משתלטת על הבית ועל עצמי

[בלבוסטה*]

אני צריכה להתארגן ברמת על פתרון. יש לי תנור וטוסטר אובן אבל שניהם תשושים כמוני

אגב תשישות, מדהים איך חיבתי לנינג'ה ישראל מעוררת בי רצון שמעולם לא התקיים בי, להיות בכושר להרגיש שרירים להתאמץ.
אבל זה נשאר בגדר פנטזיה. עוד אחת לרשימה.
שבוע טוב לכולנו ובשורות טובות אמן

[בלבוסטה*]

איזה סיוט הסגר הזה
ממש
די איפה הגנים איפה החיים של הילדים ההתפתחות שלהם נפגעת.
חלאס.

[בלבוסטה*]

אתגר נקיון חדש התחלת אתמול.
כל יום במשך 21 יום לנקות/לסדר
שטח/פינה אחת לבחירתי.
לא חייב יסודי או משהו גדול.

אתמול טיפלתי בשני מדפי הבגדים של הילדים. לא סידרתי אותם אפילו במלואם פשוט סידרתי טור קטן של חולצות חורף וטור של מכנסי חורף בצד המדף כשבצד השני מבולגן כן?
וזה כבר עשה נעים וידידותי יותר.

היום בבוקר ניקיתי את המדף העליון של המקרר. זה אומר שהעפתי את רוב תכולתו הרקובה ורחצתי את הכלים והמדף באמבטיה. זה עזר לי לקניות של הסופר שהגיעו מאוחר יותר.

אחד ביום.

לגבי מנקה, לא רואה איך אני מכניסה מנקה בימי קורונה. אבל אחרי כל התקופה הזו אני אכניס.

[בלבוסטה*]

תוספי ברזל לילדים, בתקופתו בדקתי כל מיני. רוצה לבשר לאומה ולעצמי שאחרי שפעם שלישית אני קונה פלורדיקס ורוב הבקבוק נשאר במקרר - לא ממליצה על זה.
ראשית - הטעם. לא כולם מתחברים אליו. ואז זה מצריך עירבובים. בכל מיני מתוקים.
שנית כמה לא נח הדבר הזה. רק המחשבה למזוג מהפיה הרחבה מדי... תמיד נשפך ומטפטף.
שלישית התוקף שלו זה נדמה לי חודשיים מהפתיחה ככה שאם שכחת כמה ימים או שלקחת הפסקה הרוב הולך לפח.
וזה מוצר יקר.
ונדמה לי אם אני לא טועה שגרם כאבי בטן למישהו אצלנו.


אז חוזרת לאקוסאפ.
שוקלת לשלב לפחות שתי טיפות מפריפל הקונבנציונאלי ולא יותר כי בעבר גרם לכאבי בטן.

אקו סאפ הכי נח כי זה כמה טיפות בקבוקון קטן לא פג תוקף במהירות לא מצריך קרור הטעם סביר.
וכמובן אוכל. הבנתי שעוף וביצים זה לא מקור עשיר מאוד אבל כל יום עוף ו/או ביצים (למי שלא אוכל בקר) זה בטח מספק יופי במצטבר ועל זה אני מקפידה, בשילוב של ירקות/פירות עשירים בוויטמין סי.

[פלוני_אלמונית*]

שטח/פינה אחת לבחירתי.
לא חייב יסודי או משהו גדול
זה גם ההחלטה שלי, כל יום לנקות משהו קטן בבית, מעבר לשוטף. (שוטף=כלים וכביסה)

[בלבוסטה*]

נכון. פינה אחת בנוסף לשוטף.
אגב אולי שכחת לציין לעצמך עוד כמה שאת בטוח עושה בשוטף.
אם זה ניקיון או ניגוב בשירותים מדי פעם
ניקיון של שולחן האוכל לפני ואחרי
סילוק אשפה
ניקיון של הילדים (ניקיון זה ניקיון)
חוץ מערימות כלים
כביסות

תפרגני לעצמך שהשוטף הוא לא מעט בכלל

---

יום שלישי לאתגר דחיתי עד סוף היום את הפינה שתיכננתי - חלק אחד של המזנון שעמוס בבלגן.
בסוף קלטתי שעוד שניה נכנסים ליום השני וכשהכנתי לי טוסט וחיכיתי שיהיה מוכן - במהירות העפתי מה שאפשר מהמזנון לפח, חלק דברים שהחזרתי למקומם, חלק פשוט העברתי מקום לאיזו ערימה אחרת, יצירות של הילדים נגיד עד שהחליט איפה. ניגבתי במטלית רטובה וזהו מסודר ונקי. חםיפניקי ועדיין יעיל. אולי 7 דקות.

[בלבוסטה*]

אחת בלילה
נכנסנו ליום רביעי לאתגר
ניקיתי יסודי חדר שירותים אחד
לקח יותר זמן ממה שחשבתי
בעיקר בגלל כל ההתעסקות עם סמרטוטים וללכת לבוא לרחוץ אותם וכאלה
רבע שעה בערך ונקי וריחני

[בלבוסטה*]

ניקיתי גם את הגז
שכבר לא זכרתי מתי היתה הפעם האחרונה
למרות שכבר ניקיתי את השירותים להיום.
אני אוהבת את זה שנתעורר חשק פתאום לנקות עוד

ממליצה בהזדמנות זאת על נוזל למדיח כלים שהשאירו הדיירים הקודמים ואני משתמשת בו לנקות שירותים וכן את הגז.
הג'ל הזה של סנו נדמה לי כל כך מרוכז ובלי סרחון של חומרי ניקוי קשים - אבל אני רק שופעת ממנו על מוקדי שומן ולכלוך משאירה קצת זמן ומנקה - הכי טוב שנתקחףלתי.
יותר מכל מיני חומצות לשירותים.
זה הגיוני. ג'ל לניקוי כלים במדעי אמור להיות סופר מרוכז כי הוא מגיע במקום קרצוף.
מעניין כמה עולה... בכל מקרה שווה כל שקל.

[בלבוסטה*]

במדעי- במדיח

[בלבוסטה*]

יום חמישי לאתגר, אחת בלילה
מקימה את עצמי לסדר את הסלון. את חלקו. כי הבלגן ענק, הלכלוך, כמויות הפריטים בכל מקום.
אז אני מתחילה מלסדר את השולחן סלון
ואז להלביש ספה אחת בסדין
לרוקן את ערימות הבגדים והבלגן בספה השניה.
אח''כ גרפתי במטאטא את כמויות הזבל והחפצים מהריצפה.
הבאתי את פח הזבל הענק מהמטבח ליד הערימה, התיישבתי ומיינתי. מה לפח ומה נשאר.
אחכ טיאטתי שוב וגם את השטיח.
לקחתי ברזל כלים עם סבון וקירצפתי עם כף הרגל כתמים וחתיכות מהריצפה. לא יסודי, הבן שלי התעורר מהרעש
אז רק העברתי סמרטוט רטוב.

שעה בערך כל זה. הסלון נראה יותר טוב. חלקו. לא נגעתי בערמות של ארגזים שמלאים הצעצועים, נעליים שקיות עם מיני, בשולחן הילדים בפינה מלא בכל מיני יצירה, יש גם שולחן מפורק וכמה קרטונים שצריך לזרוק.
לא הזזתי ספות, לא הרמתי את השטיח.
רק ככה מלמעלה. שעה. והייתי זריזה.
להמחיש כמה בלגן יש פה.

תודה לאל על פעולות קטנות שעושות שינוי גדול.

[שושנת_המדבר*]

וספרי איך הרגשת אחרי?
איזה סיפוק זה לראות את ה"אחרי" של ה"לפני"
. אני גם העפתי כמה שקיות בגדים, צעצועים ועוד מיני חפצים. כמה אוויר ומקום זה נותן לנפש. תחושת הקלה. פתאום מבינה כמה באלגן ואי סדר יוצר מועקה אצלי. מצד שני גם לסדר ולהיפטר מחפצים זו פעולה לא פשוטה עבורי. להחליט מה הולך, מה נשאר? צריך למצוא צידוקים ללמה זה נשאר או הולך

[בלבוסטה*]

הרגשה מעולה בסיום, נכון
תמיד אמרתי שההבדל בין אנשים שלא נוטים לדחות מטלות אפורות לבין דחיינים כרוניים נעוץ ביכולת של הראשונים לראות את התוצאה לנגד עיניהם. להרגיש את הסיפוק וליצור אליו.
אני רואה עייפות וקושי ומועקה ורק אחרי שאני מתחילה לזוז ורק אחרי שיש כבר תוצאות אני מרגישה חיונית.

לכן מטלה קטנה מעודדת לעשות עוד.

לגבי היפטרות מחפצים - אני יודעת שקל יותר כשיודעים שמישהו אחר צריך את זה. אם יודעים שיהיה חזה שימוש במקום אחר אז יותר קל להיפטר.

[בלבוסטה*]

הסגר הזה סוגר.
בסקרים הקודמים הרגשתי הנאה מהשקט מאי המחויבות מההפסקה.
הפעם. תחושה כבדה. טרדות. ההתפרצות שלא נגמרת.
הדאגה ליקרים.
אובדן של אישה קרובה.
הסיר לחץ עם הילדים. די כבר.
ההשמנה
מרגישה כבדה
הראש הכואב
הרצון לנוח כל הזמן
אני רוצה לחזור לשגרה

[בלבוסטה*]

מדריכות הורים.
לא כולן, בטוחה שלא כולן - אבל מי שאני נתקלתי.
הן אנרגטיות, הן חיוביות, הן מלאות בקלישאות, קלישאות נכונות. באמת. הן חכמות. הן רגישות. והן הכי הכי החייב של מעודדות, עוץ לי גוץ לי על סמים.
נשמה. רציתי להגיד למדריכה השלישית שניסיתי להבין אם תתאים לנו. נשמה, תנוחי. אני לא מחפשת סחרחורות, זה יש לי מהבית. אני מחפשת שלווה. פחות רעש ומלל. וואלה אם רק תקשיבי ותגידי משפט אבל מדויק ואמיתי זה מספיק לפעמים.
בפעמים אחרות עידוד זה נחמד.
ולענטת לי תמיד בשאלה, חאלאס. אם היו לי התשובות לא הייתי בר אלייך נכון?
"ומה את מרגישה? ואיך את חושבת שאת יכולה לעזור לעצמך פה?"
איך? כשאני בשיא העצבים והיאוש נראה לך שאני מסוגלת גם לחשוב על האיך?

