים נוספים כמו ריתמיקה, חוג טבע, וג'ימבורי.
פעם בחודש אחה"צ נפגשים הורים וילדים לפעילות משותפת או פסכולגית ילדים מגיעה לגן לדבר על נושאים שונים כמו גמילה מחתולים, ילד נוסף במשפחה, ועוד...
בנוסף הגננת מפעילה אותם בהמון תנועה ,מחול,סיפורים ושירים.
הילדים בגן הם מגילאי שנה פלוס עד ארבע כשיש חלוקה לקבוצות בזמנים שונים.(מצא חן בעיני שיש ערבוב גילים).

יש סדר יום מובנה בגן כשהצרכים השונים של הילדים נלקחים בחשבון במידה מסויימת.למשל במסיבת חנוכה כשבני קפץ והתחיל לרקוד לרקע השירים השונים החיזרו אותו הסייעות למקום שוב ושוב. אך כשבחר להתבודד לזמן מה בפינת הבובות ולא לרקוד עם שאר הילדים או לא להשתתף בפעילות מסויימת באותה המסיבה , הניחו לו עד שהצתרף בעצמו.
בבוקר יש פעילות חופשית , כל ילד בוחר בעצמו במה לשחק : בקוביות, משחקי שולחן, פינת בובות, ספרים, פינת קשב, לצייר.לאחר מכן נכנסים לחדר פעילות שם הגננת מדברת איתם.(לא בריכוז כולם יושבים על השטיח)רוקדים, שרים, מתעמלים.
אח"כ ארוחת בוקר בסגנון המזנון החופשי - כל ילד בוחר בעצמו מה לאכול וכמה.
ואז יציאה לחצר - מגוון של פעילויות ומשחקים.
כשהם חוזרים ישנה חלוקה לקבוצות. הגננת יושבת עם הבוגרים על תכנים מסויימים והקטנים יורדים למטה לפעילות משלהם עם הסיעת.
לאחר מכן אוכלים צהריים והולכים לישון.
כשהם מתעוררים ישנה שוב פעילות חופשית ואז הגננת מחברת את שתי הקבוצות ומשחקים בתנועה וסיפורים.

חיבוקים ונשיקות הם זוכים בעיקר מאחת הסיעות.הגננת מביעה את עצמה יותר במילים (חיזוקים, מליות עידוד) ופחות במגע. הסיעעת השנייה היא חייכנית , נעימה,ומאוד משתדלת גם לחבק.

לגבנו, ההורים ,הגננת נתפסת די בעייתית.כשפונים אליה עם הערה היא מיד תוקפת או מתגוננת והתחושה היא " חבל שבכלל דיברתי".
היא די נוקשה בהחלטות שלה - "איני נוהגת כך" " זו לא המדיניות שלי" למשל כשפניתי לבדוק אפשרות של מאבטח, או לתת לבני ממרח חרובים במקום שוקולד (לאחרונה נותנים 3 פעמים פנקייק לילדים בשבוע), או לאשר להורים במשך השנה להגיע לגן ולשהות בו בלי להודיע מראש.(כיום היא מסכימה לכך).
תמיד יש לה תירוצים וסיבות לכל דבר .גם כשמצאו אותה במספרה בתחילת השנה ( אירוע שלא חזר על עצמו).

התנתקתי....

בני רגיש לחלב ובהסח דעת נתנו לו חלב במקום חלב סוייה.לפני זמן מה היא נהגה בלהשיב התוקפנות להורים כנראה בעיקבות משבר שעברה עם עצמה אך המצב תוקן לאחר שהערנו...
הילדים מתקבלים החיבוק ונשיקה אך כשהולכים הביתה הן לא תמיד זוכרות להפרד מהם.ואז החיבוקים לפעמים מאולצים.
וחברה שלי סיפרה כי בתה לא רצתה ללכת לגן במשך חודש שלם והגננת ידעה למה, עד שהגננת "גילתה" שהיא מאוד אוהבת חיבוקים ונשיקות.(והיא די השתפרה מאז עבור אותה ילדה).גם אוהד עבר שבוע של חוסר רצון ללכת לגן אך יחסתי את זה לשינויים שחלו בבית - נולדה לו אחות.
לעיתים רחוקות הוא עדיין לא רוצה ללכת לגן כי יש דברים יותר מעניינים לעשות כמו לצפות בטרקטורים בעבודתם או לשחק בצעצוע חדש שקיבל או שסתם בא לו להשאר בבית ואז הוא נשאר איתי או הולך לגן יותר מאוחר.

אז מדוע אני עדיין מתלבטת??וכמוני שאר ההורים??

ופה אני מנסה לענות לשאלות שלך , בשמת.
כי הילד שלי הולך לגן בשמחה וחוזר בשמחה.הוא הולך לסייעות בחיבוק ונפרד מהן בנשיקה-פעמים רבות ביוזמתו.
כי הוא חוזר עם שירים ורעיונות חדשים למשחקים.
כי הוא הולך לשם בשמחה לאחר מחלה ממושכת או בתום החופשה.
כי הוא רוצה לקחת לגן כל מיני משחקים שלו.
הוא אינו מזדרז ללכת הביתה אלא רוצה לשחק עוד קצת עם הילדים, ולהראותלי עוד משהו חדש שלמד...
השפה שלו עשירה .
הוא שמח לפגוש חברים מהגן אחר הצהריים או באקראי.
ופעמים רבות יש הבדל בין התנהותו בגן - שיתוף פעולה, רוגע, הקשבה....לעומת התנהוגותו בבית - מרדנות, אלימות, התנהגות סוערת...

בקיצור התלבטות קשה.....

מה גם ששאר האפשריות הקיימות אינן מדהימות.
אמנם יש אפשרות של גן אנרופוסופי אך הוא עדיין בגדר תעלומה.שכן אין עדיין מבנה או גננות.
ומי אמר שזה החינוך שיתאים לבן שלי?

אמנם מצאתי גן קטן שבו 20 ילדים עם גננת וסייעת חמות ומקסימות שמחבקות המון,גמישות ומתחשבות מאוד ברצונות הילדים. המבנה אומנם קטן וחשוך ואין הרבה מרחב, החצר קטנה ומרוצפת.
מלמדים שם חשבוון ויש דפי עבודה. את הארוחות עלי לספק בעצמי, ורק 7 ילדים מהגן יכולים להשאר עד 4.אין סדר יום מוגדר במיוח אלא מאוד כללי של יציאה לחצר, שעת ריכוז בסיום הפעילות.הילדים בוחרים מתי לאכול. במה לשחק. הגננת עושה פעילות מסויימת והילדים בוחרים אם להצתרף.
יחד עם זאת הגננת אינה יוזמת דבר מעבר לפעילות הגן, היא 29 שנה במקצוע ומדווחת בעצמה על עייפות ועושה את זה יותר בשביל הכיף שלה מאשר למטרה ריווחית.האירועים בגן הם צנועים מאוד כמו קבלת שבת סימלית שהתבטאה בבחירה של הגננת באותו היום ושירים לכבוד שבת שהתערבבו ען שירי לג בעומר ועם שירי יום הולדת...( כי זה מה שהקלטת השמיעה...).הפלקטים שהיא הראתה לנו שבו הילדים לומדים חשבון נראו שחוקים משימוש והיא לא טרחה לתקן אותם.ואני לא בטוחה שאני רוצה שאוהד כבר ילמד חשבון ועוד ככה ועוד יקבל דפי עבודה....

אבל הכי חשוב - האם המצב כזה גרוע בגן שלו כדי שהעביר אותו גן?? שיעבור משבר של פרידה וכניסה לגן אחר ולא מוכר??(ולבני מאוד קשה עם שינויים)?
אשמח לשמוע את עצותיכם.ולשמוע איך אתם בחרתם את הגן שלכם...ומה הביא או יביא אותכם להחליף לילדכם את הגן...

מיץ, הגן השני שאת מתארת לא ממש נשמע לי. לגבי הגן הראשון הוא נשמע לי לא רע, אבל אם 13 (!) הורים שוקלים להוציא משם את הילדים, כנראה שיש עוד משהו שלא עולה מתוך מה שסיפרת. הרבה הורים אומרים על גנים שהם לא אוהבים את הגן אבל הילד כן. זה שהגננת אנטיפתית להורים לא נשמעת לי סיבה מספיק טובה. מצד שני, גננת שנעלמת בתחילת השנה כדי ללכת למספרה - אפילו שזה דבר חד-פעמי (ובעצם מנין לכם לדעת) - משהו דפוק אצלה.
בקיצור, אין לי ממש דעה (-:

גם מהנסיון שלנו - צוות הגן הוא הדבר הכי חשוב בגן.
עוד מהנסיון שלנו - אי אפשר לדעת מראש איך יתפקד הצוות לאורך השנה. ראיתי עשרות גנים בחיי. צריך שיהיה קליק ראשוני עם הצוות. רצוי מאוד שהעמדות החינוכיות שלכם יהיו דומות (שלא תמצאי את הילד שלך פתאום ב"כסא מחשבה" בתור עונש) וכו'. אבל, וזה אבל גדול, רק כמה חודשים אחרי שהילד נמצא בגן אפשר לדעת האם באמת הדברים זורמים.
לצערי, טעויות בתחום הזה (בחירת גן לא מוצלח) על ילדים רגישים הן קריטיות.

כולן כתבו בעצם שגן קם ונופל על הגננת ועם כך אני מסכימה לחלוטין.
חשבתי שאולי יעזור לתת טיפים גם לגבי מה לא. למשל דברים שפגשתי בחיפושי הגן והפריעו לי:
גן שלא היו תלויות על הקירות יצירות של הילדים.
גן שבו הכריזו על תחרות יצירה.
טקסי קבלת שבת עם 'אמא של שבת' ו'אבא של שבת'. בטקס אחד שנכחתי בו האמא גם חבשה שביס!
גננת שלא שמה לב שלילד נתפסה הרגל בסולם בחצר למרות שהוא בכה בגלל רעשי רקע.
גננת שהצביעה על ילד וסיפרה לי שזה 'הילד הכי קשה בגן'.
גן שבו ילד נצמד לי לרגל ולא רצה לעזוב.
גן שבו על יותר מעשרים ילדים בחצר השגיחה מטפלת אחת וגם היא דברה בטלפון. בגן המזעזע הזה גם לא שמו לב שילדים עזבו את החצר וכמעט יצאו לחלוטין מהגן. אני התרעתי על כך.
עוד נושא בטיחות - יש לשים לב שכונניות כבדות, עמוסות ספרים או צעצועים מחוברות לקיר.

ועוד רציתי לומר לגבי החום כלפי ילדים: כמובן שחום הוא דבר ברוך ונחוץ, אבל הוא לא חייב להתבטא בחיבוקים ונשיקות. הייתי מעדיפה התנהגות טבעית של גננת על פני נסיון מלאכותי לחבק ולנשק.

עירית, כל מה שאת כותבת - גרם גם לי לפסול גנים.

מיץ - ילד שרגוע בגן ומשתולל בבית נשמע לי מאוד חשוד.
אולי בגן הוא מפחד להכעיס את הגננת, ובבית יוצאת האנרגיה השלילית שנצברה בגן? המתח, המצוקות, החרדות, וכו'?

רותי, מה פתאום?
פשוט לא דיברתי על כל הדברים השליליים שבגן.
ויש המון.
אני שולחת אותה מפני שהיא רוצה, ומפני שכרגע היתרונות עולים על החסרונות.
אבל החסרונות משגעים אותי, ולכן אני משתדלת "לדלל" את השהות בגן.

בשמת, אני לא חושבת שזה מפחד להכעיס את הגננת. פשוט בבית יאהבו אותם בכל מקרה, ובגן הם מתחרים על האהבה עם עוד 20-30, אז הם במיטבם. וכשאתה מתאמץ להיות במיטבך כל היום, אתה פורק את זה בבית. (אתה? מי זה אתה? הבת שלי, זאת אומרת). והגננת שלה נהדרת, ויש ביניהן אהבה.

