אבא סבבא אמא קרציה

וזה אכן מטריף לדעת שאתה עובד כל כך הרבה שנים, ובאינטנסיביות (וגם בהצלחה), ובסוף אתה נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה ולחלוק את הפירות עם מישהו אחר.
ממש לא מטריף ואל תתפתי להזדהות.
החלק שאת מילאת בבית עולה המון כסף אילו היה צריך לדאוג למישהו בתשלום על זה. עצם העבודה (בחינם) שלך הוא שאיפשר לחיות ברמת חיים לא נמוכה. תתארי לעצמך שהוא היה צריך לשלם על טיפול בשלושה ילדים, שירותי נקיון, שירותי כביסה, שירותי בישול, שירותי פסיכולוגיה, שירותי בייביסיטר...
כזוג, אתם חילקתם ביניכם את המשימות. אחד דאג לפרנסה עיקרית והשניה דאגה לטיפול בבית ובילדים.
לצערי, אני שומעת לא פעם את הגישה הזו שהמפרנס קורע את התחת והאישה יושבת בבית. ועוד יותר לצערי- הרבה נשים מפנימות ומזדהות עם הגישה הזו.

בקרוב יהיו לילדכם שני בתים, חשוב שבשניהם יהיו את כל התנאיםהנדרשים להם.
נכון. חשוב לזכור שגירושין מובילים להגדלת ההוצאות המשפחתיות. היות ותהיה לו דירה אז יש הכפלה של הוצ' דיור (שכ"ד, ארנונה, חשמל, מים). ההוצאה על הילדים לא גדלה כל-כך כי שכ"ל לא משתנה (אולי יש אפילו הקטנה), אוכל ובגדים גם לא.

היום היינו בעוד פגישת גישור.
בעיקרון נושא אחד נותר לא סגור: הפנסיה שלו.
אחרי שאנחנו מחברים את הפנסיות שלי ושלו, יוצא שהוא צריך להעביר לי בסביבות 130,000 ש"ח, שמתחלקים לתשלומים חודשיים, אם וכאשר יגיע לגיל 67.
הוא נורא מתבאס מזה, ומנסה מיני להטוטים על מנת לצמצם את חלקי.
היום בגישור הוא הציע שבעוד 6 שנים הוא יעביר לי 65,000 ש"ח (אשר צפויים לצוץ מקרן השתלמות) וזה יהיה במקום חלקי בפנסיה. לחילופין, הוא מציע שכאשר הדירה שלנו (היום בבעלות משותפת עם טפחות) תימכר, אני אקבל נתח גדול יותר. בכמה? - זה נתון במחלוקת.

בסוף הוא הודיע שאם אני לא מוכנה להפחתת חלקי בפנסיה, אז הוא עשוי לא לעזוב את הבית.
<כן, כן, אני רואה את העשן שיוצא לכמה שותפות-לדרך מהאוזניים...>

למה ככה יקרה, קראתי את הרוב, חיבוק ענק - מקווה שבקרוב יהיה אמיתי.
אין לי תובנות או עצות מחוכמות..
את מדהימה!

שבעוד 6 שנים הוא יעביר לי 65,000 ש"ח
בן כמה הוא? בהשקעה נכונה זה יכול לצאת יותר משתלם מהפנסיה.

בסוף הוא הודיע שאם אני לא מוכנה להפחתת חלקי בפנסיה, אז הוא עשוי לא לעזוב את הבית.
איזה חומד.

מחזקת ידייך

אחרי שאנחנו מחברים את הפנסיות שלי ושלו, יוצא שהוא צריך להעביר לי בסביבות 130,000 ש"ח, שמתחלקים לתשלומים חודשיים, אם וכאשר יגיע לגיל 67.
למה ככה, האם מותר לשאול איך זה הובן שאת אמורה לקבל כסף מהפנסיה שלו? אני גם בתהליך גירושין, וזה לא עלה עם המגשרת, אז אולי פספסתי משהו?

_שבעוד 6 שנים הוא יעביר לי 65,000 ש"ח
בן כמה הוא? בהשקעה נכונה זה יכול לצאת יותר משתלם מהפנסיה._
בהחלט יכול להיות. יש לך מישהו להתייעץ איתו?

בסוף הוא הודיע שאם אני לא מוכנה להפחתת חלקי בפנסיה, אז הוא עשוי לא לעזוב את הבית.
קודם כל, אל תוותרי על אף אגורה. יש לך 3 ילדים, ולא יהיה לך פשוט לפתח בשנים הקרובות קריירה מכניסה. ואחרי שהרית, ילדת וטיפלת ב-3 ילדים, חצי ממה שהכניס הביתה (כולל פנסיה) צריך להיות שלך.

מה עם עורך הדין, האם ביררת אם מותר לו להישאר בבית?

ומה עם הכתובה?

למה ככה, האם מותר לשאול איך זה הובן שאת אמורה לקבל כסף מהפנסיה שלו? אני גם בתהליך גירושין, וזה לא עלה עם המגשרת, אז אולי פספסתי משהו?
אני מכירה זוג שהתגרש אחרי המון שנים. הם כבר סבא וסבתא. הלכו לעו"ד מומחית להסדרת העניינים הכספיים. בהחלט מגיע לה חלק מהפנסיה שלו, ואגב, הוא בחר לתת לה את הכל מראש לפי חישוב של חיים ארוכים.

למה ככה, האם מותר לשאול איך זה הובן שאת אמורה לקבל כסף מהפנסיה שלו? אני גם בתהליך גירושין, וזה לא עלה עם המגשרת, אז אולי פספסתי משהו?

אני מכירה זוג שהתגרש אחרי המון שנים. הם כבר סבא וסבתא. הלכו לעו"ד מומחית להסדרת העניינים הכספיים. בהחלט מגיע לה חלק מהפנסיה שלו, ואגב, הוא בחר לתת לה את הכל מראש לפי חישוב של חיים ארוכים.

אני מכירה דווקא כמה דוגמאות הפוכות למה שבשמת מציגה כאן: לא חצי פנסיה ולא חלוקה כלשהי, כל אדם לעצמו עפ"י בחירת אופי חייו גם אם הוחלט במשותף.

ניתן אולי לחשב רק את השנים בהם היה טיפול ביתי בילדים אשר מנע השתכרות מלאה מהאשה (לא כולל החודשים בהם ניתנו דמי חופשת לידה) ואותם לחלק לשניים.

בהצלחה

בדיוק עכשיו עמותת גרנית נלחמת על חקיקת חוק לחלוקת הפנסיה בין זוגות שמתגרשים.
בדיוק כדי שזה לא יהיה נתון לרוחב ליבו של הגבר...
הם מחתימים עכשיו עצומה בעניין. מומלץ להיכנס ולחתום.
אם הייתי יודעת איך, הייתי מוסיפה קישור...

מתחילה להיבנות
תוכלי להיכנס לדף הזכות לאושר ?
נראה שתוכלי לעזור שם.

ניתן אולי לחשב רק את השנים בהם היה טיפול ביתי בילדים אשר מנע השתכרות מלאה מהאשה (לא כולל החודשים בהם ניתנו דמי חופשת לידה) ואותם לחלק לשניים.
וזה נראה לך הוגן? הרי הטיפול בילדים לא רק מנע השתכרות מלאה מהאשה, אלא גם פנסיה עתידית על השתכרות זו.

אם הייתי יודעת איך, הייתי מוסיפה קישור...
העתיקי את מה שכתוב בסרגל של הכתובת והדביקי לתוך ההערה

הרי הטיפול בילדים לא רק מנע השתכרות מלאה מהאשה, אלא גם פנסיה עתידית על השתכרות זו.

נכון! זאת בדיוק הכוונה!
לנסות לדרוש מחצית מהפנסיה שלו על התקופה הזו שהילדים שהו בבית ולא במסגרות (למרות שזה לא תמיד מצליח שווה לנסות)

_בדיוק עכשיו עמותת גרנית נלחמת על חקיקת חוק לחלוקת הפנסיה בין זוגות שמתגרשים.
בדיוק כדי שזה לא יהיה נתון לרוחב ליבו של הגבר...
הם מחתימים עכשיו עצומה בעניין. מומלץ להיכנס ולחתום._

כל הכבוד להם! הגיע הזמן שיעשו סדר בעניין הזה. נשים רבות נפגעות מהמצב הנוכחי של אי התייחסות החוק לסוגיה.

(אשר צפויים לצוץ מקרן השתלמות)
לעניות דעתי, (אולי תלוי שנות נישואים), גם קרנות ההשתלמות (של 2 בני הזוג) אמורות להתחלק, החלק שנצבר עד הגירושים לפחות, שווה לברר.
וכמה מתאים פה הצהוב:
הכלל הוא הפרט

הרי הטיפול בילדים לא רק מנע השתכרות מלאה מהאשה, אלא גם פנסיה עתידית על השתכרות זו.
וכמובן את היכולת לבנות קריירה, להתקדם...

_הרי הטיפול בילדים לא רק מנע השתכרות מלאה מהאשה, אלא גם פנסיה עתידית על השתכרות זו.
וכמובן את היכולת לבנות קריירה, להתקדם..._

אולי יותר קשה אבל לא בלתי אפשרי. ראי מליוני נשים ברחבי העולם ובישראל שכן מצליחות וחלקן אף בגדול.
כמובן שיש קשר גם לתכונות אופי וכישורים וגם למה שנעשה בהיבט המקצועי עד להבאת הילדים לעולם ובנוסף גם גיל הכניסה להורות מהווה פקטור.
אי בנייה או התפתחות קריירת לא בהכרח בגלל בני הזוג והוולדים.

בדיוק עכשיו עמותת גרנית נלחמת על חקיקת חוק לחלוקת הפנסיה בין זוגות שמתגרשים.

אני לא ממש הבנתי.
נגיד גבר התחתן רק בגיל 40.
עד אז הוא עבד קשה וחסך לפנסיה.
נגיד אחרי שהוא התחתן נולד לו ילד, והם התגרשו כשהוא היה בן 44.

