למי יש זמן לאוכל בריא

אנונימי

כדאי לקרוא גם את הדפים: הכי טבעי הכי יקר, האם מזון אורגני סותר פשטות מרצון, מזון אורגני בזול, מתחילים לאכול אורגני ,קואופרטיב אורגני
וגם:
אוכל אורגני והכיס שלנו (1)
אוכל אורגני והכיס שלנו (2)

אני נכנסת לדפים כמו טחינה חיה ודומיו ולא מבינה דבר מאוד בסיסי:
איך אפשר להתעסק עם זה כל כך הרבה,ללכת לקנות כל מוצר במקום אחר (חנות אורגאנית, סופר ועוד) ובמיוחד אם אתה גר במקום איכותי ושקט , מה שאומר שאתה רחוק ממרכזי קניות וצריך לעלות על האוטו ולגמוע מרחקים לכל קניה.
אז אני מבינה ש{{}}פשוט אופק הוא דתי מבחינתי וחי כל הזמן סביב האוכל ולא מבינה איך הוא מתפרנס ולא רוצה להיכנס לו לתחתונים

, אבל אם תרצה לענות חשוף ככל שתהיה מוכן , אשמח לשמוע.

איך?
איך קונים את כל זה וגם מכינים את כל זה וגם מגדלים ילדים בבית ונותנים להם את תשומת הלב הדרושה, ומתחזקים בית, ומנהלים חיי תרבות וחברה וגם אולי ישנים לפעמים ?
וקוראים חומר בנושא וכותבים ב"באופן"

?
ואיפה הפרנסה?
אני מאוד מאוד אשמח לתשובות כנות וחושפות גם אם בעילום שם, או שכולכם (אלה שעוסקים בעניין באדיקות), בנים של הורים עשירים או קומבינה אחרת?
ואיך לא משתגעים מכל זה?
ומה קורה עם כל דור ההורים שלנו, שגדל על סירי אלומיניום, אוכל מטוגן, שמן תעשייתי, שלוש ביצים ביום, פלסטיקים, סתימות שחורות בפה ומה לא?
הם חיים לא רע, אמא שלי למשל, שתזכה לחיים ארוכים וטובים, בת 72, אבא שלי בן 74, לא אומר שהם בריאים לחלוטין והבעיות התחילו בסביבות גיל 55-60, אבל סך הכל הם חיים את חייהם
עד מתי אתם מתכננים לחיות (עוד קריצה)
זהו. מצפה לתשובתכם, הרהוריכם ואולי יבוא לציון גואל.
תודה.

נקודית הקטנה
אני יודעת שהקול החשוף שלי הוא לא זה שציפית לראות כאן שכן, אני לא "דתיה" בשום מובן שהוא.
אבל לא יצא לדבר כ"כ השבוע והנה לנו הזדמנות (חיוך) (-:
לגבי תהייתך איך עושים את כל זה עם כלללל סימני השאלה, אולי התשובה היא פשוט שעושים כמיטב יכולתנו, ככל שאפשר מתוך מודעות ואמונה ומבלי להטריף את דעתנו ואת החיים ולגרום לנו רגשות אשמה ובלבול אדיר - עושים את מה שעושה לנו טוב בנשמה וממלא אותנו בסיפוק.
זה מה שאני אומרת ממקומי הקטן המאוד, המשתדל לשפר את עצמי ואת העולם שבו אני חיה בגבולות היכולת שלי. ומן הסתם זה לא חדש לך כי דיברנו כבר בנושא. (פשוט ההזדמנות לכתוב לך בשבע וחצי בבוקר היתה מאוד מפתה) (-:
אני מניחה שעבור אופק ואחרים אדוקים בדרכם, שפיתחו לדברייך את דרך חייהם באופן טבעי לכדי דת, בעבורם כנראה זה הדבר שגורם להם הנאה וסיפוק ואמונה יותר מכל דבר אחר, עד כדי כך שבה הם עוסקים רוב היום. (ויעידו וודאי כל אלה שיכנסו אחרי וידברו מנסיונם, אני בסה"כ משערת השערות)
מאוד יתכן, שיש דברים אחרים שמוותרים עליהם, וכן סביר להניח שיש איזו התארגנות סביבתית ואמצעים שמאפשרים את החיים האלה, או מתגייסים כדי להקל עליהם. ומה שבטוח וברור (גם לך) שאלה לא חיים נטולי קשיים.
ונראה לי שהכי הכי חשוב קודם כל להפטר מתחושת האשמה והצורך ל"הספק" מקסימלי.
(חיבוק) (חיבוק) (חיבוק)

נקודות, תודה ששימשת לי לפה ושאלת את השאלות שלי כמעט במדויק,
והבעת נראה לי את התסכול שגמני מרגישה.פתרונים, לאלקים...
בכל מקרה

כמה כאלו לא יזיקו,
והעיקר להיות בשמחה כי זאת הבריאות האולטימטיבית!
(אה, ואפשר לשמור על מה שאפשר ולא קשה מידי...)
(-:
<גם כוכב נגה מצפה בכל זאת לקבל פירוט ברמה הטכנית מכל המשוגעים לדבר>

טוב, אני לא ה-תשובה המתאימה לשאלה שלכן, כי אני לא טבעונית ולא אוכלת 100% בריא לפי הסטנדרטים של האתר אבל בהחלט מוציאה על זה קצת יותר מחשבה וזמן מאנשים ממוצעים מסביבי ולכן יש לי משהו לומר.
קודם כל, זה באמת דומה לדת במובן הזה שאתה מתחיל בקטן- אוכל פחות קמח לבן, אורז לבן, סוכר לבן וכדומה. אז אתה מרגיש נפלא, מרוצה מהתהליך, מבין כמה המזון שנכנס לך לגוף משפיע עליך וזה עושה לך חשק לדעת עוד ולעשות עוד, אז לא תקרא קצת חומר בנושא? אז לא תקנה אורגני שזה רק כמה רחובות מכאן? לא תתחיל לחפש מתכונים מגניבים בלי כל הג'נק שהיית רגיל אליו תמיד?
זה תהליך, המזכיר תהליך דתי, בו אתה לאט לאט נכנס לאורח חיים בו אכפת לך ממה אתה מכניס לגוף שלך. רק מהצד זה נראה כאב ראש שמבזבז לך זמן יקר. ההשקעה של קצת יותר זמן וקצת יותר חשיבה (שנעשית אוטומטית עם הזמן וחלק מהחיים שלך כך שזה לא נראה כמו השקעה גדולה במיוחד) זה בעצם הבריאות שלך. זה הריכוז הטוב יותר, הקלילות בגוף במהלך היום, התחושה החיונית- זה חוסך לך זמן בסופו של דבר כי אתה הרבה יותר ערני ויעיל במהלך היום.

חוץ מזה, יש אנשים שאוהבים לדבר על אוכל כל היום גם אם הם ממש ממש לא אוכלים בריא

(יוטי היא בת של טבח).

שליחה על ידי ממ* » 05 דצמבר 2007, 12:26

דף חשוב. מאוד נוגע לחיים שלי ולהתלבטויות בנוגע לחלוקת זמן יקר. תודה.

בא לי בול בזמן הדף הזה (אם כי מסכימה שכדאי לתת שם דף מתאים , גם אני חשבתי שזה עוד דף דתיים-חילוניים). שואלת את עצמי הרבה לאחרונה איך אנשים מספיקים להתעסק כל כך הרבה באוכל. כרגע מתנדנדת בין שתי אסכולות בריאות כמעט מנוגדות : האיורוודה, שם כמעט הכל מבושל, והטבעונאות שבה לא מבשלים כלום. בשתי האסכולות המוצרים צריכים להיות טריים (ברור שעדיף אורגני) וצריכים להיאכל מייד בתום הכנתם, כלומר אי אפשר להכין כמות ולשמור בפריזר. זה נראה לי כל כך הרבה עבודה ולי יש כל כך מעט זמן, שדי ויתרתי מראש ונשארתי עם התזונה שלי שהיא די בריאה, וכוללת פירות וירקות טריים ומבושלים אבל גם קצת עוף ודגים וגם _{בלחש: מזון מעובד}.
מצטרפת בהתרגשות לקריאה של נקודות וורודות אגדיות: איך אתם מספיקים?

מצטרפת לשאלות של נקודות. גם אני תהיתי. (במיוחד לגבי אופק

).

אני מוכרחה לציין שנכנסתי במקרה
והדף הזה מעלה שאלות שהעלה בן זוגי כשדיברנו על שינויי הצריכה בבית.
בינתיים הכי רחוק שהגעתי בטבעונאות זה לאכול פסטה מירקות שזה כמו לחתוך סלט ופשוט היה בבית, אבל נראה שכ"כ צריך לתכנן מה אוכלים, אי אפשר לחזור מאוחר ולחנטרש ארוחה.

גבירה אהובה.
את יודעת שתמיד ניהנת לתקשר איתך, וכיף לראות אותך (לפחות פה,פרצוף עצוב),אבל את לא ממש יכולה לענות לי על השאלה כי את לא בז'אנר הזה ו...גם אין לך ילדים .
תיכנסי לדפים הרלוונטים ותביני על מה אני מדברת. יש אנשים שהם ממש ממש בתוך זה ויש כל כך הרבה מידע שצריך לעכל ולהבין וכל כך הרבה רמאות ותהליכים מוסתרים כדי שנצרוך ונחשוב שזה בריא. למשל: כשקוראים את הדף על הטחינה מבינים באופן ברור ולא משתמע לשתי פנים ש..הטחינה שאנחנו אוכלים ולא משנה באיזה וורסיה-לא בריאה כלל וכלל או לפחות לא נותנת לנו את מה שאנחנו מאמינים שהיא נותנת.
וכך לגבי כל השאר... עכשיו , לך תרכוש את המוצר הטוב, לך תתחיל לעשות ניסויים עד שתגיע למתכון הנכון, ויחד עם זה תעשה את כל מה שציינתי כבר לעיל....
איך?
עדיין מחכה וממתינה בסבלנות ליודעי דבר באתר הזה: אורי, אופק, בשמת, מיצי ועוד ועוד (ולא חסרים פה רבים וטובים).

השאלה נראית מתבקשת - אבל...
אני חושבת שלא באמת לוקח כ"כ הרבה זמן לקנות אוכל אורגני (מה גם שיש כ"כ הרבה ספקי אורגני שעושים משלוחים הביתה). גם להכין סלט חי או לחם בריא באופה הלחם או רסק ירוק , לוקח הרבה פחות מלבשל פסטה ולהכין לה רוטב.
לו הייתם קוראים סדר יום של מישהי שמכינה למשפחה קציצות, מרק עוף, לקט ירקות מאודים ועוגת שוקולד מוקצפת, ברמת פירוט כזו כמו שמפורטים המתכונים של אופק, הייתם מקבלים רושם דומה מאוד. נכון שיש אמהות שהשגרה היומית שלהן כוללת שניצל טבעול ורוטב מוכן מקופסה, אבל יש (נקווה) מעט מאוד אנשים באתר שאוכלים ומאכילים ככה כל יום, נכון?
נדמה לי שהרושם שנוצר כאילו שוחרי האוכל הבריא מתעסקים רק באוכל, הוא בגלל הפירוט הרב - אבל אני מניחה שהם מפרטים כי המתכונים וחומרי הגלם לא ברורים מאליהם. בסך הכל אחרי שמוצאים את הטחינה הטובה ביותר, או את העוף האורגני שחיפשנו, קונים רק אותם וחסל סדר התלבטויות.
ליקוט הוא כבר הרבה פחות "יעיל" מבחינת זמן ומשאבים, אבל אני לא חושבת שלשם מכוונים רוב המשתדלים לאכול בריא.

קרוטונית,זה ללכת לקנות את החסה בקופ אורגאני א. ואת השמפרו בחנותב. ואת הגלידה נאמר בסופר.
לא מזכירה את כלך שאר הקניות שיש לעשות..
ובכן עכשיו תכיני: חצילים לבד, מיונז לבד, טחינה לבד, חומוס לבד וכו...
בתוך כל זה לגדל ילדים לתחזק בית, לענות לטלפונים, לנהל חיי תרבות, ללמוד, לבהות....
לי נדמה שאם אני מתחילה עם זה ברצינות אני מבלה במטבח כל היום

< נקודות יודעת להוסיף פרצופים, אבל אין לה כוח להיכנס לשם להיזכר מה הסימונים>

את לא ממש יכולה לענות לי על השאלה כי את לא בז'אנר הזה ו...גם אין לך ילדים .
ובקשר לזה נקודית אהובית שכמוך. זה שאין לי ילדים זה נכון, אבל זה לא משנה את העקרון שמנחה אותי.
סביר להניח שכבקרוב כשיהיו ילדים יהיה בטוח מורכב יותר לשמור על עקרונות מסויימים בחיים שמאוד חשובים לי, ובטוח אלה, יצריכו אירגון חדש ומשופר של הזמן והפעולות שאני בוחרת לנקוט בחיי.
וחוצמזה, מה זאת אומרת לא בז'אנר?? מי קובע מה הז'אנר? אני בהחלט רואה את עצמי כחלק מהז'אנר המנסה יומיום לחיות את חייו באופן הבריא ביותר, הטבעי ביותר והנקי ביותר מרעלים וחומרי לוואי המזהמים את הגוף הנפש והסביבה, לחקור ולצרוך תזונה, אוויר, מיים וכל מה שיש לצרוך באופן מודע ומתוך הרמוניה גבוהה ככל האפשר עם עצמי כמיקרוקוסמוס ועם היקום שסביבי במקרו.
בהחלט רואה את עצמי בז'אנר המנסה להיטיב עם עצמו ועם הזולת, מתוך כבוד מקסימלי לכל מה שמשרת אותי +נכנס לי לפה, להתחבר אל האלוהי הכללי וזה שנמצא מסביבי וגם זה הקיים בתוכי - אם על הז'אנר הזה את מדברת, אז אני בהחלט מרגישה חלק ממנו.
הז'אנר שמנסה לעשות את כל זה- ולהיות מאושר בתוך זה. עושה את כל זה כי זה עושה לו טוב וממלא אותו הכרת תודה עשיה וסיפוק - ולא מתוך תחושת אשמה איומה שצריך ומוכרחים כי זה מה שנכון כי אחרת אוי ואבוי.
ואני מאמינה בכל ליבי שאלה ה"אדוקים" כפי שהם נקראים פה (שלמיטב הבנתי הם הם אלה הנחשבים בעינייך כמייצגי ה"ז'אנר) שלוקחים את העשייה שלהם הרבה הרבה יותר רחוק ממני - עושים זאת מתוך תחושת סיפוק גדולה ותחושת התמלאות, דווקא בגלל האופן הטבעי שבו היא משתלבת בתוך חיי היומיום שלהם, דווקא בגלל תחושת החיות והחיוניות שהיא גורמת להם לחוש בשגרת חייהם, תוך גידול ילדיהם, חינוכם, בהייתם, פרנסתם, תחזוקת ביתם וחיי התרבות שלהם.
שכן, לעשות את כל זה בתחושת מרדף איומה וללא הסיפוק העצום ותחושת השחרור שעולה מתוכו - זו לבטח חוויה מאוד קשה

וגם.... למה משום מה את סוברת שאני לא נכנסת לדפים שבהם נכתב כל הידע ההוא שעליו את מדברת (קריא טחינה, מיים, זיהום אוויר)?
כל מה שאני יכולה הוא לעשות - הוא הטוב ביותר שאני יכולה (-:

שליחה על ידי ממ* » 05 דצמבר 2007, 18:17

נקודות ופראית, משום שעוד לא שיניתם, אני מציקה לכן עוד קצת... לדעתי השם המוצע עדיין לא ברור. צריך להופיע בו העניין של כמות ההשקעה, לדעתי... משהו כמו:
כמה צריך להשקיע באוכל בריא , או למי יש זמן לאוכל בריא
אבל כמובן לא חייבים. זאת רק הצעה.

