מזמינה כוח להתמדה

התשובה היתה שלילית.

דווקא הפעם היתה לי הרגשה שזה יקרה שוב, קיוויתי שזה יקרה שוב.

קראתי 40 יום פרק שירה.
קראתי אתמול ספר תהילים שלם.
התפללתי ובכיתי כל הדרך לבדיקה, התחננתי שהתשובה תיהיה חיובית.
ביקשתי מה' הריון חדש. הריון של אמונה, הריון של פשטות, הריון של תמימות. בלי בדיקות, בלי זריקות, בלי כדורים, בלי מעקבים.
הריון מתוך אמונה פשוטה בה' יתברך.

ושוב פעם המחשבות על המשקל העודף, וואחד משקל עודף. המחשבה הזאת שאם הייתי מרזה הייתי נכנסת בקלות להריון. זה מה שהרופא אמר לי בטיפולים ומה שבעלי אומר עד היום.
אני חושבת שזה נכון אבל תמיד מתגנבת לי עוד מחשבה: מה, אין שמנות בהריון?

זה לא רק ההריון הנכסף.
אני מרגישה כבדה.
כבדה בגוף ובנפש.
לא תמיד הייתי ככה, ממש לא.
בשירותי הצבאי קצת העלתי, אבל בגדר הטעם הטוב, היפה והנשי.
לאחר שהשתחררתי טסתי להודו ושם חזרתי למשקלי המקורי. כשחזרתי מהודו העלתי בתקופה של כשנה באיזור ה 20 קילו (20!), מאז הוספתי עוד 15 עודפים.
היום, אני בעודף משקל של כ35 קילו שהעלתי ב 4 שנים.

השתנתי.
הייתי אנרגטית, קפיצית, אוהבת לעשות דברים, רצה ממקום למקום.
היום, קשה לי לכתוב את זה אבל אני יעשה זאת, לפעמים אני מרגישה כבויה.
אין לי כוח ומוטיבציה לזוז, לעשות דברים. אני דוחה ודוחה וכל מה שנדחה יושב לי על הראש ורק מוסיף לתחושת הכבדות.

אני רוצה להיות קלילה.
אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי.
אני רוצה להיות בריאה.
אני רוצה מחזור סדיר.
אני רוצה הריון טבעי.

הגיע הזמן לפעול, לעשות, לעבוד, להתמיד.
להתמיד!

מזמינה כוח להתמדה

דף תמיכה

אני ממש אשמח אם מישהי שיודעת איך עושים זאת תשנה לי את שם הדף ל מזמינה כוח להתמיד , זה נשמע לי יותר נכון.
תודה מראש!

כמה שאני מזדהה!!!!
גם אני רוצה הריון נוסף טבעי! לא רוצה כדורים ו הורמונים!
אצלי כנראה הבעיה הפוכה אני רזה ומניקה, ובזמן האחרון רזיתי עוד יותר. אני בכושר גרוע. התזונה שלי מזעזעת. לא אוכלת כלום כל היום בסוף טורפת פיצה.

אמא של נוש, כמה זמן את כבר מנסה להכנס להריון? את יודעת בעקרון עד שנה של ניסיונות נחשב בסדר גמור.
ו להוריד לחץ. תיסתכלי על מה שיש לך עכשיו מתוך הודיה - בעל, ילד חמוד....חיים רגועים עם שגרה בטוחה..... מרוב צפייה לשני פסים לפעמים אנחנו מפספסות את כל היופי והטוב שיש בדרך.

@}

מצטרפת לתפילתך
שולחת לך כוחות

והמרגיעון הצהוב: הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך

אצלי כנראה הבעיה הפוכה אני רזה ומניקה, ובזמן האחרון רזיתי עוד יותר.
אננס, אני קראתי באתר, לא זוכרת איפה שבשביל להכנס להריון בהנקה צריך לדאוג לרזרבות של שומן ולוודא שהמשקל לא נמוך מידי.

אמא של נוש, כמה זמן את כבר מנסה להכנס להריון? את יודעת בעקרון עד שנה של ניסיונות נחשב בסדר גמור
יש לי ילד בן שנה וחודשיים שנהרה לאחר שנה ושמונה חודשים, מתוכם שנה של טיפולים.
מהלידה אני לא מנעתי וכבר חצי שנה אני ממש מנסה להרות.

להוריד לחץ. תיסתכלי על מה שיש לך עכשיו מתוך הודיה - בעל, ילד חמוד....חיים רגועים עם שגרה בטוחה..... מרוב צפייה לשני פסים לפעמים אנחנו מפספסות את כל היופי והטוב שיש בדרך.
את כל כך צודקת! ב"ה אני משתדלת תמיד להיות אופטימית ומודה לה' כל יום על מה שיש לי ובעיקר על הילד..
אני רוצה להתמקד בלהבריא את הגוף שלי ולטפל בו.

_מצטרפת לתפילתך
שולחת לך כוחות_
תודה רבה לך קרן על התמיכה.
אני קוראת אותך הרבה ואת מעוררת בי השראה אז תודה גם על זה (-:

ההנקה אכן לוקחת ממני הרבה כניראה עובדה שכל כל רזיתי אני שוקלת היום כ48 קילו עם גובה של 161.....
כתבת שמהלידה לא מנעת- אם את ההנקה מלאה בכל מקרה עד שלחוזר המחזור אינך פוריה, תחסירי את כל חודשי החוסר מחזור ותראי שיתכן ו מדובר בחודשים מעטים יחסית של המתנה. אני יודעת טוב מאוד עד כמה שזה קשה ההמתנה הזאת ובכל זאת.... אני מנעתי עד שהילד היה בן שנה כי בעלי חשב שזה רעיון גרוע להכנס להריון כשיש תינוק קטן יונק, כי ההנקה יכולה להפגע ו התינוק זקוק לה. עכשיו אני מרגישה שהילד מספיק גדול כדי להפסיק לינוק במידה ו יהיה המעטה או הפסקה של ההנקה.
שמעתי משהו כזה שהנקה יכולה לעקב כניסה להריון גם אם יש מחזור. לא יודעת עד כמה זה באמת משפיע אבל מי יודע.
האם המחזורים שלך קצרים? את מצליחה להטהר תוך 4-5 ימים או יותר?

שנשמע כולנו בשורות טובות במהרה אמן!

שמעתי משהו כזה שהנקה יכולה לעקב כניסה להריון גם אם יש מחזור.
כן??? אני הבנתי שברגע שחוזר המחזור אז כבר אין ממש הבדל.
אולי כדאי לך לנסות להקפיד על התזונה?
אנחנו יכולות לעשות את זה פה ביחד.

האם המחזורים שלך קצרים? את מצליחה להטהר תוך 4-5 ימים או יותר?
אין לי מחזור סדיר.
בשנה הראשונה לנישואים קיבלתי 3 מחזורים ובגלל זה פנינו לטיפולים.

מאז הלידה, לפני שנה וחודשיים, קיבלתי 6 מחזורים שהרווח ביניהם בממוצע היה 43 יום כאשר את המחזור הראשון קיבלתי חודשיים לאחר הלידה ולאחריו עוד 2 נוספים ואז לאחר הפסקה של 5 חודשים קיבלתי שוב פעם 3 מחזורים.

ההפסקה קרתה במקביל לכך שמוש התחיל לינוק מלא בלילה והמחזור חזר כאשר רווחתי הנקות ביום.
עכשיו עברו כבר 51 ימים מהמחזור האחרון ועדיין לא קיבלתי.

אני עושה הפסק תוך 6 ימים בד"כ כלל אבל אני לא חושבת שזה הכיוון בגלל המחזורים הארוכים.

שנשמע כולנו בשורות טובות במהרה אמן!
אמן ואמן!

אוי... ממש רווחים גדולים בין מחזור למחזור! לפחות אתם לא אסורים רוב הזמן...
אינני מבינה ממש בתזונה והתזונה שלי ממש לא משהו כך שכרגע לא יודעת מה להגיד לך... אולי לבעלות הניסיון והמידע באתר יוכלו ליעץ עצה נכונה בעניין.
מה לגבי לפנות שוב לטיפולים?

אוי... ממש רווחים גדולים בין מחזור למחזור!
נכון!
אבל יחסית למה שהיה לי קודם זה טוב.

אינני מבינה ממש בתזונה והתזונה שלי ממש לא משהו כך שכרגע לא יודעת מה להגיד לך
יש לי תפריט מנטורפטית שבעבר כשהתמדתי בו לתקופה הוא עשה לי טוב. התכוונתי לתמיכה נפשית (-:

מה לגבי לפנות שוב לטיפולים?
שאלת השאלות!
בגדול, אני מעדיפה קודם לחפש פתרון טבעי יותר - להוריד במשקל, להקפיד על תזונה, לעשות דיקור, הומאופטיה וכו'.
בסיבוב הקודם לא היה לי את הסבלנות לחכות ופניתי ישר לרפואה הקונבנציונלית.
הריפוי הטבעי לוקח יותר זמן מאשר הורמונים פולשניים שמיידית רואים להם תגובה.
לדוגמא כשאין מחזור זה ללכת לרופא ולקחת כדורים שתוך כמה ימים מקבלים מחזור או לעשות דיקור/הומאופטיה/ תזונה וכו' ולכי תדעי מתי תקבלי מחזור, אולי מחר ואולי בעוד שנה.

הייתי לחוצה, ממש רציתי להרות ולהיות אמא וכשלא מצליח יש את הפחד הזה שאולי אף פעם לא אהייה אמא.
אז פניתי לפתרון המהיר ובדרך הוספתי טיפול הומאופטי. ואנחנו כבר יודעים שהדרך הקצרה בדרך כלל היא פחות טובה.
אני מעדיפה לרפא את הגוף שלי ולא לכפות עליו כרגע משהו שלא מתאים לו. אני עכשיו במקום אחר, יש לי כבר ילד ונכון שאני מאוד מאוד מאוד רוצה עוד ילד אבל כרגע נאזרת בסבלנות.

בעזרת ה' הוא ידאג לי וההריון יגיע בזמן המתאים ביותר!
חס וחלילה אם ההריון לא יגיע גם אחרי שטיפלתי בעצמי כמו שצריך אני אפנה שוב לטיפולים. מה נעשה, כנראה שזה התיקון שצריך לעבור.

בנוסף, בעלי בטוח שאם אני אוכל טוב, הוריד במשקל ולא יהיה לחוצה על זה אז הגוף שלי יתאזן באופן טבעי ויהיה לי מחזור סדיר.
הוא מאוד נגד הטיפולים שלנו, אז וגם היום.

ב"ה התחלתי היום תהליך חדש שמחר אפרט כי נגמר לי הזמן מסך שהקצבתי לעצמי כחלק מהתהליך (-:

בעזרת ה' הוא ידאג לי וההריון יגיע בזמן המתאים ביותר!
מצטרפת לתפילתך ושולחת לך כוחות

טיפ קטן שעוזר לי בנושא של תזונה, אולי תנסי לראות האם הוא מתאים לך:
במקום להתמקד במה חשוב לי לא לאכול
אני משתדלת לשים את הפוקוס במה שאני כן רוצה לאכול
כשיש בבית תמרים ואגוזים לנשנש ואני משקיעה בארוחות באופן שמתאים לי
אני מוצאת את עצמי לא ניגשת לממתקים ושטויות

אישית, אני כן צריכה שיהיה בבית גם מעט ג'אנק, כי אם אין בכלל אני מרגישה מחסור
אבל שיהיה מעט , ואז הוא נישאר הרבה זמן ועוזר לי להרגיש טוב

מחכה שתשתפי אותנו ב תהליך חדש
ומאחלת לך הצלחות @}

_במקום להתמקד במה חשוב לי לא לאכול
אני משתדלת לשים את הפוקוס במה שאני כן רוצה לאכול_
נכון! ורלוונטי לכל תחומי החיים, להתמקד ביש ובטוב ולא ברע ובחסר.
לפעמים אני שוכחת ליישם גם באוכל אז תודה על התזכורת.

_אישית, אני כן צריכה שיהיה בבית גם מעט ג'אנק, כי אם אין בכלל אני מרגישה מחסור
אבל שיהיה מעט , ואז הוא נישאר הרבה זמן ועוזר לי להרגיש טוב_
יש לי הרגלי אכילה מזעזעים ואני צריכה לטפל בהם מהשורש, זה טבוע בי עמוק מהילדות.
בעלי בא מבית שבו כל הזמן יש עוגיות בייתיות, חטיפים ודברים לנשנש וכשאני מכינה עוגיות אין לו בעיה לאכול איזה שתיים עם הקפה ושהקופסא תהייה גם חודש בבית. תני לו איזה פעם בשבועיים לנשנש שקית במבה ומספיק לו.
אני לעומת זאת, גדלתי בבית שלא היה בו כלום לנשנש וכל פעם שנכנס משהו טעים הביתה הוא התחסל ברגע, אף אחד לא נרגע עד שזה נגמר.
אם הכנתי עוגיות אני יכולה תוך יום יומיים לחסל את כל הקופסא, אני לא נרגעת ויושבת לי הידיעה במרכז הראש שיש משהו לנשנש בבית.
כנ"ל לגבי תמרים ואגוזים- נשנשת בלתי פוסקת.

עכשיו אני מתמקדת בשינוי ההרגלים, יש פה משהו עמוק יותר מתזונה טובה.
בבית שלי יש רק מוצרי גלם, כל יום אני מכינה אוכל ובכל זאת אני לא במצב טוב בגלל הרגלי האכילה שלי. היה לי תקופה של שבועות שלמים שממש הקפדתי על תפריט טוב אבל לא ירדתי כלום בגלל נשנוש בלתי פוסק של טחינה גולמית.
זה לא יעיל לי מספיק להחליף נשנוש ג'אנק בנשנוש בריא, כי ככה אני שמה פלסטר על קוץ במקום להוציא אותו.
מה גם שזה לא עוזר לי להוציא מהבית נשנושים כי תמיד יש במכולת או אצל חמי וחמותי שגרים צמוד אלינו.

אני לא רוצה לשחזר את איך שגדלתי לילדים שלי.
אני לא רוצה שלילד שלי תהייה תמונה בראש של אמא שמולה יש עוגה ואחרי שהיא אכלה פרוסה ועוד פרוסה היא לא מפסיקה ליישר בכפית את התבנית ותוך יום נגמרת העוגה.

אני כן רוצה שיהיה תמיד בבית עוגיות, קרקרים, כדורי שקדים ושוקולד - דברים שאני מכינה ממוצרי גלם איכותיים על מנת שיהיה לי מה להגיש לאורחים ולבני הבית נשנוש זמין.