מיץ כתבת:*כי הילד שלי הולך לגן בשמחה וחוזר בשמחה.הוא הולך לסייעות בחיבוק ונפרד מהן בנשיקה-פעמים רבות ביוזמתו.
כי הוא חוזר עם שירים ורעיונות חדשים למשחקים.
כי הוא הולך לשם בשמחה לאחר מחלה ממושכת או בתום החופשה.
כי הוא רוצה לקחת לגן כל מיני משחקים שלו.
הוא אינו מזדרז ללכת הביתה אלא רוצה לשחק עוד קצת עם הילדים, ולהראותלי עוד משהו חדש שלמד...
השפה שלו עשירה .
הוא שמח לפגוש חברים מהגן אחר הצהריים או באקראי.
ופעמים רבות יש הבדל בין התנהותו בגן - שיתוף פעולה, רוגע, הקשבה....לעומת התנהוגותו בבית - מרדנות, אלימות, התנהגות סוערת...*
אני חושבת שכל אלה אינם סימן לגן טוב אלא לילד חזק וחיובי,שמצליח להישאר כזה למרות הגן ולא בזכותו.אני כותבת זאת בלי להכיר את הגן,ומתוך הנחה שהגן יכול להיות מוגדר "טוב". גם בגן "שלנו",בתי חוזרת עליזה ושמחה,והולכת בשמחה בבוקר.זה לא סימן לכלום חוץ מלכך שהיא טיפוס חיובי ונחמד ששורד את החרא הזה בצורה ממש מרשימה.
המשפט האחרון עם זאת,במה שכתבת מיץ,באמת מקפיץ כי התופעה מוכרת לי ומפחידה. בגן ילדה שקטה צייתנית יצירתית משתלבת ו"טובה",ובבית רוח סערה מרדנית,עצבנית,מלאת כעסים .לא בא לי לבאס וכרגע אני רק רוצה לשכנע את כולם לצאת מהגנים ,אבל הייתי בודקת את הקטע הזה.נכון ששתינו ילדנו הרגע והילדים בלי ספק מושפעים מזה,אבל לתלות את זה רק בזה יהיה לעצום עיניים בענק.היום לדוגמא גאיה צרחה עלי,וכששאלתי אותה למה היא כועסת עלי היא אמרה "כי ילד אחד צבט אותי בגן." ורק עכשיו קלטתי.בחיי,עם הכתיבה עכשיו ירד לי האסימון.

יש לי דוגמא הפוכה, מהימים שעבדתי בגן, ללמדכם שהילד הטוב הרבה פעמים נובע מטרור. היו לנו זוג תאומים שבגן פרקו עול, והשתוללו, ובבית היה טרור, אולי אפילו אלימות אבל לא היו לנו שום סימנים שבאמת היתה כזו, אלא רק חשדנו באלימות. הטרור היה בטוח. אסור ואסור ואסור ואסור. ובגן הם היו מתפרקים.

אני מודה לכולכן על התגובות....

אני יותר נוטה לחשוב על כך שבני חווה את הבית כמקום בטוח להיות מי שהוא , ולפרוק רגשות כי הוא יודע שיש מי שמסוגל להכיל אותם .אני סבורה כי כל אחד מאיתנו מתנהג שונה בעבודה , עם חבריו , עם הוריו וכ'...
כי כאשר איני נמצאת לידו והוא עם בן זוגי , עם הסבתא או המטפלת שלו הוא הרבה יותר מתון ורגוע בהתנהוגתו.
(עניין של סימביוזה...

)

ענת, די נכון מה שאת אומרת ולכן אני גם במצב כל כך מבולבל....
יחד עם זאת יש גם עניין של אופי וטמפרמנט, שחשוב לקחת זאת בחשבון. זו גם אחת הסיבות , רותי, שאני מעדיפה לבחור בגן מאשר להיות איתו בבית כל היום. כי איני מסוגלת כיום לעמוד בקצב שלו....ואני חשה שכאשר יש לו סדר יום מובנה , גבולות ברורים, וחברה....אני רואה שזה מטיב עימו.

אני ערה לכך שכאשר ניצבת מולו דמות המשדרת סמכות, הוא משתף פעולה בשמחה.וכאשר הוא מרגיש קצת חוסר בהירות זה מיד פירצה למרד....(למשל כשהיינו עם חברים אז החבר שלנו פנה אליו בקול סמכותי ומדהים איך הוא נענה לו. כל מה שהוא אמר לו התקבל בשמחה ובהבנה ...והיום כשהיינו אצל זוג חברים אחר הוא השתולל וצרח והיה קשה למתן אותו....והכי קטע זה שככה קורה גם עם הבת שלהם ותתארו לעצמכם את שני השובבים האלו יחד...).
לכן אני גם די חוששת מהגננים הלא ידועים שבגן האנטרופוסופי כי עוד לפני שהם יבאו עם האידאןגיה שלהם ברור לי שסמכותיות הם חייבים לשדר.
בכלל נראה ליש הבן שלי מעביר לי שיעור ב" אך את עם כל המחשבות יפות הנפש שלך ואך אני מערער לך אותן אחד אחד" אבל זה כבר סיפור לדף אחר....

משתף פעולה בשמחה או מתאמץ לרצות את הדמות שמשדרת "אני לא מתכוון לאהוב אותך ללא תנאי אז כדאי לך להשתדל" ? (אני לא מנסה לעצבן.פשוט יש פה כל כך הרבה דקויות חמקמקות,בלנסות להבין למה ילד עושה משהו.אנחנו שבויים בתפיסות,מקובעים בעיוורונות הקטנים שלנו.ואם ילד פתאם בסביבה לא טבעית וכוחנית כמו גן, כל הכלים בהם השתמשנו כדי לחוש אותו,כבר לא בדיוק מתאימים. להכיר בכך שהבית הוא מקום בטוח להיות מי שהוא,זה בעצם להכיר בכך ששלחנו אותו למקום בו אין את הלוקסוס הזה.)

אוף חזרתי עכשיו מהגן של אוהד...וזה מה ששמענו לפני שנכנסנו:
סיעת צועקת: שאולי אתה רוצה שאשים אותך בשטיח המחשבות?
שאולי: לא . לא רוצה"
סיעת צועקת:" כן אני אשים אותך!!!"
סיעת שניה : " תשימי אותו וזהו"
סיעת צועקת : ככה לא מתנהגים בגן"
ואז שמעתי את שאולי בוכה.

והבן שלי שניה אח"כ נכנס בשמחה וקפיצות לזרועות אותה סיעת.....

איך, איך שכחתי להוסיף לרשימת הסיבות לפסול גן את 'כסא המחשבה'.
זה רעיון עיוועים. זה פשוט עונש בעור של כבשה. אי אפשר לדרוש מילד בגילאי גן 'לחשוב על מה שהוא עשה', לחוד משאר הילדים ולצפות שהאמצעי הזה יביא אותו למחשבות אחרות מאשר "רע לי", "אני עוד אראה להם", "אמא, אני רוצה הביתה".

שליחה על ידי מור* » 02 מאי 2002, 01:34

עירית, את מאד צודקת, אבל בל נשכח ש"לנהל" 20 או יותר ילדים זה לא כמו להיות עם ילד-שניים-שלושה בבית, ולא שאני מצדיקה חס וחלילה את העונש הנ"ל או עונשים בכלל...
אמי היא גננת קונבנציונלית (להחריד, אם יורשה לי....) ואחד הדברים שהיא אומרת זה שיש אמצעים שהיא חייבת לנקוט כדי לשמור על איזשהו סדר וניהול תקין של יום.......
רבות חשבתי מה לענות לה על כך ואני לא יודעת..... יש באמת קושי גדול בקבוצתיות הזו.... באמת הכי טוב בבית....

שליחה על ידי מור* » 02 מאי 2002, 01:43

ועוד באשר ל"התלבטויות גן"... בני יהיה בן שלוש בספטמבר, הוא ילד מאד רגיש ועדין, פחדן לעיתים, בכלל לא שש אלי חברה, מצידו שנהיה כל היום בבית עם אבא ואמא....
אני מתחבטת בשאלה אם הוא צריך מסגרת כזו כדי "לתרגל" מצבים חברתיים כאלה וכך יהיה לו קל יותר בחברה, או להיפך, שזו תהיה לו חויה קשה מדיי התמודדות יומיומית עם הרבה ילדים ועוד בלי אמא, ולכן עליי לדחות את זה עוד קצת (או בכלל...).?????

שליחה על ידי יעל_ג* » 02 מאי 2002, 11:25

מור, ניתן למצוא מסגרת כלשהי שבה הוא עם ילדים אחרים, אך אינו מתנתק מאמא עדיין - למשל מפגשים שבועיים של ילדי חינוך ביתי, חוגי ג'ימבורי בהם ההורים עושים את הפעילות עם הילדים אך הילד עדיין נמצא בחברת בני גילו, משחקיות שונות (למשל, בקרית מוצקין) בה יש ריתמוסיקה שאפשר לעשות עם ילדים אחרים ועם הורים. אפשר לשלב פעילות כזו פעם או פעמיים בשבוע וכך את משיגה את מטרתך - "תרגול מצבים חברתיים" כפי שהגדרת זאת, ועדיין לא מחייבת פרידה שאינה הכרחית מההורים.

לא נראה לי שצריך "לתרגל" חברתיות בגיל כזה - צריך רק הזדמנויות להיות עם עוד ילדים מדי פעם. זה שהוא עכשיו לא שש להיות עם ילדים אחרים, יכול פתאום להשתנות ולהפתיע אותך. ואז, כשהוא מעצמו ירצה לבלות יותר עם ילדים (וזה יכול להיות עוד חודש או עוד שנתיים) - אז תתחילי לדאוג מה לעשות!

מור,גם לי קרובת משפחה שעובדת בגן פרטי בעיר.סיפרתי לה איך אצלינו הילדים חייבים לעשות פיפי לפני המפגש,כי במפגש אסור לקום,ואיך בתי חשבה שלהתאפק זה בוגר כי מי שהצליח להתאפק עד סוף המפגש קיבל שבחים,
והיא להפתעתי ענתה "נו נכון,מה לעשות,את יודעת איזה בלגן זה כשכל רגע ילד אחר קם לשרותים? אי אפשר לנהל מפגש!"
את אותה התשובה קיבלתי מגננת בגן קיבוצי כאן באיזור.עוד נקודה לבדוק בגן.האם צריך לבקש רשות ללכת לשרותים? האם יש זמנים בהם פשוט אסור? אני מניחה שאימך צודקת ויש אמצעים שהן חייבות לנקוט כדי לנהל מסגרת בלתי אפשרית.הבעיה שמלכתחילה אנחנו (ההורים שמחפשים גן טוב) מתייחסים לגן כאל מסגרת לגיטימית,שאנחנו,בפינוק וסנוביות מסויימים,מקבלים או לא מקבלים...

שליחה על ידי גילה* » 04 מאי 2002, 11:23

מור, כמו שענת אמרה -
לגבי - "מה לעשות, יש דברים הכרחיים כשיש כל כך הרבה ילדים יחד, עם שתי גננות" - אם אלה דברים שאנחנו לא רוצים עבור הילדים שלנו, הם פשוט לא צריכים להיות שם.

שליחה על ידי מור* » 06 מאי 2002, 00:38

יעל, אנחנו נפגשים עם ילדים שגדלים בבית, וגם במפגשים אלו נראה לי שקשה לו עם יותר מדיי ילדים סביבו (בסה"כ יש שם 6-8 ילדים בגילאים שונים)ופעמים רבות הוא חוזר ל"נמל הבית" (אני...)לתדלק... אני, כמובן, לא דוחקת בו ונותנת לו להרגיש שזה לא בסדר, אך בתוך תוכי מתגנבים להם אי אלו חששות שהוא לא מסתדר בחברה ומה יהיה... אני חרדה לו קצת שלא ירמסו אותו בגלל עדינותו ורגישותו
אנימניחה שזה בטח גם דורך לי על המקומות החלשים שלי בנושא הזה שפעמים רבות בנעוריי חשתי בצד לא מספיק מעורבת, אינית...

יונת, ברור לי שיש גיל שהם יותר מתחילים להתעניין בחברת ילדים ויכול להיות שזה עוד לא ממש השלב בו הוא נמצא... אולי פשוט קשה לי לקבל את זה כפשוטו שזה עוד לא הקטע שלו.... מצד שני עם בן דודו היחיד הוא מתקשר בצורה נפלאה, משחק איתו מתגעגע אליו... אבל רק איתו, עם ילדים אחרים- בקושי... אני פשוט מנסה לראות אם זה משהו שקשור אליי שאני לא מספקת לו מספיק הזדמנויות, אולי... שאני בעצמי לפעמים מעדיפה להשאר בבית.... לא יודעת...
אני מניחה שאת צודקת שאני פשוט צריכה לחכות שזה יבוא ממנו, וכנראה שכרגע זה בכלל לא הקטע שלו... לפעמים אני באמת תוהה מה נתפסתי פתאום לקטע של הגן הזה בספטמבר... מה , בגלל שהוא יהיה בן שלוש? סיבה קלושה למדיי... כנראה שלי נהיה קשה להיות בבית ונהיה לי קשה להיות כ"כ שונה כל הזמן מכולם... כאילו שאם הילד שלי ילך במסלולים המקובלים יהיה יותר קל, ברור שלא... לא לי ולא לו... בקיצור, כמה עצוב, אני משליכה עליו כ"כ הרבה דברים שבכלל לא קשורים אליו...

