מונולוג מזעזע של מורה

[יונת_שרון*]

סיפור נחמד. מתאים לדף מורה משפיע. מה הסיכויים למצוא לנה כזאת לדעתך?

אבל מה עם אותם ילדים שגדלים בבית עם אבא אלכוהוליסט או מכה, אמא לא מתפקדת, וכו' וכו',
איכשהו לא נראה לי שהורים כאלה יבחרו בחינוך ביתי. אבל אם כן, אז גם אני חושבת שבמקרים מסויימים כמה שעות מחוץ לבית יוכלו לתת לילד קצת מפלט. ואפשר רק לקוות שהוא ימצא מפלט כזה, כי רוב בתי הספר הם לא מפלטים כל כך טובים.

שם הם לא מקבלים שום ביטחון, שום עידוד, שום חום, שום כיוון. איך ילדים כאלה אמורים להסתדר בכוחות עצמם?
זה נכון גם לגבי ילדים שהולכים לבי"ס, כמובן.

[ענ_בל*]

_שם הם לא מקבלים שום ביטחון, שום עידוד, שום חום, שום כיוון. איך ילדים כאלה אמורים להסתדר בכוחות עצמם?
זה נכון גם לגבי ילדים שהולכים לבי"ס, כמובן._
אמירה קצת גורפת ומוגזמת.
אני מעריכה כל אדם גבר או אישה שמחנכים את ילדיהם בחינוך ביתי או אלטרנטיבי כלשהו.
אבל לומר שבאופן גורף במערכת החינוך ילדים לא מקבלים עידוד, תמיכה וכו'
קצת מוגזם.

[תבשיל_קדרה*]

אבל זה לא מה שיונת כתבה.
היא כתבה שגם לגבי ילדי בית ספר ש לא מקבלים שום ביטחון, שום עידוד, שום חום, שום כיוון_ בבית, עולה השאלה _איך ילדים כאלה אמורים להסתדר בכוחות עצמם?

[יונת_שרון*]

תודה גילה, אכן התכוונתי לדוגמא של האבא האלכוהוליסט והאמא הלא מתפקדת -- לילדים שלהם תהיה בעיה גם אם הם יהיו בבי"ס.

[אמא_אווזה*]

חינוך תמיד מתחיל מהבית
זאת בעצם אחת הבעיות של חינוך ביתי. זה לא מתאים לכל אחד, כי יחידי סגולה כיום יודעים לחנך את ילדיהם. גם כשהם צריכים להעביר איתם שעתיים ביום הם מספיקים להרוס, תארו לכם ב- 24 שעות ביממה!
לדעתי לרוב האוכלוסיה בית הספר הוא הרע במיעוטו, מהבחינה שהוא מנסה לפחות לספק איזושהיא מסגרת, להציב אילושהן דרישות.
תארו לעצמכם אמא כמו אמו של הילד המדובר בכתבה, 'מחנכת' אותו בבית!
וטענות נגד המורה לא יעזרו - מה היא כבר יכולה לעשות? אני לא הייתי יכולה לעשות משהו יותר טוב בהינתן הסיטואציה.
והאם באמת הבעיה היא בשיטה של בית הספר לחנך? לדעתי הבעיה היא בעצם העובדה שצריך ללמד קבוצה, אוסף של ילדים, ושחלק מהתלמידים מגיע כבר לכיתה אלף 'מקולקל' התנהגותית. קשה לעבוד עם קבוצה כזאת.
מצד שני אי אפשר להגיד למורה להחליף מקצוע כדי לא לתמוך במערכת. זו תשובה של בת יענה.

[סיגל_ב*]

הי אמא אווזה (אחלה ניק! )
כתבת:
לדעתי לרוב האוכלוסיה בית הספר הוא הרע במיעוטו, מהבחינה שהוא מנסה לפחות לספק איזושהיא מסגרת, להציב אילושהן דרישות.

אני תוהה: בשביל מה צריך מסגרת? או דרישות?
מה זה משרת?

[הלב_הרואה*]

אני חייבת "לשפוך" קצת: במסגרת לימודי האומנות עשיתי תעודת הוראה: בזמן שיעורי סמינריסטית העברתי סדרת שיעורים נפלאה עם חברה: היה מעוף והייתה השראה, הילדים היו בהתעניינות, אני הייתי צריכה לשמור על פוקוס עילאי בשביל לשמור אותם בעניין - תיעלתי את כל האנרגיה שלי לכך.
לעומת זאת כשניסיתי לעבוד בתוך המסגרת כמורה (לאומנות) הייתי חוזרת הבייתה לא רק בלי אנרגיה, אלא נאלצתי לשכב על הרצפה ליד המזגן זמן ממושך בשביל להצליח להמשיך לחיות. כמובן שהנסיון שלי כמורה נגמר תוך שבועות מעטים. זה לא אנושי לאף אחד, דבר ראשון לא מבחינת מספרים: אולי עם עשרה ילדים בכיתה זה היה יכול להיות אפשרי. אבל איך אפשר ללמד בני אדם ולהתעלם מהם? ללמד היסטוריה ולהתעלם מאלימות? האם מישהו שם לב לסמליות שהמורה לימדה על גרמניה שלפני השואה, ושבלמדה דווקא זאת לא השתמשה בדוגמה האלימה שהזדמנה לה משמיים בשביל ללמד את הנושא מתוך המציאות הרגעית? האם היא הבינה את ההסטוריה, וההיסטריה במקרה זה?
הנשמות שהיו בכתה משחקות את אותו משחק אלפי שנים - ההזדמנות לשינוי תמיד קיימת: להשתמש בבחילה, בלכלוך, ברעש - וליצור לימוד אמיתי מהרגע הנוכחי.- בלי לנסות לשמור בשיניים ובציפורניים על תדמית "מורתית": זה מחייב שהמורה י/תגלה את אנושיותה.
בחינוך הדתי כנראה יש שאר רוח - בסיס רוחני, לדעתי משהו שלא יסולא בפז, בסיס רוחני. לא פסיכולוגי רעיוני בלבד, ואני לא יודעת על אפשרות אחרת מלבד החינוך הדתי: אפילו בחינוך האנתרופוסופי רוב התלמידים לא באים מבתים אנתרופוסופיים. השורשים שלנו ביהדות עמוקים.

