מי גאון של מימה

[מי_מה*]

מקסימות!
בינתיים עשינו עוד טיול לגבעות של דבון וטיפסנו על סלעים. נוף עוצר נשימה. ראינו עדר סוסים פראיים עם סייח שזה עתה נולד ועוד בקושי הולך, עומד ויונק ...גררר כמה מתיקות, כמה מרגש לראות חיות כאלה בטבע.
השדות מלאים כבשים ופרות. כל כך שונה מהרפתות אצלנו. אין כאן דבריםכאלה. וכיוון שהנושא של חיות משק מעסיק אותי מאוד לאחרונה (כן, גם אני ראיתי את הסרטון של גרי יורופסקי) ,הרגשתי שוב שבתנאים כאלה אין לי בעיה עםחיות משק ולא עםאכילת מוצרי חלב וביצים. על קרטו החלב מ'טסקו' (רשת סופרמרטים גדולה) היה כתוב "אנחנו משלמיםלחקלאים שלנו מחיר הוגן כדי להבטיח את רווחתן של הפרות" הלואי, אמן.

[תמרוש_רוש]

קצת באיחור, אבל חייבת להגיב ל:
אני רגילה להיות המלכה הבלתי מעורערת בתוך חווית ההוראה המבורכת שלי, עם תלמידים קבועים ונאמנים וסטודיו מפנק ופתאום אני לא המורה היחידה וחלק גדול מהתלמידים שלי הם מורים בעצמם וכולם נראו לי פתאום מדהימים פי אלף ממני וכל כך בטוחים בעצמם וכל זה. זה מערער.

נו, בטח הכי קל להיות בטוחים בעצמם כשהם התלמידים, יושבים בשיעור אצל מישהו אחר.
<גם אני. וגם כל אחד אחר>

קוראת כל מילה על הביקור. @}

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

יומולדת שמח מימה!!
שתהיה שנה מלאה בטוב, שמחה ואהבה.

<נוף עוצר נשימה, עדר סוסים פראיים וסייח- איזה חלום..>

[עדינה_ניפו*]

אתמול ערבת לי בראש, ידעתי שאת כבר באנגליה ותהיתי איך נשמע מה שלומך... והנה את מעדכנת אותנו פה (-:

ברור שיעלו דברים לא פשוטים, מקווה שתהיה התמודדות טובה עבורך
אנחנו כאן כמובן, אוהבות עוקבות מקשיבות ותומכות במקרה הצורך (מדברת בשם כולן אבל יודעת שאפשר במקרה הזה).


ראינו עדר סוסים פראיים עם סייח שזה עתה נולד ועוד בקושי הולך, עומד ויונק ...גררר
וואווווווו! איזה כיף לכם. זה חלום שלי, מתה לראות במציאות.
תהני מכל הירוק הזה!

שלוחת אהבה וחיבוק חזק לעת עתה

אה ויומולדת שמח אהובה

[קרן_שמש_מאוחרת*]

בתור קוראת שקטה - שמחה שכתבת כאן. הכתיבה שלך מאוד חסרה לי. יום הולדת שמח @}

[נטע_ק*]

שמחה שכתבת כאן. הכתיבה שלך מאוד חסרה לי. יום הולדת שמח

[שמשיה*]

בתור קוראת שקטה - שמחה שכתבת כאן. הכתיבה שלך מאוד חסרה לי. יום הולדת שמח

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אהובתי! שנה נהדרת שתהיה לך. לפי מה שאת כותבת היא כבר התחילה ברגל ימין @}
מאחלת הרבה בריאות, אהבה, צמיחה, שפע ושמחה פשוטה

[מי_מה*]

תודה על האיחולים. האמת היא, וזה עלול להישמע קצת כפוי טובה, שהייתי מעדיפהשהילדים יסעו ואני אשאר בבית.נופים וסוסים וכל זה ואני מאוד שמחה לפגוש את החברים מפעם,אבל4ימיםהיו מספיקים לי.להיות אורחת שבועיים במזגאויר סגרירי זה לא ממש הכייף שלי.וגם יש לי שן כואבת.נורא.
פה מותר לקטר גם על מה שנראה מתנה מהממת למישהו אחר.

[סגו_לה*]

אהובית,אחרי השיחה הקצרה גלשתי למחוזות הישנים של באופן,
אכן גם בי עולה כמיהה עזה לכתוב רק האכסניא כבר לא מרגישה לי בבית...
מקווה שתרגישי טוב יותר
למרות המציאות האנרגטית שנשמעת לא משו יש משהו מעורר קינאה בתיאור הנופים והטבע שאת עוברת בו.
זה זמני נשמה,בזז..ט ואת כאן חזרה.

