מוזמנת לארוע כסף למתנה אין

לא אחת קורה שאנחנו מוזמנים לארוע והיחס שלנו אליו הוא כמו אל דו"ח תנועה.
מחשבים חישובים לפי מספר המוזמנים ולפי המקום שבו נערך הארוע, לפי מחיר המנה ועוד, ולפי זה גם רושמים את ה"מספר" על הצ'ק.
לפעמים אפילו מתחמקים באלגנטיות.....
מה אני יכולה לעשות אם אני מוזמנת לאירוע ואני חייבת להגיע- (זוהי חברה) אבל אין לי כסף למתנה ראויה. (עפ"י אמות המידה
שעל פיהם רוב האנשים חושבים ומחשבים: מחיר מנה ומספר המגיעים לארוע)

מה לעשות? להתחמק? להביא "רק" מתנה? להכנס למינוס?
מי יכול לעזור ? ולתת רעיון יצירתי?

אני במקרים כאלו מביאה "רק" מתנה, אבל משהו שברור שהושקעו בו תשומת לב ואפילו טרחה. למשל - לחתונה של חברים שגרים בחו"ל לכמה שנים לצרכי עבודה הבאנו ספר בישול + מחברת כרוכה של מתכונים "ישראלים" מאד, העתק של מה שצברתי כשאנחנו גרנו בחו"ל (כי הם קיטרו על האוכל הזר). ליום הולדת עגול של חברה טובה מאד מאד שעמדה בפני שלב שינוי בחיים (שאני כבר עברתי) הכנתי "מדריך" כמו מדריך נסיעות, שעד היום (שנתיים +) אני מקבלת ממנה פידבקים שהיא משתמשת בעצות שכתבתי לה שם.

ואני מכירה זוג שיש לו אותה הבעייה, והם פתרו אותה חלקית בכך שרק אחד מהם הולך לאירוע - זה שקרוב יותר לבעל-השמחה. ואז גם הסכום שיש לתת למתנה קטן יותר.

אם חשוב לך הקשר עם בעלי השמחה בעתיד זה חלק ממערכת היחסים ומהחוויות המשותפות ולכן חבל שתתחמקי.
מחשבות על פתרונות:

לדבר עם החברה שלך? אולי עבורם המתנה לא משמעותית וההשתתפות כן (אצלנו זה היה ככה)

זה יכול לקרב ביניכן. אולי תגיעי לאירוע לבד אולי תחסכי איכשהו את עלות הנסיעה שלפעמים מכבידה מאוד על האירוע.
אם תרגישי בנוח לבוא בלי מתנה אני מניחה שכשיהיה לך מה לתת וזה יתאים תשמחי לתת ובסוף המצוקה תצא לטובה. (אני חושבת למשל על עזרה פיזית אחרי לידה, עזרה בעשיה יצירתית...)

לארגן כסף למתנה ראויה: אם יש זמן אפשר לשריין כסף שמגיע ממקומות לא צפויים לטובת הענין (מתנות מהעבודה, מהמשפחה...)
לגרד כמה שאת יכולה כדי שתרגישי בנוח + ברכה מושקעת.
לתת ברכה מושקעת + הזמנה אליכם לארוחה מושקעת.
אולי את יכולה לעצב לה את האלבום וככה לתת לה מתנה משהו שיחסוך בהוצאות?

לדעתי חשוב ליידע את בעלי השמחה במיוחד אם יודעים שלא מגיעים - כדי שלא יצא שהם גם שילמו עליכם לחינם וגם לא קיבלו מתנה.

ועוד מחשבה - אולי תוכלי לארגן לה מסיבת רווקות מושקעת ולהבהיר שזה במקום מתנה כספית?

לדעתי תשתדלי לבנות את עצמך מתוך הסיטואציה לא להתבאס ולא לפגוע ביחסים עם חברה.
כמה שתוכלי לשמוח בשמחתה וליהנות מהאירועים.

אני מכירה מישהו שמביא סכום קטן, נניח 100 ש"ח ומצרף למעטפה כמה כרטיסי חיש גד.
מתנה אינטראקטיבית...

גם אני היום במצב שלא מאפשר הוצאות על מתנות,
הפיתרון שלי למצב הוא הכנת מתנות,אני קונה קנווסים בגודל33\33 ומצירת לפי הנושא - בת מצווה,חתונה,לידה...
לרוב אני עושה חמסות מקוריות,
אני יודעת שלא כל אחד אוהב\יודע לצייר אבל אפשר לחשוב על דברים אחרים שאת מוכשרת בהם-ארוחה טובה (בהזדמנות אחרת) עוגה,
אולי באמת להכין ספר מתכונים ולכרוך בספיראלה-אפשר להכין כמה בבת אחת שיהיה לאירועים נוספים.
יש המון רעיונות אפשריים,
צריך לצאת מהצריך !
מתנה נותנים מהלב,לא מהכיס.
להשקיע מחשבה וזמן בשביל מתנה גדול מצ'ק שנעלם בתוך הוצאות רבות.אם אפשר ויש,בוודאי שכדאי לתת כסף שיעזור לזוג צעיר,אבל להכנס לחובות כדי להגיע לשמוח עם חברים\משפחה זה כבר עיוות.
תראו מה קורה,אנחנו מעדיפים לא להגיע כדי להמנע מאי הנעימות של מחויבות המתנה - כל העיניין זה לבוא ולשמוח יחד - לא?

קודם כל לשכוח מהצריך ומהחייבים
אם לא מתאים לכם לא לבוא .
או שאם אין ברירה או שממש רוצים למצוא משהו שאתם כן יכולים לתת .
אם מדובר באדם קרוב לא בושה לומר לצערנו לא נוכל לתת מתנה גדולה אבל הכנו לך באהבה את המתנה הזאת .
או כמו שכבר הצעתי בדף אחר להציע עזרה בדבר שאתם טובים שתחשב לכם כמתנה .

אני לא מתאפקת וחייבת לכתוב את הדעה שלי (מתנצלת אם זה פוגע במישהו) --- בעיניי זה מטורלל לגמרי לבוא בחצי זוג לאירוע כי אין כסף "לשלם" את מה ש"צריך". אם מישהו מתחתן ומזמין - הוא אמור בודאי לרצות שהאורחים (כולל אלה שבאים בזוגות) יבואו לשמוח בשמחתו. אם זה הופך למשהו שמחשבים ומתומחר - מה הקטע? אני באמת (באמת באמת, בחיי ולגמרי) לא מבינה איך אפשר לשתף עם זה פעולה. כשמזמינים אותי לחתונה, בעיקר של אנשים שאני אוהבת - אני בחיים לא אביא כסף! בעיה שלהם (למרות שאני אוהבת אותם) אם הם בנו על "מחיר הראש" שלי כדי שיממן את זה. החתונות בארץ הפכו להיות מסחרה, ולפחות במעט שאני יכולה לעשות - אין לי כוונה לשתף פעולה עם משהו שהופך אירוע כל כך משמעותי בחיים של שני אנשים שכורתים ביניהם ברית, למשהו שבו האורחים צריכים לחשוב פעמיים אם לבוא, כי אין להם כסף לשלם לקבבוני טלה ולמרגריטות. זה משהו שאני לא מצליחה לקלוט. לא שהיה אכפת לי לקבל כסף אם הייתי מתחתנת. אני תמיד צריכה, אבל לא הייתי מעלה בדעתי לסמוך על האורחים שלי שיממנו לי את מה שאני בחרתי לעשות (אגב, אני באופן אישי בחרתי לא לעשות את זה, בין השאר בגלל מה שנהיה מהחתונות בארץ, באמת שזה משהו שלא מדבר אלי. באופן תמוה ביותר, למרות זאת, אני תמיד מייללת מהתרגשות כשחברים טובים שלי מתחתנים...).