אני רוצה לשבר את התאווה הזאת לאוכל ולעבוד על איפוק.
הכל מתחיל ונגמר בעבודת המידות ותלוי ב כוח ההתמדה שלי.

תודה רבה על התמיכה ואמשיך לשתף, זה מאוד עוזר לי

אין כמו חודש אלול לחשבון נפש (-:

_אני רוצה לשבר את התאווה הזאת לאוכל ולעבוד על איפוק.
הכל מתחיל ונגמר בעבודת המידות ותלוי ב כוח ההתמדה שלי._
לא יודעת איך אצלך, אבל אני אף פעם לא הצלחתי לשבור אותה, כן ניסיתי וזה חזר אלי בגדול.
כן הצלחתי להתאפק לקצת זמן ואז לפצות את עצמי על המאמץ בעוד כמה נשנושים....
אבל כן עזר לי להבין אותה, את התאווה הזו (לא אוהבת לקרוא לה ככה, למה זו תאווה? זה רצון, רצון לפיצוי, רצון לתעסוקה), ואת הרצון הזה, לראות אותו ולספק אותו בצורות אחרות או באוכל אחר

עדיין אני מנשנשת , אולי להגדרתך, אבל אני מזמן לא סופרת את זה
אני משתדלת מאד לאכול אוכל שאני אוהבת ומזין אותי באמת, ומידי פעם מרגישה שאני צריכה גם אוכל לא מזין בשביל פיצוי, בינתיים אני מצליחה לראות את זה , וזהו

לא יודעת איך אצלך, אבל אני אף פעם לא הצלחתי לשבור אותה, כן ניסיתי וזה חזר אלי בגדול.
גם אצלי! חזר ממש בגדול תרתי משמע.

אבל כן עזר לי להבין אותה, את התאווה הזו
אני גם כל הזמן חושבת מאיפה זה מגיע, מה המקום העמוק של זה ואצלי זה בעיקר אכילה רגשית והרגלים מהבית.
התחלתי להיות ממש מודעת לזה. לדוגמא בערב שקשה לי להרדים את מוש, ישירות אחרי אני הולכת למטבח ונדלקת לי בראש נורת אזהרה שהנה מגיעה האכילה הרגשית.

לא אוהבת לקרוא לה ככה, למה זו תאווה? זה רצון, רצון לפיצוי, רצון לתעסוקה
זה כמו במושג "תאב בצע". המילה הזאת מתקשרת לי כמילה שלילית, של משהו שהוא לא טוב, מוגזם, לעומת רצון שהיא מילה חיובית עבורי.
העניין שיש לי עם האוכל הוא מוגזם ולא בריא.

נקודה למחשבה שעולה לי מהדברים - לשבר זה באמת מושג קשה, אולי מתאים פה יותר להפוך את ה"תאווה" ל"רצון" וללמוד לתעל אותו למקומות אחרים.

בינתיים אני מצליחה לראות את זה , וזהו
לדעתי מודעות זה החלק הכי חשוב.

הי אמא של מוש! קודם כל זו מחשבה מאוד נבונה לנסות שיטות טבעיות לפני פניה שוב לטיפולים. אני יכולה לומר שמה שלי עזר זה ששמנו עם בעלי דד ליין - עד תאריך מסוים מנסים שיטות טבעיות ואז פונים לרפואה. לי זה עזר מאוד בזמנו. נתן לי מין רוגע כזה.

_זה כמו במושג "תאב בצע". המילה הזאת מתקשרת לי כמילה שלילית, של משהו שהוא לא טוב, מוגזם, לעומת רצון שהיא מילה חיובית עבורי.
העניין שיש לי עם האוכל הוא מוגזם ולא בריא._
נכון , וזו בדיוק הנקודה, אם תסתכלי על התאווה כשלילית היא תמשיך לחזור אלייך כבומרנג.
קודם כל תביני את עצמך ואת הרצון שלך , תסתכלי על עצמך ברגע שאת עושה את זה, רק תסתכלי ותנסי להבין למה.
בלי לשפוט, בלי למנוע מעצמך, פשוט לראות למה את בורחת לשם , ומה זה נותן לך .
זה השלב הראשון.

היתה לי על זה התכתבות מדהימה עם ציל צול בחיוניות שלי , ויש גם כמה פוסטים שלה באתר הישן אם הוא עוד קיים.. הולכת לחפש..

ב החיוניות שלי צילי כותבת על כך שאנחנו אף פעם לא רוצים להזיק לעצמינו, ותמיד מה שנעשה הוא מרצון להגן ,
לכן גם מה שנראה לנו כנטיות הרסניות של עצמינו זה בעצם חיובי
אם מענין אותך זה פה: החיוניות שלי (2017-06-16T04:45:43)

בבלוג של צילי :

בהמשך אפשר לחפור שם עוד... שווה.

תודה לך שקופה @}

מאוד מרתק הבלוג של ציל צול.
הולכת לחפור שם תכף אשוב (-:

לגבי החשק ל"נשנושים" ובמיוחד ל"מתוק": אצל נשים במיוחד, הוא נובע לעתים קרובות מזה שלא אכלת מספיק חלבונים מן החי (החלבונים מן הצומח לא כל כך נספגים אצל רובנו, ייתכן שגם אצלך) ובמיוחד לא מספיק שומנים.
אז במקום להלחם בגוף שלכן, שזה תמיד גרוע ביותר, או לחשוב בטעות שמדובר בבעיה של "כוח רצון" או "כוח התמדה" או "אכילה רגשית" וכל הדברים השליליים האלה,
מציעה להתחיל להקפיד:
1 גרם חלבון לכל 1 קילוגרם "משקל גוף רזה" (אז בערך 50, 55 או 60 גרם חלבון ליום?) - ממזונות כגון ביצים, בשר בקר, דגים, עוף, הודו. אם את אוכלת מוצרי חלב אז גם בהם יש חלבון. במוצרי בשר (בקר, דגים, עוף וכו') צריך בערך 200 גרם בשר נקי בשביל 50 גרם חלבון. בביצה יש בממוצע 5 גרם חלבון (10 ביצים - 50 גרם חלבון). במוצרי חלב יש לרוב פחות חלבון.

1-4 גרם שומן לכל 1 קילוגרם "משקל גוף רזה" (אז מ-50 עד 200 גרם שומן ביום, רצוי לכיוון ה-200). השומן חיוני א. למוח שלנו, ב. לאיזון מערכת העיכול (השומן מרגיע), ג. לאיזון משק האינסולין בגוף, ועוד. שומנים בריאים: שמן זית, זיתים, אבוקדו, ביצים, שומן בשר ודגים, חמאה, טחינה ואגוזים ושקדים אחרים.

אם מדדנו כ-250 גרם חלבון ושומן, אז כדאי להשלים במינימום 750 גרם ירקות מכל הסוגים (כולל שום ובצל, תפוחי אדמה לא נכללים ב"ירקות" אלא ב"עמילנים" אז לא לספור אותם ב-750 גרם. אבל בטטות הן כן ירקות). חיים, מאודים, מבושלים ואפויים. בירקות, כל המרבה הרי זה משובח.

הגוף מגיב למחסור בחלבונים ובשומנים בתשוקה שאנחנו מפרשים כ"תשוקה למתוק" או "לנשנוש". זה גם כתוצאה מבלגן באינסולין,
אולי מפני שלא רק אכלת פחות מדי חלבונים ושומנים אלא אכלת יותר מדי "סוכר".
עמילנים, דגנים, קמחים וסוכר - כולם משפיעים על הגוף כמו סוכר:
תפוחי אדמה, אורז, פסטה, לחם, פריכית, קרקרים למיניהם, כל דבר מקמח או מעמילן (שימו לב שמזונות "נטולי גלוטן" עשויים ברובם מתערובת סוכרים שחלקם מכונים "עמילנים" על גבי האריזה וחלקם סוכר פשוט בשמות שונים. הכל סוכר).

שוב, עודף "סוכר" גורם לתשוקה לעוד סוכר.
אז מה עושים?
מוסיפים שומנים.
עדיף לנשנש זיתים אורגניים (אחרת הכימיקלים מעלים את רמת הרעלים בגוף), וכן - בהחלט טחינה.
רק לא לנשנש אותה עם פיתה...
הטחינה טובה למוח ולגוף, הפיתה היא הבעיה.
עם זאת, כדאי להקשיב לגוף ולבדוק אם אין לנו תגובה אלרגית למשהו. למשל, התנפחות של הבטן, כאב בטן או גזים - גם הם תגובת רגישות. יכול להיות שנשנוש טחינה בלתי פוסק נובע מרגישות לטחינה... אז לשים לב. מזון שרגישים לו, לא נספג בגוף אלא רק גורם להתנפחות ולתחושות לא טובות.

בשמת תודה לך על המידע החשוב הזה!
מרפרוף מהר בתפריט שלי ראיתי שכמות החלבונים גבולית והשומן בסדר. אני אשים לזה לב יותר.

זה תופס גם על תינוקות העניין של גרם חלבון לקילו משקל גוף?
מוש בן שנה וחודשיים שוקל 10.5 קילו. היום לדוגמא אכל לצהריים ביו היתר 2 כנפיים שרק בהם יש 12 גרם חלבון לפי מה שקראתי.

שוב, עודף "סוכר" גורם לתשוקה לעוד סוכר.
אני חווה את זה כל הזמן כשאני אוכלת לא טוב ומנשנשת שטויות.

_אז במקום להלחם בגוף שלכן, שזה תמיד גרוע ביותר, או לחשוב בטעות שמדובר בבעיה של "כוח רצון" או "כוח התמדה" או "אכילה רגשית" וכל הדברים השליליים האלה,
מציעה להתחיל להקפיד:_
זה בדיוק העניין, בשביל להקפיד אני צריכה כוח רצון והתמדה.

בשביל להקפיד אני צריכה כוח רצון והתמדה
לא, את צריכה משהו אחר. והמשהו האחר הזה הוא, להיות חשובה לעצמך.
במקום לגרוע, להחסיר ולרעוב - אני מציעה להקפיד להוסיף.
להוסיף עוד חלבון, להוסיף עוד שומנים. פשוט לזהות שהגוף זקוק לשומן. אם את לא רגישה למוצרי חלב, תאכלי שמנת של פעם (27%) אפילו עם קצת פרי. שומן, הכי מרגיע את המערכת. תחשבי על שומנים שטעימים לך. וחלבונים שטעימים לך.

לגבי תינוקות, כל זמן שהוא יונק יש איזון, וכל זמן שאוכל אוכל אמיתי (לא מעובד/תעשייתי ולא בעיקר קמחים וסוכרים) הוא מאזן. זה שלב של גדילה מואצת ושל לימוד לאכול מזון מוצק, אז לא הייתי מוטרדת מעבר לזה שצריך לקבל בהחלט הרבה יותר חלבון ושומן ממה ששוקל כדי לגדול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוד מתחברת לגישה של בשמת. במקום לחפש כוח רצון ולהתמיד שנשמע כמו פרויקטים גדולים פשוט להקשיב לעצמך. למי שאת. וללמוד לאהוב ולהכיל את עצמך בלי רגשות אשם.

אננס

בשמת , תודה על המידע והגישה המשמעותיים. לפעמים אני מבינה שיש לי בעיה עם כמה אני חשובה לעצמי. לא מצליחה ככ לצאת מהמעגל הזה...

בשמת , תודה על המידע והגישה המשמעותיים @}

אני קצרה בזמן אז רק אומר שקראתי ואני מעבדת בינתיים את הדברים.

חשבתי רבות במהלך הימים האחרונים על הדברים שנכתבו לי כאן והתחלתי ליישם.

למדתי על אכילה רגשית ואיך להתמודד איתה מתוך הבלוג של צילי וכשהרגשתי דחף פנימי לנשנוש פניתי בחיוך למאכלים עתירי שומן כגון אגוזים וטחינה לפי עצתה של בשמת.
זה גרם לי להרגיש טוב והצורך סופק אחרי כמות קטנה של מזון ולא נכנסתי למעגל של זלילת שטויות שגורמת ליסורי מצפון שגורמת לזלילת שטויות וכן הלאה.

שמתי את עצמי במרכז, העלתי את החשיבות העצמית שלי, דאגתי לעצמי והיה לי טוב.

לגבי תינוקות, כל זמן שהוא יונק יש איזון, וכל זמן שאוכל אוכל אמיתי (לא מעובד/תעשייתי ולא בעיקר קמחים וסוכרים) הוא מאזן
יופי אז אני רגועה (-:

במוצאי השבת של שבוע שעבר (2.9) מצאתי את עצמי בשעה 2:00 בלילה שוכבת במיטה ובוהה בטלפון כהרגלי.
עצרתי וחשבתי ברצינות, מה יהיה הלאה? מתי אני אקח את עצמי בידיים ואטפל בי?

חשבתי על החיים שלי, כל היום לרבוץ בפיגמה על הספה, לטפל בבית בלי כוח, לדחות הכל כמה שאפשר, לעשות הכל בדקה ה99 אם בכלל, לשרוף שעות כל יום מול הטלפון ולשאת את כל המשקל העודף הזה.
שאלתי את עצמי למה לא הצלחתי עד עכשיו? למה לא התמדתי?
הגעתי למסקנה שזה בגלל שטיפלתי רק בדבר אחד ולא עשיתי טיפול כולל.
נגיד שהצלחתי לאכול יום אחד מסודר כמו שצריך אבל רבצתי כל היום, כל האנרגיות שלי הושקעו על תכנון האוכל ובסוף היום עדיין הרגשתי כבויה ועוד פחות חיונית כי מעט הכוחות שהיו לי הלכו על להקפיד על אכילה בריאה.

הרגשתי שאני חייבת שינוי, שהמצב לא יכול להמשך. מה גם שבחודשים האחרונים העלתי עוד כמה קילו טובים בגלל שכל יום אכלתי כמה שיותר כי מחר אני מתחילה דיאטה ואז לא אוכל לאכול.

הכנתי לעצמי תוכנית וקראתי לה:
תוכנית להבראת הגוף והנפש

קודם כל שינתי גישה.
זה התחיל בכתיבת התוכנית והמשיך בחיזוקים שלכן כאן.
להסתכל במבט חיובי.
להוסיף במקום לגרוע.
לקבל את עצמי באהבה.
לקבל את האכילה הרגשית באהבה ולשלוט בה.

מתפללת איתך להצלחות ולהתפתחות אישית בתוך התהליך הזה

נשמע טוב!
בהצלחה...

