מועצת החירום לנקבות היסטריות

[פלוני_אלמונית*]

פלוני אלמונית אחרת
תודה.
אני מניחה שזו התגובה המתבקשת לאור חלק מהדברים שלי.
אבל אני לא מרגישה שזה הכיוון.
לא מבחינתי, לא מבחינתו.

קן לציפור.
תודה גדולה על דברייך.
זה בהחלט בהחלט הכיוון.
אני מאוד רוצה לפתוח את זה, ואני לוקחת לתשומת ליבי את
רק מה שעובר עליך מבלי להאשים? ומבלי להיות ביקורתית
ודרך אגב כשהוא בטוב, או המפגש שלנו בטוב לא כ"כ יודעת איך לנסח זאת
אני מרגישה שהוא נותן הרבה מקום ללדבר
וכבר מההתחלה, בעקבות איזה תקל קטן
הוא אמר דברי איתי, שתפי אותי ולא את הסביבה,
אל תאכלי סרטים- תבדקי אותם איתי
וגם- אני מדבר, לא מראה במעשים או פרובוקציות
אמירות שמילאו אותי בהרבה ביטחון

וההסתגרויות האלו (שאני בספק אם הוא מודע להן בכלל) חושפות צד אחר

פשוט, כשאנחנו בטוב, אני בטוב ואני בו (בטוב)
ואני לא כ"כ מוצאת עדיין את המקום ואת הצורך להעלות קשיים
הצורך הזה עולה כשקשה
וגם אני עדיין בודקת איך ומה לומר
ובשביל זה אני כאן.

ועוד חשש שלי- זה שלפחות כרגע, אני מרגישה שהוא מנסה להציג את עצמו בפני בתור אדם מאוד שלם, לא חושף חולשות
אין לי בעיה להציג את עצמי "שרוטה", או לבטא את חוסר הביטחון שלי
אני בספק אם הוא יציג צדדים כאלו.

ו רוקדת לאור ירח
אני רוצה, מאוד רוצה
לעת עתה
לא בכל מחיר

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

אם הוא מוכן לדבר, בהחלט
בעיניי, מוכן לדבר זה מישהו שלא חוזר על אותם תירוצים. ושמוכן לקבוע מסגרת חדשה ליחסים ולעמוד בה. כלומר לא רק לדבר - לעשות. הרי מה שמפריע לה כאן הוא המעשים - לא נפגש איתה מספיק. מסתגר, נוהג בחוסר כבוד וכולי.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

אני מדבר, לא מראה במעשים או פרובוקציות
זה בדיוק ההפך מ גבר שאוהב יותר .. לא?

[פלוני_אלמונית*]

אני מדבר, לא מראה במעשים או פרובוקציות
לא הייתי מדוייקת-
הכוונה היא שכשיש קושי

[מי_מה*]

אם כבר המועצה מתכנסת אז באה לדפוק ת'ראש בקיר כאן. בכל זאת קיר וירטואלי פחות מזיק. בגדול
בחור שרוצה לראות אותך, רוצה לראות אותך - אלא אם מכונית עלתה לו על הרגל באותו היום, הוא אמור לרצות לראות אותך.
כל השאר זה תירוצים לאשליה מתמשכת. ובאותיות הקטנות, כל כך קשה לשחרר.
אז אני נמצאת במקום דומה ומזדהה עם הפלונית מלמעלה ואין לי מה להציע רק באה להתנחם פה קצת בביחד.
שוב ושוב עולה המסקנה שהאחריות לאושר שלנו צריכה להיות עלינו ולא על המר בחור, יהא מי שיהא.
שבוע טוב לכולנו

[קן_לציפור*]

_אני מדבר, לא מראה במעשים או פרובוקציות
לא הייתי מדוייקת-
הכוונה היא שכשיש קושי_

אני קוראת את זה אחרת: כשיש קושי, אם הגבר מדבר - זה נהדר. הוא לא ירים יד (מעשים) או ילך באמצע משפט (פרובוקציות) אלא ידבר.
בעיניי, לחפש גבר (בעיקר אם אנחנו מחפשות שותף אוהב) על כל מילה שאמר, זה לשים מקלות בגלגלים שלנו. להיות בפוקוס כל הזמן על היחס שלו, והאם היחס הזה הוא אוהב או לא, אז זה לא נגמר.
כי אולי הוא יודע לדבר, אבל לא יודע לחלוק שותפות הורית, אולי הוא שותף הורי, אבל לא זוכר ימי הולדת וכו' וכו' וכו'.
אני כמו מי מה חושבת שהאחריות לאושר שלנו צריכה להיות עלינו ולא על המר בחור, יהא מי שיהא.
לא שזה קל, אגב. נהפוך הוא, זה קשה, מאד קשה, ממש קשה...

וההסתגרויות האלו (שאני בספק אם הוא מודע להן בכלל) חושפות צד אחר. נכון. ולך אין עוד צדדים? אנחנו אנשים מורכבים עם מלאי צדדים.
אם יתהווה קשר טוב ביניכם, בזכותך הוא יכול להיות מודע לזה ולעשות עם זה עבודה אם ירצה.

אני מרגישה שהוא מנסה להציג את עצמו בפני בתור אדם מאוד שלם, לא חושף חולשות
החיים חזקים ממנו או ממך. החולשות יחשפו ממילא.
אם קשה לו להודות בחולשות, את תוכלי להיות מורת הדרך שלו בזה שאת תחשפי חולשותייך.
אגב, לא כדי להיות לו מורת דרך, אלא כי את יודעת שלחשוף חולשות מקדם אותך, מרחיב לך את הלב.
כמו שכתבתי כבר קודם, זה הזדמנות בשבילך להיות מה שאת רוצה להיות. להיות המודל בעיניי עצמך, וגם לו.

ואני שוב מזכירה כאן ולעצמי. זה קשה, באמת, להיות במקום הזה.
אבל אם מצליחים זה תחושה ממלאת בבטחון עצמי ואהבה עצמית, בעיניי.

[מי_מה*]

אני רק משתפת שקמתי הבוקר עם ראיית מציאות צלולה יותר ועכשיו חתכתי סופית את סיפור המר בחור ,שנגרר כבר חצי שנה. אני לא מפסידה פה כמעט כלום שיחות חטופות ופגישות נדירות. הוא גרם לי הרבה יותר עצב ועצבנות מאשר שמחה ונחת רוח ובכל זאת קצת בוכה. בוכה אבל גם יודעת שעשיתי מקום למשהו טוב יותר להיכנס.

[קן_לציפור*]

הוא גרם לי הרבה יותר עצב ועצבנות מאשר שמחה ונחת רוח ובכל זאת קצת בוכה. בוכה אבל גם יודעת שעשיתי מקום למשהו טוב יותר להיכנס

שיכנס משהו טוב יותר, אמן!

[בשמת_א*]

האם ההתחלה הצולעת הזו לא מעידה על המשך בעייתי?
הנה כמה שני גרוש שלי, בסדר?
אני אהיה קצרה כי אני מבריזה ממשהו אחר... (-:

• כן. אם לא תגידי כלום, הוא יבין מזה שההתנהגות הזאת "עוברת" אצלך. הוא לא מודע למה שהוא עושה והוא לא מודע לזה שאת סובלת מזה.

• כולה חודש! אהבה, בטוח אין פה. אולי התחלה של חביבות. וגם זה בספק: הבחור רק עכשיו פגש אותך ועוד בתקופת החיזור הראשונית-הראשונית הוא כבר מגלה "הסתגרות", "כועס" (למה זה צריך לצאת עלייך? 0-: ואיזה מין עניין יש לבחור בך, אם הוא לא רוצה להיפגש איתך כי הוא "כועס"?) והכי חמור:

זה מתבטא בחוסר מגע, בחוסר תקשורת, בחוסר קרבה, בהסתגרות, בחוסר כבוד והתחשבות (לפעמים).

• גם אני מסכימה עם מי שמעלי, שהבחור מגלה בך חוסר עניין. עזבי את הדפוסים השליליים, שאין בכלל ספק שהם או א. ימשיכו ככה. או ב. יהיו עוד יותר גרועים. אפילו אם הוא היה מתנהג רק בחביבות בפעמים שאתם כן נפגשים - ההתנהגות שלו מעידה על חוסר עניין בך. חבל על האנרגיות שאת משקיעה.

_כלומר, אם זה קשר שאני מרגישה שאני רוצה לפתח ולהעמיק אותו, אני אשתמש בדיוק בדברים האלו לדבר על זה, ולראות איך עובד הדיאלוג.
לראות את זה כהתחלה צולעת, הופכת את זה לצולעת. זה פשוט מעיד על דינאמיקה מסויימת שקיימת בקשר.
זו הזדמנות בשבילך לעבוד, ואם תפתחי את זה בפניו, זה הזדמנות בשבילו לעבוד על הדברים שיעלו אצלו בעקבות השיחה שאת תזמי.
אם הוא מרחיק אותך מלדבר, ולא נותן לך להתקרב, זה מעיד על קושי לייצר דיאלוג מהסוג הזה. אבל תראי גם איך את מגיעה לשיחה שכזו._

בעיקרון אני לגמרי מסכימה לעצה הזאת.
בשבילך קודם כל.
כלומר, אני שמה לב שיש אצלך צורך עז "לרצות", למצוא חן בעיניו, ולכן את מפחדת להעלות כל עניין שהוא לא פוצי מוצי, מחשש לתגובתו. מחשש להרגיז אותו. מחשש לחוסר שביעות רצון שלו.
ככה מתחילים מערכת יחסים שתהפוך להיות מתעללת בהמשך.
את כבר מיקמת את עצמך בתפקיד "הקורבן" בלי שהוא אפילו ביקש.
אז בשבילך, למענך, למען האומץ שלך, ההערכה העצמית והגדילה שלך, חשוב שתנהלי איתו שיחה על ההתנהגויות שקשות לך. על חוסר הכבוד, על חוסר התקשורת, על ההסתגרות, על חוסר התחשבות.
עצתי:
תבואי לשיחה הזאת מתוך ידיעה ברורה פנימית שלך, שאת את שלך תגידי, ומה שיהיה יהיה, הסיכוי למערכת יחסים עם הבחור ממילא נמוך מאוד.
כדאי להתאמן עליו, איך לנהל שיחה כזאת.
ומי יודע, אולי הוא יפתיע אותך.
למען הכבוד העצמי שלך, כדאי לנהל את השיחה בטון עדין ונעים, לדבר במסרי "אני" (אני מרגישה XXX כאשר קורה YYY) ולא אתה (לא התחשבת בי, פגעת בי), לא לכעוס, רק להציג איך את מרגישה כשקורה דבר זה או אחר. שזה לא נעים לך.

ואז להקשיב לו טוב טוב. למשל לזה:
בעיניי, מוכן לדבר זה מישהו שלא חוזר על אותם תירוצים. ושמוכן לקבוע מסגרת חדשה ליחסים ולעמוד בה. כלומר לא רק לדבר - לעשות. הרי מה שמפריע לה כאן הוא המעשים - לא נפגש איתה מספיק. מסתגר, נוהג בחוסר כבוד וכולי

[רוקדת_לאור_ירח*]

_אני רוצה, מאוד רוצה
לעת עתה
לא בכל מחיר_
לא לזה כיוונתי, אולי לא דייקתי מספיק.
התכוונתי: מה את רוצה מהקשר?

