לקחת את הילד בחינוך ביתי איתי ללימודים

שלום רב,

כרגע יש לי ילדה בת ארבע. בעוד שנתיים-שלוש (כשהיא תהיה בת שש-שבע) אני רוצה להתחיל תואר שני די אינטנסיבי בהנדסה, ומצד שני להשאיר את בתי בחינוך ביתי. לצערי אין לי הרבה תמיכה מסביב - קרובי משפחה או משפחות אחרות שהן בראש של חינוך ביתי.

מה שאשמח לדעת הוא האם לדעתכם זה הגיוני לקחת ילדה בת שבע איתי לאוניברסיטה ולצפות ממנה לשבת בשקט ליד אמא בהרצאות ושתעסיק את עצמה בקריאה/ציור/עבודות יד/הקשבה למוסיקה באוזניות/מחשב/חוברות/פאזלים ולהתפנות אליה רק בהפסקות שבין הרצאה להרצאה. היא ממש לא היפר-אקטיבית וכבר עכשיו היא יכולה לשבת לפרקי זמן ארוכים ולהסתכל בתמונות בספרים או לצייר.

ביישוב שלי יש די הרבה אפשרויות לחוגים ומפגשים חברתיים עם ילדים בני גילה אחר הצהריים, כך שאני לא מפחדת שהיא תהיה כל היום באולם הרצאות בחברת מבוגרים.

עם זאת, מכיוון שמדובר בבכורה שלי, אני לא יודעת לאיזו התנהגות ניתן לצפות מילד בגיל שבע. אשמח לחוות דעת!

א. אם לא תנסי לא תדעי.
ב. למקרה שזה לא ילך, כדאי להכין תוכנית ב׳.
ג. בעוד שנתיים-שלוש אולי יהיה לך עוד ילד שתצטרכי לדאוג לו?
ד. מה אומר האבא?

בוקר טוב פלוני אלמונית,
אני מחייכת לעצמי, כי את דואגת עכשו על מה יהיה בעוד שנתיים או שלוש...
לעצם השאלה, לדעתי זה עוול לילדה עד כדי סבל. אילו מדובר בשעה בשבוע שאחריה אתן עושות כיף ביחד, אבל לקחת את הילדה איתך ללימודים על בסיס קבוע זה לא הוגן כלפיה.
לא משנה כמה בוגרת היא -היא ילדה. להיות בחברת מבוגרים כשאת לא מבינה ולא מעניין לך על מה הם מדברים, במקום להיות בחברת ילדים או בטבע או בבית עם הדברים האהובים.
אני מדמה ילדה כזאת כמו ילדה זקנה. לא הוגן יקרה. זאת דעתי.

נראה לי קצת בעייתי לשפוט ככה, גם כי את לא מכירה את הילדה ואת האופי שיהיה לה עוד שנתיים-שלוש, וגם כי לא בטוח שהלימודים יהיו הרבה שעות רצופות, וגם כי אף אחת מאיתנו לא יודעת איזו תעסוקה תהיה לילדה בזמן השיעורים ועד כמה היא תיהנה ממנה.

כלומדת תואר בהנדסה, זה נראה לי לא הוגן כלפי הסטודנטים האחרים. אני לא יודעת איך הילדה שלך מתנהגת אבל לא ראיתי ילד בשום גיל שיכול לשבת שעה ובאקדמיה לפעמים מחברים שיעורים אז זה יכול להיות שעה וחצי, בדממה. אני לא חושבת שמדובר באיך הילד יתמודד, אלא איזו התחשבות את מפגינה כלפי הסביבה שלך.

_א. אם לא תנסי לא תדעי.
ב. למקרה שזה לא ילך, כדאי להכין תוכנית ב׳._

מהניסיון שלי עם ילד בן שש, הוא יכול להשתלב בלא-מעט פעילויות התנדבותיות ולימודיות שאני עושה, עם כמה תנאים מחייבים:

שיהיה לו מקום משלו, מרחב מחייה, בין אם זה שולחן או חדר צדדי או חצר, והוא צריך להכיר את המקום ואנחנו צריכים לסכם באופן ברור איפה הוא יכול להיות ומה קודי ההתנהגות.
שיהיו לו פעילויות משלו שהוא בוחר
אספקה של אוכל ושתייה (איכשהו קל לי לפשל בנקודה הזאת, אם אני ממהרת או תחת לחץ)
שזה לא יהיה ארוך מדי. מה זה ארוך מדי? זה מאוד מאוד תלוי נסיבות.

