אהבת אמת

[ציל_צול*]

בשמת, אני אענה לך בשקט בשקט כאן - אני מסכימה איתך לגמרי.
לפעמים לא ברור לי מהי אהבת אמת. אבל כאשר קורים ניסים משונים אני מבינה שזה כנראה מה שפעל. אגב, לא רק בין גבר ואשה, אלא בין כל שניים/שתיים באשר הם/הן.

[יעלי_לה]

<בשקט בשקט אני מחביאה בדף שלך מחשבה שמלווה אותי בשנה האחרונה: אהבת אמת. אם יש אהבת אמת, אפשר להרים את העולם>
מחשבה שמלווה גם אותי.
@}

[בשמת_א*]

לפעמים לא ברור לי מהי אהבת אמת
כן, אני לא יודעת איך להגדיר אותה "מבחוץ". איך להפוך את התובנה שלי למשהו שיכול לעזור לאנשים.

לשתיכן

[ציל_צול*]

אולי סוד הקסם של אהבת אמת טמון בדיוק בזה? בחמקמקות הזו?
אח, אי אפשר שלא להיזכר בחיוך בכמה קטעים אדירים מהנסיכה הקסומה.

אני חושבת שיכול לעזור לאנשים לשים לב בדיעבד לאירועים שמשקפים את עובדת היותם חלק מאהבה אמת. לשים לב לניסים האלה, להתגברות על קשיים שנראים בלתי אפשריים, לחסד...
ולסמן לעצמם - או, אהבת האמת שאני בתוכה נגלתה אלי. שלום שלום.
זה מגביר עם הזמן את הנוכחות של אהבת האמת. זה מעמיק את התפישה שלנו שהיא נוכחת בחיינו. זה גורם לנו בעתיד לצפות לה.
ולדעתי זו תועלת אדירה שעוזרת מאוד בהווה.

[יעלי_לה]

יושבת ומהנהנת. בעיקר על _לשים לב לניסים האלה, להתגברות על קשיים שנראים בלתי אפשריים, לחסד...
ולסמן לעצמם - או, אהבת האמת שאני בתוכה נגלתה אלי. שלום שלום.
זה מגביר עם הזמן את הנוכחות של אהבת האמת._
נעים לי פשוט מלפגוש את ההרהור הזה גם מבחוץ, ועוד במילים כל כך יפות. תודה צילי אהובה. @}

[בשמת_א*]

קטעים אדירים מהנסיכה הקסומה
או! תודה על זה. באמת, הסרט הזה גרם לי לראשונה בחיי להתעמק בסוגייה של "אהבת האמת".
כל ימי חיי, עצם הרעיון עורר בי התנגדות. בוז, אולי. לא ממש חשבתי על הנושא, אבל יכול להיות שאפשר לתאר את מחשבותי-שלא-חשבתי בתור "אין דבר כזה מחוץ לאגדות".

לשים לב לניסים האלה, להתגברות על קשיים שנראים בלתי אפשריים, לחסד...
המממ.
אני מנסה לתפוס את הזנב של התחושה החמקמקה של "אהבת אמת" שקיבלתי מ"הנסיכה הקסומה" ואני חושבת שמה שאני קלטתי (כלומר, מסייגת: זוהי התפיסה שאני זיקקתי או חשתי או הדהדה בי מתוך אהבת הסרט הקסום הזה) הוא לא הניסים, לא ההתגברות על קשיים שנראים בלתי אפשריים, ואפילו לא החסד, אלא משהו שאולי אפשר לנסח אותו במלים:
אהבה שאינה תלויה בדבר,
עמוקה ואמיתית,
שהיא למהות של האדם,
לא קשורה למראה, לתכונות, לדברים חיצוניים, ל"התאמה" (הוא מספיק אינטליגנטי בשבילי?).
אהבה בלי "למה"
ובלי "מדוע".
שפשוט קיימת.
שפשוט (פשוט, בפשטות) מקבלים אותה כמו שהיא.
קבלה. זרימה.
ועוד מרכיב חשוב יש באהבת אמת: שאין בה פחד. זה המקום שבו אתה פשוט הולך עם החיים (ולא נגדם) ושלם עם הלב שלך (ולא נלחם בו או שופט אותו) ונותן/מאפשר לאהבה להיות שלמה ומלאה ולהכתיב את פעולותיך וערכיך ובחירותיך כי היא מעל לכל.
היא פשוט מעל לכל. והבסיס לכל. שום דבר ארצי לא באמת חשוב כל כך, אין שום מטרה או ערך שלך שיותר חשוב מהאהבה.

וזה מתקשר עם הדיכוטומיה הבודהיסטית ש"אהבה" היא ההיפך מ"פחד". כשיש אהבת אמת, אין בה פחד. המקום שבו מגיעים לעמוד בתוך אהבת אמת, הוא המקום שבו אין פחד (שקשור לאהבה).

כל אלה מחשבות לא אפויות, כן?

[ציל_צול*]

איזה כיף!

גם אני במחשבות לא אפויות.
יש בי משהו שנמשך ונרתע בו זמנית לדיכוטומיה אהבה/פחד
היא מרגישה לי מאוד נכונה, אבל לפעמים נדמה לי שהיא מרגישה כך כי היא עושה חלוקה ברורה ומקלה עלי.
בפועל, נדמה לי שיש מורכבות גדולה מזו ויש רצף ולא דיכוטומיה.
אני לא אוהבת לעשות לעצמי חיים קלים עם דיכוטומיות.
בגלל זה מסובכים לי גם דברים שצפריר כותב לפעמים על "רק עניין של החלטה" בנוגע לאמון.

בכלל, אמון כרוך אצלי איכשהו באהבת אמת.

וגם... יש לי קושי עם הגדרת דבר עצום כמו אהבת אמת דרך השלילה - דבר שאין בו פחד.
מה כן יש בו? מה זה הדבר הזה שיש?
עולה בי - נשימה. אני נושמת היטב בתוך אהבת אמת.
ורכות. שאהבת אמת היא הרוך האולטימטיבי.
אבל זה מה שאהבת אמת גורמת לי להרגיש ולהיות. מה שהיא עדיין נותר חמקמק.

משתפת שאני מרגישה אהבת אמת ברגעים נקודתיים. זו לא תחושה שאני מסתובבת איתה כל הזמן כהוויה. היא מבליחה. לפעמים הרבה ולפעמים מעט.
הייתי רוצה שהיא תהיה חלק גדול יותר מההוויה שלי. אני מחפשת דרכים לקדם את זה.

[בשמת_א*]

או!

בדיוק צפריר שפרון כתב בדף אשתי לא בעניין שלי יותר את מה שהתכוונתי אליו (אמנם במלים שלו אבל):
_הבחירה את מי לאהוב היא רק לכאורה.
הרעיון לאהוב מישהו על פי יחס נכון, כבוד, רגישות וכן הלאה נחמד אבל לא שייך למציאות.
אנחנו אוהבים, מתאהבים ואוהבים למרות מי שהאדם ממולנו או לצידנו, לא בזכות אופיו אלא למרות אופיו, לא בזכות תכונותיו אלא למרות תכונותיו.

שהרי האהבה איננה הגיונית, אין בה שום רציונל והיא איננה תלוית פוליטיקלי קורקט._
זה מזוית אחרת ממני אבל זה לא מפריע, רק מאיר מכיוון שונה במקצת את אותו הרעיון.

[ציל_צול*]

יעלילה, תודה יקרה.
שולחת לך חיבוק חם.

[יעלי_לה]

אופה את המחשבה תוך כדי כתיבה

מאוד מתחברת למה שכתבת:
_אהבה שאינה תלויה בדבר,
עמוקה ואמיתית,
שהיא למהות של האדם,
לא קשורה למראה, לתכונות, לדברים חיצוניים, ל"התאמה" (הוא מספיק אינטליגנטי בשבילי?).
אהבה בלי "למה"
ובלי "מדוע".
שפשוט קיימת._
(ותחשבי שאני ראיתי את הסרט הזה בגיל 8. גדלתי על הרעיון הזה)

כששני אנשים חווים את זה הדדית, זה לזה, זה סוג של נס בעיניי. זה חסד.
וטמון בזה חסד, כלומר... נו הדבר הזה שמאפשר לנסים להתרחש. אולי מעין <נבוכה קצת לכתוב את המחשבה הפרטית הזאת> נוכחות מוגברת של האלוהות...

_לשים לב לניסים האלה, להתגברות על קשיים שנראים בלתי אפשריים, לחסד...
ולסמן לעצמם - או, אהבת האמת שאני בתוכה נגלתה אלי. שלום שלום._
כן, יוצא לי לפעמים לראות, בזמן האחרון יותר.
נלווית לזה תחושה כל כך מתוקה של... חסד אלוהי, מרגישה את האהבה של אלוהים אלי. אלינו.

לא יודעת, מניחה שאולי לא תתחברו לכיוון הזה, אצלי זה ככה, מאוד, מאז ומתמיד.