למשל: כשקוראים את הדף על הטחינה מבינים באופן ברור ולא משתמע לשתי פנים ש..הטחינה שאנחנו אוכלים ולא משנה באיזה וורסיה-לא בריאה כלל וכלל או לפחות לא נותנת לנו את מה שאנחנו מאמינים שהיא נותנת.

גם אני חטפתי ייאוש מדף הטחינה

. אני לא אוכלת כמעט טחינה (לא משום סיבה מיוחדת) ותמיד פשוט קניתי את הטחינה המלאה של עינן.

גם עבודת הליקוט נראית לי כדורשת עבודה מוחית-ניהולית תמידית.

עם זאת, לקניות אורגניות ובחנות טבע מתרגלים די מהר (אני לא קונה הכל אורגני, אבל הרבה). וגם לבדיקה של אחוזי סוכר ושומן טרנאס, אם נתקלים בג'אנק שאי אפשר להתחמק ממנו.

בעיניי הקניות הם לא העניין כי אתה מתרגל לקנות בכמה מקומות, קשה אבל שורדים
אני עברתי את אחד השינויים הגדולים בהרגלי הקניה, מלגור בתוך השוק ועד לחור עם מינמרקט יקר לאללה
זה שאי אפשר להכין מלאים מראש זו הנקודה לדעתי.
למשל אחרי לידה מה מחזיקים מבשלת?
או נגיד אם מארחים צריך להכין הכול באותו היום, אז למי יהיה כבר חשק לארח בסוף יום שכזה.
בקיצור איך זה עובד?

_קרוטונית, זה ללכת לקנות את החסה בקופ אורגאני א. ואת השמפו בחנות ב. ואת הגלידה נאמר בסופר.
לא מזכירה את כל שאר הקניות שיש לעשות_
לא בהכרח. ברוב חנויות הטבע, החסה והשמפו נחים זה לצד זה.

_ובכן עכשיו תכיני: חצילים לבד, מיונז לבד, טחינה לבד, חומוס לבד וכו...
בתוך כל זה לגדל ילדים לתחזק בית, לענות לטלפונים, לנהל חיי תרבות, ללמוד, לבהות...._
זה נכון שחלק מהמעבר לתזונה בריאה אומר להתעסק יותר עם חומרי גלם ופחות עם אריזות מוכנות. למשל היום סיכוי קטן מאוד, למעשה אין סיכוי, שאקנה חומוס במכולת וארגיש עם זה טוב, אפילו כשנורא בא לי חומוס. אבל אם בא לי ואין לי חשק/זמן להכין חומוס, אקנה בחומוסייה לקחת הביתה, לפחות זה טרי גם אם לא תמיד אורגני.

וגם נכון שהרבה אמהות/הורים כאן עובדים במשרה חלקית אם בכלל, נמצאים הרבה בבית ולכן יש להם זמן (לחכות להתפחה, לבשל מרק..). וגם משתפים את הילדים בחיי הבית כערך (ולפעמים כאילוץ..). אני לא חושבת שמה שמפריד אותן מאמהות אחרות, מיינסטרימיות, הוא בהכרח האוכל (אלא הדגשים השונים בחינוך ובניהול החיים שלהן בכלל).

למשל היום סיכוי קטן מאוד, למעשה אין סיכוי, שאקנה חומוס במכולת וארגיש עם זה טוב, אפילו כשנורא בא לי חומוס. אבל אם בא לי ואין לי חשק/זמן להכין חומוס, אקנה בחומוסייה לקחת הביתה, לפחות זה טרי גם אם לא תמיד אורגני.
יש הבדל בין הזמן שלוקח לעשותחומוס "מת" (קצת מתנגדת להגדרות המתנשאות האלה...)
לבין התהליך של חומוס נא כולל ההנבטה וכל זה... שלא להזכיר את הבדלי המחירים בין אורגני ללא. גם אני אין סיכוי שאקנה חומוס מהסופר, וגם חומוסיה זה לא בדיוק מקום שאני מבקרת בו, אבל כשאני חושבת על כל התהליך של הכנת החומוס הנא (או כל אוכל נא אחר לצורך הענין), עולה בי עצלנות מצד אחד, וקנאה באלה שממש עושים את זה. אני מוכנה לשבת ולקרוא מלא על המתכונים ואופני ההכנה והמצרכים וכו' אבל לא יודעת איך ואיפה להתחיל. ממש הייתי רוצה הדרכה אישית מותאמת למצבי (נשואה +ילדים ושומרת מצוות - מה שבעייתי בשביל חרקים וגם השנה שנת שמיטה), ולקצב המעבר המתאים (לאטלאט). אבל הדרכה כזאת לא מציאותית כי גם אין לנו תקציב לזה.

טוב, הסברים, מנסה:
אכלנו אורגני פה ושם, תקופות ארוכות יותר ופחות.
היום, מזה כ-10 חודשים, אנחנו אוכלים כמעט רק אורגני. או יותר נכון להגדיר - קונים הביתה רק אורגני. יוצא שלאט לאט החלפנו את כל המלתחה של הירקות, הפירות, הקטניות, הדגנים, חומרי הניקוי, השמפו והתחבושת ההיגיינית הרב פעמית

.
מבשלים אוכל, אנחנו לא טבעונאים ולא על פי שיטה כלשהי. בכל זאת, אולי זה כן מתאים לשאלתך, כיוון שיש איזה עקרון מנחה בצריכתנו ובתזונתנו.
אנחנו לא אדוקים, ואני לא מרגישה דתיה. אם בא, מדי פעם, אוכלים בחוץ, אצל ההורים או אצל חברים, לא אורגני. וגם בבית מדי פעם (אם פתאום נוחתת כאן איזה עוגה איזה פעם בשבועים-שלושה, אנחנו לא מפשפשים לה בפירורים, מארחים יפה, ועוזרים לה להתישר בפינות. ואם לפני שבוע נגמר הבצל ביום שישי אחר הצהריים, בדיוק באמצע הכנת סיר בצלים ממולאים, אז הוא קפץ לירקן הלא-אורגני, להביא כמה).
הרבה התעסקות? נראה כך מבחוץ. בפועל, אנחנו יותר שבעים ומרוצים, הולכים פחות לסופר, שהיה בעבר גזלן זמן רציני (שעה בשבוע בערך, אם לא יותר. כי אם צריך לקפוץ להשלמות, זה עוד איזה חצי שעה-שעה). אכן קונים כל מני דברים במקומות שונים.. יבשים בקואופרטיב (בכמות לשלושה שבועות, אלו מוצרי מזווה, לא צריך כל שבוע. ושם גם קונים אחת להמון זמן חומרי ניקוי. נוזל כלים מחזיק אצלנו איזה 5 חודשים), ירוקים ופירות בחנות של המגדלת הסמוכה למקום מגורינו (אחת לשבוע), ושמפו וכאלה (גם אחת להמון זמן, נגיד חודשיים) בחנות טבע. מסתובב בבית הרבה פחות מזון שגורם לנו להרגיש רע (חלב, למשל), הרבה פחות מוצרים "מיותרים" בחיינו, שבעבר היינו עוברים ליד המדף ו"קוטפים".. כמו איזה חבילת עוגיות (גם אז צרכנו כאלה מעט, אבל בכל זאת), וההוצאות הביתיות הצטמצמו. עוד הצטמצמו - צריכת שקיות הניילון (לוקחים בארגז או בסל, שמוחזק קבוע באוטו). אנחנו הרבה יותר מלקטים ונשענים על איסופים שונים - לימונים מהעץ של ההורים, קלמנטינה ואשכולית משלנו, אנונה וגויאבה מהבוסתן (לא נגלה איפה, שישאר לנו), פסיפלורה ורימונים מהשכן שהסכים, חרובים בשקים שאספנו בעונה, וכך גם ענבים, סברסים, אגוזים ותאנים, וממש תיכף מתחיל יער החוביזות הפראי שלנו כאן, יחד עם כובע הנזיר וכל שאר ירוקי החורף והאביב. מאז המעבר לאורגני, אנחנו אוכלים הרבה יותר ירקות ופירות טריים, הרבה פחות (כמעט בכלל לא) מזון מעובד, משומר, מוקפא, אבקות ודומיהם.
אה, וגם מתעסקים פחות עם הבריאות, צינונים וכאלה (לא שלפני זה כן, אבל עכשיו עוד פחות).

אני חושבת שהדרגה זה שם הסיפור. לא חושבת שאפשר ביום אחד להעביר את כל הבית לתזונה שהכל אורגני, הכל נא, הכל תוצרת בית from scratch. זה בלתי אפשרי עם ילדים, אני חושבת. לי אישית זה תהליך של איזה 10 שנים כבר.

בהתחלה זורקים את האוכל המעובד ביותר כמו נקניקיות ונקניקים, אבקת מרק, מתחילים לבשל, לומדים מתכונים יותר בריאים. מתחילים לעבור לאורגני. לומדים לבשל כל מיני דברים יותר ויותר בריאים, אחרי כמה פעמים הדברים נהיים קלים יותר ודורשים פחות מחשבה ומאמץ. מוצאים את העוגיות שהן גם בריאות וגם קלות להכנה. אני עובדת על עצמי כל הזמן להיות רגועה, לא להכנס ללחץ ולפרפקציונזם עם זה. סה"כ אני אדם די קיצוני, ורוצה לעשות הכל בבת אחת, אבל אז באמת אפשר להשתגע. אני כל הזמן אומרת לעצמי שיש זמן, לא כל ביס של משהו מזיק יהרוג אותי על המקום. וככה לאט לאט עושים את השינוי, כתהליך.

היום הקניות דווקא זה החלק שהכי קל אצלי, מזמינה משלוח אורגני שיש בו הכל וזהו, אין בכלל עוד קניות, אולי פעם בחודש קצת דגים בסופר (טונה בקופסה וסלמון). את רואה שיש פה עוד אנשים שהם לא צמחונים. הסל שלי לא התיקר כל כך מאז שעברתי לאורגני. כי הייתי קונה דברים שהם סה"כ יקרים, מוכנים. כמו למשל כל מיני ממרחים מוכנים, צ'יריוס, דברים כאלה, והיתי אוכלת בחוץ - אורגני בבית זול יותר מלאכול בחוץ.

יש מאכלים שהם הרבה עבודה, ויש דברים שהם הרבה שלבים אבל זה כל פעם כמה דקות ואז אפשר להמשיך להיות עם הילדים. נניח אנחנו מכינים יחד בצק לעוגיות (כוסמין מלא - מאוד טוב לעוגיות), זה 20 דקות עבודה בערך יחד עם ילדה, שמים במקפיא ואז למחרת תוך 10 דקות מכניסים לתנור עוגיות שאפשר לתת לילדים בלב שלם. אמנם זה לא פסטה מזוקיני טרי מהגינה (לגינה עוד לא הגעתי...) אבל זה מזין וטוב. יחסית (-:

חלק מהמעבר לאוכל בריא יכול להפחית דווקא את כמויות העבודה. למשל הארוחה הכי קלה להכנה שלי, זה פשוט דג בתנור עם כמה ירקות חתוכים לידו, ממש משהו שנכנס לתנור ב - 15 דקות הכנה. אני לפעמים עושה מרק ענק עם "כל העולם ואשתו" (כל הירקות, אורז מלא) ואז אוכלים את זה כמה ימים וזה טעים.

אני יודעת שעוד לא התיחסתי לעניין של לאכול הכל נא והכל שהוכן מיד עכשיו, אני עוד לא שם. ובכ"ז אני חושבת שגם בדרך אפשר לטפוח לעצמנו על השכם על מה שכן עושים...

בהצלחה...

שאלה לכל הדתיים והחילונים של הדף: להכניס למיקרוגל ארוחה בחמגשית פלסטיק זה מזיק למזון ולבריאות ?

זה מזיק למזון ולבריאות ?
כן!
גם רק מיקרוגל וגם רק חמגשית פלסטיק

מערוך יקרה
נטשתי את לימודי ומבקשת ממך להחליף את שם הדף למה שנראה לך (מה שהצעת עם קרוטונית מעולה) ומבחינתי אם בא לך ויש לך זמן להוריד את כל ה"דיון" על שם הדף אז בכלל זה יהיה מצויין (פרצוף מחייך) ושוב המון תודה על האכפתיות ובכלל.
סאלוש וטנא תודה רבה על השיתוף.
טנא, אני מבינה שאת חיה ליד מצבור של גידולים- יפה לך...
סאלוש באמת באמת מרגיע לקרוא את דברייך. אולי אני באמת צריכה לקחת כמה נשימות. כשפתחתי את הדף הייתי בסיומו של דף טחינה חיה ואני לא צריכה בוודאי לספר לך על כמות הדפים באתר הזה, שיכולים לדכא אותך למשך חודשים....
וכוכב נוגה מזדהה עם רוב דברייך.
איפה החומוסיה ואיפה אני? איפה אני ואיפה להנביט? ואיפה המשכורת בשביל לממן את כל המצרכים היקרים?
ולא אומר שלא קונה אורגאני. קונה גם קונה, אבל אצלנו הכל כלכך מעורבב. יש בבית ג'אנק לצד בריאות בצורה הכי מגוכחת שיכולה להיות.
מכיוון שאין שת"פ מבן זוגי והילדים למשל לא מוכנים לאכול לחם מלא מהאופה לחם ואפילו לחם לבן מהאופה לא טעים להם כך שהמעבר יהיה כל כך ארוך..שעד שאגיע לשם באמת בטח אהיה על ערש דוואי (מחייך)

בינתיים מושרים להם על השיש אזוקי אורגאני וחומוס לא אורגאני להכנה עצמית.
עם החומוס...צריכה תפילות. לא קל לי עם המשחה הזו...(הכוונה לא קל להכין, מאוד קל לאכול)

נקודות - עכשיו עומד לי סיר חומוס על האש. נראה איך יצא. פה יש כמה לינקים למתכונים טובים

אצלי המעבר היחידי היה להמנעות די גורפת ממזון "מוכן". הכל פורק למרכיביו הבסיסיים. מה שקוראין באנגלית "פרום סקראצ'". הצריך שינוי תודעתי מסויים, אבל עבר בקלות. אין לי (כרגע) סיבה אידאולוגית להמשיך למקומות אחרים. כששפן היה פצפון היה לי יותר קשה, אבל ההנקה נתנה לי מוטיבציה באמת להקפיד על מה שאני מכניסה לפה.

עוד לא קראתי את כל הדף, אני עונה בעיקר להודעה הפותחת של הנקודות.

באיזשהו דף כתבתי לא מזמן על התפריט שלי.
אם תבדקו טוב, אין שם שום דבר שמצריך יותר מ4-5 דקות במטבח.
מתכונים פשוטים זה בריא, טעים (אפילו ילדים מעדיפים את זה), ומהיר.

דווקא בשר מעושן במירנדה ושלל רטבים מתוחכמים, לצד מתאבנים ודברי מאפה - זה לוקח יותר זמן!

מה שכן, מודה באשמה שיש הרבה קניות (כי אני קונה טרי יום יום), אבל הן קצרות יחסית - רק לבחור כמה פירות וזה...

נקודות, תגידי, השאלות שלך נובעות מנסיון? כלומר... האם ניסית לאכול יותר בריא ו- "דתי" וגילית שזה לוקח לך מלא זמן, או שהשאלות שלך נובעות מזה שנראה לך כצופה מהצד שזה לוקח מלא זמן?

לאכול פסטה מירקות שזה כמו לחתוך סלט ופשוט היה בבית
5 דקות כולל הרוטב? (הרוטב זה שתי שניות ובלנדר מוט)

גם עבודת הליקוט נראית לי כדורשת עבודה מוחית-ניהולית תמידית.
האמת שלא. ללקט ירוקים לוקח פחות זמן מלקנות ירקות, או לפחות כמו דומה של זמן. מוצאים איזו גינה נטושה במרחק קצר מהבית, ומבקרים שם כל בוקר לקטוף.

