למידה מובנית בחינוך ביתי חופשי

[אורנה_שפרון*]

הנה מה שמצאתי בשיטוטי במחשב אחר דבר-מה -

"ומעשה באדם אחד שבא לפני רבי מנדל וביקש שיברכהו בבנים העוסקים בתורה. אמר לו רבי מנדל: 'עסוק אתה בתורה וממך ילמדו בניך. אם אתה לא תעסוק בתורה אלא תבקש על בניך שיעסקו הם בתורה – אף הם לא יעסקו אלא יבקשו על בניהם שיעסקו בה' ".

מתוך אור הגנוז. (אוסף סיפורים חסידיים שליקט מרטין בובר)

[בר_עדש*]

יש במאמר של לסרי, שהוא מדבר בו על פירוק המבנים המושגיים הבסיסיים על-ידי עירעורם, לאחר מכן בנייתם מחדש (משהו כמו שיטת פלדנקרייז מנטלית). אם מישהו מזהה - אני חושב שמתאים כאן קישור אליו.

[מודי_תאני*]

קראתי את זה לפני שבוע באתר "מקןם" ועכשיו אני לא מוצא את זה!

[לילה_טוב*]

רסיסים, בשבילך: אתמול במעגל מישהי שאלה מה זה זוגיות. אחרי שקישקשנו על זה שעתיים כהרגלנו, הגענו למסקנה שמה זה משנה. משנה מה את רוצה שיהיה בינך ובין בן הזוג שלך. וגם מה הוא רוצה כמובן. זה מה שעודד שמנסה להגיד לדעתי.

[רסיסים_של_אור*]

משנה מה את רוצה שיהיה בינך ובין בן הזוג שלך. וגם מה הוא רוצה כמובן. זה מה שעודד שמנסה להגיד לדעתי.
זה גם מה שאני ניסיתי להגיד. לא יודעת, דנים בו במושגים ובמילים כבדות מדיי עבורי, ואני, מה בסך הכל אני רוצה ? לחיות את חיי בשקט...
או בצורה יותר מסודרת: מה זה משנה אם החינוך שלי הוא 30% חופשי או 55% חופשי (חוצמזה שזה סימן שאני שולטת בתחום האחוזים ) הכיף הכי גדול בבחירה שלנו להיות בבית היא הזכות שלנו לעשות מה שנכון ומתאים לנו ולשנות את זה ברגע שנראה לנו שיש מקום לשינוי ומאד אני מתחברת לציטוט שהביאה אורנה ולמסר החדמשמעי שבו: רוצה שיהיה-תעשה, פחות דיבורים ויותר מעשים, פחות דיבורים על החיים והרבה יותר חיים את החיים...

[פה_ושם*]

אורנה,
הדרך לחשיבה שונה מתבססת על בדיקת ההגדרות המוכרות ו הקשבה להגדרות חדשות.
בזכות הדיון ובזכות שיחה עם בן זוגי בנושא ההגדרות, הבנתי, שלפעמים אני משתמשת במילה הגדרה במקום מילה אחרת. הטעות הזו נובעת כנראה כי בשפה המדוברת לפעמים משתמשים במילה להגדיר במקום להסביר. ואני מתקנת את המשפט שכתבתי ל - .... והקשבה לאפשרויות נוספות. (וייתכן שיש עוד כמה משפטים כאלה).

ובכל זאת יתכן שאת הרגשת הביטחון אפשר לחפש גם במקומות אחרים - לאו דוקא במחשבות ובהגדרות.
נכון מאוד, כך אני עושה. הביטחון שלי נובע לא רק מהמחשבות וההגדרות, אני מודעת לכך שהן מהוות חלק מהתהליך ו להתנסות עצמה יש ערך משמעותי.
בתוך התהליך, קורה שהאיזון מופר בעקבות התנסות בדבר שלא הועיל לחיי לכן, השלב הבא יהיה לברר מה לא הועיל לי, את הסיבות לכך, ולבדוק אפשרות אחרת.


אני חושבת שהלמידה הזאת גם נסכה בי בטחון, כי הייתי מחוברת יותר למה שקורה והשתדלתי להיות פחות מחוברת למחשבות שלי כי הבנתי שהן מחוברות לידע שהוא כבר לא רלוונטי לגבי.
גם לי זה קורה וחיפשתי בעבר ועדיין מחפשת בהווה מידע רלוונטי או חיזוק או תמיכה מאותה סיבה שציינת מתוך הוודאות שמה שאני לא יודעת אני צריכה ללמוד.