ענת וגילה, אתן צודקות, אבל האם ראיתן פעם גן באמת זורם כזה, בלי אסורים, עם הקשבה מקסימלית ורגישות וגמישות.... מהמעט שהכרתי זה לא היה הקטע, מעניין אותי מאד הגן של נגה לסרי בעין הוד שנראה גן העונה לתאור הנ"ל, אבל האיזור לא נח לי...(אני מב"ש...)
וכל הנ"ל באמת מעמידים את הלגיטימיות של מסגרת כזו בסימן שאלה, כי זה כנראה אף פעם לא יכול להיות באמת טוב ולענות על המון דברים שחיוניים לילד בשלב הזה,
אבל מה, להגיד את זה לאמא שלי? היא לא תדע מאיפה זה בא לה....

מור, מה שאת כותבת על זה שהוא חוזר מדי פעם "לתדלק" זה התנהגות בריאה ונורמלית! וגם זה שהוא מעדיף כרגע דמויות מוכרות (כמו בן-הדוד) זה טבעי וצפוי - היה מוזר אם זה היה אחרת.

יש הבדל משמעותי בין קשר עם "עוברי אורח" לבין קשר עם ילדים שמכירים על בסיס יומיומי. אני לא יכולה להגיד מה יותר טוב, ואני לא יודעת אם תרגול עדין בגיל צעיר מועיל או מזיק, כי יש לזה היבטים לשני הכיוונים, אבל כשמכירים ממש, אפשר לעבור לקשרים ממש... ואפילו ילדים ביישנים עשויים להפתח...
מצד אחד, ילד רגיש זקוק ליותר זמן אבאמא, ופחות זמן חברתי, וגם הזמן עוזר לרכוש בטחון ובגרות, שאותם אפשר לרכוש רק כשאתה מרגיש בטוח.
מצד שני, אני כן חושבת שהרבה מיומנויות חברתיות הן תוצאה של תרגול והתנסות, ואחת ה"משימות" העיקריות של הגיל הרך. אחד השיקולים צריך להיות העובדה, שבגיל צעיר אפשר לבצע את הדברים בהדרגתיות - קשר קבוע עם מספר קטן של ילדים (לאו דווקא בגן, אל תצלבו אותי) שמאפשר ללמוד את חוקי המשא ומתן, רכושנות ושיתוף (שניהם!), וגם, כן, התמודדות עם פגיעה. כי הרבה פעמים, הפגיעה היא בטעות, לא מכוונת, ועדיין, זה כואב (וחשוב לדעת את זה גם כשאתה הפוגע), ואיך תדע, בעתיד, לא לפגוע, אם אתה לא יודע איך מרגישים כשנפגעים (במכוון או בטעות). ואני חוזרת למה שהתחלתי - בשלבים מאוחרים יותר, בדרך כלל, מדובר כבר על כניסה לקבוצה גדולה יותר, שבה רובם כבר למדו את חוקי המשחק (לטוב ולרע). הרבה פעמים זה יותר קשה.
אני רואה יתרון, בכך שמגיל מאד צעיר (התחלת הזחילה) הילדים נמצאים ביחד עם ילדים אחרים, מודעים לקיומם. כמובן, שצריכים להיות שם גם מבוגר(ים) זמינים, קשובים, מתווכים, אוהבים, אבל בקיומם, אני חושבת שזה תורם לילד, הרבה לפני הגיל ה"רשמי" של החברתיות. אני מרגישה שהגן הקודם שילדי היו בו (מגיל חצי שנה עד שנתיים וחצי, 6-9 ילדים) היה בשבילם יותר טוב ממה שאני יכולתי לתת להם אילו היו נשארים איתי בבית. בזכות המטפלת, כמובן. (היום זה סיפור אחר, ואני לא אוהבת את הגן, אבל משלימה איתו כי הם שמחים ואוהבים את הגן וגם אין לי הרבה ברירות. הגננת בעברה ניהלה גן מונטסורי, אבל מהיכרותי איתה, נראה לי שזה רק מוכיח, שלא משנה האידאולוגיה, משנה הגננת... והיא דווקא נחשבה (נחשבת?) לגננת טובה. כנראה שזה תלוי גם בציפיות מהגן...).

מור, הילד שלך נשמע ממש כמו הילדה שלי בגילו.
רק בגיל שלוש וחצי היא באמת התחילה להיות מעוניינת במשחק ובקשר כלשהו עם ילדים אחרים.
בגלל שלי אין בעיה אישית עם זה, ולהיפך, מה שקראתי (בעקרון הרצף ועוד) שיכנע אותי שההתפתחות שלה בריאה, וגם היה לי בסדר איתה בבית (למרות עבודתי בשתי עבודות, כי היתה לי קצת עזרה לשעות המעטות שהייתי חייבת להיפרד), אז פשוט זרמתי עם הצרכים שלה.
בגיל ארבע היא הלכה לגן, לפי בקשתה, אבל ...
אני מודה שחווית הגן (שמבחינתה חיובית מאוד), בצירוף עם קריאה נוספת אינטנסיבית בספרי ג'ון בולבי, גרמה לי ממש להפנים ולהבין מדוע "גן חובה" הונהג רק בגיל 5 - באמת מפני שזה הגיל המינימלי שהם באמת בשלים לגן (אם בכלל שולחים אותם).

מור,שאלת: אבל האם ראיתן פעם גן באמת זורם כזה, בלי אסורים, עם הקשבה מקסימלית ורגישות וגמישות....?
אני ראיתי,בקיבוץ גונן יש גן שלא קשור לקיבוץ,"צליל בגליל".זה גן מיוחד במינו.אין שם גננות שמפריעות לילדים.יש ילדים בגילאים שונים,ומספר אנשי צוות וגם הורים שמשתלבים לפי רצונם.מהביקור שלי שהיה ארוך מאד (היינו שם כמה שעות ולא התחשק ללכת),התרשמתי שקבוצת הילדים והמבוגרים שוהים במקום כמו שמשפחה שוהה בבית : תמיד יש מה לעשות,יש כללים של מה מקובל ומה לא כמו במקום הגיוני שאנשים חיים בו,אבל אין סדר יום מוכתב,או "חומר להספיק",או עידוד לתחרות מי עושה יותר טוב,או עונשים...כאילו מי שיזם את זה הבין,שמה שאנחנו צריכים זה סביבה נעימה לשהות בה.כל השאר מגיע מאליו כי באופן טבעי אנשים רוצים לעשות דברים.ללמוד,ליצור,לשיר,לשתוק,להשתולל,לבהות,לישון...וכל הנטיה הזו נבלמת ומדוכאת כשיש מי שאומר מתי צריך לעשות מה,ומה נחשב לטוב.
כשאנחנו היינו שם הפריע לי הבלגן כשנכנסנו .(בגן רגיל ב ח י י ם לא היו מניחים לבלגן כזה להתקיים),אבל די מהר הבנתי אותו והמקום כבר לא נראה מבולגן אלא חדר גדול שחיים ועובדים בו.לצערי הגן המצויין הזה בקשיים כלכליים .הורים לא ממהרים לשלוח למקום שיש בו חופש.

תלוי איזה הורים.
אני, למשל, לא שולחת לשם רק מפני שזו נסיעה של שלוש שעות פחות רבע שעה לכל כיוון, סה"כ חמש וחצי שעות נסיעה ביום... (כמו שאתם מבינים, הדרך לגונן מוכרת לי היטב).

אני לא מכירה את צליל מקרוב (לא הייתי שם מעולם), בעיקר בגלל שעזבנו את גונן מספר חודשים לפני שצליל נפתח. אבל, שמעתי מהורים שילדיהם היו בתוך המסגרת הזו (והוציאו אותם) ביקורת נוקבת בכמה תחומים (חלקם פיזיים-טכניים וחלקם עמוקים יותר הקשורים לנוכחות המבוגרים לצד הילדים). נאמר לי משהו בסגנון הזה ש"המקום יכול לשמש במקרה הטוב כבייביסיטר ולא יותר".
אני לא יכולה לומר אם הביקורת מוצדקת ואני בטוחה שמעורבים בה רגשות עזים של אכזבה, אבל אני יכולה לומר ב-100% שלא מדובר באנשים שמתקשים עם חופש.

מאד בלט לי בצליל איך אנשי הצוות הקפידו לא להתערב ולא להנחות. הפסיביות לכאורה,היא בעצם עשיה גדולה מאד,אבל יתכן שהמראה של זה למתבונן מהצד הוא של בייביסיטר ותו לא,ועלול לגרום להורה (שמשלם הרבה) לתהות,מה בעצם הצוות עושה שם. בקשר לבעיות הפיזיות-טכניות,למקום אין גדר,מתוך עיקרון.מן הסתם זו בעיה בעיני חלק מההורים.

למרות שהדף הזה כבר מזמן לא פעיל אני מקווה שתהיה התיחסות.
יש לי התלבטות. מאור בן השנה הולך השנה למשפחתון שאני מאד מרוצה ממנו. מקבל המון אהבה שזה מה שהכי חשוב וגם דברים נוספים. עכשיו צריך להחליט כבר לגבי שנה הבאה. הבעיה היחידה שמפריעה לי במשפחתון אליו הולך מאור היא שהוא נמצא בקומה חמישית ואין להם חוץ (יש מרפסת כך ששמש ואויר צח מגיע). כשלעצמו הוא מאד גדול ומרווח, יחסית למשפחתונים, אבל אני... אולי בתור קיבוצניקית לשעבר, חשוב לי שתהיה לו אדמה, "לכלוך", עץ וכו'.
בעלת המשפחתון דברה איתנו על חשיבות השארות הילד שנה שניה באותו המקום כדי שלא יצטרך להתחיל להסתגל מחדש ובכך "יבזבז" זמן למידה, ביטוי, וחופש פעולה שבאים לידי ביטוי במקום בו מרגישים בטוחים. ואני... לא יודעת מה יותר חשוב: שנה שניה באותו מקום או החוץ??????
מי יכול לתת עצה?

את העצה שלי לא אכתוב, אבל לשאלתך:
הגננת צודקת.
הביטחון וההמשכיות עם הדמות המטפלת חשובים - קריטיים.
החוץ - שולי. תני לו חוץ כשאת איתו.

רק בן שנה וכבר להחליף משפחתון? מפחיד.
יש הרבה ילדים "עירוניים" שגדלים כמעט בלי "חוץ" כפי שאת מכירה אותו. לעומת זאת, למצוא משפחתון בו מקבלים המון אהבה שזה מה שהכי חשוב וגם דברים נוספים -- צריך הרבה מזל. ואת זה אי אפשר להשלים אחר הצהריים.

תודה בשמת ועדי על תשבותיכם. ... מסתבר שלא קל להיות אמא עם כל ההחלטות האלו... וזה רק התחיל...
בשמת, שדרך אגב אני קוראת בעניין רב את תשובתיך כאן באתר, עכשיו סקרנת אותי - למה את העצה שלך לא תכתבי????????

אני משערת שהעצה של בשמת היא - האהבה שהילד זקוק לה היא האהבה של הוריו (בגיל כה צעיר - אמו), לכן עדיף לו להיות בבית, ולא במשפחתון. מאחר שאפשרות זו אינה קיימת, מבחינתך, בשמת לא רוצה "סתם להציק".

בשמת, כרגיל, אם לא דיבררתי אותך טוב - את מוזמנת לערוך, למחוק, או לפטר אותי (-;

גילה, מובן שדיבררת אותי יותר טוב ממני D-:

תודה. כן - למרות שחינוך ביתי מאד מסקרן אותי ואני מעריכה מאד אתכם על שיש לכם את האומץ לעשות את זה, במקרה שלי זה לא כל כך מעשי. גם בגלל שזו לא משפחה "רגילה" וגם בגלל שאני לא בטוחה בעצמי שאדע מה לעשות עם ילדי במשך כל היום. די עצוב לכתוב זאת.... אבל כך אני מרגישה.

