אחנו בשבת ביקור בעיר הולדתי.
יש לי איזה דיאלוג ממושך, מאד מורכב, עם הבית, אבל לא רק איתו. גם עם רחובות העיר שגדלתי בה, אנשי העיר, ריחות העיר והדרך שבה הבוקר עולה בה והערב יורד בה. יש לי דיאלוג מאד מאד מורכב עם החולין של העיר הזו, שבנוי מן האפשרות הנעדרת של מה היה קורה אילו הייתי בונה את החיים הבוגרים שלי בתוכה. חיי הבוגרים והחולין שהם מורכבים ממנו מתרחשים בעיר אחרת, רחוקה, אבל ההיכרות הכל כך אינטימית עם העיר הזאת, שבה גדלתי, יוצרת בביקורים שלי פה סוג של מפגש מאד מיוחד בין אני הצעירה לאני הבוגרת.
בחודשים האחרונים כשבאנו לכאן, זה היה מאד קשה. היה בי געגוע עמוק, מן צורך להיבלע בקרביים של המקום הזה, צורך בנוחם. היום, אחרי אימון בוקר מוקדם נסעתי לקפה היחיד שפתוח בסביבה בשעות מוקדמות כאלו. בפעם הקודמת שהייתי פה, המשבר היה בשיאו, המלצרית החביבה והמוקפדת שקיבלה את פני בדלפק נראתה לי כהתגלמות האושר, מבעד לכאבים הנפשיים שאפפו אותי. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה לעזוב את הכל, את כל הכאבים, לזחול מתחת לעור שלה, להיות עסוקה בלחייך ללקוחות מזדמנים, ולחזור הביתה ברחובות המוכרים עד כדי נחמה של העיר הזו.
היום קניתי ממנה שוב קפה, ניסיתי להיזכר בתחושה שאז היא עוררה בי, אבל לשמחתי זה לא היה שם. המלצרית היתה אדם אחר שלא עורר בי שום הזדהות או רצון, הקפה היה קפה, הרחובות, העיר. כל אלה לא העידו הבוקר עלי, לא עשו קרעים בנפשי. כן, זאת בשורה טובה.
משבר גיל 40
משבר גיל 40
ראשית, את כותבת נפלא! במיוחד אהבתי את:
לעזוב את הכל, את כל הכאבים, לזחול מתחת לעור שלה, להיות עסוקה בלחייך ללקוחות מזדמנים, ולחזור הביתה ברחובות המוכרים עד כדי נחמה של העיר הזו.
שנית, אני חושבת שמה שקוראים לו "משבר גיל ארבעים" הוא יותר שלב סיכום ביניים ומעבר לבדיקת העתיד.
הגיל הזה, לרוב האנשים, הוא (מעבר להיותו בערך חצי החיים) שלב שבו הוצאנו את הראש לנשום אחרי שנים של בניית זוגיות, בית, קריירה וגידול ילדים קטנים. דווקא עכשיו, כשהכל יציב יחסית וברור ורגוע, יש אפשרות לנוח רגע (מנוחה מטאפורית לגמרי כמובן). בשלב הראשון, של סיכום הביניים, יש הצפה של זכרונות מילדות ועד היום. ההצפה מלווה ברגשות עזים ובבילבול אבל גם מאפשרת לנו לזהות את רצף הבחירות, ההחלטות והמעשים שלנו ולהתחיל להבין מי אני בעצם.להבין למה בחרתי את מה שבחרתי ואיך הגעתי עד הלום. בשלב השני יש בדיקה אם מה שהתאים עד היום (או קרה תוך כדי ריצה)- מתאים גם עכשיו או שצריך מקצה שיפורים.
שני השלבים האלה יכולים לקחת כמה שנים טובות. הם כרוכים גם באבל וגעגועים על מה שהיה ולא יחזור ויכולים לגרום לנו להשתבללות, לבחינה פנימית עמוקה, לטיפול פסיכולוגי (או ללימודי ימימה וכד'). בעיני, זה המסע המופלא שכתבתי עליו בתחילת הדף.
השלב השלישי הוא שלב התיקונים. בחירת חלומות ויעדים חדשים שמתאימים לעצמי של היום. לי זה היה (והווה) שלב מענג.
שבת שלום
לעזוב את הכל, את כל הכאבים, לזחול מתחת לעור שלה, להיות עסוקה בלחייך ללקוחות מזדמנים, ולחזור הביתה ברחובות המוכרים עד כדי נחמה של העיר הזו.
שנית, אני חושבת שמה שקוראים לו "משבר גיל ארבעים" הוא יותר שלב סיכום ביניים ומעבר לבדיקת העתיד.
הגיל הזה, לרוב האנשים, הוא (מעבר להיותו בערך חצי החיים) שלב שבו הוצאנו את הראש לנשום אחרי שנים של בניית זוגיות, בית, קריירה וגידול ילדים קטנים. דווקא עכשיו, כשהכל יציב יחסית וברור ורגוע, יש אפשרות לנוח רגע (מנוחה מטאפורית לגמרי כמובן). בשלב הראשון, של סיכום הביניים, יש הצפה של זכרונות מילדות ועד היום. ההצפה מלווה ברגשות עזים ובבילבול אבל גם מאפשרת לנו לזהות את רצף הבחירות, ההחלטות והמעשים שלנו ולהתחיל להבין מי אני בעצם.להבין למה בחרתי את מה שבחרתי ואיך הגעתי עד הלום. בשלב השני יש בדיקה אם מה שהתאים עד היום (או קרה תוך כדי ריצה)- מתאים גם עכשיו או שצריך מקצה שיפורים.
שני השלבים האלה יכולים לקחת כמה שנים טובות. הם כרוכים גם באבל וגעגועים על מה שהיה ולא יחזור ויכולים לגרום לנו להשתבללות, לבחינה פנימית עמוקה, לטיפול פסיכולוגי (או ללימודי ימימה וכד'). בעיני, זה המסע המופלא שכתבתי עליו בתחילת הדף.
השלב השלישי הוא שלב התיקונים. בחירת חלומות ויעדים חדשים שמתאימים לעצמי של היום. לי זה היה (והווה) שלב מענג.
שבת שלום
-
סאלי_תדמור*
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
משבר גיל 40
מצאתי כתבה על ספר של רונה רענן שפריר, מתארת משבר שאני חושבת שהוא דומה מאוד לשלך.
חושבת שיעניין אותך.
מדברת על ה"כלום" הזה שאת פוגשת עכשיו.
חושבת שיעניין אותך.
מדברת על ה"כלום" הזה שאת פוגשת עכשיו.
-
עוד_מעט_41*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 27 דצמבר 2010, 23:43
משבר גיל 40
יושבת, קוראת, ומודה ליקום על המקום שבו אני נמצאת,
עובדת, ומשלימה לימודים ליום שאחרי,,,,,
היום שכבר לא אקום בשמחה לעשייה הכל-כך שוחקת,
היום שצעקות יגברו על הצחוק,
ביום שלא אתרגש לקום בראשון לספטמבר,
ליום שארצה להגיד ברוך שפטרנו.... ב-30 ליוני,
ביום שארצה לחנוק במקום לחבק,
ביום שלא אוכל יותר להכיל.
ואת
לא מוצאת את מקומי,
הפתרון נמצא בעצם השם שבחרת לך, חפשי את המקום שלך,
אותו תחביב של פנאי שאולי יענה לך על הצורך של מילוי החלל, הריקנות,
אולי משהו רוחני, מיסטי, שיתן לך תשובות לשאלותייך הבוערות,
והלוואי שתמצאי מענה לאשר מציק לך.
שולחת אנרגיה מלאת אור, אהבה, ובעיקר שמחה.
עובדת, ומשלימה לימודים ליום שאחרי,,,,,
היום שכבר לא אקום בשמחה לעשייה הכל-כך שוחקת,
היום שצעקות יגברו על הצחוק,
ביום שלא אתרגש לקום בראשון לספטמבר,
ליום שארצה להגיד ברוך שפטרנו.... ב-30 ליוני,
ביום שארצה לחנוק במקום לחבק,
ביום שלא אוכל יותר להכיל.
ואת
לא מוצאת את מקומי,
הפתרון נמצא בעצם השם שבחרת לך, חפשי את המקום שלך,
אותו תחביב של פנאי שאולי יענה לך על הצורך של מילוי החלל, הריקנות,
אולי משהו רוחני, מיסטי, שיתן לך תשובות לשאלותייך הבוערות,
והלוואי שתמצאי מענה לאשר מציק לך.
שולחת אנרגיה מלאת אור, אהבה, ובעיקר שמחה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
משבר גיל 40
רוני יגר (אחת המקימות של מחסום ווטש) אמרה לי פעם "תמיד אני אומרת לצעירות שהכיבוש לא הולך לשום מקום..." באסה.
-
נעה_זני*
- הודעות: 111
- הצטרפות: 30 אוקטובר 2009, 19:44
- דף אישי: הדף האישי של נעה_זני*
משבר גיל 40
שנתיים אחרי אני רואה את השינוי הגדול שחל בי ובחיי
ואני יכולה להגיד שזה לא משבר גיל ארבעים אלא מהפך גיל ארבעים,הפוסט הזה ממחיש את המהפך ותוצאותיו
http://noa-photographer.blogspot.com/20 ... -food.html
ואני יכולה להגיד שזה לא משבר גיל ארבעים אלא מהפך גיל ארבעים,הפוסט הזה ממחיש את המהפך ותוצאותיו
http://noa-photographer.blogspot.com/20 ... -food.html
-
לא_מוצאת_אותי*
- הודעות: 20
- הצטרפות: 06 דצמבר 2010, 19:54
משבר גיל 40
כבר זמן מה שאני חושבת לעדכן בכמה מילים אבל לא יוצא לי להיכנס לפה. עכשיו ראיתי את הצעת האיחוד עם דף משבר גיל 40 (בשמחה), אז לכבוד ההעברה לבית החדש אני אנצל את ההזדמנות לומר כמה מילים של דיעבד.