אני מביאה תמיד מתנות ובדרך כלל גם משקיעה בזה מחשבה. אני אוהבת מתנות "קונספט" ואני יכולה להציע כמה כאלה:

קניתי שתי קעריות מדהימות, מקרמיקה עם בסיס עץ, שנראות קצת כמו פטריות. לזה צירפתי שתי כפיות כסף. מוזלי בריאות. שני חלב סויה קטן (אלפרו כזה פצפון)... כתבתי ברכה לבוקר שאחרי - בוקר של בריאות, של ארוחת בוקר בריאה וכייפית (טוב, אז לא ידעתי שחלב סויה זה לא תמיד הדבר הכי בריא בעולם...)

ערסל, שתי בירה קורונה, אגוזי קוקוס, פותחן - לאנשים עם חצר. ברכה של אווירת חופש, ירח דבש...

מכתש ועלי יפים (יש מאבן, יש מברזל יצוק) עם שקיות של תבלינים שבאים בצורת זרעונים (עשיתי שקיות קטנות שקופות לתבלינים בצבעים שונים, יצא מאוד יפה) - עם ברכה לחיים של טעמים מפתיעים, חזקים וחושניים...

פשוט מצעים מהממים לבנים ורומנטיים (אגב - המתנה הזאת והראשונה עם הקעריות שקניתי בחנות כלי בית מושחתת, עלו לי יותר מכל צ'ק של "תמחור" מקובל). לדעתי זאת מתנה מדהימה. הלוואי שהיו לי מצעים כאלה (אחרי שהילדים יצאו מהמיטה... טוב, אולי אז נתחתן ונקבל )

פעם עשינו מתנה של חמשת החושים - זה היה ממש מזמן, ואני לא זוכרת ממש את המרכיבים - אבל זוכרת שאפינו עוגיות - טעם, קנינו סבונים - ריח, דיסק לשמוע, סרט לראות, ומשהו לחוש המישוש (בטח משהו של מסאז'ים או משהו כזה). ממש לא קשה להרכיב מתנה כזאת. אנחנו עשינו מזה הפקת ענק, וארזו את זה בפח שאומן גרפיטי (חבר) קשקש עליו. היה גם משהו לחוש השישי, אבל אני כבר לא זוכרת... בכל מקרה - אפשר לשחק על הרעיון הזה.

חלק משמעותי מכל המתנות האלה זה הברכה, שנותנת למתנה על מרכיביה משמעות "רחבה" יותר.

אגב, יש דברים שממש עולים הרבה כדי להוציא לבד בשגרה, אבל לא עולים המון אם מדובר במתנה לחתונה. למשל סיר מעולה. מחבת טובה. דברים כאלה שלמשל אנחנו מגירים עליהם ריר, אבל קשה לנו לקנות באמת את כל מה שהיינו רוצים. אם נתחתן, זה נראה לי משהו שממש היינו שמחים לקבל.

אם מישהו מרשה לעצמו להיות מאוכזב שהבאת מתנה ולא כסף, זה באמת בעיה שלו (ושל התרבות הדפוקה שלנו)...

מזמינים יקרים, כמה עלה לנו האירוע
0-:

וואו, קראתי את הכתבה שהביאה דגנית ב זה ממש מטורף. אני רק לא מבינה למה צריך "לדפוק הופעה" ולעשות "מניקור פדיקור". ממש מיותר. מי מסתכל עליכם בארוע בכלל? ממילא הכל נראה כמו צבעי מלחמה וגם השמלה או החליפה החדשה לא עושה רושם על אף אחד. בכנות!
אני לחתונה או ארוע מגיעה בבגדי שבת יפים. לרוב בלי מתנה כי פשוט אין לנו כסף. אבל אם כן - אז לרוב ספר או משהו כזה עם ברכה.
בציבור שלנו זה די מקובל לבוא ככה. לכולם אין כסף, אז גם הארועים הם בהתאם. עושים ארועים צנועים יחסית, אולם קטן והרבה שמחה.
מה שבאמת באמת חשוב זו ההשתתפות של האורחים.
בחתונה שלי בכלל לא היה איכפת לי מהמתנות ובטח שהן לא כיסו כלום מהחתונה. היה לי מאוד איכפת מכך שהגיעו אנשים לשמח אותי, וזכרתי את כל מי שבא!
כשאני מגיעה לארוע, אני מגיעה כי אני יודעת שבעלי השמחה רוצים שאגיע, הם לא רוצים את המתנה שלי, אלא אותי.
אני חושבת שזה ממש חולני כל הארועים המפוצצים האלה שעולים הון לבעלי השמחה ולאורחיהם.
אם תשאלו אותי - צריך לשבור את זה. צריך להפסיק לעשות הפקה מכל ארוע.
יש חתונה? יופי, ברוך השם, איזו שמחה! יש אולמות יפים מאוד ומרווחים וגם זולים. יש קייטרינגים מצויינים וזולים (וגם עם הכשרים מעולים לאורחיכם הדתיים). אפשר להשיג מוסיקה ברמה טובה בלי לעשות סיפור שלם, ומי אמר שחייבים וידאו??? אנחנו הסתפקנו בתמונות וסירבתי לכל נסיון של הצלם לעשות את התמונות משונות. כל התמונות יפות, פשוטות, לא מתוחכמות.
גם שמלת הכלה לא צריכה להיות הצעקה האחרונה. תאמינו לי שאני התלבשתי קומפלט ב 1200 ש"ח והיתה לי שמלה מדהימה.
גם באיפור לא השקעתי יותר מ 150 שקל, וגם זה לפי דעתי היה מיותר. יכולתי להתאפר בעצמי יפה יותר.
אגב, רעיון מקורי למתנה שנתנה לי שכנה שלי - היא ספרית והיא פשוט עשתה לי את התסרוקת לחתונה! אז גם לא שילמתי על תסרוקת וגם קיבלתי מתנה יפה!

קראתי ברפרוף את הלינק. נו, באמת קצת הגזימו. עוד רגע והם יוסיפו לרשימת ההוצאות גם את הטיפולים הפסיכולוגים בגלל החרדות החברתיות של לפני האירוע ואת זריקות הבוטוקס לגיהוץ הקמטים.
לא צריך להגזים, גם ככה רק ההוצאות על צ'ק, דלק ובייבי סיטר זה טירוף. מבלי לחשבן מסיבת רווקות וכד'.

ולעניין הדף- אם אין כסף לצ'ק אז זה כמובן מביך ומבאס. לדעתי, צריך לנהוג עפ"י מידת הקירבה. אם זו חתונה של משפחה או חברים ממש ממש טובים אז הם ממילא יודעים שמצבנו אינו 'דבש' והיחסים לא יפגעו אם לא נביא צ'ק. כמובן שבמקרה כזה חובה להביא מתנה מקורית ומכתב קורע לב מרוב רגש

הקלה נוספת ב'עונש' היא כאשר ברור מעל לכל ספק שהאירוע הוא של אנשים ממש עשירים. קרה לי שהוזמנתי לבר מצווה של מיליונרים של ממש ואז זה היה מגוחך להביא צ'ק. טרחתי וקניתי אוסף של מתנות מדליק.

בשאר הפעמים אני מעדיפה להביא צ'ק קטן יותר מאשר מתנה כביכול מושקעת. אינני חובבת אירועים גרנדיוזיים, ואני לא חושבת שכאורחת אני צריכה לממן את כל הגחמות שלהזוג המתחתן, אבל אם החתונה היא בסדר גודל סטנדרטי של ימינו, אז לדעתי עדיף להביא צ'ק. בימינו, גם החתונות הכי משעממות הן יקרות בטירוף. אם לא אביא אפילו צ'ק קטן אז זה יוצא ששילמו עלי המון. זה מבאס אותי. אני גם מעדיפה לתת צ'ק מכובד של יחיד ולא לבוא בזוג. שוב, למעט אם זה חברים טובים או משפחה.

