לזרוק פחות אוכל

רק רוצה להשוויץ שהגעתי למצב שאני אף פעם לא זורקת...מותר להשוויץ לפעמים, לא? [-:
מודה שאני אוהבת לבשל ואת כל העיסוק באוכל ונהנית להתעסק במטבח.
גרים בכפר. יש גינת ירק. קומפוסט. כל מה שלא נאכל הולך לחיות (תרנגולות אוכלות כמעט הכל...) אבל באמת שלא זורקת כמעט כלום.

הסוד העיקרי הוא ש אני מבשלת בכמויות קטנות לארוחה עצמה. לא עושה סירים ענקיים. לפעמים נתקעת עם אורז ואז הוא משודרג תמיד. אותו דבר לגבי פסטה. משתדלת שהשאריות יהיו בסיס למנה אחרת. אפילו עוף, ממרק עוף, יכול להפוך לארוחה מקסיקנית (מפוררים את העוף לתוך טורטיה עם כל התוספות המתבקשות- סלסה, קצת שמנת חמוצה, גבינה מגוררת, שעועית שחורה (אם יש).

ציר ירקות- יש קערה מיוחדת על השיש לצורך העינין שאליה זורקים את הקליפות של הירקות- גזר, ירוק של כרישה, עלים חיצוניים של בצל, העלים הירוקים של הסלרי, כל הירוקים- הקצוות של זר פטרוזיליה, שמיר, שומר. מחממת סיר הכי גדול שיש במים זורקים את הקליפות מהקערה על השיש בפנים, מסננים. יוצא אחלה ציר (אבקות מרק ירקות/עוף זה פשוט איכס!!! אבל ציר ירקות משדרג הכל- אפילו אורז).
לחם בחיים לא נזרק. מתייחסת ללחם ישן כאל מצרך יקר שייתן להכין ממנו פירורי לחם, קרוטונים, סלט פנזנלה (הסלט האיטלקי ממקודם) עם לחם. משתדלת לקנות (או בתקופות לאפות) לחם כבד וקצת לח- שמחזיק מעמד כמה ימים.

שליחה על ידי דנה_ה* » 12 מאי 2012, 20:59

טוב, הנה 2 הגרוש שלי -
לקנות כמה שיותר חומרי גלם בסיסים ולא מוצרי מזון מוכנים. גם יותר בריא וגם יותר זול.
עשבי תיבול כמו שמיר - היו נרקבים אצלי במקרר ולא עוד - אני שוטפת טוב טוב, מייבשת ומקפיאה. עובד מצוין.
בננות שעבר זמנן - להקפאה לצורך גלידה או עוגת בננות עתידית.
תפוחים שעבר זמנם - לתבשיל תפוחים עם קינמון.
בעונה - לקטוף פירות במקום לקנות. בעונת האגוזים והפקאנים - קוטפים לכל השנה.

יש עוד דברים אבל נראה לי שמה שהכי חוסך זה לא לקנות מזון מעובד.

הי

מתברר שמשק בית בישראל זורק מזון בשווי ממוצע של מעל 8,000 ש"ח בשנה. בזבוז משווע.
לכן חשבתי שיש טעם לרכז בדף אחד עצות מעשיות להפחתת בזבוז המזון ברמת הצריכה הביתית. מין הרגלים שהטמעתם יכולה לחסוך כסף רב וגם את עגמת הנפש הכרוכה בזריקת מזון לפח.
מה דעתכן/ם?

'ישראל נמצאת היום במקום השני הנודע לשמצה מבין מדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) במידת בזבוז המזון שלה. אם לתרגם את זה למספרים לרגע, אלו 2.4 מיליון טון של מזון שנזרקים לפח בישראל מדי שנה, כשלפחות חצי ממנו ראוי למאכל [...]. אלו לא רק מספרים – ההשלכות מגיעות עד הארנונה שכל משפחה משלמת, כשכל עירייה הרי מפעילה משאיות האשפה האוספות את הפוסלת בתחומיה. לא הרבה יודעים או חושבים על זה, אבל המשאיות האלה נשקלות ולפי משקל האשפה מחושבת גם עלות התברואה שמשוקללת בסופו של דבר – לארנונה'. (מתוך כתבה בהארץ: http://www.haaretz.co.il/food/passover- ... -1.4012029)

בזבוז המזון תורם כמובן ליוקר המחייה. מעבר לכך, בהיבט הסביבתי-כלכלי, אבדן מזון (לאורך כל שרשרת הייצור והצריכה) 'הינו למעשה בזבוז של משאבי טבע ותשומות ששימשו לייצור המזון כגון קרקע, מים, כוח אדם, דשנים ודלק, גורם נזקים סביבתיים מיותרים עקב פליטת פחמן דו-חמצני, עקב זיהום מים מדשנים, עקב ירידת איכות הקרקע ובגלל פגיעה במגוון הביולוגי, ולבסוף אי-ניצול המזון מגדיל את כמויות הפסולת המוטמנות בקרקע, ועקב כך את שחרור גז המתאן לאטמוספירה, וכרוך בעלויות שינוע והטמנה'. (מצטטת מכאן: http://israel.agrisupportonline.com/new ... mplate=tp2)

'יהיו הסיבות לבזבוז מזון אשר יהיו - מראה, גודל, צבע, היגיינה, מצב השוק הנוכחי, ניהול משק בית כושל, תפוקת אוכל עודפת, אריזות משובשות, כל אלו - סיבות הנובעות מתרבות של שפע וצריכה מופרזת, מאבדן של ערך למזון ומריחוק מדכא ממקור האוכל - מעמיקות את התהום שנפערה בין האוכל ובין האדמה, החברה והרגש.' (cooking]מיכל לויט magazine[/po]/easy-world-recipes/Article-e7709e81b3d3b51006.htm)

מדור אקולוגיה
שמירה על הסביבה
פשטות מרצון

אתחיל בדברים הבסיסיים (בלי פירוט, כרגע רק מסמנת) -

להסתכל על תאריכי תפוגה של מוצרים בסופר (כשמזמינים באינטרנט, לציין בהערות "תאריך תפוגה רחוק")
לקנות עם רשימה, לא קניות אימפולסיביות, להיזהר ממבצעים ומאריזות גדולות מדי, או מוצרים שאין ממש מושג מה לעשות אתם וייעלמו במזווה
ללמוד לאחסן מזון בצורה שמאריכה את חייו (למשל, מפתיע כמה מוצרים כדאי לשמור במקפיא)
להתרגל להתחיל כל תכנון של ארוחה/תפריט שבועי מחומרי הגלם שכבר ישנם בבית
ללמוד ולהתרגל להקפיא שאריות מזון
להצמיד קבלות מהסופר וכדומה למקרר, ולסמן על הקבלה במרקר מוצרים שצריך לזכור להשתמש בהם לפני שיתקלקלו
לרכז מוצרים עם תאריך תפוגה קרוב במקום בולט
לחלק מנות קטנות לצלחות במקום להעמיס (כדי שלא נצטרך לזרוק את מה שנשאר בצלחת)
להתרגל לשמור גם כמויות קטנות יחסית של אוכל (למשל, לפעמים נראה שהסיר כמעט ריק אבל בעצם נותרה בו מנה שמישהו יוכל ליהנות ממנה בארוחה הבאה).
לאסוף מתכונים בסיסיים/מודולריים שניתנים להרבה גיוון ומאפשרים שימוש בשאריות (נגיד, איך להכין סלט / מרק / מוקפץ / ירקות בתנור / תבשיל - מהירקות שנשארו במקרר).

כמה רעיונות חשובים שהתווספו אחר כך, פירוט בהמשך הדף -

לסגל בהדרגה הרגלים טובים. סדר, תכנון, תשומת לב.
להיגמל מהצורך בגודש ושפע וללמוד ליהנות מהשקט הנפשי במטבח מנוהל בתבונה שיודעים בדיוק מה יש בו; ומהיצירתיות שבהפקת ארוחה טובה המבוססת קודם כל על מה שכבר יש בבית, עם השלמות הכרחיות בלבד.
ללמוד מתכולת פח הזבל מה נזרק בבית ומכאן להבין מה נקודות התורפה שכדאי לטפל בהן (למשל, מהם חומרי הגלם שכדאי לקנות פחות מהם או ללמוד לאחסן אותם בצורה יעילה יותר).
לאחסן מזון בקופסאות שקופות - מה שלא רואים, לא אוכלים.
לאחסן את הקניות החדשות מאחורי ומתחת המצרכים הקיימים, כך שמה שישָן יותר יהיה מול העיניים.
ללמוד לאלתר בבישול, לא להיצמד לכמויות או למצרכים במתכון המקורי (יותר דרגות חופש > פחות בזבוז מזון)
להבחין בין אוכל לא ראוי למאכל (שאותו צריך כמובן לזרוק) לבין אוכל שעדיין יכול להיות חומר גלם מצוין (קליפות ירקות לציר מרק, עגבניות רכות לבישול, בננות רכות להקפאה, לחם יבש למגוון מאכלים...).
לבדוק מה עובד בשבילכן/ם: קנייה שבועית גדולה או דווקא קניות קטנות ותכופות. קנייה שבועית גדולה כביכול חסכונית יותר, אבל מתאימה לאנשים מאד מתוכננים. אנשים רבים מגלים שקניות קטנות ותכופות מסייעות להם לקנות רק מה שצריך באמת.
כשיש עודף מזון, למצוא מישהו שישמח לקבל.

מתוך אתר האינטרנט "בישול בזול":
"תלמדו מהזבל שלכם - כולנו מכירים את השלב הזה פעם בכמה שבועות שצריך לעבור על המקרר ולזרוק את כל האוכל שהתחבא מאחור והתחיל להעלות עובש. השאיפה היא לצמצם את כמות האוכל שנזרקת למינימום, ולכן אנחנו צריכים להסיק מסקנות ממה שנזרק. אתם זורקים פירות, ירקות או מוצרי חלב שהתקלקלו? בפעם הבאה קנו פחות. אתם יכולים לרשום לעצמכם תזכורת ברשימת הקניות ("לא צריך יותר מ-5 עגבניות!!") שלא תשכחו. אתם זורקים אוכל מבושל? השתדלו להקפיא שאריות כמה שיותר מהר ו/או הכינו כמויות קטנות יותר."

שתי התגובות הבאות מתוך הדף איך לבשל חסכוני

אצלי יש פתק קבוע על המקרר, תחת הכותרת "להשתמש:".
רושמת בו מוצרים (בעיקר ירקות) שרוצה לזכור להשתמש בהם בקרוב.

הֵרגל שסגר לי פינה בחיים

מחזיקה תמיד סיר קטן של קינואה מבושלת במקרר.
בבוקר זורקת פנימה קצת מכל מה שיש בבית - ירקות טריים, עלים ירוקים, אגוזים.
מתבלת בלימון.
ככה יש לי סלט לצהריים [שאפשר גם לקחת לעבודה/לימודים] - מזין, משביע, מגוון ולא משעמם.

ועוד מתכון לצהריים - אהוב מאד על ילדים - שסגר לי פינה -
אפשר להתחיל בהקפצת קוביות טופו אם יש (לילדים - לא יותר מפעמיים-שלוש בשבוע)
אח"כ להקפיץ מה שיש בבית מבין - גזר, פלפל אדום, כרוב, פטריות, סלרי גבעולים, קולורבי (חתוכים לגפרורים בערך).
כשמוכן (חצי שעה בערך) - להוסיף פנימה דגן מבושל (אורז לבן / אורז מלא / קינואה) - כמה שיש, בערך בין חצי כוס לשתי כוסות
ולהוסיף בערך 3 כפות סויה ו-2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
(מתכון של אורי שביט מ"טבעוניות נהנות יותר")

שלום נוסעת!

אני מקפידה לא לקנות יותר מדי אוכל. הכי חשוב, רק לעתים מאוד נדירות אני קונה דברים משום שהם במבצע. המבצעים מטשטשים את יכולת השיפוט באשר לצורך בדבר. זה גורם לדברים להצטבר ללא צורך.

שליחה על ידי שואלת* » 29 מרץ 2017, 22:11

אני חושבת שהעיצה של לשים לב לזבל שלכם- הכי יעילה.
אני זרקתי (ועדיין אבל פחות) כל השנים כל הזמן ירקות שקצת יותר מסובך או זר לי לבשל ועלים ירוקים. לפעמים סגורים בשקיות.
עכשיו פחות אחרי ששמתי לב שמתוך 10 פעמים שקניתי תרד - השתמשתי רק פעם אחת.
גם כרוב ועוד עלים ירוקים, חסה, כאלה. משום מה נזרקים אצלי בשלמותם.
אז במקום להילחם ברצון שלי לאכול בריא יותר ועל הדרך לזרוק לפח כל שבוע 50 -100 שח, הפסקתי לקנות את רובם.
אני קונה- אבל בכל פעם רק אחד מהקבוצה הזו ולא יותר. והאמת שלפעמים גם הוא נזרק.

זה קשור למורכבות ההכנה.
ולאחסון.
למשל ירקות של סנפרוסט לרוב לא נזרקים כי הם בהקפאה, וקל להכין אותם- רק לזרוק לסיר. ככה שבחישוב כללי עדיף לקנות ירקות מוקפאים ככל שניתן למרות שמחירם על פניו יקר - על פני חסה שלעולם לא אגיע אליה.

ומה לא זורקים אף פעם?
מוצרים שמאוד מאוד טעימים לנו.
לא זכרתי שזרקתי שוקולד בשנים האחרונות... או מעדני חלב.... או מנגו... גם כמעט ולא זורקת ביצים או חלב
אז אולי לקנות יותר ממה שטעים לנו, ורגיל לנו ולשמור את הרצון להתפרע לנסיונות מדודים.
אם רוצים לשנות הרגלי תזונה- לא דרך הכיס, דרך השכל. לקנות קצת ממשהו שונה כל פעם. פתאום חשבתי שעם כל הזלזול שלי בחסה חתוכה ובכל הטרנד של ירקות חתוכים ומוכנים לאכילה- אולי זה עדיף על פני לקנות קילו סלק אדום שכמו ידידו התרד הירוק- הולכים ככה בשלמותם לפח, כי לבשל סלק אדום, אחרי קילוף מלכלך ושבע שעות בסיר- לא קורה.
זו חשיבה שמצריכה תשומת לב לעומת קנייה מכח האינרציה.