האם הוא יהיה חייב להתחלק עם גרושתו בכל הפנסיה שחסך, גם בין גיל 20 ל-40?
או רק בפנסיה שחסך אחרי הנישואין מגיל 40?
או בפנסיה שחסך מרגע שאשתו נשארה בבית עם הילד? נגיד מגיל 41.

והאם הפנסיה שיהיה חייב להתחלק בה היא זו שחסך עד רגע הגירושין?
או עד שהאישה יצאה חזרה לעבודה?
או את כל הפנסיה שלו עד עולם?

אני לא ממש הבנתי.
לפי החוק, כל מה שנחסך בזמן הנישואין על ידי שני בני הזוג מתחלק שווה בשווה בין שניהם מתוך תפיסה שכל אחד תרם במידת יכולתו אם בהשתכרות ממש ואם במתן אפשרות לבן הזוג השני להשתכר ובטיפול במשפחה.
זה כולל הכל כולל חסכונות ממש או זכויות פנסיוניות.
לכן, ההתחלקות היא בפנסיה אותה צבר בזמן הנישואין (בדוגמה שלך: במשך 4 שנים). אם האישה עבדה עליה להתחלק עם הבעל במה שצברה באותו האופן.

נשים רבות נפגעות מהמצב הנוכחי של אי התייחסות החוק לסוגיה.
למיטב ידיעתי אמנם אין חוק ברור אבל יש מספיק פסיקות הקובעות שהזכויות מתחלקות כמו כל רכוש אחר שנצבר במשך הנישואין.

קוראת יקרה, מה שקוראת2 כתבה פה זה גם מה שאני הבנתי הן מהעו"סיות הן מהעורכת דין.

למה ככה יקרה,
אני שוב חוזרת ואומרת לך. אל תוותרי על אף גרוש!
ואם הוא לא רוצה לצאת מהבית - אל תתני לזה להלחיץ אותך.
גם ככה הוא לא יוצא, ובגלל שהוא רואה כמה שזה מפריע לך, אז הוא משחק עם זה.
תרפי ותראי לו שזה לא מעניין אותך בכלל.
אמרתי לך כבר, לכי ותפתחי תיקים נגדו בנושא - הסדרי ראיה, רכוש, גירושין, כתובה.
הגישור הזה נראה לי ממש לא מוצלח, אני לא מבינה למה את נותנת לזה יד.
תשימי לו את את האולטימטום, אל תחכי שהוא יקח את המושכות לידיים.

למה ככה, מה שלומך?

למה ככה מה שלומך באמת?
נראה לי שהמצב הזה שהוא לא עוזב את הבית ומתנה את קביעת מועד עזיבתו בחתימה על הסכם הגירושים עובד לרעתך.
הוא גם משחק בך ריגשית וגם את נחפזת לסיים את ההסכם ועלולה להתפשר על דברים קריטים כדי להתקדם.
חשבת על האפשרות להודיע לו שאת והילדים עוזבים את הבית?
אולי אפילו להורייך לזמן מה?
אני מנסה לחשוב על מצב שבו את לא תלויה בהחלטה שתבוא מצידו...
שאת יוצאת לחייך החדשים ומתחילה את ההתמודדות שלך עם המצב ותוך כדי כך עורכת את הסכם הגירושים בנחת ולאחר קבלת יעוץ משפטי.

חשבת על האפשרות להודיע לו שאת והילדים עוזבים את הבית?
אפשר להבין מדבריה שהתיק שלהם נפתח על ידו ברבני.
אישה שעוזבת את הבית תוכרז כאישה מורדת ולא משנה מה היה קודם.
עם כל הקושי ובעייתיות, אנחנו חיים במדינת ישראל, שדי קרובה לאירן בתפיסה שלה, ולכן ממש לא כדאי לה להקשיב לעצתך.

אישה שעוזבת את הבית תוכרז כאישה מורדת ולא משנה מה היה קודם.
זה לא מדויק. למעשה, מספיקה סיבה "קלה כנוצה" כדי לא להגיע למצב שאשה מוכה תשאר בביתה ולא תברח כדי לא לאבד זכויות.
כמובן, לא כדאי לעשות מהלכים שכאלה בלי להתייעץ עם גורמים מוסמכים ולשקול היטב היטב.

אני דווקא מתרשמת שלמה ככה מצליחה יפה בגישור היא מקבלת כל מה שהיא מבקשת גם מבחינת הסדרי הראיה וגם בעניין התשלומים.
ייתכן והמצב בו הוא לא עוזב את הבית משרת את למה ככה גם כן.
חבל שהוא ישאר בבית בעודו אינו מעוניין להישאר שם בכדי לטפל ולשקם את הזוגיות אלה להפך.
זהו מצב בלתי נסבל למי שלא מכחיש לעצמו את הסטואציה לאשורה.

למה ככה? יקרה
נראה לי שאת בכיוון הנכון
אבל חשוב מאוד לזכור- למרות ההצעות הרבות "לקרוע לו את הצורה", "להוציא ממנו כל גרוש אפשרי" ושאר המלצות חביבות- שהאיש ימשיך להיות אבא לילדייך גם אחרי הפרידה ושצפויות לכם עוד שנים לא מעטות של סוג של שותפות למרות הכל. זה הזמן להניח בצד את יצר הנקמנות ולקחת את השליטה לידיים. נכון לך (ולילדים ולכולם) שתפתיעי אותו במחווה "נדיבה", לכי לקראתו עם הפנסיה ותביאי ביוזמתך את כל המהלך המכוער הזה לסיום. הילדים יוכנסו לסוד העניינים, האיש יעזוב את הבית ואת תתחילי בדרך חדשה, טובה יותר, עם הידיעה שהפגנת גדלות קומה בשעה קשה ושעשית מחווה נדיבה כלפי אבי ילדייך. זה ימצב אותך במקום אחר וטוב במשך הרבה השנים הבאות והמחיר מבחינך, בסופו של דבר, הוא זעום. התוספת של כמה עשרות שקלים לחודש, החל מגיל 67 היא באמת זניחה וחסרת משמעות כשמסתכלים בתמונה המלאה.
בהצלחה

מצטרפת לכל מילה של גם אני עוקבת

בל חשוב מאוד לזכור- למרות ההצעות הרבות "לקרוע לו את הצורה", "להוציא ממנו כל גרוש אפשרי" ושאר המלצות חביבות- שהאיש ימשיך להיות אבא לילדייך גם אחרי הפרידה ושצפויות לכם עוד שנים לא מעטות של סוג של שותפות למרות הכל. זה הזמן להניח בצד את יצר הנקמנות ולקחת את השליטה לידיים.
מי שכותבת דבר כזה פשוט לא חוותה גירושין ואין לה מושג מה זה. מי שכותבת דבר כזה אין לה כל מושג מה זה להיות ענייה בתור חד הורית עם שלושה ילדים!! מה שיקבע את האופי של היחסים לאחר מכן הוא לא כמה היא תוותר עכשיו. זאת סיסמה שאוהבים להשתמש בה כאלה שאין להם כל ניסיון. אני ויתרתי כל כך הרבה, חיה על האגורה ובקושי שורדת את החודש, ולא עזר כמה שוויתרתי. היחסים לא טובים. חברה שלי נלחמה כמו נמרה, קיבלה המון כסף. היה כעס נוראי בהתחלה, ועכשיו חברים הכי טובים.
וגם, אין כל כך שיתוף פעולה כמו שרוצים לחשוב אחרי הגירושין. כל אחד מנהל את הימים שלו עם הילדים. הרי לא מבלים זמן משותף. ובזמן שהיא עם הילדים כדאי שלא תהיה שחוקה מחוסר הכנסה.
העצות של חסרות הניסיון הן ממש מסוכנות.

העצות של חסרות הניסיון הן ממש מסוכנות
גברת קוראת לא רק את התגרשת. לאנשים שונים יש חוויות שונות ממך
אכן, לכל מתגרשת יש את היחסים היחודיים לה ולגרושה, את הבסיס הכלכלי השונה, ואת יכולת התקשורת שלה גם אל מול האחר.
אני מסכימה שאין להשליך נסיון של אחת על אחרת.

אבל חשוב מאוד לזכור- למרות ההצעות הרבות "לקרוע לו את הצורה", "להוציא ממנו כל גרוש אפשרי" ושאר המלצות חביבות- שהאיש ימשיך להיות אבא לילדייך גם אחרי הפרידה ושצפויות לכם עוד שנים לא מעטות של סוג של שותפות למרות הכל. זה הזמן להניח בצד את יצר הנקמנות ולקחת את השליטה לידיים. נכון לך (ולילדים ולכולם) שתפתיעי אותו במחווה "נדיבה", לכי לקראתו עם הפנסיה ותביאי ביוזמתך את כל המהלך המכוער הזה לסיום.

גם אני מסכימה עם קוראת. עצות כאלה הן ממש לא במקום.
מי שחושבת שה"מחוות" האלה מזיזות משהו ותורמות משהו למערכת היחסים - פשוט אין לה מושג על מה היא מדברת.
וחוץ מזה מקומם אותי נורא שיש פה נשים שחושבות שיש ל למה ככה יצר נקמנות. זה פשוט נורא! היא רק נלחמת על הבית, על הזוגיות, על הכל, ופה באות נשים שקוראות לזה "יצר נקמנות".
אז אני מוחה בכל תוקף ואפילו הייתי מציעה לכן למחוק את ההערות האלו שפוגעות מאוד מאוד!
אין כאן יצר נקמנות, יש כאן נסיון לשרוד אחרי גירושין עם 3 ילדים. וזה בכלל לא פשוט!
אין שום סיבה שבעולם שאשה שבכלל לא רצתה גירושין, תמצא את עצמה מוותרת על כמה שקלים! זה לא ייתכן! אני כמעט חושדת שמי שכתבה את זה היא בכלל לא אשה, או אולי אפילו טרול!
מרוב תדהמה מהדברים פשוט לא נראה לי שאדם אמיתי עומד מאחוריהם. ולאור התקפת הטרולים על האתר, בכלל לא אתפלא..

