מועצת החירום לנקבות היסטריות

לא ממש יצא לי להשחיל מילה
במקרה כזה הייתי מסבירה לו למה חתכתי, אולי הפידבק יתרום לו בעתיד.
גם אני נתקלתי בכאלה קשקשנים.

סורי אבל ממש אין לי ענין וזמן להשקיע במישהו שמרוכז ככ בעצמו.
אם היה לו איזה מינימום קסם שיעניין אותי לעזור לו אז אולי, אבל לא אני אביא לו את הבשורה..
וחוצמיזה זה לא היה הדבר היחיד שחתכתי בגללו.. פשוט חסכתי לכן את השאר.. (הוא אכל קערת אפונה אחד אחד!!!!)
(סתאאאאםםם... על כאלה דברים ג'רי סיינפלד חותך)

על כאלה דברים ג'רי סיינפלד חותך

הו גמד,
2 בלילה.
אני יושבת ומחכה לקציצות שבתנור, ועשן יוצא לי מהאוזניים כמו מסיר לחץ...טססס... בעקבות חילופי סמסים, טלפונים ובעיקר מהלומות, עם האקס.....
סיפור הדייט המשמים שלך כולל אפילוג האפונים, שיפר לי את מצב הרוח פלאים. תודה!!

<בטח נעלת את החיוך על הפנים בשביל שלא לפצוח בסדרת פיהוקים..>

והוא אמר: מה??? אבל היה לנו חיבור מדהים!!!
נכון לחיים בכלל, לא רק לדייט.
אנשים אוהבים לדבר על עצמם. אם גררת מישהו לשיחה על תחום העיסוק שלו ועל החיים שלו - הוא יכול לדבר שעתיים ואח"כ להיות בטוח שאת אשת שיחה מאד מעניינית, ובכלל לא לשים לב שלא היה שם דיאלוג.
משתמשים בזה כשרוצים להשיג תוצאות הפוכות (למשל - לקשור קשרים חשובים בפגישה עסקית מסוימת, אבל ממש ממש לא בדייט...)

אינטו איציה שלחה אותי לפה. מודה, לא נתקלתי בדף הזה בעבר.
גם אני עם אלו שלא אוהבות את השם. אני פשוט לא היסטרית. אני גם לא מוצאת את עצמי תוהה למה הוא לא התקשר...
גם לא הכרתי את הסרט, אז אתמול הייתי ערה עד 01:30, כי החלק השני פשוט נטען לו באיטיות משוועת (לעומת החלק הראשון שזרם בקלילות)...

הבחור מקסים אמיתי, ז"א בעיקר יודע להקסים

מרעיף מחמאות מפה עד מחרתיים, וכאלו שמרגישות אמיתיות.
אחרי התלהבות הדדית, הסתבר שהוא בכלל לא בקטע של זוגיות. אחרי הזוגיות האחרונה לפני כמה שנים, חש אנחת רווחה, והחליט שלא מתאים לו.
אני הבהרתי שזה מאוד מאכזב אותי ושאין לי שום כוונה לנהל מערכת יחסים, כולל מינית, עם מישהו שכלל לא מתענין בזוגיות. אותי מעניינת זוגיות. מחייבת. נוכחת, מצמיחה, תומכת ומלאת אינטימיות.

הצד השני מתעקש. שאין מצב שלא נשכב, שהוא מתגעגע, שהוא יודע כמה אני מופלאה, ועוצמתית ורוצה להכיר את כולי ו.. ו.. ו.. ו...
ממש מרגישה מכבש לחצים. הוא חזק ועוצמתי.
אני מצד אחד מרגישה בדרך להתאהבות, ושאני כולי into him, ומצד שני פשוט יודעת שאני נותנת, ונסחפת, ונכנסת כולי לתוך העניין, ופשוט לא רוצה להפגע, וגם לא להשקיע ים אנרגיה במקום שבו לא יצמח הגזר.

הבהרתי כמה פעמים שלא מתאים. בסוף כתבתי לו שיש מבחינתי 2 אפשרויות. לחתוך, ותודה על הדגים, או להישאר בקשר, שלא כולל בתוכו סקס. אני אשמח להכיר אותו יותר (אנחנו בקושי בהתחלה), לראות אם בכלל יתפתח שם משהו מעבר (זוגיות),
ואם שני הצדדים חושבים שיש משהו כ"כ מוצלח וקסום, אבל זוגיות אין, אז אולי תצמח שם חברות. לא מעניינים אותי דברים באמצע, או כל מיני הגדרות שכוללות בתוכן סקס/בעילה/עשיית אהבה/זיונים.
נראה שהוא מסכים להגדרה. מצד שני בהמשך כבר כתב שבא להעניק לי הרבה יותר ממין מופלא, אבל מיד המשיך שהוא מתכוון לטעום כל פיסה ממני ביסודיות ולהעניק לי את זרעי האהבה שלו.
הממ... המממ... זה פשוט לא עומד לעבוד?
לחתוך עכשיו וזהו? הוא רק ירצה להכניס אותי שוב למיטה (היה מדהים, מודה)?

נשמע שאת ממש יודעת מה התשובה יקירה...
אבל את יוצאת ממש חזקה ונאמנה לעצמך וזה הרבה יותר חשוב... הוא בסך הכל מרחיק אותך מהמפגש עם הגבר הנכון שלך. חבל לבזבז את הזמן....

בטח לחתוך. הוא נשמע שבכלל לא מעניין אותו מה את רוצה ומה חשוב לך. אלא אם כן את בעניין של לשחרר ולנות ממה שיש, שזה גם סבבה, אני מציעה לא להיכנס לזה בכלל.

מבחינתי 2 אפשרויות. לחתוך, ותודה על הדגים, או להישאר בקשר, שלא כולל בתוכו סקס. אני אשמח להכיר אותו יותר (אנחנו בקושי בהתחלה), לראות אם בכלל יתפתח שם משהו מעבר (זוגיות),

יקירתי, אני חושבת שהרעיון של להישאר חברה שלו ולבדוק מה יתפתח הוא אחד מהרעיונות שבדיוק בשבילם המציאו את הדף הזה.
אנא סילחי על היותי בוטה.
הוא אמר לך בצורה ברורה ומפורשת שהוא לא רוצה זוגיות.
יכול להיות שיקרה איזה קסם ופתאום הוא יבין, שלמרות כל מה שהוא חושב ומאמין, את האחת והיחידה בשבילו.
או שיכול להיות שהוא ישכב איתך כי יהיה לו כיף וברגע שתעשי קולות של רוצה מעבר, הוא ייעלם.
מה נראה לך יותר סביר?
אנחנו כאן בכל מקרה, גם אם זה לאסוף את השברים.
ו - אם את חושבת שהסקס הולך להיות ממש ממש טוב, אולי בכל זאת שווה לך?

בטח לחתוך. הוא נשמע שבכלל לא מעניין אותו מה את רוצה ומה חשוב לך.

היי אפרת מ. קרה לי משהו דומה. הבהרתי לו מההתחלה מה אני מחפשת (כשחשבתי שזה "זה"). במילים הוא אמר שהוא לא בדיוק פנוי לזוגיות כרגע, במעשים הוא התנהג לגמרי אחרת, התקשר כל יומיים, צחקנו ונפגשנו והיה חיבור ממש טוב בינינו. הפיזיות הייתה שם באופן משני או אפילו פחות מכך. התחלתי לחשוב שהוא מתחרט ובמקום להרוס ביותר מדי מלל רציתי לזרום עם זה עוד קצת ולראות לאן זה הולך . אחרי שבועיים הגעתי למסקנהשאני לא מסוגלת להמשיך לשחק ב"נדמה לי". פתחתי את הקלפים ושיקפתי לו את ההתנהגות המבלבלת שלו. הבהרתי לו שזה הכל או כלום. לא מתאים לי להיות בזוגיות "פתוחה" שכזו. הוא היה מספיק גבר כדי להגיד (גם הפעם) שהוא לא מסוגל להתחייב.
חודש קשה מאוד עבר עלי (אחרי שנים שלא היה לי כזה חיבור עם בן אדם) אבל יצאתי מאוד מחוזקת מהנושא. כשהסערה תמה, פתאום קיבלתי ממנו שיחה בה התנצל אם נפגעתי מההתנהגות שלו ושבאמת היה לו כיף איתי ושאני אחלה בחורה וכו'. בהתחלה נורא כעסתי שהוא התקשר, כי הוא העיר בי משהו ונטע בי לרגע שוב תקווה. היום אני דווקא מעריכה את זה.
עכשיו כמעט שכחתי ממנו כליל, אבל מה שאני זוכרת זה את העוצמה שהייתה בי. הידיעה של מה אני רוצה, ואת זה שעמדתי על שלי בלי להתפשר. גם את יכולה! בחיי שזה אחד הדברים המחזקים. אפשר לראות את זה רק כשקצת מתרחקים בזמן.

כל מה שאמרו לך, בהחלט.

חודש קשה מאוד עבר עלי (אחרי שנים שלא היה לי כזה חיבור עם בן אדם)
אחרי כמה וכמה סיפורים ששמעתי, אני מתחילה לחשוב שדווקא הגברים הכנים, שמצהירים מראש שהם לא רוצים קשר מחייב, מרגישים חופשי (אחרי שהצהירו) להיפתח רגשית כאילו אין מחר. כאילו סומכים על האישה שהיא תעצור אותם, היא תשים את הגבול. זה מבלבל, זה גורם לנו להיפתח גם כן, ולשכוח את ההצהרות של ההתחלה, ולקוות כל פעם ליותר מזה.
(זה בהשוואה לאלה שכן רציניים, ולכן נזהרים רגשית ונפתחים בהדרגה. או בהשוואה לאלה שלא נותנים מעצמם שום דבר, ורק משתעשעים, בלי להצהיר כלום).

<קומ"ה>

שליחה על ידי אחת* » 26 יולי 2011, 16:08

הבחור מקסים אמיתי, ז"א בעיקר יודע להקסים happy מרעיף מחמאות מפה עד מחרתיים, וכאלו שמרגישות אמיתיות.

נראה שהוא מסכים להגדרה. מצד שני בהמשך כבר כתב שבא להעניק לי הרבה יותר ממין מופלא, אבל מיד המשיך שהוא מתכוון לטעום כל פיסה ממני ביסודיות ולהעניק לי את זרעי האהבה שלו.

אם זה קסם אני צנצנת.
זרעי אהבה?
איך אהבה אם הוא לא מעוניין בזה?

נשמע שבחור יודע לומר דברי חנופה ולהתנסח חלקלקות. מהסוג שיכול להמיס כשאת בודדה בודדה בודדה.
ולא דקה לפני. ולא כשאת אובייקטיבית שאז הוא נשמע לעוס מתיקות מהסוג שבא להקיא.
ואם הוא לא מעוניין בקשר אז לא. יש המון המון בחוץ! ואומרת זאת רווקה לא מישהי שחושבת שיש.. מישהי שרואה וחווה.
המון.
נקסט.

