מעיין נולדת

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידת בית, דף סיפור לידת בזק, דף סיפור לידה ללא ליווי}

[ב_דרך*]

דף סיפור לידה בהמשכים

[ב_דרך*]

התל"מ הולך ומתקרב, אבל הלידה עדיין נראית רחוקה.
השבוע שלפני מגיש לי מילקשייק בלתי אפשרי של חיים ומוות. קשה לנשום. קשה לבלוע.
בני נפטר והוא רק בן שלושים. מרב יולדת חיים חדשים. קבר הפרחים של יובל הקטן, אמו מחייכת, אביו בוכה, הדוד מלטף רגבי עפר ואני מחבקת את נונה. מתעוררת בוכה בלילה, התמונות לא מרפות. אבא על סף ניתוח – כן לא כן לא כן – מנתחים. ניתוח לב פתוח ואני לא לידו ולא ליד אמא. אבא של אביגיל נפטר. לבו לא עמד לו.
ואני
עם הבטן הענקית הזאת, שחוצצת ביני ובין העולם, מגנה עלי.
תמר אומרת שאני כמו החיות בטבע – אני מריחה סכנה ולכן דוחה את מועד הלידה.

שבת בחצות. נפתח שבוע חדש, נשימה חדשה. ציר.

[תמר_א*]

[נונה_בי*]

[סמדר_נ*]

עוקבת.

[לוטם_מרווני*]

מחכה להמשך...

[טליה_טקאוקה*]

גם אני מחכה להמשך..

[פלוני_אלמונית*]

nuuuuu:-)

[ההולכת_בדרכים*]

אין ספק שמדובר בנקודת פתיחה לא פשוטה ללידה... מחכה במתח להמשך @}

[ב_דרך*]

שוכבת במיטה ותוהה. כן, זה בהחלט שונה מהבריקסטונים שאני חווה כבר שבועות ארוכים: כואב מעט בבטן התחתונה. מצריך נשימה. מגיע כל שש דקות בדיוק...
האמנם?

נעם מגיע למיטה. מעדכנת אותו, קצת בחוסר בטחון. רוצה שיספיק לישון. צירים, צירים קטנים. קמה המון לשרותים. בשתיים מופיע דימום קטן – הפקק. יש!
נמרוד ישן שינה עמוקה ורגועה. מפחדת להעיר אותו עם הקימות התכופות לשרותים. מחליטה לעבור לחדר המשפחה. נעם אומר שאין סיכוי שהוא נרדם ואני יולדת, ושואל אם לבוא איתי. בוא.

[ב_דרך*]

נשכבת על הספה, נעם על הפוף.
ציר. הולכת לשרותים. נשכבת חזרה. ציר. קמה (הכי קל לקום כשמזהים את בוא הציר, שניה לפני שהוא מתחיל). שרותים. נשכבת. ושוב. ושוב. טוב, די. נמאס לי לשכב ולקום.
עוברת לחדר העבודה. ארבע בבוקר ואני ב"באופן". נעם נרדם.
אני מתרוממת מהכסא כל שש דקות, מנענעת את האגן, נושמת ונושפת וחוזרת לשבת.

הצירים מעבירים מהלך. עוברת אותם לבד, בשרותים. נשענת על השיש ומסתכלת לעצמי בעיניים – הנה את יולדת, תראי איזה יופי.
עוברת לחדר המשפחה ומבקשת מנעם עיסוי בגב בזמן ציר. זה מקל. מוצאת עצמי נשענת על החלון בין חדר המשפחה לפינת האוכל. מניחה שמיכה צהובה (בה עטפו אותי כשנולדתי) שיהיה מרופד.
באיזשהו שלב המסאז' הופך מעצבן. מבקשת שרק ילחץ עם שתי הידיים מעל הישבן. תוך כדי הצירים מכוונת אותו בדיוק. מבקשת שילחץ חזק. חזק!!! הוא נשען עלי עם כל כובד הגוף. זה עוזר.