אני דווקא בעד מבצעים. רוב הרשתות משתדלות לכוון מבצעים לפי הרגלי קנייה ולפי מוצרים פופולריים. אין טעם לקנות פסטה במחיר מלא כשאפשר לקנות 3 בהנחה של עשרות אחוזים.

חיתולים כמעט תמיד כדאי במבצע וכן תמל, בטח שמוצרים יבשים, ומוצרים שתמיד טוב שהם בבית (כמו רסק עגבניות).
ואפילו מדי פעם להתנסות במשהו שפחות טבעי לנו, איזה פרי מיוחד או לחם מעניין או כאלה - כי היה במבצע.

קופסאות שקופות. מה שלא רואים לא אוכלים.

לקחת את הילד לריפוי בעיסק, פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת, לתרגל בבית כל יום...

<אנחה>
אין ספק שכל בעיות המוטוריקה, רפיון השרירים, הוויסות החושי, תכנון התנועה, הבליעה והשד יודע מה עוד - מתנקזות לאיך שהוא אוכל, ולכמויות האסטרונומיות של מזון שמגיעות לסנטר, לבגדים, לשולחן, לכיסא, לרצפה - ושלאף אחד לא מתחשק אחר כך למחזר אותן בשום דרך. לפח וזהו.
פעם הייתי משליכה אותן החוצה לחתולים, אבל אחרי איזו תקופה ההתלהבות של החתולים עברה כל גבול, ובעלי הטיל וטו.

<פרדסים>

עירית_לוי

נוסעת, תודה על הדף

תודה על הדף הזה והטיפים שבו. אני חושבת ומתעסקת בנושא הזה המון (יש לי אפילו תכנון להעביר סדנה קצרה בשכונה כאן...איך להפסיק לזרוק כמויות של אוכל). שונאת לזרוק אוכל.

אני מסכימה שאין טעם להמשיך לקנות את מה שזורקים, גם אם נראה שיש המון סיבות למה זה נזרק עד עכשיו, ולמה הפעם זה יבוא לידי שימוש. נזרק כמה פעמים - אין צורך לקנות שוב.

פיתחתי שיטה מסויימת, שעובדת בשבילי (ואני חושבת שעם כמה מודיפיקציות למספר הנפשות בבית והעדפות אישיות, יכולה לעבוד באופן כללי).

שלב א' - יש יום שבו תכולת המקרר המבושלת מתאפסת - יום שבו כל מה שלא נאכל נזרק. אצלי זה מוצ"ש. זה מאפשר לי לעשות "ספירת מלאי", לבדוק מה כן נשאר במקרר (למשל אוכל טרי שהבאנו מהסבתות)
שלב ב' - מתכננים מה נאכל השבוע. שלב ה"מה נאכל" יכול להיות מתוכנן בצורה שונה לחלוטין: יש מי שחשוב לו לאכול מגוון ויטמינים ולכן יעשה רשימה של מאכלים שכוללים כמה שיותר מהם. יש מי שחשוב לו לעשות רשימה שכוללת מגוון של חלבונים-פחמימות-שומנים, מישהו אחר יעשה רשימה של מאכלים שאהובים על בני המשפחה. הרשימה שלי כוללת 3 סוגי סלטים, מרק, וסוג אחד או שניים של אוכל שמבוססים על פחמימות. כך למשל, רשימת "אוכלים השבוע" אופיינית יכולה לכלול: משהו עם אורז, סלט ירוק, סלט אבוקדו, מרק קובה, פשטידת תרד.

הרשימה נגזרת חלקית ממה שיש בבית וחלקית ממה שמתחשק. אם אין לי השראה, אבל כבר בחרתי את חומר הגלם שיש בבית ואני רוצה להשמיש (למשל - "משהו עם אורז"), אני אעזר בספר מתכונים

שלב ג' - מתוך רשימת המאכלים בונים רשימת קניות
שלב ד' - קונים רק מה שברשימה. אני משתדלת לא להתפתות ולקנות מוצרים נוספים, גם אם זה ירק שנראה יפה ובדיוק התחיל את העונה, כי בדרך כלל גם אין לי כוח לבשל יותר מכמות המאכלים הזו.

רשימת ה"מה אוכלים" על המקרר גם מאפשרת לי לזכור את התכולה שלו.
בתקופות שצפוי לי עומס מכיוון זה או אחר, אני מעדיפה לקנות אוכל ביתי מוכן ופחות מצרכים לבישול, ולשחרר את רגשות האשמה. עדיף להוציא קצת יותר על אוכל מוכן, מאשר קצת פחות על רכיבים שייזרקו בסוף

שלב ה' - אם בכל זאת הכנתי סיר לגדוד, אני מרימה טלפון לחברה ביום שהכנתי או יום אחרי - שתבוא עם קופסא. ברוב הפעמים זה משמח אותה, ואני מקבלת גמול באותה מטבע בהמשך.

זה כמובן לא כולל אירועים חריגים כמו: מישהו מבני הבית חולה, אורחים לא צפויים, חגים, נסיעה, או כל אירוע שמשבש לי את הלוגיסטיקה. במידת האפשר - מסתמכת על אוכל מוכן.
ולהעריך מה חסר.

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 10:13

היי הולכת, אפשר אולי לקבל את המתכון שלך לפשטידת תרד? תודה:)

מה שאני לוקחת מהדף הזה הוא שיש אנשים עם הרגלים ממש הזויים. כמו לזרוק שאריות מסיר, או אוכלת מהצלחת שלא נאכל. שלא לומר - לזרוק אוכל באופן קבוע! כמה מוזר.

וגם ראיתי עוד דוגמא לכמה שהרגלים משפיעים - אין לי שיטה ולא תכנון, אבל בבית הזה נזרק אוכל לעיתים רחוקות. למרות שממש לא מתכננים מראש מה מכינים, ולמרות שאין סבב קבוע שבו בודקים במקרר מה מתעבש מאחורה.

אלו יותר הרגלים קטנים, ואני לא בטוחה בכלל שאני יודעת מה הם. למשל, תמיד כשמחפשים מה לאכול בודקים את כל הסירים, גם אלו שמאחורה. ובאופן כללי אם יש הרבסה סירים אם אוכל לא מכינים עוד משהו, אלא אוכלים מה שיש.

למען האמת, אני חושבת שההורים שלי מגיזמים לפעמים לכיוון השני של לא לזרוק אוכל. ברמה של לאכול אוכל לא טעים, או שהתחיל להתקלקל ועדיף היה לזרוק לפח.

חשוב לי לציין שהתכנונים שמתאורים פה ממש לא הכרחיים. הם יותר שלב עזר עד שההרגלים הנכונים נטמעים, ואחרי זה (או פשוט אם נולדים לבית כזה) אוכל לא נזרק כי הוא לא נזרק. זו האקסיומה, וכל ההרגלים בנויים לזה, בלי מאמץ. בערך על על עצה פה חשבתי שאו שזו ההתנהגות הנורמלית היחידה, בלי קשר לזריקת מזון (תאריכי תפוגה - מי רוצה לקנות מוצר מקולקל? לפעמים יש בטעות מוצרים פגי תוקף שנמכרים), או ממש לא הכרחיים (לתכנן דברים מראש, להכין משהו מהשאריות במקום פשוט לאכול אותן, לעשות סבב ביום קבוע).

ואגב, גם אני מכינה היום פשטידה. רק לא תרד, אלא תרד וכרובית. בדקתי, וראיתי שפשטידה של תרד וכרובית טעימה לי יותר מפשטידת תרד או פשטידת כרובית

היי שקטה,
לקחתי אותה מספר מתכונים - אשמח לצלם ולשלוח לך אם תרשמי מייל. רוצה לציין שזמן ההכנה יותר משחשבתי (לא נוסח ה"לערבב ולשפוך לתבנית" - אלא קלתחת בצק) וקיטרתי כשהכנתי אותה, אבל יצא טעייים! היות ולא היו לי עלי תרד, עשיתי עם מנגולד.

אשה במסע - דעתי שונה לגבי "חוסר ההכרחיות". יש לי הרגלים שקשורים ברצון שלי לזרוק כמה שפחות אוכל, ועדיין - אלא אם כן אני פועלת לפי שיטה, הוא נזרק. אולי בגלל שיש ילד קטן בבית שממש לא "מטמיע עקרונות והרגלים נכונים", ואולי בגלל שאלא אם כן אני קונה בסופר את המצרכים מהם אני מתכוונת לבשל ואותם בלבד - לא יהיה ממה לבשל והשאר יזרק. אבל זו כאמור, אני.

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 12:34

היי הולכת, אני אשמח, תודה! אם אני לא טועה יש לך כבר את המייל שלי מהתקופה שקישרת ביני לבין מגי לגבי האיור לאתר שלה? מתחיל בY
תודה:)

צפיתי פעם בסרט דוקו שבו הגיבור וזוגתו מנסים לחיות רק על מוצרים שנזרקו מרשתות השיווק.
למותר לציין, שהכמויות שגילה שנזרקות היו ממש בלתי נתפסות.
בכל אופן, היה לו שם טריק- לשים במקרר קופסא עליה נכתב "אכול אותי ראשון", ובה לשים את כל מה שעלול להתקלקל אם לא יאכל בקרוב.

אבל זו כאמור, אני.
אדייק - יש אנשים שבשבילם זה הכרחי. יש כאלו שבשבילם זה לא. זו גם אפשרות, שקצת לא הוצגה אז החלטתי להציג אותה, ואני מצטערת שבטעות לא ציינתי שזה לא ככה בשביל כולם.

<הפשטידה שלי בלי בצק>

רואה שיש טיפים גם ב איך לבשל חסכוני

תודה על ההיענות. איזה כיף @}
*
אני אוהבת את היצירתיות שיש בזה, להסתכל על חומר גלם או על שארית של תבשיל ולמצוא מה לעשות אתם.
כרגע פחות אוכלים אצלנו מוצרי חלב, אבל לפני כן, אחד מלהיטי החורף היה מתכון post]פאי ירוקים 20[/po]-2/
(מוסיפה לתערובת חצי כוס שיבולת שועל ומוותרת על הפילו מטעמי עצלנות)
זו טכניקה שמאפשרת פעם בשבוע לקחת את כל הירוקים שיש בבית - בצל לבן וירוק, כרישה, סלרי גבעולים, מנגולד, תרד ופטרוזיליה (לא ניסיתי שמיר ונענע) ולהפוך אותם לתערובת נהדרת לפשטידה. מה שיש נכנס פנימה, ומה שאין - אין. תמיד יוצא טעים.
(ועם שאריות הגבינה שקניתי עבור הפשטידה ולא השתמשתי בהן, משדרגת סנדוויצ'ים במהלך השבוע).
*
ואגב, למדתי מגיסתי שהרבה פשטידות ירק עובדות כמעט עם כל שילוב של 400 גרם גבינות - רכות וקשות, לבנות וצהובות. גם זה מאפשר לנקות את המקרר.

ויש פה כמה רעיונות נהדרים, כמו הקופסה של "אכול אותי ראשון".
תמיד מעורר השראה לראות מה עושים אחרות ואחרים.
כל נושא בחיים שזוכה לתשומת לב מרוכזת - אני רואה איך הוא משתפר לאט לאט ועם הזמן נבנים בו הרגלים טובים יותר שכבר לא נדרש מאמץ כדי לתחזק אותם.
לחשוב שפעם הייתי זורקת בננות בשלות, במקום להקפיא ולהשתמש לשייקים...

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 15:10

משהו שעובד אצלנו מעולה כשנשאר אורז, אפילו בן 2-3 ימים כבר שדי התייבש: מכינים ממנו אורז מוקפץ אסייתי. אולי זה כבר נכתב בדפים אחרים אבל בכל זאת מתארת כאן איך אני מכינה למקרה שזה מעניין מישהי, כי זה פשוט פתרון מעולה לאורז ישן וגם ממש מהיר וקל:

מחממים קצת שמן במחבת (לא שמן זית) ומטגנים ביצה כחביתה או מקושקשת. כשהיא מבושלת לגמרי חותכים אותה עם התרווד בתוך המחבת לחתיכות קטנות. אח"כ מוסיפים אפונה קפואה ומטגנים קצת עד שהיא מתרככת. אפשר להוסיף טיפונת מים אם צריך, זה לא אמור להישרף אז לא בחום גבוה מדי. כשהאפונה קצת מתרככת מוסיפים בצל ירוק קצוץ ומטגנים עוד קצת. מוסיפים את האורז ומערבבים אותו עם הכל, מוסיפים רוטב סויה לפי הטעם ומבשלים עוד קצת. לקראת הסוף מערבבים פנימה קצת רוטב צדפות ומבשלים עוד קצת. זה הכל, כל העניין לוקח בערך 15 דקות.
אפשר כמובן להוסיף גם עוף או ירקות נוספים, לדוגמה ברוקולי שבושל כמה דקות במים (לא ממליצה להתחיל להקפיץ את זה ישירות כשהוא טרי כי ייקח יותר מדי זמן ובינתיים שאר הרכיבים מתבשלים יותר מדי). יוצא ממש טעים וחסכוני.

קופסאות שקופות. מה שלא רואים לא אוכלים.
לגמרי. יש לי כרגע כמה אטומות במקרר שאני מפחדת לפתוח. אין לדעת ממתי הן שם ומה אמצא כשאפתח אותן...

