מה שרופאים לא רואים

אנונימי

דף מומלץ

ראו גם:
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
למה מתכוונים רופאים
מה מצפים מרופא
מכתב גלוי לרופאים
מפחדת מרופאים
רופאים גסי רוח
רופאים גניקולוגים החוצה
שערוריית הבדיקות לנשים המורדמות
מדור רפואה ורופאים

דיון שהחל בדף על שחייה בבריכה ופוליו, לגבי הסכנה בהדבקות בפוליו אצל תינוקות לא מחוסנים.
ראו גם: רופאים חושבים שהם יודעים הכל, דגים אינם יכולים לראות את המים מאת ד"ר מרסדן ואגנר.

הפחדות מסוג זה הן לחם חוקו של עולם הרפואה. כך רופאים רבים מפחידים מתוך פחדיהם הם. בפועל, אין מה לדאוג
(אלא אם את רופא/ה)..

שקלתי לפתוח דף בשם: האם רופאים מטעים בכוונה חולים. כי אם זו דעתך הרי שיש מקום לדיון בנושא.
גם כאשר דעתנו שונה מדעתך הרי שדברינו לא נאמרים מתוך כוונה להפחיד, ומה לעשות שלפעמים האמת מפחידה (וזה נכון בכול נושא ולא רק ברפואה). תוכל להתווכח ולטעון כי האמת שלך אינה האמת שלנו, על כך אין בדעתי להתווכח.
בכול שהותי בפורום זה כוונתי היתה לתת מידע ולאפשר לאנשים לעשות בחירות מתוך ידע ולא מתוך שטיפת מוח, אין לי ויכוח לגבי הבחירה שאדם עושה, במידה והוא מודע לתוצאות בחירותיו.
מקריאה בפורום זה גיליתי שלא תמיד כך הדבר.
יתרה מזאת נתקלתי באנשים הנוטים להקצין את דעותיהם, ואף לזרות הערות עוקצניות בתוך דיון ענייני. כמה שניסיתי לא להגיב ולהתעלם מהערות אלו, גיליתי שזה לא תמיד קל, זו הסיבה שהפסקתי לכתוב לתקופת זמן.
אין שום רצון להתווכח, יש לי הרצון לתת מידע, באם אנשים מעוניינים לקבלו.

האם אדוני רופא הילדים מודע לתוצאות בחירותיו יותר מאחרים? האם עקב כך ילדיו בריאים יותר מילדי שטופי המוח?
האם ההשכלה תנצח את הבורות והחושך? כל זאת ועוד בפרק הבא של "רופאים קרביים מקריבים בעוז את חייהם בקרב מפיצי המחלות"

סליחה שאני מתפרצת לדיון אבל צפריר לא אמר שרופאים מטעים בכוונה, אלא מתוך הפחדים שלהם, נראה לי שיש הבדל בין השניים.
נראה לי גם טבעי שאחרי שלומדים כל-כך הרבה שנים את כל הפתולוגיות האנושיות, ולאחר מכן גם מבלים את החיים עצמם בסביבה של מחלות, אסונות, ושאר ירקות יעלו ויצוצו פחדים למכביר. את הפחדים האלה, שלא בכוונת זדון, מעבירים הרופאים הלאה לחולים שבאים לבקש בעצתם.
הפחדים הללו יכולים להתמתן במקצת ואולי אפילו הרבה, כאשר בצד ההתיחסות החומרית לאדם - כפי שנוהגים הרופאים, הם יראו את האדם כשלם - גוף-נפש-רוח. כך יוכלו לשלב בעבודתם כלים נוספים שבדרך כלל הם אוהבים להתעלם מהם - שהרי האדם הזה שהם כה עמלים על בריאותו הוא גם וגם וגם, ואי אפשר להתעלם מהיבטים חשובים שלו ולחשוב שכך אפשר יהיה להביא לו מזור.
הידע הזה הוא עתיק נושן, וכל סבתא מפעם ידעה שמצב הרוח משפיע גם על מצבו של הגוף. והפחד במקרים רבים הוא נבואה שמגשימה את עצמה.

ועוד עניין - ציור הבחירות שאדם עושה כעניין לוגי של רווח והפסד הוא טעות לדעתי, רבים מאיתנו, אם לא כולנו, ובכלל זה גם רופאים, מקבלים את החלטתיהם מהבטן ורק אחר כך מוצאים להם סימוכין "הגיוניים", וגם -
יש כאן באתר הזה הרבה אנשים שנמצאים על קו התפר, הם מנסים להיגמל מהחשיבה של הרפואה התעשייתית, אך עדיין לא ממש מצאו את מה שיבוא במקומה - בין אם זה משהו אחר, או שילוב של כמה דברים, בינהם גם הרפואה התעשייתית.

ומכאן נובע הבלבול הגדול, והשאלות, והרצון לקבל ממישהו תעודת ביטוח על חיי ילדינו.

וכמו שכולנו יודעים רופאים כהדיוטות -
יש דברים הנשגבים מכולנו.

הם יראו את האדם כשלם - גוף-נפש-רוח. כך יוכלו לשלב בעבודתם כלים נוספים שבדרך כלל הם אוהבים להתעלם מהם
אורנה,
מאד מקובל ברפואה להתייחס לאדם כמכיל "גם וגם וגם".יש רופאים שבוחרים, מסיבותיהם הם, להתעלם מכך (אני מניחה שלרוב בשל קוצר הזמן וכן עקב חוסר הכשרה מספקת בתחום), אך החינוך הרפואי כולל גם את הנ"ל. אחד היתרונות של הרפואה האלטרנטיבית הוא היכולת של המטפל להתייחס לחולה בצורה אמפטית ולהקדיש לו זמן ממושך. לו את אותו הסכום שהחולה מקדיש למטפל היה משלם גם בבואו לרופא, ניתן היה אולי להקדיש לו זמן מעבר לעשר הדקות המסורתיות (במקרה הטוב). ואנא, אל תתני לי כדוגמא את כל הרופאים הפרטיים העושים הון. אלה, בנוסף להיותם מועטים, לרוב שייכים למקצועות הכירורגיה וכל קשר בינם לבין הנפש הוא מקרי בהחלט. למרות שאני חייבת לציין, כי בהיותי סטודנטית במחלקה כירורגית א' באיכילוב, ציינו בפניי הרופאים כי לחולי מחלת קרוהן, למשל, יש תבנית אישיותית חוזרת ודומה בין החולים.

לחולי מחלת קרוהן, למשל, יש תבנית אישיותית חוזרת ודומה בין החולים
והיא ?

לו את אותו הסכום שהחולה מקדיש למטפל היה משלם גם בבואו לרופא, ניתן היה אולי להקדיש לו זמן מעבר לעשר הדקות המסורתיות
וכמה משלמות לרופאים קופות החולים על כל ביקור?

זה היה לפני הרבה שנים, אני לא ממש זוכרת. משהו שקשור לרמת לחץ נפשי או משהו בסגנון.
למיטב זכרוני ההתבטאות לא הייתה כל כך מקצועית בניסוחה.
חוצמיזה, אני לא מדברת על מחקר, אלא על משהו שהם ראו בחוליהם. נתתי את זה כדוגמה (מפתיעה) שבה כירורגים (כירורגים!) התייחסו לקשר בין גוף לנפש. הנושא לא היה "מצבם הנפשי של חולי קרוהן"
לכל חולי ה- IBD באשר הם, אין לי כוונות להעליב. ליבי איתכם ועם סבלכם.
(אם כי ציפיתי לתגובה כזו.)

וכמה משלמות לרופאים קופות החולים על כל ביקור?
אני לא משוכנעת (אני שכירה ולא מתוגמלת ככה) אבל נדמה לי שבלי קשר למספר הביקורים משהו כמו 130 שקל לרבעון (שלושה חודשים) לפציינט.

שרון,
אחד היתרונות של הרפואה האלטרנטיבית הוא היכולת של המטפל להתייחס לחולה בצורה אמפטית ולהקדיש לו זמן ממושך.

אכן כך, אבל למה?
הרפואה התעשייתית לא רוצה בכלל להקדיש לחולה זמן, בעוד שבבסיס הרפואה האחרת עומד היחס האישי בין המטפל למטופל.
הרפואה התעשייתית מושתת על השיטה המדעית הגורסת הפרדה בין רוח וחומר, הפרדה בין איבר לאיבר, התמחות ספציפית שלא מאפשרת מבט כולל וכו'... הלא זאת הכוונה של הרפואה הממוסדת - להתיחס לאדם כאל "בורג" במכונת החברה, לדאוג לבריאותו לא בשל רצון ודאגה אמיתים אלא כדי ש"יתפקד" היטב במערכת, שיפסיד כמה שפחות ימי עבודה. אז נכון, היום כבר יש רופאים שמודעים להשפעה של מצב הרוח על בריאותו הגופנית של האדם, אבל לא עולה בדעתם לרכוש כלים לטיפול בהיבט הזה כי התפיסה הרפואית שלהם היא צרה, מדעית וחומרית.

אני לא מתכוונת כמובן לאף אחד באופן ספציפי וכמובן לא אליך -
אבל, למיטב הבנתי, כדי לשפר את המערכת הזאת ולהפוך אותה לאנושית (ויעילה - הלא חוסר היעילות שלה והעלות הגבוהה מדי שלה מוכחות בפנינו מדי יום) יש לנער אותה היטב, ולא לנסות ולהצדיק בתוכה את מה שלא צודק ולא אנושי,
במיוחד שכל אלה נובעים מעצם מהותה.

_לכל חולי ה- IBD באשר הם, אין לי כוונות להעליב. ליבי איתכם ועם סבלכם.
(אם כי ציפיתי לתגובה כזו.)_
האם IBD = קרוהן ? אם כן אז לא נעלבתי בכלל, זה אפילו נשמע הגיוני שקרוהן נובע מלחץ, מה גם שבאופן כללי "ידוע" שלחץ בא לידי ביטוי באזור הקיבה. במקרה שלי זה בטח נכון. שאלתי מהי התבנית האישיותית, עליה דיברו הכירורגים, שחוזרת בין החולים, כי חשבתי שמדובר בגורמים נוספים ולא רק לחץ.

שיפסיד כמה שפחות ימי עבודה.
וגם שההחלמה שלו לא תהיה ארוכה מידי. אז נותנים תרופות נגד הסימפטום לא נגד הבעיה.

IBD=inflammatory bowel disease שזה כולל את קרוהן ואת אולצרטיב קוליטיס.

הלא זאת הכוונה של הרפואה הממוסדת - להתיחס לאדם כאל "בורג" במכונת החברה, לדאוג לבריאותו לא בשל רצון ודאגה אמיתים אלא כדי ש"יתפקד" היטב במערכת, שיפסיד כמה שפחות ימי עבודה.
אני חושבת שזו דמוניזציה של המערכת הרפואית. יש הרבה הערכה ל"נפש" בתוך המערכת. ראיתי זאת בזמן עבודתי כמתמחה. פעמים רבות מאד הרושם היה, בעיקר במחלות ממושכות ללא הסבר, שיש מרכיב נפשי משמעותי בהן. אמנם במצב כזה לא היתה יומרה מצד רופאי הילדים לרפאו, אך בהחלט הוכנס לטיפול האספקט הנפשי בדמות מעורבות פסיכיאטר או פסיכולוג. לעיתים אפילו בדמות מטפל אלטרנטיבי (אבל זה באמת היה נדיר משום שגם הטיפולים בשיר"ם באסף הרופא, שם עבדתי, היו עולים כסף מעבר לייעוץ האבחנתי הראשוני).
ושוב אני אומרת: דמוניזציה של המערכת הרפואית היא טובה בדיוק כמו דמוניזציה של הרפואה האלטרנטיבית.
לי באופן אישי גישה זו גורמת לאנטגוניזם מצד אחד, ולעצב מצד שני. חבל לי.
יש לרפואה הקונבנציונלית הרבה להציע, ושלילתה מכל וכל (ואל תתנו לי את הכירורגיה לדוגמא. כי זו לא דוגמא) היא הפסד מצידם של השוללים.
עולם הרפואה תאב בצע על גבם של המטופלים האומללים.
החיסונים נועדו רק להכניס לכיסן של חברות התרופות עוד כסף.
הרופא המצוי הוא אדם שפל שרואה רק דולרים למול עיניו. רואה את האוזן של הילד בלי לראות את כל הילד.
אין כל מטרה של ריפוי ברפואה.
לאן עוד נגיע?
מי שמכם לחרוץ דין ומשפט על מקצוע שאינכם מכירים בו וביתרונותיו?
מתוך שהיה בתוך המערכת אני יכולה לומר שהדברים הללו לא נכונים.
תמיד יש את יוצאי הדופן, תאבי הבצע, חסרי הסבלנות ושאר המרעין הבישין.
האם לרפואה המשלימה אין את ליטרת השרלטנים תאבי הבצע שלה?
האם מישהו מה"מרפאים" מחוייב לשבועה הדומה לשבועת היפוקרטס באופייה?
האם יש דרך כלשהי בה אדם מן הישוב יכול לדעת אם אותו "מרפא" שנמצא מולו לא מוכר לו בכסף רב מי ברז במסווה של "תרופה שתרפא אותו מכל תחלואיו"? והאם "מרפא" זה עדיף על רופאו הנאמן של אותו אדם העושה כמיטב יכולתו ומיטב ידיעתו לעזור לאותו אדם?

לא מפריעים לי חילוקי הדעות בקשר לצורת הטיפול הקיימים בין הרפואה הרגילה לרפואה המשלימה.
חורה לי על כי יש אנשים השוללים את הרפואה הרגילה מכל וכל מתוך האשמות פרועות לגבי מטרותיה.

שרון,
עולם הרפואה הוא רק חלק מעולם שלם ממוסד ותעשייתי שלא שם את האדם במרכז אלא מתיחס אליו כאל אובייקט. ביחד עם עולם הרפואה ניתן למנות הרבה מאד מוסדות מכובדים ביותר בתרבות שלנו.
אני לא חושבת כך על הרופאים. ביניהם יש כאלה וכאלה - כולם בני-אדם.

אבל אם לא מבינים את הכשל היסודי של המערכת - (נדמה שעל יתרונותיה אין צורך לדבר - היא הלא שינתה את פני העולם, כוחה לא מוטל בספק, והשינוי שהיא עשתה הוא מבורך בעיני פשוט מעצם היותו) אי אפשר יהיה לערוך בה את השינויים הנחוצים. וצריך להבין שהכשל הוא יסודי - אם אקח לדוגמא רק עניין אחד:
איך קורה שעל-אף כל הידע שהצטבר היום על חשיבותו המכרעת של מצב הרוח על החלמת החולה, לא מקצים לכך משאבים -- לא בשלבי הכשרת הרופא, לא במקום שנותנים לתהליך הזה בשלבי הטיפול וההבראה ולא בהשקעת המשאבים הנדרשים על מנת לתת למטופלים תמיכה גם בהיבט הזה של חייהם?
לדעתי זה קורה משום שעולם הרפואה לא ממש הפנים את המידע הזה כי הוא חורג מכל השיטה עליה הוא בנו. ולצערי הרב אם יש היענות לכך היא נובעת במקרים רבים מדרישות החולים שהרצון למלא אותן נובע משיקולים כלכליים ולא מהבנה ממשית של העניין.

ואין בכל דברי להלעיז על הרופאים - שיש נשמות טובות שעושים עבודתם נאמנה ולמרות השבי בו הם נמצאים עושים ככל יכולתם על מנת לתמוך לעזור ולרפא את מטופליהם.

ועוד עניין -
אסור לשכוח שבידי המערכת הרפואית התעשייתית מונח היום כוח רב ביותר, וככל בעל כוח, עליה ללהיות רגישה ומתחשבת פי כמה. אז נכון, הכוח ניתן לה מידי החברה כולה, אבל זאת לא סיבה להשתמש בו.

אורנה, אין לי זמן לתשובה ארוכה, אז רק משהו קצר:
במהלך כל עבודתי עבדתי במקביל ובתמיכת צוות בריאות הנפש. הקצאת המשאבים הזעומה אינה נובעת, לדעתי, מהממסד הרפואי אלא מהמשבר שכל המערכת הרפואית נמצאת בו. במקום בו אין אפילו מספיק מיטות לחולים, אין תקציב להחזיק "צי" של פסיכולוגים ומסתפקים במה שיש.
האם זה רצוי? כמובן שלא.
אך אנו נמצאים במציאות המחייבת הידוק החגורה בכל התחומים.
האם התחום הפסיכולוגי נפגע ראשון? בהחלט ייתכן, ועל כך גם אני וגם אחרים מצירים.

אני הזדעקתי על העמדת הממסד הרפואי כאטום ותאב בצע. אני לא גורסת שאין מה לשפר בו.