[פלונית*]

ושחלק מהתלמידים מגיע כבר לכיתה אלף 'מקולקל' התנהגותית.
איזה משפט עצוב.
כי יחידי סגולה כיום יודעים לחנך את ילדיהם.
זה ממש לא נכון.

גם כשהם צריכים להעביר איתם שעתיים ביום הם מספיקים להרוס, תארו לכם ב- 24 שעות ביממה!
עוד משפט עצוב.
או שהכותבת לא מכירה בכלל את החינוך הביתי, או שהיא מורה, ונבהלת מכל הרעיון. (בת יענה?) בכל מקרה האמון בבני אדם טעון שיפור רב.
<סליחה על הבוטות>

[ב_דחילו*]

איך אפשר ללמד בני אדם ולהתעלם מהם? את אומרת שאי אפשר ללמד בבית-ספר. עצוב לי לשמוע. למדת ביסודי או בתיכון? מאוד מענין, אותי, לשמוע מורים. המורים נמצאים במצב כפול של 'דיכוי' - הן כסובלים מהמערכת והן כמי שמקיימים אותה. הקול שלכם מאוד חשוב, להורים ולכל בעלי התארים שמחליטים על כל מיני שינויים, רפורמות ומילים גבוהות.

[הלב_הרואה*]

ב דחילו תודה. אני אומרת שמאד לא נכון לשים כל-כך הרבה ילדים ביחד וליצור סבל הן לילדים והן למורים. אני אומרת שמורים וילדים זקוקים לאיכות ולא רק למשמעת, בטח לא כפי שזה מתבטא בבית הספר הרגיל. למדתי בבתי הספר כיאות, אני משקפת בתוכי חלק מתמונת העולם הזו ועובדת לקראת שינוי בגלל שאני לא מאמינה שזו הדרך להמשיך. אני לא מורה בבית ספר כי זו לא דרכי, תעודת ההוראה הייתה תוצאת לוואי של לימודי נאומנות, ואומנות מעניינת אותי ולדעתי יש לה תפקיד חשוב בשינוי חברתי ועצמי הנדרש כל הזמן: תמיד היה מה לשנות ואני מקווה שהטוב יגדל (אהבה, חכמה). הפיתרון היחסי שיעזור לדעתי הוא הגדלת התקציב והקטנת הכיתות, העברת השתלמויות במודעות עצמית ומימון טיפול ותמיכה למורים להעמיק בבדיקת הייעוד והמוטיבציה ועוד כהנה, אני יכולה להפליג מכאן עד אינסוף ברעיונות לשיפור המערכת, אבל מה כשכל העניין הכספי רעוע בארץ בלוא הכי? ולא ניכנס בבקשה לדיונים פוליטיים, כי אז אני חוששת לנפשי.
ותודה למורה לנה וכמוה שיירבו.

[איילת_כבר_אמא*]

צר לי, אבל לא חושבת שאותה אימא (של עומרי) מוכנה לחנך את ילדיה בחינוך ביתי. נכון שגם אדם אביון יכול לחנך את ילדיו בעצמו, אבל הוא יצליח רק אם תהיה לו מודעות. וכך גם האמא הנ"ל.
סביר שהאמא מרגישה חסרת אונים ותוקפת בגלל השבי שהיא עצמה נתונה בו. לא מאמינה במערכת ולא מאמינה בעצמה. חסרת אונים ומיוסרת מצפון.
אבא שלי פעם אמר, שבתקפותו (בריה"מ לאחר מלחמ"ע 2 ) לא היה צריך לגדל /לחנך ילדים. המציאות כבר חינכה אותם. לעומת זאת הדור שלי וכמובן גם של ילדי , זהו דור השפע ולכן הורה צריך להשקיע יותר בחינוך (ו פחות בלשרוד).

מבקשת סליחה מראש על שאני דנה את אותה אמא לחומרה, אך כיום אנחנו בוחרים להביא ילדים לעולם ואם היא לא מסוגלת לחנך את הילד ובשביל שהבן שלה יעריך אותה היא מכסחת את המורה, במקום להסביר לו מה הוא עשה לא בסדר. - הרי זו דרך יותר קלה. בחירה של להביא ילדים לעולם היא אחריות, כיום המציאות לא מחנכת אותם לערכים טובים יותר!