למה ככה, מה קורה?

האמת היא שאני נוטה כרגע לכיוון ההצעות המתגמשות שהועלו כאן.
קוראת יקרה, ההתגמשות היא לא ביחס להווה או לשנים הקרובות אלא בפנסיה בלבד, אשר צפויה להתממש רק עוד כמעט 30 שנה.
ב"מירקם היחסים" הפוטנציאלי שלי ושלו לכשנהיה פרודים, אני רואה קשת רחבה של אפשרויות. עקרונית יש לו רצון טוב, אבל בקלות הוא עלול להתחרפן. מחווה מצידי - כמו לבוא לקראתו עם הפנסיה שלו - תביא לתוצאות ברוכות, אני חושבת. עבורי כמו גם עבור הילדים. והמחיר נראה לי שווה את זה.

מה שכן, אני קצת תקועה, כי עלי לתת לו תשובה קונקרטית להצעה קונקרטית (לוותר על כ-130,000 ש"ח פנסיה ולקבל עשרה אחוז מערך הדירה, נוסף על המחצית שלי, לכשהיא תימכר. היום היא שווה כ-900,000 ש"ח). אני די אבודה בעולם הוירטואלי והספקולטיבי הזה של הכסף בתקופתנו המטורפת (כספי הפנסיה נסחרים בחלקם בבורסה?@?@? שוק הדירות באזורנו מתחזק, נחלש?%?%? למה כדאי להצמיד את הכסף - הנתח שלי מהפנסיה?$?$?).
העורכת דין שלי בחו"ל, אוכל להתייעץ איתה רק כשתחזור. אולי לא תהיה ברירה ויהיה עלי גם ללכת לייעוץ (עבור כמה מאות טובות של שקלים) עם איש מדעי/להטוטי הכסף, מה שנקרא אקטואר.

אפשר להבין מדבריה שהתיק שלהם נפתח על ידו ברבני.
לא!
גם הוא מעדיף לנהל את זה באזרחי. ועדיין לא פנינו לבית המשפט.

מה שכן, אני קצת תקועה, כי עלי לתת לו תשובה קונקרטית להצעה קונקרטית (לוותר על כ-130,000 ש"ח פנסיה ולקבל עשרה אחוז מערך הדירה, נוסף על המחצית שלי, לכשהיא תימכר. היום היא שווה כ-900,000 ש"ח).
מתי אתם מוכרים את הדירה? בזמן הקרוב או כשהילדים יגדלו?
אם זה בקרוב ואם תשקיעי את הסכום (90,000 ש"ח) במקום מוצלח יותר מקרן פנסיה- יש סיכוי גדול שזה ישתלם.
הבעיה הגדולה של קרנות הפנסיה היא שהם לוקחים פעמיים דמי ניהול. פעם על הסכום המופרש כל חודש (פרמיה) ופעם על הסכום המצטבר. זה יכול לאכול את רוב הרווח בשנים חלשות.
שווה להשקיע כמה מאות ש"ח ולהתייעץ עם יועץ השקעות ויועץ נדל"ן.

שווה להשקיע כמה מאות ש"ח ולהתייעץ עם יועץ השקעות
ולגבי הפנסיה, אם אני לא טועה, 65,000 עכשיו מושקעים נכון (אפילו סולידית) יהיו הרבה הרבה יותר מאשר ה130,000 בעוד שלשים שנה.
למעשה עם תשואה של 5% לשנה (שזה באמת לא נחשב לסיכון גדול אם אני לא טועה - יכול להיות שכן... אבל אפילו 3% בשנה מכסה לך ב25 שנה), את מכפילה את הסכום ב13 שנים.
כך שבאמת נראה לי שמבחינתך כדאי להסכים להצעה.
תצאי "מתפשרת" מבחינתו ועם סיכוי לקצת יותר כסף מבחינתך.
מאד ממליצה להתייעץ עם מישהו שמבין.

מאד ממליצה להתייעץ עם מישהו שמבין.

וגם בקשר לדירה, אפשר להחליט שהדירה שייכת לילדים, או להחליט למכור אותה כשהקטן יגיע לגיל 18, או שתנסי לקנות אותה ממנו בעצמך. תחשבי שלמכור דירה זה סיפור, כי אחר כך תצטרכי במחצית הכסף למצוא דירה אחרת, קטנה יותר ובכלל לא בטוח שתמצאי, ואז תצטרכי לקחת משכנתא ואולי לא יתנו לך, ואז תמצאי את עצמך מסתובבת מדירה שכורה אחת למשנה.
כדאי שתמצאי פתרון איך להישאר בדירה בכל מחיר.

מה שיקבע את האופי של היחסים לאחר מכן הוא לא כמה היא תוותר עכשיו.
זה מאוד מאוד נכון. היחסים יקבעו ע"י רצונם הטוב של שני הצדדים, היכולת להתגמש ולחרוק שיניים והיכולת להניח לאבק הקרבות לשקוע (או לא).
ויתורים כספיים אינם ערובה לשום דבר ביחסים העתידיים.
לעומת זאת ביכולתם לזרז את הדברים כעת שאף זו מטרה ראויה לדעתי במצב הנכחי.
לפי דעתי כדאי לערוך רשימה של ויתורים שמשמעותיים עבורו ופחות עבורך.
דוגמה שעולה לי לראש היא שמירת כשרות ברמה מסוימת. זו יכולה להיות מחווה של רצון טוב שמשמעותית עבורו ואולי תגרום לו להתגמש ולהזדרז.

לגבי הפנסיה, אם אני לא טועה, 65,000 עכשיו מושקעים נכון (אפילו סולידית) יהיו הרבה הרבה יותר מאשר ה130,000 בעוד שלשים שנה.
זה נכון רק אם ה130000 נשארים כמו שהם אבל גם הם מושקעים ויצברו ריבית. אבל באפיקים אחרים כפי שטדליק נהנאנע כתבה זה יכול בהחלט להשתלם ויופי שאת בודקת. כמובן בנוסף ישנו היתרון של כסף ביד בקרוב ללא המתנה של 30 שנה שזה יכול להיות מאוד משמעותי עבורך. בכל אופן הפנסיה מאוד חשובה לו ולכן התגמשות -- למראית עין -- יכולה לשרת את המטרה של התקדמות מהירה.

מכיוון שעלו היחסים העתידיים שזה פן מאוד חשוב אני מצטטת פה מהדף אבא ואמא נפרדים.
העצב שם, אבל לא חייב להיות מנת חלקה בשלב זה או בכלל. יש גרושין קשים ויש גרושין שאולי אפשר לשמור בהם על ידידות ויחסים הולמים. בטווח הרחוק, למרות שקשה בהתחלה, זה ממש ממש משתלם, וממש, ממש מומלץ בחום, להשאר הכי חברים שאפשר אפילו בחריקת שיניים פה ושם. הילדה תגדל לתוך מציאות הרבה יותר בריאה, וכדאי לקרוע ת'תחת ות'נשמה עכשיו, כשהכי כואב וקשה, ולבנות בסיס ליחסים טובים. אני מודה לאלוהים על שלבתי בת הארבע אין רגשות של "לא נעים" שכיף לה עם אבא.

שליחה על ידי ממ* » 26 יולי 2010, 11:57

_וחוץ מזה מקומם אותי נורא שיש פה נשים שחושבות שיש ל למה ככה? יצר נקמנות. זה פשוט נורא! היא רק נלחמת על הבית, על הזוגיות, על הכל, ופה באות נשים שקוראות לזה "יצר נקמנות".
אז אני מוחה בכל תוקף ואפילו הייתי מציעה לכן למחוק את ההערות האלו שפוגעות מאוד מאוד!_
מתחילה, את צודקת באופן מוחלט.
הטענות שיש פה יצר נקמנות, בעוד שכל מה שיש פה הוא ניסיון של אשה שבעלה עוזב אותה עם 3 ילדים להגן על עצמה ולאפשר לעצמה חיים סבירים באופן מינימלי, אלה טענות שלקוחות מהטרמינולוגיה השובינסטית. זאת טרמינולוגיה שמנסה להכפיש ולהקטין נשים שנאבקות על הזכויות הבסיסיות, ומנסה להציג אותן כקטנוניות והיסטריות ונקמניות.
מה שעצוב הוא שגם נשים נופלות לטרמינולוגיה הזאת

(אלפי שנים של שוביניזם לא נמוגות גם בגם במאה שנה). ראינו את ניסיון ההקטנה הזה בדפים שבהם מישהי יצאה כנגד הגיניקולוג שלה, או מישהי שיצאה כנגד פסיכולוגית שלה (שהיא דמות סמכותית). שתיהן נלחמו על זכויות בסיס וקיבלו פעמים רבות ביקורות מסוג זה.

למה ככה, אל תוותרי על אגורה. לא מדובר פה בסכומי עתק. מדובר פה בהבדל בין היכולת לנשום בסוף החודש לבין חרדות כלכליות תמידיות. אזרי אורך רוח וכוחות כדי לאפשר לעצמך חיים סבירים בהמשך.

אני עצמי עשיתי ויתורים שאני מתחרטת על כל אחד מהם. לא רק שהם לא שיפרו את היחסים, הם הרעו אותם. משום שאני נשחקת וכשמעיזה לפתוח משהו, נפתחת מלחמה. היחסים יהיו סבירים רק אם תהיי מאוד חזקה.

הטענות שיש פה יצר נקמנות, בעוד שכל מה שיש פה הוא ניסיון של אשה שבעלה עוזב אותה עם 3 ילדים להגן על עצמה ולאפשר לעצמה חיים סבירים באופן מינימלי, אלה טענות שלקוחות מהטרמינולוגיה השובינסטית. זאת טרמינולוגיה שמנסה להכפיש ולהקטין נשים שנאבקות על הזכויות הבסיסיות, ומנסה להציג אותן כקטנוניות והיסטריות ונקמניות.
ממ -- כל מילה.

