מאת: רני כשר
מתוך באופן 40
תגובות נא לכתוב בדף תגובות לגליון 40. אנא השאירו דף זה ללא תוספות.
דף עלון
שוב בהריון.
אחרי ארבעה ילדים היה צפוי שכבר הכל ידוע, ורק נשאר להעביר את הזמן עד הלידה.
טעות.
אמנם ברור לנו שכל עוד הכל מתקדם ללא בעיות, אין לנו שום כוונה להתערב בהריון, וכך גם בלידה. הלידה עתידה להתרחש בבית, ללא כל התערבויות, כולל התערבויות שלאחר הלידה )חיסונים, מילה וכד'(.
והנה מסתבר, שגם ההתערבות הלכאורה בלתי מזיקה לחלוטין הקרויה "אולטרה סאונד", יש בה לא מעט בעיות, ולא ברור לחלוטין שכדאי לעשות זאת.
עוד לפני שהחלטתי לעשות "סמינריון" בנושא, החלטנו לוותר על העניין, והפעם לא לעשות אולטרה-סאונד (א"ס). בצורה דומה החלטנו בפעם הקודמת שהיינו זקוקים להחלטה כזו, שלא לחסן. החומר הרב שקראתי לאחר ההחלטה, רק חיזק בנו את ההחלטה, ואיפשר לנו לעמוד בלחצים (עצמיים) גם כאשר לכאורה כדאי היה לחשוב מחשבה שנייה על העניין. גם הפעם, אחרי שההחלטה נקבעה והתחלתי לסכם את החומר, ההכרה שא"ס הוא מיותר ומסוכן רק התחזקה, ואני לא רואה כרגע סיבה שנרצה לעשות סריקה כזו, אפילו לא כדי שתהיה הוכחה לכך שהתינוק שיוולד בבית אכן היה בבטן הזו קודם לכן (זו היתה הסיבה שעשינו א"ס בהריון הקודם, ולא השתמשנו בהוכחה הזו בשום הזדמנות).
ובכל זאת, מדוע החלטנו שלא לעשות אולטרה-סאונד?
מה זה אולטרה סאונד?
הדבר המדהים הראשון שלמדתי היה, שמבלי דעת, עשינו בעבר סריקות א"ס שונות מבלי שאמרו לנו שמדובר בסריקות הכוללות קרינה.
קיימים למעשה שלושה סוגים של אולטרה סאונד - סורק, דופלר ומוניטור חיצוני (EFM).
ה"דופלר" הוא מכשיר ידני המשמש בכל ביקור אחרי השבוע העשירי לשמיעת פעימות הלב של העובר. זמן החשיפה של הדופלר הוא קצר יחסית, למרות שחוזק הקרינה הוא גבוה, ולכן הנזק (אם קיים) הוא כנראה הנמוך ביותר. עם זאת, לא נערכו מחקרים רבים על הנזקים האפשריים במכשיר זה, ולכן כדאי להזהר גם בו.
ה-EFM - Electronic (External) Fetal Monitor) משמש לניטור העובר בבית החולים לפני הלידה. הוא מתחבר ברצועה לאישה הנמצאת בצירים, ופועל בהפסקות של 20 דקות בכל שעה, או באופן רציף. התהליך מחייב את האישה לשכב במיטה (דבר שאינו עוזר, כמובן, להתקדמות הלידה), והסיבה היחידה שמשתמשים במוניטור בבית החולים היא משום... שלאישה יש צירים בבית החולים. השימוש בEFM- לנשים בהריון בסיכון נמוך (מושג מדהים בפני עצמו, המכליל את כל ההריונות כארוע מסוכן) עלה (בארה"ב) בשנים האחרונות בצורה מדהימה - מ-47% בשנת 1980 ל-76% בשנת 1988, בעוד העליה בשימוש אצל נשים בהריון בסיכון גבוה עלה בשנים אלו בצורה מתונה הרבה יותר - מ-43% ל-56%.