לא רוצה לבאס,
אבל לי אישית נראה חוצפה לבוא לאירוע בלי מתנה, זה כמו למשל שחברה שלי תחגוג יום הולדת בפאב או מסעדה, ואני אלך, אשב, אוכל ואשתה ואז אלך ואשאיר אותה עם החשבון...
כבר לא מדובר על מסחרה, ותאמינו לי- אף אחד לא עושה רווח היסטרי מחתונה (אצלנו, למשל, יצא שההוצאות כוסו כמעט בדיוק)... אבל לבוא בלי כסף בכלל- נראה לי קצת... לא'יודעת.
עם כל הכבוד שאני בוחרת בחירות שונות בחיי האישיים וכו', אני גם מביאה בחשבון איך אנשים אחרים ירגישו אם אגיע לחתונתם ללא מתנה כספית (וירגישו רע מאוד- ולא רק מתוך תאוות בצע... P-:)- ואני לא הייתי רוצה לגרום למישהו להרגיש כך.

מה גם שנראה יפה בעיניי שכל ה"כפר" מתאחד ונותן "משהו" לחתונה כל שהעול (הכבד מאוד) לא ייפול רק על הזוג הצעיר...

אנחנו אישית בחודשים "לחוצים" שולחים באמת נציג אחד כפי שהוצע כאן, או שאם למשל הורי הולכים ואני לא מרגישה מחוייבות להגיע פיזית אני שולחת איזה 100-150 שקל עם ההורים שלי וזהו.
מצד שני- יש חריגים: אם זו חתונה של חברה קרובה מאוד או משפחה, ואני באמת אבל באמת לא מסוגלת להוציא את הסכום- הייתי ניגשת ומתנצלת לפני או אחרי האירוע ומסבירה את המצב, וכמובן אני לא מכירה אף כלה שתגיד "טוב אם אין לכם כסף אז אל תבואו"...
קרה לי בתקופה שהייתי צעירה ובלי הכנסה שהלכתי לברית של אחותי ולא נתתי לה כסף- והסברתי לה, והיא קיבלה את זה הכי בסדר... מצד שני אני עשיתי לה ים של בייביסיטרים אז חסכתי לה סכום הרבה יותר גדול מהצ'ק ההוא (בלי קשר כמובן)...

לסיכום- זה תלוי לדעתי ברמת הקירבה ובאמת באמת האם אין שום מצב לתת בכל זאת משהו צנוע אפילו.

אני לא הולך לשום אירוע (למעט אח, אחות, הורים). רוב האירועים בכלל לא משמחים אותי; למעשה בדיוק ההיפך. בכלל אני חושב לעצמי, אם חס וחלילה אכנס לצרה, האם אוכל לפנות לאותם אנשים שהזמינו אותי ל"שמחה"? יש גם אנשים שאני מאוד מחבב במשפחה שלי, אבל עדיין אני לא הולך. אני גם לעולם לא אערוך מסיבה ובה אבקש מתנות. לא מזמן זוג שהתחתן ערך מסיבה לחברים בביתו. הם בקשו במפורש לא להביא מתנות. הם הוסיפו מייל נוסף בו רשימה של עמותות - יעד לתרומה, אם כבר מישהו מתעקש להביא מתנה.

שרון, מה עם מגורים לזוג הצעיר? בית לראש המועצה בלאס וגאס? _{(ציטוט ממה-יש)}

במבי, אני איתך במיליון אחוז.
לשאלה המקורית, אם זו חברה טובה, הייתי מרימה טלפון ומסבירה את המצוקה. אומרת "אני נורא רוצה להשתתף בשמחתכם, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי במצבנו הכלכלי את מחיר המתנה. אני חושבת שנוותר על המעמד עצמו כדי שתוכלו להוריד אותנו מהעלויות, ואני אשמח אם נוכל לעשות משהו בינינו, כי זה נורא חשוב לנו להיות חלק מהארוע המרגש שלכם." ואם מישהי היתה אומרת לי דבר כזה, הייתי אומרת לה "נראה לך שאני צריכה כסף?! אני צריכה את הנוכחות שלך! אני מצטערת שהיית בכלל צריכה לעשות איתי את השיחה המביכה הזאת. בואי בלי כלום, תני לי חיבוק גדול וחיוך בעיניים ומבחינתי בכלל לא ניהלנו את השיחה הזאת."

חתונה זה לא ארוע למטרות רווח בעיניי. יש בקונספט הזה משהו חולני שקשה לי לחיות איתו. מצטערת.

גם אנחנו אף פעם לא נותנים כסף במתנה. אף פעם.
כל מילה של במבי - מי שאין לו כסף להפקה יקרה שלא יפיק כזאת. ומי שעושה את זה רק בגלל שזה מקובל, זאת בעיה שלו.
אני באה כדי לשמוח עם החתן והכלה בשמחתם, לא כדי לכסות את הוצאות הארוע.
אנחנו בדרך כלל מביאים תלושי שי מסטימצקי - זה לא עוד מתנה מהסגנון החתונתי כמו כלי מטבח, מצעים או מפות, אבל גם לא כסף. וספרים כל אחד (נו טוב, כמעט) אוהב.

דווקא חברים קרובים ומשפחה סומכים עליכם שתצילו אותם מאנשים שלא יכסו את העלות שלהם.
נכון שהכלה לא חייבת שמלה ב-7000 שקל, אבל במשפחות רבות אם עושים חתונה מזמינים את כולם, ואין דרך לעשות את זה זול, אפילו לא באולם הכי צנוע, עם אוכל הכי פשוט. נכון שאפשר לערוך פיקניק בחוף או משהו, אבל זה לא מתאים לכמות גדולה של אורחים (בעיקר למבוגרים מביניהם).
וכך קורה שזוג צעיר לוקח הלוואות כדי לממן חלקית את המסיבה הגדולה, ואם המתנות לא יכסו את העלויות הם עלולים למשכן את החיים שלהם רק כי יש להורים שלהם הרבה אחים, קרובים וחברים מהעבודה. (בדרך כלל המוזמנים של ארבעת ההורים הם הרבה יותר מהמוזמנים של בני הזוג, ואכן החתונה הופכת להיות אירוע משפחתי שמופקע מהידיים של הזוג הצעיר, כך שלפחות חלק מההוצאות מכסים ההורים).
מילא אם חברה קרובה שעזרה, עוזרת ותעזור בדברים אחרים בחיים תתקשר להעיד על מצוקתה. אבל תחשבו שעל כל אחד שמתקשר יש עשרה רחוקים יותר שלא אומרים כלום. מה שמוזר זה איך כל האנשים הרחוקים רצים לחתונה, מתלוננים על ההוצאה, מתגנדרים והכל, ואפילו לא מתרגשים לראות את החתן והכלה, כי הם זרים להם.

אם ההורים רוצים להזמין את כל החברים שלהם מהעבודה, שיכסו את זה בעצמם. עכשיו אני אמורה לא סתם לממן לחברים שלי את החתונה, שזה עוד מילא, אלא לממן מסיבה לחברים של ההורים של חברים שלי? זה לא קצת מגוחך?

אנחנו התחתנו בחתונה יחסית צנועה, 130 מוזמנים קרובים ואהובים במסעדה נעימה בצהריים, היה נורא כיף. היינו מאד צעירים ולא היה לנו כסף, ההורים שלי נתנו לנו סכום מסויים מראש ולא חרגנו ממנו באגורה. לא עלה על דעתנו לצפות מהחברים שלנו - כולם סטודנטים תפרנים כמונו - להביא צ'קים! מה פתאום?

אנחנו התחתנו בחתונה יחסית צנועה, 130 מוזמנים קרובים ואהובים במסעדה נעימה בצהריים, היה נורא כיף.

נשמע מקסים. אני הכי אוהבת כאלה חתונות. אבל לא כולם יכולים.

