לצייר עולם

אנונימי

_{דף מומלץ}

טוב,כאן המשך עלילות והרפתקאות בלוגית מ פריחה והתחדשות, בעלה יוסף,ילדיה ועוד שלל דמויות פולניות יותר(ואז יש להן גם שם מצחיק, כך טוען יוסף) או פחות.
אחרי מחשבה רבה החלטתי לקרוא לדף בשם חדש ,נראה לי מוזר למספר או לארוז בקופסא. מקווה שהגיע הזמן להניע את הפוקוס מחלומות למעשים.
תודה ל לוונדר סגול על הצעות טכניות לגבי הדפים.
מי שקרא ורוצה עוד- יכול לנסות לנשום עם מחוך

תתחדשי

יופי בלוגית ! עכשיו באמת יהיה כיף לבקר אצלך,
איך את מרגישה? השתפרת?

כן אבל כל השאר חלו:-O
תודה על הברכות הלבביות.
יש לי מין הרגשה כזו שאשה יכולה לקבל ברכות לבביות רק אם היא יולדת וכשגמרה ללדת אין לה סיכוי להיות במרכז העניינים.

היי פריחה ו-,
ברכות לבביות לפתיחת הדף החדש...!!

|L|
וגם שתהיו בריאים וחזקים ותחזרו לעצמכם המקסימים והמצחיקים.

נגמר האקמולי עקב שימוש יתר. האקמולי שכב פה כמה זמן ובבת אחת נזקקנו לו. יש גם אדוויל אבל עבר לו התוקף כמו שהוא, חדש לגמרי.
"אני הולכת להביא אקמולי" אמרתי ויוסף לא הציע להחליף אותי. חיכיתי עוד רגע והוא עדיין לא הציע. אז החלפי את הג'ינס הרטוהים שלי מהביקור במרפאה לג'ינס אחר ויצאתי.
אח, חורף. אין כמו חורף .את בסך הכל לובשת מעליך מעיל וכבר נראית נפלא.
הגעתי למרכז שיש בו בית מרקחת. עד לפני כמה שנים לא היה שם כלום, ובבת אחת הרסו גבעה ובנו במקומה מרכז מכוער שאין בו כלום מעניין וגם לא חניה נורמלית. עשיתי סיבוב וחניתי רחוק. אחר כך צריך לטפס על הגבעה. יש אמנם קיצור דרך שאני זוכרת מילדותי אבל לא הסתדר לי לקפוץ מעל החומה לתוך שיח קוצים עם כפכפי עקב בצבע פוקסיה(למה זה הדבר היחיד בחנויות?) הלכתי מסביב. ולמי אכפת שהערב כה צלול. נכנסתי לבית המרקחת ומרב שיכרון חושים מכך שאני לבד נשמתי את אוויר בית המרקחת. עזרתי לאנשים שחיפשו משהו ,( אותו הדבר למעשה, כולם חיפשו שמן אקליפטוס או אקליפטוס לימוני) והלכתי לקופה. לפני עמד בחור מאלו שנראים כמו פרסומת לג'ינס.
נעלי בוקרים, גי'נס(דא?) ומעיל עור אבל לא של רוכבי אופנועים ולא של ערסים . הוא החזיק בידיו שתי חבילות האגיס ומליון חבילות מגבונים. היה ניכר בו שהוא לא רגיל לקנות את הדברים והוא מדד אותם כמו שמחזיקים משהו חדש שלא מתאים במידה. אולי הוא רגיל לדגמן רק ג'ינס ולא חיתולים?
פתאום קלטתי שאני יכולה לדעת בן כמה התינוק שלו לפי החיתולים. הימרתי שזה לא תינוק ממש חדש, כי לתינוק חדש קונים רק חבילה קטנטנה אבל גם לא תינוק ותיק כי אז מתרגלים לסחוב חיתולים וגם לא צריך מליון מגבונים(ובעצם הוא יכול לקחת ממני, יש לי טונות חבילות שמשמשות בעיקר לנקות ארונות מטבח).
הבטתי בחבילות והן היו ל3-6 קילו. בינגו לי. דמיינתי איך הוא הולך הביתה לאישתו עם שיער סתור של אמא צעירה והיא עומדת ליד הבאגבו שלהם ומתבעסת שהג'ינס מהפרסומת לא מתאים לה כבר.
יצאתי אל הלילה עם המעיל פרווה שלי. הילדים שלי חשבו שזו דרכי להתחפש לנמר והבינו לגמרי מדוע אני לובשת אותו בניגוד למעילים שלהם שלא נלבשים לעולם. "את יודעת כמה נמרים הייתי צריך לצוד כדי להכין לך את המעיל" יוסף שואל אותי שוב ושוב בזעף. טקס שכזה.
"אף לא אחד" אני עונה"זו פרווה סינטטית"

הבוקר יוסף הלך לעבוד. לא האמנתי שהוא עושה לי את זה. משאיר אותי חולה עם ילדים חולים והולך.אבל זה מה שקרה .הוא הלך מוקדם והבטיח שיחזור מוקדם. לפחות חצי מזה נכון, הוא הלך מוקדם אבל כבר התקשר להגיד שיחזור מאוחר.
היום עבר די בסדר, האמת. הילדים שלי כשהם חולים הם די בריאים במשך היום ובלילה- סיוט. מלבד אי אילו התקפות קריזה קשות פה ושם. למשל סירבו לאכול ארוחת בוקר והתעצבנו כשהכנתי צהרים(רוצים ארוחת בוקר!רוצים ארוחת בוקר!רוצים ארוחת בוקר!) .
הם התמכרו לאקמולי ורצו עוד ועוד. סירבתי לתת וכולם התעצבנו מלבד השד הקטן שמסרב לאכול כלום באופן רגיל אבל מכור לברזל שהוא מקבל.
<תכף>

טוב, אתמול בערב יוסף ואני דיברנו . כל פעם שאני מעיזה לצייץ שקשה לי יוסף אומר:"אז כנראה לא ממש טוב לך בבית אחרי הכל"
אתמול קצת נטיתי להסכים איתו. זתומרת לא ממש להסכים, אבל להגיד שחסר לי את הדבר שמפעיל את ה......... איך קוראים לחלק הזה למעלה? גם לי לפעמים מתאים להגיע הבית לבושה טיפטופ , רגועה, מחוייכת ולא תציד מתחשק לי להיות האמא המותשת שנשארה בבית.
אם יוסף היה נשאר בבית במקומי הייתי הולכת לעבוד בלי יסורי מצפון בכלל. אבל שהאופציה שהילדים יהיו בגנים......... אני לא בטוחה. בכל מקרה אתמול דיברתי על זה שאני קצת זקוקה לאיורור פה ושם. ואנחנו זקוקים לכסף, אז אולי אעבוד כמה שעות מחוץ לבית בזמן שתהיה כאן מטפלת?
חשבנו לעבוד כשאנחנו מתחלפים- כלומר שאני אעבוד בערב, אבל אז אנחנו לא מתראים כלל, אין מצב ששנינו עם הילדים וכולם עצבניים.
נטיתי להסכים אית שאולי כדאי שאעבוד קצת מחוץ לבית אבל לא ממש התכוונתי לעשות משהו בקשר לזה. למעשה די קיויתי שאחרי שאמרתי את זה יהיו ימים נפלאים ואני אשכח מזה.
בכל מקרה, הבוקר התקשרה אלי חברה, שחבר משותף שלנו - מגייסים אצלם מישהו תפקיד שממש ממש מתאים לי ואני חייבת להתקשר.
טוב, סיפרתי ליוסף. "לא ידעתי שאת מחפשת עבודה" הוא אמר. גם אני לא ידעתי, אבל החלטתי לבדוק.
עכשיו אני חצי שעה בוהה במכשיר טלפון. תתקשרי כבר.

... אבל מותר לך להתעניין, לא?
בהצלחה בגישושים.

איזה ריקוד קוסמי - את רק חושבת על זה וזה מגיע אלייך.
עם כזה טיימינג מוצלח, שווה לבדוק. זה לא יבלע אותך.
מקסימום - לא.
או כן.