נשמע לי לפעמים כמו תקליט.
קשה לי עם חוסר אותנטיות ולמרות שפע כוונות טובות ואף מילה רעה אחת שיש לומר עליהן - אני לא מתחברת לחלק.

[שושנת_המדבר*]

אני גם בתחושות קשות בימים האחרונים, מעין סיר לחץ שעומד להתפוצץ. מה שעוזר טיפה זה פשוט להתנתק מהמציאות. להניח את נייד ולייצר מציאות אלטרנטיבית.

[שושנת_המדבר*]

לנשום עמוק. להוריד את הראש ולתת לגל לעבור.

[בלבוסטה*]

שושנת המדבר איזו מציאות אלטרנטיבית למשל?
וכן אני המון על הנייד. המון.

[בלבוסטה*]

יום שישי לאתגר.
אנרגיות בגובה דשא.
מהלילה עד הצהריים סבלתי מקילקול קיבה משהו מגעיל.
איפה נרגע.
כל מה שהטריד אותי זה מה עם הילדים אם אני אהיה ממש סמרטוט ובבית הסתובבתי כמו אריה נוהם.

עכשיו נזכרתי שיש אתגר ויאללה נשנס מתעניין למשהו סמלי אבל משהו.
סידרתי את השידה ליד המיטה.
ערמות של ניירות שהיו למעלה הכנסתי לתוכה.
זרקתי כל מיני שטויות.
החזרתי למקום כמה פיצםקעס.
אפילו לנגב אבק בקושי התאמצתי, הרטבתי נייר טואלט מהשירותים ליד והעברתי על השידה.
אם זה נראה נקי ומרגיש נקי אז זה נקי.

זהו חוזרת למאורה.
מרגישה כמו לפני מחזור רק שזה לא נכון.

[שושנת_המדבר*]

המציאות האלטרנטיבית שאני מדברת עליה היא להתנתק לגמרי מהנייד לנסות לחיות כמו פעם, טרום הנייד. לעשות צום נייד/טלוויזיה/מחשב/מסכים שיתחיל מכמה שעות ביום ואז בהדרגה, יום ואפילו כמה ימים. ואני עכשיו תוך כדי שאני מציעה לך את זה, רוצה לעשות את זה בעצמי כאתגר. עדיין לא הצלחתי ליישם את מה שאני מציעה. במהלך הזמן הזה את עושה מדיטציות ותרגילי נשימה, לבד בחדר, בלי לתת לילדים להיכנס ולהפריע. את קוראת איזושהי תפילת הודיה או משפטי חיזוק ומתחברת לכל מילה.
את מדמיינת שאת בעולם רגיל, בלי מגיפה ובלי סגר, שהכל בסדר ואין שום בעיה, הכל כמו שצריך להיות. החדשות מכניסות אותנו לסרטים ודיכאון, ומצבי רוח ויש להם השלכות מאוד חזקות על החשיבה שלנו, על צורת המחשבה שלנו, על כמות הסבלנות כלפי הילדים שלנו, או יותר נכון חוסר הסבלנות לילדים.
קראתי איפשהו שכל פעם כשאנחנו בנייד, למעשה המח שלנו משחרר כימיקלים שנמצאו באזורים של אנשים שהיו מכורים להימורים או דברים אחרים. בקיצור, הנייד זה התמכרות, אנחנו משועבדים לגמרי לנייד ולחדשות וערוצי המדיה, והם אלו שמכתיבים לנו איך לחשוב ולהתנהג, ומה לצרוך, ואיך להרגיש. ואנחנו אפילו לא מבינים כמה הם יוצרים לנו את המציאות, כשלמעשה לנו יש את הכח לייצר לעצמנו את המציאות שאנחנו רוצים.
האמתי שאני כל כך מזדהה איתך כי אני מוצאת את עצמי כמו אריה כל יום עם הילדים. כל הזמן כועסת על דברים ומבקרת, במקום פשוט להגיד תודה. תודה על זה שאני והילדים ובעלי בריאים. תודה שיש לנו קורת גג. תודה שיש לנו בכלל ילדים. תודה גם על הרע, כי בלעדיו לא יהיה ניתן לדעת להעריך את הטוב.
תודה לך, כי בזכותך אני בהתבוננות עצמית, ולוקחת רגע להיות במודעות, לנסות להחזיר שליטה על חיי. לנסות להבין מה בחשיבה שלי צריך להשתנות כדי שאני ארגיש טוב ולא אהיה בכעס, מועקה, תסכול, עצב, חוסר אונים.

[בלבוסטה*]

נכון שושנת המדבר
זה מה שאני מרגישה.
לפעמים אני תופסת את עצמי ואומרת על מה את ממורמרת?
ברוך השם מאה פעם על מה שיש לי.
גם ברמה הפרטית וגם מעבר לזה.
וכמה התמזל מזלנו שאנחנו בישראל עם מדע מתקדם, ממשלה שמצליחה בתוך הכאוס כן לייצר לרוב החלטות נבונות בעניין הקורונה, מענקים, דמי אבטלה, קהילה תומכת, אנחנו חיים במקום של יש מיש ולא יש מאין.
תודה גם לך על הייתה ועל המילים הטובות.


אני נושמת עמוק.

ואחרי זה חוזרת למירמור שלדעתי לא קשור לכלום.
זה גם הורמונים, זה מלנכוליה שמוכרת לי מתמיד, עייפות ולאות.
לא משנות הנסיבות. זה נמצא שם.
מה שכן כשהילדים כל הזמן בבית זה נהיה סיר לחץ ואני אמא לא טובה.
אני צריכה פה לדאוג למוזיקה. איך היום מקשיבים למוזיקה חוץ מהמחשב ובנייד?
בא לי שתהיה פה מערכת טובה להקשיב למוזיקה טובה.
אריק איינשטיין
דני רובס
נינה סימון
הדורבנים

הבנים שלי כל כך אוהבים מוזיקה ושמחה
גם אני אבל זה לא ניכר בבית
דרבוקות רציתי לקנות
אולי זה הזמן
חשבתי בימים האחרונים לארגן חפלה אחרי הקורונה אבל עד אז בינינו שתהיה לנו שמחה בבית כמו שהיתה לי בבית. לא היינו עושים לפחות בבית אבל היתה שמחה והיה שבט אחים גם יחד. היינו שרים תפילות וברכות ושירים של פעם.
תיכף הולכת לחפש דרבוקות.
הלוואי. ונחדש ימינו כקדם...
הבן שלי אוהב מאוד לרקוד אולי נתחיל ללמוד גם ריקודים משפחתיים. טיקטוק או משהו לא חסר.
תנועה.
הלוואי.
שיהיה בי הכח.

---

יום שביעי לאתגר.
מצב רוח שפוף.
כאבי הבטן של קלקול הקיבה עוד פוגשים אותי.
ואני בלי אוכל טעים אין לי חשק לחיות. כבר יום שני שאני על אורז וצנימים
בערב אכלתי קצת פיצה וכמה סוכריות ושוב כאבים.
חזרתי לאורז.

לגבי המשימה היומית, זממתי מהבוקר על כיור האמבטיה והאזור של המראה, מברשות השיניים וכו'. משימה קטנה חשבתי. ליום קטן.
דחיתי לערב. העפתי פיצ'פקעס לפח, קירצפתי את הכיור והמסביב, הכנסתי הכל למגירות. ניקיתי את המראה, וזהו. לקח יותר ממה שחשבתי. האמת שהמון זמן לא ניקיתי שם.

האתגר כבר ניכר מעט בבית. בתוך ערמות הבלגן יש נקודות נקיות ומסודרות. זה נעים וגם שומרים יותר ככה.

[בלבוסטה*]

איך קורה שאישה חושבת מה תאכל מחר
עם קילקול הקיבה שלה
וכל מה שעולה לה לראש
זה שווארמה

[בלבוסטה*]

https://idanmelamed.co.il/הורות/לצעוק/

[בלבוסטה*]

אין לי סבלנות
אין לי
כל הגוף שלי כמו קפיץ

[בלבוסטה*]

יום שמיני לאתגר
חלפה לי הראש מחשבה, יאללה לא צריך יום אחד מחר תעשי פעמיים אבל אז חלפה לי עוד מחשבה שזו המחוייבות היחידה שלקחתי על עצמי כשיפור אז יאללה.
האמת חיפשתי את הכי קל הכי מהיר בלי להתאמץ רק לגמור עם זה
ואז הלכתי לארון בחדר שרות
ארון חצי ריק שדחסתי לתוכו במעבר דירה כל מיני שעוד לא פרקתי והחלטתי הפעם רק לצמצם הכל ולפנות חצי ממנו כדי שבמשימה אחרת אוכל להכניס לתוכו את שלושת ארגזי הענק שתקועים לי באמצע הסלון (עם צעצועים נעליים וכל מיני שתקעתי שם כי לא מצאתי מקום אחר).

מה שנקרא לפנות מקום להחביא בלגן.

רק לפנות מקום. לקחתי שקית ענקית והכנסתי לתוכה כל מיני בגדים שרציתי למסור וכל מיני שטויות שמצאתי בארון. והנחתי בצד. הוצאתי החוצה עוד שתי שקיות ענקיות וטאדם- הסתיימה המשימה והתפנה חצי ארון ענק להכיל את הארגזים.

ראיתי כי טוב אז כבר המשכתי. לקחתי ארגז מהסלון איך שהוא והכנסתי לתחתית הארון.
אחריו ארגז שני.
בשלישי כבר הייתי צריכה לרוקן ולהעמיס בחלקים כי לא היה מקום לכולם. זה היה ארגז עם נעליים שקניתי בסייל בבלייק פריידיי. אני לא קניינית נעליים גדולה, בדרכ מסתובבת עם אותו זוג חמש שנים. אבל הסגר עשה את שלו והקניות און ליין בשילוב מחירי ריצפה הביאו לביתי מברלין הרחוקה מגפי בוקרים פרוותיים חומים וזוג דומה בשחור, מגפיים ורודים ומגפיים רוקיסטיים עם ניטים שחורים ועוד מציאות. 7 זוגות ב-300 שח. סייל שסידר אותי עד עשור קדימה אבל בלגן לי את הסלון יופי.