דנה ספקטור כתבה על זה טור מאיר עיניים די מזמן- על הגברים האלה להם קראה אם אני זוכרת נכון "שודדי הלבבות". היא סיפרה שמסיפורי חברותיה נראה שזהו זן חדש של גברים בשוק שהולך ומתרבה. לא עוד גברים שמחפשים רק סטוץ או משהו קצר ושטחי אלא כאלה שרוצים את כל החבילה- כאילו זוגיות- אבל עם תאריך תפוגה ידוע מראש. הם לא מסתפקים רק בסקס אלא רוצים להנות גם מחום ואינטימיות ולעשות דברים ביחד, רק שהם יודעים שלא יוכלו להתמיד בכך לאורך זמן עם מישהי אחת. הבחורה בסיפור ששוגה לחשוב שהם התאהבו או שינו את כוונתם המקורית בגלל הקרבה שנוצרה והסימנים הברורים לכך שהם בעניין- מסיימת עם לב שבור כשהם מרגישים שזה נהיה רציני מידי ועוברים לבאה בתור.

שליחה על ידי י_פה* » 26 יולי 2011, 19:11

מצטרפת ל - NEXT של הנשים מעלי , וקבלי חית חית ממני על העוצמה הפנימית למרות הפיתוי לקפוץ ראש..

תודה על החיזוקים.
בעיקר הרגשתי מאוד חזקה, כי הוא חזק מאוד (בואו נאמר שאני "מכירה" אותו מרחוק), עקשן, ומפעיל את הכוחות שלו,
והרגשתי שאני כל פעם צריכה לעמוד על שלי. מה שהזכיר לי שוואלה, אני באמת חזקה, ולא היצור העייף הזה שחולה ללא הפסקה כבר חצי שנה ועסוק במרוץ האוגרים בין משרה מלאה לפעוטה...

הוא לדעתי דווקא הזן הרוחניקי השרוט. זן ה-אני באמת רוחני, ואמיתי וכן עם לב פתוח, ועושה עבודה מדהימה עם עצמי (באמת, לא בציניות), אבל כמו שהרבה יותר קל לעשות מדיטציה במנזר, כך גם יותר קל ללמוד ולהתפתח בלי זוגיות, בלי ילדים (ובלי לגור עם ההורים, כמו שידיד שלי אוהב לומר - נראה אותך מואר אחרי שתגור שבוע עם ההורים). עזבו אותי משעורים רוחניים מול אחרים ובמערכות יחסים, יש לי עוד כל-כך הרבה ללמוד עם עצמי...

נשמע שבחור יודע לומר דברי חנופה ולהתנסח חלקלקות. מהסוג שיכול להמיס כשאת בודדה בודדה בודדה.
אני ממש לא מסכימה עם הטיעון הזה. מכיוון שכאמור, אני מכירה את האדם מרחוק, וגם דרך עיניים של אחרים. אני בהחלט מאמינה באינטגריטי שלו, ובטוחה שלא מדובר במניפולציות. מעבר לכך, האנרגיה שהוא משדר, תומכת בהחלט במילים שלו.
זה לא אומר שפוטנציאל הפגיעה כאן נמוך יותר. אולי להפך.

היינו אמורים להפגש בסופ"ש הקרוב, ואחרי שלל תשומי ביום שישי האחרון, הבחור פשוט נעלם. למרות שבמקומות מסוימים הוא בהחלט אונליין. לא, סבתא שלו כנראה לא אושפזה, הוא לא שבר את הרגל, לא איבד את כתובת המייל שלי או את הקישור לפרופיל שלי ברשת החברתית, ולא עבר למאהל ברוטשילד/י-ם/פ"ח כשהוא נטול אמצעי תקשורת).
כנראה שהוא not that into me.
כנראה שאני אצא לרקוד לבד בשישי. רק נותר למצוא איך לנצל סופ"ש שלם פנוי ללא הפעוטה.

ויש בי איזה צד שתוהה אם פתאום הוא יצוץ כולו מלא הסברים. בעצם מה שהכי הכי בא לי זה להעיף לו בעיטה לביצים. פעם הייתי כ"כ טובה בזה, הרבה זמן לא יישמתי ;-P אני לא מרגישה באמת כועסת. יותר מאוכזבת, ומשלימה עם המצב. בעיקר בא לי לפרוק אותו מהמערכת שלי. מצד אחד עשיתי משהו בכיוון הזה אתמול. ממש הרגשתי קלילה אחרי זה. מצד שני, מרגישה שזה עוד לא סגור.

הוא נשמע שבכלל לא מעניין אותו מה את רוצה ומה חשוב לך.
כל העניין התחיל בדיוק כי מאוד עניין אותו מה חשוב לי, והתחיל לעשות משהו שמילא אותי בהכרת תודה.
מזה עברנו מהכרות שטחית ותקשורת ספורדית, לתקשורת צפופה יותר שהובילה לפלרטוט ומעבר לכך.

ולגבי מערכת היחסים בינינו - כן נראה שברור לו שהוא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ושאני כנראה אשתף פעולה..

נמרה, דווקא הניסוח הבוטה שלך, מבלי לטעון טענות מזלזלות בו - אלא רק בי או בנו כנשים שלנצח יתנו עוד הזדמנות - מאוד מחזירה לקרקע המציאות.

המרגיעון שיצא בהודעה הקודמת.. במערכת היחסים בינך לבינך, אי אפשר לנצח, רק להפסיד

ואפשר בבקשה שבוע חדש? או חיים חדשים? או עולם חדש מופלא? או משהו?
די. נמאס. הבחור הזה הוא בקושי הקש ששובר את גב הגמל - אלו שאר הדברים ששוברים את הגב השבוע.

אז בואו נגיד את זה בקצב של 'העם דורש צדק חברתי! ' , להלן סיסמת חיזוק : "אני בונה מרכז פנימי יציב!" אפשר לצעוק את זה תוך כדי הנפת אגרוף ואם צריך אז שדנה ברגר תבואר לשיר גם. לא תיתכן מהפכה בלי שנאהב את עצמנו לגמרי. אשתף קצת מנסיון השבועות האחרונים שלי. אחרי שחשבתי שמצאתי את הגבר שאתו אזדקן והכל היה מקסים יותר מכל מה שיכולתי לדמיין הוא קם פתאום אחרי חודשיים והבין שהוא לא בנוי לקשר. ההלם והאבל היו עצומים אבל אז לקחתי את עצמי לסדנא של מדיטציה שקודם כל עשתה לי שקט. והתחלתי לעבוד על הבפנים שלי. במשך חודש , במקביל לעבודה הפנימית, גם פינטזתי על איך נחזור להיות ביחד ועוד נפגשתי אתו לכל מני שיחות בירור והבהרה שלא ניפצו את הפנטזיה שלי. בסוף החודש הזה הוא אמר מאוד פשוט שהוא לא רוצה. זהו. יכולתי להיעלב מזה נורא, אבל להפתעתי הרגשתי רק צביטה ואחריה איך כל החוטים שעוד קשרו אותו אלי פשוט נושרים והבנתי שהעבודה הפנימית השתלמה, שמשהו בתוכי כבר היה מספיק שלם בשביל לא להצטרך אותו שישלים אותי. זה לא שהעבודה נגמרה, צריך להמשיך לתחזק כל הזמן את המעין הזה של קבלת עצמי , שלא יסתם בכל מני אבנים וסחף, אבל לפחות אני כבר יודעת שהוא שם ושהנביעה שלו תרווה אותי כל כמה שאצטרך ואם יבוא ההלך המתאים שיכרע ליד המעין הזה וישתה ממנו גם - מה טוב, ואם לא, המעין לא ייבש בגלל זה.
אני חיה, אני טובה וראויה. נקודה.

אני חיה, אני טובה וראויה. נקודה
נקודה!
וחיבוק

ואם כבר מימה אולי תצייני את שם הסדנא שהלכת אליה?

(כתבת/ן דברים כל כך טעונים. עושה חשק גם להסיר את הכובע בהערכה וגם לבכות בכי תמרורים, בו זמנית. דרכו של עולם כנראה).

אז בואו נגיד את זה בקצב של 'העם דורש צדק חברתי! ' , להלן סיסמת חיזוק : "אני בונה מרכז פנימי יציב!"

מי- מה תודה על זה! מיד נתפס לי בראש

AMEN

אני הלכתי לסדנאת החיבור לנשמה של שושנה דואיה אבל זה ממש לא משנה. זה היה מקרי לגמרי וגם אישי לגמרי, זותומרת מקרה פרטי שאין להסיק ממנו על הכלל, זה לא שהסדנאות שלה דוקא הן אלו שיושיעו. מה שחשוב הוא למצוא משהו שמתחשק לך לעשות ושמטפח ומפתח אותך וזה יכול להיות טיפוס סלעים, כדורגל, או ציור. כל אחת עם הנשמה והנפש והגוף שלה ומה שמקדם אותם. זה לא השם של הסדנא שמגלם בתוכו את הפתרון זה המוכנות להשקיע פנימה שעושה את זה.

איך כל החוטים שעוד קשרו אותו אלי פשוט נושרים.
מי מה זה כל כך מזכיר את מה שעשיתי היום.
באמצע ההשכבה של הקטנה, פשוט התיישבתי בשקט.
הפעם במקום לנקות את הקשרים השליליים בינינו (מה שהוביל להרגשת שחרור משמעותית אתמול), פשוט חתכתי אותם.
בעצמי. כל אחד ואחד מהם. את זה שיצא לי מהגרון ותפס לי את מיתרי הקול, את זה שחיברי בין הלבבות, את זה שחיבר כחבל טבור, את זה שיצא מאיבר המין שלי.
כל אחד ואחד מהם, פשוט חתכתי.
אז חזרתי להשכיב מישהי.

אחרי התיישבתי מול המחשב, ופתאום עלה בי הדימוי האינדיאני של איסוף קסיסי נשמה.
פשוט התחלתי לאסוף פיסות אנרגיה קטנות שהרעפתי לכיוונו, ששלחתי אליו כשציפיתי לאות ממנו. ממש הרגשתי פיזית שאני לוקחת אותן, ומחזירה אותן אלי.
לא סיימתי, יש עוד.

גם "אני בונה מרכז פנימי יציב!"

"אני בונה מרכז פנימי יציב!"
גם צחקתי וגם החכמתי.
תודה לך, מי מה.

וואו אפרת! מהממת!
בדיוק הים חשבתי שאני רוצה לעשות לעצמי כזה ניקוי אנרגטי בעצמי. בלי תיווך של שום מתקשרת. נסכת בי אומץ. תודה.

"אני בונה מרכז פנימי יציב!"
גם אני מצטרפת תוך כדי הנפת אגרופי

מי מה את נהדרת!
כל המקסים הזה שהיה בחיבור בינכם הוא לגמרי לגמרי שלך ואיתך גם ממש עכשיו.
את מהדהדת לי תובנות חשובות שלי. תודה!!