לדעתי את צריכה לקבל את הבית כמו שהוא ולהמשיך לגור בו ולתת לילדים שמץ של יציבות, אם זה מתאים לרצון שלך אחרי מה שאתם עוברים במקום. אין סיבה למכור את הדירה ושתקבלי רק שבריר. זה הסדר מאוד מקובל שמי שמקבל משמורת על הילדים מקבל גם את הדירה. הכי טבעי בעולם. ועל הפנסיה אל תוותרי. הרי לא תוכלי לקחת את המזומן ולהשקיע (שזה הימור), כי איפה תגורי בינתיים?

כי איפה תגורי בינתיים?
קראתי ולא הבנתי איך מובן מדבריה של למה ככה כי היא לא תמשיך להתגורר בבית אלא להפך כי מציעים לה עוד 10 אחוזים בנוסף למחצית מהדירה את עלותה היא תקבל כשתימכר הדירה. זו הצעה מאוד נדיבה וגם יותר ראלית מלנחש שנחייה עוד הרבה שנים עד הפנסיה.

אני לא חושבת שזה נכון שהמשמורן "מקבל" את הדירה בדרך כלל הוא או היא מקבלים את זכות הראשונים לרכישה לפי מחיר שוק (שגבוה בד"כ מהמחיר הריאלי מסיבות ביזאריות שלא ניכנס אליהן).

הסדר יותר סביר הוא שלמה ככה "תשלם" שכר דירה לבעלה על מחצית הדירה (או במקרה שלה 40%). למה במרכאות? כי הסדר מוצלח והגיוני יהיה ששכר הדירה שמגיע לו יקוזז משכר הדירה שהוא צריך לשלם על מגורי הילדים. באופן כזה הילדים נשארים במקום מוכר (חשוב מאד בנסיבות הנוכחיות) זכויות העתיד בנכס של שני הצדדים ישארו כפי שהיו כשהילדים יתבגרו אבל בינתיים למה ככה יכולה להמשיך להשתמש בדירה בעלות נסבלת ביותר.

הדירה לא מתוכננת להימכר בקרוב.
אני רשאית לגור בה עד שהקטן יהיה בן 21, ואחרי כן אוכל להמשיך לגור תוך תשלום מחצית שכר-דירה לו (כמדומני).
אני רשאית גם לעזוב, ואז נשכיר או נמכור את הדירה.

_הדירה לא מתוכננת להימכר בקרוב.
אני רשאית לגור בה עד שהקטן יהיה בן 21, ואחרי כן אוכל להמשיך לגור תוך תשלום מחצית שכר-דירה לו (כמדומני).
אני רשאית גם לעזוב, ואז נשכיר או נמכור את הדירה._

וואוו, למה ככה, ייצרת הסכם מוצלח +.

כל הכבוד לך! זה הסכם מעולה!!!

אגב, המרת הפנסיה שלו בחלק מחלקו בבית זה רעיון מעולה - אבל למה לא לעשות את זה אחת לאחד? קיזוז של החלק בבית (כשמוכרי אותו) משווי החלק שלך בפנסיה באותו הזמן.

אגב, איך מתקדמת יציאתו מהבית?

למה ככה, מה קורה איתך? המון זמן לא ראינו אותך ב מה חדש
מקווה שהכל בסדר.
חושבת עלייך.
מתחילה להיבנות

אני רשאית לגור בה עד שהקטן יהיה בן 21, ואחרי כן אוכל להמשיך לגור תוך תשלום מחצית שכר-דירה לו (כמדומני).

כל הכבוד! בעיקר על כך שגם אחרי גיל 21 של הצעיר תשלמי רק מחצית.

חזרתי.
בשבוע שעבר הייתי כמה ימים באיזו סדנת יוגה. הצלחתי לעשות זאת. ברחתי לתוך בועה והשתבללתי.

אין הרבה חדש. אני אמורה לתת תשובה לגבי עניין הפנסיה, כמה אני מציעה שהוא ייתן לי כאשר נמכור את הדירה בתמורה לחלקי בפנסיה. (הוא מציע חצי מהסכום שמגיע לי לאחר ההתחלקות בפנסיות של שנינו). לא מצליחה להחליט. כרגע אני תוקעת את המצב.

בעיקר על כך שגם אחרי גיל 21 של הצעיר תשלמי רק מחצית.
זה הגיוני בהתחשב בכך שהדירה בחציה שלה... הכל הכבוד זה בעיקר על כך שהיא לא תשלם עד שיגיע מועד זה.

כמה אני מציעה שהוא ייתן לי כאשר נמכור את הדירה בתמורה לחלקי בפנסיה.
ואם לא תמכרו? אם תמשיכי לגור בה עד יומך האחרון? כדאי לסגור את הנקודה הזו.

בשבוע שעבר הייתי כמה ימים באיזו סדנת יוגה.
איזה יופי, נשמע ממש במקום.

לך יש גם פנסיה היום? לא הצלחתי להבין.
אם רק לו יש והוא לא רוצה להעביר אלייך חצי אז מה הסיבה?
ואם יש סיבה מוצדקת (בעינייך כמובן) אז תחליטי איזה חלק את כן מוכנה לקבל אבל שזה יהיה היום ולא בעוד עשר או שלושים שנים. תכניסי את זה לחסכון שיתחיל לצבור לך כבר מעכשיו את הפנסיה שלך. לא כדאי להשאיר סכומים מעורפלים לעתיד כי את לא יודעת מה יהיה טיב היחסים ביניכם ואם הוא יקים משפחה חדשה. אם הוא ירצה לפעול לרעה, הוא יוכל כי את לא תהיי שותפה בהחלטות לגבי הכספים שלו ולא בטוח שתהיה לך שקיפות מלאה לגבי ההתנהלות שלו.

שחררי יקרה
תפתיעי אותו בעניין הפנסיה ובקשי ממנו פחות ממה שמגיע לך
נשמע שבשאר התחומים הוא היה בסדר והלך לקראתך אז ותרי לו כאן והטעם הטוב של נדיבות ישאר אצלך
שחררי ותמשיכי הלאה

_שחררי יקרה
תפתיעי אותו בעניין הפנסיה ובקשי ממנו פחות ממה שמגיע לך_
ואיך היא אמורה לגמור את החודש אחר כך? ואיך היא אמורה להתפרנס בזקנתה לאחר שגידלה 3 ילדים ולא צברה זכויות פנסיה בעצמה?

אז ותרי לו כאן והטעם הטוב של נדיבות ישאר אצלך
בחיי שמי שכותבת דברים מסוכנים וילדותיים כאלה לא מבינה כלום. מרגיז מאוד.
אין פה כל עניין של שחרור או נדיבות, יש פה עניין של חיים צנועים לעומת חיים מלאי דאגה. ברור?

מסכימה עם רוזמרין,
אז תחליטי איזה חלק את כן מוכנה לקבל אבל שזה יהיה היום ולא בעוד עשר או שלושים שנים. תכניסי את זה לחסכון שיתחיל לצבור לך כבר מעכשיו את הפנסיה שלך
לא כדאי להסתכן במה שיעשה בעתיד, קחי את הכסף עכשיו. אל תוותרי על דבר. באמת שאין לך עכשיו מה להפסיד. הוא לא יישאר בבית לעד, ואם סחבת עד פה...
נראה לי שאת צריכה עורכת דין בהחלטה הזאת.

ואיך היא אמורה לגמור את החודש אחר כך? ואיך היא אמורה להתפרנס בזקנתה לאחר שגידלה 3 ילדים ולא צברה זכויות פנסיה בעצמה?
מדובר בילדים קטנים לא?. אם כן אז לא היה הרבה זמן כזה שבשל טיפול בילדים נמנע מלמה ככה לצבור בעצמה עד עתה ובעתיד בטח בעיקר שלא מדובר בחינוך ביתי אלא בילדים שבמסגרות.

מדובר בילדים קטנים לא?. אם כן אז לא היה הרבה זמן כזה שבשל טיפול בילדים נמנע מלמה ככה? לצבור בעצמה עד עתה ובעתיד בטח בעיקר שלא מדובר בחינוך ביתי אלא בילדים שבמסגרות.
קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה מכניסה כגרושה עם 3 ילדים, גם אם הם במסגרות עד 16:00. מה עושים עם מחלות של ילדים, חופשים שלהם, בעיות שונות, לילות ללא שינה, תחזוקת הבית, מסירות בטיפול? עבודות ממש מכניסות דורשות שעות, זמן, שאין לגרושה. די מדהים שיש כאלה שלא קולטות את זה ומנסות להיות "גיבורות" ולהציע לה להיות "נדיבה".
זה מאוד מקומם.

בתור פרודה אמא לאחד בלבד אני אומרת לכן שזה קשה מאוד מאוד מאוד. אני כל הזמן לא מתקדמת בעבודה בגלל זה ומודאגת כלכלית כל דקה משעות היום, למרות שאני בכל מקרה אוהבת לחיות בצניעות. מצטערת על כל אגורה שוויתרתי עליה בגלל עצות אחיתופל כמו שחררי

אם הניסוח נשמע בוטה, מדובר פה בהחלטות גורליות ממש.

מה עושים עם מחלות של ילדים, חופשים שלהם, בעיות שונות
בדרך כלל נוהגים לקחת אחריות משותפת במצבים הללו.

בדרך כלל נוהגים לקחת אחריות משותפת במצבים הללו
בחלום הלילה. ברוב רובם של המקרים זה נופל על האם בסוף וגם אם האב מגלה יותר אחריות עדיין יש יותר סיכוי שזה ייפול על האם, ודאי וודאי במצב בו מלכתחילה לא היה אב שלוקח אחריות שווה והאם עבדה פחות.

בדרך כלל נוהגים לקחת אחריות משותפת במצבים הללו.
?????????
מאיפה הבאת את זה??