ואללה , מדהים איך נושאים טכנים הם חלק מהחיים.
יוצא לי המון לא לישון. פעם בשעה מתעורר ילד, ופעם בחצי שעה אני מתעורררת לוודא שהוא נושם. אחרת למה יש שקט? לילות לא קלים ולא ברור, הם אמורים להיות כבר בריאים למדי. אני מפתחת פרנויה: השד הקטן אולי לא נושם, אולי יש לו חסימת מעיים(הוא לא עשה קקי יום שלם), יש לו מחלה מסתורית מכך שאכל חול ודשא, אולי מכשיר האדים מטשטש קולות ובעצם קוראים לי? מה יקרה אם אחד הילדים יבכה ולא אתעורר?
ימים מוזרים. אני הרוסה ונזכרת בסיפור "תולתול בעל חול" שזורה חול בעיני הילדים. העיניים שלי דבוקות ואני הרוסה. כמובן שאז הילדים הכי נצמדים וזקוקים לי ועצבניים בעצמם. אחרי כמה מקרים שהעמידו את השפיות שלי בסכנה כולם נרגעים וישנים שנת צהריים . אז מה אם זה ב18 בערב. יוסף מגיע. שנינו לבד עם השד הקטן, מרגישים קצת כמו רווקים. מזמינים אוכל בטייק אווי.

לגבי השיחה שהיתה, היה לי נעים לשוחח עם המכר משכבר הימים אבל זה רחוק ממני כל כך. לעבוד באופן לחוץ ומחייב לפרוייקט צפוף - אין מצב. בכל מקרה, הוא בחור נחמד ואני מקווה שיצא לי לפגוש אותו מדי פעם. בשנים האחרונות כל אחד גר במקום אחר ועסוק בעינייניו וטוב לדעת שיש לי קשרים ושהוא מאמין בי. הוא אמר שאם ארצה את המשרה הוא ימליץ עלי, וזה נתן לי הרגשה טובה גם אם לא השתמשתי בזה הפעם.

אהבתי את השם החדש

אהבתי את השם החדש

תודה שבאתם
פתאום הבנתי שזה מחייב. מצד שני,שאכן הגיע הזמן לצייר עולם. היום היה לי מפגש עם המטפלת שלי . כזכור תקשתי להפרד ועכשיו אנחנו ב"פגישות מעקב" שהיו אמורות להיות שתיים כאלו וזו השלישית והיא אמרה שתהיינה עוד 2 ומה דעתי? אני ביקשתי עוד עשר....
התרגשתי מאד ושמחתי שהיא דחתה משבוע שעבר. כך הפגישה לא "התבזבזה". התלבשתי הכי יפה שאני יכולה. בכלל בחורף יותר קל להתלבש. נסעתי לפגישה לבד לבד בלי שום ילד נוסף ורק עם עצמי. פחדתי שלא יהיה לי מה לומר הרי בינתיים לא ציירתי עולם ולא נעליים. למזלי בלילה חלמתי חלום:
אני נוסעת במונית עם נורית-מישהי שלמדה איתי פעם. פתאום אני קולטת שזה לא הנכונה לי ואני צריכה למצוא את המונית שלי. יוסף במונית אחרת בכלל ואני לא בטוחה באיזו מונית עלי לנסוע אבל בטוח לא זו. ואני ממשיכה לנסוע בה למרות שהיא לא זו שלי תוהה מהי המונית שלי?
דיברתי על הקושי שלי למצוא את דרכי והיא טענה שאני במב מצויין. יותר בטוחה בעצמי, נראית יותר טוב, שפת הגוף שלי יותר נוכחת בחדר. היא שאלה אם מה שהיינו חולים מסוכן להריון , אמרתי לה שלא(בדקתי כי יש לי חברה הרה ובכל מקרה אני כבר לא מדבקת) אבל לא שאלתי אם זה אומר שהיא בהריון. האמת שהיתה לה בטן קטנה, אבל לא ידעתי אם זה מנומס לחטט. הצטערתי שהיא לא חברה שלי. נראה לי שיש ביננו חיבור מדהים.
הגעתי הביתה. נסענו יחד למעדניה שאני מאד נזהרת ממנה כי בכל מדף שם יש משהו שעושה חשק לקנות: גבינות בטעמים ומרקמים שעושים חשק , לחמים טריים שכל אחד נראה כמו יצירת אומנות, בשר טרי עם קצב נקי וסימפטי(מדבר רק למי שמבין שנתח אנטריקוט יכול להיות דבר סקסי), זיתים שכל אחד מהם נראה כמו פנינה שחורה, עגבניות מיובשות שעל אף שהן קמוטות , נראות צעירות ומפתות. שוקולד של 70% מוצקי קקאו ומעלה. בקיצור, מה יכול להיות כבר רע.?
אבל אני החלטתי לנסות טקטיקה חדשה. במקום להתבאס בתור שבסופר, לעשות קניות אצל הירקן, במעדנייה ובבית הטבע. בכל מקום יש את המבחר והטעמים המדהימים שלו. פשוט הוציא לי את העיניים , יש הגיון בלחזור לסופר על הבורקס הקפוא שבו והרגעלך הזקנים והסינטטים שלו.
במעדנייה חשתי חגיגית ומקסימה ולכן לא התפלאתי שבחור אחד בירך אותי לשלום. יותר התפלאתי שהוא בירך גם את יוסף והם דיברו כאילו אכלו מאותה קדירת הסרטנים. אחר כך שאלתי את יוסף מי זה? וזעמתי שלא הציג אותי אלא נתן לי לעמוד כמו אהבלה כשהם מדברים.
"זה מר מחברת" התפלא יוסף. "איך את לא זוכרת אותו?"
כן, נכון, מר מחברת. איך באמת מחקתי אותו? הרי למדנו יחד האותו תיכון ואחר כך ראיתי אותו באוניברסיטה. בכל כתת לימוד באוניברסיטה יש מחברות מצולמות שעוברות מדור לדור ובר דעת מזמן היה כורך אותן והופך אותן לספר לימוד. מחברות מתוקתקות שכולן באותו דיו, עם כל החומר, בכתב מסודר ......... אז זהו מר מחברת שליווה אותנו גם בנוכחותו הגשמית(ליוסף היו מחברות מקוריות שלו ושכפל בשמחה לכל מי שלמד איתו לכל הדורות אחריו שעדיין משתמשים בה. הרי פיזיקה קלאסית לא השתנתה 200 שנה , מהם עוד 20 שנה?) והרוחנית.

חזנו ופגשתי בחדר המדרגות שכנה שנראית לי נחמדה אבל אנחנו רק מברכים לשלום ואף פעם לא יוצא ממש לדבר בלי סיבה של ממש. הייתי אמיצה והצעתי לה ללכת יחד לגינה. נטשתי את ילדיו והלכתי רק עם השד הקטן, כי רציתי לדבר איתה וידעתי שהם ישתעממו. ואולי לפעמים מתחשק לי פשוט להיות רק אמא לתינוק ולהתפנן על זה, מה שקשה לעשות עם הבכור, ואחר כך תמיד יש עוד ילדים מסביב.
השכנים הנחמדים(שאין לי מושג מהו שמם) - הוא בעל מקצוע חופשי ועובד מהבית, והיא בהי טק בחברה שנורית,הבחורה מהחלום למעלה עובדת.
אני קצת משתאה מצרוף המקרים אבל שומרת את המחשבה בצד להמשך. בינתיים אני נהנית מחברתה ונדהמת עד כמה אנחנו דומות בנושאים רבים ובטוחה שהיינו יכולות להיות חברות. היא מספרת לי בהתנצלות שהבן שלה הולך לישון מאוחר ומספרת שפעם ראתה את יוסף במדרגות בערב והוא התפלא שהבן שלה לא ישן בשעה כזו וגרם לה להרגיש רע עם עצמה. "זה סתם ההומור של יוסף" אני מרגיעה אותה וחשה עד כמה שברירית האמונה בבעצמנו, כל מילה זורה מלח על הפצעים הפתוחים.
==============
ובכלל ליוסף ולי יש את ההומור שלנו. "תגרייני לי את הגב" הוא אומר. ו"מה העניינים?" הוא שואל כשאני מרפרשת את "מה חדש" . הוא מדבר אלי בלשון זכר ושנינו פונים זה לזו בגוף שלישי. אנחנו מכנים אנשים סביבנו בשמות : חרגול, ג'ירפה, סוסה, מורה מטורפת, תרנגולת עקומה וכשמבוגר מתקרב לאיזור שלנו אנחנו מיד חוזרים למוטב ומעמידים פרצוף רציני.
==============

וחמותי.
היא רצתה לבוא לבקר השבוע. היא התקשרה איזה יום ואמרה שהיא רוצה לבוא עכשיו. הייתי חוטפת חום לולא היה לי כבר חום מלפני שהתקשרה. אמרתי שאין מצב.
בהההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אני מרגישה הרבה יותר טוב.
השאיפה: לא לפגוש אותם עד אירוע משפחתי שיש בשלישי אחהצ.
היום היא התקשרה שהיא ליד הדלת ולמה אנחנו לא פותחים, אולי היא תכנס עם המפתח הרזרווי שלה?
יוסף ענה שאנחנו בסידורים(בלש טוב היה כבר מגלה שהאוטו לא למטה, יש מקום עוד להשתפר)
ועדיף להתקשר לפני שבאים.
היא נעלבה.
אני חושבת שיוסף נתןתשובה טובה. חבל שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה.משום מה זה ממשיך להטריד אותי ללא הרף. ואולי זה השיעור שלי - גבולות. גבולות . גבולות.

