מאבקי כוח בזוגיות

עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי עירית_לוי »

שלום טמפסט יקרה (())

מוסיפה עוד כיוון שאת יכולה לבדוק:
האם יש היום בתוכך דברים שאת מדכאת? (רצונות, כמיהות, מאוויים כמוסים או לא כמוסים). האם יש בתוכך משהו שאת לא נותנת לו ביטוי או דוחקת פנימה?
אני מציעה את זה כי אולי בתוך התהליך של לקבל את מה שיש דיכאת פנימה כל מיני דברים. אולי, לא יודעת.
הכיוון הזה מוביל אותך בעצם לבחון איפה את בתוך החיים שלך? עד כמה את נאמנה לעצמך בדרך שבה את חיה את חייך היום?
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

ראויה לאהבה,

קודם כל רציתי להגיד לך הרבה זמן שיש לך ניק נפלא ותודה על החיבוק.

בנוסף, אולי תספרי קצת מה גורם לך דכדוך ? איזה משברים את עוברת ?

כרגע מה שאני עוברת זה שבועיים מאוד ארוכים בארץ מאוד קרה עם ילדה מאוד אנרגטית... או יותר נכון העייפות והתיסכול שנשארו מהשבועיים הללו. מיד לאחר מכן היה היום הולדת שלי שהוא תמיד זמן נפיץ למדי אצלי כי בן הזוג שלי לא מצליח/רוצה להבין או לבצע מה אני צריכה ביום הולדת שלי ואני למרות עבודה עצמית רבה מאוד עדיין לא מצליחה להשלים עם מה שיש בנושא הספציפי הזה שהוא כנראה בנפשי מסיבות שאינן ברורות לי בכלל.

חני בונה,

תודה רבה לך. אני זוכרת שניסית לעזור לי בתחילת הדף ולא הבנתי אותך בכלל. תראי כמה זמן לוקח לדברים לחלחל פנימה.
_בעצובה את מתקרבת אלייך.
האם תוכלי לנסות להכיל את העצב מעט?_

זהו בדיוק מה שאני צריכה ללמוד לעשות. אני חושבת אני יודעת להכיל את הכאב/עצב של אנשים אחרים אבל אני ממש לא יודעת איך להכיל את העצב של עצמי. את יכולה לתת לי כיוון?

ענת ב פ,

יכול להיות שאת אפילו לא זוכרת את עצמך עצובה כי הרגשת שלא יהיה מי שיכיל את זה.

יכול להיות אבל אני לא בטוחה שזה הכיוון הנכון. שהייתי קטנה אמא שלי הייתה נפלאה ומכילה ואוהבת.

עירית לוי,

האם יש בתוכך משהו שאת לא נותנת לו ביטוי או דוחקת פנימה?

אוי עירית... את מכירה מישהי מאושרת ב100% מהחיים שלה? לא אני לא מרוצה מהרבה דברים בחיים שלי אבל עד הים גיליתי רק שני צורות התמודדת. להיות כועסת ועצבנית רוב הזמן ולהשלים עם מה שיש ולקבל אותו כאשר מידי פעם אני עצובה בגלל דברים מסויימים ובסוף העצב עובר... אני מאוד אשמח לשמוע על עוד צורות התמודדות.

תודה רבה לכן. המון אהבה ודאגה לכולם בארץ.
ענת_ב_פ*
הודעות: 667
הצטרפות: 10 נובמבר 2004, 09:18
דף אישי: הדף האישי של ענת_ב_פ*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי ענת_ב_פ* »

שהייתי קטנה אמא שלי הייתה נפלאה ומכילה ואוהבת.
הרווחת :-)
אני מנסה עוד כיוון - הייתכן שיש במשפחה הקרובה אבל לא מעובד?
< ואני מקווה שגם הכיוון הזה לא נכון... אבל מנסה.. >

המון אהבה ודאגה לכולם בארץ
אמן !
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי חני_בונה* »

תראי כמה זמן לוקח לדברים לחלחל פנימה
לוקח להם בדיוק כמה זמן שצריך.
ובקשר לעצב:
כאשר את אומרת עצב למה את מתכוונת? האם למשל תחושות של עלבון ומסכנות נכללות בעצב?
ואם היית שואלת את עצמך או את ליבך על מה/מי העצב איזו תשובה היית מקבלת?
והמחכימון מוסיף: קחו אויר-זה בחינם.
איך נשימה יכולה לעזור לך במקרים שתיארת?
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

ענת,

הייתכן שיש במשפחה הקרובה אבל לא מעובד?

