אנחנו חיים, וקורים דברים, ואז משהו גורם לך להיות לחוץ יותר, עצבני, מרוחק.
אבל אחרי כמה זמן אנחנו מדברים על זה, ואתה מעיז להסתכל על עצמך, ולנשום רגע, ולהרגיש שיש פה עבודה..
ואז אתה עובד. עובד קשה- על עצמך. חושב, וכותב, ומבין דברים. ומשתנה. כל הזמן אתה משתנה. אתה בתנועה. וזה מניע גם אותנו, אותי.
אז תודה לך על זה חבר שלי.
ובנושא קצת אחר, קצת על עצמי...
אני חייבת לומר לך, לכתוב לך, כמה אני מתרגשת ולפעמים אפילו נבוכה מלקרוא את מה שאתה כותב עלי..
היום נסעתי באוטו לצפון בלעדיך, אחרי שקראתי מה שכתבת בבוקר, ותוך כדי נהיגה, חייכתי לי, והתרגשתי עד עמקי נשמתי מהמחשבה שאתה אוהב אותי.. שנוסעת פה באוטו אישה אהובה
כשאני קוראת את מה שאתה כותב על אשתך- היא נראית לי כזאת מדהימה- מן אישה יפה וחזקה עם הרבה ביטחון ואהבה סביבה,
ואז אני חושבת לי- אני? זאת באמת אני??? איך זה קרה שלי יש אהבה כזאת בחיים שלי? שמישהו כמוך חושב עלי ככה? מרגיש אלי ככה? ועוד כותב את זה?
אז אתה מרגש אותי. כל הזמן. ותכתוב עוד. אני מרגישה שזה משחרר ומציף אצלך ואצלינו דברים חשובים, מילים שלפעמים לא נאמרות, מחשבות חבויות.
לילה טוב איש אהוב שלי, ניפגש בלילה, כשתעיר אותי ותבקש ממני לעבור לצד שלך כדי שתוכל לישון ליד הילדון קטן והמתוק שלנו..