ובהמשך: שאם את רוצה אז בדיוק מה ש קן לציפור הציעה, לתקשר את מה שקשה לך. דיאלוג.
אני מתכוונת שבדרך כלל כדי שמשהו חדש יעבוד זה דורש השקעה מכל מיני סוגים. לפעמים ההשקעה היא לא בלמצוא זמן להיפגש וכל זה, אלא בלהיות בדיאלוג איפה שלא נוח. אם רוצים משהו רציני, בדרך כלל שווה להתאמץ שם.

[קן_לציפור*]

כולה חודש! אהבה, בטוח אין פה. אולי התחלה של חביבות.
בשמת, תאמיני או לא, גם אחרי חודש אפשר להרגיש אהבה. מי שליבו פתוח לזה.

הבחור רק עכשיו פגש אותך ועוד בתקופת החיזור הראשונית-הראשונית הוא כבר מגלה "הסתגרות", "כועס" (למה זה צריך לצאת עלייך? ואיזה מין עניין יש לבחור בך, אם הוא לא רוצה להיפגש איתך כי הוא "כועס"?)
אני רואה זאת כך: הוא מגלה 'הסתגרות' כי זה חלק ממנגנוני הפעולה שלו בעולם. זה לא יוצא עליה. ככה הוא עובד בעולם.
זה הבדל רציני בראיית הדברים. אחד הוא קורבני (זה נגדי) ואחד הוא מתבונן (אהה, ככה הוא פועל בעולם. עכשיו זה איתי, מחר זה בעבודה וכו')
וכן, יכול להיות לבחור עניין בבחורה, ועדיין לא לרצות לראות אותה (בטח בתחילת קשר) אם הוא כועס. אולי הוא מתבייש ברגש הזה, אולי הוא לא יודע איך להביא את הדברים מולה.
זה לא הכל נגדה

גם אני מסכימה עם מי שמעלי, שהבחור מגלה בך חוסר עניין. עזבי את הדפוסים השליליים, שאין בכלל ספק שהם או א. ימשיכו ככה. או ב. יהיו עוד יותר גרועים. אפילו אם הוא היה מתנהג רק בחביבות בפעמים שאתם כן נפגשים - ההתנהגות שלו מעידה על חוסר עניין בך.
שוב, אני לא מסכימה. זה לא שחור לבן. ברור שהאמת תצא לאור אוטוטו. אבל להחליט שבגלל שאם הוא מסתגר או לא רוצה לראות אותה שהוא כועס (וזה רק אחרי חודש של קשר) זה מעיד על חוסר ענין... בעיניי זה מרחיק לכת בהחלטה החד משמעית כאן. העולם מורכב מאפורים וצריכים לתת להם מקום.

_אני שמה לב שיש אצלך צורך עז "לרצות", למצוא חן בעיניו, ולכן את מפחדת להעלות כל עניין שהוא לא פוצי מוצי, מחשש לתגובתו. מחשש להרגיז אותו. מחשש לחוסר שביעות רצון שלו.
ככה מתחילים מערכת יחסים שתהפוך להיות מתעללת בהמשך. את כבר מיקמת את עצמך בתפקיד "הקורבן" בלי שהוא אפילו ביקש_
בשמת, אולי זה נכון. ואולי זה לא.
לא להביא נושא לשיחה, אחרי חודש של קשר, אם עושים את העבודה הנכונה יכול להיות גם חכם.
זה קשר צעיר, אהבה חדשה. אולי יש מקום להתבוננות פנימה להבין מה מפעיל אותה?
לי למשל, יכול לקחת זמן עד שאני מבינה מה הנוסח הנכון לשיחה שתטיב איתי ועם קרוביי ואהוביי.
והשהייה של השיחה לזמן אחר יכול להיות גם צעד חכם.
אין לי מושג איך זה פה, אבל שוב, זו קביעה קצת נחרצת הייתי אומרת.

אז בשבילך, למענך, למען האומץ שלך, ההערכה העצמית והגדילה שלך, חשוב שתנהלי איתו שיחה על ההתנהגויות שקשות לך. על חוסר הכבוד, על חוסר התקשורת, על ההסתגרות, על חוסר התחשבות.
כן, דיאלוג רק בשבילך. לא בשבילו. כדי לאמן את שריר התקשורת, הלב והפתיחות.
כל השאר יגיעו בעקבות זה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הוא גרם לי הרבה יותר עצב ועצבנות מאשר שמחה ונחת רוח ובכל זאת קצת בוכה. בוכה אבל גם יודעת שעשיתי מקום למשהו טוב יותר להיכנס.
יקירתי אני כל כך מבינה.

משהו הרבה-הרבה יותר טוב ייכנס. בטוח. ולו רק מפני שאת נותנת לזה צ'אנס
מתנגן פה הרבה לאחרונה

[קן_לציפור*]

משהו הרבה-הרבה יותר טוב ייכנס. בטוח. ולו רק מפני שאת נותנת לזה צ'אנס
כן, ואני שולחת לך את זה

[בשמת_א*]

זה לא הכל נגדה
אני בכלל לא אומרת שהוא נגדה.
ממש לא.
אני אומרת משהו אחר לגמרי: שזה הדפוס שלו. זו ההתנהגות שלו. זה הוא.
ואיך שהוא, לא טוב לה.
יש שתי אופציות: או לקבל אומץ ולדבר איתו על זה, שיידע איך היא מרגישה - או לחתוך. ואם היא מדברת איתו על זה, גם אז יכולות להיות שתי אופציות - שזה ישתפר ותהיה מערכת יחסים, או שלא ויהיה לזה סוף.
ואני ממש נגד "לשתוק כי הקשר עוד צעיר". ככה בדיוק בחורות מסתבכות בקשר שנעשה רע.
צריך לחשוב טוב טוב כמובן מה מפריע, וזה לא תמיד פשוט. צריך לדעת להפריד, בין משהו שלא נעים לי אבל הוא לא פגיעה בי, לבין התנהגות שהיא בפירוש לא הולמת, שדורשת התייחסות.

[פלוני_אלמונית*]

היי
אני כאן
קוראת ומחכימה.
אכן, מתכננת לקיים את השיחה הזו בהקדם
במפגש פנים אל פנים.
מאמצת מאוד את העניין הזה של לשים דגש עליי ומה זה עושה לי.
בינתיים, מאחר שמאסתי ועייפתי בלהיות הצד היוזם, המתקשר והמיתקשר
אין יוזמה מצדו, אין תקשורת ואין טלפונים.
אז נראה.
יש לי מה להגיב יותר ספציפית לדבריכן, אבל קצת עייפתי כרגע מלחפור בנבכי האין קשר הזה לבינתיים.
אז נראה.
מבטיחה לעדכן.

[בשמת_א*]

אין יוזמה מצדו, אין תקשורת ואין טלפונים.
אני הייתי מסיקה את המסקנות ומחפשת קשר שכן שווה להשקיע בו.
לפי מה שאת כותבת עכשיו, ממש אין שום טעם וצורך לדבר איתו, וחבל על האנרגיות שלך.
את כבר עשית את העבודה שלך.
בהצלחה עם הקשר הבא!

[אמא_נמרה*]

הדף הזה עזר לי מאד בימים האחרונים כשהייתי עסוקה בשיחות נפש עם בתי המאומצת שחוותה לראשונה אהבה נכזבת.
בין השאר נתתי לה לראות את הסרט מההודעה הראשונה. חבל שהקטנים לא נתנו לי לראות יחד אתה. לפחות היא הפסיקה לבכות ללא ההפסקות (עכשיו יש הפסקות).

היא כל כך חכמה ומבינה שמה שקורה זה לטובתה, ועדיין, אוי, קשה לראות את הלב שלה נשבר. כזו מתוקה.

<נכון נחמד שהקב"ה סידר לי בגילי הצעיר בת בת 20+? העיקר שיש לי בת >

[קן_לציפור*]

אין יוזמה מצדו, אין תקשורת ואין טלפונים....לפי מה שאת כותבת עכשיו, ממש אין שום טעם וצורך לדבר איתו
בהצלחה גם ממני!

[מצ'רה*]

נכון נחמד שהקב"ה סידר לי בגילי הצעיר בת בת 20+? העיקר שיש לי בת
מה שבעיני נחמד זו את והגישה שלך.

[שאלה*]

אז איך יודעים? איך יודעים אם הוא באמת לא בשבילך, או שאלו רק מנגנוני הבריחה שלך שמתעוררים בכל פעם שמשהו מצליח לצלוח את הכמה שבועות? חשבתי לתאר כאן באריכות מה הוא אמר מה אני הרגשתי מה אני עשיתי מתי הוא התקשר מתי סימס ומי ומה אבל פתאום הבנתי שזה לא העניין. אלה המשפט הראשון. מישהי/ו יודע/ת?

[פלוני_אלמונית*]

אני בדיוק שם (אני המככבת בדף זה) . ולומדת את אותו השיעור כל פעם מחדש. מסתבר שגם עם גבר "רציני", אמין ונהדר באופן כללי, זה קורה לי... ואלה החרדות שלי שלא קשורות אליו.

הדברים שלמדתי עד עכשיו: את מחליטה אם "הוא בשבילך" לפי מידת העניין והרצינות שלו. כל עוד הוא רציני ומעוניין (מאוד מעוניין, לא טלפון פעם בשבועיים, אלא עניין מתמיד ועקבי), את נותנת לו צ'אנס וממשיכה לתת. מצוידת בהנחה זו (הוא מעוניין מאוד) את בודקת למשל תכונות שלו שאת מחבבת וכאלה שאת לא יכולה לחיות איתן, וכולי. ומסננת על בסיס זה, כבר בהתחלה, בלי סנטימנטים. את מידת המשיכה בודקים בתהליך, כי זה יכול להשתנות בהתחלה (=להשתפר על בסיס היכרות מעמיקה יותר).

לא רציני? לא מספיק מעוניין? חשבי שנית אם הוא "בשבילך". אם לא, יבוא אביר אחר (חשבי על האבירים שמתאמצים להוכיח עצמם בפני הנסיכה. מי שלא ראוי מספיק, לא התקבל, נקסט. בלי שערוריות, פשוט ככה זה).

ועוד דבר שלמדתי, גם על בסיס הקשר הקודם: חס וחלילה לא לחפור מולו על זה, לא לעשות מניפולציות ולא "סצינות" ולא לפתוח שיחות "יחסינו לאן" ולא לעקוץ חלילה ולא לרמוז על זה, שום כלום. אם אני שם, אני שם. את הסרטים של החרדות שלי אני מוציאה על חברות (תודה לכן יקרות @} שאתן סובלות את כל זה) ומנסה להגיע אליו נקייה מהם.

