סוף סוף התחלה

[חבצלת*]

מחקתי...כתבתי קצת ארוך מדי...והובכתי
חבל, דווקא היה נחמד מה שכתבת.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מזל-טוב לימונדה!!! @}
יו, איך אני שמחה בשבילך. מחזיקה לך אצבעות שהעבודה החדשה תהיה "זה", מכל הבחינות.
מחקתי...כתבתי קצת ארוך מדי...והובכתי
היה משובב!
אני כבר מחכה לציורים שתכתבי בשובך ממסעות הציד.
ואם כבר ציד -
הבחור שלך, בהחלט מחובר ל"איש הפראי העתיק שבפנים", הא?
הכלב חזר. מצאנו אותו מנסה לעלות על פודולית מיוחמת
כצפוי.
טוב שיש את המטילות, לתגבר את עזרת הנשים בשבט שלך...

[יוליקו*]

אנא שחזרי....
בכל מקרה בהצלחה!!!

[שבע_יהלום*]

אז בעצם כולנו הספקנו לקרוא את הטקסט שמחקת
ואני חשבתי לעצמי- אם היא היתה כותבת רק נדל"ן הייתי דואגת
בכל מקרה בהצלחה סוויט למונייד, זה מוצלח מאוד מה שתיארת על הרעיון והדרך אליו. כל הכבוד! והנאה מובטחת לאנשים שתחפשי ותמצאי להם בית.
הכל חוזר למקומו בשלום. או לפחות בחרמנות.

[יוליקו*]

אני פספסתי,ולא אשחזר בלי רשות.

[לימונדה*]

שיט...לא יודעת לשחזר P-: אם את יודעת, יוליקו, אז לכי על זה. (איך משחזרים?) בכל מקרה כתבתי באריכות על איך התגלגל אצלי הרעיון. מרעיון לביצוע....
מצחיק שמחקתי כי זה הרגיש לי חושפני מדי... כל העינין הזה של הפסבדו אנונימיות פה, לצד החיים האמיתיים. וכמה אני מפחדת עדיין מפייסבוק ולמרות זאת כותבת דבים חושפניים והכי אישיים פה.
לא סגורה על מה הרגיש לי אישי מדי או חושפני. אולי סתם העובדה שהארכתי בדברים.

שיכורה קלות (או כלוט) בצהריים. חזרתי מעוד בוקר של בציר. אני וחבורת זקנים (שבעים ומעלה). אחרי כמה שעות של עבודה בשמש הקופחת, ארוחת צהריים מלכותית על שולחן אבירים, עם הרבה יין (אפארטיף, יין, ארמאנייאק). פלירטטתי כהוגן עם בפטיסט בן ה-82 שנתן לי קובית סוכר בארמניאק וטען שזה מנהג מקומי והשתומם שמעולם לא ניסיתי. אמרתי לו" הנה..הפעם הראשונה שלי היא איתך בפטיסט". הוא הראה לי את השרירים שלו (גדולים כמו של פופאי). עם כל הדיבורים על לאונרד אני מתחילה להרגיש שזקנים זה הדבר.
בתום הארוחה, הזקנים חזרו לעבוד ואני חזרתי על ארבע לסייאסטה.

הבחור נסע בשלוש בבוקר לשדה- שבוע לבד עם הילדים וכלב שרב הזמן נעדר.

[שבע_יהלום*]

איך עושים אם רוצים לכתוב לך משהו פרטי?

[לימונדה*]

[email protected]

[במבי_ק*]

לשחזר:

בצד שמאל יש לך "עריכת כל הדף", את יכולה לסמן שם "הצג גרסראות" ולראות את הגרסאות משהו כמו שבועיים אחורה (כל שינוי נשמר כגירסה). לכי לגירסה שלפני שמחקת, העתיקי את מה שמחקת, והכניסי לגרסה האחרונה.

אל תשמרי את הגרסה ההיא, כי זה ימחק את כל מה שנכתב אחריה. תעתיקי את מה שכתבת ותוסיפי לגרסה האחרונה.

אני לא הספקתי לקרוא...