_יש הבדל בין הזמן שלוקח לעשותחומוס "מת" (קצת מתנגדת להגדרות המתנשאות האלה...)
לבין התהליך של חומוס נא כולל ההנבטה וכל זה..._
הכנתי את שניהם. חומוס מבושל לוקח לי יותר עבודה מחומוס חי, וזה עוד למרות שבחומוס החי אני לא משתמש בטחינה אלא בשומשום כפי שהוא.
תהליך ההנבטה (לפעמים קוראים לו סתם השריה) קיים גם בחומוס המת.

שימו לב שרוב המתכונים ממש מהירים ופשוטים.

<אוכל כרגע ארוחה שלקח לי פחות מ5 דקות להכין, ועוד עבדתי בעצלתיים>

שליחה על ידי גלי* » 07 דצמבר 2007, 12:29

בכלל אין צורך במתכונים כלשהם. אתמול למשל הצטיידתי בחבילת פטרוזיליה, חבילת רוקט וקופסת אגוזי קשיו. אין טעים מזה בעולם כולו.
אולי זמן האכילה דורש יותר זמן כי אי אפשר להפסיק. צריך ללעוס כמה עלים ואז להוסיף אגוז. ואח"כ אכלתי צנונית ושומר. השילוב הזה של אגוז וירק פשוט מושלם.

הטחינה שאנחנו אוכלים ולא משנה באיזה וורסיה - לא בריאה כלל וכלל או לפחות לא נותנת לנו את מה שאנחנו מאמינים שהיא נותנת.
הא. אני בכלל לא נכנסתי לדף טחינה חיה. יש גבול למה שאני רוצה לקרוא D-:
אני אכתוב מנקודת מבטה של מי שאיננה טבעונאית בכלל, לא צמחונית בכלל, ושכחתי מה עוד.
כמו כן, אני רוצה להזכיר שאני מספיק זקנה P-: בשביל להתפלא על ההשתאות שלכם מול בישול אוכל. איפה גדלתם, מסכנים שלי? כשאני הייתי ילדה, לא היה דבר כזה "אוכל מוכן". לא היה כמעט "אוכל מעובד". בישלו בבית. מה זאת אומרת.
נגיד: בילדותי, ארוחת בוקר היתה קקאו, ביצה כלשהי, ירקות, לחם עם גבינה וכדומה, או לחילופין דיסה.
לארוחת עשר אכלנו, בדרך כלל מחוץ לבית, סנדוויץ' ופרי.
בילדותי, ארוחת צהריים כללה תפוחי אדמה/אורז/פסטה/פתיתים עם עוף מבושל או בתנור, או בשר בקציצות כלשהן או בצלי או בתבשיל, או שניצל או כבד, ולרוב עם סלט ו/או ירקות מבושלים. או מרק: מרק עוף, מרק ירקות, מרק אפונה, מרק עדשים.
בילדותי, ארוחת הערב כללה בדרך כלל ביצה כלשהי, ירקות בצורה כלשהי (חתוכים, או סלט), לחם עם מרגרינה וגבינה, זיתים.
אם אכלנו טחינה, זו היתה טחינה שאבא שלי הכין טרייה מטחינה גולמית. חומוס אכלנו בעיקר בצורת גרגרי חומוס מבושלים וזרויים מלח-פלפל. אכלנו פירות בעונה, בכל מיני צורות: בחורף סלט פירות של תפוזים ובננות, לפעמים מרק פירות (פירות מבושלים עם קצת סוכר), וכמובן פירות טריים כמו שהם.
לא הקפתי את כל האוכל שאכלנו, אבל ברור שזה היה אוכל מבושל ביתי.

אני חושבת שאני הייתי רוצה בית שבו כל הזמן יש סירים מלאים במבחר של מאכלים טעימים, אבל זה לא קל לי, ולא בגלל הזמן שזה צורך אלא סתם בגלל קשיים אישיים שלי יש בכל נושא האוכל.

אם כי, דווקא עכשיו המקרר מלא: בישלתי מרק עוף, שכמעט נגמר. מרק ירקות, מרק ברוקולי (מרק הברוקולי שלי מכיל ברוקולי, תפוחי אדמה, בצל לבן, חמאה, חמאה ועוד חמאה, כפית מלח). האיש עשה אתמול חומוס ביתי טרי - מאז שקנינו מעבד מזון לפני כמה חודשים, הוא מכין חומוס אורגני ביתי, הכי טעים שאכלתי בחיים. להשרות חומוס בסיר לא לוקח כמעט זמן עבודה - זה סתם זמן המתנה. אחר כך הוא מבשל אותו בסיר לחץ. ואז במעבד יוצר חומוס צ'יק צ'אק. חלום! אנחנו משתמשים בטחינה אורגנית מלאה של "נטעים", או בטחינה משכם.
אנחנו עושים פעם בשבוע קנייה אורגנית, במשלוח. לא גוזל זמן בכלל.
פעם פעמיים בשבוע האיש עובר בסופר.

סבון, שמפו, חומרי ניקוי, דיאודורנט - הפתרונות האקולוגיים חוסכים לי זמן. אני קונה מלאי לכמה חודשים וזהו.

אני לא מרגישה שיש הבדל בין לאכול בריא ללאכול לא בריא מבחינת הזמן.
גם קודם אכלנו אורז מבושל - זה רק היה אורז לבן.
גם קודם אכלנו פסטה - היא פשוט היתה פסטה לא אורגנית מקמח לבן.
גם קודם אכלנו יותר מכל תפוחי אדמה - אלה, אנחנו קונים אורגניים כבר שנים רבות. אני: יותר מחמש עשרה בטח. האיש: מאז שהוא איתי.
גם קודם בישלנו. אנחנו, בבית שלנו, מעולם לא חיינו על מזון מעובד או מוכן. כן, לפני 13-12 שנים קנינו לפעמים גם טבעול, אבל זה היה תוספת, שאכלנו מדי פעם. גם זה ירד כשהתברר לי שזה בכלל לא בריא.
מה שכן, התזונה שלי התבססה בעבר על הלחם. לחם עם משהו. אבל זה היה לי גרוע מאוד. הייתי עייפה, מטושטשת וחסר כוח מזה (שילוב של אלרגיה לקמחים ובלגן במשק הסוכר בגוף כתוצאה מהלחם). עכשיו, אני אוכלת לחם רק בערב.
האתגר הגדול שלנו, בבית שלנו, הוא שני ילדים בררנים נורא, שלא אוכלים מיליון דברים, ומצד שני אלרגיות ובעיות אוכל אחרות, שגורמות למיגבלות תזונתיות (לי "אסור" מתוק ומוצרי חלב, לילד אסור מתוק, מוצרי חלב, גלוטן וכל קמח שהוא).
כבר כמעט עשר שנים אני מרגישה נהדר מארוחת בוקר שכוללת פירות ושקדים. הבוקר, למשל, אכלתי תפוז, קלמנטינה, בננה ושקדים. ארוחת הבוקר הכי קלה להכנה שאני מכירה...

כמו כן, אני רוצה להזכיר שאני מספיק זקנה בשביל להתפלא על ההשתאות שלכם מול בישול אוכל. איפה גדלתם, מסכנים שלי? כשאני הייתי ילדה, לא היה דבר כזה "אוכל מוכן". לא היה כמעט "אוכל מעובד". בישלו בבית. מה זאת אומרת

מזכירה את מה אכלנו בילדות

האם השאלה היא איך "מתקתקים" בית של אוכל שכולו מבושל וביתי?

אמא שלי כבר שנים קמה בחמש בבוקר לבשל, לפני ש(היתה) הולכת לעבודה. מבשלת בסיר לחץ, משאירה לנו שנחמם על הגז כשאנחנו חוזרים מבי"ס. הכל היה לאותו היום או מקסימום למחר, כי תמיד גומרים הכל ומבשלים עוד. קניות ירקות הם עושים באופן שבועי, קניות עוף ובשר עושים חודשי (קונים טרי, מחלקים למנות ומקפיאים), ושלום על ישראל. מאכלים מסובכים ומעדנים - היא עושה יחד עם אחותה בשביל הכייף, נפגשות ומגלגלות יחד קובה וסמבוסק.

*
בסך הכל יש כל מיני קריטריונים שונים לאכילה בריאה, שהוצגו בדף הזה, לא בהכרח על פי סדר הקושי שלהם:

לצרוך תמיד טרי
ללקט
לצרוך יותר פירות וירקות (לעומת מזון יבש שאפשר לאחסן חודשים)
לקנות אורגני/ מלא / חופש
לגדל לבד
להפחית/להימנע ממזון מעובד
להכין מזון בבית (על פני קנייה מוכנה בחוץ)
לאכול נא
לאכול צמחוני / טבעוני

ויש גם קריטריונים צרכניים שלעתים סותרים, למשל להעדיף מגדלים/יצרנים/חנויות קטנות על פני רשתות, להעדיף תוצרת מקומית, להעדיף אריזות מתכלות או לקנות בתפזורת וכולי.

אז מי שמחליט "לאכול בריא" קובע לעצמו חלק מהעקרונות שלעיל בתור עקרונות מנחים, ונצמד אליהם.

_ומה קורה עם כל דור ההורים שלנו, שגדל על סירי אלומיניום, אוכל מטוגן, שמן תעשייתי, שלוש ביצים ביום, פלסטיקים,סתימות שחורות בפה ומה לא?
הם חיים לא רע, אמא שלי למשל, שתזכה לחיים ארוכים וטובים,בת 72, אבא שלי בן 74, לא אומר שהם בריאים לחלוטין והבעיות התחילו בסביבות גיל 55-60, אבל סך הכל הם חיים את חייהם_

לא יודעת איך נראים החיים של הורייך היום ובעשרות השנים האחרונות, אבל אין לי ספק שבעשרים השנים הראשונות לחייהם הם ניזונו הרבה יותר טוב מילדיהם (ממך) ובוודאי שמנכדיהם (ילדייך).
הם (אני לא יודעת ספציפית לגבי הוריך, אני מדברת על בני דורם כמובן) ינקו הרבה יותר מאיתנו, אכלו ירקות, פירות ובשר אורגניים (לא היה אז משהו אחר), באופן כללי המזון הגיע לפיהם טרי (לא היו אמצעי הקפאה כמו בימינו) ועוד לא התחלנו לדבר על פעילות פיסית (הליכה, בעיקר) שעשו הרבה יותר מצאצאיהם הממונעים.

אמא שלי כבר שנים קמה בחמש בבוקר לבשל, לפני ש(היתה) הולכת לעבודה. מבשלת בסיר לחץ, משאירה לנו שנחמם על הגז כשאנחנו חוזרים מבי"ס. הכל היה לאותו היום או מקסימום למחר, כי תמיד גומרים הכל ומבשלים עוד.
וואו. הורי ממש לא קמו בחמש בבוקר.
מצד שני, הם תיכננו את יום העבודה שיתאים לגידול ילדים.
ארוחת צהריים אכלנו ביחד, כל הימים. בסביבות 2 בצהריים.
לא היה סיר לחץ בבית (עד היום אני מפחדת להשתמש בדבר הזה, רק האיש מבשל בו (-: ).
אבא ואמא, שניהם בישלו. גם אצלי בבית, שנינו מבשלים. זה האיש שמסתכן בכל מיני מתכונים (-: למשל, ברגע זה ממש הוא טורח במטבח על קציצות עם מנגולד לפי מתכון של בני סיידא.
פירה, אורז, ספגטי ופתיתים - היו עושים לארוחה בלבד, בכמות שהספיקה בדיוק. כך גם הסלט.
לעומת זאת, מרקים, צלי, תבשילי ירקות וכדומה - היו מבשלים סיר, וזה היה מספיק למשהו כמו שלושה ימים.

לפי הרשימה של קרוטונית:

אנחנו לא מצליחים לאכול תמיד טרי, כי מה שהזמנתי ביום שני כבר לא הכי טרי בשבת.
אין לנו איפה ללקט.
בהחלט צורכים המון פירות וירקות, אבל בעיקר אנחנו המבוגרים: כל בוקר פירות, כל יום סלט גדול, ועוד. הילדים צורכים יותר ירקות בחורף, כי אני עושה מרקים בחורף.
לא מגדלים לבד.
לא אוכלים מזון מעובד, אם כי אפשר לומר שגם פסטה (אורגנית מקמח מלא), פריכיות אורז (אורגניות) ושקדיה הם בעצם מזון מעובד, אבל באמת הכל עניין של דרגה.
בהחלט מכינים בבית. אבל לפעמים אוכלים בחוץ: למשל, היום אנחנו מוזמנים להדלקת נרות חגיגית משפחתית וזה בטח יכלול אוכל.
אנחנו ממש לא אוכלים נא, אם כי פירות וירקות חיים אנחנו אוכלים (זה לא "נא", בעברית שלי).
אנחנו ממש לא אוכלים צמחוני/טבעוני. ביצים, בשר ועוף בהחלט. וחמאה בכמויות. הילדה, מול פלפל ממולא אלוהי שהאיש עשה: "מותר לאכול רק את המילוי?" (בשר, וגם אורז מלא)

שליחה על ידי ממ* » 07 דצמבר 2007, 15:40

לפי הרשימה של קרוטונית

לא אוכלים תמיד טרי. אבל קונים פעמיים-שלוש בשבוע בחנויות קטנות ליד הבית, ובהחלט לא לשבוע-שבועיים בסופרמרקט.

אני לא מלקטת. כי אין איפה, ומשום שזה נראה לי הדבר שיגרום לי להכי הרבה התשה נפשית. כלומר, עוד דבר לחשוב עליו תמידית ברקע.
עם זאת, אני ממש בבעיה בנוגע לעלים ירוקים. בחנויות הירקות הרגילות אני מפחדת שהם מרוססים במיוחד, בחנויות האורגניות המבחר דל ביותר. זאת אחת הסיבות שעוד לא התחלתי עם רסק ירוק.

צורכות (לא הבעל) המון פירות וירקות.

לא מגדלת לבד.

אוכלות מעט מאוד מעובד (רק פסטה, לחם הכי בסיס, פריכיות אורז או כוסמין). בלי חומרים משמרים ושאר הפיכסה. חוץ מממתק ביום, ומה שהיא מקבלת בגן. אבל בתקופות שהיא רק איתנו ולא בגן, ממתק ביום בלבד.

מכינה אוכל בבית. אבל מבחר מאוד מצומצם... לצערי. אין לי כוח להשקיע. אני לא אוהבת לנהל מטבח. וגם שמה לב שאם אני מבשלת משהו מסובך, אז מתחיל להיות לי חשוב שהפיצית תאכל אותו, או תגמור מהצלחת.

אוכלות הרבה נא (לא הבעל. לא אוכל שום נא. רק מבושל או מטוגן...). אני צמחונית, הפיצית לא.

ה-בעיה שלי היא שאין מבחר מספק של פירות וירקות אורגניים. אנחנו אוכלות המון ירקות ופירות, והמבחר האורגני לא מספיק וגם לפעמים יקר מדי. אז פה אני מזייפת. הפתרון הוא להזמין משלוח אורגני. אבל זה בדיוק הדבר שגוזל לי זמן ואנרגיות ניהול--הנושא שעליו נפתח הדף.

לא יודעת איך נראים החיים של הורייך היום ובעשרות השנים האחרונות, אבל אין לי ספק שבעשרים השנים הראשונות לחייהם הם ניזונו הרבה יותר טוב מילדיהם (ממך) ובוודאי שמנכדיהם (ילדייך).
אולי - אבל אין לשכוח את תקופת הצנע בארץ, שנמשכה עשר שנים(!), תקופה שבה כולם ניזונו %D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%91#.D7.94.D7.94.D7.A7.D7.A6.D7.91.D7.94_.D7.94.D7.99.D7.95.D7.9E.D7.99.D7.AA[/u].D7.9C.D7.A0.D7.A4.D7.A9]רע מאוד ומעט מאוד . אמא שלי כילדה, מרגע שעלתה לארץ גדלה כך, עם סיפורים על המתנה בתור שעות עם תלושי בשר, אבקת ביצים וכולי וזה בטח לא עשה טוב מבחינה תזונתית.

