לצאת מירושלים

[ממשיכה_להתגלגל*]

אשמח לעזרה
אנחנו חולמים לצאת מירושלים, אבל רוצים להישאר קרוב בגלל עבודה ומשפחה
דיבורים על מעבר קיימים כבר שנים אבל מתקשים לממש. עכשיו הגדול מתקרב לגיל בי"ס וזה מעודד אותנו להתחיל לחפש ברצינות.
קצת עלינו: בני 30 וקצת, עם שני ילדים, בן חמש ובת ארבעה חודשים. אנחנו דתיים ומחפשים מקום עם דתיים אבל עדיף לא רק. כרגע אנחנו גרים בירושלים בבקעה, אוהבים את האיזור אך מתקשים למצוא את עצמינו חברתית, והבדידות הולכת ומקשה.
רוצים לגור במקום יפה עם אנשים תמימים וילדים עם אור בעיניים
יש כזה?

[ממשיכה_להתגלגל*]

ובאופן כללי אשמח לשמוע מכאלה שיצאו מהעיר. תוהה אם הפנטזיה שלי על התרחבות הלב בעקבות יציאה מהעיר קרובה למציאות

[קול_פעמונים*]

מקווה שלא מפריעה (אפשר למחוק)
מצחיק אותי איך "בעיה" של אחד היא הפנטזיה של מישהו אחר.
בקעה- אחחח... הלואי עלינו...

[ממשיכה_להתגלגל*]

כן אני יודעת שזה נשמע מתבכיין.. הקסם של השכונה אכן השאיר אותנו כאן הרבה שנים אבל באמת אני מרגישה בודדה
ואולי אני מאלה שבכל מקום ירגישו קצת בודדים..

[סגו_לה*]

בדקתם את תקוע או נוקדים ?
נשמע שיתאים לכם, קרוב לירושלים עם אוירה קהילתית.

[אפרת*]

ממשיכה, אני מאמינה שאת האבידה צריך לחפש קרוב, מתחת לפנס.
יש בשכונה ובסביבתה המון בתי כנסת שחלקם מתפקדים כקהילה חמה ותומכת. אתם יכולים לבקר כל שבוע בבי"כ אחר, להתרשם, ולהמשיך הלאה עד שתמצאו קהילה שתמלא את החלל החסר.
חוץ מזה, אני לא רוצה ללחוץ, אבל את מוזמנת בשמחה להגיע מחר למפגש הקטנטנים בגינה הקהלתית של מוזיאון הטבע. קורה לנו שם משהו מאוד טוב. גם אם תבואי רק עם התינוקת ועם עצמך. (-:

[ממשיכה_להתגלגל*]

בדקתם את תקוע או נוקדים ?
הפנטזיה לגמרי מבוססת על תקוע
הבעייה עם תקוע זה המרחק הפסיכולוגי. אני מאד פחדנית בנסיעות (מה מצב האבנים עכשיו?) אבל אני מניחה שאתרגל.
לעומת זאת, אני לא רואה את ההורים שלי, או את אמא של בעלי שהיא לגמרי דמות משמעותית בחיים של הבן שלי, קופצים אלינו בכיף

[ממשיכה_להתגלגל*]

ותודה אפרת על השיחה הקצרה והכנה

[סגו_לה*]

מצב האבנים עכשיו סביר, אבל לא הייתי עושה החלטה לפי זמן נתון, אלא האם הייתם מוכנים לגור במקום שיש בו גם סיכון כזה. במיוחד שחשוב הרצף המשפחתי.
בשאר המובנים נראה לי שהמקום יתאים ממש.

[שירה*]

אנחנו גם בבקעה. אמנם יותר צעירים (תינוקת בת חצי שנה) אבל בא לי לכתוב שגם אני מרגישה קצת בדידות עם כל החן של האיזור. אני לא יודעת אם זה קשור בכלל לחיים של עיר, או שזה דווקא כאן, גם בבתי כנסת לא הכי מצאנו את עצמנו. (וקצת חבל לי, כי ברור שיש בסביבה המון אנשים טובים, אבל לא מכירים...)

[ממשיכה_להתגלגל*]

הי שירה
כיף שכתבת. נעים לשמוע שלפחות בתחושות שלי אני לא לבד..
אנחנו חשבנו שכשנגיע לשלב של גן זה יעזור לנו להכיר אנשים ולהיטמע. זה לא קרה
(בללכת לבית כנסת אנחנו לא ככ טובים)
בשבוע שעבר לקחתי את הבן שלי לחבר אחה"צ. אנחנו מההורים הבודדים שלא משאירים לצהרון. בקיצור, לקחתי אותו לחבר לקראת חמש, שעה מופרכת מבחינתי, ופתאום ראיתי איך הרחוב שוקק חיים באנשים שחוזרים מהעבודה וילדים שחוזרים ממסגרות.
תקפה אותי איזו התפעמות.. כאילו ראיתי יקום מקביל..
חזרתי ואמרתי לבן זוג, יש חיים בבקעה הם פשוט לא מתואמים לשלנו.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את מה שכתבת בדף, גם אני ירושלמית
אולי תעברו לקטמונים יש המון המון חברה צעירים.

יש חיים בבקעה הם פשוט לא מתואמים לשלנו.
זה נכון לכל מקום. גם לישובים ליד ירושלים.אני חושבת שכיום רוב הילדים חוזרים הביתה רק אחרי הצהרים. באמת הרבה מהקשרים נעשים סביב הגן,אבל סביב ההוצאה מהגן יותר,כי כך פוגשים עוד הורים.
גם סביב בית הכנסת יוצרים קשרים (וזה מצטלב גם עם הגן), כך שאם לא יוצא שיש לכם נקודות מגע לא כאן ולא כאן אז באמת קצת קשה. אבל יש כל כך הרבה צעירים נחמדים עם ילדים באזור.