[קן_לציפור*]

הנה, בבקשה, כדי שלא ימחקו לך ההודעה שהגיעו אחרי שביטלת:

לימונדה (2012-10-08T17:09:28):
הי יוליקו...מה העינינים?
במה תעבדי? המממ.. אז ככה, המון זמן חשבתי מה יכול להתאים לי. עבודה מהבית (מחשב, כתיבה) זה ממש לא פתרון, מעבר לזה שאין לי יותר מדי משמעת עצמית, מה שחסר לי זה פה זה לזוז, לפגוש אנשים. לצאת מהבית.
האיזור שלנו הוא לגמרי חקלאי וחוץ מעבודות עם אוכלוסיה גיריאטרית אין יותר מדי. במיוחד לי עם נתוני פתיחה בעיתייים של שליטה מוגבלת בשפה.
ניסיתי להשתחל, ללא הצלחה, ל"מלייה" האומנותי פה (כמתרגמת). אבל הם היו סנובים ובמילא כולם עובדים שם בהתנדבות. אחרי שבועיים של סטאז' זה לא הוביל לכלום.
גיליתי שם שעבודות רגילות (שצריך ללכת כל יום לאותו משרד עם אותם אנשים) תמיד משעממות אותי וגורמות לי להיות כבויה ולא מרוכזת ורק לספור את הדקות לרגע שבו אוכל לצאת לחופשי...

כמעט התייאשתי מהנושא, אבל אז באביב, כשההורים שלי היו פה, חיפשתי להם בית. פתאום עליתי על זה שאני ממש אוהבת את כל העינין. להיות בתנועה, לראות כפרים חדשים, לחפש בתים, לראות חורבות ואת הפוטנציאל שלהם וגם הסיפור מאחורי הבית והאנשים שגרו שם...בכלל יש פה הרבה מאד בתים למכירה. ישנים, מתפוררים, שאטואים נוצצים.
רק צריך פה קצת יותר אנשים.
ערב אחד ישבתי פה בערב עם הבחור ופתאום הכה בי הרעיון שאני צריכה להיות סוכנת נדל"ן.
אני גרה פה שלוש שנים ואני מכירה את השטח והצרפתית שלי השתפרה.
^{מקצוע אלגנטי להתחיל בגיל ארבעים, לא?}

אז, בחזרה לרעיון הנדל"ן...משרד העבודה נתן לי מלווה צמודה לעשר פגישות לעזור לי להבין איך אני עושה את זה. לא יצא מזה יותר, היא היתה נורא נחמדה אבל רב הזמן מילאתי שאלונים עם כל מיני מבדקי אישיות. אבל ביחד עם המלווה, גיליתי שפה בצרפת, אלא אם כן אתה פותח משרד משלך, אתה לא צריך תעודה על מנת לעסוק בזה. כל אחד יכול למכור בתים ורק ההסכם הסופי צריך להיות אצל משרד מורשה. אז המסקנה היתה שמאחר והלימודים הרשמיים הם רחוקים (שעה וחצי נסיעה) וארוכים (שנתיים) יהיה יותר הגיוני להתחיל כסוכנת במשרד.
כשחזרתי מהארץ, מצאתי קורס של שמונה שבועות (בלי תעודה), שעל פניו נראה רציני ומקיף ובסופו אני בטח אהיה קצת יותר בקיאה באיך השוק הזה עובד. רק שהקורס יקר מאד (4000 יורו) ולא קיבלתי את המימון ממשרד העבודה כי נגמר להם התקציב לשנה (אבל יתכן וזה יתאפשר בשנה הבאה).
בכל מקרה, לפני כמה שבועות שוטטתי לי באתר מקומי של אנגלים שגרים באיזור, משהו שפעם באני נכנסת אליו לרפרף על דברים שמוכרים וקונים (בעיקר בתים למכירה) , באותו יום היתה מודעה גדולה ממשרד נדל"ן יוקרתי שמחפש סוכני מכירות, לאו דווקא עם נסיון. בינגו. המשרד הזה מתעסק עם בעיקר עם זרים עשירים (אנגלים, הולנדים, גרמנים). בקיצור הלכתי לפגישה (בכפר ששמו "קונדום" (-:) ואני עדיין היתי משוכנעת שאני עוד כמה שבועות מתחילה את הקורס. אז אמרתי שנדבר אחרי שאני אסיים אותו. הם כתבו לי שהם התרשמו עמוקות והם מוכנים לחכות שאסיים את הקורס או שאם ארצה הם יחנכו אותי. ואז נודע לי גם שאין לי מימון לקורס...אז התקבלתי!
<למה לא כתבתי "נדל"ן" וסגרתי עם העינין?>

^{אולי מישהו מחפש איזה שאטו עם יקב או אןלי איזו חווה אורגנית עם המון שטח במחיר של דירת חדר עלובה בבנין מכוער ברמת גן?!}

בזמן שאני כותבת באריכות:
הבחור חזר נרגש, אחרי שעבר את המבחן, ראשון בכתה, וקיבל רישיון על המקום עם לחיצת יד מראש אירגון הצייד באיזור.
הילדים שבו מבית ספר ואוכלים עוגת דבש.
השכנה באה לדווח שהצייד מעבר להר ראה את נאנוק ועוד שני כלבים עסוקים בצייד משותף ביערות.