[פלוני_אלמונית*]

ואני נותנת הרבה קרדיט לספר של שרון רובינשטיין. זה אמנם ספר עצות שמתיימר לגרום לך לקבל הצעת נישואין תוך חצי שנה אבל אני ראיתי בו בעיקר ספר שעוזר להימנע מטעויות "נשיות" וליפול למלכודות המוכרות כל פעם מחדש.

[עמוק_בפנים*]

כבר כמה זמן שאני תוהה אם לכתוב על זה בכלל.
אחוז גבוה ממה שקורה ביננו קורה בראש שלי. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת או מגזימה, אבל פתחנו שיחה (שנקטעה כי מיהרתי והיתה בסוף פגישה) "עלינו" והבנתי שזו לא רק אני. אמרתי לו שנמשיך את השיחה, שאני יזמתי.
כביכול לא היה כלום. שני אנשים שמכירים שנים על שנים ועבדו בעבר הרחוק יחד על פרוייקט (שקרה ביוזמתי) נפגשים ומתקרבים. כבר היו לנו תקופות שנפגשנו הרבה, אפילו כל יום, אז עכשיו אנחנו לא באותו איזור בארץ והפגישות הפכו מפעם בחודש לכמעט כל שבוע, לפעמים פעמיים בשבוע, לא עמדתי על המשמר.
פתאום קלטתי שמבחינה רגשית, קורה לי שם משהו שבכלל לא התכוונתי. שמתי לב שבעצם זה כבר מזמן כאן רק הייתי בהכחשה.
הקושי: הוא חי בנפרד מאישתו אבל איך שאני קולטת את זה אז משהו שם מאד מאד חזק ולא התפרק. אני יודעת בדרך עקיפה שאין ביניהם מין כבר שנים, אבל זה לא ענייני, הם עדיין מחוייבים אחד לשני בכל כך הרבה רמות ומה אני צריכה את זה.
הדבר שאני הכי לא יכולה להיות איתו זה שקרים. בחיים לא חייתי בהסתר, אני אוהבת את אור השמש. זה גם לא שהוא מחביא אותי אבל אני יודעת שיש ימים שהם נפגשים ואני יודעת שהוא לא יספר לה על הפגישות אתי, או ימחק תמונות שלי מהפלאפון, למשל.
לא שכבנו, לא התנשקנו אפילו אבל כבר קרה שבטעות מצאתי על הפרצוף שלו מבט מאוהב, כבר קרה שכמעט התנשקנו, כבר קרה שהוא היה אמור להיות איתה ואמרתי לו שיבוא אתי לאנשהו והוא בא, או שלא היה לי כוח לזוז והוא סימס לי אם בא לי להיפגש וכמו ילדה בת 16 אספתי את עצמי ורצתי אליו...
מבחינת הרגשות שלי כבר חציתי כל גבול, זה כאילו כבר לא משנה לי כל כך מה אני אעשה או לא אעשה, אני שם. מצד שני, למזלי אני בדרך כלל עם המון שליטה עצמית, לא חשבתי אפילו שזה יכול לקרות לי ככה, איתו. היו לי בחיים ידידים אפלטוניים שזה לא הפך איתם לכלום, נדמה לי שבתקופה הזו בחיים שלי זה נפל על זמן שבו אני מאד בודדה ומאד צמאה לתשומת לב של גבר והמקום הזה איפשר לי להיפתח שם. מניחה שגם אצלו זה ככה, אנחנו נפגשים וצוחקים על איך הצלחנו להוציא אחד את השניה מהרביצה ומהמאורה.
מעבר לזה שמאז ומתמיד היה לנו כיף ונעים , הסתדרנו גם כשלקחנו פרוייקט גדול או קטן יחד, עכשיו הוא התנדב לעזור לי בפרוייקט מקצועי ועשה לי שם את רוב העבודה ולימד אותי המון בתחום שהוא מקצוען יותר ממני. וכשרציתי להעביר לו פרוייקט באיזור שלו אמר שנעבוד יחד, אנחנו צוות... מרגישה מצד אחד שגם אותו זה תפס במקום של צורך בקירבה ולבד, מצד שני גם מרגישה שהוא בעצם ארב לי או אורב לי כל הזמן הזה. סבלן ושקט, כמעט לא הרגשתי שזה קורה לי, פשוט נמצא שם ומחכה שאפול לידיים שלו כמו פרי בשל, בסבלנות של צייד. אולי אני הוזה, אבל ככה אני מרגישה.
לא כל כך יודעת איך לכוון את השיחה איתו, לאן לקחת, מה לשאול. יש לי הרגשה שהוא פחדן מקצועי. פוחד להתמודד עם מה שיבוא. רוצה אהבה אבל לא מוכן לעבוד בשבילה. ומצד שני: איש שאני אוהבת, מאז ומתמיד. קודם כל כחבר, כאדם, ועכשיו גם פתאום חושקת בו, זה חדש לי לגמרי, הוא גם אנטי תזה לטעם שלי וזה לא משנה לי בכלל. הטעם שלי השתנה.

[מי_מה*]

אותות האביב ניכרים במועצה.
רוצה גם

[עמוק_בפנים*]

מי מה , תיאוריה נחמדה.
אולי זה נכון שהאביב כאן, אבל אנחנו התחלנו להיפגש כבר בסתיו, טבלנו בים ואחר כך באנו שוב ואפשר היה להכניס רק רגליים, היה קר מדי. ביום הכי קר בשנה נפגשנו בערב ועכשיו אנחנו מטיילים לנו בין רקפות. כלומר, לא כרגע אבל קרה השבוע.
אולי האביב מאיץ את צמיחת הזרעים שהיו מתחת לאדמה, מוציא אותם החוצה.
http://www.youtube.com/watch?v=[po]fbjElqo9 LQ[/po]

[עמוק_בפנים*]

אבל לא לגמרי מזדהה עם השיר הזה, כי הוא כל כך לא מכאיב לי, להיפך. רק הסיטואציה והדאגה לאן זה ילך.

[מי_מה*]

אוח השיר הזה! ראוי להיכנס לפנתיאון של המועצה. כמה דמעות ששפכתי אתו! אבל אני חייבת לציין שבחמש עשרה שנה האחרונות הוא כבר מרטיט אותי פשוט בגלל הרגש המזוקק שבו והכישרון הנוטף ממנו ('פרמיירה' היו להקה של כשרונות עילאיים) וכבר לא מהזדהות השבח לאל על ההתבגרות.

[מי_מה*]

בהסתכלות על כל הפוסטים האחרונים שנכתבו פה, החל בשאלה המשך בפלונית-נותנת-בראש (בחיאת מצאי לך איזה ניק לכאן. לא חבל על השולחן? כואב להטיח בו כל פעם את הראש רק בתור סימן זיהוי) וכלה בעמוק בפנים עולה לי השאלה הבסיסית של איך יודעים שזה זה? הם מי שמככב בשיחות הבנות שלי הוא באמת מושא אהבתי או האם הוא פשוט נקלע באקראי למסלול ההטחה של גוש האהבה שלי. אלו בדיוק השיחות שאני מנהלת גם עם אחותי בימים האחרונים. יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על הרגשות שעולים בנו ולפעמים כל הרגש הזה מטשטש את התמונה וקשה לדעת מה באמת יש שם. טוב שיש חברות ואחיות לטחון איתן את החומרים האלה ולפזר את הערפל.
ועוד משהו לעמוק בפנים. מערכת היחסים שקטעתי סופית לפני שבועיים היתה עם איזה מר בחור שגם הוא עזב את הבית כמה חודשים לפני שהתחיל הסיפור אתי אבל עוד לא התגרש ועדיין מאוד מעורב עם אשתו (אלמלא כתבת על הפן המקצועי של היחסים בינכם הייתי מתחילה לחשוד שמדובר באותו אחד ). נכון שאין כללים בדברים האלה, אבל אני כן יכולה להגיד די בבטחון שזה נתון בעייתי. זה גורם שבהחלט מעיב על הסיכויים לקשר של זוגיות מאוזנת. הוא פשוט לא לגמרי פנוי אלייך. אני לא אומרת שזה מחסל את הסיכויים, אבל שווה להביט על זה בעיניים פקוחות

[קן_לציפור*]

זה גורם שבהחלט מעיב על הסיכויים לקשר של זוגיות מאוזנת. הוא פשוט לא לגמרי פנוי אלייך. אני לא אומרת שזה מחסל את הסיכויים, אבל שווה להביט על זה בעיניים פקוחות
לא יודעת מה אני רוצה להגיד... אבל זה קשור ל -
עולה לי השאלה הבסיסית של איך יודעים שזה זה?_ וגם לזה: _חס וחלילה לא לחפור מולו על זה, לא לעשות מניפולציות ולא "סצינות" ולא לפתוח שיחות "יחסינו לאן" ולא לעקוץ חלילה ולא לרמוז על זה, שום כלום

מעצם השאלה של - האם זה זה? כלומר, האם זה האיש איתו אחייה (?) כבר מכניס אלמנט של לחץ.
ולא שאני באיזה מקום מנותק מהשאלה. נהפוך הוא. אני בדיוק בימים שבהם אני מרגישה מקרוב עד כמה ההתעסקות בשאלה והלחץ מהסאבטקסט שלה - מביא להתערערות משהו טוב שיכול לקרות...
ובאמת שאין לדעת איזה אדם איתו אחייה: זה שפנוי לי, לכאורה, או זה שלא, לכאורה.
מכירה יותר מדי מקרוב איך מישהו שהיה 'לא פנוי' על הנייר, וגם בפועל - הפך מאד בקשר נכסף... כן יש סיכוי בעיקר אם לא שואלים האם זה -זה. לא?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

עולה לי השאלה הבסיסית של איך יודעים שזה זה? הם מי שמככב בשיחות הבנות שלי הוא באמת מושא אהבתי או האם הוא פשוט נקלע באקראי למסלול ההטחה של גוש האהבה שלי.
אני מבית הלל במקרה הזה. כלומר, לדעתי אפשר ליצור ולקיים יחסים אוהבים כמעט עם כל אדם שמוצא חן בעינינו ופנוי לקשר, ובלבד שיש רצון ומוכנות הדדיים.
מניסיוני, גם כשיש בהתחלה "קליק" מדהים, היחסים יכולים להדרדר ולעלות על שרטון בהמשך בגלל סיבות שונות. ואולי גם להפך - אם יש "קליק" שמחזיק המון זמן זה רק בגלל מוכנות של שני הצדדים ולא בגלל המיסטיות של העניין.

[עמוק_בפנים*]

ואני בכלל לא מרגישה נוח עם זה שאני מרגישה שהוא לא מתמודד. שהוא איש כזה.
שגם לפני שמונה שנים היו לנו שיחות על היחסים שלו בבית, אז כשהיה ברור שאנחנו לא בעניין אחד של השני, אני לפחות בכלל לא הרהרתי בו אז, אבל כן שפטתי איך הוא לא מסוגל להביט נכוחה, להתמודד.
מצד שני, דווקא בגלל הזמן שעבר אני באמת יודעת כמה נעים לנו יחד. כמה לא רק בסקס (שעוד לא בדקתי בכלל) , כמה יש שם תמיד יחס חברי ונעים, בזמנו בערך שנה אחרי שהכרנו היה מישהו ששיחק בי חזק ואני זוכרת כמה זה עצבן את הנוכחי שמישהו מתייחס אלי ככה, בגלל שהוא כזה ולא בגלל שהיה ביננו משהו.
גם היום אני חוששת מזה שמשהו בסיסי אצלו שלא מסוגל להתמודד ינצח, הוא לא יחתוך ואני אשאר איפה שאני. לכן גם לא התנשקנו/שכבנו עד היום, אני ממש נעצרת שם מפחד שהדברים ייראו עם אישתו בעוד שנתיים בדיוק כמו היום.