שרון, לא ירדת לסוף דעתי. בתור זו שאין לה, הייתי אומרת שאני לא באה, לא שואלת אם זה בסדר או מקווה שיגידו לי לבוא בלי לשלם.

רחל, אני מזדהה (חתונה אפילו יותר קטנה, בחורש ארצישראלי פרטי שבד"כ נועד לסדנאות רוחניות ולמדיטציות, עיצוב שלנו, מוזיקה שלנו, צילום שלנו, שלטי דרכים שלנו, בר שלנו, ועוד... עד היום יש כמה אנשים שהעציץ הסיגליות שהם קיבלו בחתונה עוד פורח אצלם! לא למטרות רווח. ידענו כמה שיעלה לנו, דאגנו שיהיה לנו הכסף הזה. וזהו. מבחינתנו כל כסף שנכנס היה מתנה מפתיעה. נשבעת. וממש העדפנו מתנות משמעותיות (כמו קולאז' תמונות שהכינו לנו) מאשר כסף או סיפולוקס.)

נשמע מקסים. אני הכי אוהבת כאלה חתונות. אבל לא כולם יכולים.
את מתכוונת כלכלית או חברתית?

ניצן, נשמע נהדר.

אנחנו גם קיבלנו מתנות מעולות, ובאמת מעט מאד צ'קים מהחברים (מהדור של ההורים שלי קיבלנו גם וגם, וזה דוקא נראה לי אחלה. כשהאחייניות שלנו והחבר'ה של הבת שלנו יתחתנו, אני מקווה להיות במקום כלכלי בטוח ולעזור להם קצת בהתחלה. והכסף הזה, שלא בוזבז על מסיבה, עזר לנו המון בהגשמת החלומות שלנו). קיבלנו כל מיני מתנות מעולות, כלי מטבח איכותיים, סדינים, כלי הגשה חגיגיים שבחיים לא הייתי קונה לעצמי אבל אני משתמשת בהם ונהנית מהם מאד, וגם דברים כמו ערסל זוגי מחברה שחזרה בדיוק מדרום אמריקה, שלט לדלת שעשתה לנו אחותי, עיצוב ההזמנות שלנו, והשמלה היפיפיה שלבשתי שקנתה לי חברה מאד טובה שנמאס לה לראות אותי חוככת בדעתי לגבי המחיר (שהיה נמוך יותר, אגב, מכל מה שהוזכר פה...)

רעיון למתנה מדהימה וזולה מאוד: קונים חמסה שנפתחת עם ברגים(בדרך כלל אלו שנפתחות הן מהסוג הזול ביותר) אחרי שהחתן שובר את הכוס אוספים מעט מהזכוכיות ומכניסים לחמסה. מזכרת מרגשת לכל החיים בפחות מ 50 שח. אם מוסיפים אפילו סכום צנוע זאת כבר מתנה שלא מביישת אף אחד.

שרון, אני חושבת שאת אופטימית אם את חושבת שככה הן כל מערכות היחסים בין כל המזמינים והמוזמנים.
אם מישהי היתה אומרת לי דברים אלה, הייתי באה, מביאה מתנה מושקעת מאד ואוהבת מאד ולא יקרה כמיטב יכולתי ושמחה בשמחת חברתי.
אולי הייתי מציעה שלא לערוך לי מקום בסעודה אם יש אפשרות כזו. אני מנסה לחשוב מחוץ לקופסא. יש הרבה יותר אפשרויות מאשר הנתיב הטריוויאלי והמקובל.

אני חושבת שזה מקרה של עסקת חבילה - אם באים, מקבלים את הכללים. כמובן, אפשר פשוט לא לבוא ולשמח את הזוג במתנה בהזדמנות אחרת, ואז ישמחו לקבל דברים בעלי ערך רגשי גבוה. ושמחתם תהיה כנה יותר.

כמה כסף

אבל כבר כמה אנשים אמרו פה שמבחינתם, בחתונה שלהם, זה ממש לא היה עסקת חבילה. אז למה להמשיך להניח את זה כאיזו אקסיומה כוללת לכלל האנושות?
לא עדיף לשאול ולדבר במקום?

מעולה

הוזמנתי לארוע על ידי מכרה. כרגע אין לנו כסף להוציא על מתנות יקרות, ולמכרה יש המון כסף. היא ובעלה מרויחים בחודש מה שאני ובעלי מרויחים בחצי שנה. בכל זאת חשוב לי לבוא. החלטתי לתת לה עבודות יד שלי, שאני משקיעה בהן הרבה זמן ואת הנשמה, הן שימושיות ומתוקות ואני מקווה שיהיה להן גם ערך רגשי בסוף.

אני חושבת שזה מקרה של עסקת חבילה - אם באים, מקבלים את הכללים. כמובן, אפשר פשוט לא לבוא ולשמח את הזוג במתנה בהזדמנות אחרת, ואז ישמחו לקבל דברים בעלי ערך רגשי גבוה. ושמחתם תהיה כנה יותר.

let me rephrase so that everyone unserstands

לגבי "פטור" שניתן לאנשים מסוימים - אף אחד (אולי חוץ ממיליונרים, באמת) שמארגן אירוע יקר כ"כ לא ישמח ש-70% מהאורחים יתקשרו ויגידו שאין להם כסף, הם לא באים, או שהם באים ונותנים מתנה בעלת ערך רגשי בלבד.

שיהיה ברור, יש לי המון ביקורת על עצם הבחירה העדרית, החומרנית, השטחית, האגו-מניאקית, לארגן כזה אירוע ענק (אני בחרתי אחרת כל פעם מחדש). אבל אם זה כבר נתון, אם כבר הולכים לחתונה המונית, גדולה ויקרה, של אנשים שאינם במעגל הקרוב ביותר (משפחה קרובה, חברים בנפש), מן הראוי לכבד את הכללים של המסגרת הזו. אפשר למרוד במסגרת ולומר, לא מתאים לי, אני לא אוהב/ת אירועים כאלה. אבל אם הולכים, לא מתקמצנים.

מילה שחסרה לי בדיון - נדיבות. לא רק רגשית. נדיבות כספית. נדיבות חומרית נקייה. כן, לחסוך מעצמך החודש ולתת לאחרים. לפרגן להם. כסף יכול להיות ברכה.
דווקא כשלי אין הרבה, דווקא כשבשבילי 450 ש"ח הם יותר מעשרה אחוז מהמשכורת (לא דוגמה מהאוויר). כשאני נותנת את הסכום הזה, הוא הרבה הרבה יותר גדול מאותו סכום שנותן מישהו שמרוויח יותר, והמקבלים יודעים את זה, ויודעים להעריך את הנדיבות. ומבינים בדיוק מאיפה זה בא. <שלא לדבר על הכרטיס המושקע (עבודת יד).>

תתפלאי, הרוב דווקא לא מעריכים את זה שיש לך פחות לתת אבל את נותנת בדיוק כמו כולם.
מה עם הזוג הזה מטבעון ששלחו מכתב זועם לזוג גמלאים שהביאו 400 ש"ח "בלבד" כשהמנה עלתה 350 לאחד?...
ולפי מה שאני שומעת, הם לא לבד...

אז לאירוע של כאלה לא הולכים.

אני דוקא חשבתי שלהזמין את החברים הקרובים שלי ואת משפחתי לארוע שעלה לי30 אלף שקל בלי לרצות שום מתנה או תמורה זה סוג של נדיבות, או ליתר דיוק, שההיפך זה סוג של חזירות.
חוץ מזה, חשבתי שלהגיד מכל הלב למי שלא יכול להרשות לעצמו כל מתנה, "בואו ואני ממש לא צריכה מכם כסף" זה גם נדיבות הלב ולא פסיביות אגרסיביות.
חוץ מזה, יד לי כסף למתנות חתונה לחברים, ואני משתתפת בטמטום הזה בכל פעם שאני הולכת לחתונה בעצמי, ועדיין אפשר לערער על זה ולקעקע את ההנחות שבבסיס זה.