לפני שנה וחצי לקחתי אותו לסדנה של יומיים (תשע עד ארבע) והסתדרנו מצוין. אבל לא יודעת מה היה קורה ביום השלישי. אישית, לא הייתי רוצה לחייב אותו ללוח זמנים כפוי ליותר מיומיים-שלושה בשבוע (או שווה ערך של זה בשעות, כלומר יותר ימים אבל קצרים), וכן הייתי רוצה לדאוג לכך שהסביבה תהיה ידידותית אליו, שיהיה לו מקום לשחק בו ומקום להתרכז (אם הוא רוצה להתרכז) ומקום לנוח בשקט.
וכן הייתי רוצה שתהיה לי אלטרנטיבה לימים שבהם להתלוות אלי זה פשוט יותר מדי בשבילו - כי אם אני מתחייבת למשהו מתמשך כמו שנת לימודים, אין ספק שיהיו ימים כאלה. כלומר תכנית ב' (מה לעשות בימים שבהם מראש אנחנו יודעים שהוא לא רוצה לבוא אתי) וגם תכנית ג' - מה קורה אם בבוקר הוא קם מעוך ורוצה להישאר בבית או ללכת למקום אחר, העיקר לא לאוניברסיטה.

אילו מדובר בשעה בשבוע שאחריה אתן עושות כיף ביחד,
כילדה בת שבע (ומעלה) היו ימים שלמים שהייתי מתלווה אל ההורים שלי לעבודה (אם כי לא המון ימים רצוף), ולא היינו "עושים כיף ביחד" אחר כך (אלא סתם חוזרים הביתה) ולמרות שהיו רגעים לא מעטים של שעמום וקוצר רוח, אני זוכרת את הימים האלה מאוד לטובה. גם לשהות בחברת מבוגרים עובדים אחרים היה ערך מוסף.
בטח שזה היה יותר טוב לי מקייטנות, שהן כביכול "מתאימות לילדים", או מביה"ס היסודי הנפלא שלי.

כל מלה ומלה של יונת שרון ושל תמרוש רוש, כולל ההתלוות להורים בעבודה.
וזה גם מניסיון שלי (לקחתי את הילדה שבחינוך ביתי גם לסדנאות שלי וגם להרצאות שלי. להרצאות זה היה בגלל תקלה, עקב איחור גדול של הבייביסיטר שהסתובבה איתה באוניברסיטה לכל מיני דברים מעניינים). (שכחתי לציין: הנסיון שלי הוא כמרצה שלקחה ילדה בחינוך ביתי, לא כתלמידה שלקחה ילדה בחינוך ביתי...).

כילדה בת שבע (ומעלה) היו ימים שלמים שהייתי מתלווה אל ההורים שלי לעבודה... אני זוכרת את הימים האלה מאוד לטובה
גם אני. אבל בימים האלה לא נאלצתי להיות שקטה או לבדי לזמן רב.

ובכל זאת, גם אני בעד לנסות, ובעד להכין תוכנית מגירה למקרה שזה לא ילך.
ושווה גם לחשוב איך מעבירים את הרעיון הזה לילדה, איזה מסר עומד מאחוריי זה. של בקשה? של קביעה? של עזרה לאמא? של משהו נחמד שיהיה לה נעים בלי קשר לרווח של אמא? יש אפשרויות רבות ולפעמים שיחה מקדימה משפיעה על מידת שיתוף הפעולה וסוג שיתוף הפעולה.

אחרון ודי - יכול להיות ממש קריטי איפה היא תישאר. אם היא בחברת אנשים (למשל, במשרד המזכירות, או בקירבת הפעוטון שיש באוניברסיטאות רבות) יכול להיות שזה יתקבל הרבה יותר טוב מאשר להיות לבד בפינה לא מוכרת בלי אף אחד. מזכירות לפעמים שמחות מאוד לזוג ידיים קטנות ועובדות וילדים הרבה פעמים אוהבים לעזור. לפחות לחלק מהזמן הארון. בפעוטון היא עשויה להנות מלהיות מין אחות גדולה, אם יסכימו לקבל את הרעיון. ובטח יש עוד אפשרויות נוספות שיהפכו את היום הזה מיום לבד, שבו אמא נוכחת נפקדת, ליום עשיר ומלא חוויות.