רק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך (למרות שגם השם הקודם שלו היה מקסים). נהנית לאללה לקרוא אותך.

מוזמנת ל-חמותי ואני

תודה יעלי לה. אבל זה עבר.
והיום החלטנו לעשות יום כיף בתל אביב. ארזנו את כולם, מי ברגל , מי באופנים, מי בעגלה, מי בבימבה ....... והסתובבנו ב"טיול אורבני" כפי שיוסף קורא לזה והיה נפלא. לא חשבנו שנרצה להישאר כל כך הרבה אז הבאנו רק פירות איתנו. אחרי שחלפו השעות החלטתי שניקח משהו מאחת המסעדות(אי אפשר לשבת אם לא הוזמן מקום מראש) . המסעדות לא ערוכות לטייק אווי, ואין להם כלים לרוז או בכו"ם חד פעמי, אבל לנוכח המראה המורעב שלנו הם נתנו לנו מזלגות של המסעדה בהבטחה שנחזיר.
בעוד הילדים מפתיעים אותי בכך שמגלשה שזהה לה יש בשכונה בדיוק והם לא מזכים אותה במבט, פתאום כשזה בתל אביב, היא מלהיבה ויש מליון משחים שאפשר לעשות בה במשך שעה שלמה. בעוד אני נדהמת מכך, מישהו קרה בשמי והסתובבתי.
מי זה? לא זיהיתי בתחילה מרחוק.

נו.........

"תגרייני לי את הגב" הוא אומר. ו"מה העניינים?" הוא שואל כשאני מרפרשת את "מה חדש" .

נורית מהחלום!
4 שנים חלפו מאז שהתראנו.
היא אשת קריירה כפי שידעתי שתהיה . הולכת במסלול מסודר וקבוע. אם חלמתי עליה והיא הופיע זה אומר שכבר ויתרתי על האופציה להיות כמוה? האם שיחררתי את זה?

בעצם הרבה יותר מ4 שנים.... איפה אני חיה.... או אולי מדחיקה:-O

זה שחלמת עליה ופתאום היא הופיע, אומר שאת "מכשפה קטנה", במובן החיובי של המילה -מדהים! או במילים אחרות מחוברת חבל על הזמן, קחי זאת כחיזוק לאינטואיציה כי היוניברס מדבר אליך.

קצת מזכיר את הסיפור של המלך שכל מה שנגע בו הפך זהב ורק אז הבין שזו לא המשאלה שהיה צריך לבקש, אחרי שגילה שגם תפוח שהוא נוגע בו הופך לזהב ונהיה לא אכיל.

אני מכיר את הסוף של הסיפור בכך שהוא טפח על חזהו בחשיבות עצמית ואז הפך את עצמו לזהב...

כנראה אני משמיטה מזכרוני סופים שכאלו.. אני זכרתי שהוא ביקש לחזור בו מהמשאלה.......
היום, אחרי זמן רב, רב מאד מכדי שתוכלו לספור הלכתי למשהו שקשור במקצוע שלי, לימודים, כמה שעות. זה היה נפלא. להתלבש, לקחת תיק בלי ציוד לילדים(למרו שבסוף מצאתי בו מוצץ, ששמור לנסיעות באוטו לשעת חרום, אלא מה?) להקשיב כאילו רק אתמול שמעתי הרצאות שכאלו בפעם האחרונה. 4 שעות תמימות בהם לא דיברתי על הנקה, עם\בלי חיתולים , מחלות חורף או עייפות. הבנתי כמה אני זקוקה לזה. בזמן שלקראת הסוף, אנשים סביבי התחילו להשתעמם אני נהניתי מכל רגע.
אני משתדלת לא לחוש אשם על זה. כבר שכחתי מה זה להנות בלי הילדים בלי לחוש אשם .הרהרתי במר מחברת כשמילאתי מחברת שהבאתי איתי. הדרך חזרה באוטו ריק בלי אף אחד להסתובב לעברו כל רמזור........... מותר לי, מותר לי.......
יוסף היה ממוטט שהגעתי. רציתי מישהו לחלוק עימו את החוויה, אבל מסתבר שלטפל בילדים זה מעייף והוא הלך לישון איך שהגעתי. ובכלל , זה לא חדש לו לדבר עם מבוגרים, הוא הרי הולך לעבודה שלו כל בוקר.
אז אולי אני אנסה להגדיר מה אני רוצה:
אני רוצה למצוא עבודה בה אהיה מומחית ולא ארגיש שיש לי לתת פחות, אבל שיש בה אפשרות להתפתח וללמוד. עבודה מאתגרת שתמלא אותי סקרנות ואנרגיה. עבודה שיש לה שכר מכובד ונאה שתשאיר לי גם את הזמן שאני רוצה להיות בחברת הילדים שלי.
עבודה שתראה בעיני חשובה ולא תהיה רק לצורך פרנסה. שאני ארגיש שיש עימה סטטוס (כלומר בעיני, עבודה ששווה בעיני) ויהיו לצידי אנשים נעימים שכיף לפגוש והם מעשירים אותי.

אחר כך אני רוצה למצוא דירה באיזור שלנו. דירה שיש בה לכל אחד מהילדים חדר גדול לבד וגם חדר עבודה עבורי.סטודיו גדול. ושיש בה גינה או גג או מרפסת גדולה. יפה ,טובה,חזקה,עם תקרה גבוהה ושקטה ושכנים נחמדים.

כאן יש לנו זוג,שאנחנו מכנים אותם "הזוג הנחמד", וזאת לצד "השכנה המטורפת מקומה א" , "השכנה המטורפת מקומה ב'" ו "השכן המטורף מקומה ג". לזוג הנחמד יש מטפלת נחמדה שאני פוגשת כל יום. היום שיחקתנו בגינת הבניין וגם הילד, רוני. רוני עשה מה שהרבה תינוקות עושים וגם הילדים שלי אחרי שהם משחקים בחול - להתלכלך.
אני לא נלחצתי כיוון שמאז שגיליתי שהילדים שלי לא נמסים באמבטיה, אני פשוט רוחצת אותם כל יום. המטפלת, לעומת זאת שלפה צמר גפן וניקתה את הילד בספירט. היא ראתה שאני חיוורת פתאום והיא הסבירה לי שהורי הילד ביקשו ממנה ובכלל- היא לא אמורה לשחק איתו בחול. "הם היו מפטרים אותי" אמרה.
"יופי" עניתי לה"תבואי לעבוד אצלי".

יוסף היה ממוטט שהגעתי. רציתי מישהו לחלוק עימו את החוויה, אבל מסתבר שלטפל בילדים זה מעייף והוא הלך לישון איך שהגעתי
D-:

טוב, החלטתי שהילדים חסרי השכלה והכל באשמתי. אני שוקלת להתחיל לקחת אותם לחוגים. התבלבלתי ממהצע: ג'ודו, החוקר הצעיר, אנגלית,מוסיקה,תנועה,טרום מוסיקה,מפגשים עם חיות, מסביב לעולם ועוד כמה עם שמות מסובכים מדי. איך זה קרה? הרי חוגים זה מיותר.
מצד שני, הימים האלו מתחילים להיות מעיקים וצפופים מדי. קשה לצאת החוצה. תמיד אנחנו חולים או החברים חולים. פחות יוצא להיפגש וצריך להתאורר מדי פעם. כיוון שיום אחד אני סדרך כלל בתל אביב התקשרתי למקום שאמור להיות נחמד.
אני:"איזה פעילות יש היום אחה"צ?"
המקום:"יש פעילות עם שושנה, תתקשרי אליה 12362454"
אני:"איזה פעילות מתאימה לגילאים שלי ביום ראשון?"
המקום:"יש מפגשים לחינוך ביתי , אבל זה לא בשבילך"
אני:"למה?"
המקום:"כי יש להם את האידיאולוגיה שלהם וכל זה. "
אני:"אני מכירה את האידיאולוגיה"(דא??)
במקום:"זו קבוצה סגורה"

טוב, כנראה שזורקים אותי מכל מקום.......

אני לא נלחצתי כיוון שמאז שגיליתי שהילדים שלי לא נמסים באמבטיה(-:

בלוגית, נהנית לקרוא אותך גם פה @}
(ליזה ליזה).