מאז דצמבר תקוע הארגז הענק עם כל הזוגות מבצבצים על קופסאותיהם הפרוצים.
מאחר וזו היה הארגז האחרון סידרתי כל זוג נעליים שעדיין לא נעלתי בתוך הקופסא, הרגשתי לרגע ממש מארי קונדו אם אני לא טועה, הכל בקופסאות - והעמדתי אותן המדף העליון בארון.
משימה אחת שהתגלגלה לעוד אחת. גם נעלמו הארגזים מהסלון וגם הארון מיצה את הקיבולת שלו.

אגב סדר לתפארת זה לא, זה להעביר בלגן ממקום למקום במקום למיין ולמצוא מקום נורמלי לכל הצעצועים והנעליים באותו ארון בדיוק, אבל אני בענייני הבית סהכ אזוב קיר ולא ארז, ובימינו המדוכדכים כשקולות של בלבוסטיות מבטן ולידה מספרים על בתים מלאי כאוס ובלגן... אז אם בארזים נפלה שלהבת מה ימלמלו וילחשו אזובי הקיר



לקח לי אני מניחה רבע שעה עשרים דקות.
אני כותבת לעצמי את הזמנים כדי להזכיר לעצמי בכל סיום כמה קל ומהיר זה.

אגב סיפרתי לבת דודה שלי שהיא כמו רוב המשפחה שלי חולת נקיון. בכלל לא ברור איך יצאתי ככה. אני נצר לנשים שלא ישנות בלילה לא אם הכיור נקי אלא אם כל הבית מצוחצח. הכל מהכל. מבהיק מסודר מגוהץ ריחני.
שלוקחות את צלחת האוכל לכיור עוד עם הביס האחרון בדרך, ורוחצות אותה עוד לפני שהיא נוגעת בתחתית הכיור ונעמדות שם ממתינות לצלחות נוספות שיימסרו על ידי בני המשפחה.
אני לא אפרט כאן כמה מקסימום הזמן שכלים מלוכלכים לא נשטפו אצלי כי גם לי יש כבוד עצמי, רק אציין שבמעבר הדירה האחרון פשוט הגעתי לאריזות במטבח באפיסת כוחות, אז ארזתי את הכלים המלוכלכים כמו שהם מתוך תקווה שארחץ אותם כשנגיע לדירה.
זה לא קרה. ולא כי שכחתי. אלא כי הדחקתי. ואפיסת הכוחות שרק התגברה לא יכלה לי גם אז.
ככה זרקתי אותם כמו שהם אחרי הטיול החביב ובחלוף חודש ורק בגלל הריח המצחין שעלה משם והבהיר לי שזה או הם או אנחנו.

בקיצור (!) סיפרתי לה על המשימה היומית. היא מיד התלהבה ואמרה לי "תדעי זו הדרך. כל יום פינה אחרת בבית אבל נקיון יסודי!"
אז אמרתי "ממוש'. כל יום לא פינה אלא משהו כלשהו ולא יסודי אלא סביר"

בכל זאת יש לי פה תואר לשמר בתור המג'ייפה של המשפחה.

[פלוני_אלמונית*]

ארזתי את הכלים המלוכלכים כמו שהם מתוך תקווה שארחץ אותם כשנגיע לדירה.

וואו!!!
לנו קרה שבמעבר דירה שכחנו את הסכו"ם בתוך המדיח (במגירה עליונה כזו, שמשכיבים בה את הסכו"ם), וחיפשנו אחריו ימים ארוכים (כנראה עד שחיברנו את המדיח...).
אבל זה לפחות היה נקי!
את, בלבוסטה היקרה, בהחלט שברת פה שיא.

[בלבוסטה*]

הייתי שמחה לאחוז בשיא מפוקפק כזה אבל אני אספר לך מה זה שיא אמיתי. שיא אמיתי זה מצב הלכלוך בדירות שאני עוברת אליהן. אנשים שנראים מסודרים על פניו משאירים אחריהם טינופת. היתה פעם שהשאירו לי בתנור הביתי אין בדירה תבניות מלוכלכות...
בדירה הנוכחית לדעתי עשר שנים לא נגעו התריסים בנברשות, כל מה שמעת מטר וחצי לא נגעו בו. האמבטיה מרוב אבנית לא ראו מרצפות. וזה בנין חדש יחסית.

אני משאירה דירות מצוחצחות. אני משלמת למנקה שתנקה את הדירה שאני עוזבת ולא את הדירה שאני מגיעה אליה. אני מקדישה יומיים של חפיפה במעברים כדי לדאוג להעביר דירה נקייה, מסויידת ומזמינה.
אז זה שיא. אנשים שמשאירים את הלכלוך שלהם לאחרים, אני לפחות את הלכלוך לוקחת איתי

[בלבוסטה*]

https://he.chabad.org/library/[po]article cdo[/po]/aid/3976104
דרכים חכמות להתמודד עם כעס על פי היהדות:

1. להימנע מעשיה, להתרחק, לנשום ולשאוף. לשתוק לספור עד 10. החכם והמעיל.
2. לתת מבט חיובי "לפחות לא... "

ובכלל - להוציא אנרגיה בספורט או משהו

[יולי_קו]

האם ה-׳או משהו׳ משמעו לאכול ?

[בלבוסטה*]

לא התכוונתי לזה אבל זה גם קורה

[בלבוסטה*]

יום תשיעי לאתגר
בלילה הקודם לא ידעתי.
במהלך היום נחתי בגלל כאבי הבטן אבל לא הצלחתי לישון.
אני חלשה ועייפה ולא נרדמת.
מבחינת האתגר -
חזרתי לסלון שכבר ניקיתי אותו באחד מימי האתגר
עשיתי סדר
סדר מאוד מינימלי,
לדעתי גג עשר דקות.
טיאטתי בצורה חפיפניקית בעיקר כדי להעיף ניירות וקישקושיך גדולים לפח. סידרתי את המזנון, את שולחן הסלון, מתחתי כיסוי על הספה זהו. בלי סמרטוט על שום דבר
יש אפילו ערימת קלפים על הריצפה שלא הרמתי רק ריכזתי אותה שם, אני חלשה מדי להתכופף

[יולי_קו]

יש לי שאלה:
איפה הבנים שלך בכל זה?

אם יש שלושה אנשים בבית מעל גיל ינקות (וכל אחד משתמש, מלכלך ו/או מבלגן משהו), אז כל אחד אמור לסדר משהו מהחפצים הפרטיים שלו וגם חלק מהציבורי. אחרת האדם היחיד שמנקה ניצב כל פעם מול אוורסט של ניקיון וסדר שצריך לבצע.

אמרת שלאחד הבנים שלך יש ממילא נטיה לסדר וניקיון, אז אולי יהיה פשוט יחסית לצרף גם את אחיו. הרי זה ׳הבית שלנו׳. אולי אפשר למצוא משימה קלה יחסית שתהיה שלהם (לתלות את המעיל על קולב, או לשים את התיק של הגן במקום מסויים, או לשים בערב את כל הבגדים שלהם בסל כביסה, או להוריד את כלי ארוחת הערב שלהם ולשים במדיח/ ליד הכיור, או כל משימה מוגדרת וקצרה יחסית שסביר לך לבדוק שמתקיימת). החלק שלך בזה הוא לוודא שהמשימה מתקיימת. זה עקרוני, כי כמו שאת מאמנת את עצמך ונתמכת על ידי הכתיבה פה לדוגמא, גם הם צריכים תמיכה בשביל להפנים את ההרגל החדש.

מה דעתך?

[בלבוסטה*]

את צודקת
אין לי אנרגיות בזמן הזה להיכנס גם על זה לבקשות ומחוייבויות זה הרי להטמיע הרגלים חדשים ויכוחים.
זה שאוהב סדר ונקיון לא אוהב לסדר והסגר הזה בכלל שניהם ואני חסרי סבלנות

[תפילה*]

כמו שאני רואה את זה - הדוגמות שהעלתה יולי אינן משתייכות לקטגוריה של "לסדר" אלא של "להקדים רפואה למכה".
אם כשמתפשטים - מניחים את הבגדים במקום, או שכשנכנסים הביתה - מניחים את התיק במקום, או שכשמסיימים לשחק - מחזירים את המשחק למקום וכו', לא צריך אחר כך לסדר כמשימה בפני עצמה שמצריכה התגייסות ומעוררת התנגדות, כי מראש לא בלגנּו.
מהנעשה אצלנו:
קל לי יותר לכוון את הילדים לשמירה על הסדר בהקשרים של סיטואציה ממוקדת. למשל, כשילד מסיים לאכול - להזכיר לו (אם צריך) להניח את הכלים בכיור.
קשה לי יותר להרגיל אותם לסדר אחרי משחק או יצירה, כי אלה פעילויות שהרבה פעמים אין להן סוף מוגדר, כך שהילד יכול לעבור לעניין אחר ולהשאיר את ה"תפזורת", אבל אין מה לקרוא לו לאסוף, כי התשובה תהיה שהוא עדיין לא סיים, אלא רק הולך לשירותים/ מפסיק קצת ומתכנן להמשיך אח"כ וכו', וגם כי בשל האופי המתמשך הזה ובשל המיקומים השונים בחלל הבית (מטבח, סלון, חדרים...) של הפעילויות אני לא מלווה אותן מתחילתן ועד סופן כדי לומר "עכשיו גמרת לעשות כך וכך. בבקשה קח את האביזרים למקום".

[דו_כיפת*]

כמו שאני רואה את זה - הדוגמות שהעלתה יולי אינן משתייכות לקטגוריה של "לסדר" אלא של "להקדים רפואה למכה"_

וואיי, אני כל כך מסכימה!!

אני אביא דוגמא מאצלנו שהיא בהקשר אחר אבל מסקנה דומה: האיש היה בחול לשבוע, ואני הופתעתי לגלות שלא צריך לסדר את הבית!!!

אני מתורגלת אוטומטית: מתפשטים - בגדים למקלחת - מתקלחים - מסדרים צעצועי מקלחת - מתלבשים - ולמיטה.
כשיוצאים למיטה - המקלחת כבר מסודרת!!!
אצל האיש, הוא מקלח, ושוכח לסדר אחריו, ואז יש לי תמיד מטלה של לסדר את המקלחת.