היום איני זקוקה יותר לאמונה. אני פשוט יודעת שזה עובד.
את ומשפחתך מהווים דוגמא לדרך חיים מסויימת, ואמונתם של אנשים אחרים מקבלת חיזוק מדרככם ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת לומר לכם - תודה.
העניין הוא שזאת לא האפשרות היחידה וזה בהחלט לגיטמי שיבחרו בדרך אחרת כפי שאת כתבת (ואחרים) בדף הזה.
אחת הבעיות בדיון בנושא של חינוך ביתי נובעת מכך שיש אנשים שלא מסכימים עם הגישה ועסוקים לבקר אותה, יש אנשי חינוך ביתי שמרגישים צורך להסביר את תפיסת חייהם ולהגן עליה וגם עסוקים בביקורת, יש אנשים עם ציפייה לכך שאנשי החינוך הביתי ישתפו, יתמכו ויציעו פתרונות באופן מיידי ללבטיהם וכו'...
הדיאלוג בין אנשים שיש בינהם הקשבה הוא החשוב בעיניי, דיאלוג כזה מאפשר למידה.

והעיסוק בהגדרות יכול הרבה פעמים להסתיר לנו את הפלא שקורה אצל הילדים שלנו.
נכון, יחד עם זאת ההתרשמות שלי מהשאלות של אנשים היא שהן לרוב לא עוסקות בהגדרות אלא ב יישום.
ולפעמים הקושי ביישום, מסיבות שונות, יכול להיות סיבה נוספת לכך שהורים לא יראו את הפלא שקורה אצל ילדם.

[רסיסים_של_אור*]

בארוחת הצהריים נפל לי אסימון שאולי קשור לדף הזה:
למרות כל הרצון הטוב שלנו, המודעות, ההקשבה ההתבוננות ועוד ועוד, רובנו תוצרי המסגרת וקשה מאד מאד (אני מעידה על עצמי)לצאת לגמרי מכל תפיסות השבי שיש בתוכנו חלקן גלויות יותר על פני השטח וחלקן עמוקות הרבה יותר ובאמת באמת לאפשר לילד שלנו למידה חופשית טבעית נטולת לחץ, ציפיות והכוונה שלנו.

בצמתים האלה, קריאה באתר, או אצל דני לסרי ואחרים יכולה באמת לרענן, להעשיר ולהחזיר אותנו למסלול. ככל שאני מבלה יותר זמן בדרך הזו אני מצליחה לאט לאט להפטר מעוד ועוד תפיסות שבי רק על מנת לגלות עוד שפע תפיסות שבי הרבה יותר בסיסיות ועמוקות בתוכי. השחרור הגדול ביותר שמתרחש הוא של הנפש שלי ואחר כך של הילדים, כי הם איכשהו, יודעים לדרוש את השחרור שלהם ולזכות בו הרבה יותר מהר...

[עודד_המחפש*]

השחרור הגדול ביותר שמתרחש הוא של הנפש שלי ואחר כך של הילדים, כי הם איכשהו, יודעים לדרוש את השחרור שלהם ולזכות בו הרבה יותר מהר...
הייתי אומר שהילדים כבר משוחררים, ואנחנו פה כדי לאפשר להם להמשיך להיות חופשיים, וללמוד מהם איך לצאת לחופשי בעצמנו.

[ג''ימס_בונד*]

איזה דף מעיף. כל כך הרבה מילים. לדעתי חשוב לחסוך במילים ולא לבזבז אותם. לדעתי הכי חשוב לא להיות קיצוניים בשום דרך. לא בקידוש המשפחה ולא בקידוש הגירושין והפמיניזם ולא בקידוש השבט. חינוך ביתי עדיף בהרבה על חינוך בית ספר מבחינתי ואין דרך אחת שהיא הכי טובה לכולם.