לפני כמה שבועות חשבתי על זה שאנחנו (אני ובנזוגי) כל כך הפוכים, כל כך כאילו לא שייכים,
במחשבה רציונלית אנחנו ממש חיבור הזוי.
אם ההכרעה בעניין היתה שלנו - אין מצב שהיינו מתחתנים ועושים ילדים. זה ממש בניגוד לטבע...
אבל לא אנחנו הכרענו, זה פשוט זיווג משמים. (עם הבת קול שיוצאת 40 יום לפני יצירת הוולד ומכריזה בת פלוני לפלוני וכל זה D-:)
מחשבה מצחיקה ומחזקת מבחינתי.

(אמרתי לו את זה. הוא צחק ומיד עשה פרצוף כדי לקלקל את הרגע הדביק. בן שכמותו. )

אוף איזו תחושת חשיפה מטורפת טוב יאללה עושה הוסף לדף

[יעלי_לה]

בעניין הדיכוטומיה אהבה / פחד

אני מסכימה שהדיכוטומיה היא בוודאי לא חזות הכל, ויש קשת שלמה וכו' - לגמרי
ואם זאת ברקע הדברים, אני מוצאת שיש - איך לקרוא לזה? תדר? מילה שחוקה עם המון מטען לא רלוונטי. נו מה המילה אני מחפשת?
נגיד תדר.
נגיד קצת כמו מתג כזה. כשהוא דולק האהבה זורחת. היא קורית, זורמת ומאירה את כל הקשת. כשהוא כבוי, האהבה מסתתרת. היא שם אבל כאילו מתביישת. ואז הקשת אפלה בגוונים של פחד.

[יעלי_לה]

_הבחירה את מי לאהוב היא רק לכאורה.
הרעיון לאהוב מישהו על פי יחס נכון, כבוד, רגישות וכן הלאה נחמד אבל לא שייך למציאות.
אנחנו אוהבים, מתאהבים ואוהבים למרות מי שהאדם ממולנו או לצידנו, לא בזכות אופיו אלא למרות אופיו, לא בזכות תכונותיו אלא למרות תכונותיו.

שהרי האהבה איננה הגיונית, אין בה שום רציונל והיא איננה תלוית פוליטיקלי קורקט._
כל כך מסכימה עם צפריר.

אם כי אני חייבת לציין שהעניין הזה של אהבה למרות, אפשר לאבד עם זה פרופורציה.
בעבר הלכתי עם זה לכיוונים לא טובים.
אבל תכלס זה נכון.
אני בוחרת לקחת מזה בעיקר את האהבה איננה הגיונית, אין בה שום רציונל - דבר שאני נוכחת בו כל הזמן גם מול הדברים הטובים, אלה ש"שווה לאהוב בזכותם" כאילו.

[בשמת_א*]

הגדרת דבר עצום כמו אהבת אמת דרך השלילה - דבר שאין בו פחד.
המממ.
זו לא היתה ההגדרה. זה היה יותר תיאור של תהליך הגילוי האישי שלי. באופן אישי, אחד הדברים שהכי קשים לי זה לראות את מה שאין. כי הרי זה איננו. ואז, כשאני פתאום מבינה שבהשוואה בין "אהבה כמו שהכרתי עד כה" לבין "אהבת אמת" יש אלמנט מיוחד שמתייחד בעיקר בזה שהוא נעדר מאהבת אמת. מכירה את הדבר הזה, "בולט בחסרונו"?
זה ממש הפתיע אותי, כי לא שמתי לב לפחד כשהוא היה חלק מהחבילה.
הפחד, הפחדים, היו מלווה כל כך תמידי וקבוע בכל דבר בחיי, שלא חשבתי בכלל על מקומם, על משמעותם, על תפקידם. הם פשוט היו שם, חלק מהנוף, חלק מהתפאורה.

אז פתאום לגלות שיש משהו שהוא נטול-פחדים, זה היה mind blowing.

ורכות. שאהבת אמת היא הרוך האולטימטיבי
מסכימה.
אני מרגישה בה:
רוך. רכות. אמון מוחלט. בטחון מוחלט.

[בשמת_א*]

_כששני אנשים חווים את זה הדדית, זה לזה, זה סוג של נס בעיניי. זה חסד.
וטמון בזה חסד, כלומר... נו הדבר הזה שמאפשר לנסים להתרחש. אולי מעין <נבוכה קצת לכתוב את המחשבה הפרטית הזאת> נוכחות מוגברת של האלוהות_
כן כן, בדיוק ככה אני מרגישה.

אבל לא אנחנו הכרענו, זה פשוט זיווג משמים
כן כן, עם הבת קול, בדיוק. זהו זה. זו התחושה של אהבת אמת בעיני.

אני בוחרת לקחת מזה בעיקר את האהבה איננה הגיונית, אין בה שום רציונל - דבר שאני נוכחת בו כל הזמן גם מול הדברים הטובים, אלה ש"שווה לאהוב בזכותם" כאילו
שוב מסכימה לגמרי.
(תוהה אם שוב אגלה אחרי שאשלח שכתבתן המון דברים נוספים...)

[יעלי_לה]

_אני מרגישה בה:
רוך. רכות. אמון מוחלט. בטחון מוחלט_

הממ, עוד מחשבה (לא אפויה, בקושי בשלב ערבוב הבלילה) -
כן, ברגעים שאני מרגישה את האהבת-אמת שלנו, האמון והביטחון הם מוחלטים. ובהתאם (וזה מתקשר למה שכתבתי על הדיכוטומיה, שזה כמו מתג של אור-אהבה שצובע את הקשת), שום מעשה שייעשה שם לא יערער את האמון והביטחון (והאהבה, וההסכמה להיות שם, ואת הרכות שיוצאת ממני).
כאילו לא משנה איזה רגש מתוך הקשת יעלה, במסגרת אותו רגע של אהבת-אמת-מורגשת אותו רגש ייחווה כעונג.

[ציל_צול*]

כמה אהבתי את הדברים שכתבתן. וואו. הדיון הזה הוא חסד בפני עצמו ונחוץ לי מאוד ברגעים אלו ממש.
תודה רבה לכן.

יעלי לה, את מקסימה ממש. השיתוף שלך עושה חם בלב.

בשמת, מאוד אהבתי את ההסבר שלך ל"בולט בחסרונו". מתאים בול. ממש הבנתי אותך.

לא בטוחה לגבי היות האהבה לא הגיונית.
גם בזה אני מרגישה את אותו ניחוח דיכוטומי, הגדרתי, שולל, ולא נוח לי בזה.
למשל, באהבה שלי יש המון הגיון. האיש שאיתי מתאים לי בול. בהמון דברים מהותיים אנחנו דומים מאוד. יש לנו כאילו אותו תדר, זרימה, מן תנועה משותפת כזו.
אנחנו לא זוג מפתיע. אנחנו זוג הגיוני.
אולי יש אהבת אמת הגיונית ואהבת אמת מסוגים אחרים?

פעם מישהי שאלה אותי מה יש לאהוב בה. לא שאלה פולנית, שאלה אמיתית. היא רצתה להבין מה בדיוק אני אוהבת בה.
עניתי לה שביום שאדע לענות על זה היא צריכה להיבהל מאוד כי כנראה האהבה חלפה לה.
זה אפשרי שאהבת אמת תיעלם? ואם כן, מה זה אומר עליה?

ויש לי גם שאלה אחרת - צריך בהכרח שניים לטנגו הזה? אפשר לאהוב אהבת אמת מישהו שלא שותף לתחושה הזו מולי?
אני מחזיקה בתשובות סותרות.
מה שכן, אני חושבת שלאהבת אמת קשה להתקיים לאורך זמן בלי הדהוד. היא יכולה לשרוד איזה פרק זמן כלשהו אבל בסוף לגווע.
אני חושבת שבאהבת אמת יש מן התנועה, ובלי תנועה אין לה קיום.

[בשמת_א*]

ממשיכה להרהר, בעקבות מה שכתבת, יעלי לה:
אני חושבת שיש ייחוס כוונות טובות מובנה במצב הזה. כלומר, אני מניחה באופן מוחלט שתמיד יש אך ורק כוונות טובות כלפי. ושום דבר לא נעשה נגדי.
לכן, למשל, בכל 16 וחצי השנים שאנחנו מכירות, מעולם לא היה ריב ביני לבין חברתי הטובה. כי הנחת הכוונות הטובות מוחלטת והדדית.

[ציל_צול*]

בכל 16 וחצי השנים שאנחנו מכירות, מעולם לא היה ריב ביני לבין חברתי הטובה. כי הנחת הכוונות הטובות מוחלטת והדדית.
זה משפט מלא נחת.
כיף לך. לכן.

בלי קשר למקרה הספציפי, אני לא בטוחה שתמיד יש קשר בין שני האלמנטים הללו. ריבים יכולים להיעדר כתוצאה ממגע רופף (כלומר, שיש הישמרות קבועה מחיכוך), ויכולים להתרחש מול כל הכוונות הטובות שבעולם פשוט בגלל... הורמונים? מצב פיזי קיצוני? או דברים אחרים מכל מיני סוגים.
ויחד עם זאת מזדהה מאוד עם התחושה. באהבת אמת אפשר לסמוך על כוונות טובות. אולי זה מה שחותר תחת התדר של הפחד בעצם?

[בשמת_א*]

אולי זה מה שחותר תחת התדר של הפחד בעצם?
אולי באמת?