השימוש בא"ס לסריקת העובר (נקרא גם סונוגרמה או אבחון אולטרסוני) נעשה בזמן ההריון החל מהשבוע העשירי בדרך כלל, וזאת מסיבות שונות - הערכת מועד הלידה, איבחון סופי לגבי הריון רב-עוברי, בדיקה גודל התינוק (גדול מידי או קטן מידי יחסית לגילו), וכן לזיהוי תנוחת העובר הצפויה בלידה. בנוסף, משתמשים בסריקת הא"ס במקרים שמתכוונים לבצע התערבות חיצונית כדוגמת שינוי חיצוני של תנוחת העובר, כאשר הלידה אינה "מתקדמת", כאשר השיליה פוקעת מוקדם מידי ("המים יורדים"), כאשר יש בעיות בשיליה, לזיהוי שיליית פתח ועוד.
ההמלצות הכלליות לביצוע א"ס משתנות מארץ לארץ ומזמן לזמן, ותלויות בדרך כלל בהשקפת הרופא, בהשקפת הממסד הרפואי באותה ארץ, ובעיקר... באופן המימון לבדיקה. בארצות בהן הביטוח הרפואי משלם על הבדיקה, יש המלצה גורפת להשתמש בה, ואילו במקומות שהביטוח הרפואי אינו משלם, לא ממליצים אלא במקרים מיוחדים. בארץ ההמלצות הן לבצע בכל מקרה לפחות 3 סריקות במשך ההריון, ואם יש חשד לבעיות כלשהן, מבצעים בדיקות נוספות כדוגמת דגימת מי שפיר, או שמבצעים סריקות נוספות מקיפות יותר, ובתדירות גבוהה יותר.
אולטרה-סונוגרפיה (רישום של גלי קול על שמיעתיים) פותח בזמן מלחמת העולם השניה, לצורך איתור צוללות אויב. בשימוש הרפואי הוחל להשתמש בו לראשונה בגלזגו - סקוטלנד, ע"י בריאן דונלד, לאיתור גידולים סרטניים בתוך הבטן, ומאוחר יותר באמצע שנות החמישים, לתינוקות בתוך הרחם. אולם מאז התפשט השימוש בא"ס, בתחילה להריונות בסיכון גבוה, וכיום כמעט לכל הריון. באוסטרליה למשל, %99 מהנשים בהריון עוברות לפחות סריקת א"ס אחת במהלך ההריון, אשר משולמת ע"י הממשלה דרך ביטוח הבריאות. בשנים 1998-1997 שילם ביטוח הבריאות באוסטרליה 39 מיליון דולר אוסטרלי לסריקות א"ס, יחסית ל-54 מיליון דולר אוסטרלי לשאר הוצאות ההריון. בארה"ב, ביה"ס למיילדות וגניקולוגיה (ACOG) העריך ש-60 עד 70 אחוז מהנשים בהריון עוברות סריקה, למרות ההצהרה הרשמית שאינה ממליצה על סריקה שגרתית, בעלות של 300$ לסריקה, כלומר כ-70 עד 80 מיליון דולר בשנה.
הטענה העיקרית כנגד השימוש השגרתי בא"ס הוא, שכמעט כל הנשים עוברות אותו, בעוד חלק קטן מאוד מהן מרוויחות מכך, ואילו כולן ניזוקות ממנו כך או אחרת.
אילו נתונים מתקבלים מאבחון אולטרסוני?
- תהליך לידה משוער
- מומים פיסיים בלתי צפויים והפלה טבעית
מחקר שנערך במישיגן ופורסם ב-1990 בחן 57 נשים שהיו בסיכון גבוה ללידה מוקדמת. מחציתן עברו בדיקת א"ס שבועית, והשאר עברו בדיקות ללא קרינה. צירים מוקדמים אובחנו אצל יותר ממחצית מהקבוצה שעברה א"ס, לעומת רק 25% מהקבוצה השניה. למרות שמספר הנשים הנבדק היה קטן, קשה להניח שההבדלים הגדולים היו מקריים בלבד.
מחקר גדול ומבוקר נערך בהלסינקי ופורסם ב-1990, בו חולקו אקראית 9,000 נשים לקבוצה אחת של נשים שנסרקו בין השבוע ה-16 לשבוע ה-20, ולקבוצה שניה של נשים שלא נסרקו כלל. בקבוצת הנשים הנסרקות ארעו 20 הפלות אחרי השבוע ה-16 ועד השבוע ה-20. בקבוצה של הנשים שלא נסרקו לא היו כלל הפלות.