כשהייתי ילדה וחליתי, אמי, מנהלת סניף בנק בעלת מוסר עבודה גבוה לעילא, לקחה אותי איתה לעבודה, לימים שלמים וארוכים. הסתובבתי בבנק בפיג'מה, גרסתי הררי ניירות במגרסה העצומה, הבאתי פיתות מהמאפייה, צבעתי בחוברות צביעה, דיברתי עם לקוחות אקראיים

החוויות האלה זכורות לי לגמרי ומאוד לטובה...

כשאני הייתי בסיטואציה דומה, ולאורך תקופות ארוכות, מצאתי מישהי בתשלום שתסתובב עם הילדה בקמפוס בשעות בהן אני לומדת
הרבה פעמים אפשר למצוא סטודנטים עם מערכת שעות 'מחוררת', שהשעות הפנויות שלהם עשויות להתאים לשעות התפוסות שלך
מעבר לשיקולי הילדה, גם אני חושבת שלהכניס את הילדה להרצאות גובל בחוסר התחשבות בשאר הסטודנטים בכיתה

מצאתי מישהי בתשלום שתסתובב עם הילדה בקמפוס בשעות בהן אני לומדת
וואלה! גם אני עשיתי בדיוק את זה. הילד הוחזר אלי להנקות ובשעות מצוקה (לא ממש היו כאלה) ובשאר הזמן למד מה עושים בדשא של גילמן- זה אותו הדבר מגיל שלושה חודשים ועד שלושים פלוס.

בשאר הזמן למד מה עושים בדשא של גילמן- זה אותו הדבר מגיל שלושה חודשים ועד שלושים פלוס.

זה כל כך נכון! הצחקת אותי נורא.

_בשאר הזמן למד מה עושים בדשא של גילמן- זה אותו הדבר מגיל שלושה חודשים ועד שלושים פלוס.
זה כל כך נכון! הצחקת אותי נורא._
כול כך נכון!
אין כאן דף חוכמות של אימהות ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכל המשיבים! הרעיון להיעזר בסטודנטים בתשלום הוא מצויין!

שאלה אחרונה - זה ראלי לצפות ממנה לתת לי את הזמן שאני אצטרך בבית כדי לשבת על תרגילים/תזה? באיזה גיל ילדים באמת יכולים להבין כשאומרים להם שאמא/אבא צריכים שעה-שעתיים של עבודה בלי הפרעות? (יש לי שני ילדים - הקטן יהיה בגן כשהגדולה תהיה בגיל בי"ס. נכון, זה לא אידיאלי, אך עיקר הבעיה שלי זה עם בתי-הספר, לא עם הגנים. באופן כללי קשה לי עם הגיל של שנתיים-ארבע, אבל אני ממש נהנית לדבר עם ילדים בגיל של יסודי.)

אין כללים, זה תלוי בילד, ותלוי באיך את מתארגנות.

אין כללים, זה תלוי בילד, ותלוי באיך את מתארגנות
בדיוק.

אני כילדה, לא היה דבר שהיה אהוב עלי יותר מאשר לשבת בצד ולהקשיב לשיחות המבוגרים. אבא לקח אותנו המון לעבודה, ואהבנו את זה מאוד. לא שעמם לי אף פעם, לא הפרענו אף פעם. מדובר בימים שלמים.

אבל הילדים שלי מסוג אחר. טמפרמנט אחר. לכן אני באמת
מצאתי מישהי בתשלום שתסתובב עם הילדה בקמפוס בשעות בהן אני
מלמדת.

זה ראלי לצפות ממנה לתת לי את הזמן שאני אצטרך בבית כדי לשבת על תרגילים/תזה?
זה ריאלי במובן שיש ילדים כאלה. השאלה האם זה יהיה ריאלי לילדתך בעוד פרק זמן של שנים. אני די בטוחה שאי אפשר לענות על זה, לא משנה כמה טוב את מכירה כיום את בתך.
יכול להיות ילד שזה ריאלי עבורו אבל אז נופלת לו תקופה הפוכה וזה נהיה לא ריאלי לפרק זמן מסוים.

באיזה גיל ילדים באמת יכולים להבין כשאומרים להם שאמא/אבא צריכים שעה-שעתיים של עבודה בלי הפרעות?
הם יכולים להבין בכל גיל. זה שהם מבינים עוד לא אומר שהם לא יזדקקו לך עכשיו בזמן הזה. בין אם הזדקקות אמיתית (שגם את תראי אותה ככזו) ובין אם הזדקקות שרק בעיניהם תהיה כזו. מהניסיון שלי, לא הייתי בונה על שעה שעתיים של עבודה בלי הפרעות בגילאים כאלה. אולי ילדייך יהיו אחרים.