< אומר הגריין "גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך". חייבת לפענח מה זה אומר בהקשר של הדף הנוכחי >

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 15:12

מבננות בשלות אפשר להכין עוגת שוקולד-בננה ממש מעולה, אם יש התעניינות אתן את המתכון.
ותפוחים ישנים שכבר התרככו אפשר להכין בתנור ממש כמו שהם (רק להוציא להם את הליבה קודם) עם קינמון למעלה וחתיכה קטנה של חמאה שנמסה עליהם. יוצא נהדר.

גם לי יש טיפ (לאוכל רגיל לא אורגני, באורגני יש לי שיטה אחרת): אני קונה בסופר רק דברים שמחזיקים הרבה זמן. במקרה שלנו זה חמאה, סנפרוסט ופסטה.
את כל הדברים שמתכלים מהר, כמו ירקות, פירות וגבינות, אני קונה במכולת. היקרה. אבל אז אני כמעט ולא זורקת פירות. אני קונה כמויות קטנות מתי שצריך.
עוד תובנה שעזרה לי: לא חייבים שיהיה בבית את כל סוגי המאכלים כל הזמן.

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 15:15

_קופסאות שקופות. מה שלא רואים לא אוכלים.
לגמרי. יש לי כרגע כמה אטומות במקרר שאני מפחדת לפתוח. אין לדעת ממתי הן שם ומה אמצא כשאפתח אותן..._

מוכר:)
שמתי לב גם שפחות בא לי לאכול דברים שנשמרו בקערות שונות מכוסות בניילון נצמד, ואת מה שבקופסאות כן. אני משתדלת תמיד לאחסן בקופסאות זכוכית שקופות אבל פשוט אין לי מספיק או שלא תמיד מסתדר. אז לפעמים זה נשמר בקערה אטומה מכוסה בניילון נצמד וזה הרבה פחות מעורר תיאבון ונזרק לעיתים קרובות יותר.

שקטה, בשמחה! אבל כל מתכון עם בננות משתמש למעשה בבננות מאד בשלות, לא? אני מחבבת במיוחד את העוגה הטבעונית של לימור לניאדו תירוש (חצי מהמשפחה הפכה לטבעונית...).

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 15:20

לחשוב שפעם הייתי זורקת בננות בשלות, במקום להקפיא ולהשתמש לשייקים...

פעם ניסיתי להכין גלידה מבננות קפואות והייתה קטסטרופה. יש לי רק בלנדר מוט והוא פשוט לא מספיק חזק כדי להתמודד עם בננה קפואה. אני מניחה שכל מי שמכינה דברים עם בננות קפואות יש לה מג'ימיקס או משהו בסגנון?

קופסאות שקופות. מה שלא רואים לא אוכלים
באמת רעיון מגניב.
אבל אז אני נכנסת לצרות עם הדף לזרוק פחות פלסטיק.
נראה לי שכמעט כל הקופסאות השקופות שיש לי בבית - קנויות. וכמעט כל האטומות - ממוחזרות.
<פרדסים>

בלנדר מוט באמת לא מספיק. יש לי בלנדר רגיל שעלה בסביבות 150 ש"ח, ועושה את העבודה (כולל שייקים ירוקים לפעמים).
בינתיים אפשר לטבול חצאי בננות ותותים קפואים בשוקולד מריר מומס...

שליחה על ידי שקטה* » 30 מרץ 2017, 15:32

קייק בננות ושוקולד:

1-2 בננות בשלות
200 גרם שוקולד מריר (בחבילה שחותכים לחתיכות קטנות כמו שוקולד צ'יפס, או אותה כמות כשבבי שוקולד מריר בשקית)
אבקת קקאו (אני מוסיפה לפי העין כי לא היה במתכון המקורי)
1 ביצה
180 גרם קמח
שקית אבקת אפייה
קינמון והל לפי הטעם (אני שמה די הרבה)
60 גרם סוכר חום (זה המתכון המקורי, אני תמיד שמה קצת פחות כי אני אוהבת מתיקות עדינה)
חלב לפי העין (כדי להרטיב את העיסה שתהיה מספיק נוזלית להישפך לתבנית, אבל לא יותר מדי)
20 גרם חמאה מומסת

מערבבים את הקמח עם אבקת האפייה, אבקת הקקאו, הקינמון וההל. מוסיפים את כל שאר המרכיבים בהדרגה ומערבבים (החלב בסוף). את העיסה שמתקבלת אופים בתבנית קייק צרה (אין לי מידות אבל היא צריכה להיות לא רחבה מדי) כ-30 דקות ב200 מעלות.
אפשר להפחית בכמות השוקולד אם רוצים, אנחנו פשוט אוהבים שזה ממש שוקולדי ומריר.

איך להימנע מזריקת אוכל פלוס מתכוני שאריות

למשל (מתוך הקישור למעלה)
מה לעשות עם עגבניות רכות:
"4 עגבניות רכות יוצרות שקשוקה מדהימה, 2 עגבניות רכות מחכות למלאווח עם רסק מוכן, 4 עגבניות רכות ויש לכם מטבוחה נהדרת, 3 עגבניות רכות עם תבלינים יצרו עבורכם רוטב עגבניות לפיצה, מיץ עגבניות מכיל המון ויטמין C ו- 6 עגניות גדולות יסייעו בהכנת מרק עגבניות ואורז "

דברים נוספים שעוזרים לי:

ריתמוס שבועי (יום קבוע לקניות אוכל) - ביישוב שאני גרה בו, משלוחים מגיעים רק פעם בשבוע (מהספק האורגני, מהסופר, ממגדל הירקות בכפר הסמוך). כשיש קביעות, זה עוזר לא רק לתכנן תפריט שבועי אלא גם לשים לב - ממה הזמנו יותר מדי וזרקנו, ממה הזמנו פחות מדי והיה חסר לנו.
בהמשך לכך - יום קבוע שסוקרים בו את תכולת המקרר וארונות המטבח, ומבינים מה יש ומה אין (מי שמכירה את המושג "אלביתי" - נכון שזה בדיוק מתאר את ההרגשה מול מקרר שאין מושג מה מסתתר בו מאחורי ומתחת לכל מיני דברים אחרים?)

פשוט תשומת לב, כמו בכל תחום בחיים, מאפשרת ללמוד המון מהניסיון

סדר וארגון - למשל, לשמור דברים בקופסאות שקופות או צנצנות עם מדבקות וכיתוב ברור (מה יש בקופסה, מאיזה תאריך או מה התפוגה).
מקום קבוע לכל דבר עוזר מאד לשמור על סדר ולדעת מה יש ומה אין במטבח. סוג מזון שאין לו מקום קבוע ומפוזר בכמה מקומות במטבח זה פוטנציאל לבלגן ובזבוז (אצלי במזווה יש שתי מגירות "יבשים" - אחת לאריזות פתוחות, אחת לאריזות שעדיין סגורות. ככה אני דואגת שקודם אשתמש במה שכבר פתחתי).

למי שסובלת מקשיי קשב וריכוז / סדר וארגון יש בטח קושי עם הסעיפים האחרונים - לא נורא, הכוונה היא לא שנרגיש אשמות ולא מוצלחות! אלה רק רעיונות שעשויים לעזור במיוחד אם יש לכן קשיי קשב.

תמיד לקנות את כל המרכיבים הנחוצים למנה, לא רק חלק (אם אני קונה מרכיב אחד של מנה ולא קונה אתו את המרכיבים האחרים, בדרך כלל הוא נזרק בסוף).

שליחה על ידי שקטה* » 31 מרץ 2017, 15:32

לי הכי עוזר לקנות כל פעם רק מה שאני מתכננת לבשל באותו יום או למחרת.
אני לא יודעת אם זה מתאים לכל אחת וזה תלוי גם בקרבה של מקום המגורים לחנויות. אבל זו השיטה שהכי עובדת בשבילי והכי חסכונית לדעתי מבחינת בזבוז אוכל. אני אף פעם לא קונה כמויות גדולות ואף פעם לא קונה נגיד עוף או ירקות מסויימים שלא החלטתי כבר בדיוק מתי ואיך אני אכין אותם ביום-יומיים הקרובים. מעבר לזה כמובן קונה גבינות, ירקות לסלט, פירות וכו' שתמיד יש בבית וגם דברים יבשים כמו אורז או עדשים שנשמרים הרבה זמן גם אם לא מבשלים מיד. אבל כל מה שטרי ושלא אוכלים סתם ככה כמו שהוא אלא צריך לבשל - לא קונה בלי כוונה אמיתית להכין בזמן הקרוב מאוד.

שליחה על ידי שואלת* » 31 מרץ 2017, 20:51

מישהי פה במצב שהיא כמעט ולא זורקת?

יצא לי לגור ולעבוד אצל אנשים בבתים. בתקופה צעירה יותר. וראיתי שכולם ככולם זורקים כל אחד מסיבות שונות. מכל העדות והמינים. לא נורמלי.
ובתור אחת שלא אוהבת לשאוף שאיפות לא נורמליות מעניין אם בכלל זה אפשרי. לא לזרוק.
חייבת לציין שלי חשוב לא לזרוק בעיקר מטעמים כלכליים. מדכאת אותי המחשבה שכסף טוב ומאמץ רב - הולך לפח.
ואם אני זורקת לחם (והרבה) פחות נורא לי מאשר בשר או חצי חבילת תותים.

עכשיו יש מקרים שזורקים כימראש הגיעו אלייך ירקות/פירות במצב בשל או לא טוב. זה קורה בעיקר במשלוחי און ליין. נאמר 5-10 אחוז מגיע לא טוב.

לפעמים הזמן שעובר. הזמנת רביעיית שום ועד שפתחת אותם, נאמר שבוע אחרי- העלו עובש.

ושלא לדבר על תינוקות שככל שהם יותר קטנים הם לא קראו בספר שכדאי לאכול כי מישהו טרח וכו'- אם לא בא להם אז לא בא להם ומזונות נזרקים אול אובר.

ובואו נדבר על בישול רע- לפעמים מכינים משהו רע מאוד. או לא טעים. או חצי טעים. או שורפים (קורה לי לא מעט).

לפעמים יש פשוט הרבה מדי תבשילים. גם בישלת וגם האמא שלחה, וגם נשאר מאתמול.

זו כאילו נראית מלחמה אבודה לשלוט על כל המזונות בבית ולדאוג שלא ילכו לפח.
לא סתם מסעדות נסגרות, לעומת קיוסקים שמנוהלים לעד על ידי דורות של משפחות

התוקף הקצר של מזון מבושל או לא- ברובו בעייתי.

סתם תוהה אם אני משקיעה אנרגיות בחסכון איפה שמראש זה לא באמת יחסוך.

נאמר אני אשתדל לא לקנות ירקות מיותרים בקניה המרוכזת כי מה לעשות שעד היום זרקתי 20 % ממה שנקנה, אבל אז אמצא את עצמי כל שני וחמישי אצל הירקן להשלמות ושם אקנה יותר רק כי אני כבר שם. או שניתקע בלי ירקות כי הטרטור לירקן לא תמיד מסתדר בלוז.

או שאני אאלתר תבשילים משאריות רק כדי לא לזרוק ותבשילים מאולתרים לפעמים טעימים ולפעמים לא גם כי הם חדשים וגם כי יש מזונות שהם לא טעימים אחרי ששכבו במקרר זמן מה. אז יש סיכון שזה ייזרק במילא + עוד כמה חומרים.

או שאני אתחיל להקפיא כמו שכבר התחלתי... ולומר את האמת - עובד חלקית ביותר. ואז דחיתי את מועד הזריקה לפח וגם יצרתי הר של כלים...

אני גם באופן אישי מעדיפה שיהיה לי במקרר יותר ממה שצריך מאשר פחות. זה לא עושה לי טוב לגלות שאין עגבניה, או ביצים. שלא לדבר על פירות או בשר/עוף.

אולי לא צריך להילחם בלא לזרוק בכל מחיר כי זה נובע מבחירה ביתרונות ולא רק מחוסר תשומת לב.

סתם מחשבה.

שליחה על ידי שקטה* » 31 מרץ 2017, 21:32

שואלת, גם אני תוהה לגבי זה וגם אני הגעתי למסקנה שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להימנע לגמרי מלזרוק. ממה שראיתי לפחות אצלי ואצל אחרים. אני לא אוהבת לבזבז אבל גם לא אוהבת לאכול משהו לא טרי או שכבר לא טעים או שכבר נמאס לי ממנו כי זה היום הרביעי ברציפות שאני אמורה לאכול ממנו...
אני חושבת שאפשר רק לשאוף לשפר ולהשתדל קצת יותר, ובאמת כל אחד מתארגן אחרת אז עצות שעובדות טוב אצלי אולי לא יעבדו אצלך וכו'.

ואגב לגבי
ואם אני זורקת לחם (והרבה)

אני כמעט לעולם לא זורקת לחם כי אני תמיד מקפיאה אותו ישר אחרי שקניתי. משאירה קצת ממנו בחוץ שיהיה קצת לחם טרי באותו יום ובשאר הזמן מפשירה פרוסות בטוסטר. זה יוצא קצת יותר לכיוון של טוסט אבל לא מפריע לי, אפילו יותר טעים לי ככה. הטוסטר מכוון לחום נמוך יחסית כך שזה בעיקר מפשיר ולא ממש קולה. כשאני זורקת לחם זה רק כי הכמה פרוסות שהשארתי בחוץ לא נאכלו או כי קניתי לחם שפחות טעים לנו או משהו כזה. כל מה שבפריזר נאכל.
שוב, אולי לא יתאים לך אבל רק מספרת איך אני אישית מתארגנת עם לחם:)

מישהי פה במצב שהיא כמעט ולא זורקת?
אני. ולא ממאמץ, אלא כי זו ברירת המחדל שלי - לא ברור לי איך אפשר אחרת. ואני רואה בברור את החסרונות של זה. אבל זה גם מראה לי עד כמה זה תלוי הרגלים.