טוב יש את אבא שלי שמתפרץ בלי אזהרה, ואני חושבת שמצב רוח רע שלי בהחלט גרם להתפרצויות בעבר. יש את אמא שלי בהווה שעקב טראומה (סרטן השד) היא היום ההיפך הגמור ממי שהייתה פעם. ויש את ההתעללות שעברתי בתור ילדה בבית הספר. לא מקום טוב להראות בו עצב או כל חולשה שהיא. אני חושבת שיש לי הרבה סיבות מהעבר וההווה להרגיש שעצב זה דבר רע ושדברים לא נעימים קורים לאנשים עצובים. אני בהחלט מרגישה לא בסדר שאני עצובה ושאני צריכה לתקן את עצמי כדי שלא אהיה עצובה. גם קשה לי להכיל את העצב של הבת שלי לאורך זמן. אחרי חמש לעשר דקות של בכי אני חושבת: די, בכית מספיק, מה זה היללנות הזאת. אני מנסה לחשוב על זה וקולטת שגם זה שבן הזוג שלי עצוב לעיתים מאוד מאוד רחוקות גורם לי להרגיש שהעצב שלי לא בסדר.

תודה, נתת לי תובנות חדשות. @} האם אני צריכה לקבל את העצב כמו שהוא? להשלים איתו ולא לנסות לתקן?

חני,

כאשר את אומרת עצב למה את מתכוונת? האם למשל תחושות של עלבון ומסכנות נכללות בעצב?ואם היית שואלת את עצמך או את ליבך על מה/מי העצב איזו תשובה היית מקבלת?איך נשימה יכולה לעזור לך במקרים שתיארת?

נורא קשה לנתח את הרגשות הללו. אני חושבת שמה שאני בעיקר מרגישה זה צער שאני לא יכולה לקבל את מה שאני רוצה. שקשה לי ואני רוצה שיהיה לי יותר קל ואני יודעת שזה נשמע כמו מסכנות אבל אני חווה את זה יותר בתור תיסכול. כשאני עצובה אני מאוד מכווצת. נשימה פותחת ומותחת את הגוף. עוזרת להשתחרר. אולי אני צריכה לנסות תרגילי נשימה. (-:
דו*
הודעות: 85
הצטרפות: 06 יולי 2006, 13:12

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי דו* »

עצובה זה לא טוב. עצובה זה שאין לך כבר כוח לכעוס. העצב כאילו, אבל רק כאילו, שואב מאיתנו פחות אנרגיה. לא קראתי את כל הדף, רק רפרפתי. ראיתי שמישהו כבר הציע את לבסוף מוצאים אהבה ואמרת שקראת ולא התחברת. גם אני קראתי ולא הצלחתי להתחבר/להבין/להפנים. אח"כ הלכנו לטיפול בשיטת האימגו ושם למדנו הלכה למעשה. זה עזר בצורה שאני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר. מאבקי הכוח כמעט אינם קיימים היום. אני לא מנסה לומר שהכול מושלם כי ברור שלא, אבל יש כלים כ"כ שימושיים וזמינים שגם ברגעים שלא מצליחים להשתמש בהם זוכרים את קיומם ויודעים שעוד כמה דקות/שעות נוכל להשתמש בהם ולחזור למסלול. באמת שווה לנסות. היום, כמה חודשים לאחר סיום הטיפול, אני קוראת שוב את הספר כדי להתרענן, ורואה שהקריאה היא כל-כך שונה מאשר לפני הטיפול. אשמח לתת לך את שם המטפלת אבל אם הבנתי נכון את כרגע לא כאן וזה לא ממש יעזור לך....
ענת_ב_פ*
הודעות: 667
הצטרפות: 10 נובמבר 2004, 09:18
דף אישי: הדף האישי של ענת_ב_פ*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי ענת_ב_פ* »

