מה להגיד לילד ללא אבא

[פלונית_חד_הורית*]

אוקיי
אז הבן שלי בן שלוש וחודשיים.
אני מגדלת אותו בבית לבד ולאחרונה עברנו לחו"ל ואנחנו גרים עם עוד משפחה.
היום עלתה השאלה למה אין לי אבא.
הרגשתי שזמן רב הוא רוצה לשאול אבל לא יודע איך ואני מצאתי את עצמי מנסה לדבר על זה כמה וכמה פעמים ומסתבכת בראש של עצמי.
הפלא הקטן הזה היה כתוצאה מסטוץ בחו"ל. האבא יודע אך לא רוצה קשר.
יש לי ילד מאושר ורגיש עד מאוד.
מה שאמרתי לו היום ומעט בעבר זה שיש הרבה סוגים של משפחות. אנחנו משפחה ללא אבא. יש לך אמא שאוהבת אותך יותר מכל. משפחה גדולה והמון חברים.
הוספתי ואמרתי שאם יום אחד נפגוש מישהו ששנינו נאהב אולי נגדיל את המשפחה שלנו.
אז ילד נוסף בן 4 שהיה נוכח לשיחה אמר שצ'יק צ'ק הוא מוצא לי מישהו. משם השיחה שינתה נושא והכל נהיה קליל יותר.
אבל זו לא הייתה הפעם האחרונה שזה יעלה.
איך להתמודד איתו?
איך להתגבר על תחושת האשמה שיש לי?
אשמח מאוד מאוד לשמוע דעות ותגובות.
תודה.

[אורלי_נ*]

וואוו קשה.
אין לי תשובה בשבילך.
אני מאמינה שתמצאי את התשובות בליבך וברור לי שלא קל לך. גם הסיטואציה שלכם לא שגרתית.
אני רק רוצה לומר לך כל הכבוד ששמרת אותו (את ההריון) מלכתחילה, ואני משוכנעת שאת אמא נפלאה עבור ה"פלא" הקטן שלך, מאוד אהבתי את הניסוח
אני מקשיבה לך בינתיים.
חיבוק

[פז*]

מאד משמעותי הוא מה שאת מרגישה..
הייתי אומרת בפשטות שאנחנו משפחה כזאת, עם שמחה וקבלה אמיתית. לא נכנסת להסברים.
וגם לא נכנסת לתיאורים עתידיים אם יום אחד נפגוש מישהו ששנינו נאהב אולי נגדיל את המשפחה שלנו.
אם זה יקרה - מה טוב. אבל בעיניי לא כדאי לדבר עם הילד על העתיד ולגרום לו להכנס למצב של ציפייה והמתנה.
ככה אנחנו, אמא ובן, וחברים ואהובים מסביב. אפילו לא להגדיר זאת כ אנחנו משפחה ללא אבא
אולי כשתרגישי שזה נכון (כרגע הוא כל כך קטן) אפשר להגיד שהאבא בארץ אחרת ושאת לא יודעת איפה הוא.

איך להתגבר על תחושת האשמה שיש לי?
תאהבי את מה שיש. וראי שלא היה את הנפלא שיש אם היית בוחרת אחרת.
וזה בסדר גמור. הילד יקבל את מה שהוא צריך. האבא הביולוגי של הילד הזה פשוט לא בסביבה.

[מק_סימה*]

אולי כשתרגישי שזה נכון (כרגע הוא כל כך קטן) אפשר להגיד שהאבא בארץ אחרת ושאת לא יודעת איפה הוא.
קצת קשה לי עם הדברים שפז כתבה לך אז בניגוד להרגלי הייתי חייבת להתפרץ...
דווקא אני חושבת שהמשפט הזה לגמרי יכול לגרום לילד להכנס למצב של צפיה והמתנה. דווקא מאיך שאת נקראת לי את עושה עבודה מצוינת! את עונה לו תשובות כנות, אמיתיות ולא מבולבלות. מחזקת אותך וחושבת שענית לעינין ומוסרת לך חיבוק ומעונינת לשמוע עוד כשיצא לך |{@|

[פלונית*]

שלום פלונית
לנו יש סיפור דומה, שהמשכו שונה, אף כי עדיין גם אני חדורית.
מעתיקה לך דברים ש אורנה שפרון החכמה כתבה לי פעם ומקווה, על אף השוני בניואנסים, שתמצאי בהם סיוע.

"החיים שלנו מלאים בסתירות. אנחנו חשים ביחד אהבה ושנאה, פחד ואמונה, תלות ועצמאות, רצון לקרבה ורצון למרחק.

השלמה עם הניגודים שאנחנו חווים בחיים שלנו זאת ההתבגרות.

אני מנחה שאבי הילדה היה מלא רגשות סותרים עם היוולדה.
זאת המציאות. אי אפשר לשנות את זה.

השלמה שלכם עם המציאות, עם העבר, עם הסתירות, קבלה וסליחה כל אחד לעצמו ולאחר, יקלו עליכם לספר את סיפורכם לביתכם למרות שהוא אינו הסיפור "האידאלי" על פי תפסית עולמכם.

השלמה שלכם עם ההיסטוריה שלכם תאפשר לביתכם לקבל את הדברים כפשוטם.

זכרי כי אין בנמצא חיים אידאליים. חיים כאלה מתרחשים רק במחשבות - או במילים אחרות בדמיונכם.
השאיפה לחיים "אידאליים" היא זאת שגורמת לנו לסבל ולא הנסיבות עצמן מורכבות ככל שיהיו.

שלום עם עצמכם, שלום עם בתכם, שלום עם נסיבות חייכם -
זאת המשימה".

[אילה_א*]

הי אני פשוט סיפרתי לה שאיש נחמד (הוא באמת מאוד מאוד נחמד) נתן לי מתנה גדולה
ומתוך המתנה שגדלה לי בבטן יצאה הילדה הכי מתוקה ומצחיקה בעולם
לפעמים אני משלבת בזה סיפור מההריון או מהלידה
(פעם אחרי שסיפרתי את כל סיפור הלידה היא אמרה לי "אני בקעתי מביצה)
בעתיד אני מתכננת לספר שהוא גר רחוק ולכן לא נוכל לפגוש אותו
אני תמיד מזכירה כמה דברים יש לנו דודים בני דודים וחברים (דמויות גברים מחייה)
ומבחינתי הכי חשוב שכל פעם שנראה לי שהנושא עובר לה בראש אני פותחת אותו
כדי שהיא תדע שמותר לה לדבר ולשאול על זה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד אילה, זו באמת מתנה מדהימה

[אורלי_נ*]

כל הכבוד אילה, זו באמת מתנה מדהימה
זו אני ממחשב חדש

[פלוני_אלמונית*]

לפלונית שרצתה הדרכה איך לומר לילד בן שלוש שהוא נולד כתוצאה מסטוץ-
לדעתי פשוט תגידי לו שאמא הייתה פעם חברה של מישהו שהוא גם שותף לזה שנולדת ועכשיו אתם לא חברים יותר.
ואם ישאל אותך למה אתם לא חברים תגידי לו שאת רוצה להיות חברה שלו- של בנך -ולא של השותף שיצר אותו כי
הוא לא רוצה להיות חבר שלנו.והדגש על שלנו שלך ושל ילדך.

[פלונית_חד_הורית*]

תודה לכולכן. אשמח לשמוע עוד.

[אהבת_עולם*]

העברתי לכאן גם ההודעה מפלוני אלמונית שכתבה בככר השוק. ראי מעל הודעתך האחרונה.

[ב_עילום*]

אני במצב קצת דומה וקצת שונה

בכל מקרה- טיפ שעוזר לי מאד:

את והבן שלך יישויות נפרדות לגמרי.

לא כל מה שקשה לך ועצוב לך ומעורר רגשות אשמה או בושה אצלך, אכן יעשה את אותו הדבר אצלו.

תני לו הסברים הכי נכונים והכי קצרים ועינייניים.

את היא זאת שחשה (אולי) שחבל שאין אבא פעיל שגם מגדל אותו
מבחינתו- זו המציאות לתוכה נולד והיא טובה .

[דג_חתול*]

היי פלונית, אני חושבת עלייך הרבה מאז ראיתי היום בככר השוק.
בינתיים רק עולה לי: לא לכל אחד יש אבא. זו אמת פשוטה. ילדים קטנים מסתדרים עם אמיתות פשוטות. כשיגדל קצת תוכלי לעשות את זה יותר מורכב בהתאם. (נכון שיש לו אב ביולוגי אי שם, אבל ככל שאני חושבת על זה, אין לו אבא.)
לא לכל אחד יש...כל מיני דברים. אמא, סבתא, כסף, בריאות שלמה...פשוט לא לכולם יש אותו הדבר.לך בוער עניין האבא, וכשהוא שואל את זה זה מפעיל אצלך את כל החמ"ל...וואוו... כל האורות נדלקים, סירנות, הכל. אני חותמת שיש עוד דברים ממש משמעותיים שיש לאנשים סביבו ולכם אין.