שרון, מה לדעתך נדרש מהמרדים שביצע את ההרדמה בקולונוסקופיה של בני, שהיה אז בן שנה ושלושה חודשים, בשביל לא לזלזל בהערתי - המבוססת מחקר - שתינוק מורדם מסוגל לשמוע ולהבין מה נאמר בחדר בזמן ההרדמה?
משבר רפואי?
מיטה?
צי של פסיכולוגים?
none of the above
אז למה הוא לא התמצא, וזלזל במה שאמרתי?
כי עצם הרעיון מנוגד לתפיסות היסוד של המערכת הרפואית. כי רופא מרדים לא רוצה לקבל את זה. והגילויים האלה זכו לזלזול בכל המערכת הרפואית - במקום לצליל של נפילת האסימון, שהוא תגובה הרבה יותר סבירה והגיונית!

(ואורנה, אני מבקשת לרשום מחאה על השימוש במונח "מדעי" במובן צר וחומרי. מחקר מדעי לא חייב להיעשות רק בידי צרי אופקים חסרי השראה, את יודעת (-; ).

אורנה, הכל נכון מלבד הגורם לכל זה. הגורם הוא לא המערכת, אלא מי שבוחר להשתמש בשירותיה. אני בטוחה שאם שרון תעשה סקר בין הפציינטים שלה, רובם המוחלט יעדיפו כדורים שמשתיקים את הסימפטומים ומאפשרים להמשיך בחיים על פני לעצור ולהעניק לילד טיפול אנושי. ועוד פחות מביניהם יהיו פתוחים לחשוב על עריכת שינויים בחייהם כדי להקטין את הסיכוי שמחלות כאלה יישנו בעתיד. ואני לא מדברת על דברים שצריך יותר מדי אמונה בשבילם -- כמה הורים לילדים עם בעיות נשימה מוכנים לעזוב את תל אביב, למשל?

הגורם הוא לא המערכת, אלא מי שבוחר להשתמש בשירותיה
אלו אותו אחד. המערכת היא זו שמשתמשת בשירותיה.
הגורם העיקרי, או המחסום העיקרי להבראה מלאה, חוסן חברתי ומכאן גם אישי, בכל הרמות ובעיקר ברמה הנשימתית -- זו הרוחית, הוא אותה אינפלציה של האדרת החומר.
(ההתבוננות במה שנראה לעין הסורקת [במבטה המתפזר והמתמקד], על פני ההתבוננות במה שעולה מאליו לפני העין הבוחנת [במבטה המתמקד והמתפזר].
והמבט המקיף כולל אם כך את אותו שילוב של עיני הדמיון, או אותו פן וירטואלי של הדמיון האנושי, ביחד עם השכל הישר. והמבט הזה מגשר על, ומקשר בין, אותם פערים קיימים בין חומר לרוח.

אותה התכחשות גורפת לרוח ולפן הרוחי מצד האנושות היא היא מקור התחלואה הזו החברתית. אותו פחד או חרדה, שנמצאים כהרגל לגיטימי, כאיזון מקובל בחברה האנושית, על כל הדמויות הנלוות לאלה, מבעבע מתוך אותה היצמדות לחומר.
ואלה המייצגים את עולם החומר, מבינים, שהרי בני אנוש, שההתבוננות דרך החומר איננה יותר או פחות מהתבוננות אחרת, אך נצמדים לפעמוני האזהרה העולים סביב אותה התייחסות להשפעות חיצוניות ניכרות, חומריות, מלהב הסכין ועד סכנת הנגיף או החידק.

אין הדברים מופנים כנגד דרך כזו או אחרת. אין טעם להלחם בפולשים האלה הרעיוניים, אותם מחסומי תפישה לגבי היכולת לחיות את החיים בטוב, ובטוב יותר, ובעוד יותר טוב, דווקא מתוך למידת גישה שונה לחלוטין, בהתייחסות למסע חיים אישי זה על פני האדמה הזו, בגוף הזה ובדמות הזו, ובשם הזה על תולדות החיים האלה. התייחסות המאדירה במכוון את הפן הרוחי, ומלמדת את הנפש את כליה על מנת שזו תוכל להתרחב, להתפרש, ליצור ולהעמיק חקר אל תוך חווית החיים, תוך כדי למידת ההווה, הפנים הרוחניות, רגשיות, נפשיות, הפנים היחודייות ואותה התמזגות מדהימה בכל פעם מחדש אל תוך אירועים בתואם המושלם.

מכאן, שכל אותה התבוננות דרך החומר אינה מהווה גירוי לתגובה. הפן הכימי הוא פן קצר מועד, ועל אף שיכול לגרום נזק בלתי הפיך, מנכות ועד מוות, עדיין מהווה רק חוליה אחת בשרשרת הכימיות המשתנות תוך הקיום הפיזי.

כאן, אמונים אנשי המדע הפיזי והכימי לפתח אנרגיות מסוג א וכאלה שיודעות לסתור את הראשונות. כאן ניתן לומר טמון סוד הרוקחות. שהתרופה בעבור איזונו הרגעי של א' נדרשת לאחר זמן לב' על מנת שלא יווצר חוסר איזון מחודש.

וכל זה כי ההתבוננות היא בעיקר בחומר.

נתבונן באלה:
הבה ונניח שיש בידינו פתרון מדהים לבעיות מפרקים. פתרון אשר עובד ברמה הפיזית ולמרבה הפלא גם ברמה הכימית.
דהיינו, רוב אלה שישתמשו בפתרון זה יחזרו לתפקוד מלא ויעיל של המפרקים בזמן קצר.

כאן, הבה ונניח שיש בידינו פתרון מדהים אך פחות יעיל למראה, כזה שלוקח יותר זמן, שהשינויים שהוא תומך בהם הם שינויים תודעתיים מכיוון שתחושת הנכות עולה לכדי דיון, או בעולמו הפנימי של האדם או בעולמו הקרוב, זה המשפחתי, שזה עיקר העניין בבעיות פרקים, מתוך חוסר אונים ומתוך מצוקה.

על פי השכל הישר הפתרון הראשון אשר נותן תרופת פלא לסימפטום מבלי לעבוד כלל ועיקר על הפנים הנפשיות של עניין זה, יהיה הרה גורל מבחינת האדם עצמו וסביבתו.
תנועה קלה של המפרקים, אשר איננה נבלמת על ידי אותה מחלה, עד יעבור זעם, או עד שיתברר, איננה אלא הסטת חוסר איזון אחד לאחר, שיעלה שם בהכרח מתוך זיקה ליחסים בתוך המשפחה.

הפתרון השני נמצא אם כך מתאים יותר, שכן אינו אלא סולל את נתיב ההבראה יחד עם האדם.

או לחילופין, ניתן בהחלט לפתוח את הנושא המשפחתי בשיחה או במהלך כמה שיחות, מעין "קורס" שמהווה תמיכה נפשית והכוונה רוחית, פנימה, לבירור העניין במהותו, ואז לתת את הפתרון הפיזי, היעיל. אז תעלה הבראה מלאה, הן מהפן הרוחי - הבריאותי, זה שעולה מהריאות, הנשימתי, שוב הרוחי, והן מהפן הריפויי הפיזי, שזה קיים בהחלט הפתרון הפיזי הזה.

שילוב אם כן בין ההיבטים החומריים להיבטי הנפש והרוח בעבודת הרופאים, יניח להם שאר רוח, מכאן כל אותם היבטים חומריים יהוו הסברים פיזיים ותו לא. כשהריפוי וההבראה האמיתיים מתרחשים ביחסים שבין הלבבות. גם אם המפגש הוא של שלוש דקות, עדיין הוא יכול לכלול הקשבה מלאה, תשומת לב מלאה, ומכאן, עידוד והכוונה אל אותו ניצוץ, אותה אור שמאיר את הבריאות הבריאה ראויה ואפשרית.

הבעיה עם הרפואה הקונוונציונאלית, שהרפואה שוללת כל האלטרנטיבות ולוקחת בילעדיות כאילו שהרפואה הקונווציונאלית היא האמת היחידה. נגיד שיש הורים שלא מחסנים, לדעת הרפואה חייבים לחסן את כולם, ואין כזה דבר אפשרות להגן על הילד ממחלות מסוכנות בשיטה אלטרנטיבית ללא התחסנות.

יש מלחמה עולמית נגד שיטות אלטרנטיביות יעילות כגון: הומיאופאתיה וויטמינים טיפולים יעילים נגד סרטן השקר האיידס הגדול... הרפואה הקונוונציונאלית עסוקה בהשתקה של healthcare]הנתונים האמיתיים death[/po].htm המפחידים.

לגבי המלחמה נגד הוויטמינים, הממסד הרפואי עוסק בהפצת מידע על הסיכון שבנטילת הוויטמינים, והמינון יתר. אבל הם מתעלמים מהעובדה שהתרופות שהם נותנים לחולים כל הזמן, מסוכנות פי כמה וכמה, ואפילו נטילתן שלא בטעות גרם להרבה תופעות לוואי מסוכנות שכללו מוות. כלומר יש יותר נפגעים מתרופות מאשר נפגעי וויטמינים.

אם כבר מדברים על שרלטנים שלוקחים הרבה כסף, יש הרבה דברים שהרפואה הקונוונציונאלית עושה שגורם לנזק ואין לזה ביסוס מדעי וזה בעצם שרלטנות ממוסדת.
הרפואה הקונוונציונאלית ידועה בשימוש בטיפולים מסוכנים ואגרסיביים שהזיקו ולא עזרו. יש בהם הרבה toxic]רעלים metals[/po].htm

אנו לא באים בטענות נגד הרופאים שבאו בתחושת שליחות לעזור לאנושות. הם עברו אונברסיטה והואבסו באינפורמציה שיקרית. הם בסך הכל אנשי מכירות של חברת התרופות הגדולה. הם צריכים ללכת לפי כללים מסויימים עם איסור חמור לזוז מהם. כל נסיון של שינוי אפילו שזה עזר לחולה, מסכן אותם באיבוד הרשיון או הסתבכות עם החוק.

ויש עוד דוגמא: האנשים שהקימו את החברת התרופות הגדולה באייר או רוקפלר היו אנשים מבוגרים מאד, בני שמונים ומעלה ואפילו הגיעו בקלות לשנות התשעים. הם הסתובבו בעולם בענייני עסקים. האם אתם חושבים שהאנשים האלו שמרו על הבריאות באמצעות לקיחת התרופות שהם הכינו ומכרו לכל העולם? לאאאאא! הם ידעו יפה מאד שהתרופות האלו הן רעל ממית. במה הם השתמשו לעצמם? ברפואה אלטרנטיבית!
<שששש בסודי סודות.>

ועוד האשמה חמורה: חברת באייר וחברות תרופות נוספות מימנו את הניסויים הרפואיים הברבאריים בגרמניה על יהודים

אני לא רואה את הרפואה ההוליסטית כהפוכה לרפואה הקונבנציונלית.

שילוב אם כן בין ההיבטים החומריים להיבטי הנפש והרוח.
אני מסכימה שזה השילוב האידיאלי. במצב הנוכחי השילוב הזה ניתן בעיקר ע"י הכנסת הרפואה המשלימה, אלא שכרגע רוב האוכלוסיה - ידה אינה משגת להשתמש בה. ואל תגידו לי שבסופו של דבר זה זול יותר. זה בהחלט ייתכן, אבל אדם שהולך ברגל כדי לחסוך את האוטובוס לא מסוגל להסתכל על זה ככה. יש אנשים עניים רבים יותר ממה שאתם חושבים ומכירים.
אני מסכימה שהיבטי הרוח והנפש חשובים מאד לריפוי. אך לא רק הם. ולפעמים לאדם קשה לצאת מתוך הסבל שלו להתעלוּת של הבנת הצורך בשינוי מהותי בחייו. הוא צריך את ההקלה שתתן לו להרהר בתוך עצמו ולהגיע למסקנות הנ"ל. ואז בהחלט אני יכולה לראות את חשיבותו של הטיפול להקלת הסימפטומים.

שרון, רק לומר שאני נהנת לקרוא את דברייך. תודה.

שרון,
הניחי לעניין העניים. אין לך בדיוק מושג אם מי את מדברת ומי נמנים על לקוחותיו.

ואל תגידי לי מה להגיד. ומה שאני אומר זה שאת, כרופאה, כמו כל רופא או רופאה, יכולה בשלוש דקות של תשומת לב להניח שם את השלמת הריפוי להבראה.

אני מסכימה שהיבטי הרוח והנפש חשובים מאד לריפוי. אך לא רק הם.
ולהפך.

ני יכולה לראות את חשיבותו של הטיפול להקלת הסימפטומים.
הרפואה ההוליסטית מתמקדת בשורש. כאשר הבעיה נפתרת מהשורש, במילא הסמפטומים עוברים.
אם למישהו יש אזעקת התרעה נגד גנבים, ואז האזעקה מצפצפת. אם מכבים את האזעקה שהיא סמפטום, זה לא פותר את הבעיה האמיתית: הגנבים. ולמה יש גנבים? כי ההגנה של הבית לא היתה טובה. אם יגנו היטב על הבית וישתמשו בדלתות פלדלת חזקות במילא אין גנבים ואין אזעקה
אם יש תזונה נכונה שנותנת גיבוי וכלים לגוף להתמודד וגם שומר על נקיון הגוף, לחיידקים במילא אין אחיזה, או למחלות כרוניות אין סיבה להתפתח בגוף בריא.
מה אומרים: אתה מה שאתה אוכל

יכולה בשלוש דקות של תשומת לב.
אני חושבת שאני נותנת לחוליי הרבה יותר משלוש דקות של תשומת לב. אני חושבת שבמהלך שהותם אצלי בחדר 90 אחוז ממני קשוב אליהם בעוד עשרת האחוזים הנותרים עסוקים בשליפת אינפורמציה ממוחי הקודח ורישום של הדברים במחשב ושאר הטופסיאדה. יש חולים שזקוקים לדקות ספורות. יש שזקוקים ליותר - ומקבלים את מה שזקוקים לו.
אני לא חושבת שזה מספיק לריפוי מלא.
לעיתים זה מספיק.
לעיתים לא. וגם אז בעצם תשומת הלב לילד ואו להוריו יש עזרה מסויימת, אך לא מספיקה לריפוי.

אני חושבת שתשומת לב והקשבה הם בעלי חשיבות עליונה. ברובם של המקרים אני לא צריכה לבדוק אפילו את הילד כדי להגיע לאבחנה. מספיק לי לשמוע את הסיפור ולשאול כמה שאלות מכוונות. אבל אני כן נותנת תרופות להקלת הסימפטומים, ואפילו אם ה"תרופה" היא מים פיזיולוגיים לתינוק מנוזל שאינו מצליח לאכול. לא תמיד תשומת הלב וההקשבה מספיקים.

אני כן מיידעת את ההורים לגבי אפשרויות אלטרנטיביות, אבל משאירה את זכות הבחירה בידם כיצד לנהוג.
עד כדי כך שבעצה אחת עם האמא ניסינו לא לתת אנטיביוטיקה לילדה עם דלקות חוזרות בדרכי השתן, עם זיהום מוכח בתרבית. אני עוד לא יודעת מה סופו של הניסוי. אבל זאת היתה אמא מיוחדת במינה. לא לכל הורה אפשר להציע הצעה כזאת.

אני זוכרת את עצמי כרופאה צעירה, עובדת מטעם בי"ח בקופת חולים בבית-שמש.
סיפרו לי המזכירות על שיחה בין שתי אמהות (מהמגזר החרדי) אודות טיב הטיפול שנתתי לילדיהן, או ליתר דיוק על מה שלא נתתי. הפריע להן שבדקתי את הילד ושלחתי אותו הביתה ללא טיפול. אנשים רוצים תרופות פלא. ואנשים כאלה לא מקשיבים.

כתבתי כאן תגובה, ומחקתי אותה.
שוב אני מרגיש נגרר לויכוחים כאשר לצד השני אין באמת ידע אמיתי, ומכפיש עולם שלם של אנשים המקדישים את חייהם לעזרה ולטיפול באנשים אחרים. ולכן אתייחס כאן למספר נקודות עקרוניות ואעזוב.
בשמת: נתקלת במרדים חסר איכפתיות ומגעיל. את יודעת בכמה רופאים כאלו נתקלתי בחיי? יש אנשים שאני עובר לצד השני של המסדרון כשאני רואה אותם. האם מישהו כאן ניסה לטעון ש כל הרופאים נפלאים, איכפתיים וחכמים???? אני הראשון שיאמר שזה לא נכון. יתכן ואת מצפה מכל רופא שיהיה איש נחמד ואמפטי, מה שאת אולי לא מצפה מפקיד של משרד הפנים, גם אני בתחילת דרכי חשבתי כך - טעיתי.
מאידך נתקלתי באנשים מגעילים גם בתחומים אחרים, כולל ברפואה האלטרנטיבית. אני מאוד מנסה שלא להכליל מהם על כל העוסקים במקצוע שלהם.