הדף הזה מאד עזר לי. פתחתי אותו לפני כמה חודשים, אחרי שכבר הייתי בהיגררות ממושכת בתהומות של עצמי קרוב לשנה. המשבר הרשמי היה הסיפור בעבודה, אבל כשאני מסתכלת אחורה אני רואה את הדברים בדרך בה מספר נשים תיארו אותם פה. ההגעה לשיא, תחושת הריקנות, המפגש עם השדים מן העבר, כל אלה קרו בתזמון מושלם אחד עם השני, חמש דקות לפני 40.
אני חושבת שמה שפתח לי את היציאה מהמשבר הזה היה שני דברים, האחד הוא העניין שפיתחתי בריצה למרחקים ארוכים והשני הוא שהפסקתי לברוח. אני יכולה לשבת ולספר שעות על איך דווקא הריצה למרחק לימדה אותי את אומנות הלהישאר, אבל זה לא המקום. המדהים הוא שאני התחלתי לרוץ פחות או יותר בתקופה שתמונת המציאות המושלמת התחילה להיסדק, לפני בערך שנה.כתבתי - מדהים, כי אז עוד לא הייתי מודעת לקיומם של הסדקים ובוודאי שלא הייתי מודעת לזה שאני מתחילה לעסוק במשהו שעוד יתן לי כל כך המון כוח ונקודת עיגון משמעותית בחיי.
בשלב מסויים דרך הכתיבה פה הבנתי שאני משקיעה הרבה מאד אנרגיות בנסיון לברוח. כשהבנתי את זה, ניסיתי להשקיע אנרגיות בלהישאר. הדבר הנכון היה ללמוד לזהות את הדינמיקה של בריחה לאורך כל מסלול חיי. היא הרי תמיד היתה שם, לא המצאתי אותה לכבוד המשבר. פשוט ככה הייתי רגילה. לברוח מאיפה שלא נוח. מערכות יחסים, מקומות, רגשות לא נוחים. סאלי שאלה איפה שהוא בדיונים פה אם אני בכורה, ואני חושבת שדווקא המשבר הזה ישב על העובדה שאני לא בכורה. על זה שבתור הבת השניה שתויגה תמיד כמורדת, הבריחה מקושי היתה דפוס די מרכזי בחיי, בלי לקחת בחשבון שיום אחד אני אמצא את עצמי במקום של המבוגר האחראי שלזוועתו לא יכול יותר לעשות delete איפה שלא נוח לו.
וככה, כשאני מוסיפה כל חודש עוד ועוד מאות מטרים לריצה, לומדת את הכאב הפיזי ונשארת בתוכו, גם למדתי את ההישארות בכאב האחר. זה של חוסר השלמות, של חוסר הרצון להתמודד,של הקושי לשאת.
ונשארתי.
לא כאינרציה, אלא כבחירה. לא כי אין לי ברירה אלא כי זה שיעור חשוב בשבילי. כי בהשאלה, רק מי שרץ למרחקים מכיר את השלב שבו פתאום הריצה נעשית נעימה לגוף, טבעית, נינוחה, ורק מי שרץ למרחקים יודע שהנשימה של רצים למרחק נעשית עם הזמן, רכה ושקטה. ורק מי שרץ למרחקים מכיר את החוויה העילאית של סיום מסלול של כמה קילומטרים טובים. מי שפורש כשקשה, בהתחלה, לא יודע את כל אלה. (אני יודעת שאמרתי שלא ארחיב על זה אבל התפלק לי)
אני יודעת שהכל זה סיכומי ביניים. אני לא יודעת מה עוד נשאר לי לפתור עם עצמי ואיזה עוד קשיים יצמחו פנימה והחוצה. הגיל זה הוא שער להרבה דברים, מורכבים להתמודדות, שעוד יעברו דרכו ככל שהזמן יחלוף. אבל מפה, אני יכולה היום לראות את היופי ואת הצמיחה שרובכן דיברתן עליה.
זהו. מקווה שהדברים שנכתבו פה על ידי כל מי שכתבו, יעזרו לעוד נשים כפי שהם עזרו לי ללמוד לנשום ולהקשיב ולראות מבעד לכאב.
הדף הזה מאד עזר לי. פתחתי אותו לפני כמה חודשים, אחרי שכבר הייתי בהיגררות ממושכת בתהומות של עצמי קרוב לשנה. המשבר הרשמי היה הסיפור בעבודה, אבל כשאני מסתכלת אחורה אני רואה את הדברים בדרך בה מספר נשים תיארו אותם פה. ההגעה לשיא, תחושת הריקנות, המפגש עם השדים מן העבר, כל אלה קרו בתזמון מושלם אחד עם השני, חמש דקות לפני 40.
אני חושבת שמה שפתח לי את היציאה מהמשבר הזה היה שני דברים, האחד הוא העניין שפיתחתי בריצה למרחקים ארוכים והשני הוא שהפסקתי לברוח. אני יכולה לשבת ולספר שעות על איך דווקא הריצה למרחק לימדה אותי את אומנות הלהישאר, אבל זה לא המקום. המדהים הוא שאני התחלתי לרוץ פחות או יותר בתקופה שתמונת המציאות המושלמת התחילה להיסדק, לפני בערך שנה.כתבתי - מדהים, כי אז עוד לא הייתי מודעת לקיומם של הסדקים ובוודאי שלא הייתי מודעת לזה שאני מתחילה לעסוק במשהו שעוד יתן לי כל כך המון כוח ונקודת עיגון משמעותית בחיי.
בשלב מסויים דרך הכתיבה פה הבנתי שאני משקיעה הרבה מאד אנרגיות בנסיון לברוח. כשהבנתי את זה, ניסיתי להשקיע אנרגיות בלהישאר. הדבר הנכון היה ללמוד לזהות את הדינמיקה של בריחה לאורך כל מסלול חיי. היא הרי תמיד היתה שם, לא המצאתי אותה לכבוד המשבר. פשוט ככה הייתי רגילה. לברוח מאיפה שלא נוח. מערכות יחסים, מקומות, רגשות לא נוחים. סאלי שאלה איפה שהוא בדיונים פה אם אני בכורה, ואני חושבת שדווקא המשבר הזה ישב על העובדה שאני לא בכורה. על זה שבתור הבת השניה שתויגה תמיד כמורדת, הבריחה מקושי היתה דפוס די מרכזי בחיי, בלי לקחת בחשבון שיום אחד אני אמצא את עצמי במקום של המבוגר האחראי שלזוועתו לא יכול יותר לעשות delete איפה שלא נוח לו.
וככה, כשאני מוסיפה כל חודש עוד ועוד מאות מטרים לריצה, לומדת את הכאב הפיזי ונשארת בתוכו, גם למדתי את ההישארות בכאב האחר. זה של חוסר השלמות, של חוסר הרצון להתמודד,של הקושי לשאת.
ונשארתי.
לא כאינרציה, אלא כבחירה. לא כי אין לי ברירה אלא כי זה שיעור חשוב בשבילי. כי בהשאלה, רק מי שרץ למרחקים מכיר את השלב שבו פתאום הריצה נעשית נעימה לגוף, טבעית, נינוחה, ורק מי שרץ למרחקים יודע שהנשימה של רצים למרחק נעשית עם הזמן, רכה ושקטה. ורק מי שרץ למרחקים מכיר את החוויה העילאית של סיום מסלול של כמה קילומטרים טובים. מי שפורש כשקשה, בהתחלה, לא יודע את כל אלה. (אני יודעת שאמרתי שלא ארחיב על זה אבל התפלק לי)
אני יודעת שהכל זה סיכומי ביניים. אני לא יודעת מה עוד נשאר לי לפתור עם עצמי ואיזה עוד קשיים יצמחו פנימה והחוצה. הגיל זה הוא שער להרבה דברים, מורכבים להתמודדות, שעוד יעברו דרכו ככל שהזמן יחלוף. אבל מפה, אני יכולה היום לראות את היופי ואת הצמיחה שרובכן דיברתן עליה.
זהו. מקווה שהדברים שנכתבו פה על ידי כל מי שכתבו, יעזרו לעוד נשים כפי שהם עזרו לי ללמוד לנשום ולהקשיב ולראות מבעד לכאב.
-
סאלי_תדמור*
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
משבר גיל 40
וואו אני נדהמת לקרוא אותך.
קראת במקרה את "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה"? של הרוקי מורקמי? את תתחברי לזה לגמרי, אני חושבת. הוא מדבר על דברים דומים לגמרי. הוא אומר על הכתיבה שלו: "את כל מה שאני יודע על הכתיבה, למדתי מהריצה". מדבר על העניין הזה של להשאר בנקודה הזו.
כמה חשבתי על העניין של להשאר. גם כתבתי על זה משהו - אני what]למדתי את זה מהיוגה i learned from[/po], כי לא ניסיתי ריצה עדיין... עכשיו כמובן שאת עושה לי חשק לרוץ. עוד מעבר למה שמורקמי עשה לי.
ממלא השראה הסיפור שלך @}
קראת במקרה את "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה"? של הרוקי מורקמי? את תתחברי לזה לגמרי, אני חושבת. הוא מדבר על דברים דומים לגמרי. הוא אומר על הכתיבה שלו: "את כל מה שאני יודע על הכתיבה, למדתי מהריצה". מדבר על העניין הזה של להשאר בנקודה הזו.
כמה חשבתי על העניין של להשאר. גם כתבתי על זה משהו - אני what]למדתי את זה מהיוגה i learned from[/po], כי לא ניסיתי ריצה עדיין... עכשיו כמובן שאת עושה לי חשק לרוץ. עוד מעבר למה שמורקמי עשה לי.