תודה לכן על התמיכה! יש לה חלק חשוב בתהליך שאני עוברת @}

תוכנית להבראת הגוף והנפש:

להתלבש כל בוקר - לבוש מכף רגל ועד ראש כולל כיסוי ראש ועגילים. זה גורם לי להרגיש טוב שאני נראת מסודרת ולא מרושלת עם פיגמה כל היום, כאילו שכאשר אני נשארת בפיגמה העייפות נשארת וכשאני מתלבשת אני מתעוררת. כשאני רוצה לצאת מהבית אני רק צריכה לשים נעליים, לפני כן נמרחתי הרבה בבית כי לא היה לי כוח להתלבש כשרציתי לצאת.

להתפלל כל בוקר - לאחרונה הוספתי לברכות השחר את רוב התפילה אבל לא תמיד אי זוכרת/מקפידה. אני רוצה לפתוח כל בוקר בתפילה לה'.

להקפיד על ברכות אחרונות - לפני האוכל אני כמעט תמיד מברכת אבל לרוב שוכחת לברך אחרי. אני רוצה להתחזק בזה ולהשתדל לזכור לברך בתום האכילה והשתיה.

להקפיד על צניעות - כחלק מההתרופפות הכללית שלי גם בנושא הזה התחלתי לחפף בדברים הקטנים כמו למשל להסתובב לפעמים בלי כיסוי ראש בבית. אני רוצה לחזור להקפיד על צניעותי.

לצאת עם מוש לפחות פעמיים ביום מהבית - אנחנו גרים במושב ונמצאים הרבה בגינה בחוץ אבל לפעמים לא מעבר. אני רוצה לצאת לטייל עם מוש במושב ובטבע וללכת לגן שעשועים לפחות פעמיים ביום.

להיות עד שעה ביום בטלפון - הטלפון הוא זולל אנרגיה רציני, אני יכולה שעות לרבוץ ביום ואל תוך הלילה ולקרוא דברים באנטרנט. אני רוצה לתעל את הזמן המבוזבז הזה לדברים אחרים .

לעשות כל יום לפחות 20 דקות פעילות גופנית - ברוב הימים זה הליכה תוך כדי טיול עם מוש ולרוב נמשך יותר מ20 דקות. אני משתדלת להקפיד שלפחות פעמיים בשבוע האימון יהיה אנטנסיבי יותר. כשאני מטיילת אני שומעת מוזיקה, מדברת וצוחקת עם מוש ואני ממש מרגישה שזה טוב לי ומשמח אותי.

לעשות משימה יומית בבית - אפרט בהמשך בנפרד.

כיור ריק ונקי בסוף יום - עד שאני הולכת לישון הכיור צריך להיות מצוחצח. בעבר הייתי אוגרת את הכלים ובערב מביטה בערימה וחוזרת לרבוץ על הספה. היום בגלל שאני יודעת שבסוף היום הכיור צריך להיות נקי אני מקפידה ושוטפת לאורך היום ובערב אין לי הרבה כלים.

להמנע מעימותים עם בעלי - אנחנו בתקופה של הרבה עימותים וויכוחים ואני מאוד רוצה שנעבור את זה. אני רוצה להתרכז בעצמי ובתהליך שאני עוברת ומקווה בהמשך לעורר בו השראה.

לאכול לפי התפריט הנטורפטי - בעבר קיבלתי תפריט מנטורפטית והניסיון לימד אותי שכשאני מתמידה בו אני מרגישה ממש טוב. אני שבעה, אני קלילה, אני מלאת אנרגיות, עור הפנים שלי נראה טוב ואני מורידה במשקל.

לאכול עם מוש - כשאני אוכלת עם מוש זה גורם לי לאכול מסודר ולשבוע יותר טוב כי אני מתעסקת איתו הרבה אז אוכלת בקצב איטי וטוב. בעבר יכלתי לא לאכול כלום עד הצהריים ואז לאוכל בלי סוף עד הערב כי כמו לאחר צום אני אוכלת ולא שובעת. עכשיו אני אוכלת ארוחת בוקר עם מוש כל בוקר אפילו שאני לא רגילה לאכול בבוקר ולא רעבה ואז כל היום שלי נראה אחרת.

להכנס למיטה עד 23:00 - לפעמים אני נמרחת שעות אל תוך הלילה סתם מתוך בזבוז זמן בטלפון ואז מעולפת וחסרת כוחות ולמחרת הגלגל חוזר.

זה המון דברים להקפיד עליהם וזה שינוי מאוד גדול אבל אני מרגישה שדבר גורר דבר והדברים משולבים יחד ובגלל זה אני מרגישה כל כך טוב בלי עין הרע ועם הרבה אנרגיות להמשך. לדוגמא בגלל שאני מגבילה את עצמי בטלפון אז יש לי יותר זמן לסדר דברים בבית וגם אני כבר לבושה אז בשניה אני יוצאת להליכה וישנתי טוב ואכלתי טוב אז אני לא מעוכה ויש לי אנרגיה.

ברור לי שהחיים הם דינאמיים וזה לא חוקי ברזל ויש לי ימים שבהם אני לא מצליחה להקפיד על הכל אבל העיקר שיש לי מטרה וכיוון כללי ומשהו לשאוף אליו.

תודה למי שהתמיד לקרוא עד כאן (-:

כל הכבוד לך!!! מעורר השראה ורצון ללכת בדרכך!! גם לי יש הרבה מה לשפר ביניהם סעיפים 1, 2,3,4וכו...... נתת לי כוח ורעיונות.

פירוט לגבי משימה יומית בבית:

בכללי אני די מסודרת ומקפידה לשמור על הסדר והניקיון בבית אבל קורה לי לפעמים כחלק מבעיית דחיינות והמרחות שאני לא מטאטא כמה ימים/ לא שוטפת כלים של אותו היום/ לא מקפלת כביסה כמה ימים/ הכל ביחד ועוד ועוד.
אז חלקתי לי את השבוע ובכל יום אני עושה משימה אחרת בבית.
המשימה היא בלי קשר לדברים קבועים שאני עושה כגון לבשל ארוחת צהריים כל יום וערב, סדר כללי בסוף היום ועוד.
בנוסף, קבעתי לי 3 ימים קבועים שבהם אני מטאטא את הבית ומנקה אותו ועוד כמובן בהתאם למה שמוש עשה או איך שאכל באותו היום.

יום ראשון - לטאטא וכביסות. כמובן שאם יש צורך אז להפעיל מכונה בעוד יום. אתמול טיפלתי ב 4 מכונות ומחר אצטרך לעשות עוד אחת. העיקר שהמסה הגדולה של הטיפול בכביסות מתרכזת ביום אחד ולא נמרחת על כל השבוע.

יום שני - לסדר ולנקות את המקרר. שבוע שעבר היה לי הרבה עבודה אבל השבוע המקרר ממש נקי אז אני חושבת שבנוסף לזה אוסיף עוד משימה מתחלפת כי אם אני מקפידה כל שבוע על המקרר אז זה לוקח 5 דקות כל פעם.

יום שלישי - לטאטא ומשימה מתחלפת. יש לי הרבה דברים בבית שצריך לעשות אותם פעם בהרבה זמן כמו לנקות חלונות, לתפור תיקונים בבגדים, לסדר מדף שהתבלגן ועוד. כל יום שלישי אני בוחרת משהו אחר לפי הצורך.

יום רביעי - הכנת אוכל מושקע/לטווח הארוך. אנחנו קונים מוצרי גלם וכל דבר צריך להכין ויש דברים שמכינים פעם בכמה זמן וזה נשאר. אז כל פעם אני מכינה משהו אחר כמו גרנולה/עוגיות/קוסקוס/סיגרים/קובה/פוקאצות ועוד.
ככה גם תמיד יש לי במקפיא משהו זמין, לחמם פוקאצה לארוחת ערב/ להכין את המרק של הקוסקוס ויש לי כבר את הגרגירים קפואים/לזרוק ירקות במים ולהכניס כדורי קובה קפואים.

יום חמישי - ספונגה.

יום שישי - לטאטא וניקיון מטבח יסודי שכולל כיריים, שיש, ניגוב ארונות וקרמיקה, ניקיון כיור וברז יסודי ועוד.

חוץ מזה בכללי אני בגישה של מה שאפשר לעשות עכשיו, לעשות ולא לדחות. עם בעבר סיימתי בקבוק מים והוא יכל יום שלם לעמוד על יד הכיור ולחכות למילוי אז כעת איך שאני מסיימת אני ממלאה ומכניסה למקרר.

ממש מעורר השראה
לי עזר לסמן

קטן, עדיף בהרד קופי, על דברי שעשיתי
פתאם אחרי חודש מצטברים לך איזה 30 דפים בפנקס עם דברים יפים שהכנסת לחייך
זה נתן לי הרבה כוח

איזה יופי של חודש אלול אירגנת לעצמך,
פיתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם

@}

כחלק מההתרופפות הכללית שלי גם בנושא הזה התחלתי לחפף בדברים הקטנים כמו למשל להסתובב לפעמים בלי כיסוי ראש בבית
אם זה גורם לך להרגיש "אסופה" וממוקדת, זה טוב.
אבל שימי לב שטוב לקרקפת ולשיער להיות גם חופשיים, ללא כיסוי וללא סיכות/קוקיות/סרטים. ובפרטיות של הבית, טוב להסתובב בראש חופשי.
(אני כל הזמן מסרגת בין שיער אסוף לפזור. כי קשה לפעמים לבשל וכדומה כשהשיער נכנס לי לפרצוף... )
כרגיל, איזון.

יופי של משימות.
שמתי לב גם שלא הגזמת מדי בחלק מההחלטות. למשל, 20 דקות פעילות גופנית - זה בעצם הטיול עם מוש ולכן כללת פה משהו שאת כבר עושה, רק שמה עליו דגש וכוונה.
לגבי התפילות והברכות: מאוד מומלץ. כולן סוג של "הודיה". מומלץ ביותר להרגיש את האנרגיה של ההודייה פה. לזכור שאת אומרת תודה, ושיש המון על מה להגיד תודה. זה מרומם את הנפש ומשנה את כל האנרגיות.
בכלל טקסים קטנים קבועים יומיומיים שנותנים הרגשה טובה ואנחנו מסמנות עליהם

ומרגישות שעשינו את שלנו - מבורכים במיוחד.

תודה יקרות (-:

אבל שימי לב שטוב לקרקפת ולשיער להיות גם חופשיים, ללא כיסוי וללא סיכות/קוקיות/סרטים. ובפרטיות של הבית, טוב להסתובב בראש חופשי.
כן אני יודעת אבל אין לי ברירה כי אין לנו ממש פרטיות בבית. הדלת פתוחה רוב היום וגם כאשר היא סגורה לא נוהגים במשפחה לדפוק בדלת.
גם בעזרת ה' כשמוש יגדל ויהיו עוד ילדים וחבריהם יטיילו בבית כל היום אני אצטרך.
בנוסף יש עניין להדר בכיסוי גם בבית, זה לא הלכה אבל אני רוצה להשתדל לנהוג כך.

יופי של משימות.
חלק בהשראתך ממה שקראתי שכתבת על הפלי ליידי (-:

אני רוצה לשתף אתכן ביומיים האחרונים שלי שהיו לא שגרתיים ועמדתי בהם בגבורה (-:

יום שני, היום ה-9:
התחלתי את הבוקר בהליכה עם מוש במשך כחצי שעה ולאחר מכן 15 דקות תרגילים.
בדרך כלל אני עושה את ההליכה לקראת הערב אבל בגלל שידעתי שאצטרך לצאת מוקדם לחתונה רחוקה התאמנתי בבוקר!
בארוחת הצהריים אכלתי פחמימה וירק ותכננתי לאכול בחתונה חלבון וירקות. (התפריט שלי מתבסס על כך שארוחת צהריים וערב הן אחת חלבון והשנייה פחמימה).
בחתונה אכלתי שפע סלטים טעימים וחלבונים ובמנה אחרונה במקום שלל מתוקים אכלתי עוד פרגית. היה לי טעים וכייף (-:
חזרתי מאוחר מאוד עייפה אך מרוצה, הלכתי לישון ב 2:00.

יום שלישי, היום ה-10:
קמתי עייפה ברמות שקשה לתאר!
מוש בדרך כלל מתעורר בסביבות 8:30 אך דווקא היום קם ב 6:30.
עד כמעט שמונה התעפצתי במיטה בזמן שמוש ינק, שיחק, ינק, שיחק וחוזר חלילה. אולי הוא גם יתעפץ חלק מהזמן.
גררתי את עצמי מהמיטה והכרחתי את עצמי להתלבש. בשמונה וחצי חזרתי לישון עד עשר ובזמן הזה בעלי היה עם מוש.
קמתי עדיין מעוכה והייתי בטוחה שהיום יהיה נורא אבל בשלתי וסידרתי ויצאתי עם מוש ואכלתי נפלא ולקראת הערב עשיתי הליכה בשדות של המושב חצי שעה עם מוש הבעל והכלבים וישבנו בטבע.
אני עכשיו הולכת לישון (באיחור קל של 18 דקות), הבית נקי ומסודר, הכיור מצוחצח ואני שמחה ומרוצה.

תודה לה' יתברך (-:

כל הכבוד לך!

דרך אגב, לעצמי מצאתי שיטה (שבימים טובים אני גם זוכרת אותה P-: ):
אם אני קמה ביום קשה ואני מרגישה "הפוכה" ונטולת כוחות, אני פשוט שולחת שאלה ליקום (תפילה לה' היא וריאציה על הנושא (-: ): "מה יעזור לי להתפקס כרגע?"
ואיכשהו, מייד מגיעה תשובה.
ועוד לפני שמגיעה התשובה, עצם זה ש"נתתי כוונה" (ביטוי של חני בונה, שאני מדמיינת כאילו יש קערה יפה על השולחן ואני ממש שמתי בתוכה "כוונה", שתעמוד שם ותפיץ את ריחה בחלל הבית) להתפקס, כבר גורם איכשהו לזה שאני מתחילה לקבל יותר כוחות ויודעת בדיוק מה הדבר הבא שאני רוצה לעשות ומה התוכנית אחרי זה ופתאום יש לי כוחות לעשות הכל ואני יוצאת סופר מרוצה מעצמי (-:
והכל, רק מפני שביקשתי. רק מפני ששאלתי. רק מפני שהבעתי כוונה וביקשתי עזרה מכוח עליון.