למשל, המצב בו יש הרבה תבשילים לא קורה ככה סתם. כי אם כבר נשאר תבשיל מאתמול, אז למה להכין עוד אחד היום? וירקות לא נזרקים כי... למה שיזרקו ירקות? אני לא עושה שום דבר בכוונת תחילה כדי שהם לא יזרקו כמעט אף פעם (כלומר, חות מהמקרים בהם אני רואה שירק מתחיל להתקלקל ואז מוציאה אותו מהמקרר שהוא יאכל ראשון).

ולמה שתקני יותר כי את רק שם?

בעיני, הזריקה הזו מבוססת על הרגלים שגויים שאת משום מה רואה בהם משהו בלתי נמנע, ולי הם נראיםפ מוזרים - כי לא ראיתי את זה אף פעם בעולם האמיתי.

אם את רוצה - ואת לא חייבת - לזרוק פחות אוכל, אז ממליצה לך בחום לעשות את זה בצורה יעילה. כלומר, כזו שלא תדרוש ממך יותר מאמץ. אם זה מלחמה, היא אבודה. אני לא יודעת אם יעזור לך או לא, אבל זה יכול להיות ברור מאליו. למשל, לא ברור לי איך שום יכול להתקלקל. זה פשוט לא קרה לי, אף פעם, בלי שעשיתי שום דבר בשביל זה. בא שום, שמים אותו בפינה שלו, וזהו. הוא שוכב לו שם. למה שהוא יתקלקל?

אם אני יודעת שתבשיל לא טעים אחרי שהוא שוכב, אז למה להכין ממנו מראש בכמות כזו, ולא להכין משהו אחר שטעים אחרי שמחממים אותו? למה לקנות יותר בהשלמות כי את שם?

כלומר, לדעתי זריקת אוכל היא תוצאה של פעולה בעייתית מלכתילה. כמו להשאיר את הידית של המחבת בולטת החוצה, כך שכל מי שעובר בטעות יפיל את כל התבשיל על הרצפה... אפשר לפתור את זה על ידי דרישה מכולם ללכת בזהירות מסביב לידית. ואז להתבאס מזה שאי אפשר להיות זהירים תמיד ובמוקדם או במאוחר יהיה מישהו שרץ מהר כי הוא חייב לשירותים דחוף, וזה בלתי נמנע. או שאפשר מראש לא ליצור מצבים כאלו מראש.

שליחה על ידי שואלת* » 31 מרץ 2017, 23:45

שקטה, בוודאי שכדאי לשאוף לצמצם.
אבל צימצום של בזבוז שונה מאוד מהתארגנות לקראת אי בזבוז בכלל.

כי אז את יותר סלחנית כשנזרק מזון שאת מבינה מראש שזה חלק מהמחיר של בחירה שלך, שלמשל תמיד יהיה בבית מספיק ירק, או לחם טרי. של לא להקפיא או להקפיא מעט וכו'.
זה יותר בריא לרגשות האשם.

וגם לתת לחתולים למטה. זה לא בזבוז.

בכל מקרה, שכחתי לכתוב את הסיבה הכי טובה למנוע בזבוז.
להתנהל בכסף מזומן ובדוחק.

יש תקופות או בעיקר ימים כאלה שיש לחץ כלכלי. לא ברור אם נותרה מסגרת בויזה, אולי כדאי לדחות את הקנייה לאחרי העשירי לחודש, או לצמצם. צקים שלא נכנסו, או צקים שצריכים לרדת וחוששים שהמסגרת לא תאפשר. וכאלה.
זה קרה לי השבוע, וזה חסך לי קנייה של כמה מאות שקלים. התלבטתי אם לבצע את הקניה הקבועה און ליין ב500שח ויותר או לעשות השלמות בירקן (ואני שונאת השלמות, כי המחיר יקר יותר, וכי זה לא בדיוק השפע שאני אוהבת בבית, וכי זה אומר לסחוב ולהידחק בתורים ).
מה שיצא זה שעשיתי רשימה מדויקת של מה חסר לימים הקרובים - והסתפקתי בללכת לירקן ולקנות ב50 שח השלמות.
ויותר מזה- חיסול של מה שכבר יש במקרר בתבשילים מאולתרים.

כי מה קורה.... כשמגיע משלוח של ירקות סופר טריים, וגבינות חדשות וכאלה- מה שכבר צבר ותק במקרר נדחק הצידה.
כמה פעמים זרקתי מלפפון, שליש גבינה לבנה פתוחה, חצי חבילת פטרוזיליה עצובה וגזר "ישנים" אבל אכילים כי הגיע חבילה ענקית של גזר חי, צרור פטרוזיליה שכולו פסטיבל ומלפפונים וכו'. היד נשלחת לירקות הטריים והרעננים ואחרי כמה ימים נזרקים "הותיקים" אחר כבוד לפח.

וכשקונים מעט ומוקפד (ואצלי זה קורה רק כאילוץ) - פתאום מסתכלים על מה שבמקרר כפי שהוא - ראוי לאכילה גם אם לא במיטבו

שליחה על ידי שקטה* » 31 מרץ 2017, 23:58

_זה קרה לי השבוע, וזה חסך לי קנייה של כמה מאות שקלים. התלבטתי אם לבצע את הקניה הקבועה און ליין ב500שח ויותר או לעשות השלמות בירקן (ואני שונאת השלמות, כי המחיר יקר יותר, וכי זה לא בדיוק השפע שאני אוהבת בבית, וכי זה אומר לסחוב ולהידחק בתורים ).
מה שיצא זה שעשיתי רשימה מדויקת של מה חסר לימים הקרובים - והסתפקתי בללכת לירקן ולקנות ב50 שח השלמות.
ויותר מזה- חיסול של מה שכבר יש במקרר בתבשילים מאולתרים.

כי מה קורה.... כשמגיע משלוח של ירקות סופר טריים, וגבינות חדשות וכאלה- מה שכבר צבר ותק במקרר נדחק הצידה.
כמה פעמים זרקתי מלפפון, שליש גבינה לבנה פתוחה, חצי חבילת פטרוזיליה עצובה וגזר "ישנים" אבל אכילים כי הגיע חבילה ענקית של גזר חי, צרור פטרוזיליה שכולו פסטיבל ומלפפונים וכו'. היד נשלחת לירקות הטריים והרעננים ואחרי כמה ימים נזרקים "הותיקים" אחר כבוד לפח._

נכון. לכן אישית אני לא כל כך מבינה את העצות לגבי ימים קבועים שבהם קונים או מזמינים וכו'. אני קונה לפי מה שאני מתכננת להכין ולפי מה שבאמת חסר כי נגמר. אני לא קונה באופן קבוע כי הגיע היום שבו קונים או מזמינים. נכון שיוצא שאני עושה הרבה השלמות, או יותר נכון הרבה קניות קטנות וממוקדות שפרוסות על כל השבוע, ולא לכל אחד יש כוח לזה. אבל אני בטוחה שכתוצאה מכך אני זורקת הרבה פחות.

עוד סיבה שבכלל יוצא שאני זורקת היא שבסופר כאן מוכרים חלק מהירקות בחבילות ואי אפשר לקנות בודדים. אז יש דברים שאני קונה אצל הירקן כי אצלו זה בתפזורת ואני ממש מעדיפה ככה, כי אז אני באמת קונה בדיוק כמה שצריך. אבל יש דברים שדווקא יותר טובים בסופר מאשר אצלו או שאני מעדיפה לקנות שם מסיבות אחרות (כי זה קרוב וזול יותר). ואז יוצא שלדוגמה קניתי שלושה קישואים בחבילה אבל השתמשתי רק בשניים. אחד נשאר תקוע במקרר ואולי ייצא לי להשתמש בו, אבל אולי לא ובסוף הוא ייזרק. חבל לי על זה ולכן אני מנסה לקנות בתפזורת כמה שניתן אבל לא תמיד מתאפשר.

וגם לתת לחתולים למטה. זה לא בזבוז.

גם נכון:)
במשפחה שלי יש מסורת עתיקה של העברת שאריות לחתולים.

מה הקטע הכי מוזר, שכל פעם אני מזכירה לעצמי לא למהר לבצע קנייה גדולה לפני שהמקרר כמעט לגמרי ריק, כי אני מוכיחה לעצמי מחדש כמה הוא לא באמת ריק.
וכל פעם אני שוכחת את זה או מתפתה להרגל הישן.
זה כמו ספונג'ה. שתמיד (!) אני דוחה עד שאי אפשר יותר לדרוך על הריצפה ובסוף אחרי שאני כבר עושה ומסיימת אני אומרת לעצמי - תזכרי כמה זה היה לך פשוט בסה"כ בפעם הבאה שתעלה התנגדות. ושום כלום לא זוכרת, ההתנגדות חזקה בהרבה מהזיכרון המעומעם.

כאילו שיש הרגלים או גרוע מזה - תפיסות שלא משנה מה את תחזרי ליישם אותן שוב ושוב בלי הכרה (יש אצלי כמה כאלה וזה מטריף כמה שזה דבוק לנשמה).

אגב כדי לסבר את האוזן בדוגמאות מוחשיות - כבר שלושה ימים שיש בבית הרים של תבשילים רק ממה שהיה במקרר "הריק" וההשלמה של ה50 שח. זה על גבול הלא שפוי לחשוב שהתלבטתי אם לבצע קניית ענק כרגיל או להסתפק בהשלמה (שבסוף יושמה רק כי הייתי לחוצה כלכלית).
למשל-
היה החזה עוף קפוא שתמיד אני דוחה את הכנתו אז טיגנתי הר שניצלים לכמה ימים,
העמדתי סיר מכרוב ששכב במקרר שבועיים - בלימון ורסק עגבניות,
סיר ענק של מרק עם שפע ירקות ותיקים וחדשים,
דייסת אורז עם בננה,
אורז כתוספת לשניצלים,
דייסת קוואקר,
חביתות ולביבות,
כרובית מטוגנת,
סלטים ענקיים עם שאריות מגבינת צאן ורוטב סויה, או עם ביצה או עם טונה מקופסא
לחמניות/לחמים יש מארבעה סוגים במקפיא (שאני פחות אוהבת מופשר אז קניתי חלה ומשתמשים גם וגם),
קרקרים ופירות חתוכים לנישנושים במקום שוקולד ועוגות שנגמרים די מהר בבית הזה

,
דגים מבושלים שהפשרתי מתבשיל שהקפאתי שבוע שעבר.
וכשפותחים את המקרר והמגירות נראה היה שהוא ריק, אבל לא.

האמת שגם כל השגעת בישולים הגיעה בכדי "לנצל" את מה שיש, כל הדברים שלא היה לי הכח להכין קודם (שניצלים, איף).
וזה גם יתרון של הלהתמודד עם מקרר לא עמוס, שחייבים לשנס מתניים ולהשתמש גם במה שפחות "מפנק" מבחינת הכנה

העמדתי סיר מכרוב ששכב במקרר שבועיים - בלימון ורסק עגבניות,

אפשר מתכון?:)

כמה אנשים אתם בבית? זה נשמע כמו המון אוכל! אצלנו אף פעם אין כל כך הרבה תבשילים בו זמנית. ומתי את מספיקה להכין כל כך הרבה? והאם זה באמת נאכל?

אפשר מתכון?:)

הערב הכנתי וזו היתה ארוחת הערב שלי.

מטגנת בסיר גדול חצי בצל גדול חתוך לרצועות בשמן.
בינתיים את הכרוב חותכת לחתיכות גסות (יוצא בערך 10-12 חתיכות)
מוסיפה להקפצה קלה עם הבצל, ממש כמה שניות שלא יישרף.
מוסיפה רסק עגבניות ( הקופסאות של ה200 גרם נדמה לי, לא הענקיות מהפח ולא הקטנות, הבינוניות) - שוב מערבבת לכמה שניות את הכל
מוסיפה כף סוכר, מיץ מלימון קטן שלם, פפריקה מתוקה, מלח (אפשר גם פלפל לבן).
מוסיפה כוס-שתים של מים, זה אמור להגיע לחצי מהגובה של הכרוב - מכסה - אחרי שרותח להוריד לאש בינונית לכ20 דקות. לערבב פעם פעמיים ולבדוק אם לא צריך להוסיף מים.
20 דקות פלוס מינוס וזה אמור להיות רך אבל עם חלקים קצת "נגיסים".

התחלתי לשמור דיאטה אז זה מצויין כי זה משביע וטעים ועשיר ולא דורש עבודה.
אם לא חמוץ מספיק - אפשר להזליף עוד קצת לימון כשמוזגים לצלחת.

מי בבית? אני ושני פעוטות.
ונכון זה המון תבשילים בו זמנית אבל זה התפרס על שלושה ימים וגם רציתי לחסל את מה שעוד אכיל. וכשבודקים זה לא ככ הרבה.

חביתות ולחם (ויוגורט) - לארוחת ערב.
דייסת קינואה ואורז- ארוחת בוקר ביומיים נפרדים.
שניצלים, ואורז רגיל - לילדים לצהריים ביום אחד והשאר למקפיא. דגים- לארוחת צהרים ביום אחרי.
הכרוב והסלטים- זה עבורי לצהריים/ערב
פירות, ירקות וקרקרים לכולנו - נישנושים
מרק ירקות קל (זרקתי כל מה שמצאתי במקרר) - כארוחת ביניים למי שרוצה (אני בעיקר והילדים אוכלים מעט).
כרובית- עוד לא הגענו אליה.
מתפזר על פני יומיים, שלושה.

כשכותבים זה נראה הרבה, אבל בפועל אם חיים בבית ואוכלים רק בבית - לרוב זה נראה כך אצל כולם.
אם כי בדר"כ אני מבשלת משהו ואוכלים ממנו יומיים צהריים. דייסה- יומיים בבוקר. כאלה. עכשיו יצא ככה.
וגם כשאת בדיאטה- ולא אוכלת עם הילדים, ככה זה נראה

_כי מה קורה.... כשמגיע משלוח של ירקות סופר טריים, וגבינות חדשות וכאלה- מה שכבר צבר ותק במקרר נדחק הצידה.
כמה פעמים זרקתי מלפפון, שליש גבינה לבנה פתוחה, חצי חבילת פטרוזיליה עצובה וגזר "ישנים" אבל אכילים כי הגיע חבילה ענקית של גזר חי, צרור פטרוזיליה שכולו פסטיבל ומלפפונים וכו'. היד נשלחת לירקות הטריים והרעננים ואחרי כמה ימים נזרקים "הותיקים" אחר כבוד לפח._

וואי, נכון. שואלת את עצמי מה לעשות עם זה. (כי בכל זאת יש לריתמוס השבועי את יתרונותיו, וגם אין לי בררה - המשלוחים מגיעים בימים קבועים).