מה שמציק לי, זה שבדף אחד כתוב שאם מזמינים חובה לבוא, כי זה מה שכתוב בחוקים הלא כתובים ושזה עלבון חמור לא להגיע.
ובדף הזה כתוב שאם באים חייבים להביא הון עתק. ככה זה בחוקים. עסקת חבילה.
אני עושה אחד ועוד אחד, יוצא לי בערך 400-500 שקל על כל בנאדם שאני מכירה. 1000 על חברים ממש טובים ובני משפחה.
זה בעיניי אבסורד מוחלט.

חוץ מזה, שהעניין הזה לא באמת חוסך לאף אחד כסף. אז במקום לשלם על החתונה של עצמך, שילמת חלק מכל החתונות של כל מי שאת מכירה. זה יוצא אותו דבר (אם החתונות מכסות את עצמן, זה חייב לצאת אותו דבר). את בכל מקרה משלמת על משהו שאת לא באמת יכולה לעמוד בו, פשוט בתשלומים. לא עדיף לעשות משהו שאת יכולה לעמוד בו מראש?

כשאני נותנת את הסכום הזה, הוא הרבה הרבה יותר גדול מאותו סכום שנותן מישהו שמרוויח יותר, והמקבלים יודעים את זה,
זהו שלא ממש.
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נאמרה לי תודה אחרי החתונה,
וגם לי כמו לך סכום כזה נלקח היישר מהמקרר והילדים.
בעצם מעולם לא הודו לנו על מתנת כסף של חתונה (עד כדי כך שלפעמים תהיתי אם הצ'ק בכלל הגיע אליהם...לך תדע..)

איזה דיון מאגניב! גם אנחנו עברנו הרבה תלאות עם העניין הזה
נתחיל בזה שכשפגשתי את בנזוגי הוא מתוך עקרון מעולם לא היה מביא כסף לאירוע אבל לפעמים גם לא מביא כלום כי לא ידע/מצא מה וזה ממש לא היה מקובל עלי, אני לא אוהבת עקרונות של שחור או לבן. כל מקרה לגופו. למשל חבר טוב שלו שנולדה לו ילדה שלישית והם אמרו שלא חסר להם כלום מבחינת ציוד, ביגוד, צעצועים וספרים ושהם ישמחו לכסף - נראה לי סבבה לפרגן להם אבל הוא לא הסכים. (וגם אגב נראה לי יותר נכון אקולוגית מאשר להביא עוד חתיכת בד או פלסטיק שהאדם לא צריך)
זה הגיע למצב שבחתונה של חבר קרוב, אמר לו החבר (אחרי שבנזוגי ארגן לו את מסיבת הרווקים שלו שכללה טיול עם לינת שטח וכל הנסיעות וההוצאות) שהוא מבקש ממנו שלא יביא לו מתנה! הם רוצים כסף לחתונה! בנזוגי מאד נעלב (הוא נוהג לתת מתנות אישיות כמו ציורים שלו ובכלל הוא אדם מאד נדיב גם כשאין לו גרוש) ומרוב שלא ידע מה לעשות לא הביא כלום (אם הייתי יודעת מיזה לא הייתי מסכימה לזה כי אני כן חושבת שאם אדם מבקש משהו ואתה בא לשמחתו אז תן לו את מה שהוא מבקש) יום אחרי החתונה בעודם נופשים בצפון התקשר החתן ושאל את בנזוגי "מה עם הכסף?" וגם נקב בסכום שהוא רוצה לקבל אז בנזוגי הלך ופגש אותו ורשם לו צ'ק ומאז הם כבר לא כ"כ חברים
(איזה עיוות זה שביום אחרי החתונה הבילוי של החתן והכלה זה לספור את הצ'קים ולעשות רשימה - אחרי החתונה שלנו אני סרבתי לספור את הכסף או לבדוק מי הביא לי כמה ופשוט כעבור שבוע הלכתי לבנק והפקדתי את מה שקבלנו, הפקיד היה די המום כשלא ידעתי כמה כסף אני מפקידה אפילו שאל אותי איך אני יודעת שהבנק לא מרמה אותי ומפקיד פחות?! זה בכלל לא עלה בדעתי..)
חצי שנה אחרי זה הם באו לחתונה שלנו (אנחנו דווקא ביקשנו שלא יביאו לנו כסף אלא מתנות ומי ששאל אז גם בקשנו דברים נחוצים ולא שהכסף לא עזר והיינו צריכים אותו אבל לא רצינו חתונת קנס וגם הצלחנו לארגן כזאת שלא עלתה לנו הון) אז הוא הביא לנו לחתונה את אותו הסכום - ככה שמה בידיוק יצא לו מהסיפור הזה? אין פה רווח והוא רק הפסיד חבר!
יש לי חברים סטודנטים עניים כמוני שבכ"ז הביאו לי צ'ק והתבעסתי על זה! הייתי מעדיפה מתנה מאגניבה כמו קומקום מתכת שקבלנו או סיר פויקה על פני צ'ק של 200ש"ח (ויש להניח שהמתנה היתה עולה להם פחות ואז גם היה לי יותר שמח לחשוב שהם לא שלמו קנס כדי להשתתף במסיבה) או חברה שממש הפריזה והביא לי 1200שח במזומן כשהיא לא רוטשילד והיא מתחתנת עוד מעט אז ברור שאני אחזיר לה את אותו הסכום - ושוב מי יוצא פה מורווח?
מה שכן לחינה שאמא ארגנה לי קבלתי עשרות מגבות וזה היה סיוט - ז"א שיש מתנות שהן בזבוז, מה יש לי לעשות עם מאה מגבות? או מצעים?
אז נכון שקיימת דילמה סביב מתנות ואם אני יודעת שמישהו חנוק אז אני מביאה כסף ובאמת משתדלת להגיע לבד כדי לא להגביר את הקנס
אבל באמת הגיע הזמן לשבור את השוק הזה

חברה שהתחתנה לא מזמן עשתה לבקשת הוריה חתונה אשר לדעתי גרנדיוזית ומופקעת (היא דווקא בנאדם צנוע) אבל אביה איש ציבור ורצה למען יראו..בכ"מ התקשרתי אליה אחרי החתונה לשאול איך היה והאם נהנתה, ומה השיבה לי? התבעסנו כי לא מעט אורחים שהודיעו שיגיעו לא באו ואז יצא ששילמנו על יותר מנות ממה שחולקו בפועל וגם לבעלי חברים דלפונים כך שממש לא כיסינו את החתונה... ואני חשבתי בליבי כה עצוב שזה מה שיש לה על הלב אחרי יום שמחתה..

באמת העלית נקודה חשובה.
יש תרבות של ספירת כסף ויותר מזה, של רישום מדוייק מי הביא מה, ואז החזרה של אותו הסכום או יותר מזה. יעני, אני יותר נדיב ממך? מה הקטע?
ובאמת, בסופו של דבר, כולם משלמים על החתונה של עצמם בתשלומים בחתונות של אחרים. (וואו, אני כזאת בוקית, יכול להיות שחלק מהעניין של ההעלבויות מזה שלא באים זה זה שלא "מחזירים" את המתנה?? חתרני, לא היה עולה בדעתי ההזויה אלמלא הדיון הזה...

)

אז יוצא שרק דור ההורים בעצם באמת "משלם" על החתונות של הילדים ושל הילדים של חברים. כלומר, יש לאנשים אינטרס להזמין כל מיני דינוזאורים שעובדים עם אמא שלהם במשרד ממשלתי שהם לא פגשו בחיים פשוט כדי שיממנו את המסיבה לחברים הטובים. ואני אומרת - מוזס רביינו.
אנחנו לא הסכמנו קטגורית שיהיה מישהו אחד בחתונה שאנחנו לא מכירים ומחבבים. נ-קו-דה.