בדרך כלל נוהגים לקחת אחריות משותפת במצבים הללו.
בדרך כלל אומרים שלוקחים אחריות משותפת במצבים האלה, ובפועל זה לא כך.

מי כתבה "שחררי"????
חברה שלי, רווקה, אמרה לי את אותן מילים!
כמה מקומם לשמוע כאלה דברי הבל ושטות!

רוצה להגיד לכן, שלפחות אצלי, לא משנה כמה ג'סטות אני עושה לגרוש, הוא בכלל לא שם לב ולא מתייחס! העיקר שקיבל מה שרצה.
אם למה ככה לא תחשוב טוב טוב על העתיד שלה, שום ג'סטה לא תעזור. הגרוש הלא יקר לא יסתכל לכיוון שלה לשניה.
גם עכשיו הוא רק חושב על עצמו, על אחת כמה וכמה אחר כך!

אין כאן עניין של ויתורים בכלל.
למה ככה צריכה לחשוב כמה באמת מגיע לה ואת זה לבקש.
יש פה ילדים, יש מלא הוצאות.
אגב, ישנן דרכים נוספות להוציא כסף מגרוש. למשל, שלי משלם הוצאות חינוך מלאות. שווה אולי להכניס להסכם.

למה ככה, עדכני, ותעזרי בעורך דין שבאמת לטובתך. אני נתקלתי בכמה עורכי דין שרק אמרו לי מה החוק, ובכלל לא ניסו לבדוק איך בכל זאת אני יכולה לבקש יותר.
מצאתי את עצמי משכנעת את עורכת הדין שלי שאני צודקת!

מתחילה להיבנות ממחשב אחר.

למה ככה? זוכה להסכמות רבות והטבות יפות מאוד שהרבה מאיתנו היו חולמות להצליח להשיג אז שתשחרר בנושא האחד הזה
פלוני אלמונית, למרבה הצער את פשוט ממציאה את מה שאת אומרת. עברתי על כל הדף ולא ראיתי בשום מקום מה גובה המזונות, חוץ מזה שלמה ככה אמרה שהם צנועים. חוץ מזה, קצת לאוטו ופנסיה. אז על מה בדיוק את מדברת?

לא כתבתי אבל מסכימה שהיא צריכה לשחרר. ואני לא רווקה שמציעה הצעות מוזרות אלא גרושה עם ילדים שחייה את המציאות יום יום.

למה ככה, אשמח להפגש אתך, להיות אוזן קשבת ולשתף אותך אם תרצי בדרך של גרושי ושלי לשמור על מערכת ייחסים טובה למען ילדנו ולמען עצמנו.

פלוני אלמונית, תיארתי לעצמי שתתחמקי מתשובה לשאלה שלי ומההתמודדות עם הפיקטיביות של מה שטענת

(כי הרי אין כל נתונים על המזונות ועל שווי הדירה).

בדרך של גרושי ושלי לשמור על מערכת ייחסים טובה
בדיחה טובה, לאור התיאורים של הגרוש-לעתיד בדף הזה.

הדירה שווה נכון להיום כ-900,000 ש"ח. בהסכם כתוב כי אוכל לחיות בה עד שאחרון המתוקים ישתחרר מהצבא (פיחס, מה פתאום צבא?!) ואחרי כן אוכל להמשיך להתגורר בה אם אשלם לו מחצית משכר הדירה או אם אקנה את חלקו.
מבחינת הפנסיה, גם אני צברתי פנסיה, אולם הרבה פחות ממנו. כל הפנסיה של שנינו אמורה להתחלק שווה בשווה, ויוצא שהוא צריך להעביר לי כ-130,000 ש"ח (בעצם יותר, כל חודש שעובר כשהוא בבית המונה דופק).

היום הוא היה חרא כבר מהבוקר. כמו בהרבה ימי שישי, הוא התחיל את "עונש השבת" שלו מוקדם. נתן לקטן סוכריית מציצה, על מנת שיעזוב אותו, למרות שכבר אמרתי לו שזה אחד מגורמי החנק הראשיים לפעוטות. נבח עלי "לכי!" לפני הילדים. המשיך לקנות את השקט שלו בממתקים ובמסכים. חולל (שלא בכוונה תחילה, אמנם) את המהפך הידוע: אני והילדים אוכלים צהריים בעת שהוא חוזר מקניות. (מיותר לציין כי הוא לא מואיל לשבת איתנו לאכול אז אין סיבה לחכות לו). כשהילדים שומעים אותו נכנס הם מזנקים מהכיסאות. הצלחות שלהם הופכות לפאסה קומפוזה. שלוש דקות והמילקי נפתח אחר כבוד עבור הקטן. אני ממשיכה לאכול, תוך ניסיון למנוע את קרנבל הממתקים מבלי לחולל מהומה, בעוד הילדים הצוהלים מפשפשים בשקיות הסופר. שני הגדולים מבינים את המצב - המתח ביני לבין אבא על הרקע הזה - ונמנעים מלחגוג כרגע, ומסתפקים בהבטחות להמשך. שיחקו אותה (ברצינות). למרות זאת זה מצער מאוד, כמובן, שהם נקלעים לשדה המאבק. הוא פשוט לא יודע להתמודד עם התשוקות שלהם, מנסה ברפיסות לרסן - בגלל שאני נוכחת - אבל מתכופף בקלות. מגלגל את האחריות אלי לאחר ששם מילקי בידיו של הקטן.
לאחר מכן הוא היה אמור לנסוע עם הילדים אל חברים. מדובר במשפחה חביבה, אבל אלה יותר חברים שלו מאשר שלי ואני בדרך כלל לא באה לשם. הוא מודיע שהוא לא לוקח את הקטן. בסדר גמור. אמרתי, ספק לו ספק לילדים, אין מצב ללכת שם לבריכה, כן? (מדובר על קיבוץ בבקעה, צהריים, יום של 40 מעלות). הוא מתפוצץ: מי את שתתני פקודות. אני עונה - אני רק רוצה להאיר את עיניך, לפעמים אתה לא ממש מגלה אחריות. אחר כך הוא יוצא רק עם הגדול בלי לומר מילה לאף אחד. נובח עלי "תשתקי כבר!" כשאני אומרת רגע, אני מכינה לכם בקבוק מים קרים. מובן שבסוף הם קנו בקבוק מים במחיר מופקע בדרך. בטח גם ביסלי ושוקולד. שיגרה כזאת של הילולות קיוסקים וחנויות YELOW, הן כשהוא לעצמו הן כשהוא איתם. במזל ובשכל אני מצליחה להימנע מסצנה כשהקטן מבין שאבא נסע בלעדיוו אל החברים.
בהתחלה אני שוקעת לתוך עגמומיות עם עצמי. אחר כך אני מחליטה קיבינימט, להנות מהזמן הזה. מתחילה להשתעשע עם הקטנים. אני שוכבת על הספה, הם מטפסים עלי, נשכבים עלי בחיבוקי. אנחנו מתמשמשים, מפטפטים וצוחקים. אני חושבת לעצמי איזה רגעי מתיקות נפלאים. אחרי כמה דקות מישהו שטיפס על משענת הספה מבצע קפיצה הישר אל הבטן/ציצי של אמא. בו בזמן אחיו נופל לאמא על הפרצוף. אמא מתחילה להתעצבן. די מתוקים, רדו ממני. די, נו. מספיק!!! יופי תעברו לשם, כן. מה קטני? טוב תספר על זה לאחיך, אמא עכשיו קוראת עיתון.
בערב הם חוזרים, כמה דקות לפני כניסת השבת. הוא מתקלח, מתארגן, ואז נענה לבקשת הגדול ומתיישב לראות איתו סרט במחשב. (שאלה אינפורמטיבית: כמה שעות היה היום הגדול על מסכים, עד אותו רגע? תשובה: בין 4 ל-8).
אני מקריאה לאמצעי סיפור במיטה ("אמא רובוט", לבקשתו). גומרים את הסיפור, האמצעי מבקש ללכת לסלון, משם בוקעים הקולות הרמים של הסרט. הוא רואה את פני מתכרכמים ומודיע: רק לראות, משמע, מייד אחזור.
הולך ומתיישב על הספה עם אביו ושני אחיו.
בתשע בערך הסרט נגמר ושני הקטנים הישנים מושכבים במיטה (וואו, הקטן נרדם כל כך מוקדם?!). אבא מתכונן לארוחת שבת. אני עושה לי סלט טונה בתוך פיתה ואוכלת בסלון, כהצהרה שאני לא משתתפת בארוחת השבת. זה לא אופייני. שניהם אוכלים, כמנהג החביב על אבא בזמן האחרון, נקניקים ושימורים. גדולי מבסוט מהאוכל הזה, אין מצב שהוא ירצה את מה שלי יש להציע לו. כיוון שאני לא מכינה להם ירקות, אין כאלה.

ההתנהגות המחורבנת שלו היום היא בחלקה הגדול תוצאה של היציאה שלו אתמול בלילה והחזרה בבוקר - מת מעייפות ועם הנג אובר. כמובן, תרמו גם התובנות המעודנות שהחבר החרא שלו, זה שגם כן עוזב את אישתו ואם ילדיו, בטח טחן לו במוח כל הלילה. אותו חבר, אגב, כבר יצא מהבית.
בשבוע הבא שניהם נוסעים ביחד לחמישה ימים לסיני, כנראה. הוא בטח יחזור עם ראש מנופח לגמרי ועם שיכרון חושים מהעולם של הפרגיות שם בחוץ.

כי הרי אין כל נתונים על המזונות ועל שווי הדירה
גרושה, לא עסקינן בנתונים מדוייקים אלא ברוח החיובית אבל בכל זאת בשמחה להלן נתונים מהדף:

הייתחסות לדירה (25/7)
מה שכן, אני קצת תקועה, כי עלי לתת לו תשובה קונקרטית להצעה קונקרטית (לוותר על כ-130,000 ש"ח פנסיה ולקבל עשרה אחוז מערך הדירה, נוסף על המחצית שלי, לכשהיא תימכר. היום היא שווה כ-900,000 ש"ח). אני די אבודה בעולם הוירטואלי והספקולטיבי הזה של הכסף בתקופתנו המטורפת (כספי הפנסיה נסחרים בחלקם בבורסה?@?@? שוק הדירות באזורנו מתחזק, נחלש?%?%? למה כדאי להצמיד את הכסף - הנתח שלי מהפנסיה?$?$?).