[עמוק_בפנים*]

כן יש סיכוי בעיקר אם לא שואלים האם זה -זה. לא?
אולי זה היתרון של הסיטואציה הזו. אני לא שואלת אם זה-זה. מבחינתי לאפשר ביננו זה להמר, לדעת שרוב הסיכויים שלא יצמח מזה שום דבר, לדעת שזה רק יעשה לי נעים עכשיו לקצת, אבל בטווח הארוך אני יותר מצפה ליהודית רביץ עם שבתות וחגים. שזה בעצם המצב עכשיו, בסופי שבוע הוא עם האישה שהוא חי לחוד ממנה, לא ישנים יחד אבל הולכים לכל האירועים המשפחתיים נמצאים עם הילדים (הבוגרים) ולי יש שבתות עסוקות, זה לא שאיכפת לי דווקא היום הזה, זה בקטע של האם יש לו מקום בשבילי.
ו מי מה , אני מרגישה שכל השנים הרבות שאנחנו מכירים כן נותנות לי פור על הסיטואציה, גם במובן של לראות פרספקטיבה, כלומר להבין היטב מה קורה מולי, אבל גם בהקשר של האמון והחיבה ביננו, שתמיד היתה שם מאד נוכחת ביחסים ביננו וזה המון, כרגע יותר מכל השאר.
אגב לאחרונה הוא כבר התבטא מולי בסוג של מאוהבות: "כזה כיף הפגישות שלנו, פעם קודמת שנפגשנו זה הלך איתי כל היום למחרת, הכיף הזה." (טוב, הוא היה פחות עילג מזה).
אז זהו, שכיף, אבל כמו לקפוץ למים מסלע גבוה במיוחד בלי לדעת מה יהיה שם.

[שאלה*]

את מחליטה אם "הוא בשבילך" לפי מידת העניין והרצינות שלו.
אפשר ליצור ולקיים יחסים אוהבים כמעט עם כל אדם שמוצא חן בעינינו ופנוי לקשר, ובלבד שיש רצון ומוכנות הדדיים.

מה זאת אומרת? ואם הוא לא מעניין אותי מספיק? או שיש בו דברים שלא מתאימים לי? ולמה לשים אותו במרכז במקום אותי? כאילו שהרצינות של הגבר היא המדד לקשר? או שלא הבנתי?

אני כרגע כבר קרוב לחודשיים בקשר עם מישהו שעושה כמעט הכל עפ"י דרישות המועצה : מתקשר כל יום (אבל כמעט בלי SMS ושיחות במהלך היום), רוצה להיפגש (ולעשות דברים. לא להיות בבית וסקס), אפילו מתלונן שאני לא מספיק פנויה. משתף, יחסית, הרבה. אולי אפילו יותר מדי... ופה אני חשה בעיה. אני מרגישה שהוא לא פנוי לשמוע אותי. כמעט שלא שואל דבר ואם כבר יוצא שאני מספרת משהו- יש לו תגובות סתמיות כאלה : "אל תכעסי" (לא עליו, על משהו שקרה לי), "כן אפשר למצוא מלא מקומות, לא חסר" (סתם בדיון על מקום לטייל בו עם הילדים, שספציפית השיחה, רק כדי לבאר, התחילה בכך שהמקום כבר נבחר). אפילו הפתיע אותי עם מתנה קטנה וגם קנה לעצמו שני ספרים אז הביא לי לבינתיים אחד מהם. מחשבה יפה.

כל יום אני אומרת לעצמי שאני מסיימת עם זה, ואז הוא אומר משהו שגורם לי לחשוב שבכל זאת יש בו משהו ואז שוב לא וח"ח. וכמו שאמרתי למעלה, מעבר להוא אמר-אני הרגשתי- תמיד מנקרת בי השאלה האם זה לא רק תירוץ שלי (שהנפש עושה בתיחכום רב, יש לומר) להתנתק כדי לא להסתכן בדחיה ובפגיעה. או, מנגד, שאני נשארת עם מישהו שלא יתן לי את מה שאני צריכה ואני רואה את זה כבר זמן רב ובכל זאת מושכת.
אז שוב, אנא בנות מועצה חכמות ויקרות- מה אתן אומרות?

[אחת_שלא_יודעת*]

אני מופתעת לקרוא את כמות הבלבול בהתחלות הרומנטיות שמועלית כאן וגם אני בעוונותיי הרבים טיפוס מורכב ומתחרבש ובכל זאת אם לתרום את השני גרוש שלי:

אם אחרי כמה מפגשים (נאמר 5 לכסות כל מיני בלתמים) את מרגישה שכיף לך איתו. מהנה? בטוח? אם התשובה כן- תישארי בסביבה. הוא לא צריך להיות סופר מדהים, פסיכולוג, החברה הטובה, אבא עתידי מעולה, מעולה עם ההורים ושוס עם החברות. פשוט כיף.

אם לא - אפשר להתרחק. בלייסורי מצפון. כי אם יש משהו שיותר גרוע מלהיות עם בן זוג מרגשומדהים אבל לא הכי מתחשב זה להיות עם מישהו משעמם. או כזה "נחמד" שתמיד היה לך "נחמד" איתו ועם הזמן זה הפך לגיהנום "נחמד".
באמת.

אחרי כל הכיף ואחרי עוד חודש חודשיים אפשר לעצור ולבדוק כמה הנוכחות שלו נכונה לך ברמה של התמיכה הרגשית, של קשב,פתיחות. גם אם מתהפכת לך הבטן מחרדות נטישה, ספקות חוסר בטחון - את תרגישי לבד אם מי שמולך שווה את המעבר בתוך האש הזו שלך... כמה את צוחקת ממנו? כמה את מרגישה שאת יכולה להיפתח אליו? כמה החלטות טובות לקחת מאז שאת איתו (דיאטה, ספורט, לבלות יותר עם המשפחה הרחוקה)? וגם - איך מרגיש לך להיות איתו בסביבה מורחבת. זה חשוב, יש דברים שאפשר לראות רק דרך מקור שלישי איך הוא מתנהל מול חלשים, חזקים, כמה זה קרוב לליבך או מרוחק שנות אור.

אה וגם סקס - לא יעזור, הגוף יודע לדבר. זה לא חייב להיות טרוף מערכות, בטח לא מההתחלה. אבל חוסר התאמה פיזי ברגישות, בתחושה בנעימות, בקשב, לאורך זמן - הוא סימן מובהק בדר"כ לזה שמשהו לא עובד, לא זורם. לא מתאים.

[פלוני_אלמונית*]

מה זאת אומרת? ואם הוא לא מעניין אותי מספיק? או שיש בו דברים שלא מתאימים לי? ולמה לשים אותו במרכז במקום אותי? כאילו שהרצינות של הגבר היא המדד לקשר? או שלא הבנתי?
ברור שהוא צריך לעניין אותך, להיות נעים לך וכולי. אבל הטענה (של שרון רובינשטיין) היא לא להתחיל מזה. לא להגדיר "אני מחפשת בחור עם עיניים ירוקות, עם עבודה מעניינת, שאוהב ספורט כמוני", ואז להתחיל לחפש בחורים כאלה ולהתחנן לפירורי תשומת לב (ע"ע הסרט שבראש עמוד זה) כי החלטת שנדלקת עליהם.

אלא ללכת בכיוון ההפוך - מגיע בחור לסביבתך, מחזר אחרייך, כמו אביר שמגיע לחצר המלך להרשים את הנסיכה. את "בודקת" אותו. כמובן שהוא צריך לענות על מספר פרמטרים בסיסיים. אבל המבחנים הראשונים שאת מעבירה אותו הם מבחני רצינות - מתקשר? מגיע? תומך? מעוניין בטובתך? או סתם מחפש סקס ולברוח. ואת גם בודקת אם יש לו איזה הרגל או טבע מאוס שאת לא יכולה לחיות איתו (ואם כן אז לסנן), וכולי. מכל השאר לא להתרגש, אלה ניואנסים. כי בפועל היית יכולה להיות גם עם בחור בעל עיניים ירוקות וגם עם בעל עיניים כחולות וגם חומות (סתם דוגמא כמובן). השאלה מה יעבוד, ובשביל שזה יעבוד לא משנה צבע העיניים, אלא זה שקלול של מידת הרצון של הצדדים וכמה פרמטרים בסיסיים של התאמה.

• מובלעת פה כמובן ההנחה ה"קוסמית" שאת מושכת אליך את מי שמתאים/רלוונטי לך באותה נקודת זמן.

כאילו שהרצינות של הגבר היא המדד לקשר? או שלא הבנתי?
את ברצינות שואלת למה מידת העניין של הבחור חשובה? כדי להגן על עצמנו, הנשים, מפגיעה. חד וחלק.
זה לא אומר שתלכי עם כל אחד ותעשי שקר בנפשך. זה אומר שתתחילי לנסות רק מהמגירה של אלה שבאמת מעוניינים. רק איתם תתנסי. ומשם מה שיזרום, יזרום.

[פלוני_אלמונית*]

כדי להגן על עצמנו, הנשים, מפגיעה. חד וחלק
וגם כדי "לא לבזבז זמן". אם קלטת בדייט השני נגיד שהבחור לא מעוניין מספיק (למשל ביטל דייט ולא התקשר, למשל סירב לבקשה פשוטה שלך), פשוט לסנן אותו. ככה לא תעבירי איתו כמה חודשים מיותרים של כאבי לב.

[בשמת_א*]

_"אפשר ליצור ולקיים יחסים אוהבים כמעט עם כל אדם שמוצא חן בעינינו ופנוי לקשר, ובלבד שיש רצון ומוכנות הדדיים".
מה זאת אומרת? ואם הוא לא מעניין אותי מספיק? או שיש בו דברים שלא מתאימים לי? ולמה לשים אותו במרכז במקום אותי? כאילו שהרצינות של הגבר היא המדד לקשר? או שלא הבנתי?_

אם הוא לא מעניין אותך מספיק אז הוא לא "אדם שמוצא חן בעינינו" ואין "רצון ומוכנות".
אם יש בו דברים שלא מתאימים לך אז הוא לא "אדם שמוצא חן בעינינו".
לא שמים אותו במרכז אלא בדיוק להיפך:
הרצינות של הגבר היא לא המדד לקשר. היא המדד ל-העפה. אם הוא לא רציני כלפייך זה הדבר הכי גדול שעונה על ההגדרה "דברים שלא מתאימים לי" וכן "פנוי לקשר" וכן "רצון ומוכנות הדדיים".
אם את לא מעניינת אותו = סימן שהוא לא בשבילך נקודה. ולא משנה שום דבר אחרי זה.
למה שתרצי בכלל להיאחז בגבר שלא ממש רוצה אותך?
זה העניין.