[סיגל_ב*]

גיליתי עכשיו את הדף.
עוקבת. @}

[Manty_T*]

עוקבת

[תמר_א*]

הנה את יולדת, תראי איזה יופי.
שיו!

[לוטם_מרווני*]

ומסתכלת לעצמי בעיניים
מתרגשת...מחכה להמשך:-]

[אומה_לי*]

מתרגשת .......
מחכה להמשך שלך.

[יעלי_לה]

עוקבת

[ההולכת_בדרכים*]

מניחה שמיכה צהובה (בה עטפו אותי כשנולדתי)
כמה נחמד!
גמני בממתינות @}

[ב_דרך*]

חזרה לשרותים. אני תופסת בשיש שלפני הכיור ונמתחת לאחור, אל עבר השרותים. חשוב לי לחוש חופשיה ומשוחררת. זוכרת עצמי חושבת למה לעזאזל לא מיקמנו את הכיור בדיוק מול השרותים...
נעם שותק. אני מבקשת עידוד והוא מיד נכנס לתפקיד. כאילו רק חיכה שאבקש. יופי, את מתקדמת. מלכה שלי. איזה כיף לשמוע. מנגב לי את הפנים במגבת לחה. נעים.

הצירים מתגברים. את חלקם אני מעבירה לבד, ספונה בשרותים, מנענעת את האגן בפראות, מנסה להקשיב לגוף, שירמוז לי איך להקל עליו. עלי.

[ב_דרך*]

חמש וארבעים. אני מבקשת להתקשר למינדי. נעם מחייג ואני מדברת. מבולבלת מעט. מספרת את מהלך העניינים. עכשיו ציר כל חמש דקות. מתמודדים. לבוא? לא יודעת. את רוצה להתקשר עוד חצי שעה? לא יודעת. זה מתקדם ללידה? כן. אז אני מתארגנת ובאה. טוב. קחי את הזמן, אנחנו פה.

הצירים הולכים ומתגברים. אני רוצה מים. לשתות? לא, למים!! נחכה למינדי, שלא נכנס מוקדם מידי.

אני רוצה למים....
מינדי בדרך, היא תכף תגיע ותכנסי למים.

[מאמא_מאוהבת*]

בניית מתח לתפארת
מחכה להמשך, יחד עם כולם @}

[ב_דרך*]

מינדי מתקשרת. אני שומעת את השיחה מתוך ערפל הכאב.
שריפה? איפה?
טוב, את צריכה להסתובב ולעקוף דרך צומת סומך.

מה??? איפה היא???
מיבבת. אני רוצה למים......
היא תכף תגיע.

מרגישה שאני לא יכולה כבר לעמוד בזמן ציר.
מבקשת מנעם לארגן מזרונים על השטיח בחדר המשפחה. תביא גם סדינית.
מעבירה צירים על הברכיים. תופסת חזק בשמיכה. חושבת להתפרק.
תכף אני מתפרקת. קצה היכולת.

מינדי שוב בטלפון. אני מתחילה לשאוג.
נעם שואל על כניסה למים ומינדי מנסה להבין באיזה שלב אנחנו.
ציר. זה לחץ! תגיד לה שזה לחץ!
היא אומרת שזה לחץ.
ציר.
תגיד לה שתבדוק אם היא מרגישה את הראש.
בודקת – מרגישה את הראש דרך שק מי השפיר. גבוה.
ציר. לחץ.
נעם ברקע – היא כבר לא תוכל להכנס למים...
ציר. הראש מתכתר.
שורףשורףשורף
אני שואגת. מחכה לציר הבא.
נעם רואה ומדווח – הראש מגיע! מה אני יכול לעשות כדי לעזור לה??
רץ לאמבטיה המלאה במים חמים לטבול מגבת.
ציררררררררר
ראש וגוף מחליקים מתוכי. מים חמימים בין רגלי.
יש תינוק!
לא, יש תינוקת...
אני מרימה אותה בזהירות.
נעם עדיין בטלפון – כן, היא בוכה. הופכת מסגול לורוד.
רץ להביא חיתול בד ועוטף אותה.