ממלא השראה הסיפור שלך @}
-
אחות_קטנה*
- הודעות: 13
- הצטרפות: 01 נובמבר 2006, 21:22
משבר גיל 40
אתמול בלילה זה היכה בי. אחי הבכו במשבר גיל 40. בכל הכוח.
נשואים עם שלוש בנות, חיים ברווחה כלכלית עם עבודות בעמדות מפתח, תחביבים זוגיים ואישים, המון השקעה בזוגויות ובמשפחתיות (לפחות ככה זה נראה מבחוץ, מתוך הבועה שלי)
...ופתאום הוא מחליט שהוא לא אוהב, שרע לו בזוגיות, שהיא לא טובה לו ( הוא כל הזמן טורח לומר לנו איזו אמא נהדרת היא, כמה היא חרוצה, נאמנה,טובה...)
פתאום הוא פותח תיק ברבנות מבלי להודיע להבכלל, מפנטז על משמורת מלאה על הבנות (הוא אמנם אחי ואני אוהבת אותו, אבל הוא חי בסרט עכשיו. הוא לא מצליח לקום בזמן לעבודה, אז איך הוא יצליח לעמוד במטלות הבית וההורות?)
ניסיתי להציע לו את המטפלת הזוגית שלנו אפילו לטיפול אישי והוא לא מוכן לשמוע.
הוא כל כך להוט לשבור את הכלים שהוא כמו שור.
ומההיכרות שלי איתו- כשהוא יתפכח כבר יהיה מואחר מדי.
וכמובן שעצוב לי על אישתו. אני חושבת שעולמי היה חרב עליי אם זוגי היה אומר לי בוקר אחד שהוא לא אוהב.
בקיצור- הוא עובר משבר ולא מוכן לעצור לרגע, לקחת נשימה או, חלילה, להקשיב.
אני רואה את התפתחות העלילה ועצוב לי.
עצוב לי על הבנות הקטנות שכל אחת כבר מתוסבכת בדרכה, עצוב לי עליו, עצוב לי עליה.
ומצד שני אני אומרת "שיאכל את הדייסה שהוא מבשל" אבל אם מבחוץ אפשר לראות משהו שהוא לא רואה ולעזור, אולי שווה להתעקש?
נשואים עם שלוש בנות, חיים ברווחה כלכלית עם עבודות בעמדות מפתח, תחביבים זוגיים ואישים, המון השקעה בזוגויות ובמשפחתיות (לפחות ככה זה נראה מבחוץ, מתוך הבועה שלי)
...ופתאום הוא מחליט שהוא לא אוהב, שרע לו בזוגיות, שהיא לא טובה לו ( הוא כל הזמן טורח לומר לנו איזו אמא נהדרת היא, כמה היא חרוצה, נאמנה,טובה...)
פתאום הוא פותח תיק ברבנות מבלי להודיע להבכלל, מפנטז על משמורת מלאה על הבנות (הוא אמנם אחי ואני אוהבת אותו, אבל הוא חי בסרט עכשיו. הוא לא מצליח לקום בזמן לעבודה, אז איך הוא יצליח לעמוד במטלות הבית וההורות?)
ניסיתי להציע לו את המטפלת הזוגית שלנו אפילו לטיפול אישי והוא לא מוכן לשמוע.
הוא כל כך להוט לשבור את הכלים שהוא כמו שור.
ומההיכרות שלי איתו- כשהוא יתפכח כבר יהיה מואחר מדי.
וכמובן שעצוב לי על אישתו. אני חושבת שעולמי היה חרב עליי אם זוגי היה אומר לי בוקר אחד שהוא לא אוהב.
בקיצור- הוא עובר משבר ולא מוכן לעצור לרגע, לקחת נשימה או, חלילה, להקשיב.
אני רואה את התפתחות העלילה ועצוב לי.
עצוב לי על הבנות הקטנות שכל אחת כבר מתוסבכת בדרכה, עצוב לי עליו, עצוב לי עליה.
ומצד שני אני אומרת "שיאכל את הדייסה שהוא מבשל" אבל אם מבחוץ אפשר לראות משהו שהוא לא רואה ולעזור, אולי שווה להתעקש?
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
משבר גיל 40
אחות קטנה
באמת המצב מאוד מתסכל, קשה לראות מהצד איך אדם הורס לעצמו ולאחרים את החיים.
השאלה אם יש מה לעשות בעניין, כי לפעמים נותר רק להתפלל ולהציע מעט תמיכה.
אני חושבת שאף אחד לא יודע מה קורה בין בני זוג ואיך הזוגיות שלהם, אולי זה מצב מתמשך
העיצה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה לפנות למישהו שאחיך כן מעריך, על מנת שידבר איתו ויבחון את המצב לעומק ואם יש אפשרויות אחרות מלבד פירוק המשפחה.
באמת המצב מאוד מתסכל, קשה לראות מהצד איך אדם הורס לעצמו ולאחרים את החיים.
השאלה אם יש מה לעשות בעניין, כי לפעמים נותר רק להתפלל ולהציע מעט תמיכה.
אני חושבת שאף אחד לא יודע מה קורה בין בני זוג ואיך הזוגיות שלהם, אולי זה מצב מתמשך
העיצה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה זה לפנות למישהו שאחיך כן מעריך, על מנת שידבר איתו ויבחון את המצב לעומק ואם יש אפשרויות אחרות מלבד פירוק המשפחה.
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
משבר גיל 40
עוד לא התאוששתי ממשבר גיל השלושים שנחת עלי לפתע פתאום (כי באמת, מי היה מאמין שאחרי 3 עשורים אתה מגיע לגיל המופלג הזה)
וכבר אני מתקרבת בצעדי ענק למשבר גיל הארבעים
של בעלי
כלומר הוא יהיה בקרוב בן ארבעים, אני מקבלת את המשבר במקומו
כי כמה שאני משתדלת להסביר לו שהוא ממש זקן וכדאי שיתייחס לגיל שלו ביתר רצינות וישקול צעדים הכרחיים : רישום לבית אבות, מקל הליכה וכד' הוא מתעקש להתעלם מכל הערותיי ולהתייחס אל עצמו כאילו הוא עדיין צעיר.
השאלה היא מה ניתן לעשות במצב שבו בן הזוג נמצא בהדחקה פנימית, איך ניתן לעזור לו להעלות את הנושא ולהביא אותו להתייחס ביתר רצינות אל הגיל הקרב, שיבין שהוא צריך להיות במשבר (-: .
וכבר אני מתקרבת בצעדי ענק למשבר גיל הארבעים
של בעלי
כלומר הוא יהיה בקרוב בן ארבעים, אני מקבלת את המשבר במקומו
כי כמה שאני משתדלת להסביר לו שהוא ממש זקן וכדאי שיתייחס לגיל שלו ביתר רצינות וישקול צעדים הכרחיים : רישום לבית אבות, מקל הליכה וכד' הוא מתעקש להתעלם מכל הערותיי ולהתייחס אל עצמו כאילו הוא עדיין צעיר.
השאלה היא מה ניתן לעשות במצב שבו בן הזוג נמצא בהדחקה פנימית, איך ניתן לעזור לו להעלות את הנושא ולהביא אותו להתייחס ביתר רצינות אל הגיל הקרב, שיבין שהוא צריך להיות במשבר (-: .
משבר גיל 40
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אשמח לשמוע מכאלה שחוו את המשבר בעקר בקטע הזוגי. ההבנה והידיעה שזה הוא זה זה הבן זוג שלנו שבחרנו לכל החיים. מה עושים כשפתאום נקרת הזדמנות לקשר חדש מלהיב ומסעיר. זה לא משתלב עם כל האמונות שלנו על עצמינו ורמת המוסריות שלנו ובכל זאת קשה לוותר על הריגוש
אשמח לשמוע מכאלה שחוו את המשבר בעקר בקטע הזוגי. ההבנה והידיעה שזה הוא זה זה הבן זוג שלנו שבחרנו לכל החיים. מה עושים כשפתאום נקרת הזדמנות לקשר חדש מלהיב ומסעיר. זה לא משתלב עם כל האמונות שלנו על עצמינו ורמת המוסריות שלנו ובכל זאת קשה לוותר על הריגוש
משבר גיל 40
מחייה את הדף במטרה לשמוע עוד ואולי שוב מנשים שכתבו ויכתבו פה על איך הן עוברות ומתמודדות עם גיל הארבעים.
מרגישה כמו קודמותיי סינריום שחוזר על עצמו בצורת מחשבות שחלקן מרגשות, מלהיבות הפורשות בפניי אינספור אפשרויות לגילוי עצמי מחודש ואז מחשבות אחרות, מדכאות באות לפתחי המעוררות שאלות: מה השגתי עד היום ? מי אני כיום ? ומה אני רוצה להיות?
לעשות ? ולעיתים מחשבה מבעיתה, מכאיבה "מה הטעם בחיים?" וכמובן בו בבד עולה שיפוטיות וביקורת עצמית אי אני מעזה בכלל לחשוב דבר כזה.
אשמח לשיתופים, לתובנות והבנות ובעיקר להרגיש שאני לא לבד @}
מרגישה כמו קודמותיי סינריום שחוזר על עצמו בצורת מחשבות שחלקן מרגשות, מלהיבות הפורשות בפניי אינספור אפשרויות לגילוי עצמי מחודש ואז מחשבות אחרות, מדכאות באות לפתחי המעוררות שאלות: מה השגתי עד היום ? מי אני כיום ? ומה אני רוצה להיות?
לעשות ? ולעיתים מחשבה מבעיתה, מכאיבה "מה הטעם בחיים?" וכמובן בו בבד עולה שיפוטיות וביקורת עצמית אי אני מעזה בכלל לחשוב דבר כזה.