ריבים יכולים להיעדר כתוצאה ממגע רופף
נכון, אבל אני הוצאתי את אלה מהמשוואה מראש. אני מדברת אך ורק על מצבים בהם החיכוך גבוה אבל גם מצבים בעייתיים ואף נפיצים לא יגרמו ל"ריב" אלא לתקשורת, עקב הנחת כוונות טובות.
כשאני מגיעה למצבי ריב, אני לא אוהבת. באותו רגע, אני לא אוהבת. ובאותו רגע, אני מניחה כוונות לא טובות מסוג כלשהו.

[יעלי_לה]

יעלי לה, את מקסימה ממש. השיתוף שלך עושה חם בלב

בחזרה. לשתיכן.

אולי יש אהבת אמת הגיונית ואהבת אמת מסוגים אחרים?
אני מעזה לחשוב שלא. אין סוגים.
אבל מן הסתם יש צורות ביטוי שונות.
יכול להיות שאי הרציונליות (שזה לא בדיוק אותו דבר כמו אי היגיון) באהבה שלכם מתבטא במקום אחר, באופן אחר?


זה אפשרי שאהבת אמת תיעלם?
לתחושתי, לא. היא נוכחת תמיד. לפעמים היא מסתתרת...
(ומעזה: אהבת אמת לא יכולה "להיעלם", היא תשתית היקום)


_ויש לי גם שאלה אחרת - צריך בהכרח שניים לטנגו הזה? אפשר לאהוב אהבת אמת מישהו שלא שותף לתחושה הזו מולי?
אני מחזיקה בתשובות סותרות.
מה שכן, אני חושבת שלאהבת אמת קשה להתקיים לאורך זמן בלי הדהוד. היא יכולה לשרוד איזה פרק זמן כלשהו אבל בסוף לגווע.
אני חושבת שבאהבת אמת יש מן התנועה, ובלי תנועה אין לה קיום._
מזדהה עם כל מילה.

אני חושבת שיש ייחוס כוונות טובות מובנה במצב הזה. כלומר, אני מניחה באופן מוחלט שתמיד יש אך ורק כוונות טובות כלפי. ושום דבר לא נעשה נגדי.
מהנהנת...
<שוב מתחבר לי לאלוהים. אמונה מבחינתי היא ההבנה הזאת במערכת היחסים שלי אתו>


באהבת אמת אפשר לסמוך על כוונות טובות. אולי זה מה שחותר תחת התדר של הפחד בעצם?
לא חותר תחת. מבטל. (תנועה קלה כהזזת מתג)

[בשמת_א*]

לא בטוחה לגבי היות האהבה לא הגיונית.

אנחנו לא זוג מפתיע. אנחנו זוג הגיוני.
(-:
לדעתי פשוט יש כאלה שהם זוגות "הגיוניים", וכאלה שהם זוגות "לא הגיוניים" או "פחות הגיוניים". אולי הדרך של אלה הפחות הגיוניים אל אהבת האמת רצופה יותר מכשולים, כי רואים כל כך חזק את ה"למרות"...

זה אפשרי שאהבת אמת תיעלם?
לא יודעת.
לדעתי לא.
מרגע שיודעים שזו אהבת אמת, כלומר שמרגישים אותה בשלמותה.
וגם, זה משהו שיש בפנים. לא תלוי בשני. לא מחייב דווקא הדדיות.

אבל האמת, אני לא יודעת לענות על השאלה הזאת.

_באהבת אמת אפשר לסמוך על כוונות טובות. אולי זה מה שחותר תחת התדר של הפחד בעצם?
לא חותר תחת. מבטל_
אני מסכימה.
מבטל.
זה או-או. אם יש אהבת אמת אז פירוש הדבר שהפחד בוטל. הם לא יכולים להתקיים ביחד.
כל עוד הם מתקיימים יחד, לא הגענו לאהבת אמת. אולי אנחנו בדרך, אבל לא הגענו. אולי נגיע ואולי לא.

[חני_בונה*]

_אולי יש אהבת אמת הגיונית ואהבת אמת מסוגים אחרים?
אני מעזה לחשוב שלא. אין סוגים._
בתחילה חשבתי שאני לא מבינה את המילים שלכן.
ואז עלה לי דימוי של צבעים. שאהבה בין בני זוג היא כמו צבע . (לי עולה כחול עמוק) . האנרגיה של הצבע הזה עוטפת אותם ומכניסה ביניהם את הרכות שדיברתם עליה קודם לכן.
ולכל זוג יש גוון שונה של הכחול העמוק הזה שמייחד אותו מהזוגות האחרים.
אהבה (:

[ציל_צול*]

אני מרגישה ריחוק מסוים מול הדיכוטומיות. גם של אהבת אמת לא הגיונית וגם של האפשרות שזה או-או. פחד או אהבה.
החוויה שלי היא שיש צירים כאלה שעליהם יש כל הזמן תנועה.
אם אני חלק מאהבת אמת תהיה לי אפשרות להגיע לקצה של הציר, בתדירות שתלויה בכל מיני דברים.
אם אני לא חלק מאהבת אמת אני פשוט לא אגיע לקצה, זה שבו חווים אותה כמו נוכחות אלוהית או הארה או השפע בהתגלמותו או מה שזה לא יהיה.

אני צריכה להיזכר שאני בתוך אהבת אמת. התחושה הזו לא עוטפת אותי באשר אלך.
למשל, האיש שאיתי נמצא כרגע מאוד לא איתי. גאוגרפית הוא רחוק מאוד.
ולכן הדיון הזה בא לי בזמן, כי הוא הזכיר לי שאני בתוך אהבת אמת ומייד כולי נהייתי שמחה. אבל לפני שהדיון עלה כאילו לא זכרתי את זה.

והרבה פעמים אני פועלת מתוך פחד. טוב, אולי לא הרבה, אבל זה כן קיים.
אם אני אזכר באהבת האמת שלי הפחד יידחק. אבל לא תמיד אני זוכרת.
ולכן אני חווה תנועה יותר מאשר קצוות מתחלפים.

בשמת, מאוד אהבתי את ההצעה שלך להסתתרות. שהאהבה לא נעלמת אלא מסתתרת מפני משהו.
זה מתחבר לי לגמרי וגם המילה שבחרת מתאימה מאוד לדעתי.
וזה נשמע לי מתאים יותר מאהבת אמת שנעלמת.

חני יקרה, איזה כיף שאת כאן.
אני אוהבת את הדימוי של הצבע, אבל מרגישה שבתוך האהבה שלי יש לא רק את הגוון המיוחד שלנו, אלא שפע גוונים לאורך הזוגיות.
וחוץ מזה, רציתי לומר לך תודה.
במשך שנים ארוכות כחול היה מחוץ לתחום אצלי. והמפגש איתך שינה את זה, ואפילו לא מזמן. הערת לי משהו לגבי צבעים באתר שלי (שהיו פעם אדומים) ואמרת שאת לא יכולה לקרוא את זה ככה והצעת כחול. ובבת אחת זה התחבר לי ונהיה הצבע של האהבה.
עוד לא הגעתי באתר לצבע המדויק, אני איכשהו תקועה בדרך לשם
אבל האפשרות נפתחה לי, ועכשיו כשאת אומרת שאהבת אמת היא כחול עמוק אני ממש באותה סירה איתך ונעים בסירה הזו.
ובכלל, קיבלתי ממך חשיבה בצבעים וזה פתח לי עולם מופלא.

אחרון ודי לגבי זוגות הגיוניים.
חשבתי על זה שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד עד שאולי הזיכרון מעצב לי אחורה את ההיסטוריה. אני לא בטוחה שתמיד היינו זוג כזה הגיוני. אולי נהיינו כאלה עם השנים המשותפות.
וכשאני חושבת על חברות, אז בכלל...
חלק מהקשרים שלי לא לגמרי הגיוניים או התחילו בצורה ממש ממש משונה ששיקפה חוסר הגיון, ואיכשהו הדברים צומחים אחרת כשיש אהבת אמת.

טוב, האחרון בעצם מגיע רק עכשיו - אני חושבת שאהבת אמת זה משהו שאני מרגישה בגוף. יש לזה חוויה פיזית.
וגם - שאהבת אמת, בשונה מאהבה, היא בכלל לא רגש. היא סוג של תודעה, של הוויה, של מצב קיומי. מחלקה אחרת של הגדרות.

[חני_בונה*]

גם - שאהבת אמת, בשונה מאהבה, היא בכלל לא רגש. היא סוג של תודעה, של הוויה, של מצב קיומי. מחלקה אחרת של הגדרות.
צילי זה בדיוק מה שאני חושבת על אהבה שהיא סוג של של תודעה, של הוויה, של מצב קיומי. מחלקה אחרת של הגדרות.
בשבילי אין הפרדה בין אהבת אמת לאהבה.
אהבה היא אהבה היא אהבה.
וכשהלב מתרחב יש בו כל כך הרבה מקום: אהבה לבןהזוג, אהבה לילדך, אהבה לכל אחד.
ואיזה כייף שהצמיחה שלנו היא בעצם התרחבות הלב.

[רק_מה*]

(מחייכת אל המסך באופן תמוה)

@} לשבת שלום

[ציל_צול*]

חני, מעניין...
כשהלב שלי מתרחב, זה הלב שלי מתרחב. זו האהבה שלי לעצמי.