ככול הנראה מרביתכם לא מכירים את העיסוק ברפואה מקרוב: נכון הדבר שברפואה יש נסיון להתמקצעות בתחומים מאוד ספציפיים, וזאת ממטרה ליצור מומחיות מקסימליתבאותו תחום. רופא שהתמקצע בניתוחי עיניים ספציפיים ידע לעשות אותם טוב יותר מאשר לו בילה את זמנו בניתוחים שונים ולא רכש מיומנות ספציפית, רופא במקדיש את עיקר זמנו למחקר ולימוד מחלות ריאות וטיפל באלפי חולים הסובלים מבעיות בתחום זה ידע לטפל בבעיה טוב יותר מרופא שמטפל בהמון מחלות שונות מידי יום.
אולם עדיין קיימות רפואת משפחה, רפואת ילדים ורפואה פנימית המתייחסות לאדם כשלם. רופא משפחה עושה הכשרה בתחומים שונים, כולל פסיכיאטריה ופסיכולוגיה. רופא ילדים לומד את כל המכלול הקשור לרפואת ילדים, ואני יכול להעיד מנסיוני, כי במרבית המקרים הסימפטום דורש התייחסות גופנית ונפשית, וזו ההתייחסות שהוא מקבל.

צודקת שרון כי מחסור במשאבים ותגמול רע מאוד לרופאים מוריד את רמת ההיכולת של הרופא להתייחס לכל האספקטים של המחלה. רופא שמקבל עשרות ילדים במרפאה מידי יום, יקדיש חמש דקות לכל אחד, יתן אנטיביוטיקה כי האמא לוחצת, ינסה להסביר לה איך להוריד את החום, ובמקרה הרע ישבר ויתן הפנייה למיון, כי ההורים חושבים שרק שם ידעו לטפל בילד. הוא לא מודאג, כי מרבית מחלות הילדים עוברות לבד, ובמרבית המקרים הוא לא באמת מפספס שום דבר... האם הוא עושה רפואה טובה? לא ולא, אבל במסגרת מה שהוא יכול, הוא עושה את המקסימום. רופא שיושב יותר מידי זמן עם מטופל, הוא רופע "לא פרודוקטיבי" בעולם שלנו היום צריך להציג "תפוקה". רופא עצמאי שעובד 12-14 שעות ביום לא יכול להקדיש זמן למטופל, הוא צריך להספיק לראות כמה שיותר חולים כדי להרוויח סכום כסף מצחיק שאולי יכול לפרנס אותו בקושי.
לעומת זאת רופא הומאופטי שמקבל 1000 ש"ח לביקור, יכול להקדיש שעה שלמה למטופל, לשוחח על כל פיפס שעבר עליו מאז הילדות, לשמוע כל סימפטום וכל מכאוב, ואח"כ להתלבט שלשה ימים לגבי הטיפול הרצוי ואז להזמין את המטופל לפגישה נוספת (שעולה עוד 500 ש"ח) ולהנחותו בצורה מאוד מיוחדת על הטיפול. וכמובן שצריך אח"כ גם פגישת ביקורת. (ואת זה אני מספר מתוך נסיון אישי).

נכון = קל יותר לטפל בסימפטום, נכון שישנם רופאים שעושים זאת. אבל זו לא טיבה של הרפואה ורופאים שעושים זאת - טועים.

אני חושבת שאני נותנת לחוליי הרבה יותר משלוש דקות של תשומת לב.
שרון, את כפי הנראה בין יחידי הסגולה, ממה שאת כותבת כאן באתר, נותר לי רק לאמר, כן ירבו.

מסכימה עם כל מילה של אורנה שפרון, נראה שהרופאים איבדו (או שמא מעולם לא היה להם) את הרגישות המינימלית כלפי המטופלים שלהם, הם מלאי גאווה וסובלים מאגו טריפ נוראי, וכן הם מלאים בפחדים וחרדות ומעברים את זה הלאה להורים שביטחונם העצמי כבר מזמן התערער, כי כך לימדו אותנו ש רופאים יודעים הכל.
ובשמת, את כל כך צודקת יש מיליון ואחת דרכים לשנות את הגישה שלהם שלא מצריך שום משאב, רק שינוי חשיבה.
נראה שיש זלזול מצדם לסתם תחושות (שמשהו לא בסדר) או לאינטואציה (99% נכונה) כי זה לא מדעי וכו'.

עד כדי כך שבעצה אחת עם האמא ניסינו לא לתת אנטיביוטיקה לילדה עם דלקות חוזרות בדרכי השתן, עם זיהום מוכח בתרבית.
לנו יש סיפור ארוך וקשה עם הבכורה כשהיתה תינוקת וסבלה מזיהומים חוזרים בשתן, אנחנו קיבלנו הפחדות ואיומים מהרבה רופאים,( אחד מהם גם הוסיף שלא יהיה מוכן לטפל בה אם לא נקח את האניטביוטיקה), כשהחלטנו לא לתת לה . (היה לה רפלוקס). יש גם הרבה אלימות בבדיקות פעוטות (קוראים לאחות ולעוד אחות). אפשר גם אחרת.

בשמת: נתקלת במרדים חסר איכפתיות ומגעיל.

אני דווקא לא מסכימה איתך.
לא מדובר כאן באמפתיה, וגם לכנות אותו "חסר איכפתיות" או "מגעיל" יהיה קצת קיצוני (אתה צודק, יש בזה משהו, אבל בכל זאת - קיצוני. הוא היה באופן כללי נחמד ומקצועי מאוד).
לדעתי, מדובר במשהו מובנה. קשה לי להסביר, אבל נתקלתי באותה תופעה כשרופאי ילדים בשניידר (ואני מדברת על בכירים ביותר) ניסו ללחוץ עלי לגמול את הילד שלי, ובשיחה איתם גילו בורות מדהימה בנושאי הנקה.
זה משהו שנובע מגישה כללית לאדם, מגישה כללית ל"מה נורמלי", מה טבעי, מהי בריאות, למה להתייחס, איפה לחפש את הפתרון, איך להתייחס לבני אדם, האם האדם הוא רק יצור "חומרי" (כפי שכתב כאן צפריר, אני מניחה שהדימוי הזה מובן ולכן אני לא מסבירה אותו) או שיש בו יותר מזה.

אבל זו לא טיבה של הרפואה ורופאים שעושים זאת - טועים.
ובכל זאת, המערכת מזמינה את הטעות הזאת, תומכת בה ומגבה אותה. לזה התכוונתי.

ככול הנראה מרביתכם לא מכירים את העיסוק ברפואה מקרוב.
סליחה, זה נשמע כמו התנשאות. תרשה לעצמך להניח, שאנחנו מכירים גם מכירים. אתה מדבר כאן עם אנשים אינטליגנטיים שיודעים דבר או שניים בחיים, לא עם אלה ששרון תיארה, שהתלוננו שהיא לא נתנה לילדים שלהן תרופות.

תרשה לעצמך להניח, שאנחנו מכירים גם מכירים.
בשמת , דברי התייחסו לדברים האלו:

_הרפואה התעשייתית לא רוצה בכלל להקדיש לחולה זמן, בעוד שבבסיס הרפואה האחרת עומד היחס האישי בין המטפל למטופל.
הרפואה התעשייתית מושתת על השיטה המדעית הגורסת הפרדה בין רוח וחומר, הפרדה בין איבר לאיבר, התמחות ספציפית שלא מאפשרת מבט כולל וכו'..._

ואם תקראי את כל הפיסקה תראי שלכך ההתייחסות. המשפט לעיל לא נועד לעמוד בפני עצמו ולא כך נכתב.

לצד השני אין באמת ידע אמיתי.

ככול הנראה מרביתכם לא מכירים את העיסוק ברפואה מקרוב.

אתה כל הזמן חוזר על זה שאין לנו הידע והמומחיות של הרופא שמקדיש את חייו לריפויי.
אין לי ספק בכך, אבל מן הראוי שעם כל הידע והמומחיות הקסימלית הרופא יגלה רגישות מקסימלית ואמפטיה וגם קצת ענווה הרי הוא לא יודע הכל (גם אם בתחום מסויים הוא חושב שכן תמיד יש מעבר, בנוסף וכו')

יתכן ואת מצפה מכל רופא שיהיה איש נחמד ואמפטי.
נכון, קודם כל מהם, זה חובה במקצוע הזה.

ומה אתה כל כך נבהל מקצת ויכוחים?

את כפי הנראה בין יחידי הסגולה.
אני לא חושבת. כך חונכתי. ואלה שחינכו אותי חינכו עוד רבים.

נראה שהרופאים איבדו (או שמא מעולם לא היה להם) את הרגישות המינימלית כלפי המטופלים שלהם, הם מלאי גאווה וסובלים מאגו טריפ נוראי, וכן הם מלאים בפחדים וחרדות
די שווה ערך לאלה שאומרים על המרפאים האלטרנטיבים שהם סהרוריים בלתי מזיקים במקרה הטוב ושרלטנים במקרה הרע.
זו בדיוק הדמוניזציה עליה דיברתי.
שכחת רק את עניין ה "רודפי בצע" ו"מפרנסי חברות התרופות"

כרגיל, עד שאני שולחת את ההודעה שלי נוספות עוד שלוש שלא ראיתי...

_יתכן ואת מצפה מכל רופא שיהיה איש נחמד ואמפטי
נכון, קודם כל מהם, זה חובה במקצוע הזה._
אני מסכימה.
זה חובה במקצוע הזה.
זה חובה בכל מקצוע שדורש מגע עם אנשים. (שמעתי מישהו אומר מורים?)
והרבה אנשים שהולכים למקצוע הרפואה מתוך שליחות, מראש עוברים את הסלקציה הזאת כי אחרת לא היו בוחרים במקצוע.

חלקם נשחקים עם השנים - השעות הארוכות, המשכורות המעליבות.

חלקם מראש הם אנשים מגעילים שמחפשים רק תהילה או כסף או את שניהם (ועל אלה אין לי מה לומר)

חלקם מתוך חוסר ידע שוללים כל דרכי טיפול אחרות.
כמות המידע אליו נחשף רופא היא עצומה, לא תמיד הוא מצליח להרחיב את אופקיו מעבר להתעדכנות במקצועו הוא.
אני מסכימה במידה מסויימת עם תאורית השבי של צפריר. אני חושבת שהחינוך הרפואי לוקה בחסר, ומפאת העומס הקיים גם כך לא נחשף הרופא הממוצע לשלל הדיסציפלינות המקבילות הקיימות, ולכן הולך בדרך הסלולה המוכרת לו.

לדוגמה: אני יכולה להעיד על עצמי שמעודי לא חשבתי על עצירות כבעיה שבקשר בין ההורים לילדים.
למדתי.
מעכשיו אפנה כל ילד "עצור" לשיחה יחד עם הוריו אצל העו"סית שלנו (דיברתי איתה וקיבלתי את אישורה לכך. מה אתם יודעים, גם העו"סיות קורסות תחת העומס). ותודה ל באופן טבעי (בעצם לא אני צריכה להודות, אלא ילדי ראשל"צ המתקשים תרתי משמע).
למה לא ידעתי על זה?
חוסר ידע..

אז מה, האם לפני כן הייתי "חסרת רגישות", "מלאת גאווה" וסובלת מ"אגו טריפ נוראי"? וכמו כן סובלת מ"פחדים וחרדות"?
שבויה בקונספט? אולי כן, ייתכן שכן, סביר להניח שכן.
כל השאר?
דמוניזציה.

מאיה:
כשהתייחסתי לידע אמיתי התכוונתי לידע לגבי:
איך הרופא פועל
איך הרופא חושב
לאיזה דברים מבעיותיו של המטופל הרופא מתייחס
מה הרופא למד ומה הוא יודע

אין לי שום צפייה לעשות השוואות לגבי ידע רפואי וזה גם לא נושא הויכוח.
אני פשוט נתקל בהערות מכלילות על עולם הרופאים ה: לא איכפתיים, שמתעלמים ממה שהחולה אומר, שחושבים שהם יודעים הכל, שמנסים לגרום לחולה להענות לטיפול ע"י "שיטות הפחדה" וזה הרי מה שגרם לפתיחת הדף הזה מלכתחילה.
אז צר לי לומר, אבל כפי שלי אין ידע אמיתי לגבי צורת העבודה, נפח הידע והלימוד, הקורסים וההשתלמויות של המורים והגננות, כך הדבר נכון גם בכיוון השני.
כשאני בחיי היום יום נתקל באנשי מקצוע כאלו ואחרים אני מצפה מהם לאדיבות לסובלנות ולהקשבה בדיוק כפי שאני יודע שמצפים ממני כשאני מטפל בילד.
אנשים נוטים לשכוח שמהצד השני עומד רופא שהוא גם בנאדם, ולא מכונה נותנת שירות (והרי אתם לא רוצים מכונה נתונת שירות), ומעצם היותו כזה הוא לא יודע הכול, לא מסוגל לחשוב על הכול ועושה גם טעויות...

אני מסכימה במידה מסויימת עם תאורית השבי של צפריר. אני חושבת שהחינוך הרפואי לוקה בחסר, ומפאת העומס הקיים גם כך לא נחשף הרופא הממוצע לשלל הדיסציפלינות המקבילות הקיימות, ולכן הולך בדרך הסלולה המוכרת

ועוד אחד

ודרך אגב, האם קראת כבר את "דגים אינם יכולים לראות את המים" של מרסדן ואגנר?

בבתי החולים נותנים לרופאים לעבוד הרבה שעות (כדי שלא לחלוק את המקצוע עם מדי הרבה מתחרים, כך אין כמעט רופאים מובטלים) האם זה לא מסוכן רופא עייף והטעויות שעלולות לקרות מרוב העייפות? אני מדברת מהיכרות אישית. אני מכירה רופא סטודנט שרק קיבל הסמכה לרפואה. אני רואה אותו בדרך כלל עם צללים שחורים מתחת לעיניים...

רופא,
אני פשוט נתקל בהערות מכלילות על עולם הרופאים ה: לא איכפתיים, שמתעלמים ממה שהחולה אומר, שחושבים שהם יודעים הכל, שמנסים לגרום לחולה להענות לטיפול ע"י "שיטות הפחדה" וזה הרי מה שגרם לפתיחת הדף הזה מלכתחילה.
טעות, מה שגרם לפתיחת הדף הזה הוא אותה קביעה שאני עומד מאחוריה שהמניע לתפישת הרפואה במקרים רבים הוא פחד. הרופאים אינם עומדים כמפלצות ומפחידים את החולים, אלא הם עצמם, הרופאים בעצמם נמצאים מפוחדים, או מתפלצים נוכח מה שעובר מול עיניהם ונוכח ידיעותיהם החומריות. אין כאן האשמה כלפי הרופאים, אלא הבנה לכך שהם פועלים ככל בני האדם.
על פני יודעים הכל, מנכסים את ידיעותיהם למקיפות כל. נמצאים רופאים רבים ולצורך הענין דוקטורים רבים (שכל מי שהצליח להגיש את עבודת הדוקטורט שלו נמצא אמון על הידע, מבחינת הממסד, מבחינת "וזאת לתעודה" ומבחינת רבים מהקהל הרחב), כאלה שיודעים, ומה שאינם יודעים גם האחרים אינם יודעים. או לחילופין עצם האמונה בחומר ובהתנהגותו של החומר על פי חוקי הפיזיקה והכימיה נתפשת כמת מוחלטת בעודה יחסית לחלוטין, שהחומר נמצא מגיב לגחומות המתבונן, ומכיון שרוןב המתבוננים מאמינים בהתנהגות אוטומטית של החומר על פי חוקים ידועים מראש, כך מגיב החומר. עם זאת, לא חסרות עדויות על חומר שהשתגע והגיב "לא נכון". אז, אם נבחן לעומק, נראה שהגיב נכון מאוד, על פי מה שנתבקש. בדרך כלל קוראים לזה ניסים.

כאן, אמנם משקיעים הרופאים לימודים ארוכים, ואמונים על מבנה האנטומיה של האדם, ויודעים את תורת הרעלים והתרופות. עם זאת, נסיון חיים או נטיה טבעית לעיסוק בריפוי, הבראה ואיזון, מעלים ידע מקיף, שאינו פחות מהידע של הרופא גם בנושאים משיקים למקצוע הרפואה.

לכן, על פני להתאחד דווקא עם אותה השתלחות מיותרת ברופאים, ניתנת האפשרות לאיחוד השורות, וקבלת אותו ידע רוחני ניתן לומר מהדיוטיות בנושאין הכימיים והאנטומיים שיודעים דבר או שניים על החיים.