יאללה, הולכים לטיול עם הילדים לחפש את הכלב

[לימונדה*]

תודה לקן על השיחזור- עכשיו נדמה לי שמחקתי כי באמת יצא קצת מפורט ומסורבל, אבל זאת היא בערך השתלשלות העינינים שהובילה אותי לרעיון של עיסוק בנדל"ן.

שקט דממה. אין פה כלב לשמור עלינו וגם הצייד לא כאן.
רק אשה בת ארבעים ושני ילדים ישנים.
לילה. בחוץ שמים שחורים והרבה כוכבים. קולות של חיות.
אם מקשיבים טוב אפשר לשמוע צרצרים וצפרדעים ואולי ינשוף מרוחק.
אין נביחות שמתריעות על מכונית או משהו חשוד.
שקט פה נורא.

ובכל זאת מרגישה בטוחה ומוגנת.

אפילו שיש לי עכשיו חלון הזדמנויות וחופש חד פעמי לכתוב במיטה עם הלפ טופ (זה מעצבן את הבחור)... העייפות מנצחת.
לילה טוב

[במבי_ק*]

[יוליקו*]

אני נורא שמחה בשבילך!!!!
(תרגום: עלץ לבי למקרא מכתבך!)
בהצלחה!!!

[אינטו_איציה*]

עוד לא קראתי את הפוסט הנמחק,
עוד לא קראתי את התגובות,
רק קפצתי לכתוב שכל כך אוהבת שאת כאן כותבת, מהגגת...תענוג.
וגם לקרא את כל הנשים האוהבות סביבך

[לימונדה*]

הזמן הזה שמתאפשר לי כשהבחור נוסע הוא זמן איכות.
התגעגעתי אלי.
ונפתח חלון קטן של געגוע אליו.
אתמול הכלב חזר בבוקר, עם זנב מקופל בין הרגליים. עייף ורזה מלילות של צייד ואקשן עם פודלית. עשינו טיול מדהים ביחד. השמים צבועים בצבע של זריחה שמתארכת. שדות קצורים של חיטה. שארית החמניות שמתייבשות ונראות כמו אנשים שרופים. מצד אחד של השמים ענני גשם שחורים. מהצד השני שמים כחולים טבולים בשמש. וברקע ההרים.
אתמול היה יום שכולו הכנה לפגישה במשרד שמתרחשת הבוקר. נחתי. ישנתי. תכננתי את הבגדים. קראתי. בישלתי.
ההתנהלות עם הילדים כשאני לבד היא לעיתים הרבה יותר זורמת. אין מי שילחיץ אותי בבקרים. או לפני ארוחת הערב.
זהו...עוד קצת זמן יוצאת לדרך hope me good luck (שיבוש שלי מכשהייתי קטנה)
וברקע מתנגן לו השיר שפותח לי את היום

[לי_אורה*]

שיהיה בהצלחה ובכיף!

[פלוני_אלמונית*]

hope you were lucky today

[לימונדה*]

ביום שיש חתמתי חוזה עם המשרד היוקרתי בקונדום. זהו זה...
עכשיו יש לי כמה שבועות להסדיר את הניירת (לפתוח לעצמי עוסק מורשה). בכרטיסי הביקור יהיה כתוב שמי בצירוף שם המשרד והתפקיד. סוכנת נדל"ן. ֿ
כמה פשוט. לא להאמין. לופ של שנים נפתר ברגע.
מאד מתרגשת לקראת ההרפתקאה. רוצה להתחיל מיד. לגלות בתים. להכיר אנשים. לנסוע וגם למכור בתים... מרגישה שזה מקצוע אידיאלי בשבילי.
ההשקעה הראשונית שלי תהיה כמובן בנסיעות ובזמן שיקח ללמוד את המקצוע (ובשביל הרושם והיעילות הבחור מביא לי מתנה מניו יורק אייפון).