בואי נתערב שכן תדעי.
אבל זה לא רלוונטי כרגע, אם את לא בעניין.
סתם התחשק לי לומר לך שאת בהחלט יכולה לסמוך על עצמך, במיוחד עם הילד שלך

ושוב לאחר הפסקה ארוכה בדף הזה, גם אני מבקשת עצה ודעה. ביתי, רון בת שנתיים ושמונה חודשים, מתחילה גן חדש שבו יש מספר קבוצות גיל נפרדות (מגיל 1.5 ועד גן חובה). בתחילה החלטנו כי היא תהיה בקבוצה של הקטנים הכוללת 11 ילדים, שבה היא תהיה הגדולה ביותר, וחשוב להוסיף כי היא מפותחת מאד, מדברת, יוצרת אינטראקציות חברתיות ומשחקת משחקי דמיון ומשחקים אחרים. ולאחר יומיים ראשונים בגן נראה לי כי היא תשתעמם בקבוצה זו. לעומת זאת, הקבוצה ש"מעל" היא קבוצה שבה היא תהיה הקטנה ביותר, וכן יש בה 22 ילדים, שמכירים אחד את השני משנה שעברה (היא חדשה בגן). היכן אתם חושבים שהיה לה טוב יותר? מצד אחד אני לא רוצה שתתקל באלימות, או בכוחנות (בקבוצה של הגדולים יותר), או שתלך לאיבוד. ומצד שני, אני חוששת שהיא אינה מתאימה לגן הקטנים. אשמח לשמוע דעות

חשוב איפה היא נמצאת ריגשית ולא קוגניטיבית . לדעתי בכל מיקרה עדיף שתהיה בין הקטנים לפחות בהתחלה , כי לפי מה שנראה לי מגילה היא תמיד תהיה דוקא בין הקטנים אז לתת לה קצת להיות הכי גדולה . בעיקר אם היא מגיעה מהבית , יש משמעות לכך שישי מעט ילדים בקבוצה הזאת.

דגתי את הדף הזה כי נראה לי הכי מתאים.

בניגוד מוחלט לכל מה שלבי אומר לי, אני מתעתדת לשלוח את בתי בת ה-3 לגן בשנה הבאה. הכוונה היא לסיים סופסוף את התואר הנמשך שלי, שאיני מצליחה לסיים אחרת מסיבות אישיות ואובייקטיביות, ואז לשלוף אותה משם. אוסיף גם שהילדה מאד אוהבת את הגן שבו היא נמצאת כיום (היא היתה בבית עד שממש הרגשנו שהיא רוצה גן). זהו גן קטן ונהדר, קצת אנתרופוסופי, והיא מבקרת בו על פי רצונה כשלוש שעות ביום, מכסימום ארבע ולפעמים בכלל לא.

שתי האופציות העומדות לפנינו הן גן אחד פרטי שממש מוצא חן בעינינו (אנתרופוסופי), וגן עיריה. הגן הפרטי (שבנוסף לכל גם רחוק כהוגן מהבית) מחייב לתשלום של יום מלא, ובגן העיריה יש אפשרות לבחור רק עד אחת. לא מצאתי גנים אחרים אקטואליים. מכיוון שבלאו הכי הגברת בטח תבקר בגן רק שעות ספורות בבוקר, יוצא בזבוז כסף וזמן אדיר.

אז נניח שנשלח אותה לגן העיריה, סתם גן רגיל ששמעתי עליו דברים רגילים. נחסוך הרבה כסף, ובעצם מאליו בטח נהיה אתה בבית רוב הזמן, כמו היום. שאלתי המגומגמת היא האם זה נורא כל כך, ומה יכול לקרות לה רע כל כך בגן הרגיל, ולמה אני מרגישה מבפנים כל כך נגד, ולמה אני יודעת מה אבל לא מצליחה להגיד.

אה - שתי הבהרות. הגן הנוכחי הוא בחו"ל (שבים בקיץ), ואין דרך לברר מראש מי יהיו הגננים בגני העיריה.

לאחרונה מופיעות בחדשות יותר ויותר ידיעות על התעללויות שונות בגני ילדים . כבר אי אפשר להגיד מה מאפיין את הגנים בהם זה קורה .
קראתי את הדף הזה ,ואני שמה לב כי כולם נוקטים במשנה זהירות ,כולם שואלים שאלות ובכל זאת משהו קורה בזמן האחרון בגני הילדים בישראל .
אני אמא בדרך ,אך יש לי ענין רב בחנוך (תחום עיסוקי +-). עכשיו זה מתערבב אחד אם השני , וקשה לי להבין מה פה קורה ?
איך זה קורה ?למה זה קורה ?
אני רק מקווה שבני שבדרך יגדל לצדנו בבית .( משאלת לב שכזו)

לאחרונה הכנסתי את בני לגן (בן כמעט שנתיים). הכנסתי אותו כי הרגשתי שהוא צמא לחברת ילדים וכי אני לא עומדת יותר בקצב שלו וזה גורם לץסכולים לשנינו. מצאתי גן שנחשב מאד טוב וגם מכירה שתי אמהות שאני די סומכת על דעתן שילדיהם נמצאים שם. אז ההתרשמות שלי ( אחרי שלושה שבועות) היא כזו:
יש המון הקשבה וכבוד לילדים, הרבה חום חיבוקים וכו', לא מכריחים לשבת ליד השולחן/לצאת לחצר וכו'.
אבל
האוכל - על הפנים! כמעט כל השבוע ארוחת בוקר - קורנפלקס עם חלב. בכל ארוחות הצהריים - שניצלים/קציצות קפואים מקופסא(!!) תוספת ירק לארוחת צהריים יכולה להיות מלפפון חמוץ...
לא מקריאים סיפורים ( או כמעט ולא)
כשאני שולחת את בני לגן נגיד עם שתי חולצות כי היה קר בבוקר - ובאה לקחת אוו בצהריים ורואה אותו לבוש אותו דבר למרות שחם - ואף אחד לא חשב להוריד לו שכבה -

בקיצור - התייעצות - מה דעתכם על הגן כפי שתיארתי??

קראתי את הדף הזה ,ואני שמה לב כי כולם נוקטים במשנה זהירות ,כולם שואלים שאלות ובכל זאת משהו קורה בזמן האחרון בגני הילדים בישראל .
זה כנראה לא נכון לגבי המוני בית ישראל... אנחנו חיפשנו ומצאנו גן שאנחנו מאוד שמחים אתו.

_וקשה לי להבין מה פה קורה ?
איך זה קורה ?למה זה קורה ?_
סתם ניחוש: מה שהכי חשוב לך כנראה לא הכי חשוב להורים אחרים. לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע שזה מה שהנהלת הגן רואה כיתרון המרכזי של הגן עפנ"י גנים אחרים - אבל אולי זה סוג הדברים שאנשים מחפשים?

בקיצור - התייעצות - מה דעתכם על הגן כפי שתיארתי??
מבחינת אוכל - זה נשמע מאוד רע. אני הייתי מוחה כנגד זה, אולי בשיתוף הורים אחרים. מבחינת הקראת סיפורים - לי, באופן אישי, זה גם נשמע רע. כנ"ל לגבי חוסר תשומת הלב - גם לגבי זה הייתי מוחה. כמה ילדים וכמה אנשי צוות יש בגן? מה כן עושים שם? איך הילד שלך מרגיש שם? הוא מספר דברים? וגם: האם נשארת בגן לאורך זמן (שעה-שעתיים במשך כמה ימים) וראית במו עינייך מה עושים שם?

מצאתי גן שנחשב מאד טוב
מהי מערכת הציפיות שלך?

לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע
איתי,
אני משערת שמדובר בגן שפתוח גם בימי החופשות-מלימודים (שזה יתרון עבור אמהות עובדות שאינן נהנות מחופשות כאלה), ולא בגן שאי אפשר להוציא ממנו את הילד לחופשה.

לא רחוק מהבית שלי יש גן שמפרסם את עצמו כ"גן ללא חופשות". לי זה נראה מזעזע שזה מה שהנהלת הגן רואה כיתרון מרכזי של הגן על פני גנים אחרים
גם אני נתקלת באותו שלט ומזדעזעת מאותה סיבה. לא מזמן אפילו דיברנו על זה, אני והאיש. כש"ללא חופשות" מוצג כיתרון על פני "אוירה ביתית", "חום ואהבה" וכו' -- זה מעורר חשד מה. המסר הוא "הורים -- יש לכם איפה לאפסן את הילד!", וזה גם אם להורים רבים יש צורך ב"גן ללא חופשות" והוא מהווה יתרון מבחינתם.
ועוד משהו בנוסף:
ברור שאפשר להוציא את הילד מהגן לחופשה, אבל המשמעות של "גן ללא חופשות" היא, כנראה, אחת משתיים:

צוות שחוק ועייף (הגן הזה פתוח מ 7.00 עד 17.00!)
צוות מתחלף בתדירות גבוהה (בין שעות, או בין ימים, או בין תקופות בשנה).

אף אחת מהאפשרויות האלה אינה נראית לי לטובת הילדים. אני מקווה שלא יווצר מצב שיכריח אותי לשלוח את בני לגן בגיל רך, אבל אם חלילה יהיה משהו כזה -- "גן ללא חופשות" די יפחיד אותי.

אש"י - כיוונתי למה שסמדר כתבה. סביר שלא יהיה להם אכפת שאשלם תשלום מלא אבל לא אביא את הילד בחלק מהימים...

יכול מאוד להיות שמה שחשוב לי לא חשוב לאחרים . אני מניחה שכל אותם הורים שבעבר עבדתי עם ילדיהם רובם ככולם בקשו מקום לילדהם ללא ענין רב מה נעשה במהלך היום . אני מודה שהייתה זו תמיד אכזבה מהולה בתדהמה ככששמעתי הורים המודים בפני שכל מה שמעניין אותם שהילד יהיה מועסק מספר שעות ע"י אחרים .בחופשים זה הגיע לדרגות מפחידות של העקר שהילד יהיה מחוץ לבית ולא יסתבובב לי בין הרגליים .
אז נכון פה נמצאת קהילה שאכפת לה ,ובכל זאת הנה עולים פה תאורים שמעמידים את גני הילדים במקומות קשים .
אז איך עושים את זה ? איפה מתחילה מסכת הטעויות ? האם זה הורים לא בקורתיים או גננות שמראש אינן מתאימות למקצוע ? מי הביצה מי התרנגולת ?

יש לי השערה אחת לגבי אכות הגננות , כי בדומה לבעית אכות ההוראה בישראל כך גם אכות הגננות . נראה לי שפשוט זה מתחיל אי שם בתנאי הקבלה ללמודי חנוך וגננות וזה כמובן קשור כבר לכל ההתיחסות לחנוך בישראל .לא ארחיב כי אני מניחה שכולם פה יודעים על מה אני מדברת .

איפה מתחילה מסכת הטעויות ?
למה את חושבת שיש פה טעויות? הגנים מספקים את מה שההורים רוצים.

נראה לי שפשוט זה מתחיל אי שם בתנאי הקבלה ללמודי חנוך וגננות וזה כמובן קשור כבר לכל ההתיחסות לחנוך בישראל
על זה יהיו הרבה שיחלקו עלייך פה. כלומר - מערכת יכולה להכשל בגלל ביצוע גרוע של רעיון טוב (או לפחות סביר) שזה מה שאת מניחה אם הבנתי אותך נכון, או בגלל רעיון גרוע, שאז גם הביצוע הטוב ביותר לא יעזור. נדמה לי שהרבה אנשים פה דוגלים בגישה השניה, ולכן מגיעים הפתרונות האלטרנטיווים (חינוך ביתי, לדוגמא).

אנסה להסביר את עצמי קצת יותר טוב .
אולי הגנים מספקים מה שההורים מבקשים ,אבל לי יש תחושה שהורים רבים לא יודעים מה הם רוצים . רוב רובם של האוכלוסיה מסורסת מהשורש בכל מה שקשור לבקורתיות על כל גווניה . מכאן שלמצב הזה של גנים שאינם מתפקדים ברמות השונות שהוזכרו כאן אחראים שני הצדדים בעיני .