מזכיר לי את הבדיחה על נפוליאון והתותחים. נפוליאון כבש את עכו ובא לנזוף במושל: למה לא יריתם לכבודי בתותחים? התנצל המושל: יש עשר סיבות לכך, סיבה מספר אחת: אין לנו תותחים....
נפוליאון קוטע אותו: טוב, זה מספיק.

אז גם כאן:
יש המון דברים שאפשר לבדוק בגבר.
ממצא מספר אחת: הוא לא רציני כלפי.
טוב, זה מספיק. ביי.

[שאלה*]

ברור לי ש _ממצא מספר אחת: הוא לא רציני כלפי.
טוב, זה מספיק. ביי._.
מה שאני מעלה הפוך. על פניו- הוא שם, הוא רציני, הוא מתקשר, רוצה להיפגש, גמיש מ א ו ד לכל מיני אילוצים שלי. נדיב ומפרגן (אני צריכה להתעקש שאני אשלם על חלק מהדברים. ולא בגלל שהוא כזה ג'נטלמן, פשוט כי הוא מבין שאנו במקום מאוד שונה מבחינה כלכלית). אבל אני מרגישה שהוא לא שם מבחינת דברים שעוברים עלי. דווקא מצידו יש פתיחות מאוד גדולה ועושה רושם כנה, לגבי קשיים שלו, גם רגשיים, אבל הפוך אני פחות מרגישה את זה.

אה וגם סקס - לא יעזור, הגוף יודע לדבר אז זהו. לא כתבתי אבל באמת יש פה קושי שגם מאוד מפריע לי וגם רמז עבורי למידת הקשב, הרגישות והאכפתיות שלו מהאחר- במקרה אני. טוב, אפרט תחת מעטה הסומק (שזה גם עניין. אני לא הכי פתוחה בנושא ויתכן שיש פה התנגשות בעייתית). לי מאוד קשה לגמור מחדירה. אבל באמצעים אחרים אני יכולה דווקא בכיף. אז הוא כמעט לא מגיע לאיזור, גם אם הוא רואה שהכל נגמר ורק אני נותרתי מאחור... ובטח שלא אוראלית, עד כדי הרגשה שהוא ממש נגעל מזה ומפריע לי להיות עם מישהו שנגעל מחלקים מסויימים בי.

אז תגידו- נו מה את מבלבלת, בעצמך את רואה שזה לא מתאים. אבל לי יש היסטוריה של למצוא מה לא מתאים ולהסתלק. או להפוך את זה ללא מתאים. ועד שיש פה מישהו שבד"כ מעניין אותי לשוחח איתו (למרות העברית האיומה שלו- בעבר הוא לא היה עובר אצלי שיחת טלפון), שהכיוון המוסרי שלו מתאים לי מאוד (עוד יש לי גם מה ללמוד ממנו) ושכן מראה נכונות ראויה- אז אני חוששת שוב לפרק את זה. מנגד, הסימנים שתיארתי לעיל רומזים לי שזה לא מתאים לי.
ועוד דבר: אני מעוניינת בילדים וזמני מתחיל להיות דוחק, אז אני מחד לא רוצה למשוך קשר שנותן לי אותות שהוא לא מתאים ומאידך לא רוצה לחפש תחת הלחץ הזה.
זהו, נדמה לי שעכשיו אמרתי הכל ואשמח לשמוע מכן.

[בשמת_א*]

שאלה, מה שאת מתארת נשמע מקרה לא ברור.
מהצד שלי - בלי לראות או להכיר כלום - נשמע שכדאי לך פשוט להכיר אותו עוד. כל זמן שהוא מעוניין ואת לא יודעת אם אתם מתאימים או שמופעלת כאן איזו תגובה אוטומטית שלך, כדאי להמשיך להכיר ולבדוק עוד צדדים.

[מיכל_בז*]

לי מאוד קשה לגמור מחדירה. אבל באמצעים אחרים אני יכולה דווקא בכיף. אז הוא כמעט לא מגיע לאיזור, גם אם הוא רואה שהכל נגמר ורק אני נותרתי מאחור... ובטח שלא אוראלית, עד כדי הרגשה שהוא ממש נגעל מזה ומפריע לי להיות עם מישהו שנגעל מחלקים מסויימים בי.

נראה לי שענית לעצמך.

התלבטתי עם להיות חדה מאוד בקשר לזה, אבל:
לא הייתי נכנסת לקשר עם גבר שנגעל ממין אוראלי, או מואגינה. מנסיון, זה יוצר תסביכים מיותרים. (או מתכתב עם תסביכים קיימים...)
ולא הייתי נכנסת לקשר עם גבר שהגמירה שלך לא חשובה לו.

מצד שני, לא הייתי מסיימת קשר לפני שהייתי מדברת איתו על כל זה.

[קוראת*]

לי מאוד קשה לגמור מחדירה. אבל באמצעים אחרים אני יכולה דווקא בכיף. אז הוא כמעט לא מגיע לאיזור, גם אם הוא רואה שהכל נגמר ורק אני נותרתי מאחור... ובטח שלא אוראלית, עד כדי הרגשה שהוא ממש נגעל מזה ומפריע לי להיות עם מישהו שנגעל מחלקים מסויימים בי.
בעיני, חמור מאוד. לזרוק. גבר, בתקופתינו? שלא דואג שגם את תגמרי? סליחה?? (שבכלל חושב שבנות גומרות מחדירה בדרך כלל--מי עוד חושב ככה היום?). זהו מידע יותר ממספיק בעיני.

[מי_מה*]

הדברים של קוראת הזכירו לי משפט שיצא ממני היום בשיעור ונראה לי מתאים גם פה, לשואלות ולמגיבות:
"בסוף כל תנועה לשים סימן שאלה (נעים? מתאים?) ולא סימן קריאה (כאן! עכשיו!)"

[אבולה*]

איזה דף מעולה. בשמת הצחקת אותי כרגע בטירוף....

[פלוני_אלמונית*]

בתקופתינו? שלא דואג שגם את תגמרי? סליחה??


(שבכלל חושב שבנות גומרות מחדירה בדרך כלל--מי עוד חושב ככה היום?).
מי שבמקרה, גומרת מחדירה

[שאלה*]

תודה על כל התשובות. נחמד מצידכן שלקחתן את הזמן לקרוא ולהגיב.

[מי_מה*]

לכבוד יום האשה הבנ"ל שאוטוטו נגמר אני מקדישה שיר לאחווה שבינינו לתמיכה הניתנת כאן ובעולם האמיתי. תמיד טוב לדעת שיש מי שעומד לצידך

[חסודה*]

סילחו לי על ההתערבות, אבל אם כבר טוחנים את נושא מערכות היחסים , הייתי רוצה להוסיף את דעתי השמרנית. והרי היא: לדעתי כדאי להכיר היטב ולהיות כמעט או לגמרי בטוחים בקשר לפני שנכנסים למיטה ביחד.

[פלוני_אלמונית*]

לדעתי כדאי להכיר היטב ולהיות כמעט או לגמרי בטוחים בקשר לפני שנכנסים למיטה ביחד.
גם לדעתי ואני לא חסודה

[מי_מה*]

גם לדעתי, אבל כמעט תמיד זה לא מצליח לי

[עירית_לוי]

אז איך יודעים? איך יודעים אם הוא באמת לא בשבילך, או שאלו רק מנגנוני הבריחה שלך שמתעוררים בכל פעם שמשהו מצליח לצלוח את הכמה שבועות? חשבתי לתאר כאן באריכות מה הוא אמר מה אני הרגשתי מה אני עשיתי מתי הוא התקשר מתי סימס ומי ומה אבל פתאום הבנתי שזה לא העניין. אלה המשפט הראשון. מישהי/ו יודע/ת?

אבל לי יש היסטוריה של למצוא מה לא מתאים ולהסתלק. או להפוך את זה ללא מתאים.


שאלה,
אני אנסה להתייחס לנקודה שהעלית, של 'איך יודעים?'.

אם זה דפוס חוזר שאת מזהה שמתעורר שוב ושוב,
הייתי מציעה לעצור ולבדוק משהו.

בשביל הבדיקה הזאת אני מציעה קודם כל - להפנות את הפוקוס לרגע אלייך ולא אליו.
כלומר, להפסיק לרגע אחד להסתכל על מי שהוא, על התגובות שלו אלייך ועל התגובות שלך אליו, כלומר על מה שמתרחש בחוץ,
ולבחון את החוויה הפנימית שאת נקלעת אליה מולו, ולבדוק האם אולי זוהי אותה החוויה שאת נקלעת אליה מול כל גבר רציני פוטנציאלי .

(זה לא שלא צריך להביט על הגבר ולבחון אם הוא מתאים ונכון לך. אלא שבמקרה של דפוס חוזר ונשנה של הימנעות, כדאי לדעתי לשים לרגע בצד את הסוגיה הזאת, לשים בצד את מי שהוא, ולבחון מהי החוויה הרגשית שלך, כלומר לבחון את מי שאת היא, אל מול גברים פוטנציאליים).

ואז, כאשר תהיה לך הבחנה והגדרה של החוויה הרגשית הספציפית הזאת, תהיה לך אינדיקציה, יהיה לך מול מה לבחון את השאלה,
ותהיה לך אפשרות לבחון באופן בהיר יותר מהו הדבר שמעורר בך התנגדות:

• האם זוהי החוויה הרגשית שעבורך באופן סובייקטיבי היא קשה לצליחה ("קשה" לא בהכרח באופן מודע).

או

• האם זה האיש הזה שבאופן ספציפי איננו מדוייק/נכון לך.

לאחר מכן, לאחר שתצליחי "לעלות" על מהו הדבר שאת נמנעת ממנו, מהי החוויה הספציפית שמרתיעה אותך, אולי באופן לא מודע אפילו,
תוכלי לעבוד באופן ממוקד על הדבר הזה, למוסס את ההתנגדות - וליצור הסכמה, והתנהלות שיש בה בחירה חופשית (לעומת מנגנונים אוטומטיים שבוחרים עבורך).

אם הכיוון הזה מתאים לך,
את יכולה להתחיל לבחון לאיזו חוויה רגשית את נקלעת כשאת חושבת על מערכת יחסים ארוכת טווח עם האיש הזה. נסי להתרכז ולהגדיר את ההרגשה, אולי את התחושה בגוף. מהי המחשבה הראשונה שעולה בך? מהי המילה הראשונה?
ואם תרצי - אוכל להמשיך לעזור לך לחדד את זה כאן.

[שאלה*]

לעירית- תודה על המילים החמות והחכמות. צריכה להתרכז ולחשוב ואז אחזור לכתוב על כך.

אבל- בעוד רגע של התמקדות במה שקורה בחוץ: דווקא עניין המגע הפיזי התרחש לאחר מס' שבועות וממש לא מיד (נזעקת להגן על כבוד בת מלך:-)). אם הייתי מחכה ל"יודעים" הזה הייתי נמנעת שנים רבות (וכבר עברתי כחמש שנים כאלו). אבל, חשוב מכך- זה סוג נוסף של תקשורת שנותן עוד מידע על האדם ועל ההתאמה שלו אלי ושלי אליו. ולכן זה חשוב.