שוב, רק דוגמא קטנה והקשר אחר אבל הרגלים כל כך עוזרים!!!

הילדה בת 4.5 עם נטיה להתפזר
אני עומדת על כך שכשנכנסים הביתה תולים מעחל ותיק במקום
ושוטפים ידיים
אם קשה לה / היא עייפה יכולה לבקש עזרה ואם אני יכולה עוזרת בשמחה, אבל אין מושג להניח את התיק/ מעיל במקום אחר...
ותמיד בחמישי אוספים הכל לקראת שבת...

בהצלחה!!!

[בלבוסטה*]

יום עשירי לאתגר.
אני חלשה
כמעט חצי יום הייתי במיטה לסירוגין.
עכשיו הילדים ישנים נזכרתי באתגר
החלטתי הכי פשוט ומהיר - לסדר את המזנון השני.
ציינתי חפצים למקום, העברתי סמרטוט וזהו.
לקח מקסימום עשר דקות.
עכשיו כל המזנונים נראים מצויין.

האתגר הזה אחד הדברים הטובים שיזמתי.
ביום שאני יכולה יותר נפשית ופיזית אני יכולה לסדר סלון וביום אחר - מזנון קטן. ולכל עשיה יש אימפקט ומשמעות במצטבר.
העיקר לנוע.

[בלבוסטה*]

לגבי הילדים והרגלטם, הכל נכון אתן צודקות
זה לא הזמן להוסיף נקודות חיכוך איתם
גם ככה הם סובלים מאמא חולה (משהו קורה לי ואני בבדיקות)
עייפה, עצבנית כועסת בנוסף לסגרים על כל ההשלכות.

[בלבוסטה*]

יום אחד עשר לאתגר מתוך 21.
עברתי רשמית יותר מחצי ממנו.

סידרתי חלק מחדר הילדים את החלק בריצפה שהיו מפוזרים בו כמובן מלא ניירות משחקים קלפים ושטויות.
אז בהתחלה ציינתי מה לכביסה מה לכל מיני מקומות מחוץ לחדר. אח''כ גרפתי המטאטא את כל הבלגן התיישבתי על המיטה ומיינתי פיצםקעס לקופסא קטנה, לגו לקופבאת לגו קלפים ביקשתי מהבן שלי לאסוף, מכוניות וטרקטורין לקופסאת הענק שלהם, ספרים בערימה נפרדת וכל השאר לשקית זבל.
סידרתי קצת את השולחן הקטן.
זהו.
בלי שטיפה. בלי להזיז מיטות ולהוציא מתחת את האוצרות שם...
כי באתי לסדר לא לנקות. רבע שעה לקח.
זה אחרי שהלילה עשיתי הר כלים.
זרקתי פעמיים מלא זבל
שתי כביסות
ניגוב בשירותים
כמה סירים על האש
קצת זרקתי ירקות ופירות.

אז חדר ילדים רק מסדרים. נקיון בעולם מקביל לא פה לא כרגע.
אח''כ כבר נכנסתי לחדר שלי פרשתי מצעים. קיפלתי שמיכות.
נחמד ונעים יותר.

[מזמור_לילה*]

תודה לאל על פעולות קטנות שעושות שינוי גדול
חזקי ואמצי בלבוסטה! האתגר שלך זה ממש פליי ליידי
לטענתה דחיינות קשורה גם לפרפקציוניזם, והוא זה שמונע מאיתנו לסדר ולנקות: מרוב בלאגן נראה לנו שאין סיכוי שאי פעם נשתלט על הכל אז למה בכלל לנסות... ואני מצטטת: ״לקח לך שנים לצבור את כל הדברים שיש לך, והבית לא התבלגן ביום אחד - אז אין שום סיבה שהוא יהפוך למסודר ביום אחד״.
עדיף קצת ועל פני השטח בכל יום מאשר כלום. רבע שעה ביום (היא חסידה של שימוש בטיימר), מפסיקים, ואז לא מספיקים להתייאש ו/או להתעייף ונשאר טעם של עוד ליום הבא.

[בלבוסטה*]

ניסיתי את פליי ליידי בעבר
וזה היה נהדר
אני מאוד אוהבת שיטות ידידותיות
ואז הפסקתי כמו כל הרגל חדש זה התמסמס.



הפעם החלטתי בלי שום מגבלה לא רבע שעה לא חמש דקות לא חדר אחר בכל פעם, בלי שום מגבלה כדי למסמס כל התנגדות מצידי. זה עובד. עד שזה יפסיק לעבוד. ונחשוב על משהו אחר.

[בלבוסטה*]

על מה מתלוננים כולם
על האין כלום
מה רע בכלום
לא מבינה
מלבד הילדים שמספקים הרבה עבודה באין כלום
כמה זה מרענן לא להיות מחוייבים לעבודה ולארוח למשפחה וחברים, לא ללכת לקניות, לא להתגודד בכל מיני, יש כל כך הרבה חופש האין כלום הזה שהוא הכל מלבד כלום.
כמה.

[בלבוסטה*]

שבוע טוב ומבורך,
יום שנים עשר לאתגר
שאפו לעצמי שהגעתי עד הלום
היום סידרתי שוב את שני המדפים בארון הילדים.
בפעם הקודמת יצרתי רק שני טורים מכנסיים וחולצות בתוך הבלגן.
הפעם העמקתי.
את שני המדפים (הענקיים) מיפיתי.
חולצות חורף עבות לצד גופיות ארוכות וחולצות מעבר.
מדף תחתון מכנסי חורף.
מכסה של משחק קופסא הפכתי למכירת תחתונים וסידרתי את כולם לצד הגרביים.
השארתי רק מה שלובשים כרגע.
כל מה שקטן או גדול מדי או לא שייך לעונה הכנסתי לארון ליד להתמודד איתם בהמשך.
זה לקח אולי 10 דקות והמדפים כל כך מסודרים.

[בלבוסטה*]

למכירת-למגירת

[שקטה*]

כל הכבוד בלבוסטה! אם את מצליחה למצוא קופסאות איחסון לארון בגודל שמתאים לבגדים שלהם אני ממש ממש ממליצה (מתאים למגירה עמוקה ופחות למדף). מאז שסידרתי להם הכל ב8 תאים כאלה אני פשוט מאושרת כי לא מתבלגנים לי טורים על מדף אלא כל קטגוריה נשארת בקופסה שלה וגם אם בתוך הקופסה זה מתבלגן זה נשאר ממויין ולא זולג לתוך ערמות אחרות.

[בלבוסטה*]

יום שלושה עשר לאתגר
פרשתי מצעים נקיים במיטות הילדים.
ניקיתי את המיקרו והטוסטר.

--

שקטה יש לי דה ז'וו שדיברנו פעם על זה וגם העלית קישור לקופסאות מאיקאה? או מישהי אחרת?
בכל מקרה המדפים האלה לא מתאימים לקופסאות כמו שכתבת למגירה כמו בשידות ילדים זה נשמע טוב.

[שקטה*]

כן זו הייתי אני:)

[בלבוסטה*]

500 שח בחודש לערך
זה הסכום של המזון שנזרק אצלי לפח
מה שיכולתי לשלם למנקה שהיתה מעלה לנו את איכות החיים
או לחופשה שנתית באירופה
ולא רק אצלי

[שקטה*]

יש דף על זה לזרוק פחות אוכל

[בלבוסטה*]

יום ארבעה עשר לאתגר.
שני שליש ממנו מאחוריי.

זה התחיל מלסדר קניות במקפיא ובמקרר ולרוקן חלק ממנו לפח.
אחכ פניתי לאזור הכי מבאס בבית - פינת האוכל והמבואה למטבח, שעמוסים בקרטונים שעוד לא פרקתי ממעבר הדירה.
יש שם אולי עשרה ועוד מלא ערמות של כל מיני שהצטברו.
אז פניתי רק לחלק קטן של מטר על מטר ציינתי מה לכביסה מה לפח וזהו לא התחשק לי יותר להמשיך שם. האזור הזה ברור לי אצטרך לטפל קצת קצת כל פעם מרוב שהוא עמוס, אבל שום דבר שאני לא רגילה לעשות. ככה אצלי מצטברים ואז מבאס ובסוף מנקים (או מעבירים דירה)! גם בדירה הקודמת בפינת אוכל והמבואה למטבח הפכו להר של בלגן אבל ממש שני מטר על שני מטר של בלגן. מסתבר שאני מסורתית בעניין הזה וזה נכון לכל בית.
מבחינתי זו היתה המשימה היומית.
מה שכן אחרי זה זרקתי זבל ועוד פעם, ורהיט ישן, וכסא ישן, ארבע פעמים ירדתי ועליתי, התמלאתי אנרגיה. ממש.
אז פניתי לסדר קצת בכניסה לבית את הקצת בלגן שם, הכנסתי צעצועים לקופסא,
ואז טיאטתי חלק מהבית. לטאטא זה לא קצת אבק... זה ערמות של ניירות, חתיכות משחקים, פיצ'פקעס (מאיפה? למה? רק אצלי?). טיאטתי. פעמיים.

לקחתי ברזל כלים עם חומר ניקוי וקירצפתי כתמים בריצפה בעזרת הרגל. כתמים עיקשים. זה לקח הרבה זמן בסלון, בפינת אוכל, במסדרון. כתמים.. שוקו, אוכל שנדבק, מדבקות...

אחרי זה ניקיתי את שתי האסלות בחדרי השירותים ניקיון יסודי. משהו בקרצוף של הרצפה עשה מעבר חלק לשירותים.
ניקיתי גם מתגים.

ובסוף העברתי פעמיים סמרטוט על חלק מהבית. לא ספונג'ה, לא הרמתי שטיח לא הזזתי כלום. סמרטוט רטוב ונקי לנגב את כל הקירצופים למיניהם שכללו חומר ניקוי במילא.

שעתיים ורבע.
הבית נראה הרבה יותר טוב.
אח''כ הכנתי ארוחת ערב קלה ולפני זה רחצתי את הכלים כרגיל ואת הגז קירצפתי.
יש דבר כזה שבית מבולגן בחלקו, אבל עדיין פחות. זה לא הכל או כלום.
זה נהדר.

[איילת*]

זה באמת נהדר! את עושה חשק להצטרף לאתגר שלך, נראה אם אצליח לממש את החשק לפעולות.