[ג''ימס_בונד*]

אתם יודעים, הכמיהה למשפחה מורחבת...געגועים לשבט...מזכירים לי את הספר שקראתי בשנות ה80 והוא כנראה נכתב בשנות ה60. "הלם העתיד" הסופר אז דיבר על מה יקרה בשנות 2000 והוא הזכיר את התופעה של חזרה לחיי השבט.

[נעמי_בן_שיטרית*]

הייתי אומר שהילדים כבר משוחררים, ואנחנו פה כדי לאפשר להם להמשיך להיות חופשיים, וללמוד מהם איך לצאת לחופשי בעצמנו

עודד, תודה.
(גריינתי)

[מיצי_החתולה*]

לדעתי הכי חשוב לא להיות קיצוניים בשום דרך אבל למה? לא בהכרח קשור ישירות לנושא הדף, אבל מדוע הכי חשוב (חשוב באופן קיצוני?) לא להיות קיצוניים בשום דרך? האם אין זה טבעי שלהרבה אנשים יש תחושות קיצוניות או גישה קיצונית לגבי דבר או שניים בחייהם?

בהשוואה לנורמה, מי שמשאיר את ילדיו בבית הוא אדם קיצוני. אם תשאלי את אמא שלי, אנחנו קיצוניים בענייני מניעת ממתקים ומזון בריאות. לדעתי אנחנו די מתירנים. יש לי כמה חברות, שקיצוניות ממני בהרבה, ובטח יש כמה משפחות טבעונאיות פה שקיצוניות מהן בהרבה. כך שהקיצוניות היא, כמובן, גם דבר יחסי. בכל מקרה, היא לא בהכרח דבר רע, לדעתי.

[עודד_המחפש*]

כבר רבות נאמר על זה ב{{}}קיצוניות באופן טבעי

[סוף_מעגל*]

"הלם העתיד"
אלווין טופלר.
המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית, מהפיכת המידע.

זה באמת אבן יסוד, לדעתי, בחינוך הביתי. ראיתי כל כך הרבה מקומות שבהם הורים משלמים כדי שמישהו אחר ילמד את ילדיהם לנהוג אחרת מהם
זה אבן יסוד בחינוך. נקודה.
מאוד משונים בעיני הורים שבאים בטענות על שילדיהם מעדיפים מחשב/טלויזיה על פני ספרים בעוד הם עצמם לא ראו ספר מאז ילדותם (בה כנראה הוכרחו לקרוא).

[ג''ימס_בונד*]

אם תשאלו אותי, מושג "נורמאליות" לא קיים. מה שנורמאלי בשבילי לא נורמאלי בשביל משהו אחר ולהפך. על ה"נורמאליות" המקובלת מאוד של מערכת החינוך והליכה לבית ספר הייתי מותרת ברצון רב, למשל. אבל החיים הם לא שחור ולבן וקיצוניות בדרך שבוחרים עלולה להוביל, לדעתי ,למקומות הפוכים...גם כאשר מדובר בחופש ביטוי, חופש הפרט, דמוקרטיה, חופש פנימי.היא יוצרת מסגרת נוקשה וסגורה. אם נקח לדוגמא את הקיבוצים...הם כל כך התנגדו לדת, עד שבעצם יצרו דת חדשה משלהם, עם חוקים לא פשוטים וחברה די סגורה שלא מקבלת בקלות אנשים מחוץ למסגרת.

[ג''ימס_בונד*]

אחד החוקים הפנימיים הנוקשים של הקיבוץ היה, למשל..."לינה משותפת" הילדים ישנו מחוץ לבית כמעט מלידה. נשים שלא יכלו להיות עם זה, עזבו את הקיבוץ ונשים שלא יכלו לעזוב נשארו וחיו בצורה הזאת בניגוד לרצונן החופשי (דיכוי?) יש קיבוצים שלא הרשו גם לבוא בזמנים הנוחים להורים. היו הפסקות ראיה. וזמן מוגבל.זאת חברה שחיפשה שויון זכויות.. חופש. אני שואלת את עצמי אם הילדים האלה באמת גדלו עם תחושת חופש פנימי??. לגיטימי?? בהחלט כן, אבל כאמא...עדיף שלא תשאלו.

[בשמת_א*]

הם כל כך התנגדו לדת, עד שבעצם יצרו דת חדשה משלהם
טוב, את זה אפשר להגיד בשטחיות בראייה מבחוץ, כאשר בכל חלק של המשפט משנים את המשמעות של המונח "דת"...