הקולגות של אמא, שלא פגשתי בחיים, אלה שהיא היתה ממש מבועתת מהאפשרות שנורא ייעלבו (ממילא חצי מהם לא היו באים כי ה"חתונה" היתה בשבת ובעומר

(והכלה לא היתה בתולה

)) קיבלו עוגה ותבשילים של אמי למשרד, ודיווחו על הקלה גדולה שהם לא נאלצו לעבור את הסיוט הזה שוב...

הקולגות של אבא (היו ארבעה שהוזמנו) ליוו אותנו כל ילדותי והם ממש חברים טובים, אז בכלל לא היתה שאלה. באו וזהו.

גל, בקשר לאישך, מה אומר לך, אני לא הייתי עושה מזה עניין עקרוני, כרגע אני מעלה את תהיותיי בקול רם ומקווה שהאוירה תשתנה.
לא הייתי עושה מעשים גורפים וחד משמעיים בשם איזה עקרון. עם חברים אני מעדיפה לדבר בגלוי מאשר לשחק בעקרונות.
מצד שני, הבחור הזה שיחק בעקרונות בחזרה. לא זה ולא זה נשמעים לי מתכון לחברות יציבה...

אמר לו החבר (אחרי שבנזוגי ארגן לו את מסיבת הרווקים שלו שכללה טיול עם לינת שטח וכל הנסיעות וההוצאות) שהוא מבקש ממנו שלא יביא לו מתנה! הם רוצים כסף לחתונה!

יום אחרי החתונה בעודם נופשים בצפון התקשר החתן ושאל את בנזוגי "מה עם הכסף?" וגם נקב בסכום שהוא רוצה לקבל אז בנזוגי הלך ופגש אותו ורשם לו צ'ק ומאז הם כבר לא כ"כ חברים
אדם מזעזע, ואני חושבת שאילו הייתי בן זוגך, אחרי האמירה שהם רוצים כסף לחתונה - לא הייתי באה לחתונה בכלל.

הקולגות של אמא, שלא פגשתי בחיים, אלה שהיא היתה ממש מבועתת מהאפשרות שנורא ייעלבו (ממילא חצי מהם לא היו באים כי ה"חתונה" היתה בשבת ובעומר (והכלה לא היתה בתולה )) קיבלו עוגה ותבשילים של אמי למשרד, ודיווחו על הקלה גדולה שהם לא נאלצו לעבור את הסיוט הזה שוב...

זו בדיוק האירוניה. שהאנשים האלה, הרחוקים דווקא, שעליהם רוצים משום מה לעשות הכי הרבה רושם, הם אלה שבשבילם מדובר בטרחה, טרחנות ושעמום נטו + הוצאה כספית. הם הראשונים שישמחו לקבל פטור. אבל רוב החתנים והכלות הישראליים לא מבינים את זה. מה לעשות. כנראה שלא אכפת להם שיעמדו אנשים בחופה ובקושי יזכרו את השמות שלהם ובקושי יקשיבו, שלא יתרגשו באמת.

אבל מה לעשות, אני לא "מחליטה על" האנשים הקרובים אלי, והם עושים מה בראש שלהם, ואני אוהבת אותם כמו שהם. מה לעשות. אז אני משחקת את המשחק. בשבילם אהבה זה כסף? פירגון נספר בשטרות עד 4 בבוקר אחרי החתונה? אז זה הערוץ שלי להביע את אהבתי ואת השתתפותי בשמחתם. זה הערוץ הפתוח בפני. ואם אין לי אהבה ושמחה כלפיהם, אני פשוט לא הולכת, נקודה (ומודיעה, כי למה הם צריכים לשלם על מנה?

)

סתם מהסקרנות הלכתי לבדוק את המחברת שרשמתי בה מתנות שקיבלנו לחתונה. מצאתי שחברים תפרנים נתנו לנו צ'ק ע"ס 250 ש"ח (1995) אף על פי שאמרתי לה במפורש שלא יביאו שום דבר חוץ מעצמם. מה עשינו? פשוט לא פדינו את הצ'ק מעולם.

פשוט לא פדינו את הצ'ק מעולם.
אתם חברים טובים.

יש תרבות של ספירת כסף ויותר מזה, של רישום מדוייק מי הביא מה,
לצערי נאלצתי לחזות בטקס ספירת כסף כזה. אחרי חתונה מלוקקת של אחות של האקס שלי, חיכינו שההורים של שני הצדדים יסיימו לספור בשביל טרמפ הביתה, נאלצתי לחכות איתם בחדר המלון. בליל החתונה כשכולם שפוכים. מה כל כך דחוף לספור ולרשום? למה לעשות את זה בפורום כזה של שתי המשפחות?
איזה טקס חומרני וקפיטליסטי. מתייחסים אל הכסף כמטרה במקום כאמצעי.

איזה נושא מעניין, וטרי בשבילי..
כשהתחתנתי, שמעתי על חבר שאני כבר לא בקשר קרוב איתו אבל מאד אוהבת אותו, שלא יבוא בגלל כסף.
גם לחתונה של חברים משותפים חודש לפני הוא לא בא מאותו מניע.

חשבתי להתקשר אליו או לשלוח שליח שיגיד לו:
אני אוהבת אותך, אני אשמח מאד אם תביא לי אפילו פרח.

כמעט שעשיתי את זה, אבל אז הבנתי, שבפעולה הזאת אני מביישת אותו ומאדירה את עצמי כנדיבה, "חסרת אגו", חברה מקסימה.
ובכלל, אם הוא לא היה מסוגל לעמוד במצב הזה, של לדבר איתי על זה, או להתמודד בכל דרך יצירתית אחרת, כנראה שהוא באמת לא רוצה להיות בחתונה או בקשר איתי. ואכן, אין בינינו קשר מאד החתונה בכלל.

עוד זכרונות.
רוב רובם של האנשים הביאו כסף.
התפלאתי.
בסך הכל יודעים שאנחנו אנשים די פשוטים (ואז אולי גם חושבים לעזור לנו? אולי לחתונה של עשירים היו מרגישים יותר נח להביא מתנה?) ולא חומרניים במיוחד.
וזה נכון, שמחנו בסכום שהגענו אליו, ויש לי משהו להגיד על זה.

אבל ראיתי כך, שכבר כולם בקטע הזה של "צריך להביא כסף", כאילו כולנו התקלקלנו, כולל אני, האמת.
אני מביאה היום כסף לחתונה כי אני יודעת שזה מה שמצפים, שאנשים מעדיפים לעשות את ההחלטות שלהם על הוצאותיהם לבד ושלא אני זו שתחליט בשבילם מה הם צריכים, וכרגע זו התרבות בארץ.

וזה מה שרציתי להגיד:
כשחברים ואורחים מביאים כסף, הוא מתקבץ בסופו של דבר לסכום שיכול לתמוך בזוג הצעיר בתחילת דרכו ודווקא יש בזה משהו קהילתי תומך.

אני כמובן בזה למי שמארגן חתונה כדי להרויח. ויעשו הכל כדי שהיא תשתלם כמה שיותר. היו מי שניסו להסביר לנו שאם אנחנו לא עושים את זה אנחנו פראיירים גדולים. פיחסה.
(אנחנו למשל אמרנו לכולם שאפשר להביא ילדים- וזו היתה חתונת ילדים והם נתנו אור כל כך יפה לכל העניין)

ועוד משהו קטן:
יש לנו תחביב. כשאנחנו באים לחתונה, אנחנו נותנים צ'ק בסכום שחשבנו עליו, אבל עושים על זה גימטריה של איזשהו מסר שמגיע לסכום, אבל שלא יהיה עגול כדי שיהיה קטע. (ואז שוברים ת'ראש לא למצוא משפט עם יותר מדי ר'-ש'-ת'...) וכמובן מסבירים את זה בברכה.
ואז זה צ'ק שגם זוכרים!