"הנה דוב פנדה" אמר ההוגה החמוד שלי. המנהיג .זה היה כמעט נכון, אם היינו ביפן, אבל היינו בארץ ישראל ואלו היו פרות שרעו באחו. כמעט ולא התחשק לי לקלקל את הפנטזיה הזו. אם שמיכה יכולה להיות חללית, עכבר של מחשב הוא מנוע שמבעיר אש, ספה היא אוהל מדוע שפרות לא תהיינה דובי פנדה? את מתוך פריחה והתחדשות

זה פנדה? לא, זה כלב מטופח במיוחד
(-:

יפה, רק מראה עד כמה הכל אפשרי לצייר עולם
כחלק מהגילוי התקשר אלי היום מישהו נוסף והציע לי לעבוד איתו. הייתי בבלבלה מוחלטת. נכנסתי ללחץ והתחלתי לבשל.
האמת שאני לא רוצה. בכל אופן לא בהיקף כזה. אמרתי את הדרישות שלי והכדור אצלם.הרי אני באמצע תהליך! עוד לא החלטתי מה אני רוצה, חכו נא! צחוק הגורל הוא שההצעה הנוכחית באה מאדם באותו בניין של האדם מההצעה שהזכרתי כאן.
מה ההצעה באה לומר?שיש לי זכות לומר לא? שתמיד אוכל למצוא עבודה? שהגיע הזמן לעבוד לפני שהחסכונות יאזלו?

רק מאז שנולדו הילדים אני מרגישה פחד כלכלי אמיתי .מביטה בחשבון הבנק ומתבאסת שב"זכות" נכנסת רק המשכורת של יוסף. אם נרצה להמשיך לחיות כך נצטרך לעבור לדירה יותר זולה.

אני מדברת עם זרובבלה. היא אומרת"אני רוצה חתונה יפה, פשוטה, צנועה. ראיתי חופה שעורכים באמצע אגם שבמהלך החופה יש מפלי מיים ואורות לייזר צבעוניים"
אני שותקת.חתונתו של אדם כבודו.
אמא שלי אומרת שבחתונה של זרובבלה, באולם שבחרו "בערוגת הגינה", מנה לזוג תעלה 900 (!!) שקל. יוסף מתפלא. אני מרגישה רע עם זה שלזוג חברים נתנו רק 500 שקל בא לי להגיד:קחו את פנקס הצ'קים שלי! רק חסכו ממני את המבוכה לדעת כמה לתת! לא יודעת!

נכנסתי ללחץ והתחלתי לבשל
אכן, תוצאה קלאסית של לחץ...

ואתמול - עוד הצעה. מה קורה כאן?

עשינו קניות בטלפון והיינו מאד מרוצים. יוסף לא היה בטוח לגבי כמות הירקות ולכן יש לי 6 קילו מלפפונים, 4 קילו עגבניות וכמויות דומות של בצל, עגבניות שרי, תפוח ירוק,תפוח צהוב, תפוח אדום..........

זה הזמן להכין מלפפונים חמוצים, ריבות, רוטב לפסטה בכמויות, ולשמור לעתות מצוקה

יופי של בלוג
קוראת קבועה

אני רוצה חתונה יפה, פשוטה, צנועה. ראיתי חופה שעורכים באמצע אגם שבמהלך החופה יש מפלי מיים ואורות לייזר צבעוניים"
ללא מילים... התפקעתי...

טוב אני חייבת להודות שכתבתי תגובה רק כדי שהבלוג יופיע לי בדף בית אישי ויהיה לי קל להכנס אליו...
אבל זה לא קרה משום מה
אז אני שוב כותבת תגובה אגואיסטית מתוך מחשבה שאם אכתוב יותר מילים אולי זה כן יופיע
מאוד אוהבת לקרוא אותך ככה שמקוה שתקבלי את האגואיסטיות בהבנה

סבבה.בקרוב אצלך בדפבית. תוסיפי מה שבא לך.

יוסף הציע שנעשה סיבוב ונסע לטיילת בל אביב.
"אבל יש שם מלא ערסים?!" נחרדתי
יוסף צחק. אחה"צ אין ערסים. יש לי יותר מדי זכרונות מתקופות נעורי. כיום יש בטילת רק תירים ועובדים זרים.
"טוב," אמרתי "תלביש א ת הילדים טוב"
יצאנו מהאוטו ואז הבחנתי שהילדים לובשים חולצות טריקו דקות.
"קר" אמרתי
"שטויות"אמר יוסף
התחלנו ללכת על הטיילת . כמה אנשים עם עגלות תינוקות עברו, כולם לבושים בגרבי צמר עד מעל האוזניים. היה קר ממש אבל נוף נפלא. הילדים רצו כדי להתחמם ואני ריחמתי על השד הקטן. אחד הפריטים הבודדים שקניתי לו הוא כובע מיקי מאוס עם אוזניים גדולות ושחורות. היה לי כזה בילדותי שהייתי קשורה אליו מאד, ולא יכולתי להתאפק. לדעתי הכובע חמוד ממש אבל השד הקטן רק שיחק איתו הטלת כובע או זריקה לרוחק.
שמענו דרבוקות ומוזיקה מזרחית.
"אני לא מריחה מנגל " אמרתי
"בטוח יש כאן מנגל" אמר יוסף "תמיד יש כאן מנגלים. הם עושים שמח ליד המנגל שלהם"
קצת התביישתי על הגזענות המשפחתית שלנו. לא בגללנו, אלא בגלל הילדים.
בכל מקרה, הלכנו והלכנו, המוסיקה הלכה והתחזקה אך לא ראינו דבר. רק אחרי הליכה ממושכת ראינו דבר שסמוך למגלשות הכחולות שחוברות יחד למתקן ענק ,באיזור ממול בית גבור, כמה חבר'ה הביאו גנרטור צהוב, ובאמצע מעגל שהיה שם, כיוונו אליו פרוז'קטורים ואורות דיסקוטק עגולים בשלל צבעים.
הם השמיעו מוסיקת דיסקו (כפי שקראו לזה פעם) שמילותיה בערבית ויש בה קולות דרבוקה דומיננטית. לצערם של הילדים לא נראו דרבוקות, אבל כעשרה בני נוער רקדו בג'ינס שמחים ומאושרים עד הגג.

רגע נדיר. הילדים ישנים כולם, יש קרן אור בחוץ, יוסף ואני לבד לבד. אני תופסת את יוסף בחולצה ואנחנו צועדים בלאט לחדר השינה. שם, מתפלא יוסף לגלות, המון ילדים ישנים. "של מי כל הילדים הללו?" הוא מתפלא.
"בואי לחדר הילדים" הוא אומר . אנחנו הולכים והוא צונח על ערימות לגו, גלגלים, מכוניות, טרקטורים, כדורים........ אני מנסה לצנוח לידו אבל עד שזה קורה אני רואה שכבר אין עם מי לדבר והוא נרדם.
אני מתבאסת לרגע ואז מחליטה גם אני להשלים קצת שינה. איך שאני מניחה את הראש אני שומעת ציוץ. השד הקטן מתעורר......

את כותבת מקסים @}

תודה. יוסף טרם הגיע. ואני, שהתרגלתי בשעה הזו להיות רק ציצי תורן, עיני נדבקות זו לזו וכל גופי הרוס. הימי ם עוברים ואני דוחה מטלות שקשה ל ילהתמודד איתן נפשית. דברים נשארים פתוחים.