אני בונה מרכז פנימי יציב.
אמן ואמן
איתכן במהפכה

אצלי הכל בסדר, היום כבר לא מתים מאהבה.
הוא ביקש שניפגש ונדבר, ביקשתי עוד שבוע. בשבוע הזה התהפכה לי המחשבה.
אני חיה ממש בסדר, הפעם היחידה שבכיתי ממש בכאב היתה האימייל שלו, כשהבנתי כמה הכאבתי לו במלים כועסות.
מתגעגעת בטירוף. מה לי חיים בלעדיו. לא במובן שלא בסדר, הכל בסדר. אני לגמרי במרכז הפנימי היציב שלי, מתפקדת, חיה, שמחה, רק רוצה אותו ואת מי שהוא לידי. לא יותר לא פחות.
הלכתי לאיזו מתקשרת, היו לי כמה שאלות. גם בקשר להמשך העבודה שלנו יחד.
כמובן שלא סיימנו את הפרוייקט ולא דיברנו אפילו בטלפון מאז שחתכתי ככה, רק קצת באימייל. לא עמדנו בדד ליין אבל סיכמנו להיפגש כדי לדבר איך ממשיכים הלאה עם לעבוד יחד.
המתקשרת נתנה לי על הראש קצת. אמרה שאנחנו צוות לעניין וצריכים להיות יחד וגם לעבוד יחד. שאני צריכה המון המון סבלנות, אבל שאני יודעת שלא אמצא מישהו שכל כך הרמוני וטוב לי איתו. אמרה שיקח לו זמן התהליך של הפרידה ושהוא לא יכול ביום אחד אבל שאחכה. כאילו שאני לא יודעת שאין אהבות כאלה. בגיל 25 עוד יכולתי לחשוב שאם אנפנף את מי שאהב אותי תוך שתי דקות תבוא אהבה טובה אחרת. עכשיו אני כבר יודעת שהיא צודקת. זה לא שאני פותחת את הלב שלי כל יום למישהו אחר,אותו שהזדחל לי ללב לאט לאט אני רוצה.
כן הציעה לי איך להתמודד עם מה שקשה לי עכשיו איתו וכן מה בכל זאת לבקש ממנו כדי שלא רק אני אהיה סבלנית כאן.
וגם כשהתחיל כל גל המחאה הזה, ששנינו מחוברים לנושאים החברתיים כבר שנים, כל אחד בדרך שלו, לא היה לי עם מי לחלוק, עם מי להתלהב ממה שקורה, ברור שהלהבתי את המוכר בשוק ואת בעל דוכן הפלאפל שנתנו לי נאומים חוצבי להבות, אבל לשבת ולדבר איתו על זה לא יכולתי ...
ועכשיו, ניפגש.
אני מבינה שהאזנתי לקולות מבחוץ במקום לקול הפנימי שלי שאומר לי: סבלנות. תני לו זמן. יותר אהבה מזה בחיים האלה כבר לא יהיה לי. עכשיו רק מקווה שיסכים.

מי מה ו אפרת מ?
וואו גדול לשתיכן.
כמעט פרסומת לעבור (שוב?) שברון לב שכזה אם זה המתוק שיצא מאז.
אבל לא. לא תודה!
המהפיכה עושה לי את זה יותר.
גם כי צחקתי
גם כי זה יביא ברכה לדור שלם
וגם כי אינשאללה אח״כ תגיע אהבה
מצמיחה ומשמחת גם יחד..
אז יאללה גמני מקימה טיפי בשדירה:
בואו נגיד את זה בקצב של 'העם דורש צדק חברתי! ' , להלן סיסמת חיזוק : "אני בונה מרכז פנימי יציב!"

<אולי כדאי למצוא משהו שיתחרז טוב יותר ל: העם דורש צדק חברתי כי היה נחמד לומר אותם לסירוגין...
יאללה ..רעיונות?..>

_אולי כדאי למצוא משהו שיתחרז טוב יותר ל: העם דורש צדק חברתי כי היה נחמד לומר אותם לסירוגין...
יאללה ..רעיונות?..>_
אני בונה מרכז פנימי אמיתי? (-:
המממ... החרוז קצת מאולץ, צריך למצוא משהו טוב יותר...
זה לא השם של הסדנא שמגלם בתוכו את הפתרון זה המוכנות להשקיע פנימה שעושה את זה.
מאוד מדוייק בעיני ותקף לכל העשיה הרוחנית באשר היא

גבירה, כאן יש לקחת בחשבון את העדפת המשקל על פני חריזה. כשצריך לצעוק את זה בככרות למשקל יש יותר משקל

גבירה, כאן יש לקחת בחשבון את העדפת המשקל על פני חריזה. כשצריך לצעוק את זה בככרות למשקל יש יותר משקל happy
צודקת. בכלל לשמור על מרכז פנימי יציב זה חשוב כמעט כמו צדק חברתי. בעצם אפשר לומר שהם הולכים יחד.

נפגשנו, דיברנו הרבה. כל מה שלא אמרנו קודם וגם מה שכן.
היו דברים שכן אמרתי גם קודם, אבל הודה בעצמו שלא התייחס אליהם מספיק.
קבענו להיפגש לעבוד בשבוע הבא. הלכנו כל אחד לביתו. מה זה משנה, ברור לשנינו שיש לנו את שארית החיים. שלא נכון לנו למהר. שעכשיו יש עוד דברים שצריכים לקרות ביננו ולהתעכל ולהיבנות מחדש, ושנעשה מה שיהיה נכון באותו רגע.
היה עוד משהו, אחרי כל השיחה, אמצע הלילה הוא מתקשר לחבר שאני מכירה מלפני שנים. הייתי בטוחה שהוא מסתיר אותי לגמרי מכולם כל הזמן, אחרי השיחה הקצרה עם החבר ראיתי שהוא רצה להגיד לו שאני שם, רמז- אבל החבר לא קלט, אבל הבנתי שמי שקרוב אליו מאד- מעודכן שאני שם, נוכחת. זה כבר היה אחרי שדיברנו על הכל כמעט וכבר הבנו שנינו שלא נוכל (ובעצם- נוכל, לא נרצה) לוותר על הנוכחות אחד של השני בחיינו, סתם היה נחמד לגלות, בדרך אגב.

שליחה על ידי (())* » 03 אוגוסט 2011, 10:10

היה מייל שרץ על מישהו שנתן מאה עצות לחיים ואחת מהן, ולדעתי צריך גם ללמד אותה ילדים -
אם אתה חלק ממערכת יחסים שמישהו מסתיר אותה - צא ממנה.
ודי.
אם תהיו ביחד זה לא בידייך, בידייך איך את מגיבה כשמישהו מסתיר שהוא בקשר איתך.

אם אתה חלק ממערכת יחסים שמישהו מסתיר אותה - צא ממנה.

אולי צריך להעלות את זה לתחילת הדף, בתור דיבר?

הלכתי. אחד הדברים שהוא הבין זה שככה אני לא מוכנה יותר. נראה מה הוא יעשה עם זה הלאה.

ועוד דבר: מעולם, אבל מעולם, הוא לא נתן לי הרגשה שהוא מחביא אותי או הקפיד להיות אתי רק במקומות פרטיים, חופשי היה אתי במקומות ציבוריים ולא נמנע מלהחזיק את ידי או לחבק אותי בהם, מלבד אם היינו במקום עם אנשים לצורך עבודה. אנשים שראו אותי איתו בהקשר של עבודה נטו אחר כך לשאול אותי בפרטיות מה הקשר ביננו ולחשוד שלא רק מקצועי, על אף שהיינו מקצועיים ולא באנו להתמזמז, אבל האינטימיות הגבוהה ביננו כן עוברת. כן היתה לי תחושה קשה לגבי ההסתרה מהמשפחה שלו, אבל בחיים לא הייתי נשארת דקה עם מישהו שמחביא אותי מעיני הציבור (אני יודעת זה כבר קרה לי בעבר ולא נשארתי דקה מיותרת).

מעולם, אבל מעולם, הוא לא נתן לי הרגשה שהוא מחביא אותי
ומה אם אני מחביאה אותו?
לא כי יש לי בעיה איתו, יש רגישות גבוהה עם האבא של הקטנה (הם מכירים טוב מדי בואו נאמר). ובעיקר יש יותר מדי אנשים בסביבה שלו שידעו מי אני, או שאם הם ידעו מי אני, זה יהפוך לרכילות לוהטת.
לא מתאים. לא בא לי. קודם שיהיה בכלל משהו, לפני שאעדכן את האבאש'לה (שלדעתי האישית ייקח את זה ממש ממש קשה. אני אשמח להתבדות).
מצד שני הבהרתי שאין לי כוונה להסתתר או להסתיר. פשוט מראש להיות באזורים שבהם הסבירות לפגוש קבוצה מסוימת של אנשים היא קטנה יותר.

השאלה היא בכלל אם יש משהו...
מיד, בהודעה הבאה, שעברוה בכלל נכנסתי לדף..

אז ככה..

אני כנרטה צריכה איפוס חזרה למציאות. ובשביל זה בדיוק אתן כאן, לא?

כתבתי משהו.
ואז חזרתי וקראתי את מה שכתבתי קודם בדף... מצאתי שם את:
ויש בי איזה צד שתוהה אם פתאום הוא יצוץ כולו מלא הסברים. בעצם מה שהכי הכי בא לי זה להעיף לו בעיטה לביצים. פעם הייתי כ"כ טובה בזה, הרבה זמן לא יישמתי ;-P אני לא מרגישה באמת כועסת. יותר מאוכזבת, ומשלימה עם המצב. בעיקר בא לי לפרוק אותו מהמערכת שלי.

תקציר הפרקים הקודמים: הרעפת תשומת הלב האחרונה היתה ביום שישי. מאז דממת אלחוט. "הוא כנראה לא עד כדי כך מעוניין בי".
ניקיתי. שחררתי. חתכתי. איזו חברה הציע לשלוח מייל לסגור את זה מהצד שלי. בהתחלה לא נראה היה לי. ואז בערב חשבתי שבאמת לא אוהבת שדברים מתמסמסים, רוצה לחתוך מהצד שלי.
כתבתי משהו קצר. שמבהיר שאני מבינה שכנראה הוא מרגיש כרגע אחרת, שציפיתי, בייחוד ממנו, אבל כנראה בטעות, ליותר מזה. זה היה ביום שלישי.
דממה.
חמישי (היום) בצהרים נחת בתיבה שלי מייל שמצהיר שדבר לא השתנה, שעוברים עליו ימים קשים (קצת פרוט), שהתקשורת איתי דורשת קשב רב ודיוק.
זה המצב מהצד שלו, שום דבר כלפי לא השתנה (5 ימים דממה!), ו.. הוא ישמח להפגש מחר!