עד כאן.

_גל, בקשר לאישך, מה אומר לך, אני לא הייתי עושה מזה עניין עקרוני, כרגע אני מעלה את תהיותיי בקול רם ומקווה שהאוירה תשתנה.
לא הייתי עושה מעשים גורפים וחד משמעיים בשם איזה עקרון. עם חברים אני מעדיפה לדבר בגלוי מאשר לשחק בעקרונות_
ניצן אמ גם אני לא אוהבת עקרונות והאמת היא שזה שהיה נושא מחלוקת בינינו - כי כמו שכתבתי יש בהחלט הרבה פעמים שאני חושבת שזה במקום ומתאים להביא כסף. הבעיה היא שזה חרב פיפיות גם כשהייתי לארג'ית עם חברים טובים שהרגשתי שהם לחוצים וצריכים כסף הרי שהם החזירו לי באותה המטבע (או אותו הסכום) לחתונה שלי בידיוק בתקופה ששוב היו לחוצים והתבעסתי מזה כלומר הייתי מעדיפה שלא ישברו חסכון בשבילי מצד שני אני מבינה אותם כי זה נהיה כ"כ מקובל תרבותית לתת מה שקבלת..

כשחברים ואורחים מביאים כסף, הוא מתקבץ בסופו של דבר לסכום שיכול לתמוך בזוג הצעיר בתחילת דרכו ודווקא יש בזה משהו קהילתי תומך
זה היה נפלא אם חתונה היה באמת מיועדת לתת תמיכה כלכלית לזוג הטרי אבל בפועל המצב הפוך, זוגות שאני מכירה "פשטו רגל" (או יותר נכון ההורים שלהם) בדרך לחתונה ובמקרה הטוב כיסו 70% מההוצאה...

אני דווקא מכירה את זה מהצד של צעירים שמתפרעים לחלוטין עם הוצאות החתונה מתוך ידיעה שהכללים הלא כתובים אומרים שאמאבא ישלמו לאולם, והם יגרפו את המתנות, זאת אומרת שכמה שמזמינים יותר אנשים שלא מכירים מדור ההורים, ככה יש יותר כסף, כמה שהאולם יותר אקטרווגנטי, ככה המתנות יותר גדולות (ראו את המחשבון לעיל).
אולי אני נכה חברתית, אבל אני חושבת שעדיף ללכת לאמאבא ולהגיד להם - אמאבא, אולי תתנו לנו 30-50-70-100 אלף שקל (השלימו כרצונכם) לקראת החתונה שלנו, במקום שאתם תתנו כסף לאולם, ואנחנו נגרור אנשים דרך הסבל הזה, והאולם יתן אוכל לאנשים בתמורה, והאנשים ישלמו לנו? זה נראה לי כמו טירוף מוחלט לעבור את כל המנגנון המופרע הזה בשביל לקבל כמה ג'ובות מההורים.

למה לא לעשות טקס צנוע עם האנשים הכי יקרים לליבנו, ולבקש את מה שאנחנו צריכים? <אנחנו לא היינו צריכים>

צעירים שמתפרעים לחלוטין עם הוצאות החתונה מתוך ידיעה שהכללים הלא כתובים אומרים שאמאבא ישלמו לאולם, והם יגרפו את המתנות

יש הרבה צעירים שרוצים חתונה בומבסטית אבל להורים שלהם אין מספיק כסף לממן אותה, או אין מספיק כסף לממן אותה וגם עזרה בתחומים אחרים (דירה, אוטו וכו'). ואז מי שנתקע עם החובות הם הזוג הצעיר בעצמו. וגם במשפחות כאלה מצפים להזמין את כולם, אחרת מישהו ייעלב וכל המשפחה הקרובה תשלם את המחיר שנים אחר כך, כולל איומים בנתק, וכאלה.

יש הרבה צעירים שרוצים חתונה בומבסטית אבל להורים שלהם אין מספיק כסף לממן אותה, או אין מספיק כסף לממן אותה וגם עזרה בתחומים אחרים (דירה, אוטו וכו'). ואז מי שנתקע עם החובות הם הזוג הצעיר בעצמו

זבשל"ם

לא. לא בעיה שלהם. בעיה של כל מי שאוהב אותם, ולא רוצה שהם יהיו ביחסים לא נעימים עם הדודה מאשדוד כל החיים. זו בעיה של כל החברה שלנו, שהשבטיות שלה באה לידי ביטוי גם ובמיוחד באירועים גדולים ובומבסטיים. מה לעשות. לא כל אחד רוצה להתנתק מכל משפחתו המורחבת, על כל ההשלכות של זה. אנשים נכנעים ללחצים המשפחתיים, ללחצים בעבודה, ללחצים שנובעים מכל החתונות שהם אי פעם ראו, וכו'.

אני חושבת שעדיף ללכת לאמאבא ולהגיד להם - אמאבא, אולי תתנו לנו 30-50-70-100 אלף שקל (השלימו כרצונכם) לקראת החתונה שלנו, במקום שאתם תתנו כסף לאולם, ואנחנו נגרור אנשים דרך הסבל הזה, והאולם יתן אוכל לאנשים בתמורה, והאנשים ישלמו לנו? זה נראה לי כמו טירוף מוחלט לעבור את כל המנגנון המופרע הזה בשביל לקבל כמה ג'ובות מההורים.

יש הרבה הורים שלא יתנו שום כסף אם לא תהיה חתונה "מכובדת" עם כל המוזמנים שלהם.
ממש כמו שיש כאלה שיתנו כסף לקניית דירה אבל לא לשכירת דירה.
חשוב להם שהכסף שלהם יממן מטרה שהם מאמינים בה, ואם הילדים רוצים את הכסף הם צריכים להתאים את עצמם להשקפת ההורים.
מעבר לכך, יש הרבה הורים שרואים בחתונה אירוע שלהם לא פחות משל הבנים (סופסוף זכו "לחתן את הבן בשעה טובה" וכו').
מבחינתם לוותר על האירוע זה ממש פגיעה בהם ובשמחתם.
וחוצמזה, יש גם הרבה צעירים שממש רוצים את החתונה הגדולה וכל הבלאגן, נהנים מתשומת הלב והחגיגה המושקעת... ואם ההורים מוכנים לממן להם את זה אז מה טוב <להם לפחות

>

מה שבאמת מעצבן זה לא העובדה שיש אנשים שהאירועים האלה מתאימים להם, אלא הציפיה מהמוזמנים לשתף פעולה עם כל זה גם אם זה ממש לא מתאים לתפיסת העולם שלהם, שלא לדבר על היכולת הכלכלית שלהם.
יוצא שמי שאין לו כסף ובכל זאת נותן צ'קים בהרבה אירועים, ממש "חייב" לעשות מתישהו אירוע משלו כדי "להחזיר את ההשקעה" ולכסות את המינוס שהצטבר

מה כל כך דחוף לספור ולרשום?
פרקטית -- כדי להיפטר מהצ'קים כמה שיותר מהר. גם עם מזומן בסכומים האלה לא נעים להסתובב או לדעת שהוא נמצא בבית.
דבר שני -- כי מי שנותנים את הצ'קים בדרך כלל מעוניינים שהם ייפדו כמה שיותר מהר, כדי לדעת איפה הם עומדים, ועדיף שבפעם הבאה שהם מסתכלים בעו"ש הם לא יצטרכו להכניס את הצ'ק לחישוב. לטעמי -- לחכות עם זה זה לא מנומס כלפי נותני המתנות (כן, אפילו לא כמה ימים. אם החתונה היתה ביום ה' -- עד יום א' בצהריים רצוי שהסיפור יהיה סגור).
למה לעשות את זה בפורום כזה של שתי המשפחות?
זה באמת קטע ששמעתי עליו רק לאחרונה והוא לחלוטין נבצר מבינתי. דרך מצויינת לפתוח חשבונאות מגעילה בין שתי משפחות שהתאחדו זה עתה. אני והאיש עשינו זאת בפרטיות.