בעתיד, אי אפשר לדעת מה יהיה, לכן ההסבר לא צריך להיות משולב עם אפשרויות עתידיות, לדעתי (אולי יהיה כך...אולי יהיה כך..). אני גם מרגישה שהוא לא צריך לשמוע שאביו הביולוגי לא רוצה . זה מידע קשה ומעציב מדי, שאין מה לעשות איתו חוץ מלהרגיש רע ולקוות למשהו עלום. מי צריך את זה. בפתיח של דברייך נשמע שאת עושה בדיוק מה שצריך.
אומרת לו את האמת בהתאם ליכולתו עכשיו.

זה כל כך נכון: לא כל מה שקשה לך ועצוב לך ומעורר רגשות אשמה או בושה אצלך, אכן יעשה את אותו הדבר אצלו.

יש עוד אמת אחת שבד"כ לא מאכזבת, שבדרך כלל כשאנחנו שלמות עם משהו, הילד כבר נינוח עם המשהו הזה גם אם לא תוחלף מילה. אז אולי תנסי למצוא איזו דרך לפרק את פלונטר הרגשות הזה אצלך, ואז לילד יהיה יותר קל. למשל ממש לעשות רשימות של כל מה שמפחיד אותך, במציאות הזאת, שקשור בילד, שקשור בך, ומה שאת מתחרטת עליו, או כל רגש טעון או שלילי שקשור בעובדה שהבאת ילד לעולם ואין לו אבא.
לפעמים כשמפרקים פלונטר לחתיכות ממנו הוא מורכב מגלים הרבה אויר סתם. ואז כבר תבוא תשובה עבורו שנוח לך איתה כ"כ, שמיד יהיה לו נוח איתה גם. העיקר לא להשאיר מסתורין בלתי נעים, אני חושבת, או תקוות ערטילאיות. אבל לא תצליחי לעבוד עליו בזה, אז עדיף לחפור בכאב הזה בעצמך.

התחבטתי הרבה בעניין ה"אין לו אבא" כהגדרה למצבו. מה את אומרת ? זה כאילו לא מוסרי, אבל יש לזה עוד צדדים חוץ מהמוסר הפוליטיקלי קורקטי, לא?
אגב, גם לנשים שנכנסו להריון בבנק הזרע, יש בדיוק אותו עניין, רק אין פנים ואין שם. הרי יש שם גבר! הרי הוא גם לא רוצה קשר!
זה כל ההבדל. והוא מתקיים בלב האמא שהרתה את התינוק הזה אבל לא בהכרח בלבו של הילד,
אז אולי הן כתובת. תשאלי.

[בשמת_א*]

הוא לא רוצה להיות חבר שלנו
את זה בשום פנים ואופן לא הייתי אומרת לילד.
אולי כשיגדל מאוד מאוד אפשר להגיד לו שהכרת פעם מישהו לזמן קצר בארץ רחוקה ושכתוצאה מזה הוא נולד הרבה אחרי שחזרת כבר, אבל האבא גר מאוד רחוק ואין ביניכם קשר.
כשיגדל.

לא הייתי אומרת שום דבר שיגרום לרגשות שליליים כלפי האבא.
ראשית, כי זה לא טוב לילד משום בחינה. רק מזיק ולא מועיל.
ושנית, כי מי יודע מה צופן העתיד. אולי האבא הזה ירצה פתאום יום אחד להכיר את הילד, ואז מה? למה להרוס מראש?

ובגיל שלוש, גם לא הייתי אומרת שום דבר על האבא.
רק שיש כל מיני משפחות, אתם משפחה של אמא וילד.
מה שכן, לא מבינה על מה את מרגישה אשמה 0-: שלא עשית הפלה? (שאלה רטורית)

[בשמת_א*]

אה, נו, דג חתול כבר כתבה לפני יותר טוב.

[אורלי_נ*]

מסכימה עם כך שלעולם לא הייתי אומרת שאבא לא רוצה להיות חלק מחיינו. מעורר תחושת פגם.
מעודד כמיהה לחסר.

[אילה_א*]

אני גם מרגישה שהוא לא צריך לשמוע שאביו הביולוגי לא רוצה
טוב כולן כבר כתבו את זה אבל כבר ציטטתי
אני לא מזכירה אותו בתור אדם (ולי זה יותר קשה כי אני מכירה אותו היטב - לא סטוץ) למרות שיש הרבה דברים בה שמזכירים לי אותו
ואני מתאפקת, כי הוא לא רלוונטי .

רלוונטי זה אני והיא והחיים שיש לנו ואיך עושים אותם הכי טובים והכי מלאים ושלמים ולא מלאים בחסר אלא מלאים ביש .
כנראה שכל אם חד הורית עוברת תקופה שהיא שואלת את עצמה האם עשיתי נכון ? האם לא שגיתי שעשיתי זאת כך ולא אחרת
ואני מניחה שהריון לא מתוכנן זה עוד יותר מעלה תחושות כאלה שיכולות לתת הרגשה של אשמה
והתשובה שלי היא תתגברי

[דג_חתול*]

כנראה שכל אם חד הורית עוברת תקופה שהיא שואלת את עצמה האם עשיתי נכון ?

ואולי גם כל אם, בכלל? רק שכשהחסר הוא במשהו כ"כ...רווח, כמו אבא, אז ההתמודדות היא מסויימת יותר.
רגשי האשם נכונים לטרף תמיד.
כשאין אבא לילד שלך, ועוד אם את, באנוכיותך, בחוסר המחשבה, בתכנון הלקוי, באימפולסיביות, בחוסר האחריות, בחרת שזה יהיה כך, או לא התאמצת מספיק שזה יהיה אחרת, אז זה טרף יותר קל...
והתשובה שלי היא תתגברי
תשובה מעצבנת ונכונה לגמרי.

[פלונית_חד_הורית*]

איזה כייף. תודה לכולכן אני מרגישה הרבה יותר טוב.
גם אני גדלתי ללא אב. הוא היה בתמונה אבל לא היה שם בשבילי. היה לי מאוד קשה עם זה. מאוד קשה.
אני יודעת שהסיטואציה מאוד שונה ואני אמא שמאוד שם בשבילו.
הוא ילד מאושר ומוקף בהמון אהבה.
כנראה שכואב לי על הילדה שבי ולא עליו. אני סתם משליכה.

[דג_חתול*]

מעניין, בעניין של השיחה פה, איך היה לאמא שלך עם זה. כמה ממה שאמא שלך חוותה מזה, עיצב את מה שאת הרגשת. (אני מרגישה קצת טרחנית לכתוב את זה. אבל בכל זאת. מקסימום תגידי שאני טרחנית (-: )
(את בטח מבינה שמה שהבאת כאן נותן תעסוקה להרבה לבבות שקוראים אותך...זה לא שזה פשוט ויש תשובות ועכשיו כולם ירגישו יותר טוב. אני מרגישה שיש כאן משהו קולקטיבי ללמוד)

[פלונית_חד_הורית*]

מסכימה.
אמא שלי דיברה רעות על אבא שלי. היו הרבה משחקי כוחות. אמא שלי מאז ומתמיד הייתה אדם מעט רדוד וחסר עומק.
מעולם לא ידעה לקרוא נפש של אדם אחר. הייתי במצוקה גדולה רוב שנות ילדותי עד שעזבתי את הבית ופגשתי את האנשים הנכונים לי. לבסוף פגשתי גם את עצמי.
המילה אבא בילדותי גרמה לי מיד לבכות. תמיד היה שם חור גדול בלב. רק בסוף שנות העשרים שלי למדנו להכיר לכבד ולאהוב מאוד אחד את השני. לצערי הוא נפטר לפני שנתיים אבל לפחות החור נסתם והתמלא בהמון אהבה.
אני פשוט זורקת כל מה שעולה לי ואם למישהי יש תובנה מעניינת נא לשתף.
אני מנסה לחשוב מה אני מרגישה כשהבן שלי שואל על אבא שלו. אני פוחדת שיכאב לו כמו שכאב לי.
שיגדל עם חור בלב.
שאני לא מספיקה לו בכדי להיות שלם עם עצמו.