אני לא בטוחה שזה חופף לאהבה שלי לאחרים.
אני לא אוהבת את האיש כמו שאני אוהבת את חברתי הטובה ביותר. אני לא אוהבת את הוריי כמו שאני אוהבת את ילדיי.
יש לי אהבות שונות. יש להן איכות שונה.

האהבה שלי לעצמי היא אחת, והיא הכי דומה למה שאת מתארת.
כאשר האהבה שלי לעצמי פוגשת אהבה אחרת נוצר משהו ייחודי. ולא כולם אותו דבר.

[חני_בונה*]

אני מתייחסת למקור של האהבה. זה מה שמאחד.

כשהלב שלנו מתרחב (אצלי הסימן הוא דמעות. לפעמים פנימיות לפעמים חיצוניות) מה שקורה הוא שהנשמה שלנו שהיא המקור הנצחי שלנו והיא כולה אהבה מזוככת נפגשת עם המקור האלוהי/קוסמי שהוא אהבה ע נ ק י ת.
זה יכול לקרות לי (הדמעות) כשאני משנה פתאום ראייה על עצמי משיפוטית למעריכה, או כשאני חושבת מחשבות אוהבות על על בן זוגי או בנותי או הורי וכו'. כמו הכרת תודה ברובד עמוק.
בכולנו קיים החלק שמחובר ישירות אל המקור האלוהי. לפעמים צריך לתת לו תשומת לב מיוחדת כדי לשמעו כי הוא הרבה יותר שקט ורך לעומת השפה של החלק האנושי שבנו.
הערה: אין פה חלוקה של טוב (חלק אלוהי) ורע (חלק אנושי)
אלא ראייה על אהבה מנקודת מבט שלוקחת בחשבון את המרכיב האלוהי והמרכיב האנושי.

[מצ'רה*]

_זה אפשרי שאהבת אמת תיעלם?
לתחושתי, לא. היא נוכחת תמיד. לפעמים היא מסתתרת...
(ומעזה: אהבת אמת לא יכולה "להיעלם", היא תשתית היקום)_
"Death cannot stop True Love. All it can do is delay it for a while."
(נו, איך אפשר שלא?)

[יעלי_לה]

[יונת_שרון*]

מה זאת אהבה

(״אהבה היא פשוט שתי נוירוזות שמצאו התאמה מושלמת.״ --אח של פרייזר)

[ציל_צול*]

זה יכול לקרות לי (הדמעות) כשאני משנה פתאום ראייה על עצמי משיפוטית למעריכה
אויש, חני, לגמרי!

מחשבה מהיום, קצת מבולבלת - אהבת אמת היא דבר חי. היא חיות.

יונת, תכף אלך לקרוא את הדף שקישרת אליו. אני מרגישה שאהבה ואהבת אמת - שונות. סוג אחר של עומק.

אהבת אמת לא יכולה "להיעלם", היא תשתית היקום.
מסכימה. ולכן מדייקת - היא יכולה "להיעלם" (להסתתר?) לי. או מפניי.

[בשמת_א*]

אני מרגישה שאהבה ואהבת אמת - שונות. סוג אחר של עומק
מרגישה בדיוק בדיוק כמו ציל צול ולכן כאשר כותבים ש"אין כמה סוגים של אהבה, יש רק אהבה אחת" אני מרגישה שנכנסים איתי לדיון סמנטי, ובדיון סמנטי אין לי עניין.
אין לי עניין בקיטלוג. אני לא מדברת על "אהבת אמת" בתור "מבוא לקטלוג של סוגי האהבה". מה שאני מחפשת - ונראה לי שגם ציל צול מחפשת - הוא לתפוס את ה"משהו" החמקמק הזה, העמוק הזה, המיוחד הזה, שכאמור לא הכרתי בקיומו רוב חיי והאמנתי שהוא קיים רק באגדות.

כשאני חושבת על "אהבת אמת" היא לא כוללת שום דבר מהקשקושים הרומנטיים. אין לה שום קשר לטיול יד ביד בשקיעה או לכל קלישאה רומנטית אחרת. להיפך, היא מדברת על מצב הוויה אחר וחדש במצבים של קונפליקט, היא מדברת על מצב שבו אתה מרפה לחלוטין מהשיפוט שלך, מהרצון שלך שהזולת יהיה משהו אחר ממה שהוא, מהציפיות שלך, מאני לא יודעת מה,
ואתה מקבל
ואוהב
בשלמות (אני חווה את זה כאילו משהו ממלא את כל המיכל שנתון שם)
את מה שיש.
כמו שהוא, ככה, בדיוק, בלי לשנות, עם כל הדפקטים, ככה, מה שיש.
אני עדיין בפליאה גדולה מול החוויה הזאת. שלא האמנתי ולא ידעתי מעולם שהיא קיימת, שהרי הייתי 100% שיפוטית, ביקורתית וצודקת P-: (ולא ידעתי שזה קשור) ועוד כמה דברים שלא ידעתי שקשורים (למשל הייתי כמעט ב-100%, לא ראויה, וגם זה קשור).

[ציל_צול*]

בשמת, ממש מזדהה.
כן, זה מה שאני מחפשת.

_ואתה מקבל
ואוהב
בשלמות (אני חווה את זה כאילו משהו ממלא את כל המיכל שנתון שם)
את מה שיש._
ואני מקובלת
ואהובה
בשלמות
כל כולי וכפי שאני

כמו שהוא, ככה, בדיוק, בלי לשנות, עם כל הדפקטים, ככה, מה שיש.
בלי דפקטים, כי הם אינם. שם זה חומק ממני קצת.
אני רוצה להרגיש שמה שהגדרתי לעצמי כ"דפקט" או "בעיה" או "סטייה" או מה שזה לא יהיה - יקבל מבחוץ (שהוא לעולם שיקוף של הפנים שלי) את הביטול של ההנחות האלה.
זו הרגשה של היות בתוך (או מול? או ביחד?) אהבת אמת.

אני עדיין בפליאה גדולה מול החוויה הזאת. שלא האמנתי ולא ידעתי מעולם שהיא קיימת, שהרי הייתי 100% שיפוטית, ביקורתית וצודקת (ולא ידעתי שזה קשור) ועוד כמה דברים שלא ידעתי שקשורים (למשל הייתי כמעט ב-100%, לא ראויה, וגם זה קשור).
את אדירה. איזו דרך... כיף לך.

[אמא_סטרו*]

למשל הייתי כמעט ב-100%, לא ראויה, וגם זה קשור).
סליחה שנדחפת. מודה שלא קראתי את כל הדיון , אבל המשפט הזה קצת הקפיץ אותי, בייחוד לקרוא אותו ממך. התכוונת שהרגשת שאת לא ראוייה? או מה?

[יעלי_לה]

אני לא מדברת על "אהבת אמת" בתור "מבוא לקטלוג של סוגי האהבה". מה שאני מחפשת - ונראה לי שגם ציל צול מחפשת - הוא לתפוס את ה"משהו" החמקמק הזה, העמוק הזה, המיוחד הזה
_מצב הוויה אחר וחדש במצבים של קונפליקט,
מצב שבו אתה מרפה לחלוטין מהשיפוט שלך, מהרצון שלך שהזולת יהיה משהו אחר ממה שהוא
ואתה מקבל
ואוהב
בשלמות
את מה שיש._
כן, גם אני.

קראתי את הדף שיונת קישרה, ויש שם כמה אמירות מאוד יפות, אבל גם הרבה דברים שלא קשורים ל{{}}אהבת אמת, וחלק גם לא לאהבה בכלל.
יש שם אפילו הודעה אחת שזעזעה אותי... איזה רגשות אפלים ונוראים נקראים בטעות אהבה ע"י חלק מהאנשים.

[ציל_צול*]

יעלי לה, תודה רבה על האזהרה. טרם קראתי ואני חושבת שעכשיו אוותר.
נורא נעים לי כאן ולא מתחשק לי לחרבש את זה

[יעלי_לה]

טוב אז אני מצטטת משם מבחר אמירות יפות שהתחברתי אליהן וקשורות בעיניי לדיון על אהבת אמת:

אהבה זה הרגשה שלא צריך עוד כלום יש כבר הכל.. (תמר)

_אהבה הינה כזאת:
לב אחד בשני חזוֹת._ (חנניה רייכמן באדיבות עודד לבנה)

אהבה זה כשאתה נמצא עם אהובך ושניכם מוציאים האחד מן השני יותר טוב מרע (ג'ינ ג'ית)

_אהבה זו ההרגשה שהגעת הביתה.
לא במובן הפיזי, כמובן!_ (זוהרה ה)

אהבה - לקבל את הזולת ואת עצמך בלי לרצות לשנות שום דבר (חני בונה)

האהבה היא כמו מלאכים שמעמידים אותנו על רגלינו בכל פעם שהכנפיים שלנו לא זוכרות כיצד לעוף. (אלה)

אהבה זה לדעת שאתה לא לבד. יש מישהו שחייו/חייה הם חלק מהחיים שלך. להיות איתו/ה, לדאוג לו/לה, לחלק את השמחה והעצב כך, שהשמחה תוכפל והעצב יתחלק. (שבו מרג)

תחושה של נדיבות ורצון לחלוק - זו אהבה. (איילת א)

_לתת בלי פנקסנות, לתת כל מה שאפשר ויותר.
לקבל אותי ואותו בלי לנסות לשנות אותו, רק לראות נקודות זכות - אצלו ואצלי._ (ציפציף)

להרגיש אושר מתפצפץ בעיניים מעונג יחד עם רוך. (גינת שמשמ)

[בשמת_א*]

_ואני מקובלת
ואהובה
בשלמות
כל כולי וכפי שאני_
תוספת חשובה מאוד! נכון. כי זה החלק שמאפשר את האמון והביטחון המוחלט.