אין לנו איפה ללקט.
וואלה, בשמת, רואים שלא נכנסת ל מדור לקטים, ולא ראית את פעילות הליקוט העניפה בעירך...

חוץ מזה, תפריט כמו זה שאת מתארת (מבושל, ביתי, כולל מזון מעובד-לייט כמו פסטה יבשה וכדומה)- באמת לא מעורר תהיות בנוסח למי יש זמן לאוכל בריא. מה הסיפור להכין סיר אורז מלא ומרק ירקות?
אני חושבת שהשאלה עלתה בעקבות מדור מתכוני אוכל חי שהם ליגה אחרת לגמרי של התארגנות ולוגיסטיקה. ואני בהחלט מצטרפת לתהיות שהועלו ושמישהו כבר יזמין את with passion להכנס לכאן ולענות

שליחה על ידי ממ* » 07 דצמבר 2007, 15:58

אני חושבת שהשאלה עלתה בעקבות מדור מתכוני אוכל חי שהם ליגה אחרת לגמרי של התארגנות ולוגיסטיקה

זאת השאלה. אם זאת אכן שיטת התארגנות שונה לגמרי מהרגילה, שגם גוזלת זמן רב יותר מהרגילה.
הרי אם לא מלקטים, ומוצאים את מקורות הקנייה, ומתרגלים להכנת האוכל הטבעונאי, אז אולי זה לוקח אותו זמן?

הבעיה שלי, היא לא הכנת האוכל (בשתי השיטות אמצע את המתכונים הכי קלים ומהירים), אלא למצוא דרך נוחה לקנות ירקות, פירות ועלים אורגניים. בדרך כלל הקניות הן חלק מהטיול היומי בחנויות השכונתיות.

אם לא מלקטים, ומוצאים את מקורות הקנייה, ומתרגלים להכנת האוכל הטבעונאי
זו השאלה- איך מתרגלים?

לרצות ולהתכוון. המזון אמור להועיל לנו ולא אנחנו צריכים לשרת תיאוריות אלו ואחרות.רגשות אשמה בבישול, תחושת כישלון למראה מדפי המטבח - לא בריא.
להתחיל צעד צעד. אולי רק קמח מלא. אולי קצת יותר אגוזים, אולי תבשיל קנטיות וירקות או מרק טעים.
לכל אחד הדרך שנכונה ועושה אותו/אותה שמחים.
שלמות עצמית ושמחה הם מאבות המזון הבריאים ביותר.

בשמת, אני גדלתי בדיוק כמוך (מבחינת מבנה הארוחות והרכבן) ופרט לזה היתה הארוחה של יום שישי בערב שכללה תמיד אוכל מסורתי חם - קוסקוס, מפרום, מרק קובה, וכו' וארוחת בוקר עירקית של יום שבת (מה שאיש אחד ששמו סביח דחף לתוך פיתה ועשה מכה...)

אמא שלי מבלה (היא באמת נהנית שם) הרבה יותר זמן ממני במטבח (והקריירה שלה בד"כ מוציאה אותה מהבית לכ-12-15 שעות ביום), אבא שלי מבלה הרבה יותר זמן ממני בקניות בסופר. עכשיו שאנחנו כבר לא בבית והקריירות של ההורים גוזלות מהם הרבה יותר זמן (למרות שאבא בפנסיה, מדברת על לפני שלוש ארבע שנים) האכילה נראית גם שם אחרת - מכינים הרבה אוכל בסופ"ש ובמהלך השבוע אוכלים הרבה אוכל מחומם או על לחם

אבא שלי הצטמחן לפני כעשור ומאז ביקור אצל נטורופת לפני כמה שנים השיל המון ממשקלו. הרגלי האכילה שלו משתפרים מדי יום ומשקלו נשמר כבר שנתיים שלוש לפחות.

בקשר לנושא הדף - גם אצלנו זה תהליך מאד ארוך (שבע שנים) שכל אחד עוד התחיל אותו בילדות ומהבית. ממש עכשיו סיימנו לאכול ארוחת בוקר:
מקערת הפירות הענקית חציתי אשכולית וחלקתי עם ביתי, חלקנו גם תפוז ומנגו, היא אכלה גם בננה, אגוזי מלך, מקדמיה וציצי. כל הקליפות הלכו ישר לקערה אחרת על השולחן, שבסיום הארוחה נזרקת לקומפוסט. אני אכלתי מרק מיסו (לא טבעונאי) והוספתי לו טמפה אצות ווקמה ונורי פראי. היום נגמרו לנו הירוקים אז לא אכלנו רסק ירוק. נלך לקניות אחה"צ.

אנחנו עושים יותר קניות בסופר מלפני השינוי. כמו צרפתים - קונים טרי ואוכלים. יותר מסעות קניות (פעם ביומיים שלושה) פחות ארוכים, יותר יקרים (פירות וירקות, אורגניים, בחורף, בארה"ב. אין גרוע מזה...) פחות זמן במטבח בהרבה.
בחישוב הכולל (אחרי שמורידים מסעדות, ארוחות צהריים בעבודה ובתי קפה שהיו חור בתקציב) האוכל עולה לנו בערך אותו הדבר שזה הרבה - הסעיף הכי יקר אחרי דיור. אבל! א. חורף. הכל התייקר בטירוף. בחישוב שנתי זה נראה אחרת. ב. יש לנו ילדה 100% אוכלת-נא אז אנחנו לא חוסכים במגוון ובאורגני (כן בכמויות, לא נוגעים במעובד אפילו מינימלי עבורה)

ובקשר לזמן - העיסוק במזון והחיפוש אחרי מזון מכלים את רב זמנו של כל אורגניזם ממוצע. אם קוראים קצת דזמונד מוריס, מקבלים פרספקטיבה גם על ה"קריירה" כאמצעי השגת אוכל שעבר סובלימציה. אז בעיניי "לקטוף" מנגו מהקערה על השולחן זה הרבה פחות מבזבז זמן מאשר ללכת למשרד ל-10 שעות ביום...

(אמרה ניצן ששולחת את הגבר שלה לצוד מנגואים בשביל כל בני הבית 5 פעמים בשבוע)

זאת אכן שיטת התארגנות שונה לגמרי מהרגילה. לגמרי.
אבל לא גוזלת יותר זמן בכלל. כי אני לא מבלה במטבח שעות בבישולים ובטיגונים, בחימומים ובהרתחות. רק לוקח זמן להסתגל לזה, כי זה אחר לגמרי. אנחנו מחשיבים עצמנו בשלנים רציניים מאד, והפלופים שיצאו לנו בתחילת המסע הנא הזה לא ראויים להתקבל אפילו לספר הפדיחות של הבישול הסטודנטיאלי...

זו השאלה- איך מתרגלים?

גם אני הייתי מגדלת גן ירק ועצי פרי אם לא הייתי גרה בבית משותף בקומה שלישית בלי מעלית. לשכנים שבקומת הקרקע יש דווקא עצי פרי, אבל הם שתלו אותם, הם מטפלים בהם, אני לא מרגישה שהם של כל הבניין. הם גם קטנים עדיין, כך שכמות הפרי קטנה ולא משהו שאפשר להרגיש בנוח לבקש קצת בשבילנו.
לא יודעת מה עם הלקטות "בעירי". בשכונה שלי, במרחק הליכה ברגל - אפשר מקסימום ללקט טיפה חוביזות בעונה. יש פה עץ של חושחש. מר וחמוץ. יש המון עצים ושיחים - אורנים, כליל החורש, ובעיקר הנשירים האלה עם הפרחים הצהובים, האדומים או הסגולים. לא משהו שאפשר לאכול, עד כמה שידוע לי. היו פה פעם פרגים וחרציות (לא שאפשר לאכול אותם, עד כמה שידוע לי), אבל פעילות הגינון העניפה (= דשא ועצים חסרי ערך תזונתי, הפיכת אדמה לשבילים, הפיכת אדמה עם עשביית בר ופרחי בר לאדמה חשופה - לא ברור לי איך) הכריתה אותם.
בתוך הערפיח של תל-אביב אני בטח לא אוכל שום דבר מליקוט. כאן על כל דבר יש קקי של כלבים, לא רואה שבתוך תל-אביב זה אחרת. איכס.

חוץ מזה, זה עניין של גישה.
גם ככה אני מאותגרת בענייני אוכל.
מתכונים חדשים שלא ראיתי איך עושים אותם, קשה לי אפילו לחשוב על זה. איכשהו, כל פעם שאני חושבת אולי לעשות רסק ירוק, אני שוכחת מה לרסק עם מה.
וחוץ מזה, אני אוהבת את החסה שלי בתוך הסלט.
אוהבת את הפירות שטעימים לי כמו פירות.
לא רוצה משהו במרקם של רסק. זה לא משהו שאני אוהבת באופן כללי. אולי רק רסק תפוחים, וגם זה, אולי אוכל פעם בשלוש שנים? אולי. וגם הילדים שלי לא אוכלים שום דבר במרקם של רסק, ומעולם לא רצו לאכול.
פת שמש - אהבתי את הסלט, אבל אין לי כוח לעמוד ולגרר, ואין לי כוח להזמין זרעי פשתן. הם דורשים תחזוקה (לשים במקרר, ולא לשכוח אותם שם לכמה חודשים עד שיתחשק לי להכין משהו מהם ואז אגלה שהם התעפשו כבר מזמן ואני אצטרך לזרוק את מה שעלה לי הון).
לייבש משהו? איפה בדיוק? אין לי מרפסת, אין אדנית, אין "חוץ". אין מקום בדירה הפיצפונת. אין איפה לייבש. וגם צריך ציוד: יריעות פלסטיק, למשל (לא בא לי להשתמש בפלסטיק בכלל...).
אם לא הייתי עושה משלוח פעם בשבוע מנטעים - באמת היתה לי בעיה של מבחר. כי בסופרמרקט ובשופרסל אנחנו רק עושים השלמות, הודות לזה שתפוחי האדמה והגזר האורגניים זולים שם. אבל לא תמיד יש. המבחר קטן, ותמיד חסר משהו או הכל.
חלק גדול מהמתכונים דורשים מטחנה - בלנדר - משהו. אלה מכשירים שאין לי, ואני לא רגילה לעבוד איתם.

חציתי אשכולית וחלקתי עם ביתי, חלקנו גם תפוז ומנגו, היא אכלה גם בננה, אגוזי מלך, מקדמיה וציצי
אז זהו, אצלי פה מתחילות הבעיות:
אני לא אוהבת אשכוליות, מנגו ואגוזי מלך ומקדמיה. הבת שלי, נוסף על אלה, גם לא תאכל בננה. הבן דווקא כן אוהב בננות. תפוז - כל אחד מהם יאכל אולי פלח. הילד: רק אם הוא קטן במיוחד. ולא כל יום. לרוב לא מתחשק להם.
הבוקר אכלתי תפוז, קלמנטינה, בננה, שקדים ואגוזי לוז.
מכל אלה, הילדה לא רצתה כלום. הילד רצה קלמנטינה, אבל אחרי שלעס טוב טוב - ירק (!) את מה שנשאר כי לא רצה לבלוע את זה. הוא עושה את זה המון עם פירות הדר.
אתמול אכלתי תפוח, אפרסמון, גויאבה, שקדים, צימוקים, ותמרים בהארי.
הילדים לא רצו שום דבר מזה. הם לא אוכלים בכלל אפרסמון, גויאבה או תמר. הבת אוהבת צימוקים, לא שקדים. הבן אוהב שקדים, לא צימוקים. מסכימים לאכול - לפעמים.

האמת, אם אעשה להם מיץ מהתפוזים והקלמנטינות, הם ישתו אותו. אבל כואב לי הלב לעשות מיץ ולזרוק את כל הטוב של התפוז. ועוד תפוזים אורגניים יקרים, שאני קונה לפי יחידה ובעלי ואני מחסלים תמיד לפני יום המשלוח, לא משנה כמה הזמנתי...
לא אוהבת כרוב לבן, כרוב ירוק, כרוב סיני או קייל, שאופק כל כך מהלל.
אני מוכנה לאכול אותם פה ושם. אבל כשאני קונה, מה שקורה זה שאני מכינה משהו אחד (נגיד, מקפיצה כמה ירקות בכאילו-סיני ואוכלת עם אורז מלא) ואחרי זה הכרוב מתקלקל במקרר. כואב הלב.
אני תמיד מתפעלת מהילדים במשפחות האחרות, שאוכלים את כל הירקות והפירות והעלים. אח, ילדים שאוכלים מה שנותנים להם! במשפחה שלי, זה חלום. כבר שלושה דורות המשפחה הזאת סובלת מבררנות אוכל קשה (מה שמתחבר לתופעות אחרות של ניוון שווסטון פרייס כותב עליהן, ומזכיר לי שכאשר קראתי על הילדים שהוא ריפא חשבתי לעצמי, איך זה שלא נתקלת אפילו בילד אחד שפשוט לא רצה לאכול מה שנתת לו? איך זה שכולם אהבו את מה שנתנו להם? הילדים שלי לא היו מסכימים לגעת ביותר מחצי מזה...).

רק לוקח זמן להסתגל לזה, כי זה אחר לגמרי
תארי קצת? איך הסתגלת, איך אתם אוכלים לאורך כל היום, כמה את משקיעה ב"הכנת האוכל"? או שאתם אוכלים את הכל כמו שהוא?

אלה מכשירים שאין לי, ואני לא רגילה לעבוד איתם.
אנחנו עשינו החלטה כשהגענו לפה לקנות ממחה מקצועי ומייבש מזון. זה היה כאלטרנטיבה לרכישת ציוד מטבח סטנדרטי שלא היה לנו כלל (החשמל שונה, השאלנו הכל בארץ.)
היה לי הרבה יותר קשה לעשות כזה שינוי ולקבל כאלה החלטות בארץ. מכיוון שממילא עשינו שינוי מאד דרסטי בחיים, אז כבר הוספנו לו על הדרך את ההחלטות האלה.
החלטנו שקונים את הציוד למטבח (שני מכשירים על פני רבים יותר בבישול קונבנציונאלי - וזה כולל גם סירים, מחבתות, תרוודים וחבר מרעיהם)
שלא הולכים יותר למסעדות ולבתי קפה (פה הרבה יותר קל לנו לא ללכת, כי האוכל מזעזע. הם ממש אוכלים פלסטיק השכם והערב. נורא.)
שאנחנו אוכלים כמעט בלעדית פירות וירקות טריים, אגוזים וגרעינים לא קלויים, וככלל אוכל לא מעובד.
שממשיכים ב-100% אורגני על אף המחירים המזעזעים...
שכשעולה הצורך אוכלים בשר אורגני אוכל עשב בכמעט 40$ לקילו... (לא קורה הרבה מטבע המחיר...)
שכשעולה הצורך אוכלים פיצה.

בשמת, אצלך זה מקרה קיצוני. אני חושבת שילדים בלי אלרגיות שאוכלים ירקות ופירות מגיל 0, ימשיכו לאכול אותם בשמחה.
אם שניצל ופתיתים הם לא אופציה, אז הם לא אופציה.

כמה את משקיעה ב"הכנת האוכל"? או שאתם אוכלים את הכל כמו שהוא?
You got it
כמו שהוא לרב (בוודאי נהר)
אני ואישי צריכים לפעמים קצת יותר מגוון, אז מייבשים לעצמנו קרקרים, או יוצאים לאכול סושי... או מזייפים. וכשמזייפים, אז בלי יסורי מצפון.
זה יותר מדי לצפות ממישהו שגודל כל כך שונה מגיל 0 לשנות הכל, אז אנחנו סלחניים עם עצמנו.
לנהר הרבה יותר פשוט.