[בלבוסטה*]

איילת גם לי זה קורה כשאני קוראת אחרות איזה כיף...

יום חמישה עשר לאתגר.
פתחתי את המקרר והחליקה ממנו קערית זכוכית שהתנפצה לעשרות חתיכות במרחק של אולי שלושה מטרים. עד לאמצע הסלון. קטנות קטנות... כמו בסרטים...
זה גרם לי לטאטא את הסלון והמטבח כמה פעמים
ולהודות על כך שיום קודם ניקיתי את הריצפה היטב. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם כל זה היה מתנפץ על כמות הקישקושים שבדרכ מפוזרים על הריצפה.

לא יעזור שום דבר- ריצפה נקייה מעניקה מראה נקי לבית יותר מכל פעולה אחרת. את זה לימדה אותי נערה בת 20 שעזרה לי בהריון פעם לנקות את הבית. אמרה לי קודם הריצפה אח''כ כל השאר. צדקה.

אח''כ התפניתי לסדר את הפינה על השיש ליד הגז פינה שממעבר הדירה מלפני חצי שנה (!) תקעתי שם קרטון קטן עם צלוחיות והצטברו עוד כל מיני שטויות - הכנסתי אותו לארון גבוה ואת שאר השטויות מיינתי הרוב זרקתי לפח. לקח אולי גג חמש דקות. עכשיו יש לי מקום בדיוק ליד הגז להניח סירים לפני או אחרי בישול, לחתוך ירקות... משטח עבודה שקודם היה ממש נחוץ.

[יולי_קו]

בלבוסטה, שאלה:
האם הצלוחיות הללו נחוצות לך? אם לא-להעיף מהבית. אם כן-להוציא מה קרטון שיהיה נגיש.

[בלבוסטה*]

הן מאוד יפות תוצרת אנגליה של פעם
פחות ליומיום יותר לארוח

[בלבוסטה*]

יום חמישה עשר לאתגר
אין לתאר את רמת המינימליות
קלטתי בערב שאין לי שום רצון להתגייס למשימה כלשהי ואז הסתכלתי על המראה עם המדף האחד במסדרון שהיו עליו גרב נקיה (כן) מגבונים וסכין גילוח (כן2).
את הסכין הכנסתי למגירה
המגבונים הושארו
את הגרב החזרתי לארון

טאדם המשימה הכי מהירה לצאת-ידי-חובה שהיתה לי.
שלוש דקות כולל המחשבה

[מומינאמא*]

מגיבה מעט, אבל קוראת הרבה.
עוקבת בעניין אחרי עניניי הילדים והסגר וגם אחרי האתגר החדש.
מחזקת ידייך בשני התחומים @} @}

[בלבוסטה*]

תודה מומינאמא אני גם אוהבת לקרוא אותך
והכינוי שלך וואההה

[בלבוסטה*]

הילדים הלכו לגן
חזרה לכולנו שמחת החיים

[בלבוסטה*]

יום שישה עשר לאתגר
סימנים של התרופפות
ומחשבות כפירה
מה לי ולבית נעשה מחרכך
אבל לא. הילדים נרדמו וכבר ידעתי שהיום האזור הכי מבולגן בבית וגם הכי מעיב על החיים כאן וגם הכי מעיק- צריך טיפול. כל אזור המבואה למטבח עם כמויות הארגזים שעוד לא פרקתי ממעבר הדירה ועליהן הצטברו מיני שקיות ובגדול וקישקושים. תפארת היצירה ממש.
אז החלטתי שמשימה תוגדר כפינוי של שני ארגזים/שקיות כל פעם. למשל ארגז גדול ועוד קופסא קטנה היום.
מה שכן גיליתי שהבן שלי שנתו קלה.
לפני האתגר הזה לא ידעתי כי מי קמה לסדר ולנקות כשהם נרדמים... אבל חמש דקות אחרי שאני מתחילה הוא צץ לי בסלון וכבר למדתי את רוב המשימות לעשות או בשקט היסטרי או שלא בשעות הראשונות של הלילה.

בכל מקרה לקחתי קרטון אחד עם חמישה חפצים. אפילו לא הנחתי את החפצים במקומם בגלל שלא רציתי להרעיש, היו שם בגדים של הילדים , שתי נעליים שלא קשורות אחת לשנייה כסף קטן ובקבוק מים ישן. זרקתי את הרוב בגדים והנעליים הנחתי על כסאכדי לא להעיר את הילד ומחר אחזיר לארון (או בעוד שבוע מי יודע) והנחתי את הקרטון ליד הפח.

אח''כ בחרתי קופסאת פיצפקעס שרק לפני שבוע במשימת המזנון העברתי אותה מהמזנון לכאן. אז הצצתי, ראיתי חשבונות, קבלות, קישקושים - לקחתי את הקופסא כמו שהיא בחזרה למזנון, רק במקום על המזנון- הכנסתי אותה לאחד התאים וסגרתי את הדלת.
חמש דקות להיום לילה טוב.

[בלבוסטה*]

קראתי מחקר שנשים משקיעות בממוצע ארבע שעות ביום בתחזוקה שוטפת בבית (כביסות, כלים, קניות, ניקיונות שוטפים, סדר, בישולים)
פי שניים מגברים.

גם אני בסטטיסטיקה ופה אין גבר אז אפשר להוסיף עוד כמה לרשימה. ריקון אשפה שמשום מה תפס אצל גברים, תיקונים כנל, וכו'.

האמת שדווקא האתגר גורם לי עוד יותר לרצות להזמין מנקה כי אני מבינה כמה למרות כמויות של שעות בבית יש תמיד מה לעשות. להזמין מנקה זה לא יהיה לזרוק כסף, או להתבטל כביכול - זה ארבע שעות מתוך 28 שעות שאני משקיעה בשבוע לפחות. אז מותר. אין ספק שיש לי אישיו עם הזמנת מנקה. וכשאני בודקת האם זה אישיו שקשור לכסף אני שואלת את עצמי אם היתה מנקה בחינם, נאמר משהו מסובסד עדיין היית מתנגדת? כנראה שפחות.
אגב בעבר לפחות כמה מקרוביי הציעו לשלם למנקה וסירבתי. התחננו. ואני מה שעלה לי כהתנגדות
נחרדתי מזה שיפלשו לי,
שימרו לי את הבית בכימיקלים (זה קרה בהריון פעמיים נורא)
שיפגעו לי בפרטיות,
שיזרקו לי דברים יקרי ערך,
ושיעשו לי סדר מחדש.
אלו הפחדים.
וזה עוד להוציא את עניין הבושה הענקית מפני הלכלוך והבלגן.
ולנקות יחד כדי למנוע את כל אלה לא מעניין אותי וגם מביך.
אז זה לא רק כסף אבל גם.

מה שכן עוד כמה ימים באתגר וכבר לא אתבייש. הבית יהיה סתם קצת מבולגן בניגוד למצב הרגיל של מה נגמר איתך זו לא דירה זה דיר

ואז תעבור הקורונה
ואז אזמין מנקה
על אמת כי השתכנעתי סופית מכל כיוון שהוא
וגם שקטה ויוליקו תרמו את חלקם בהסבר פשוט ומזוקק

[בלבוסטה*]

יום שבעה עשר לאתגר
לא ידעתי מה אנקה היום
אבל כשהלכתי למלא מכונת כביסה בטעות הכנסתי לתא של אבקת הכביסה אבקת גבס. כן... השקיות נמצאות באותו מדף (למה יש לנו אבקת גבס זה סיפור אחר) ומזל שקלטתי את זה בזמן
פירקתי את כל המבנה של התאים לאבקת ומרכך כביסה ורחצתי בכיור באתי להחזיר ואז אמרתי לעצמי היי הנה הזדמנות לנקות את הכל לפרק ממש את התאים לקרצף ולהחשיב את זה המשימה היומית
ככה עשיתי, נשברתי להחזיר ראיתי גם גושי אבקה ואבנית סביב לגומי של המכסה וסביב לתוף. ניקיתי גם שם.
ביקשתי מהבן שלי שיביא לי כמה מגבונים וכל פעם הוא הביא לי אחד
בשלב מסויים ביקשתי שיביא את החבילה כולה
לקח לו זמן ולא הבנתי....
מסתבר שהוא הוציא את כל המגבונים אחד אחד מהחבילה כי הרי ביקשתי את כולה
אחרי שקיבלתי ערימה של 70 מגבונים והשתמשתי רק בשניים לנקות את הקירצוםים מהמכונה... שקלתי מה לעשות איתם
מניסיוני מגבונים פשוט מתייבשים ואם סוגרים אותם האיומה אז הם מעלים עובש
אז התחלתי לנקות פשוט את התריסים מעל במכונת כביסה במרפסת שרות.
תריסים שלא ניקו אותם עשר שנים. ככה אמרה לי הדיירת שעזבה. אמרה לי אנחנו קיבלנו לא נקי ואני לא מנקה תריסים שתדעי.
אז ידעתי.
רק אחרי שעברנו גיליתי את גודל הבשורה
10 שנים זה לא שנתיים, זה לא שכבת אבק - זה פשוט מיצבורים של אבק, פיח וחול. על התריסים על המסילות על הדפנות

אז בעזרת המגבונים היה קל יותר הם דקים ורטובים ולא צריך כל רגע לשטוף מעליהם כמויות של פיח וחול.
ניקיתי טור אחד רק עד הגובה שהגעתי אליו ואת המסילות.
התבאסתי להשקיע המון מאמץ במרפסת שרות כשגיליתי כמה מהר ומוצלח מגבונים מנקים תריסים והלכתי לחדר ילדים שם ניקיתי את המסילות והתריסים בחלון אחד
ואז גם בחדר שלי. יש לנו שני חלונות בכל חדר אז אחד משניים גם בסדר.
זה גילוי מרעיש העניין עם המגבונים כי הוא הופך את עבודת ניקוי התריסים והמסילות המייגעת לתענוג.
הדקיקות שלהם מסייעת להגיע לפינות הם גם חלקים אין טיפטופי מים וכאמור לא צריך לנקות אותם ולסחוט.

כל הסיפור הזה לקח חצי שעה בערך אולי יותר ומילאתי מכונת כביסה.

ואז המוטיב הזה של ארוע מתגלגל התגלגל גם למטבח.