מחקר מאוחר יותר שפורסם בשנת 1993 סקר אקראית 2,475 נשים שנסרקו סריקה שגרתית בדופלר בין השבוע ה-19 לשבוע ה-22, וכן בשבוע ה-32, וזאת בהשוואה לנשים שלא נסרקו כלל בעזרת מכשיר הדופלר. בקבוצת הנסרקות היו 16 מקרי מוות לאחר הלידה של תינוקות שנראו נורמליים, בהשוואה ל-4 מקרי מוות בקבוצה השנייה.
3 .מיקום השיליה
שיליה הממוקמת נמוך מאד (שילית פתח) עלולה לגרום לדימום בעת הלידה ולסיכון לאם ולעובר. במקרים כאלו קובעים בדרך כלל לידה בניתוח קיסרי. אולם, גילוי מוקדם של שליית פתח אינו מועיל בהכרח לאישה.
מחקר של saari-hemppainen שפורסם בשנת 1993 הראה שמתוך 4,000 הנשים שנסרקו בשבועות 21-16, 250 אובחנו כבעלות שליית פתח. כאשר הגיעו לזמן הלידה, היו רק ארבעה כאלו. גם בקבוצת הנשים שלא נסרקו היו ארבע נשים בעלות שליית פתח. כל 250 הנשים ילדו בניתוח קיסרי, ולא היו כל הבדלים בתוצאות הלידה בין התינוקות. במחקר שפורסם בשנת 1996 התגלה, ש-95% מהנשים שאובחנה אצלן שליית פתח בבדיקת אס"ש בשבוע ה-20 עד 32, לא היו צריכות לדאוג, משום שעד הלידה עלתה השיליה למקומה, ולא היה צריך לבצע ניתוח קיסרי. למעשה, אין שום מחקר שהוכיח שאיבחון מוקדם של שילית פתח משפר את תוצאות הלידה, לא לאם ולא לתינוק. גם מחקר שפורסם ב"לנסט" ב-1990 לא הראה שגילוי מוקדם של שליית פתח הוא בטוח יותר מגילויו בזמן הצירים.
עם זאת, החוקרים לא בדקו את התוצאות האפשריות על הנשים שיתכן שחששו לקראת הניתוח הקיסרי, פחדו משטפי דם, וכמובן שלא דובר כלל על כך ש-246 נשים עברו ניתוח קיסרי מיותר, על כל המשתמע מכך (על המשתמע מכך - באחד הגליונות הבאים).
- גילוי מוקדם של הריון רב-עוברי
האם כדאי לבצע אבחון אולטרסוני?
תומכי סריקת אס"ש מניחים שזמינות המידע הניתן מהסריקה מובילה בהכרח לתוצאות טובות יותר הן לאם והן לתינוק. למרות שהטענה נשמעת הגיונית, לא נמצא במחקרים שאכן זה כך, וזאת מעבר לשאלה (שעדיין אינה פתורה) לגבי הסיכונים בשימוש בא"ס.
מנקודת המבט של החוקרים, ירידה בתמותת תינוקות בסביבות מועד הלידה, היא נתון המוכיח את יעילות הבדיקות המוקדמות, שעיקרן סריקת האס"ש. אולם, אין מספרים אלו כוללים את מקרי המוות שקרו לתינוקות בגיל 5 עד 6 חודשים מההפריה. בדרך כלל כאשר מתגלה מום קשה מפסיקים את הלידה, ותינוקות אלו אינם נכנסים לסטטיסטיקה הנ"ל.
מעודדי סריקת אס"ש מניחים שאבחון מוקדם והפלה הנם מועילים לנשים ולמשפחותיהן. נשים רבות שאין מודעות לכך שהן עלולות לקבל מידע שאין ברצונן לקבל, משום שאינן מתכוונות להפסיק את ההריון במקרה ש"צריך" יהיה. נשים אחרות יחוו לחץ חיצוני להפיל, ואחרות יחושו אי נוחות רגשית כתוצאה מהתינוק ה"לא נורמלי" שלהן.