הילד רצה קלמנטינה, אבל אחרי שלעס טוב טוב - ירק (!) את מה שנשאר כי לא רצה לבלוע את זה. הוא עושה את זה המון עם פירות הדר.
מזכיר לי מישהו

שנרדם עכשיו, שגם כן מוצץ את המיץ מכל פלח קלמנטינה ויורק את הפלח.
אצלנו במשפחת הדקדקנים אוהבי העיסוקים המדיטטיביים, אני מקלפת לו בעדינות את הפלחים (מהקרום הלבן, עד לרמת הבקבוקונים החשופים) ורק כך הוא מסכים לאכול ולבלוע את זה.

בשמת, הרגת אותי עם התיאור של הילדים..צחקתי עד כלות ופלא שקטנתי לא התעוררה...
נרדמה על הספה בסלון כניראה לכל הלילה.
טוב, אני מודה שאולי דרושה פה התארגנות שלי והבנה מה לקנות ואיפה. וכמובן כמובן ההחלטות לגבי התזונה בבית שלנו צריכות להיות יותר ברורות מכפי שהן עכשיו.
כמובן שקריאות השבר היו בעיקר לאנשים כמו פשוט אופק , אבל כל אחד ואחד מכם מעודד אותי ומוסיף לי עוד רובד בהבנה הבסיסית של קחי את זה באיזי. לא שהתכוונתי מחר להפוך ללקטית מושבעת ובטח לא עם ילדיי הקטנים ורגלי הצולעת...רק שאחרי כל דף כזה שיש בו כל כך הרבה מידע ברור אדוק עם המון בררנות...קשה לי להמשיך...נתקעת על זה לכמה ימים.
כל פעם זה מעמיד אותי כל כך רחוקה מאיפה שחשבתי שאני. שוב בעניין הטחינה- כל כך משתדלת וקונה אורגאני וכל זה ואז מגלה שלא דובים ולא זבובים...פשוט קשה לי עם זה וקשה לקרוא אמיתות ולהמשיך בעסקים כרגיל.

_אני לא אוהבת אשכוליות, מנגו ואגוזי מלך ומקדמיה. הבת שלי, נוסף על אלה, גם לא תאכל בננה. הבן דווקא כן אוהב בננות. תפוז - כל אחד מהם יאכל אולי פלח. הילד: רק אם הוא קטן במיוחד. ולא כל יום. לרוב לא מתחשק להם.
הבוקר אכלתי תפוז, קלמנטינה, בננה, שקדים ואגוזי לוז.
מכל אלה, הילדה לא רצתה כלום. הילד רצה קלמנטינה, אבל אחרי שלעס טוב טוב - ירק (!) את מה שנשאר כי לא רצה לבלוע את זה. הוא עושה את זה המון עם פירות הדר.
אתמול אכלתי תפוח, אפרסמון, גויאבה, שקדים, צימוקים, ותמרים בהארי.
הילדים לא רצו שום דבר מזה. הם לא אוכלים בכלל אפרסמון, גויאבה או תמר. הבת אוהבת צימוקים, לא שקדים. הבן אוהב שקדים, לא צימוקים. מסכימים לאכול - לפעמים._
בננות אני מתעבת, גם אפרסמונים. גויאבות דווקא אוהבת, אבל אחת. אחרי זה לא יכולה לראות אותן יותר. אני רגישה לקיוי.
מקלפת בררנית של פומלות ורימונים לבתי (באותה אהבה וטקסיות שאבי היה מקלף לי בילדותי) ואשכוליות אוכלת בכפית.
מנגו תמיד הגעיל אותי ואשכוליות היו לי מרות מדי. פה הם טעימים בהרבה.
הידעת שלמנגו יש גם טעם ולא רק טעם לוואי?
אישי לא מסוגל לאכול תפוחים כי הם עושים לו צמרמורת בלעיסה, והבת שלי היתה יכולה לחיות מפול.

בקיצור, מה שכתבת כבודו במקומו מונח, אבל אני לא חושבת שזה שונה בהרבה מהמצב אצלנו, ועובדה שאוכלים מגוון על אף זאת.
אז קונים בננות כי היא והוא אוהבים, לא קונים אפרסמונים, תפוחים שמים ברסק יחד עם חצי בננה (יותר מזה עושה לי בלעכס) וקיוי הם אוכלים בלעדיי.

פשוט קשה לי עם זה וקשה לקרוא אמיתות ולהמשיך בעסקים כרגיל.
אוף, ספרי לי על זה...
ואל תכנסי לדף על משבר הנפט לא משנה מה מציעים לך.

נקודות יקירה,
אני חושבת שזה באמת לא פשוט כשגרים בפריפריה שלנו, אלא אם כן את גרה בכפר יהושע וכידוע את וגם אני לא...
אני יכולה להגיד לך שלפעמים זה מטריף אותי. ואני בכלל לא מקפידה על אורגני כבר הרבה זמן בין השאר מהסיבה הזו אבל עדיין הצרכים המיוחדים שיש לנו בבית שולחים אותי לחנויות טבע ולסופר שוב ושוב. אני מגיעה לחנות האורגנית ואין דוחן, מגיעה למכולת המקומית ואין אורז מלא או שיש מלא אבל אין עגול שהוא יותר טעים לנו.
מהסיבה שציינת של זמן ואנרגיה, כשאני לא קונה אורגני אני משתדלת לקנות מקומי, יעני בצרכניה של הישוב ולעיתים מאד רחוקות יוצא לי להיות בשוק.

רק בקשר לשאלה ששאלת כמה זמן מתכוונים לחיות כבר עניתי לך פנים אל פנים אבל אני אחדד למען הכלל ולמענך. כשאני אוכלת לא טוב אני מרגישה רע, עכשיו. לא באיזשהו גיל עתידי היפותטי, הרי אני יכולה מחר למות ברעידת אדמה או בכל דרך נפלאה אחרת.
דוגמא:
חנוכה זה חג בו אני בדרך כלל מתחזרת מאד. בימים האחרונים אכלתי סופגניות מגעילות בלי סוף. אתמול החלטתי ללבב לביבות תוצרת בית. אחרי הלביבות עוד טחנתי סופגניות שאבא שלי קנה (אסור לו אז הוא הביא בגללי ו"רק טעם") לפחות מקונדיטוריה.
המתוקית טעמה טיפה מהלביבות ולא רצתה, ירקה, סופגניות אסור לה (עשיתי לביבות עם החומרים שבגללם אני נודדת מבית טבע למשנהו, לכי תשיגי קמח אורז בצרכניה המקומית, הלא רעה בכלל שלנו).
היא מתה על צ'יפס (יצא לה מחוץ לבית כמה פעמים, כולל משקית) אז באותה מחבת טיגנתי לה גם קצת צ'יפס לכבוד החג החביב.
הבוקר היא קמה עם כאב בטן וגם אני. היא הקיאה. כל היום לא אכלה, הרגישה רע. אולי זה וירוס, אולי גם לא. אני הרגשתי לא משהו ושבימים האחרונים נהיה לי גועל נפש בגוף. הלכתי לשאול את ההורים שלי, להם לא קרה כלום בבטן מהלביבות שלי או ממשהו אחר.

יש אנשים שיגידו שאז מה זה שווה אם אני יותר רגישה. לדעתי הרגישות שאנחנו מפתחים כשאנחנו אוכלים בריא היא מצויינת, זו הרגישות שמאפשרת לנו להקשיב לגוף שלנו עכשיו בזמן אמת ולדעת מה טוב לו. לא תמיד אני מקשיבה לו, כמו שהבנת, אבל כשאני לא אז בדרך כלל ארגיש את זה מיד. אצל ההורים שלי יש נזק מצטבר וזה ברור, אבל אני כרגע לא מדברת על העתיד ועל כמה שנים אני אחיה, אלא על עכשיו.

מעבר לזה באמת לאט לאט. יש תקופות שאני מאד מקפידה, יש תקופות שמזייפת יותר, תלוי בהמון גורמים. אם היית באה אלי באור יום אז אולי הילדים שלך היו רוצים לאכול תפוזים שקטפו עכשיו עכשיו מהעץ.
כשאת מדברת על ליקוט זה נשמע גדול ובומבסטי. אצלנו אם וכאשר הולכים לגן משחקים אז הולכים בשביל וקוטפים קצת פיטנגו כשיש (בימים חמים, לא עכשיו), תאנים, שסק (לכי תגידי לילדה לא לקטוף שסק כי היא מגיבה לזה) . קיבלנו רשות מהשכנים שאצלם העצים/שיחים וזה ככה על הדרך, גם לא לוקחות כמויות אף פעם, אני בטוחה שאצלכם גם יש כל מיני עצים, רק צריך לצלוע לצרכניה בשביל הנכון ולדבר עם האנשים הנכונים. פטרוזיליה, חוביזה וכוסברה גדלות כל כך בקלות שזה פשע לא לגדל אותן , הן לא צריכות כלום חוץ ממים ואור.

הכל לאט, בהדרגה.

בקשר לבררנות שהועלתה כאן- אתמול היא טחנה צימוקים. באיזשהו שלב נגמרו לה ורציתי להוסיף לה אז היא דחפה אותם "איכס" והמשיכה לאכול את מה שאכלה יחד עם הצימוקים בלעדיהם.
אצלנו זה משתנה מארוחה לארוחה, לעיתים היא תטרוף מנגולד ו 3 ימים אחר כך לא תיגע בו. לכי תביני. עגבניות היא לא תאכל בסלט או בחתיכות, אבל אם זה מרוסק בתור רוטב לאורז/דוחן/כוסמת אז כן, אבל לא תמיד.
הפסקתי לחשוב על הבררנות, אני מציעה ולפעמים הולך ולפעמים לא, אני לא יכולה לקחת אחריות על הכל. נראה לי שבררנות זו בעיה של אנשים עם נטיות לאלרגיה, גם אני כזו באוכל וגם היא.

נקודות ורודות אגדיות ,
פעם לפני הרבה שנים כשבאופן טבעי רק התחיל סיפרו פה על חינוך ביתי ומיטות משפחתיות.
ואז כל אלו שלא ישנו ביחד וחינכו מהבית, מאוד התביישו.
אח"כ הגיעו מנשאי הגב למיניהם, כי עלתה השאלה איך אפשר להתמודד עם מטלות הבית, בישולים וניקיונות.
ואז כל אלו שלא הצליחו להניף מאוד התביישו.
אח"כ עברו לגדל ילדים בלי חיתולים ואז כל אלו שלא הצליחו לפשפש ולקרוא את הסימנים התביישו.
ועכשיו אופק בא ואמר שהכי טוב זה לאכול אוכל-נא וללקט...
ובעוד כחודשיים בטח תוכלי לקרוא כאן את דבריו של נדב הנדיב שיספר לנו שכבר שנים שהוא לא משתמש בכסף, רק בסחר חליפין וזה הכי טוב!

כשאני אוכלת לא טוב אני מרגישה רע, עכשיו. לא באיזשהו גיל עתידי היפותטי
בדיוק.
ממש רע. איכסה.
וזאת הסיבה שאני אוכלת בבוקר רק פירות ושקדים. זה עושה לי טוב. אני מרגישה נפלא, חזקה ועירנית.
לפעמים יוצא לאכול משהו אחר (נגיד מוזמנים לבראנץ' בשבת בבוקר פעם בשנה-שנתיים). אחרי זה האנרגיות שלי נופלות.

נראה לי שבררנות זו בעיה של אנשים עם נטיות לאלרגיה, גם אני כזו באוכל וגם היא.
כנראה. מתאים גם אצלנו...

כשאת מדברת על ליקוט זה נשמע גדול ובומבסטי
נכון. אנחנו היינו בסיור לימודי בפארק קנדה, אז אכלנו שם חרובים מהעץ ואספנו לקחת הביתה. לא קראתי לזה ליקוט...
לפעמים נתקלים בדברים כאלה.

ועכשיו אופק בא ואמר שהכי טוב זה לאכול אוכל-נא וללקט...
סוף סוף אני יודעת מה לא בסדר בי: אני לא מתביישת.
מתאים לי? אאמץ. מתישהו.
לא נראה לי? לא אאמץ. בינתיים.

מתאים גם אצלנו...

בשמת - אוכל טבעונאי לא סותר דברים שכתבת ב תזונה ללידת תינוק בריא?

אם קוראים קצת דזמונד מוריס, מקבלים פרספקטיבה גם על ה"קריירה" כאמצעי השגת אוכל שעבר סובלימציה. אז בעיניי "לקטוף" מנגו מהקערה על השולחן זה הרבה פחות מבזבז זמן מאשר ללכת למשרד ל-10 שעות ביום... (אמרה ניצן ששולחת את הגבר שלה לצוד מנגואים בשביל כל בני הבית 5 פעמים בשבוע)
את גדולה! D-: גיריינתי.

מפרום
איזה כיף לך.

ועכשיו אופק בא ואמר שהכי טוב זה לאכול אוכל-נא וללקט...
אז אופק אמר.
גם בשמת אמרה שהכי טוב זה שמן דגים אורגני, ובכל זאת את שמן הדגים שלי קניתי בסופר ולא הזמנתי במיוחד.

החיים, כמו פוליטיקה, הם אמנות האפשר, ואמנות של תמרון בין סדרי עדיפויות שונים.

מה שכן - כשאני לוקחת ירקות ופירות לעבודה - אני לעולם אקח אותם שלמים, ואחתוך רק רגע לפני האכילה, ותמיד אעשה סלט שיספיק בדיוק לארוחה הזאת, בלי שאריות למחר.
זה מה שאני יכולה לעשות היום, אז זה מה שאני עושה.
אה, כן, וגם כמה עציצים במרפסת: בצל ירוק, נענע, פטרוזיליה ועירית.
זה מה שאני יכולה, אז זה מה שאני עושה.

ממ,
אני לא מלקטת. כי אין איפה

בשמת,
אין לנו איפה ללקט.

איפה אתן גרות בדיוק?!

חסרים לי קצת אנשים בדף שיעידו שמתכונים פשוטים ובריאים לא גוזלים זמן רב.

ניצן את באמת גדולה...ואני לא נוהגת לגריין אבל נראה לי שעשית פה איזה קישור, שיעסיק אותי בעתיד הקרוב.
מודי תודה על כוונות העריכה (בסוף עשיתי את המלאכה-סמיילי חרוץ!)
ולגבי כל ההתיחסויות לדפים של אופק.
הבעיה שלי היא לא דרך החיים של אופק אלא האמיתות שהוא מוציא לאור.
ככה ביום בהיר אחד הוא הורג לי את הטחינה וצוחק: חשבת שטחינה זה בריא?? תשכחי מזה.
אם את רוצה אותה באמת בריאה, לכי קני שומשום מלא אורגאני מסוג זה וזה, לכי תנביטי... וכו וכו.

ועכשיו אופק בא ואמר שהכי טוב זה לאכול אוכל-נא וללקט...

לי אופק אכן נותן השראה נהדרת לתזונה בריאה, טובה ומיטיבה, שמכבדת את גוף האדם ואת העולם בו אנו חיים; אבל לפעמים נדמה לי שאנו שוכחים שתזונה המתבססת על מזון חי וטרי היא נפלאה, והזינה את האדם משחר האנושות, והיא הרבה יותר מאופנה עכשווית; וכן היא יכולה להועיל לכל אדם בלי כל קשר לשאר תפריטו.
יחד עם זאת, החיים הם אכן אמנות האפשר, ואמנות של תמרון בין סדרי עדיפויות שונים – הייתי מאוד רוצה לקטוף ולאכול מנגו בשל מהעץ בגינה שלי, אבל כרגע אין לי גינה. אז רוב הזמן אני מלקטת מנגו מהמדף בחנות האורגנית או מארגז המשלוח, ולפעמים זוכה לאכול מנגו בשל מהעץ של הדודה שגרה מחוץ לעיר.