[תמר_א*]

מתה עליכם

[יעלי_לה]

וואוווווו איזה יופי מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב!

[ההולכת_בדרכים*]

שיואו! הרגת אותי!!! הלב שלי ממש דופק מהתרגשות...
זה בטח היה מאוד מפחיד, אבל בסופו של דבר שיחקת אותה ב לידה ללא מיילדת
גדול לך ולאיש שלך, המיילד האמיץ... אתם גדולים!

[חן_נושי*]

שיואוווו! אמאל'ה
איזה סיפור!
את גדולה!

[ב_דרך*]

עשר דקות אחרי מגיעה מינדי.
חבל הטבור חדל לפעום והיא חותכת אותו. נעם מחזיק את התינוקת. מחכים לשליה.
מינדי בודקת שהיא נפרדה ויחד איתה אני לוחצת אותה החוצה.
היא הולכת לבדוק אותה. אני נשענת על הפוף, מניקה.
מבקשת מנעם שיצלם.
מתקשרים להורים. ההורים של נעם בדרך.

מינדי בודקת אם יש קרעים. קרע קטן שלא מצריך תפירה. יש!
מה את רוצה עכשיו? אמבטיה.
אנחנו נכנסות לאמבטיה החמה. סוף סוף.

בכי מחדר השינה – אמא... אמא...בואי...!
לא יכולה לגשת אליו. בסוף הוא מתרצה ומגיע.
אני יוצאת ומתיישבת על הספה בחדר המשפחה – התינוקת בזרוע אחת והשניה מחבקת את נמרוד.
יש לי שני ילדים. יש לי שני ילדים.

[יו_יו_בקנדה*]

מדהים מדהים מדהים!
אי קוראת צוחקת ודומעת...
המון מזל טוב.

[מאמא_מאוהבת*]

ואו, היה שווה להיות במתח בשביל המשך שכזה!!!
תודה על הסיפור - הוא מרגש ומדהים!
המון מזל טוב

[חוה_ש*]

_התינוקת בזרוע אחת והשניה מחבקת את נמרוד.
יש לי שני ילדים. יש לי שני ילדים._
זה כל כך מרגש. @} המון אושר ומזל טוב.

[תמר_א*]

ולאיש שלך, המיילד האמיץ...
הממ... נראה לי שהמיילדת כאן היתה ב דרך עצמה. אולי עם עזרה פעילה של מעיין (-:
<מלכה! מלכות!>


זה כל כך מרגש. המון אושר ומזל טוב.

[טליה_טקאוקה*]

זה כל כך מרגש. flower המון אושר ומזל טוב.

[Manty_T*]

נפלא!
(פעם הבאה תכנסי למים כשבא לך!!!)

[נונה_בי*]

וכל מה שתמר אמרה
איזה אושר.
הולכת להביא מגבת למקלדת הטובעת...

@} מזל טוב @}

[פלוני_אלמונית*]

מרגש ונפלא! מזל טוב
המיילדת כאן היתה ב דרך עצמה תרתי משמע....


<אם פי 3>

[לוטם_מרווני*]

יש לי שני ילדים. יש לי שני ילדים.
מרגש עד דמעות, נפלא, מזל טוב!

[ב_דרך*]

תודה על התגובות המתרגשות והמרגשות
גרסת האב ב דרך...

[ב_דרך*]

סיפור הלידה של מעיין - גרסת האב

או: סיפור גדול על הרגע שבו לא נכחתי
או: דומה ושונה – נמרוד ומעיין
או: אשתי השואגת...