[פלוני_אלמונית*]

ילדים מבינים שהם באו משני הורים זאת עובדה קיומית - כי עדיין צריך מפגש של זרע ושל ביצית.
הם שואלים ומחפשים ( ראו מחקרים על ילדים מבנק הזרע שמחפשים את אבא שלהם ואחים) וזה טבעי.
ככל שהפתיחות לנושא גדולה יותר, ככל שניתן לדבר על המצב
אפשר יהיה להיות איתו ברגעים הפחות נעימים, היותר כואבים, היותר כעוסים וכך הלאה....
אחרת הוא פשוט יבין שלא ניתן לדבר על זה עם אמא

[אפרת_מ*]

כנראה שכל אם חד הורית עוברת תקופה שהיא שואלת את עצמה האם עשיתי נכון ?
אני גם חד הורית. האב נוכח. לא רק נוכח, בדיוק עבר לגור קרוב אלינו, כך שהיא תוכל לישון אצלו פעמיים בשבוע, במקום שהוא ירדים אותה אצלי (לפני חצי שנה אמר שהוא לא חושב שמשהו כזה יקרה בעתיד הנראה לעין).
ופתאום כשלקחתי אותה ממנו, והיא סרבה להסתכל עליו ולומר לו שלום (היא מאוד אוהבת אותו וקשורה אליו, והוא אב נהדר), היה לי מאוד עצוב וקשה. שקשה לה עם הפרידות והמעברים התכופים בין אמא לאבא.

המרגיעון: אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אל תעלבי אפרת אבל אם האב נוכח אז הילדה שלך לא חד הורית
זה לא מצב פשוט ולא המצב הרגיל אבל זה לא חד הוריות

[דג_חתול*]

אני בעד להתעדן עם ההגדרות.
מה זה חד הורית בכלל? ביטוי גועלי ושגוי ברוב אופני השימוש שלו.
(אשה חד הורית היא אדם שיש לו רק הורה אחד. ילד חד הורי? מה זה? כל ילד נוצר משני הורים. הוא הופך חד הורי כשהוא מתייתם חס וחלילה מאחד מהם)

אנחנו צריכות להמציא מילה אחרת.


אפרת, זה ילך ויעשה יותר קל. זה שהיא לא מסתכלת זה כי זה מה שהיא מסוגלת לעשות באותו הרגע. את יכולה להרגיע גם אותו. זה לא יישאר ככה. את מתארת מצב חדש. החיים מלאים מצבים חדשים כל הזמן. אם לפני חצי שנה הכל נראה בלתי אפשרי, ועכשיו זה משתפר, את יכולה לראות שיש תהליך של איזון ושאיפה לטוב. זה מה שהילדה שלכם צריכה ולא נורא אם היא לא מסתכלת ולא אומרת שלום. זו דרכה להתמודד עם זה כרגע. זה בסדר.

[דג_חתול*]

_אני מנסה לחשוב מה אני מרגישה כשהבן שלי שואל על אבא שלו. אני פוחדת שיכאב לו כמו שכאב לי.
שיגדל עם חור בלב._

אני מניחה שאם את לא משדרת לו "אבא שלך אדם רע שנטש אותך. אתה אומלל. שנינו אומללים. הוא רימה אותי ועזב אותך" או דברים ברוח הזאת, אז הוא לא מפתח קורבניות ומסכנות על הרקע הזה.
אם הוא לא היה מנסה לברר למה אין לו אבא, זה היה מוזר. הילד נבון, חוקר. זה הדבר הכי טבעי בעולם.
בין זה לבין מסכנות וחור בלב לא חייב להיות קשר.
ברוב ענייני המסכנות, אלה אנחנו שעושות את הקשר.
חשבתי עלייך מוקדם בבוקר, ועלתה לי מחשבה, שהילד בא ואומר לך, בשיא האומללות והלב השבור "לכולם יש בית משלהם ואנחנו גרים עם עוד משפחה. למה??!"
איך לדעתך היית מגיבה אם זה היה קורה?

[דג_חתול*]

_ככל שהפתיחות לנושא גדולה יותר, ככל שניתן לדבר על המצב
אפשר יהיה להיות איתו ברגעים הפחות נעימים, היותר כואבים, היותר כעוסים וכך הלאה....
אחרת הוא פשוט יבין שלא ניתן לדבר על זה עם אמא_

מסכימה מאוד אם כי הייתי מסייגת פתיחות גדולה לגיל מתאים. הוא מאוד קטן כרגע.
נדמה לי שבגיל כזה הם בעיקר קולטים את מה שאת לא אומרת (הבעות, שינוי בקצב הנשימה, עיניים מתרוצצות, נשיכת שפה..) אז אולי צריך בעיקר להתאמן על לא להיבהל מהחקירה שלו.

[פלוני_אלמונית*]

מסכימה עם על מילה של דג חתול

[פלוני_אלמונית_לצורך_העניין*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לגבי חריגות רוצה לשתף:
אצל הילדה שלי בגן יש:
ילדה שנולדה ללא אבא (הפריה מבנק הזרע)
ילד שנולד מעבר לים לאמו הישראלית ואביו המעבר לימי, ההורים נפרדו. הילד חי עם אמו הישראלית ובן זוגה החדש, ואחיו למחצה מאימו ובן זוגה. האב שמעבר לים מבקר תכופות ואף גר לתקופות קצרות בארץ.
ילדה שהוריה בסטטוס לא ברור - יש אב ברקע, שלא גר עם האם ולא ידוע אם היו זוג או שיש ביניהם הסכם.
ילדה שיש לה שתי אמהות
ילד שנולד במשפחה "נורמטיבית" עם אחות גדולה, ובמהלך השנה הוריו נפרדו והתגרשו
תאומים שכל יום סבא/ סבתא אחרים לוקחים אותם מהגן, כי ההורים עובדים עד מאוחר (לא ממש קשור אבל כן)

כל זה בגן אחד די קטן בפריפריה (לא בשינקין ...)

הילדה שלי רואה את כל האפשרויות והכל נראה לה טבעי. במשחקי תפקידים שלה עם חבריה נוצרות משפחות משונות, כמו אמא+אמא+ אבא, רק אבא, שני אבאים, מה שנקרא הכל הולך... כשאני הייתי קטנה היה מיעוט של ילדים ממשפחות גרושות שנחשבו תמיד למסכנים.
אני לא אומרת שהילדים במשפחות ה"חריגות" לא מרגישים "חריגים" לפעמים, בטוח. אבל הכל עניין של גישה. ובינינו, גם בתי הרגישה חריגה כשעד גיל +4 הייתה בת יחידה.
מה שאני מנסה להגיד זה שילדינו רואים את המציאות כפי שאנו מציגים אותה להם, והם חפים מכל אותן הנחות ודעות קדומות שלנו יש. ונכון שלגדול ללא אב יכול להיחשב חריג, אבל בכל משפחה הכי נורמטיבית אפשר למצוא מיליון חריגויות אחרות או גורמים אחרים לסבל אפשרי.

[מק_סימה*]

רק רוצה להוסיף ולחזק את דבריה של פלונית אלמונית לצורך העינין דבריה העלו לי סיפור מהעבר:
יום אחד הילד בן הארבע של חברתי הגיע הביתה בוכה.
"למה אתה בוכה" שאלה אימו
"כי אני אוהב את מ. מהגן והוא אוהב אותי אבל כשנגדל לא נוכל להתחתן כי שנינו בנים"
חברתי ניגבה לבנה את הדמעות ואמרה לו
"אל תבכה חמוד, פעם באמת אסור היה לשני בנים להתחתן אבל מישהו שינה ממש עכשיו את החוק וכאתה ומ. תהיו גדולים עם עדיין תרצו להתחתן זה בסדר מבחינתי"

[נעה*]

יש גם את הדף להסביר לילד חד הוריות

[עולם_ומלואו*]

_אני בעד להתעדן עם ההגדרות.
מה זה חד הורית בכלל? ביטוי גועלי ושגוי ברוב אופני השימוש שלו._
אכן, אבל מצד שני גם מאוד שגור. לדוגמא אם את גרושה ורוצה הנחה בארנונה את צריכה להצהיר שאת חד הורית. אז מה אם יש אבא ואת בכלל לא רואה את עצמך חד הורית. תצהירי. על טופס של העירייה.
כבר היו פה הרבה דיונים על זה - ובזמנו דובר על יחידנית - כעל אם שמגדלת לבד את הילד/ים מבלי שיש אבא בתמונה.

אני חושבת ש/העניין אצלך בהחלט מתחדד לאור זאת שאתם גרים עם משפחה נורמטיבית ולאור הרצון המשותף של כל הילדים באשר הם יחידה משפחתית שכוללת אבא ואמא. לא רק בגלל ש- ילדים מבינים שהם באו משני הורים זאת עובדה קיומית - כי עדיין צריך מפגש של זרע ושל ביצית
לדעתי ילדים מחפשים את הזהות שלהם, את המקום שלהם בעולם דרך ההורים שלהם, והם מחפשים את אבא ואת אמא. אבל אני רוצה לעודד אותך שבעיני עצם זה שיש אבא, לא משנה כמה הוא מתפקד ונוכח (כלומר בכלל לא במקרה שלכם), כבר נותן איזשהו שקט לילד - במובן של היש. באתי משני הורים. עם ההשלכות של חוסר הנוכחות הזו הוא בהחלט יתמודד לפי איך שאת תופסת את זה, וגם קצת לפי האופי שלו (מה לעשות לא הכל בידיים שלנו, וגם את זה צריך לזכור ולהתעודד)

אז באמת שזה:
_אני פוחדת שיכאב לו כמו שכאב לי.
שיגדל עם חור בלב.
שאני לא מספיקה לו בכדי להיות שלם עם עצמו._
שלך, ולא בהכרח יהיה שלו! וכדאי לעבוד בכוון הזה בשבילך וגם בשבילו.