בלי דפקטים, כי הם אינם. שם זה חומק ממני קצת.
אני חושבת שאני יודעת למה את מתכוונת. "בלי דפקטים" זה בעצם קיצור של: "בלי שיפריע לי מה שפעם ראיתי בתור 'דפקט'/'בעיה' והוא הופך להיות מנוטרל לגמרי מכל מלה תיאורית אלא עובדתי נקי ופשוט מה שהוא"... (ארוך, מה?)

אבל המשפט הזה קצת הקפיץ אותי, בייחוד לקרוא אותו ממך. התכוונת שהרגשת שאת לא ראוייה? או מה?
קודם כל (-: על זה שהוא הקפיץ אותך
התכוונתי למשהו מורכב: לא הרגשתי שאני "ראויה", ראויה לאהבה אני מניחה, אבל לא ידעתי שאני מרגישה ככה. זה לא היה במודעות שלי. ולקח לי הרבה שנים לתפוס, בעיקר לפי סימנים חיצוניים, התנהגותיים, שזו היתה תפיסת-העצמי שלי. כי בשבילי, לא הכרתי חוויה אחרת. לא הכרתי חוויה של "להיות ראויה". וכיוון שקשה במיוחד לראות את מה שחסר, אז בכלל לא ידעתי שחסר.

כן, גם אני.
ניחשתי שתצטרפי, יעלי לה (-:

_קראתי את הדף שיונת קישרה, ויש שם כמה אמירות מאוד יפות, אבל גם הרבה דברים שלא קשורים לאהבת אמת?, וחלק גם לא לאהבה בכלל.
יש שם אפילו הודעה אחת שזעזעה אותי... איזה רגשות אפלים ונוראים נקראים בטעות אהבה ע"י חלק מהאנשים._
כל מלה!
ואיזה יופי ששלפת את הפנינים. הייתי מוסיפה גם את מה שכתבה יונת שרון:
קראתי פעם שאהבה היא לא משהו שמרגישים, אלא משהו שעושים.
(טוב, ברור, אני משוחדת, בעיקרון זו תפיסתי לגבי האהבה).

[אמא_סטרו*]

תודה על ההבהרה. חשבתי שלזה התכוונת, אבל העדפתי לאשש. @}

[יעלי_לה]

_ואיזה יופי ששלפת את הפנינים. הייתי מוסיפה גם את מה שכתבה יונת שרון:
קראתי פעם שאהבה היא לא משהו שמרגישים, אלא משהו שעושים._

כן, האמת שכמעט הוספתי גם את זה, אבל קודם כל זה קצת goes without saying, בטח בדיון בהשתתפותך - זה נתון מראש
וחוץ מזה זה נכון לאהבה באופן כללי, בעוד שלתחושתי, אהבת אמת זה זה ועוד משהו.
(אולי זה הרגשה + עשייה + נס)

[ציל_צול*]

יעלילה, מה שציטטת באמת נורא יפה.
מוכרחה להודות שדווקא בזה חשתי הרבה קלישאות. לא מצאתי אף אמירה שזיקקה את התיאור שאני מחפשת.
אולי כי לנסות לזקק אהבת אמת לכמה מילים זו פשוט משימה בלתי אפשרית וזה חייב לצאת קצת קלישאה.

גם אני חושבת שאהבת אמת היא גם משהו שמרגישים. יש לה ביטויים ייחודיים במציאות אבל דווקא בה, בניגוד לאהבה, אני מוצאת יותר מילים כמו "הווייה" מאשר מילים של עשייה.

ועוד משהו שבא לי היום בהקשר הזה - שאולי יש הבדל בין הווייה של קבלת אהבת אמת להווייה של הענקת אהבה כזו.
שיש דיון על מה זה להיות חלק מאהבת אמת, ודיון מקביל על איך זה להיות בצד שנותן אהבה כזו או מקבל אותה. זה עונג שונה.

[יעלי_לה]

_מוכרחה להודות שדווקא בזה חשתי הרבה קלישאות. לא מצאתי אף אמירה שזיקקה את התיאור שאני מחפשת.
אולי כי לנסות לזקק אהבת אמת לכמה מילים זו פשוט משימה בלתי אפשרית וזה חייב לצאת קצת קלישאה._
אכן.

_שאולי יש הבדל בין הווייה של קבלת אהבת אמת להווייה של הענקת אהבה כזו.
שיש דיון על מה זה להיות חלק מאהבת אמת, ודיון מקביל על איך זה להיות בצד שנותן אהבה כזו או מקבל אותה. זה עונג שונה_
את מתכוונת לאהבת אמת בזוגיות לעומת אהבה חד-צדדית?
או שלא הבנתי

[ציל_צול*]

לא בהכרח בזוגיות. אבל כן בין שניים/שתיים.
כשאני מקבלת בפועל אהבה כזו (במעשה או בנוכחות) אני מרגישה אחרת מאשר כאשר אני נותנת.
וזה משהו שכרגע אין לי שום מילה נוספת לומר עליו
אולי לך יש?

[יעלי_לה]

מעניין. יש לי דווקא, נראה אם אני אצליח (פשוט יש עלי פעוט עצבני)

אם אנחנו מדברות על אותו דבר, ואני עדיין לא סגורה על זה, אז אצלי זה ממש לא ככה.
באהבה שלי עם בנזוגי, בנתינה שלי אליו ובקבלה שלי ממנו אני מרגישה אותו דבר, אותה הרגשה. ההרגשה שאני קוראת לה, בדיון הזה, אהבת אמת...
אני מתכוונת שברגעים שבהם אני בנתינה אמיתית, נקייה, מלב פתוח, אני מרגישה ממש כמו כשאני חווה ומקבלת את הנתינה שלו. אותה הרגשה. אני חושבת שזה כי הנתינה הזאת היא כזו שממלאת גם את הנותן. לא מחסירה. לא מקריבה.

אוקיי כנראה שאנחנו מדברות לא על אותו דבר.

עולה בדעתי עכשיו מערכת יחסים שהיתה לי פעם עם חברה, בנערותי. החברות שלנו התבססה על נתינה שלי אליה. רציתי לתת לה מה שאני יכולה, לעזור לה (והיא אכן נזקקה לעזרה, ממני ובכלל). אהבתי אותה נורא. אהבה שלא תלויה בדבר. גם בלי להכיר אותה (כשרק התחלנו להיות חברות היא לא דיברה עברית בכלל, רק שנים אח"כ יכולנו לשוחח שיחות ממשיות על החיים, עולמנו הפנימי וכו').
אין לי מושג עד כמה היא אהבה אותי. זה לא שינה לי, לא היתה בי תלות או הזדקקות לרגש כלשהו ממנה (בעצם כשהקשר בינינו ניתק לתקופה מסוימת הייתי מאוד עצובה וכל הזמן רציתי שהקשר יתחדש, אבל לא התעסקתי בכלל בשאלה מה היא מרגישה אלי, אם היא אוהבת אותי, אם היא מודה לי על הנתינה, מה היא נותנת לי).
בקיצור, אני מגדירה את הרגשות שלי אליה כאהבת אמת (אפלטונית וכנראה חד-צדדית) (עד היום, אגב. אין לנו קשר כבר מעל עשור)

ועכשיו אני שואלת את עצמי, הנתינה הזאת מרגישה לי אחרת, נחווית לי כרגש אחר, מאשר הנתינה-קבלה ההדדיות שיש לי בזוגיות?
וואללה לא בטוחה, אבל נדמה לי שלא.

[יעלי_לה]

אוקיי כנראה שאנחנו מדברות לא על אותו דבר.

זאת אומרת, כנראה לא הבנתי למה את מתכוונת, כי קשה לי להעלות בדעתי חוסר הסכמה בינינו בעניין הזה

[ציל_צול*]

אנחנו לא יכולות להסכים או לא להסכים על דבר שאינו ברור.
נדמה לי, תבדקי אותי, שאני כרגע מכירה בחוויה שאת לא מכירה בה. משהו של נפרדות או הפרדה. אין לי עדיין מילים כרגע.
איך זה נשמע לך?

תגידי, קבלה ונתינה יכולות לדעתך להיות זהות? כלומר, מעבר לעניין העקרוני, האם יכול שבפועל התחושה של שתיהן תהיה זהה?

[יעלי_לה]

בקשר לשאלה אם אהבת אמת מרגישים או עושים,
עולה לי שאהבת אמת זה משהו שהווים.