זה בידיוק העניין אם למישהו בא להתפרע על חתונה שיבושם לו - אבל למה האורחים מחוייבים לשלם את המחיר?
והכי גרוע - גם מי שלא רוצה להתפרע ומוצא שכל בעלי העסקים האולמות והקייטרינג והדיג'י וכו' לוקחים ממנו מחירים מופקעים כי זה עבור חתונה - נגד זה צריך לצאת בחרם צרכנים לא כל אחד יכול כמונו להתחתן בחצר של סבתא שגם בישלה ל200 איש
יש לי חברים שממש דחו חתונה כי לא מצאו אופציה סבירה זולה היכן ואיך לעשות זאת
יוצא שמי שאין לו כסף ובכל זאת נותן צ'קים בהרבה אירועים, ממש "חייב" לעשות מתישהו אירוע משלו כדי "להחזיר את ההשקעה" ולכסות את המינוס שהצטבר מי שעושה אירוע משלו ממש לא מכסה את המינוס.. זה פשוט שוק מזעזע שוק המתחתנים

זוגות שאני מכירה "פשטו רגל" (או יותר נכון ההורים שלהם) בדרך לחתונה ובמקרה הטוב כיסו 70% מההוצאה...

יש הרבה מקום לפתרונות יצירתיים ומחשבה אלטרנטיבית כדי לקבל שירות מצוין במחיר נמוך יותר.
איכשהו אנחנו הגענו לאנשי מקצוע די זולים והכל היה ממש מקסים.

זה פשוט שוק מזעזע שוק המתחתנים
נכון. אנחנו נתקלים בזה שלוש פעמים בשבוע, כי הקונסרבטוריון נמצא כרגע ממש ליד כל המספרות, סלוני הכלות והמקומות שמצטלמים בהם. אז יש לנו תזכורות. אני ממש מקווה שהילדים שלי, כשיגדלו, לא ירצו סוג כזה של חתונה (המממ. אם הם דומים להורים, לדודים ולסבים שלהם, אז יש לקוות שלא).

למה לא לעשות טקס צנוע עם האנשים הכי יקרים לליבנו, ולבקש את מה שאנחנו צריכים?

מסכימים עם כל מילה, גם מימשנו את זה ככה:
התחתנו עם מישפחה ממדרגה ראשונה בלבד. 32 אנשים (המיספר כולל את החתן והכלה). לאחר האבסורד הדתי הלכנו לאכול במיסעדה האהובה עלינו (לא כשרה בעליל), כל אחד הזמין מה שבא לו. החשבון יצא בערך 2500 ש"ח, ההורים שילמו (למרות שלא ביקשנו ולא תכננו כך). והאורחים אמרו שמאוד נהנו, והיה כיף אדיר. אנחנו שמחנו מאוד להיות בין האוהבים אותנו, בלי אנשים שאנחנו לא מכירים, בלי לחיצות ידיים וזיופים.

אז מה כדאי להביא בכל זאת אם לא צ'ק?
(חודש עם שלוש חתונות ושתי מסיבות רווקות..)

יש לי כמה וכמה רעיונות:
לוח-עד שהכנתם בעצמכם עם שירי אהבה, אנקדוטות, תמונות ותאריכים חשובים (לכם ולהם)
דברים כיפים לבית (סיר שווה, פוף כיפי, גאדג'טים למטבח, ערסל) או קופון ליום כיף/ מסעדה שווה
לחלופין אפשר לארגן להם משהו בעצמכם ולתת להם הזמנה ל"מאורע": טיול, ארוחת ערב, ערב משחקים נושאי פרסים אצלכם בבית

הכל תלוי כמובן גם במי הם וגם במי אתם. בהצלחה.

בת הזוג שלי אומנית- מגלפת מיניאטורות מגפרורים, היו כמה פעמים שהבאנו את העבודות שלה כמתנה בחתונות
ותמיד קיבלנו טלפונים נלהבים למחרת

. אפשר לגלף כמה דברים שקשורים ומשמעותיים בחיי הזוג או משהו יותר כללי..
המיניאטורות מודבקות על גפרור וממוסגרות מאד יפה. בקיצור צריך לראות כדי להאמין..כמה זה קטן..
כך שזה גם אישי וגם יחד במינו.
אפשר לשלוח כמה תמונות במייל או לבוא לראות. פרטים בדפבית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשאני התחתנתי היו בנות חברות ממש טובות ומשפחה שעבר כבר חודש פלוס ועדיין לא חשבו להביא מתנה\צק\ברכה. זאת תחושה רעה מאוד לבעלי השמחה כי לנו יש פחות כסף ממהם והשקענו בחברים הטובים ובמשפחה בברכה מיוחדת מקורית שעלתה בעיקר בהרבה זמן להכין לאחד אחד מהם ולחשוב שאפילו את המינמימום שלהשקיע בנו זמן היה כל כך קשה להם. אם אני הייתי במצב דומה והחתן כלה לא היו איתי בקשר או שאנחנו כבר לא בקשר טוב, חברים רחוקים אז לא הייתי הולכת ומודיעה מראש שלא אגיע זה חשוב כי הם נדפקים לשלם סתם על מנות. אפשר לנסות לתרץ יפה למה אתם לא יכולים להגיע. בנוסף אני מאמינה שבמקום לקנות שמלה חדשה, לעשות פן, מניקור וכל מיני שטויות בנות אתן יכולות ללבוש משהו שיש ולהתאפר לבד, לא לצאת למסעדה או בילוי באותו חודש וזה יהיה במקום (יש הרבה פעמים שכן יש איפה לחסוך סך הכל זה אירוע ויהיה שם כיף זה בילוי לכל דבר) ואפשרי להגיע ולהכין ברכה יפה ומושקעת, להביא מתנה צנועה ביחד בואו לא נגזים 100 שח לא יהרגו אף אחד אבל להשקיע מהזמן ולתת לפנק את הכלה נגיד להציע לארגן מסיבת רווקות ולעשות את התכנונים והכל, להתקשר לאנשים לעשות אישורי הגעה, לעזור לכלה במה שהיא צריכה, להכין ספר מתכונים אישי או משהו שאתם יכולים לתרום. פשוט להגיע ולהתעלם מהחתן והכלה זה היחס הכי מבייש שיש ואם יש בעיה כלכלית אפשר להגיד שתביאו יותר מאוחר ותחסכו טיפה ותביאו. נכון חתונה זה עסק יקר ואתם לא צריכות לממן את חלומות של בעלי האירוע ולא אין לכם מיליון חברים תבואו למי שקרוב באמת אפילו רק אדם אחד ולא זוג ותביאו משהו קטן. ולאלה שמרחמים על עצמכם שהם מסכנים ואחרי שבוע טסים לחול או קונים פלאפון חדש כי בא להם להתעדכן לגלקסי 8 כמו החברות היפות שלי ואחותי החמודה אז אתם אנשים דוחים ואינטרסנטים לא באים רק בשביל אוכל ותמונות ומתנות שאתם מקבלים מהחתן כלה.

עצוב מאוד מה שנהיה עם כל תעשיית "השמחות" המחשבה הטורדנית על חישוב הסכום שצריך להחזיר ע"מ לכסות מיני קבבונים, שמלה בסכום מופרע ועוד מיני אטרקציות לחתונה "מקורית", לא זוכרים את הסיבה האמיתית למסיבה ומכסים את האירוע בכל מיני מסכות ומסכים... מקווה מאוד שמהתקופה הזו נלמד לחגוג.