כי באתי לנוח התעייפתי מכל היום, בדרך למיטה נזכרתי בבשר בטחון שהפשרתי מאתמול. כמעט קילו שצריך לעשות איתו משהו אחרת יתקלקל.

התכנון המקורי היה לעשות רוטב בולונז ולהקפיא. כי קציצות הילדים לא אוכלים ובולונז כן. חמש דקות גג עשר דקות עבודה.
אבל אז בצורה מוזרה לחלוטין החלטתי שמה פתאום שיהיה יותר נחמד לעשות ממולאים ששניהם לא הכנתי. וסיכמתי ביני לבין עצמי לעשות מחצי מהכמות ממולאים עם אורז ובשר טחון ובחצי האחר- רוטב בולונז.
ואם דיברתי על אוכל שנזרק אז היה נחמד לנצל כמות של ירקות במצב טוב שלא הייתי מצליחה לנצל את כולם אחרת לפני שהיו נרקבים.
אני מצרפת את המתכונים כי יצא כל כך טעים האילתור הזה, טעים טעים טעים. שגם יהיה לי מתועד לעצמי וגם, אם מישהי רוצה.

הוצאתי מהמקרר שני פלפלים אדומים, אחד כתום, שלושה קישואים שחתכתי לשני חצאים, וכמה עלי כרוב לבן גדולים כדי למלא.
ארגנתי תערובת למילוי מבצל, שום, אורז מטוגנים, בשר טחון ותבלינים. מילאתי הכל צפוף בסיר, מעל הכל שפכתי רוטב עשיר מרסק עגבניות ושאריות מהמקרר, כמה פלפלים חתוכים מאתמול שלא אכלנו, שורש סלרי וגבעולי סלרי קצוצים שמאז שקניתי מהסופר שכחתי לפתוח, פפריקה אדומה, מיץ לימון סחוט, מים ולסיר. פטרוזיליה כוסברה כבר לא היו, נזרקו כמעט בשלמותם אחרי שהתקלקלו.
במהלך הבישול זילפתי לימון מעל כמה פעמים. וגם בתערובת של הכרוב הוספתי הרבה לימון כשגילגלתי שיצאו טעמים חמוצים בשונה מהפלפלים שיצאו מתקתקים והקישואים שיצאו עדינים.


אבל אז נשארה לי כמות אדירה מהתערובת - אורז עם בשר טחון. זה תמיד קורה. אז הכנסתי לסיראחר, הוספתי כרכום, מלח, אבקת מרק עוף ומים ויאללה צא לשלום.

נשארתי עם חצי קילו בשר טחון לרוטב בולונז, ארוע מתגלגל כמו שאמרתי כי פתאום התחשק לי קציצות שגם מהן לא הכנתי זמן רב. מרד במטבח, ערב שאמא מכינה מאכלים שהיא אוהבת עם סיכוי קטן שמישהו מהצאצאים יטעם. באמת הפסקתי זמן רב להכין מאכלים כאלה שהילדים פחות אוהבים אז הגיע הזמן.

אז לקחתי חצי מהחצי קילו בשר טחון שנועד לבולונז שזה רבע קילו... הצצתי שוב במקרר לחפש עם מה לערבב שיהיה שונה... ושלפתי כמה שאריות. למשל 2 פטריות אחרונות שנותרו בסלסלה במקרר, וגם הבפנוכו של הקישואים שהוצאתי מהקישואים למילוי בסיר הקודם, קצצתי דק, גירדתי גזר אחד, הוספתי בצל קצוץ ושום, פטרוזיליה וכאלה לא היה כאמור, הוספתי אגוז מוסקט, פלפל שחור, כמון, מלח, א.מרק עוף וקצת מיץ מלימון, פירורי לחם וביצים וטיגנתי במחבת.
יצא טעים כל כך שאכלתי שליש ישר מהמחבת...

לבסוף הכנתי את הבולונז.

4 תבשילים איזה כיף. נקווה שגם הקטנים ירצו לטעום ואם לא אני בטח אהנה ואשלח למשפחה.

לדעתי עמדתי לבשל ככה בסוף יום הרבה הודות לאנרגיה שקיבלתי מניקוי התריסים. תופעת לוואי מעניינת של האתגר הזה.
לילה טוב

[בלבוסטה*]

יום שמונה עשר לאתגר
הסירים מאתמול חיכו להיכנס למקרר שהיה מלא עד אפס מקום ולאו דווקא במוצרים אכילים
אז היום לקחתי את פח הזבל פתחתי את דלת המקרר וזרקתי כמעט חצי מקרר
כמה צלחות וקעריות רוקנתי מאוכל ישן והעברתי לכיור
אח''כ שלפתי מדף אחד עמוק שהתרוקן כולו
ועוד מדף מהדלת
קירצפתי באמבטיה עם הנוזל כלים למדיח שכבר פירגנתי לו בלי סוף על הפלא שלו שטפתי והחזרתי למקרר
היה מקום לסירים
רחצתי את הר הכלים וניקיתי על הדרך את הגז
אח''כ גם אכלנו צהריים והבן שלי נהנה מהממולאים בעיקר מהקישואים מה שלא היה מובן מאליו, על אחיו אין מה לדבר הוא אמר איכככ ואכל את הקבועים שלו

מה שטוב האתגר הזה זה לא רק המעט שמחובר להרבה נקיון
זה שמתחילים גם לשמור יותר
כמו ההבדל בין דיאטה ללא דיאטה

מעיל זרוק על הספה כשיש הר של קישקושים שם לא צורם כמו מעיל על ספה מסודרת וריקה אז מתחילים יותר לשמור

[שושנת_המדבר*]

איזו אלופה את בלבוסטה. את נותנת מוטיבציה להתחיל גם אתגר כזה. מרגש לראות שאת עומדת באתגר בהצלחה מרובה.
אני חושבת שחלק מהפתרון לשמירה על סדר, זה פחות חפצים, נשמע שיש לך הרבה חפצים, וכשאת מעיפה דברים, נשמע שזה לגמרי מאוורר לך את הבית. כיף לשמוע.
לגבי מנקה, אני מסתייעת המנקה פעם בשבועיים פשוט כי יש מקומות שכמה שלא ארצה לא אגיע אליהם, וכשאגיע אליהם אז אסבול מלנקות אותם, והמנקה סוגרת לי את הפינה הזו. זה גם כיף שהאחריות על ניקיון הבית לא נופלת בכולה על כתפיי בלבד, ויש עוד מישהו שיסגור את הפינה תמורת כסף.
אני מוכנה לוותר על מסעדות, סרטים, קנייה של בגדים ומותרות ולא על מנקה. זה כל כך נוסיף לאיכות החיים, בעיקר אם מוצאים מישהי טובה שסומכים עליה והיא עושה עבודה טובה. אני יכולה גם להגיד שהייתי מאלה שאמרו המון שנים לא למנקה ושזה בזבוז כסף, אבל אחרי ששוכנעתי והתחלתי לנסות, זה משהו שכבר קשה בלעדיו וכל כך מקל על החיים.

[כשאת_נהר*]

כל הכבוד בלבוסטה! נשמע מדהים האתגר שלך ושהוא מצליח לייצר שינוי אמיתי.

אני סקרנית לשמוע, אם מתאים לך לספר, אם את מרגישה שזה משנה משהו גם מעבר לסדר ולנקיון.

אני מרגישה שטיפוח הבית (אפילו אם זה רק אומר לשמור אותו במצב סביר) מאד קשור אצלי לתהליכים רגישים שאני עוברת. בקשר הדדי של סיבות ותוצאות.

[בלבוסטה*]

תודה על העידוד
שושנת אני מסכימה עם כל מילה לגבי המנקה. לקח לי שנים אבל אני מסכימה היום לזה שזה חשוב ושווה.
כרגע בקורונה וגם מצב הבית הגבולי אני עוד לא אכניס, עוד קצת ואני בטוחה שזה ישדרג לנו את החיים.

כשאת נהר, זה לא משנה אצלי כרגע שום דבר בתחום אחר, מלבד תחושת השליטה שזה מעניק. עוגן של מחוייבות שאני מצליחה לעמוד בה. המטרה של כל זה זה באמת לייצר שינויים נוספים זה מוכח מחקרית ששינוי גורר שינוי. כרגע זה לא שם.

[בלבוסטה*]

יום תשעה עשר לאתגר
ניקיתי מדף נוסף במקרר ומדף נוסף מדלת המקרר
עלה לי רעיון לקנות נייר אפייה שבמילא יש לו יכולת לדחות שומנים ולכלוך ולפרוס על כל המדפים במקרר
ככה לצמצם את ההתעסקות בנקיון שלו לאורך זמן

[בלבוסטה*]

החיים כל כך יפים כשיש לילדים גן
בא לי לנשום עמוק את החופש השחרור המרחק
ולשאוף בנחת
בלי כוננות של ילדים שרצים לי לתוך החדר, רבים, צוחקים, מבקשים, שואלים
הרגשה של מתח שנמס בזרועות הגוף
ריפיון שרירים
יחד עם רגשות אשם שאפילו בבוקר הקצר שלפני הגן הייתי זעופה דוחקת מזרזת מאיימת גם אוהבת ומחייכת אבל בעיקר לא.
ממהרת לקבל את הזמן שלי נטול האחריות
את השקט כמה אני אוהבת שקט גם נפשית אבל בעיקר שקט במרחב, שקט מזוקק,
טהור
ומספיק ארוך כדי להתגעגע כשיחזרו רבים, צוחקים, מבקשים, שואלים

[בלבוסטה*]

יום עשרים לאתגר
עוד יום אחד והאתגר מסתיים.
היום חזרתי שוב לאזור שאני נמנעת ממנו, המבואה למטבח על הרי הארגזים והשקיות שם.
לקחתי ארבע שקיות ומיינתי.
האחת היתה שקית של כמה בגדי ילדים וקישקושים מטיול קטן
באחרת היו שמיניות מי עדן קטנות שמצאתי להן מקום במטבח
באחרת, שקית קרטון - היו פירות שכבר לא נאכל וזרקתי
בשלישית היו טושים וכאלה של הילדים והנחתי במקום
אח''כ העפתי מהמקרר אוכל שכבר לא נאכל והעברתי ניגוב
טיאטתי את הסלון
כמובן כלים מכונת כביסה

סהכ האתגר עוזר לי לאסוף את עצמי. זה נחמד.
היום גם חזרתי לתת להם ולי ויטמינים.
אני שוכחת כל הזמן, שנים אני יודעת שצריך ואני קונה נותנת תקופה ושוכחת.
ולכולנו יש חוסרים אז קניתי שוב, מה שצריך ומקווה להתמיד קצת יותר הפעם. הבנתי אגב ש40 אחוז מההורים במצב כזה, שוכחים. חבל.