טמפסט יקרה, היתה לי הרגשה שמשהו יצוף ויעלה. אני כ"כ מבינה אותך. אני מכירה את הקושי להיות בתוך עצב ולהראות חולשה.גם אני הייתי ילדה קשוחה כזאת שמתרחקת מכל דבר ש'מריח' לי מתפנק ו/או ילדותי. כשאנחנו מתבגרות, ומול המראה של הילדים שלנו, התמונה נראית אחרת. וכמו כל דבר- שינוי הוא קשה. וכמו שתמיד אנחנו קוראות וכותבות פה באתר- זה גם רגע מבורך כי אם עוברים דרך הקושי, אז בד"כ יש פירות :-)

אני מציעה- לפני שאת קופצת לאיזושהי עשייה משמעותית עם העצב, של איך לקבל אותו וכו', אז קודם כל תקפצי לאיזושהי חנות ותפנקי את עצמך במתנה על הגילוי וההעלאה אל פני השטח כמה מהמצוקות של העבר. בחיי. מגיע לך משהו על זה. בעיניי זה ממש לא טריוויאלי.
שמת כאן כמה דברים ממש לא פשוטים וסחתיין עליך שעשית קישור כ"כ מהיר.
בנוסף- אני מאמינה שברגע שאצלך יהיה מקום לעצב שלך אז הבעייה עם הבת שלך תיפטר מעצמה. כרגע, מולה, רק תנסי להזכיר לעצמך שמותר לה, שעצב זה לא פינוק וכו'. כרגע זה יהיה מלאכותי קצת אבל בעתיד כשזה יהיה אצלך במצב טוב, אז איתה כמעט ולא תהיה בעייה.

האם אני צריכה לקבל את העצב כמו שהוא? להשלים איתו ולא לנסות לתקן?
תיראי, קודם כל צריך לתת לעצב בכלל להיות. ואת צריכה ל'השלים את החסר' כי יש בתוכך עצב כלוא במקום מאוד פנימי. זה אמנם לא נעים להיות עצובה ואת לא רגילה בכך אבל קודם כל כן להיות עצובה. כי זה מה שאת מרגישה נקודה. וסוף סוף את מרגישה ומחוברת לעצמך. אל דאגה, זוהי רק תחנת ביניים שבסה"כ תוציא אותך יותר שמחה.

אני לא מאמינה ב"לתקן", את לא 'מקולקלת', אבל את פשוט צריכה קצת לעשות עבודה פנימית. יש את טמפסט הילדה בתוך טמפסט המבוגרת, ואם כבר תיקון אז הוא כזה שהמבוגרת שבתוכך תאפשר ריפוי לקטנה שבתוכך.
כמו שאני מבינה את התהליך אז צריך שינוי ב-2 רמות- ברמת התפיסה (שכלית. קוגניטיבית) וברמה הרגשית. את החולשה שלנו כדאי לקבל מבחינת התפיסה, ז"א המחשבה בתוכך צריכה להיות- כן, מותר לי להיות חלשה ועצובה מדי פעם. וברמה הרגשית- את צריכה להיות מסוגלת להרגיש את העצב.
האם אי פעם התחברת רגשית להתעללות שעברת? האם אי פעם ממש בכית את האירוע?


נשימה פותחת ומותחת את הגוף. עוזרת להשתחרר. אולי אני צריכה לנסות תרגילי נשימה
אני מה זה מסכימה איתך! אני ממש בעד זה! זה מצויין לגוף ולנפש. הייתי בכלל מתחילה את התמיכה בעצמך דרך הגוף. יש פה באתר הרבה מטפלים שעובדים דרך הגוף. עלה לי בראש משהו כמו עוצמת הרכות או משהו בסגנון. הייתי ממליצה לך גם תרפיה בתנועה. אבל פחות הייתי ממליצה כרגע על טיפול בשיחה. זה אולי בהמשך. כרגע ממש חיבור לרגש, לגוף, לנשימה ולנשמה :-)
(()) גדול גדול
עירית_לוי
הודעות: 4246
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי עירית_לוי »