לשאלה שעלתה כאן למעלה - ממש לא שואפת לא לזרוק מזון בכלל. פרפקציוניזם כזה הוא חסר תוחלת ורק עושה לי רע. רק רוצה לגלות איך לזרוק פחות ופחות.

למשל, לחם. גם אני מקפיאה פרוס ומפשירה בטוסטר (מהסוג הלא קופץ). וכך לא זורקים בכלל. יש לחם שנקרא "פשוט מלא" (אנג'ל, אריזה כתומה) - לא יקר וחביב על ילדים.
את הנשיקות של הלחם שנשארות מיותמות שומרת בשקית במקפיא, הבנזוג מכין עלי גפן לעתים קרובות ומרפד בלחם את תחתית הסיר. (וחוץ מזה יש דברים שכדאי להכין מלחם יבש, כמו פירורי לחם או סלט פתוש).

אני משתמשת לפעמים בגבעולי סלרי ומישהי לימדה אותי שיטה מצוינת לאחסן אותם: אחרי הקנייה לוקחת את הצרור כולו, חותכת מתוכו את כל המקלות (את העלים אפשר לשמור בנפרד אם משתמשים בהם), שוטפת אותם ומעמידה במקרר בתוך ספל יציב ומלא עד מחציתו במים - מין זר של גבעולי סלרי. זה שומר על טריותם זמן רב יותר, נמצא מול העיניים והקלות של שליפת גבעולים לצורך הוספה לסלט או לתבשיל, גורמת לי להשתמש בהם יותר.

אתמול (שישי) בצהריים נכחו כל חמשת בני המשפחה, כל אחד והעדפותיו / מגבלותיו התזונתיות (המגוון בתוך המשפחה ממש גדול). היה נחמד להוציא מהמקרר את כל הסירים והקופסאות שנשארו ממהלך השבוע, להחליט שזה הבסיס לארוחת הצהריים ואז לראות מה צריך להוסיף כדי להפוך את זה לארוחה. (בהזדמנות זו לפנות מקום במקרר ובסירים לבישולים לקראת ערב שבת). ארוחה כזו בשישי בצהריים של חיסול שאריות מכל השבוע זה ממש רעיון טוב. אנסה את זה שוב.

היה לי חצי סיר של מרק טעים בן כמה ימים (עדשים שחורות, מנגולד ועגבניות). הוא נאכל לאט מדי, כי אף אחד חוץ ממני לא ממש אוהב מרק, בטח כשחמים בחוץ. אז העברתי לכלי הגשה יפה את התכולה בלי הנוזלים, חיממתי והפכתי את המרק לתוספת לאורז. היה טעים ונאכל עד התום.

מצאתי במגירת הירקות כמה סלקים כבר טיפה עייפים אבל עדיין טובים, מהמשלוח של יום שלישי שעבר. ידעתי שבמשפחה הגרעינית הם לא ייאכלו אבל הוזמנו לארוחת ליל שבת בשיטת כל אחד מביא משהו. אז בישלתי אותם והפכתי לסלט סלק-עדשים-כוסברה (מתכון של לימור לניאדו תירוש).

מצאתי גם דלעת (טיפה עייפה כנ"ל) שהזמנתי כדי להכין קוסקוס, אבל לא היו לי קישואים יפים ובסוף לא הכנתי (ככה דברים מתבזבזים - כשיש לי רק חלק מרכיבי המתכון). אז חיפשתי ומצאתי מתכון לממרח דלעת, למתבגרת הטבעונית שמחפשת ממרחים לסנדוויץ' ופתוחה לנסות דברים חדשים.

כשיש לנו משהו בעודף - פרי שמבשיל בחצר או חומוס ביתי בכמות גדולה מדי - אנחנו ממש משתדלים לתת למישהו שישמח לקבל. זה חלק ממרקם יחסי השכנות במקום שאנחנו גרים בו. אמנם אין בזה חיסכון כספי ישיר, אבל אני מגלה שלא אכפת לי. כל כך משמח שהדברים לא מתבזבזים. וחוץ מזה השכנים גומלים לנו טובה בתורם ובאופן ספונטני.

ואם אנחנו מארחים אצלנו ארוחה חגיגית ונשארת כמות גדולה של אוכל משובח/מתוחכם שלא מתאים ליומיום - יש לנו מנהג להזמין אלינו למחרת חברים לארוחת שאריות.

search]מתכוני שאריות app[/po]&gfe rd=cr&ei=qR fWKb5AoTEXqG0kogO#safe=active&q=%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA&*

׳׳ישן מפני חדש תוציא׳׳ . זה סדר השימוש במוצרים.

כשאני חוזרת מקניות בשוק/ סופר מרקט/ ירקן מה שמאוד עוזר למנוע בזבוז והשלכת אוכל לזבל זה הדרך לאירגון דברים במקרר ובחללי האיכסון.
אצלנו (ולדעתי אצל כולם) אם ׳תוקעים׳ הכל מהר בארונות ובמקרר (שהוא פשוט מן ארון, אבל ממוזג) זה פשוט לא מצליח.

אני משתדלת לארגן לפי הנקודות הבאות (כתבתי כל מה שעוזר לי, גם אם זה נכתב גם בהודעות שמעלי):

כל הדברים מאותו ׳נושא׳ נמצאים באותו איזור (מדף/ מגירה...). כך רואים בבת אחת מה וכמה יש ומה חסר. מה שפתוח נמצא מקדימה, או באיזור של ׳פתוחים׳.

(דוגמא: כל הגבינות במדף העליון ואם יש יוגורטים או כמות גדולה, אז גם במדף שמתחת).

שיטת FIFO שמשמעה first in ,first out (ממחשבים, שיטת שימוש במידע).

כלומר: נקנה קודם? נאכל קודם.
כדי שיפעל צריך (כמו במדפים בסופרמרקט) לשים את המוצרים הטריים מאחור או מתחת (דוגמא: שקית מעל שקית).
כך שמה שקל להגיע אליו ויותר נראה זה מה שצריך להאכל יותר דחוף. אפילו לא צריך לחשוב על זה בכוונה.

יש כמה מתכוני ׳ניקוי מדפים׳ שעוזרים לפנות מקום לקניות החדשות ומשתמשים להפליא גם במצרכים שהתעייפו (אבל ברור שלא משתמשים במשהו מעופש):
מרקים (שמחים בכל מיני ירקות, כל מיני סוגי חלבונים מהחי, כל מיני דגנים וקטניות, פטריות, אצות).
פשטידות (2-4 ביצים, שאריות גבינה קשה או רכה-לבנה או יוגורטים, וכל מה שיכול להכנס למרק וכתוב בשורה למעלה, אם כי אני לא מערבבת בשר וחלב, אז בשבילי לא בשר, ואז 3-5 כפות קמח כלשהו של חיטה/ חומוס/ עדשים/ אורז...בשביל לספוג עודף נוזלים, לזה מוסיפים שמן זית - פלופ נדיב, ואם רוצים תבלינים יבשים מסגנון פלפל כורכום עשבי פרובנס כוסברה, ואפשר כמובן לקצוץ פנימה את כל הזרים העייפים של העשבים בסגנון פטרוזיליה שקנינו בשבוע שעבר). 30-40 דקות התנור וזהו. טמפרטורות? אני מחפשת באינטרנט כל פעם... 180-200+/-.
ירקות בתנור: כל ירק עייף או טרי (חוץ מירקות עלים) יכול להחתך לקוביות, להתערבב בקצת שמן זית ותבלינים, והיידה, לתנור. לקיצור זמן תנור אפשר קודם לאדות או לבשל במים כמה דקות.
לחם יבש נטחן ומאוכסן במקפיא, במקרר או בצנצנת בחוץ, תלוי באקלים. לשימוש ברטבים או במאכלים שאהובי מכין ואין לי מידע עליהם.

אני כן יודעת שמפרוסות לחם יבשות (לא מעופשות) הוא מכין מאכל שנקרא בצרפתית ׳לחם אבוד׳: משרים את הפרוסות בחלב עד שהן מתרככות, ואז מוסיפים תבלינים לכיוון המתוק כמו קינמון, וסוכר. בקיצור המון קמח וסוכר. אני לא מכינה את זה. הילדים מתים על זה.

חביתות מדהימות: חוץ מביצים נכנסים לכאן גם ירקות שונים וגבינות חתוכים קטן או גדול, בהתאם לצורה ולצבע הרצויים (עיגולים גדולים של גבינות עיזים, קישוא מגורד דק....). כל ירק יכול להכנס חתוך דק. אפשר גם לטחון הכל עם הביצים, ואז החביתה מקבלת צבע מעניין.

מדי פעם אנחנו פוצחים במבצע ׳לא קונים כלום עד שגומרים את כל האוכל בבית׳, במטרה לחסל כמה שיותר מהדברים שקנינו ולא השתמשנו בהם. מדהים כמה אוכל יש בבית שמכריזים עליו כריק!

הקפאה: אמא שלי מוציאה מהסיר שבשלה את מה שנשאר לאריזות/ שקיות קטנות, במנות אישיות או זוגיות, להפשרה בעתיד. זה מאפשר לאכול מגוון על פני השבוע גם אם בישלנו סיר ענקי ונשאר המון.

כלומר:
הכי חשוב זה להוציא ולהשתמש במה שמתיישן, כך שלא נשארים ׳אוצרות׳ נשכחים מאחור.

בתאבון!

_לשים את המוצרים הטריים מאחור או מתחת (דוגמא: שקית מעל שקית).
כך שמה שקל להגיע אליו ויותר נראה זה מה שצריך להיאכל יותר דחוף._
עצה פשוטה ומעולה
זה הרגל שלא קשה לאמץ למרות שאני (ובטח רובנו) עושה בדרך כלל ההפך - שמה באוטומט מעל ולפני במקום מתחת ומאחורי.

ובטח רובנו
אני דווקא חושבת שההפך.

כמה פעמים זרקתי מלפפון, שליש גבינה לבנה פתוחה, חצי חבילת פטרוזיליה עצובה וגזר "ישנים" אבל אכילים כי הגיע חבילה ענקית של גזר חי, צרור פטרוזיליה שכולו פסטיבל ומלפפונים וכו'. היד נשלחת לירקות הטריים והרעננים ואחרי כמה ימים נזרקים "הותיקים" אחר כבוד לפח.

לדעתי זה נכון גם לגבי ירקות חדשים לעומת ישנים. העגבניות החדשות הן מתחת לעגבניות הישנות, לכן אוכלים אותן ראשונות. אותו הדבר לגבי הכל. העגבניות הישנות לא אכילות? זורקים אותן. זה עדיף על לשמור אותן עוד שבוע עד שהן יתקלקלו. זה מעלה למודעות את המציאות שבה הפטרוזיליה נאכלת רק עד שמגיעה חדשה.
לדעתי זו מציאות שכדאי לשנות. אבל אם לא הולך, אז להשלים איתה ולפעול בהתבסס עליה.

אם אני יודעת שתבשיל לא טעים אחרי שהוא שוכב, אז למה להכין ממנו מראש בכמות כזו
כי מלכתחילה הרעיון היה שהוא ייגמר בארוחה, אבל בסופו של דבר זה לא קרה. כמה שיש יותר אנשים בבית, ככה קשה יותר לחזות כמה ייאכל בארוחה. תארי לעצמך מצב שהארוחה נועדה לשישה, רובם ילדים, שכל אחד מהם יכול להיות בכל מקום על הציר שבין רעב כזאב לבין אין-לי-תיאבון. איך תדעי איזו כמות להכין?

<{{}}במעבה הפרדסים{{}}>

אבל האינסטינקט שלכן נכון. ברור שעדיף לאכול ירקות טריים ולא ישנים. זה נראה לי אינסטינקט, לא משהו רציונלי. אנחנו מתוכנתים להעדיף את הטרי, כי הוא טעים יותר וגם בריא יותר.
לכן בעיני הפתרון הוא או לקנות פחות, או לקנות פחות יותר פעמים.

איך תדעי איזו כמות להכין?
ככל שיש יותר ילדים ככה זה פחות בעייתי. נניח, מלפפונים הם הירק היחידי שמתקלקל באופן יחסית קבוע (קרי: פעם בחודש-חודשיים זורקים פה מלפפון). זה כי אף אחד לא אוהב מאוד מלפפונים, והם נאכלים רק כחלק מסלט. <פה הוסר קטע על הסתברות, המעוניינת יכולה לשאול אותי.> בגלל שיש קצת אנשים שכל אחד אוכל קצת מלפפונים, אז יש יותר סיכוי שהם לא יאכלו. לו היו יותר אנשים, או שאותם אנשים היו אוכלים יותר מלפפונים, הסיכוי שלכולם באותו הזמן בדיוק לא יתחשק מלפפונים היה קטן.

מה שהייתי עושה זה מכינה פחות, ומי שירצה תוספת יאכל משהו אחר. ירקות נניח, או סלט אבוקדו. או שפשוט אכין משהו אחר. אין פה הרבה מאכלים שלא שוכבים טוב במקרר. דברים שמסבכים את החיים הם לא חלק קבוע מהחיים שלי - ותבשיל שאם הוא לא יאכל הוא יזרק, זה לחלוטין משהו שמסבך את החיים. דבר כזה מבושל לעיתים רחוקות, ואחרי ששואלים את מי שמבשלים בשבילו כמה הוא רוצה.