[יעלי_לה]

איך זה נשמע לך?
מסתדר לי

קבלה ונתינה יכולות לדעתך להיות זהות? כלומר, מעבר לעניין העקרוני, האם יכול שבפועל התחושה של שתיהן תהיה זהה?
הממ, זה בעצם מה שטענתי קודם.
אני לא סגורה על זה ב-100%, זה קצת מפתיע אותי בעצם, אבל... כן

[ציל_צול*]

זה קצת מפתיע אותי בעצם, אבל... כן.
בואי רגע, תהיי איתי בזה. איך זה יכול להיות? איך שתי פעולות או הוויות שונות יכולות ליצור אנרגטית זהות?
זה לא שאני לא מסכימה איתך. אני פשוט... אני כמעט מבינה משהו והוא חומק ממני.
ויש לי תחושה שהוא חשוב לי. שאני זקוקה לו. שיהיה לי שקט אם אבין אותו.

[יעלי_לה]

הממ.
אולי כי במהות זה אותו דבר, ורק הביטוי החיצוני שונה (כביכול הפוך)?
אנחנו הרי מדברות על נתינה וקבלה מאוד מסוימות.
לא כל הזמן. אנחנו מדברות על אותם זמנים של חסד שבהם אהבת האמת מתגלה.
אני נותנת משהו בקלות בטבעיות בלי להחסיר מעצמי דבר לא נלקח ממני אני מתמלאת מעצם הנתינה,
זה כמו... זה כמו חלב אם, יש גריין כזה נדמה לי, שחלב אם זה כמו אהבה - ככל שנותנים ממנו ככה נוצר עוד (לא ככה הלך הגריין אבל זה הרעיון)
אז כשאני נותנת באופן כזה, זה טעון באהבה והמטען הזה מיד מכפיל את עצמו וחוזר גם אלי...
וגם... בעצם הקבלה יש נתינה, כי אם הוא נותן לי ומקבל מזה אהבה, אז זו הזדמנות שאני נותנת לו
וגם... אם "האהבה הינה כזאת - לב אחד בשני חזות" - אז למה שתהיה לזה הרגשה אחרת? לא באמת יש שני צדדים.

טוב זה קצת מעורפל ובעיקר נשמע לי פילוסופי ותלוש,
כל מה שאני יכולה לומר זה -
הלוואי שאני ארגיש את זה הרבה יותר, אכיר את התחושה הרבה יותר טוב, ואז אני אבוא לספר לכן שוב

[רק_מה*]

האיש שאיתי הזכיר פעם לפני שנים רבות את המונח ״אור חוזר״ (מהקבלה?)

כשאתה נותן משהו והוא עובר במלואו (מתקבל? נקלט?) לאחר, יש הדהוד חוזר נקי, 100%

זה מתאים גם לעיכול של חלב אם

אבל אז דיברנו על אהבה.

(אולי זה גם קצת ממדרשה של חני: כשאין בכלל מאמץ אנחנו ״מתמסרים״ בתדר נקי- כמו אנרגיה בריק ללא חיכוך. עצם המעבר הוא מה שאנחנו חשים, התנועה של האנרגיה, ההתמסרות- ואז לא משנה מהיכן זה מגיע: הוקטור. כי אין ״כוח״ אז החשיבות הוקטורית נעלמת)

???

[ציל_צול*]

יעלי ורקמה, תודה לשתיכן על המילים האלה.

בתנועה של הדיון אני מרגישה שהיתה התכנסות לתוך מילים, הגדרות, אבחנות, ועכשיו מגיעה הפרימה של כל זה.
אני צעד אחד מאחורה, קצת יותר אטית, אבל גם אני בדרך לשם ביחד איתכן.
כאילו פתאום חלק מהמילים נראות מגבילות מאוד. אפילו חלק מהשאלות הפתוחות נראות כאלה.

ממשיכה לחשוב. או יותר נכון לומר - להרגיש. או בעצם - להיות

[בשמת_א*]

אני קצת מרגישה הבוקר כמו יעלי לה:

שאני ארגיש את זה הרבה יותר, אכיר את התחושה הרבה יותר טוב, ואז אני אבוא לספר לכן
הנה שוב חוזרת החמקמקות הזאת, כמה קשה לתפוס את זה בזנב.
אני כן רוצה לתפוס את המלה "התמסרות" שממש התפלאתי על עצמי, איך שכחתי לציין אותה. ההתמסרות גם כמצב הווייה, שמהווה מעין בסיס שממנו אפשר לצאת ל"מעשים". ו"מעשה" יכול להיות גם שתיקה נינוחה וחמימה במקום שפעם היתה ביקורת, או חיוך מאיר ועוטף במקום שפעם היו חשש, זהירות ומעצורים או מחסומים.

[ציל_צול*]

אוי, בשמת לגמרי...
התמסרות, כן... בדיוק.
תמשיכי, גם אני צריכה את זה.
אפילו בלי קשר למשהו במקום משהו. התמסרות לשם ההתמסרות.

[בשמת_א*]

תמשיכי, גם אני צריכה את זה.
העלית חיוך גדול על פני (-:
השיחה הזאת דורשת הרבה מחשבה, התעמקות והתחברות לתחושות כשאני לא בשיחה.

[ציל_צול*]

אהבת אמת כוללת ידיעה פנימית עמוקה שהיא תתקיים בנו לנצח.
ולמי שמחבב גלגולים - שהיא היתה שם ותהיה שם גם מעבר להיות העכשווי שלנו.
בלי קשר לזמן ומרחק או נסיבות החיים או מה שאולי נעשה אחד לשנייה או אחת לשני.
יש בזה עוצמה מרגשת.

[בשמת_א*]

אהבת אמת כוללת ידיעה פנימית עמוקה שהיא תתקיים בנו לנצח.
המממ. כן. נראה לי שאני מסכימה. זה במקרה או שהתחבר לך גם לדיון על הדיבור אל האני העליון של אדם אחר?
(לגמרי אפשר להגיד לאדם אחר בלב: "אני פשוט אוהבת אותך בכל לבי ולנצח נצחים" (-: פה אפילו אין שום תסריט חוץ מהתסריט לגבי, שאכן מה שאמרתי מתקיים ויתקיים לעולם ועד)

[ציל_צול*]

זה במקרה.
רציתי לכתוב כבר ממש מזמן וכל פעם לא הגעתי לזה והמחשבה חמקה ממני.

[בשמת_א*]

תוספת לדיון על האהבה:
כשאיכפת לי ממישהו, כשאני אוהבת, איכפת לי ממה שחשוב לו.

אם לא איכפת לי ממה שחשוב לו, אני לא אוהבת אותו.

אם לבן שלי חשוב לא לישון לבד בלילות, ולי לא איכפת מזה, אני לא אוהבת אותו. אם איכפת לי מזה ואני גם עוזרת לו בזה (נגיד, דואגת לכך שלא יישן לבד בלילות, במידה שזה תלוי בי) - אני אוהבת אותו.
אם לסבתא שלי חשוב לא לחכות לבד לאוטובוס (כי היא מפחדת שלא תראה אותו מגיע, שתיפול כשהיא עולה במדרגות התלולות, שיהיה לה קשה עם התיק) ולי לא איכפת מזה (נגיד שיש לי דברים יותר חשובים לעשות מאשר להתעכב בתחנה), אז אני לא אוהבת אותה.
אם לאמא שלי חשוב לדעת דברים מראש, אחרת היא נלחצת נורא, אז להפיל עליה דברים בדקה התשעים לא מבטא אהבה כלפיה. להגיד לה כמה שיותר מוקדם, מראש, מהווה מחשבה איכפתית על מה שחשוב לה. זאת אהבה.

אהבה = איכפת לי ממה שחשוב לך. ואת האיכפתיות שלי, אני מבטאת במעשים. אחרת אין לה שום משמעות.

[ציל_צול*]

וגם...
כאשר אני לא במיטבי, אז מספיק לי להיזכר באהבת האמת שלי בשביל שכל הפנים שלי יתרככו.
<בהנחה שלא אהבת האמת שלי עיצבנה אותי...>

וזה משהו שבהחלט מבדיל אהבות אמת מכל האהבות האחרות שלי.

[בשמת_א*]

אז מספיק לי להיזכר באהבת האמת שלי בשביל שכל הפנים שלי יתרככו.
קראתי, חייכתי, ואז תפסתי שאני לא בטוחה שהבנתי: את נזכרת בו, באהוב, או בעובדה של האהבה?

[ציל_צול*]

את נזכרת בו, באהוב, או בעובדה של האהבה?
באהוב
אבל ספציפית, בזה שיש לי אהבה כזו איתו.

[בשמת_א*]

כמה מחמם את הלב לקרוא דבר כזה בפתיחת השנה החדשה

[ציל_צול*]

הדף הזה נפתח כדי לקפוץ לנו מול העיניים בדיוק ברגע הנכון.
כל שאר ההסברים יהיו שקר.
ולהיעדר מילות הפתיחה המפותלות יצטרף רק זאת, מסרט האהבה הגדול בכל הזמנים - אהבת אמת

---

בדף אחר כתבה בשמת א כך:
בשקט בשקט אני מחביאה בדף שלך מחשבה שמלווה אותי בשנה האחרונה: אהבת אמת. אם יש אהבת אמת, אפשר להרים את העולם

---

[ציל_צול*]

המתנה שלי לעצמי לשנה החדשה - להבין אהבת אמת בעומקים חדשים. בכל נימיי וחושיי.

[צפריר_שפרון*]

בעניין הדיכוטומיה אהבה / פחד.
"הפחד דופק על הדלת - האהבה ניגשת לפתוח ורואה שאין שם אף אחד" ד"ר אדוארד באך.