הכל, רק מפני שביקשתי. רק מפני ששאלתי. רק מפני שהבעתי כוונה וביקשתי עזרה מכוח עליון.
מדהים מדהים מדהים

את כתבת משהו דומה למיכל שפתחה דף על לחץ לפני חתונה: לדמיין ולבקש, לשדר לחלל את החתונה שהיא מזמינה לעצמה. קראתי את זה שם וממש התחברתי ומאז יצא לי לעשות את זה הרבה.
כל החודש שעבר שידרתי לה' את ההריון שאני רוצה, ממש דמיינתי את זה בעיני רוחי (הא כן, קיבלתי בסוף מחזור בהפרש של 53 יום מהמחזור הקודם ואני אמשיך לנסות גם המחזור הזה).

ביום חמישי, למחרת מה שכתבת לי התעוררתי מעוכה. שכבתי על הספה וחיפשתי כוח לקום לבצע את המשימה היומית-ספונגה בזמן שמוש משחק לו לידי. זימנתי ליקום שישלח לי כוח לקום ושניה אחרי זה מוש נפל ונאלצתי לקום אליו.
קמתי ולא חזרתי לשכב, שטפתי את הבית.
(הייתי מעדיפה סיבה אחרת לקום אבל זה מה שיצא P-: )

רגשות ומחשבות, היום ה-15:

שבוע שעבר, החל מיום שני עסקתי בזיתים.
ראשית מסקתי אותם מהעץ, שעות על גבי שעות להושיט את היד למעלה, לאחוז בזית ולמשוך. לעשות כל מיני קומבינות, טיפוסים, מתיחות ומשיכות על מנת להגיע לכמה שיותר זיתים.
וואו כמה שהרגשתי טוב לעמוד על האדמה כולי שקועה במלאכה, נוגעת בטבע, מרגישה שלווה.

לאחר המסיק טיפלתי בזיתים, לאלה שנועדו לבישול הוצאתי את החרצנים ואת אלה שנועדו לכבישה בקעתי בעזרת אבן עגולה.
שמתי את הזיתים במיכלים וכל יום אני מחליפה להם את המים עד שתרד להם המרירות.

הכי כייף היה לדמיין את מוש מוסק איתי זיתים בשנה הבאה. השנה הוא גם קטף כמה זיתים בהתלהבות רבה אבל בעיקר שיחק על הרצפה לצידי או ישב בעגלה או במנשא או היה עם סבא וסבתא. שנה הבאה בעזרת ה' נמסוק ונבקע יחד והלוואי הלוואי, אני שולחת לה' בקשה קבל עם ועדה שבזמן שאמסוק זיתים עם מוש, ישן או תישן עוד מוש או מושמושית קטנים במנשא.

זימנתי ליקום שישלח לי כוח לקום ושניה אחרי זה מוש נפל ונאלצתי לקום אליו.
ועל זה נאמר be careful what you wish for
P-:

החל מיום חמישי בערב התחלתי בהכנות לשבת.
יום שישי הגיע, כשעתיים לפני שבת ואני מקולחת ומוכנה, הבית נוצץ, הכל מוכן.
איזה אושר! זה בחיים לא קרה, תמיד תמיד עד הדקה התשעים ותשע בהכנות ובלחץ.

היתה שבת מדהימה! בערב שבת הייתי רעבה והרהרתי לי בכך שכבר עברו שבועיים וכל הכבוד לי ופתאום נזכרתי שיש דבר שקוראים לו "ארוחה מותרת", כאשר שומרים ומקפידים על תזונה טובה אפשר פעם בשבועיים לעשות ארוחת שחיטות רצינית.
איזה יופי שאפילו שחכתי מהדבר הזה. בדרך כלל אני הייתי חושבת רק על היום הזה שבכלל לא הצלחתי להתמיד ולהגיע עד אליו.
חשבתי לעצמי, נהדר, אני אתפנק לי פה בסעודת שבת וזה יהיה הארוחה המותרת שלי.
ומה קרה? כן הרשתי לעצמי לאכול לחם בכייף עם הסלטים ופחמימה עם החלבון ובסוף הארוחה התפנקתי בפרוסת עוגה ובזה זה נגמר.
הייתי המומה מעצמי איך הצלחתי.
וביום שבת חזרתי לשגרה ולהקפיד על התפריט כרגיל!
והנה עכשיו אני רואה את העוגה במטבח, היא מחייכת אלי ואני מחייכת אליה בחזרה מרחוק.
אף פעם לא שרדה עוגה עד יום ראשון בצהריים.

לכל שבת יש מוצאי שבת.
הגיע מוצש והבית תוהו ובוהו. שנסתי מותניים ויצאתי להליכה מהירה של 45 דקות וכאשר חזרתי לא ישבתי עד שהבית היה מבריק!

זרקתי לפח קערה יפה שחברות מהצבא הביאו לי והיא נסדקה יחד עם קנקן שקיבלנו לחתונה שנחבל בשפה! אני לצערי מאוד נקשרת לדברים ובשנים האחרונות מנסה לשחרר.
הקערה סדוקה כבר חודשים ארוכים ונזרקה בעקבות הקנקן שנחבל ביום שישי. נאלצתי לפרוץ מחסום בשביל לעשות את זה ואני גאה בעצמי שהצלחתי.

אבא שבשמיים תשלח לי כוחות להמשיך ולהצליח בתהליך שאני עוברת. תודה רבה לך ה' על כל מה שנתת לי!

הזמנת כוח להתמדה והנה הגיע. כיף לקרוא אותך (-:

רציתי לומר שלרזות זו ממש לא משימה קלה או פשוטה שתלויה בכח רצון או התמדה.
לרזות זו אחת המשימות הכי מאתגרות שיש וגם כאלה שעומדים בזה כמעט ולא מצליחים לשמר הישג.

אלו שמצליחות לרזות משמעותית הן נדירות, ממש נדירות.
בנוסף, היקף השמנת היתר שלך יכול לרמז על חוסר איזון הורמונלי, כמו בעיה בבלוטת התריס או אחרות שאז יש טיפול תרופתי שיכול לעזור.

בכל מקרה לא רוצה לרפות את ידייך, להיפך, ביתר משקל כזה בגיל כזה הסיכונים הבריאותיים לא נורמליים, בוודאי בהריון ועוד לא מדברת על כניסה להריון.
אני מדברת גם בתור שמנה. לי יש יתר משקל של 25 ק"ג.
ואני אמא לפעוטות.

זה מכביד, תרתי משמע. זה מקשה על מוטיבציה לזוז, זה מעיק בטיולים היומיים עם הילדים. זה משפיע מאוד על הרצון להכיר ולפגוש וליזום אירועים ומפגשים עם אנשים.
אבל אני כן יודעת שמאבק בהשמנה הוא לא עניין קל, וז המשהו שחשוב שלא תייסרי את עצמך לגביו. זו לא משימה שתלויה רק בצרון ובשיטות מסויימות. לדעתי זה שילוב של כמה נסיבות, כמה מרכיבים, וכמו אהבה, וכמו כשמוצאים את העבודה המתאימה, וכמו שמגלים שאת בהריון, יש את מה שאת עושה- ויש את מה שהמזל מזמן לך. אל תקחי הכל על עצמך. כדאי לחתור למציאת פתרון, אבל פחות להעיק עלעצמך כאילו שאם רק תחליטי דברים ישתנו. זה לא ככה.

בעצמי חושבת איך להתחיל.. ובעצמי כל פעם ממהרת לחפיסת השוקולד או הגלידריה הקרובה.
אני אחלוק איתך את המעט שכן גיליתי שיכול לעזור (לי) - תכנון מוקדם. בדיאטה כמו כל דבר בערך, צריך לתכנן. לתכנן מראש מוצרים מתאימים בבית. לתכנן נישנושים בבית. לתכנן שעל כל חוסר יש משהו שימלא אותו, למשל הורדת שוקולד פיצות ובילויים בפיצרהי השכונתית עם הילד- צריך למצוא תחליף. כמו פיקניק פירות וירקות או מוקפצים קראנצים מוכנים לחימום או גלידה דיאטטית.
בריחה לאוכל.. שיעמום.. זו התמודדות קשה כי זה אורב בכל פינה, ופה צריך למלא, ליצוק תוכן, לרגש את עצמך. זה קשההה. בטח כשבבית רוב הזמן.
קבוצת תמיכה- אני לא אוהבת התארגנויות וכאלה, זה מעצבן אותי, אבל כשיש מישהי לשתף מקרוב ושמוחאת כפיים על הצלחות זה מוסיף. לא מצאתי אחת כזו. אבל כשהיו פה ושם בקטנה זה היה נחמד.
בהצלחה לך... ולגבי ההריון.. תשחררי כמה חודשים, בהנחה שאת בגיל צעיר יחסית. השחרור יכול להביא איתו הרבה שקט שבתורו יתרום.

אלו שמצליחות לרזות משמעותית הן נדירות, ממש נדירות.
5% שמצליחות להוריד משקל (אפילו 5 ק"ג בחלק מהמחקרים) ולשמור עליו למשך חמש שנים. 30%-60% מעלים למשקל גבוה יותר מהמשקל המקורי.

דיאטה (אורח חיים בריא, ואטאבר. כל פעולה שמטרתה האקטיבית היא להוריד משקל) היא קונטר פרודוקטיבית. היא מובילה להורדה במשקל בטווח הקצר. אבל לתוצאה ההפוכה בדיוק בטווח הארוך - השמנה...

וכל זה לא ממש קשור למשימה שנשמעת לי מוצלחת מאוד, ונמנעת מנפילה בדיוק לבורות האלו - לאכול לפי הפריט של הנטרופטית.

יתר משקל כזה בגיל כזה הסיכונים הבריאותיים לא נורמליים, בוודאי בהריון ועוד לא מדברת על כניסה להריון.
אה, ואת יודעת את זה כי (כולם אומרים)? אני יודעת שיש ראיות לבעייתיות בשומן בטני. אבל שומן סתם? הראיות שאני מכירה מראות ההפך בצורה ברורה. (לא אכנס לזה לעומק כי זה גם ככה הסטת הדיון הרחק מהמקור, אבל קשה לי לשתוק מול אמירה כל כך שגויה, וכל כך מקובלת חברתית. הסכנות הבריאותיות בהשמנה זה עניין הגלילאו של ימינו. כל הראיות מראות לכיוון אחד, אבל החברה בנוחות מתעלמת מהראיות בשם הדעות הקדומות)

אלו שמצליחות לרזות משמעותית הן נדירות, ממש נדירות.
אז בעזרת ה' אני אהייה מהנדירות האלה!

בנוסף, היקף השמנת היתר שלך יכול לרמז על חוסר איזון הורמונלי, כמו בעיה בבלוטת התריס או אחרות שאז יש טיפול תרופתי שיכול לעזור.
בזמנו לפני שהתחלתי את הטיפולים הרופא עשה לי בדיקות מקיפות של הורמונים ולא התגלה משהו. כן היה לי כמה תסמינים של שחלות פוליציסטיות ולפי מה שאני מכירה יש את זה למלא נשים ואין לזה תרופה. גם אם כן יש, אני מעדיפה לנסות בלי התערבות תרופתית.

_זה מכביד, תרתי משמע. זה מקשה על מוטיבציה לזוז, זה מעיק בטיולים היומיים עם הילדים. זה משפיע מאוד על הרצון להכיר ולפגוש וליזום אירועים ומפגשים עם אנשים.
אבל אני כן יודעת שמאבק בהשמנה הוא לא עניין קל, וז המשהו שחשוב שלא תייסרי את עצמך לגביו. זו לא משימה שתלויה רק בצרון ובשיטות מסויימות. לדעתי זה שילוב של כמה נסיבות, כמה מרכיבים, וכמו אהבה, וכמו כשמוצאים את העבודה המתאימה, וכמו שמגלים שאת בהריון, יש את מה שאת עושה- ויש את מה שהמזל מזמן לך. אל תקחי הכל על עצמך. כדאי לחתור למציאת פתרון, אבל פחות להעיק עלעצמך כאילו שאם רק תחליטי דברים ישתנו. זה לא ככה._
מסכימה עם חלק נכבד ממה שכתבת כאן.

אני לא עושה דיאטה והמטרה שלי היא לא להרזות בלבד.
אני עושה שינוי כללי ש חלק ממנו זה המשקל אבל לא כולו. וככל שאני יותר מתקדמת במסע שלי המשקל תופס חלק יותר ויותר קטן כי יש פה דברים אחרים עמוקים יותר שהמשקל הוא נלווה להם.

בעצמי חושבת איך להתחיל.
את מוזמנת להצטרף אלי כאן (-:

אני חוזרת שוב ואומרת, אם תסתכלי על התוכנית שלי תראי שהקפדה על התפריט הנטורפטי הוא רק סעיף אחד קטן וככה זה מרגיש לי גם ביום יום. אני לא מתעסקת באוכל אלה בדברים אחרים.
לדעתי זה גם חלק ממה שמכשיל את הדיאטות, ההתעסקות האנטנסיבית באוכל כל הזמן תוקעת אותך בתוך הבעיה ומקבעת אותה.

5% שמצליחות להוריד משקל (אפילו 5 ק"ג בחלק מהמחקרים) ולשמור עליו למשך חמש שנים. 30%-60% מעלים למשקל גבוה יותר מהמשקל המקורי.
אישה, רק שתדעי לך שקראתי את זה ועוד מה שכתבת בדף החיוניות שלי וזה גרם לי להתייאש מכל נסיון לדיאטה. במשך איזה חודשיים הפסקתי לנסות והשמנתי עוד קצת. בו זמנית התבשלה בי הידיעה שהכלב לא קבור שם ואני צריכה לחשוב על משהו אחר ומתוך זה צמחה התוכנית שלי.
ירידה לצורך עליה מה שנקרא.

_להסתכל במבט חיובי.
להוסיף במקום לגרוע.
לקבל את עצמי באהבה.
לקבל את האכילה הרגשית באהבה ולשלוט בה._

נפלא!

בהצלחה עם התכנית! גם לי נשמע שהסעיפים בה מחזקים זה את זה.