לגבי הסברה שלי , אתה צודק בכל אשר קשור לביצוע רעיון . אני אינני מאמינה בכלל במערכת החנוך הממסדית , יש לי סבות שונות . התיחסותי למערכת החנוך כאן באה מתוך קריאת דף ,נראה שסופו של דבר גם האנשים כאן בחלקם שולחים את ילדיהם לגנים . הרעיון של גן ילדים או מסגרת אחרת לילדים הנה אפשרית וראויה בעיני ,ואני בהחלט מאמינה שניתן להעניק לאלו שמעונינים להוביל מקומות שכאלו כלים טובים לעשיה .לכן טענתי שמנסיוני מראש בחירת המועמדים הנה לרוב כשלון וכך כל המערכת בישראל לפחות .
וארשה לעצמי להוסיף שגם במסגרות האלטרנטיביות ניתן למצוא מקומות שלא הייתי מעיזה לתת לילדים להיות שם .
נכון שחנוך ביתי נכון להיום נראה לי אידאלי אך מוקדם מדי מבחינתי לומר אם הוא אפשרי עבורי.

לסכום - הדברים שהעליתי כאן לגבי השאלה מה קורה בגני הילדים לאחרונה ולמה ,עולה מתוך צפיה ממושכת בנעשה סביבי ,בממלכתי ובפרטי וגם באלו שקוראים לעצמם אלטרנטיבי .

מכאן שלמצב הזה של גנים שאינם מתפקדים ברמות השונות שהוזכרו כאן אחראים שני הצדדים בעיני
לדעתי אחראים למצב בעיקר ההורים. יכול להיות שהורים רבים לא יודעים מה הם רוצים_ ויכול להיות גם ש _רוב רובם של האוכלוסיה מסורסת מהשורש בכל מה שקשור לבקורתיות על כל גווניה , אבל בסופו של דבר הגנים מתאימים את עצמם כנראה לדרישות השוק. זו אחריות ההורים לגדל את הילדים שלהם כמו שצריך, ואם הם שולחים אותם לגנים לא ראויים זה אומר שהם התרשלו בתפקידם.

לכן טענתי שמנסיוני מראש בחירת המועמדים הנה לרוב כשלון וכך כל המערכת בישראל לפחות
אני לא חושב שיש דרך טובה באמת לחזות מראש מי תהיה גננת טובה ומי לא. מיון מועמדים זו בעיה שכל ארגון נתקל בו, ואחוז ההצלחה, למיטב ידיעתי, הוא מאוד לא מרשים. דווקא בקטע של הגנים, לפחות הטרום-חובה (שבהם התרחשו הרבה מהמקרים המזעזעים שעליהם שמענו לאחרונה) יש להורים אפשרות להשפיע באופן ישיר על איזה גן ישאר ואיזה לא, כי נדמה לי שיש יחסית הרבה יותר אפשרויות (גנים פרטיים, גנים של ויצ"ו וכו). כל גן גם מעסיק מספר קטן של גננות (יחסית לבי"ס) כך שניתן לבודד בצורה טובה יותר את הטובים יותר ופחות.
וכאן אנחנו שוב חוזרים אל ההורים שאמורים להעלות דרישות ברורות ולעשות עבודת מחקר טובה ומקיפה הרבה יותר...

וארשה לעצמי להוסיף שגם במסגרות האלטרנטיביות ניתן למצוא מקומות שלא הייתי מעיזה לתת לילדים להיות שם
אני לא חושב ש"אלטרנטיבי" זו איזו מילת קסם שמבטיחה משהו (כמו שגם לא כל מה שהוא באופן טבעי הוא בהכרח תו איכות...)

סיבות ששמעתי מהורים למה הם לא שמים את הילד שלהם בגן שלי:

זה יקר
אני לא רוצה לחתום על חוזה
החדרים קטנים

מה הורים אומרים לי כשאני מזמינה אותם לבוא ולהיות בגן, במשך היום, בבוקר כשמגיעים אחה"צ לפני שהולכים, כשיש יום הולדת לילד אחר בגן:

אנחנו מאוד עסוקים ואין לנו זמן.

מה הורים שואלים אחרי השאלה הראשונה (שלרוב היא גם האחרונה: כמה עולה?)?

איזה שעות?
כמה ארוחות?
האם את מביאה חוגים במחיר הזה?

מה המסקנה שלי: ילד זה מוצר צריכה והורים מחפשים בעיקר תמורה נאותה לכסף שהם משלמים ולא מקום ראוי לילד להיות בו.

לדעתי השאלה הראשונה שהורים צריכים לשאול את עצמם היא האם אני הייתי מוכן לבלות במקום הזה ועם האנשים האלה 9 או 10 שעות כל יום? ובספק קל שבקלים בתשובה חיובית לשאלה זו להמשיך הלאה בחיפוש.

אני מקווה שלא תישברי...
חוויות דומות אני שומע מהגננת של הילד שלי.

וואוו... פעם ראשונה פה וקצת בהלם. גם מאוד עייפה, כך שזה לא יהיה ארוך. אני אם לשתי מתוקות (שנה ורבע ושנתיים ורבע). הגדולה נכנסה לגן בספטמבר בהיותה בת שנה ועשרה, הקטנה בבית - חלק מהזמן איתי, חלק עם סבתא וחלק עם מטפלת. אני בהתלבטות לשנה הבאה (בספטמבר תהיינה בנות שנתיים ועשרה, ושנה ועשרה) והגן הנוכחי הופך כנראה ללא רלוונטי (או שלא?) כי כולם בו יהיו קטנים (נרשמו רק קטנטנים לשנה הבאה). מה עושים? משאירים את הגדולה העדינה והביישנית בגן אליו רגילה ואוהבת, אך כל הילדים בו יהיו צעירים ממנה בכשנה עד שנתיים? מצרפים את אחותה הקטנה והדומיננטית ממנה? או אולי מפרידים? מחפשים גן אחר עם חלוקה לקבוצות? אנו גרים בראשל"צ גבול נס ציונה. כל כך זקוקה לעצה טובה... ואולי מידע על גן (רב גילי?) באזור? תודה תודה תודה

פלוני -
אני הגננת המתוסכלת מלמעלה. בפעוטון שלי ארבעה ילדים: בן שנתיים ורבע, 2 ילדים בני שנה ורבע, ילדה בת 11 חודש. זאת שנה ראשונה שאני עובדת בקבוצה שבא מגוון גילים ולתחושתי זה הולך נפלא. הילדים נתרמים המון ממגוון הגילים. בשנה הבאה אני מקווה שאוכל להמשיך במתכונת זו. בהצלחה לך.

שליחה על ידי חוה_ש* » 01 מרץ 2005, 12:00

אני חוזרת לדף הזה. מי שמחפש גן עושה את זה עכשיו והתחלתי לחשוב שוב על מה הורים מחפשים ואיך הם בודקים ומה ואיך קורה שיש כל כך הרבה גנים גרועים באמת שיש להם שם נפלא והמון אנשים נוהרים אליהם.
אני רוצה לחדד סוגיה בבחירת הגן שאולי הורים לא ממש יכולים לראות. זה קצת מסובך אני מקווה שאוכל להסביר את עצמי טב. הנושא הוא מספר הילדים לעומת מבוגרים והמחיר שמבקשים ממכם לשלם: (מדובר על גנים פרטיים ולא גני מועצה/עירייה)
כמה עובדות:

יש תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון, אבל זה לא הענין פה)
מסגרת לגיל הרך שגובה מההורים פחות מ2500 ש"ח היא גרעונית אם היא לוקחת פחות מ30 ילדים, עוד אופציה זה שהגננת בעלת הגן עובדת הרבה מאוד שעות נוספות בבישול, ניקיון וקניות וככה חוסכת בעלויות (התוצאה: היא נשחקת מהר ובשנה השניה היא כבר לא המקסימה שבידיה הפקדתם את הילדים כי כבר אין לה כוח)

מה עושים בהרבה גנים? לוקחים 30 ילדים או קרוב לזה ומכניסים מבוגרים מטפלים לפי התקן של התמ"ס וככה מוכרים את זה להורים. הנה אנחנו עומדים בתקנים. השאלה המרכזית היא מה קורה בפועל.
למיטב הבנתי בכל גן, ולא משנה מה יחס המבוגרים ילדים שיש בו מתנהל בצורה כזו שמבוגר אחד נמצא עם הקבוצה הגדולה והעיקרית של הילדים ושאר המבוגרים עסוקים בלהחליף חיתול, להכין אוכל, לסדר את הפעילות הקודמת או הבאה (ואלה המקרים הטובים שבהם הוא לא יוצא לעשות את הקניות לגן תוך כדי) התוצאה שרוב היום הילד נמצא כחלק מקבוצה מאוד גדולה של ילדים עם מבוגר אחד. הוא לא באמת מקבל שם את מה שהוא צריך. אם כבר החלטתם או שאין לכם ברירה ואתם מחפשים מסגרת לילד שלכם. תחשבו על הסוגיה הזו.
מסקנה נוספת: אם בגן של הילד שלכם יש 30 ילדים או יותר ואתם עדיין משלמים יותר מ2500 ש"ח לחודש מישהו עושה על חשבונכם כסף ולא באמת נותן לילד שלכם את מה שהוא צריך, גם אם הוא נחמד ויש לו שם טוב. הסכומים המטורפים האלה צריכים ללכת רק למטרה אחת: להפחית את מס' הילדים בגן.

אם בגן של הילד שלכם יש 30 ילדים או יותר ואתם עדיין משלמים יותר מ 2500 ש"ח לחודש מישהו עושה על חשבונכם כסף
הסכומים המטורפים האלה צריכים ללכת רק למטרה אחת: להפחית את מס' הילדים בגן.

חוה ש, האם ניהלת פעם גן של 30 ילדים בתשלום של 2500 ש"ח לחודש? ( אגב ללא מע"מ זה 2075 )
ואם כן כמה עובדים היו לך - 6 ? במשרה מלאה?
הדיון הזה לא ממש מתאים לאתר הזה או לדף הזה, אבל רווח על ילדים מאוד קשה לעשות אם באמת נותנים לילדים (וגם להורים) את תשומת הלב שהם צריכים!

ולא באמת נותן לילד שלכם את מה שהוא צריך, גם אם הוא נחמד ויש לו שם טוב.
טוב, זה כמובן תלוי בבדיקה מדוקדקת של הגן, שם טוב לא יוצא סתם כך..., להורים "קל מאוד" להיות ביקורתיים, ולהיות נחמד - זה נחמד, אבל לא מספיק...
וגם, אין כל רע בלעשות כסף, אם אתה עושה אותו ביושר.

לדעתי, מספר הילדים הוא פקטור משני ביחס למספר אנשי הצוות (למשל), או, ההכשרה והנסיון שיש להם
ובעיקר, מה שהם מסוגלים להעניק לילדים.
תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון,
לדעתי לא.

שליחה על ידי חוה_ש* » 10 מאי 2005, 22:58

האם ניהלת פעם גן של 30 ילדים בתשלום של 2500 ש"ח לחודש? (
עבדתי בגן כזה והיה לו שם מעולה ושנה אחר כך כבר היו בו שלושים ושישה ילדים ושנתיים אחר כך כבר היה לו סניף במקום אחר בעיר. והילדים שם קיבלו הרבה צעקות, מעט אוכל (אני הייתי נשארת רעבה בארוחות צהריים באופן קבוע), צוות מלא במתחים שזה בוודאי משפיע על איכות העבודה.
חום, אהבה, הקשבה, סבלנות, ערכים - כל זה לא היה שם. לא לצוות ולא לילדים. אבל בארבע וחצי ההורים קיבלו ילד עם אף נקי, חיתול נקי וחיוך מכובס ממטפלת עייפה שהגננת צעקה עליה כל היום ואז הלכה הביתה לנוח. זה כנראה הספיק לרובם.
מאז אני עובדת בקבוצות הולכות וקטנות של ילדים.

רווח על ילדים מאוד קשה לעשות אם באמת נותנים לילדים (וגם להורים) את תשומת הלב שהם צריכים!
לזה התכוונתי כשאמרתי:
מסגרת לגיל הרך שגובה מההורים פחות מ2500 ש"ח היא גרעונית אם היא לוקחת פחות מ30 ילדים

_ההכשרה והנסיון שיש להם
ובעיקר, מה שהם מסוגלים להעניק לילדים._
כאן יש פעמים רבות סתירה. הכשרה ונסיון הם דברים מדידים וניראים לעין ולכן רוב ההורים מתמקדים בהם. בעוד שמה אדם מבוגר מסוגל לתת לילד לא קשור לדברים האלה בכלל ואת זה רוב ההורים לא יכולים לזהות.

_תקן של משרד התמ"ס שקובע 5 ילדים למבוגר (לדעתי זה המון,
לדעתי לא._
באיזה גיל?

מ י מצטערת על הזמן שלקח לי לענות. אני לא נכנסת באופן סדיר ולא ידעתי שאני נדרשת כ"כ.
לגן קוראים גן פצפון והוא שייך למתנ"ס במערב העיר. אל תשאלי אותי איזה מתנ"ס כי הסבתא מטפלת ברשויות. מספר הטלפון שלו הוא 03-9622046.

