נוסעת סמויה

[ניחוח אדמה אחרי הגשם]

תודה נוסעת : ) חיפשתי שולחן מחשב באגורה אבל בינתיים אין כלום
@}

[קרן_שמש_מאוחרת*]

המדבקות הגיעו אלי סוףסוף והן משו-משו. כתבתי לך מייל. תודה.@}

[יער_נורווגי*]

הי. ראיתי את ההמלצה שלך בדף מה להביא מארה"ב, ורציתי לשאול מה זה בדיוק הספרים האלה? פשוט בעלי נוסע במרץ לארה"ב ואוכל לארגן משלוח למלון שלו. אני מחפשת משהו שטוב לבני 8, או לגיל שנתיים. זה מתאים לגדולים שלי?

[דניאל_של_מורן_וענבר*]

נשמח מאוד לקבל מנשא אופניים לרכב.

אם את עדיין מעוניינת תכתבי לי למייל
[email protected]

[אליס_בארץ_המראה*]

טוב, אז רק עכשיו השלמתי פערים בדפי המזל טוב השונים, ושם גיליתי שילדת (מזל טוב ) ושלבת שלך קוראים... גילי

הרבה הנאה וגיל @}

[אליס_בארץ_המראה*]

כן, אני אוהבת את השם הזה מאד (למרות ששמי הפרטי קצת שונה, גיל-לי), הצליל, האורך והמשמעות, כולם טובים בעיני.

דרייב אקדמי... אני מחכה לסיום כל המטלות וההתחייבויות והמאמרים והפייפרים וההוראה שלקחתי על עצמי לפני מליון שנה, ואז נראה כמה דרייב אקדמי ישאר לי

שלוש בנות - זה באמת עולם מלא. שלושה עולמות מלאים, אפילו @}

[מי_מה*]

ראיתי שכתבת על בתי יולדות בירושלים , אז נכנסתי רק בשביל לקרוא אותך ולהזכר שוב איזה בנאדם מקסים את ואיך את יודעת לתמוך באנשים.
חיבוק גדול.

[תמרול_ה*]

וגם אני באה לבקר ולשאול מה שלומך ואיך אתם מתרגלים לשינויים במשפחה, ונכון שיש את הקסם הזה, שאחרי שיש ילד חדש בבית, נדמה שהוא תמיד היה שם?
וגם ממני חיבוק גדול.

[כינור_לשירייך*]

במחלקה ב'? כלומר למעלה? (א' וג' הן ביחד - למטה).

[כינור_לשירייך*]

אני מקווה שזה בסדר מצדך שאני שוב עונה לך כאן. אני פשוט רוצה לגלוש לרמת השמות, ונראה לי שזה לא במקום בדף 'ציבורי'. האחיות שלחצו עלינו (ואני מתרשמת שעל כולן) לתת תמ"ל הן נדיה וציפי. הן היו תומכות ואנושיות ונעימות והכול - אבל בפירוש לא פרו-הנקה (הן הצהירו שהן כן, כמובן). האם גם את נתקלת בהן? האם ההתרשמות שלך מהן שונה?

[כינור_לשירייך*]

וואללה

[כינור_לשירייך*]

(אין לי שום תובנה חכמה יותר לכתוב)

[לילה_טוב*]

תודה! איך אפשר ליצור איתך קשר?

[אורי_ה*]

בשמחה, בשמחה.
את מוזמנת מאוד. תבואי, נפשפש בין הבדים ונברא משהו משמח לטעמך.
חוצמיזה הגיע הזמן להתראות, אלפי חוטים כבר שוזרים אותנו בהקשרים שונים.
אשמח מאוד להפגש, ואשמח עוד יותר אם אצליח לתת מענה הולם למה שמחפשות עיניך.

הטלפון שלי בראש דף הבית שלי, וגם המייל, וגם נראה לי שיש לחיים אותו.