(26/7)
הדירה לא מתוכננת להימכר בקרוב.
אני רשאית לגור בה עד שהקטן יהיה בן 21, ואחרי כן אוכל להמשיך לגור תוך תשלום מחצית שכר-דירה לו (כמדומני).
אני רשאית גם לעזוב, ואז נשכיר או נמכור את הדירה.

לגבי מזונות התכוונתי לזה:
(12/7)
ה-300 ש"ח החודשיים שהסכים להוסיף למזונות

(15/7)
היום בגישור הוא הציע שבעוד 6 שנים הוא יעביר לי 65,000 ש"ח (אשר צפויים לצוץ מקרן השתלמות) וזה יהיה במקום חלקי בפנסיה. לחילופין, הוא מציע שכאשר הדירה שלנו (היום בבעלות משותפת עם טפחות) תימכר, אני אקבל נתח גדול יותר. בכמה? - זה נתון במחלוקת.

הסדרי ראיה: (6/7)
הוא יאסוף את הילדים פעמיים בשבוע, פעם אחת ב-5 אחה"צ ופעם שניה בצהריים מהמסגרות, והם ילונו אצלו. וכל סופ"ש שני, משישי בצהריים או אחה"צ, עד ראשון בבוקר.

(12/7)
בכלל מטריד אותו מאוד מאוד הצד הכלכלי. עושה רושם שזה תופס לפחות 99% מהמחשבות שלו ושזה מה שעושה אותו כל כך לחוץ.
אפשר במידה מסוימת להבין זאת. באמת אין לו שום גב כלכלי משום סוג. וזה אכן מטריף לדעת שאתה עובד כל כך הרבה שנים, ובאינטנסיביות (וגם בהצלחה), ובסוף אתה נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה ולחלוק את הפירות עם מישהו אחר.

גרושה, יש עוד נתונים רבים אך ממש לא בא לי להמשיך ולחפש מעבר לנתוני החודש האחרון.
חברות יקרות, שי כאן כאלו שקצת מגזימות ואולי משליכות את התנהלות הגירושין שלהן על למה ככה?. יש עוד דוגמאות וצורות מחשבה וניתוח שונים של מתגרשות אחרות.

עריכת כל הדף

מצב היחסים נשמע מזעזע, היחס שאת זוכה לו מזוויע, אני במקומך הייתי מחליפה את המנעולים בזמן החופשה שלו בסיני ולא נותנת לו להכנס יותר.
לאף אחד לא מגיע יחס כזה, כמה את עוד מוכנה לספוג?

אני מקריאה לאמצעי סיפור במיטה ("אמא רובוט", לבקשתו)
רק שולחת

למה ככה קוראת בעצב רב את מה שאת עוברת. באמת לא מגיע לך.
בדיוק היום, לפני שנה היה לי הנס שהמשטרה העיפה את בעלי (לשעבר) מהבית לצמיתות.
מברכת אותך מכל הלב שבעלך יעזוב את הבית לאלתר ולא ישוב עוד לעולם.

_בדרך של גרושי ושלי לשמור על מערכת ייחסים טובה
בדיחה טובה, לאור התיאורים של הגרוש-לעתיד בדף הזה._

בהחלט !

כמה דקות לפני כניסת השבת. הוא מתקלח, מתארגן, ואז נענה לבקשת הגדול ומתיישב לראות איתו סרט במחשב.

לא הבנתי - כתבת שהסרט נגמר בסביבות 9 בערב.
הוא רואה סרטים בשבת? חשבתי שהוא שומר שבת.

_בדרך של גרושי ושלי לשמור על מערכת ייחסים טובה
בדיחה טובה, לאור התיאורים של הגרוש-לעתיד בדף הזה.

בהחלט !_
לחלוטין.

מה שלומך?

שלום יקרות
סתם נאחס כזה.
בשבוע שעבר הוא נסע לחופשה עם החבר הגרוש-כבר שלו, זה שקודח לו בשכל.
כמו שצפיתי, הוא חזר מורעל.
אחרי שהוא חזר (ביום שישי האחרון) אמרתי לו שאנחנו צריכים להכניס להסכם את זה שהסכום אותו הוא יעביר לי עם מכירת הדירה, ואשר ישולם לי במקום החלק שלי בפנסיה שלו, שהסכום הזה צריך להיות צמוד. כשם שהכסף שבקרן הפנסיה תופח עם השנים (הצמדה למדד, ריביות), גם הסכום הזה צריך לתפוח.
הוא נגנב מזה. הגיב קשה. מה זאת אומרת, הרי כבר תקענו כף, מאיפה הבאת את זה, בשום אופן לא, מדובר במספר סופי ומוחלט, זה הדיל.
אז שוב הסוגיה המעצבנת הזאת של הפנסיה חוזרת לכותרות. הקו המנחה הוא, שהוא רוצה להקטין ככל האפשר את חלקי בפנסיה שלו, ואני צריכה לומר עד כמה נמוך אני מוכנה לרדת.

חוץ מזה מדובר על כך שהוא יעזוב את הבית בספטמבר. היום הוא בא לי ביציאה מפתיעה - שצריך לספר לילדים לפני שיתחילו המסגרות. יפה שהוא סוף סוף מכיר בדחיפות העניין.

בשבת הוא התנהג בחזירות, כדרכו בקודש בשבתות. שאלתי את שני הגדולים בבוקר אם בא להם ללכת לקולנוע. הם כמובן התלהבו. בבוא העת לצאת הוא מסנן לעברי, את מזמינה מונית? לא, פשוט לא תיאמת איתי את השימוש באוטו. בקיצור נשארנו בבית כי הוא עשה לי שרירים על גב הילדים: לא ביקשתי בדחילו ורחימו את האוטו, אז אני לא אזכה לקבלו. היה מחורבן במיוחד שאני התעמתתי איתו על זה בנוכחותם: מה הסיפור שלך, הצעתי לילדים ללכת לקולנוע בנוכחותך, זו לא תכנית שהתבשלה חודש מראש, תשמח שאני עושה איתם משהו מהנה בשבת. אפילו אמרתי לילדים - אם אתם מצליחים לשכנע את אבא שיתן לנו את האוטו, סבבא. אני מרימה ידיים.
זמן קצר אחרי זה, הגדול כבר היה על המחשב (באישורו של אבא) ואבא נעלם מתחת לשמיכות. לשש שעות.

השבוע החופשה שלו ממשיכה (שבוע שני ואחרון). אתמול (יום ראשון) הוא החליט להיות "אבא טוב". קם בבוקר ושאל את הילדים מה הם רוצים לעשות. האמצעי אמר: לנסוע לסבא וסבתא שיש להם טופי. אז נסעו. בדרך עצרו. קנו צעצועי פלסטיק במאות שקלים. קנו ממתקים בכמות שעושה לי לבכות (באמת!). מה שאני יודעת שכל ילד קיבל, וסביר שזה לא הכל: סוכריות צבעוניות תוצרת סין שבאות בתוך צעצוע, שקית מלאה בסוכריות מכל הצבעים והצורות שקונים במשקל, ביסלי, שוקולד פרה, עוגיות בצורת חיות, ואלוהים יודע מה עוד.
בהזדמנויות כאלה, שהוא אחראי עליהם לבדו, הוא נוכח כמה קשה להאכיל אותם. הם מאוד בררנים. אז הוא פותר לעצמו את הבעיה באמצעות ממתקים וחטיפים.

יאללה הגדול הגיע מהחבר, חייבת לסגור.

אני לא מבינה, האוטו רק שלו? את לא יכולה פשוט לקחת את המפתח?

את האוטו הוא קיבל מהעבודה, תוך הבנה שהוא לשימוש משפחתי (כאשר אינו בשימוש של העבודה).

את האוטו הוא קיבל מהעבודה, תוך הבנה שהוא לשימוש משפחתי (כאשר אינו בשימוש של העבודה).
איזה חמור! לגמרי איבד את הצפון.
מעניין מה היה קורה אם פשוט היית לוקחת את המפתחות של האוטו ויוצאת.
טוב, עוד מעט זה מאחורייך.
ההתנהגות שלו מראה שהוא ממש לא בנוי כרגע לחיי נישואין. מבחינתך, הוא בין כה וכה לא פרטנר וכעת עדיף בלעדיו, עם כל הכאב.
שהסכום הזה צריך להיות צמוד. כשם שהכסף שבקרן הפנסיה תופח עם השנים (הצמדה למדד, ריביות), גם הסכום הזה צריך לתפוח.
ברור לגמרי!

בזמן האחרון, חוץ מהאוירה הנכאה ששוררת אצלנו בבית (ובפרט אמא עצבנית וצעקנית), אני וגדולי (8) פחות קרובים. כבר הבנתי, אגב, שיש דינמיות תקופתית בעניין הזה: יש תקופות שאנחנו יותר קרובים, ויש תקופות שפחות.
אז הלילה היו לנו רגעי קירבה מרגשים. שני הקטנים ישנו, ואבא איננו (הלך לפגישה עם עורך דין בשתיים וחצי בצהריים ועדיין לא חזר). שוחחנו לנו בניחותא על דא ועל הא.
אחר כך המשכתי להקריא לו מהספר "שלושים וחמישה במאי"/אריך קסטנר. אני נורא רוצה להדליק אותו על הסופר הזה. קניתי לו מזמן את "אמיל והבלשים", התחלתי להקריא לו, אבל הוא לא רצה להמשיך (נראה לי שהוא נפחד ממשהו). ומאז הוא לא מעוניין בספרים של אותו סופר.
לאחרונה לקחנו מהספריה את "35 במאי". ידעתי שהוא לא יפתח אותו ביוזמתו, אז התחלתי להקריא לו. פה ושם הקראתי קצת, תמיד היה איזה אירוע שקטע את הקריאה. היום היתה לנו סוף סוף הזדמנות לשבת סוליקו והרבצנו קריאה. זהו, הגפרור נדלק. אני משערת שמחר הילד המתוק שלי ייקח את הספר בבוקר ויידבק אליו עד המילה האחרונה.