כאשר תפתח באמת המערכת הרפואית לאפשרויות הכבירות הטמונות בשיתוף פעולה ובקבלת חוסר הידיעה האנושי גם ברמת החומר ובוודאי ברמת הרוח, כאשר תפילות יתקבלו בחום, כאשר מצב רוחו של האדם יהיה כלי האבחון העיקרי (אליבא דוקטור באך), הרי שבריאות הציבור לא תהווה מעמסה על תקציב המדינה אלא תהא מנוף אדיר להתקדמות הקהילה אל ייעודה, הנחת החיים האלה בפני כל פרט ופרט, בסקאלה שבין טוב לטוב יותר.

בריאות בריאה.

מי שמכיר אנשים שעוסקים במקצוע הרפואה, יודע שהשעות הארוכות שרופאים עובדים אינן מבחירה, הן נובעות מחוסר תקנים, ומחוסר מימון לתקנים נוספים של רופאים. אדרבא, הינך מוזמנת לתרום למאבק ברופאים להגדלת כוח האדם בבתי החולים ולהקטנת שעות העבודה.
כך יותר רופאים יזכו לעבודה ולא יסתובבו רופאים מחוסרי עבודה , כי אולי זה לא נראה כך אבל יש רופאים רבים שאינם עובדים במקצועם אלא במקומות כמו "ביקור רופא" תורניות בנט"ן וכדומה רק כי לא מצאו עבודה אחרת.

הניחי לעניין העניים. אין לך בדיוק מושג אם מי את מדברת ומי נמנים על לקוחותיו.
לא, איני יכולה להניח לזה. יש לי תחושה שהסביבה שאתם חיים בה היא בועה במובן מסויים. מן הסתם אנשים המחנכים חינוך ביתי, האוכלים אוכל אורגני, המשתמשים בשירותי הרפואה המשלימה - אינם אנשים הרעבים לפת לחם.
רפואה משלימה אינה משהו הנגיש לאוכלוסיה כולה.
אתה, וגם אחרים, שוכחים או רוצים לשכוח שחלק גדול מהאוכלוסיה,
זה שאתם לא פוגשים כל כך, או נוטים להתעלם ממנו,
הם אנשים פשוטים, שלא מסוגלים לשלם עבור הטיפולים האלה,
לא מסוגלים לקרוא משפט אחד רצוף באנגלית ובוודאי שלא
מסוגלים לחפש באינטרנט מידע על המחלות שלהם ועל שיטות ריפוי שונות.

לאנשים קשיי יום אין זמן וכסף לסדנאות יוגה במדבר, ואין להם זמן לחפש את עצמם ואת משמעות החיים.
כשהם חולים, הם הולכים לרופא כי זה מה שהם יודעים. ואם הרופא יגיד להם לאכול לחם מחיטה מלאה וירקות אורגניים הם הרי לא יעשו את זה בגלל המחיר. הם צריכים תרופה כדי לחזור מהר לעבודה כדי שלא יפטרו אותם.

אלה האנשים שאני פוגשת יום יום במשך שנים.
הלוואי שהמדינה שלנו הייתה יוזמת חינוך לאוכלוסיה בנושאי תזונה, רפואה מונעת וחינוך חופשי.
הדברים האלה נעשים, אבל בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ובטח שלא מכוון לכל פלחי האוכלוסיה, אלא יותר למעמד הסוציואקונומי הגבוה, האוכלוסיה המשכילה - אם זה חומר בכתב, אם זה בחומר באינטרנט. זה פונה לאותם אנשים שיכולים להרשות את זה לעצמם.

נורא יפה לדבר בסיסמאות.
למה אין נסיון להפיץ את ה"בשורה" בצורה יותר מאורגנת?
אם באמצעות נסיונות טיפוליים מתועדים שמנטרלים את אפקט ההטיה או את הרמאים למיניהם.
אם באמצעות הצעת טיפול בהתנדבות לתושבי שכונות העוני ועיירות הפיתוח.
אם באמצעות הרצאות על תזונה, על הנקה, על רפואה אלטרנטיבית וכל נושא אחר שמישהו יחפוץ בו, בצורה פשוטה ומובנת לכל.
אם באמצעות פניה לבתי חולים ומתן הרצאות לרופאים.

זה ממש כיף לשבת בין האנשים שחושבים כמוך ולשכנע את המשוכנעים. לא ראיתי שום נסיון לשנות את המערכת.
מה אכפת? שיירקבו להם.
שיאכלו את הרעל בירקות שלהם.
שיכניסו לעצמם את החיסונים עם החומר המשמר שלהם.
שישתמשו בתרופות האלה שמדכאות את הסימפטומים.

אנחנו נחייה לנו כאן בבועה הנקיה שלנו, נאכל אורגני, לא נחסן (ולא נזכיר את העובדה שאנחנו מוגנים יחסית כי רוב האוכלוסיה מחוסנת), ונחיה לעד ללא מחלות עד שיום אחד נחליט שזהו, ואז נכנס את בני משפחתנו ונמות לאחר מילות פרידה לכל אחד.

אם השיטות הללו כל כך מוצלחות - למה לא מציגים אותם לעיני כל בצורת מחקרים מבוקרים?
שיטה שתמצא טובה, תמצא את דרכה בסופו של דבר, בלחץ הציבור, לסל השירותים הכללי, ואז יוכלו להנות ממנה גם מסעודה מאופקים וגם יזהר הקיבוצניק, גם זלמן-חיים מקרית ספר וגם אוחזת-ענף-השקד ממערב שנקין.

שרון,
כאמור אין לך בדיוק מושג אם מי את מדברת ומי נמנים על לקוחותיו.
על פני להטיף הגיגי ציונות, התבונני בבקשה סביבך, כאן באתר, ונסי לזהות את הרמה הסוציו אקונומית של האוכלוסיה שנמצאת כאן באתר.
הלהג המיותר על החיים החומריים הטובים של יושבי הבית הזה, ההתעלמות מהעזרה ההדדית שנתנת כאן באתר הזה חינם אין כסף לקוראים רבים, שנהנים מהידע הזה, אשר כולל גם את נדיבותך ואת נדיבות רופא הילדים, אשר אכן אולי אינם נוגעים בילדים משדרות או מאופקים, אבל, אל נא תדרשי ממני לנסות לשנות את המערכת, ולפני שאת מציעה לעשות מחקרים לגבי השיטות שלי, אל נא תהי נדיבה בכסף שלי, שאני הרי צריך גם לממן את המחקר שלי וגם את דרישותייך שאשנה את המערכת.

ואני איני מוכן לקבל את העשיה שלי כחסרה מכיון שיש מי שנזקק עוד יותר, שכאשר כל ילדי ישראל יזכו ליחס הוגן ולרפואה אמיתית (גם לתפישתך) אז איך תבלמי אותי, בכך שיש ילדים מסכנים שאין ידם משגת בהודו?
לכן, שוב, הניחי בצד את ההתחשבנות שלך איתי ועם שכמוני, גם תצאי נפסדת בויכוח כי באמת באמת אין לך מושג על מה את מדברת, עם מי את מדברת, ומהו המחיר הכלכלי שאנשים כאן משלמים על מנת לקיים את דרך חייהם. וגם תצאי נפסדת כי רבים כאן חיים חיים צנועים ונוקטים עזרה הדדית לא מתוך להט הנאום, אלא מתוך אחווה אנושית פשוטה.

איני יוצא כלל וכלל כנגד הרופאים והרפואה הקונבנציונלית, איני חושב לנסות לשנות את המערכת, היות ונדרשים כוחות כבירים על מנת לשנות את המערכת, מה שנקרא כוחות השוק.
וכשכוחות השוק יחליטו שסדנאות, הרצאות, שיחות והכוונות רוחניות, בצד תרופות ורפואות מכל קשת האפשרויות, בצד קשת מגוונת של טיפולים, יהיו אלה כלולים בשירותי הבריאות הנדרשים לציבור.

על פני להפיל אחריות לשינוי המערכת שאת מזינה אותה וניזונה ממנה (יש להניח טוב יותר ממרבית לקוחותייך) על מי שאינו משתמש במערכת הזאת כלל, את רשאית להצטרף ולהיות חלק מהשינוי הזה.

את יכולה להלין על מחירי הפתרונות האלטרנטיביים, או על מחירי הטיפולים האלטרנטביים, אבל כל האלטרנטיבה הזו אינה מסובסדת על ידי אף אחד, אין כאן תקציבי ממשלה. לא שמערכת הבריאות נהנית מי יודע מה מתקציבים.

אין מה להתפלא על מצב הבריאות של האוכלוסיה, אולי ניתן להתפלא שבגדול איכשהו האוכלוסיה חיה. כמו שהרמזורים עובדים. אבל האוכלוסיה חיה לא בזכות מערכת הבריאות, אלא למרות מערכת זו. שכן, ההיצמדות לחומר איננה יעילה, ואת זה הראשונים שיודעים הם הרופאים.

ולגבי ענין החיסונים. כפי שאלה שאינם מחסנים נשענים על התחסנות רוב האוכלוסיה, כך אלה שנפגעים על ידי הרפואה הקונבנציונלית נשענים על התקיימות מרפאים שיודעים להפוך נזקים בלתי הפיכים על פיהם ולשקם טעויות גסות שנובעות שוב מתפישת החומר, הפיזי, הרקמה החיה עצמה - כמרכז העניין.

אין הדברים כך, ואת יודעת שאין הדברים כך, ובכוחך המתנגד את רק מאבדת כוח. עוצמתך נדרשת עדיין למען אותם מבורכים שזוכים לטיפול מידייך.

האמת, אחרי שקראתי את דבריה של שרון, ושל רופא הילדים, אני יכולה קצת להבין את הצד שלכם (הרופאים):

אנשים נוטים לשכוח שמהצד השני עומד רופא שהוא גם בנאדם, ולא מכונה נותנת שירות (והרי אתם לא רוצים מכונה נתונת שירות), ומעצם היותו כזה הוא לא יודע הכול, לא מסוגל לחשוב על הכול ועושה גם טעויות...
ונוסיף לכך את השעות הארוכות והשוחקות...
שומר נפשו ירחק, ושלא נזדקק.
ושרון, כתבת דברים נכונים וכואבים בכנותם, מין הראוי שהרפואה האלטרנטיבית תהיה נגישה לכל אחד והשינוי לא צריך לבוא רק מהרפואה (והרופאים) הקונבנציונלית.
אני אומרת בזהירות(נכון יש אוכלוסיה שזה לא תקף לגביה) שזה גם עניין של סדר עדיפות, לדוגמא: אדם שמעשן קופסה ליום משלם בממוצע 12 ש"ח ליום שבחודש זה יוצא כמו טיפול אצל הומאופט וזה מספיק לשנה כמעט (כי אחר כך הטיפול נעשה דרך הטלפון או בביקור חוזר פחות כסף) או קניית אנטיביוטיקה, המון פעמים אפשר למנוע את לקיחתה, היא עולה המון כסף ובטח יש עוד דוגמאות.

אם השיטות הללו כל כך מוצלחות - למה לא מציגים אותם לעיני כל בצורת מחקרים מבוקרים?
את החלק הראשון במשפט נדמה לי שהבנתי, השיטות האלטרנטיביות באמת מוצלחות. למה את מתכוונת מחקרים מבוקרים? מדעיים? ואם אי אפשר להוכיח את זה והן עדיין מוצלחות?

_כאשר תפתח באמת המערכת הרפואית לאפשרויות הכבירות הטמונות בשיתוף פעולה ובקבלת חוסר הידיעה האנושי גם ברמת החומר ובוודאי ברמת הרוח, כאשר תפילות יתקבלו בחום, כאשר מצב רוחו של האדם יהיה כלי האבחון העיקרי (אליבא דוקטור באך), הרי שבריאות הציבור לא תהווה מעמסה על תקציב המדינה אלא תהא מנוף אדיר להתקדמות הקהילה אל ייעודה, הנחת החיים האלה בפני כל פרט ופרט, בסקאלה שבין טוב לטוב יותר.
בריאות בריאה._
הו, זהו החזון מבחינתי, דברים יפים, אמן.

כתבתי לפני שראיתי את התגובה של צפריר.
צפריר

שרון, לגבי מחקרים: זה פשוט עולה המון המון כסף. מחקרים בקנה מידה קטן התחילו בזמן האחרון, מיוזמות של רופאים בשטח. אבל מחקרים רחבי היקף וארוכי טווח דורשים תקציבים שיש כנראה רק לחברות תרופות.

לגבי מה שכתבת על הסנוביות של המרפאים האלטרנטיביים: נראה לי שאת ממהרת לצייר לך סטראוטיפ שלהם כפי שאחרים מציירים להם סטראוטיפ של רופאים קונבנציונליים. וכך גם לגבי הקליינטים שלהם, שבהחלט לא כולם עשירים ושבעים.

אולי כדאי שכולנו נקח כמה נשימות טובות (מי בשביל הרוח ומי בשביל החמצן) וננסה לראות את האחרים כפי שהם, עם קצת פחות שיפוטיות ודעות קדומות.

מי שמכיר אנשים שעוסקים במקצוע הרפואה, יודע שהשעות הארוכות שרופאים עובדים אינן מבחירה, הן נובעות מחוסר תקנים, ומחוסר מימון לתקנים נוספים של רופאים. אדרבא, הינך מוזמנת לתרום למאבק ברופאים להגדלת כוח האדם בבתי החולים ולהקטנת שעות העבודה. לא באה בטענות על הרופאים, אלא על המערכת ששולטת בהכל ולא איכפת לה מהרופאים ומהחולים, אלא רואים את זה כדבר לגריפת רווחים. המימון ממוקד במחקרי תרופות יקרות וטיפולים רפואיים יקרים כדי להשיג לקוחות ולהמשיך את הזרמת הכספים והרווחים.

האם רפואה אלטרנטיבית באמת עוזרת?
בגילאי ה 20 שלי נתקפתי כאבי בטן עזים, לאחר שלא נמצא הגורם פניתי להומאופט (ד"ר רוזנטל, אתם בטח מכירים), פרט לעובדה שהיה מאוד לא נחמד אלי, הכדורים שנתן לי לא עזרו בכלל, בהמשך התברר שיש לי בעיה בעיכול חלב, עם הוצאת מוצרי חלב מהתפריט , הכול חלף.
כמה שנים מאוחר יותר , סבלתי מכאבי ראש עזים, בגלל שאני הייתי בטוחה שמדובר בלחץ נפשי הלכתי למטפל אלטרנטיבי וקיבלתי טיפול בפרחי באך. זה עזר? לא , לא ממש למרות שמאוד ניסיתי.
אח"כ היתה לי תאונת דרכים ובעקבותיה כאבי גב עזים, כירופרקטיקה? לא עזר.רפלקסולוגיה? גם לא. לעומת זאת שיאצו ודיקור סיני העלימו את הכאבים (וגם את הכסף בכיס...)
רסקיו רמדי לא עזר לי בלידות.
דיקור סיני גם עזר לבני הקטן שסובל מדלקות אזניים חוזרות, וכעת התחלנו טיפול הומאופטי.
רייקי מאוד עזר לי לכאבי ראש לאחרונה... דודי שנפטר מסרטן ניסה הכול כולל אייפק, והתוצאה לא השתנתה.

כך שנראה לי שבאמת ניסיתי את כל דרכי הטיפול האלטרנטיבי האפשריות, ואני עדיין מנסה. לפי המדגם הקטן שלי אני יכולה להעיד שזה לא תמיד עוזר.

שרה: אני עוקבת אחרי הערותייך דמן רב ואני סבורה שכדאי לך לקרוא קצת דברים ברוח: דרך ארץ בצ'יק צ'ק . את אותם הדברים שאת אומרת ניתן לומר בצורה יפה יותר, אני בטוחה שאז ההתייחסות אליהם תהיה אחרת.

אולי כדאי שכולנו נקח כמה נשימות טובות (מי בשביל הרוח ומי בשביל החמצן) וננסה לראות את האחרים כפי שהם, עם קצת פחות שיפוטיות ודעות קדומות.

רעיון מעולה. ורק להדגיש שוב שזה אמור לעבוד לשני הצדדים כאן בדיון. לא כל הרופאים הקונבנציונלים מתנשאים ואטומים, לא כל המשתמשים ברפואה אלטרנטיבית עשירים, וכך הלאה....

על דבר אחד אני מסכימה בהחלט - לשנות את הממסד זה דבר קשה ביותר. אבל מצטרפת לקריאה שכל אחד
ינסה בדרכים שהוא יכול להפיץ את רעיונות התזונה הנכונה, החיים הבריאים יותר וכו' גם בקרב אנשים
שאינם יכולים להגיע לזה לבד, וקשה להם להפנים את ההשלכות לטווח ארוך של דברים שהם עושים כרגע ושל
כסף שהם אולי יצטרכו להשקיע בהווה.