[עמוק_בפנים*]

שאלה גם אני חושבת כמוך ש
זה סוג נוסף של תקשורת שנותן עוד מידע על האדם ועל ההתאמה שלו אלי ושלי אליו. ולכן זה חשוב.
על אף שכמו שאפשר להבין ממה שכתבתי למעלה אני די חסודה. לפעמים זה מספק מידע שקשה היה לראות קודם או שהיה לוקח זמן לראות אותו.
אני יותר בדעה של בשמת של לתת זמן ולהכיר אותו טוב יותר, כי התקשורת הזו, המינית, עשויה להשתפר. הדברים שאת מספרת על חוסר הקשב שלו לא נשמעים טוב, אבל יש מקום לבדיקה מעמיקה.

[מי_מה*]

אני מרגישה חובה עמוקה להמליץ כאן על הדף איך לזהות גבר אוהב. אני בימים האחרונים רואה איך הוא ממש עוזר לי להתנהל. יוצא שהיקום מזמן לי בזמן האחרון המון תרגילי זיהוי וככה יוצא לי להתאמן על הדברים שאני לומדת. כמו שלומדים חשבון... לא אלאה אתכן בכל התרגילים רק באחד שמסכם. ההוא שכונה כאן מר בחור ושלפני חודש אמרתי לו 'עד כאן' , התקשר פתאום, למרות בקשתי המפורשת שלא יתקשר. הוא מתגעגע. נו, טוב, אני מבינה אותו, אני בחורה שמתגעגעים אליה, אבל הוא לא היה מוכן בשום צורה לשנות משהו ביחסים. פה ממש הרגשתי את בשמת לוחשת לי באזניה ואמרתי ברוגע שככה זה לא מתאים לי. לא טוב בשבילי סוג הקשר שהוא מוכן לתת ואני רוצה לבחור במה שטוב בשבילי, לא רק לרצות שהוא ירצה. זה לא מספיק. לפני חודשיים שיחת טלפון כזאת היתה מחזירה אותי לקשר אתו והיום לא. ואני אסירת תודה על זה.

[בשמת_א*]

[טרה_רוסה*]

כל הכבוד!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[עירית_לוי]

כל הכבוד!

[קן_לציפור*]

כל הכבוד!
לגמרי

[הגבירה_בחום*]

_כל הכבוד!
לגמרי_

[שבע_יהלום*]

מי מה , ריגשת.
זה נפלא.

[יעל_צ*]

פה ממש הרגשתי את בשמת לוחשת לי באזניה.

כל הכבוד!

[רוקדת_לאור_ירח*]

כל הכבוד מי מה , איזה יופי לשמוע.

[מי_מה*]

הפרחים לבשמת ולכל המשתתפות ו2 המשתתפים שם בשיחה המפותלת והחשובה הזאת

[מי_מה*]

תזכורת לעצמי ולכל מי שצריכה: זה שעברתי משוכה זה לא אומר שניצחתי במירוץ, ההקשבה הזאת דורשת תחזוק ודיוק ויש לכוון אותה כל פעם מחדש. איפהשהו בראשית היחסים עם מר בחור, העירה לי גיסתי תוש בעדינות שאני צריכה לבחור, זאת אומרת לבדוק האם אני רוצה בכלל ולא להתפשר הפעם על מישהו רק כי הוא רוצה ואני מוצאת שזו מלכודת שאני נופלת בה פעם אחר פעם. המחשבה שהמטרה שלי היא לשאת חן . היא לא. אני צריכה לחקוק את זה טוב טוב שהמטרה היא יחסים הדדיים וגורמיי טוב . זה כל כך לא מובן מאליו שצריכה תזכורת בכתב.
ולשם כך יש לשוב ולטפח את הבית שבפנים.
לילה טוב חברות וחג שמח

[נטע_ק*]

מי מה איזה יופי. תודה על התזכורת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

זאת אומרת לבדוק האם אני רוצה בכלל ולא להתפשר הפעם על מישהו רק כי הוא רוצה ואני מוצאת שזו מלכודת שאני נופלת בה פעם אחר פעם.
יש גם את המלכודת ההפוכה, של לרצות את מי שלא בהכרח מעוניין , שבעיני, עדיף על ללכת עם מי שרוצה מאשר להיתקע עלמי שלא מסתכל בכיוון שלנו. אני גם מוצאת שאם אנינמצאת עם מישהו שנעים לי איתו, גם אם אני לא מטורפת עליו או לגמרי מאוהבת, זה עדיין פותח פתח לחיים טובים יותר ונעימים יותר. התחושה שרוצים בי עוזרת לי לפרוח, מה שמזמן גם דבורים אחרות ואולי מתאימות יותר לסביבתי.

[נועה_ברוך*]

_מי מה , ריגשת.
זה נפלא._

[עדולי*]

תזכורת לעצמי ולכל מי שצריכה: זה שעברתי משוכה זה לא אומר שניצחתי במירוץ, ההקשבה הזאת דורשת תחזוק ודיוק ויש לכוון אותה כל פעם מחדש.
נכון מאוד, אבל זו עדיין סיבה למסיבה
בעיני, הכרה בהישגים - "קטנטנים" ככול שיהיו - היא גם דרך לטפח את הבית שבפנים
וגם תמיד נעים ומעודד לשמוע.
חג שמח-שמח!

[עמוק_בפנים*]

אצלי כל מיני התפתחויות.
זה התחיל מזה שישבנו ערב שלם ודיברנו "עלינו" . היה לנו לא פשוט לדבר, אבל דיברנו. אחר כך המשכנו מרחוק בתקשורת, טלפון, אימייל.
נאמרו דברים והוצהרו הצהרות.
אני אמרתי שמוכנה לנסות, הוא אמר שמבחינתו זה נבנה לאט לאט.
היה איזה רגע שהייתי על ענן מאד גבוה מכל מה שקרה ביננו, פתאום גם הרשינו לעצמנו לגעת בצורה גלויה וברורה, מה שלא היה קודם. היה ענן כשדיברנו.
אחר כך קצת התרסקתי מהענן.
היו לי מערכות יחסים שהיו סוחפות כמו צונאמי. גם אלה שהחזיקו זמן סחפו את כל מה שהיה בדרך והאדמה רעדה.
כאן הוא אומר שהכל לאט, גם אני מרגישה ככה. הוא מפרש את זה שזה הולך להיות להרבה זמן. אני מפרשת קצת אחרת.
אני אומרת לעצמי: הוא חבר טוב. אני אוהבת אותו בתור חבר. הוא הוכיח את החברות הזו כל כך הרבה בחודשים האחרונים שאין לי שם שאלות, באמת עמד לצידי. יודעת שגם אני עמדתי לצידו, אבל היו פעמים שלא כי נבהלתי. הוא היה צריך תמיכה רגשית וכשנפגשנו סיפקתי אותה לגמרי אבל הרבה פעמים התחמקתי מפגישה כי לא רציתי לראות את הרגשות שהתפתחו ביננו. גם ממש לא מתאים לי לבד שבתות וחגים וזו המציאות שהוא מציע לי כרגע ולא בגלל ההורות האינטנסיבית שלי.
ועוד אני אומרת לעצמי: אני נמשכת אליו עכשיו, מאד. רוצה להתקרב אליו פיסית.
יופי.
האם שני אלה מחייבים שאני מתאהבת בו? היתה איזו שניה ורבע, סביב כל השיחות שלנו, שהרגשתי שכן. אבל הרגשות לי עכשיו אומרים אחרת, זה בכלל לא קשור.
כולי עשויה ממנגנוני הגנה. מספיק שלא שמעתי ממנו איזה יומיים השבוע, או ששמעתי בעיקר ענייני (שוב אנחנו עובדים על איזה פרוייקט יחד, שוב ביוזמתי והוא נדלק. תמיד הוא נדלקעל לעבוד אתי) החלפות מידע לגבי הפרוייקט הבא ומייד אני חושבת לעצמי שיופי זה שאני נמשכת אליו, אבל אהבה לא תחזיק אצלי ככה.

יש פה כמה דברים: אחד אני במצב רגיש. ברור שסופי שבוע הוא עם המשפחה, כרגע. שני, הייתי מצפה שלפחות בימים שאני לא איתו שאינם סופ"ש, יזרוק לי איזו עצם של תשומי לכיוון, אבל הוא לא. אולי מבחינתו זו לא בעיה אבל אני זקוקה לחיזור.
זו בעצם אחת הבעיות מבחינתי: אני אישה שיכולה ליזום בענייני עבודה, לעבוד מול גברים, להיות סבבה חברה והכל, אבל אם אנחנו משנים פאזה, או מוסיפים פאזה ועוברים לדבר הזה שקרוי "אהבה רומנטית" אני זקוקה לחיזור. בעיקר במצב כזה פגיע. אבל אולי זה לא סוג כזה של קשר. אולי להיות עם מישהו שלא סוחף אותי כמו צונאמי אבל מחכה בסבלנות שדברים יתפתחו ביננו וכשמשהו מהר לו מדיי אומר לי (הוא אמר השבוע משהו כזה) אבל באותו זמן גם מדבר על בניה ועל טווח ארוך, אולי שווה לי לוותר רגע על הילדה הקטנה שהאגו שלה צועק כל הזמן "צומי צומי" ולתת לזה צ'אנס. הקטע שרגשית אני לא בטוחה שאני מסוגלת. מספיק ששמעתי ממנו ממש מעט וכבר אני מרגישה מרוחקת ממנו, לא מאוהבת, ונכונה לזה שהחברות תישאר חברות ואם נהיה מוכרחים גם נפרוק עוד כמה דברים זה על זו (בינתיים עוד לא מרשים לעצמנו הרבה יותר מלהתנשק, המעבר הזה לוקח זמן).

[בשמת_א*]

בינתיים עוד לא מרשים לעצמנו הרבה יותר מלהתנשק, המעבר הזה לוקח זמן
אני תומכת בזה.
לדעתי אחת הטעויות של נשים היא להתקרב (או אם את מעדיפה, "להתמסר") מהר מדי, ואז משהו בך הולך לאיבוד, את מאבדת את עצמך איכשהו.
לשמור ולבדוק, נשמע לי יותר.

