והנה הסבר עסיסי לסוגריים המשולשים, שנכתב ע"י 'חברה' (ואנוכי מביאה זאת 'קצת' באיחור):
_לסוגריים המשולשים יש דרך שימוש, ואני גאה להסביר אותה במיוחד אחרי תיאורים שקשורים בחמאה:
מקובל לכתוב בהם תמיד בגוף שלישי על עצמך. לדוגמא:
<חברה ממש מקווה שאף אחד לא ילך להתבייש בפינה בדף שלה. לעולם. ומלואו.>
אם תרצי, זוהי החרייה-החזקה אחר עצמך במילמול. התפנקות גאוותנית שלרוב מעודנת בהתקרבנות והשמת עצמך ללעג, קלות, אך לא בהכרח, לעתים רק הבהרת פואנטה בסוג של פינת האהבל למקרה שהתחכמת בגוף הטקסט בצורה ממש מופרזת עד סרת טעם, לעתים תוספת וידוי מביך תוך הימנעות נוחה משימוש בגוף ראשון...
<חברה מרגישה ש POINT IS MADE , ומתקשה, מהפדיחה, להגיע לסיום ההסבר, שזה בהחלט עוד אחד מהמאפיינים המקוריים לנחיצותם של סוגריים משולשים.>
אה, ויכוח ניטש על האם הם אמורים להיות פתוחים או הפוכים, ויכוח מיותר כמו
טושים זה הדק, כי כמובן שפתוחים, (וכמובן שדק.)_
)
>