בנוסף, לא בטוח שנשים שמחליטות על הפסקת ההריון בעקבות תוצאות בדיקת א"ס, מתגברות על האובדן ומתאוששות פסיכולוגית בטווח הארוך, מאלו שתינוקן מת בלידה. יכול אף להיות שההיפך הוא הנכון, ומאמר שפורסם ב-1996 הראה שהרבה יותר קל לאישה לשאת את האובדן בשלב בו היא יכולה להתחלק בו עם סביבתה, ומקבלת את תמיכתה, בעוד הפסקת ההריון כרוכה בדרך-כלל בלבטים, ברגשות אשם וכאב, ולא תמיד משתפת האישה את סביבתה באירוע טראומטי זה. בנוסף, תמיד יש לאישה הרגשה שהיא עצמה גרמה למות התינוק, ואולי החלטתה היתה מוטעית.
הנחה מוטעית נוספת היא שקביעת מועד לידה "מדוייק" בסריקת א"ס מוקדמת, מפחיתה את הסיכוי שהיולדת תאובחן כ"מאחרת" ובכך "תאלץ" לעבור זירוז לידה מלאכותי. אולם, ההחלטה לגבי מתן זירוז לידה קשורה יותר למדיניות בית החולים או להשקפת הרופא, מאשר לתוצאות בדיקת הא"ס.
טענה נוספת אומרת שההתרגשות והעונג בהצצה אל התינוק טרם לידתו, עשויה להביא לקשר טוב יותר בינו לבין הוריו. אולם, אין עדויות מחקריות לכך, מה עוד שהדבר נכון רק במקרים שהתוצאות מראות מעל לכל ספק שאין בעיות, ובמצב התביעות המשפטיות היום, אין אף סורק שיוכל להבטיח שהכל בסדר. כך, הסייגים שמשתמשים בהם הסורקים, ומדגישים אותם חזור והדגש, אינם מאפשרים להורים לצאת מהסריקה בהרגשה שלמה ש"הכל בסדר". וכאשר מוצאים בעיות אשר דורשות בדרך כלל המשך בדיקות מסוגים שונים, הקשר עם התינוק נעשה אף רופף יותר, משום שההורים פוחדים להתקשר רגשית אל התינוק, שמא יצטרכו "לוותר" עלי במקרה של הפסקת הריון.
איבחון מוטעה
בעיה נוספת קורית כאשר תוצאות הבדיקה הינן מוטעות. בכמה מקרים תינוקות נורמליים הופלו בשל תוצאות "חיוביות" מוטעות. סקר בריטי שפורסם ב-1994 הראה שאחד מכל 200 תינוקות מופל בגין מומים קשים המאובחנים בטעות.
בנוסף, יש מקרים בהם הסריקה אינה נותנת תוצאות שניתן לנתחן. במקרים כאלו, האם והמשפחה נכנסים לחרדה, אשר אינה נעלמת אפילו חודשים לאחר הלידה.
דוגמא לכך מביאה Beverley Lawrence Beech, במאמרה ב-midwiferytoday.com. היא מספרת על זוג שנכנס אל רופא מומחה עם ילד בן שלוש. האישה היתה בהריון, ובאה להתייעץ בקשר לתוצאות סריקת א"ס שנתנה תוצאות בעיתיות. לאחר שהרופא המליץ על בדיקה אחרת כדי לבחון את העניין, אמר האב: "יופי, עכשיו נוכל לבדוק שהתינוק לא יהיה מפגר כמו הבן הראשון שלנו". לאחר בירור העניין הסתבר, שבבדיקת א"ס שבוצעה בהריון של הילד בן השלוש, אובחנה בעיה שצפתה שהילד עלול להיות מפגר. העובדה שהילד נולד נורמלי לא שכנעה את האב, אשר היה בטוח כל הזמן שהילד אינו נורמלי.
כאשר תוצאות הסריקה אינן ברורות, ומומלץ לעבור בדיקת מי שפיר למשל, עוברים כשבועיים עד לקבלת התשובה, אז צריכה האם להחליט אם תפיל את עוברה או לא, וגם כאשר התשובה מרגיעה, יכול הדבר להשפיע על הקשר בין האם לתינוקה.