כשיש ספר שתופס אותו, הוא הופך לתולעת ספרים, הילד הזה. הוא כבר קרא מלא ספרים לבד. ספרים רציניים ("המלך מתיא" של יאנוש קורצ'אק) כמו גם ספרים קלילים (סדרת "תולי תעלולי" של גלילה רון-פדר, גיבורת נעורי עם הסידרה על ציון כהן, אשר בשנים האחרונות מפזרת ספרים כמו בוטנים). הרגשות שלי מעורבים פה. מצד אחד אני מאוד גאה בכושר הקריאה שלו, וגם שמחה בשבילו שהעולם הזה נפתח בפניו. זה כייף אדיר. מצד שני, איפה הפינה החמימה הזאת בתוך היוםיום, שאנחנו מתלטפים תוך כדי שאני מקריאה סיפור, והוא פעור עיניים ואוזניים ובו בזמן רך כמו חתלתול. בנוסף, אני חשה החמצה מסוג אחר עם כל ספר שהוא קורא לבד. טוב, לא עם כל ספר, אבל עם ספרים רבים. גם אני רוצה לקרוא את הספרים של רואלד דאל! ומה עם הספר (של מבוגרים) שאני קוראת עכשיו? ומה עם ערימות הספרים שקניתי ושאני רוצה לשאול, אשר מחכים לי?
גמרתי השבוע רומן היסטורי חביב, "מודדים את העולם". התחלתי ספר עיון/הדרכה/פסיכולוגיה, "שיקום הסמכות ההורית", אשר אמור היה להיקרא למעשה "נוכחות הורית", ואשר הפסיכולוג שלי המליץ עליו. אני מקווה שהוא יעזור לי להיות פחות מסוכסכת עם עצמי בתחום האימהות ופחות צעקנית כלפי המתוקים החפים מפשע שלי.

אתמול בערב התפרקתי. צרחתי כמו משוגעת.
הוא היה עם הילדים אצל ההורים שלו, עם כוונה לישון שם-אבל-לא-בטוח. התקשרתי בערב לשאול מה עם האצבע של האמצעי (בונגילה אדומה ומבהילה ליד הציפורן). הוא שאל אותי בקול רך מה איתי. אני התחרפנתי מהדיסוננס הזה שלו, רגע הוא שטן רגע מלאך. התחלתי לשפוך עליו לבה, איך הוא הורס את הילדים, איך הוא יכול להתנהג בצורה כל כך גועלית כלפיהם (הסיפור של האוטו בשבת, ועוד). חסר הבושה הזה ענה לי - מה, רציתי להיות איתם, אחרי שבשבוע שעבר הייתי בחופשה. צרחתי עליו, יא אפס, אז איך זה שצללת למיטה. תעוף כבר מהביתתתתתת!!!!!!! נמאססססססס ליייייייייי!!!!!!!!!!!
הוא כרגיל עבר לדבר על נושא הכסף, הפנסיה. למה אני תוקעת את ההתקדמות, הרי כבר סגרנו. צרחתי לו בטירוף שזה א-ל-מ-נ-ט-ר-י להצמיד את הסכום, מה הוא מורח אותי.
ושלא יעביר נושא, שיתייחס לנושא של הילדים, איך הוא מרשה לעצמו לאמלל אותם ככה, מה, אין לו לב??????????
ככה צרחתי ובכיתי בטלפון. הוא היה מתחת לבניין של הוריו ודיבר בשקט ובנימוס. וגם במניפולטיביות הרגילה שלו.
אחרי השיחה המשכתי לגעות בבכי. נתתי לעצמי להתפרק. זמן טוב, אין אף אחד בבית.
אחר כך התיישבתי מול המחשב וחיפשתי מה לראות. ראיתי את עדי אשכנזי בפרק על הודו (פעם ראשונה שאני רואה אותה) ואת "עבודה ערבית" (רואה באדיקות). הרגשתי ונראיתי כמו בלון מרוקן ונבול, עם עיניים אדומות ונפוחות. הבכי תקף לפרקים.
פתאום שמעתי צלילים חשודים. הם חזרו הביתה. עשר בלילה. הייתי בטוחה שהם כבר יישנו אצל הוריו.
מה זה התבאסתי. התאים לי לפרגן לעצמי בהתפרקות. עכשיו הילדים נכנסו ערים וצוהלים ומגלים את אמא במצב של התמוטטות עצבים קלה.
הגדול מייד הראה לי בהתלהבות את הרובוט הגדול שאבא קנה לו, הולך ורוקד ומדבר ויורה. לא יכולתי להסתיר את שאט הנפש. מסכן המתוק שלי. אחר כך ראיתי שהביסלי נשפך בשקית של הבגדים, ממתקי-הקניון-במשקל לא נבלסו עד תום (מה שמעיד על הכמות), הסוכריות הסיניות שבתוך הצעצוע נותרו גם הן בחלקן, והילדים ערניים להפליא. התחלתי לדמוע. אמא למה את בוכה?
התחלתי לשדל אותם לבוא לישון. באחת עשרה בלילה הקראתי סיפור במיטה בקול חרוך. רק האמצעי בא. באמצע הספר השני הוא פקד: "תפסיקי!" ויצא מהמיטה, ואז נתתי דרור לדמעות שלי שבקושי הצלחתי לכלוא אותן קודם לכן.

מה שאני יודעת שכל ילד קיבל, וסביר שזה לא הכל: סוכריות צבעוניות תוצרת סין שבאות בתוך צעצוע, שקית מלאה בסוכריות מכל הצבעים והצורות שקונים במשקל, ביסלי, שוקולד פרה, עוגיות בצורת חיות, ואלוהים יודע מה עוד.
לא קראתי את כל הדף, אבל זה קפץ לי לעיניים ולגבי זה יש לי הצעה - הזכירי לו שעל טיפולי השיניים שלהם גם הוא משלם (שלא לדבר על הייסורים שבכאבי שיניים שהוא מוודא שיהיו להם). אין כמו הכאב בכיס.

(())(())(())(())(())(())(())

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...

אחר כך ראיתי שהביסלי נשפך בשקית של הבגדים, ממתקי-הקניון-במשקל לא נבלסו עד תום (מה שמעיד על הכמות), הסוכריות הסיניות שבתוך הצעצוע נותרו גם הן בחלקן,

תראי כמה קל לעצבן אותך ולהתגרות בך ולהוציא אותך מהכלים. כל מה שצריך זה בילוי הכי מקובל היום של אב וילדיו בקניון. את שמת את עצמך כמטרה נוחה. וזה לא משפר את מעמדך.

פלוני, זה דף תמיכה ואת/ה ממש לא תומך. אפשר להגיד אותו דבר בצורה יותר עדינה.

למה ככה גם אותי זה היה מרתיח. זה שזה בילוי מקובל לא אומר שזה בסדר. לפני כמה ימים חמותי קנתה לביתי סנדלי עקב של איזה 2-3 סנטימטר. זה מאוד מקובל מסתבר, בתור קניות מקובלות, בקניון מקובל.... אבל זה לא מקובל עלי.

בסוף זה יגמר, יהיה טוב.

אפשר להגיד אותו דבר בצורה יותר עדינה.

סליחה. גם עלי הדברים האלה לא אהובים במיוחד. רק ניסיון לעורר מודעות לנקודה הפגיעה הזאת, שאיתה גם נפתח הדף הזה. למה ככה שמה את עצמה כמטרה.

אם הייתי יכולה לעזור במשהו..
רחמים.
איזה זבל אנושי הוא הפך להיות.
טוב שיש סוף ונקודה מתקרבים והולכים.
את הולכת להינות מכל רגע אחר כך.

אוי((-))
נשמע לי כל כך מוכר, התיאור של הגרוש-בקרוב-אינשאללה שלך.
ממש הפרעה נפשית דומה לזו של הגרוש-בקרוב-אינשאללה שלי.
אבל צרת רבים נחמת טיפשים. מחזקת אותך.
מודה שלא קראתי את כל הדף, אבל עקבתי קצת בהתחלה כשפתחת את הדף. תנסי לא לשים את עצמך כמטרה, עד כמה שזה אפשרי. ותנסי, גם שאני יודעת שזה קשה מאד, להפגין את בעצמך, אדישות ורוגע, אולי אז הוא ייקח את תפקיד ההיסטרי. כל מה שהוא מעולל לילדים - תזכרי - זה לא נורא. זה זמני. זה יעבור. בגלל שאת לא יכולה להסכים לזה, ובגלל שהוא עושה את זה דווקא כנקמה בך, בשביל לעצבן אותך, בגלל כל זה - את יכולה להתחזק בנחישות לצעד הקשה של הפירוק. תחשבי - אם הוא היה פתאום נחמד ומשתף פעולה - כמה מתעתע זה היה יכול להיות. כמה קשה היה לך אז לקבל החלטה כזאת. לכן, אפילו זה לטובה. ואגב, הילדים - זה האבא שלהם. נגד זה את לא יכולה להילחם. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה להפריד כוחות. אבא ככה, אמא לא. ולכן, כמו שמן ומים - לא מתחברים. אבל את לא יכולה, במצב כזה שנחשב מיינסטרים מקובל כמו שנאמר פה לעיל, לשנות את זה.
פשוט תחליטי שאת לא מתעצבנת על זה, לא מטיחה את זה בפניו, ולא מתרגשת מזה. ואם את כן - תשמרי את זה לעצמך. אל תתני לו את הסיפוק לדעת שהצליח להוציא אותך מכלייך.
אגב, אני מבינה שאתם באותו בית. למה, בעצם? אם הבית שלכם, אפשר באופן משפטי לגרום לו לעזוב. אם זה בשכירות והוא לא מוכן לעזוב, הייתי במקומך שוקלת לעזוב. זה מה שאני עשיתי באותו מצב. ועם כל החוסר נוחות והויתור שהיה כרוך בכך, אני יכולה להגיד בפה מלא שזה היה שווה. וזה יעזור גם לילדים להתחיל להפנים את ההפרדה הזאת.
מחזקת אותך.
המון בהצלחה(())

אגב, אני מבינה שאתם באותו בית. למה, בעצם? אם הבית שלכם, אפשר באופן משפטי לגרום לו לעזוב
למה ככה התייחסה לסוגייה הזו בהרחבה במעלה הדף.