[עמוק_בפנים*]

בשמת בסדר, אבל אנחנו מכירים שנים על שנים. בכל אופן אני לא עושה מה שאני לא שלמה בהקשר הזה, גם אם מאד נמשכת. לוקח לי זמן ודי.
כבר היו פעמים שזה סינן לי מאד טוב אנשים חסרי סבלנות שנעלמו עוד לפני ששכבנו. היו פעמים שהצטערתי על זה, כי חשבתי לעצמי שאם לא יצא מזה קשר לפחות היה יוצא לי מין. העניין הוא שבאמת כשמישהו כל כך חשוב לי, אני לא מוכנה לאבד אותו בגלל זה וברור שגם הוא בהקשר הזה. הוא לגמרי לא יעשה שום דבר שלא נוח לי איתו, כי הוא קודם כל חבר.
אוף, החיים המורכבים.
לאף אחת כאן אין בעיה שאני מסתובבת עם גבר שבסופי שבוע מעביר את זמנו עם זו שעמד איתה מתחת לחופה לפני כך וכך וכך שנים?
אתן מפתיעות אותי. לי היה מאד קשה לעשות את המעבר הזה ועדיין קשה לי, לא חשוב כמה אני יודעת שזה צמח קודם כל מתוך זה שאני סוג של הצלתי אותו מתקופה נוראית (וגם הוא אותי, אבל זה כבר משהו אחר) ומתוך הבדידות הקשה שהיה שרוי בה בתוך משפחתו וגם מחוצה לה. גם עכשיו יוקל לי אם הוא יגיד לי שהחליט לטפל בעצמו ולשקם את היחסים שם, שהם לא רעים או בריב, אבל הוא לא מגדיר אותם כזוגיות בינו לבינו כבר הרבה זמן.

[בשמת_א*]

לאף אחת כאן אין בעיה שאני מסתובבת עם גבר שבסופי שבוע מעביר את זמנו עם זו שעמד איתה מתחת לחופה לפני כך וכך וכך שנים?
באיזה מובן זה צריך להפריע לנו? אם תסבירי זה יעזור...
כלומר: זה לא טוב לך, כי לא תקבלי זוגיות מלאה.
אבל אם זוגיות מלאה היא באמת מה שאת רוצה כרגע, למה את ממשיכה איתו?
והאם יכול להיות שזה ישתנה?
הוא ממשיך להיות בזוגיות איתה. רק שזו זוגיות חלקית. וגם איתך, חלקית. לפי מה שאת מספרת, אין פה דילמה מוסרית. רק דילמה ריאלית: את רוצה את זה או שהמחיר בשבילך גבוה מדי?
את צריכה לחשוב טוב טוב ולהרגיש מה מתאים לך.

[אינדי_אנית*]

לי זה נשמע ככה: אני זקוקה ממנו למשהו...
הוא נותן לי בערך רבע ממה שאני זקוקה לו..
אני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי שהרבע הזה ממלא אותי...
@}
לאף אחת כאן אין בעיה שאני מסתובבת עם גבר שבסופי שבוע מעביר את זמנו עם זו שעמד איתה מתחת לחופה לפני כך וכך וכך שנים?
לי יש בעיה עם זה, זה נשמע לי כמו זוגיות מאוד מכאיבה בשבילך.

[עמוק_בפנים*]

לי יש בעיה עם זה, זה נשמע לי כמו זוגיות מאוד מכאיבה בשבילך.
זהו, ובכל זאת, איכשהו, מה שהיה עד עכשיו היה יותר מכאיב, בעיקר כשהכל היה מתחת לפני השטח. אני לא יכולה לפרט אבל החיים שלי דחפו אותי בכוח לכיוונו, באמת. וגם, כמו שאמרתי , אני בכלל לא חושבת שאני מתאהבת בו, גם בגלל זה אבל גם בגלל דברים אחרים. קשה לי, בתור מישהי שיודעת עליו כל כך הרבה, את השקרים את הסודות, פשוט ללכת על זה רגשית. כבר יצא לי כשהייתי צעירה וטיפשה לפצוח ברומן עם איש נשוי. אמנם זו באמת קארמה רעה בעיני ולא דרך מומלצת, אבל מבחינת לשמור על עצמי אני יכולה לומר שזה היה יחסית קצר, המשכתי להתראות עם אחרים (פעם כשהוא היה אצלי הגיע זר פרחים מבחור אחר, זה היה מביך, אבל לא הסתרתי שאני חיה את חיי ולא מצפה לו) וברגע שהרגשתי שאני יכולה להיפגע מזה או להתקשר יותר ממה שאני רוצה אז חתכתי. כאן זה לא המקרה. מדור בחבר שאני מכירה עשור.
היו לנו תקופות של בקושי קשר, אבל גם היו לנו תקופות של אינטנסיביות גדולה והמון זמן לבד וזה מעולם לא הלך לשם. אני איכשהו מרגישה עכשיו , כמו שהרגשתי בפעמים אחרות בחיים שלי, שזה לא משנה בכלל מה אני חושבת זה כאילו לחיים יש כוח ואינרציה משלהם, סוג של גורל שאני יכולה להאט ולהסס בו אבל לא ממש ללכת נגדו. אולי כי יש לי שם שיעור חשוב.
אני אגיד בהקשר הזה שהחיים מביאים לי את זה מהרבה מאד כיוונים כעת, אני נדרשת בכל כך הרבה מקומות להיכנע למה שקורה, במקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. אני גם תופסת את עצמי כאדם חזק. שורה תחתונה אני החזקה ביננו. מה זה אומר אני לא יודעת כנראה כשלא יתאים לי אצטרך להגיד עד כאן. לי היתה בעיה מוסרית עם השקרים, עם זה שיש שם זוגיות שהוא מספר לעצמו שלא קיימת. הוא מרשה לעצמו הרבה אתי- למשל הציע שנלך לאיזו סדנה יחד. לא איכפת לו שאנחנו מסתובבים בכל מיני מקומות יחד, כולל מקומות עם הרבה אנשים. נכון שזה לא אותו איזור בארץ, אבל ראבאק, אני חושבת שהוא יודע כמההארץ הזו קטנטנה. אם הוא היה מחביא אותי מעבר ללמחוק תמונות בפלאפון היה לי הרבה יותר קשה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_לי זה נשמע ככה: אני זקוקה ממנו למשהו...
הוא נותן לי בערך רבע ממה שאני זקוקה לו..
אני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי שהרבע הזה ממלא אותי..._
והוא מנסה לשכנע את עצמו שזה לא רבע...

אני איתך בהתלהבות-מהאיטיות של הקשר הזה ובהרגשה שאם משהו נבנה ומתפתח כל כך הרבה זמן, אז ייבנו לו יסודות טובים.
ועם זאת, הקטע של פרודתו הוא קטע של "בור". ביסודות האלה. וימשיך להיות שם בור כל עוד ההתייחסות שלו למצב היא כזו. יש שם איזה דיסוננס, אם הוא מדבר על טווח ארוך איתך, אבל בפועל נפגש איתה.

גם עכשיו יוקל לי אם הוא יגיד לי שהחליט לטפל בעצמו ולשקם את היחסים שם, שהם לא רעים או בריב, אבל הוא לא מגדיר אותם כזוגיות בינו לבינו כבר הרבה זמן.
זה בכלל לא "יוקל לך"! - זה יהיה משמעותי בשבילך בהחלטה אם להיות איתו! זה המשקל הנכון בעיניי של הפקטור הזה.
כי באמת, את מקבלת כרגע "חצי מנה בפיתה" כשאת במוכנות נפשית לארוחת גורמה עם המון מנות.
ואולי (אל תקחי את זה כערעור אלא כניסיון לפקפוק בריא) - אולי המוכנות הנפשית שלך מתבשלת לקראת מישהו אחר? שיהיה שם בתמונה במאה אחוז?
זה המוקד בעיניי, לחשוב אם מה שאת רוצה וראויה לו כרגע, יכול להתגשם עם הגבר הזה כרגע. בקונטקסט הזה, המחשבה "אנחנו מכירים המון שנים" (= העבר) כמעט לא רלוונטית להווה ובטח לא לעתיד.

<כתבתי בחופזה, אם יש ספק בנימה היא נימת עידוד מהיציע @} )

[הייתי_שם*]

_לי זה נשמע ככה: אני זקוקה ממנו למשהו...
הוא נותן לי בערך רבע ממה שאני זקוקה לו..
אני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי שהרבע הזה ממלא אותי..._

זה נשמע לי כמו זוגיות מאוד מכאיבה בשבילך.

עמוק בפנים יקרה את נמצאת במקום כל כך כואב, וכל כך לא הוגן. אני יודעת, כי הייתי באותו המקום לפני כך וכך וכך שנים... זה כואב לרצות ולהמשך ולאהוב אדם, שבעצם נקרע בין שני עולמות ואת אחד מהם. וזה כואב גם להחליט לקחת את עצמך ולצאת מהקשר הזה, כי תמיד יש איזו תקווה שהנה הוא תיכף עוזב את הבית, ורץ לזרועותייך. אני ישבתי במקום הזה יותר משנה - אחת השנים הכאובות ביותר בחיים שלי. במהלך השנה הזו, הוא התנדנד בין לשקם איתה ובין לשבור את הכלים ולבוא אליי. הוא היה דופק לי בדלת באמצע הלילה פתאום, אחרי שהסתובב שעות בלי למצוא את עצמו. אח"כ היה בורח. היה מודיע לי פתאום שהוא חייב לנסות איתה לפני שהוא סוגר הכל, ואז מתקשר כל יום להגיד לי כמה הוא מתגעגע ואוהב... זה קרע אותי, ואין לי מושג למה נשארתי.

אני לא יכולה לפרט אבל החיים שלי דחפו אותי בכוח לכיוונו
או, כנראה שבגלל זה נשארתי. היה שם משהו חזק ממני. והיום הוא נשוי לי. כבר יותר מעשור. לא יודעת מה זה אומר, זה היה יכול ללכת גם לכיוון השני בדיוק באותה המידה... אני שמחה בדיעבד שנשאתי ובניתי איתו את הקשר, גם במחיר שנה איומה של סבל. ובמקרה שלך, אולי אני לא קוראת אותך נכון אבל את לא נשמעת סובלת ואם כך המצב, לפחות זה...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני לא יכולה לפרט אבל החיים שלי דחפו אותי בכוח לכיוונו
גם זה גורם חשוב, ההתכווננות. מרגישים את זה.

(ועדיין, עם כל הקסם שבקוסמוס... את עדיין מקבלת ההחלטות האחרונה בחיים שלך. מותר לך לאמץ בחום או בחרדה הזדמנויות שמגיעות אליך, וגם לסרב בחוכמה או בטיפשות להזדמנויות אחרות. מותר לך הכל, גם לסבול בחדווה... רק לזכור שבאנו ליהנות. לפחות כך הוחלט ברוב של 65% בישיבת המועצה האחרונה ).

[עמוק_בפנים*]

המלים שלכן כל כך מנחמות.
הבוקר אחרי כל מה שעבר עלי בימים האחרונים, בעיקר מחשבות, אבל גם מה שכתבתן, חשבתי לעצמי שזהו, אני חותכת. נפגשים מחר ואני חותכת. לא חותכת את החברות שלנו, אבל כן את הכאילו זוגיות הזו. העניין הוא שהרגשתי עם זה טוב לחמש דקות בערך ואז קרו שני דברים: התחלתי להרגיש ממש ממש רע פיזית. סימפטומים שמוכרים לי ושנראו קשורים לדברים אחרים, הייתי צריכה לעבוד על הרגליים וכאב לי הגב, התחלתי איזו פרצדורה של ניקוי גוף דרך תזונה וכמה שעות אחר כך הגוף הגיב. אז אני עומדת שם בעבודה חצי מעולפת חושבת על מה אגיד לו מחר ואם ללכת הביתה באמצע הבוקר ואז הוא מסמס לי. יותר מאוחר מתפנה לדבר איתו ופתאום רואה כמה אני חיה בראש שלי. כמה אני בנפרד שלי והוא שאמר שלא יודע אם זה הזמן המתאים להישאר אצלי לילה (הזמנתי) גם בגלל שאני לא חיה בדיוק לבד, יש כאן אנשים בגובה שמתחת מטר עשרים, פתאום הוא רוצה להישאר, ולהזיז את הפגישה שלנו שנקבעה לבוקר לטובת הערב (נכנס לו משהו, עבודה). עכשיו זו אני שלא כל כך רוצה. התלהבתי אבל אני כבר פחות מתלהבת. אני לא יודעת להתלהב ממישהו שלא בטוח מה הוא רוצה אתי.