[פלונית_חד_הורית*]

אני מודעת לעובדה שיש אינסוף סוגים של משפחות ואנשים. אני לא מרגישה חריגה בזה שאני מגדלת אותו לבד.
העובדה היא שמרבית המשפחות והחברה בכלל מכתיבה שמשפחה זה אמא ואבא וילד.
יש לי אח בגיל העשרה שאבא שלו נפטר לפני מספר שנים. הוא קיבל עבודת שורשים ענקית בבית הספר והיה עליו לכתוב הכל על אבא שלו והוא לא הפסיק לבכות כמה ימים. כשאמא שלי התקשרה למורה המורה אמרה לה שיכתוב מה שהוא יכול וזוכר. עבודות מסוג זה בבית הספר גרמו גם לי להרגיש נורא.
אני אומרת שהחברה צריכה להשתנות ולהפסיק להכתיב לנו איך משפחה אמורה להראות.
בינתיים ועד שזה יקרה, בזכותכן קיבלתי כוחות מחודשים וכלים נוספים להתמודד עם ה"בעיה" שלנו שכבר לא נראית לי כבעיה. אז תודה לכולכן ואמשיך לעקוב כמובן.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני אומרת שהחברה צריכה להשתנות ולהפסיק להכתיב לנו איך משפחה אמורה להראות.
אני דווקא אומרת שטוב שיש מודל מקובל של משפחה. זה בסדר גמור שיש אבא אמא וילד, ובעצם זה לא סתם בסדר אלא כך זה צריך להיות בד"כ. נכון, אני הקמתי משפחה אחרת, ואני תומכת בזכותם של אחרים להקים משפחות אחרות. אבל אבא אמא וילד לעולם (או ב-50 השנים הקרובות) לא יהיו "סתם עוד מודל" מבין 5-10 אחרים. אלא הם עדיין האופן הביולוגי והטבעי שבו באים הדברים לעולם. כל השאר הוא נגזרת של טכנולוגיה ושל הבניות תרבותיות שמשפיעות על השיח הציבורי. אני לא מנסה להתכחש לעובדה הזו, ולא מדמיינת לעצמי שאני רוב באוכלוסייה.

יחד עם ההבנה הזאת, אני לא מגדלת את ילדיי לתוך מסכנות או התמסכנות. הייתי שמחה מאוד שייוולדו לתוך סיטואציה שבה יש אב, אבל זה לא קרה - זה המצב ונפיק ממנו את המיטב, ונחיה את חיינו כפי יכולתנו.

[פלוני_אלמונית*]

אני מודעת לעובדה שיש אינסוף סוגים של משפחות
אינסוף סוגים של משפחות??
לא ידעתי

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תגידי לו שהאבא מפחד ממחוייבות והכי טוב זה לתת לו חופש גדול לאיזה 20 שנה בלי להלחיץ אותו ורק אז ליצור קשר איתו
אני לא יודעת אם הילד הוא זה שאמור להכיל את האבא... (כבר בילדות לתת לו להכיר ולשאוף למודל של גבר שמפחד ממחויבות? עדיף כבר אחד שלא קיים בכלל ).

[דג_חתול*]

תגידי לו שהאבא מפחד ממחוייבות
הילד בן שלוש (-:

[דג_חתול*]

(כבר בילדות לתת לו להכיר ולשאוף למודל של גבר שמפחד ממחויבות? עדיף כבר אחד שלא קיים בכלל ).

או מבחנה. לפחות הוא יודע להכיל.

(אם הגיע שלב הדאחקות והדקדוק ( _אינסוף סוגים של משפחות??
לא ידעתי_) כנראה שהגיע זמן להשיב רוח עם משקאות קלים ותקרובת בטרקלין.

[טדליק_נהנאנע*]

_אינסוף סוגים של משפחות??
לא ידעתי_
להתחיל? זה לא יגמר. לפחות לא מהר.

משפחה עם אמא, אבא וילד.
משפחה עם אמא, אבא ילדה וילד.
משפחה עם אמא, ושני ילדים.
משפחה עם אבא, ושלשה ילדים.
משפחה עם אמא ובן זוג, אבא ובן זוג, תאומים ותינוק.
משפחה עם אמא, בן זוג, ילד של אמא, שני ילדים של בן הזוג, אבא, שלשה ילדים של בת הזוג ז"ל של האבא.
משפחה עם אמא ואמא שפעם היתה בעצם אבא , אבא שפעם היה חובט שטיחים בגת, סבתא של האמא, ותינוק מבולבלת.
משפחה עם כלב וחתול.
כלב עם חתול ואבא.
להמשיך?

[טדליק_נהנאנע*]

משפחה שהיתה אמא, אבא, ושלשה ילדים, (וכלב) אבל אבא התנצר ולאמא נמאס אז אבא עזב ואמא מצאה בן זוג שגם לו יש משפחה, ואבא מצא אישה עם ארבעה ילדים וקצת שכח מהמשפחה שלו לזמן מה אבל אחר כך נזכר, והכלב מת מלוקמיה חודש אחרי הסבתא, והסבא בדיכאון כי לדודה אין דוקטורט בארכיאולוגיה והנכדה לא ארתור רובינשטיין.

[טדליק_נהנאנע*]

אני יכולה לחשוב על עוד כמה אבל מפאת השעה אוותר לעת עתה.

[ב_עילום*]

משהו ברצינות-

זה לא שהילד נולד למשפחה של אבא ואמא ומשפחות מורחבות ווידאו של חתונה (וכמה סרביסים) ועכשיו צריך להסביר לו שהכל משתנה והופך למשהו אחר.

הוא נולד לתוך מציאות של אמא שמגדלת אותו לבד, ויש דמות מעורפלת שהיא אבא , קיימת יותר , קיימת פחות, לא קיימת בכלל.

לא צריך לשנות אצלו שום דבר. כך הם חייו ומן הסתם הם טובים לו או לא בלי קשר לקשר עם האב.
כל מה שצריך כאן זה רק להסביר את המצב שקיים ולכן לא נראה לי כל כך מסובך ובעייתי.

הבעיה היא בראש של האמא בלבד.

כי שם יושבות להן מחשבות שאינן מועילות לשום דבר שקוראים להם : "צריך" "חבל שלא" "למה לא?" "אם רק היה..."

ומחשבות הן רק מחשבות- אפשר בקלות רבה להחליפן באחרות שטובות ומיטיבות איתך. מחשבות שהן בעדך ובעד הבחירות שעשית.

[פלונית_חד_הורית*]

מצויין! תודה.

[אפרת_מ*]

• פלונית - ממש לא נעלבתי. אין לי נטיות כאלו.

חד-הורית זה קיצור של משפחה חד-הורית. משפחה שיש בה הורה אחד. כל ילד שהוריו אינם חיים יחד, בין אם 2 ההורים קיימים, נוכחים, או לא - מוגדרת כמשפחה חד-הורית.
לפעמים קל יותר כשיש אב בתמונה (כי הוא עוזר ותומך, ומשתף פעולה ועוד דמות חיובית וקרובה אל הילד), לפעמים קשה הרבה יותר (אני לא אתחיל לתת פה דוגמאות, אני מניחה שכולכן מכירות דוגמאות כאלו).

• אני לא אומרת שהילדים במשפחות ה"חריגות" לא מרגישים "חריגים" לפעמים, בטוח

כשהייתי בפעוטון בקיבוץ, היינו 5 ילדים. תוך שנה אחת בערך, ההורים של 3 התגרשו. הורי מספרים ששאלתי אותם מתי גם הם מתגרשים.
זו הפכה להיות הנורמה במיקרו-קוסמוס שלי כפעוטה, הייתי החריגה.
שני זוגות ההורים הנותרים עדיין לא התגרשו, שלושים וכמה שנים מאוחר יותר. אין הלחץ החברתי כבר אז לא היה משהו

• כשאמא שלי התקשרה למורה המורה אמרה לה שיכתוב מה שהוא יכול וזוכר.

להבנתי זה התפקיד שלנו כהורים לגונן על הילד מפני מערכות ואנשים לא גישים מספיק. אם זו התשובה של המורה, אפשר תמיד להודיע שהמצב הוא כזה וכזה, וזה מה שהילד יכתוב ותו לא. אפשר גם לפנות ליועצת/פסיכולוגית בית הספר.