ולעניין נושא הדף,
ברגע שהחלטתי לקחת אחריות מלאה על כל פיסת מזון שנכנסת לגופי ולגופה של ילדתי, מצאתי עצמי במרדף שבועי אחר תוצרת אורגנית טרייה, שיטוטים בכמה חנויות אורגניות רחוקות ועוד; משמצאתי את הדרך האידיאלית עבורי כרגע להשגת מזון טרי, נוצרה שגרה שפויה יותר. לגבי ההתעסקות במטבח, עבורי מנגו שלם בשל וטרי הוא הדבר הטעים ביותר, הפשוט ביותר והקל ביותר ל"הכנה". וכשמאוד רעבים ואין זמן להתעסקות, פשוט מושיטים יד לאחת מקערות הפירות הבשלים בבית, וטורפים את הפרי שהכי קורץ לנו באותו רגע. עבורי זה פשוט עניין של גישה חדשה ושינוי מחשבתי, וכן הקשבה לגופי מה טוב לו וטעים לו. כשיש רצון, זמן וכוחות, אני משקיעה במטבח בהכנת מטעמים חיים שאינם דורשים השקעה וזמן רב יותר מלהעמיד סיר מרק על הכיריים.
בהתחלה, ההתעסקות בהכנת מתכונים חיים הייתה רבה יותר ומעט מסורבלת – כמו כל דבר חדש – למשל, ההתרגלות לייבוש מזון שנמשך זמן רב יותר משעה של אפייה בתנור או מ- 20 שניות חימום במיקרוגל (למי שיש ומשתמש), הנבטת קטניות או דגנים – אבל כל אלו בעיקר דורשים זמן המתנה ארוך שבמהלכו אני לא מתאמצת ויכולה לעשות שפע של דברים אחרים - שוב שינוי גישה.
היום אחרי כמה חודשים של כמעט רק מזון חי וטרי בבית, בלי מזון מעובד כמעט בכלל, בלי מוצרי חלב, בלי כמעט דגניים, העניינים זורמים בקלות, והיצירתיות במטבח גוברת. אגב אני לא בטוחה שאני זקוקה ליצירתיות הזו בכלל, אבל לפעמים עולה הצורך בקרקרים ובמיני "מאפה" חיים, במיוחד במפגשים עם אחרים מחוץ לבית. גם היציאה מחוץ לבית היום הרבה יותר פשוטה ומהירה לטעמי - שפע של פירות, אגוזים וירקות, לפעמים רסק ירוק לדרך וגיבוי בדמות קופסה עם קרקרים או עוגיות חיות למקרה שיעלה "הצורך החברתי" מצד בתי (קרקרים ועוגיות אני מכינה בערך פעם בשבוע, ושומרת במקרר בקופסה אטומה).

גם אצלי מעבד המזון הוא המכשיר היחיד שמשמש אותי כמעט להכול - רסק ירוק, ממרחים, גלידה, עוגיות, קרקרים ועוד.

חשוב רק לציין כי גם אצלי התהליכים והשינויים הקשורים בתזונה נמשכו כמה שנים טובות (וחלקם עדיין נמשכים), הן ברמה הרגשית, הן ברמה החשיבתית-תפיסתית והן ברמה המעשית. המעבר לתזונה חיה היה יחסית מהיר בזכות בתי הקטנה ובין היתר בזכות גישה פתוחה, שוברת מוסכמות ומנתצת הנחות יסוד מוטעות שלתוכן נולדתי ועל פיהן גדלתי והתחנכתי.

חסרים לי קצת אנשים בדף שיעידו שמתכונים פשוטים ובריאים לא גוזלים זמן רב.
מעידה: מתכונים פשוטים ובריאים לא גוזלים זמן רב.

אוכל טבעונאי לא סותר דברים שכתבת ב תזונה ללידת תינוק בריא?
אכן.

שמן דגים אורגני
אני אמרתי? יש כזה דבר?
מה שפרייס אומר, זה שמה שחשוב הוא cod liver oil שזה שמן מכבד של דגי בקלה. זה לא אותו דבר כמו "שמן דגים". בכל זאת, בארץ אין להשיג בשום פנים ואופן cod liver oil. אנחנו לא חיים בנורבגיה... אז אני לוקחת שמן דגים.

אגב הרגלת ילדים מגיל אפס:
חשבתי על זה. אז לא נדבר על הקטן, שהיה אלרגי מגיל אפס, ושלשל דם מכל פרי שנתתי לו (ואלה היו המזונות הראשונים )-: )ובעצם מכל האוכל חוץ מתפוחי אדמה מבושלים )-:
הגדולה. לא רצתה פירות וירקות. אכלה כזית ובחוסר רצון כל מה שהצעתי. "כזית" = מילולית, כמות בגודל של זית, סורי דפוק.
מה היו בעצם הדברים הראשונים שרצתה לאכול, ואכלה בתיאבון?

דג. היינו במסעדה, היא תבעה בתוקף לטעום מהדג שלי. זללה ממנו! בת 9 או 10 חודשים.
פולקע של עוף. היינו אצל חמותי, הוגש לשולחן. אני בכלל לא לקחתי. התינוקת בת השנה וחודש, שלא רצתה לגעת במזון מוצק מכל סוג, תפסה אותו ודרשה. בתוקף. ואכלה הכל!
שניצל. אצל חמותי כנ"ל. ביום אחר.

אלה היו שלושת המזונות הראשונים שלה. ללא ספק נטייה טבעית, ללא ספק לא הגנים שלי D-:

שליחה על ידי גלי* » 08 דצמבר 2007, 09:11

זה באמת מאוד מעניין מדוע ילדים אוהבים ונמשכים לבשר. לדעתי - מאותה סיבה שהם נמשכים לממתקים וג'אנק פוד בעטיפות מרשרשות. אני זוכרת שגם בתי מאוד התלהבה כשראתה עוף לראשונה ודרשה בתוקף לטעום למרות שאנחנו טבעונים. אז היא טעמה וטרפה כמה ביסים בתיאבון יוצא דופן, אפשרתי לה לטעום אבל זה לא גרם לי להמשיך להזין אותה בדבר שנראה לי לא מתאים וראוי לתזונת האדם.

הנטיה למתוקים אינה בלתי טבעית.
זה שכל המזון מגיע היום בצורה מעובדת ומקולקלת ובכמויות אדירות, לא אומר שמה שאנחנו נמשכים אליו אינו נחוץ לגוף בבסיסו.

גם סוכר וגם בשר (ממקורות איכותיים) נחוצים לרובנו כדי להמשיך להתקיים כבני-אדם ולהעמיד צאצאים בריאים לאורך זמן.
לאורך רוב ה(פרה)היסטוריה שלנו הם היו קיימים לנו במנות זעומות או באופן בלתי מעובד, כך ש"תוכנתנו" לרצות להשיג מהם יותר (מה שאכן קרה בזמנים ובהבלחות של שפע).

Library]הנה Article1[/po].asp?cat=55&a id=102 מידע נוסף.

ואם אני כבר כותבת -
שחרית - מאוד אהבתי את מה שכתבת.
בשמת, אולי לא לגביך, אבל אני חושבת שהיא צודקת לגבי דינמיקת ההלקאה העצמית ובנוסף יש משהו לגבי חלק מהדברים באתר שנכתבים במין מיסיונריות כזו (וחלק אחר, אני אסכים, רק נקרא כך, ולא נכתב כך)
(סליחה על ההתנסחות הלקויה -

)

בזמן האחרון יוצא לנו לדון בבית על מגוון תורות התזונה הבריאות שיש וכמה שזה מבלבל ומרחיק את מי שאינו עוסק בתחום.
האמת היא שצריך פשוט להתחיל לצעוד, לא כל-כך משנה באיזו דרך, ולהקשיב לגוף העצמי (ולאורי, כמובן

).
רוב התורות הללו מצליחות לעזור לאנשים להתרפא מן החוליים שלהם פשוט כי הן מעבירות אותם לתזונה בסיסית טובה יותר, לא משנה כל-כך הגוון.
הנה קישור למשהו שכתבה השבוע רחל טל שיר בנושא, ב{{}}עיתון הארץ

אני תוהה, לו היה נכנס לכאן תלמיד של שרה חמו נאמר, אז היו באות האתר מפתחות רגשות אשם בנוגע לאי-אכילה מספקת של גבינה לבנה?
ואילו היה מישהו פותח מדור שלם בנושא המקרוביוטיקה ומכניס מתכונים מקרוביוטים לכל דף מתכונים, האם אז הינו כולנו חרדים לאיזון היין והיאנג במזון?

זה באמת מאוד מעניין מדוע ילדים אוהבים ונמשכים לבשר.
חוץ מזה שאני מסכימה עם כל מלה של מא, אני רוצה להוסיף, שכאשר קראתי דיווחים ותיאורים אותנטיים של אנשים שחיים ומגדלים ילדים על "מזון חי" (Raw Food) וכבר כתבתי שאני מתנגדת לשימוש במלה "נא" בעברית למה שאיננו בשר נא -
קראתי תיאורים מדהימים לגבי בשר!
תינוקות, שגדלו אך ורק על פירות וירקות טריים בצורתם הטבעית השלמה, עשו שני דברים שהפתיעו מאוד את הוריהם:

בחיק הטבע, ידעו לברור איזה צמחים לאכול ומאיזה להתרחק (ההורים סברו, שכיוון שהחושים הטבעיים של הילדים לא קולקלו במזון מעובד/מבושל/מערבי, הם שמרו על אינסטינקטים טבעיים שלא ידענו אפילו שיש לנו - כמו כל שאר החיות, מסתבר שגם בני האדם יודעים באופן טבעי מה טוב להם לאכילה ומה לא! מדהים!).
הקטנים לכדו ואכלו חיות קטנות!!!!!

זה כמובן המם את ההורים, בחלקם טבעונאים. אבל שוב: כממצא, זה עולה בקנה אחד עם כל מה שידוע לנו על האבולוציה האנושית. כהורים מערביים, הם כמובן התעלפו לראות את בן השנה שלהם לוכד חיפושית חיה ואוכל אותה בתיאבון, אבל הם קיבלו את זה. המין האנושי מתוכנת לאכול חיות שהוא מסוגל לצוד. צריך להיות מודעים לזה, גם אם כמבוגרים אנחנו בוחרים לחיות מתוך הימנעות מאכילת בעלי חיים אחרים.
אבל חד משמעית לא נכון לטעון שבשר עוף
לא מתאים וראוי לתזונת האדם

בהודעה אחת למעלה (שכתח את השם כי מאז קראתי 17 הודעות אחרות) ציינה הכותבת שהפחתת הסוכר הלבן הקמח הלבן וכו' הפכו אותה ויטלית יותר. יש עוד שמרגישים כך?
אני לפעמים תוהה אם הויטליות היא לא פסיכולוגית כי רק עצם המחשבה שאתה מזין את עצמך בריא יותר ומשקיע בעצמך יותר- יכולה להספיק לתחושה ויטלית יותר.
אני שואלת ברצינות כי אני שוקלת בשם הויטליות לעשות שינוי בכיוון שיעלה לי בהרבה כאב לב (חולה על מתוקים ופחממות יצוקות).

ג'ינג'ית, זה מסוג הדברים שעד שלא מנסים אותם ועוברים את תסמיני הגמילה הראשוניים קשה לתאר בכלל את השינוי שזה עושה בחיים.
אני ממליצה בחום,
ואין מצב שאת מכורה לזה יותר ממה שאני הייתי.

ובכלל מה הכוונה בוויטאליות? האם זה רק התפקוד בזמן ערות, או שגם צריכים פחות לישון?

אני לפעמים תוהה אם הויטאליות היא לא פסיכולוגית כי רק עצם המחשבה שאתה מזין את עצמך בריא יותר ומשקיע בעצמך יותר- יכולה להספיק לתחושה ויטלית יותר.
מאוד סביר שלויטליות יש שורשים במחשבה שלנו ובאמונה שלנו. לכל דבר יש.
אני יודעת שאצלי, המחשבה על כך שאני אוכלת משהו בריא ממש ממלאת אותי כוחות (אם עובר יום שבו לא אכלתי סלט אחד לפחות, אם לא שניים, אני מתחילה לקבל פירכוסים (-:). באותו האופן, כשאני אוכלת מאכלים שומניים או לא בריאים בעליל, אני ממש מרגישה את זה ואם פתאום אני מגלה על משהו שאכלתי שיש בו חומרים שממש לא טובים לי, אני מתחילה לפתח אליו סלידה לאט לאט, ובעקבותיה או שהוא נדחק לאיטו מסל הקניות שלי או שאני נאלצת להתגבר על הסלידה הפסיכולוגית ולצרוך אותו בכל זאת (מה שקורה כאני לא מצליחה לקנות ירקות אורגניים ונאלצת לקנות אותם מרוססים ומתבעסת על כך שאני מכניסה רעלים לגןף... אבל אין שום מצב שלא קנה ירקות)
יחד עם זאת ראוי להאמר שהויטליות היא לא רק פסיכולוגית. במקביל אני באמת אדם בריא בכל רובד שהוא. אני לא סובלת כמעט בכלל משום תופעות לוואי שאנשים חווים יומיום: עצירות, גזים, נפיחות בבטן, שלשולים, צרבות - אינם! היציאות סדירות כמו שעון שוויצרי, הכולסטרול ה"רע" נמוך (אפילו קצת מתחת לנורמה, כך שהנטורופתית שלי עודדה אותי לאכול קצת שומנים), רמת סוכר תקינה, מצב רוח טוב ברוב הזמן, ואפשר לספור על יד אחת את הפעמים שהייתי בהם חולה או משופעת בחמש שנים האחרונות.
אימוני היוגה היומיומיים במשך שנים גם הם עושים את שלהם בטיהור והמרצת הדם, באיזון ההורמונלי, בגמישות ווחוסן השרירים, בחוזק מערכת השלד... וכ' וכ'
אז כן, לזה שאני יודעת ומרגישה בריאה יש השפעה אמיתית על הבריאות שלי, אבל לא רק.

האם זה רק התפקוד בזמן ערות, או שגם צריכים פחות לישון?
גם התיפקוד בזמן העירות - אני יותר מפוקסת, יותר עירנית, לא מטושטשת, לא מעורפלת. פחות עייפה, פחות "אין לי חשק לזוז", יותר כוחות לעשות כל דבר, יותר כוחות להכיל רגשות שלי ושל אחרים, הרבה פחות עצבנות, טורדנות, חוסר מנוחה, קוצר רוח.
ולא "צריכה פחות לישון" (לא יודעת איך מודדים את זה), אבל בהחלט - קמה במצב יותר טוב.
עוד כמה דברים קטנים:
כשאכלתי מתוק ובצקים (וגם אני
ואין מצב שאת מכורה לזה יותר ממה שאני הייתי
אז הייתי רעבה תוך זמן קצר. מין צורך כזה שמזין את עצמו בעוד בצק ועוד מתוק ועוד בצק ועוד מתוק.
מעולם לא השמנתי מזה (למען האמת, זה כנראה הפריע אצלי קשות לספיגת ויטמינים ומינרלים, והיה אחת הסיבות לכך שהייתי בתת משקל כל השנים), אבל זה לא השפיע טוב על הריכוז שלי, על הכוחות שלי, על הבריאות שלי (וירוסים וכיוצא באלה), ועוד.

עד שלא קראתי את הגבירה בחום, לא זכרתי שלפני שהפסקתי סבלתי ממיליון תופעות מעצבנות של עיכול רע. איך שכחתי מזה! כמה מהר מתרגלים לחיים טובים! (-:
זה מסוג הדברים שעד שלא מנסים אותם ועוברים את תסמיני הגמילה הראשוניים קשה לתאר בכלל את השינוי שזה עושה בחיים
והייתי מוסיפה גם, שלפני השינוי את לא מבחינה בהרבה דברים שקורים לך. אחרי השינוי, את פתאום תופסת איך איכות החיים השתנתה, ומבינה מה היה קודם שבכלל לא קלטת כשחיית בתוך זה. לא ידעת שזה קשור, לא ידעת שיכול להיות אחרת.