הלהג המיותר על החיים החומריים הטובים של יושבי הבית הזה
אני מדברת על אנשים שהולכים למכולת בסוף היום לקבל שאריות לחם במחיר מוזל.
אני לא מדברת על אנשים שביכולתם לממן "מותרות" של חיבור לאינטרנט ומחשב.
אני לא מדברת על אנשים ממוצעים או ממוצעים ומטה בהכנסתם שיכולים להסיט את השקעתם מקנית אנטיביוטיקה להליכה להומאופת.
אני מדברת על אנשים שלא קונים את התרופות כי לא יישאר להם כסף למוצרי מזון בסיסיים.
ויש רבים כאלה.
הם לא כותבים פה באתר.

ומרפאים אלטרנטיביים יכולים להיות אנשים יקרים מאד, לא בכסף, אלא באופיים,
אבל מיעוטם מכיר במגבלות שיטת הטיפול שלהם.
מיעוטם יאמר למטופל - סליחה, אם בעייתך היא X, שיטת הטיפול שלי עוזרת רק חלקית ועדיף שתפנה למישהו אחר.
למיעוטם קיימת הצניעות ביכולתם לרפא.
הם חושבים שיוכלו לרפא כל.
ואם לא - לא נורא. שום נזק לא נגרם, לתפישתם.

גם אני נזקקתי בשנה וחצי האחרונות למגוון טיפולים אלטרנטיביים. היו תגובות שונות ומשונות. ואחרי כל ה"ריאקציות" שסבלתי, אף אחת מהשיטות לא "ריפאה אותי". בסוף פניתי בצורה רצינית לטיפול קונבנציונלי. לראשונה מזה למעלה משנה אני מתפקדת ביותר מ- 80% מהזמן.
מה זה מוכיח? שום דבר.
זה מוכיח אולי שלא פניתי למרפאים המתאימים.
אבל איך יכולתי לדעת? אין סדר, אין ביקורת מסודרת. הבלגן חוגג.
האם הייתי צריכה לעבור מטפלים עד שאגיע למטפל המתאים או עד שכספי ייגמר (והמצב היה קרוב לזה כי גם לא כ"כ יכולתי לעבוד ככה)?

ואם אי אפשר להוכיח את זה והן עדיין מוצלחות?
אין דבר כזה אי אפשר להוכיח.
אם צפריר כותב מאמר לעיתון רפואי ומדווח:
טיפלתי ב- N אנשים במהלך שלושת החודשים הראשונים של שנת 2002. הם סבלו מהתסמינים הבאים: וכאן באה התפלגות התסמינים.
טיפלתי בהם בפרחי באך בתמציות הרשומות להלן(וכאן בא פירוט).
הצלחה הוגדרה כ-....
כשלון הוגדר כ- ...
90% מבעלי סימפטום X דיווחו על הקלה מיידית
10% השיגו הקלה אחרי שבועיים טיפול.
לא נצפו תופעות הלוואי.
לעומת זאת, לגבי סימפטום Y, אחוזי ההצלחה המיידית היו 80%, עוד 15% אחרי שבועיים
ולגבי 5% לא הושגה הקלה כלל.
אין צורך במשאבים מיוחדים.
רק רישום מסודר.
ופרסום.

ברגע שיהיה הפרסום יושג גם מימון חיצוני למחקר נוסף עם קבוצת בקרה. זה כל מה שצריך. אני משוכנעת שהכסף יבוא.
אני לא רואה איך זה צריך לעלות למישהו משהו מעבר להקדשת הזמן לרישום המסודר ולהבאת התוצאות בצורה מרוכזת לידי הציבור.
רק צריך זמן לאסוף מספיק מטופלים.

שרון,
זה לא כל כך פשוט. כאשר אין "הסבר" מדעי לאיך זה עובד הרי שהספק רק מתעצם לנוכח הצלחות, ואף עיתון רפואי לא יפרסם את התצפית שלי או את הניסוי שלי. עלי לצרף אלי "דוקטור לרפואה", וזה כבר עולה כסף.
איך נדע שזה מזה?
איך זה עובד?
וכו'..
האמיני לי - אני למוד נסיון בעניין זה.

בעניין העניים, מה זה רלוונטי לכאן? אז לא פתוחה בפניהם האופציה הזו, כמו שהרבה אופציות לא פתוחות בפניהם, ולמרות מצבם הקשה - זה עניין של סדר עדיפויות.

הניחי לזה, זה לא רלוונטי לדיון.

בעניין הבלגן שחוגג והמטפלים האלטרנטיביים היקרים (אלה ואלה), מה ציפית? שזה יהיה שונה ממערכת הבריאות?

הנך חלק ממערכת נדרשת וראויה. אין בליבי עלייך או על המערכת.
עם זאת, שינוי המערכת אינו יכול להתבצע על ידי מי שמבחוץ למערכת אלא אם יוזמן פנימה.
כשאוזמן - אתרום את חלקי. היי סמוכה ובטוחה בכך.

בינתיים, אני "נהנה" ממטופלים שמאוכזבים ופגועים מאותה מערכת. והפגיעה שלהם קשה למדי, ולתקן אותה זה אתגר מקצועי. בעתיד, כאשר ניתן יהיה לשתף פעולה, אין לי ספק שאמצעי הריפוי וההבראה יתאחדו לבריאות משותפת.

ולעניין שלך האישי, הפתרון ממתין לך, לא להיפך.

שרון ונוגי, אתן מציגות את זה כאילו האופציה האחרת היחידה היא הרפואה האלטרנטיבית, ולא כך הדבר. גם בלי להתחיל עם אנרגיות ומרידיאנים אפשר לעשות דברים אחרת. זה עניין של גישה לחיים, לא של תיאוריות רפואיות.

שרון, נוגי,
ההבדל בתפישת המרפא האלטרנטיבי, לפחות זה הכותב כאן לבין גישת הרפואה הוא תפקיד המטופל.
כאשר מגיעים אלי אנשים שמפקידים את בריאותם בידי, מעשה הרפואה הקונבנציונלית, הרי שברור לי שלא תצא מכאן הבראה.
אחריות המטופל היא עקרונית, המטופל אחראי על ריפויו, בעוד אני, כמטפל נמצא על מנת לעזור בכוון או ניתן לומר בנווט בין האפשרויות השונות.
אותה התבוננות בעיני המערכת הרפואית על תפקיד המרפא העממי, היא-היא אותה מכשלה עליה אני מדבר.

על פני לשלוח את המטופלים לעזרה נפשית, כל רופא שעיניו בראשו, בלמידה פשוטה למדי, למשל למידת ה"שפה" שמסתתרת מאחורי הגדרותיו של באך, עשויה להניח תועלת רבה באבחון ועצה טובה שתנתן על ידי הרופא עצמו, במקביל לטיפול בסימפטומים.

כאשר הטיפול בסימפטומים בא כי אין ברירה, כי אין להם כסף לשלם עבור טיפול מקיף יותר, הרי שגם הסימפטומים לא מגיעים לכדי החלמה מלאה, גם החולה חוזר מהר מדי עם סימפטומים אחרים, וגם המערכת מתהדרת בעוד כשלון מהבחינה הרפואית.

כפי שיונת כתבה, זה לא או קונבנציונלי או אלטרנטיבי, ניתן גם וגם, ראוי גם וגם.

אמא נוגי הנסיון שלך לא אומר שהרפואה האלטרנטיבית נכשלה. לפי מה שקראתי על ד"ר רוזנטל לא מחבבת אותו במיוחד כי שמעתי בעוד מקומות שהוא לא מצטיין בנחמדות במיוחד. הוא נראה לי כמו רופא קונוונציונאלי שהחליט להוסיף דברים מרפואה אלטרנטיבית פה ושם כתוספת נחמדה ותו לא. (שמעתי שהוא תומך בחיסונים)

הבעיה שבגלל החוסר ידע ברפואה אלטרנטיבית האנשים מגיעים 'למרפאים' שממש לא יודעים כלום בחיים שלהם.
לגבי הרסקיו בלידות שלך, איזה לידות היו לך, רופאים שהתערבו לך או מיילדת שהניחה לך? ולגבי הסרטן יש שיטות אלטרנטיביות שבאמת עובדות אבל הן מושתקות.
http://www.curezone.com
http://www.sambiser.com
ויש קליניקה במקסיקו של רופאים שברחו מארה"ב מהמאפיה של ארגון הרפואה. הם עוזרים להתרפא מסרטן.
ויש לי שאלה אליך, האם יש לך סתימות מתכתיות בשיניים או טיפולי שורש? הרבה פעמים אנשים נושאים את הרעלים האלו בפה, ואז שום דבר לא עוזר להם עד שהם מסלקים את כל זה בצורה הנכונה. (אם לא נזהרים בהוצאת הכספית בצורה נכונה וזהירה זה יכול להחמיר את הסמפטומים)

אפרופו דרך ארץ - אמא נוגי, רופאים קונוונציונאלים צריכים לדבר בדרך ארץ למתנגדי השיטה שלהם. בסך הכל שכולם יזכרו שלכל אחד יש זכות לבחור באיזה שיטת רפואה הוא רוצה לקחת לעצמו. הרפואה הקונווציונאלית חושבת שהיא האמת היחידה ושהיא יכולה לקחת מונופוליזיציה על הכל.
אם הם יכירו את מקומם כבסך הכל שיטה אחת בתוך שורת שיטות שכל אחד יכול להחליט לבחור או לנטוש אז זה יהיה צודק.

שרה:
ד"ר רוזנטל הוא דווקא ממתנגדי החיסונים, זה לא הופך אותו לנחמד יותר. אני באופן אישי התאכזבתי מהיחס שלו, מאחר והוא קרוב משפחה רחוק שלי ציפיתי ממנו ליחס טוב יותר, (לא , לא ציפיתי להנחה בטיפול, רק ליחס אוהד)
הלידה הראשונה שלי אכן היתה לידה עם התערבות רפואית. זו הסיבה שבלידה השניה היתה לי מילדת פרטית, כמו לידת בית רק בבית חולים. הרסקיו לא עזר בשני המקרים.
אכן יש לי סתימות בשניים, יש לך מידע לגבי טיפולי שיניים שאינם כוללים סתימות?
לגבי דרך ארץ: הערתי לא כוונה לפגוע בך , אלא רק לציין בפנייך עובדה פשוטה: כשכותבים בתוקפנות זה מעורר אנטאגוניזם, כעס ולא קוראים מעבר לכך, וחבל. כי יש לך מה לתרום לדיון, והרבה פעמים זה פשוט לא עובר הלאה כי את נקראת "צועקת" מהדף. הערתך לעיל לעומת זאת נכתבה באופן אחר לגמרי, והיא נעימה לאוזן.
אין לי ויכוח איתך כי לכל אחד יש זכות לבחור, האם אותו סטודנט לרפואה שאת מכירה מתנגד לכך? האם לא עצם העובדה שרופאים קונבנציונלים רבים פונים לשיטות אלטרנטיביות ומשלבים בהם את עבודתם לא מעיד כי הם סבורים כי גם לרפאוה אלטרנטיבית יש מקום בטיפול?
את יודעת שאת הטיפול ההומאופטי שהתחלנו עכשיו לבן שלי התחלנו בעצתו של מומחה א.א.ג שהלכנו אליו? רופא קונבנציונלי לחלוטין שאמר לי שהפתרון שלו לבעיה הוא כירורגי ואגרסיבי והפנה אותי להומאופת שלפי הנסיון שלו יכול לעזור.
גם הדיקור הסיני שעשינו בעבר היה בהמלצת רופאה קונבנציונלית. בעצם כשאני חושבת על זה כל הטיפולים האלטרנטיבים שהגעתי אליהם בחיי היו עקב המלצות של רופאים קונבנציונלים...

יש לך מידע לגבי טיפולי שיניים שאינם כוללים סתימות?
יש סתימות שאינן מכילות כספית

כשכותבים בתוקפנות זה מעורר אנטאגוניזם, כעס ולא קוראים מעבר לכך, וחבל.
מסכימה עם כל מילה.
ואני נתקלת בהרבה תוקפנות מילולית כלפי רופאים באתר הזה. מה שלעיתים גורם לי להגיב באגרסיביות מיותרת.

ומעקב אחרי הילדה עם דלקות השתן: אחרי שיפור קל בתחילת הטיפול, חלה החמרה ביומיים האחרונים. עכשיו היא פונה גם לטיפול בדיקור אצל המטפלת שלי. עדכונים בהמשך.
ואם כבר מדברים על זה - היום היתה אצלי אמא עם משהו שנראה כמו מחלת מפרקים באצבעות הידיים והרגליים. אבחנה לא ברורה. הצעתי לה לחפש מזור ברפואה אלטרנטיבית, אבל לא ידעתי על איזו להמליץ. איזו?

הילדה עם הדלקת בשלפוחית השתן:
שרון, לא יודעת אם זה יעזור, אבל השבוע סילקו לי דלקת בטיפול אייפק. דלקת ממש חריפה, סילוק ממש מהיר, מייד אחרי הטיפול. אחרי נסיון של יותר מעשרים שנה בנושא, אין לי ספק שטיפול האייפק הוא שעשה את העבודה.

רופאים קונווציונאלים מפנים לטיפולים אלטרנטיבים? מעניין, בארה"ב לא רואים כזה דבר. עכשיו האירגון הרפואי העולמי ממשיך במלחמה עיקשת נגד האלטרנטיבה כאן
ואם כבר מדברים על זה - היום היתה אצלי אמא עם משהו שנראה כמו מחלת מפרקים באצבעות הידיים והרגליים. אבחנה לא ברורה. הצעתי לה לחפש מזור ברפואה אלטרנטיבית, אבל לא ידעתי על איזו להמליץ. איזו?
יש כתבה מעניינת על מישהי עם דלקת פרקים שנעזרה על ידי רופא אוסתיאופאת וניקוי השיניים ממתכות, אולי זה מה שיכול לעזור לה? הלוואי שתמצא מזור! rheumatoid]הכתבה arthritis[/po].htm

ל-אמא נוגי, לגבי ההערות שלך על ההתבטאות שלי על הרפואה הקונווציואלית, לא התבטאתי אישית נגד אף אחד. ובייחוד לא נגד מישהו מסויים כמו רופא ילדים או שרון ג. אלא נגד הממסד עצמו שבוחש בקדירה וגורם למצב הזה מה שרופאים לא רואים. יש לי כעס על הממסד הזה שגורם לסבל האיום של האנושות וממשיך להלחם על גופינו ועל נפשינו ועל כספינו ורוצים להגיע לנתחים נוספים מהאנושות, לאנשים שהם עוד לא הצליחו להגיע אליהם.

אבא שלי חולה בסוכרת וחי על תרופות רעילות שאני יודעת שהן בסוף עלולות לגרום למותו בטווח הרחוק. אם הרופא שלו היה מפנה אותו לטיפול אלטרנטיבי שכולל שינוי סגנון חיים יש לו הרבה סיכויים להתגבר על הסוכרת. במקום לתת צ'אנס לאלטרנטיבה לפני שמתחילים עם תרופות רעילות וסוכרזית.

אמא שלי סבלה ממיגרנות איומות. היא היתה חיה על אדוויל, כל יום 4 כדורי אדוויל כדי שתוכל לתפקד. אני אמרתי לה שתלך לרופא הומיאופאת. היא לא האמינה לי, והעדיפה לחזור לרופא שלה, שהפנה אותה למרפאת כאבים במקום לעזור לה למצוא את הסיבה ולסלק את השורש לכאב. הרופא רשם לה תרופה חזקה מאד למיגרנות IMITREX היא התחילה עם כדור אחד לשבוע, ואז המיגרנות שלה התחזקו עד שהייתה צריכה לקחת מזה 4 ביום!!! עכשיו כאשר אני יודעת מה המרכיבים של התרופה הזאת שכוללים אספרטיים וMSG שבעצמו גורם למיגרנות אני מתחילה לחשוד במניעים של הייצרני התרופה הזאת. ממש בכוח שלחתי את אמא שלי הכאובה להומיאופאת. היא לא האמינה לי בשום אופן. אבל החליטה לתת לזה צ'אנס כי היא סבלה סבל איום ונורא. עכשיו זה סיפור ישן של לפני 3 שנים. היא לא לוקחת IMITREX כבר שנתיים וחצי. אדוויל אולי אחד לשבועיים.. הבדל שמים וארץ!