[לימונדה*]

יום הולדת שמח גם ממני
מסכימה איתך שסוסים ונופים זה אובר-רייטד...
שתהיה שנה של א ה ב ה

[מי_מה*]

סגו לההמדהימה היטיבה לאבחן ממרחקיםשכאי השן שלי קשוריםלמקומות שבהם"אין לי שיניים".אחרי שלושה ימיםהרמונייםהתחילו קרבות שליטה עםרוב.הפיונת רוצהלבוא אלי הוא מתנגד וכשנעתראמרלה שאםהיאנוסעת אלי אז היא נשארת אצלי עד הסוףוזה למרות שאמרתי בפירוש שאוכל להחזיר אותה ביוםחמישי בדרכי ללונדון בסוףהתרצה בפרצוףחמוץ.

[הגבירה_בחום*]

מותק מותק,
שולחת חיבוקים.
ומזור לשיניים, ומנוחה מריבים וחיכוכים.
מקווה שהמשך השהות תהיה נעימה ושבכל תצליחי לרוות קצת נחת מהסוסים והנופים מסביב.
מקווה שאת לשחרר התנגדות בתוכך
והעיקר שתשובי בקרוב ובשלום הביתה.

[מי_מה*]

בסוף הוא שכנע אותה לא לבוא. בהתחלה קצת התבאסתי ואז אמרתי לעצמי שזאת התמודדות חשובה עבורה ועבורי להיות בנפרד.
איזה מזל שאני כבר לא נשואה לאיש הזה!

[הגבירה_בחום*]

איזה מזל אינדיד!
ואיזה מזל שאת יכולה להסתכל על הכל גם דרך המשקפיים האלה, שרואות הזמנה והזדמנות לגדילה בכל דבר שקורה.
אני יודעת שעל פי החישובים שלנו בשלב זה היינו אמורות להיות כבר ממש ענקיות מכל הגדילה שמזדמנת לנו דרך מצבים קשים.... (-:
אבל כנראה שצפוי לך עתיד גדול אף יותר (-:

[סגו_לה*]

מדהימה את בעצמך,מתחברת עם הגבירה ומאחלת לכן שיעורים משמחים שיזכירו לכן את היופי,העוצמה והאהבה שאתן.
בינתיים אתן עושות עבודה נהדרת שמה לעשות,עוברת גם בתוך תסכול וכאב.

[מי_מה*]

סגו לה צדקת באיבחון, כנראה דלקת חניכיים והגרגור במלחהשתלם, כבר כמה ימים שלא כואב כלום! הללויה!

---

התעוררתי בשלוש לפנות בוקר ולא הצלחתי לחזור לישון עד חמש ואז חלמתי חלום משונה מאוד:
בחלומי אני חוזרת מאיזו סדנה בממדבר ואבא שלי אוסף אותי ישר לפגישה עם ל' הפסיכולוגית. השנה זה המרכזי שנפגש איתה (במציאות וגם בחלום) אני מתקשרת אל המרכזי מהדרך לודא שהוא זוכר להגיע אבל לא מבררת איתו איך בדיוק הוא מגיע. אבא שליואני מגיעים לל' בזמן ואני יוצאת לחכות בחוץ.רק כעבור רבע שעה אני חושבת שאולי בעצם כדאי שאתקשר לבית הילדים של המרכזי כדי לשאול איך הוא מגיע ואז בדיוק הוא מגיע עם סבא וסבתא של חבר שלו. אנחנו נכנסים ברבע שעה איחור ול' מתעלמת מאתנו.בחלום יש לה חדר המתנה וחדר טיפולים הרבה יותר גדול מזה שבמציאות והם גם מופרדים רק בקיר וללא דלת ככה שאפשר לראות מה קורה שם.מתחילות להיכנס לחדר הטיפולים אמהות עםתינוקות ול' מתחילה להנחות מפגש. אני מחכה עם המרכזי בחדר ההמתנה ופתאום עולה בדעתי שבעצם היא הקדימה את הפגישה של האמהות וביטלה את שלנו כי איחרנו. אני נעלבת עד עמקי נשמתי. נכנסת לחדר הטיפוליםושואלת את ל' בבכי אם היא ביטלה את הפגישה שלנו והיא אומרת שכן. מתוך הבכי אני אומרת לה שאדבר איתה בפעם אחרת וחוזרת לחדר ההמתנה. אפילו בתוך החלום העלבון כל כך צורב. היא יוצאת אלי אוני חנוקה מבכי ובקושי מצליחה לדבר ושואלת אותה למה היא לא אמרה לי כלום.זה נמשך די הרבה זמן חלום השיחה הזאת ובסוף אני יוצאת משם עם המרכזי ומחליטה לא לחזור לל' לעולם


עד כאן חלום. בחיים האמיתיים ל' לא העליבה אותי ואין לי כוונה להפסיק את הפגישות אתה לפי שעה... מממ. מענין

[אמא_ללי*]

באמת מעניין... יכול להיות שהעלבון יצר את הסיפור שבחלום ולא להיפך....