אני מיניקה ופתאום רואה כתם מטושטש. לא, זה לא פגם בצבע שבקיר, הוא זז לכל מקום שאני מסתכלת. זה כתם צבעוני, קמו קטע מסומן בתוכנית ציור, שולי הקטע מקווקווים. אני עוצמת עיניים והכתם נהיה רק יותר מעניין, פסיכודלי ומקסים.
אני נזכרת שבבית הספר התפלתי משיעור יום אחד ובאתי לחבר שהיה לי. היה לו כבלים בבית, ויכולנו לראות "מסע בן כוכבים - הדור הבא" היה שם קטע על נקבה פתיינית שנתנה לקפטן המזוקן מכשיר שנראה כמו אוזניות של מוקדנית, אבל בעצם היה משחק ממכר שגרם לכל אנשי החללית להתמכר למשחק הזה, ולא לתפקד וכך הרעים יכלו להשתלט(את המשפט האחרון אני רק מניחה) .בכ למקרה תמיד הזדהיי עם זה. אני מלכת ההתמכרויות:פיצה, סולייטר, פרי סייל, סריגה, מכונת ייבוש תעשיתית....... תנו לי פעולה מונוטונית ואני מכורה.
כך שהתמכרתי תוך שנייה להכתם הצבעוני . פתאופ קלטתי שאולי זה לא מ\ימה של עבמים ירוקים , אלא סתם האוקסיטוצין עלה לי למוח מרב הנקה. מצד שני, אני מיניקה הרבה וזה מעולם לא קרה. הרגשתי גם קושי לקום אז המשכתי להתמכר לכתם הצבעוני. הכתם גדל. תהיתי אם זה בגלל שאני נהנית ממנו ומבסוטה, או שהוא גדל בלי קשר. ניסיתי לבקש שיקטן אבל הוא גדל ותפס את כל הקיר, אחרי שבהתחלה היה בגודל מחבת.
רציתי לבדוק באינטרנט, זה הרי מה שאני עושה. הולכת לגוגל ומחפשת, אבל ראיתי מטושטש. המשכתי לשכב, וחשבתי מה היה קורה אם היו מאשפזים אותי? איזה כיף, להיות בבית חולים, מגישים לי אוכל, רוחצים אותי ואני לא צריכה לטפל באף אחד ולחשוב על כלום.
אז נבהלתי מהמחשבות החולניות והמשכתי לפנטז: נניח אמשיך לראות כתמים צבעוניים וזה לא יחלוף לעולם . לא אוכל לגלוש עוד במחשב, וזה נראה לי די כייף. אהיה ציירת מפורסמת וכל היום אתמסטל מכתמים צבעוניים.
התקשרתי ישר לחברה שלי שהיא מקרוביולוגית ולכן יודעת הכל על גוף האדם וחברות היפוכונדריות. שאלתי אותה אם שמעה על זה והיא אמרה שאולי יש לי גידול בראש. ישר ביטלתי את זה, הרי שידוע שלהיפוכונדרים אין גידולים בראש!! גידולים יש רק לאנשים עם חיים מאושרים ומלאים. מה עוד? אולי דלקת עיניים, אבלא ממש ממש אין לי.
הכנתי לי נס במאג ולקחתי את הילדים למרפאה. היה לנו תור לרופא הילדים. הרופא שאל מה השד הקטן אוכל. אמרתי שהוא יונק וטועם קצת אגס. הוא אמר שזה מצויין לבעיות אלרגיה המשפחתיות שלנו כי חלב פרה די מזיק בדרך כלל. תהיתי אם זה אומר שהשד הקטן מנוע ממוצרי חלב לנצח?
הוא צחק ואמר שבטח שלא , הרי כמה כבר אניק אותו?
"שנתיים לפחות" אמרתי
"אל תגזימי " אמר הרופא
"אלו ההמלצות של ארגון רופאי הילדים האמריקני" אמרתי
"לא מאמין" אמר הרופא
"את הנסיך הנקתי עד גיל 4" שיקרתי
"לא צריך להגזים" אמר הרופא
"טוב.שאלה לא קשורה? ממש יכול לנבוע טשטוש בראייה?" אני שואלת. הוא מסביר אבל אני לא שומעת, הכל מסביב מטושטש.
אני כושלת החוצה ומתקשרת ליוסף. בעצם, אני רוצה להתקשר ורואה שאין איתי את הסלולרי ,וזה עוד ביום טוב שזכרתי להביא את הארנק.(המצאה מופלאה! סוף סוף מצאתי את הכרטיס של הסופר!מי חשב שיהיה בארנק!)
מה לעשות? אני לא יכולה לנהוג במצבי. אני מנסה לחייג גוביינא מטלפון ציבורי ואי אפשר. מבקשת מאשה זרה להתקשר מהטלפון שלה והיא מסכימה. יוסף אומר שהוא מגיע, ואכן מגיע אחרי שלושת רבעי שעה. אני מרוחה על ספסל ליד המרפאה.
צריך פשוט לשתות הרבה מיים, זה הכל. שתי מיים.

שתי מיים.
מהפכני ! תותח הרופא שלך !

לא! לא!
זה היה תובנה של יוסף. הרופא , הוא רופא הילדים ששלח אותי לרופאת המשפחה.
באתי אליה בערב.
היא היתה עם המון צמות קטנות וגשר על השיניים. היא ישבה על ספסל מחוץ למרפטה ונדנדה את הרגליים .היא הלכה. קראתי אחריה ביאוש:"דוקטור! דוקטור!" היא שכחה את הפגישה שלנו, אחרי כמה דקות נפל לה האסימון וחזרה.
"לכי למיון" אמרה ונתנה לי פתק.
למיון? אני? אין סיכוי. אם אני לא בהריון אני לא הולכת למיון.
הריון?? מה פתאום אני נזכרת בזה? הרגשה רעה, בעיות בראייה, בחילות.......... האם שוב, כדרכי אני רוצה הריון שיבוא ויפתור לי את כל הבעיות והדילמות על ידי הריון ולידה? כל פעם שאני בצומת דרכים:הופ הריון!
לא הפעם. השד הקטן עוד קטן ואני הרוסה ותשושה מהריונות והנקות ללא הפסקה.

אתמול בלילה טלפון צלצל. נתתי אתמול צ'ק בבית מרקחת ומרב ריחוף שכחתי לחתום. הרוקח ניסה לשכנע אותי לבוא לפני הסגירה, תוך 10 דקות(השעה היתה עשרה ל24) , לשם שינוי עמדתי על שלי ואמרתי שאין מצב.
בבוקר אבא שלי שיודע הכל התקשר להזכיר לי ללכת לחתום על הצ'ק .באמת שכחתי מזה לגמרי. פתאום נזכרתי במשהו "אתה יודע" אמרתי לו "השבוע עברתי סתם כך ברחובות עיר אחרת וראיתי דודה זקנה בת 90 שהיא קרובת משפחה שלך" ז והיתה הפתעה כיוון שלא ידעתי שהיא עברה לבית אבות בעיר אחרת והופתעתי לראות אותה שם. שראיתי אותה נזכרתי שהיתה בחתונה שלי ואמרה לי משהו. מה היא אמרה? לא הצלחתי להיזכר וזה הפך לדיבוק פתאום.
"היא נפטרה הלילה" אמר אבא.

השארת אותי עם פה פעור פעמיים ברצף. וואו.

אני ממציאה סיפורים על אנשים כדי שהעולם שלי יהיה יפה ומסודר.
מישהי שהיתה שכנה שלי פעם(או בקיצור שכנה לשעבר) , ראיתי אותה(ללמה יוצא לי כזה משפט מסורבל?) יוצאת ממכונית שהיו בה כסאות בטיחות לילדים. שמחתי מאד שכן היא ובעלה היו חשוכי ילדים
היא אמרה לי שבעלה עזב את הבית ועזב אותה בל כלום וזה האווטו של אחיה.

אני תמיד רואה מישהי נחמדה עם ילדה שהילדים שלי משחקים איתה. זו אינה האמא אלא ביביסיטר שכן ההורים עובדים שניהם עד 8-9 בערב. היום הזמנו את הילדה אלינו, וקצת חששתי שכן הגיעה לבד(אספתי אותה מהגן) ולא ידעתי מה יהיה.
הסתבר שזו ילדה עצמאית, נטולת מניירות של בנות ופעילה כמו הבנים שלי שהשתעממו בחברת בנות עד כה. תוך דקות ספורות כל קופסת צעצועים שהיתה בבית נשפכה לרצפה, אבל השמחה והאושר........... היא הכניסה דם חדש הביתה וכולם שיחקו בהנאה. השד הקטן בכה כח לא נתנו לו להשתתף בשמחה אך לא חש דחוי..... הוא המשיך לזחול אחריהם וכל פכם דחפו אותו או בעטו בו כדרכם של אחים, אך הוא לא בכה כלל.......
הכנתי ארוחת ערב. להפתעתי השד הקטן קיבל תאבון מנוכחות הילדה ולראשונה משה חודשים הסכים לאכול קצת אוכל טחון. כולם אכלו הכל בהתלהבות. זה מה שמכונה יד של אשה?
בעזרת הביביסיטר שהגיעה, היא ארגנה תחרויות בין הילדים והם אספו הכל.
התאהבתי.