בינתיים ליל מנוחה
אוריה

[אורי_ה*]

שניהם נשמעים אופציה.
נדבר בהמשך השבוע ונמצא את הזמן המתאים.
שבת שלום בינתיים.
אוריה

[תמרול_ה*]

לקח לי זמן לענות הפעם.
הרגשתי שהכנסת אותי למקום טוב ונעים.
ואחר כך יצאתי משם למקום שאני נמצאת בו עכשיו בפועל,
שאובייקטיבית אולי הוא בסך הכל בסדר, אבל סובייקטיבית מאד לא טוב לי עכשיו.
מרגישה מאד רגישה ופגיעה, ועם קושי לתת בנדיבות, ורוצה לבכות..
זה נבנה כבר כמה זמן.
ואני לא מצליחה כל כך לעזור לעצמי.
עוברת כל מני שינויים בחיים ולא קל עם זה. לא דברים רעים, עצם האנרגיה של השינוי לא קלה כרגע.
הנה, כבר הוקל קצת.
כנראה צריך לדבר ולכתוב את זה...
שולחת לך חיבוק, את מקור להשראה.

[לילה_טוב*]

הגיע, תודה!
סליחה שלא דיווחתי וגם טרם הספיקותי (כאילו, על מה בדיוק חשבתי, מתי, תזכירו לי, יש זמן לראות טלביזיה?)..

[תמרול_ה*]

נורא נורא התרגשתי ממה שכתבת לי.
יש הרבה רעש במערכת שמקשה למצוא את השקט, שכביכול דרוש לזה.
אנסה בכל זאת.

[לילה_טוב*]

ברור ששהייה בסיסלי מורידה את החום, לא? -:)

אז אתמול ראינו שני פרקים, נראה לי מהעונה השנייה, פליישמן ומגי מעיבירים קורס הכנה ללידה, אחד הפרקים הגדולים, והפרק שבו מתגלה אדם, שהוא הדמות האהובה עלי בסדרה. היה מענג.

[פרח_הלימון*]

מכינה את מרק ה"נזלת" שלך עכשו.. הבית מלא בניחוח נפלא
היה לי מוזר לשים רק כוס מים אחת, אני מתה מסקרנות ומרעב

[פלוני_אלמונית*]

שלחתי לך מייל. קרן שמש מאוחרת

[עינת_גל*]

תודה.
אני אשמח להכיר. הרבה יותר טובה בעולם הלא וירטואלי.

[רקפת_ב*]

רוצה לאחל לך הצלחה במסע שלך.
לפני יותר מ-4 שנים גם אני כתבתי בלוג (אומנם הייתי עם ילדה אחת ואחד שבדרך).
היום אני מבינה כמה אומץ זה דרש ועדיין דורש לעשות דברים בדרך אחרת.
בעיקר אומץ לעמוד מול החברה הקרובה וגם הלא קרובה.
אבל, זה משתלם בסופו של דבר.
לי מאוד עזר לדעת שבשנה הקרובה אני יכולה להשאר בבית (מבחינה כלכלית) ואחר-כך נראה. ועד היום אני במחשבה הזאת - מקסימום תמיד אפשר לחזור לעבוד משרה מלאה.
והנה אני כבר 3.5 שנים בבית (והיו קשיי הסתגלות למצב החדש) וטוב לי, גם מבחינה כלכלית (תודה לאל), ובני הבית פורחים ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר הולכת בדרך שהיא רק שלי - ובניגוד לעבר אנשים מודים לי שאני עושה את הדרך הזאת - מכיוון שזה נותן להם אומץ להתחיל ללכת בדרך שלהם.
בלי מילים.

[אמל_ית*]

הי,
איך שהוא למרות ההתמכרות האיומה לבאופן בימים אלו פספסתי אותך בדף שלי לפני יומיים,
הגעתי לשם היום ודווקא באת לי כל כך בזמן ביום משברי שכזה...
אז תודה שהיית שם. בכלל כיף שמישהו קורא בדף. (-:
וממשיכה לעקוב אחרי המסע שאת מתחילה. אני מהמאמינים שכשצריך להיפרד ממשהו, לא חייבים לחכות לתחליף (ובודאי שלא לתחליף מושלם) לפני שנפרדים. לפעמים ההחלטה שזה- לא, עוזרת לנו להצמיח את מה שכן.

[עינת_גל*]

מה אני אומרת????
שאת מקסימה וההצעה שלך ריגשה אותי מאד.
ובטח שאשמח, אני כבר מעכשיו מתחילה לתרגל קבלת עזרה למתקדמים...

[עירית_לוי]

תודה יקירתי }{

[עוברת_אורח*]

באמת אני תוהה איפה עובר הגבול בין דף בית לבלוג ואיך מחליטים מה לכתוב מה....