בסך הכל, נראה לי שסריקה שנעשית כדי לבדוק ש"הכל בסדר" והעובר "ללא מומים" היא בעייתית בכמה מובנים. קודם כל, כאמור, הסריקה עצמה עלולה לגרום לכך שלא הכל יהיה בסדר. שנית, ההגדרה של "הכל בסדר" היא הגדרה גמישה ביותר, והיא תלויה בהשקפת העולם של ההורים. בכל מקרה, חייבים להחליט לפני הסריקה, מהן הגבולות שבין "הכל בסדר" לבין "לא הכל בסדר", ובעיקר להחליט מה עושים בכל מקרה.
אם מחליטים מראש שבשום מקרה לא עושים הפלה, אין טעם לסריקה כלל. אבל גם אם לא מחליטים כך, הדילמה שעומדת לפני ההורים כאשר משהו לא בסדר, היא קשה ביותר, שלא לדבר על האפשרות (הדימיונית) שאם למשל ההורים רוצים בת ולא בן, והסריקה אומרת שיש בן עם חשש למום, יתכן וההחלטה להפטר ממנו תהיה קלה יותר לעומת אם העובר היה בת. אם נוסיף לכך שלא תמיד ניתן להסביר מה הממצאים, ובחלק מהמקרים יש אפשרות לטעות (ולמצוא מומים שלא קיימים כלל), הרי שכל הסריקה הופכת לבעייתית, ונראה לי שעדיף שלא לעשותה כלל. הבעיה העיקרית היא, שלפני שהולכים לעשות סריקה, בדרך כלל לא חושבים עד הסוף מה האפשרויות העומדות בפני הזוג לאחר הבדיקה, והדילמות והחרדות באות כאשר תוצאות הבדיקה כבר קיימות.
האם גלים אולטרסונים מזיקים?
ידוע שגלים אלטרוסוניים עלולים להשפיע על רקמות חיות, וזאת בשתי דרכים.
האחת - חימום פני השטח במעלה אחת. כנראה שעובדה זו אינה מסוכנת, משום שידוע שבעת ההריון עולה טמפרטורת הגוף בכשתיים וחצי מעלות.
ההשפעה השניה קשורה בחללים התוך-תאיים. אלו הם "כיסי גז", אשר בעקבות גלים אולטרהסוניים עשויים לרטוט (בויברציות) ולקרוס. תוך כדי הויברציות מתחממים חללי הגז לטמפרטורות גבוהות מאוד, בעקבותיהם נוצרים חומרים כימיים שונים אשר חלקם עלולים להיות רעילים. בניסויי מעבדה ניתן היה לזהות שינויים בקצב גידול התאים שעברו קרינת א"ס, וזאת אף כמה דורות אחר-כך.
מחקרים אחרים נערכו על גורי חולדות שזה עתה נולדו (אשר מוחם נמצא במצב התפתחות דומה למוח עובר אדם בגיל ארבעה או חמישה חודשים מההפריה). מחקרים אלו הראו הפרעות ביצירת המיאלין (חומר שעוטף את תאי העצב במוח). מחקר אחר שנערך ב-9991 דיוח על כך שעכברים שנחשפו לקרינת א"ס השווה בעוצמתה ובמישכה לזו שעושים לנשים הרות, גרמה לירידה של 22% בקצב חלוקת התאים, ולהכפלה בשיעור תמותת התאים במעי הדק.
מחקרים על חשיפת בני אדם לאולטרסאונד הראו על השפעות שונות, מהן - ביוץ מוקדם, צירים מוקדמים או הפלה, משקל נמוך בלידה, הערכת אפגר נמוכה, דיסלקציה, התפתחות דיבור מאוחרת, ושכיחות גבוהה של איטרי יד-ימין, תופעה שעשויה להצביע על נזקים בהתפתחות המוח.
בנוסף, מחקר שנערך באוסטרליה בשנת 1991 הראה שתינוקות שנחשפו לחמש או יותר סריקות א"ס, נטו ב-30% יותר להתפתחות תוך רחמית מאוחרת (Intrauterine Growth Retardation), מצב שא"ס אמור לגלות.
שני מחקרים אקראיים ארוכי טווח, אשר הישוו את התפתחותם של ילדים בני שמונה עד תשע, אשר נחשפו לא"ס, לעומת כאלו שלא נחשפו, לא מצאו השפעות מדידות כלשהן מא"ס, אולם, כפי שאחד החוקרים אמר, רמות הקרינה בהם השתמשו בשנים 1980-1979 היו נמוכות בהרבה מאלו שמשתמשים בהם היום, וכן, זמן הסריקה שהיה נהוג אז היה כשלוש דקות בלבד.