לא ברור מה עניין של מזל ומה תכנון, או אולי שילוב של שניהם. מה שבטוח הוא שלא יכולנו לחלום על עיתוי כה מוצלח, מכל הבחינות. עד כדי כך שמירי מחפשת דרך איך לתכנן את הפעם הבאה כך בדיוק.
נראה שלידה אצלנו זה יום ראשון, סביב 8 בבוקר. גם הפעם הכל התחיל מעט אחרי חצות. הפעם מירי העבירה את הצירים כמעט לבדה, ושיתפה בעיקר את האסלה, השיש הסמוך אליה, קצת את הכדור הגדול, ומדי פעם גם את משקל גופי, שניסה ללחוץ לפי הנחייתה על הנקודה המדוייקת ובעוצמה. פתאום היא היתה מישהי אחרת: מרוכזת, מכונסת בעצמה ובצירים. היתה סביבה מין קליפה שכזאת, שגרמה לי פשוט לשתוק ורק להיות שם, בשבילה. לשמחתי קיבלתי מדי פעם הנחיות. תלחץ כאן, יותר חזק, תעזוב אותי לבד, הריח שלך לא נעים. לפעמים רק תנועות שהסבירו היטב מה רצתה.
העסק הלך והתגבר, ואיתו הנשיפות, הקולות העמומים והכאבים. ב 05:40 מירי מחליטה להתקשר למינדי. בין הצירים, היא מספיקה לדבר איתה ולקבוע כי מינדי תתחיל להתארגן ותצא לדרך. "בלי לחץ" מוסיפה מירי. לקראת 7 מירי כבר מתחילה לשאול מה עם מינדי, וזה אחרי שסביב השיחה עימה הביעה באזניי חשש כי הזעיקה אותה מוקדם מידי: "מה יהיה אם הכל יתעכב?"...
העיתוי המדויק של כל השלבים הבאים מעורפל יותר, כי הכל נעשה מהיר יותר, לחוץ יותר ומלווה שאגות. מה שבטוח זה שב 07:40 נולדה לנו מעיין שלנו. תינוקת. אבל אני, שכלל לא ידעתי אם יהיה זה בן או בת, בכלל שכחתי שרגע היציאה לעולם הוא גם רגע הגילוי עבורי. בטלפון עם מינדי, העושה דרכה בין שריפות ופקקים, אמרתי "התינוק יצא" ומירי מייד תיקנה: "תינוקת, תינוקת".
כשקלטתי שתיכף זה קורה, ומינדי פשוט לא תהיה פה, זה כבר היה קרוב מאוד לסוף. לא היה לי זמן לחשוב יותר מדי, והמשכתי לכרכר סביב השאגנית שלי, שכבר חשה היטב בצירי הלחץ. מתחת לברכיה שמתי שני מזרונים, ועליהם סדיניות. מגבת רטובה וקרה שימשה אותי לנגב את פניה ולרענן אותה, ובגללה פספסתי את רגע יציאתה של מעיין לאוויר העולם. כשהראש כבר מכותר, שאלתי את מינדי אם יש עוד משהו שאוכל לעשות כדי להקל או לעזור, והיא אמרה בפשטות "כלום". אח"כ הוסיפה שאפשר להניח מגבת חמה על המקום, ואני צעדתי שני מטרים, טבלתי המגבת באמבטיה החמה (שהכינותי מבעוד מועד...), סחטתי, חזרתי, ו.. היא כבר בחוץ !! לא נותר לנו אלא לעטפה בחיתול כותנה רך ועדין, ועוד אחד. להישען אחורה, לנשום עמוק, ולהתחיל לקלוט:
יש לנו בת.
בניגוד לנמרוד, שבשלב זה בקושי צייץ, למרות תוספת החמצן שקיבל, מעיין נתנה קולה מייד אחרי שיצאה.
מרוב לחץ, מינדי טעתה אפילו בתוך מנוף, וכיוונתי אותה עד שהופיעה מבעד לתריס המטבח. רצתי החוצה יחף לעזור לה עם התיקים. מעיין שלנו כבר בת 10 דקות. אחרי כמה דקות מינדי חתכה את חבל הטבור, וב- 8 יצאה לה השליה. עוד זמן רב ישבנו כך על השטיח והמזרונים בחדר המשפחה, שהוא באמת חדר משפחה מעכשיו. אח"כ נכנסה מירי לאמבטיה, ומעיין הצטרפה אחריה. ואז התעורר נימ נימ שלנו. הפעם בבכי רם, תוך שהוא מסמן לי שאני לא רצוי בשטח. רק אחרי כמה דקות נענה לקריאות של מירי מהאמבטיה, אבל אחרי שניה קצרה בפתח חדר האמבטיה נסוג לפינת המשפחה (אותה הספקתי לנקות ולסדר דקות לפני כן) ונעמד בצורה מוזרה, גבו אלינו. נראה לי שפשוט עשה פיפי בחיתול, ונשם נשימות של סוף בכי. אז חזר לאמבטיה אבל עוד לא ממש התייחס לתוספת החדשה לביתנו. מירי יצאה והתיישבה על הספה בפינת המשפחה ורק אז התייחס גם למעיין: בחן אותה, נגע, ומייד נבר בין צעצועיו והעניק לה את המתנה הראשונה בחייה: טרטור (=טרקטור). כבוד גדול נפל בחלקה.
פסחתי כמובן על הטלפונים להורים: שלי, שהגיעו להיות איתנו כל היום הזה, ולהוריה של מירי, שיחלפו עוד ימים ארוכים בטרם יפגשו את נכדתם הטריה, עקב הניתוח.
בימים שאחרי כולם הפכו אותי למיילד, אבל האמת היא שמירי יישמה את מה שכל הזמן דיברה עליו: להיות שם עם עצמה בלבד. להתמודד עם הצירים והכאבים. לא להישען, לא להיתלות ולא לתת את עצמה לאף אחד. תפקידי היה בעיקר להיות שם בשבילה, ולסייע כשנזקקה לכך: פיסית או רגשית, במילה, בליטוף או בלחיצה. היא לקחה את עצמה עוד צעד אחד קדימה, ועשתה את זה בעצמה, כמו גדולה, מתפלאת מה בכלל צורך פה התערבות....
מלאת ביטחון עצמי בכוחותיה, עוצמתית בצורה שאין דרך לתאר. מלכה. אישה.