[מי_מה*]

הלהקה של הבכור באה לחזרה. לא להאמין שהוא היה בגן כשהתחלתי לכתוב פה ועכשיו הוא בבית ספר לאומנויות ומתופף בשלושה הרכבים של בית הספר ובלהקה שהילדים הקימו בעצמם. 5 בנים ו3 בנות מהממים שאין דברים כאלה ואת כולם האכלתי צהריים. זה היה אינטנסיבי כמו שלהאכיל להקה של טינאייג'רים יכול להיות ואז הם גמרו לאכול ולהלכו לנגן והבית נשאר שקט ורייק, רק אני והכלים וסיר שכבר עמד על האש ממיקודם לארוחת ערב . וואו. זה היה קט צורך ומאוד מתאים לחגיגת המרכז פנימי יציב שלי. כבר לפחות 4 שנים שאני כותבת פה על החיפוש אחריו , קמה ונופלת ומחפשת והנה הבוקר קמתי והוא היה שם. מן תחושה מוצקה של ודאות. אני מנסה לתת מילים לדבר החמקמק הזה. במחשות שלי זו היתה מן ידיעה שהכל בסדר, מה שלא יקרה, שאני יכולה. אני די בטוחה שלא תמיד ארגיש ככה, יודעת שיש לשקוד ולטפח את אותו מרכז פנימי כי קיומו לא מובטח ולא מובן מאליו אבל עצם ההתגלות שלו היא רגע לנצור ולשמור וזה חייב להיות כאן, איפה שהונחו היסודות.
שבת שלום

[קרן_שמש_מאוחרת*]

מרגש. שבת שלום!
@}

[לי_אורה*]

איזה יופי! מה שסיפרת על בנך, ועל הארוחה של הטינאייג'רז ועל חגיגת המרכז הפנימי.
אם את יכולה ורוצה, נראה לי שיהיה מאוד תורם אם תספרי מה ואיך הגעת לזה.
מאחלת לנו שתמיד יהיה לנו מרכז פנימי יציב!

[שיחות*]

אומרת ועושה!
שבוע מעולה וחיבוקים.

[אמא_ללי*]

מרגש מאד מאד. שבתשלום

[מי_מה*]

כמו שקורה הרבה פעמים, שתי דקות אחרי שכתבתי כאן מצאתי את עצמי ניגפת בגל עכור של דימוי עצמי נמוך, וכבר כמעט נכנסתי לכאן למחוק מה שכתבתי כי באיזו זכות בכלל... אבל אז האשה הזקנה שבי, איזו דמות שכבר נתקלתי בה פעם שראתה הכל ומחיכת בחביבות לנוכח כל החיבוטים שלי, הזכירה לי שהכל בסדר וזה בסדר להניגף לפעמים כל עוד את יודעת איך לחזור.
איך הגעתי לזה? בדרך הארוכה. בלשים לב לכל הפעמים שבהם אני מחכה לאישור חיצוני כדי לשאול את עצמי מה לא בסדר ומה לא מספיק מאושר מבפנים שצריך אישור מבחוץ.
שיהיה ברור, יש רגעים של טרפת מצויה אבל פשוט הבוקר התעוררתי ועפתי על עצמי באופן כל כך נחרץ שהייתי חייבת לחגוג את זה.

[לי_אורה*]

שהייתי חייבת לחגוג את זה
תודה על ההסבר. ואכן ראוי ורצוי לחגוג כל רגע צלול כזה בחיים!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הי מימה
פעם ברגע של התפרקות טוטאלית והשאלה הנצחית שלי : "איך אני אעשה את זה"? (איך אני אשחק אותה בחיים? - הכל כל כך משתק וכו'), הוא ענה לי:
תראי, כל האנשים האלה עם הבטחון העצמי, תביני- זה הכל הצגה. כולם מעורערים, כולם חסרי בטחון - רק שמים מסכה.
תשמעי - זה עזר לי כל כך התובנה הזו שאני מחזיקה ממנה עד היום ואולי זה יעזור גם לך..
הבטחון כמו האושר - מבליח לרגעים ובשאר אנחנו על אוטומט או ....מהורהרים כמו יצורים אינטליגנטים (-:

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

אוהבת אותך

[עירית_לוי]

את משהו את

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא מזמן כתבה ידידה ותיקה (בפייסבוק..): "מה זאת אומרת מה יגידו עלי? לאף אחד לא איכפת, כולם עסוקים במה יגידו עליהם".