ולי אישית היתה בעיה של אקזמה מדממת בכל הגוף שלי. כל הגוף שלי גירד והבגדים שלי היו מוכתמים בדם. הלכתי לרופאי עור שנתנו לי קורטיזונים, הלכתי לרופאים כלליים שנתנו לי תרופות נגד אלרגיות. לתרופות היו תופעות לוואי ונזק לבריאות לטווח הרחוק. הלכתי למרפאים אלטרנטיבים שגם הם לא עזרו לי. אבל כאשר ביררתי באטנטרנט מצאתי את הסיבות לבעיה שלי שדרשו שינוי בתזונה וגם צורך לנקות את השיניים שלי ממתכות, ועכשיו התאוששתי מהאקזמה לגמרי, (אבל עדיין נשארו לי פצעי בגרות שכל כמה שנים משתפר בהדרגה ככל שגופי מתנקה)
יש לי נסיון אישי עם הממסד הרפואי שבכלל לא עזר ובכלל לא רצה לעזור לי.

לגבי הכאבים בלידה שלך אמא נוגי, תוכלי לקרוא באתרים על סיפורי לידה ומחשבות חיוביות שיכול לתת לך איזה הארה לפעם הבאה (אם יהיה

http://www.lauriemorgan.com

לגבי הכאבים בלידה כאן עוד אחד כאן

אני ילדתי פעמיים טבעי (ברוך השם) לידה ראשונה בבית חולים עם מיילדת, ובפעם השניה בבית. האתרים כנ"ל עזרו לי מאד, והצלחתי להשיג לידה ללא כאבים בפעם השניה.

שילה קיצינגר וההארות שלה על לידה טבעית (פחות קיצונית מהאתרים הקודמים שדוחפים ללדת ל ב ד
היא מדגימה איך לא ללחוץ בלידה כאן

אני חושבת שבמחלוקת בין רופאים קונבנציונליים לפציינטים אלטרנטיביים, הדמוניזיציה ההדדית וחוסר הנכונות להקשיב הם שורש כל רע.
רופאים, במיוחד אלו בקיבלו את הכשרתם לפני שהפציינט נהיה "לקוח", לא כל כך אוהבים שאומרים להם מה לעשות. הם לא אוהבים את המשפט "אבל קראתי באינטרנט ש...". הם לא אוהבים שבודקים אותם על כל צעד ושעל. מצד אחד, יש כאן דפנסיביות וחוסר פתיחות. מצד שני, יש להם נסיון ויש להם ידע, ואם לא סומכים עליהם, איך הם יוכלו להביא אותם לידי ביטוי?
הפציינטים של היום, במיוחד הסוג שמנהל כאן את הדיון, לא כל כך אוהבים שמתייחסים אליהם כמו למטומטמים. הם רוצים להבין, הם רוצים לבחור, הם לא מוכנים ליחס מתנשא. הם צודקים בזה, כמובן, אבל בהחלט יתכן שהם באים מראש עם מדי הקרב וצבעי ההסוואה. במקום לומר "אולי אפשר לנסות טיפול לא אנטיביוטי בשלב זה?" הם אומרים "אנחנו לא לוקחים אנטיביוטיקה!"
כמו ברוב התחומים בחיים, אם נדע לבטא את עצמנו בלי לעורר אנטגוניזם נוכל להפיק הרבה יותר מן המפגש האנושי שבינינו. זה הוכח אינספור פעמים באתר הזה, כך שניתן לראות בדברים היפותזה ראויה למבחנים קליניים. מכאן שבפעם הבאה שאתם בקליניקה של מישהו, אתם מוזמנים לבחון אותה!

ושאלה אישית ל שרון ג - מהיכרותך את עולם הרפואה, את באמת דוגמה מייצגת? כי אני מכירה מקרוב כמה וכמה רופאים, וכולם אנשים טובים, שעושים מעל ומעבר כדי לרפא אנשים, ועובדים בתנאים קשים ובשכר נמוך מתוך תחושת שליחות, אבל כולם, איך לומר בעדינות, נוטים לתפיסה קצת מקובעת; קצת שמרנית; קצת מדעית; קצת.... אולי תפיסת שבי? (-:

נוטים לתפיסה קצת מקובעת; קצת שמרנית; קצת מדעית; קצת.... אולי תפיסת שבי?
כן, יש רבים כאלה.
בחלקם מתייחסים לרפואה האלטרנטיבית כאל שגיונות של משוגעים לדבר.
בחלקם, מנסיונם הרב זה לא ממש עוזר.
שאלתי, למשל, רופא עור לילדים מעולה שאני מכירה, מה לגבי רפואה אלטרנטיבית?
והוא אמר שמטופלים רבים שלו הולכים בכיוון הזה וברובם חוזרים אליו לאחר כשלון הטיפול האלטרנטיבי.

זו גם אחת הבעיות שלי כשאני ממליצה על טיפול משלים - אני אף פעם לא יודעת אם אני ממליצה על דבר טוב.

הילדה ההיא עם הדלקת בדרכי השתן - זה עוד לא עבר לה.
אני עכשיו התחלתי להלחץ.
זו ילדה בטיפולי.
אם הזיהום יעלה לכליות (מה שקורה לעיתים לא רחוקות) היא תאושפז, והכליות שלה עלולות להצטלק.
אני הייתי רגועה יותר אם היו מחסלים את הזיהום הנוכחי באנטיביוטיקה, וממשיכים במשלימה כטיפול מונע.
זה באמת לא עסק שיומיים אחרי טיפול אנטיביוטי היא שוב מפתחת סימפטומים,
אבל עכשיו זה כבר די הרבה זמן שהיא ללא טיפול ועם סימפטומים של דלקת.
ניסיתי לדבר עם האמא שבכל זאת תיתן אנטיביוטיקה רק לסיים את הזיהום הנוכחי, אבל היא המשיכה עם האלטרנטיבי הלאה.
לא נלחמתי איתה על זה, אבל כרגע, אני מרגישה עם זה לא נוח.
זה היה רעיון שלי מלכתחילה.
האופן בו יסתיים הסיפור הזה - מאד ישפיע על איך שאנהג בעתיד.

ושוב, המוחלטות הזו של הרפואה האלטרנטיבית, האמונה הבלתי מתפשרת שהיא עובדת בכל מקרה.
אני לא נוטה להאמין לאדם שמבטיח 100% ריפוי.
יותר קל לי עם אדם שאומר "ברוב המקרים זה עוזר" או אפילו במקרה מסויים כשבאתי למרפא אלטרנטיבי בשאלה מסויימת, כקולגה, והוא אמר לי: "הומאופתיה לא ממש מתאימה למקרה הזה, עדיף לך לפנות ל..." לא זוכרת למה הוא הפנה אותי, אבל זוכרת שהייתי המומה שבפעם הראשונה בחיים שלי נתקלתי במרפא שלא התהדר בריפוי מוצלח של כל מחלה.

אני הייתי רגועה יותר אם היו מחסלים את הזיהום הנוכחי באנטיביוטיקה, וממשיכים במשלימה כטיפול מונע.
נראה לי שילוב די אידיאלי.
זה מזכיר לי בדיוק מה שהיה לבת שלי (היום בת ארבע וחצי) עם דלקות אזניים כשהייתה קטנה.
בהתחלה טיפלנו כל הזמן באנטיביוטיקה, אבל כשראינו שזה חוזר שוב ושוב, פנינו, בעצת רופא הילדים שלנו (כן...)
לטיפול הומואופטי. הטיפול ההומואופטי עזר מאוד, ומספר הדלקות פחת מאוד עד שלבסוף הן פסקו. ובכל פעם
שבכל זאת היה חשד לדלקת, ניסינו קודם לחכות קצת ולהיעזר רק בטיפול ההומואופטי. והרבה פעמים זה הסתדר ככה.
אבל כשנראה היה שמתפתחת דלקת חזקה (קרה מעט מאוד) כן השתמשנו באנטיביוטיקה.

נראה לי שילוב די אידיאלי.
כן, גם לי.
עוד סיפור : בעלי סובל מפריצת דיסק בגב וזה גורם לו לכאבים וזרמי חשמל ברגל, הוא נורא סובל מזה. בעצת האורטופד שלו פנינו למומחה לכאב כדי לעשות זריקת אפידורל. הגענו לפגישה איתו מוכנים לחלוטין לזריקה, והופתענו לגלות שהוא טען שבעלי לא מיצה את כל מגוון האפשרויות האלטרנטיביות. הוא אמר שהוא מוכן לתת את הזריקה אלא שזו די דרך ללא חזרה והמליץ לנסות דיקור , שיאצו או כירופרקטיקה. בעלי לא לקח את הזריקה אלא פנה למטפל שבאמת עזר לו, אמנם הסימפטומים לא חלפו לגמרי אבל הוא בהחלט מסוגל לחיות איתם היום.
אני חושבת שצריך קצת פתיחות משני הצדדים. הרבה מאוד פעמים נתקלים במטפלים אלטרנטיבים שפוסלים את הרפואה הקונבנציונלית לחלוטין, גם זה לא ממש במקום. הייתי נזהרת קצת לפני שהייתי מאשימה את הרפואה המודרנית בכל תחלואי העולם, בהחלט מגיע לה קרדיט על מיגור הרבה מאוד מחלות.
דלקות ריאה זה משהו שבעבר היו מתים מהם, היום מוות מדלקת ריאות זה משהו נדיר מאוד.

אני חושבת שרק אתמול הבנתי ששרה לא גרה בארץ אלא בארה"ב, בהמתחשב בזאת הגישה שלה לרפואה הקונבנציונלית די מובנת. בארה"ב הרפאוה היא פרטית, טיב השירות תלוי בטיב התשלום, רופא קונבנציונלי שימלית על משהו אלטרנטיבי עלול להפסיד לקוח... בארץ הרפואה היא ציבורית ופחות או יותר פתוחה לכל. אני לא מנסה לעשות אידאליזציה של המערכת, ברור לכולנו שהיא חולה, ברור לכולנו שמי שיש לו כסף יהנה מרפואה טובה יותר, אבל הבסיס הוא די שווה לכולם. אבל אני חושבת שעצם העובדה שרופא בקופ"ח לא כל כך תלוי בלקוחות שלו מאפשרת לו להמליץ גם על גישות אחרות.

אה, אני עד עצם היום לא קלטתי שהיא חיה בחו"ל.
טוב, זה מעמיד את הדברים באור שונה.

לגבי פריצת דיסק - כסטז'רית וכרופאה מתחילה אני "הסתתי" הרבה חולים אורטופדיים ללכת לכירופרקטיקה לפני שהם עולים על שולחן הניתוחים.
זה אפרופו כל הסניגורים הגדולים כאן באתר שאומרים על הרפואה הקונבנציונלית שכדאי להשתמש בה בעיקר בענפים הכירורגים.
הכירורגים לרוב הם האחרונים שיתנו למישהו צ'אנס. תמיד יעדיפו להניף את הסכין ולפתוח.
אפשר לראות על סטודנט די מוקם אם הוא הולך להיות "כירורג" או "פנימאי" לפי אופיו.
הכירורגים (וזה כולל גם אורטופדים, אא"ג, נוירוכירורגים, אורולוגים, גינקולוגים, רופאי עיניים ועוד..) הרבה פחות סבלניים, והרבה יותר גורסים בשיטות של "זבנג וגמרנו".
למרות שגם עליהם אי אפשר לעשות הכללות.
הפנימאים (כולל רופאי ילדים ועוד רופאים שאינם כירורגים) שונים באופיים בד"כ.

אפשר לזהות סטאז'ר די מהר - האם ילך לכיוון זה או אחר.

שרון, שני דברים לגבי הילדה ודלקת השלפוחית:
ראשון: האנטיביוטיקה רק מקבעת את הבעיה, היא לא מרפאה אותה. אני הייתי חרדה יותר מהנזק של האנטיביוטיקה. בכלל לא הייתי מרגישה רגועה עם "אנטיביוטיקה עכשיו ומשלים אחר כך". אבל אנא סלחי לי מראש שלא אסביר, פשוט אין לי כוחות כרגע (ועוד באמצע בדיקת עבודות (-; ) להסביר את כל מה שלמדתי בעשרים וארבע השנים האחרונות על דלקת שלפוחית.

שני: צפריר דיבר על אחריות המטופל.
פה יש המקום שבו אנשים הולכים לרפואה "אלטרנטיבית" או איך שלא נקרא לה, ו"הטיפול נכשל" והם "חוזרים לרופא".
ופה יש גם החשש - נגיד, מהצד שלך כרופאה - האם הילדה הזאת הספציפית ואמא שלה באמת לקחו את האחריות על הטיפול שלהן, באמת נמצאות בקשב, באמת "הולכות על זה", או שמה שיקרה יהיה רק מקרה של הזנחה במסווה של "ניסינו טיפול אלטרנטיבי ולא עזר".
טוב, "הזנחה" איננה המלה המתאימה, למעשה מלה מאוד גרועה, אבל קשה לי להסביר בדיוק.

אולי הביטוי המתאים יהיה - לא בטוח שהמטופלים (כשמדובר בילדה קטנה, לדעתי אין ילדה בלי יחסים עם ההורים/האמא) באמת לקחו את האחריות על הטיפול.
את לא יכולה לדעת, וזה גורם לך לחששות.
(באסוציאציה זה מזכיר לי את המקרה עם החצבת, חיסונים מבחירה : כשהורים בוחרים באופן מודע לא לחסן, לדעתי עליהם גם לקחת על עצמם את האחריות לטפל במחלה כשהיא קורית. פה הם לא חיסנו, אבל ברגע שהילד חלה, הם סולקו מהטיפול בו - או הסתלקו [אין לי עובדות, אז אי אפשר לדעת]. זאת בעיה).

לצפריר, למשל, יש המון ניסיון ומודעות לעניין הזה (אחרי הרבה מאוד נפילות, לדעתי), ולכן הוא אדם שיכול לאבחן אם הוא מדבר עם מטופל שמוכן לקחת על עצמו את האחריות ומעוניין להבריא, או עם אדם שלא רוצה באמת להבריא, או לא רוצה/מוכן/מסוגל לקחת את האחריות על עצמו.

את האנשים שבאמת לוקחים אחריות על ריפויים - רוב הרופאים בכלל לא רואים.
אז את מי יוצא שהם רואים? - בעיקר את האוכלוסייה שמורידה מעצמה אחריות ואומרת "שרון ג, תעשי משהו ותרפאי אותי! תעשי שזה ילך!" בלי לחשוב, בלי לשקול נזקים, בלי לראות שזו סתם תרמית, בלי להבין את המחיר (הסיפורים של שרה ק מאלפים ואופייניים).
זה מזכיר לי את הלידה, עם אותן נשים שבאות ומצפות ש"יילדו אותן". הן בכלל לא התכוונו "ללדת". "מישהו" יוציא להן את התינוק ויטפל בו. זה לא העסק שלהן, לא התפקיד שלהן, ולא האחריות שלהן (ניסוח קצת קיצוני, אבל אני כותבת בכוונה ככה כדי לחדד מאוד את הפואנטה שאני מנסה להעביר, לשים דגש על הנקודה המדוייקת של העברת האחריות לאחר, במיוחד לצוות הרפואי, ומשמעותה הרחבה. אני בטוחה שאף אחת שבאה עם "תוציאו לי את הילד" לא תסכים לניסוח "לא האחריות שלי", ובעיני זה אומר שאין אצלה מודעות למשמעות הרחבה של הבחירה, או הויתור, או העברת האחריות שלה).

יש עוד אספקטים: העול הכבד שמונח על הרופא, שהמטופלים שלו מצפים ממנו להבריא אותם בלי שום שיתוף פעולה מצדם. האגו של הרופא, שעשוי לסבול השחתה כתוצאה מהאלהה לא בריאה זו. הנזק שגורמת למטופלים ההחלשה שלהם, שהם מחלישים את עצמם, כשהם גורמים לעצמם ההיפך מ"העצמה".

אז כשאני נתקלת באותם סיפורים של "כן, ניסיתי הומיאופתיה אבל זה לא עזר לי" אני אף פעם, אף פעם, לא בטוחה מה באמת לא עבד שם:

אולי המטפל לא היה טוב? יש מטפלים שהם פשוט לא טובים, רופאים ו"אלטרנטיבים" כאחד (אני יודעת שצפריר לא מסכים לטענה כזאת, אבל זו דעתי כרגע).
אולי המטופל לא הלך עם הטיפול? (הפסיק מוקדם מדי, לא עשה מה שיעצו לו, אם מדובר בתרופות, בשינוי תזונתי או כל דבר אחר)
אולי הוא לא באמת רוצה להבריא? (ראי הדיונים על הרווח הפסיכולוגי שאנשים מפיקים ממחלות)

וכן הלאה.