אני מרגישה ממש ברור אנרגיה מאחרי מילים, ופה לא הרגשתי תרוץ, אלא אמת (מה שכמובן לא סותר את "הוא לא עד כדי כך מעוניין בי").
הגבתי בקצרה, כמעט לקונית, שהייתי מצפה ולו למסר קצר ולקוני שזה המצב, שזה המינימום שאני הייתי עושה. שיש בי צדדים סקפטיים.

אלו התבניות שלו והמגבלות שלו, אמרה התגובה הבאה... הוא היה שמח לשחרר אותן. חברים יודעים שלפעמים הוא נעלם.
שברשת חברתית - בה כתב בנתיים - לא נדרש ממנו קשב רב, בניגוד לתקשורת איתי. מתנצל ואומר שכנראה היה מוצלח יותר ליידע (dah).

מדהים, אני כותבת פה, וכל משפט שאני מסיימת עולה בי רמת הציניות.
פתאום אני קוראת את הדברים דרך העיניים שלכן שמיד יקראו אותן - וזה נראה לי פשוט.. לא מספיק.
סבבה, אז אתה גם בבורחים. אתה אפילו מודע לזה. טוען שהמייל הנוסף שלי רק הרחיק עוד יותר את החזרה שלך מהבריחה.
וואלה? חשבתי שאתה מאלו שמודעות והתפתחות אישית הן נר לרגליהם. שאשכרה עשו מזה קריירה.

למה איכשהו הם תמיד חושבים שמערכות יחסים והדפוסים שלהם שם, זה הדבר האחרון שחשוב לטפל בו?

אני מסויגת, אני לא מרגישה שאני עוד שניה נמסה בידיו ומתאהבבו מעל לראש.
מצד שני, מרגישה שם אמת. ויש בי חלק שרוצה.
מה בדיוק החלק הזה רוצה??? לראות אם תיפגעי שוב? שירצו אותך? להרגיש את ההתלהבות מקודם? להיות הException?

חברה שמכירה את הבחור אומרת - הוא פשוט לא חזק מספיק בשביל להתמודד איתך ולעמוד מולך. באת? ואם הוא לא, יש מישהו בכלל שכן???????
(ומצד שני, לי ברור שבן הזוג ממנו היא בדיוק נפרדה מעולם לא היה מספיק חזק בשבילה, והיא מתעקשת שהוא כן, וגם היתה שמחה שהוא יעבוד כדי שהם יחזרו

נו, כולנו מבינות הכל על אחרות ורוצות להישאר לנצח עבור עצמנו??)

הוא פשוט לא חזק מספיק בשביל להתמודד איתך ולעמוד מולך
למה לדבר על "חזק" או לא חזק? לי זה נראה מיותר, בכנות.
מה שאת רואה פה הוא פער:
יש פער בין מה שהבחור יכול לתת - לבין מה שמתאים לך לקבל.
המסקנה שלי מזה היא שחבל להשקיע בו אנרגיה. חבל לנסות להפוך את הריבוע שהוא למתאים לעיגול שיש אצלך. תעזבי. אין פה מספיק אנרגיה בסיסית להשקיע מאמץ בשביל להתאים זה לזה. אז חבל לבזבז עליו אנרגיה.
מציעה להגיד לעצמך: זה לא מה שאני מחפשת. תודה ושלום.

ואם הוא לא, יש מישהו בכלל שכן???????
איזו מין שאלה מוזרה.
מה זה בכלל חשוב? את רוצה להתפשר על מישהו שכבר בהתחלה ברור שלא מתאמץ בשבילך והוא "לא מספיק בקטע שלך" בגלל הדאגה (ה-הו כה נשית ומקובלת אצלנו עם ה הלך רוח כנוע שלנו, אוף) שאם לא תתפשרי על הבאסה הנוכחית לא יגיע מישהו פחות מבאס? 0-:

יש לי שתי תשובות בשבילך:

בטח שיש מישהו שכן.
תשפרי את ההערכה העצמית ואת האהבה העצמית שלך. זה הדבר שהכי יביא לחייך את המתאים. צריך להזמין מהיקום מהמקום הנכון, והמקום הנכון הוא מקום של אהבה עצמית וביטחון עצמי.

תודה בשמת.
לגבי "יש מישהו שהוא כן?" זה לא היה כסיבה להישאר או להתפשר. יותר הרגשת וויתור כלפי העולם. בעסה קיומית שכזו.

ולגבי ההערכה העצמית - נראה שכל יום שאני אמא (לפחות מגיל שנה וחצי או משהו כזה) ההערכה העצמית שלי יורדת, כי אני לא מרגישה שאני מצליחה להיות ולהתנהג כפי שהייתי רוצה ושאני חשובת שצריך.
כנ"ל בעבודה - בערך מאותה התקופה - לא פרודוקטיבית, חולה, עייפה, מרגישה שכל הזמן צריכה לתרץ (בעיקר לעצמי, פחות לאחרים) למה ההספקים שלי כ"כ נמוכים, ולמה אני בעיקר בבריחות ולא בעשייה.
אז בעיקר מרגישה אוגר בתוך גלגל, רצה ורק מתעייפת, ללא סוף, או הנאה. דווקא הבחור הזה הזכיר לי מי אני באמת, ואולי בגלל זה התלהבתי ממנו, ופחות בגלל מי שהוא.
ונראה שבתקופות שהרגשתי לגמרי מלאת אהבה והערכה, נראה שהצלחתי למשוך אלי ברחן סדרתי, שהיום הוא האבא של בתי.

ניקיתי. שחררתי. חתכתי. איזו חברה הציע לשלוח מייל לסגור את זה מהצד שלי.
שונאת עצות כאלה.

משעמם לה בחיים לחברה הזו? חסר לה ריגוש בחייה שהיא צריכה לחיות אותם דרכך?
כבר דיברת על זה איתו, אצלך כבר היה סגור, הוא לא יצר קשר נוסף, אז למה לפתוח?
לא מתקשרים למישהו - שבכלל לא מתקשר אליך - כדי להודיע "החלטתי לא להתקשר אליך". זה חסר טעם.

שדבר לא השתנה, שעוברים עליו ימים קשים (קצת פרוט), שהתקשורת איתי דורשת קשב רב ודיוק.
סליחה על הציניות, אבל במילון שלי:
א) "ימים קשים" = תירוצים לזה שהוא לא התקשר.
ב) "קשב רב ודיוק" = לא מתאים לו להכיל אותך, בעיניו את חופרת, גדול עליו. את high maintance בשבילו.
מי שרוצה אותך לא סופר את המילים ולא מחשב כמה אנרגיה זה עולה לו.

ויש בי חלק שרוצה.
קחי את החלק שרוצה והפני אותו - את החיפוש אחר התלהבות ורומנטיקה - לכיוון של מישהו אחר.
@}

זהו שלא "כבר דיברת על זה איתו" .... הוא נעלם, ולכן זה הרגיש מתמוסס שכזה...

קרוטונית, מכיוון שהוא חופר בדיוק כמוני

מתקשה להסכים עם המשפט הזה/רואה אחרת.

אבל מסכימה שמי שרוצה אותי - פשוט יהיה נוכח. והוא לא.
או לפחות לא נוכח בקשר.
אוףףףףףף. נמאסו עלי כל הבורחים.
וממקומי בגלגל האוגרים, ומניסיון ההורות הקצר (שנתיים), אני לא נחשפת כמעט לאנשים להפנות אליהם את החלק שרוצה

למרות שהייתי רוצה. למי יש זמן, אנרגיה, נמצאת במקומות בהם יש בכלל גברים פנויים (שאינם צעירים ממני בהרבה)....
(ולא, זה ממש לא תרוץ להתקע איתו או עם מישהו אחר)

יש לי אמירה שלא קשורה לשום דבר ספציפי, אבל כן קשורה לאיזה הלך רוח שקיים בדף ואני רוצה להאיר עליו.
בחוץ יש מחאה גורפת. אחד הדברים היפים שמאפיינים את המחאה הזו היא שיתופי פעולה. הקשבה, כבוד. לא של הממשלה אבל כן של האזרחים המוחים. אישית ממש חורה לי בכל פעם שמישהו מתחיל "אבל הדתיים" "אבל הערבים" אבל התל אביבים" וכו', כי בעיני כולנו בסירה אחת (מלבד בעלי ההון והשלטון שאולי יש דרך לרתום גם אותם לסירה רק שכרגע אני סקפטית).
מה שאני רואה וחשה בדף הזה זה הרבה התבוננות על אהבה עצמית שזה דבר מופלא בעיני. יחד עם זאת אני רואה איזועמדה של פילוג. "הם" ו"אנחנו". נכון, הם אחרים מאיתנו. חושבים אחרת, פועלים אחרת. נכון, כדאי שנהיה ערניות מולם (ומול כל מי שנמצא מולנו בכל הקשר) ונדע לשמור על עצמנו וגבולותינו. עם זאת חשוב בעיני שמלבד העמדה שאנחנו מאמצות מתוך הדף הזה של התבוננות במיהו גבר שאוהב יותר , נשים לב שגם אנחנו אישה שנעים להיות איתה, אישה שאוהבת יותר. ברור, את עצמה, אבל גם את האחר. בעיני לאהוב את האחר זה לבטא את עצמנו, את הרצונות שלנו, את הבקשות שלנו אבל גם להבין שהוא מי שהוא. לא קשור אלינו בכלל. קצת צניעות נגיד, לא תזיק לאף אחת מאיתנו. ולהיות חברות שלהם. כן. להיות חברה זה גם להגיד: תשמע, לא מתאים לי ככה וככה. בלי כל המשחקים האלה שאנחנו משחקות לפעמים. ממילא אנחנו לא רוצות לנהל את חיינו בתוך משחקים חסרי תוחלת ומעצבנים.
לפעמים כשאני קוראת כאן או מתבוננת על חברות וגם על עצמי אני תוההאיזה מין נשים אנחנו שדורשות מהם להיות סופרמן/אביר/נסיך אבל מצפות ש"יקבלו אותי כמו שאני". מדברת על עצמי לפחות.