תודות

[ציל_צול*]

האהבה ניגשת לפתוח.
אהבת אמת לא היתה ניגשת לפתוח. היא כבר יודעת שאין שם אף אחד

[צפריר_שפרון*]

אהבת האמת היא המסתתרת מאחורי הביטוי אהבת אמת.
שאלו, שתי אלו - אהבת האמת ואהבת אמת אינן יכולות להיפרד האחת מהשניה.
שכן, לא יכול לבוא שקר בתוך אהבת אמת, לא כי זה לא אופיו של הקשר, אלא כי יש בה באהבה האמתית עד מאוד הזו - פשטות.

יש ציניות מרשימה סביב השימוש במושג הזה, יש שימוש לתעמולה רומנטית סביב זה -
ועם כל כמה שהוא שחוק, אדם יכול להתבונן פנימה ולומר לעצמו באמת ובתמים, מתוך אהבת האמת הפנימית,
אדם זה, סוס זה, מקצוע זה, אשה זו, רודן זה, עולם זה -
מחייה בי את אהבתי, את אהבתי את חיי ואת עצמי ואת אהבתי אחר חקר האמת?
ולפיכך אני יכול לשים את אותו מה שמנגד או מהצד או מסביב או מבפנים בתוך הכותרת
אהבת אמת.

כלומר, שהחלטתי לשים גם באובייקט הזה את אמוני המלא,
בדיוק כפי שאמוני ניתן באופן מלא לאלוהי. (כאילו שזה משנה משהו - אבל זה כן משנה כי זו החלטה כאמור).
וכשאני שם את הכותרת אהבת אמת על דמות כזו או אחרת - אני כבר אחרי הבחינה הפנימית.

כאשר אדם אוהב את האמת ואת חקר האמת - אהבת אמת צצה מעצמה כפועל יוצא כמעט.
אז, התפעמותו המובטחת עשויה לבוא בגלים של התאהבות לכאורה - התאהבות ביצירה של מוצרט (או שמיעה אינסופית של יצירה של איאן - וזה באופן אישי), או התאהבות בדמות אמיתית או וירטואלית - המושא לא חשוב.
התפעמות.
יש מקרים בהם אהבת אמת שבאה לידי ביטוי באהבת החיים, הקיום, הוויה, הנוכחות, המודעות מעלה את הנפש למקום בו אהבת האמת מקיפה את הכל, את כולם. כולם אהובים כולם יפים וכולם, אבל כולם נאהבים באמת.
התחושה הזו, ההרגשה הזו של חיבור לעיני האל - שמתבונן בחמלה וברוך על העולם - בכל פעם שאדם מתבונן כך - שכן האל מציץ דרכנו וחווה את חוויותנו דרכנו - בהחלט עשויה להתעלות עת מתגלה אהבת אמת.

והיו כבר מקרים בהם כל אחד מהקוראים והקוראות חווה התפעמות שצבעה את העולם בצבעים אחרים ולא מדובר תחת השפעת כל מיני כימיקלים או סמי הזיה.

אהוב את עצמך אהבת אמת.
אהוב את חקר האמת. הפנימית.
אהוב באמת.

---

תודות.

[ציל_צול*]

שאלו, שתי אלו - אהבת האמת ואהבת אמת אינן יכולות להיפרד האחת מהשניה.
פששש... אהבתי מאוד.
יותר אהבתי את החיבור לחקר והחיפוש מאשר את "האמת" עצמה.
הבעיה היא (לא בשבילך, בשבילי) שכמו שכתבת, מציאת ה"אמת" היא מן הגעה כזו. תום החיפוש. מתן האמון.
אני לא אוהבת למצוא אמיתות. אני אוהבת לחפש.
אבל נאלצת להודות לבושתי הרבה שלפעמים כן, גם אני מוצאת. ואז נגמר. וזה נעים.

זה באמת ככה?
לרגע היה נראה לי שכן. זה ככה.

התפעמות
אני אוהבת ביטוי מקביל - לעלות על גדותיי.
גם כי אני אוהבת מים וגם כי זו תנועה תנועה תנועה וגם כי זה פשוט... מלא כזה ומזין את הסביבה.
אוח, כמה נעים רק לגלגל את זה על הלשון.

[צפריר_שפרון*]

הבעיה היא (לא בשבילך, בשבילי) שכמו שכתבת, מציאת ה"אמת" היא מן הגעה כזו. תום החיפוש. מתן האמון.
להפך.
עכשיו כשמצאת את "כלי האמת" שזה יכול להיות אדם או ספר תורה כזו או אחרת,
יש לך עם מי לחקור הלאה...

יש רק אמת אחת - הכל נכון! ('לבן')

לעתים החקר הוא אחרי נוכחות האמת הזו, שאדם חי באמת פנימית.
כאשר האמת הפנימית שלך מודגשת ועקרונית מבחינת תחושת חייך יש להניח שהטמפו הספציפי שלך יתחבר לטמפו דומה אצל מי שחי את האמת הפנימית שלו כעניין עיקרי.
כלומר, מולי עומדת דמות שניתן לברר אתה באמת - כי הדמות הספציפית - אוהבת אמת.
ניתן ככה להתחבר באהבת אמת לבודהה או לישו או לחיים הירקן ממול.

---

תודות

[ציל_צול*]

ניתן ככה להתחבר באהבת אמת לבודהה או לישו או לחיים הירקן ממול.
אצלי לירקן ממול קוראים Josh
אלך לבדוק מה יחסו לאמת. יש מצב שאצא עם שק פירות חינם, רק שאצא כבר

[נוודית*]

אהבת האמת אינה מציאת האמת, או הגעה אליה. אי אפשר להגיע לאמת ולהשאר שם, כי האמת היא רגעית, שבריר שניה ונצח נצחים.
אהבת האמת היא הערגה לרגע הזה. הרגע שבקצה תנועת המטוטלת, רגע של חוסר משקל כאילו אינסופי, שבו הכל בהיר עד קצה האופק.

[צפריר_שפרון*]

אהבת האמת אינה מציאת האמת, או הגעה אליה.
היא החקר אחריה
אחרי התחושה - אמת. תחושה של מיתר זהב מדויק.

---

תודות

[נוודית*]

תודה על ג'טרו טול

[צפריר_שפרון*]

ובמובן הזה היות ויש אמת אחת - הכל נכון! החקר הוא אחרי - איך ז בא לידי ביטוי והאם זה מההד לי נכון - בעבורי.

---

תודות.

[ציל_צול*]

האמת היא רגעית, שבריר שניה ונצח נצחים.
יוווו, אני בשלושה דיונים מקבילים שהם בעצם אחד.
קבלה
נוכחות
אהבת אמת

בסוף אני ממש אבין משהו. אני מרגישה את זה בקצות אצבעותיי וטועמת בלשוני.

[צפריר_שפרון*]

תודה על ג'טרו טול
הרי לך אדם שבאופן שהוא מבטא את הכל נכון הוא גורם לכותב כאן למשל לא רק הנאה אלא התלות שכולה - הכל נכון.
וזו אהבת אמת שלי - מצעירותי.

---

תודות

[צפריר_שפרון*]

היום ראיתי איזה סטנדאפ של בילי קריסטל אשר למען האמת הצחיק אותי עד דמעות - פשוט שחקן אדיר בעיני.
הוא סיפר שכשראה את הנערה בת ה 17 שחצתה את המדשאה ושאל את חברו מי זו, וההוא אמר לו
אמר לו בילי - אתה אני הולך להתחתן.
ומאז הם ביחד (הנערה ובילי).

סיפור רומנטי לעילא ולעילא.
גם לי באופן אישי יש אחד כזה.

אבל לא רומנטיקה יש פה, אלא זיהוי של אהבת אמת. ברית אמת של חיים משותפים. זו הדמות שאיתה אוכל לגלות את האמת ולהמשיך לחפש אחריה, האמת שלי בעודי משמש לה כדמות שיחד אתה היא תוכל למצוא את האמת שלה.

וזה החוזה - אהבת אמת.

וזה גם דביק ומתוק מהבחינה הרומנטית - אבל רק כתבלין.

---

תודות.

[נוודית*]

כדי לקבל אני צריכה להיות נוכחת. כדי להיות נוכחת במלאות אני צריכה לאהוב. ולהודות.

[ציל_צול*]

גם לי באופן אישי יש אחד כזה.
כיף לך. אני מתה על כאלה.

כדי לקבל אני צריכה להיות נוכחת. כדי להיות נוכחת במלאות אני צריכה לאהוב. ולהודות.
אלופת הניסוחים המקוצרים והקולעים.
<אהובה מאוד, בלי קשר ועם>

[צפריר_שפרון*]

כדי לקבל אני צריכה להיות נוכחת. כדי להיות נוכחת במלאות אני צריכה לאהוב. ולהודות.
כאן, יכולה לקבל את נוכחותך ויכולה לקבל את היעדרך.
המשקל של ההיעדרות אינו פחות מהמשקל של הנוכחות.

כדי לאהוב נוכחותך המלאה עשויה בהחלט להיות מצע טוב. ולהפך.