יש קיבוצים שלא הרשו גם לבוא בזמנים הנוחים להורים. היו הפסקות ראיה. וזמן מוגבל.זאת חברה שחיפשה שויון זכויות.. חופש
האם הקיבוצים חיפשו חופש? איפה מצאת את זה? הם חיפשו שיוויון כלכלי בין החברים, והגשמה ציונית באמצעות חיים של קהילה, כקבוצה. לא זכור לי בכלל שהיה מושג של חופש אלא במובן של חופש מדיכוי חיצוני של שלטון הצאר או הפחה וכדומה... להיפך. המושגים היותר רלבנטיים היו מגוייסות, סולידאריות, הכלל, טובת הכלל, חיי העבודה, תרומת היחיד לכלל, וכן הלאה.

[עודד_המחפש*]

דפקט קיבוצי

[ג''ימס_בונד*]

מצאתי את זה לפני הרבה הרבה שנים, כאשר הגעתי לארץ והייתי 3 או 4 שנים בקיבוץ...במסגרת עליית הנוער.קיבוץ השייך לשומר הצעיר. גם מה שאת כותבת, זה נכון....אבל דברנו הרבה על דמוקרטיה, חופש מסוגי החופשים הרבים שהם חלק ממשטר דמוקרטי..כמו למשל חופש מיני...חופש ביטוי עצמי...חופש פנימי..וגם, כמובן, אהבת ארץ ישראל.

[ג''ימס_בונד*]

כנראה באמת הרבה אנשים שקוראים אותי יוצרים לעצמם תמונה דמיונית.

[פלוני_אלמונית*]

מישהו יודע מה קרה לאתר "מקום"? www.makom.org.il?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מה זאת אומרת מה קרה? הוא נעלם?

[מור_וקנמון*]

אני גם חיפשתי...לדעתי הוא כבר לא פעיל...
מאמרים של דני לסרי אפשר למצוא באתר "נומיינד" (אין לי כח לחפש ת'קישור כרגע...חפשו בגוגל)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

דף נהדר שכדאי למצוא לו שם מדויק יותר.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

האם למישהי בא להציע שם יותר מדוייק לדף זה?

[אישה_במסע*]

קראתי ונהניתי לקרוא על הצירים השונים עליהם אפשר למקם תהליכי למידה. לדעתי השם של הדף הזה מדוייק מספיק (כלומר, מייצג אחד מהנושאים שעלו בדף, זה שבגללו נפתח הדף, ונושא מרכזי מספיק בדף לדעתי).

אני אישית רוצה להוסיף לדף הזה את הרהוריי על למידה מהמופשט עם דוגמאות קונקרטיות על פונקציות רציפות במידה שווה. זו מגילה ארוכה, אבל אני אשמח אם מישהו יקרא ויענה חי. למרות שחלק מהכותבים המקוריים בדף לא נמצאים כאן, לדעתי זה דף שראוי להחיותו.

_לימוד נגינה או שפה הן לא דוגמאות טובות לעניין זה. אני חושב שלימוד מתמטיקה באוריינטציה אקדמית הוא דוגמא מאד טובה: קודם לומדים את המושגים המופשטים - ההגדרות המילוליות - ותוך כדי הלימידה הלומד מפתח את הדימויים והחוויות שלו לגביהם. זה לא קורה לאורך כל הלימוד, אך לעיתים מגיעים לנקודה כזו בה נלמד מושג מילולי ללא מושג אינטואיטיבי קודם.
[למי שזוכר באינפי/חדו"א את הפגישה הראשונה עם רציפות במידה שווה - לזה אני מתכוון]_

אישית הנושא של למידה מופשטת הוא זה שעניין אותי. בתור מי שלמדה אינפי1 לפני פחות משנה. למען האמת, הניסיון האישי שלי והמחשבות שלי על רציפות במידה שווה גרמו לי להבין אחרת לחלוטין את כל הדף הזה.
הנושא של רציפות במידה שווה נראה לי תלוש מעט במיקומו בקורס אינפי1. בעוד ששאר הנושאים היו מסודרים לרוב בסדר הגיוני, של נחיצות ונביעה טבעית, הנושא הזה - לא ממש. אולי זו הסיבה שזה היה אחד הנושאים שהבנתי לא כל כך טוב בקורס. דילגתי על התרגילים וההוכות בנושא, ובמשך זמן רב לא היה בערך שום דבר שקשור לנושא (מלבד משפט המאפשר להוכיח רציפות במ"ש לפי זה שהנגזרת חסומה). שאלתי מישהו שלמד יותר מתמטיקה ממני מה הקטע עם הרציפות במ"ש הזו, והוא אמר שהיא מקלה על הוכחה של משהו באינפי2. ואכן, באינפי2 יש משפט על סדרות של פונקציות שעובד רק אם הן במ"ש.