אחרון, שוב חוזרת, כי זה נראה לי חשוב - נדמה לי שיש הבדל גדול בין לקחת ילד לעבודה, כשאת בעצם גם קצת פנויה אליו ויש סביבה דינאמית, לבין לקחת ילד למצב שבו הוא נפרד ממך, או שאת לא ממש זמינה אם הוא זקוק לך, והסביבה לא דינאמית, והוא בעצם לבדו.

הי
בגיל 7 האלטרנטיבה ללשבת איתך באוניברסיטה היא... לשבת בכיתה כך שאם מצפים מילדים להיות בכיתה בשקט ולהקשיב ולסכם, לא נשמע לי מוגזם שתשב לידך במשך שעה וחצי ותצייר, תאכל, או אפילו תשחק מדי פעם בטאבלט נניח.
ומובן שמוסיפה את ההסתייגות המתבקשת שכל ילד שונה ואת צריכה להכיר את הבת שלך.
ולגבי תואר שני בהנדסה- לא ציינת איזו הנדסה אבל הרי לכל מחלקה יש את המעבדות שלה וזו יכולה להיות דווקא חוויה מדעית מרתקת עבורה, אם היא תיקשר לאחד המתרגלים הוא אולי יכול אפילו לתת לה לעזור קצת וכאלה (לא מדברת על המעבדה לאנליזות בלהבלהבלה...)
רק דבר אחד שעלה לי בראש: הקורסים לתואר שני הם לרוב אינטימיים כאלה- לא כמו בתואר הראשון שיש עשרות סטודנטים ולא ממש שמים לב מה כל אחד עושה אלא של סטודנטים בודדים בכל כיתה, כך שאם פתאום יש ילדה קטנה זה מאוד בולט לעין, ולי באופן אישי היה גורם למבוכה, אבל זה עניין של אופי כנראה.
בכל אופן- עוד שלוש שנים... לכי תדעי איפה תהיי?

רק דבר אחד שעלה לי בראש: הקורסים לתואר שני הם לרוב אינטימיים כאלה- לא כמו בתואר הראשון שיש עשרות סטודנטים ולא ממש שמים לב מה כל אחד עושה אלא של סטודנטים בודדים בכל כיתה, כך שאם פתאום יש ילדה קטנה זה מאוד בולט לעין, ולי באופן אישי היה גורם למבוכה, אבל זה עניין של אופי כנראה.
אצלי הפוך. בתואר ראשון עם 100 בכיתה - זה כמו להביא ילד לקונצרט או סרט לא לגילו. לדעתי, לא מתאים.
כשיש 10 בכיתה זה דווקא נחמד. אבל אני אומרת את זה מהמקום של לימודי עו"ס, שאולי זה שונה מבחינת רמת הריכוז הנדרשת.

בתור מי שסטודנטית כרגע, אני מרגישה צורך להוסיף- שיעורים שאוניברסיטה שלי לפחות, זה שעה וחצי, זה מאוד קשה לנו כמבוגרים להקשיב ולא להפריע בשעה הזאת, אני לא יודעת איך ילד בן 7 יכול לעמוד בזה.
אני ממליצה להסתכל בקורסים של התואר שאת הולכת ללמוד, אם יש מעבדות ותרגולים יכול להיות שלא ירשו לך להכניס את הילדה בכלל, גם כי זה שיעורים קטנים וגם מסיבות ביטוח של האוניברסיטה, ממליצה בחום לבדוק את הדברים האלו מראש כדי לא להבין כמה זה ריאלי.
יש לי כמה חברות סטודנטיות שנעזרות בסטודנטיות אחרות שישמרו להן על הילדים בזמן שהן בשיעורים, יש חוגים שבהם מצלמים את ההרצאות בוידאו ואז אפשר לראות אותן מהבית וזה מאוד מקל על הצורך להגיע לאוניברסיטה.
אצלי בחוג נהוג לבקש רשות מכל מרצה אם הוא מוכן שיכנס ילד/ תינוק לכיתה בשיעור, אנחנו אבל כיתות של כ60 אנשים אז לא יודעת על כיתות גדולות יותר.

באופן טבעי

באופן טבעי