הגננת והמטפלת מקסימות, ולעולם לא תשמעי שם צעקות או נזיפות. המון חום ואהבה ונשיקות. הבת שלי דורשת ללכת לגן גם בשבתות, עד כדי כך! בבוקר היא מאיצה בנו שנזוז.
החצר ענקית ומוצלת. חול ומתקנים, וליד הגן רחבה גדולה עם עצים בה הייתה עכשיו המדורה למשל. יש להם שלושה חוגים בשבוע - ג'ימבורי, ריתמוזיקה והכרת הארץ (כלומר חיות, חגים, ועכשיו למשל לקראת החג הראו להם אש וגחל והם ציירו עם פחמים וכאלה - נחמד).
בגן יש 10 ילדים נדמה לי - פחות או יותר.
מה שאני פחות אוהבת זה את האוכל הלא מלא, והממתקים שמסתובבים שם יותר ממה שאני הייתי רוצה לראות (שזה כמעט בכלל), אבל הצוות נענה לדרישות שלי לתת למיה שקדי מרק מקמח מלא במקום הצהובים המזעזעים, גבינת עיזים ובשום פנים ואופן בלי במבה, כך שאת האיומים העיקריים בעיני הסרנו.
הגן עצמו מכיל 3 גנים מופרדים בגדר נמוכה - פצפון, תינוקיה ועוד גן שעכשיו נפתח לאוכלוסיה האתיופית. אין ערבוב אבל נאמר לנו ע"י הגננות שהרבה הורים "עושים אחורה פנה" כשהם רואים את זה. בעיני זה מאוד מצער, חוץ מזה שהם מתוקים נורא, נו ילדים - מה הקטע?!. לא משנה
דבר אחרון - המחיר הוא 1100 עד שעה אחת, ו1600 עד ארבע, ואפשר גם עד חמש. דבר נוסף זה ניתן להוסיף עוד מאה שקלים (אם אני לא טועה) ולקבל ארוחת צהריים גם בלי צהרון.

אני יכולה לומר היום אחרי שנתיים בגן (אנחנו מפסידות שנה קבוע) זה שממש חבל לי שהשנה עומדת להגמר, ואני בטוחה שגם למיה יהיה קשה מאוד. היא קיבלה המון ידע, אהבה וכבוד מהצוות, וגם היה כל הזמן רצון ללכת איתנו וללמוד מאיתנו (הקצת מוזרים כמובן). למשל דוגמא קטנה - בהתחלת השנה הרגשנו שמשהו לא לגמרי בסדר עם הילדה ובשיחה עם הגננות התברר לנו שהיא לאמדברת איתן בכלל למרות שבבית היא מדברת חופשי. עקב כך הן התחילו לשבת איתה קבוע בסוף יום ולקרוא לה סיפור (יותר מסובך משאר הגן כי כאמור היא מעט יותר גדולה) ולדובב אותה בשאלות. לא עבר זמן רב והענן ירד ממול עיניה.

זהו זה בכל מקרה בהצלחה. כנראה שאנחנו נמשיך לנסוע בכל בוקר על הקו ת"א-ראשל"צ, זה שווה לנו, ולכולם בהצלחה
וכמו שאומר בעלי "שאו ברכה"

אנחנו כיום בגן אנטרופוסופי. בני בן הארבע וחצי הולך פחות או יותר ברצון לגן. אבל.
נדמה שיש אוירה נכאים במקום. מן שקט שלא מעיד על שלווה אילא על חוסר שמחת חיים ונוקשות.
היום, לקראת סוף השנה אנחנו בודקים אופציות ומחפשים מקום באיזור המרכז (ת"א, ר"ג, גבעתיים) שמתאים לילדים גדולים (4-5) ועדיין עם צוות גדול ביחס לכמות הילדים, גננים שמחים וזורמים, עם יכולת הכלה ורוך...
אם אתם מכירים מקום שכזה, נשמח מאוד לשמוע עליו. ואם מדובר במקום ממש מדהים, נשקול אפילו להסיע רחוק יותר..

אני כותבת כאן היום רק בגלל שאני כל כך שמחה.
אנחנו גרים בישוב קטן שבו שלושה גני ילדים גן טרום טרום חובה, ושני גני ילדים מעורבים עם ילדי חובה וטרום חובה.
יש לי חברה מאוד טובה שהיא במקרה גם מזכירת הישוב, חברתי הטובה יודעת שאני מעוניינת להעביר את בתי מגן אחד בישוב לגן המקביל (המעורב, רב-גילאי) בשנה הבאה עלינו לטובה.
אותה חברה במקרה עברה במח' החינוך במועצה אתמול וראתה את האחראית על גני ילדים ואחראית על הגיל הרך מכינות טבלאות חלוקה לגנים לשנה הבאה. והיא מיד אמרה להם שאני מעוניינת להעביר את הילדה גן.
מח' המועצה מכירים אותי היטב (לפני שנתיים העברתי גן את בתי הבכורה, שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים) ומיד נענו לבקשת חברתי.
היום בבוקר התקשרתי למועצה למח' החינוך שלנו ושאלתי האם עלי לכתוב בקשת העברה בכתב, מיד נענתי שאין צורך ההעברה התקבלה ובשנה הבאה הילדה תעבור לגן המתבקש.
אני כל כך שמחה, יש חברים טובים, יש אנשים טובים באמצע הדרך, וגם בסוף השנה.
אני כל כך מאושרת, אני צריכה לספר לילדה שבכל בוקר דורשת ממני להעביר אותה לגן האחר.

שם בדוי, הפעם.
בעלי רשם את ילדנו לגן חובה. אני מתנגדת. כנראה, שנאלץ להתפשר. אני מניחה שהוא ילך לגן חלק מהימים ואם נראה שזה לא מסתדר, אז נפסיק.
מתוקף התנגדותי האידיאולוגית לא התערבתי עד כה בבחירת הגן. הילד משובץ לפי אזור הרישום, וזהו.
לילד יש, איך לומר- בעיה. האבחון שיש בידי הוא פושר למדי, ואיני בטוחה מה ההגדרה המתאימה לילדי.
מה שאני בטוחה הוא שקשה לו להיות היכן שיש המון ילדים, שהוא חייב השגחה מתמדת ושדרוש סיוע כדי לתווך בינו לבין ילדים אחרים.
בגן שהוא רשום אליו יהיו 35 ילדים. אני בטוחה שיהיה לו קשה.
אני תוהה אם כדאי לדבר עם האחראית במועצה ולנסות להעביר אותו לגן אחר, בו יש רק 25 ילדים. אחד היתרונות של הגן שהוא רשום אליו כעת הוא נוכחות של לפחות עוד שני ילדים מהשכונה שהוא מכיר. גם בגן השני יש ילדה אחת שהוא מכיר.
יכול להיות שבגן הקטן יהיה לו טוב יותר. מצד שני, אולי בגן הגדול יהיה מספיק רע שנחליט להוציאו משם וזהו.
אני יכולה גם להתקשר לגננת ולשוחח עמה.
אני מתקשה לפעול בנושא זה, מפני התנגדותי העזה, הראשונית, האידיאולוגית לגן באופן כללי.
אשמח לקרוא את דעותיכן.

בעלך מתעלם מהקושי של הילד?

ציפורה היקרה, קודם כל בכל אופן כדאי לשוחח עם הגננת על כך ואם את לא בטוחה בהחלטה אפשר בהחלט להתייעץ עם אחראית מדור הגיל הרך במועצה שלכם.
נראה לי שעם קושי שקיים אצל הבן שלך (יש לי ניסיון עם קושי דומה) הקושי יהיה קיים גם בגן של 25 ילדים. אני חושבת שאת צריכה לחשוב יותר על הגננת, איזו גננת יש בגן הזה ואיזה בגן האחר.
אני חושבת שאלו השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך (או לשאול אמהות שבניהם סיימו השנה את הגן):
האם הגננת יוצרת קשר חם ומעמיק עם הילדים (או שלא) ?
האם הגננת תהייה מסוגלת לשמור איתך על קשר ולעדכן אותך במהלך השנה בנוגע לקשייו של בנך ?
האם הגננת מסוגלת לגונן על הילד ולתמוך בו כשיש צורך ?
היכן הגננת משקיעה יותר באינטרקציות חברתיות ושיתוף ?
האם את מסוגלת לשתף את הגננת והצוות בגן בקשיים של הילד (שיללו אותו מן הסתם גם בכיתה א') ?
האם ישנה תכנית מעברים טובה לכתה א' (מספר ביקורים בכתה א' ועוד...) ?

את חייבת ליצור קשר טוב עם הגננת ולהסביר לה למה את מצפה ממנה ולתאר את הקושי הקיים
וחשוב לתת לילד תחושה שאת סומכת עליו, שיהיה בסדר, ובעיקר שיש לו למי לפנות בגן (גם אם הוא לא יפנה),
ולהסביר לגננת שהיא צריכה לתת לילד תשומת לב מירבית בעיקר כשהוא זקוק לעזרה אבל לא מסוגל לבקש.
החיבור בין הילד לגננת חשוב ביותר לדעתי! מנסיון.
(אני אגב, העברתי את הבת שלי לגן מקביל שבוע אחרי פתיחת שנת הלימודים.)

ציפורה, אין אפשרות לרשום את בנך לגן אליו יצטרפו בשנה הבאה חבריו משנה שעברה?

בעלי מודע לקושי של הילד. קיימת מצידו איזושהי הכחשה. (אם כי ייתכן, כמובן, שהוא רואה את מצבו האמיתי של הילד ואני מפריזה בחומרת הבעיה). הוא חושב שגן יעזור לו להתגבר על הבעיה. הוא מסכים שאם לילד לא יהיה טוב בגן נוציא אותו משם.
רוני, עד עכשיו הוא לא היה בגן.
הכי טוב בשבילו זה להיות בבית.
עקב חילוקי דעות בין ההורים שלו הוא יתחיל גם שנה הבאה. בטוח שגן קטן יותר יהיה טוב יותר עבורו. מצד שני, אני לא רוצה שהוא יהיה בגן בכלל. אני בכלל לא רוצה להתערב בזה (אבא שלו רשם אותו לגן, לא אני).
אני יכולה להתערב, ולהפעיל לחץ, ולהעביר אותו לגן קטן, ולדבר עם הגננת ולהכין אותה.
אבל אז אני נזכרת שהוא לא צריך ללכת לגן. שזה אילוץ שאני מקבלת עלי ומקווה שייפסק כמה שיותר מהר. שכל התערבות שלי בנושא עלולה להשאיר את הילד בגן יותר זמן.

אם את משאירה לבלך את האחריות על נושא הגן, מן הראוי להשאיר בידיו את הנושא, לא? זאת אומרת, את יכולה לומר לו את דעתך, אבל אם הוא דואג לזה אז ראוי שהטיפול בנושא יהיה עליו, לדעתי.

ציפורה נחמדת, אני חושבת שאת בכיוון אחר ואילו בעלך בכיוון אחר, לא יכולה לעזור לך בהחלטות (לא אני לפחות, אולי אחרים כן יכולים).
אם בפנייה זו כוונך לדון בנושא -
האם להשאיר את הילד בבית או לעזור לו להסתגל למסגרת הגן,
זו זכותך אבל אני לא יכולה לעזור לך בעניין זה, כי ילדי שלי הולכים למסגרת החינוך הפורמלית, (אם הייתי משוכנעת שבבית זה הכי טוב בשבילהם ובשבילי - היינו בבית היום).
אם את שואלת האם וכיצד לעזור לבנך להסתגל למסגרת הפורמלית - אני יכולה לעזור אולי ולייעץ לך.

אני לא באה לבקר אותך כאן בשום פנים ואופן, את ורק את, יודעת מה טוב לילד שלך ואיך להכין אותו לחיים (כמו שאת רואה את החיים).
הרבה הצלחה, המשיכי לשתף. ההחלטה לא קלה בכלל.

יונת,
ראוי שהטיפול בנושא יהיה עליו
אבל אם הילד יפגע מכך שציפור לב בוחר עבורו גן שאינו מתאים לו במידה רבה מאוד (לעומת גן שאינו מתאים לו במידה רבה), האם אמו לא אמורה לנסות לעזור לו?
וגם - נניח שהגננת מתקשרת הביתה, האם על ציפורה לב להפנות אותה לאבא?