נוכחות איננה אלא המודעות לקיום. הרי היא ממילא מתרחשת. הנוכחות הלא מודעת איננה כל כך נפוצה, לעתים זה יכול לקחת לי חמש דקות או חצי שעה להגיע להיות נוכח ללא שום מודעות בכלל, ללא קיום פיזי - רק אחרי שאני חוזר משם אני מבין שהייתי נוכח, ער לגמרי אך ללא כל מחשבה או רגש. הוויה טהורה.
כאן, גם לא חייב להיות תנאי להודיה, מה גם שהודיה עשויה להעלות מודעות לנוכחות וזו מביאה אתה אהבה בכל מקרה.

חשיבות הנוכחות של הורה או מבוגר אחראי שניתן לסמוך עליו עולה עשרות מונים מפעילותו או מודעותו לילד או לכל דבר אחר. עצם הנוכחות היא החשובה.
אחד מיסודות ההורות.

---

תודות.

[חני_בונה*]

מעניין (-:
כאשר הדיון החל ההוספה של המילה אמת_ ל _אהבה, צימצמה עבורי משהו בתדר (האהבה).
בעקבות ההסבר של צפריר נפל עוד אסימון שהפך הכל ליותר פשוט. אהבת אמת= אהבה של האמת. בביטוי זה הנושא הוא האמת.
מ ע ו ל ה.
מהמקום החדש שלי בהקשר ל אהבת אמת, תדר האהבה הוא אין סופי.
ותודה לצפריר (-:

[חני_בונה*]

מה דעתכם ששם הדף יהיה נוכחות ואהבת אמת
או אהבת אמת ונוכחות?

[ציל_צול*]

_כדי לקבל אני צריכה להיות נוכחת. כדי להיות נוכחת במלאות אני צריכה לאהוב. ולהודות.
כאן, יכולה לקבל את נוכחותך ויכולה לקבל את היעדרך.
המשקל של ההיעדרות אינו פחות מהמשקל של הנוכחות._
מה שיוצא מזה, זה שבשביל לקבל צריך לקבל
וזה מתוק מאוד. מעגלי משהו, אבל מתוק.

[ציל_צול*]

_מה דעתכם ששם הדף יהיה נוכחות ואהבת אמת
או אהבת אמת ונוכחות?_
אני מעדיפה את השם הנוכחי (פחחחח....)
קצר, פשוט, ועושה חם בלב.
לכי תדעי לאיזה כיוונים ילך הדיון כאן. אולי נוכחות תהיה מרכיב חזק ואולי עם הזמן משהו אחר יתפוס אותנו.
אהבת האמת תישאר בכל מקרה.
בכל אופן, כך אני מקווה.

וחוץ מזה, חני, אהבתי את המהלך שעברת מול המילים של צפריר.
עוד באירופה (=אצל בשמת) היתה לך בעיה עם ה"אמת" הזו והנה, פוף, נפתרה.
קסם נעים שכזה.

[צפריר_שפרון*]

_מה שיוצא מזה, זה שבשביל לקבל צריך לקבל
וזה מתוק מאוד. מעגלי משהו, אבל מתוק._
בשביל לקבל צריך להחליט לקבל.
כדי להחליט צריך להסכים.

ההסכמה היא המפתח, והיא ברגיל מתעצמת על ידי ההודיה.
ההודיה אם כך יכולה להיות גם על ההסכמות הקיימות (שזה המובן מאליו - ומכך טוב במיוחד להודות על המובן מאליו - ועל ניתן להרחיב בהזדמנות),
ולחלופין ניתן גם להסכים להודות - שאין קל מזה.

ולעניין המתיקות - עודף מתוק יוצא מריר.
מר זה טוב ללב ולבריאות. מתוק? פחות לגוף ויותר לילד הקטן שבנו שנמשך לחלב אימו גם בשל הסוכר ואחר כך סומם לרדיפה אחרי מתוק.

מישהו/מישהי רוצה תמר?

---

תודות.

[ציל_צול*]

עודף מתוק יוצא מריר.
אנחנו לא בדף הנכון, אבל עודף מתוק יוצא מגעיל, לא מריר. ובטח לא המריר ש טוב ללב ולבריאות

מישהו/מישהי רוצה תמר?
אני. (כמעט) תמיד.

לאהבת אמת יש רשת אסוציאטיבית אצלי.
במעלה הדף הנחתי לידה את "אמון", ובבוקר הזה אני מוסיפה את "סבלנות".
סבלנות למה? עוד לא ברור לי.
עולה לי אינטואיטיבית - להתאחדות ופרימה.
<עוד לא אפוי>

צפריר, לא מסתדר לי ה"להחליט".
בשבילי - מילה עם קוצים. נוקשה מאוד. קופצת מעל משוכה בבת אחת. תנועה של לפני ואחרי.
לא מתחברת לרשת האסוציאטיבית שאני טווה סביב אהבת אמת.
רוצה להסביר מה זה "להחליט" בשבילך?

[יעלי_לה]

_לאהבת אמת יש רשת אסוציאטיבית אצלי.
במעלה הדף הנחתי לידה את "אמון", ובבוקר הזה אני מוסיפה את "סבלנות"._
וואו, מאוד.
כשאני מרגישה את אהבת האמת, הסבלנות שלי היא אינסופית.

[צפריר_שפרון*]

החלטה במובן הזה היא רצון להפוך משהו למוחלט.
זה בלתי נתפש - המוחלטות, כפי שמוות - שהוא מוחלט - לא נתפש באמת.
אלא רק בדמיון האנושי או התודעה או המודעות או העֵרוּת' או השכל שכולו מדמיין היקשים והיגדים וכל מיני מילים.
שכן, הגוף החי, החומר - הוא יחסי. לעולם החומר יחסי, לעולם החומר מתכלה, משתנה, מתגמש, הופך נוקשה, משתנה - תדיר.

כך, גם המושג אהבת אמת מבקש איזו מוחלטות, אהבת אמת ואין בלתה.
האמת מבקשת מוחלטות - לכן הכל נכון! זו האמת המוחלטת - חתומה.

עדיין טוב לזכור שהחומר החי, היחסי - מוגבל ליחסיות.
השכל שהמצאנו לעצמו, או הנפש שהמצאנו לעצמנו - שהרי שני אלה לא קיימים (יש מוח וגוף אין שכל ואין נפש) משייט בהגיונו ובדמיונותיו לאמור -
יש מוחלט, הסלע שבדרכי מוחלט, האהבה מוחלטת, המוות מוחלט.

לכן, גם ההחלטות שלנו הן יחסיות ונדמות להיות מוחלטות.

עם זאת, כל הרגשות והמחשבות והאמונות נובעות באופן כזה או אחר, ובכל אופן באופן יחסי תמיד, הן תוצאה ישירה של החלטה.

זה שזה לא מוצא חן בעיני מישהו או שזה לא נראה הגיוני שההחלטה היא הקובעת את האמון (כמה אנחנו רוצים לתת אמון מוחלט) או את הרגש או את הדרך זה לא משנה כלל ועיקר.

כאן, המפתח לאושר, לשמחה, לסבל, לאהבת האמת, לקבלה נקיה ללא תנאי ולאהבה נקיה ללא תנאי הוא להסכים.
אם את יכולה להסכים בלי להחליט על כך - לכי על זה.
אם לא, טוב לגייס את כלי ההחלטה - עם כל הבאגים שיש בתוכנה הזו - ולהחליט - להסכים.
ואם עדיין אין יכולת להסכים לאהוב, טוב להסכים שאינך אוהבת.
כלומר, לגייס את ההסכמה ככלי הרכב הראשון אליו את עולה כאשר את מבקשת לברר עם עצמך או עם העולם דבר או שניים.
תרגול מעניין יכול להיות על ידי תגובה אוטומאטית של כן.
אני מסכימה.
אחר כך יכול לבוא היפוך - אני מסכימה שאיני מסכימה.
עצם השינוי להעביר את ההילוך של הלא, או הניטרלי למצב של מסכימה - מחולל שינוי.
והשינוי בהחלט מלמד קבלה.

---

אנחנו לא בדף הנכון, אבל עודף מתוק יוצא מגעיל, לא מריר. ובטח לא המריר ש טוב ללב ולבריאות
מגעיל גם יש לו תפקיד. אפילו בבריאות.
ועודף מתוק יוצא מר. תבדקי.

האמונה במתוק וההיסחפות אחרי המתוק הן שמייצרות לא מעט מרירות אצל הילד הקטן השוכן בכולנו, רודפי המתיקות.
והשפה גם היא ממכרת למתוק, ראי את נכדתי - מתיקות צרופה...

---

כשאני מרגישה את אהבת האמת, הסבלנות שלי היא אינסופית.
הסבלנות (והסובלנות) עשויה להראותנו שאין אהבה שהיא לא אהבת אמת.

---

תודות.

[יעלי_לה]

_עצם השינוי להעביר את ההילוך של הלא, או הניטרלי למצב של מסכימה - מחולל שינוי.
והשינוי בהחלט מלמד קבלה._
מבחינתי, לקבל ולהסכים - אותה פעולה...

אם את יכולה להסכים בלי להחליט על כך - לכי על זה.
מוזר, אצלי זה בדרך כלל עובד ככה, שאם אני מחליטה משהו (כל דבר), כמעט תמיד תעלה שם התנגדות ולו קטנטנה.
אז כן, אני למשל יכולה להסכים בלי להחליט, ולגמרי מעדיפה את זה.