אשמח לשיתופים, לתובנות והבנות ובעיקר להרגיש שאני לא לבד @}
משבר גיל 40
את לא לבד
עכשיו ב 46 מרגישה שיוצאת מהמשבר
אין לי הרבה מה לייעץ כי התהליך מאד אישי.
חוץ מלקבל את עצמך כפי שאת
שם השמחה
המחשבות האלה הן הזדמנות
יש זמן להקשיב לעצמי
לשאול את עצמי מה אני רוצה ולקבל כל תשובה גם אם לא נשמעת הגיונית או אפשרית.
לגבי הטעם בחיים זו שאלה כללית מדי. אני מתחברת לשאלה מה אני יכולה לעשות היום כדי שהיום הזה יהיה שווה לחיות איתו.
עכשיו ב 46 מרגישה שיוצאת מהמשבר
אין לי הרבה מה לייעץ כי התהליך מאד אישי.
חוץ מלקבל את עצמך כפי שאת
שם השמחה
המחשבות האלה הן הזדמנות
יש זמן להקשיב לעצמי
לשאול את עצמי מה אני רוצה ולקבל כל תשובה גם אם לא נשמעת הגיונית או אפשרית.
לגבי הטעם בחיים זו שאלה כללית מדי. אני מתחברת לשאלה מה אני יכולה לעשות היום כדי שהיום הזה יהיה שווה לחיות איתו.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
משבר גיל 40
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
את לא לבד. כל הנשים חוטפות את המשבר הזה ואגב גם הגברים.
יש שלב שבו כל אדם גבר ואישה, חשים שהם פיספסו את רכבת החיים.
וכל אחד מסיבות פרסונאליות.
הדרך היעילה לצאת מכך היא להבין שהיו לפנינו מאות מיליארדים שחוו את החוויה הזו ויהיו כאלה עד כלות אדם על פני האדמה.
היי חזקה והביטי בחצי הכוס המלאה והתמקדי בדברים היפים והטובים שיש לך יקירה.
את לא לבד. כל הנשים חוטפות את המשבר הזה ואגב גם הגברים.
יש שלב שבו כל אדם גבר ואישה, חשים שהם פיספסו את רכבת החיים.
וכל אחד מסיבות פרסונאליות.
הדרך היעילה לצאת מכך היא להבין שהיו לפנינו מאות מיליארדים שחוו את החוויה הזו ויהיו כאלה עד כלות אדם על פני האדמה.
היי חזקה והביטי בחצי הכוס המלאה והתמקדי בדברים היפים והטובים שיש לך יקירה.
משבר גיל 40
אני לא חוויתי משבר וגם לא בגיל 30. אבל כן בגיל 20 הייתי בפאניקה להחליט מה אני רוצה ללמוד ולהתקבל וההיסטריה נמשכה כמה שנים וזהו.
מאז אין משברים של גיל.
אני חיה את חיי.
את התהיות וחשבונות בנפש שלי אני עושה כל הזמן בלי קשר לגיל 40.
מאז אין משברים של גיל.
אני חיה את חיי.
את התהיות וחשבונות בנפש שלי אני עושה כל הזמן בלי קשר לגיל 40.
משבר גיל 40
בוקר טוב, תודה בנות על התשובות והתייחסות.
האם גם אתן חשתן שינויים במצבי רוח ?
מהשנייה שאני פוקחת את עיניי בבוקר ההרגשה היא שמתנפלת עליי מאין תחושה ומחשבה מעיקה של עומס ודכאון "הנה עוד יום" זה משהו שאינו אופייני לי בכלל.
איזו תחושה נוראית להתחיל איתה את היום...בנוסף לכבדות.
אולי זה בגלל העבודה - עובדת כבר כמעט חצי שנה במקום שמצד אחד מאוד נוח לי (קרוב לבית, כשאין שעות מתות אז אני נהנית מהעשייה והמשכורת יחסית טובה) ומצד שני רע לי (יש המווון שעות מתות מה שיוצר
שעמום נוראי וחוסר עשייה כך שהיום לא נגמר, אין לי אנשים בכלל לדבר איתן ברמה שבארוחת צהריים רק חלק מהעובדים אוכלים יחד וכל הארוחה נחליף מקסימום בהגזמה שלוש משפטים).
דווקא בשעות של רוח גבית שמופיעה פתאום אני חושבת למנף את הזמן הזה ולהתחיל לבנות ולשווק את המקצוע בו באמת חלמתי כל חיי לעבוד אבל החוסר בטחון שהיה בעבר עכשיו מתעצם יחד עם עייפות נוראית
שמביאה אותי לאזלת יד (גם העייפות קשורה לטרום גיל המעבר?)
יש בי רצון להשתבלל, דווקא פה בעבודה בגלל השעות המתות אני יכולה מעט, אבל כשמגיעה הביתה כל בקשה, כל פניה אלי כמעט (בייחוד כזו מהבעל) הופכת למעיקה שכן גורמת לי לצאת מהשקט, מההתכנסות שלי
וכך עם כל הקושי שלנסות להבין מה אני מרגישה ואיך אני מצליחה להרים את עצמי (כי לא. לא נעים לי להתבושש בזה מדי, אני יורדת לתהומות) והצורך לתפקד בבית (3 בנות שאחת מהן בת שנתיים וחצי ובדיוק התחלנו תהליך של גמילה מטיטולים שגם הוא מצריך אנרגיות שלא קיימות) אני מתמודדת עם בעל שנפגע ממני ומההתנהגות שלי.
קיטרתי מלא (גם לא אופייני לי) תודה למי שמקשיבה ומגיבה.
האם גם אתן חשתן שינויים במצבי רוח ?
מהשנייה שאני פוקחת את עיניי בבוקר ההרגשה היא שמתנפלת עליי מאין תחושה ומחשבה מעיקה של עומס ודכאון "הנה עוד יום" זה משהו שאינו אופייני לי בכלל.
איזו תחושה נוראית להתחיל איתה את היום...בנוסף לכבדות.
אולי זה בגלל העבודה - עובדת כבר כמעט חצי שנה במקום שמצד אחד מאוד נוח לי (קרוב לבית, כשאין שעות מתות אז אני נהנית מהעשייה והמשכורת יחסית טובה) ומצד שני רע לי (יש המווון שעות מתות מה שיוצר
שעמום נוראי וחוסר עשייה כך שהיום לא נגמר, אין לי אנשים בכלל לדבר איתן ברמה שבארוחת צהריים רק חלק מהעובדים אוכלים יחד וכל הארוחה נחליף מקסימום בהגזמה שלוש משפטים).
דווקא בשעות של רוח גבית שמופיעה פתאום אני חושבת למנף את הזמן הזה ולהתחיל לבנות ולשווק את המקצוע בו באמת חלמתי כל חיי לעבוד אבל החוסר בטחון שהיה בעבר עכשיו מתעצם יחד עם עייפות נוראית
שמביאה אותי לאזלת יד (גם העייפות קשורה לטרום גיל המעבר?)
יש בי רצון להשתבלל, דווקא פה בעבודה בגלל השעות המתות אני יכולה מעט, אבל כשמגיעה הביתה כל בקשה, כל פניה אלי כמעט (בייחוד כזו מהבעל) הופכת למעיקה שכן גורמת לי לצאת מהשקט, מההתכנסות שלי
וכך עם כל הקושי שלנסות להבין מה אני מרגישה ואיך אני מצליחה להרים את עצמי (כי לא. לא נעים לי להתבושש בזה מדי, אני יורדת לתהומות) והצורך לתפקד בבית (3 בנות שאחת מהן בת שנתיים וחצי ובדיוק התחלנו תהליך של גמילה מטיטולים שגם הוא מצריך אנרגיות שלא קיימות) אני מתמודדת עם בעל שנפגע ממני ומההתנהגות שלי.
קיטרתי מלא (גם לא אופייני לי) תודה למי שמקשיבה ומגיבה.
משבר גיל 40
מקשיבה.
שינויים במצב הרוח זה חלק מהחיים.
יש מחזורים ארוכים של שנים ומחזורים קצרים של ימים ודקות (לפעמים המצב משתפר בדקות)
חוסר חשק לקום - מכירה מהעבר.
כשנמצאים למטה אין הרבה כח אז תעשי מה שאת כן יכולה. בקטן.
איך את יכולה לעשות את היום שלך טיפה יותר טוב? עזרה שעתיים עם הילדים ולצאת להליכה? שחייה? בהייה? כתיבה?
מה את אוהבת לעשות?
בנוסף האם את יכולה להתקדם צעד קטנטן לכיוון החלום?
תמיד העננים מתבהרים והשמש חוזרת לזרוח. הידיעה הזו מעודדת - יהיה יותר טוב.
מקווה שהקיטור עזר. אם זה לא אופייני לך תקטרי עוד פה או במחברת. לפעמים זה מקל ועוזר לעשות סדר לאט לאט.
שינויים במצב הרוח זה חלק מהחיים.
יש מחזורים ארוכים של שנים ומחזורים קצרים של ימים ודקות (לפעמים המצב משתפר בדקות)
חוסר חשק לקום - מכירה מהעבר.
כשנמצאים למטה אין הרבה כח אז תעשי מה שאת כן יכולה. בקטן.
איך את יכולה לעשות את היום שלך טיפה יותר טוב? עזרה שעתיים עם הילדים ולצאת להליכה? שחייה? בהייה? כתיבה?
מה את אוהבת לעשות?
בנוסף האם את יכולה להתקדם צעד קטנטן לכיוון החלום?
תמיד העננים מתבהרים והשמש חוזרת לזרוח. הידיעה הזו מעודדת - יהיה יותר טוב.
מקווה שהקיטור עזר. אם זה לא אופייני לך תקטרי עוד פה או במחברת. לפעמים זה מקל ועוזר לעשות סדר לאט לאט.