[תמרול_ה*]

|| ||

[אורי_ה*]

שלום לך יקרה. זוכרת ומתאווה להתפנות ולסיים את המלאכה. בינתיים ללא הצלחה. מקווה להיות נושאת בשורה בימים הקרובים. ליל מנוחה. אוריה

[מי_מה*]

אני לא מאמינה שכתבת לי את זה! כמעט באותן המילים כתבת לי גם לפני שנה כשדיווחתי פה על תחילת ההפלה!
חיבוק גדול אהובה.

[אורי_ה*]

עמוס הוא העומס. זה הפרק במסע כעת. סוג של קינון חורפי מאוד בראשיתו של קיץ.

רציתי גם לומר לך שקראתי ביומיים האחרונים בשתי נשימות את הבלוג החדש שלך. הוא נקי לב ומרגש.
פוגש אותי קרובה עד בהלה לחלק מהשדות שאת מהלכת בהם.

אבוא לבקר שם. רציתי לומר קודם כאן.

ליל מנוחה
אוריה

[תמרול_ה*]

אוי תודה לך על המילים החמות שלך,
התחלתי לבכות פתאם כשקראתי, נורא התרגשתי.
עדיין לא מרגישה שיכולה ממש לכתוב,
מנסה לאזן את עצמי, מרגישה שקצת מעורערת.
קצת יוצאת מהפרספקטיבות..
תודה על החיזוק.

[תמרול_ה*]

שלחתי לך מייל.

[תמרול_ה*]

מקוה שאין בעיה מבחינת השאלה ששאלתי שם.
אם כן, מבקשת סליחתך.
לאחר מעשה חשבתי שהייתי צריכה לשאול קודם אם זה בסדר מבחינתך.

[ריש_גלית*]

תבואי ליום עיון? או שבשביל להכיר נצטרך לחכות עד ש עינת גל תפגיש בינינו? (עם לילה טוב זה לקח שנה).

[תמרול_ה*]

אה טוב, יופי, חששתי קצת כאשר לא שמעתי ממך, שמא...
אז יופי.

[עינת_גל*]

תבואי ליום עיון? או שבשביל להכיר נצטרך לחכות עד ש עינת גל תפגיש בינינו?
אבל גם אנחנו בכלל לא מכירות...
אולי באמת ביום עיון, נבוא אם לא יהיו איזה שמונים מעלות בצל כמו לפני שנתיים.

[עינת_גל*]

בעקבות מה שכתבת בדף שלי, התחלתי לקרוא את הבלוג שלך.
עכשיו אני בטוחה שאנחנו חייבות להיפגש @}
את כותבת כל כך יפה והמסע שלך מעורר השראה.
אני מתלבטת קצת אם להתחיל בלוג על הלידה (שתהיה, וגם זו שהיתה) ועשית לי חשק.
אבל לי הכתיבה ממש קשה, אני לא תמיד מצליחה לדייק וגם לא בטוחה שהחשיפה מתאימה לי בהקשר הזה.

(ומשום מה, אין לי כל כך הסבר למה, יש לי הרגשה שאנחנו עובדות - כלומר אני עובדת ואת עבדת - באותו מקום...)

[עוברת_אורח*]

אוף, תשמעי, נעתקה גם לי הנשימה. היית מאמינה ששכחתי בכלל שאי פעם פתחתי את הדף הזה?
איך שיהיה לי רגע זמן אני אקרא אותו שוב ואבדוק איפה אני יחסית לאז. אבל אל תתפעלי מזה שעזבתי את העבודה - לא רק שהייתי צריכה תירוץ בדמות לידה, גם היתה לי שנה אחרונה די מגעילה שם, אז היה יותר קל.
או שאני סתם מעליבה את עצמי, ובעצם אני יצרתי את כל המצב הזה (לידה ומגעיל בעבודה) בתבונתי כי רבה כדי לשחרר את עצמי.

הולכת לקרוא את הבלוג שלך. ניפגש ביומיון?

[קרן_יער*]

שאם אחזור למשרה חלקית אני פשוט אקלקל את זה,

סליחה שקראתי אחריך (ראיתי את הניק פעיל ולא נמנעתי).

רוצה להגיד מהמקום המקצועי- תזהרי. לרדת בהיקף משרה לתקופה ואז לעזוב זה סיכון של פגיעה בזכויות שלך בפרישה. תתייעצי לפני שאת מקבלת החלטות כאלה, בבקשה.