לקנות פחות, או לקנות פחות יותר פעמים.

הנקודה שלי היא פחות פתרון קונקרטי. מבחינתי ברגע שהאקסיומה היא שאוכל לא נזרק, אלא כיוצא מן הכלל, השאר מסתדר סביב זה. למרות שגם פתרונות קונקרטיים זה טוב. במקרה של עלים ירוקים, הפתרון מבחינתי הוא לקנות פחות. עלים לא טריים לא טעימים בעיניי, לכן אין אותם לאורך כל השבוע. לא רק שהרצון שתמיד יהיה הכל זה פינוק של חברת השפע, זה אפילו לא פינוק יעיל - כי מי באמת רוצה בזיליקום ששכב שבוע במקרר?

מהמצב של בזילים עייף שאני לא רוצה לאכול יש פתרונות. אבל אם המצב בו נשאר בזיליקום ישן ונקנה חדש, אז הבעייה היא בהגעה למצב הזה - עדיף למנוע מראש.

לדעתי אין שום דבר נורא בזה שלא יהיה עגבניה במקרר, או משהו אחר. בעיני זה עדיף על זריקה קבועה של אוכל.

הפטנטים שלי (חלקם כבר נרשמו למעלה):

לחם ולחמניות תמיד בהקפאה.
חסה, פטרוזיליה וכוסברה שומרת במקרר כל ירק בקופסא עם מים (החסה מופרדת). שומר על פריכות לאורך זמן ארוך. להחליף מים כל יומיים-שלושה.
מלפפונים קונה מעט בקניה הגדולה ואחרי כמה ימים קונה עוד קצת במכולת. כנ"ל עגבניות וחלב ואשל.
סלרי, בזיליקום, אורגנו - בכוס מים על השיש או אדן החלון (בתקופה שאין לי בגינה).
ירקות שמתחילים להתעייף או נשאר קצת מהם - אנטי פסטי בתנור עם שמן זית ומלח. תמיד טעים ונותן מגוון ירקות גדול בארוחה אחת.

פירות קונים מעט, במיוחד מאלה שמתקלקלים מהר. נגמר אחרי 3 ימים? עדיף מאשר לזרוק וגם אפשר להשלים מעט במכולת (יקר יותר). פנטזיית השפע יקרה מדי.

תבשילים שנשארו במקרר- רק כאלה שמשתפרים אחרי יום ויומיים. אורז תמיד בכמות לארוחה אחת בלבד וכנ"ל תפו"א ופסטה. הם לא טעימים יום אחרי.
בשרים - מכינים בכמויות ומקפיאים במנות את מה שלא נאכל מיד.

והכי חשוב, יש לנו קומפוסט אז לא נשבר הלב לזרוק שם מזון אבל זה די נדיר.

פיניתי היום מירכתי המקרר גבינה לבנה תפוגה 19/3, שריד לחיינו הקודמים (חיינו החדשים מתחילים היום) לפני שלמדנו לסדר את המקרר כש הישן מלפנים ומלמעלה, והחדש מאחור ומתחת.

פיזור אחריות : מתכון לזריקת מזון. בבית עם יותר ממבוגר מבשל אחד, כשכל בשלן משוכנע שהשני הוא זה שאמור להשתמש במוצר מסוים (לדוגמה, כשבן הזוג חוזר מהסופר עם חצילים שלא היו ברשימת הקניות...).

היחס לשפע:
אני שמה לב שיש שונות רבה בין אנשים ביחסם למקרר/מזווה גדוש. אצלי מקרר גדוש מעורר תחושות של אי-שקט וחוסר שליטה. אני לא אוהבת לא לדעת בדיוק מה יש לי בבית (זו חווית האלביתיות שהזכרתי קודם, לעומת חוויה של מוכרות וביתיות כשיודעים בדיוק מה יש ומה אין). כשהמקרר גדוש אני גם לחוצה להספיק להשתמש בכל המוצרים לפני שיתקלקלו.
אבל יש אנשים - ולעתים אנחנו נשואות להם - שמקרר גדוש דווקא גורם להם להרגיש רגועים ונינוחים, ולהפך. ככה הם מרגישים שיש להם, שלא יחסר להם. זו בדיוק האסתטיקה של אולמי חתונות. אסתטיקת השפע. כשהמקרר חצי ריק, הם מרגישים עניים. חסכנות כהוויה לא נעימה להם, ומורגשת כמצמצמת את התנועה השמחה והספונטנית שלהם בעולם (לקנות חצילים כי היו יפים ופתאום התחשק לקנות אותם בלי לדעת מראש מה ייעשה בהם...). חשוב להבין ולכבד את התחושות האלה, אם רוצים להתחיל לנהל סביבן דיאלוג בונה.

עכשיו דמיינו את הסיטואציה הבאה:
השכם בבוקר בן הזוג מכין קציצות טופו (בגודל כדורי פלאפל לערך). הוא יוצא מהבית ומשאיר תבנית של קציצות שצריכות להיכנס לתנור. על השיש הוא משאיר לשטיפה את המכל של מעבד המזון, ובו שאריות התערובת. אחרי יציאתו מהבית, בת הזוג מתגנבת למטבח ועוברת עם מרית על המיכל, מוציאה בקלות עוד קציצה יפה או שתיים. כל אחד מהם נטוע חזק בהרגליו, שקשורים קשר הדוק לאישיותו (בן הזוג אוהב תנועות גדולות, נדיבות, עם רוחב לב. הוא לא איש של התעסקות בקטנוֹת...). כל אחד מהם מתחרפן קלות מהֵרגליו של האחר...

כל אחד מהם נטוע חזק בהרגליו, שקשורים קשר הדוק לאישיותו (בן הזוג אוהב תנועות גדולות, נדיבות, עם רוחב לב. הוא לא איש של התעסקות בקטנוֹת...). כל אחד מהם מתחרפן קלות מהֵרגליו של האחר...

בן זוגך מזכיר אותי מאוד. אני אוהבת שפע וכשהמוצרים מתחילים להצטמצם של אלומר על חסרים נהיה לי פחות טוב.
אבל אפשר לעבוד על זה, עובדה שבשבועות האחרונים אני עושה דרך.

אגב יש פה עניין נוסף. עזרים טכניים.
טוסטר כמו שכתבו כאן- משדרג לחם מופשר ויכול לעשות את ההבדל בין לחם שהולך לפח או תקוע לנצח במקפיא.
כשקל יותר להגיע למכולת/סופר מכל סיבה, טכנית, זמן שיש, סופר לא עמוס - אז יותר קל לשנות אתה הרגל להתמקד רק בקנייה גדולה.
וגם הפוך- יש כאלה שהקניות הקטנות גורמות להם לזליגת כספים במקומות יקרים בעוד קניה מרוכזת מפקסת אותם.
מיקור- אני הולכת לארגן מיקרו אחרי החג גם מסיבות של נמאס לי מהכלים האינסופיים, גם כי קל יותר לבשל במיקרו בלי טיפת שמן וגם כי מהיר מאוד לחמם/לבשל/להפשיר מה שלא יהיה ולחסוך מזון שנזרק מהסיבות האלה.

ואולי כדאי להכין רשימה של מוצרים שאנחנו תמיד כרונית זורקים שתהיה מול העיניים בזמן הכנת רשימת קניות. אנסה את זה השבוע.
ורשימה הפוכה- מה נגמר מהר מדי? אצלי קלטתי לפני כמה חודשים שתמיד נגמר החלב והביצים לפני הזמן אז - בניגוד גמור להגיון שלי ורק אחרי שהבנתי דרך ה"רגליים", את העובדה הזו - התחלתי להזמין 2 חלב+שתי תבניות ביצים בכל קנייה - וזה מוכיח את עצמו כנכון, התוספת הקטנה הזו מונעת ממני להגיע מהר למכולת.

קיצר מאבק בכמה חזיתות

אבל זה באמת מסוג הדברים ששווה להשקיע בהם שינוי הרגלים כי זה מיטיב בכל רמה אפשרית, מעבר לעניין הכלכלי, זה אומר פחות לבשל (כי אוכלים את רוב/כל מה שבישלנו ולא זורקים חלק), פחות לקנות, פחות לסחוב, פחות כלים, פחות לזרוק זבל.

ואולי כדאי להכין רשימה של מוצרים
אה... קוראים לזה רשימת קניות! כלומר, בעיני בכל רשימת קניות צריכים לעבור על המוצרים שיש בבית, לבדוק מה צריך לקנות. אם נשאר משהו משבוע שעבר או נזרק משהו, קונים ממנו פחות. אם משהו נגמר מהר (ולא מתקלקל מהר) קונים ממנו יותר. זה לא משהו שעושים פעם אחת - האכילה משתנה עם הזמן ועם עונות השנה, וכמות המזון הנקנה אמורה להשתנות באופן קבוע גם היא.
<דווקא חלב וביצים הם מוצרים בפיקוח, אז תיאורית פחות בעייתי לקנות במכולת. תכלס? בעל המכלות הקרוב לביתי מצפמף על החוקים, ובשביל הארבע פעמים בשנה שאני הולכת למכולת אני לא טורחת למצוא למי מתלוננים על זה ולהתלונן עליו>

אולי זה עלה כאן ופיספסתי, אבל בעיני ממש עדיף לזרוק אוכל מאשר לאכול אוכל שכבר טיפה מקולקל, או ירקות ופירות שכבר לא טעימים כי הם לא טריים. זו הקשבה לארנק או לעקרון במקום לגוף.
אז הפתרון היחיד הוא לקנות ולבשל כמויות יותר קטנות. אני לא מצפה מעצמי או ממישהו בבית לאכול מלפפון משבוע שעבר כשיש מלפפון שנקטף הבוקר והטריות שלו קורנת.

_אולי זה עלה כאן ופיספסתי, אבל בעיני ממש עדיף לזרוק אוכל מאשר לאכול אוכל שכבר טיפה מקולקל, או ירקות ופירות שכבר לא טעימים כי הם לא טריים. זו הקשבה לארנק או לעקרון במקום לגוף.
אז הפתרון היחיד הוא לקנות ולבשל כמויות יותר קטנות. אני לא מצפה מעצמי או ממישהו בבית לאכול מלפפון משבוע שעבר כשיש מלפפון שנקטף הבוקר והטריות שלו קורנת._

מסכימה מאוד. לכן אני באמת קונה בצורה ממוקדת רק מה שמתכוונת לבשל, וקונה ומבשלת כמויות יחסית קטנות. אני אף פעם לא הולכת לסופר וחוזרת עם שקיות שלמות של ירקות שונים, וחושבת אחר כך מה להכין מהם, אלא קונה ספציפית מה שצריך למתכון מסויים. וירקות ופירות שנאכלים טריים אני משתדלת לקנות רק כמה שבאמת נאכלים, ומצליחה להעריך את זה פחות או יותר נכון. אבל למרות כל זה עדיין נזרקים פה ושם דברים, באמת כי לא מתחשק לי לאכול משהו לא טרי או לא טעים או שכבר נמאס לי ממנו.

זו הקשבה לארנק או לעקרון במקום לגוף.
אני ממש לא בטוחה בזה. אנחנו חיות בחברת שפע, וזה אומר שיהיה לנו אוכל אם נזרוק. פעם זה לא היה ככה, ואנשים אכלו דברים שבעינינו הם זוועה של ממש. גם עכשיו, אפשר לראות דברים שבעיני חלק מהאנשים הם מקולקלים ובעיני חלק - ממש לא.

בעיני, זה לא "הקשבה לגוף" אלא פינוק. מלפפון משבוע שעבר לא מקולקל. והוא טעים. אני לא אוכל אותו כשלעצמו - אבל אני במילא אוכלת מלפפונים רק בסלט.

כמו שלאכול כל השנה עגבניות זה לא "הקשבה" לגוף. בעיני זה כמו ש"הגוף" שלי אומר לאכול מתוק וסוכר כל הזמן. כשהוא אומר את זה, אני לא מאמינה לו, כי זה שיבוש.

זה מזכיר לי את העניין עם שעון בילוגי. עשו כמה מחקרים, והתוצאה הייתה מעניינת. כשאנשים נחשפים לאור באופן טבעי, יש מחזור שינה באורך יממה - 24 שעות. כשלא נחשפים - 26 שעות. אז מה זה אומר? אם המחזור שלי הוא 26 שעות מה שגורם לאפשרות ללכת לישון כל יום באותה שעה להפוך למלחמה מתמדת, הפתרון הוא לא "להקשיב לגוף" ולחיות עם יממה של 26 שעות, אלא לתקן את השיבוש החיצוני - שהתגובה אליו של הגוף גורמת לבעיה - ולהחשף לאור טבעי. ואז המחזור יחזור ל-24 שעות, כיאה וכנאה.

כשיש אוכל מקולקל, אפילו טיפה, אני זורקת אותו <אלא אם כן יש מישהו אחר שרוצה לאכול אותו>. בעיני יש הבדל מהותי בין מלפפון מקולקל למלפפון בן שבוע, שהוא כבר לא טעים-מאוד, בטופ של הטופ, אבל הוא לא רק אכיל - הוא טעים!

הגוף שלי לא מוצא בזה שום בעיה, ולא אומר לי להעדיף את המלפפון החדש. מה זה אומר? רק ש"הקשבה לגוף" לא יכולה להיות מנותקת מהמוח ומההרגלים.

העקרון מגיע, אבל הרבה אחרי ההרגל. והעיקרון אומר שלזרוק אוכל באופן קבוע זה לא הוגן כלפי הטבע.

וההרגל אומר, שלחשוב במלפפון בן שבוע מקולקל או צריך להזרק זה כמו רגישות חושית - בעיה שהועלתה לדרגת אידיאולוגיה, במקום להיות מטופלת.