האם מתחשבים בסכנות?
כאשר החלו בסריקות א"ס לשימוש רפואי, הזהיר דונלד ש"יש להמשיך במחקר רציף בנוגע לסכנות הטמונות בשימוש באולטרסאונד" (1980). כן נאמר שא"ס לעולם לא יופעל על תינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים מההפריה. אולם, עם שכלול השימוש בסורק הואגינלי, אשר איפשר תמונות מהעובר בגיל צעיר (ובכך להתקרב אליו יותר ולחשוף אותו למנות קרינה גבוהות אף יותר), האזהרות נשכחו.
החוקרים מדגישים שהנזק האפשרי לתאים עלול לבוא לידי ביטוי בדור הבא בלבד, והוא עלול להיות בתחומים שונים של שינויים ברפלקסים, IQ ומרחב הקשב.
בשל העובדה שתחום הא"ס התפתח במהירות ללא בחינות ארוכות טווח, קשה עדיין להראות השפעות אפשריות. אחרי הכל, לקח כ-01 שנים עד שנתגלו המומים הקשים בתינוקות, אשר ניגרמו מהתלידומיד.
בכל זאת, כבר מחקר משנת 1984 הראה השפעות מדאיגות. חוקרים בחנו ילדים בגילים שבע עד שתים-עשרה שנולדו בשלושה בתי חולים שונים בפלורידה ובדנבר, אשר נחשפו לא"ס כשהיו ברחם. יחסית לילדים שלא נחשפו לא"ס, עלו שכיחויות הדיסלקציה בקרב הילדים ה"סרוקים", וכן מספר הפעמים שהם נזקקו לאישפוז רפואי.
במחקר משנת 1993 שנערך באלברטה, ארה"ב, נבדקו הנתונים של 27 ילדים עם עיכוב דיבור בלתי מוסבר, יחסית ל-241 ילדים בני אותו גיל, זוויג ומקום בסדר הילדים במשפחה, וכן מאותו מעמד חברתי, משקל בלידה ואורך ההריון. מבין הילדים עם העיכוב בדיבור היו כפליים ילדים שעברו סריקה בעודם ברחם. 16% מה"בעייתיים" לעומת 37% מקבוצת הבקורת נחשפו לפחות פעם אחת לקרינה.
יותר ילדים איטרי יד ימין
במחקר נורווגי שנערך ב-3991 הראו החוקרים עליה באיטרות יד-ימין, אך לא בדיסלקציה. אולם, רמות הקרינה היו נמוכות, והנשים עברו שתי סריקות בלבד.
Helle Kieler ממכון קרולינסקה בשטוקהולם, שוודיה, חקרה קבוצה של גברים שוודים שנולדו בין השנים 1973 ל-1978. מתוכם, כ-7,000 נחשפו לקרינת א"ס בעודם ברחם, לעומת 170,000 שלא נחשפו. קיילר מצאה, שמתוך הגברים שנולדו בשנים 1976 עד 1978 אשר נחשפו לקרינת א"ס, 32% יותר מהצפוי היו איטרי יד ימין. באוכלוסיה ממוצעת, שיעור הגברים איטרי יד-ימין הוא כ-9% בלבד.
קיילר מעריכה שהסיבה לכך שההבדלים נצפו רק החל משנת 1976 היא, שבשנה זו החלו לבצע בנשים בהריון שתי סריקות, אחת בשבוע ה-17 והאחת בשבוע ה-37 (בארץ ממליצים כיום על לפחות שלוש סריקות בהריון רגיל. באירופה מקובלות 5 סריקות, בארה"ב סריקה אחת בלבד, אם בכלל. כאמור, הדבר קשור בדרך-כלל במימון לבדיקות אלו. במקומות בהן ביטוח הבריאות מממן את הבדיקות, עושים יותר בדיקות).
אותה חוקרת מצאה במחקר אחר שאצל נשים לא נמצאו הבדלים הקשורים לאיטרות. יתכן שהדבר נובע מכך שהתפתחות המוח אצל זכרים נמשכת זמן ארוך יותר מאשר אצל נקבות, ולכן "חלון ההזדמנות" לנזק הוא גבוה יותר.