[ריש_גלית*]

אולי בכל זאת תבואי ליום-עיון? תראי איזה ביקוש יש לך! @}

[עוברת_אורח*]

אז הנה, באתי לעדכן אותך איפה אני יחסית לדף ההוא. אתמול היתה לי שיחה, שבה אמרתי באופן סופי שאני לא חוזרת לעבודה. אין לך מושג כמה התחמקתי מלומר את זה, כמה קשה היה לי לסגור את הדלת הזו וכמה חיכיתי שמישהו יסגור אותה בשבילי.
אבל אמרתי.
וזה אומר שכאן מתחילים באופן רשמי חיי החדשים. אם אני אחשוב על זה יותר מדי אני אחטוף התקף חרדה, אז סילחי לי אם לא אמשיך בכיוון.

ואני אשמח מאד אם תבואי ליומיון, אבל אבין לא פחות אם לא. אין דרך לייצר במפגש פנים אל פנים את הקירבה שנוצרת בוירטואליה, והיו תקופות בחיי שזה יכול היה להרוס הכל.
שלא לדבר על כמה אני יותר יפה ורזה כאן מאשר בחיים....

[אורי_ה*]

תודה על הרעיון. והמחשבה.
ואבוא לבקר גם שם, בדף ההוא.
כל פעם שאני מתפנה אני קוראת את הפסיעות החדשות, וכשאני מתיישבת לכתוב,
אני מוכרעת על ידי עייפות קיצונית, אירועים סוערים, או ילדים חמודים.


אבוא.
ומצאתי שם את ש'. מיד זיהיתי והתגעגעתי.
ליל מנוחה
אוריה

[עוברת_אורח*]

הייתי צריכה עוד כמה שבועות כדי להגיע להחלטה הזו ממקום יותר סגור, עם תוכנית יותר ברורה ומרגיעה בנוגע להמשך
נו, טוף, לי זה היה לוקח יותר מכמה שבועות (מקום סגור, תוכנית ברורה ומרגיעה וכו') ככה שויתרתי על הלוקסוס. מובן שהפעילו מכבש לחצים, מובן שהוא כבש והלחיץ, לא יודעת איך הצלחתי להתעקש. זאת אומרת זה בדיוק מה שעשיתי - התעקשתי. לא החלטה ולא תוכנית ולא כלום, סתם עקשנות שלי עם עצמי שאסור לי. שאם אני צריכה לחזור, אז תימצא הדרך לחזור גם בעתיד, אבל עכשיו לא.

אני סתם תוהה אם בסוף יתברר שיש לנו איזה פרה-היסטוריה משותפת
נראה שאכן כך יסתבר. לא אע"מניקית, אבל לגמרי מהסביבה, ככה שגם אם לא הכרנו ישירות, בטוח יש לנו מכרים משותפים. נכון מצד אחד בא לך שכן ומצד שני יש בזה משהו שהורס?

ולגבי אתמול - לא טעות מביכה, התנסות בחינוך ביתי. אצלך תחנונים, אצלי צווחות מופרעות מסיבה לא ברורה. לעת עתה אני דוחה את היישום המעשי של העקרון החינני הזה.

[תמרול_ה*]

אין לי את המייל שלך בבי.
קראתי את המייל שלך ממש לפני שיצאתי מהעבודה.
רוצה שתדעי שאני חושבת עליך כל הערב, ונמצאת איתך.

[תמרול_ה*]

התכוונתי לכתוב שאין לי את המייל שלך (אצלי) בבית.

[עינת_גל*]

אני מבינה שלא נסעת בסוף.
קיבלתי טלפונים מהשטח... חיפשו אותך שם!

שמחה שדיברנו.

[ריש_גלית*]

חיפשו אותך שם!
לילה טוב ואני. נורא רצינו לפגוש אותך. אבל זה בטח לא היה מתאים לך כל כך, היום. בכל אופן אני בטוחה שניפגש מתישהו.
.

[קרן_יער*]

שכנה שלי. את במחשבות שלי כל היום.

[נורית_מ''הרואה_בעץ''*]

הי "נוסעת",

אני לא פונה בשם מטעמי כיבוד הפרטיות. אני נורית מהגן הורים בבית זית
שעשינו עם טליוסי (נוגי).

אנחנו שוקלים לעבור לצור הדסה ואם זכרוני לא מטעה אותי אתם גרים שם, לא?

יש לי כמה סוגיות בוערות על הפרק לשאול מקומיים, אשמח ואודה לך אם תוכלי ליצור איתי
קשר.