הרי אותו עומרי יגדל להיות בנאדם שלא מצליח להתמודד עם הכשלונות של עצמו
יהיה מתוסכל. כמו הדוגמה של המובטלים שמרואיניים מדי פעם בטליוויזיה על רקע ביטוח לאומי שצועקים "מגיע לי !". למה ? כי אתה יודע לצעוק הכי חזק? כי יש לך תעודת זהות כחולה ? תרמת למדינה שאתה חי בה? היית בצבא או בשירות לאומי? אתה מתנדב ועוזר לקהילה שאתה חי בה ? עבדת קשה וחלק מהמשכורת הלך לאותו ביטוח לאומי, למקרה ו....?

אני מאמינה גדולה בבתי ספר. מאמינה שהם יכולים לחשוף תחומי עניין חדשים שבבית אין, התנהגות אנושית מענינת, תרבויות ,עדות, אמונות.
חבל לי כל כך שמערכת החינוך מרפה את ידיהם של המורים מצד אחד ומצד שני לא מפקחת על איכויות של הצוות המחנך והמלמד.

[תירס_חם*]

אני קוראת בעניין חלק רב מההתכתבויות, ולא יכולה שלא לחוש בהצטדקות ובהתחסדות הנבטת מבין המילים של חלק מהכותבים: האם יש קשר בין 'מלווה את אישתו בלידת בבית, לא מל את בנו בכורו, ממחזר, בונה בור קומפוסט בגינה ואוכל רק אורגאני', האם זה מה שהופך אותנו לטובים יותר, האם מי שמחנך את ביתו ב'חינוך ביתי' – ומשתמע מכך שאינו עובד על מנת לחנכם – מצא את "הדרך הנכונה" והאם כלל ישנה כזאת ?
האם אדם דתי או שמל את בנו בכורו יחודו אשר אלוהים נתן לו – מחנך בהכרח "רע" את בנו (בכורו כמובן..). או אב שאינו יכול לחזות בלידה נגזר עליו שאינו יכול לשמש הורה מחנך. ואולי – הורים שצריכים, לא עלינו, לעבוד לפרנסתם חוטאים לילדיהם בשולחם אותם מידי בוקר למערכת החינוך.
סבלנות – אין אמת אחת, או טוב אחד, או אפילו הכי טוב. הכול יחסי בחיים ומה שטוב לאחד לא טוב לאחר.
מעניין שמבין כל המצטדקים והמתאמצים לא העלה אף אחד את הרעיון לשלוח את ילדו לבתי ספר עצמיים אלטרנטיביים – כאלה יש לא מעט במחוזותינו ואם אך נרצה או נתאמץ – נוכל לפתוח עוד ועוד.
ישנם בתי ספר אנטרופוסופים ודמוקראטיים וטבע ואומנויות ומה לא, כל אחד יכול למצוא את מה שמתאים לו ולילדו תמורת מחיר.

[רסיסים_של_אור*]

תירס חם? - מקווה שקראת את כל הדף ולא רק את אלו שבעינייך הם המצטדקים והמתחסדים, אני מצטטת למשל דברים שכבר כתבתי קודם כמו:
לי נראה שקצת פספסנו את העיקר. תעזבו את העומרי הזה בשקט. הוא כולה ילד ולא ממש מייצג משהו.

_אולי דווקא כקבוצה, אנשים שגולשים כאן ולא בהכרח רואים את עצמם בחינוך הביתי, אנחנו צריכים לנסות ולהקים קול צעקה וזעקה ולהראות או לנסות ליצור אופציות טובות יותר ?
להתחיל לגייס הורים, לאט לאט, להכניס אותם בלב הדברים, להראות להם שיש עוד אפשרויות, לשבור את מחסום המסגרות הקיימות (גם אני, עד שלא רבצתי כאן מספיק זמן, לא העלתי בדעתי בכלל שיש כזה דבר שנקרא חינוך ביתי...).
בקיצור, גם אם לא בבית, מוכרחים למצוא או ליצור חלופות טובות שבבסיסן אהבת אדם ואהבת ילדים._

ועוד ועוד.

נכון, אין אמת אחת ולי נראה שהכל מתחיל בזה שרבים וטובים מאתנו לא חושבים מחוץ למסגרת. לא עוצרים באמת לחשוב למה אנחנו רוצים ילדים, למה אנחנו מביאים ילדים לעולם, למה זה כל-כך ברור שצריך פשוט לרוץ את המירוץ. אז כאן יש, בין השאר, גם אנשים שקראו תיגר על המוסכמות בדרך כזאת או אחרת. ולא, לגמרי לא צריך להיות הכל או כלום. איש באמונתו יחיה. בעיניי אין משוואה אחת או אמת אחת, יש רק דרך ותהליך והמון רצון טוב. והלוואי שבבסיס הכל תהיה אהבה במקום: תחרותיות, שיפוטיות, ביקורתיות ועוד ימבה מנגנוני הגנה אחרים.

