כותבת לא מסודר:
לי עזר כשהתיאשתי לקראת הסוף בלידה הראשונה (תחושה שזה לעולם לא יגמר- לידה טבעית בחדר הטבעי בלניאדו, 9 שעות מסימן ראשון, לידה טובה) שהמילדת עודדה אותי, שאמא שלי ויקירי היו איתי בנוכחות ובמגע, שמיילדת אחת היתה סופר מקצועית, והשניה חמה ותומכת. שעודדו אותי שאני בסדר, ושהכל תקין.
מה שהפריע זה שהמילדת שאלה פתאום למה אני לא נושמת כמו שמלמדים בקורס
(אולי כי לא עשיתי קורסים? חוץ מקריאה בבאופן, וקריאת המון ספרי הכנה ללידה, וזה היה מעולה, וגם מדיטציות, מתיחות, אפינו, דמיון מודרך, ועוד.). השאלה שלה נתנה לי תחושה שלא עשיתי טוב שיעורי בית. אבל כיום, אחרי הלידות האחרות שלי, ואחרי קורס הכנה ללידה שהשתתפתי בו סתם לכייף לפני הלידה השלישית- אני יכולה להגיד שהקורס שהשתתפתי בו היה מיותר לי לחלוטין.
מה שעוד עזר לי זה חוץ מקריאה וצפיה בסרטוני לידות בית ביוטיוב, זה להשתתף כתומכת בכמה לידות לפני הלידה הראשונה שלי (יש לי כלים והכשרה כמעסה, שיאצואיסטית, רפלקסולוגית ועוד, אז יכולתי לעזור). ככה יצא השתתפתי בלידות שונות, כולל ליווי לידה במשגב לדך, לידת בית במים, לידה בחדר לידה רגיל עם אפידורל, לידת בי״ח שהסתבכה בגלל התערבות מיותרת של הצוות הרפואי (נו, מה איכפת לך, נפקע את המים והלידה תהיה יותר מהירה) והסתיימה לכן בניתוח קיסרי
וכל אלה לפני שילדתי בעצמי. זה לימד אותי המון על לידות.
באופן כללי אני מרגישה שידע הוא כח. עדיף לדעת מראש על מהלך תקין ועל הסתבכויות בשביל להחליט אם לשתף פעולה עם המלצות ודרישות הצוות, או להתנגד ולסרב.
דבר נוסף הוא שבחדר הטבעי הרגשתי שהמיילדות דואגות לי ולטובתי. בלידות האחרות הרגשתי שהעדיפות השל המילדות היתה לדאגה לנוהלי בית החולים
(רמז- זה לא תומך ביולדת). מזל שהיה לי ידע וכח לנווט את הלידות שלי, ולא להיסחף להסתבכויות.
|Y||Y||Y||Y|