ד"ר מרקולה טוען, שכאשר אתה אוכל את התזונה שמתאימה לך בדיוק, אחרי הארוחה אתה מרגיש טוב, עירני, ואין לך "תשוקה למתוק". התשוקה הזאת לסיים את הארוחה במשהו "מתוק", לטענתו, מעידה על כך שהארוחה לא התאימה לך. שמתי לב, שאחרי שאני אוכלת ארוחת פירות ושקדים אני שבעה לשעות, ואין לי שום "תשוקה למתוק". אחרי לחם, אפילו אורגני מקמח מלא וכו', אני כן "רוצה מתוק" פתאום. ואני מרגישה פיזית שאני "נובלת".

פשוט, מאז שהפסקתי, מרגישה הרבה יותר חיה.

זה באמת מאוד מעניין מדוע ילדים אוהבים ונמשכים לבשר. לדעתי - מאותה סיבה שהם נמשכים לממתקים וג'אנק פוד בעטיפות מרשרשות
מעבר לזה שגם אני מסכימה עם כל מילה של מא, אני חושבת שילדים נמשכים לממתקים וג'אנק פוד בעטיפות מרשרשות אם מלכתחילה המוצרים האלה נחשבים כמזון ראוי בעיניי הוריהם והסביבה, והילד רואה אותם על המדף בבית (או במקרים אחרים אוכל אותם כי הוריו נתנו לו במבה בגיל חצי שנה). ילד שחי בסביבת מזון חי וטרי מגיל אפס, ימלא את כמיהתו למתוק בפירות טריים או בפירות יבשים (למעט מקרים של אלרגיות כפי שבשמת סיפרה).כמו כן, מניסיון אישי ושל אחרים, ילד קטן שרגיל לאכול מזון חי ונתקל במזון מעובד רווי מתיקות ותבלון, לרוב טועם ממנו מעט וזונח אותו.

_אבל חד משמעית לא נכון לטעון שבשר עוף
לא מתאים וראוי לתזונת האדם_
מסכימה!

_ככה ביום בהיר אחד הוא הורג לי את הטחינה וצוחק: חשבת שטחינה זה בריא?? תשכחי מזה.
אם את רוצה אותה באמת בריאה, לכי קני שומשום מלא אורגאני מסוג זה וזה, לכי תנביטי... וכו וכו._
מסכימה שאכן לא קל כשנשברות הנחות יסוד שהורגלת להן מלידה, אבל זה נכון לכל תחום בחיים ולא רק בתזונה. נראה לי כמעט בלתי נמנע לפעמים לחוש אשמה, עם כל דינמיקת ההלקאה העצמית שנכתב עליה למעלה. אבל באופן כללי אני מוצאת שכל הנחת יסוד שנשברה אצלי, הביאה אותי למקומות טובים יותר ובריאים יותר מכל הבחינות.
ועדיין, אפשר לבחור שלא לטרוח ולהכין טחינה חיה ובריאה באופן עצמי, ולקנות את הגולמית המוכנה (ועדיין ליהנות ממנה ולהרגיש נפלא).

שליחה על ידי ממ* » 08 דצמבר 2007, 14:15

אני חושבת שילדים נמשכים לממתקים וג'אנק פוד בעטיפות מרשרשות אם מלכתחילה המוצרים האלה נחשבים כמזון ראוי בעיניי הוריהם והסביבה, והילד רואה אותם על המדף בבית (או במקרים אחרים אוכל אותם כי הוריו נתנו לו במבה בגיל חצי שנה). ילד שחי בסביבת מזון חי וטרי מגיל אפס, ימלא את כמיהתו למתוק בפירות טריים או בפירות יבשים (למעט מקרים של אלרגיות כפי שבשמת סיפרה).כמו כן, מניסיון אישי ושל אחרים, ילד קטן המורגל באכילת "מזון חי" שנתקל במזון מעובד רווי מתיקות ותבלון, לרוב טועם ממנו מעט וזונח אותו.

ממש הפוך מהניסיון שלי. הילדה שלי גדלה שנים על מזון טרי וחי ברובו. בלי ג'אנק בכלל, בלי ממתקים, עם הרבה פירות בתור המתוק (אבל בכמות ממש סבירה, בערך פעמיים ביום). עם זאת, בלי קיצונית כדי ששום דבר לא יהפוך ל-issue. מאז שנחשפה לג'אנק כמו תפוצ'יפס או קורנפלקס מתוק להחליא ושאר פיכסה אצל חברים, היא תמיד, אבל תמיד, מעדיפה את זה. ותמיד תמיד רוצה שוקולד

שליחה על ידי ממ* » 08 דצמבר 2007, 14:19

אגב, בקשר לאופק.

אני שואבת השראה רבה מהמוטיבציה שלו, המידע, והמתכונים שהוא מספק, ומודה לו על כ.
עם זאת, אני סבורה שלא ממנו תבוא "הישועה" בדף זה, משום שכמו שבשמת כתבה, הוא נולד למסורת לקטנית וחי בסביבה שמתאימה לזה באופן מיטבי.

השאלה היא איך עושים את זה שלא במקום כמו אמירים.

נהר אוכלת בשר ודגים.
היא אוכלת סלמון נא, ואוכלת בשר כמוני - לעתים רחוקות, רק אורגני אוכל עשב (לא לתאר בכלל כמה שזה טעים וכמה שזה שונה מפרות חולות. אין לי מילים.) ורק כמעט נא. כלומר - אני צולה לרגע (פחות מחצי דקה) מכל צד, ואז אוכלים רק את האמצע. לא יודעת למה אני עושה את זה ככה, אני עוד לא ממש מוכנה לאכול את זה כמו שזה, גם זה יבוא.
היא אוהבת בשר, ואוכלת עד שדי לה. היא גם אוהבת חלבה משומשום מלא ותמרים אורגנים שאני טוחנת בעצמי ואוכלת עד שדי לה. היא אוכלת עד שדי לה כל דבר. אין issues, אין מלחמות סביב אוכל, אין שעות מסודרות. היא, מה שאני אוהבת לקרוא "אוכלת לפי דרישה". וזה עובד נפלא.

עכשיו, יש לי בעיה עם המינוח "תינוקות שהורגלו לאכול ירקות ופירות" היא לא הורגלה כלום. היא אוכלת כמו שהיא אמורה. אין פה שום הרגלה. זה קצת מרגיז אותי. כי האמת היא שתינוקות מערביים "מורגלים" לאכול כל מיני דברים שהם לא אמורים לאכול, לא תינוקות שאוכלים כמוה. הם כל כך מורגלים, שהם לא מוכנים לגעת באוכל שהם אמורים לאכול. אני לא טוענת שאני יודעת מה זה בדיוק. אני רק יודעת שזה מה שהיה באופן טבעי בסביבה שלהם - זרעים, עלים, פירות, ירקות, שורשים, חיות קטנות, מדי פעם ציד גדול וכו'. בוודאי שלא ממתקים, פיצה, פתיתים וכל הדברים שמוצאים ב"תפריט הילדים" בכל מסעדה ממוצעת.

ואם אני כבר פה מתחממת, אז אני רוצה שמישהו יקום ויגיד לי פה, קבל עם ובאופן, שהוא חושב שאם יאכילו שימפנזה אוכל מערבי היא לא תהיה חולה מזה.
אם ניתן לשימפנזה מטרנה היא תשרוד. ואם נאכיל אותה Kiddy Menu היא "תתרגל". אבל אם נאכיל אותה רק פירות וירקות מלידה, זה לא יהיה "להרגיל" זה יהיה "להאכיל".

תודה.
@}

בבקשה דברו על עצמכן, על נסיונכן.. אני מאד מעריך שנותנים לי את החופש לקבוע מה אני כן ומה אני לא...

אני לא התכוונתי להשתתף בדיון כאן.. לא מתחבר לטון של העמוד או איך הוא התחיל.. חוסר אונים וחוסר אמונה שמוקרנים החוצה על ידי שיפוט.

האבחנה שלכן לגביי אינה נכונה כלל וכלל. אני מבקש מאד לא להכניס לי מילים לפה..
נולדתי לאורח חיים צמחוני עם הרבה ג'אנק, בלי שום לקט ושום בטיח.. אני אכן מעריך את הורי (מעריכים את ההורים), אבל דווקא בעניני אורח חיים התמיכה שלי היא מלוקטת מחוויות שונות ברחבי הארץ ובקהילות הוירטואליות.. אבל גם לומד יפה לתמוך בעצמי.
את השינויים המשמעותיים של פשטות מרצון וחיי שפע התחלתי דווקא אחרי שעזבתי את הבית והישוב בגיל 16.. ובדרך כלל כל שלב היה לבד מתוך נסיון ומשוב חיובי ממנו... את רוב שנותיי כמבוגר אני ביליתי כנווד או בעיר הגדולה.. רחוק מאד מכאן.. בחו"ל.. את רב המעבר למזון נא וללקטות עשיתי בסביבה עירונית ולא תומכת במיוחד.. את רב התמיכה שלי אני שואב מתחושת החופש שאני חווה בכל צעד לקראת חיבור עמוק יותר ויותר עם הטבע, ויכולת להתאים את עצמי לסביבה ולמציאות מבלי להשתתף בדברים שנוגדים את המצפון.
גם היום - דווקא בישוב כאן אין יותר מדי עניין בנושאים אלו - אפילו אנטי.. כמו בכל מקום אחר לרוב האנשים אין גינה בכלל.. ואני נוטה למצוא הרבה יותר אוכל לליקוט דווקא במושבים הרגילים והמוזנחים יותר כמו שפר ממול.. כאן זה צימרים והרבה צמחי נוי.. וחומות גבוהות והרבה טלוויזיה.. הטבע נמצא קרוב יותר כאן כביכול.. אבל עדיין ברב הזמן (ובמיוחד בחורף) הוא מחוץ לחלון.

אני מרגיש רגישות מסוימת שאתן מתוך חוסר הנוחות שלכן מנערות מעליי את התהליכים שאני עברתי.. את האנרגיה היצירתית הרבה שאני משקיע בלחיות בכיף ובחיבור עם הטבע.. אומרות אה החיוניות שלי זה גנטיקה.. או אה זה בגלל שהוא גדל לתוך זה..

בין השורות אני קורא תרוצים להמשיך לא לקחת אחריות.. להמשיך לקחת חלק בתרבות הכליון.. להמשיך להאמין שאין ברירה - חייבים להמשיך ולבנות פירמידות עם כולם. וכשמישהו בוחר ומצליח איכשהו למצוא כמה דרכים אחרות.. אז להמשיך להאמין שאין ישועה על ידי השלכה של ההקטנה העצמית.

"הישועה" באה לא מפתרונות טכניים כמו מתכון זה או אחר.. עוד מוקדם לדבר על טבעונאות או לקטות.. הישועה באה על ידי התבוננות, פירוק מחסומים שבנויים סביב הפחדים, התמודדות, אבחון הצמדויות (אטצ'מנטס) ורעיונות שלא משרתים אותנו ושחרורן... שינוי סדר העדיפויות להגשמת החזון האישי והקולקטיבי, ובחירה לעשות כל יום את מה שמרגיש הכי טוב לא בגלל שצריך, אלא בגלל שזה פשוט, כיף.

הישועה באה על ידי התבוננות, פירוק מחסומים שבנויים סביב הפחדים, התמודדות, אבחון הצמדויות (אטצ'מנטס) ורעיונות שלא משרתים אותנו ושחרורן... שינוי סדר העדיפויות להגשמת החזון האישי והקולקטיבי, ובחירה לעשות כל יום את מה שמרגיש הכי טוב לא בגלל שצריך, אלא בגלל שזה פשוט, כיף.

והמרגיעון - "שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו."

שליחה על ידי ממ* » 08 דצמבר 2007, 16:21

אני מרגיש רגישות מסוימת שאתן מתוך חוסר הנוחות שלכן מנערות מעליי את התהליכים שאני עברתי.. את האנרגיה היצירתית הרבה שאני משקיע בלחיות בכיף ובחיבור עם הטבע.. אומרות אה החיוניות שלי זה גנטיקה.. או אה זה בגלל שהוא גדל לתוך זה..
אופק, אם משהו בדברים שאמרתי תרם לתחושתך זאת, אני חוששת שאולי לא הבהרתי את עצמי..
שוב, אני ממש, באופן עמוק, שואבת השראה מכל המידע והאנרגיה הטובה שאתה שופע באתר בנדיבות.
ואני מודה לך, וגם עוקבת באדיקות אחר הדפים שאתה פותח פה.

כשדיברתי על טבעונאות בתנאים לא מיטבים, התכוונתי לחיים עירוניים. אני, אישית, סבורה שהעיר היא טבעית לאדם, כיצור שתרבותו לא פחותת ערך מצרכיו הביולוגיים. נוסף על זה, אני חושבת שבמגוון העירוני צומחת ההומניות והבנת הזולת (לא תמיד ולא רק). אני מאמינה גדולה בעירוניות (עירוניות מוצלחת).
עם זאת, הייתי טבעונית שנים רבות (לא טבעונאית, אבל בעצם כמעט), וגם היום חלקית, ואני שואפת לטבעונות חלקית בעיר, ושואלת "איך זה אפשרי?"

שליחה על ידי ממ* » 08 דצמבר 2007, 16:23

בכל אופן, ברור שעברת, ועובר, תהליכים מעוררי השראה. וסליחה על ההנחות, הלא מוצדקות כנראה, בנוגע לאמירים.

בשמת, אולי לא לגביך, אבל אני חושבת שהיא צודקת לגבי דינמיקת ההלקאה העצמית
בכוונה לא ציינתי שמות כי אני לא חושבת שזה העיקר כאן.

"העיקר" הוא הצורך/הרצון להרגיש שייך לקהילה.

מה שפרייס אומר, זה שמה שחשוב הוא cod liver oil שזה שמן מכבד של דגי בקלה. זה לא אותו דבר כמו "שמן דגים". בכל זאת, בארץ אין להשיג בשום פנים ואופן cod liver oil. אנחנו לא חיים בנורבגיה... אז אני לוקחת שמן דגים.

יש כאן בילבול מסויים.
שמן דגים ושמן כבד קוד אינם זהים ואינם מספקים אותם דברים לגוף.
שמן דגים הוא מקור טוב ל אומגה 3 .
שמן כבד קוד הוא מקור מצויין לוויטמין A וויטמין D בצורה שהכי זמינה לגוף. מקורות נוספים לוויטמין A בצורה זו הם כבדים מכל סוג ובכלל אברים פנימיים. ירקות המכילים קרוטנים מכל סוג, כמו גזר, יכולים להיות מקור מספק לאנשים מסויימים, אבל לא לכולם יש המנגנון שהופך את הקרוטנים לוויטמין A בצורתו הזמינה לגוף (למשל, לילדים אוטיסטייםיש בעיה).
שמן כבד קוד אינו מקור טוב לאומגה 3 כי היחס בין EPA ל-DHA בו אינו אופטימלי.
שמן דגים אפשר לקחת כמה שרוצים, אין כזה דבר מינון יתר של אומגה 3 (אלא אם כן יש בעיות רפואיות ספציפיות, או לוקחים תרופות מסויימות).
שמן כבד קוד צריך לקחת במידה, כי ויטמין A ובמיוחד ויטמין D בכמויות גדולות מאוד (כנראה, לפחות לגבי ויטמין A, הרבה יותר גדולות ממה שהפחידו אותנו), הם רעילים.

הוספתי את ההערה מהר מדי, אז אני מתקנת את עצמי:
העיקר הוא הצורך/הרצון להרגיש שייך לקהילה בכל מחיר.

לדעתי יש כאן שני נושאים שצריך להפריד ביניהם -
ההסכמה על אוכל בריא.
הפאנטיות שמייצג כאן אופק.

אופק מאמין אדוק בדרך חיוו, כותב בצורה יפה ומשכנעת, מבחינתו כל דבר אחר הוא לא נכון וגם אין לו בעיה להגיד את זה.
הקונפליקט שנוצר אצל רוב האנשים כאן, הוא הפער ביניהם לבינו.

ולי חשוב להזכיר שיש כאן בעיה של מציאת גורו זמני כל תקופה וכרגע זה אופק...