תודה.
נורית
[email protected]
02-5700763

[מארז_אהבה*]

היי, תקשיבי, אני אשמח לשלוח לך את שני הספרים -- גם את החיים והמתים, אולי עכשיו תמצאי בו השראה. אלה ספרי דהרמה, כך שמבחינתי צריך לתת אותם למי שצריך אותם. אצלי הם יושבים סגורים בארון ואין לי מזה שום פטיש. ומקסימום לא תשתמשי -- אבל שיהיה לך בהישג יד.

[סלט_פירות*]

הי נוסעת,
סוף סוף גמעתי את הבלוג הנוכחי שלך, ואני נפעמת מהפתיחות שלך ובעיקר מההבנה והניתוח של המצב.
וגם נסערת ומודאגת (בעיקר מחוסר מידע) לגבי אביך.
את יודעת מי אני (נכון?). אם עדיף בדואל, אני ב- sivan שטרודל rogers נקודה קום.

(מאוד שמחתי לגלותותך ככה פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים).

[עינת_גל*]

שכחתי היום שאני חייבת לך תודה גדולה על ההמלצה על צפרדי וקרפד שהפכו ליקירי הבית.
וחוץ מזה, גיליתי עוד חוט דק שמקשר בינינו, אני אספר לך בפגישתנו הבאה במסדרון.

[תמרול_ה*]

חמותך גרה בגבעה הצרפתית?
באיזה רחוב אם אפשר לשאול?
אמחק אחר כך
<גמני משם>

[אשה_שמחה*]

תודה על הפרח, תמיד שמחה לראות את שמך אצלי

[פלוני_אלמונית*]

הי שכנה,

רוצה לדבר איתך על דימוי גוף של ילדים ולחץ חברתי בקרב כיתות הא' שלנו. מתי יצא לנו???

[עינת_גל*]

אני אשמח לשיחת מסדרון על הנקה. וגם לשמוע מה שלומך.
(עשיתי שיעורי בית וקראתי את הדף המרתק שלך).

[עינת_גל*]

חיפשתי אותך כדי להודות לך ולא היית.
אז תודה (עדיין לא הספקתי להסתכל) ומקווה שבשבוע הבא נמצא יותר זמן.

[הגבירה_בחום*]

תודה על התגובה.
דחיית הקץ שלי מעולם לא באה (במודע (-:) בעקבות ההתמסרות לטיפול בהם... הממ.. זה מעניין
לפעמים אני מרגישה שהם מהווים דווקא זרז להפסקת דחיית הקץ, כשאני חושבת על הרצון שלי שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא כמו ההורים שלי ושלהורים שלי יהיו נכדים ממני. (לא בגלל מסורת או המשכיות הדור, רק בגלל השמחה הרבה שזה יגרום לכל הנוגעים בדבר).
ותודה שאת קוראת (-:
שבת שלום @}

[עשב_השדה*]

תןדה שהקפצת למה חדש

[הגבירה_בחום*]

תודה (-:

[עוברת_אורח*]

ושמת לב שהפצעתי רק כדי לצטט אותך?

(עדיין שוברת את הראש מי את, כלומר אם אנחנו מכירות מהעולם האמיתי)

[הגבירה_בחום*]

@}

[לילה_טוב*]

הי,
עוקבת אחריך (כאן). מקווה שאת מחזיקה מעמד.
רציתי לשתף אותך בפרט טיפשי שלא בטוח שמתאים לך עכשיו אבל אם כן - גיליתי את גרסאת שנות ה-2000 (הנשית) לחשיפה לצפון!
וגם רציתי לשאול אם מתאים לך ביקור להחזרת הדיסקים, או שאעביר אותם איכשהו (בכנות).
הרבה טוב, לילך

[עוברת_אורח*]

תקיעות מקצועית? אוף, אני במצב כל כך הרבה יותר מעורפל מאשר תקיעות מקצועית.
במילים ממש פשוטות, לא עולה על דעתי שום דבר - כלומר שום עבודה - שאפשר לרצות. אם אין ברירה, אם יש צורך כלכלי, אז אפשר לעבוד בכל מיני דברים, אבל ממש לרצות משהו מהעבודות שיש בעולם? ממש להתלהב? לא מצליח לי.
אני מביטה סביבי ורואה אנשים מתלהבים מהעניין הזה של חיפוש עבודה, שרואים סביבם עולם מלא אפשרויות והזדמנויות, ובשבילי זה כמו בגדי המלך החדשים: אני לא רואה כלום.
המזל היחיד הוא שכרגע אין צורך כלכלי דוחק ולעומת זאת יש תינוק בן שנה, ככה שיש לי הסברים בשביל עצמי (בדוחק, אבל יש) למה אני לא עובדת. ותמיד יש את האוניברסיטה לייצר תארים שמעבירים את הזמן.

