אוף מתנות
קודם כל הכסף של זה. כל כך הרבה כסף על כלום.
והאכזבה שבסוף. גם מצד הנותן וגם מצד המקבל. להצליח לקלוע,להצליח להיות מקורי. כל פעם להוסיף עוד ועוד קצת כסף על מה שהתכוונת כדי שלפחות אם לא קלעת שיוערך הסכום. אוף עם זה.
אני התחלתי לחשוב לפני כל יום הולדת מה אני רוצה ולומר לבעלי. האמת שגם לי עצמי קשה לדעת מה אני רוצה, אבל משתדלת לחשוב על זה טוב כדי שלא יצא שהוא יוציא כסף על סתם. אחרי שהוא קנה כמה דברים לא שימושיים בעליל במשך השנים, התחלתי לומר והוא מרוצה. ואני מרוצה לא להיות במשחק הזה. בשביל מה? אני יודעת שחשוב לו לזכור ולקנות, אין לי צורך לבחון האם הוא מצליח לנחש מה בדיוק אני רוצה.
הבעיה היא שהוא לא אומר מה הוא רוצה (הוא לא יודע) ואז אני צריכה להשקיע ולחשוב מה הוא צריך ושיהיה יעיל. אני מצליחה בחלק מהפעמים. (לרוב זה דברים שהוא ממילא צריך לקנות לעצמו,פשוט לא עושה את זה עדיין, ודוחה ודוחה)
אז בינינו לבינינו הסתדרנו. בעלי מרוצה שאני לא משחקת את המשחק הזה.
אבל אנשים אחרים.אוף.
אני בקושי נותנת מתנות, בדיוק בגלל שאין לי מושג מה ונראה לי מיותר ובזבוז לקנות סתם משהו במלא כסף שלא ישמש את המקבל (ובאמת שאין כסף מיותר, חבל לי)
ואני מרגישה ממש קמצנית. כי סביבי הרבה פעמים מביאים מתנות לחג (עוד כלי בלתי נצרך,עוד מפה. יש לי גיסה שיותר מוצלחת בלדעת מה חמותי צריכה. אני ממש לא מכירה את הבית והמטבח מספיק לדעת מה צריך). מרגישה שאני לא עומדת בקודים החברתיים (וגם ככה אני לא עומדת)
אוף עם זה
גם שוכחת. באנו לבית חדש של חברים להתאחר. ופשוט שכחתי מזה. ועד עכשו יושב עליי.
באנו ליום הולדת של ילד של חברים בגיל ממש צעיר. לא חשבתי על להביא מתנה.
>
.