[בלבוסטה*]

יום עשרים ואחד לאתגר
סוף האתגר
מיינתי עוד 3 שקיות במבואה למטבח.
יותר נכון שתים העברתי למרפסת עם בגדים יד שניה שקיבלתי לילדים מסריחים ממרכך שוקלת לוותר ולהעביר אותם הלאה.
שקית עם קישקושים של הילדים שהחסרתי למקום.
שתי שקיות עם שמיכה וכאלה מפיקניק שצריך לכבס הכנסתי למכונה.
אח''כ קצת סידרתי בסלון.

יום אחרון לאתגר
אני אוהבת סיכומים
המטרה היתה אתגר ידידותי שאוכל לעמוד בו והצלחתי
הבית נקי יותר ב-25 אחוז ממה שהיה לפני 21 ימים
גם התייעלתי, השתכללתי, חזרתי לשמור על סדר, לקנות מוצרי נקיון בשמחה

אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן. בטוח ממשיכים אבל איך לא נכנסים למצב של נפילה ותגיע נפילה, נפילת מתח, פריקת רסן, מיאוס זה יגיע.
אטמרים שההבדל בין מצליחים לבין אלו שלא בכל אתגר - זו היכולת להתרומם מהר מנפילות.
אני אוסיף שזה גם היכולת לבנות לעצמך משהו שנכון לך.
ואני תוהה מה יהיה נכון.
לקבוע שישה ימי אתגר ויום אחד חופש? כמו בספורט או בדיאטה כשמותר במסגרת ידועה מראש לשחרר את הרסן.
או לקבוע שאין ימי חופש קבועים אבל פעם בשבוע מותר לי לוותר?

התחלתי להתעניין בריצה. איך מתחילה בטטה כמוני שמתנשפת בהליכה רגילה - לרוץ.
קראתי כל מיני התחלות של אנשים שונים.

אחד כתב שהוא בתור התחלה רצה להפוך את הגישה שלו לריצה או ספורט לידידותית. לכן הוא קבע שכל יום הוא ירוץ לא משנה מה גם משהו קטן גם מדרגות גםקצת עם הכלב, קפיצה קטנה למכולת או מהחניה לבית.
בלי הישגיות
בלי כבלים

זה גרם לי לחייך כי זה בדיוק מה שעשיתי בבית. קודם כל משהו איזשהו.

אח''כ הוא כבר התחיל לשכלל את זה ופה אני צריכה להבין איך אצלי.

גם הבית
איך ממשיכים
וגם, באופק - אולי ריצה... אני על משמניי, עייפותי, כאבי הפרקים והלאות הנפשית שלי נושאת עיניים בעתיד לפורסט גאמפ

[יולי_קו]

נדמה לי שכדאי לשים לב שמפרקי הברכיים נוטים לסבול בריצה, אבל הליכה דינאמית לא פוגעת בהם. תנועה זה פשוט אחלה! הלואי שישתלב לך.
וכל הכבוד על אתגר 21 הימים והעמידה בו!

[פלוני*]

בלבוסטת התמדה !
כל הכבוד לך.

[בלבוסטה*]

תודה

יוליקו לא כל כך מהר מגיעים מאפס למצב של ריצות רציפות ארוכות כאלה שגם שוחקות. כמה חודשים לפחות רק להגיע לריצה קצרה של 20 דקות. ולא נראה לי שפעמיים שלוש בשבוע זה בעייתי. בכל מקרה זה לעבור הרבה מיכשולין ביני לבין עצמי כדי ליישם אז עוד חזון למועד.

[יולי_קו]

בתור מישהי שאוהבת לרוץ אני יכולה לשתף שעשרים דקות זה יכול להיות המון. תלוי מתי כמה עם מי ומה היה קודם. יצא לי כבר להפצע בריצה (כאבים חדים בגידי הקרסול, שפשוף מאוד עמוק שנגרם מחיכוך של חזיה). יש לנו חברים שנאלצו להפסיק לרוץ בגלל שחיקת מיניסקוסים (הסחוס בצורת ח בברך) בגלל הריצה. במיוחד אם את במשקל גבוה זה יכול להיות בעייתי לברכיים. לכן אם זאת התנועה שאת מאמצת לך אז מאוד כדאי להכנס לתרגול בצורה הדרגתית, שהגוף יוכל להתחזק בהדרגה, ולא להגזים. הבנתי שאת רחוקה כרגע מהגזמה בתחום הזה, אבל לפעמים 5 דקות יכולות להיות הגזמה. אני חושבת שבתור התחלה נסיעה באופניים מפעילה את מערכת לב-ריאה בלי להעמיס על הברכיים, ועם שמירת הכיוון שלהן ישר קדימה, מה שמומלץ אפילו לאנשים עם בעיות מסויימות בברכיים.

[מומינאמא*]

מצטרפת לברכות על העמידה באתגר!!
הקריאה כאן הכניסה גם בי כוחות התחדשות, לסדר פה ושם עוד משהו קטן בבלגן האינסופי, אפילו קטנטן, העיקר המגמה והתחושה שמשהו זז בכיוון הנכון. תודה לך @}

[בלבוסטה*]

אתמול לקחתי יום חופש ממחוייבות לכבוד סיום האתגר.
היום חזרתי לזה.
חשבתי להמשיך באותה מתכונת עם יום חופש כזה אבל עכשיו הבנתי שזה דווקא נחמד שזה מכניס לי ויטליות.
שאני לא חייבת להרגיש מחנק ואז לחכות ליום חופש קבוע.
שאפשר להמשיך באתגר לעוד 21 ימים. נקודת זמן.
אם יקרה וארצה לפרוק רסן אז שיהיה אבל לא מראש.

אז היום התחלתי באתגר, סיבוב מספר שתים. 21 ימים באותה מתכונת בדיוק.
בחרתי לנקות את חדר השירותים יסודי, התחלתי שם ואז כבר המשכתי לשירותים השניים באמבטיה ולנקטת את הכיור, אז גם ראיתי שהריצפה מלאה קישקושים, אז הרמתי את שטיח האמבטיה לכביסה ועל הדרך כבר הכנסתי את שטיח המטבח וסמרטוט ריצפה והפעלתי מכונה.
אחרי שטיאטתי את חדר האמבטיה על כמויות הצעצועים שהריצפה, כבר טיאטתי חפיף את כל הבית.
ואז גם סידרתי מעט את חדר הילדים.
בסוף גם לקחתי סמרטוט ריצפה יד פעמי של ניקול והעברתי על חדר הילדים, האמבטיה והשירותים הנוספים.

בערך 40 דקות עד שעה.
נעים וכמו קורה לרוב מפתיע כי תיכננתי רק משהו קטן.

[פלוני*]

איזה יופי !
מאחלת לעצמי לקבל השראה ממך ולפעול בהתאם...

[בלבוסטה*]

תודה מומינאמא ופלוני, זה באמת מעודד מאוד גם אותי לקרוא אחרות שנרתמות לזה.

היום בדיוק לקחתי את המטען מאדן החלון בחדר ילדים ופתאום ראיתי כמה החלון מבריק (מאותו היום שניקיתי במגבונים) ובגלל שהיום גם סידרתי קצת ולפני שבועיים סידרתי המון, והיום גם העברתי סמרטוט ולפני כמה ימים - החלפתי מצעים ושלשום אם אני לא טועה כיבסתי שמיכות כל אלה כמובן במסגרת האתגר פתאום אני מסתכלת ורואה חדר נעים.

בלי שהתכוונתי ובלי שנקרעתי עליו כי הכל היה לאט ובהדרגה.

שאר הבית אגב מצחיק. כי כאילו בזמן שאני מנקה תריסים -וכל מיני פינות מינוריות - כל הכניסה בבית נראית כאילו אתמול עברנו דירה. כאילו שזה אזור מלחמה. יש שם הרבה ארגזים ושקיות לפרוק ואני גם באתגר הזה נכנסת לשם מפנה כמה שקיות באיזה יום ואז הופ הולכת למקומות אחרים בבית בימים העוקבים ושוב חוזרת. גם שם רואים תמורה בסופו של דבר אבל אין ספק שזה שאני מתעקשת לבחור רק מה שבא לי בהתאם לכוחות ולרצון שלי זה מה שמשאיר אותי עקבית.

אבל מה שרציתי להגיד לכן, שזה משתלם, הקצת הזה כל פעם, זה לא רק בקטנה, זה באמת.

[בלבוסטה*]

כמעט שלוש לפנות בוקר לא נרדמתי.
נכנסנו כבר ליום השני של אתגר מס' 2 אז התחלתי לסדר את הסלון.
בגדים לקפל ולמיין מה לכביסה מה לארון.
צעצועים החזרתי למקום.
ליכלוכים, ניירות, יצירות ישנות הכל לפי.
קירצפתי את שולחן הסלון וניגבתי.
ניקיתי אבק במזנון וקצת מסביב לויטרינות של החלונות.
הכל בשקט בשקט שלא יתעוררו.
הורדתי ממדף עליון כמה עציצים קטנים שנבלו וזרקתי.
השטיח ממש מלוכלך נמצא יום בבוקר לשאוב אבק כשהילדים לא בבית.
ומצאתי מדפים נסתרים בתחתית המזנון, הייתי בטוחה שזו רק דוגמא כזו של חריצים בעץ אבל בניגוב שלהם פתאום נפתחו לי מגירות
אני מאוהבת במקומות אחסון. זה קודם כל מאפשר לייצר הרבה יותר סדר בפחות זמן. יש לאן להכניס ולסגור. וזה גם באמת מאפשר למצוא "מקום לכל חפץ" במקום רק ערימות דחוסות איפשהו.
אותו גילוי של מקומות אחסון קרה לי במטבח לפני שבוע, ניקיתי מתחת לגז בילט אין חשבתי שמתחת יש רק מעמד מעץ והסתבר שיש שם מין קליק שמושכים מגירה ענקית
לפני שבוע גם כשהוצאתי בגדים מהמייבש נזכרתי שלידו יש שידה ענקית עם מגירות ריקות. המון מגירות ריקות.