אמא של מוש

אני ממש מתלבטת מה להגיד ואיך
אז אני רק רוצה להגיד שאת מדהימה, ומה שאת עושה זה ממש מעורר השתאות
בעיקר, מנקודת מבטי, מן אמירה של 'אני אוהבת את עצמי ומארגנת את זה כך שיהיה לי נחמד וטוב'
עם הפרטים הקטנים, בלי להסתנוור
כך פרט ועוד פרט
ו...איזה יום מוצלח

אני חושבת שהרגלים הם כלי רב עצמה ואם מתרגלים להכניס ליומיום דברים שחשובים לנו יוצא שאנחנו חיים את חיינו באופן שקרוב יותר לאיך שהיינו רוצים לחיות אותם (מקווה שזה לא נשמע פילוסופי)

רציתי להגיד לך שכדאי מאוד לבחור את הסביבה המתאימה לשינויים כאלו
לדוגמא, יש כאלו שיגידו לך שלשנות הרגלי אכילה זה ממש קשה
לדעתי זה לא חייב להיות, אני שיניתי הרבה בתזונה שלי והופתעתי מכמה שזה היה קל וכיף
ובאופן כללי אני חושבת שעדיף לעשות בכיף מאש במאמץ

אני לא מצליחה לגבש את מה שרציתי להגיד למשפט סדור,
אבל בגדול, ניראה לי שאם מישהו אומר לך שזה קשה וכו' תנסי פשוט לזוז הצידה
זה יכול להיות ממש כיף,
באמת!!!

_נפלא!
בהצלחה עם התכנית!_
תודה תמרוש (-:

אני לא מצליחה לגבש את מה שרציתי להגיד למשפט סדור
קרן תודה לך על התגובה המחזקת ואני הבנתי בדיוק למה את מתכוונת (-:

אני חושבת שהרגלים הם כלי רב עצמה ואם מתרגלים להכניס ליומיום דברים שחשובים לנו יוצא שאנחנו חיים את חיינו באופן שקרוב יותר לאיך שהיינו רוצים לחיות אותם (מקווה שזה לא נשמע פילוסופי)
זה נשמע טוב!
וזה כל כך נכון ואני מתחילה להרגיש את זה עכשיו כעבור שבועיים וחצי של התמדה.
אתמול בערב לא שטפתי את הכלים של ארוחת הערב כי היה לי משהו בערב וזה הפריע לי, הפריע בקטע טוב, לא העיק עלי או משהו.
זה שימח אותי כי זה הרגיש לי שהנה אני בדרך לצור הרגל חדש! ובהמשך זה יהיה יותר קל כי הרבה יותר פשוט לנהוג לפי הרגל מאשר לשנות דפוס.

אישה, רק שתדעי לך שקראתי את זה ועוד מה שכתבת בדף החיוניות שלי וזה גרם לי להתייאש מכל נסיון לדיאטה.
שמחה לשמוע @} התוכנית החדשה שלך נשמעת ממש מוצלחת בעיניי.

טיפ קטן: אם יוצא לך לאכול משהו מתוק שעדיף היה שיישאר בחוץ, ישר אחר כך תאכלי ירק טרי שאת אוהבת.
אצלי זה מלפפון, אבל זה יכול להיות כל דבר, כל עוד הוא טרי ולא מתוק.
אני מצאתי שאכילת מתוקים משבשת לי את כל משק הסוכר והרעב/שובע בגוף (בצעירותי הייתי מכורה רצינית), אבל בשלבים המאוחרים של הגמילה ומאז ועד היום, אם אני בטעות אוכלת אחד כזה ומתחילה להרגיש את הגוף מזדעזע, הירק עוזר לו לחזור לאיזון וקוטע את תחילת המעגל הסגור של סוכר ==> חשק ==> עוד סוכר.

תודה!
טוב לדעת שיש משהו שיכול לשבור את המעגל הנורא הזה.

איזה אורות ישתבח שמו!!
היה לי מרתון לפני החג ולא הספקתי להכנס ולספר מה עבר עלי.

אתחיל בראש השנה אצל רבנו.
כמידי שנה לקראת החג רצינו לרכוש כרטיס טיסה לבעלי לאומן. עבר שבוע ועוד אחד, ראש השנה מתקרב בצעדי ענק ואין לנו כרטיס, לא הצלחנו לאסוף את הסכום.

במוצאי שבת אני יושבת לי, חושבת ופתאום נחתה עלי ההבנה שוואלה, אולי השנה בעלי לא יסע לאומן. החלטתי שאין מצב שקורה דבר כזה, בעלי בראש השנה יהיה אצל רבי נחמן ונעשה הכל בשביל זה.

הלכתי לבעלי והצעתי לו שנגש למחרת (יום ראשון) לבנק לבקש הלוואה. בעלי פטר את הרעיון והזכיר לי שלא מזמן ההינו בבנק וביקשנו הלוואה על מנת להסדיר את הבית שלנו (הליך שאנחנו חייבים לבצע בדחיפות) ושקל הם לא הסכימו להלוות לנו. עניתי לו שאין לנו מה להפסיד וחייבים ללכת לנסות.

הגענו לבנק ביום ראשון בבוקר ונדהמנו לשמוע שהם מוכנים לתת לנו הלוואה מכובדת שמכסה בערך חצי מהעלויות של הסדרת הבית וכמובן נוכל גם לרכוש כרטיס טיסה. אבל, סגנית מנהל הבנק צריכה לאשר את ההלוואה והיא תהייה רק מחר.

מפה לשם לאחר המתנה מורטת עצבים עד יום שלישי בצהריים ההלוואה מאושרת והכרטיס הנכסף נקנה כ 30 שעות בלבד לפני תחילת החג!

איזה אושר! איזה אורות! כוחה של תפילה לה' והרצון להדבק בצדיק.
אני חוזרת מהבנק למרתון של הכנות - עוגות, עוגיות, כריכים לדרך ועוד.

יום שלישי בשעה 1:00 בלילה אני לוקחת את בעלי לנתב"ג ובאיזור 2:30 אני כבר בחזרה בבית.
למחרת, בערב חג, אני עומדת במטבח מבשלת מספר דברים ומתקתקת את הבית.

את החג אני עושה אצל הורי בעיר הקודש. הם לא ממש דתיים ואני בכל זאת מצליחה לשמור על אווירת חג ושבת לאורך כל הזמן:
אני ומוש מתלבשים חגיגי כל בוקר.
אני ומוש הולכים בשני הבקרים של החג לשמוע שופר בבית כנסת.
אני מתפללת כל בוקר.
אני אוכלת 6 ארוחות חג נהדרות! חלבון וירקות בכולן ובאחת בלבד גם לחם!
אני לא נוגעת בכל דברי המתיקה שמוצעים לי מכל עבר, להפתעתי אני גם לא כל כך נמשכת אליהם.
אני עושה כל יום הליכה. ביום החג הראשון של חצי שעה ובימים האחרים בין שעה לשעה וחצי!
אני מסיימת ספר תהילים שלם ביום החג השני.
אני מסיימת 2 ספרי קריאה להנאתי בזמן שאמא שלי מטיילת ומשחקת עם מוש.
אני שמחה שבעלי אצל רבי נחמן.
אני מאושרת.

ועל זה נאמר חמסה בלי עין הרע טפו טפו טפו 555. (-:

במוצאי שבת אני חוזרת לבית, עושה ספונגה ומסדרת. ביום ראשון אני יוצאת בשמונה מהבית להביא את בעלי מנתב"ג.

אשרנו, מה טוב חלקנו, שזכינו להתקרב לרבינו.
אשרנו, מה טוב חלקנו, שזכינו להתקרב לרבינו.
אומן אומן ראש השנה אומן אומן ראש השנה אומן ראש השנה.
(זה שיר למי שלא מכיר)

וזה קישור לשיר שאני מאוד אוהבת שמספר על המסע הזה, אור בהירות הדרך של ביני לנדאו.

https://www.youtube.com/watch?v=1DpfZ9J5VZo

דף בלוג
דף מוצנע

וואו כל הכבוד לך.
נשמע מאוד משמעותי.

אחרי שאני עוקבת בפייסבוק אחרי כמה נשים מדהימות ודתיות הגעתי למסקנה שיש משהו בחריצות של הנשים בקהילה הזו שהוא יוצא דופן.
אני מכלילה ובטוח יש יוצאות מהכלל, אבל יש גישה מאוד פרקטית ומאוד מקורקעת לאמהות דתיות, משהו מובנה מהבית שלדעתי לחילוניות יש בהרבה פחות.
אני מגיעה אגב מבית מסורתי ולצערי לקחתי קצת פחות את החריצות היומיומית ויותר את העייפות של השבת

וזה לא גורע מהמאמץ שלך, להיפך, להיות בקהילה כזו - ולהרגיש את התחושות שתיארת כלפי ההתמודדויות שלך בתחילת הדף, זה מאוד לא פשוט. אולי גם הציפיות שונות.

ועוד משהו לגבי מחקרים. יש את המחקר הזה שמדבר על זה שצריך 21 ימים כדי ליצור שינוי... ובנו על זה כמויות של תורות ומתודות... וסרטונים וסדנאות וספרים. עד שזה כאילו הפך אמת.
לא מזמן בדקתי את זה והסתבר שזה הופרך, שזו מסקנה של מחקר קטן קטנטן מלפי עשרות שנים ואחריו היו הרבה מחקרים בנושא שסתרו את המסקנה הזו. שהגיעו למסקנות יותר מעורבות, פחות חד משמעיות, ודיברו על היקף רחב יותר.

לא כל מחקר שעשו בנקודת זמן מסוימת על 50 איש באמת ניתן להתייחס אליו כאילו היה התורה כולה.
גם מה שכתבתי שקשה לרדת וקשה לשמור על הישגים וכו' - יש עובודת חיות ונושמות של אנשים בסביבתי שרזוושמרו עשרות שנים ויש אחרים שמרזים ושומרים כל הזמן ואם הם עולים אחרי תקופה לפעמים זה קשו לגיל או שינוי נסיבות ולאו דווקא לכך שהדיאטה הקודמת לא הצליחה, לפעמים צריך לשנות כל כמה זמן הכל מהכל.

. יש גם סלבס שרזו והצליחו לשמור יופי וזו הוכחה חיה לכך שאפשרי, יש את אהרוני שעוסק במזון (!) וכבר שנים ארוכות שומר על משקל נמוך, דן מרגלית, דביר בנדק, ראיתי אותו לא מזמן במאפייה הוא נראה ציפלון! ציפי שביט !!! רותם אבוהב, מיכל צפיר, יש את מלכת היופי ההיא.. שרזתה 25 קג כי החבר שלה נפרד ממנה והיא שומרת על זה עשרים שנה... יש לי חברה שמילדות ועד גיל 38 היתה שמנה, ממש שמנה, ועשתה מיליון דיאטות והגוף כבר השתגע והלכה על כדורים ושיקויים ורזתה ועלתה, ועכשיו אולי שש שנים שהיא שומרת על משקל מעולה, רזה לגמרי, והיא בת 45
חלק גם הולכים על ניתוחים. זה רק מאפשר התחלה יותר מעודדת אבל עיקר העבודה זה שימור והקפדה אחרי הניתוח והם מצליחים יופי.

וגם יש את המרכיב הזה ששונה אצל כל אחד - שדיאטה מסוימת קשה ואיומה ומכבידה לאותו אדם, יכולה להיות נהדרת וסבילה לאחר- ובהתאם היכולת לשמר את תוצאותיה.

יש גם מחקרים על המנגנון שהגוף עובד בו כדי לשמר אי ירידה במשקל , כאילו שהוא מחוייב להעלות כדי לאזן - אז מה? אתה קורא וקורא ומבין שיש עוד מחקרים אחרים שסותרים.. או כאלה שאומרים שאותו מחקר בוצע על קומץ אנשים שמלכתחילה ההרגלים שלהם היטו את התוצאות... או שגם אם הוא נכון, הוא נכון לקבוצת המחקר, לא לך. רוב המחקרים הפופוליסטיים האלה כשבודקים אותם מסתבר שהם בעיקר בולשיט לטוב ולרע (למשל המחקר על ההרלגים- הייתי שמחה אם הרגל היה משתנה אחרי 21 יום, אבל זה לא תמיד ככה).

בקיצור, ממש אבל ממש לא להסתמך על נתונים שנזרקים באוויר, אפשר התייחס לכל דבר בעניין ויחד עם זה להבין שהכל אבל הכל- בערבון מוגבל.

לא ממש קשור ישירות לבלוג, אבל קשה לי לעמוד מנגד מול כזו השמצה של המדע, כזו התקשורת שראויה לה.

יש הבדל עצום בין הדיווח בתקשורת על מחקרים, למחקרים כמו שהם מפורסמים. ויש הבדל עצום כמעט באותה המידה בין מחקרים בחזית המדע, היכן שאין עדיין קונצנזוס ומידע מבוסס, לידע מדעי אמין. וחוסר הבנה של ההבדל הזה לא צריך לפגום באימנות של המדע, שאני מאוד מאמינה בו.

הסבר מוצלח מאוד על הנושא אפשר לקרוא בבלוג חשיבה חדה

ממליצה מאוד!

_וואו כל הכבוד לך.
נשמע מאוד משמעותי._
תודה לך פלונית

אני מגיעה אגב מבית מסורתי ולצערי לקחתי קצת פחות את החריצות היומיומית ויותר את העייפות של השבת
D-:

נכון, גם אני רואה מולי דוגמאות חיות שעשו את זה ואין לי ספק שזה אפשרי.
יש המון דרכים לעשות את זה, חלקן בריאות וטובות וחלקן ממש מזיקות.

כרגע אני פחות מסתכלת על אחרים אלה מעדיפה להסתכל על עצמי, מה גם שהירידה במשקל היא תוצר נלווה של מה שאני עושה ואני ממש מנסה לא להשאב לתוך זה.

אני שמעתי שהעיניין של ההרגל הוא בעקבות הקשרים במוח. כל פעולה שהאדם עושה יוצרת לו במוח קשר, תבנית, וככל שהאדם חוזר על הפעולה הזאת היא נעשת יותר אוטומטית ואז למוח קל יותר לפנות לאותה פעולה כי יש לה כבר תבנית. הרבה יותר קל לחזור על תבנית מאשר לייצר חדשה.
אני אישית כן מרגישה שהרבה יותר קל עכשיו מאשר בהתחלה.

רגשות ותחושות דקה לפני סיום השבוע הרביעי:

זה נעשה יותר קל, ללא ספק.
ברור לי שכשאני קמה אני מתלבשת, אני עושה את זה אוטומטית, כבר לא משקיעה בזה מחשבה ו"מבזבזת" על זה כוחות נפש.
כנ"ל לגבי כמעט כל הדברים - תפילה בבוקר, צניעות, אכילה לפי תפריט, הליכות, סדר בבית ועוד.