הסיבה האפשרית לנזק המוחי הנגרם כתוצאה מא"ס הם חללי האוויר, אשר קרינת הא"ס גורמת להם לויברציות. "בשלבים המוקדמים של ההריון, נוירונים נודדים ממרכז המוח, דבר שעלול להפגע מקרינת הא"ס, יתכן כתוצאה מחללי האוויר".
מחקרים רבים הנערכים כיום לגבי הנזקים האפשריים של קרינת האולטרה-סאונד עדיין לא פורסמו, משום שמשכן המתוכנן ארוך. בנוסף, המכשירים רבים, והם נעשים משוכללים מיום ליום. קצב הגידול של התינוקות ברחם גדול, כך שההשפעות הסריקה בגיל 8 שבועות אינה דומה להשפעותיה של סריקה בגיל 10 שבועות. מחקרים על בעלי חיים אינם יכולים להועיל משום שרק בני אדם יודעים לדבר, לכתוב או לנגן בכינור.
בנוסף, יש לזכור שאישה שעוברת מספר סריקות א"ס ויש לה בת בבטן, הדבר משפיע גם על הביציות של בתה, וכאשר זו תבוא לסריקה כאשר היה תהיה בהריון, היא תהיה כבר עם מנות קרינה מראש. עד כמה הדבר משפיע - זאת ניתן רק להעריך.
דרושים מחקרים נוספים בשטח זה, בעיקר בנוגע להשפעות של מכשיר הדופלר, אשר הקרינה שלו הרבה יותר גבוהה, וכן בנוגע לבדיקות הא"ס הואגינליות, בהן יש הרבה פחות רקמות אשר עשויות לחסום את הקרינה שנפלטת מהבחן.
בעיה נוספת שקשורה לא"ס, ובעיקר למחקרים הנוגעים להשפעתו, היא הטווח הרחב של מנות הקרינה שכל מכשיר מייצר. אותו מכשיר בדיוק יכול ליצור רמת קרינה נמוכה, או רמת קרינה גבוהה פי 000,5 מזו הנמוכה. לא תמיד ניתן לדעת בדיוק איזו קרינה יוצר המכשיר (בגלל מורכבותו), אין סטנדרט להבטחת השימוש ברמות הקרינה הנמוכות, לא כל אדם חייב לעבור הכשרה תקופתית בשימוש במכשיר, והמיומנות בשימוש במכשיר עשויה להיות שונה במידה רבה בין אדם לאדם.
גם מטפלים ופיזיוטראפיסטית משתמשים באולטרה-סאונד לטיפול במצבים שונים, והם חשופים לסכנות קרינת הא"ס. מחקר שנעשה בהלסינקי ופורסם ב-1990 מצא שאם הפיזיוטראפיסטית היתה בהריון, והחזיקה ציוד אולטרה סאונד למשך לפחות 20 שעות בשבוע, עלו סיכוייה להפלה ספונטנית במידה רבה
מה כדאי לעשות אם מחליטים בכל-זאת מחליטים עבור בדיקה?
היות שסריקת א"ס אינה חובה, כדאי לשקול אם כדאי לעבור אותה, וכמה פעמים. אם מחליטים בכל-זאת, כדאי לחשוב קודם לבדיקה איזה מידע רוצים לקבל ואיזה לא. כדאי למצוא סורק מיומן (שמבצע לפחות (750 סריקות בשנה), ולבקש סריקה קצרה ככל האפשר. אם מוצאים חשד למומים, כדאי לקבל חוות דעת נוספת ולהסתייע בבדיקות נוספות מסוגים אחרים לאישוש/הפרכת החשד.
מה קורה בארץ?
ניתן ללמוד לגבי המצב בארץ בעיקר מהמגמות שקורות בחו"ל (בעיקר בארה"ב). אלו מגיעות לארץ מהר מאוד, משום שהממסד הרפואי פועל על פי המצב בארה"ב.
הרופאים בארץ לא מוכנים לדבר כלל על נזקים אפשריים של קרינת האולטרסאונד. בנוסף, הגישה לפיה ככל שהאבחון יהיה מוקדם יותר ושלם יותר, כך ייטב, מהווה כמעט קונצנזוס בקרב הרופאים.