ועכשיו לפני דקה גיליתי בחדר עוד מתלה עם ווים בזווית שפיספסתי עד עכשיו בדיוק כמו שהייתי צריכה לתיקים הזרוקים.

משתלם לנקות בקיצור.

[בלבוסטה*]

סיוט.
הילדים או משחקים או רבים מכות כחלק מהמשחק אבל מגיעים אליי בוכים.
בגיל שנתיים לא היו ככה.
אין לי בעיה שמריהו אבל בלי לערב אותי.
תמיד זה נגמר בזה שאני צריכה להציל מישהו.
תמיד.
כל ריב שמתחיל ברור לי שירוצו אליי
למההה
איך מלמדים ילדים להחזיר.
להתגונן.
לא משנה במה העיקר לא לרוץ לאמא או לגננת.
זה מעצבן ברמה שהם לא מצליחים לפתור קונפליקטים בלי הכרעה חיצונית

ואני באמת אין לי כח אני רוצה גן כל יום כולל שבת ובטח שישי שהורידו. די. שני בנים צריכים אנרגיה צריכים חברים צריכים תכנים, סדר יום.
לי אין כח.
אין לי.
איןןן

[בלבוסטה*]

בדיוק חברה שהבן שלי היה אצלה לפני כמה ימים לכמה שעות סיפרה לי בצחוק על קולות המלחמה שלו. הוא בתקופה שהוא הולך וצועק צעקות כאלה של לוחמים וכאילו נלחם בכל מיני.
זה מתוק וזה חלק מהגיל
אבל כשהוא היה אצלה פתאום נהיה שקט
אפילו שהבן השני שלי היה איתי היה שקט
והבנתי שזה לגיטימי שאני על הקצה כי היחד מתוק אבל הרעש לא
יש משהו מקל בלדעת שזה לגיטימי שיש סיבה שזו לא רק אני שלא משתלטת על עצמי
הוא גם בשונה מאחיו לא יודע לשחק לבד. הוא חייב חייב פרטנר. גיליתי את זה השנה. כי כל הזמן הם ביחד איך יכולתי לגלות, אבל השנה קרה שנפרדו לפעמים והוא פשוט אחריי.

הוא לא מייצר רעש יותר מילד ממוצע בן גילו אבל השילוב של הקולות האלה והסגר והדירה הענקית שהכל בה כמו אקו מגדילה דציבלים פי כמה, וואהההה
מחר גן תודה לאל ותודה עוד יותר שכמה גדול הרעש ככה הילד מתוק אוהב ואהוב חיים שלי, אני מזכירה לעצמי כמה רציתי בדיוק בדיוק את הרעש הזה, ושסו רק תקופה שהכל בא ביחד

[בלבוסטה*]

שבוע טוב
יום שלישי לאתגר מס' 2
טיאטתי את הסלון, קצת קצת סדר במזנון
שאר הסלון קצת בלגן לא נגעתי אין טעם בסופש כל עוד אנחנו שם כל הזמן
קצת ניקיון בשירותים והעברתי סמרטוט ניקול
עוד מעט אלך להקפיא שאריות מבישולי השבת
הפעם עשיתי ממולאים בפתיתים. למרות שיש שפע מתכונים מומלצים ברשת האמינו לי - לא טעים. בורגול ואורז לוקחים בגדול.

הר של כלים מחכה לי. שיחכה.
כביסה דווקא אני עומדת בקצב (מכונה ליום איך לא נעמוד).

טיפ לאשפה - קניתי לפני חצי שנה סל כביסה ענקי כזה גמיש עם ידיות אני מכניסה לתוכו את שקית האשפה הכי גדולה שיש. מאוד נח. קיבולת ענקית. וככה קל לגרור לפח האשפה עם הידית.

[בלבוסטה*]

היום בבוקר מישהו מהקופת חולים עיצבן אותי מאוד מאוד מאוד. תור שהיינו אמורים לקבל והבן שלי היה בצום והכנתי אותו יום לפני שיבדקו ואולי יכאב לו והתעוררנו מארבע בבוקר כדי להגיע ובסוף פשוט הגורם הרפואי החליט לסמן שלא הגענו למרות שניתנו בתור שעה וחצי ואז הוא הלך - אנחנו הגענו בדיוק בזמן עשינו הכל, הבן שלי מלך העולם התנהג למופת אבל הוא מי שהיה צריך לבדוק אותו מיהר לעניינים אישים (כך רמזה המזכירה כשרתחתי ולא היה עם מי לדבר) ואפילו ראינו אותו יוצא מהדלת, קראתי לו והוא מיהר עוד יותר והלך.
והייתי צריכה לנסוע עם הבן שלי למקום אחר כדי לבצע שם את הבדיקה אחרי כל ההכנה וכולי עצבנית עצבנית וצריכה עוד להיות נחמדה וחביבה ורגועה בפני הבן שלי כדי שהוא יגיע רגוע וישתף פעולה ולהעסיק אותו כדי שלא יבקש לאכול כי הוא בצום כל כך הרבה זמן. ופחדתי כי אם הוא יאכל אין בדיקה וכמה דחיתי אותה שנתיים ומה יהיה ולמה. למה ההוא ככה איש רפואה איך הוא מעז. ואולי הוא עושה את זה קבוע גם לאחרים אולי קשישים שישבו שם מחכים. ואני אכתוב מכתב תלונה ואכתב את משרד הבריאות ומבקר המדינה על הרשעות על הזלזול בילד שצריך להיטרטר ככה בצום במתח מהבדיקה ואני אני שהלך לי כל היום כי כבר נהיה מאוחר והיינו ערים מהבוקר אז נלך הביתה ועוד הבטחתי משחקים - ולמה למה למה.
כעסתי. בערתי באש.
ואז נכנסתי לפייסבוק בנסיעה, וקפצה לי התמונה של אורון החייל ואמו מחבקת אותו, מבקשת שיחזירו אותו אליה הביתה.
למען השם תחזיר לה אותו.
ואני וקופת חולים כן לא נעים דברים מרגיזים קורים לנו אבל זה כלום ושום דבר.

לאמא של אורון אני מאחלת אמן שכל שתבקשי לו יהי.

[בלבוסטה*]

אתמול היה יום רביעי לאתגר לא הספקתי לכתוב אבל כן לעשות משהו. סידרתי את הסלון.
סלון מוטיב חוזר באתגר הזה. זה והשירותים.
מצאתי שיטה לניקיון של השולחן. אני מקרצפת אותו בסקוטש (חובה כי אנחנו אוכלים עליו עושים יצירות, הוא מרכז הבית) ואחכ לוקחת קערה ונגה קטן כמו שיש לכיורים וגורפת את כל הקצף לקערה ואז ניגוב אחד בסמרטוט נקי.
ואולי גם שווה לקנות מפה רק שאני שונאת את הפיויסי למיניהן מה גם שזה לא בריא ועל מפות בד אין על מה לדבר.

[בלבוסטה*]

ונגה- ומגב קטן

[בלבוסטה*]

יום חמישי לאתגר
הגיע הערב המאוחר והכל נראה לי רע ומר
מכל מה שאני יודעת על נשים ההורמונים מככבים
אין קשר בין מה שקורה לבין התחושות
והתנודות, ובכן יש תנודות
כל תקופה והסיפור שלה
לפני וסת, תוך כדי ואחרי,
בהריון, טרום גיל המעבר, גיל המעבר
עם גלולות בלי גלולות
וסתם ככה בלי סיבה
כבר שמטתי את הרצון לשלוט בזה
Let it be

אז זהו אני בעגמומיות רבה סידרתי את שולחן הסלון כי למי יש רצון למשהו עכשיו
לקח שלוש דקות

[בלבוסטה*]

סידרתי קצת בסלון
ואירגנתי את התחפושות
והכנתי משלוחי מנות
וסידרתי חצי מהקניות שהגיעו
ושטיפת כלים
ובישולים
וכביסההה
וארוחותת
כל הכבוד לי
לילה טוב

[קרן_שמש_מאוחרת*]

ממש! בהרבה מאד מובנים כל הכבוד לך. את משהו משהו.

[פלוני*]

כל הכבוד לך
מצפון ומדרום
ממזרח וממערב.

[בלבוסטה*]

איזה חמודות! תודה
היום לא רציתי לעשות דבר וחצי דבר דווקא במופגן.
ואז הבן שלי התעורר משינה ופספס פיפי בדרך לשירותים.
אז הנה ניקיתי את הריצפה בפרוזדור ובשירותים
ובדרך חשבתי נו מה יהיה
כל פעם שירותים או סלון לאן תתקדמי ככה
הקול הזה הושתק מהר
כי בכל פעם שאני נתקפת אנרגיה רצון וכח לנקות שעתיים
זה קורה רק בזכות כל הפעמים הקטנות של החמש דקות השטיפה הקטנה פה והטיאטוא הקטן שם והסדר פה וכו'

כשהריצפה מטואטת יש יותר סיכוי שבימים הקרובים אני גם אעביר סמרטוט אם לסכם את השני גרוש

חג שמח לכל בית ישראל וגם לגויים

[בלבוסטה*]

נרדמתי מוקדם סביבות שמונה אני והבן שלי
לא הספקתי לנקות משהו
התעוררתי להכין אוכל לבן השני שלי המתוק שהסתדר מצוין עם הטלפון שלי...
חוזרת לישון
לילה טוב

[בלבוסטה*]

יום תשיעי לאתגר
הזמן טס באתגר הזה פתאום
היום סידרתי את המזנון
העפתי פרחים שנבלו וכל מיני ניירות לפח
בהמשך ניקיתי את הגז

הבית סדום ועמורה הרבה בלגן אנחנו בבית כל הזמן אבל הגז נקי

[בלבוסטה*]

כתבתי כל כך הרבה ונמחק לי.

אז שבוע טוב יום עשירי לאתגר
רחצתי את חדר השירותים יסודי והעברתי סמרטוט בשירותים השניים.
טיאטתי את חדר הילדים, שליש מהסלון.
העברתי סמרטוט רטוב בפרוזדור ובחדר שינה שלי
לילה טוב