במקביל- הבחור לא פה ואתמול התעוררתי עם גרון כואב...שוב צינון קטלני. סוף שבוע שאני במיטה. הילדים משחקים ללא הכרה. אני משוטתת בעולמות לא לי במחשב. האף נוזל. הראש מתפוצץ.

[קן_לציפור*]

וואי לימונדה. מעורר השראה.
אני באופן אישי אשמח לשמוע גם על הבתים. זה ישר מעורר בי געגועי כמיהה...

תרגישי טוב.
(איך הכל בא יחד, טוב עם רע וכו'...)

[לימונדה*]

תודה, קן @}
באמת משונה איך לרגע תחושות אופוריה והיי ורגע אחרי נפילה עם נזלת, חצ'קונים ואפצ'ים במיטה. מרגישה מובסת. חולה. הראש מתפוצץ, האף שרוט מרב שקינחתי אותו. הצינון השתלט עלי.
סוף שבוע שבו בקושי הצלחתי לצאת מהמיטה. יומיים שרק אני והילדים בבית. בלי לצאת או לראות אף אחד (ירד גשם ואני לא הצלחתי לתפקד) מזל שהם תמיד מוצאים משהו להתעסק בו. רב הזמן הייתי במיטה ויצא שהם ראו במשך היום איזה שלוש שעות טלויזיה. הרגשתי רגשות אשם...משחררת. עכשיו הם בבית ספר והבית זקוק לניקיון יסודי. צריך להחליף סדינים. לשאוב. לשטוף.
בנתיים פתחתי חלונות בכל החדרים ויש שמש נעימה והפעלתי מכונה.
מחר הבחור מגיע בצהריים. מחליטה לנצל את הזמן לבד, בלי ילדים פשוט להיות חולה. למרות ההשפלה. לא לצאת מהמיטה.
אולי אני אמצא כוחות לנקות אחר הצהריים... ואם לא תמיד יש את מחר בבוקר.

העולמות המקבילים שאני זולגת אליהם במחשב מקוללים. ספר זה הרבה יותר אלגנטי. נשאבת ושונאת את עצמי על החטטנות. חייבת להתנתק מפייסבוק. לפני כמה חודשים התחברתי שוב כי ניסיתי לצור קשר עם מישהו שזאת היתה הדרך היחידה ומאז לא מתאפקת ומציצה. חבר לשעבר שהפך מפורסם ונוסע בכל העולם מעורר בי קנאה. לא שהייתי רוצה להיות חברה שלו, או להיות שלוש פעמים בשבוע בשדה תעופה ובכל זאת מתוך המיטה והסטטיות של החיים שלי פה זה מעורר קנאה. מענין אם גם הוא חושב עלי לפעמים...
רוצה לחזור לכתוב את שהתחלתי.
מרגישה חולשה.
כואב לי הראש.
חוזרת לישון.

[לימונדה*]

ובכל זאת יצא לי לראות סרט דוקומנטרי מרענן ומשעשע על אומנות רחובhttp://www.documentarywire.com/exit-thr ... -gift-shop הסרט נקרא exit through the gift shop

[במבי_ק*]

איזו התרגשות! - לגבי העבודה

ובריאות, ומהר, ובינתיים תרשי לעצמך להיות חולה...

אייפון זה כ"כ שימושי, רק תיזהרי כי זה הולך מעולה עם כל המדיות החברתיות הממכרות. אני משתמשת רק לטוויטר, החלטתי לבחור מדיה אחת ואת זו שאני הכי אוהבת. וכמובן מיילים, מצלמה ואפליקציות שימושיות שלא חסר

[לימונדה*]

לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה. מבחינת המחלה הגעתי לשלב שבו האף הפסיק לטפטף, אבל הכל ירד למטה לראיות.
יורקת בלרות מגעילות ולא מאמינה שאי פעם עישנתי, שתיתי אלכוהול, או קפה.
מתקיימת על תה עם לימון ודבש ורחמים עצמיים. שעות שיא על המחשב הפכו את המוח שלי לספוג. עוד שניה והחלומות שלי יריצו תוכנת גוגל אסוציאטיבית.
הבחור מגיע היום בצהריים והבית צריך ניקיון מקיף ואיוורור מהמחלה. קיפול בגדים החלפת מצעים. קניות בסופר. רק מלחשוב על כל זה נהיה לי כואב בכל הגוף.
שמה פה שיר מהאהובים עלי שאיכשהו יושב בול על ההרגשה

[נטע_ק*]