כותבת בעילום שם כדי שלא יזהו אותי .
אני התחלתי לדבר בלשון רבים, לא להטיל אחריות עליו אלא על שנינו, כי ברור ש:א. באמת האחריות היא של שנינו, בגלל הצורה שבה אנחנו מתנהלים, ו ב. זה יותר נוח לשמוע ביקורת בצורה כזו:
למשל: אנחנו לא בסדר, לא נתנו לילדים ירקות כבר כמה ימים ואתמול לפיצי כאבה הבטן והיה לה קקי ממש קשה, אנחנו צריכים להקפיד לתת לה אפילו קצת ירקות כל יום. גם שמעתי שלחם לבן, אורז לבן, ושוקולד עושים עצירות. אנחנו צריכים לשים לב שהיא לא תאכל מזה יותר מדי (ככה לא שללתי לחלוטין את התזונה שהוא דוגל בה, נתתי ביקורת שיותר קל לקבל ולעכל, נתתי סיבה מוחשית למה זה חשוב.)

אגב, אני חייבת לומר שאצלינו מאוד חשוב תזונה כמו שצריך, אבל יש סטיות, וזה בסדר!)

כמו כן: אם הוא יאכל את כל קערת הסלט, אז כשמגישים, תשימי לכל אחד בצלחת, על מה שנשאר בקערה אפשר להתחרע אח"כ

גם ניסוח באנחנו יכול להישמע מתנשא אם משתמשים בו יותר מדי או על רקע מתחים. אבל עצה טובה בכללי.

וואו, למה ככה, איזה סיוט!

אין לי הרבה תובנות, אני רק לא מבינה כל כך למה הויכוח על הכסף נעשה ביניכם. אמנם אתם רוצים להגיע להסכם, אבל חבל למשוך את זה יותר מדי אם זה לא מסתדר.
אני גם ניסיתי להגיע להסכם וכשראיתי שלא הולך הלכתי עם ההסכם הלא גמור לבית הדין והראיתי להם למה ניסיתי להגיע ללא הצלחה.
הם גם ניסו להגיע איתנו להסכם אבל לא הלך להם.
בסופו של דבר הם הקשיבו לטענות שלי ושלו ופסקו. זהו. בלי להתקשקש יותר מדי. חבל על הזמן!!

לגבי כך שהוא צריך לעזוב את הדירה, בדקי אם את יכולה להעזיב אותו באופן חוקי, כלומר לכפות עליו לעזוב.

נראה לי שאין לך כל כך ייעוץ של עורך דין טוב. לכל הבעיות שאת מציגה יש פתרון.
למשל, כל עניין הילדים. למה את לא פותחת תיק להסדרי ראייה? שם את יכולה להסביר שהאבא לא מטפל טוב בילדים, לא מאכיל אותם, ובכלל את מבקשת שפקיד סעד יבדוק את העניין הזה.
ברגע שמבקשים פקיד סעד, חייבים לאשר לך את זה. אמנם זה לוקח כמה חודשים עד שהוא או היא מתעוררים לטפל בך, אבל בסוף זה ממש משתלם.
את צריכה לנצל את האפשרויות העומדות לרשותך באופן חוקי. קחי לך עורכת דין שמתמחה בדיני משפחה ואף באלימות (אף על פי שלא מדובר באלימות מתמשכת, אבל היא הולכת ומתהוות ובעלך הופך להיות אלים יותר מיום ליום), לכי לבדוק את זכויותייך כי יש לך הרבה!

שתדעי לך למשל, שאם בית הדין יחליט שבעלך לוקח את הילדים פעם בשבוע ללינה, והוא פתאום מביא לך אותם בלילה, את יכולה לפנות לרווחה ולטעון שהוא לא כשיר להיות עם הילדים. העולם אינו הפקר והוא לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. ככל שתבהירי לו זאת מוקדם יותר, הוא יתאפס מהר יותר ויתחיל להתנהג כמו בנאדם. אם לא בשביל הילדים, אז לפחות בשביל עורו.

אני למדתי על בשרי שצריך לתפוס את הבעל והגרוש קצר. כל סטייה קלה, ישר לתקוף. לא לחכות ולא לוותר. וזה משתלם בסופו של דבר. אמנם עכשיו זה אומר הרבה מלחמות, אבל בסוף זה יביא את הרוגע.

אה, ועוד אגב אחד, לגבי הכספים, אני מקווה שברור לך שלא כדאי לכם למכור שום נכס מבלי למנות נאמן (עורך דין, עדיף שלך) שהוא יהיה זה שימכור עבורכם ואחר כך הוא יחלק את הכסף על פי הצדק ושלא תצטרכו לריב על זה אחר כך, ושלא יהיה מצב שהכסף יהיה אצלו ואת תסמכי עליו שיתן לך את חלקך.

קיצור, את חייבת עורך דין נורמלי.

ממה שהבנתי למה ככה מנסה ללכת בדרכי שלום בידיעה שזה אבא של הילדים שלה לכל החיים. אישית אני חושבת שהיא פשוט מלאך משמיים שמוכנה לסבול כל כך הרבה ואני מעריצה אותה. @}

תקועים, כל הזמן תקועים.
בשבוע שעבר הוא התייעץ (לראשונה!) עם עורכת דין. היא הפכה לו הכל.
אז עכשיו יש לו בקשות חדשות. הוא לא שובר את הכלים, כלומר זורק את ההסכם שבנינו ומציע חדש, אלא מסתפק בשינוי של כמה נקודות.
אז אני הסכמתי, למשל:
לא להתחלק באוגוסט חצי-חצי (שהות עם הילדים), אלא שבוע אני, שבוע הוא ובזמן הנותר לפי הסדרי הראייה הרגילים.
בשני הימים השבועיים "שלו" הוא יאסוף את הילדים מהבית ב-5 (ולא בצהריים מהמסגרות). בימים אלה הם ישנים אצלו.
(הוא רצה גם שכאשר הם אצלו בשבת, הם יחזרו אלי במוצא"ש. אמרתי לו שאילו מצב העניינים היה תקין, אז הייתי מסכימה, אבל במצב הנוכחי, לא מתאים לי לקבל אותם מתפוצצים מאנרגיה לאחר שישנו/רבצו שעות ארוכות, מופצצים בסוכר ורעבים). (השארתי פתח עתידי, אם וכאשר הוא ינהג איתם כמו בן אדם בשבת, אז זה בא בחשבון).
במקום חוב-הפנסיה שלו אלי, 10% מערך הדירה יעבור אלי עם החתימה על החוזה.

כרגע יש כמה שאלות שעלי לתת לו תשובה עליהן:

גובה דמי המזונות. הוא טוען שהמדד, אשר המזונות צמודים אליו, הוא גבוה מסיבות שונות ומשונות ואינו משקף את עליית המחירים האמיתית. אכן מקובל להצמיד המזונות למדד (ולא ליוקר המחייה(?), למשל), אבל זה פועל לרעת הגבר. אז הוא מבקש להוריד את גובה המזונות ב-300 ש"ח. בלאו הכי תוך 4 שנים ההצמדה למדד תפצה על זה.
סוגיית המגורים שלי. רוצה להגביל אותי במגורים ברדיוס 30 ק"מ מהעיר בה אנו חיים, ואם ארצה לעבור רחוק יותר - אזדקק לאישור שלו. זה מתוך ההבנה שעליו לגור לא רחוק מהילדים.
"תשלומי הורים" - אלה שמונחתים מידי פעם מבית הספר, אמורים להיכלל בתוך המזונות? או שהם נופלים בקטגוריה של "הוצאות חינוך חריגות", בהן אנו מתחלקים חצי-חצי.
מה זה השטויות האלה, לקצץ את המזונות לשליש כאשר הילד מגיע לגיל 15?

עורכת הדין שלי בחופשה עד השבוע הבא. זה תוקע אותנו.

נכון לעכשיו הוא אמור לעזוב בספטמבר. זה בטוח לא יהיה ה-1 בספטמבר.

מה זה השטויות האלה, לקצץ את המזונות לשליש כאשר הילד מגיע לגיל 15
למיטב ידיעתי זה נכון לגיל 18

מה זה השטויות האלה, לקצץ את המזונות לשליש כאשר הילד מגיע לגיל 15?
לא רק שזה לא נכון, בד"כ ככל שהגיל עולה ההוצאות עולות. פתאום יש יותר צורך לילד בבגדים הספציפיים של החבר'ה שלו, להשתייך לחוגים של החבר'ה שלו, בקיצור ההוצאות עולות ככל שהגיל עולה.
אנחנו סגרנו על שיתוף בהוצאות עד אחרי צבא.
זה לא אותו סיפור שלכם, אבל בטח לא לקצץ בגיל שהם כל הזמן מבקשים כסף מההורים ומוציאים על דברים שקשורים ל'איך נראים בעיני החבר'ה'

אז עכשיו יש לו בקשות חדשות. הוא לא שובר את הכלים, כלומר זורק את ההסכם שבנינו ומציע חדש, אלא מסתפק בשינוי של כמה נקודות.
זה הולך ונהיה גרוע יותר ויותר. את חייבת למצוא עורכת דין שתילחם בשבילך. ככל שאת מרצה אותו יותר, כך הוא מכניס עוד עיזים.