[נועה_ברוך*]

_איך להתמודד איתו?
איך להתגבר על תחושת האשמה שיש לי?_
כפי שתיארת כאן, את מתמודדת לא רע.
תחושת האשמה היא שוט פנימי שבא לקלקל את הטוב, או בא להדליק אצלנו נושא שזקוק לחיזוק ועיגון בקרקע, או נושא שהנפש דורשת לשינוי.
אם את שלמה עם עצמך ועם יכולת הנתינה שלך לילד, למילוי כל צרכיו גם ללא אב, אין צורך באשמה.
אם את חוששת שהוא יכעס עליך בעתיד על שאין לו אב, דעי שזה יכול לקרות. וגם אם הוא יאשים אותך, אינך צריכה לקחת עלייך את האשמה.
כך קרה, וזו היתה הבחירה שלך להעניק לו חיים במסגרת ללא אב. ואת שמחה על הבחירה שלך!
לפעמים אנחנו מצטערים של בחירה מסויימת שעשינו בחיים, כאן אין סיכוי לצער או חרטה, אז גם אין מקום לאשמה.
היתה בחירה, ולבחירה יש תוצאות. תוצאות ניתנות לפרשנות ואינטרפטציה אישית. וזה מאוד משתנה (מיום ליום אפילו. תלוי בנושא ובאדם)

אם את רוצה זוגיות את יכולה לדבר איתו על כך, לא מהמקום שמרגיש אשם ומחפש לו אבא, אלא מתוך הרצון שלך למשפחה, לאהוב, לבן זוג וחבר.

הילד מחפש להשלים תמונה שאיתה הגיע לעולם. אולי אביו קשור לתסריט חייו של ילדיך, ואולי יום יבוא ויהיה בינהם קשר. אין לדעת ואין לנטוע תקווה-אכזבה בליבו, אלא לדעת זאת בליבך.
אם הילד רוצה קשר עם אבא הוא יכול לכתוב לו, לצייר לו, לדבר אליו (דרך בובה, בע"ח, בדמיון... יש דרכים). זהו חלק שחשוב בעיני לטפח, ושוב,
ללא אשמה. אלא לקיחת אחריות על המצב שנוצר ונסיון להוציא ממנו את המיטב עבור כולם.

[עפרה_שחר*]

הרגשתי הכי אשמה בעולם על זה שאין לה אבא וכל הזמן נפלתי לבור הזה של פיצוי יתר- קניתי לה הכל, לא אמרתי לא כשהייתי צריכה כי ריחמתי עליה נורא ועשיתי כל טעות אפשרית בעינין הזה. כל הזמן הזה הוא ידע (שכן שלנו) ולא רצה להיות אבא. (עדיין אין לו ילדים). היא לא ידעה שיש לה אבא- כדי שלא תמתין על הולד שיבוא, שיגור קרוב וכו... משהו סגור נראה לי קל יותר להתמודדות בשבילה, ולהסברים למי ששאל אותנו.
ניסים קורים: פגשנו אותו בים לגמרי במקרה, שחינו קצת, פיטפטנו, צחקנו, הלכנו למסעדה, למחרת טיילנו יחד והתחלנו להפגש איתו.
המפגשים היו נעימים וענו לי על שאלה שהתייסרתי בה לילות רבים מדי: נתברר לי שלא ארצה לחיות איתו.
באיזשהו שלב נתקלנו בקושי קל ועל הרקע הזה ניתק שוב הקשר מצידו.
ניסיתי לדבר איתו על יעוץ משותף על איך מגדלים ילדה יחד- אבל הבנתי מהתגובה שלו שזה לא הכיוון שלו, אז הוא פשוט חתך.
שמחתי שהיא פגשה אותו , שמחתי שהוא חתך לפני שממש ממש נקשרה, וירד לי עול עצום מהלב כשהבנתי פתאום: הוא פשוט לא בעינין. זה לא אסון, הילדה בריאה ומאושרת ואני סופסוף הבנתי שששהכל בסדר וככה זה צריך להיות, אפילו שפעם לא חשבתי ככה. התבגרתי. דברים משתנים, דיעות משתנות וגם המצב הזה יכול להשתנות אם יבוא להם לעשות קשר כשתגדל.

[אהבת_עולם*]

שמחתי שהיא פגשה אותו , שמחתי שהוא חתך לפני שממש ממש נקשרה

עפרה, אבל האם היא ידעה שהוא אביה? או רק חשבה שהוא ידיד או משהו?

[פלוני_אלמונית*]

משפחה עם אמא ואמא שפעם היתה בעצם אבא , אבא שפעם היה חובט שטיחים בגת, סבתא של האמא, ותינוק מבולבלת.
ויש משפחות עם עוזרת בית, רצוי עובדת זרה, כי היא יותר זולה, אבל גם היא חלק מהמשפחה. (בתנאי שאפשר לנצל אותה באופן ממצה). אבל כמובן שהיא לא יורשת.
משפחה עם חתול שפעם היה כלב. הוא דווקא כן יכול להיות יורש.
משפחה עם דגים ועם זבובים
להמשיך?

[פלונית*]

_משפחה עם חתול שפעם היה כלב. הוא דווקא כן יכול להיות יורש.
משפחה עם דגים ועם זבובים
להמשיך? _

לא, תודה.

[דג_חתול*]

נראה שהילד בגיל 3 יותר בוגר מאבא שלו,
איך את יודעת? מה בכלל את יודעת על אבא שלו?
ומה את יודעת על הילד, כמה הוא בוגר וכו'?
עשיתי לך קוסמטיקה קלה למשפט, סתם, בשביל ההרגשה הטובה שלי.
גיל 30 זה גיל גדול ובוגר והוא צריך לדעת מי זה אבא שלו, איך הוא נראה, איפה הוא גר, ולקבל אותו כמו שהוא בלי לכעוס עליו ובלי לבטל מראש את האפשרות שהם יפגשו יום אחד. לא יקרה כלום אם הוא יגדל בתחושה שהוא יותר בוגר מאבא שלו.

[קן_לציפור*]

גיל 3 זה גיל גדול ובוגר והוא צריך לדעת
ממש לא מסכימה. ולא משנה מי הילד ומי האבא.

[פלונית*]

היום ישבנו שנינו בבית קפה ושוב הוא העלה את הנושא. אמר שהוא רוצה אבא.
דיברנו על זה חצי שעה. שוב על סוגי המשפחות השונות. על מי שיש לו בחיים. שמשפחה זה מי שאיתנו אוהב ודואג.
הרגשתי שהתשובה שלי לא מספקת אותו.
עכשיו קראתי מה שכתבת ניבה ואני תוהה מה לספר לו על אבא שלו. איך נפגשנו? שם? כמה הוא דומה לו? זה לא יהיה יותר קשה מאשר להגיד שאין וזהו? חוששת שזה יעלה שאלות כמו למה הוא לא איתנו? מה דעתך?

[עולם_ומלואו*]

אמרתי לה שזה שהוא לא פוגש אותה זה בכלל לא קשור אליה אלא לאיך שהוא רוצה לארגן את החיים שלו ושהוא יסביר לה את זה בעצמו אם הם יפגשו, כי אני לא יכולה לדבר בשמו ואני לא יודעת מה התכניות שלו
בעיני זה מידע שגדול על ילד שכל שאיפתו האוניברסלית והמולדת מסתכמת ברצון לאבא ואמא במצב צבירה כל שהוא.
את זה הוא יוכל להבין כשיגדל. בגיל הזה זה ממש 10 רמות מעליו - ארגון של חיים וכל זה. מה גם שאת מעוררת בו את התקווה שיפגשו, כי את אומרת שזה אפשרי. שוב - אם אין לזה סיכוי גדול - ופלונית אמרה בפירוש שלא) - זו פשוט אכזבה בטוחה לילד - בהנחה שהוא לא מאודדדד יוצא דופן אלא ילד ככל הילדים שישמח לדעת מי זה אבא שלו.

[עולם_ומלואו*]

אני לא בעד להגיד שאין אבא כשיש אבא. אני בעד לענות תשובות לעניין. ואני בעד לא לתת מידע שילד עדיין לא יכול להמודד איתו כמו איך מבוגרים בוחרים לארגן את החיים שלהם ואיך זה קשור אליו

[פלונית*]

טוב עכשיו אני שוב בבלבלה.
אז כן לתת פרטים לילד?
מה להגיד לו?
איך ואיפה הכרנו? שם? מראה חיצוני? איפה הוא גר? למה הוא לא בקשר? מה?