לא אני לא מרוצה מהרבה דברים בחיים שלי אבל עד הים גיליתי רק שני צורות התמודדת. להיות כועסת ועצבנית רוב הזמן ולהשלים עם מה שיש ולקבל אותו כאשר מידי פעם אני עצובה בגלל דברים מסויימים ובסוף העצב עובר... אני מאוד אשמח לשמוע על עוד צורות התמודדות.
מה שהתכוונתי לשאול זה לא אם את מרוצה במאה אחוז מחייך, אלא אם יש דברים שאת לא אומרת, לא רק לאחרים, חברות הבן זוג - אלא ממש לא אומרת אותם לעצמך.
כל מיני כמיהות נסתרות שאולי נתפסות כ"לא בסדר", מזעזעות, מרחיקות לכת, וגם סתם כמיהות קטנות כמו לצרוח מדי פעם מתסכול :-)

היתה לי תחושה שהדכדוך קשור לדיכוי שלך את עצמך ואת מה שאת באמת רוצה.
ההצעה שלי היא להתחיל ב-לבטא את מה שהיית רוצה. לא להפוך את החיים שלך, רק להגיד, להסכים לבטא את מה שאת עוצרת ואולי לא מעיזה לבטא. להגיד לעצמך בלב, אולי לשתף חברה, אולי לכתוב.
ניצן_אמ*
הודעות: 6808
הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי ניצן_אמ* »

{@
<מקשיבה לך>

וקוראת בעניין את העבר הזוגי שלנו, שעבר תהפוכות רציניות, וחזר שוב למי מנוחות טובים ומצמיחים... אולי פשוט צריך לקבל את זה שזה ככה בחיים?;-)
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

דו,

עצובה זה לא טוב. עצובה זה שאין לך כבר כוח לכעוס.

תודה על התגובה @} אבל נראה לי שאנחנו מאוד שונות. אצלי עצב במקום כעס זה טוב. הכעס שלי מאוד מאוד הרסני ומשפיע לא טוב על כל הסביבה. אני מאוד לא אוהבת לכעוס ולהיות עצבנית, אני מעדיפה להיות עצובה. אני דווקה חושבת הפוך ממך, זה שהצלחתי להגיע לעצב ולעבור את מסך הכעס זה הישג משמעותי שאני גאה בו. אני לא חושבת שזה מעייפות. דווקא כן חזרתי לספר ואני יותר מתחברת אליו עכשיו מבעבר. הבעיה היא שהספר מבוסס על שני בני הזוג עושים עבודה ואצלינו יש רק בן אדם אחד שעושה עבודה... אניץ דווקא הייתי שמחה להמלצת מטפל אבל כמו שהבנת אנחנו לא בארץ עכשיו.

ענת,

גם אני הייתי ילדה קשוחה כזאת שמתרחקת מכל דבר ש'מריח' לי מתפנק ו/או ילדותי. כשאנחנו מתבגרות, ומול המראה של הילדים שלנו, התמונה נראית אחרת.

או בהחלט. אני זוכרת שתמיד ליגלגתי על אמא שלי שבכתה בסרטים ובאיזה שלב לאחר גיל עשרים פתאות התחלתי גם אני והייתי לגמרי מזועזעת מעצמי. אחרי שנהייתי אמא בכלל...

האם אי פעם התחברת רגשית להתעללות שעברת? האם אי פעם ממש בכית את האירוע?

בכיתי הרבה מאוד בתור ילדה. לא ממש התחברתי לזה בתור בוגרת, אני מנסה לשים את זה מאחורי כמה שניתן. זה מאוד כואב. הבעיה היא שמאז שיש לי ילדה העבר עולה לי שוב ושוב כשהיא מספרת על חוייות בבית הספר (לא שמתעללים בה חס וחלילה, פשוט אני סופר רגישה לנושא). בכלל לפני שהחלטתי להכנס להריון חשבתי שוב ושוב על דברים שקורים לילדים והאם אני באמת מסוגלת להיות אמא בעולם שלנו. אבל העובדה היא שאני כן אמא אז כנראה אני מסוגלת.