אפשר היה למקום את ההגדרה הולימוד של רציפות במידה שווה פה. אין בזה את הרצף הלימודי, אבל יש פה רצף אחר - לומדים משהו כשצריכים אותו, לא כשיכולים להוכיח. זה גרם לי לחשוב על שתי השיטות האלו בלימודים אקדמיים, ועל לימוד מתמטיקה לעומת מחקר.

כשמתמטיקאים המציאו את המשפטים שאני עכשיו לומדת הם לא המציאו אותם בסדר זה. הם המציאו אותם כי הם חיפש פתרונות לבעיות, או סתם כי היה להם כייף לסייר בארץ לא נודעת. לעומת זאת, הלימודים הם מובנים. המתמטיקה מובנית בבסיסה, אולם אפשר ללמוד דברים כשהם נחוצים לדברים אחרים, ואפשר ללמוד דברים כשיש מספיק ידע קודם כדי ללמוד אותם.

הקורס אנליזה נומרית הוא קורס מעצבן, ולדעתי בהרבה מובנים משעמם. אבל הוא קורס שהגישה בו שונה. יש מטרה פרקטית - למצוא קירובים למספרים. רמת הדיוק נקבעת לפי הצורך. הבעיות הן בעיות פרקטיות, הפתרונות פרקטיים, ההוכחות דרושות כדי להוכיח שהפתרון נכון. כל הגישה של הקורס שונה מהגישה באינפי1.

ובעיקרון הגישה באינפי1 מוצאת חן בעיני יותר ברוב המקרים, חוץ משל הרציפות במידה שווה.

אך לעיתים מגיעים לנקודה כזו בה נלמד מושג מילולי ללא מושג אינטואיטיבי קודם

באתי בהתחלה להגיד שזה לא נכון. להסביר מה זה רציפות במידה שווה. בהתחלה זה היה בשבילי הגדרה לא מובנת שלא ברור למה דחפו אותה לקורס, ולכן כדאי לסיים את התרגילים בנושא רק כדי לסמן וי, וללכת לעשות דברים משמעותיים - את כל שאר הקורס.
ואז בא אינפי2, ופתאום המונח הזה לא היה מונח מנותק מהקרשו שלא ברור למה המציאו, פתאום היה ברור לחלוטין למה אני צריכה אותו. ואז במקום להיות הגדרה חסרת משמעות ותרגילים חסרי משמעות, זו הייתה הגדרה שיש לי זיקה אליה. ואז ניסיתי להבין אותה. לפני כן לא ניסיתי להבין. ניסיתי לסמן וי וללכת. ואילו עכשיו פתאום היה לי ברור מה המשמעות של ההגדרה, וגם מה השימושיות שלה. או אולי הפוך? קודם רציתי תכונה מסויימת של סדרת פונקציות ואז הבנתי שרציפות במ"ש היא זו שמתארת תכונה זו?
ההבנה האינטואיטיבית שלי של רציפות במידה שווה (חשבתי אז ואני חושבת היום שהשם הוא לא אינדיקטיבי בעליל, אבל אין לי רעיון למונח מוצלח יותר).
יש לי פונקציה. אני רוצה לבחור קטע ממנה כך שהפרש הגבהים בין הנקודה הנמוכה ביותר בקטע לנקודה הגבוה ביותר לא יהיה גדול יותר מאפסילון. אבל אני לא יודעת מה ערכי ה-Y, אני יכולה לבחור רק אורך קטע X. האם לכל אפסילון אני יכולה לבחור אורך קטע כל שאם אני שמה אותו על ציר האיקס ומזיזה הפרש הגבהים אף פעם לא יעלה על אפסילון?
אגב, גם באנליזה נומרית יש רציפות במ"ש. שם היחס אליה פרקטי לחלוטין. לדעתי הוא מאיר את משמעות המונח יותר טוב ממה שהיה באינפי1.