[ב_עילום*]

_מה להגיד לו?
איך ואיפה הכרנו? שם? מראה חיצוני? איפה הוא גר? למה הוא לא בקשר? מה?_

הכי פשוט- לענות על השאלות שלו. אין צורך לספר מה שהוא לא שאל

כשהייתה יותר קטנה הייתה שואלת לפעמים (בעיקר כשהיינו חוזרות מביקור אצל האבא שלה) למה הוא לא גר איתנו.
עניתי לה הכי פשוט - כי הוא לא רוצה. בלי התנצלויות, בלי לאמר לה שהוא אמנם אוהב אותה אבל לא רוצה לגור איתנו... וגם לפעמים אמרתי לה שתשאל אותו ישירות . (היא כמובן שאלה ולא ממש קיבלה תשובה כנה מהצד השני ...)

מה שחשוב לה באמת- שכשיש לה שאלות שמטרידות אותה, לקבל עליהן תשובות כנות (בלי להעמיס עליה מידע מיותר ו/או את מה שאני מרגישה בעניין)

בדרך כלל לא מפריע לה שהוא לא גר איתנו ולעיתים מאד רחוקות שמתעורר בה עצב- אני שם בשבילה בשביל להזכיר לה שהיא שלמה גם כך.

[פלונית*]

תודה על התשובות זה עזר מאוד.

[דג_חתול*]

_טוב עכשיו אני שוב בבלבלה.
אז כן לתת פרטים לילד?
מה להגיד לו?
איך ואיפה הכרנו? שם? מראה חיצוני? איפה הוא גר? למה הוא לא בקשר? מה?_

אני לא בעד לענות לו מתוך בלבלה ומתוך תשובות של אנשים באינטרנט. תגיעי לאט למה שנכון לך. לא נראה לי לאמץ תשובות של אחרים לילדים של אחרים. זה ילד שלך! אין לי שום ספק שאת יודעת מה נכון לכם, והידיעה הזאת כרגע נסתרת בגלל הבלבלה. ברגעים כאלה בא לי להגיד: עזבי את המחשב! הידיעה שם. אל תדאגי כ"כ, היא תצוף כמו כל אמת. מה הטעם להציף אמיתות נחרצות של אנשים אחרים?
אני כן בעד לקבל השראה וחומר למחשבה
אבל שימי לב מתי די. מתי משהו בך מקווה שמישהי אחרת תבנה את התשובה במקומך. את אמא שלו. נראה לך שאת לא יודעת מה נכון לו? שמישהי אחרת יודעת טוב ממך? גם הטעויות שלך נכונות לו. את אמא שלו.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שני הסנט שלי, בלי קשר לדיון העקרוני על איזה פרטים לחשוף: לבנות סיפור ולהיצמד אליו כל השנים הראשונות.
נניח, אם את מחליטה שתספרי פרטים X Y ו-Z , אז סדרי אותם בסדר נאראטיבי, ודקלמי לעצמך את סיפור בואו של הילד לעולם. ילדים קטנים אוהבים לדקלם את הסיפור המוכר. "אמא עשתה X , וקרה Y, והמשיך ל-Z, ומשם נולדתי, והלידה היתה A , ואז באו לבקר B ו- C . הייתי תינוק חמוד וכל הזמן רציתי לישון ולאכול..." וכולי. כלומר השאלה הענקית של האבא היא בשלב הזה רק חלק מהסיפור הכללי של היווצרותו והווייתו של הילד. זה להרגשתי האישית.

חוץ מזה, מה שאמרה דג חתול .

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

(גם אם זה נראה מסר קצת סותר )

[נועה_ברוך*]

גם אם זה נראה מסר קצת סותר
לא סותר בכלל. משלים.

[עולם_ומלואו*]

קרוטונית - כל מילה.
גם לילדי גרושים זה חשוב, אגב. הסיפור הזה מאוד חשוב.

[מצ'רה*]

_קרוטונית - כל מילה.
גם לילדי גרושים זה חשוב, אגב. הסיפור הזה מאוד חשוב._
וגם לילדים עם שני הורים בבית... (באמת)

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

הימים עוברים, והשאלות בדף הזה, ממשיכות לנקר במוחי.
בתקופה בה התנדנדתי ביני לביני לגבי תרומה מבנק הזרע, אני זוכרת שחשבתי לעצמי, כמעט אינטואיטיבית, שילד מסטוץ זה עדיף. זה שני הגרוש שלי.
<ולמען הסר ספק, אין לי ולו קמצוץ ביקורת, על מישהי שבחרה בתרומה.>

רוצה לחדד את מה שעולם ומלואו אמרה על החשיבות של ״סיפוק סיפור המסגרת לילדי גרושים״- הכוונה ל״סיפור האהבה״, ההיכרות החיים המשותפים (אם היו) והציפיה לתינוק, מלפני השבר.

מצ׳רה, - זה מושתת על ההנחה (האמריקאית?) שסיפוק סיפור מסגרת שכזה הוא ה״נורמה״, ושבמשפחות שנפרדו, או אלטרנטיביות, חשוב בכ״ז לשמר..

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

ילד מסטוץ זה עדיף. זה שני הגרוש שלי.
רוצה להרחיב. ״שני גרוש״- כי נראה לי שעדיף לו לילד, או לנער, או לאיש, שיוכל לקבל מידע על זהותו, במקום שזה יהיה ״חור שחור״.

מצד שני, בעודי מדפיסה, נזכרתי במישהו שפעם הכרתי, שכשהיה כבן 35 החליט לפתוח את תיק האימוץ שלו ואף לפגוש באימו הביולוגית.
״שנים אנשים שאלו אותי מדוע אני לא מחפש אותה״, הוא אמר. ״היום אחרי שפגשתי אותה, אני יודע שזו היתה טעות ומוטב היה לי לא לפגוש אותה.״
אז הנה עוד צד, שרק מראה שאי אפשר לדעת. נראה לי חשוב מאד, סיפור המסגרת, אבל צדקה הדג חתול, תקשיבי בשקט לעצמך, ותספרי סיפור אמיתי, אך כזה שנוח לך לספר.

[לי_אורה*]

דף מרתק! אני בערך באמצע ורוצה לא לפספס כמה מהמשפטים שאני מזדהה איתם:
_זה לא שהילד נולד למשפחה של אבא ואמא ומשפחות מורחבות ווידאו של חתונה (וכמה סרביסים) ועכשיו צריך להסביר לו שהכל משתנה והופך למשהו אחר.
הוא נולד לתוך מציאות של אמא שמגדלת אותו לבד, ויש דמות מעורפלת שהיא אבא , קיימת יותר , קיימת פחות, לא קיימת בכלל.
לא צריך לשנות אצלו שום דבר. כך הם חייו ומן הסתם הם טובים לו או לא בלי קשר לקשר עם האב.
כל מה שצריך כאן זה רק להסביר את המצב שקיים ולכן לא נראה לי כל כך מסובך ובעייתי._
בדיוק!!

ומחשבות הן רק מחשבות- אפשר בקלות רבה להחליפן באחרות שטובות ומיטיבות איתך. מחשבות שהן בעדך ובעד הבחירות שעשית.
נכון מאוד. בכל הקשר ונושא וגם כאן.

אם את שלמה עם עצמך ועם יכולת הנתינה שלך לילד, למילוי כל צרכיו גם ללא אב, אין צורך באשמה.
מסכימה מאוד.

וקצת הומור משובח
_(אם הגיע שלב הדאחקות והדקדוק ( אינסוף סוגים של משפחות??
לא ידעתי) כנראה שהגיע זמן להשיב רוח עם משקאות קלים ותקרובת בטרקלין._

ובזמנו דובר על יחידנית - כעל אם שמגדלת לבד את הילד/ים מבלי שיש אבא בתמונה.
כן, אם יחידנית הוא מונח הרבה יותר מוצלח מהביטוי המוזר והמוטעה מבחינה דקדוקית "חד הורית (חד הורית = מי שיש לה הורה אחד בלבד).

יבקשר ל
הרבה יותר טוב מאבא אנונימי לגמרי ממבחנה
במבחנה יש זרע של גבר אנונימי. לא אבא... לדעתי תורם הזרע אינו אבא. הוא תורם זרע. לא פחות ולא יותר.

ממשיכה בקריאה.

[לי_אורה*]

סיימתי לקרוא

זה עדיף בהרבה מאשר לא לספר עליו כלום ולהגיד משפט לא הגיוני כמו "אין לך אבא". אסור לשקר להם ואסור להסתיר מידע.
מסכימה בחלקו. כלומר, כשיש אבא צריך לומר שיש אבא ולא לשקר ולא להסתיר מידע (כמובן לספר בהתאם לגיל ולהבנה ולעניין וכו'). אבל בהחלט יש משפחות שבהן אין אבא. למשל ילדים שנולדו מתרומת זרע. אין להם אבא. יש תורם אלמוני: הוא עצמו לא יודע אם נולדו ילדים מזרעו וכמה ומי הם ולעולם לא ידע. הילדים לא יודעים מי התורם. הוא מעולם לא הכיר את הילדים, לא טיפל בהם, לא אהב אותם, לא היה אבא שלהם. והם לעולם לא יפגשו. אין לו שם, פנים, תמונה, לא מכירים אותו. פשוט אין אבא. ולכן אין טעם לקרוא לו אבא.