משבר גיל 40
למ תודה רבה לך יקירה על המילים המחזקות...בדיוק במרגיעון הופיע המשפט "קושי הוא אינו בהכרח סבל" (-:
אני מרגישה פערים גדולים גם בתגובות שלי לסביבה, אם לדייק לבעל ולילדים: בעבודה אני שולחת להם הודעות מלאות חיוכים והבטחות ואהבה..וכשמגיעה הביתה אני מלאת רצון וכוונה להיות מאופקת בתגובות
שלי (משהו שעכשיו קשה לי לעשות) ואז קורה משהו קט ואני פשוט כמו בלון מתפוצצת, שולחת ארס לכל עבר, לא שוקלת מילים, הכל מרגיש כל כך כואב, אם אני צריכה לדמות את זה למשהו זה להגיע נאמר הביתה אחרי
שהגוף שרוף כולו וכאב ואז אפילו כל נגיעה (מטפורית) היא מכאיבה וגורמת לכאב והתפרצות....
ברור לי שזה נובע המון מכך שאין שנייה לעצמי: מהרגע שמתעוררת ועד השנייה שאני הולכת לישון אני מוקפת אנשים, אפילו בשירותים הקטנה באה איתי ותמיד אחת הבנות תצטרפנה להתקלח איתי
ובלילה הקטנה שלי שעכשיו גם בתהליך גמילה מטיטולים (הולך נפלא משבר טרום גיל המעבר עם לגמול פעוטה מטיולים (-; ) ישנה איתנו במיטה אז באמת אין רגע שלי לבד עם עצמי ואני זקוקה לזה
(ברקע יש בעל חולה טרשת נפוצה שעכשיו בלי קשר לטרשת הוא בבית לא עובד, אבי שגילו לו סרטן לפני מספר חודשים..סטרס....מלאאא סטרס)
אני אוהבת לעשות המון דברים: לקרוא ספרים (את זה אני מצליחה כמעט כל יום), לפסל ולצייר, לכתוב, הליכה על חוף היום, מפגשים עם חברות העניין הוא שאין לי כוחות לדברים האלו, אבל כמו שאמרת אני
צריכה להתחיל הכי בקטן עכשיו, מעט ולאט.
אני יכולה לשאול אם את מרגישה שאת כבר אחרי "המשבר" ? והאם את מרגישה שהשתנית ?
שיניתי את הכינוי שלי מ"מחפשת" ל"טליה"
אני מרגישה פערים גדולים גם בתגובות שלי לסביבה, אם לדייק לבעל ולילדים: בעבודה אני שולחת להם הודעות מלאות חיוכים והבטחות ואהבה..וכשמגיעה הביתה אני מלאת רצון וכוונה להיות מאופקת בתגובות
שלי (משהו שעכשיו קשה לי לעשות) ואז קורה משהו קט ואני פשוט כמו בלון מתפוצצת, שולחת ארס לכל עבר, לא שוקלת מילים, הכל מרגיש כל כך כואב, אם אני צריכה לדמות את זה למשהו זה להגיע נאמר הביתה אחרי
שהגוף שרוף כולו וכאב ואז אפילו כל נגיעה (מטפורית) היא מכאיבה וגורמת לכאב והתפרצות....
ברור לי שזה נובע המון מכך שאין שנייה לעצמי: מהרגע שמתעוררת ועד השנייה שאני הולכת לישון אני מוקפת אנשים, אפילו בשירותים הקטנה באה איתי ותמיד אחת הבנות תצטרפנה להתקלח איתי
ובלילה הקטנה שלי שעכשיו גם בתהליך גמילה מטיטולים (הולך נפלא משבר טרום גיל המעבר עם לגמול פעוטה מטיולים (-; ) ישנה איתנו במיטה אז באמת אין רגע שלי לבד עם עצמי ואני זקוקה לזה
(ברקע יש בעל חולה טרשת נפוצה שעכשיו בלי קשר לטרשת הוא בבית לא עובד, אבי שגילו לו סרטן לפני מספר חודשים..סטרס....מלאאא סטרס)
אני אוהבת לעשות המון דברים: לקרוא ספרים (את זה אני מצליחה כמעט כל יום), לפסל ולצייר, לכתוב, הליכה על חוף היום, מפגשים עם חברות העניין הוא שאין לי כוחות לדברים האלו, אבל כמו שאמרת אני
צריכה להתחיל הכי בקטן עכשיו, מעט ולאט.
אני יכולה לשאול אם את מרגישה שאת כבר אחרי "המשבר" ? והאם את מרגישה שהשתנית ?
שיניתי את הכינוי שלי מ"מחפשת" ל"טליה"
-
יולי_קו
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
משבר גיל 40
הי טליה,
קראתי, ואני שולחת לך חיבוק ענק
, ואף יותר מאחד. קחי כמה שנעים לך.
את מתארת תופעות של שחיקה. נטו שחיקה. המעיין נשאב ונשאב, והמים מפסיקים לנבוע, או נובעים לסירוגין, כי כמות המים התמעטה.
מה שאפשר לעשות, בשביל לצאת מהמעגל המתסכל הזה של כוונות טובות שמתקשות להתגשם, זה להזין אותך. לדעתי אין בזה קיצורי דרך.
איך?
מנסיוני הכי כדאי לקבוע בלוח השבועי זמנים שבהם את תהיי פשוט לבד, בלי בעלך, בלי העבודה, בלי הילדים.
ללכת לים במעבר בין העבודה לבית, ככה תגיעי אחרי התאווררות והטענת סוללות?
לקבוע תור לשיאצו, או כל שיטת טיפול גופנפש אחרת שמוצאת חן בעינייך?
אולי אפשר הרשם לחוג שבועי מטעין (בשבילי זה צ'י גונג אבל זה יכול להיות חוג ציור למבוגרים, או כל דבר אחר שמתאים לך)?
פשוט להעלות את הצורך הזה למקום הכי גבוה ברשימה, כדי לשמור עליך חיה ומתפקדת, במיוחד במצב שעל פניו אינו קל, ושאין לו באופק תאריך סיום, ושדורש ממך המון המון כחות ויכולת תפקוד.
במקביל כדאי למצוא, אם לא עשיתם זאת עדין, איך להעביר חלק מהמטלות לקבלן משנה, בתשלום.
לדוגמא: בייביסיטר שתבוא לכמה שעות/ כמה פעמים בשבוע לעזור עם הילדים/קיפול כביסה/וכו'. זאת יכולה להיות אפילו נערה שכנה צעירה וחמודה, ככה התשלום יהיה יחסית נמוך, ואפילו בזמן שאת בבית, והיא תרוויח ניסיון וכסף כיס בקיץ. גם פנסיונרית צעירה יחסית זה פיתרון אפשרי. הילדים של חברה שלי מאוד אהבו שהשכנה באה, וככה היא היתה עם ילד אחד ולא עם כל השלושה בבת אחת. כולם היו מרוצים: הילדים, החברה שלי, השכנה, ובעלה, שמאוד רצה להקל על אישתו, אבל עבד המון שעות.
אותו דבר עם אבא שלך ובעלך, האם יכול להיות מישהו חביב שיוכל לשאת חלק מהנטל?
אני מאוד מאוד מבינה אותך,למרות שאצלנו מצב הבריאות המשפחתי טוב יותר.
גם עלי עוברות תקופות שבהן פשוט אי אפשר יותר, והדרך לצאת מהן היא לאזן, לחזור אלי, לטפח את עצמי (ופה אין הכוונה לאיפור/צביעה/קניית בגדים).
משהו מכל זה מהדהד לך מתאים?
חיבוק גדול ויום נפלא!
קראתי, ואני שולחת לך חיבוק ענק
, ואף יותר מאחד. קחי כמה שנעים לך.את מתארת תופעות של שחיקה. נטו שחיקה. המעיין נשאב ונשאב, והמים מפסיקים לנבוע, או נובעים לסירוגין, כי כמות המים התמעטה.
מה שאפשר לעשות, בשביל לצאת מהמעגל המתסכל הזה של כוונות טובות שמתקשות להתגשם, זה להזין אותך. לדעתי אין בזה קיצורי דרך.
איך?
מנסיוני הכי כדאי לקבוע בלוח השבועי זמנים שבהם את תהיי פשוט לבד, בלי בעלך, בלי העבודה, בלי הילדים.
ללכת לים במעבר בין העבודה לבית, ככה תגיעי אחרי התאווררות והטענת סוללות?
לקבוע תור לשיאצו, או כל שיטת טיפול גופנפש אחרת שמוצאת חן בעינייך?
אולי אפשר הרשם לחוג שבועי מטעין (בשבילי זה צ'י גונג אבל זה יכול להיות חוג ציור למבוגרים, או כל דבר אחר שמתאים לך)?
פשוט להעלות את הצורך הזה למקום הכי גבוה ברשימה, כדי לשמור עליך חיה ומתפקדת, במיוחד במצב שעל פניו אינו קל, ושאין לו באופק תאריך סיום, ושדורש ממך המון המון כחות ויכולת תפקוד.
במקביל כדאי למצוא, אם לא עשיתם זאת עדין, איך להעביר חלק מהמטלות לקבלן משנה, בתשלום.
לדוגמא: בייביסיטר שתבוא לכמה שעות/ כמה פעמים בשבוע לעזור עם הילדים/קיפול כביסה/וכו'. זאת יכולה להיות אפילו נערה שכנה צעירה וחמודה, ככה התשלום יהיה יחסית נמוך, ואפילו בזמן שאת בבית, והיא תרוויח ניסיון וכסף כיס בקיץ. גם פנסיונרית צעירה יחסית זה פיתרון אפשרי. הילדים של חברה שלי מאוד אהבו שהשכנה באה, וככה היא היתה עם ילד אחד ולא עם כל השלושה בבת אחת. כולם היו מרוצים: הילדים, החברה שלי, השכנה, ובעלה, שמאוד רצה להקל על אישתו, אבל עבד המון שעות.