ויש מקרים שנתקלתי בהם, שבהם לא היה לי כל ספק שהמטופל לא באמת רצה להבריא. שהרצון האמיתי שהיה שם היה רצון למות. ולכן המטופל מת. שום הבראה לא יכולה להתרחש כאשר לאדם יש בעצם משאלת מוות. הוא כבר יסדר לעצמו מוות. ולפעמים לא רוצים למות "באמת". רק קצת, רק כמו תום סוייר שרצה להיות חסר קצת כדי לזכות אחרי זה באהבה שלא היה מקבל בשיגרה.

רק כמה הערות קטנות, בשביל לעורר למחשבה, לגרות לכל מיני זויות להסתכל על הדברים, לבחון כל מיני "אמיתות" שלנו וקביעות מוחלטות.

קראתי בעיון רב.
אין לי משהו חכם לענות.
רק רציתי שתדעי שקראתי.
קל לי להבין מה שכתבת ולהסכים עם חלק ניכר.

תודה, שרון, ונזכרתי ששכחתי עוד נקודה שחשוב לי להוסיף ל"מה באמת לא עבד שם":

אולי ה"רפואה" שנבחרה לא היתה המתאימה לטיפול בבעיה. נגיד, המטופל פנה להומיאופתיה, ודווקא במקרה שלו הטיפול המתאים היה יכול להיות כירופרקטיקה או דווקא שינוי תזונתי. לכן יש בבתי חולים ובקופות החולים "רופא ממיין" לרפואה המשלימה, שמשתדל להפנות את המטופל לכתובת היותר מתאימה (מה שלא אומר שהוא יקלע בכל מקרה, כמובן).

בשמת, שמת לב שהרופא הממיין הזה הוא רופא קונבנציונלי?

בכל המקומות שאני מכירה (בבתי חולים ובקופות חולים) הרופא הממיין וגם הרופאים ב"רפואה משלימה" שם הם תמיד גם וגם. כלומר, רופא קונבנציונאלי שלמד גם רפואה משלימה, אף פעם לא רק רופא קונבנציונאלי.

וגם אף פעם לא רק של רפואה משלימה.
למרות שהמטפלים הם לאו דווקא רופאים. לפחות לא החבר'ה של השיאצו והרפלקסולוגיה.

מצאתי את זה ב YNET, אשמח לתגובות.

בשמת,
אולי המטפל לא היה טוב? יש מטפלים שהם פשוט לא טובים, רופאים ו"אלטרנטיבים" כאחד (אני יודעת שצפריר לא מסכים לטענה כזאת, אבל זו דעתי כרגע).

מעבר לנוכלים שקיימים בכל תחום, על פני מטפלים או רופאים לא טובים - לא מתאימים. דהיינו אין התאמה בין המטפל או הרופא למטופל או החולה.

אמא נוגי, אני לא יכולה להגיע לYNET כי אי אפשר להגיע מחו"ל אז האם תוכלי לתת לי קישור לאותה הכתבה אבל מהגירסה להדפסה, כך שגם אני אוכל לקרוא?
תודה!!

הומאופתיה: טיפול משלים שעוזר או סיכון לחיי החולה

הילדה ההיא עם הדלקת בדרכי השתן - זה עוד לא עבר לה.
לפי הגישה של המרפאים האלטרנטיבים שאני מאמינה בהם מה שצריכים לעשות: לתת לילדה כמויות מסחריות של וויטמין C טבעי, כלומר רבע כפית אבקה כל 4 שעות, ומיץ אוכמניות ללא סוכר, לשתות מזה כל הזמן. גם כן לעשות אמבטיה חמה מאד עד כמה שאפשר לסבול לכל הגוף שלה כדי לחמם את האזור (ולחזור על האמבטיה שוב ושוב עד שיהיה שיפור). גם כן להכין תה סירפד (טוב מאד לכליות) ומדי פעם לשתות תה עם 5 טיפות של פילפל אדום חריף (פלפל אדום חריף טרי, מעורבל עם וויסקי בייחס של 1:1, זהירות זה חזק מאד)
הטיפול הזה הוא חזק מאד ואמור להשפיע על הדרכי השתן במהירות.
לשתות הרבה מים ואפשר להוסיף מיץ לימון (לא להמתיק) אם המצב משתפר ורעבים אפשר לשתות מיצי פירות טריים (סחוטים בבית) או מיצי ירקות. כאשר מתחזקים אפשר לאכול פירות טריים (שמנקים מהחומצה של הדלקת) וירקות טריים ואחרי זה אפשר תפוחי אדמה אפויים או מבושלים בכמה שפחות מים שאפשר, או כל נזיד ירקות פשוט בלי תיבול מוגזם. ולאט לאט לחזור לתזונה רגילה. אבל להמנע ממוצרי חלב, מבשר, וחלבונים עד שהכל מתרפא לגמרי.
אם זה לא משתפר תוך כמה שעות ויש סיכון רציני להתפשטות לכליות, ישר לאנטיביוטיקה!!!

(וזה כולל גם אורטופדים, אא"ג, נוירוכירורגים, אורולוגים, גינקולוגים, רופאי עיניים ועוד..) הרבה פחות סבלניים, והרבה יותר גורסים בשיטות של "זבנג וגמרנו".
הריוניות! שמעתן?

אם זה לא משתפר תוך כמה שעות ויש סיכון רציני להתפשטות לכליות, ישר לאנטיביוטיקה!!!
היא כבר יותר משבוע ולכן שיקשקתי.
ביום שישי היא עשתה דיקור ומאז שיפור ניכר.
ביום חמישי נעשה שוב תרבית - דיווחים יגיעו!
אם התרבית עקרה, אני אנסה לארגן מחקר מסודר בנושא. למה שרק ילדה אחת תהנה מזה?

אם התרבית עקרה, אני אנסה לארגן מחקר מסודר בנושא. למה שרק ילדה אחת תהנה מזה?
כל הכבוד לך!

אני מתה שיעשו מחקר על האייפק. אני חושבת: כל כך הרבה תינוקות אלרגיים - למה שרק שי ייהנה וכל השאר יסבלו? וגם, בגלל שלא נעשה מחקר, אז זה נחשב "אלטרנטיבי ומיסטי" והמון אנשים נרתעים במקום לנסות ולהיעזר.

אם התרבית עקרה, אני אנסה לארגן מחקר מסודר בנושא. למה שרק ילדה אחת תהנה מזה?
כל הכבוד לך, ותודה על הרצון הטוב, מאחלת לך שתצליחי. יש לך לב טוב ומצווה גדולה כל פעם שאת עוזרת למישהו להתרפא. זה לא קל לארגן מחקרים לבד, כי מאחורי כל מחקר מסודר עומדות חברות תרופות עם אינטרסים. יש התעלמות מכוונת ממחקרים שעלולים לגרום להפסד במכירת התרופות

לגבי הכתבה על ההומיאופאתיה שהיא הונאה רפואית, צפריר כתב
מעבר לנוכלים שקיימים בכל תחום, על פני מטפלים או רופאים לא טובים - לא מתאימים. דהיינו אין התאמה בין המטפל או הרופא למטופל או החולה. יש הרבה פאשלות ברפואה הקוונציונאלית, שמתים ממנה מאות אלפים בארה"ב בלבד, ועשרות אלפים באנגליה וקרוב לוודאי שכמה אלפים בארץ. המספר לא משתווה לאלו שמתים בגלל הומיאופאתיה, כלומר הטיפול ההומיאופאתי לא התאים ולא עזר אבל לא גרם לנזקים והרג מישהו שהיה אמור לחיות, אם לא היו מטפלים בו. מה שקורה ברפואה הקוונציונאלית שיש אנשים שללא טיפול היו נשארים בחיים, ובגלל רשלנות רפואית מתו.
אבל מי חושב לכתוב על כזה דבר שולי, ברשימת ההשגי הרפואה?

הטיפול ההומיאופאתי לא התאים ולא עזר אבל לא גרם לנזקים והרג מישהו שהיה אמור לחיות
אני לא מסכימה לקביעה הזאת. אני ראיתי לפחות שני ילדים שאושפזו עקב טיפול הומיאופתי, אחד מהם בטיפול נמרץ, ובזה אני לא כוללת את הילדים שהפסיקו טיפול תרופתי עקב המלצת מטפל אלטרנטיבי ואושפזו עקב התדרדרות מצבם לאחר הפסקת תרופותיהם.

אני באופן אישי נתקלתי במטפל שהמליץ לי על הפסקת תרופותיה של בתי הגדולה, שמטופלת בהן עקב בעיה מולדת גנטית.

אין כל הבדל בין מטפל אלטרנטיבי שפוסל את הרפואה הקונבנציונלית ואומר למטופליו להפסיק תרופות לבין היחס שמקובל בממסד הרפואי כלפי האלטרנטיבי.

מעולם לט המלצתי למישהו ללכת נגד אמונותיו. כאן כאשר את מאמינה שבתך זקוקה לתרופה בשל בעיה כזו או אחרת, יהיה זה טמטום ללכת נגד אמונותייך.

לכן, לא אחת מטופלים שמבקשים להפסיק תרופות מונחים שלא לנהוג כך ללא אישור רופא.
אותם מקרים שמחליטים להפסיק נאמר כדורי שינה עקב כך שמתחילים להשתמש בפתרון אלטרנטיבי כזה או אחר, מתבקשים להשאיר ביתם את התרופות שהיו רגילים אליהם - ליתר בטחון (למרות שכל מי שנעזר בפתרון מסוים לא נזקק לאלה יותר).

יש לזכור שהמטפל הלא מוסמך על ידי הרשויות איננו יותר מאש5ר מכוון או יועץ, ובכל מקרה האחריות על המטוופל.
הדבר נכון גם לגבי כאלה שנעזררים ברופאים, אלא שלרופאים (בהכללה רבתי) יש נטיה לקחת החלטות ואחריות לא רק על האבחון אלא גם על הטיפול מבלי לידע או לשתף או להשאיר קורטוב של אחריות בידי החולה.

כמובן שהכללה רבתי זו איננה כלפי כל הרופאים אלא כלפי המערכת הממסדית אשר גם כאשר אין לה פתרונות מנסה לנכס לעצמה את האמת המוחלטת, זו שנמצאת גם מעל רצונו וחייו של החולה. מאידך יש רופאים שנאמנים לעבודתם.

כאשר את מאמינה שבתך זקוקה לתרופה בשל בעיה כזו או אחרת
במקרה הזה התרופה הזאת שייכת לקבוצת הסטרואידים. הפסקה פתאומית של סטרואידים שניתנים כרונית עלולה לגרום למוות.

אני לא מסכימה לקביעה הזאת. אני ראיתי לפחות שני ילדים שאושפזו עקב טיפול הומיאופתי. האם הם ניזוקו מהטיפול ההומיאופאתי עצמו, או מאי טיפול קונווציונאלי מסויים החשוב לחייהם? רופאים אלטרנטיבים אחראיים יגששו בזהירות לראות אם הולך בטווח של שעות. (ולאבחן אם ההרעת המצב זה ירידה לצורך עליה, התנקות לשם ריפוי, או שזאת הרעה מסוכנת שמראה שהטיפול לא נכון, לדוגמא אם חולה סרטן עובר טיפול אלטרנטיבי, ואז הוא מקבל חום ושפעת ונזלת, הקאות ושילשולים שלאחריהם החולה מתחיל להרגיש יותר טוב, והסרטן בנסיגה (זה יכול להיות בטווח של שעות במקרים מסויימים) זה סימן טוב שהגוף נלחם, אבל אם הסרטן מתפשט עוד יותר אז זה סימן רע... ולא חסרות דוגמאות)

במקרה הזה התרופה הזאת שייכת לקבוצת הסטרואידים. הפסקה פתאומית של סטרואידים שניתנים כרונית עלולה לגרום למוות כל דבר צריך לנהוג בזהירות. לא לקפוץ לאש (או למים הקרים) כל שיטה שנוהגים, הולכים לאט ואם אין שיפור כלשהו זה נותן תמונה שזה לא הכיוון הנכון, וצריך להמשיך לגשש... לגבי הפסקת הסטרואידים, צריכים לדעת את שורש המחלה ולתת גיבוי אלטרנטיבי לעזור לגוף לעבור את השינוי בשלום, ולהוריד את המינון בהדרגה ולראות את התגובה ולפעול לפי זה. וצריך עם מישהו שיש לו ניסיון וידע בסטרואידים ושעוזר להגמל מהם.

נראה שהרופאים איבדו (או שמא מעולם לא היה להם) את הרגישות המינימלית כלפי המטופלים שלהם, הם מלאי גאווה וסובלים מאגו טריפ נוראי, וכן הם מלאים בפחדים וחרדות
זאת דוגמה מצוינת למה ששרון אומרת - ואני נתקלת בהרבה תוקפנות מילולית כלפי רופאים באתר הזה. מה שלעיתים גורם לי להגיב באגרסיביות מיותרת.
ואני מסכימה. הרי אפשר היה לכתוב - נראה שיש רופאים שאיבדו....., במקום - נראה שהרופאים איבדו וגו'.
כרופאת משפחה אני מכירה אינספור רופאים בעלי רגישות רבה, איכפתיות, התיחסות למטופל באדם שלם, וממש ללא אגו טריפ. והקטע של פחדים וחרדות בכלל לא ברור לי, מלבד באמת הפחד לגרום נזק למישהו.
גם לי יש הרבה כעסים על הרופואה הקונוונציונלית, וגם אני מכירה רופאים חסרי רגישות ומלאים מעצמם. אבל מכאן, ועד לפסילה גורפת של הרופאים - הדרך ארוכה.
ובכלל - משום מה התרשמתי כאן לעיתים קרובות שהכעס הוא דווקא בעיקר על רופאים, ולא כל כך על הרפואה הקונוונציונלית. כלומר - גם בשמת קיבלה את הצורך בקולונוסקופיה לבן שלה, אך כעסה על המרדים. מצד שני, למיטב ידיעתי בשמת דווקא מאד מעריכה את הרופא שמטפל בבן שלה. אבל המשפט הראשון שציטטתי כאן פוסל באופן גורף את כל הרופאים, באשר הם, וזה נראה לי ממש לא הוגן.
אני אישית ממש לא פוסלת שיטות טיפול שונות מהרפואה הקונוונצינלית, כל עוד הן לא גורמות נזק. הומאופת שאומר לילד חולה אסטמה להפסיק את כל הטיפולים שהוא מקבל יכול לגרום נזק אדיר, ולצערי כבר ראיתי מצבים כאלה.
אני מאד מאמינה שחלק חשוב ביותר בטיפול הוא היחס בין המטפל למטופל, האמון של המטופל במטפל, והאמון של המטופל בטיפול עצמו. ולצערי אני יותר מידי מודעת למגבלותיה וחוסר האונים של הרפואה הקונוונציונלית המיקרים רבים מאד, ולכן אני מאד שמחה שיש שיטות טיפול נוספות. אבל מכאן ועד פסילת כל הרפואה הקונוונציונלית, ובעיקר את כל הרופאים, הדרך עוד עוד ארוכה.

