יהיה טוב את כותבת מצוין, אין לך שום בעיה של כתיבה בתמציתיות, פשוט כל אחד לוקח את הדברים למקומות אחרים
אגב שאלה ואחת זו אני!
אני אשתף אותך במשהו קטן ממני.
במשך שנים גרתי בדירות ענקיות ומרווחות בלב העניינים (בתל אביב).
ואז הגיע המשבר הכלכלי ואחריו עליית מחירי הדיור וכו' - אחרי שנים בתל אביב כבחורה צעירה נאלצתי לעבור לפריפרייה לשכונה חרדית (!) כי רק שם מצאתי דירה ענקית - כי על הגודל לא רציתי להתפשר (!) במחיר סביר. מחיר של איכולתי להשיג אפילו שלשי דירה ממנה בכל אזו רמרכזי וחילוני אחר.
ואני חילונית כן?
זה הרחיק אותי מכל הסביבה הקרובה לי, בלי רכב, תקועה בחור - אבל הדירה ענקית! מוארת מאווררת והאמת? היה לי טוב. באמת. כי זו פשרה שלקחתי על עצמי. מהסיבה שלא הייתי מסוגלת לחשוב על ספייס קטן ודוחק.
גרתי שם קרוב לארבע שנים.
ושוב נאלצתי לעבור, בעל הדירה רצה את הדירה חזרה והתחלתי לחפש דירה.
יכולתי להישאר באיזור ההוא והיו הצעות אטרקטיביות מבחינת עלויות.
כשבמרכז תל אביב רבתי -
מחירי הדירות טיפסו עוד יותר גבוה, והגודל - קטן עוד יותר.
אחרי 4 שנים בחור ההוא החלטתי שאני
חייבת למרות שאני
לא מסוגלת לא רוצה ו
לא רגילה לגור בדירה קטנה חייבת להתפשר הפעם - דווקא על הגודל במחיר הקירבה למרכז ולאוכלוסייה חילונית.
עכשיו לאיודעת מה איתך אבל אצלי דירה זה אחד הדברים הכי חשובים לתחושת השקט והשלווה הפנימיים שלי. דירה שגורמת לי לתחושת חנק ובהיותי מורגלת בדירות ענק - מדובר על כל דירה ממוצעת ומטה - לא הייתי מסוגלת לשבת בה. פיזית.
וזה אחרי ש-4 שנים התפשרתי על לא להדליק מכשירים בשבת, לא לארח בשבת לא כלום בשבת כי השכונה - חרדית. חייחברה שהשתנו מאוד ועוד ועוד -
אז הפעם - 180 מעלות.
החלטתי שאני הולכת על דירה פיצית בעלת כל שאר היתרונות.
כשכל הדברים האלו בעבר היו חשובים באותה מידה בדיוק ועל כולם לא! יכולתי! להתפשר! ואכן לא התפשרתי שנים.
אבל מה, אילוץ.
בסוף מצאתי דירה פיצית אבל מטופחת במחיר הגיוני וחביב באזור מדהים.
והסתבר שהדירה הקטנה לא רק שלא חנקה אותיי כפי שחששתי, אלא היתה ידידותית, חסכונית, קלה לתחזוק, תמיד נקייה (מהסיבה הנל) ולכן תמיד פתוחה לאורחים, חסכונית כבר אמרתי? גרמה לי להתפטר מהרגלים של שנים (!) לאגור ג'אנק (כיאין מקום) לקנות מעבר לצורך (כנל) להזניח פינות מסויימות (כי הכל רואים) . כל יום הפתעה! הייתי המומה מגודל ההפתעה. שנים של איכולתי לחשוב אחרת,לתפקד אחרת, מעולם לא ניסיתי והנה.. הייתי חייבת והסתבר לי שנועדתי לקטנטנה הזו.
עשיתי עוד פשרות כאלה בחיים מין הסתם יותר אינטימיות, בעבודה, בלימודים, משפחה, והשורה התחתונה - ברור לי שעשית המון פשרות בחיים וקטונתי מלייעץ אבל עכשיו כשאת בתוך הכאוב רוצה הלזכיר לך תמיד לפני עלות השחר הכי חשוך.. וכדאי לזכור שמה שנראה לך ממש מחניק, נורא, קשה, סוגר- יכול להביא את הבשורה, אם נותנים לזה צאנס.
ציינת שהסבתא תוכל לעזור שעתיים שלוש שעות ביום. את יודעת כמה זה ה-מ-ו-ן?
ואולי זה לא שווה באמת את יוקר המחייה, אבל זה המון לכשעצמו ואת ביטלת את זה כהרף עין.
והמחייה במרכז יקרה אבל האפשרויות בשמים. ולא חייבים לגור בת"א, אלא בפרדס כץ, פ"ת קריית אונו, אולי אצל הסבתא תקופה?
ואולי העזרה הזו כן שווה את הגודל של הדירה הנוכחית?
בפועל - להישאר היכן שאת כעת באמת שווה את הבית הענק? בלי עבודה? עזרה? אפשרויות השתכרות ועוד מעט בלי בן זוג קרוב?
נשמע לי שזו הנקודה הכי משמעותית להתחיל איתה.
ואגב אם ההבנה שלך היא שלהישאר היכן שאת נמצאת שווה הכל. וזה גם לגיטימי אבל שבאמת שווה הכל ולא כי נח לא לזוז.
אז אפשר לשקול להתחיל ללמוד את אחד ממקצועות האינטרנט. כתיבת מאמרים (את כותבת מצוין!), מדיה חברתית, ניהול פורומים, במקביל לצמצום משמעותי בעלויות המחייה, הזמנה של סבתא אחת לשבועיים לסופש ובחופשים אלייך הביתה, מציאת מסגרת חלקית לילד הגדול לאפשר לך שעות לעבודה ועוד. במקרה הז ה- גם צריך לוותר על שעות עםה ילדים לטובת ראיונות עבודה והשתלמויות.
לפעמים יש אילוצים שמחייבים ויתור משמעותי וכואב וחד עלמרכיב שעד היום לא היית מסוגל, לא רצית לא יכולת לא העדת לחשוב שתוותר עליו. נראה לי שאת במצב כזה. כשאמרתימקובעת, לא התכוונתי חס וחליל הלומר שאת ל אפתוחה ולא יצירתית
התכוונתי שאם את אומרת אני צריכה עבודה וצריכה לשנות סטטוס וצריכה עוד.. אבל אפילו לראיונות אני לא יוצאת כי אני לא עוזבת את הילדים, אז נראה לי בהבנה לי שיאולי יש פער שאת צריכה להשלים בתפישה שויתורים יהיו. וגדולים. ולעזוב את הילדים לכמה שעות לראיון עבודה , להשתלמויות, לעבודה זו רק ההתחלה.
(