בהתחלה רציתי לכתוב שלי לא קרה שקודם הייתה הגדרה מילולית ואז מילאתי אותה במשמעות. ואז הבנתי שזה לא מדוייק. נתקלתי במונח מילולי. מבחינתי, עד שהייתה לו משמעות אינטואיטיבית לא הבנתי אותו
יופי, יש לי הגדרה, ואני אפילו יודעת איך להוכיח שדברים עומדים בה. מה זה עוזר לי אם אין לי תמונה מנטלית של דברים שעומדים בהגדרה. מישהו לאורך הדף המחכים הזה אמר שאנשים אורזים קבוצות של דברים לצורה אובייקט, שכן אדם יכול להחזיק בזיכרון קצר הטווח רק שבעה אובייקטים, והחלוקה לקטגוריות היא זו שמאפשרת חשיבה מורכבת. אז אני לא ארזתי, ולכן לא היה לי בתודעה אובייקט של "פונקציות רציפות במ"ש" עד שנוצרה אצלי הבנה של המונח.

זה גרם לי לחשוב על אחת הסיבות שהצטיינתי במתמטיקה בתיכון - שם חלק לא קטן מהתלמידים לא באמת הבינו את המונחים. הם נשארו ברמה הטכנית, ולכן גיששו באפלה כמו שאני גיששתי עד שהבנתי באמת מה זה רציפות במ"ש.

וגם גרם לי לחשוב על מה זה בכלל למידה מהמופשט. שקראתי שיש אסכולה שטוענת שלמידה כזו לא קיימת, מייד התנגדתי. אני לא אוהבת שאומרים שכל בני האדם בעולם לא יכולים לעשות X. עכשיו אני כבר לא מתנגדת. הנה, ניתנה דוגמא פרקטית ללמידה מהמופשט, ומתברר שאני לא לומדת ככה.
או שאני מבינה את המונחים אינטואיטיבית. או שאני לא מבינה.

מצד שני, ההבנה האינטואיטיבית הזו יכולה להתבסס על הגדרה. ניסיתי להבין את המונח של גבול הרבה לנפי שלמדתי אינפי1, ולא הבנתי. איך הגבול של 1.99999 הוא 2? איך זה אותו המספר? לא הבנתי. עד שקראתי את ההגדרה של גבול והבנתי. זו הייתה פשוט הארה! הבנתי מההגדרה, לא מהדוגמאות.

אז אולי זו למידה מהמופשט? כשקוראים הגדרה, הכללה, כשאומרים, יש קבוצת אובייקטים שתכונותיהם הם X, Y, Z, ומייד ברור לי מה זה אומר? ומפה חלק גדול מהתכונות והמשפטים כבר ברורים. אני יודעת שזה נכון כי זה נכון, למרות שעוד לא קראתי את ההוכחה. אני מבינה אינטואיטיבית למרות שלא ראיתי דוגמאות!
ואז למידה מהקונקרטי זה כשאני רואה דוגמאות ואז אומרת, הי, הדברים האלו דומים זה לזה, הם מתנהגים אותו הדבר בנסיבות האלו, בואו נקרא לדברים שמתנהגים ככה פונקציות רציפות במידה שווה!

ופתאום אני רוצה ללכת לקרוא שוב את הדף. כי פתאום המושגים האלו הם לא מושגים זרים ומנותקים מחיי, אלא מילים שמנסות לתאר חוויות שחוויתי.
וגם ההבדל הזה, בין מילים שצפות באוויר לבין מילים שקשורות לחיי, ובין מילים שמתארות קבוצה של דברים שלא נראים לי קשורים ומישהו אמר שהם קשורים, לבין קבוצה של דברים שיש להם תכונה משותפת כלשהי שגיליתי מניסיוני, לבין תיאור של קבוצה של דברים שאני מבינה את מהותה ומהתיאור מייד ברור לי אילו דברים יכולים להיות בקבוצה, ההבדל הזה הוא ההבדל בין סוגי למידה. ולדעתי זה הנושא של הדף הזה.