טוּ-בשבט שמח

[סוזנה_ס*]

נורא עצוב_ לי_ לשמוע_ על_ מקרים כאלו ולצערי המציאות היום הרבה יותר קשה... פעם היה יותר כבוד למורים. גם אנחנו היינו מופרעים אבל לעומת היום היינו " ילדים טובים ירושלים" נוצר מצב שהמורה צריכה להתמודד עם אלימות וחרדה מפגיעה בעצמה, או בילדים אחרים ועליה לחשוב מאה פעמים כיצד להגיב על מנת שלא יתבעו אותה. אני חושבת שהעונש שניתן לתלמיד התאים (הרי הוא ליכלך את הכיתה) ושחייבים לעשות טרנספורמציה בכל המערכת. ומהר. אחרת לאן נגיע? מה יהיה בסופנו?

[מחפשת_דרך*]

נקודות למחשבה-
חלילה לכם להתקנא במערכת החינוך באנגליה, ארה"ב וכדומה. מנסיון בתלמידה וכהורה- לא יאמן אבל עדיף פה. מין הסתם ישנן מדינו שבהן מערכת החינוך מוצלחת משלנו, אבל הדוגמאות שהובאו במקרה אינן מוצלחות במיוחד.

ילד שיורק על אחרים הוא ילד שיורקים עליו בבית (סמלית או לא). אין קשר למערכת החינוך.

החברה הישראלית אלימה ומבולבלת, וכמוה רבים מההורים.
כיצד זה אנשים שמגדירים עצמם שוחרי שלום (מר"צ, שלום עכשיו) מחנכים ילדים להיות פייטרים בצבא?
אח"כ איננו מבינים למה העולם רואה בנו מדינה אלימה ושוחרת מלחמה. כאלה אנחנו (בהכללה כמובן).

רק דרך מתונה, פקוחת עיניים ופקוחת לב יכולה להוביל לתוצאות חיוביות.

וזהו, חייבת לרוץ לעבודה.

[הלב_הרואה*]

ילד שיורק על אחרים הוא ילד שיורקים עליו בבית (סמלית או לא). אין קשר למערכת החינוך.
ולא רק זה, אפשר גם להגיד שילד שיורק בכתה אימו או אביו או שניהם יורקים על סמכות. אולי - באמת בעיני השאלה של סמכות חשובה: יש סמכות שחובה להרוס (כמו שהיו היטלר או סטאלין) ויש סמכות שכיבודה יניב פירות בונים לאינדיבידואל ולחברה. בגלל ההסטוריה, והטבע האנושי, קיים בלבול רב ונטייה רווחת להלחם בכל סמכות שהיא. נראה ל שרבים מייחסים חשיבות מוטעית לכעסים שלהם (אמו של הנער לדוגמה), ובמקום לבדוק בפנים למה הם כועסים, ואז לפעול לשינוי מבריא, הם מאשימים ומפנים את הכעס כלפי (בעצם) דמות האב או האם, הסמכות, הממסד. ואז נוצר לופ, לולאה מתסכלת של אלימות. הייתי חושבת לערב עובד סוציאלי, מחנכת ויועצת בכל משפחה כזו. ושוב - תקציב לאנשי מקצוע כאלו!

[הלב_הרואה*]

איך מורידים את סימן השאלה מהשם?

[הלב_הרואה*]

ועוד משהו: החברה שלנו מאד מעודדת הבעת כעס בלי סינון, אימפולסיביות ריגשית, האשמת האחר - כאנטיטזה לעבר בו היה הדבר אסור, איך אפשר ללמד לבחור? אמצעי התקשורת מעודדי רעש - מגיפת הביטוי העצמי הבוטה בעיצומה, האחראיות העצמית בחיתוליה...
הטבע לא מזרזת תהליכים, צריך אמון ואמונה - אני אומרת לעצמי בנסיון להרגיע..

[סיגל_ב*]

שלום הלב הרואה,
כתבת: אפשר גם להגיד שילד שיורק בכתה אימו או אביו או שניהם יורקים על סמכות.

אני תוהה למה הם עושים זאת.
(כלומר לא באמת תוהה. שהרי יש לי הסבר שמגיע מעשרות שנות כפייה ושבי שהם חוו...)

איך מורידים את סימן השאלה מהשם?

אם תרצי להצטרף לקהילה הווירטואלית כאן באתר תוכלי לפתוח דף בית אישי_, ואז כשתכתבי ניקך יופיע בלי סימן השאלה. פרטים מה לעשות וכיצד, את יכולה לקרוא בקישור: _דף בית אישי. @}

[בר_עדש*]

פעם היה יותר כבוד למורים.
כבוד לא נותנים אלא רוכשים. פעם היו יותר מורים שעוררו יותר כבוד בקרב התלמידים. גם היום יש מורים כאלו.

ויש סמכות שכיבודה יניב פירות בונים לאינדיבידואל ולחברה.
האם באמת כיבוד סמכות, רק מעצם היותה כזו, יכול להניב פירות בונים? האם את יכולה להביא דוגמא?