יצא קצת קודר, אה?

[פלוני_אלמונית*]

תודה על ההערה. שיניתי הנוסח. נראה לי נכון יותר. נעים ששמת לב.

קרן

[עינת_גל*]

שוב חיפשתי אותך ולא היית.
כבר לא אעבוד עד הלידה, גמרתי את מכסת השעות שלי.
אז במסדרון כבר לא ניפגש אבל אני אשמח לדבר וכמובן שתבואי אחרי הלידה.

[עינת_גל*]

מנסה לא לאבד סבלנות. לא בהצלחה רבה למען האמת...

[תמי_אמא_לשתיים*]

נוסעת - תודה על האימייל שהשארת לי בדף הבית. מחקתי אותו. אני לא בטוחה שזה הזמן לכתוב לך כשאת כל-כך עמוסה, אחכה עוד קצת ואקרא אצלך בבלוג והלוואי ותהיה הטבה לאביך ולחמותך.
תמי

[פלוני_אלמונית*]

אני שוכחת להגיד לך שכשלא נהיה אפשר כמובן לעדכן אותי דרך סלט פירות. . השכנה...

[הגבירה_בחום*]

תודה יקירתי על האיחול.
אתמול היה יאוש. אח"כ פתאום הפציעה השלמה וכוחות להתמודד עם שני המטר הבאים. שני המטר היחידים שאני באמת רואה קדימה....
מחבקת חזרה

[מי_מה*]

תודה נשמה. אני איתך כל הזמן רק לא תמיד מוצאת מילים. אבל את תמיד יקרה לי ואהובה מאוד.

[מי_מה*]

קטעים איתך. אמש, כשכתבתי לך רציתי לכתוב ש"נוכחתי ש'בלה בלה בלה...'ביקום המקביל..." אבל אז חשבתי שבעצם היקומים שלנו לגמרי לא מקבילים ('הספירות' כמו שאומרים אצלכם )וניסחתי מחדש. ואז באת את ונזכרת בזה. אין מקריות.
אהבה

[תמי_אמא_לשתיים*]

הי נוסעת יקרה
אני מעבירה לכאן את מה שהשבתי לך בדף שלי. מודה לך על דברייך המנחמים והכה נבונים.
הדברים שלך גורמים לי לבכות. אמא של צחי נפטרה לפני כמעט שלוש שנים. הכאב עדיין גדול. היחסים שלי עם שניהם היו נפלאים. את ממש צודקת לגבי חשיבות האמירה, וכשאני קוראת אותך ואת האופן שבו את מנהלת את הימים הללו ואת התמיכה בהורים שלך ובחמותך אני נפעמת מהיכולת שלך להגיד את הדבר הנכון בעיתוי הנכון. אני מצטערת שלא אמרתי את זה מספיק פעמים, גם לה, וגם לו בתקופה האחרונה. אבל כן אמרתי דברים דומים בעבר. הלוואי והייתי מקבלת שעה נוספת עימם להגיד להם את זה עכשיו, בפעם האחרונה, להפרד באהבה.

[תמי_אמא_לשתיים*]

היי,
שוב את צודקת בהבחנות שלך, הם באמת היו כמו הורים עבורי, מאוד שונים מהורי.
תחום העיסוק שלי אקדמי וגם אני סקרנית כמובן לגבי תחום העיסוק שלך, בעקבות קריאת הבלוג שלך. אבל בלי לדעת מה בדיוק את עושה כיום מאוד ברור לי שאת יכולה להיות מטפלת נפלאה, זה עולה בצורה מובהקת בכתיבה שלך.

[תמרול_ה*]

רק לומר לך שאת במחשבותי ובלבי. שולחת לך אור וחום ואהבה.

[עירית_לוי]

רק לומר לך שאת במחשבותי ובלבי. שולחת לך אור וחום ואהבה.
גם אני

[תמי_אמא_לשתיים*]

נחמד, ואני אתחיל לחפש בגינות המשחקים מישהי שעשויה לכנות את עצמה נוסעת סמויה.. זה יהיה ממש ספורט אתגרי אבל מפתה לנסות. הייתי שמחה מאוד להכירך. ובכל-זאת נדמה לי שגיאוגרפית אנחנו רחוקות קצת...