אני מרגישה שהאב חייב (וכנראה גם את חייבת) להבין שאי אפשר לעשות דברים כאלה באופן חד צדדי. ושאתם צריכים ללכת לסיוע בצורה כלשהי, שיחה או שיחות שיאפשרו לכם להגיע לקו אמצע שיהיה מקובל במידת האפשר על שניכם, כולל פשרות של שניכם.
לא יתכן שהילד יחיה בבית שבו אמא המתנגדת למסגרת אליה הוא נשלח. זה גם לא יכול לעבוד ככה, כי יש מסרים שעוברים הרי גם בלי מילים, ולילד אלה מסרים שיביאו לבילבול ומצוקה.
מצד שני, לא יתכן שרק את תכריעי, במיוחד אם אתם חיים באותו בית. (שזה המצב, נכון?)

פלוני- בוודאי שאת צודקת.
אבל כמה שניסינו- אין פשרה.
מבחינת האב- עד עכשיו אני החלטתי שהילד לא ילך לגן והוא התפשר אתי. עכשיו צריך ללכת לגן ונגמרה הפשרה מבחינתו.
סיוע "לא מתאים לנו". יהיה לנו קשה לפרוש את צרותינו בפני אדם זר. אם זה מישהו שדוגל בחינוך ביתי הרי שמראש הכף נוטה לטובתי. ואם זה מישהו קונבנציונלי- ברור מה יהיו דעותיו בנושא.
אציין שוב שאני תומכת בחינוך ביתי עקב אידיאולוגיה אך גם משום שאני חוששת שהגן יזיק לבני. אגב, גם אם נתפשר על שנה זו, בשנה הבא יגיע כבר בית הספר והבעיה עוד תגדל. לא סביר שרק אני אחליט אך בינתיים רק הוא מחליט.
אגב, דיברנו והתווכחנו רבות על הנושא. המשפט הכי ליברלי שיצא ממנו היה משהו בסגנון- אם לא יהיה לו טוב, נוציא אותו.
עד ה1.9, (בעצם גם קצת אחרי) בעלי נמצא מעט מאוד בבית עקב ענייני עבודה. כלומר, אנחנו מדברים בעיקר בטלפון. וזו לא דרך תקשורת טובה לדון בנושא. בעצם, ב1.9 אני אמורה לקחת אותו לגן. בניגוד גמור לרצוני ולמצפוני. ואם לא אקח אותו לגן- הרי שאני עושה מעשה שלא יעשה כלפי בעלי, נכון? אבל זו דילמה ששיכת לדף אחר. לגבי הדף הזה- האם עלי להתערב בבחינת הגן שלו? האם כדאי להתאמץ ולהעבירו לגן אחר? (25 ילדים, לפחות ילדה אחת שהוא מכיר, גננת הנחשבת טובה, לעומת הגן הנוכחי, 35 ילדים, גננת שאינה נמצאת בחצר כאשר הילדים נמצאים שם, שלא הוכיחה את עצמה בטיפול בילדים בעייתים וכו').
מצד שני, סביר מאוד שהגן הקטן כבר מלא לחלוטין. רק כאנקדוטה, שכנה שלי ביקשה שאם הילד נשאר בבית שנה הבאה שנגיד לה, כי יש לה חברים ש"מתים" להכניס את הילד שלהם לאותו גן. לפעמים אני מסתכלת על הגן הנבחר כ"גורל" וחושבת שאסור לי להתערב בזה. יהיה מה שיהיה.

צפורה,
ראשית אני שולחת לך חיבוק

. מצב מאוד מסובך את מתארת.
שנית, זה לא קשור לדף, אבל רציתי לכתוב משהו בעקבות
סיוע "לא מתאים לנו". יהיה לנו קשה לפרוש את צרותינו בפני אדם זר. אם זה מישהו שדוגל בחינוך ביתי הרי שמראש הכף נוטה לטובתי. ואם זה מישהו קונבנציונלי- ברור מה יהיו דעותיו בנושא.

אני לא יודעת אם את מכירה לעומק את האופציה הזו אבל קיימת אפשרות לפנות להליך של גישור.
בגישור תפקידו של המגשר הוא לא להציע הצעות ולא לחוות דעה או שיפוט על אף אחת מהעמדות שלכם.
המגשר מנסה לסייע לכל אחד מכם להבין את המניעים שלו: את הסיבות, המחשבות והרגשות שעומדים מאחורי העמדות שלכם.
ההבנה הזו שלכם את עצמכם, ואחד את השני, מסייעת לכם לנוע ממצב שבו כל אחד מכם מבוצר בעמדה הראשונית שלו, למצב שבו יש לכם אפשרות למצוא פתרון שמוסכם על שניכם.
בכל מקרה, הפתרון הוא שלכם, ובכל מקרה, ההסכמה כמו כל התהליך כולו, הם וולנטריים לחלוטין. כלומר אין שום כפייה בכל ההליך ובכל רגע אפשר להפסיק אותו אם אחד הצדדים מעוניין בכך. ההליך הוא גם חשאי לחלוטין, כך שזה משהו שיהיה רק ביניכם לבין המגשר/ים.

לפעמים גישור נתפש כמשהו מהזירה המשפטית. זה נכון בחלקו.
גישור יכול לסייע בכל סוג של מחלוקת. ולא חייבים להגיע לשלבים קיצוניים כדי לעשות בו שימוש. גם אם לא מגיעים בסופו של דבר להסכמה מסודרת, עדיין הדברים שלומדים בהליך יכולים לשרת את שני הצדדים בתקשורת העתידית ביניהם. או במילים פשוטות: לפחות תבינו אחד את השני יותר לעומק ממה שאתם מבינים היום.

אם זה משהו שיכול לעניין אותך, את מוזמנת לשאול, ואני ארחיב.
בהצלחה @}

ואם לא אקח אותו לגן- הרי שאני עושה מעשה שלא יעשה כלפי בעלי, נכון?
למה? הוא מחליט מגבוה ואת אמורה להוציא את החלוטתיו לפועל?
לדעתי סמכות מחייבת מעורבות. לא מאמינה בניהול מרחוק.
ובתכל'ס, איך הוא אמור לדעת אם ההחלטה שלו טובה אם הוא לא יגיע פיזית לגן ויראה מה קורה שם ואיך הילד מסתדר? אני לא מדברת על מצלמת סתרים, אלא על לשבת איתו רבע שעה עד חצי שעה בבוקר, וכנ"ל כשלוקחים אותו בצהריים. לדעת עם מי הוא יוצר קשר, לפטפט עם הגננות, לראות מה הוא אוהב לעשות שם, וכל מיני דברים כאלה. שליחה לגן זה לא "שגר ושכח".

האם עלי להתערב בבחינת הגן שלו? מדוע לא? איזה סיבות יש שלא להתענין ולבחור את הגן המתאים ביותר עבורו? ויותר מכך - להפגש עם הגננת, לספר לה על הילד, לבקש תקופת הסתגלות ארוכה בנוכחותך, אם יהיה בכך צורך וכו'.

מעבר לחילוקי הדיעות עם בעלך - כדאי לך להפריד בין המצוקה של הילד והמצוקה שלך. בעלך צודק לפחות בכך שהצעד איננו בלתי הפיך ואם הולכים לכיוון של גן, אפילו כנסיון, מדוע להתיחס לזה כאל ענין גורלי בלבד?

שליחה לגן זה לא "שגר ושכח".
ציפורה יודעת את זה.
ציפור אולי לא.
איך מגשרים על פער כזה?
מה גם שהוא בטח חושב "היא בבית בבוקר, היא יכולה לעשות את זה, וזה בכלל תפקיד של אמהות".

ב דחילו.
בעלך צודק לפחות בכך שהצעד איננו בלתי הפיך ואם הולכים לכיוון של גן, אפילו כנסיון, מדוע להתיחס לזה כאל ענין גורלי בלבד?
כי אני מתנגדת.
אני צמחונית. כבר שבע עשרה שנה. ועדיין יש קרובי משפחה שמשכנעים אותי לטעום. הרי לא יקרה כלום. לא אמכור את בכורתי תמורת נזיד עדשים. (או משהו כזה).
האמת, הכי מפחיד אותי (ולכן אני בנתיים לא פועלת בכיוון של העברת גן). שהגן יהיה טוב לו. שהגן ישפר את מצבו. שהוא יסתדר שם. ואז, מה אומר ומה אדבר?
מבחינה טכנית, בשבוע הראשון של ספטמבר בעלי לא יהיה כאן. הוא לא יוכל לקחת את הילד לגן. בעצם, גם אחרי הוא כנראה לא יוכל לקחת אותו לגן. (אלא אם כן ייפתח הגן בחמש וחצי לפנות בוקר).
בכל מקרה, אני אמורה לעשות את זה.

מה גם שהוא בטח חושב "היא בבית בבוקר, היא יכולה לעשות את זה, וזה בכלל תפקיד של אמהות".
גילה, אני לא בטוחה שאת צודקת. הוא אפילו פעם התקשר לגננת, וקבע איתה, ולקח את הילד לגן. אבל היא היתה חולה באותו יום, הילד ממילא לא שיתף פעולה, והם לא נפגשו איתה.
יהיו עוד "מקרים" בגן. אנחנו לא נהיה הגרועים ביותר.
אני תוהה אם אני לא מערבבת מידי בין האידיאולוגיה שלי (חוסר רצוני לשלוח אותו לגן) ובין טובת הילד. (שמעדיפה גן קטן וסבלני. בעצם, מעדיפה שהוא ישאר בבית).

גילה,
איך מגשרים על פער כזה?
אומרים "זה לא שגר ושכח" במלים האלה. אני באמת לא מבינה איך במערכת יחסים כזאת מישהו יכול לצפות להוריד פקודה ושהיא תבוצע בלי שהוא יהיה מעורב. אם הוא לא מוכן להשקיע מספיק אפילו בשביל לדאוג לקשר עם הגן, מה נותן לו את היכולת לקבל החלטות חינוכיות? אי אפשר לקבל החלטות אסטרטגיות כאלה בלי הכרות עם השטח, בלי מעורבות יומיומית. נראה לי שכל עוד הוא לא מוכן להיות מעורב בעצמו, כל ההשפעה שלו היא דרך ציפורה.

וזה בכלל תפקיד של אמהות
אם זה תפקיד שלה, מן הראוי שהוא יתן לה לבצע אותו בדרכה. אם הוא רוצה את התפקיד, הוא צריך לקחת אותו על עצמו באמת -- כולל כל מה שכרוך בזה.

למען הסר ספק, אני לא אומרת שלא צריכה להיות מלה למי שלא עושה ביומיום. אבל יש הבדל בין מלה -- דיאלוג -- לבין פקודה.

האמת, הכי מפחיד אותי (ולכן אני בנתיים לא פועלת בכיוון של העברת גן). שהגן יהיה טוב לו. שהגן ישפר את מצבו. שהוא יסתדר שם. ואז, מה אומר ומה אדבר?

חייבת להודות שהמשפט הזה ממש צרם לי.
העניין הוא בינך לבין בעלך. אתם אלה שצריכים למצוא דרך משותפת לפתור את מאבק הכוחות שבניכם. המטרה שמול עינייך - הצדקת החינוך הביתי - מקדשת בשבילך את האמצעים - שליחת הילד לגן שפחות טוב עבורו מתוך ידיעה ברורה ששם יהיה לו קשה יותר.
סליחה אבל קשה לי לקבל את זה

ציפורה, מה באמת לגבי פשרה.
את הרי פוחדת שהגן יעשה לילד לא טוב, שהגן יגרום לו נזק, את חושבת שהילד יזדקק אולי לתקופת הסתגלות ממושכת.
ואילו בעלך חושב שהילד צריך להיות חלק מהחברה, להסתגל.

מה דעתך לנסות למצוא לילד מסגרת שתעשה לך טוב וגם לבעלך (וגם לילד כמובן) מסגרת קטנה, אולי גן עם מעורבות הורים, אולי גן אלטרנטיבי לחלק מהימים של השבוע, אולי גן שתוכלי להיות שם איתו בחלק משעות היום.
גן שיוכל לתת מענה לכל החששות שלך, אבל יחד עם זאת יתן מענה לדרישות של בעלך.

אני חושבת שפשרה היא הדבר הכי נורמלי שלא יקלקל לכל אחד מכם את האידאולוגיה שלו ויחד עם זאת ישמור על יחסים תקינים שלכם.
אני חושבת שאת צריכה להבין מה המניעים שלך לעומק ואת צריכה גם להבין מה המניעים שלו, ואולי יחד תוכלו למצוא מסגרת מתאימה לילד וגם לכם שתענה על כל הדרישות.
בהצלחה.