כתלמיד אני כיבדתי חלק מהמורים שלי בזכות השכלתם וכישרון ההוראה שלהם (הייתי בבית-ספר תיכון בו היו לא מעט מורים כאלו). גם כלפי מורים שהערכתי כמורים גרועים ולא משכילים עדיין השתדלתי להתיחס בכבוד, בתור בני אדם. מעולם לא כיבדתי אדם משום שהוא היה בעמדת "סמכות", ולא יעלה בדעתי לחנך את ילדי לנהוג כך.

[באופן_אישי*]

הוראה או שמא "מורות" היא בעיניי מקצוע נעלה וקשה לצפות מהחינוך חובה חינם המוקצה על ידי המדינה שייתן תשובה לדבר . בית ספר יכול להיות מקום סיוט אבל גם עשוי להיות מקום נפלא בו כל הצדדים יוצאים נשכרים

[חגית_ל*]

השבוע באמת נפל לי האסימון שזו לא לגמרי אשמת המורים והגננות.

בני אדם נהיים הורים בלי שום כוונה לגדל את ילדיהם.
הם פשוט יודעים שיהיה מישהו אחר שיגדל אותם במקומם.
כך הרגילו אותם לחשוב.
והם בטוחים שהתפקיד של ההורים זה ללכת לעבודה ושאת הילדים מוסרים למישהו אחר לגדל.
וגננות ומורים לא יכולים לעמוד בעומס המוטל עליהן/ם.
והקשר של הורים-ילדים הולך ומתרופף כי הם לא מתרגלים שפה משותפת שנוצרת מתוך נוכחות וביחד.
והילדים מלאי מתח כי הם לא יודעים מה זאת אהבה - אמא שאוהבת יותר
ואת המתח הזה הם צריכים להוציא.
והם מבולבלים ולא מבינים את העולם הזה.
וזה הולך ומסלים.

ובאמת, מה שהכי שנוא עלי גם בלהכנס לכיתה בבית-ספר רגיל זה הריח המזעזע.
ריח של מכלאות.

[הלב_הרואה*]

האם באמת כיבוד סמכות, רק מעצם היותה כזו, יכול להניב פירות בונים? האם את יכולה להביא דוגמא?
לא התכוונתי כיבוד סמכות רק מתוך היותה כזו, זה בדיוק מה שלא התכוונתי להגיד. אני מדברת על כושר אבחנה - מאמינה שיש דרך לכבד סמכות, דרך שמכבדת את הסמכות האמיתית בתוכנו - שהיא הידיעה הפנימית לגבי צדק, עזרה, אהבה אלוהים וכל יתר השמות האלו. ז"א שגם אם מישהו בתפקיד סמכותי טועה בגישתו, דבריו או מעשיו, הילד, או המבוגר, יודע איך להגיב בצורה יצירתית. אני לא חושבת שכיבוד סמכות אומר ציות עיוור כמו בצבא, ההיפך - דווקא זה שיודע להגיד, לוא דווקא במילים: "אני לא מוכן לכך, אני לא מתחבר לזה..." לאדם בתפקיד סמכותי (שהוא בדרך כלל זמני ונוגע לתחום מסויים בחייו) - מכבד סמכות אמיתי, ואז האדם בתפקיד יכול ללמוד ממנו. אני מדברת על אידאל שאני שואפת אליו - לא על מציאות שקל להשיגה. ויש ילדים שיותר טובים בזה ממני - הם לא מדברים על זה אולי, אבל יודעים מבפנים, לי יש עוד הרבה ללמוד.
לגבי דוגמאות? יש מורים שכובדו בכיתות בהם למדתי במהלך ילדותי, יש מורים רוחניים מעוררי כבוד, אהבה והשראה, יש אנשים שיש מיד נטייה לכבד אותם ואת דבריהם.
הקשר של הורים-ילדים הולך ומתרופף כי הם לא מתרגלים שפה משותפת שנוצרת מתוך נוכחות וביחד
ומה עם הקשר של הורים/בני אדם בכל גיל והקהילה שבה הם חיים? נראה לי שכאן טמון זרע הריפוי והחולי: הגננות, מורים וכו' מייצגים את הקהילה, לא? והקהילה - למה היא מחוברת, מה בסיסה? האם באמת יש אהבה בין ההורה לבית הספר וההיפך? אם הטלויזיה משקפת את הקהילה הישראלית, אני לא רוצה להיות שייכת, ויש אלטרנטיבות. יש קהילות אחרות (כמו זו???)
אני יודעת שבחינוך האנטרופוסופי למשל, יש מורה מחנך המלווה את הילד לאורך שנים, נראה שיש התעניינות אמיתית בילד ובקשר האישי בינו לבין המורים ולבית הספר. מעבר לשמות וזרמים - נראה לי שמורה שמסור (לחיים, להוראה , למקצוע שהוא מלמד, לאנשים) לא יכול להכשל.
צריך אהבה אהבה אהבה...

[מחפשת_דרך*]

4 דקות לפני שאני רצה (שוב) לעבודה-
כבוד הוא הדדי...
זכורה לי תמונה מתאילנד בה רואים כיצד מורה עומדת בפתח הכיתה ומברכת לשלום כל תלמיד שנכנס, והתלמיד מברך אותה.
כן, כן- מברכת כל תלמיד, אחד אחד, ולשם כך עומדת בפתח הכיתה מבעוד מועד.