[מי_מה*]

מקסימות. כמה לא מובן מאליו לקבל פרגון כזה אחרי היעלמות כה ארוכה (נכון שחלקנו נפגשת בפייסוש אבל זה לא אותו הדבר).
הבוקר שחיתי בבריכה וחשבתי תוך כדי שחיה שזה ממש לא הוגן שלא נתתי קרדיט לכמה גורמים מאוד משמעותיים בבנית המרכז.
אז קודם כל, הגוף. אני מרגישה שיש קשר ישיר בין רקמות השריר לבטחון עצמי. אני לא מדברת על 'בודי בילדינג' או עיצוב וחיטוב, ובכלל לא מתעסקת באיך זה נראה (אם כי 'תוצר לואי' של זה זה גם שזה נראה מצוין) , אלא בתחושה , כשהגוף חזק הנפש מתחזקת וכשיש מרכז פנימי יציב בגוף, כלומר שרירי ליבה, אז גם הכיוון בחיים ובהתנהלות בעולם, הנוכחות בעולם, הכל נהיה מדויק יותר. אני מדברת על זה המון בשיעורים שלי ואני חווה את זה בבהירות בחיים.
והדבר השני הוא תהליך שהחל לפני בערך חמש שנים וגם תיעדתי פה , של הודיה. לשמחתי מאז אני ממגנטת אל חיי עוד ועוד דרכים מגוונות להודות ולשמוח במה שיש ונדמה לי שמה שקרה עכשיו הוא חציה של איזו מסה קריטית של הודיה שפשוט אומרת ' אם ככה, אז לבריאות שיהיה לך בבקשה קבלי.'
ביניניו מה זה חמש שנים של הודיה לעומת חיים שלמים? זה מצמוץ, הרף עין. כמו שאומרות חברותי הדוסיות - ישועת השם כהרף עין.
שבוע טוב אהובות וחודש אדר מלא שמחה לכולנו.

[קן_לציפור*]

(מאד שמחה שחזרת לכתוב כאן)

שבוע מצוין מלא בנוכחות

[סגו_לה*]

מצמוץ לגמרי
חודש טוב נשמה אהובה !

[רסיסים_של_אור*]

ואוו ! נכנסתי לרגע כי ראיתי פתאם את הדף הזה במה חדש ובבת אחת קבלתי תובנות מדהימות ועמוקות וגם הרגשה של הזדהות עצומה. לפעמים זה ממש מהמם אותך שלמרות שנראה לך שאתה לגמרי בתוך הבועה שלך יש בעולם עוד אנשים שחושבים ומרגישים ומתחבטים וקמים ונופלים בדיוק כמוך תודה ושתזכי לקבל עוד המון המון תשואה להודיה הממושכת שלך !!

[תמרוש_רוש]

אוי, איזה נפלא
אוהבת אותך נורא

[מי_מה*]

[הגבירה_בחום*]

מותק
באופן לא מפתיע, שמחה ומזדהה מאוד, הן עם החוסן הפיזי ופנימי שמתגבש לו שם ועם הרגעים האלה שבהם בהרף אחד של עין אנחנו ערות לו וגם עם רגעי ההינגפות.
השבוע דיברתי עם אשה בת למעלה משבעים מארגנטינה (דודה של בנזוגי), הבת שלה נפטרה ממש מעט זמן לפני אמא שלי מסרטן במח ובגוף אחרי סבל לא יתואר שלה ושל המשפחה.
השבוע כשדיברתי איתה היא אמרה לי בחיוך של מי שראתה מספיק בחיים: "בנאדם צריך תמיד להסתכל על מה שיש לו בחיים, אחרת זה כמו להתעצבן בקיץ שעכשיו לא חורף או בלילה שעכשיו לא יום"
מיד קיבלתי בוסט מטורף של הודיה וגם של ענווה לדרך שעוד יש לי לעשות.
גאה בך! @}

[מי_מה*]

גבירצ'וק מותק גאה בך גם!