יחד עם ההקלה הזאת אני מרגישה גם קצת התרופפות בעיקר בשעת שינה וזמן טלפון.
לגבי השינה, לא ממש הצלחתי באמת להכנס לפני 23:00 למיטה אבל כן הלכתי לישון מוקדם יותר מבעבר ולא נמרחתי במיטה בטלפון עד שעות הלילה הקטנות. יצא לי כמה פעמים לישון ממש מוקדם וכל כך אהבתי את הרעננות שהרגשתי בבוקר.
לגבי הטלפון, כן נמצאת באופן משמעותי הרבה פחות בטלפון אבל מידי פעם נשאבת פנימה, בעיקר לבאופן, בעיקר בימים האחרונים.

יחד עם כל זה אנחנו (אני ליתר דיוק כי הבעל לא מוכן לשתף שום פעולה בנושא) חווים משבר בפשפושים של מוש וזה מעסיק אותי המון.

מזכירה לעצמי לא לתת להקלה לבלבל אותי אלה להשתמש בה על מנת למנף את עצמי.

להכנס למיטה עד 23:00.
להיות עד שעה בטלפון ביום.

גמר חתימה טובה לכן נשים יקרות.
אני מאחלת לכן שנה טובה, מתוקה ושמחה.
שיתגשמו משאלות לבכן לטובה וכל שתבקשו לו יהי.

גמר חתימה טובה גם לך!

וכל מה שעדיין לא הצלחת להנהיג לפי רצונך - אל דאגה. פשוט תגידי לעצמך שהגוף שלך צריך כנראה צעדים קטנים יותר כדי להצליח. למשל, את הולכת לישון מוקדם יותר מבעבר ולא נמרחת במיטה בטלפון. לאט לאט תצליחי להגיע גם לשעה שאת רוצה.

האמת שאני בתוכנית דומה לשלך. בניתי שיגרה חדשה לחלוטין לפני כמה חודשים, הפכתי את כל היממה, ועכשיו משתדלת לשמור עליה. אחד העזרים שלי: התראות בנייד.

שינוי- התחלתי לחשוב לאחרונה שזה קשור גם לסוג אישיותי מסוים. אני שונאת שינויים מכל סוג. אני מסוגלת לסבול עמוקות ולאורך זמן ובלבד שלא אשנה קצה קצהו של הרגל או משהו בסביבה.
אז גם שינויים כאלה, שאנחנו כן רוצות בהן, מי שקשה לו עם שינויים המאבק גם באלה יהיה לו ממושך יותר אבל אפשרי.

ומי שפחות- יוקל עליו.נשמע שאת דווקא אוהבת שינויים.
ולגבי השמנה, השמנה היא גם סוג של מגן. כי כשאהיה רזה אז.. וכשאהיה רזה אז... (אעבוד במשרת החלומות/אההי הכי יפה בחבורה/ אטפח את עצמי יותר/ יהיה לי יותר כח לבלות וליזום/אבצע את השיחה ההיא עם ההוא שמעולם לא הצלחתי/ אצליח לעשות מיליון דברים שלא עשיתי עד היום) זה מגן מפני התמודדויות שכאילו כרגע לא כדאי לעשות כי "אני שמנה".
תחשבי אם את מזדהה עם זה כי אני גיליתי את זה על עצמי. לא יודעת מה לעשות עם הגילוי, אבל כן מנסה לאוורר את ההקשרים.

לגבי השמנה, השמנה היא גם סוג של מגן. כי כשאהיה רזה אז.. וכשאהיה רזה אז... (אעבוד במשרת החלומות/אההי הכי יפה בחבורה/ אטפח את עצמי יותר/ יהיה לי יותר כח לבלות וליזום/אבצע את השיחה ההיא עם ההוא שמעולם לא הצלחתי/ אצליח לעשות מיליון דברים שלא עשיתי עד היום) זה מגן מפני התמודדויות שכאילו כרגע לא כדאי לעשות כי "אני שמנה".

זהו משפט עמוק ויפה.
אז הנה אפשר להתחיל בכל זה היום.

אעבוד במשרת החלומות/אההי הכי יפה בחבורה/ אטפח את עצמי יותר/ יהיה לי יותר כח לבלות וליזום/אבצע את השיחה ההיא עם ההוא שמעולם לא הצלחתי/ אצליח לעשות מיליון דברים שלא עשיתי עד היום

כי באמת זה לא השומן שמונע. זה המיינד!

וואוו.

זהו משפט עמוק ויפה. וואוו.
ממש וואוו.
נגעת בי מאוד אלמונית.

כבר במחשבה ראשונה ישר קפץ לי משהו.
בצבא עברתי 3 תפקידים פיקודיים (הייתי קצינה לוחמת). ה- 2 הראשונים היו דומים אבל כל אחד עם סגל שונה והאחרון היה תפקיד אחר לגמרה.
בתפקיד הראשון היה טוב מאוד, הייתי עם סגל תומך ומקסים וכנראה שהייתי בסדר עם המג"ד החליט לשלוח אותי לסבב נוסף.
בתפקיד השני, הסבב הנוסף, היה קטסטרופה. הייתי עם סגל נוראי והכי נורא היה המ"מ המקביל שלי שבמשך 8 חודשים עשה לי פשוט רצח אופי וזה הגיע למצב לקראת סוף המסלול שאפילו היה יורד עלי ליד החיילים שלי.
לדוגמא הוא היה מסתכל עלי ואומר לי נשבע שאת האשה הכי מכוערת בעולם (ואני נראת ממש סבבה! באמת!).
סיימתי את התפקיד הזה שבר כלי בלי טיפת ערך עצמי והיה לי תקופה מאוד לא פשוטה אחרי זה.

למזלי בתפקיד השלישי שלי אחרי זמן קצר התחלף לי המפקד והגיע בן אדם מדהים שעזר לי מאוד. הוא סמך עלי והטיל עלי הרבה אחריות ומשימות חשובות והיה גאה בי מאוד. הוא היה משבח אותי בפני אנשים אחרים ומספר כמה שאני טובה. כשהיו מעלים בפניו בעיות לפעמים היה עונה "מה הבעיה לעשות את זה? תשאלו את אמא של מוש. היא עשתה את זה וזה יצא מעולה".

יצא לי לדבר איתו כמה פעמים על מה שחוויתי ואמרתי לו שאני רוצה להפגש עם המ"פ שלי מאותה תקופה ולברר איתו מה קרה שם. למה הוא לא התערב? למה בתפקיד הראשון והשלישי הייתי טובה ובתפקיד איתו לא? מה קרה שם?
הוא אמר לי שחבל לי על הזמן והוא לא ידע לענות לי על השאלות האלה ופשוט הייתי במקום הנכון עם האנשים הלא נכונים.
זה כל הזמן חוזר אלי הסיפור הזה וזה משהו שאני מאוד רוצה לפתור. דחיתי את זה בתירוצים שונים וכמובן שמאז שהשמנתי אני אומרת לעצמי שכשארזה אני אפגש עם המ"פ.

חשבתי על זה עוד קצת ועלה לי עוד משהו.
בעלי לא אוהב כרבולים ודביקיות, הוא בא מבית כזה שאין את זה שם.
כשהתחתנו במשך תקופה קצרה הוא כן רצה את זה המון ואני דווקא רציתי קצת אוויר. מהר מאוד כל אחד חזר לאופי שלו, ואני מאוד רציתי את זה והוא מצדו לא סבל את זה.
זה התבטא בדברים הקטנים כמו סתם להתחבק באמצע היום או לשבת צמוד בספה. במשך כל התקופה הזאת כל הזמן אמרתי לעצמי שזה בגלל המשקל שלי ובאמת זה לא נעים למשל בחום להצמד למישהו שמנמן, כשאני ארזה בטח הוא ירצה (הוא גם היה אומר לי את זה לפעמים!).
מוש נולד ומאז כל היום אני מתכרבלת איתו (-:

קצת על יום כיפור:

מאוד חששתי מהצום כי הייתי לבד בבית עם מוש ובעלי כל היום בבית כנסת.
בסוף היה ממש טוב ואפילו הלכתי עם מוש לבית כנסת להתפלל ערבית בערב ולמחרת נעילה.
קנינו לו נעליים לפני כמה ימים והוא פשוט גדל ברגע!
משחק מחוץ לבית הכנסת עם הילדים הגדולים ומתרוצץ הלוך וחזור עם הנעליים (-:

במהלך יום שישי, לפני הצום, אכלתי טוב מאוד.
החשש שלי היה מסוף הצום, אצלנו שוברים את הצום עם כוסית ערק וחתיכת פשטידה ואז שותים שתייה חמה מול שולחן עמוס בעוגיות ורק אחרי הרבה זמן אוכלים את הארוחה.

יש עניין מאחורי העוגיות, כל אחת מכינה עוגיות מושקעות ואז בסוף הצום עוברת בין הבתים של המשפחה ומחלקת לכולם צלחת מעשי ידייה. ככה מצאתי את עצמי יושבת אצל חמותי מול שולחן עמוס מהצלחות של כל הדודות מסביב וכמובן מול הרולדות המסורתיות שחמותי מכינה קבוע לצאת הצום.

ישבתי מול השולחן ושתיתי לי בכייף תה נענע (בלי סוכר כמובן) ואכלתי פשטידה מזינה.
במקרה הכינותי מראש ביום שישי סיר מרק ירקות שממנו שתיתי אחרי הפשטידה והתה.
כשהגעתי הביתה מאוחר יותר אכלתי רימון ותמר עם אגוז.

הלכתי לישון שבעה ומרוצה בלי אף עוגיה בבטן (-:

כל הכבוד לך, באמת!!!! קראתי בהתפעלות ולוקחת ממך השראה לעצמי (-:

תודה!! אני מתמוגגת מהמחמאה (-:

תפילה_לאם

במקרה הכינותי מראש
אהבתי את ה"מקריות".
ממליצה לך לנסות לשבור את הצום הבא עם רסק ירוק כלשהו (לא חייב להיות באמת ירוק. במוצאי יו"כ הכנתי שייק שהיה יותר ורוד.)

אגב (אני אותה פולנית מתחילת ההתכתבות) - התחלתי דיאטה אתמול. קראתי מה שכתבת על כיפור ולא סתם זה מתחבר לדיאטה.

בהשראת יום כיפור. צמתי, כרגיל ועבר בסדר גמור (כרגיל) עם הילדים והכל. וזה אפילו אפשר לי לנשום טוב יותר, ולהרגיש קלה יותר (אם כי מסוחררת, עייפה וחלשה).
כשמכורים לאוכל כמוני, ברמה של נזקקות לאוכל, חושבים שאי אפשר אחרת. הצום הזכיר לי שאפשר.

התחלתי דיאטה. מנסה בדרך הישנה והטובה שעבדה עבורי בעבר. וככל שהיא תהיה טובה אמשיך בה עד שארגיש צריך לשנות שוב.
אני לא אוהבת מסגרות קפדניות ולא ששה למחוייבויות. לכן נכנסתי למחשבון הוצאה קלורית שמאפשר לראות מה המסגרת הקלורית המקסימלית לירידה, הישארות במשקל, עלייה. ותחמתי לי את המותר והאסור ביניהם.
זה מאפשר מרחב נשימה גם לימים של פריקת רסן (אה למשל - אם ביום מסויים יצאתי מאיזון וחרגתי מה1,300 קק אבל עד 2,200 קלוריות אני לא אעלה, מקסימום לא ארד ביום הזה).

זה מצחיק כי בדרכ מי ששונא מחויבויות ומסגרות- הכי צריך אותם. בדר"כ. אולי בפורמטים שונים מאלו שגרמו לו להתרחק מהם, אבל ממש צריך.
מצד אחד אני לא מתחייבת לתפריט/מסגרת קלורית נוקשה/מותר-אסור מבחינת מרכיבי אוכל, מסגרת שעות או מסגרת קלורית קשוחה ומצד שני- אני תוחמת מסגרת קלורית ובתוך הטווח יש לי חופש.
ואני כן אוהבת לספור קלוריות, זה ודאי ועובד. אבל אני יודעת שיש אחרים שמעדיפים אחרת.
חשוב חשוב שתראי מה עובד עבורך.

בהצלחה רבה לך פלונית!
אני חושבת שכדאי לך לחשוב מה אפשר להוסיף או לשנות בשיטה בשביל שזה יעבוד לך הפעם יותר טוב.
אם חזרת למשקל שלך בסופו של דבר ולא הצלחת להתאזן אז כנראה משהו לא עבד שם לגמרה.

אתמול היה לי יום ממש מעצבן.
הייתי מעוכה וחסרת כוחות במשך היום ובכל זאת ניסתי לשמור על הסדר והדברים שחשובים לי ואיכשהוא במהלך היום הצלחתי.
כל היום התכסחתי עם הבעל, דבר שקורה כמעט על בסיס יומיומי בתקופה האחרונה, אנחנו ממש לא בטוב.
אכלתי עם מוש ארוחת ערב, כריך עם חביתה, שבעתי והרגשתי מלאה. תכננתי שאם אהייה רעבה יותר מאוחר אז אשתה ממרק ירקות שיש במקרר.

מוש לא נרדם בהנקה ויצאתי איתו לטיול של שעה. בהליכה לא היה לי מצב רוח לשמוע מוסיקה ושקעתי במחשבות על המצב הזוגי שלנו. התעצבתי מאוד וחלק מהזמן גם בכיתי, לקראת סוף ההליכה שקעתי בשירים שקטים של אהוד בנאי.

הגעתי הביתה, הצברוח נמשך והרגשתי רצון לאכול, אכילה רגשית כמובן.
עברו כבר 4 וחצי שבועות ובאמת שחוץ מכמה חתיכות במבה שאכלתי איזה יום הכל היה טוב.
הרשתי לעצמי לפול, זה היה נפילה מודעת שהייתי בשליטה כל רגע ובגלל זה אחרי זה לא הרגשתי כל כך נורא כי הייתי מודעת.

אכלתי הרבה תמרים עם אגוזים וטחינה, צלחת עם עוף אורז וזייתים וחבילת קרקרים עם שומשום. על פניו לא קטסטרופה, חוץ מהקרקרים שזה באמת זבל ומאוד משמין.

הלכתי לישון וקמתי חדשה לתוך נזיפות של הבעל על כך שהשארתי קילו שומשום על השולחן מהמאנצ שאכלתי אתמול ושזה ים קלוריות. בטח היית אתמול עצבנית כי אכלת, בגלל זה היית ככה הוא אמר לי. אמרתי לו שההפך, בגלל שהייתי עצבנית כי רבנו אכלתי.
ואז כרגיל הוא הטיף לי שאני עצבנית ומתוסכלת בגלל שאני בבית עם מוש/במחזור/הורמונים/קושי מהפשפושים וכו'.
מגוון רחב של סיבות שכמובן אף פעם אחת מהם היא לא המריבות שלנו והיחס שלו אלי.