ואני מדמיינת שכל תלמיד מתישב בשקט במקומו וממתין שהמורה תיכנס, בניגוד למורות אצלינו שנכנסות- אחרי הצלצול כמובן, לכיתה שבה 40 ילדים מחכים כבר כמה דקות ובינתיים "מעסיקים" את עצמם.

[בר_עדש*]

מכתב שמופץ עכשיו ברשת בין מורי ישראל, מלווה בהרבה הנהוני הסכמה:

[h=4]

לשרה ולשררה מחודית החנית[/h]

את מה שגיליתם בהפתעה לאחר מבחנים בינלאומיים אמרנו לכם שנים. אנחנו המורים
לא היינו צריכים את מבחני פיזה, בבל ואייפל כדי לדעת שתלמידי מדינת ישראל לא
יודעים את שפתם ומורשתם ומדברים בעברית עילגת. אין צורך במבחני OECD ,
במבחן אלפבית פשוט ניכר שהתלמידים לא רואים בידע ובלמידה ערך כלשהו ושיש
הרבה דעה ומעט מדע. אך מה הפלא, הרי כל מה שאתם רוצים הוא לא מצוינות, אלא
מצליחנות, מה שהוכחתם לנו במשך שנים הוא שאסור לדרוש וכדאי לוותר כי בכל מקרה תמיד
תמיד אם התלמיד לא לומד הרי שהמורה גרוע, התלמיד והוריו צודקים תמיד וכל עיתונאי
זב חוטם עט על כל מקרה שבו תלמיד נדרש חס ושלום להשקיע ולהתאמץ כדי להצליח.
את הטלת עלינו את מלוא האחריות אבל קשרת לנו את הידיים ואת הפה. במשך שנים
את ואנשי משרד החינוך לדורותיהם מנסים למצוא חן בעיני התלמידים וההורים, וכך
שללתם מאתנו המורים והמנהלים כל סמכות, הפכתם אותנו להפקר.
שנים אין המורים מקבלים כל תמיכה וגיבוי ממך, שרת החינוך. הפכת אותנו לשק
האגרוף שלך. כל פוליטיקאי וכל "ספר צמרת" מספרים כיצד זרקו אותם מבית הספר
וראו זה פלא - לאן הגיעו ללא בית הספר, הם כוכבי הנוער. נדמה לי שגם את,
גברת שרת החינוך, לא סיימת לימודים סדירים בבית ספר תיכון עיוני ונראה לי שעד
היום את סוגרת חשבון עם המורים.
בכל שנות כהונתך, האלימות כלפי המורים הולכת וגוברת, ואת מסתפקת בצקצוק לשון
וגינוי מילולי חיוור. מתי לאחרונה פעלת נגד התפרעות של תלמידים ?. בואי צאי
אתנו לטיול כיתות י"ב. בבוקר טפסי על המצדה, בערב הכיני להם אוכל, ובלילה השגיחי
שלא יעשנו סמים, לא ישתו בירה, לא יזרקו נפצים, ושירי אִתַם "הבה נרגילה". מתי
כתבת לי מכתב בנושא התפרעויות תלמידים ? האם שמת לב איזו תחרות יש בין תלמידי
י"ב, מי יביא יותר עכברים לבית הספר, מי יצבע את כל הקירות בשחור, מי ישרוף את חדר
המורים ? האם כתבת לי משהו בנושא? משביטל מנהל בית ספר תיכון בחיפה את מסיבת
הסיום של שכבת י"ב בעקבות מעשי ונדליזם קשים, ערכה עיריית חיפה את המסיבה,
מדוע ????
גם אז לא כתבת לי מכתב !? לפני שנתיים התערבו שני תלמידי י"ב ביבנה מי יעז לתת
למורה שלהם אגרוף. אחד העז ופצע אותה קשה וכל העיר התגייסה להגן עליו כי המסכן
לא יוכל להיות בקורס טיס והוא בכלל ילד טוב. למה לא כתבת לי מכתב אז ?
מעולם לא שמעתי אותך אומרת משהו אמיתי וכן על המורים. יש לנו הטייסים הטובים
ביותר, הרופאים הטובים ביותר ועוד. כיצד - בגלל ההורים, בגלל תנועת הנוער,
בגלל החברה, בגלל הצבא, בגלל, בגלל ובגלל - ובכן, שרת החינוך, גם בגללנו המורים.
אבל משפט כזה אף פעם לא שמעתי ממך. אולי תכתבי לי מכתב בעניין הזה ?
ופתאום אני, המורה, כל כך חשובה, ואני חוד החנית, ואת רוצה להשקיע בי ?
אני לא רוצה להיות חוד ולא חנית. ראשית, מאוד כואב להיות שפיץ, ושנית, באמת
במשך שנים אני חנית שאת זורקת אותה לכל עבר, וכאשר את לא קולעת למטרה, את
מספרת לי שהחנית עקומה ?!
איזה צביעות והתחסדות. את באמת חושבת שעבור 5,000 שקל ברוטו לחודש יבואו
אנשים טובים למערכת החינוך ? שאלי את הצעירים מה הם חושבים על גובה שכר כזה. בכמה
לילות עבודה בקייטרינג כלשהו ירוויחו את אותו סכום. האם שמעת כמה סטודנטים
נרשמו לשנת הלימודים הבאה בכל המכללות להוראה בכל הארץ ? 100 !!!!!!!!!!
ומה הפלא - מי רוצה להצטרף למערכת החינוך, שהעובדים בה מושמצים חדשות
לבקרים, אינם מוערכים, אשמים בכל תחלואי החברה הישראלית, כל דבר טוב שעשו מעולם לא
נודע והעובדים בה מתביישים במקצועם.