כי תמיד יש איזו תקווה שהנה הוא תיכף עוזב את הבית, ורץ לזרועותייך
אני עוד לא שם בתיקווה הזו. יותר נכון אני ממש לא שם, בגלל זה מאד קשה לי להתמסר לקשר איתו. במהותי אני לא בנאדם אופטימי, או אולי דווקא כן אופטימי, אני מאמינה במה שיש ולא במה שמדמיינים שיש וכרגע לי אין אבל לו יש אחת שהוא התחייב אליה, גידל איתה ילדים ומבחינתי זה המקום הטבעי שלו באיזה אופן.
ועוד משהו, באותה מידה שהוא לא יכול להבטיח לי לעזוב כעת (קרה ביננו כל כך מעט בהקשר הזה) גם אני לא במקום שמוכנה להבטיח לו שאבלה את שארית חיי איתו, אני באמת לא יודעת.
ו הייתי שם יקרה, את מתארת מצב של גבר שנקרע, אצלי הוא לא חי בבית. יש לו עולם שלישי. הוא לא צריך להיקרע בנה לביני, יש לו את העולם שלו שהוא האי שלו שלפי דעתי הוא מעדיף להיות בו. הוא לא בורח אלי, בכלל הוא לא כזה אימפולסיבי , מאד בשליטה נראה לי. מרגיש הרבה אבל באמת מה שיש איתו יותר דומה למים מאשר לאש, איכשהו. הוא גם תיאר אותי ואת היחס אלי יום אחד בתור "מים שקטים חודרים עמוק" ולא בתור איזו סופה משתוללת.

[בשמת_א*]

עמוק בפנים, נשמע שאת מקשיבה לעצמך יותר ויותר

[עמוק_בפנים*]

מקווה.
היו אצלו היום חברים עם ילד והוא אומר שהאישה קלטה שיש לו מישהי, שאלה אותו שאלה ממש לא אופיינית לה בהקשר הזה, בשקט. חברים שלא ראו הרבה זמן אבל יודעים שכבר הרבה זמן המחוייבות שלו לחוקית חלקית בהחלט שלא לדבר על זה שיש לו חברים שהם לחוד ובית שהוא לחוד. לא יודע איך היא קלטה הוא אומר לי. לדעתי כתוב לו על המצח "מאוהב", אלא אם כן היא הציצה לו בפלאפון או באימייל.
דחיתי קצת את הפגישה שלנו, אני זקוקה לעוד זמן מחשבה, לחוצה עם משהו חשוב של עבודה וגם הרגשתי איך זה שאני לא בלחץ עליו, מאוורר אותו ומאפשר לו לרצות להיות אתי....

[מי_מה*]

מסכימה עם בשמת. וגם עם האמירה האחרונה שלך. וחוצמזה כשאת לא בלחץ עליו זה מאוורר גם אותך. תמיד עדיף לחשוב על הכיוון לא מתוך לחץ.

[עמוק_בפנים*]

עמוק בפנים, נשמע שאת מקשיבה לעצמך יותר ויותר
עוד צד שלא קשור אליו בכלל:
במשך כ-ל מערכות היחסים המשמעותיות שהיו לי מאז גיל 21, התנדנדתי. לא הייתי סגורה על עצמי. באחת היו שנתיים של לך תבוא. באחרת חיינו יחד אבל היה כל הזמן חלק שאמר לו, לעתים קרובות מדי בקול רם: לא מתאים לך אתה יכול ללכת. ככה. עשיתי טובה לצד השני שאני מואילה להיות שם.
אני חושבת שיש משהו במערכת יחסים חלקית שמשרת את המקום הזה אצלי, של לא להרשות לעצמי להתמסר והנה יש לי סיבות מעולות.
זה בסדר שאני נכנסת לשם לאט ואפילו קצת חוזרת בי מכל ההצהרות שנאמרו ביננו (האמת הוא הצהיר יותר, אני בהחלט הבעתי את הקשיים וההיסוס לכל אורך הדרך) אני רק לא רוצה בדיוק להתמסר לדפוס הזה שישגע אותי ואותו. יש לי מצבי רוח שמאד מנהלים אותי בעניין הזה, אני בהחלט מקשיבה להם, אבל משתדלת לזכור גם שהם לא בהכרח טובים יותר ממקום של התמסרות. אולי הגיע הזמן שכן אפגע ואכאב. אני מתכוונת, לא שאני מחפשת כאב בחיים, אבל בהקשר של יחסים נראה שלא רק שהרבה זמן אני נמנעת, אלא גם כשכבר כביכול לא נמנעתי הייתי עסוקה הרבה מהזמן בחס וחלילה לא להיפגע. הייתי ילדה כזו שלא אהבה לגעת בבוץ ולהתלכלך, זה לא עזר לי לא להפגע או לכאוב פחות בחיים שלי. אבל כמו שקרוטונית הציעה להנות (תודה על זה), זה הקשה עליי להנות מהבלגן. ממה מורכבים החיים אם לא מבלגן ולכלוך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[מי_מה*]

לזה קוראת הפסיכולוגית שלנו, הידועה בכינויה ל' הפסיכולוגית , לעבור דרך החרא. כי כשאת נמנעת מזה את עושה דרך שכולה עיקופים וקל לפספס את המטרה, כשאת מאפשרת לעצמך לצעוד באומץ דרך הדברים הקשים את מגיעה אליה יותר מהר ומדויק. כל הכבוד!

[אחת_שלא_יודעת*]

עמוק בפנים, את יוצאת עם גבר שמצהיר שמה שיש ביניכם מכוון לטווח ארוך, שנמצא בקשר עם גרושתו (שעד כאן זה נורמלי) ושלא יידע אותה ש"יש לו מישהי"?

נראה שצריך להפריד בין תחושות ופרשנויות לבין מציאות.
וגם בין קצב שונה שלך ושלו בקשר, בין תכונות שונות (את אש הוא מים) - לבין תפיסה שונה של הקשר שלכם בהווה כאן ועכשיו.
תפיסת הקשר אמורה להיות דומה, גם כשכל השאר שונה.
ואם היא לא דומה, אז את אמורה לדעת בינך לבין עצמך מה את מקבלת תמורת מה שאת נותנת.
ואחרי שיודעים, אז כדאי גם לבדוק אם זה מתאים לך.

אם את תופסת זאת כזוגיות, כמשהו שנבנה לאנשהו, ולא משנה אם ממים או מאש והוא תופס את זה כמשהו אחר - זה המקום לבדוק לעומק.
ופה אני מצטרפת לבשמת באמירה שלא פעם הושמעה על ידה - לא האמירות, אלא המעשים קובעים אם הוא שם איתך.
וגם הפוך זה עובד.

למען הסר ספק, אנילא נוקטת עמדה, הסיפור עם הגרושה וזה שהיא קלטה שיש מישהי במקום שיספרו לה ממקור ראשון הקפיץ אצלי שמהו, אבל זו יכולה להיות אזעקת שווא או סימן שיש להתעכב עליו. רק את יודעת.

[פלוני_אלמונית*]

אהלן אהלן, זו אני (איזה כינוי אמצא לעצמי? אולי "כבר לא חובטת"? ). נעה במסלול מקביל.

הקשר הולך ומתפתח, אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו, והוא גבר ואדם נהדר בעיניי.
ומי חוזרת בדיוק עכשיו לתמונה? פרודתו...

היתה ביניהם שיחה כואבת ועלו רגשות קשים.
ניסיתי לתמוך בו אבל זה תמיד יוצא קצת עקום בטלפון. הוא סיים את השיחה בחופזה. אחרי השיחה הטלפונית החלטתי שבמקום להתקרבן, אני כותבת לו מייל חם ותומך, שאני מאמינה בו ותומכת בדרך שלו ואני פה בשבילו.
מה עכשיו? אני קצת בחוסר ביטחון, נראה לי שהדברים כרגע מאוד שבירים, כאילו כל רגע הוא הולך לוותר עלי, הצעירונת החמודה (לא כזה הבדל שנים גדול אבל יש), לטובת החפירה הכואבת בעבר שלו עם האשה בגילו, שהוא מכיר שנים רבות. למרות שזו אולי תחושה חסרת ביסוס.
בכל אופן אני רוצה להתקשר ולבדוק איך הוא. אבל מצד שני לא רוצה להפגין את הלחץ וחוסר הביטחון שלי ולשבת לו על הווריד. אז אולי לחכות לערב.
אני גם מרגישה גם שיש לי פה אי-בהירות כוללת, מתי המעשים שלי מתפרשים כדאגה ומתי כביטוי ללחץ.

[צוויליך*]

יקרה,

המעשים שלך מתפרשים כך או אחרת ע"י הבחור וזה תלוי בו.
"מייל חם ותומך" במקום להתקרבן נשמע מצוין, ואיך שהוא יקבל אותו - זה לגמרי שלו.
אני חושב שלהתרחק מהמקום המתקרבן נותן הרבה כח - ואני יודע שזה לא קל (-: - והכח יעזור לך להבין מה איתך, מול הסיפור הזה שהוא לגמרי שלו...
את "צעירונת חמודה" ?
פה את נשמעת כמו אשה לגיטימית, גם אם את צעירה וחמודה (לא כולנו מושלמים).

נו לכי תעשי היום משהו משמח שלא קשור למר בחור...

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

תודה חמוד. אני לא כזו צעירונת אבל לעומתו זה יחסי

הדאגה שלי אמש היתה, שאולי הוא ייזום או יבקש התרחקות (זמנית או אחרת) - וזה יהיה בעצם סיום היחסים.

זה לגמרי שלו.
אני רוצה להיות איתו.... גם אם לא יכולה לקחת חלק בכל ההתחבטויות שלו עם עצמו כרגע.

[פלוני_אלמונית*]

אבל שוב תודה, ואתה צודק, ש"זה" זה לא היחסים שלנו. ומה שלא יקרה עם היחסים שלנו לא בהכרח יושפע ישירות מ"זה".

[אחת*]

כאילו כל רגע הוא הולך לוותר עלי, הצעירונת החמודה (לא כזה הבדל שנים גדול אבל יש), לטובת החפירה הכואבת בעבר שלו עם האשה בגילו, שהוא מכיר שנים רבות.
היא אשתו, לא? יש להם ילדים משותפים? לי נשמע שאת צריכה ליסוג.