לגבי הדודה, אני אמורה להתקשר אליה להשתתף בצער המשפחה. אמא שלי כל כך לחוצה על זה. היא אמרה:"שלא יהיה מצב שאבוא לשבעה ויגידו לי שלא התקשרת!"
היא עצמה מתכוונת להכין עוגה כשהיא באה וזה גורם לה ללחץ כל היום. כמובן שהיא לא תכין עוגה בחושה רגילה שבמעבד מזון לוקחת דקה. כלומר, יש לה מעבד מזון וגם מיקסר. למעשה מעבדי מזון וגם מיקסרים אבל הללו נועדו רק כדי לתפוס נפח בארונות ולא לשימוש.
היא מחליטה להכין עוגה מיוחדת שבה צריך להשרות את השזיפים בברנדי ויש 4 שלבי הכנה מסובכים.
אני מציעה לה רעיון:"אולי במקום עוגה תביאי אוכל מבושל? הם צריכים לאכול משהו, ומרק עוף זה מאד בריא" בעצם זו סתם חנופה, אני לא מאמינה שמרק עוף בריא מהסיבה הפשוטה שהוא לא טעים ומשהו לא טעים אינו מרפא את הגוף.
אינ מודה שהילדים שלי מתים על המרק הדוחה שלה(גזר וקישוא, אבקת מרק ושני פולקע בסיר לחץ - רבע שעה) ואין לי הסבר למה הם מעדיפים את זה על המרק המשובח מציר מרק שאני מכינה.
יש לי כזו טרומה מהטעם של המרק עוף שלה שעד לפני כמה שנים לא הסכמתי לטעום מרק בשום מקום , ועד היום אני אוכלת רק מרקים שאני מכינה או אנשים בעלךי סיווג בטחוני גבוה.

אינ מודה שהילדים שלי מתים על המרק הדוחה שלה(גזר וקישוא, אבקת מרק ושני פולקע בסיר לחץ - רבע שעה) ואין לי הסבר למה הם מעדיפים את זה על המרק המשובח מציר מרק שאני מכינה.
זה קיט של ילדים מהתפוצה - הם באים עם האהבה למרק עוף של סבתא - גם אצלנו זה ככה.

מצחיק, מחייה, מדהים.
טוב שנכנסתי לכאן.

טוב שבאתן!
בינתיים אני מתנחמת בשד הקטן שטרם טעם אבקת מרק ונהנה מהטרי המבושל שאני מכינה. עברנו היום ברשת סופרמרקטים שפתוחה בשבת ויש בה כל מנ ידברים "מרושעים" כפי שאנחנו קוראים לזה. היינו בחזרה מנסיעה, וזה לא היה בדיוק בדרך, אבל איכשהו יוסך ואני תמיד זקוקים למזון שרק מבוגרים אוכלים כדי להרגיש זוג שוב. זה יכול להיות יין או שוקולד מריר או סטייק......... אבל משהו שרק שנינו אוכלים לאט לאט ומתענגים עליו בשונה מהיום יום בו רק תוקעים משהו לפה בזמן שהמאכילים את הילדים.
הילדים שמחו על הביקור, שכן נגמרו מעדני החלב שלהם. שמחתי שכולם רגועים ושמחים מספיק כדי לא לראות\ להעלים עיין מהרכש של יוסף ושלי. הרגשתי פושעת - לא כאילו קניתי בכסף חוקי שוקולד ויין אלא כאילו אני נוכלת ורמאית שעושה משהו אסור, ואולי זה מקור כל הכיף?

כשהתחלתי להקליד , הרגע, השד הקן ינק ממני. עכשיו אין עלי שום תינוק והוא גם לא מסביבי? לאן הוא נעלם? כנראה שאני באמת עייפה כי יוסף אמר שקמתי, הנחתי אותו ישן במיטה וחזרתי, ופשוט שכחתי מכל מה שהיה כאן........

יוסף אמר שקמתי, הנחתי אותו ישן במיטה וחזרתי, ופשוט שכחתי מכל מה שהיה כאן
אולי זה היין?

יוסף אמר שקמתי, הנחתי אותו ישן במיטה וחזרתי, D-:
איזה בלוג!

עודד יקירי! היין זה אחרי שכל הילדים ישנים! אחרת הם הורסים את כל הכיף! האמת שגם ככה לפעמים הם הורסים את כל הכיף ומתעוררים תוך כדי השמעת קול מתוק:"מי התעורר לפני?"

היה לי יום כל כך מפתיע שאני לא יודעת איך לנסח א תזה. היום לראשונה יצאתי ליום ממש שלם בעינייני עבודה. יוסף לקח חופש כדי לאפשר את זה ואני התלבשתי והלכתי לי כבת חורין . הפגישה היתה בבנין עם שוער והלכי אליה עם מכר שלי, אוריין.
לא רצו לתת לי להכנס לבניין כיוון שלא הבאתי עימי תעודה, כבר עמדתי לוותר, אחרי שחיכיתי חצי שעה לאישור. אבל אוריין התעקש שלא אוותר. ניגשתי שוב לשומר ואמרתי לו שיש לי פגישה בפנים , ושיבדוק ושהבחורה אמרה שזה בסדר. "הבחורה אמרה שלהכניס אותך?"הוא שאל
חשבתי שהוא מתבדח, כי לא ידעתי אפילו באיזה שם לנקוב, אז אמרתי שכן, אבל הוא היה רציני לגמרי - הופ! אני בפנים.
נכנסנו שמחים וטובי חב כאילו כבשנו את העולם. הרגשתי קצת פושעת, ונדהמתי מהקלות הבלתי נסבלת של האסרטיביות.
האמת שהלך לא רע אם כי לא ראיתי תוצאות ממשיות, אבל פגשתי שם אנשים מוכרים וגם למדתי שיעור חשוב.

ועוד משהו
אמא שלי הרי הביאה לי רשימה ארוכה להתקשר בעקבות הפטירה ודי נמרחתי עם זה. היום החלטתי להתקשר לאחת הדודות והופתעתי לגלות שהיא חמודה וצלולה וששכחתי שהיתה לי כל כך חשובה בילדות והתפלאתי לשמוע שאמא שלי "מקשיבה ומדברת לעניין" ושאני מזדהה איתה יותר ממה שיכולתי להעלות בדעתי

וגם למדתי שיעור חשוב
נו....?

נו....?
הוצאת לי את המילים מהפה.

מצאתי אותך פה.

כבר הרבה זמן לא כתבת.
הכל בסדר?

נעלמתי לכל העולם מסתברץכולם שאולים איפה את?לאן נעלמת?ואני כאן, כל הזמן. אולי קצת משתבללת אבל כאן לגמרי.
אמא שלי נעלבת, חמותי נעלבת, כולם נעלבים ........ממה? מזה שאני ורצה ספייס. לרצות ספייס זה מעליב מסתבר. כל פעם שאני רוצה ספייס אני משמינה וזה גורם לי לתהות. האם אני רוצה ספייס כי אני משמינה? או אני משמינה כי אני בתקופה של ספייס. למה אנגלית? חלל, מרחב, נישה, מאורה, מחילה.......
מה למדתי? שצריך להתעקש כדי לקבל דברים. שלא מתייחסים אליך אם אתה מדבר בנימוס ובכלל מצטער שאתה קיים. הייתי צריכה לקחת את הידיד הזה ולארוז אותו באשר אלך.

היום הלכתי להחליף בגדים שחמותי קנתה. האמת שאני ממש מודה לה על זה. היא קונה בחנויות שנאי בכלל לא מסתכלת עליהן וכך יש לי הזדמנות לחגוג שם עם ההחלפות כי היא תמיד קונה דברים בגודל לא מתאים.
יאללה, בואו נודה בעובדות:זארה. סווטשר במחיר של 130 שקל. גרביים ב35 שקלים. מקסים, מטריף ויפה אבל זה ממש מושחת. בא לי ללכת לבד לשם, בלי הילדים ולחגוג . איכשהו תמיד אני רואה נשים צעירות במחלקת הילדים, בלי ילדים. איפה הילדים שלהם?? עכשיו אני מבינה. לזארה זה מקום שגם אני רוצה ללכת לבד. להתייחד לרגע עם אריגי הקשמיר והפשתן, לעצום עיניים ולנשום עמוק.
איכשהו כבר הגיע 12 בצהריים ואני עוד לא שתיתי קפה ולא טעמתי פירור. בבוקר יצאתי מוקדם ולא הבאתי כלום שמעלה את האדרנלין בבת אחת כמו שאני רוצה.

תשתבללי לך כמה שבא.
כייף אמיתי.

תודה!
אתמול, בחוסר אדרנלין נכנסתי לבית קפה . בעוד אני מזריקה לעצמי אדרנלין, בחור שהיה שם עם ילדה ושוחח נון סטופ בסלולרי, סגר לרגע את הטלפון ונלחץ כרשר בתו בת השנה וחצי לערך הקיאה בקשת על הרצפה לידינו.
המחשבה הראשונה שלי היתה:"הלוואי ואין לה וירוס שהדביק את אחד הילדים!"
ואז הוא פנה אלי בחיוך דבילי שבטח אמור להיות חיוך מליון הדולר שלו:"זה בטח מגעיל אותך נורא"
אותי? ממש לא. בשיטה שהמצאתי בילדותי, כשאני רואה משהו שקשה לי להתמודד איתו, אני מחליטה שזה לא אני שם. הילדה לא הקיאה, היא רק שפכה מיץ. ובכלל, כל עוד הילדים לא נדבקו בוירוס ואני לא צריכה לנקות, הכל טוב.