אנשים צעירים, עליכם לדעת שמבטיחים לכם לקבל בסוף החודש 5,000 ש"ח ברוטו,
כ- 4,000 ש"ח נטו, ולאחר שתיתנו במשך שנים את הנשמה, ותשתלמו בנושא כמו ליקויי
למידה, קשיי למידה, התאמות למידה, פצעי בגרות, קשיי התבגרות, אלכוהול ונרגילות,
סמים רכים וסמים קשים, הערכה מעצבת, הערכה אלטרנטיבית, הערכה חלופית, גישור
קישור פישור ועוד, יודיעו לכם בבוקר שהכול לא שווה ובחקיקה, הכול בחקיקה, כל
גמולי ההשתלמות לא יהיו שווים כלום, ולאחר שתחסכו לפנסיה במשך שנים, הממשלה תחליט
בוקר אחד בחקיקה, הכול בחקיקה, לקחת את הכסף כך שבערוב הימים לא תוכלו להתקיים.

• גברת שרת החינוך, מהיכן את שואבת את היכולת לשקר במצח נחושה על בניית מעמדו

של המורה. גברת שרת החינוך, את דואגת כל כך לתופעה של נשירת תלמידים במערכת.
פקחי את העיניים ותראי את תופעת נשירת המורים מבית הספר. המורים הטובים בורחים
וחדשים טובים לא באים.
אם אני כה חשובה, כבדי אותי ברפורמה של כבודי, עמדי לצדי והכירי בתרומתי.
כאשר ירביצו לי - אז כתבי לי מכתב, כאשר תלמידים פוגעים בי תסגרי את, כן את!! את
בית הספר ותכתבי מכתב לכל אחד מהתלמידים וההורים שסגרת את בית הספר.

במקום לעסוק בנושא של רצפים, שקיפות, מבנים, יעדים, בחינות השוואה ועוד - פשוט, פשוט -
הרשי לי לגעור בילד בלי לפחד מטלפון של המפקחת, הרשי לי לדרוש ממנו לעשות שיעורים "רחמנה ליצלן", הרשי לי לאסור שימוש בטלפונים ניידים בזמן שיעור, הרשי לי לדרוש שקט, הרשי לי לאסור עישון סמים בטיול, הרשי לי לחנך.
כעת את רצה בכל ערוצי התקשורת עם שתי גומות של שקר החן, מאיימת בחקיקה, מכריזה
מלחמה, כותבת על חודים וחניתות, ואני אתן לך עוד כמה רעיונות - עוד לא ניסית צו שמונה

ואקדח בראש.*

[עוד_רגע_מורה*]

לא ייאמן עד כמה כל מילה במכתב נכונה!

[חגית_ל*]

מורים יקרים, הרשו לנו להציע לכם לקרוא את הספר החדש של יעקב הכט על הקמת ביה"ס בחדרה והפילוסופיה שמניעה את החינוך הדמוקרטי - אולי תראו מניין באמת נובעת כל האלימות הזאת.
רמז - אם משהו לא פועל אין טעם להשתמש בעוד יותר מאותו המשהו הזה - זה ממש לא יעזור.
עוד רמז - כשחוסמים לבני אדם את היצירתיות הטבעית שלהם נוצר משהו אחר - בדר"כ חוסר הצלחה ואלימות.

[סבתא_לשמונה*]