אותו דבר עם אבא שלך ובעלך, האם יכול להיות מישהו חביב שיוכל לשאת חלק מהנטל?
אני מאוד מאוד מבינה אותך,למרות שאצלנו מצב הבריאות המשפחתי טוב יותר.
גם עלי עוברות תקופות שבהן פשוט אי אפשר יותר, והדרך לצאת מהן היא לאזן, לחזור אלי, לטפח את עצמי (ופה אין הכוונה לאיפור/צביעה/קניית בגדים).
משהו מכל זה מהדהד לך מתאים?
חיבוק גדול ויום נפלא!
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
מסכימה עם יולי קו.
אני לא רואה פה שום "משבר גיל 40" או משבר גיל המעבר או כלום. אלא פשוט, אמא שחוקה ומעוכה מרוב טיפול באחרים (משרה מלאה) ועוד אני מבינה שאת גם עובדת (אז שתי משרות מלאות?) ועוד משברים בריאותיים מפחידים במשפחה (הבעל גם חולה בטרשת וגם לא עובד, שני משברים בבת אחת אצלך בבית, והאבא עם סרטן). לפחות הבעל שלא עובד ונמצא בבית עוזר עם הילדים?
וכמובן מסכימה עם יולי קו: הדרך היא להפחית דראסטית בכל מה שאת עושה (להגיד לא לכל מה שלא חיוני, להיעזר בתשלום ולא בתשלום לכל מה שאפשר להשיג בו עזרה), ולהוסיף כל יום דברים שמטעינים אותך וביניהם חייב להיות משהו שקשור בתנועה, אפילו עשר דקות כל יום, כי חד משמעית חלק לא מבוטל מהשחיקה הוא שחיקה פיזית שצריך לשקם (גם אני ממליצה על צ'י קונג לעניין זה ויש מלא תירגולים קצרים ביוטיוב שאם תרצי המלצות נשמח לתת, ככה שאת יכולה בלי לצאת מהבית ובלי להוציא פרוטה).
אני לא רואה פה שום "משבר גיל 40" או משבר גיל המעבר או כלום. אלא פשוט, אמא שחוקה ומעוכה מרוב טיפול באחרים (משרה מלאה) ועוד אני מבינה שאת גם עובדת (אז שתי משרות מלאות?) ועוד משברים בריאותיים מפחידים במשפחה (הבעל גם חולה בטרשת וגם לא עובד, שני משברים בבת אחת אצלך בבית, והאבא עם סרטן). לפחות הבעל שלא עובד ונמצא בבית עוזר עם הילדים?
וכמובן מסכימה עם יולי קו: הדרך היא להפחית דראסטית בכל מה שאת עושה (להגיד לא לכל מה שלא חיוני, להיעזר בתשלום ולא בתשלום לכל מה שאפשר להשיג בו עזרה), ולהוסיף כל יום דברים שמטעינים אותך וביניהם חייב להיות משהו שקשור בתנועה, אפילו עשר דקות כל יום, כי חד משמעית חלק לא מבוטל מהשחיקה הוא שחיקה פיזית שצריך לשקם (גם אני ממליצה על צ'י קונג לעניין זה ויש מלא תירגולים קצרים ביוטיוב שאם תרצי המלצות נשמח לתת, ככה שאת יכולה בלי לצאת מהבית ובלי להוציא פרוטה).
-
יולי_קו
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
משבר גיל 40
הדבר היחיד שיכול להיות קצת בעייתי בתור התחלה זה לתרגל מהבית, כי יכול להיות מאוד קשה לנוח ולבצע פעולות מטפחות כשכל הבית קורא הצילו (כביסה/ כלים/ ילד שצריך זה או זה...).
משבר גיל 40
מקסימות שאתן !! תודה !!
כל מה שאמרתן מאוד נכון: אני שחוקה, אחרי שנים על גבי שנים של נתינה וטיפול הבאר שלי ריקה, אני רק עכשיו מבינה את זה פשוטו כמשמעו ואני לא הבנתי איך אני פתאום לא רוצה לתת והתחלתי לבדוק עם עצמי למה אני לא רוצה לתת(עוד שפטתי את עצמי!!) ועכשיו אני מבינה שזה לא שנהייתי אדם רע אני פשוט עייפה והבאר ריקה. זו הסיבה פשוט.
אתמול התחלתי בצעדים קטנים-גדולים עבורי: נפגשתי עם חברה טובה בחוף הים ולא האמנתי כמה נהניתי וכמה ממלא מצברים זה היה (כמה קל לשכוח, למה?), אני בודקת הצטרפות או אולי אפילו הקמה של קבוצה של בני זוג לחולי טרשת נפוצה.
יולי - אני עושה משהו לעצמי פעם בשבוע אני הולכת ללימודי ימימה, לא מוותרת זה מציל ושומר על נפשי. העיצה שלך לקבוע בלו"ז השבועי זמן (נוסף) לעצמי היא מעולה כך באמת כל הדברים יסתדרו סביב זה ולא "אשכח".
בשמת - כן. אני עובדת במשרה מלאה, הבעל שכרגע בבית מאוד שותף ועוזר, יש בנוסף לקטנטונת שתי בנות גדולות: 10 ו-14 שהן משתתפות (כמובן בעידודי) בתפקידי הבית (לא הגיוני שהן יהיו כל היום בבית ואני אחרי עבודה עוד אצטרך לבוא למטלות הבית הבסיסיות של שטיפת כלים וכביסות - אומרת את זה בעיקר לעצמי). חסרה לי תנועה מאוד (למרות שאני לא חובבת ספורט) אקרא על הצ'י קונג ואראה אם מתאים לי, תודה.
למ - תודה (-:
המילים שכתבתן וזה שיש מי שמבין אותי ויודע לקרוא לזה בשם (ושוואלה???!! יש מצב שזה עדיין לא טרום גיל המעבר אלא שחיקה?! וואו) גורם לי להרגיש מוכלת ועטופה, זו תחושה נעימה (-: תודה
כל מה שאמרתן מאוד נכון: אני שחוקה, אחרי שנים על גבי שנים של נתינה וטיפול הבאר שלי ריקה, אני רק עכשיו מבינה את זה פשוטו כמשמעו ואני לא הבנתי איך אני פתאום לא רוצה לתת והתחלתי לבדוק עם עצמי למה אני לא רוצה לתת(עוד שפטתי את עצמי!!) ועכשיו אני מבינה שזה לא שנהייתי אדם רע אני פשוט עייפה והבאר ריקה. זו הסיבה פשוט.
אתמול התחלתי בצעדים קטנים-גדולים עבורי: נפגשתי עם חברה טובה בחוף הים ולא האמנתי כמה נהניתי וכמה ממלא מצברים זה היה (כמה קל לשכוח, למה?), אני בודקת הצטרפות או אולי אפילו הקמה של קבוצה של בני זוג לחולי טרשת נפוצה.
יולי - אני עושה משהו לעצמי פעם בשבוע אני הולכת ללימודי ימימה, לא מוותרת זה מציל ושומר על נפשי. העיצה שלך לקבוע בלו"ז השבועי זמן (נוסף) לעצמי היא מעולה כך באמת כל הדברים יסתדרו סביב זה ולא "אשכח".
בשמת - כן. אני עובדת במשרה מלאה, הבעל שכרגע בבית מאוד שותף ועוזר, יש בנוסף לקטנטונת שתי בנות גדולות: 10 ו-14 שהן משתתפות (כמובן בעידודי) בתפקידי הבית (לא הגיוני שהן יהיו כל היום בבית ואני אחרי עבודה עוד אצטרך לבוא למטלות הבית הבסיסיות של שטיפת כלים וכביסות - אומרת את זה בעיקר לעצמי). חסרה לי תנועה מאוד (למרות שאני לא חובבת ספורט) אקרא על הצ'י קונג ואראה אם מתאים לי, תודה.
למ - תודה (-:
המילים שכתבתן וזה שיש מי שמבין אותי ויודע לקרוא לזה בשם (ושוואלה???!! יש מצב שזה עדיין לא טרום גיל המעבר אלא שחיקה?! וואו) גורם לי להרגיש מוכלת ועטופה, זו תחושה נעימה (-: תודה
משבר גיל 40
אני קוראת על הצ'י קונג ומתמלאת התרגשות והתלהבות !!! כן. זה בדיוק !! מה שמתאים לי. תודה
אתן יכולות להמליץ לי על מדריכ/ה מאזור השפלה ?
אתן יכולות להמליץ לי על מדריכ/ה מאזור השפלה ?
-
יולי_קו
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
משבר גיל 40
טליה יקרה,
איזה כייף שכבר את רואה פירות!
מאוד חשוב לקבל את זה כפשוטו= שצריך להגביר את מעגל הטיפוח וההזנה (ולא לגלוש למוכר ולידוע ו'לזלול' את מה שהצטבר). חשוב להזין אותך עוד ועוד.
העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך בקשר לצ'י קונג היא למצוא בתור התחלה את המדריך/ הקבוצה שהכי נוח לך להגיע אליה: ליד הבית או ליד העבודה, או במקום זמין בין שני אלה.
אם המדריך/כה ודרך התרגול שהם מציעים יתאימו לך- סבבה. אם לא- משם כבר תכירי יותר אנשים ותוכלי להפיק מידע לאן להמשיך.
חיבוק ויום משובח!
איזה כייף שכבר את רואה פירות!
מאוד חשוב לקבל את זה כפשוטו= שצריך להגביר את מעגל הטיפוח וההזנה (ולא לגלוש למוכר ולידוע ו'לזלול' את מה שהצטבר). חשוב להזין אותך עוד ועוד.
העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך בקשר לצ'י קונג היא למצוא בתור התחלה את המדריך/ הקבוצה שהכי נוח לך להגיע אליה: ליד הבית או ליד העבודה, או במקום זמין בין שני אלה.
אם המדריך/כה ודרך התרגול שהם מציעים יתאימו לך- סבבה. אם לא- משם כבר תכירי יותר אנשים ותוכלי להפיק מידע לאן להמשיך.
חיבוק ויום משובח!
משבר גיל 40
איזה יופי של צעדים קטנים - גדולים !!
אלופה !
כיף לקרוא
אלופה !
כיף לקרוא
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
נהדר לקרוא אותך! וחוץ מזה בחרת לעצמך ניק מאוד יפה (-: (השם של הבת שלי...)
הצ'י קונג הוא לא רק "תנועה" אלא גם קרוי "מדיטציה בתנועה" ולא בכדי, ובראש ובראשונה הוא ריפויי ושיקומי.
אני לא כל כך יודעת מה זה "השפלה" (תני שם של יישוב יחסית גדול שקרוב אלייך, נגיד מודיעין? גדרה?) ואנסה לברר עם המורים שלי.
הצ'י קונג הוא לא רק "תנועה" אלא גם קרוי "מדיטציה בתנועה" ולא בכדי, ובראש ובראשונה הוא ריפויי ושיקומי.
אני לא כל כך יודעת מה זה "השפלה" (תני שם של יישוב יחסית גדול שקרוב אלייך, נגיד מודיעין? גדרה?) ואנסה לברר עם המורים שלי.
משבר גיל 40
היום כמו בכל הימים האחרונים אני מתעוררת עם מועקה בשנייה שאני פוקחת את העיניים וקושי מאוד גדול שלי "לקחת" את עצמי לעבודה, זה מרגיש הכרח ולא בחירה. כשאני מגיעה לעבודה זה כבר מתמסמס לו. יש פעמים שאני כל כך מודה על השקט שיש במשרד אצלנו כי אז יכולה להתכנס בתוך עצמי ולעשות סדר במחשבותיי לעבד את הדברים שהיו בסופהשבוע וכך לאט המועקה מתחלפת לעיתים בפתרונות פרקטיים ורעיונות למיני בעיות שקיימות.
איך אפשר לכעוס על אדם על דברים שלא באשמתו ???..מסתבר שאפשר )-: אני כועסת עליו שהוא חולה, כועסת על זה שעכשיו הוא נפל בעבודה ויש לו קרע במיניססקוס והוא חודשיים בבית "נח" לו (למרות שהוא מתפקד בבית בגבול היכולת שלו ומתעסק בעיניינים אדמינסטרטיבים שקשורים לביטוח לאומי מול הפגיעה שלו ו...שוב חיפוש עבודה), אני אומר עכשיו דבר שישמע נורא אך אני חייבת לשחרר את זה !! אני מרגישה שהוא מכניס לחיים שלי, שלנו המון דברים מאוד מאוד קשים )-: בעיות פרנסה, פחדים, המוןןןן וויתורים (החל מבילויים משותפים בשבתות, ז"א אנחנו כן יוצאים אבל המון פעמים מוותרות כי חם בחוץ ואסור לו ועד יציבות כלכלית).
נכון. הוא גם מביא איתו דברים טובים: המשפחה תמיד בראש סדר העדיפות שלו, הוא משתדל, כיף לי מאוד לשוחח איתו, הוא מתחשב, הוא אדם מאוד חם ואוהב ו...אני לא יודעת, לא יודעת האם אני זו שלא בסדר וצריכה לשנות אצלי את ההסתכלות וההתנהגות או שכל הכעס הזה מוצדק. לא בקטע של מי אשם...אלא באמת בשביל לדעת.
תודה.
בשמת אני גרה ליד רחובות
איך אפשר לכעוס על אדם על דברים שלא באשמתו ???..מסתבר שאפשר )-: אני כועסת עליו שהוא חולה, כועסת על זה שעכשיו הוא נפל בעבודה ויש לו קרע במיניססקוס והוא חודשיים בבית "נח" לו (למרות שהוא מתפקד בבית בגבול היכולת שלו ומתעסק בעיניינים אדמינסטרטיבים שקשורים לביטוח לאומי מול הפגיעה שלו ו...שוב חיפוש עבודה), אני אומר עכשיו דבר שישמע נורא אך אני חייבת לשחרר את זה !! אני מרגישה שהוא מכניס לחיים שלי, שלנו המון דברים מאוד מאוד קשים )-: בעיות פרנסה, פחדים, המוןןןן וויתורים (החל מבילויים משותפים בשבתות, ז"א אנחנו כן יוצאים אבל המון פעמים מוותרות כי חם בחוץ ואסור לו ועד יציבות כלכלית).
נכון. הוא גם מביא איתו דברים טובים: המשפחה תמיד בראש סדר העדיפות שלו, הוא משתדל, כיף לי מאוד לשוחח איתו, הוא מתחשב, הוא אדם מאוד חם ואוהב ו...אני לא יודעת, לא יודעת האם אני זו שלא בסדר וצריכה לשנות אצלי את ההסתכלות וההתנהגות או שכל הכעס הזה מוצדק. לא בקטע של מי אשם...אלא באמת בשביל לדעת.
תודה.
בשמת אני גרה ליד רחובות
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
איך אפשר לכעוס על אדם על דברים שלא באשמתו ?
הממממ. בואי נפריד בין שני דברים לא קשורים, בסדר? האחד זה, שאת כועסת. ואת כועסת בצדק. צרכים מאוד חשובים שלך, לא נענים. את, סובלת. לא טוב לך. הכעס הוא הביטוי של מכלול הקשיים האלה. זו תגובה טבעית.
הדבר השני, הוא שאת שופטת את הכעס שלך, וקובעת לגביו שהוא לא צודק, כי זו לא אשמתו של מי שאת כועסת עליו. זה סוג של חסימה.
אני מסכימה איתך שאין טעם וגם לא הוגן להוציא עליו את הכעס.
אבל אני לא מסכימה שהכעס לא מוצדק או שאת צריכה לחסום אותו. את צריכה להרגיש אותו ולשחרר אותו איכשהו. כי הכעס קיים, הוא טבעי והוא מוצדק. רע לך וכל יישותך מתקוממת נגד המצב. זה שאין לך מה לעשות כדי לשנות את זה, רק מוסיף חוסר אונים לקלחת.
לגבי מורה, מבררת לך (אם כי אני קודם כל ממליצה על תירגול בבית עם אלי "הדרקון", המורה המופלא שלי. יש המון סרטונים שלו ביוטיוב, את יכולה פשוט לחפש לפי אלי הדרקון ותמצאי שפע. בתור התחלה הייתי ממליצה על כובע הקסמים).
הממממ. בואי נפריד בין שני דברים לא קשורים, בסדר? האחד זה, שאת כועסת. ואת כועסת בצדק. צרכים מאוד חשובים שלך, לא נענים. את, סובלת. לא טוב לך. הכעס הוא הביטוי של מכלול הקשיים האלה. זו תגובה טבעית.
הדבר השני, הוא שאת שופטת את הכעס שלך, וקובעת לגביו שהוא לא צודק, כי זו לא אשמתו של מי שאת כועסת עליו. זה סוג של חסימה.
אני מסכימה איתך שאין טעם וגם לא הוגן להוציא עליו את הכעס.
אבל אני לא מסכימה שהכעס לא מוצדק או שאת צריכה לחסום אותו. את צריכה להרגיש אותו ולשחרר אותו איכשהו. כי הכעס קיים, הוא טבעי והוא מוצדק. רע לך וכל יישותך מתקוממת נגד המצב. זה שאין לך מה לעשות כדי לשנות את זה, רק מוסיף חוסר אונים לקלחת.
לגבי מורה, מבררת לך (אם כי אני קודם כל ממליצה על תירגול בבית עם אלי "הדרקון", המורה המופלא שלי. יש המון סרטונים שלו ביוטיוב, את יכולה פשוט לחפש לפי אלי הדרקון ותמצאי שפע. בתור התחלה הייתי ממליצה על כובע הקסמים).
משבר גיל 40
בשמת יקירה !! וואו !! כל מילה בסלע. זו פעם שנייה שעזרת לי לדייק ולתמלל את עצמי: קודם ההבנה שחוסר הרצון שלי לתת נובע כי "הבאר התייבשה" ולא כי אני לא רוצה פשוט אין לי.
ועכשיו עם כל עניין הכעס. קראתי מספר פעמים את שכתבת, אני מאוד רוצה לעשות תהליך לשחרור הכעס הזה: להבין אותו עוד יותר, לאפשר לעצמי להרגיש אותו ולשחרר אותו, אני מאמינה שזה גם ישפר המון בזוגיות שלי.
יש לך רעיון איך אני יכולה לעשות תהליך כזה ? (כרגע מצבי הכלכלי לא מאפשר לקיחת עזרה חיצונית בתשלום)
בשמת, תודה את אדם מיוחד ומקסים עם נתינה ולב ענקי !! וחוכמה ורגישות.... תודה !!
ועכשיו עם כל עניין הכעס. קראתי מספר פעמים את שכתבת, אני מאוד רוצה לעשות תהליך לשחרור הכעס הזה: להבין אותו עוד יותר, לאפשר לעצמי להרגיש אותו ולשחרר אותו, אני מאמינה שזה גם ישפר המון בזוגיות שלי.
יש לך רעיון איך אני יכולה לעשות תהליך כזה ? (כרגע מצבי הכלכלי לא מאפשר לקיחת עזרה חיצונית בתשלום)
בשמת, תודה את אדם מיוחד ומקסים עם נתינה ולב ענקי !! וחוכמה ורגישות.... תודה !!