ואגב המחאה, משהו חמוד שרץ ברשת - 2F1]מחאת הרווקות 154593123[/po].jpg&msgid=154593123
מקווה שיעבוד הקישור

אני קוראת כאן בעקביות, בדרך כלל בשקט, ורוצה לחזק את ידייך אפרת, ולהגיד שזה אכן יכול לקרות,
_וממקומי בגלגל האוגרים, ומניסיון ההורות הקצר (שנתיים), אני לא נחשפת כמעט לאנשים להפנות אליהם את החלק שרוצה
למרות שהייתי רוצה. למי יש זמן, אנרגיה, נמצאת במקומות בהם יש בכלל גברים פנויים (שאינם צעירים ממני בהרבה)...._

הייתי שם - בתוך המשפט הזה שלך, אבל זה קרה וזה קורה וזה בהחלט יכול לקרות, אולי דרך התשובה של בשמת -

_יש לי שתי תשובות בשבילך:

בטח שיש מישהו שכן.
תשפרי את ההערכה העצמית ואת האהבה העצמית שלך. זה הדבר שהכי יביא לחייך את המתאים. צריך להזמין מהיקום מהמקום הנכון, והמקום הנכון הוא מקום של אהבה עצמית וביטחון עצמי._

_וממקומי בגלגל האוגרים, ומניסיון ההורות הקצר (שנתיים), אני לא נחשפת כמעט לאנשים להפנות אליהם את החלק שרוצה
למרות שהייתי רוצה. למי יש זמן, אנרגיה,_
שנתיים זה באמת לא הרבה.. (לא רוצה לספר פה כמה זמן לקח לי לצאת חזרה לעולם הזה..). את רק יוצאת מהשבלול של להיות אחרי לידה ולהיפתח לעולם. זה בסדר גמור, לאט או מהר

נשים לב שגם אנחנו אישה שנעים להיות איתה, אישה שאוהבת יותר. ברור, את עצמה, אבל גם את האחר. בעיני לאהוב את האחר זה לבטא את עצמנו, את הרצונות שלנו, את הבקשות שלנו אבל גם להבין שהוא מי שהוא. לא קשור אלינו בכלל. קצת צניעות נגיד, לא תזיק לאף אחת מאיתנו.

רוקדת, חשוב מאוד מה שכתבת כאן. רלבנטי לכל אחת. כן, גם הנשואות לא פטורות.

יש הבדל בין מקרה שבו המסר של הבחור הוא "אני איתך, גם אם יש קשיים". לבין מקרה שבו המסר הוא "אני לא פה".
במקרה הראשון, אעשה הרבה מאוד כדי להיות שם ולפתח דיאלוג, להציע מעצמי ולמצות את מה שיש. וכבר עשיתי זאת, כל מה שביכולתי ויותר מזה.
במקרה השני, צריך להפריד עיקר מטפל ולהיצמד למציאות, לא לתסריטי פנטזיה על מה שאולי יהיה, או על עצמות שהבחור זורק.
אני מכירה את המצב הזה: אין כרגע אף אחד אחר, ומחפשים גירוי רגשי כלשהו, אז נצמדים למעט שהוא מציע כי זה מה שיש.

וכן, כתבתי לאפרת קצת בקיצוניות כדי לחדד את המסר. אני לא חושבת שיש בזה האשמה כלפי אותו בחור או כל בחור מסוג "טיפה מעוניין ולא יותר": הוא אדם שלם וזכותו לעמוד על רצונו וצרכיו, הוא לא בהכרח מציע מערכת יחסים מנצלת. אבל זה לא אומר שצריך להתאים עצמנו אליו כאשר המחיר כזה (= הוא לא פה בכלל, במוצהר, אבל יש מראית עין של מערכת יחסים ודיבור בלתי פוסק על "הקשר").

קרוטונית, לא יכולת לבוא לפני 3-4 שנים?
האמת ששם לא חושבת שהנקודה היתה חיפוש גירוי רגשי, כמו קשר רוחני עמוק מאוד בין הצדדים. שגרם כל פעם לאחר הצדדים לרצות לחזור להיות יחד.
עד שכל פעם אותו הצד שוב עבר למוד "אני לא פה".
לפעמים הוא אפילו היה נוכח פיזית, אבל כבר היה בבריחה.

מצד שני אם היית באה אז, והייתי בכלל מקשיבה, אז לא היתה לי מהממת קטנה היום

וכמה שקשה לי עם הטיעון הזה, כנראה שהיה בי צד שרצה ליצור אותה יותר מאשר זוגיות. כי אחרת לא מאמינה שזה היה המצב שנוצר.

קרוטונית, לא יכולת לבוא לפני 3-4 שנים?
נראה לך שידעתי דברים כאלה אז...?

גם היום אני מרגישה שיודעת מעט מאוד.
מרגיעון: אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך

שליחה על ידי (())* » 05 אוגוסט 2011, 14:56

מצד שני הבהרתי שאין לי כוונה להסתתר או להסתיר. פשוט מראש להיות באזורים שבהם הסבירות לפגוש קבוצה מסוימת של אנשים היא קטנה יותר.
לא יפה.
תחשבי איך את היית מרגישה במקומו. הנה ציטוט משיחה:

בוא נלך לסרט.
רעיון מצויין. יש "טוטסי" בסינמטק ראש פינה.
לסוע חמש שעות בשביל סרט?
אין לי כוונה להסתתר או להסתיר. פשוט מראש להיות באזורים שבהם הסבירות לפגוש קבוצה מסוימת של אנשים היא קטנה יותר. כמו הורים, חברים, שותפים לעבודה, קרובי משפחה רחוקים אוו כל אדם שאני אחר-כך אטחן שעות אם הוא סיפר מה ולמי והאם אני צריך לתת הסברים אח"כ למישהו. כנראה זה מה שקורה כשאני נמצא במערכת יחסים שבמקוםם לגרום לי אושר וגאווה היא גורמת לי חשש ופרנויות.

קרוטו, אם התייחסת אלי אז בעייני חופשי להיות נעימה זה גם לנפנף אותו ולהגיד לא מתאים אם הוא לא נוכח ולא מראה רצון להיות נוכח.
אני לא שוכחת את ההלם שלי על חברה שלי לפני כמה וכמה שנים. היא חיתה עם בחור איזה שנה וחצי או שנתיים, נפרדו. כשדיברנו על למה נפרדו סיפרה שבין השאר "הוא לא מספיק נמשך אלי". הייתי בהלם!!! נדמה לי אז ונדמה לי גם עכשיו שאחד כזה לא היה שורד אצלי חודש. שנה וחצי? אין מצב.
הדבר הכי בסיסי בעיני בלהיות עם מישהו זה שהוא ירצה להיות אתי. אני מבינה אם אחרי 5 שנים הוא פחות נמשך מבהתחלה, או אחרי 20 שנה כבר הסקס לא מרגש כמו בהתחלה, אבל כתנאי התחלתי של להיות עם מישהו שמוכן שאני אהיה בסביבה כי נעים ונוח? פחחחח. אולי בגלל זה אני מתאהבת בערך אחת לעשור או יותר, כי כשמסתבר לי שמי שהיה מעוניין בדייט ראשון ושני לא מתמיד עם זה, אני מדפדפת. בנחמדות ונעימות ורוח טובה, משתדלת לזכור לא להיות ביצ', אבל עוברת הלאה.

מו הורים, חברים, שותפים לעבודה, קרובי משפחה רחוקים אוו כל אדם שאני אחר-כך אטחן שעות אם הוא סיפר מה ולמי והאם אני צריך לתת הסברים אח"כ למישהו.
לא להגזים.
כשדובר על לצאת לרקוד היכנשהו, באותה העיר, הוא תהה לגבי זה - והתשובה היתה שאין בעיה. זה לא hub של חברי הקבוצה המדוברת, שעבורם זה יהיה "אייטם" שיש בינינו משהו.
גם כשדובר על לפגוש ידידה קרובה שלו שמשתייכת לקבוצה הנ"ל, ולדבריו שומת סוד, לא מיצמצתי.

קצת הגזמת, לא?
אני לא חושבת שגם לו יהיה נעים לעמוד מול האבא-של-בתי בשלב הזה (אה, בעצם נראה שבכלל לא יהיה שלב שבו זה יקרה... )

כשדיברנו על למה נפרדו סיפרה שבין השאר "הוא לא מספיק נמשך אלי".
השאלה היא מה עומד מאחרי זה.
חברה שלי רצתה לנפנף מישהו כי לא מיד עמד לו כשהוא ראה אותה ערומה, והיא פרשה את זה כ"הוא לא מספיק נמשך אלי".
כנראה שהייתי היחידה שהיא סיפרה לה את זה. כל השאר היה מבחינתה מוצלח. גם הסקס, אחרי שבסוף נעמד לבחור.
מכיוון שלדעתי זו פרשנות, ולאו דווקא המציאות, שיקפתי לה את זה, והיא השתכנעה (לא שאני משכנעת אנשים מה לעשות בחייהם) לתת לו עוד צ'אנס (הם כבר היו תקופה יחד). הם נשואים עם ילדים.

לפעמים עיוות המציאות נמצא בכל מיני מקומות.
אצלי לא מספיק נמשך אלי כנראה לא היה שורד פגישה שניה. מחזיקה מעצמי יצור סקסי, ורגילה שמאוד נמשכים אלי. לך אני לא עושה את זה? NEXT.
(פתאום הזכיר לי אחד שלא הפסיק לרייר על המח שלי, כאילו בכלל לא ראה את העטיפה

וכאילו עד היום יצא רק עם נעליי מעצבים ריקות מתוכן

אחרי כמה שנים הוא גילה שהוא גיי.)

קרוטו, אם התייחסת אלי
לאו דווקא. עניתי לך כי חשבתי שאת התייחסת לדבריי

אולי בגלל זה אני מתאהבת בערך אחת לעשור או יותר, כי כשמסתבר לי שמי שהיה מעוניין בדייט ראשון ושני לא מתמיד עם זה, אני מדפדפת
אז אני מזן אחר. בהחלט היו לי מערכות יחסים (נעימות) שלא הייתי בהן עם כל הלב. אבל בדרך כלל אני נקשרת די מהר.

גם אני יכולה לומר אחרי חודשיים שנקשרתי, אבל באמת שאם אני רואה שלא מאד מביעים רצון להיות אתי, אז עם כל הנקשרות, אם לא ידפדפו אותי אני אדפדף. לפעמים אחכה קצת, אבל אין מצב שאשאר לאורך זמן איפה שלא מאד מאד רוצים אותי, או מתלבטים לגביי וכאלה. חלק ממה שמושך אותי בגבר הוא הרצון העז שלו להיות אתי. זה לא קשור למערכות יחסים של חודשיים שנראות באותו רגע כ"ה" דבר, מצד שני כשמסתכלים עליהן בדיעבד מבינים שחלק ממה שלא עבד זו החלקיות שלהם, במובן של הלב הפחות מתמסר.
אפרת, קצת הגזמת. זה בסדר להישאר עם גבר שלא עומד לו בפעם הראשונה, אולי הוא מתרגש. זה בדיוק מה שאמרתי על להיות אנושיות. אין קשר בין זה לבין הרצון שלו להיות איתנו וההבדל ענק בין מישהו שקשה לו לתפקד בסקס בפעם הראשונה יחד, שזה מצב סביר, לבין לגור תקופה לא קצרה עם מישהו שלא רוצה אותך. וזה שלא עומד למישהו בפעם הראשונה זה לא אומר שהוא לא נמשך, כמובן, לעתים להיפך אולי, משותק או נפחד מהתרגשות. לעומת זה, אם הוא לא בעניין שלנו, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

זה בסדר להישאר עם גבר שלא עומד לו בפעם הראשונה,
לא דובר שם על פעם ראשונה, הם היו ביחד כבר כמה חודשים, וזה היה משהו קבוע.