היום הלכתי רק עם השד הקטן לבוש וורוד לקניון גדול. הלכתי לקנות מתנה למישהי. האמת שהתחבטתי ארוכות לאן ללכת ובסוף הלכתי עם הדחף שהיה בי. כשנכנסתי לחנות הבגדים הראשונה היה ברור שהמתנה לה היא רק משהו קטן. היא הרי בחורה רווקה בלי ילדים ויכולה לקנות מה שבא לה. לי יש יום מתאים לקניות, לכן החגיגה פה היא סביבי.
בחנות הראשונה מדדתי כמה פריטים. השד הקטן לא רצה להתנחם בזרועות שתי המוכרות וגם לא רצה לזחול. הוא היה קצת עצבני והתבאס שלא נתתי לו לזלול נעליים עם שפיץ שנראה מעורר תאבון. התנצלתי ועפתי משם. כמה מתאים היה לי לרכוש את הפריטים שמדדתי רק מתוך חוסר נעימות, אבל התגברתי על זה הפעם.
המשכתי .ראיתי רשת של חנויות שבחיים לא קניתי שם לעצמי, אבל הרי באנו לקנות מתנה אז שווה להציץ.
גן עדן
במקום מוכרת קרציה שמשמיעה פוצי מוצי והערות והכל " יושב עליך בול", חנות גדולה, מרווחת עם בגדים באיכות גבוהה בשלל צבעים , אמנם המידה הקטנה היתה מתאימה לי אולי בכיתה ג אבל תמיד יש לארג'.
המוכרת הנחתה אותי לקצה תאי המדידה ואמרה:"תמיד אימהות מודדות כאן, והתינוקות מסתובבים חופשי בלי הפרעה".
נכנסתי לתה המדידה והנקתי את השד הקטן. הוא נרדם, אז השכבתי אותו בעגלה ומדדתי. המוכרת החביבה באה לראות אם אני צריכה עזרה בלי להציק. היא הביאה לי פריטים נוספים לפי מה שביקשתי ובלי להדחף לתא ולהעיר הערות מעצבנות.
בשלב מסויים השד הקטן והוורוד התעורר במצב רוח טוב ושמח לגלות שבכל אחד מתאי המדידה מסתתר תינוק ורוד חמוד שמחייך אליו בשמחה ואני מדדתי בנחת. בהמשך הגיע אם נוספת עם שני ילדים(והרבה אומץ) ועד מהרה כולם השתוללו שם בהנאה רבה.
כשיצאתי משם, הצצתי בחנות גברים לראות מה גברים לובשים היום וראיתי שם סריגים לגברים גם בצבע ורוד בהיר. "אתה רואה? אמא מלבישה אותך תמיד לפי האופנה!" אמרתי לשד הקטן

שליחה על ידי gani* » 28 דצמבר 2005, 20:23

"אתה רואה? אמא מלבישה אותך תמיד לפי האופנה!"__:-D

פגשתי בגינה אמא של ילדה שמגיעה אלינו הרבה עם הביביסיטר שלה . האמת שהביביסיטר אמרה לנו שלאחרונה האם הרבה בבית, ואינה יודעת למה. באופן רגיל האם חוזרת ב20-21 בערב ולפני הביביסיטר היתה אופר בבית לעשר שנים.
"לא ראיתי אותך בגינה" אמרתי לאם
"הספיק לי עם הגדולה שלי להיות בגינה, אין לי כוח לזה" אמרה האמא
"את חזרת מאוחר מהעבודה כל יום" אמרתי
"כל עבודה רצינית, דורשת שיחזרו ממנה מאוחר" אמרה
היא איבדה את העבודה שלה, לכן היא בבית, אבל היא מקווה שלא להרבה זמן.

אחרי כמה שנים טובות , מצאתי סוף סוף זמן ללכת לרופא השיניים שלי(נזכרתי בסיפור על איש שסוף סוף היה לו זמן ללכת לרופא שיניים- המצב היה כה רע עד שנאלצו לעקור את רובן). הזעקתי את אמא שלי, שעבורה רופא זה שמחה והילולה.ישר רצתה לבוא גם אולי תהנה קצת מטיפול מסור של הרופא.
בלכנו לשם ,הם הדליקו נרות והילדים שלי רק שמחו להצטרף לבתה של הסייעת שהשתעממה כי אסור היה לעשות כלום בבית: לא לדרוך על הספות , לזרוק חפצים על הפסנתר, להדליק נרות לבד ולפזר חלב......... קצת דאגתי כיוון שילדים כדרכם של ילדים לא יכולים לשבת בנימוס סתם כך.
באופן אלוהי השד הקטן לא התרשם מהאיסורים והחל לזחול במרץ בין הרהיטים הכבדים כאילו היה בלונה פרק . כיוון שלא היה איסור על כך, עד מהרה כל הילדים קטנים כגדולים(הילדה היתה בת 12) זחלו בהנאה רבה ונהנו לעשות כן חצי שעה.
אמא שלי:"לרופא יש בן"
אני:"חשבתי שהוא לא נשוי"
אמא :"הוא לא. בחורה אחת סידרה אותו"
אני:"מה זאת אומרת סידרה אותו??הוא רופא, הוא יודע איך באים ילדים לעולם"
אמא:"כן, אבל היה בינהם קשר לא רציני, פלירט."
אני:"אז מה?הוא צריך להיות אחראי למעשיו"
אמא :"היא נכנסה את יודעת למה, והוא ניסה לשכנע אותה להפסיק- את יודעת, והיא לא הסכימה. אמא שלו הלכה לדבר איתה ועם ההורים שלה ושום דבר לא עזר! עכשיו הוא לא מכיר בילד שנולד ולא מבקר אותו. רק האמא שלו מביאה לילד מתנות ומבקרת. זו הסיבה שהוא עובר בורח לאנגליה"
אני שתקתי ורק נזכרתי איך לפני כמה שנים(ואל תגלו לאמא שלי) התבאס ממני הרופא כשבא במיוחד לבסיס הצפוני בו שירתתי כדי לפגוש אותי לשעה וחצי ולהביא לי דברים ,הוא נסע שלוש שעות לכל כיוון ובכל זאת החלטתי לא לשכב איתו באותה פעם וגם לא בשום פעם אחרת.

מה שלומך?

מבולבלת
פתאום בבת אחת הצעות עבודה באות ביחד וגורמות לי לסחרור ולחץ. אני לא מצליחה לחשוב ולתפקד . לראשונה בחיי אני לוקחת ביביסיטר ומנסה לעבוד ברצינות, אבל מוצאת את עצמי מורחת זמן על דקדקנות יתר במקום להתמקד במה שאני צריכה כדי לקדם את עצמי: לענות על הצעות, לכתוב מסמכים........ אני מבקשת סכומים גבוהים מתוך לחץ וכדי לא לקבל עבודה מסויימת ואז ההצעה מתקבלת.. אני המומה .
מרב לחץ אני פוגעת בקרובים לי ועימם הסליחה, פשוט אני לא מוצאת את הידיים והרגליים שלי עכשיו, ולא נשארו לי כרגע אנרגיות להסביר. מצד שני אם אני במערכות יחסים שדורשות כל כך הרבה אנרגיות
אולי משהו בהן לא תקין...........יש חברויות שמתפוגגות לי וצר לי. לא ברור לי מה לעשות.

את באמת אחותי הוירטואלית

כבר כמה שבועות אני מתלבטת אם לשאול או לא אז מקסימום - תמחקי..
יש לך כאן עוד ניק?

כן, אני שמחה שיש לי עוד אחיות, זרובבלה באמת בלתי אפשרית כאחות. יש לי עוד ניק שהשתמשתי בו פעם- היום אני כמעט לא קוראת באתר, נהיה לי עמוס מדי.