חשבתי על זה עוד קצת - ויש איזה קטע מבאס בפעמים שאני מרגישה שאני אחראית יותר מכולם על עקרון ה"עדיף לזרוק כמה שפחות אוכל". היות ואני זו שלרוב עושה קניות (מסיבות טכניות) ומבשלת, ידוע לי כמה כסף מאמץ (ותקווה) הושקעו בתהליך, ולכן אני עושה עוד קצת מאמץ לסיים את מה שהכנתי. גם אם יצא קצת פחות טעים ממה שהיה פעם קודמת. גם אם נשרף קצת. כששאר בני הבית "עושים לעצמם חיים קלים" - שולפים את הקופסא היותר טרייה, לא אוכלים 4 ימים אותו דבר כי שכחתי לחלק את הכמויות במתכון ל-2, מעדיפים להכין לעצמם סנדוויץ' גבינה מאשר לאכול את אותו הדבר שוב - זה מבאס, ואני מרגישה סתם ממומרמת מהמצב הטיפשי הזה. כשבן הזוג מבשל - הוא משקיע את אותו המאמץ לרוב, אבל כאמור, מסיבות טכניות, הרבה פעמים מבשלת אני...

כשבן הזוג מבשל - הוא משקיע את אותו המאמץ לרוב.
השאלה אם קל לו באותה מידה לזרוק דברים שהוא בישל או לא. אם כן, אז לפחות כאילו-הוגן. אם לא, אז זה בברור לא הוגן.

מהניסיון שלי, יש מקרים בהם התנסות אישית משנה את היחס, לפחות כלפי מעשה ידייך - ואז מתברר שהיחס הקודם היה סוג של צביעות לא מודעת. ויש מקרים שלא, ואז זה יחסית סביר (אבל רק יחסית. כי לא אכפת לי ממישהו שמאבד ושובר דברים, אבל שלא יעז להתייחס ככה לדברים שלי!).

משעשע, אבל אני מרגישה שיש לי הזכות לזרוק את מה שהכנתי - כי זה המאמץ שלי ועם תבשילים של אחרים לא ממש יש לי זכות. לא שאני זורקת הרבה אוכל, אבל אם זה שלי, אז קל לי יותר להכריז על הניסוי כלא מוצלח (אני זוכרת סלט אחד שאובייקטיבית היה בסדר גמור, אבל הייתי לי בחילה מלהריח אותו, אז זרקתי).

מהצד השני, אם זה עקרון שלך, אז לא בטוח שזה הוגן לצפות מהשאר ללכת לפי העקרון שלך. יש פה גבול עדין ללכת עליו. למשל, לאכול סנדוויץ' גבינה זה בעיני לגיטימי ושונה מלקחת את הקופסא היותר טריה.

מאיפה המרמור הזה נובע? מזה שאת מרגישה שלא מעריכים את ההשקעה שלך? מהכסף? מזה שנראה שהם עושים לעצמם חיים קלים על חשבונך, אבל לו זה היה על חשבונם הם היו נוהגים אחרת? מזה שהם מרשים לעצמם מה שאת לא?

_אולי זה עלה כאן ופיספסתי, אבל בעיני ממש עדיף לזרוק אוכל מאשר לאכול אוכל שכבר טיפה מקולקל, או ירקות ופירות שכבר לא טעימים כי הם לא טריים. זו הקשבה לארנק או לעקרון במקום לגוף.
אז הפתרון היחיד הוא לקנות ולבשל כמויות יותר קטנות. אני לא מצפה מעצמי או ממישהו בבית לאכול מלפפון משבוע שעבר כשיש מלפפון שנקטף הבוקר והטריות שלו קורנת._
אני ניסיתי להעלות את זה.... במילים קצת פחות ברורות. ירקות לא טריים הם פחות טעימים ופחות בריאים. אני לא רואה טעם בלהכריח את עצמי לאכול אותם.

מלפפונים לא טריים זה לא טעים. הסיבה היחידה שהם נראים בסדר אחרי שבוע היא שהם מקודם שכבו במקרר של המחסן עוד שבועיים. כנל הגזר, ששכב אפילו שנה, התפוחים, תפוחי האדמה, הקלמנטינות ועוד ועוד.
ברגע שמתחילים לקנות מהחקלאי, או מהעץ, חצי מהאוכל בסופר (אולי אפילו יותר) נהיה בלתי אכיל עוד לפני שהוא בכלל הגיע למקרר שלנו.

שאלה אותי מוקדם יותר בשרשור "שקטה" איך בישלתי כל כך הרבה - זה נבע מהרצון לרוקן את המקרר משאריות והמשיך הלאה.
נכון ש"הישן" טעים פחות ואולי מעט פחות מזין. עדיין, זה אוכל והוא טעים. אם נבדוק אוכל טעים ביחס תמיד לאלטרנטיבה- נעבור לגור במושב ונאכל במסעדות שף.
ותפוח אדמה- הטיעון שלך רק מצדד באכילת מזון פחות חדש כי במילא אין לנו אינדיקציה לגבי הזמן שעבר - רק לגבי מצב הירק כשהוא לפנינו.
ולכן בישול /הכנת סלט/ירקות בתנור - זו דרך טובה לחסל את כל הפחות אטרקטיבי ולהפוך אותו לכן.

בכל מקרה אנחנו מדברים על מזונות ראויים למאכל, לא מקולקלים ולא גבוליים.

או שזה מצדד בלקנות אוכל יותר טרי, ולא בסופר, ולעיתים תכופות יותר.

בואו ניישר קו - הכוונה שלנו כאן היא לצמצם את זריקת המזון במטבח הביתי.
אנחנו בשום אופן לא מעודדות צריכת מזון שלא ראוי למאכל, או גבולי מבחינה זו.
עלו פה המון רעיונות מועילים להתייעלות. אין שום צורך לכלול בכך שימוש באוכל רקוב...

כל מלפפון במקרר צריך להיבדק לגופו. אם הוא טוב למאכל - שייאכל לפני קניית כמות נוספות של מלפפונים. אם לא - כנראה שנקנתה כמות גדולה מדי של מלפפונים, וכדאי ללמוד מזה לפעם הבאה.
עגבניות רכות (ללא שום כתם או סימן אחר), בננות רכות ולחם יבש (כמובן ללא שום סימן לעובש) - הם חומרי גלם טובים למאכלים מסוימים, שממילא אי אפשר להשתמש בהם במזונות האלה במצבם הקשה/טרי יותר.
בין שני גביעים זהים של גבינה, ששניהם עדיין לא הגיעו לתאריך התפוגה, מוסכם שכדאי להשתמש קודם בגביע עם תאריך התפוגה הקרוב יותר.

וכן הלאה...

עוד שיטה למניעת זריקה:

מקפיא.

אנחנו מחזיקים במקפיא באופן קבוע מגוון ירקות קפואים, שאת רובם אנחנו קונים, אבל חלקם הוקפאו על ידינו.
ככה יש לנו פירות קפואים בקוביות או ברסק מפירות שקיבלנו במתנה בכמות גדולה בעונה (מעץ נדיב או מגן ירק של חברים) .
אנחנו חותכים ומקפיאים את מה שבמצב רענן עוד לפני ההתישנות, כשברור לנו שהכמות גדולה מדי. זה משמש נפלא בהמשך בשייקים וסלטי פירות, ואפילו בבישול (לדוגמא שזיפים בתבשיל עוף או בשר).
לפני יציאה לחופשה אני קוצצת את זרי התבלינים הטריים שנשארו, וגם ירקות אחרים מתקלפים ונחתכים, ואז הם עוברים למקפיא.
בחזרה מהחופשה הם משמשים בסיס מעולה למרקים ופשטידות.

כלומר, זו תשובה לשאלה:
איך לא לזרוק ושיהיה קל להשתמש בהמשך כשיוצאים מההרגלים הקבועים (לחופשה...)?

חשוב לאכסן בצורה שמונעת קלקול על ידי עובש ופטריות. לרוב המשמעות היא קרור או הקפאה. גם ובעיקר ליבשים (קטניות, תבלינים, דגנים, אגוזים).

באקלים חם או בעונה חמה ולחה אריזות פתוחות של מזון מושכות עובש וחרקים.
אצל אמא שלי יש שני מקררים. השני מאכסן את היבשים הקפואים (פתוחים או סגורים עדיין), חלק מהפירות והירקות (לפי הנוחות שלה).
זה מאפשר לראות יותר טוב מה שיש, ועדיין לקנות בכמויות גדולות בחנויות זולות או רחוקות לעיתים רחוקות.

מוסכם שכדאי להשתמש קודם בגביע עם תאריך התפוגה הקרוב יותר.
עוד טיפ:
תאריכי התפוגה הם בעיקרם כסת"ח של הרשתות. הם נקבעים הרבה לפני שהדבר עלול להתקלקל. שתדעו.
כמובן להפעיל שיקול דעת (תמיד) וכמובן יש מזונות שבכלל לא מתלבטים בהם (בשר),
אבל בעיקרון - קופסה סגורה של גבינה לבנה שעדיין לא נפתחה בכלל, שתאריך התפוגה שלה הרשמי 19.3? לא הייתי זורקת ב-2.4. ממש לא. קודם כל הייתי פותחת אותה, מסתכלת ומריחה. ברוב המכריע של המקרים, הגבינה תהיה טובה לגמרי.

אם לא - כנראה שנקנתה כמות גדולה מדי של מלפפונים, וכדאי ללמוד מזה לפעם הבאה.
קורה הרבה שהלקח שנלמד לא נכון:
"קניתי המון מלפפונים, צריך לאכול יותר" - לא. לא מכירה הרבה אנשים שמצליחים לאכול יותר ממה שמתחשק להם P-: צריך לקנות פחות.
"אוי, הדלעת התקלקלה כי היה לי זמן לעשות רק לביבות תרד. בפעם הבאה אתאמץ לבשל את שניהם" - לא. קבלי בלב שלם את העובדה המציאותית, שלא יהיה לך זמן. תהיי ריאלית. בפעם הבאה תעשי חשבון כמה זמן יהיה לך באמת להכין את מה שקנית. אל תקני אם לא בטוח שתבשלי.

ולסיום רוצה לשתף בסאגה שלי עם הבננות:
בנאגלה האחרונה טיפלתי באופן כל כך יעיל שאני ממש גאה בעצמי (-:
2 ק"ג בננות גדולות ויפות, לא בשלות.
בבת אחת הבשילו כולן.
מייד שמתי בפריזר את אלה שהבשילו "מדי" - מקולפות לשייקים. עכשיו הן מחכות שם.
כל בוקר, פתחתי כמה בננות. את היפות אכלנו ואת הפחות יפות - לשייק (כולן בשלות ומזינות, סתם פגיעות קוסמטיות). הבוקר חוסלו 3 האחרונות באותה שיטה, כאשר כולן היו עדיין - בשלות, טובות וטעימות. אף בננה לא עברה את השיא שלה וכולן נאכלו בזמן.
אלה שהיו בסכנה לעבור את השיא שלהן - נקטפו בול בזמן לפריזר.

מה זה דרש ממני?

מודעות וידיעה מראש (להכיר את הבננות וגם לפתח מיומנויות קולינריות מסוימות: לדעת שהבננות מגיעות בוסר, שמבשילות בבת אחת, שעוברות מהר מבוסר לרקוב, שאפשר לעשות מהן שייק, סלט פירות, ועוד, וזה חשוב כי כל מה שלמדתי בילדותי לא תקף לזני הבננות של היום ולמנהגי השיווק של היום).

תשומת לב יום יום למצב הבננות כדי:

לבחור את הבשלות ביותר לשייק
לבחור את הבשלות למאכל
לזהות את אלה שבשלות היום אך מחר כבר יתקלקלו ולשים אותן מייד בפריזר היום (זה באמת לוקח שניה וחצי לשלוף קופסת איכסון ולהפיל לתוכה בננה מקולפת).

כל ההרגלים הטובים דורשים תשומת לב יומיומית.
עם הרגלי סדר, אירגון וחיסכון טובים וחזקים, כמו של אישה במסע, לא מתבזבזת שום אנרגיה על ההרגלים האלה.
אבל בתור מי שמלמדת אותם - וואי וואי, לא פשוט ללמוד אותם בגיל 30, 40, 65...
כמו ההבדל בין מי שגדל בלי חיתולים והולך לשירותים כהיענות פשוטה לצורך גופני בסיסי - לעומת מי שגדל בחיתולים ולנצח מחזיק התנגדות, אנטי כזה, להפסיק את מה שהוא עושה וללכת לשירותים.

ככה ההבדל בין מי שבנוהל קבוע פותח בבוקר את המקרר וסורק את המטבח מתוך מגמה ממוקדת של ניהול המזון, לבין מי שאין לו שום נוהל. הוא מתנהל מתוך ערפל מוחי.
לא פותח מקרר, ואם פותח, זה בשביל להוציא משהו ספציפי והוא לא רואה שום דבר אחר.
הוא אמנם פתח את המקרר, אבל לא ראה את המלפפונים.
הוא אמנם נכנס למטבח, אבל לא ראה את הבננות.
ואם "ראה" אז לא "ראה" כי אין לו מנגנון מוחי שמעביר את הפריטים הנצפים פעולה "עיבודית" שבה הוא מתבונן בפריטים מתוך מגמה ממוקדת. כן, הוא יגיד לי אחר כך "נכון, ראיתי שיש מלפפונים, אז מה?", "כן, ראיתי בננות במטבח, אז מה?!"
ההבדל ענק בין פעולה ממוקדת עם תשומת לב - לבין פעולה מטושטשת מתוך חוסר הכרה.
כשהוא התבונן במלפפונים - הוא לא שם לב לדבר. כשאני התבוננתי בהם - אני שמתי לב, שיש שם אחד שכבר מגלה סימני התרככות, חייבת לעשות ממנו סלט, ועוד אחד גבולי.
הוא לא הכין סלט בערב. סתם לא התחשק לו ולא היתה שום מחשבה מאחורי זה. אני לעומת זאת, סימנתי בבוקר 2 מלפפונים? ברור שבאותו יום הקפדתי להכין סלט עם שני המלפפונים האלה ועוד עגבניות בהתאם.
אחרי שלושה ימים התחשק לו להכין סלט. ואז גילה שכל המלפפונים במקרר רקובים עם שכבת עובש. אני לעומת זאת, בדיוק סיימתי להזמין את המשלוח האורגני עם מלפפונים טריים ואני הולכת לעשות סלט עכשיו לפני המשלוחה עם המלפפון האחרון שנשאר (שהוא יפה ובשל בדיוק לאכילה).
וכשאני אומרת לו שאפשר היה למנוע את זה, זה נראה לו קשה כקריעת ים סוף, כי לדעתו אני משקיעה במלפפונים האלה המון המון מאמץ. זה לא נכון. אני לא משקיעה שום מאמץ, כי למדתי את זה בילדותי וזה טבוע בי כטבע שני. אני לא צריכה להעביר את העיניים שלי פרוצדורה מיוחדת כדי שילמדו להתבונן בבננות ולא רק לראות "בננות, משהו צהוב" אלא להתבונן בהן עם פוקוס בראש לגבי מה שאעשה איתן.