אני מהסוג שנקשר ומפנטז על העתיד בשניות.
מצד שני לפעמים הלב שלי לא שם, וכמה שהבחור עשוי להיות מדהים, ואף מאוהב מעל לראש, כשברור שהלב שלי לא שם, ושזה לא משתנה לו לאיטו, אני אצא משם.
היה מישהו, שברור לי שהיתה יכולה להיות לנו מע' יחסים מוצלחת, הוא מקסים, כן, עם לב רחב, נפגשנו בתחביב משותף, רק שפרט ללאהוב אותו על האדם שהוא, הלב שלי לא שיתף מעבר לכך פעולה.

רוקדת, נראה שאני מצליחה להכנס לקשרים - אלו שאני נתקעת איתם רגשית - בהם מצד אחד רוצים אותי, מצד שני בורחים רגשית וחוזרים ובורחים. כולל שנפרדנו ואז מתישהו הצד השני מצהיר "אני שלך! אם את רוצה אותי".
עם זה מאוד קשה לי. אני רואה ומרגישה את הרצון והמשיכה (לא רק מינית), אבל יחד עם זה הצד השני לא מסוגל ריגשית להיות נוכח לאורך זמן. משהו לוחץ לו על הכפתורים והוא בורח. גם אם הוא שב מתישהו... גם אם הבריחה היא של כמה שעות או ימים (בהם הוא מתקשר אך לא באמת נוכח) ואז הוא חוזר..
אפשר לעבור לזן אחר בבקשה? נראה היה לי שלמדתי שם את השיעורים, ושאני זו שנתקעת שם כי לי יש דברים לשחרר, ולא כי יש לי עוד מה ללמוד שם (ואולי לא מספיק נמאס לי

).

ושאני זו שנתקעת שם כי לי יש דברים לשחרר, ולא כי יש לי עוד מה ללמוד שם
כן כי יש לך עוד מה ללמוד שם - מה שיש לך ללמוד, זה מה נתקע אצלך. מה הדברים שאת צריכה לשחרר. על מה זה יושב לך. איפה החוויה הזאת של קשר עם אחד שבורח רגשית "מפעיל" אותך. בדיוק סוג האימון שעירית לוי וחני בונה עוזרות בו, לדעתי.

אפשר מועצה לנקבות שמתקשות לעשות detachment?

ברור לחלוטין שהבחור is not that into me.
הוא מראה יכולו למידה והתחשבות, וזורק מייל - "אהיה עסוק/לא-זמין/לא-ליד-נט היום. אהבה" מוסיף כמה סמיילים, ויאלה, מבחינתו הכל סבבה.
למה לעזאזל אני בודקת אם הוא כבר שלח אות קיום נוסף?
למה אני מסרבת לשחרר, כשברור לי שזה לא זה???

לא יודעתלמה אבל גםאצלי יש משהומאד חזק גם בקשרים לא מעניינים, מוצלחים או בתחילתם ממש - שלא מקל עליי לשחרר. מעין חרדתנטישה בהיפר. מציק מאוד לראות שאצל הרבה יותר נשים מגברים המנגנון הזה עובד על אוטומט.
פעם קראתי כאן שמנגנון ההיקשרות של אמא לתינוק של כמו גם מננגנון ההיקשרות לגבר לאחר סקס מופעלים על ידי הורמונים מסוימים שזה תפקידם. מאחר והליקשרות יש תפקיד - לגונן לטפל לייצר קשר הישרדותי.
יש אנשים שהמנגנון הזה עובד באופן מוגזם ויש שפחות. בכלמקרה זה די חרא... המהירותש אני נקשרת (לאנשים, בעלי חיים, בני זוג אפילו מקומות וחוויות) מאוד מאוד נקשרת וככל שזה נוגע לגברים זה מנטרל מיכולת נקיטת עמדה בריאה ברוב המקרים כי זה חזק ממל.
איך מתמודדים ממשהו כל כך ראשוני באישיות שלך? משהו שייתכן והוא פיזייולוגי לא פחות מהתנהגותי?

נעלם לי.
אף פעם הוא לא נעלם לי, לא ממש. גם הפעם השאיר איזה אות. היו פעמים שהיה מתקשר ואומר לי: תשמעי אני לא אהיה בסביבה ולאאהיה זמין ביומיים הקרובים, אז התקשרתי להגיד שלום, כאלה.
עכשיו, כאילו, לא חזרנו ומה אני רוצה בכלל. אני חתכתי, לא? היינו באמצע דיבור באימייל על העבודה שנמרחת ואנחנו צריכים לסיים ומה לעשות שכרגע זה בידיים שלו ולא בשלי כי הוא צריך להמשיך כרגע עם חומרים שאספנו שנמצאים אצלו. ואז פתאום הודעה: אני מקווה שאספיק לעשות עם זה משהו. יש לי שבוע מאד מאד עמוס.
וזהו. אף מילה משם, כבר שבוע. ויש לי סיבות חשוב שהמאד עסוק זה לא רק עבודה אלא בעיקר קשורות לאישה היקרה שלו וזה מעצבן אותי. גם ברמה של איך שהוא בחר להגיד את זה וגם בעצם הרעיון וגם בכלל.
אני באמת לא יודעת מה יותר טוב, איתו או בלעדיו. באמת באמת באמת לא יודעת. וזה גם לא משנה, כי כרגע אני בלעדיו. והוא לקח ולוקח אותי ברצינות מספיק בשביל לא להתעלם מהדברים שאמרתי. הוא אמר: אני לא רוצה עכשיו להבטיח, המעשים שלי ידברו. ואני יושבת כמו פוצית ומחכה למעשים שלו שאין לי מושג מה הם יהיו אבל גם שמחה שאף פעם לא הבטיח דברים שלא יכול לקיים.
לא איתו, אבל בכל זאת מרגישה על הולד. וזה לא שהוא שם אותי שם, הוא לא. מבחינתו הוא מבין שיכול להיות שאני לא מחכה לו. זו אני ששמה אותי על הולד.

ועוד משהו, דיוק ותיקון ניסוח. אמרתי:
הייתי בטוחה שהוא מסתיר אותי לגמרי מכולם כל הזמן
וזה לא מדוייק. יותר חשבתי שהוא לא מספר מאשר מסתיר. הוא סגור, לא מדבר מלא, יותר עסוק בלהקשיב בדרך כלל, עם חברים וכו'. היה לי ברור שהוא מסתיר מהמשפחה באופן אקטיבי, לגבי חברים יותר חשבתי שהוא פשוט לא מספר.

לא שזה משנה לעכשיו, אבל זה כן העיר כאן תגובות והאמירה נראתה לי לא מדוייקת.
אני שוקעת, לאט לאט. כמו ששקעתי לפני שהוא בא, לאותו מקום. אני פחות שמחה. זו גם המחאה שתפסה כצפוי כיוון מילטנטי בימים האחרונים, עוד לפני הפיגועים והמלחמתיות שתמיד אזרחים משלמים עליה (לפני כמה ימים עצרו ידיד שלי בהפגנה. איש נעים ולא אלים בעליל, הומיאופת. אין לי מושג מה היה שם, רק ששוחרר) אבל זה גם זה שאיתו חלק מהמשא שלי הוקל, גם אם מעשית הוא לא עזר לי עם החובות המתרבים שלי, עדיין עצם הידיעה שהוא שם בשבילי עזרה לי להמשיך.
חשבתי שיהיה אחרת, שאכאב נורא ואז אתגבר, אבל זה בכלל לא ככה. ממש לא דפוס רגיל של כאב ופרידה. רק כאילו החצי שלי לא כאן

ואז, בדיוק כשאני כותבת כאן, הוא שולח לי אימייל. לא ארוך אבל מתקשר אתי...

שליחה על ידי (())* » 19 אוגוסט 2011, 18:12

אין לי מה להגיד.

עמוק, ההתחלה של מה שכתבת נשמעת כאילו כתבתי אותה בעצמי. אשכרה בדקתי לוודא

באמת שאין לי הרבה מילים פרט לחיזוק וחיבוק.

הצד השני טען שאנחנו לא מסונכרנים וזו הבעיה. יצא שלא קבענו, אבל שנינו ציפינו להפגש בסופ"ש.
היתה איזו בעיה טכנית, והוא התלהב מהצעת הפתרון שלי (ז"א מכך שיש פתרון

).
הצעתי שנתכוון, ננשום, נטהר, נעשה משהו שיאפשר התחלה חדשה.
והתגובה היתה מייל קצרצר (שוב, הוא לא נעלם ממש, פרט לפעם אחת כמה ימים, הוא כל פעם משאיר איזה אות קטנטן). היה לו יום מטורף, ולא יסתדר שניפגש (הכל תמיד עם יקרה ואהובה ולבבות).
אכזבה. שלחתי מייל שמודיע שמבחינתי זה נגמר.
ואז אחרי שיצאתי לרקוד - הרגשתי הוקרת תודה על כך שלא נפגשנו, כי אחרת לא הייתי נוסעתלמסיבה ההיא.
הכל בכלל התחיל בינינו מהוקרת תודה. פתאום הכל התנקה לי.

למה אני לא מצליחה לחתוך שם לעזאזל???

אפרת דארלינג,
אני לא מוצאת מכנה משותף, באמת שלא.
פעם ראשונה שהוא נעלם לי וגם הודיע על זה מראש. כשהוא מבטיח הוא בא וזה לוקח לו כמעט שעה לכל כיוון. פעם אחת, בסוף החורף, הוא הסתובב על עקבותיו והודיע שלא בא כי היתה סופה איומה בחוץ והוא אשכרה פחד לנסוע. גם הפעם, כשכביכול נעלם, הודיע קודם. וגם: חתכתי. הדברים ביננו אינם כשהיו. בפעמים האחרונות שנפגשנו הלכנו איש לביתו, לא נפגשנו בבית, לא ישנו יחד. אז נכון שאני רוצה להחזיר מה שהיה והוא מלכתחילה לא רצה לחתוך. אבל אני זוכרת שלא, לפני שחתכתי הוא לא נעלם.