---

מאז שאני ראשת משפחה (תגידו זה רציני הקטע הזה עם 'ראשת ה...' ) אני לא סובלת את יום המשפחה וכבר התלוננתי פה באריכות על זה כמה פעמים. והשנה באופן חריג ממש נהנתי. נתחיל מזה שלא היה 'פרוזדור לחג' בדמות איסוף תמונות/סיפורים מהחתונה /ברית מילה וכל מני כאלה שמעלים לי את הסעיף.
המשיך בזה שהמרכזי הגיע בצהרים נרגש כולו ממה שהכין לי - עוגה קטנה ועליה פסל מבצק סוכר. הוא פיסל גבר מסוקס עם תסרוקת מוהיקן ושפם מפוסל מקסים ומשעשע ונוגע ללב שהוא נותן לי במתנה גבר , הגם שעשוי סוכר לבן.
אחר כך נסענו אני והוא לל' הפסיכולוגית (עכשיו תורו, הבכור גמר את הטיפול בשלב זה) והיה מאוד מוצלח.
כשחזרתי הביתה חיכתה לי הפיונת עם ברכה יפהפיה וחיבוקים . הבכור נשאר בבית ספר לחזרות להופעה שלו בערב כתה אליו נסעתי בהמשך הערב עם סיר מרק. זה היה ערב ברמה שחבל על הזמן. המון סוגי מרק ולחמים ואחר כך שירה בציבור הכי לא דומה לשירה בציבור הן מבחינת בחירת השירים והן מבחינת איכות הביצוע (ככה זה בכתה של מגמת מוזיקה שכולם בה כשרונות מטורפים).
הודיה הודיה הודיה!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מקסים ומשעשע ונוגע ללב שהוא נותן לי במתנה גבר , הגם שעשוי סוכר לבן.
גבר שמקבלים במתנה אין בודקים בציציותיו! קצת קנדידה עוד לא הרגה אף אחד!
חוץ מזה, מחמם לב @} כולל הסיפור של סיר המרק.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

הבוקר התעוררתי ועפתי על עצמי באופן כל כך נחרץ שהייתי חייבת לחגוג את זה.
כבר שלושה ימים שאני מתענגת על זה. ממיסת לב את. (555).

[רוקדת_לאור_ירח*]

וואו, יש אצלך חיים פה. איזה יופי וכמה טוב לחזור לקרוא אותך כאן.
מזדהה לגמרי עם העניין של ההודיה, לא מבינה איך חייתי בלעדיה קודם. חיבוק מותק.

[סגו_לה*]

גם בתור נשואה ממוסדת יום המשפחה לא נוגע לי באף קשקש.
הערב שאת מתארת ממלא בשמחה,האפשרות לעשות דברים איכותיים ולא פלצניים מרוממת ממש.
מבחינתי המתכון לערב כזה הוא מינימום מאמץ ומקסימום שותפות של כל הנוכחים.
וחוץ מזה שיהיה חודש מלא שמחה שימשיך עד אדר הבא.

[ציפורי*]

איזו התרגשות ושימחה שאת כותבת!
ומה שאת כותבת. מקסים ומשמח.

[ריש_גלית*]

@}

[מי_מה*]

אין לי חוט שדרה. בתור אשה חזקה אני מרשה לעצמי להגיד את זה. ולמה זה כזה דחוף לי לבוא לפה ולשטוח את זה פתאום ? כי עם כל בהלת הפוליו והשיתופים ברשת על בעד ונגד חיסונים, התברר לי שוב שאני נטולת עמדה. מזגזגת איכשהו בין הגישות . וכשהתבררה לי העובדה הזאת הבנתי פתאום שזה נכון בכל תחומי החיים. ונעור בי צורך לשתף בזה. רק כאן אפשר באמת. אז זה המצב. אני עם ילדים בבית ספר אבל תומכת בחינוך ביתי. אני מאמינה באלוהים אבל נוסעת בשבת ואוכלת שרימפס . מודה לאל על האפשרות לחיות בזמן ובמקום שמאפשרים תהיה ובהייה וחיפוש דרך וזיגזגים מטורפים בין הדרכים.

[רסיסים_של_אור*]

@}

[תמרוש_רוש]

את אהובה מאוד.
(יש לי מה להגיד על זה, אבל לא עכשיו... רק שבעיני הזיגזגים האלה דווקא חיוביים, ולא כמשתמע מהביטוי "ללא חוט שדרה" שעטויה בקונוטציות שלילית).

[קיומי*]

אוי, מזדהה

תמרוש, אשמח שתרחיבי בהזדמנות @}

[ציפורי*]

אח הסינכרון, הסינכרון, מה יהיה אתו.. (דיון דומה אצלי בדף רק לפני יומיים שלושה ).
איזה כיף לראות את הדף שלך במה חדש..