לסובב אותה עם הצהרות פילוסופיות כמו "יש משפחות בלי אבא"
כאמור, יש משפחות בלי אבא, משפחות שמעולם לא היה בהן אבא. זה לא כמו במקרים שבהן היה אבא והוא נפטר (יש לו שם ותמונות והורים ומשפחה ואישיות ועבר משותף וסיפורים עליו וכו' וכו').

_מה להגיד לו?
איך ואיפה הכרנו? שם? מראה חיצוני? איפה הוא גר? למה הוא לא בקשר? מה?
כן, להגיד לו את כל זה. איך הכרתם (ואיזה מזל שהכרנו, כי אחרת לא היית נולד), שם, מראה חיצוני (ובמה הילד דומה לו ואם יש תמונה - זה הכי טוב!), באיזו ארץ הוא גר (ולראות תמונות באינטרנט מהארץ היפה הזאת),_
מסכימה מאוד.

_ילדים שמנסים למרוח אותם עם תשובות כלליות, בסוף מפסיקים לשאול ומפסיקים לשתף את ההורים.

את העוגן שלו והוא צריך להרגיש שהוא יכול לסמוך עליך שתגידי לו את האמת. (את יכולה בשנים הראשונות לתת פחות פרטים ואחר כך יותר, אבל שתהיה לו תמונה כללית כבר מעכשו)._
מסכימב מאוד.

מה שחשוב לה באמת- שכשיש לה שאלות שמטרידות אותה, לקבל עליהן תשובות כנות (בלי להעמיס עליה מידע מיותר ו/או את מה שאני מרגישה בעניין)
נכון.

אני לא בעד לענות לו מתוך בלבלה ומתוך תשובות של אנשים באינטרנט. תגיעי לאט למה שנכון לך. לא נראה לי לאמץ תשובות של אחרים לילדים של אחרים. זה ילד שלך!
למרות שאכן זה נראה סותר, מסכימה גם לזה

נניח, אם את מחליטה שתספרי פרטים X Y ו-Z , אז סדרי אותם בסדר נאראטיבי,
עצה נבונה מאוד לדעתי.

נראה לי חשוב מאד, סיפור המסגרת, אבל צדקה הדג חתול, תקשיבי בשקט לעצמך, ותספרי סיפור אמיתי, אך כזה שנוח לך לספר.
אכן כן.

[ב_עילום*]

אתמול ישנה אצלינו בת דודה בת 5. היום בבוקר היא שאלה אותי למה אבא של הבת שלי (אותו פגשה פעם אחת ביומולדת) לא גר איתנו.
השבתי לה שזה בגלל שהוא גר במקום אחר.
זה בהחלט סיפק את הסקרנות שלה

[ילדה_בלי_אבא*]

לפותחת הדף ושאר אמהות חד הוריות שלום,
רציתי לפרוס בפניכן כמה תובנות של ילדה שגדלה בלי אבא, תובנות שהגעתי אליהן דרך שנים ארוכות של טיפול. התובנות כמובן לחלוטין אישיות, אבל אולי יתנו איזו זווית נוספת לכל הדעות החכמות ומעמיקות שכבר כתבו בדף.

קודם אספר על הנסיבות - נולדתי מאמא רווקה ואבא נשוי שניהל רומן מחוץ לנישואין, כשאמא הייתה בהריון הם נפרדו. אמי היא אדם חם ואופטימי, אבל בלי הרבה יכולות להכיל כאב.
אז הנה התובנות שלי:

את הרגשת החריגות של הילד לא תעלים שום "נורמליזציה" של הנושא. אם הוא חי בקבוצה שהרוב בה הם משפחות עם שני הורים, רוב הסיכויים שירגיש חריג. לא לתת מקום לתחושה הזאת ולהסביר שזה בסדר, ושהתחושה שלי שאני חריגה איננה מותאמת רק החמיר את המצב
עד היום תחושת החריגות שלי היא גבוהה, ועל זה יש גם את התחושה שלרגשות שלי אין בסיס מציאותי. היום כשילדיי מביעים בפניי תחושות בסגנון (אנחנו דוקא משפחה יחסית נורמטיבית - אמא אבא ושני ילדים, אבל למשל אין לנו אותו שם משפחה), אני מעדיפה לתת לזה מקום ולקבל את התחושה הזאת עם כל הקושי שבזה.

אותו דבר עם הכמיהה. להסביר לילד "יש לך הרבה דודים" זה בעיניי להתעלם מהתחושה של החסר ויעזור רק לקבע אותה אצל הילד, או לתת לו הרגשה שתחושתו איננה לגיטימית.

דבר נוסף שיש להתמודד עמו, זה תחושות אשמה אפשריות אצל הילד, כי ילדים נוטים למצוא לסיטואציה הסבר שקשור אליהם. לא יודעת איך בדיוק הייתי מצפה מאמא שלי שתעשה דבר כזה, כל אחת שתחשוב לעצמה, אבל בהחלט כדאי להזכיר לילד שאבא לא עזב בגללו.

כל התחושות האלה הסתובבו אצלי מילדות, בלי שיכולתי להיות מודעת אליהם, לשיים אותם או לעשות אתם משהו, מה שכן, לזכות אמא שלי ייאמר שהיא כן שילמה לי על השנים הראשונות של הטיפול.
וזה מה שאני מציעה ללמוד ממנה - הרי ממילא כולנו עושות טעויות, ולגדל ילד נטול "שריטות" כאלה ואחרות זה בלתי אפשרי בעליל. לזכור שטיפול טוב ברוב המקרים יוכל לעזור, ולא להרתע, גם עבור עצמינו (זה אפרופו רגשות האשם של פותחת הדף), וגם לילדים כשיגדלו.

[ב_עילום*]

לזכות אמא שלי ייאמר שהיא כן שילמה לי על השנים הראשונות של הטיפול.



תודה על הזווית שלך.

[עפרה_שחר*]

תודה רבה מאד, ילדה בלי אבא.

[אהבת_עולם*]

הילדים לא יודעים מי התורם. הוא מעולם לא הכיר את הילדים, לא טיפל בהם, לא אהב אותם, לא היה אבא שלהם. והם לעולם לא יפגשו.

בארץ באמת קשה יותר לגלות את התורם. אבל בחו"ל זה יותר אפשרי.
זכור לי שראיתי סרט על ילדים גם מהארץ וגם מחו"ל שנולדו כתוצאה מתרומת זרע של תורם מחו"ל, שהלכו לחפש את האחים שלהם לזרע, ויצרו קשר קבוצתי בין כולם. אולי חיפשו (ומצאו) גם את האבא? את זה אני לא זוכרת.

שמעתי גם סיפור אמיתי על מישהו בארץ שהכיר אישה עם ילדה, והפכו לזוג. ואחרי זמן מה ביחד, התברר שהוא תרם זרע בעבר באותו מקום שהיא הופרתה, ובדיעבד התברר שהוא האבא של הילדה !!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ארץ באמת קשה יותר לגלות את התורם. אבל בחו"ל זה יותר אפשרי.
לא בדיוק. זה אפשרי רק כאשר בוחרים מראש במסלול של "תרומה בזהות פתוחה" (שגם היא לא ממש פתוחה, אלא כפופה להסכמה של התורם כשהילד יגיע לגיל 18. ייתכן שהתורם ישנה את דעתו עד אז). ובאמת המסלול הזה קיים בחו"ל בלבד. יש על זה כל מיני וריאנטים, לפעמים אפשר לקבל פרטים שונים על התורם אבל לא לקבל אופציה לפגוש אותו וכולי.

שמעתי גם סיפור אמיתי
נראה לי אגדה אורבנית קלאסית (בייחוד אם זה קרה לחברה של חברה שלך...).

תודה רבה מאד, ילדה בלי אבא.
מצטרפת!

[אהבת_עולם*]

נראה לי אגדה אורבנית קלאסית
טוב, מי שסיפרה לי את זה אמרה שהיא מכירה אותם אישית. אז לא הייתי ממהרת ללכת ישר על הסקפטיות. (אם כי תמיד יש מקום להטיל ספק).