נזיפות של הבעל על כך שהשארתי קילו שומשום על השולחן מהמאנצ שאכלתי אתמול ושזה ים קלוריות
מה זה?! 0-:
[עוצרת כאן]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף......... לגברים באמת יש איזו נטיה מעצבנת להאשים את כל מה שקורה מסביב אבל הם כמובן לא אשמים בכלום..... מוכר מאוד...מה שאצלי עוזר זה כמה שיותר להמנע מעימותים. לענות לו על טענותיו ב " כן" , "נכון", "אתה צודק", "בסדר" "נראה כבר"
אצלי זה עוזר מאוד לצמצם את הויכוחים כי הוא רואה שאין ממש שיתוף פעולה ומפסיק.

כן, כן...
יש לו רגישות לפירורים על השולחן.
אני לפעמים שוחכת לנגב את השולחן ואז בבוקר הוא בא לשולחן ונתקל בפירורים ומתעצבן.
אני עושה מאמץ לזכור לנקות את זה והוא מצדו לא עושה מאמץ להחליק את זה כשאני שוחכת.

עזבי, אבל זה לא זה. זה הביקורת הזאת כל הזמן, לא משנה מה אני יעשה וכמובן שחלילה לי מלבקר אותו כי הוא תמיד צודק, יודע הכל וכו'.
זה פשוט האופי שלו ושל עוד כמה במשפחה שלו, כבר התיאשתי מלדבר איתו ולהעיר לו על זה כי כלום לא זז ואיך אפשר שיזוז אם תמיד חוזרים לנקודת מוצא שמה שאני אומרת לו לא לגיטימי בעוד הוא יכול לבקר אותי חופשי.

זה פשוט האופי שלו ושל עוד כמה במשפחה שלו, כבר התיאשתי מלדבר איתו ולהעיר לו
זה לא "פשוט האופי".
אלה הרגלים מרעילים ואין שום הצדקה לחיות בתוך אווירה עוינת.
אז 3 טיפים קטנים:

זו התנהגות לא מוצדקת כלפייך. את חיה בתוך אווירה שלילית ומעכירה, זה הפוך מאהבה.
"לדבר איתו" לא יעזור במאום.
"להעיר לו" לא יעזור במאום.

את צריכה דרך חדשה להגיב. לבקר את המבקר, לא יעזור. חד משמעית אין אפשרות לשנות אותו על ידי מלים ("להגיד לו", "לדבר איתו", "להעיר לו" או לנזוף בו. רק מחמיר את המצב. לא עובד).

דוגמא לצורת תגובה שונה:
לשים לב כל פעם שהוא מבקר/מתלונן/מאשים/נוזף - ולא להגיב בשום צורה שהיית מגיבה בה בעבר.
יכול להיות שתגידי לעצמך בלב "המממממ, לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת". וזהו.
זו תגובה שמורכבת מכמה שלבים:
בשלב א', הבחנת במה שהוא אמר/עשה (ביקורת).
בשלב ב', לא עשית כלום (לא הגבת לו, לא זזת מהמקום).
בשלב ג', חשבת לעצמך בלב בטון ענייני, רגוע, מהורהר, מתון (הטון שבו את מהרהרת לעצמך חשוב, שתדעי, כי את משדרת את הטון הזה החוצה גם בלי לומר אף מלה), והמחשבה שחשבת היא מחשבה שיוצרת הפרדה בינך לבין הביקורת.
בשלב ד', המשכת לא לעשות כלום.

אז אם התלונה רוצה לגרום לך לנקות את גרגרי השומשום, את פשוט שותקת ולא זזה.
אם התלונה היא, את סתם אוכלת מפני שאת עצבנית - אז הוא הפריח הרגע נאד לחלל האוויר, בסדר? אין שום צורך להתייחס. את לא חייבת להגיב רק מפני שהוא משחרר נפיחות. תחשבי לעצמך בלב, איזה חוסר נימוס. זה לא אומר שאת צריכה להשתתף בחוסר הנימוס הזה.

עכשיו אני ממשיכה לשלב הבא: נגיד שהתלונה היא לא סתם "אמירה" אלא יש מאחוריה מטרה שאת תעשי משהו כרגע (כי אם זו תלונה על משהו שלא עשית אתמול או לפני שנה, תרגישי חופשי להתעלם. את לא צריכה לעשות כלום. ממילא זה אבוד, לא? P-: ) - ונגיד שזה שאת שותקת וחושבת לעצמך מחשבות בלב לא עוזר לך, כי הוא מתחיל לחפור לך שתעשי משהו (למשל תנקי את השולחן).
אז את כבר תרגישי לחץ גדול להגיב ולא לשתוק (לחץ פנימי שלך, לא חייבים להגיב לו, אבל אני יכולה להבין כמה זה מלחיץ לשנות הרגלים ולמצוא את עצמך במצב שכועסים עלייך, מצב שאת רגילה בו להצטדק, להסביר, לתקן, להתנצל על עצם קיומך ועל הפשע שבנוכחותך בעולם...) -
מציעה מול הלחץ הזה להסתכל לו בעיניים ולהגיד בשיא השלווה: "לא כרגע, אני עייפה".
במלים אחרות:
לסרב. חד משמעית. אבל בעדינות. את לא מאשימה, את לא נוזפת, לא מבקרת, לא מטיפה, לא מתקוממת, לא מתנגדת, לא אומרת לו איפה לדחוף את התלונות שלו ולא אומרת לו לך תחפש תחברים שלך.
את פשוט לא משתפת פעולה כשמתנפלים עלייך בצורה שלא מתאים להתייחס בה לאשתך האהובה.
רוצה לבקש ממך שתעשי משהו למענו? שיבקש.
הוא רוצה עזרה ממך? שיבקש.
מפריעים לו פירורים? שינקה.
קשה לו לנקות פירורים שמפריעים לו? מסכן, כואבת לו היד? אולי תסכימי לנקות. מתישהו בשבוע הבא. כשתגיעי לזה.

הנקודה היא, שהיחס שלו כלפייך לא ראוי.
הנקודה השניה היא, שאם את רוצה ללמד אותו להפסיק להתייחס אלייך בצורה כזאת ולאמץ דרך התנהלות שונה, את צריכה להפסיק לתגמל אותו ולהפסיק לשתף פעולה.
להעיר לו ולחפור לו שהוא לא בסדר, לא עוזר וגם עושה בדיוק מה שהוא עושה לך...
להתחנן, להצטדק, להסביר ולהרגיש אשמה - גם כן מחזק את הרעיון שיש לו זכות מלאה לשלוט בך, לומר לך מה לעשות, לנזוף בך ולהטיף לך כאילו את ילדה קטנה והוא הממונה עלייך.
הדרך היחידה היא - לשנות את התגובה שלך לתגובה שלא מתגמלת שום סוג של ביקורת.
אם את שותקת, בנחת - את שומרת על הערך שלך. את מחזקת את עצמך. כל שתיקה כזאת, בונה לך כוחות. כל פעם שאת אומרת בלב "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת" וכלפי חוץ פשוט לא מגיבה, לא מתגוננת ולא מתקיפה, לא מבקרת בעצמך וגם לא לוקחת לריאות את הביקורת שלו - את בונה כוחות.
כוחות פנימיים, שמחזקים אותך וגורמים לאט לאט לזה שהביקורת לא תיכנס לך ישר לבטן הרכה אלא תרחף באוויר ביניכם והוא יתחיל לשמוע מה יוצא לו מהפה.
וכוחות חיצוניים, מולו. כי במוקדם או במאוחר הוא יתחיל לקלוט כמה הרבה ביקורת הוא משמיע. כי זה יישאר שוב ושוב תלוי באוויר ואת לא תגיבי בשום צורה.

זו ההצעה שלי.

אולי תסכימי לנקות. מתישהו בשבוע הבא. כשתגיעי לזה.
אופס, לא הסברתי את הרציונל פה. זו היתה דרך קצרה לכתוב, שאני מציעה לא לעשות שום דבר שהוא דורש בתוך ביקורת ותלונה.
אם הוא מבקש יפה - מותר להגיד כן (או לא. תחשבי על זה ותעני מה שמתאים לך. מותר לסרב לבקשה).
אין הכוונה לזה שתגידי לו "אולי אנקה, מתישהו בשבוע הבא, כשאגיע לזה". זו סתם התנהלות לא יפה כלפיו. אין הכוונה שתגידי לו את המלים האלה, אלא שזה מה שאת חושבת לעצמך בלב: שאין לך התנגדות לנקות. כל יום את מנקה דברים. אבל לא מקובל עלייך לנקות לפי סידור העבודה שהוא קבע (לא בתיאום איתך) ולא מקובל עלייך לנקות מפני שהוא מתלונן (כאילו הוא הבוס שלך).

זה נכון שבני זוג יכולים לשתף זה את זה בדברים שמפריעים להם ולבקש מהשני להתחשב. אז נכון להגיד לך שהוא רגיש לפירורים ולבקש שתשתדלי לנקות אחרייך.
אבל אם שכחת או לא הגעת לזה מכל סיבה שהיא?
זו לא סיבה לנזוף בך והוא לא יכול "להעניש" אותך על "השיכחה" שלך אתמול לנקות פירורים מאתמול - בזה שיכריח אותך לנקות אותם היום! מה זה, תכתבי 50 פעם "לא אפזר פירורים"???!

את רואה את ההבדל?
מותר להגיד, אני רגיש לפירורים, בבקשה תשתדלי לנקות אחרייך.
אבל אם שכחת, לא צועקים עלייך! את לא ילדה! את אדם בוגר. הוא רואה פירורים? וזה מפריע לו? שינקה! את לא ילדה ולא צריך לחנך אותך.
הקטע הזה מבלבל אותך, כי את כן רוצה להתחשב בו, ואת כן משתדלת כמיטב יכולתך לעשות כל מה שחשוב לו, אז נדמה לך בטעות שאם לא עשית משהו כזה אז "את אשמה". אז לא. ככה לא מתנהלת מערכת יחסים בריאה ומכבדת. אבל כדי להשיג מערכת יחסים בריאה ומכבדת, זה התפקיד שלך להפסיק לשתף פעולה עם המערכת הקודמת ולהתחיל להנהיג מערכת חדשה, אחרת.

אני יכולה לקשר להודעה האחרונה שלך בדף אמונות לא מודעות ? בדיוק כתבתי שם שאת מסבירה איך להתמודד עם ביקורת בדפים אחרים ולא זכרתי לאיזה דף להתמודדות עם סבים ביקורתיים את מתכוונת.

<אולי, יום אחד, שיתאים לי לפתוח דף חדש, ולא רק לא להספיק לענות לכל הדפים שאני רוצה לענות להם, אני אפתח דף כזה. עם שיטות להתמודדות עם ביקורת, בהתאם לסיטואציה - למקומות עבודה, לאנשים אקראיים ברחוב, למכרים רחוקים, לקרובי משפחה רחוקים, לחברים, לבני משפחה קרובים, לביקורת עצמית. אני מוצאת שכל שיטה ודוגמא כזו מלמדות אותי משהו חדש>

בשמת אני לוקחת את עצתך בשתי ידיים.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים על זה.
בדרך כלל הוא לא מבקש שאעשה את מה שהעיר עליו. הוא עושה בעצמו ותוך כדי מעיף לחלל החדר את כל הביקורת הזאת, הנזיפות, התלונות והמרמור.

דבר נוסף שקשה לי איתו מאוד זה שלפעמים אין לו סבלנות אלי והוא מדבר אלי בצורה לא מכבדת ואני מאוד נפגעת מזה. גם כאן, כל פעם שהערתי לו התוצאה היתה שהגיב בצורה עוד יותר לא נעימה (את חופרת, שקט וכו')

כמובן שאני גם לא מושלמת אבל באמת שאני עושה המון השתדלויות לכבד אותו ולעשות דברים שחשובים לו ואני פשוט מתאכזבת שזה לא הדדי.

כל פעם אני אומרת לעצמי שאני לא אכנס איתו לויכוחים ולהסברים אלה פשוט כשהוא מדבר אלי ככה לא אשתף עם זה פעולה וכל פעם אני נגררת למריבות.

אז בעזרת ה' אני רוצה ליישם את מה שאמרת גם כשנוחתת עלי ביקורת וגם כשהוא מדבר אלי לא בכבוד.

בשמת תודה לך מקרב הלב

}
הולכת לקרוא שוב את מה שכתבת.

קראתי שוב.
כל מילה זהב.

המילים שלך נכנסו לי חזק חזק ללב.
מרגיש לי כמו שלקחתי תרופה ועכשיו עלי להרפות ולנוח בשביל להבריא.

אמא של מוש רציתי להודות לך על השיתוף.
אני לא נשואה כיום והרבה מהקשיים שלי, ברגעים היותר קשים לי (לאחרונה כל יום), מתנגנים לי בלופ שזה בגלל שאני לבד.
כשאני לא בשיא הקושי, אני מודה לאל על הלבד הזה מהרבה סיבות.
אני בטוחה שבחייך יש הרבה רגעים טובים ושהסה"כ בזוגיות שלך הוא יותר טוב מרע כמובן, אחרת לא היית נמצאת בה.
בכל זאת מהצד, זה נחמד מהצד לקבל הצצה מוחשית שלכל אחד יש "תיק" ושאת עצבנית ומוטרדת ונאבקת מהביחד כמו שאני לפעמים מהלבד.
סביר שבמקרה שלי הייתי עצבנית פי כמה מהביחד עם הלשעבר שלי, וטוב לקבל הצצה מהצד ששום דבר לא הולך חלק.
מאחלת לכם שנה מוצלחת וטובה ופוריה

מה שבשמת כתבה זה אופציה אבל...
בעיני זה קצת לשחק משחקים. למה לא להגיב לביקורת ולהאשמות שלו בטון סופר רגוע ועיניני שהוא יכול לדחוף את הביקורת שלו, ולא מתאים לך סגנון הדיבור הזה וללכת. לזוז הצידה ולהשאיר אותו לבד אם האנרגיה המרעילה הזו?

למה לא להגיב לביקורת ולהאשמות שלו בטון סופר רגוע ועיניני שהוא יכול לדחוף את הביקורת שלו, ולא מתאים לך סגנון הדיבור הזה וללכת. לזוז הצידה ולהשאיר אותו לבד אם האנרגיה המרעילה הזו?
כי אז כל מה שהיא עושה זה להתנהג באנרגיה מרעילה בעצמה.
למי זה יועיל?