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
וואו [-: תודה, הסמקתי פה [-:
עדיין לא חזרו אלי לגבי מורה מומלץ, ומה שכתבת על מצבך הכלכלי רק מחזיר אותי שוב להציע צ'י קונג ביוטיוב... זה גם עוזר לטפל בכעס.
אתמול הייתי בתירגול צ'י קונג עם נירה רבינוביץ' (השחקנית והזמרת שעשתה הסבה לצ'י קונג והיא מבכירי המורים בארץ) שבו עשינו גם sound healing סיני מסוים, שבו הצלילים לכבד, יסוד העץ, נועדו בין היתר לשחרר כעס מהגוף.
הנה תירגול מומלץ של מינגטונג גו שמדריך בריפוי הקולי הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=Q-1mChR ... -&index=46
הוא מתחיל מהלב (יסוד האש), עובר לכליות (יסוד המים), עובר לקיבה (יסוד האדמה), משם לכבד (יסוד העץ) ומסיים בריאות (יסוד המתכת).
מומלץ לעשות את כל היסודות כי הסדר חשוב. אבל אם אין לך זמן, תעשי כל יום רק את הדקות של הכבד. בסביבות דקה 41 הוא מגיע לכבד.
חינם, מחזק ומרפא.
זה גם סוג של צ'י קונג, מינגטונג הוא מאסטר בצ'י קונג ובריפוי, והוא שולח ריפוי בשידור עצמו. גם אם את סתם שומעת אותו ברקע, זה כבר עוזר לך. אני המרתי את הסרטון הזה לקובץ MP3 והעתקתי לנייד שלי ואני מאזינה עם אוזניות בבית או כשאני נוהגת באוטו (ושרה איתו או לא, איך שמתאים לי).
עדיין לא חזרו אלי לגבי מורה מומלץ, ומה שכתבת על מצבך הכלכלי רק מחזיר אותי שוב להציע צ'י קונג ביוטיוב... זה גם עוזר לטפל בכעס.
אתמול הייתי בתירגול צ'י קונג עם נירה רבינוביץ' (השחקנית והזמרת שעשתה הסבה לצ'י קונג והיא מבכירי המורים בארץ) שבו עשינו גם sound healing סיני מסוים, שבו הצלילים לכבד, יסוד העץ, נועדו בין היתר לשחרר כעס מהגוף.
הנה תירגול מומלץ של מינגטונג גו שמדריך בריפוי הקולי הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=Q-1mChR ... -&index=46
הוא מתחיל מהלב (יסוד האש), עובר לכליות (יסוד המים), עובר לקיבה (יסוד האדמה), משם לכבד (יסוד העץ) ומסיים בריאות (יסוד המתכת).
מומלץ לעשות את כל היסודות כי הסדר חשוב. אבל אם אין לך זמן, תעשי כל יום רק את הדקות של הכבד. בסביבות דקה 41 הוא מגיע לכבד.
חינם, מחזק ומרפא.
זה גם סוג של צ'י קונג, מינגטונג הוא מאסטר בצ'י קונג ובריפוי, והוא שולח ריפוי בשידור עצמו. גם אם את סתם שומעת אותו ברקע, זה כבר עוזר לך. אני המרתי את הסרטון הזה לקובץ MP3 והעתקתי לנייד שלי ואני מאזינה עם אוזניות בבית או כשאני נוהגת באוטו (ושרה איתו או לא, איך שמתאים לי).
משבר גיל 40
במסגרת החיפוש של ביו טיוב באמת נתקלתי ברינה רבינוביץ ובהסבר שלה לצ'יק קונג...איזה כיף לך שאתן מתאמנות יחד (-:
אעשה את התירגול של מינגטונג שהמלצת עליו.
במקביל קצת קראתי באינטנרט על ריפוי מכעס וכבר מתחילה לעשות עבודה עם עצמי: לקבל את המציאות כפי שהיא ולדעת שיש דברים שאני לא אוכל כנראה לשנות, לסלוח...לבעלי, למחלה, לעצמי.
להבין שהאחזות בכעס לא פוגעת בו אלא בעיקר בי !! אני מנסה לעבד כרגע את הכאב דרך הראש: דרך כתיבה של ממה אני מרגישה שנפגעתי ומה אני מרגישה שאבד לי..אבל כרגע הכל נורא שכלתני
מקווה שהמשך ישתחרר משהו שיאפשר כי גם להרגיש את זה על מנת להשתחרר...
תודה
אעשה את התירגול של מינגטונג שהמלצת עליו.
במקביל קצת קראתי באינטנרט על ריפוי מכעס וכבר מתחילה לעשות עבודה עם עצמי: לקבל את המציאות כפי שהיא ולדעת שיש דברים שאני לא אוכל כנראה לשנות, לסלוח...לבעלי, למחלה, לעצמי.
להבין שהאחזות בכעס לא פוגעת בו אלא בעיקר בי !! אני מנסה לעבד כרגע את הכאב דרך הראש: דרך כתיבה של ממה אני מרגישה שנפגעתי ומה אני מרגישה שאבד לי..אבל כרגע הכל נורא שכלתני
מקווה שהמשך ישתחרר משהו שיאפשר כי גם להרגיש את זה על מנת להשתחרר...
תודה
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
הכתיבה היא דרך מצויינת לפרוק הכל על הנייר, כל מה שאת חושבת ומרגישה.
במקביל, התירגול הקולי, מפרק דרך הגוף. משחרר דרך הגוף. דרך התדרים והצלילים, באמצעות הידע העתיק של הרפואה הסינית (ובחינם).
זה עוזר גם אם את רק מאזינה,
זה עוזר גם אם את רק עושה את הצלילים של הכבד (LIVER).
מה שכן, התועלת הטובה ביותר היא להכניס את זה לשיגרה היומיומית. כל יום. אפילו חמש דקות.
במקביל, התירגול הקולי, מפרק דרך הגוף. משחרר דרך הגוף. דרך התדרים והצלילים, באמצעות הידע העתיק של הרפואה הסינית (ובחינם).
זה עוזר גם אם את רק מאזינה,
זה עוזר גם אם את רק עושה את הצלילים של הכבד (LIVER).
מה שכן, התועלת הטובה ביותר היא להכניס את זה לשיגרה היומיומית. כל יום. אפילו חמש דקות.
משבר גיל 40
בוקר טוב
בשמת, עשיתי אתמול והיום את התרגול של מינגטונג אבל רק ככה בדרך הביתה ובדרך מהבית לעבודה (-: לא כל מילה ומילה שלא מובנית אבל אני בכל זאת קשובה לו ומבצעת את הקולות איתו.
מעניין אותי אם את מוכנה כמובן לשתף אילו שינויים חלו בך בעקבות האימון הזה ?
(נראה שלי שאולי אני צריכה לפתוח דףבית ? או שזה בסדר שאני כותבת כאן ?)
יום מקסים
בשמת, עשיתי אתמול והיום את התרגול של מינגטונג אבל רק ככה בדרך הביתה ובדרך מהבית לעבודה (-: לא כל מילה ומילה שלא מובנית אבל אני בכל זאת קשובה לו ומבצעת את הקולות איתו.
מעניין אותי אם את מוכנה כמובן לשתף אילו שינויים חלו בך בעקבות האימון הזה ?
(נראה שלי שאולי אני צריכה לפתוח דףבית ? או שזה בסדר שאני כותבת כאן ?)
יום מקסים
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
משבר גיל 40
טליה, אני עושה עוד מיליון דברים, וחוץ מזה שאצלי זה לריפוי סרטן מתקדם, זה לא אותו דבר. בגדול, מחזק מאוד פיזית, רגשית, מנטלית ואנרגטית ומשקם תיפקוד פיזי. אצלי ספציפית גם הפחית כאבים ושיפר את השינה, אבל לפעמים יש קודם תופעות של ניקוי ורק אחר כך שיפור.
כאן אפשר לקרוא על תופעות של ניקוי:
https://www.chicenter.co.il/articles/[po]chi purification reactions[/po]/
אם את מזהה אצלך, זה סימן מצויין.
לגבי "לא כל מלה שלו מובנת": מינגטונג אמר על זה משהו מעניין בסדנה האחרונה שהתקיימה בארץ, לפני בערך חודש וחצי: הוא אמר שמה שחשוב הוא שכל פעם תשמיעי את מה שנדמה לך שאת שומעת. זה ישתנה במשך הזמן עם התירגול.
המסר הוא: אל תדאגי שאת לא מבינה ולא בטוחה בצלילים. ממש נכון וטוב לחקות מה שנדמה לך שאת שומעת. לעשות ביחד איתו. התמיכה שלו לא מהווה רק הדרכה אלא שהוא ממש מכוון תדרים אל האיברים שעובדים עליהם ושולח ריפוי שעובר אלייך כל פעם שאת מתרגלת איתו.
כאן אפשר לקרוא על תופעות של ניקוי:
https://www.chicenter.co.il/articles/[po]chi purification reactions[/po]/
אם את מזהה אצלך, זה סימן מצויין.
לגבי "לא כל מלה שלו מובנת": מינגטונג אמר על זה משהו מעניין בסדנה האחרונה שהתקיימה בארץ, לפני בערך חודש וחצי: הוא אמר שמה שחשוב הוא שכל פעם תשמיעי את מה שנדמה לך שאת שומעת. זה ישתנה במשך הזמן עם התירגול.
המסר הוא: אל תדאגי שאת לא מבינה ולא בטוחה בצלילים. ממש נכון וטוב לחקות מה שנדמה לך שאת שומעת. לעשות ביחד איתו. התמיכה שלו לא מהווה רק הדרכה אלא שהוא ממש מכוון תדרים אל האיברים שעובדים עליהם ושולח ריפוי שעובר אלייך כל פעם שאת מתרגלת איתו.