[תמרול_ה*]

אנחנו עדיין בפריז, חוזרים מחרתיים בלילה.
זה בהחלט שינוי אוירה.
תמר

[עירית_לוי]

הולך טוב מאוד.
}{

[תמי_אמא_לשתיים*]

הי נוסעת,
מה שלומך? חשבתי עלייך בימים הללו של דממת האתר. איך את מתמודדת עם האבל? איך את בכלל? אם תרצי לספר אשמח להאזין

[פלוני_אלמונית*]

שנה טובה שכנה שלי.

[עדינה_ניפו*]

תודה נוסעת יקרה,
אשמח לדבר או להיפגש, לא יודעת בדיוק מתי, עדיין קצת מעורערת ומרגישה שאני רוצה להתחזק לפני שאני נפגשת עם אנשים אבל בנתיים אולי אפשר ליצור קשר דרך המייל.
המייל שלי הוא [email protected]

[תמי_אמא_לשתיים*]

הי נוסעת
מבחינתי קשה במיוחד כשמבינים שההלם העצום של הפרידה חייב להפוך להשלמה: זהו, נגמר, החיים השתנו, המוות הוא סופי, הקשר עימם הסתיים (ואצלנו הסתיימה תקופת חיים שלמה). אני מקנאה בך שיש לך זכרונות כתובים מאביך, הוריו היקרים של בן-זוגי לא השאירו דבר כזה אחריהם וזה מאוד חסר לי.
אני מחכה להמשך כתיבתך כאן, בבלוג שלך או במקום אחר. את חושבת להמשיך?

[תמי_אמא_לשתיים*]

כיף לקבל ממך פרח. שולחת בחזרה

[עינת_גל*]

גם ממני @}
חושבת עליך ולא יודעת אם להתקשר.

[גלי_לבנדר*]

הי נוסעת
תודה על המחשבה
אבל מהמקום שלי שהכל בו כלכך ארעי ולא בטוח כרגע,
בית קבוע זה הדבר היחידי שאני מצליחה לדמיין שיפעל כמקרקע ומקשר לכל השאר
כך ששוב לעבור למשהו זמני לא יתאים הפעם למרות הפיתויי
בכלזאת נעים שחושבים עליי
אז תודה

[הגבירה_בחום*]

הי.
באתי לומר לך שלום
ולתת לך

[עדינה_ניפו*]

חושבת עלייך.
כל כך מסקרן אותי לדבר עם אחרים שחוו מוות של אדם קרוב.
יש לנו אינספור שאלות שאין לאף אחד תשובות עליהן, במיוחד לא לרופאים ומסקרן אותי לשמוע איך אחרים עברו את זה, גם לגבי האדם החולה וגם לגבי המשפחה.
אנחנו פחות ופחות מתייעצים עם הרופאים (היא בבית במילא) ומחליטים יחד, אנחנו ואמא שלי, איך לפעול, מה לעשות, איזה מינון של תרופות וכד'....
אנחנו מנסים להפסיק כמה שיותר (לבקשתה) את כל בליל הסמים שנותנים לה עבור כל סימטום שעולה כי היא ממש ממש שונאת את התחושה שהיא מסוממת וממילא היא אומרת שהיא לא מרגישה כאב.
ומנסים יחד על ידי תיקשורת (כמה שהיא יכולה) להתמודד עם הדברים שעולים, במיוחד עם תחושת החרדה שעולה.
מוציאים אותה ליותר טיולים, משמיעים מוסיקה נעימה, ממעיטים במבקרים, יושבים איתה בשקט גם שהיא ישנה, מקריאים לה מספרים של ברנדון בייס וביירון קייטי (כמה שיש לה כח)...
ומשתדלות לתת לה תחושת ביטחון שאנחנו כאן איתה שומרות עליה.
ביום שבת תגיע מישהי לעשות איתה את העבודה של המסע, נראה איך זה יהיה עבורה.

חשבתי עליך אז כתבתי.

[עדינה_ניפו*]

ניסיתי לכתוב לך כאן ואז העברתי למייל ובסוף לא שלחתי כלום.
אני מסתבכת עם המילים.
אני חוזרת שבוע הבא אולי אז יהיה לי יותר קל.