אני גם חושבת שחבל שלא התחלתם לחשוב על זה כבר בסביבות פסח, אז יכולתם להסתובב יחד בין הגנים השונים באיזור שלכם. או שיכלת בעצמך לטייל ולבחור שני גנים מתאימים שעומדים בדרישות של שניכם, שמתוכם תהייה לבעלך בחירה.

שגית רי. את צודקת. זה משפט מאוד לא טוב.
רוני בלוני- את שמחה שאת מסתובבת כאן בדף. אני מבינה גם שקל לך להזדהות עקב המצב הדומה של ילדך.
אבל נראה לי שיש ביננו פער. את בעד גן. גן מותאם. אני, באופן כללי ועקרוני- נגד גן. אני בעד חינוך ביתי.
אני לא רוצה "גן דמוקרטי", "גן קיבוצי" "גן מעורבות הורים" וכד'. אני רוצה בית.

צפורה - אני כותבת לך את הדברים בידיעה שאני עלולה ביום מין הימים להיות במצבך. ניראה לי שהשאלה כן או לא גן היא לא המוקד של הבעיה יש כאן סוגיה בניכם שמדובררת דרך השאלה הזאת.
מה שעלה לי מקריאת הדברים שלך הוא שאת ובעלך במידה כלשהי עדיין לא "התחתנתם" במובן של להחליט על אורח חיים משותף לשניכם. לבעלך יש את העבודה שלו ולך יש את הבית והילדים אבל לא קיים בניכם שיתוף אמיתי בבניה של המשפחה. גם אם את זו שעושה את החינוך הביתי את לא יכולה להחליט אליו לבד כמו שהוא לא יכול להחליט לבד על חינוך במסגרות חינוך. תבדקי לאחור איך אתם מגיעים להחלטות ותנסי לבדוק האם יש לכם כלים להגיע להחלטה משותפת?

שוחתי עם שכנה שרשמה את בנה (באיחור רב) לגן אחר. היא סיפרה ש:
בגן הקטן אליו חשבתי להעביר את בני יש מקום. אולם אחראית החינוך במועצה הודיעה לה שכרגע אין דנים בבקשות להעברת גנים משום שהועדה לא מתכנסת (או משהו כזה).
לכן, כרגע, אתן לדברים להמשיך כפי שהם.
חוה- כבר יש לנו ילדים. כלומר, זה לא בדיוק הזמן לשבת ולהחליט ביחד כיצד ייראו חיינו ואם ציפיותנו לא עולות בקנה אחד נחליט שלא לחיות יחד. אנחנו מעבר לזה. כן, יש לנו המון חילוקי דעות בנוגע לחינוך ילדינו. כרגע חינוך ביתי הוא הדחוף ביותר, והחמור ביותר. אם נפתור את העניין הזה (וזה לא יקרה לשביעות רצון שנינו) נוכל לעבור הלאה.

כבר יש לנו ילדים
דווקא בגלל זה, זה
בדיוק הזמן לשבת ולהחליט ביחד כיצד ייראו חיינו
קודם כל כדי שלכם יהיה יותר טוב ונעים בחיים שלכם יחד בהווה ודבר שני: כשמגדלים ילד בזוג מטמיעים בו את הכלים לבנות משפחה משלו ביום מין הימים. דפוסי התקשורת שלכם יועתקו במידה רבה לבתים שהם יקימו האם לא היית רוצה לתת להם כלים לפתור בעיות בניהן בצורה טובה ושלמה יותר?

חינוך ביתי הוא הדחוף ביותר, והחמור ביותר אם נפתור את העניין הזה (וזה לא יקרה לשביעות רצון שנינו) נוכל לעבור הלאה.
מה שאני מנסה להגיד שזה הפוך: אם תמצאו דרך ללכת בה ביחד וע"י כך גם לפתור את חילוקי הדעות בניכם, תצליחו לפתור גם את המחלוקת בנושא החינוך הביתי.

תבדקי לאחור איך אתם מגיעים להחלטות ותנסי לבדוק האם יש לכם כלים להגיע להחלטה משותפת?
ציפורה, חוה צודקת. ולא (רק) בקשר לילדים.

שלום לכולן/ם,

אני אם לתאומים בני שנה וכמעט חודשיים. בת ובן.
עד עתה הספקנו להחליף 4 מטפלות, שכולן פרט לאחת עבדו לתקופות קצרות.
ניתן לחשוב שאני קפדנית ומגזימה אך בעיניי אין לזלזל בתחושות של אם ובאינטואיציה שלה
ומכיוון שילדיי נמצאים בראש ענייני ולאור זאת שעם אף אחת לא הייתי לגמרי רגועה, אזי
לא חששתי להחליף. למרות כל הכאוס שזה עורר בחיינו.
לפני כחודשיים עזבה המטפלת (לשמחתינו) שהיתה איתם למעלה מחצי שנה (עד חצי שנה עוד הייתי
בבית וסייעו לי אותן מטפלות שלא מצאו חן בעיניי). מכיוון שחששתי לשגע את הילדים עם דמויות משמעותיות
נוספות, חיפשתי פתרון וביקשתי מאמא שלי לטפל בהם. היא נענתה בשמחה ולמרות שזה חייב אותה לגור
אצלנו ולהגיע הביתה רק בסופי שבוע היא נהנתה מאוד והשקיעה בהם ללא הרף.
חייבת לציין שהפתרון היה מעולה לכולנו, גם לאיש שלי וגם לילדים. וזה הכי הכי חשוב.
בשבוע האחרון נודע לנו שמצבו של אבי החמיר, ובדיוק כשהיה אמור לסיים את טיפולי ההקרנות התברר
שיש הישנות של המחלה הנוראית הזו ועליו לחזור במיידי לכימותרפיה. אין מה לעשות, ואמא שלי
צריכה לחזור הביתה ולסעוד אותו.
אנחנו שבורים. מבולבלים. מנסה לרכז כוחות כדי להיות רגועה ונינוחה ליידם אבל היום, כשחזרתי לעבודה
ואני לא ליידם, התרסקתי. לא יודעת מאיפה להתחיל.

חייבת את עזרתכן. מה לעשות עם הילדים ? לחפש גן ? משפחתון ? איך אבדוק עכשיו אם יש חופש ?
איך מתחילים בכלל ? איך עוברים את הימים הראשונים בגן ?
אנא עיזרו לי בכל עיצה או מחשבה.

שלכן,
אסנת.

אסנת היקרה, מצער מאוד ואני כולי תקווה שאבא שלך יחלים.
לגבי סידור אחר, מה דעתך על משפחתון? אצלנו בישוב יש כמה כאלה, נשים שפתחו בביתן משפחתון לעד חמישה ילדים.
זו בכל זאת מסגרת ביתית נעימה ושקטה עם עוד מעט ילדים. מסגרת תומכת שעוטפת את הילד ובונה עצמה סביב הילד ויחד עם זאת יש לילד הזדמנות להיות בחברה מצומצמת. לרוב, המשפחתונים גם גמישים ובונים את סדר היום לפי צרכי הילד וגם יוצאים לטיול עם עגלול.
תחשבי על זה, זו אמנם הוצעה אבל בגלל שיש לך זוג אולי תוכלי לסגור על מחיר נוח ולקבל בתמורה גם גן גם בית, גם דמות קבועה. אם יש לך קושי ריגשי לגבי המרחק, תוכלי למצוא משפחתון שנמצא ממול למקום העבודה שלך, גם תרגישי קרוב, גם תוכלי לקפוץ לשם אם את מניקה, וגם תוכלי לראות את המטפלת מטיילת עם העוללים בעגלול.
בהצלחה.

לציפורה לב
אני קוראת את מכתבייך ואין לי היכרות רבה עם החינוך הביתי , אך הליכה עם אידיאולוגיות ופשרות שהמציאות מחייבת
זה נושא מוכר לי
ואני חושבת שקודם כל המשפט "הנורא" שמה יקרה אם בסוף הוא יסתדר ומצבו ישתפר בגן, נשמע בעיניי כפחד וחשש מאד רלוונטים
מה אם את עושה כל זאת כדי שזה יעזור לבעלך להשתכנע - ובסוף זה לא יקרה, ואולי אפילו להיפך
מהצד השני אני חושבת שכל כוחך מופנה לעזור לבנך- ואולי המשאלה שיהיה כל כך גרוע- כך שהוא יחזור מהר לחינוך ביתי- או המחשבה שזה מנוגד לדעותיי אז אני לא מתעסקת עם כך- בעיניי הם מרחיקים את העזרה לבנך- בעיניי הדרך והתהליך לא פחות חשובים מהתוצר- והתהליך שבנך עובר בחיפוש (דרככם)אחרי מקום - ולא משנה כרגע אם זה נעשה מתוך בחירה שלך או מתוך כורח- התהליך הוא לא פחות חשוב . השאלה היא לא האם לשלוח אותו כרגע לגן או לא- אני מבינה שההחלטה נעשתה ולפי דעתי את כל כוחך ואמונתך את יכולה להפנות ללגרום לו כמה שפחות קושי
ולשאלה בהקצנה אולי- מה עדיף שיהיו לו חוויות נוראיות - ואז הוא יחזור לחינוך ביתי ואת תתמכי בו? או לתמוך בו כך שבמציאות הקיימת יהיה לו כמה שפחות פוטנציאל לסבול ?
אני חושבת שזה לא מוריד מהכוח שלך ומהאמונה שלך - זה שאת מתעסקת גם בדרכים שהן סותרות לשלך- אני חושבת שהכי טוב בעיניי זה לתת את מה שאפשר-במצב נתון וכרגע מה שאפשרי זה רק לשלוח אותו לגן- אז תני את מה שאפשר שם- בשביל בנך
ועוד נקודה שדיברת על כך שבעלך אולי מתכחש למצבו(שילוב עם ילדים אחרים וכו') של בנך- האם בזה שאת לא מתערבת בקשר לבחירת הגן וכו'- האם את לא גם מתכחשת למצבו- (שהוא ילך לגן) ולהכינו לכך ולחפש מקום שיש בו יותר סיכוי לפחות נזק?

בהצלחה
ענת

אם כבר גן...
איזה גן עדיף?
לצערי אני חייבת להרוויח כסף...
עבדתי מהבית ועד עכשיו בתי כעת כמעט בת שלוש הייתה אתי. עבדתי כשהיא ישנה בצהריים ובלילות.
בזמן האחרון היא כבר לא ישנה או כמעט לא ישנה בצהריים ובערב אני מותשת מידי מכדי להתעורר לעבוד...
לכן החלטתי לנסות גן.
במרץ של שנה שעברה מצאתי אישה מקסימה שמפעילה גן פרטי בביתה בו 6 ילדים ואווירה של בית טוב ולא של גן.
היא הסכימה שנבקר בביתה בשעות הגן ושבתי תצטרף לילדים כשתרצה.
בתי שמחה לשחק עם הילדים אבל לא הסכימה שאני אלך, וכך במשך 5 חודשים התארחנו לפחות פעמיים בשבוע, כשאם הזמן היא הרגישה עצמאית מאוד, הלכה לבד או עם הילדים לגינה או לחדר אחר אבל ידעה שאני לא יוצאת, ושאני אצא לא הסכימה.

השנה הילדים שהיו במשפחתון הזה עוברים לגן רגיל עירוני. הידידה שלי לוקחת ילדים חדשים, קטנים יותר.

לא חשבתי על אופציה של הגן העירוני זה גן עם 35 ילדים והכי מוסדי ומנוקר שיחכול להיות.
אבל מתברר שכל החברים של בתי הולכים לשם.

בבניין שלנו יש חצר משותפת בה ילדים מכל הגילאים משחקים. בתי מאוד אוהבת לבלות בחצר, וכל 4 חבריה העיקרים בני גילה או שנה גדולים יותר, הולכים לגן זה.
ביום שישי אימא של אחד מהם ביקשה מאתנו ללוותו לגן, בתי והוא הלכו ביחד יד ביד וכך נכנסו לגן ובתי הביעה רצון להישאר ולשחק שם. אחר כך היא ראתה ילדים שהיו במשפחתון של שנה שעברה ומאוד מאוד שמחה.
אז עכשיו אני מתלבטת איזה גן יהיה לה פחות רע... יותר טוב... הביתי הקטן של הידידה שלי או העירוני בו ילדים מסביבתה הטבעית?
אשמח לשמוע דעתכן/ם.