א. המונולוג של המורה נכתב בבטאון של הסתדרות המורים. משרד החינוך לא היה מאשר את פירסומו מסיבות מובנות.
ב. התיקון הראשון שצריך היה להתבצע במערכת הוא הקטנת מספר הילדים בכיתות. בשום מדינה בעולם המערבי אין כיתות של 40 תלמידים. בחינוך הדתי ובחינוך החרדי הכיתות קטנות יותר וזה חלק מההסבר לאלה שחושבים ששם החינוך טוב יותר. זו בהחלט הגזמה - בדרך כלל בישוב עירוני גדול אין הבדל במצב החינוך בבתי"ס ממלכתים לבתי"ס ממלכתיים-דתיים. יתר על כן, בתיה"ס הדתיים והחרדיים הם סלקטיביים. לאחר סיום כיתה ו' בבתי"ס ממ"ד 20% התלמידים החזקים עוברים ללמוד בישיבות תיכוניות ובאולפנות ואילו האחרים נשארים ללמוד בעיר ולא חסרות בעיות בבתי"ס אלה. ברור שאלה המגיעים לישיבות התיכוניות ולאולפנות הם ילדים מבתים מבוססים שיד הוריהם משגת לשלם שכר לימוד גבוה ולרוב גם פנימיה. בחנוך החרדי סרבו שנים רבות לקבל תלמידים שמוצא הוריהם הוא מארצות האיסלאם ואפליה זו הביאה להקמת רשת החינוך של ש"ס.כמובן שתלמידים דתיים רגילים יותר מגיל צעיר לאיסורים רבים מסיבות דתיות ולכן קל להם לקבל יותר איסורים של המערכת. ברוב המסגרות האלה מספר התלמידים בכיתה אינו כל כך גבוה. פעם בישובים קטנים היו בתי"ס לא צפופים אך כדי לחסוך בהוצאות אחדו בתי"ס ומסיעים תלמידים לפעמים עד 45 דקות לכל כיוון.
ג. פנייה בגוף שלישי אינה תקינה מבחינה לשונית בעברית (וגם באנגלית), זו העתקה מלאכותית מצרפתית וגרמנית. ההפך הוא הנכון - פנייה בגוף שלישי מעליבה, היא נשמעת כמו דיבור "מאחורי הגב", כאילו בני השיח אינם נוכחים. מי שאינו רוצה שיקראו למורה בשם הפרטי יכול להנהיג פנייה בנוסח "מר כהן" "גב' לוי", כפי שמקובל בארה"ב, אבל "כבוד המורה", "המורה" וכיוב' מלאכותיים. כך גם עמידה כאשר מורים נכנסים לכיתה. בהחלט רצוי שהמורים יעמדו ליד דלת הכיתה בהתחלת השעור, יברכו את התלמידים הנכנסים ואז גם יוכלו לראות שכל אחד מהתלמידים יישב במקומו.
ד. הסיפור על בן-הדוד שהצליח יפה מאוד, אך אם בודקים בבתי הסוהר רואים שרבים-רבים הם נושרי מערכת החינוך ומדוגמאות בודדות של הצלחת נושרים אין להסיק מסקנות. חובה להקציב תקנים ומשאבים לטיפול בבעיות כבר בתחילתן ולמנוע בעיות גדולות יותר לאחר מכן.
ה. הסיסמה מורה טוב הוא מורה לחיים היא מהתקופה בה פרופ' אמנון רובינשטיין היה שר החינוך ויצחק רבין המנוח היה ראש ממשלה ואז היתה התייחסות אחרת לחינוך. אמנון רובינשטיין החזיר למערכת את כל מקצועות שאר הרוח שקוצצו ע"י ממשלות קודמות - מוסיקה, אמנות, חקלאות, מלאכה וכו'. עכשיו שוב מחסלים את המקצועות האלה.
ו. מה לנו שנתלונן על תלמידים היושבים בצפיפות ללא מזוג וללא חימום, אך אין זה מצדיק יריקה - כל הכבוד למנהלת, היא הענישה בהתאם למעשה - מי שמלכלך חובת הניקוי עליו ואילו תגובת האם מעידה על אופיה ועל החינוך שמקבל בנה, ילד
שאינו מכיר הגבלות אינו ילד מאושר. אני מקווה שהמנהלת לא נבהלה מאיומי האם.
ז. אני משוכנעת שהמורה הכותבת, וגם מורים אחרים אוהבים את תלמידיהם והמונולוג נכתב מתוך הצורך לעורר תשומת לב למתרחש במערכת החינוך כפי שמעיד גם מכתבה של המורה לשרת החינוך.
ח. ייתכן שלחינוך הביתי יתרונות רבים אך הוא גוזל שלב חשוב בהתפתחות חברתית קבוצת השווים Peer Group . אין זה נכון שתלמידים אינם פוגשים אנשים אחרים. בתי"ס רבים "מאמצים" בתי אבות, בתי חולים וכו' וגם פעילויות עם תלמידים צעירים יותר ומבוגרים יותר.

סליחה שהארכתי, אך לאחר שקראתי את דברי קודמי היו לי כמה הערות.

[sistren :-)*]

אין שום סיבה שאני אשב בכיתה ואפילו דקה כדי ללמוד משהו שלא מעניין אותי!! אז לא משנה כמה תקפידו ותענישו שום דבר לא ייכנס לראש רק יגרום לי להתנגד ולהלחם!
גם בנושא שכן מרתק אותי אני מוכנה לשבת ממש מעט כי הגוף שלי כואב מישיבה ממושכת, זה לא תקין ולא בריא לגוף.

[פלוני_אלמונית*]

ואולי הגישה צריכה להשתנות לגמרי - ואותם הורים צריכים ללכת לבית הספר עד 16:00 - כי אם משרד החינוך מנסה להקנות ערכים אז עדיף שיקנה אותם להורים ולא לילדים
נכון לגמרי

[סלעית*]

קראתי היום משהו לא ייאמן בהארץ. מכירת עבודות לא רק באוניברסיטה אלא גם בבתי ספר. אתה משלם ומקבל עבודה מוכנה. אני בשוק. לקרוא ולא להאמין

[רוז*]

יש גם מצבים אחרים לגמרי בבתי הספר
לא הכל שלילי
ממבט של אם ל-2 בכיתות ח' ו ד'