[ההולכת_בדרכים*]

עוצמתית בצורה שאין לתאר. מלכה. אישה. ברור!!! || ||
ולאיש שלך, המיילד האמיץ ... בסדר, בסדר... תומך לידה. דול.
טרטור איזה חמוד...
מזל טוב לכולכם, משפחת ב דרך!!! @}

[סיפורי_פוגית*]

_יש לי שני ילדים. יש לי שני ילדים.
מרגש עד דמעות, נפלא, מזל טוב!_
אין מילים, אני טובעת
המון מזל-טוב!

[סמדר_נ*]

שוב מזל טוב.
וואו.

[סיגל_ב*]

וואו.
איזה סיפור מדהים!
מרגש ומופלא.
אין לי מילים.

מזל טוב!

[אמא_אדמה*]

וואו , איזה מלכה!!!!

סיפור מדהים ומצמרר!
תענוג לקרוא!

מזל טוב חברים יקרים ונשיקה למעיין....

[נועה_בר*]

_התינוקת בזרוע אחת והשניה מחבקת את נמרוד.
יש לי שני ילדים. יש לי שני ילדים._

מרגש עד דמעות
עקבתי בדריכות אחרי כל תוספת לסיפור.. את גדולה ומדהימה!
המון אושר ומזל טוב לכולכם @}
ומעיין שם מקסים!

[נונה_בי*]

מדהימים אתם!!
בריאות אושר ונחת לכם
http://www.pemshop.com/images/[po]hd1319 t[/po].jpg
מכלנו

[תמר_א*]

"בלי לחץ" מוסיפה מירי
D-: אוי אוי, הורס. זה כל כך את...
מדהימים אתם!!

[תי_תי*]

המון המון מזל טוב.
מאוד מרגש לקרוא את הסיפור שלכם. (אפילו דמעות צצו...)
אוהבת. (חיבוק)