בבקשה דברו על עצמכן, על נסיונכן.. אני מאד מעריך שנותנים לי את החופש לקבוע מה אני כן ומה אני לא
כמובן מאליו, ואני מתנצלת אם יצא מדברי משהו אחר.

אני מרגיש רגישות מסוימת שאתן מתוך חוסר הנוחות שלכן מנערות מעליי את התהליכים שאני עברתי.. את האנרגיה היצירתית הרבה שאני משקיע בלחיות בכיף ובחיבור עם הטבע.. אומרות אה החיוניות שלי זה גנטיקה.. או אה זה בגלל שהוא גדל לתוך זה..
אני שוב מתנצלת אם דברים אלה קשורים למשהו מדברי. בהחלט לא לכך התכוונתי. אני במקרה יודעת שלא גדלת כטבעונאי אלא רק במשפחה צמחונית, וגם יודעת שהטבעונאות היא משהו שאתה גילית, במסע האישי של חייך.
בכל זאת, לצד הטלביזיות והחומות שאתה מתאר כאן, בדפים אחרים תיארת איך אתה יוצא החוצה וקוטף מהירקות שלך, ופירות מהעצים בגינה שלך.
אצלי אין דבר כזה.
פה בסביבה יש עצי נוי למכביר, וכנראה עשו פה ריסוסים נגד צמחי בר ועשבייה, כך שעיקרו לחלוטין את האדמה שמסביב לעצים (אחרת אני לא יכולה להסביר למה היא כל הזמן עירומה מכל צמח, כל השנה, לאן נעלמו כל הפרגים והחרציות שצמחו פה בשפע עד לפני שנים אחדות, למה יש רק קקי של כלבים בכל פיסת אדמה כאן).
בכל הכיוונים, לקילומטרים רבים, אני מוקפת סביבה עירונית בנויה וכבישים בין-עירוניים סואנים ומזוהמים מהגדולים בארץ.
בילדותי היו עצי פרי אצל אחד השכנים ברחוב, והיינו מטפסים לשם וקוטפים מהעץ שלו בגניבה. היו גם מגרשים ריקים, מלאים צמחייה, ומעט מאוד מכוניות, כך שלא היה ענן ערפיח על הכל. היינו אוכלים חוביזות, מוצצים את הצוף מיערות דבש, מלקטים גויאבות (פרי שאף אחד לא קנה בחנות, אלא רק קטף מעצים), תרד בר, פיטנגו, תאנים ועוד. האנשים גם היו בבית, כך שהיה את מי לשאול, ולא היו חומות גבוהות.
היום, אם יש למישהו עץ פרי במרחק הליכה או אופניים מביתי, הוא נמצא בגינה פרטית מאחורי גדר וחומה, והאנשים לא בבית. לא אכנס להם לחצר הפרטית ואגנוב מהפרי שלהם, זה לא ברשות הרבים.

אבל אני אישית לא מתנגדת לקניית ירקות ופירות, שמישהו אחר קטף בשבילי. אני משלימה עם המחיר הגבוה, ועם העובדה שלעתים קרובות מדי הפירות נקטפים בטרם עת, ונשלחים אלי בוסר, עם כל החסרונות שבזה.

ואני אישית אשמח יום אחד להצטרף לטיול ליקוט כלשהו, כדי ללמוד לזהות צמחי מאכל שאני בכלל לא יודעת לזהות היום. לא יודעת אם אוכל את כולם - כשניסיתי לאכול את כובע הנזיר המהולל זה ממש לא היה לי טעים. מתישהו אני אפנה לזה זמן.

אומרות אה החיוניות שלי זה גנטיקה
אני דווקא חושבת שבלי קשר לגנטיקה, מה שקיבלת מהוריך היה חסר P-: (לדעתי, לא גנטי, אלא תוצאה של חסר תזונתי שלהם) והחיוניות שלך היא ללא ספק מאיך שאתה חי היום. האם התזונה שלך מספיקה לא להעביר דברים כאלה לדור הבא - עוד מוקדם לדעת. וזה לא תלוי רק בך.

בין השורות אני קורא תרוצים להמשיך לא לקחת אחריות.. להמשיך לקחת חלק בתרבות הכליון.. להמשיך להאמין שאין ברירה
לזה אני מתנגדת נמרצות.
אני חושבת שלא בהכרח הטבעונאות, שהיא לדעתך האמת האחת והיחידה, היא החיים המתאימים לכולם.
אני לא מאמינה בכלל בטבעונאות כתזונה אנושית אופטימלית באופן כללי.
אני בכלל לא בטוחה שנכון לאדם באופן כללי להמנע מאכילת בעלי חיים אחרים, גם אם אני מקבלת בשלמות את בחירתם של אנשים לא לאכול חיות מכל מיני סיבות.
אני לא מאמינה בשום צורה ש"אין ברירה". אני אוכלת את התזונה שלי מתוך בחירה, כי זאת התזונה שהכי מתאימה לי כרגע.
אני שמחה לקרוא את כל מה שאתה מספר על הטבעונאות, כי אני כן שמחה להגביר את הכמות והשיעור של הירקות והפירות החיים והטריים (ופה אני כוללת גם עלים למיניהם וגם אגוזים למיניהם) בתזונה שלי - אבל אין לי כל כוונה או שאיפה שזה יהיה כל מזוני, אי פעם.
אני שומרת לעצמי את הזכות גם לשנות את דעתי אי פעם בעתיד, אבל מי יכול לדעת מה יתאים לי בעוד כמה שנים? אין לי שום התחייבות או נאמנות לתזונה הנוכחית שלי, אבל גם אין לי שום רצון או צורך להפוך אותה.

ומי קובע מהי "תרבות הכיליון"? אני תורמת את חלקי בבחירה במזון אורגני, ובהימנעות ממזון תעשייתי. אם כולם יאכלו כמוני, מקדונלדס ודומיהם ייסגרו, ותנובה אולי תפשוט את הרגל, וחלק נכבד מ"תרבות הכיליון" ייעלם (כל מאות אלפי הפרות המגודלות לתעשיית הג'אנק פוד על חשבון הג'ונגלים ועוד). אבל כתרבות, אני לא רואה שום חזון רציני שבו כולנו לקטים.
עם זאת, בחזון שלי יש הצטמצמות דראסטית של אוכלוסיית העולם, לאלתר (פשוט יש יותר מדי בני אדם בכוכב הזה, לדעתי), והחלפת גינון הנוי העירוני בגינון בוסתן וצמחי תבלין, בקומפוסט לכל בית משותף וכן הלאה.
כל אחד והחזון שלו.

שמן דגים ושמן כבד קוד אינם זהים ואינם מספקים אותם דברים לגוף.
אכן, זה מה שאמרתי.
אבל כיוון שאין כאן שמן כבד קוד, אי אפשר לצרוך אותו כאן. אלא אם כן מישהו מייבא באופן אישי מחו"ל.

שמן כבד קוד צריך לקחת במידה, כי ויטמין A ובמיוחד ויטמין D בכמויות גדולות מאוד (כנראה, לפחות לגבי ויטמין A, הרבה יותר גדולות ממה שהפחידו אותנו), הם רעילים
ואכן פרייס טוען שיש לקחת ממנו חצי כפית (!), וגם טוען שצריך לשלב אותו עם חמאה (הסברתי איזו חמאה בדפים המתאימים), גם כן חצי כפית. ושצריך להיזהר בתקופת הקיץ באקלימים חמים.
אכן הויטמינים שחשובים לו בהקשר הזה הם א ו-ד, הוא טוען שאלה אינם אותם ויטמיני ד שמסנתזים מהשמש, והוא טוען שהכמות חשובה והאיכות - לא פחות.
חמאה באיכות שהוא מדבר עליה יש במעט מאוד מקומות בעולם היום. בארץ - לא. בטח לא חמאת תנובה.

הקונפליקט שנוצר אצל רוב האנשים כאן, הוא הפער ביניהם לבינו
רוב האנשים?
אולי לא יותר מחמישה אנשים מאלה שכותבים כאן? לא ספרתי, אבל לדעתי אלה שקוראים את אופק נחלקים לכמה קבוצות בהקשר הזה:

אלה שקוראים בכיף ומתעניינים.
אלה שקוראים או לא קוראים ולא מעוניינים/לא מסכימים/לא איכפת להם בשום צורה.
אלה שקוראים ומיישמים.
אלה שקוראים, מקבלים מייד רגשות אשמה שהם לא חיים ככה, ומקבלים שיתוק מזה.

הקונפליקט נוצר רק אצל הקבוצה האחרונה. לאחרים אין בעיות ואין קונפליקט. ולדעתי, הרוב נמצא דווקא בקבוצות האחרות. אז תירגעו, אני לא רואה קהילה שלמה סוגדת לאופק ורואה בדבריו תורה מסיני.

ונראה לי שקורה פה בדיוק מה שאופק מבקש שלא לעשות
וזה, לא להפוך אותו למשל ולשנינה, ולא להפוך את הדיון הזה ל" אופק, מלאך או שטן"

יש פה עניין, והוא מה עושים עם כמויות האינפורמציה הגדולות שאנחנו מקבלים מכל מיני מקומות ואיך להתמודד אתן.
ולזה יש דרכים שונות להתמודדות בהתאם למיליון פקטורים ומשתנים.

זה באמת מאוד מעניין מדוע ילדים אוהבים ונמשכים לבשר. לדעתי - מאותה סיבה שהם נמשכים לממתקים וג'אנק פוד בעטיפות מרשרשות
טוב מיותר לציין שגם אני מסכימה לחלוטין עם מא ומוסיפה ששמעתי והכרתי הרבה יותר הורים שמנסים בכוח לדחוף איזה עוף קטן נטול צורת עוף למאכלים של הילד רק שיאכל משהו חלבוני מאשר כאלה שמנסים בגופם למנוע את זה מהילד. ובכלל, כמו שכבר נאמר פה, ילדים שאין בסביבתם ממתקים בעטיפות מרשרשות (מה זה? פריכיות אורז?) פשוט אין את זה בסביבתם ודי. הילדה שלי למשל תתרגש הרבה יותר למראה גזר בסופר מאשר מכל הבמבות שעוברים לידם ואם תתרגש זה רק בגלל הציורים ומבחינתה העטיפה היא הדבר היחידי האטרקטיבי שיש בזה (מנסיון ובדיקה אמיתית).

ואם כבר הדיון סטה לחלוטין והרשתי לעצמי כלא דתית באופן עקרוני להשתתף בו אז:

_תינוקות, שגדלו אך ורק על פירות וירקות טריים בצורתם הטבעית השלמה, עשו שני דברים שהפתיעו מאוד את הוריהם:

בחיק הטבע, ידעו לברור איזה צמחים לאכול ומאיזה להתרחק (ההורים סברו, שכיוון שהחושים הטבעיים של הילדים לא קולקלו במזון מעובד/מבושל/מערבי, הם שמרו על אינסטינקטים טבעיים שלא ידענו אפילו שיש לנו - כמו כל שאר החיות, מסתבר שגם בני האדם יודעים באופן טבעי מה טוב להם לאכילה ומה לא! מדהים!).
הקטנים לכדו ואכלו חיות קטנות!!!!!_
הילדה שלי לא גדלה באופן לקטי וגם לא על מזון חי בלבד אבל אוכלת בריא וטוב באופן די שגרתי ומלא אבל ממש לא משום אסכולה קיצונית "דתית" שאוסרת לחלוטין שימוש במזון מעובד (יש טחינה ושוקלד חרובים)/מבושל (אנחנו כן אוכלים מבושל לפחות חלק מהדברים)/מערבי וסיפרתי בדף מה ליקטנו היום על טיול שלנו בשדה בו היא ידעה יפה מאוד לבד מה אכיל ומה לא אכיל. היום היא לא תצוד חיות קטנות למאכל מטעמי אידאולוגיה של ילדה בת שנתיים שמכירה את כל החיות ויודעת שהן חברות שלה ותשחק איתן אבל אני בטוחה ששנה אחורה גם אכילת חיות היתה באה בחשבון. האמונה שלי היא שבגילאים צעירים אם רק נותנים להם את ההזדמנות לפעול לפי האינסטיקטים הטבעיים שלהם ולא רק בתחום המזון (ז"א לא דוחפים להם אוכל בכוח, מקשיבים להם בתחומים אחרים גם כן-בלי חיתולים, הנקה לפי דרישה וכו') הורסים כמה שפחות מה"חייתיות" הקדמונית שמגיעה יחד עם המוח הקטן שלנו. כולי תקווה להשכיל לא להרוס לה את זה הלאה.

כולי תקווה להשכיל לא להרוס לה את זה הלאה.

שלי למשל, הגיבה בפחד למראה קוף מנדריל זכר בגן החיות (:-() (בגלל גן החיות) נרתעה, דמעה, הלכה לאחור ונצמדה אליי בפחד.
לעומת זאת ממש נדבקה לזגוגית של הגורילות. עד לרגע הזה לרגע לא חשבתי שמנדרילים הם בעצם הרבה יותר מפחידים ומאיימים.
היא גם מאד פוחדת מאריות ומגיבה אליהם מאד חזק. "לא לא לא לא לא אָיֶה..." וזה רק מהמראה לא שמעה עליהם דבר ממני.

עכשיו, יש לי בעיה עם המינוח "תינוקות שהורגלו לאכול ירקות ופירות" היא לא הורגלה כלום

מסכימה עם החידוד שלך בעניין הלשוני והמעשי, ואף תיקנתי את הודעתי למעלה בהתאם למציאות בביתנו. מעולם לא ניסיתי להרגיל את בתי לאכול דבר! זו סתם הייתה בחירה במילה שנכתבה בהודעה אחרת למעלה מבלי לחשוב עליה יותר מדיי. גם בתי אוכלת באופן חופשי מה שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה את מה שיש בסביבתה הטבעית - מזון חי! (ולשמחתי גם עדיין יונקת מזון חי...).

היא אוכלת עד שדי לה כל דבר. אין issues, אין מלחמות סביב אוכל, אין שעות מסודרות. היא, מה שאני אוהבת לקרוא "אוכלת לפי דרישה". וזה עובד נפלא.
וואלה, ניצן, היפלת לי אסימון. זה כמו שבתמ"ל אפשר "לסדר" ו"לרווח" ארוחות לתינוקות, ואם לא האמא נשארת עם חצי בקבוק מלא תמ"ל יקר שאי אפשר לשמור לאחר כך. ואילו בהנקה, נותנים לפי דרישה ותמיד יש עוד.
הרי לימדו אותנו תמיד שצריך "ארוחות מסודרות" - אבל בעצם רוב האנרגיה שאנחנו מבזבזים על זה היא מפני שהאוכל מעובד / דורש חימום / הפשרה / בישול, ונוח יותר לחלק אותו לארוחות מסודרות.
ודי ברור שאנחנו מעבירים את זה לילדים, כי רוב הזמן זה לא "הפירות בקערה, תיקח מה שבא לך", אלא "האוכל מתקרר / אני שומרת לך צלחת / חיממתי לכולם אז כבר תיקח גם אתה / תגיד לי רבע שעה לפני שאתה רעב כדי שאספיק לטגן שניצל"... ובאסה אם הוא לא רוצה עכשיו שניצל או מרק, כי לא טעים לאכול את זה קר, אז דוחפים לו את זה עכשיו בזבנג וגמרנו (אני מקצינה ומגזימה כמובן, ובכלל אצלנו לא אוהבים שניצלים).
אז אולי מיתוס הארוחות הקבועות הוא עוד "מיתוס הפוך", שנוצר בגלל הנוחות וההרגל התרבותי?

הקונפליקט שנוצר אצל רוב האנשים כאן, הוא הפער ביניהם לבינו.
אז התמזל מזלי כנראה שאני אדם צר אופקים וחשדני בטירוף - ומאושר מאד מצד שני - כלומר שמבחינתי זה שמישהו אמר משהו זה לא סיבה מספקת לחדול מדרכי שלי.