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_תודה רבה מאד, ילדה בלי אבא.
מצטרפת!_
גם אני!@}

בהחלט כדאי להזכיר לילד שאבא לא עזב בגללו.
תודה על התזכורת! מיד כשקראתי, ווידאתי עם האפרוח, שטענה שלגמרי יודעת, שאין בה שום אשמה, על הפרידה.
<ששוואיו. נושמת לרווחה. לפחות פאשלה אחת, מקוה שהצלחתי להמנע מלעשות...>

[לי_אורה*]

בארץ באמת קשה יותר לגלות את התורם. אבל בחו"ל זה יותר אפשרי.
בארץ זה לא קשה יותר. זה בלתי אפשרי ואסור לפי החוק. וכפי שכתבה
קרוטונית
זה אפשרי רק כאשר בוחרים מראש במסלול של "תרומה בזהות פתוחה" (שגם היא לא ממש פתוחה, אלא כפופה להסכמה של התורם כשהילד יגיע לגיל 18. ייתכן שהתורם ישנה את דעתו עד אז). ובאמת המסלול הזה קיים בחו"ל בלבד

בארץ כל התורמים אנונימיים. בחו"ל יש בנקי זרע שבהם יש תורמי זרע
"בזהות פתוחה" שהיא לפי התנאים שכתבה קרוטונית.
ובארץ יש נשים שמעדיפות לייבא זרע מבנקים מחו"ל שעובדים עם תורמים "בזהות פתוחה".

ולגבי הסיפור, גם אם הוא אמיתי הוא מאוווד יוצא דופן. ומכל מקום, בארץ האנונימיות של תורמי הזרע נשמרת לפי החוק לתמיד והיא דו כיוונית:
א. התורמיים לא יודעים אם נולדו תינוקות מזרעם, כמה, את זהותם ואת זהות האם ואין להם שום דרך ליצור איתם קשר
ב. זהותם של התורמים נשמרת באנונימיות לתמיד, ואין שום דרך ליצור איתם קשר. ולכן
הילדים לא יודעים מי התורם. הוא מעולם לא הכיר את הילדים, לא טיפל בהם, לא אהב אותם, לא היה אבא שלהם. והם לעולם לא יפגשו.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצד שני בגלל מיעוט התורמים בארץ אפשר בקלות למצוא ילדים שהם חצי אחים וגרים באותה שכונה

[לי_אורה*]

אפשר בקלות למצוא ילדים שהם חצי אחים
לא כל כך בקלות. ומכל מקום, זה לא אומר שהם יכולים לאתר את התורם.
וזו הייתה הפואנטה שלי: תורם זרע אנונימי לא היה ולא יהיה אבא.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ילד שני בן 5 ולא מכיר את אביו ( בית משפט פסק שאסור לאבא להיפגש עימו). בני מתחיל לשאול מגילת שאלות - האם יש לו אבא? עניתי כן. למה הוא לא גר איתנו למה הוא לא מכיר אותו? עניתי כי הוא גר בצפון רחוק. אמר אני אוהב אותו אני רוצה לראות אותו! עניתי שהוא אוהב אותו מאוד ושיש לו הרבה עיסוקים כרגע ולא נוכל לפגוש אותו. ואז בני ניהיה עצוב ואמר שלא יהיו לו אחים... אמרתי לו שזה לא נכון, שאני ימצא מישהו שאוהב ויהיו לו אחים והוא יהיה האח הגדול שיהיה אחראי עליהם.. הוא נרגע ושמח..
אבל האם עשיתי נכון.. איך להתמודד אם השאלות יחזרו?? ויתעקש לראות את אביו ולשמוע עליו פרטים. ילדי ילד רגיש מאוד עם קשיים רגשיים בגן שפה- גן מיוחד.
תודה לכל העוזר..מפוחדת!!

[פטל*]

פלונית רק רציתי לציין שגם לבת שלי יש קשיים רגשיים והיא בגן שפה למרות שיש לה אמא אבא ושני אחים קטנים. יש ילדים שהם כאלו למרות שהם ממשפחה רגילה.

[בריג'י_נומושי*]

שיש כל מיני משפחות ושלו יש משפחה פיצקית עם אמא מדהימה !?

[איילת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואוו כמה תרמת לי "ילדה בלי אבא". אני מודה לך על שרשמת פה את הצד של הילד ! לא היה לי מושג על כך לפני כן. תודה רבה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מישהי יודעת היכן אפשר לקבל הדרכה איך לספר לילדה שלך (בת 5) שפתאום יש לאבא?
לא טיפול פסיכולוגי אלא הדרכה איך לספר לילדה נכון, באלו שלבים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבא ביולוגי של הילדה שלי כיום בת 14 החליט פתאום לצוץ אחרי שסיכם עם האמא שהוא משלם מזונות אבל לא רוצה להכיר בילדה 12 שנים שאני מגדל אותה כמו ביתי והיא גם קראה לי אבא בשנים האחרונות
האימה נעטרה ללא שום יעוץ לבקשתו ופתאום אני מתחלק עם הילדה עם מישהוא שאני לא מכיר בכלל
מישהוא יודע איך לדבר אתי על כך ???? תודה

[אחת*]

אולי כדאי ללכת לאיש מקצוע להתייעץ איתו? פסיכולוג שתספר לו וידע להבין את המבצ המורכב?

אנימבינה את המצוקה שבה אתה נמצא אבל אני מבינה את האמא.
היא אל יכולה למנוע מבתה היכרות עם האב הביולוגי.
זו ההתחלה ואתה מרגיש נדחק בגלל התהתרגשות והחידוש שיש להן אבל אתה צריך להבין שאת החלק בחיים של הילדה אף אחד לא יתפוס. ביולוגי או לא הוא לא גידל אותה והיא אל קשורה אליו.
זה חשוב לה לזהות העצמית לדעת מי הוא ולנסות להכיר אותו טוב יותר אבל אתה עדיין זה שממלא את מרכז עולמה כדמות גברית בבית מתוקף הגידולש לה.
קשה לא להרגיש מאויים ממצב כזה לכן אני מציה ללכת לפסיכולוג לכמה פגישות לנסות להתמודד עם זה טו ביותר.

ובלי קשר הזמן יעשה את שלו ודברים יירגעו ותראה שהמקום שלך שמור בלב שלה לתמיד

[אליז*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אני אם חד הורית ויש לי כיום את הילדה שלי שהיא מבנק הזרע והיא בת חמש
מאז שהיא קטנה סיפרתי לה את הסיפור האמיתי והכנה שלי מתוך הלב והיום היא בעצמה מספרת אותו
והסיפור בקצרה הוא כזה הייתה אישה שכל חייה רצתה מאוד ילד והיא לא מצאה מישהו שאיתו יכלה להביא ילד לעולם
ועל כן היא פנתה לבית חולים ושם פגשה את הרופא ושאלה אותו האם הוא יכול לעזור לה להביא ילדה לעולם והרופא אמר בטח
אני עוזר לכל הנשים ואז הרופא נתן לי אותך יפה של אמא ואת המתנה הכי טובה שקרה לי בחיים מקווה שעזרתי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני אם חד הורית לילדה בת 7, הילדה שלי שואלת על אבא שלה ומבקשת תמונה שלו.
אני אציין שהילדה שלי באה מסיטואציה לא נעימה ולי אין בכלל קשר עם אבא שלה.
מה אני אמורה להגיד לה???

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעלה שאלה קשה אחרת, שרלוונטית אלי: אני נשואה עדיין והזוגיות במשבר מתמשך, שקלתי גירושין והבעל הודיע לי חגיגית שאם זה יקרה הוא עוזב את הילדים ומנתק קשר!!!! לא כאיום סרק, הוא באמת מסוגל לנהוג ככה. יש לא מעט ילדים בתמונה ואני לא מסוגלת לעשות להם את זה! ומצד שני החיים קשים מאוד בבית ללא תקשורת בינינו כמעט. מה דעתכם?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי שאלה שקשורה, אני ובן זוגי נפרדנו כשהייתי בהריון הבן זוג אמר מפורשות שהוא לא מעוניין ולא נשאר בתמונה אז השאלה שלי היא מה אעשה אם יום אחד הילד ירצה לחפש את האבא? כאילו שאחרי שהוא בחר לצאת מהתמונה ואני עשיתי הכל כדי לדאוג לו לבד פתאום ירצה ללכת לאבא שלו

[אמא_יחודית*]

שלום קראתי את כל התגובות ולמדתי המוןןן... אני אמא לילדה קסומה בת 3 בהורות משותפת מוצלחת למדיי, ולתינוקת מהממת בת 8 חודשים שנולדה ממערכת יחסים שלא צלחה. בחרתי ללדת אותה ולהגדיל את המשפחה המיוחדת שלי בידיעה שיהיו התמודדויות.. והן מגיעות... אבאל'ה
שאלה לכל הבנות שיש להן ילד מאבא שאינו בעיניין.. האם תבעתן מזונות או שבחרתן להביא את הילד לבד ולהתמודד עם זה לבד?? אני בהתחבטויות.. אשמח לשמוע מקרים, מחשבות ותהיות..