בכל סיטואציה יש בדרך כלל שני כיוונים שונים להתנהלות שלנו בתוכה: 1. כיוון מכבד. 2. כיוון לא מכבד.
כשרוצים לעשות שינוי במערכת יחסים, כזאת שמעוניינים לשמור עליה ולשפר אותה, אני תמיד אמליץ אך ורק על אופציות מהכיוון המכבד. התנהגות מתוך כבוד עצמי מחזקת אותך ובונה אותך, התנהלות מתוך חוסר כבוד עצמי מחלישה.
תגובה ילדותית, תוקפנית או נקמנית היא תמיד תגובה בלי כבוד עצמי.

לפעמים בהחלט יש מקום להגיד משהו באופן גלוי, אבל זה דורש מיומנות גבוהה פי כמה וכמה מאשר מה שאני הצעתי... אחרת מה שיוצא זו דרמה פאתטית מהסוג שאפשר לראות באופרות סבון אמריקאיות.

אמא של מוש, חשבתי על משהו.
במקביל לזה שאת מפסיקה לגמרי להגיב לביקורת _{(פשוט מקשיבה, שואלת את עצמך: האם יש פה משהו שאני אמורה לעשות או שהוא רק מאוורר תלונות? ומשקיעה זמן מחשבה בינך לבין עצמך - זמן שבו את שותקת ולא מגיבה כלל, אבל לא מתוך כעס/עלבון/הסברים/הצטדקויות אלא מתוך יצירת הפרדה במוח שלך בין מה שהוא אומר - לבינך בעזרת מחשבה פנימית כמו "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת"),}
את יכולה גם להעלות את כמות הפעמים שבהן את אומרת לו "תודה" או מלות הערכה על כל דבר שאמר או עשה שאת מעוניינת לתגמל. כל דבר שהוא עושה שעוזר לך, שטוב בעינייך, שמשמח אותך - תגידי. "איך שימחת אותי שזכרת להביא את הגבינה האהובה עלי מהסופר!", "תודה שעזרת לי עם הסלים הכבדים האלה", לא משנה מה. מלות תודה והערכה. על כל דבר שאת מודה ומעריכה עליו. וממש לשים לב ולחפש דברים להודות לו ולהעריך אותו עליהם.

מדוע?
כי אם רוצים לשפר מערכת יחסים, זה צריך להיות מערכתי. לצד זה שאת מתחילה "ללמד" אותו להפסיק לבקר אותך על ידי התנהלות חדשה שלך מול כל סוג של תלונה, האשמה וביקורת - את גם רוצה ללמד אותו מה כן מתאים לך.
כדי ללמד אותו מה כן, את צריכה לחזק את ה"ניראות" של מה שאת כן רוצה. ולחזק את הרגש החיובי שיהיה קשור עם זה.

גם אם אני רציתי ללמד את עצמי לפנות את מייבש הכלים בלי בעיה (בתור דוגמא להרגל חדש בבית שאני אישית רציתי להטמיע אצלי, ואני סתם מתעצלת לחפש את הרשימה הזאת באתר שלי), הייתי צריכה לתגמל את עצמי על זה כל פעם: "כל הכבוד לך, בשמת, כל הכלים במקום!" וכיוצא באלה. אם זה עובד בשימוש עצמי, אז תארי לך כמה זה חזק בין אדם לחברו.

אז כל דבר שאת שמחה עליו, מודה עליו, מעריכה אותו - ואומרת את זה לבן הזוג באופן גלוי, ובמיוחד אם מתלווה לזה חיוך או אפילו נשיקה, ישר הוא מתמלא רצון לעשות את זה יותר. זה טבע האדם!
אבל את לא עושה את זה כמניפולציה.
קודם כל, כי מניפולציה לא עובדת. עזבי לא מוסרית וכל זה - פשוט לא עובד. אני שוב אומרת: כל מה שאת מרגישה את משדרת. הטון של המחשבות הפנימיות שלך משודר החוצה. אז אם את סתם אומרת משהו בתור טריק לגרום לו לעשות את זה, מה שישודר יהיה חוסר אותנטיות, וזה יגרום לחשד ולאווירה לא נעימה, ההיפך מתחושות טובות.

אווירה של אהבה מורכבת מזה שכל אחד משתדל כמיטב יכולתו לשמח את האהוב עליו. ולהמנע מלהעציב את האהוב.
וזה באמת לא קשה למצוא דברים להודות עליהם ולשמוח עליהם (אפילו "תודה שניקית את הפירורים מאתמול, לא הגעתי לטפל בזה וזה באמת הציק לי"...).
מה זה דורש?
זה דורש שינוי פוקוס.
ככה את גם לא מתמקדת במה ש"לא" (לא מקדישה גרם אחד של אנרגיה להתייחס לביקורת. שומעת ושמה בצד) וכן מתמקדת במה ש"כן" ועל הדרך גם מדגימה בדוגמא אישית כמה נחמד לפרגן, להחמיא, להודות ולהעריך. זה יכניס אווירה שונה.

מרשל רוזנברג (תקשורת מקרבת, שפת הג'ירף) אומר, אין דבר כזה ביקורת. כל מה שכל אדם אומר הוא רק אחד משני דברים: בקשה או תודה. לכן אם יש משהו שאיננו הודייה, את צריכה לחפש מה הבקשה שם...
לכן עוד דגש שאני רוצה לתת: לרוב הנשים, תחושת הבטחון היא הדבר הכי חשוב במערכת זוגית (להרגיש עטופה ומוגנת לידו, שהוא שומר עלייך). במקביל, לרוב הגברים, תחושת ההערכה היא הדבר הכי חשוב במערכת זוגית (להרגיש שווה ו"גבר" לידך, שאת מעריכה אותו). הרבה פעמים, הביקורת שלו מסתירה מאחוריה בסך הכל בקשה אחת שהוא לא אומר ולא יכול לומר: "אני זקוק להערכה שלך", "אני מוכרח להרגיש חשוב בעינייך".

"אני לא מרגיש שווה", "אני לא מספיק טוב בשבילך", "אני לא חשוב בעינייך", "את לא רואה את כל מה שאני עושה למענך/למעננו", "אני עובד כל כך קשה ואף אחד לא שם לב", "לוקחים אותי כמובן מאליו", "אני בעל גרוע ולא מוצלח כי את לא שמחה לידי".
אלה המחשבות שיש להרבה גברים בלב,
ואלה המחשבות שדוחפות את הביקורת, התלונות וההאשמות.
אפילו שנראה כאילו אין שום קשר.
למה פירורים של גרגרי שומשום על השולחן הופכים לכזה ביג דיל? כי אלה לא הפירורים. זה "את יודעת כמה חשוב לי לא לראות פירורים ואת יודעת שביקשתי ממך, אז אם את לא מנקה אותם בשבילי סימן שלא חשבת עלי בכלל ושאני לא מספיק חשוב לך". הנה בצ'יק הגענו מסתם פירורים לזה שאת לא אוהבת אותו.
ואת, איך תרגישי אהובה כשכל דבר שאת עושה או לא עושה נשפט ואת יוצאת כל הזמן לא בסדר?

כמובן במקביל, את שופטת אותו והוא יוצא כל הזמן לא בסדר, ובמקביל, הוא לא מעריך מספיק את כל העבודה הקשה שלך (למשל הוא לא מבין שלהיות אמא של מוש פירושו שיש מוש שדורש הרבה עבודה. אילו הוא היה מבין ולוקח את זה בחשבון, הוא לא היה נעלב אישית מזה שאת לא מספיקה להגיע לדברים מסוימים).

האווירה מכבידה על שניכם. המון אנרגיה מתבזבזת על זה אצל שניכם.
כשחיים מתוך אווירה של אהבה, קבלה, פירגון והודייה, הכל נעשה הרבה יותר קל.

כל סיטואציה יש בדרך כלל שני כיוונים שונים להתנהלות שלנו בתוכה
אני הייתי אומרת - כיוון מועיל וכיוון לא מועיל. ויש מקרים בהם התנהלות מכבדת (וההגדרה לכבוד עצמי היא לא משהו אובייקטיבי במיוחד. אם כבר, HONOR בתור קונספט זה דבר מאוד מאוד קדום) לא מובילה לתוצאות הרצויות.
אני לא חושבת שזה המקרה.

מרשל רוזנברג (תקשורת מקרבת, שפת הג'ירף) אומר, אין דבר כזה ביקורת
בטח שיש. אני יכולה להגיד בוודאות שיש דברים שאני לא מבקשת ולא מודה, אלא רק מבקרת.

אני רוצה גם לציין לטובה את הדגש על דברים חיוביים - זה חלק בעצות שבדרך כלל לא נותנים ואני מוצאת אותו חסר.

וגם, לשים לב שיש גם צד שני בנושא הזה, גם לו יש סוכנות, וגם הוא יכול להפעיל את יכולת הבחירה בין טוב לרע שלו. היוזמה שלו לא באמת נחוצה בשביל שינוי, אבל אם הוא יתנגד בצורה פעילה, אז זה לא יעבוד.

סליחה על ההתפרצות לדף, אבל שאלה בעיקר לבשמת. איך מתמודדים, לא עם ביקורת מילולית שזה מובן אלא עם ניתוקים בתקשורת? שהבן זוג מחליט שהוא כועס או נעלב ופשוט עושה ברוגז של... ימים, שבועות? וכשאומרים לו מה הקטע הוא טוען שהוא לא הפסיק לדבר? וזה שקר גמור.

נמאס לי לפייס אותו כשהוא יוזם את החרם. וזה גם חוזר על עצמו כל הזמן. וגם כשהוא מנסה להתפייס אין לי חשק להיענות כי אני יודעת שעוד זמן מה הוא שוב יחרים אותי.

בעזרת מחשבה פנימית כמו "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת"

וגם

את גם לא מתמקדת במה ש"לא" (לא מקדישה גרם אחד של אנרגיה להתייחס לביקורת. שומעת ושמה בצד) וכן מתמקדת במה ש"כן"

ולכן אני חושבת שאת "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת" אפשר להפוך למשפט חיובי ׳׳מתאים לי לחיות באוירה תומכת ואוהבת׳׳

פלונית אלמונית

אני מבינה את ההזהרה שלך מלקבל עצות אינטרנטיות פלקטיות. את צודקת.
מצד שני שימי לב שזהו דיון. לא הוראות מגבוה.
הרעיון פה הוא לקיים דיון רב משתתפים, רב-גוני. יש רעיונות וטכניקות שכל אחד (וגם את) יכולים לתרום, ויש גם את השאלות, התהיות, המשובים של כל המשתתפים, שעוזרים לדייק את הדיון לכיוון של תמיכה ממקום קשוב.
זה לא ספר בסגנון ׳ 6 הדרכים לעשות א׳ ב׳ ג׳ בזמן איקס׳.

חוץ מזה שחלק מהמשתתפות בדיון הספציפי הזה עזרו לכמות נכבדה של אנשים לשפר את חייהם לעין ערוך בעזרת הדיונים האלה, בזכות השילוב המנצח של חדות אבחנה עם סבלנות להסביר, שמתובלים בהמון אהבת אדם.

אני אשמח שהדיון ימשך.

תודה רבה לך בשמת על הדברים המועילים. אומנם הפנת אותם לאמא של מוש אבל אני מרגישה שאת מדברת אלי.
אני קוראת ועוקבת, ואשתדל מאוד גם ליישם.

בדיוק קוראת רשימה מאוד רלבנטית

פלונית אלמונית, אני מבינה שאת לא מאלה שמצליחים ללמוד דברים מכל מיני עצות באינטרנט. נראה שלך - עדיף לדלג עליהן.
(זה אינטרנט, את יודעת? מותר לקרוא רק מה שבא לך ולא לקרוא מה שלא בא לך. זה לא חוק חינוך חובה פה).

ולכן אני חושבת שאת "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת" אפשר להפוך למשפט חיובי ׳׳מתאים לי לחיות באוירה תומכת ואוהבת׳׳
יולי קו, רעיון טוב. באמת לא חשבתי על הנושא של שימוש במלים חיוביות בלבד. הייתי יותר בקטע של "לא מתאים לי" שהוא תנועה של דחייה, סילוק ועצירה של משהו שבא מבחוץ ואנחנו לא רוצים פנימה. יש תרגיל כזה בצ'י קונג שמבטא את זה, אחד האהובים עלי.
כמו כן, היה חשוב לי שאמא של מוש תגיד לעצמה את הזיהוי: "אה, זו ביקורת!" אבל לא בקול רם כי זה משהו שאני ממליצה לה לאבחן רק עבור עצמה (בשלב זה). אז המשפט שהצעתי משלב גם את "אה, אני מזהה ביקורת שמופנית כלפי" ביחד עם "אז לא תודה! לא מעוניינת". ושניהם בטון רגוע ונייטרלי גם בתוך הלב.
למה לדעתי חשוב קודם כל להבחין בעובדה שבוטאה פה ביקורת עכשיו?
כי הרבה פעמים זה מתחפש. במיוחד כשיש כל הזמן גילויים של ביקורת. פה ביקורת, שם תלונה, אחרי זה האשמה, ולקינוח סתם הערה שיפוטית. הכל "ביקורת" וברגע שמזהים שזה הכל אותו דבר, הזיהוי הבא הוא - שלא צריכים לעשות עם זה כלום (כי יש לנו הרגל מייד להגיב, לסתור, להיעלב, להצטדק, להתגונן, להכחיש או לתקוף... באיזה דף כתבה עירית לוי על ההתגוננות ומשמעותה?).
אם אכן בוחרים ניסוח חיובי לא חייבים למצוא את ההופכי של השלילי. אפשר סתם לחשוב "אני מעדיפה עדינות ותמיכה" או משהו כזה.
אני מהרהרת בעניין ביני לבין עצמי, עוד לא סגורה על זה. כל אחת כנראה צריכה לחשוב בזמן אמת מה הכי נכון לה באופן אישי.

פלוניתית, השאלה שלך שייכת לדעתי לדף מלים הורגות יומן קריאה. כי "טיפול השתיקה" הוא אחת הדרכים המרעילות (זה גם שייך לדף סימני התעללות בזוגיות, וגם לדף, אוי מה שמו עכשיו, גבר שאוהב יותר. אולי יש עוד דף, יותר מתאים. מציעה להעביר את השאלה לשם).

פלוניתית, השאלה שלך שייכת לדעתי לדף מלים הורגות יומן קריאה. כי "טיפול השתיקה" הוא אחת הדרכים המרעילות

בהחלט, וגם ההכחשה שבצידה מצד המעניש, שמצוינת גם פה, באה בדרך כלל בצמוד לטיפול השתיקה בהתעללות רגשית.