מקומם, כפוי טובה, מתנשא אלה רק חלק מהתיאורים שעלו בי בקריאת הדף. הפתיחות וההתבוננות המאפיינים את גישתכם (קהל הכותבים) כמעט לכל נושא, מתנדפים לגמרי כאשר מופיע באופק חלוק לבן. האם מישהו שאל את עצמו למה?
כרופא מנתח אני נתקל לא פעם במטופלים מתחומי הרפואה האלטרנטיבית המגיעים לטיפול בגישה כל כך מתגוננת-מתקיפה שאינני מבין כיצד הם מצפים להתרפא אצלי על פי שיטתם המעניקה חשיבות עליונה למצב הנפשי בתהליך הריפוי. האם לי יש את הכלים/זמן לפרק את כל המטענים הללו - כנראה שלא. אבל למה המטופלים עצמם אינם מקדישים את האנרגיות שלהם כדי להוציא את המיטב מהתהליך הטיפולי אותו הם עומדים לעבור, גם אם בחוסר ברירה או באי רצון (ומי רוצה להיות חולה?).
רוב המטופלים המגיעים אלי אינם בוחרים אותי כמטפל באופן אישי וגם לי אין אפשרות לבחור את המטופלים. אני מטפל באנשים מכל הטיפוסים האמונות והמקצועות, בניגוד למטפלים האלטרנטיביים שקהל המטופלים שלהם הוא סלקטיבי מלכתחילה. מסיבה זו ואחרות אינני מצליח ליצור קשר טוב או אפילו חיובי עם חלק מהמטופלים, אך כרופא אני עדיין מחויב לתת להם את אותו הטיפול כמו לאלה שבשחרורם יכלו להפוך לחברי הטובים ביותר. טיפול אלטרנטיבי בו לא יווצר קשר מטפל-מטופל חיובי יסתיים בצורה זו או אחרת. הטיפול שלי נמשך , ברוב המקרים, ויהי מה. ההתמודדות היא שונה לחלוטין.
אני כרופא רואה את עצמי מחויב לתת לחולים טיפול העונה לקריטריונים של פרדיגמה מסוימת. זהו ההסכם הלא כתוב החתום ביני לבין כל אדם הבא להתרפא אצלי, ואלה גם דרישות החוק.
אם חס וחלילה ייגרם נזק לילדה שד"ר שרון מטפלת בה ללא אנטיביוטיקה, ומשום מה תמצא עצמה בבית משפט, לא תוכל לומר להגנתה שהסתמכה על עצתה של שרה ק באתר האינטרנט משום שזהו איננו מקור מידע מקובל לפי חוקי המקצוע שלנו, ועל כך רשאים לסמוך כל המטופלים. ולהבהיר: אין מדובר כאן על רפואה מתגוננת, אלא על מילוי התנאים המתקיימים בין רופא וחולה. ניתן להציג אופציות טיפוליות שאינן מוכחות בשיטות המדעיות המקובלות אך יש להסביר למטופל את העניין.
אני כשלעצמי לא יודע להמליץ למטופלים על שיטות אלטרנטיביות שונות ואינני רואה בכך פסול, כפי שאינני רואה פסול בכך שמטפל אלטרנטיבי לא ידע להסביר למטופל יתרונות וחסרונות של שיטות שונות לכריתת כיס המרה. מקצוע ההתמחות שלי הוא תובעני, וכל זמני הפנוי מוקדש לו. אין לי משאבים לקנות ידע מקיף ברפואה אלטרנטיבית, והמלצות על בסיס ידע חלקי, שמועות, ואתרי אינטרנט הן בעיני שרלטנות.
אין בכל הנאמר לעיל כדי להביע עמדה לגבי הסיכויים להצלחת טיפול קונבנציונאלי או אלטרנטיבי בחולה מסוים. אני ממליץ על טיפולים בתחום הכירורגי כי זה הדבר היחיד שאני מבין בו באמת, וכי זה החוזה ביני לבין מעסיקיי ומטופליי.
לגבי מגוון טענות על שחצנות, אטימות, וחוסר רגישות. העייפות והעומס הם רק חלק הגורמים לכך ובצד גילויי אנטגוניזם וכעס מצד חולים נתקלתי גם בהרבה גילויים של אמפטיה מצד החולים ובני משפחותיהם (כן,כן) לעומס, לצפיפות, לתנאים ולשעות העבודה שלי שאינם משתווים כמעט לשום מקצוע אחר. אבל מאידך גם כאן נדרשת מידה של התבוננות: האם בין המטפלים האלטרנטיביים לא קיימות אותן תופעות רק שהן עטופות בשכבות עבות של בדים רכים וקטורת?

אם חס וחלילה ייגרם נזק לילדה שד"ר שרון מטפלת בה ללא אנטיביוטיקה, ומשום מה תמצא עצמה בבית משפט, לא תוכל לומר להגנתה שהסתמכה על עצתה של שרה ק העיצות שנתתי הן באופן כללי, ועל הרופא להשתמש גם בשיפוט של עצמו ולראות איך החולה מגיב. אסור לפעול בצורה עיוורת בצורה קונוונציונאלית או אלטרנטיבית. וגם הזהרתי:
אם זה לא משתפר תוך כמה שעות ויש סיכון רציני להתפשטות לכליות, ישר לאנטיביוטיקה!!! כלומר טווח זמן בטוח של כמה שעות ולא כמה ימים.
ואם כבר מדברים על בית משפט, מה עם כל התביעות על טיפולים רפואיים שגרמו לנזק? הבעיה ברפואה הקונווציונאלית שהם חושבים שהם האמת היחידה! הרפואה הקוונציונאלית מאד מאד מסוכנת פי אלף יותר מהאלטרנטיבית!

הפתיחות וההתבוננות המאפיינים את גישתכם (קהל הכותבים) כמעט לכל נושא, מתנדפים לגמרי כאשר מופיע באופק חלוק לבן.
הכללות לגבי רופאים שגויות, הכללות לגבי "קהל הכותבים" שגויות. אנא, בואו נוותר עליהן.

הרפואה הקוונציונאלית מאד מאד מסוכנת פי אלף יותר מהאלטרנטיבית!
את מדברת על מחקרים שנעשו על אנשים חולים מאד, אנשים שאינם אמבולטוריים, אנשים שמאושפזים בבתי חולים. אוכלוסיה כזאת אינה מגיעה לרוב לידיהם של המטפלים האלטרנטיבים, ולכן שיעור התמותה והנזקים נמוך יותר ברפואה זו. היות שהאוכלוסיה שונה, אין מה לדבר על השוואה.
מצד שני, כמה אנשים אמבולטוריים שטופלו בטיפול קונבנציונלי לבעיה פשוטה נזקקו לאחר מכן לטיפול נמרץ בבי"ח? אני לא חושבת שנעשה מחקר כזה. אני באופן אישי ראיתי ילד כזה. אני מטפלת בילדים רבים עם בעיה כמו של אותו ילד מחוץ לבי"ח. במהלך השנים לא ראיתי אף אחד שאושפז עקב כך, למעט אותו ילד. אפילו לא אשפוז במחלקה רגילה. שומדבר.

אני חושבת שרוב הילדים מסתדרים בלי קשר לטיפול שהם מקבלים.
לכן אני מעדיפה תמיד לא לטפל, אם אפשר, ולתת לטבע לעשות את שלו.
"הילד משתעל כבר שבועיים, אנחנו לא יכולים יותר" זה משפט נפוץ עכשיו, שגורם לי לרצות להגיב ב"טפלו בעצמכם ולא בילד". בלית ברירה, אני נותנת טיפול כלשהו, מאונס, שיעשה מינימום נזק. הבת שלי באופן אישי השתעלה עכשיו חודש. הרבה ליחה. אז מה? ילדים מסתדרים. בהחלט ייתכן שגם הטיפול האלטרנטיבי נותן להורים תחושה של "טיפול" למשהו שממילא היה מסתדר גם כך. וכך בעצם זה טיפול בהורים ולא בילד. רק שבמקרים קשים זה לא מספיק.

ולגבי הילדה המטופלת ללא אנטיביוטיקה, אל תדאג רופא מנתח, אני בקשר עם האמא, היא יודעת על כך שיש אפשרות של עלית הזיהום לכליות ומה סימניו, ועל כך שאני העדפתי שקודם תטפל ואח"כ תנסה טיפול מונע אלטרנטיבי. זו בחירה שלה לחלוטין, ואני תומכת מהצד בדרך של התקשרות תכופה לבדיקת מצבה של הילדה. אני חושבת שכל עוד מצבה של הילדה אינו מסוכן, אין לי זכות להתערב. אני יכולה רק להמליץ.
פרט לכך, אני מסכימה עם דברים רבים שכתבת. נעים לי שיש כאן עוד אחד "משלנו". מפחית את תחושת ה"לבד" שתוקפת אותי לפעמים בדפים כגון זה. (אפילו שאתה כירורג

... מה שכתבת מעיד עלייך שאתה כירורג שהייתי שמחה ללכת אליו)

אמא ל 5, כרגיל אני נהנית לקרוא את דבריך הברורים. מאד מסכימה איתך.

כלומר - גם בשמת קיבלה את הצורך בקולונוסקופיה לבן שלה, אך כעסה על המרדים. מצד שני, למיטב ידיעתי בשמת דווקא מאד מעריכה את הרופא שמטפל בבן שלה.
אוף, הזכרת אותי והכרחת אותי לענות (-;
מה קשור "גם בשמת"? מה, גם אני כתבתי כאן מין משפט על "כל הרופאים"? (אם כן, אז זה לא מה שאני חושבת, אלא סתם ניסוח לא זהיר, ואם תפנו אותי אליו, אלך מייד ואתקן).
אני אכן מעריכה מאוד את רופא הילדים שלנו בבית החולים. אבל אפילו במקרה של המרדים, ש"רופא ילדים" כאן באתר אמר עליו משהו כמו שהוא היה גועלי, אני אמרתי שהוא דווקא היה נחמד ומקצועי. לכן, גם הוא לא דוגמא לאיזושהי אמירה על "כל הרופאים" אלא על הרפואה הקונבנציונאלית . אני טענתי, שהעובדה שהוא זלזל בטענה שגם מי שנמצא בהרדמה מלאה מסוגל לשמוע את הנאמר בחדר, ומושפע מזה - איננה עניין של האופי הפרטי שלו, אלא היא מובנית בתפיסות של הרפואה הקונבנציונאלית. זה משהו של "המערכת".
זה לא סותר את קיומם של רופאים בתוך המערכת שטורחים להשכיל את עצמם בכל סוגי המחקר בתחומם (ולא רק בתחום הצר של חומרי ההרדמה, נגיד), ושהם אנשים פתוחים שבודקים חידושים לפני שהם מזדרזים להגיד "שטויות" על כל דבר שחורג מהתבניות שלמדו בבית הספר.

ואם תרשו לי, אז עוד משהו:
ראשית, מצטרפת ליונת בעניין הכללות על "קהל הכותבים". חלק מכם חדשים כאן, ואינכם מודעים לעובדה שבכל דף משתתפים רק כמה אנשים שמעוניינים לפתוח את הפה שלהם ולהסתכן, אבל קוראים הרבה הרבה יותר. כמו כן, לא כל הסינים זהים. כשתכירו יותר, תראו שיש הבדל ענקי בכתיבה ביני לבין שרה ק , למשל, אף על פי שברבות מתפיסותינו יש חפיפה גדולה.

מקומם, כפוי טובה, מתנשא אלה רק חלק מהתיאורים שעלו בי בקריאת הדף
מנתח, אני דווקא מאוד הערכתי את כתיבתך עד כה (קראתי אותך בפורום אחר, ומאוד כיבדתי את הידע שלך ואת הכתיבה שלך). אבל המשפט הזה איננו דוגמא טובה.
מקומם - אולי. אולי. לך. בדיוק כמו שמקומם אותי לקרוא אמירות מסוימות של רופאים.
מתנשא - הייתכן שאתה לא שומע את ההתנשאות בצד שלך, רק כשמי שמדבר אינו רופא אתה שומע שם התנשאות?
כפוי טובה? למה? אני באופן אישי יכולה להעיד, שכפוית טובה כלפי הרפואה הקונבנציונאלית אני בטח לא. סלחנית, אולי. מקבלת את מגבלותיה ומנסה להיעזר בה למרות הכל, מוותרת עליה ברוב המכריע של המקרים. אבל כפוית טובה ? מה זה שייך לכאן?

ולכן שיעור התמותה והנזקים נמוך יותר ברפואה זו.
האלטרנטיבית, התכוונתי.

לגבי הפסקת הסטרואידים, צריכים לדעת את שורש המחלה ולתת גיבוי אלטרנטיבי לעזור לגוף לעבור את השינוי בשלום
אני מכיר את המקרה ששרון התייחסה אליו, מדובר על מטופל שהגיע לבית חולים עם סימנים המתאימים לחסר סטרואידים בגופו מסיבה לא ברורה. רק לאחר חקירה מדוקדקת התברר כי אותו מטופל נטל תרופה הומאופטית כלשהיא והפסיק. בבדיקה של אותה תרופה נמצאה כמכילה סטרואידים, כך שהמטופל נטל סטרואידים מבלי לדעת וכמובן שלא היה מודע לצורך לבצע ירידה הדרגתית במינוני התרופה.
מקרה זה הוא דוגמא אחת מיני רבות של רמאות ושרלטנות ברפואה האלטרנטיבית המוציאים , ללא הצדקה, שם רע לתחום כולו. להזכירכם לפני זמן מה פורסם בעיתונים על מרפא אלטרנטיבי שמכר ליטרים של מים פשוטים, במסווה של מי מרפא, בן השאר גם למנהל מחלקה אונקולוגית בצפון. רופא קונבנציונלי שחיפש אלטרנטיבה לחוליו ושילם כספים רבים למישהו שרימה אותו.
זה רק מחזק את דבריה של שרון:

אבל איך יכולתי לדעת? אין סדר, אין ביקורת מסודרת. הבלגן חוגג.

שרה ק: יש אימרה חכמה של הרמב"ם: "הטוב ברופאים לגיהנום". אימרה שבתחילה קשה להבינה, למה הוא אומר דבר כזה? הרי הרמב"ם עצמו היה רופא. הדברים האלו נאמרים מתוך הבנה שמי שאינו עושה לא יצליח ולא יטעה. הטוב שברופאים, טיפל במאות חולים, וללא ספק יש באמתחתו טעויות רבות, ולכן מקומו בגיהנום. רופא שלא טעה הוא רופא שלא טיפל, אין מישהו חף מטעויות וזה כולל גם מרפאים אלטרנטיביים. מרפאים אשר לוקחים על עצמם אחריות גדולה כל כך כדי לומר לחולה כרוני להפסיק את הטיפול הקונבנציונלי ואינם מתייחסים להתדרדרות במצבו הם אלו שמרגיזים אותי.

אין זה נכון לומר שהרפואה הקובנציונלית מסתירה טעויות. עיתוני הרפואה מלאים במאמרים המוכיחים יעילות וחוסר יעילות של טיפולים מקובלים יותר או פחות. אין גם שום בעיה לשחוט פרות קדושות. דוגמא מצויינת היא הטיפול ההורמונלי החלופי, עד לפני מספר שנים נקשרו כתרים רבים סביב טיפול זה: ירידה בסרטן השד, ירידה במחלות לב, ירידה באוסטאופורוזיס. אבל אז החלו להופיע מאמרים הסותרים את יעילות הטיפול ואף מוכיחים נזקים שלו (כן כן למרות חברות התרופות). היום זה כבר לא דבר מובן מאליו שאשה בגיל המעבר מקבלת אוטומטית טיפול הורמונלי חלופי.
רפואה אינה מדע, אין 100% ומי שאומר זאת טועה ומטעה. רפואה הוא מקצוע שאינו שוקט של שמריו, גם הגענו לטיפול מעולה למחלה, עדיין ממשיכים לחקור, לחפש תופעות לוואי שלא הופיעו בעבר, לחפש טיפולים נוספים, ואולי טובים יותר.

את מדברת על מחקרים שנעשו על אנשים חולים מאד, אנשים שאינם אמבולטוריים, אנשים שמאושפזים בבתי חולים הלוואי שהיו דואגים בבתי החולים לתזונה הולמת במקום המזון שהם מואכלים: מבושל למוות, ואפילו בריאים יכולים להגיע לתת תזונה על תזונת בית חולים.
<מדברת מנסיון>. פעם התנדבתי בבית חולים להאכיל זקנים חולים. אכלתי מהמזנון של הבית החולים. האוכל היה זוועה. וגם בלידה הראשונה כשילדתי בבית חולים (אחר) האוכל היה כל כך זוועתי שהיו צריכים להביא לי אוכל מבחוץ כדי שאוכל להתאושש מהלידה והאיבוד דם

אפרופו בית חולים, אני יכולה לספר ל שרה ק שהאוכל במחלקת היולדות נחשב לאוכל הכי "שווה" בביה"ח (לפחות באסף הרופא). מדי פעם היינו מתגנבים לשם לקבל מנה...
אבל רופאי הילדים היו נהנים הכי הרבה - גם גישה לאוכל של היולדות (הרי עובדים גם בפגיה וגם בחדרי לידה לפי הצורך), וגם גישה לאוכל של הילדים (שניצלים, מעדני חלב בלי הגבלה, ארטיקים...)

לגבי סטרואידים - רופא ילדים, אני לא דיברתי על המקרה ההוא. אני דיברתי על הבת שלי שסובלת מ- 21 hydroxylase deficiency, ומטופלת באופן קבוע מאז הגילוי בסטרואידים. רופא "סיני" גדול בתחומו, שלעניות דעתי הוא גם רופא בהשכלתו, המליץ לי להפסיק טיפול ולעבור לאיזה תערובת צמחית מבית מדרשו. תחת טיפול זה (לא הפסקתי סטרואידים - והוא ידע את זה) חלה החמרה משמעותית בבדיקות המעבדה שלה. עד היום לא הצלחתי לאזן את הנזק.

אם הייתי באסף הרופא כנראה שלא היו לי טענות על האוכל (אבל כן

מעדני חלב וארטיקים עתירי סוכר חחח) לדעתי במחלקות של החולים המסוכנים הם היו מתחילים להיות פחות חולים מסוכנים אם היו נותנים להם מיצי ירקות ופירות ואוכל טבעי ובריא (כל חולה לגופו של עניין) אבל זאת דרישה מדי גדולה.. אם יהיה מדי נחמד בבית חולים הרבה זקנים והיפוכונדרים עצלנים ירצו להתאשפז