את בטח כבר מעבר לעננים. אני ממש מתנצלת נפלו עליי ימים לא פשוטים עם הילדות שלי. הגדולה שברה שתי שיניים קדמיות ויומיים אחר כך פרקה את האגודל כשהחליטה הלשוויץ שהיא יודעת לעשות עמידת ידיים על האצבעות. הקטנה היתה עם חום גבוהה כמעט עשרה ימים - במקביל.... היה "כיף" גדול. אני בטוחה שמישהו אחר נהנה מהאוהל גם בשבילנו. מתנצלת.
לגבי המעבר, מהניסיון שלי בצרפת אמנם אבל התגוררתי גם בארצות הברית מעל לשנתיים (ללא משפחה אבל בכל זאת)
אם את מהמחוברים, יש המון שירותים מקומיים שאת יכולה להגיע אליהם דרך האינטרנט.
http://www.yelp.com/ למשל.
גם תפתחי לך תיבת מייל פיקטיבית. שאליה תפני את כל המיילים ה"מסחריים" ותרשמי לאתרים שונים של קהילות באזור שלך - לאו דווקא ישראלים לשעבר, אני בטוחה שיוכלו לעזור לך ממש מהתחלה. אמהות הן תמיד מקום נפלא להתחיל בו.
הייתי עושה הרבה טיולים רגליים כדי לראות איפה כל דבר "מונח" בשכונה. מנסה להיפטר מכל הזבל הבירוקרטי מהר ככל האפשר.
לפני חנויות יד שנייה יש לא מעט ישראלים שעוזבים בתקופה הזו חזרה לארץ. הם גם מקור מידע מופלא לגבי דברים לעשות וללכת - GARAGE SALE אפשר למצוא בעיתונים המקומיים) וגם לא פחות חשוב, יכולים לספק את כל המיכשור שנדרש לכם.
יש ישראלים שאוהבים להיטמע ומכחישים את היותם ישראלים ויש כאלה שרק מחכים לכם שם. לא להיעלב מהזן הראשון וכמובן להיעזר בזן השני.
הכי חשוב, למצוא כמה ילדים בערך בגיל של הילדים שלכם שיוכלו לשחק איתם ולנחות יותר בקלות. לא להיבהל מחוסר הספונטניות של כולם שם. אם הילדים רוצים להיפגש צריך לפתוח יומנים. לוקח קצת זמן להתרגל אבל יש לזה צדדים חיוביים לפעמים.
המרגיעון שלי "כרוחב הראות - עומק הרעות" מאחלת רק טוב