הסיבה שאני מסבירה לך את כל זה היא לא כדי לתרץ לו תירוצים. אני באמת יודעת מה היה ביננו גם אם לא ברור לי עכשיו מה יש ומה יהיה.
העניין הוא שאת מערבבת לגמרי, את לא מבחינה. את לא מצליחה להבחין בין מישהו שנמצא שם עבורך לבין מי שלא נמצא שם עבורך. אז מה אם הוא שולח לבבות ויקירה? מה הוא עושה עבורך? מה הוא מוכן להזיז כדי לראות אותך? אצלי, כשהיינו יחד, שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע הוא הגיע, נכון, בדרך כלל רק פעם עד פעמיים בשבוע, אבל כמעט תמיד הוא ובפעמים הבודדות שלא זה תמיד היה עם "אני אקח אותך מהרכבת בלילה ואביא אותך בבוקר עד הבית", זה היה לשים לב לדברים שביקשתי, זה היה לשנות התנהגויות מסויימות כי ביקשתי, זה היה לתת לי את התחושה שהוא מוכן לעשות עבורי ולהיות שם בשבילי. זה לא היה רק פרחים ולבבות במייל, ממש לא.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא : מה אני רוצה? אם בסדר לך סטוץ או קשר כזה חפיף עם מישהו שפעם בא לו ופעם לא בא לו להיות איתך, אז סבבה, מעולה. אבל אם את רוצה קשר רציני אז כדאי לשאול את עצמך: האם איכפת לו ממני? האם הוא שם בשבילי .האם חשוב לו לשמח אותי? האם אני מרגישה שאני מעניינת אותו?
רק את יכולה לענות על זה. ממש בסדר להיות איתו ולהבין שהוא רק מעביר לך את הזמן כשבא לך, אבל כדאי לדעת שזה מה שזה.

ובקשר אלי, אתמול הבנתי בשיחה עם ידיד, שהיה היחיד שאמר לי לא לחתוך כשכולם מסביבי אמרו לי "יאללה יאללה". הבנתי שאני לא בעצב תהומי או בקושי גדול כי אני מבינה שזה זמני. ברמה המיידית שלי ושלו אני מבינה שקשה לי עכשיו הלחוד ממנו אבל קשה כמו משהו מקומי ולא אקוטי כי אני יודעת שנהיה ביחד, יודעת ברמה של ידיעה. של בחירה.
ברמה העמוקה יותר אני יודעת שהכל זמני. החיים האלה. אם לא נהיה יחד בגלגול הזה אז נהיה בגלגול הבא, אם לא יהיה שלום עם סוריה כעת אז יהיה עוד 100 שנה, אם המחאה דועכת השבוע היא תתעורר בשבוע או בחודש הבא. קצת פילוסופי אבל זה מקום שאני קצת מצליחה להתחבר אליו בזמן האחרון, שתמיד היה לי מאד קיים בתיאוריה ועכשיו יותר נוכח עבורי.

ורציתי להוסיף שנראה דווקא שחתכת. עכשיו רק להתמידבזה, אם את מחליטה שהקשר הזה לא טוב לך. אם נעים לך ככה ובסדר עם מה שיש, אז יופי, אבל זה לא נשמע ככה.

עמוק,

אני לא באמת חושבת שיש הקבלה. וברור לי שהבחור לא נוכח ולגמרי לא נמצא שם עבורי.
דווקא כדי לראות אותי הוא מוכן להזיז הרבה, אבל בין לבין יש דממת אלחוט.
אכפת לו ממני, הוא רוצה לשמח אותי, אבל הוא בעיקר לא נמצא שם בשבילי. ולא ברו לי למה כ"כ קשה לי. יאללה, לא מתאים, אין פה את מה שאת רוצה. די, NEXT.
המשפט הראשון שלך הרגיש לי כאילו אני כתבתי אותו. זה לא אומר שאני באמת חושבת שיש אנלוגיה או דימיון מעבר לכך.

ולגבי מה שכתבתי שיש לך ידיעה ולכן ברור לך שזה בסדר,
יש תחומים בחיי (נאמר לגבי הילדה וכל מה שקשור להתנהלות מול אבא שלה) שזה תמיד ברמה הזו.
ויש תחומים שפחות או שאף פעם לא מרגישים לי כך.

סליחה אם נשמעתי קצת חדה מדי. את נשמעת מאד מבולבלת בקשר הזה. אבל לפי מה שאת אומרת עכשיו את לא מבולבלת. אולי פשוט נעים לך עם מה שיש. אני חושבת שכשבאים לקשרים עם מטען, כשהמטען הוא ילדים/משפחה קודמת וכו', הדברים מורכבים יותר. הכל לא פשטני כמו בגיל 20. אפשר לחכות שהכל יהיה מושלם כמו בגיל 22 ואפשר להבין שמה שיש זה מה שיש. לאהוב את מה שיש.
זה מה שהרגשתי שקרה לי. מלחפש בני 35 רווקים ללא ילדים שירצו להביא עוד ילדים לעולם ויכילו אותי ואת משפחתי, עברתי לאהוב את האדם הכי קרוב שהיה אלי, שהיה שם ממילא, גם אם הוא לא התאים לתבנית שלי. הוא גם יכול היה להכיל את כל חוסר הפניות והזמן שלי, כי למישהו בלי מטענים חורגים לא היתה סבלנות לקבל את מה שאני מביאה אתי.
וזה חלק מהעניין בעיני. שאנחנו תקועות על איזו מושלמות ביחסים, על הכל או כלום. גם אני עם החיתוך הזה שעכשיו אני לא יודעת איך לחזור ממנו, כי זה סיבך דברים ביננו (גם אם הבהיר את עמדתי בצורה ברורה לגבי דברים מסויימים שהיו לי קשים), במקום להיות עם מה שיש לנו. לא להתפשר על איזה יוצמח שלא מתעניין בנו, אבל כן להשלים עם זה שלא אנחנו ולא הם פנויים ופנויות לאהבה טוטאלית וסוחפת הפילי אבר אפטר. אולי זה יקרה לי בגיל 55, מי יודע.

אולי אני טועה, אבל אני ממש לא מרגישה שאני מחפשת משהו מושלם וקליל.
הצד השני לא נמצא שם בשבילי, כפיש אני רוצה שמישהו יהיה. זה ברור לגמרי.

הבעיה היא שיש בי חלק שמסרב לשחרר אותו ל-4 רוחות השמיים. זו הדואליות שאת קוראת/רואה.
והאמת נראה לי מושלם מישהו עם ילדים, כי ברור לי שקטנה שלי מאוד תהנה מזה, ושזה יכול רק להוסיף.
אבל כמוש אני אוהבת אותם כהים, ובסוף תמיד משהו רציני/עמוק יוצא לי עם אשכנזים, אז גם כאן מה שמגיע הוא לאו דווקא מה ש..

נשוי. דמן איט, נשוי. אז ברור שצריך לחתוך ומהר. לא רק זה, הוא לא באיזור. בצד השני של העולם. ומבוגר ממני ב-15 שנה.
אני גרושה פלוס פלוס. הכרנו בחו"ל, בנסיבות שאיפשרו חופש מוחלט והתאהבות טוטאלית. בהתחלה מאוד נזהרנו. אמר שהיה בטוח שפשוט ננסה לבלות האחד עם השני כמה שאפשר, מבלי שיקרה משהו, ונפרד בצורה מגושמת ונתהה כל החייפ מה היה קורה אם. אבל בסוף זה קרה, יומיים לפני הסוף. ממשיכה אחר כך.

היה נפלא. פשוט נפלא. חיבור חזק וטוב. לא אמיתי. הוא נשוי יותר מ-20 שנה. טוען שזו הפעם הראשונה שהוא עושה כזה דבר. היה ברור שזהו, שנגמר.
אבל זה לא נגמר. שיחות לתוך הלילה, מיילים אוהבים, געגועים עזים. הכל קרה כל כך מהר, כמו תאונה שצריך הרבה זמן להתאושש ממנה. ואני יודעת שזה לא יכול ולא צריך להמשך, שחראם על הלב הרגיש שלי.שצריך להגיד לו חבר יקר, החיים זימנו לנו מפגש מרגש וחד פעמי, בוא נעבור עם זה הלאה, אבל לא יכולה. יש שם משהו. אשמח לשתי כאפות מהמועצה.

זה מה שאת מאחלת לעצמך? מישהו חלוק ולא זמין שאולי ייתן לך פירורים מדי פעם?
ואת תהיי תמיד בעמדת המתנה ותקווה. לא נראה לך שמגיע לך יותר מזה?

נכון! תמשיכו... (אני מתפדחת לספר לקרובי, ואני יודעת שכל מה שתגידו זה נכון, ואני יודעת שאני הייתי אומרת אותו הדבר, אבל כשאני שם, וזה כל כך לא כמו שזה נשמע, א ככה נדמה לי, זה קשה קשה)

ואני כל הזמן חושבת (כמו אחרונת המטומטמות שמתעסקות עם מישהו נשוי) - מי יודע, אולי יסתדר לנו? אולי הוא יעזוב את אישתו כמו שהוא טוען שהוא רוצה כבר הרבה זמן ואין לו אומץ לעשות (שיואו, כל כך קלישאתי! אלוהים ישמור, למה נכנסתי) ויבוא? אולי הסיפור שלנו שונה? אולי חיבור כל כך חזק, של פעם בחיים, לא יכול שיגמר ביומיים מאושרים בלבד?

אשמח לשתי כאפות מהמועצה

ראי עצמך מכופכפת !!!

חבל על כאב הלב, ועל הזדמנות לקשר אחר שמחכה לך בפינה !!!!

כאפות? הכאפות זה לפני, לא אחרי.
אישית, לא ממש יודעת איך חותכים אחרי שזה כבר קורה.
ועוד משהו, אני אגיד משהו לא פופולארי, תיכף יזרקו עלי אבנים במועצה: אני לא מזוכיסטית, אבל לפעמים לחיות זה לתת גם לכאב להיות ולא להימנע ממנו, לפעמים הוא חלק מהעונג ובלי לקחת סיכונים לעולם לא נדע.

