לדעתי בנקודה הזאת הוא ניסה למשוך תשומת לב שלילית.
ברגע כזה לחבק להצחיק ולהבין שהילד לא מנומנם ורוצה תשומת לב. ברגע שזה הגיע לשריטה ולכעס זה כבר היה "רציתי תשומת לב לא קיבלתי עשיתי משהוא מכוער ועכשיו כועסים עלי אז יש לי תשומת לב אבל אני נעלב כי לא לזה התכוונתי"
ואולי בכלל הבעיה היתה שנכנסתם למיטה מוקדם מידי? אולי ההשתוללות היתה בכלל סימן למשהוא אחר שזוהה בטעות כעייפות?
גם מעיר אותי ואת התינוק בכוונה, גם רוצה לקבל "פרס" צפייה בטלוויזיה? אני צועקת שאני לא מרשה לו.
מתעורר ולא יכול לישון ולכן מעיר אותך. לא קשור לשום דבר אחר! מה עושים כשילד לא עצמאי מתעורר ולא רוצה לישון? קמים איתו ולא כועסים עליו!!
מבינה אותך שאת לא רוצה להתחיל מעגל שלא תדעי איך לצאת ממנו (טי. וי.).. פעם הבאה נסי לנטרל את הכעס מהסיטואציה ותדעי מה לעשות. מזכירה לך- יש ילדים שמתחילים לגמגם, יש ילדים שמרביצים לתינוק, יש ילדים שמרטיבים במיטה. את הגרלת אחד שמביע את המצוקה בריגרסיה לתגובות של ילד קטן..הכל עדיף מהפנמה והדחקה. מקוה שאני ברורה כי
רק רוצה להגיד גם שאני לומדת המון ממה שאת כותבת ושאת נהדרת ועוזרת לי מאוד בכך שאת לא מסתירה וכותבת במילים את כל מה שקורה/קרה גם אצלנו
צלחתי ערב בלי התגעשויות ובלי סנקציות. הידד לי!
ולא שלא היו הרבצות וכדומה. היו גם היו. זכרתי לחבק והכל, והגל העכור עבר. הוסיפה העובדה שהתינוק נרדם לי בידיים ולכן היה שקט. הגדול ביקש שאניח את התינוק ואתן לו להתרפק עלי. הנחתי, עבר בשלום < אייקון של |חמסה| מתפוז > והגדול יכול היה להתרפק. נרדם תוך 30 שניות.
)
אצלי היה שידוד מערכות מוחלט. אני מנסה להיזכר איזו מין אמא הייתי לבכור לפני-לפני-לפני (כלומר לפני ההריון ולפני הניסיונות להרות בכלל), וממש קשה לי להיזכר.
לא אשמת הבכור שגם הוא היה שם. ייקח עוד הרבה זמן לעבד את זה לגמרי ואולי אף פעם לא (אני בימים אלה מהרהרת איך לעבד אותם עם עצמי ובאיזה אופן).