הי עירית,

תודה, אבל אני לא חושבת שזה הכיוון. אני ידועה ביכולת שלי ובצורך שלי לדבר על כל דבר. מפרטים על יחסי מין ועד להתעללות שחוויתי בתור ילדה. אמא שלי מאוד כועסת עלי שאני מספרת לבן זוג על המריבות שלי איתה. אבל אני לא יכולה להסתיר דברים שמפריעים לי. אם אנסה יש סיכוי שאתפוצץ!

הי ניצן, זה נפלא שמקשיבים לי בצורה כל כך נקיה... כן תהפוכות זה חלק מהחיים אבל אם לא הייתי עושה את העבודה שאני עושה, כנראה התהפוכות היו פחות חיוביות.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי חני_בונה* »

כשאני עצובה אני מאוד מכווצת. נשימה פותחת ומותחת את הגוף. עוזרת להשתחרר. אולי אני צריכה לנסות תרגילי נשימה.
מעולה.
אני חווה את זה יותר בתור תיסכול
בדרך כלל תסכול זה פלונתר של כמה דברים יחד.
אצלי למשל בתוך התיסכול היתה תחושת עלבון היפגעות ומסכנות גדולה מאד. העצב הסתתר מתחתיהם. רק כאשר הסכמתי לשחרר את העלבון והמסכנות התגלה לו העצב.
ואז גם יכולתי להכיל אותו.
דו*
הודעות: 85
הצטרפות: 06 יולי 2006, 13:12

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי דו* »

הבעיה היא שהספר מבוסס על שני בני הזוג עושים עבודה ואצלינו יש רק בן אדם אחד שעושה עבודה.
המטפלת שאצלה היינו אומרת שלמרות שאימגו זה משהו שעושים בשניים, אפשר כשנורא רוצים לעשות את זה גם "לבד". זא"מ אם אחד מבני הזוג מפנים את הגישה ומסוגל לנהוג על-פיה, בשלב כזה או אחר גם הזוגי יצטרף. קשה לי להגיד אם זה נכון. אולי שווה לנסות. מאחלת לך ימים של הקלה.
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

תודה חני,

אני מנסה להבין: את אומרת פשוט לקבל את העצב? איך הכלת את העצב שלך?
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

זא"מ אם אחד מבני הזוג מפנים את הגישה ומסוגל לנהוג על-פיה, בשלב כזה או אחר גם הזוגי יצטרף. קשה לי להגיד אם זה נכון. אולי שווה לנסות.

כן דו, זה בדיוק מה שאני עושה אבל מאוד קשה להפטר מהקול הקטן שלוחש: למה את תמיד צריכה לעשות הכל. וגם אנחנו בני זוג מסוג isolator and fuser (סליחה פשוט קראתי את הספר באנגלית). אז לי יש המון המון צרכים ורצונות ולו יש רק רצון אחד, שאהיה מאושרת (ועוד סקס כמובן), אבל חוסר רצון לעשות את מה שאני רוצה כדי שאהיה מאושרת. זה פלונטר די רציני שהנדריקס לא ממש מבהיר איך להתיר.
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

תודה חני, קראתי.

אני חושבת שהבנתי.

מה עושים אם אני גם מרגישה עלבון ופגיעה?
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי חני_בונה* »

מה עושים אם אני גם מרגישה עלבון ופגיעה?
יש כמה כיוונים לתשובה על השאלה הזו. תבדקי מה מתאים לך:
א. לקבל את מה שיש,_ כולל את זה שאת מרגישה עלבון ופגיעה. כמו שאמרת את _בתהליך ארוך שימשך כנראה כל החיים
ב. לבדוק האם את יכולה לראות אפשרות תיאורטית שעלבון והרגשת פגיעות לא נמצאים ב"סל הרגשות שלך".
ג. בדרך כלל האנשים שאנו נעלבים מהם הם אלה הקרובים והיקרים לנו. האם את יכולה לאמץ לעצמך את הגישה שהם לא יכולים לפגוע בך? הרי הם אוהבים אותך!
החשוב ביותר הוא שהתכווננות שלך היא למען עצמך. זה מה שעושה את עיקר העבודה.
Tempest*
הודעות: 102
הצטרפות: 12 מרץ 2006, 11:43

מאבקי כוח בזוגיות

שליחה על ידי Tempest* »

תודה חני @}
שליחת תגובה

חזור אל “זוגיות”