הנה, אתמול עוד יותר הסתבר לי שאין לו שום כוונות להתגרש או לפרק את מה שכן יש לו. אני מאד מבינה מאיפה זה בא, אבל בכל זאת חזרנו, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אפילו הוא אמר שהוא לא חשב שזה יקרה כל כך מהר (שנחזור, דם איט. כנראה העריך אותי כיותר עומדת בהחלטות שלי. בלי המתקשרת שהייתי אצלה כנראה באמת לא הייתי משנה את דעתי).
אבל יש לנו כמה הסכמים חדשים. הובהר מעבר לכל ספק שאני לא בצד של לשקר ולהסתיר (לא שהוא אי פעם דרש את זה ממני אבל זה אחרת כשזה מובהר על השולחן). אני חושבת שיש לנו עוד שברים לאסוף ויש משהו עוד טיפה מרוחק מהזמן הזה שעברנו לחוד, סוג של פגיעה (שלו, הא הא. כן מסתבר שגברים נשואים הם פגיעים) שצריך לשקם. לא שהוא אמר או השתמש בזה, סתם משהו שנמצא ברווח בין הגבר לאישה. איזו אמירה שלו שהוא עכשיו לא יודע אם זה ככה ביננו לכל הזמן או רק זמני, לא בדיוק ככה הוא התבטא, אבל איזה סוג של חוסר ביטחון בי ובקשר... כי כמה שזה מצחיק הוא כל הזמן היה שם ואני זו שקמתי ואמרתי די.
וכן, יש בי חלק שרוצה לחשוב שאולי פעם הוא ישנה את דעתו וירצה ממש להתגרש וחלק אחר שאומר שכדאי להקשיב טוב למה שהם אומרים וכמו שאני יודעת שהוא שם בשבילי בהמון מובנים ככה אני יודעת שהוא מתכוון גם לדברים האחרים שהוא אומר.
אבל החלק הכי חשוב הוא אני. שהבנתי שחלק ממה שמשנה לי זה שעכשיו יהיה לי מישהו. מישהו שחושב עלי, מישהו שמסמס לי הבוקר אחרי שנסע, מישהו שאני חשובה לו ונכון, הוא בא עם תיק שקשה לי לאללה להכיל.
מה אני אגיד לכן נשים יקרות. מבין הנשוי הזה והיחס שלו אלי לבין גברים שחיו אתי, אולי עשו אתי ילד, היו רציניים לגבי, אני מעדיפה את היחס שלו הרבה פעמים. לא תמיד,לפעמים הייתי רוצה לשמוע כל מיני הבטחות לחתונה או ללגור ביחד, אבל כשאני חושבת על מה שיש לי ומה היה לי קודם, החשבון שלי מאד פשוט כרגע. אידיאלי? לא, זה לא. אפילו לא קצת. אני לא אשקר לעצמי או לכן. בכל זאת, לפעמים רק התחושה שיש שם מישהו, נותנת לי כוחות שלא היו לי קודם להמשיך ביומיום המאד לא פשוט שלי.

אז לתת לך כאפות, עוד היסטרית ? אני האחרונה שיכולה

לפעמים רק התחושה שיש שם מישהו, נותנת לי כוחות שלא היו לי קודם להמשיך ביומיום המאד לא פשוט שלי.
אני מאוד מבינה את התחושה, אבל המישהו הזה חוסם את המישהו שיהיה לגמרי פנוי בשבילך להגיע אליך!

ול עוד היסטרית בתור אחת שהיתה שם, קבלי כאפה מצלצלת. הבחור שיצאתי איתו עבר ברבנות ואחר כך בכל זאת חזר לזרועות אשתו.
זה no no מוחלט, בשבילך, בלי קשר אליו, וכמה שיותר מהר תתרחקי מזה וכמה שפחות תכנסי לזה, ככה יותר טוב

המישהו הזה חוסם את המישהו שיהיה לגמרי פנוי בשבילך להגיע אליך!
מצחיק מאד. ורק במקרה, אבל ממש רק במקרה, כבר עשור שלא היו לי יחסים ממש רציניים ומחוייבים עם מישהו וממש רק במקרה הפעם האחרונה שאהבתי מישהו ממש ממש היתה לפני יותר מ 15 שנה ואותו מישהו הוא חבר קרוב עד עצם היום הזה בלי שום משקעים רומנטיים. ברור, מעבר לפינה.
גיב מי א ברייק. וויל יו?

למה כאפות, למה? לדעתי כאן בדיוק המקום לפתוח כל דבר בלי לקבל כאפות, מקסימום הערה חומלת שניתנת תוך כדי חיבוק. יש כל כך הרבה דרכים לאושר וכבר ידוע שאין נוסחא. מי יודע אולי זאת הדרך?דוקא עם האחד הזה. זה לא פוסל את זה שיהיו לך עקרונות לפיהם את לא הולכת עם גבר נשוי. זה בסדר לגמרי שתהיה משנה סדורה ועולם ערכים. אבל זה גם בסדר לגמרי שלפעמים החיים יתנפלו עלייך מכיוון שסותר אותם מכל וכל ואם את אדם פתוח ומודע תקשיבי למה שנאמר לך שם. את הערכים שלנו אנחנו בוחרות מתוך התבוננות מהשכל, את התגובה שלנו למה שהחיים מזמנים מוטב שנעשה מהלב וביום שבו נדע לאזן בין שני הקצוות האלה נשיר הללויה.

מי מה

הרגע סיימתי שיחה של שעתיים איתו. הוא רוצה להסתפק במה שיש ולהשאר בקשר ולהיות חברים טובים. הוא אוהב אותי. מי יודע אם אי פעם נפגש שוב (כנראה שלא). אני רוצה לבכות. ולישון. ולהגיד לו שאני לא רוצה להשאר איתו בקשר. ולדבר איתו כל הלילה. אהההה.

נשמע לי שאלו בדיוק הדברים שאת צריכה לעשות. לבכות ולישון ולדבר איתו כמה שתצטרכי עד שתרגישי שביררת את זה מספיק ואת יכולה להגיד לו שאת לא רוצה להיות אתו בקשר. אני נהייתי בעד פרידות ארוכות והדרגתיות כשזה מתאפשר. יש הרבה למידה בתהליך של פרידה וזה בסופו של דבר יוצא יותר קצר מאשר פרידה של לחתוך וגמרנו שאחרי זה את מתאבססת עליה חודשים.
קבלי חיבוק ממני לפי שעה. לא שווה הרבה אבל שווה משהו...

מי יודע אולי זאת הדרך?דוקא עם האחד הזה.
מימה, אני מפנה אותך בחזרה לסרט ששלחת לנו פה בפתיחת הדף.
לפעמים קורים ניסים

ובינתיים הזמן עובר והמסך תפוס במה שאי אפשר
(לא?)

מי מה חיבוק שלך זה המון.
עוד היסטרית- אני אחזור על עצמי, אבל נניח שהיה נפרד עכשיו מזוגתו, הרי זה לא היה הופך אותו פנוי לקשר. צריך לשחרר באמת וזה לוקח זמן. כלומר בכל מקרה אינו זמין לך. להיות שם בשבילך קשוב אוהב ולא חצוי בנפשו. כך שאת בעיקר חוסכת הרבה כאב לב נמרח. נון זה כואב עכשיו ותני לזה מקום (כמו שמי מה מעליי ציינה).

מי מה תודה מותק.
ממש צריכה את זה בימים אלה.
הבוקר הייתי בסרטים שאולי הוא בכלל לא מבין מאיפה צנחתי עליו עכשיו עם הלחזור הזה, כי חשב שאני אשת עקרונות ום כבר חתכתי אז אעמודבזה בגבורה. הסרט כרגיל רק סרט בהקשר שלי ושלו, והסתבר שבסלולרי ממש מוקדם הבוקר, דקה אחרי שיצאתי מהבית ושכחתי אותו בבית, שאבוא היום אם אפשר. הוא יודע שממש היום במקרה אני בלי גמדים, אחרי שלפני יומיים הוא נאלץ לפגוש לא רק את שלי (שזה לא חדש לו) אלא גם את כל גמדי המשפחה המורחבת שהסתובבו לי סביב הבית בכל מיני אופנים מוזרים, וגם חלק מהמבוגרים שהיו שייכים אליהם. זו בערך פעם שניה שאני באה אליו בכל החודשים האלה (לא כולל הפעמים שהוא לקח אותי, הסיע אותי החזיר אותי). אפשר לומר שאני יושבת על התחת והוא זה שמזיז אותו די הרבה בשבילי לראות אותי.
אז החלטתי, בחרתי להיות איתו, שזה אומר גם להגיע אליו היום. לא יודעת מה הלאה ולא יודעת מה העתיד צופן. כמו ש מי מה האהובה אמרה (שוב תודה חברה, הייתי צריכה את המלים האלה שלך כל כך, כי בטח לא קל לי) אבל בטוח שהחיים התנפלו עלי מכיוון לא צפוי והביאו לי אותה בהפוכה ועכשיו אני שוחה נגד הזרם ואני מוכרחה לומר שזו אחת השחיות הכי מאתגרות שהיו לי, קודם כל כי תמיד תפסתי את עצמי כאישה מאד מוסרית שחייה מושתתים על ערכים כמו אמת, צדק והרבה דוגמה אישית גם כשלא קל. פחחחח זה מה שאני אומרת בימים אלה.

היום אני יותר רגועה. ובכל זאת בדקתי 10 פעמים את תיבת המייל לבדוק אם הגיע חדש. לא הגיע. עסוק. והזמן אצלו הפוך. הוא אמר לי אתמול דברים כל כך יפים, אף פעם לא אמרו לי כאלה דברים. והוא ממש, אבל ממש, לא אחד שמנוסה במריחת נקבות מתלהבות והיסטריות. הוא לגמרי סולידי. והוא לא יעזוב את אישתו. הילדים, נו, זה התירוץ. מה זה יעשה לילדים. והוא אוהב אותי . אף פעם לא אהב מישהי כמו שהוא אוהב אותי. אפילו שנפגשנו לזמן כל כך קצר. ועכשיו הוא לא רוצה שאצא מחייו. אם אפשר, בבקשה, לשמור על קשר. לדבר מדי פעם. איך, איך הגברים האלה כל כך אגואיסטים? אני מחכה שתכבה לי הלהבה כמו שהתחילה.
זה בכלל לא קשור למוסר, זה נטו התאבדות ללכת על גבר נשוי. לא יוצא מזה אף פעם כלום. לא שיש לי נסיון. אבל ככה אומרות חכמות ממני.

שני הגברים שהכי שברו לי את הלב בשנים האחרונות אמרו לי שאף פעם לא אהבו מישהי כמו ש.... וכולי וכולי ...וזה לא עצר אותם מלהמשיך הלאה. אותי זה ליטף מצד האגו ועיכב מצד הלב. מבינה? אם צריך לבחור למי להקשיב אין לי ספק שהלב מתאים יותר להכריע בשאלות כאלו מאשר האגו. ועל כן אני חוזרת על המלצתי לדבר אתו עד שתרגישי שאמרת כל מה שצריך היה להיאמר וביררת טוב טוב את השאלות שלך ואז להוריד את המסך על הדבר הזה. זה נורא קשה להוריד מסך על משהו שהיה מדהים, גם אם קצר, אבל קחי איתך כנחמה את העובדה הפשוטה שאם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות שוב ועם מישהו שפנוי בשבילך (זה מה שאני אומרת לעצמי

)
שוב חיבוק

עמוק בפנים, היסטרית ועוד היסטרית.
לא שופטת, לא נוזפת ,ולא מכפכפת.
לעומת זאת, הייתי שמחה לתת לכם טרמפ במכונת זמן, שבה, הרבה שנים קדימה- אתםן מסתכלות על בחורה אחרת שכותבת בהרבה פרטים שונים, סיפורים דומים,
ואתן אומרת לעצמכן: מה, באמת?!?!
גמני פעם הייתי ככה???
הדף הזה קצת נועד לשמש מן מכונת זמן שכזו... הלוואי ואפשר היה, איכשהו, ללמוד מניסיון של האחרות ולא לעבור את כלדרך הייסורים שבסופה אנו אומרות לעצמינו:
״דא?! ברור שהן נכונות, אחרת למה את חושבת שהן הפכו לקלישאות??!״

שולחת לכן