דני אחד, שעובד עם יוסף וגם אריק אחד שהוא מהסוג של זרובבלה, סיפרו ליוסף בצער רב על כך שמקימים נבחרת כדורגל במשרד ובנות הזוג שלהן לא מרשות להשתתף. הוא לא ידע כי הוא ישר מוחק אימיילים שהכותרת שלהם "נבחרת כדורגל".
יוסף השתומם. אישתו הייתה מוכנה לעשות הכל כדי שילך לנבחרת כדורגל ,כדורסל,כדורמיים..... העיקר שיעשה קצת ספורט.
ישר דני ואריק התלהבו מאישתו של יוסף והציעו לו סיבוב על נשותיהן לא בלי תמורה כמובן. יוסף נעלב, הוא חושב שאנחנו לא אינואיט , ובכלל שימחקו תכף ומיד את המחשבות המלוכלכות שלהם מהראש!
"אתה בכלל גרוש!" אמר יוסף לדני. דני הוא מהטיפוסים שקמים בבוקר ולא חושבים על איך לפזר את הילדים בגן אלא האם יש גלים מתאימים לגלישה בים ומה כיוון הרוח. אם הכל מתאים אז הולכים לים, לא לעבודה.
"אולי יש לבלוגית אחות?" ניסה דני. הוא אמנם גרוש אבל יש לו חברה בת 36, וכנראה אני כזו זקנה שאין לי מושג אם חברה בת 36 זה נחשב חברה מבוגרת או חברה צעירה. לאריק יש אשה מהנדסת תוכנה ותינוק בגיל של השד הקטן שכברמזמן מזמן בגן ועד שעה 19 בערב כל הילדים שלהם מתוקתקים בפיג'מות במיטה.
"היית צריך להציע להם את זרובבלה" אני מנחמת את יוסף עם הרשעות שלי"היא כבר הייתה מעמידה את כולם בשלשות"
"ואולי תלך לנבחרת כדורגל בכל זאת?"אני מנסה
"ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך"מצטער יוסף.

טוב, נכנעתי, הגיע הזמן לשלוח את הילדים הלא מחונכים ואותי(הלא מחונכת) לספרייה. אנחנו לא הולכים לספרייה הקרובה הקטנה שפעם באתי אליה וגיליתי שרב ספריה הם רומנים סטייל תחרה ומבחר דל, אלא לספרייה האיזורית.
טוב, הלבשתי את כולם באופן חגיגי מתבקש ונסענו לספרייה .
סגור. פתוח רק אחרי 14.
טוב, חוזרים הביתה.
למחרת סענו שוב והיה סגור עקב ספירת מלאי.
אחרי שבועיים נסענו שוב, קצת פחות חגיגיים. השד הקטן בעגלה והילדים מסביב. כשהגענו לשם הסתבר שאי אפשר להכנס עם עגלה(המון מדרגות).
טוב, עוולים ברגל.
בדרך יש ראי גדול שאפשר במשך חצי שעה לעשות אליו פרצופים משונים וזה הרבה יותר מעניין מהספרייה שכבר בלי להכנס אליה היא "משעממת".
מהו הכוח ביקום שמונע ממני להיכנס לספרייה? תהיתי
שטויות, אין דבר כזה, כוחות היקום. אני נכנסת וזהו.
החלטתי להיות נחושה ונכנסתי בצעדים נמרצים.
ואז כמעט התעלפתי...........
בדוכן הספרנים ישב אדם שכמעט התעלף גם הוא שראה אותי.
משיח.

משיח הוא סוטה הקטינות ואיש הספר הראשון שהכרתי. עד אז חשבתי שזה לא הולך ביחד.
כמובן שפגשתי אותו שהייתי קטינה אשר מבקרת תדיר בספרייה. אז הוא היה ספרן ואב לתינוק, ואני התפלאתי מדוע אינו נשמע שמח כשאני מזכירה את התינוק שלו, אבל שמח מאד שהסכמתי לבוא לעשות אצלו ביביסיטר.
הוא הכיר כמה סופרים אישית וזה הרשים אותי מאד. משום מה לא התמיהה אותי העובדה שכל הסופרים שהוא מכיר הם מהסוג ה....... ה........ ה...... מ........ ובכן, מהסוג הפחות אקדמי שכלתני ויותר מהסוג ה.......... ה........... מסובב?
הוא גם קרא המון ספרים , לא הכרתי אף אדם מבוגר שקורא ספרים, למרות שלנו, הילדים, המליצו כל אותם מבוגרים לקרוא . גם לי המליצו לקרוא הרבה כי התקשתי בכתיבה. בכל אסיפת הורים ובכל הזדמנות, המורה המליצה לי לחדול מהטלווזיה(שמעודי לא צפיתי בה, הסבר בהזדמנות) ולקרוא ספרים סוף סוף. לקחתי זאת פשוטו כמשמעו וקראתי כל יום כמה ספרים. היום בטח היו מבינים שהבעיה שלי לא הייתה שלא קראתי אלא דיסלקציה.
יום אחד הוא סיפר לי בסוד שהוא לא רק ספרן אלא עסוק בפרוייקט חשוב נוסף. ממש הסתקרנתי והוא לא ישר סיפר לי, אלא דחה זאת מביקור לביקור עד שיום אחד לקח אותי מחוץ לספרייה וסיפר לישהוא כותב ספר.
האמת שממש התאכזבתי. עם כל המוזרות והסודיות שלו קיוויתי שהוא לפחות מנהל קשרים עם השטן , ממציא דת חדשה, משתתף במירוץ מכוניות, מנחה א"ש לילה בצופים, רוצח סידרתי או משהו מוזר שכזה. בכל מקרה הוא אמר שיוציאו את הספר בקרוב ונתן לי עותק לקרוא. בעתם אני לא זוכרת איך קיבלתי את העותק. לא הגיוני שקניתי אותו, ולא לקחתי אותו מהספרייה.
בכל מקרה כשהתחלתי לקרוא הגבות שלי התרוממו ולא ירדו עד סוף הספר המוזר.
אני לא אפרט הרבה, רק אציין שיותר לא הגעתי לספרייה מאז.
יום אחד פגשתי אותו בבית קפה, הוא ישב עם החברים שלו הביזארים והוא הציג אותי ושאל בת כמה אני . הייתי בת 17.
"כמה חבל"אמר "תמיד רציתי להיראות בחברתה של נערה צעירה מגיל 17".

את מָשׁו-מָשׁו
@}

@} מסכימה עם ענת.

מצחיק שהייתה לך בעיית כתיבה

הבעיה היתה בשגיאות כתיב ובשרטוט האותיות.
ותןדה על הביקור והברכות@}

חברה שלי בהריון. היא קיבלה בבדיקה 20000 ושואלת אם לדעתי זה חיובי .אני מתגלגלת מצחוק ואומרת שכן. היא לא מצליחה להיפרד אפילו לרגע מהאדישות הרגילה שלה ואומרת שאינה מעכלת.
אני מתרגשת וחושבת על כמה עצוב שלי לא היה עם מי להתייעץ בהריונות שלי. ליוסף לוקח שנתיים בערך לעכל שהתשובה לבדיקת ההריון חיובית. החברות שלי לא היו בהריון ועם אמא שלי ממש אין על מה לדבר. כל משפט שלה אפשר לגריין כאן באתר, וכשהיא מדברת זה נשמע כמו איזו סאטירה .
אני כבר אומרת לה מה לעשות מעכשיו ומרגישה את הלחץ שלה. היא כל כך סגורה ואני מרגישה שאני לוחצת עליה מדי ומצטערת. לא בטוחה איך לתת מה שהיא צריכה וכבר מאחלת לה הכי הרבה אושר ושמחה אם כי אני לא מסכימה לגמרי עם האמירה העממית שילדים זה שמחה. ילדים זה אותן רגשות שיש לך , רק חזקים פי מיליון -כולל אלו שניסית להדחיק כל חייך.

רק עכשיו גיליתי את הדף הזה וקודמו (בזכות המלצות דפים ).
אני עוד בהתחלה וישר קופצת לסוף להגיד שתודה ושזה נפלא ומשחרר ותענוגי.

גם אני חשבתי ככה

וגריינתי...
וגם אני רק לאחרונה גיליתי את הדף הזה וקודמו
@}

ברוכות (ברוכים?}) הבאים!
טוב שבאתם והנה לכן כוס שוקו חם@}
תודה לפלוני אלמוני שהמליץ על הדף בהמלצות דפים

יש לי פרויקט ולראשונה אני מנסה לקחת עצמי בידיים ולעבוד עליו בעזרת ביביסיטר. זה כל כך קשה לי להעזר בביביסיטר עד שחצי מהשבוע אמרתי לה לא לבוא. התרגלתי להמולה הצוהלת ,הרעשנית והצפוייה וטרם התרגלתי למנהגים השונים, לשאלות המנומסות, להתנהלות של מבוגר נוסף ,אחר בבית שלי.

"מתי יהיה לך בבטן עוד תינוק?" שואל הנמר שלי. הוא רוצה עוד הרבה הרבה תינוקות בבית.
"ואיפה התינוק החדש ישן?" אני מסתקרנת
"אצלי בחדר" הוא מסביר ולנוכח מבט האי אמון שלי הוא מבטיח לבנות המון המון המון מיטות שיספיקו לכל התינוקות.
"אבל אז לא יהיה לכם מקום לשחק" אני אומרת
"נשחק בסלון" הוא אומר.

נדמה לי ששכחת לתייג את זה כ דף בלוג