בתוך ערפל מוחי (אחד המקרים הפרטיים של זה מכונה "הפרעות קשב וריכוז", וזו יכולה להיות מצוקה מאוד קשה), להתחיל ללמוד את הנוהל, לא פשוט.
כי להכניס תשומת לב במקום שקודם בכלל לא ידעת מה לראות, איך לראות, על מה לחשוב, איך לחשוב, לא פשוט. אבל אפשרי לגמרי.

אצל אמא שלי יש שני מקררים. השני מאכסן את היבשים הקפואים (פתוחים או סגורים עדיין), חלק מהפירות והירקות (לפי הנוחות שלה).
מחזיקה בפריזר:
שקדים ותמרים שקונה לשנה מראש.
מחזיקה במקרר:
את כל הקמחים, כל הקטניות, כל האורז, שמן הדגים, וכמובן פירות וירקות (פה יש ניהול, אלה שבחוץ, אלה שבמקרר וכן הלאה. האיזון הזה שבין להחזיק את העגבניות בחוץ לבין שלא יתקלקלו...).

בשמת, אני דווקא חושבת אחרת בנושא הזה.
כתבה כאן למעלה מישהי גם על הבדלי גישות ולא רק הבדלים התנהגותיים.
העצות שתיארת מתאימות למי שמעוניין בשליטה הזו
ברמה היומיומית ואפילו השעתית.
אבל יש גם אחרות שלא בראש הזה. כלומר אם ישאלו אותי מה עדיף, לזרוק כל שבוע שני קילו במצטבר או לאכול כל הזמן תחת תכנון ובקרה - אני אבחר בסעיף הראשון בלי למצמץ.

אני לגמרי אוהבת וצריכה יד חופשית בכל מה שנוגע לאוכל.
במילא אנחנו כפופים לכל מיני כללים ואיסורים וקווים מנחים בהתנהלות שלנו סביב אוכל (למי שבדיאטה, מי שמשתדל לאכול בריא, מי שמבשל לתינוקות וילדים, שיקולי תקציב, ידע ונוחות בהכנת תבשילים, ובכלל מגבלות בריאותיות).

לא הייתי רוצה להוסיף למגבלות האלה מגבלה יומיומית סיזיפית שבה אצטרך להכין מזון לפי מצב החומרים במקרר. זה מרגיש לי לחיות בשדה קרב ממנות קרב. גם אם זה יקרה בלי מאמץ בסופו של דבר (שזה מה שאת חותרת אליו, ללמד את עצמנו לייצר שגרה שבסוף תהפוך לטבע שני, שזה נהדר בתחומים אחרים עבורי אבל לי פחות כאן).

לכן הפתרון לשכמותי הוא דווקא פחות להעמיס על פעולות ברמת השעה והיום ויותר לנהל בתבונה כמה עקרונות ברזל כלליים.
למשל בקניות, מתי קונים (לא לפני שמרוקנים את המקרר), איפה קונים (סופר או מכולת), כמה פעמים קונים. איך מסדרים את המקרר ככה שנעקוף את הרצון להסתער על הטרי והחדש.
אפילו הלקפיא חלק מהתבשילים או המזון כמו שתארת את הבננות אלו פעולות פחות מצמצמות את חופש הבחירה שלי באוכל.

אם לסכם אלה פעולות שעושים אחת ל.. והן משפיעות על היומיום ולא כאלה שמפריעות לי את הזרימה החופשית על מה בא לי, מה כדאי לגוון לילדים, מה נכון לי כרגע.
וגם מחפשת כרגע-

טיפים כמו מה כדאי להקפיא או לא גם אחלה. כמו הבננות שציינת, איך הקפאת? בקופסאות?
איך כדאי לקנות ירקות ופירות (אני מעדיפה קטנים ככל האפשר כדי לא למצוא חצאי עגבניה, מלפפון ובצל במקרר וגם כי זה יותר בריא).

<יוליקו בהזדמנות זו אשמח אם תחלקי איזה ירקות ופירות ניתן להקפיא ככה שהם אכילים אחכ.

לאכול כל הזמן תחת תכנון ובקרה - אני אבחר בסעיף הראשון בלי למצמץ.
זו הנקודה שאני לא מצליחה להעביר - ב90% מהזמן אין תכנון ובקרה. אני לא מתכננת את התפריט השבועי. בכלל. אני מכינה מה שבא לי. לכן התנגדתי לתכנוני התפריט השבועיים שהציעו ממקודם - זה נשמע לי מבאס. אני לא תחת תכנון ובקרה, כמו שאני לא משקיעה תכנון ובקרה כדי לזכור להוריד את המים בשירותים.

אוסיף גם שאם ההשתדלות שלך לאכול בריא מבחינתך מגבלה, אז לדעתי את עושה משהו לא נכון. אני גם משתדלת לאכול בריא, אבל זה לא מגבלה. כמו שהבחירה שלי ללבוש בגדים יפים ולא בגדים מכוערים היא לא מבגבלה - אני לא אוסרת על עצמי ללבוש בגדים מכוערים, אני פשוט לא רוצה ללבוש אותם.

מצב החומרים במקרר זה לא בחירה שרירותית - אלו החומרים שאת הכנסת לשם, ולכן במקרר יש דברים שטעימים לך ושאת רוצה לאכול. אחרת, למה קנית אותם? המצב בו יש משהו שעומד להתקלקל ואף אחד לא רוצה לאכול אותו קורה - לפני חודש בערך נזרקו ככה חמישים גרם גבינה לבנה מלוחה. אבל זה קורה פעם ב-.

בכל מקרה, אני חושבת שהעצות פנושאי מזון לא יתייחסו בכלל לרובד הבסיסי - של לראות דברים כמגבלה וכמלחמה. אז אעיר פה בהערת רגב (ובמקום אחר עם תרצי) שתדברים לא חייבים להיות מגבלות ומלחמות, ואפשר לחיות את החיים מצויין בלי זה, וממש כדאי ללמוד את זה. הרבהיותר כייף לחיות ככה!

בכל מקרה, הדף עוסק בשאלה איך לזרוק פחות אוכל, ולכן מיועד לעצות למי שמעוניינת בזה. אני אישית אשמח גם לדיון על האם לזרוק פחות אוכל, וכמה גבוה כדאי לשים את זה בסדר העדיפויות. אבל זה לא הנושא שנוסעת בחרה לדף.

ועוד משהו - אני יכולה להשמע מאוד נחרצת ונוקשה בכך שממש כדאי לאמץ את ההרגלים האלו. אבל אני יודעת בעצמי כמה קשה לאמץ הרגלים חדשים. כמו שאמרה בשמת: וואי וואי, לא פשוט ללמוד אותם בגיל 30, 40, 65...

הצלחתי לאמץ הרגלים מסויימים שאני ממש שמחה בהם, ואלו היו ההרגלים שהמציאות לא הפריעה ואפילו עזרה לי לאמץ. הרגל אחד שמתנגש בכל מיני דרכים עם אורח החיים שלי אני לא מצליחה לאמץ כבר די הרבה זמן. שלא ישמע שנפלתי מהירח ואני לא מבינה כמה קשה זה יכול להיות...

כלומר אם ישאלו אותי מה עדיף, לזרוק כל שבוע שני קילו במצטבר או לאכול כל הזמן תחת תכנון ובקרה - אני אבחר בסעיף הראשון בלי למצמץ.
זהו, מה שמעניין - שמי שגדלה על ניהול אוכל כזה? לא "אוכלת תחת תכנון ובקרה". זו הטעות. ניסיתי להסביר את זה במשפט:

_לא מתבזבזת שום אנרגיה על ההרגלים האלה.
אבל [...] לא פשוט ללמוד אותם בגיל 30, 40, 65..._
כי מה שנראה לך בתור "תכנון ובקרה" - בשבילי הוא האוטומט, הוא ספונטאני. לכבות את זה יהיה בשבילי "כל הזמן תחת תכנון ובקרה".

אה, רק עכשיו קראתי את דברי אישה במסע ואני רואה שקפצנו למקרא אותו הדבר P-: (בעניין הזה, בול אותו חינוך. אבל בול).
והאמת, גם אני - לא "מתכננת".
אני רואה שיש השבוע תרד מדהים ודלעת טרייה וזה וזה וזה? אני כן עוצרת את עצמי, ועושה מהר חשבון בראש, האם יהיה לי זמן להכין גם לביבות תרד וגם מרק ירקות וגם זה וזה וזה, וקונה לפי זה. וכמו עם תימחור שיפוצים רק הפוך? אחרי זה מורידה 10% מהתוכניות שלי... או 50%... כי אני כבר מכירה את הנטייה שלי לעיניים גדולות D-:
אוהבת שהמקרר ממש ריק כשמגיע המשלוח החדש. זה אחד הכיפים שלי.
עם תפוחי אדמה, בטטות ובצל לבן נעשיתי ממש אומנית. רואים את תחתית סל הירקות (-: ואז יש הזדמנות לאכול מדי פעם פאד תאי או משהו כזה.

איזה ירקות ופירות ניתן להקפיא ככה שהם אכילים אחכ

פירות בקוביות (מכל הסוגים, יותר קל להפשיר רק חלק מהכמות, ויותר קל לטחון בשייק או כ׳גלידה׳).
עלים קצוצים (פטרוזיליה, כוסברה, עירית, בצל ירוק).
לעיתים רחוקות אני מקפיאה ירקות שיכולים להתאים למרק, לרוב אם אנחנו עוזבים את הבית לחופשה. לחתוך לגודל שמתאים לתבשיל, ואז להקפיא (דוגמא: גזר, קישואים, סלרי, לפת ועוד, שנשארים במקרר ולא ישרדו), ולהשתמש בעתיד קרוב.
שמעתי על אנשים שמטגנים בצל בכמות גדולה, ומקפיאים במנות שמתאימות לגודל תבשיל עתידי. כשבא להם לבשל משהו עם בצל מוקפץ אז הם מפשירים את הכמות המתאימה.

אנחנו כמעט ולא זורקים אוכל. ממש אפסי. לא קראתי את מה שכתבו לפניי, אבל יש לי שיטה שעובדת מעולה:
לקנות אוכל אך ורק ל-48 שעות.
ככה תמיד הכל טרי, וכמעט שום דבר לא נזרק.

בדרך כלל די קל לנבא מה יתחשק לבני המשפחה לאכול ב-48 השעות הקרובות. לכן לא נעשות הרבה טעויות.

אצלנו אוכל לא נזרק. לי יש בבית ארבעה נערים בני 20 פלוס מינוס העונים לשם תרמיטיים. מחסלים כל מה שיש במקרר, במקפיא, במזווה...
מוכנה להשאיל לתקופות קצרות...

_בכל מקרה, אני חושבת שהעצות בנושאי מזון לא יתייחסו בכלל לרובד הבסיסי - של לראות דברים כמגבלה וכמלחמה. אז אעיר פה בהערת אגב (ובמקום אחר אם תרצי) שדברים לא חייבים להיות מגבלות ומלחמות, ואפשר לחיות את החיים מצויין בלי זה, וממש כדאי ללמוד את זה. הרבה יותר כייף לחיות ככה!

בכל מקרה, הדף עוסק בשאלה איך לזרוק פחות אוכל, ולכן מיועד לעצות למי שמעוניינת בזה. אני אישית אשמח גם לדיון על האם לזרוק פחות אוכל, וכמה גבוה כדאי לשים את זה בסדר העדיפויות. אבל זה לא הנושא שנוסעת בחרה לדף._

אחרי הדיון הארוך על קופסאות זכוכית לעומת פלסטיק, הדיון הזה דווקא נראה לי לגמרי קשור לנושא הדף

ברצינות, בעיניי אלה שתי שאלות בלתי נפרדות: הרגלים טובים ואיך מאמצים אותם (או האם זה שווה את המחיר).

לגבי מתבגרים כטרמיטים - זה ממש מדויק. היה לי העונג לארח שישה מתבגרים לסוף שבוע וזה היה אושר צרוף. החבר'ה האלה אכלו בלי הפסקה וכל דבר שהוצאנו נטרף על המקום. ביום ראשון הכרזנו שאפשר לאתחל מחדש את המטבח

.

בשמת, אשה במסע ואחרות, חידדתן לי שאנחנו מדברות כאן על תרגול מיינדפולנס במטבח.
ולכן העיסוק הזה מדבר אלי.

(בן הזוג, אגב, חזר מהסופר בשישי האחרון עם קופסת פח יפה ללחם. לחם, אתן יודעות, הדבר הזה שצריך להיות פרוס במקפיא. קופסא, אתן יודעות, הדבר שצריך להיות שקוף אם רוצים לאחסן בו מזון. והמטבח - ברור שכמה שפחות עמוס, יותר טוב. אבל בן הזוג קנה. אולי כדי להשתתף במאמץ לארגון המטבח. אולי כדי להפגין בקטנה מידה של מרדנות בריאה? כך או כך, גם שלום בית חשוב. הקופסה נשארת. נראה מה יהיה).