למונייד תרגישי טוב! ביזו

[אינטו_איציה*]

בוחן מציאות לקוי,
ככה חברתי מאבחנת אותי (ואותה) אחרי שעות רביצה מול מחשב ,מול איזו שהיא סדרה...
כך אבחנה כשאחרי צפיה ממושכת בסדרת הבית חולים "האנטומיה של גריי" ,התקשרתי לחברה שמגדלת ילדה ובהריון וסאטג'רית עמוסה לעייפה במסדרונות האפורים של בית חולים של מרכז הארץ,
ושאלתי אותה בהתלהבות על הרופאים החתיכים ואיפה בדיוק החדר הזה שבו כולם מתחרמנים עם כולם...

גם זה עובר...
אבל הולכת לצפות בסרטון שקשרת..

[אמא_חדשה*]

מתגעגעת ואוהבת שולחת חיבוקים!

[שבע_יהלום*]

כמו לפני מחזור, ובמחזור, ובשפעת, צננת, סחרחרת, וכל מתקפת רחמים וביקורת עצמיים מוגברים,
תהיי בזה ואל תאמיני לזה, כפי שדייקה עננים בקפה לומר לי, ונדמה לי שעדינה גריינה.
חוץ מזה עוד מעט את נערה עובדת ולא יהיה לך זמן להתמרחויות כאלה.
זמן מצוין להמשיך את הסיפור על לאונרד.

[מיכל_בז*]

או!

זמן מצוין להמשיך את הסיפור על לאונרד.

איזה רעיון נפלא.

[לימונדה*]

לא יכולה כל כך לכתוב...
מרגישה הרבה יותר טוב
תודה על הביקורים אצלי...
מקוה לחזור לפה בקרוב

[יוליקו*]

חשבתי הרבה על מה שכתבת בנוגע לקריירה החדשה שבה את פוצחת בימים אלו.
אני מאחלת לך סיפוק, הצלחה ובריאות.
מקווה שאמנם תחזרי לקרוא, ובעקר לכתוב כאן.

חשבתי על כך שבעצם את מתעתדת לעזור לאנשים למצוא את ביתם.
את השורשים שלהם.
את מבצרם.
את חלקת אלוהים הקטנה שלהם.
אחלה עבודה. קארמה מצויינת.

ועוד חשבתי לעצמי, שאני, ונדמה לי שגם את, לא ממש יודעת איפה הבית שלי.
בין יבשות, תרבויות, מדינות, שפות...
ושהפתרון שלי עבור עצמי הוא מדינת הלב. במקום שבו אני ומשפחתי בו ביתי.
והבית הזה קבוע כמושג, גם אם גאוגרפית הוא נודד מדי כמה שנים.

אשמח לקרוא כאן תאורים שלך על הנס הזה של שידוך בין הלקוח לבית.
ואם מה שהעלתי פה מהדהד לך מוכר.

[לימונדה*]

בוחרת בבחור

[לימונדה*]

לקחתי קצת הפסקה מלבקר פה...
הדף הזה התחיל להתבלגן לי בראש. התחלה וסוף (כפול שניים)... ואני בכלל באמצע (החיים)
ואז גם ההתערבבויות של המציאויות השונות, המציאות של הבלאגן עם הבחור שהגיעה לאיזשהו סוף שתימצתתי לשתי מילים

המציאות שאני ממציאה לי פה,
והמציאות של הסיפור שעוד יסופר (פרק ליום והמילה דיל, רק נועדה לשים לי רגל ולהוציא לי שם של אישיות מופרכת או סתם טיזרית).
אולי אני צריכה בלוג חדש?
בכל מקרה חושבת כל הזמן על הפרק הבא...
בנתיים קבלו s9gRE5c]פס קול iwY[/po]

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בחירה מצוינת! (הכוונה לבחור).
השיר גם יפה. (אך מלנכולי).

[לימונדה*]

השיר גם יפה. (אך מלנכולי).
(-:
התגעגעתי...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמחה שחזרת חייבות לדבר (אני חולה אז בבית)

[במבי_ק*]

זאת הייתי אני

[שבע_יהלום*]

למונייד
התגעגעתי אליך

בוחרת בבחור
פעימת לב כמו מול סרט צרפתי קטן ומדויק בשחור לבן קרתה עם המשפט הזה

[יוליקו*]

(-:

[לימונדה*]

יום הבוחר

[הגבירה_בחום*]

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

קבלי נשיקות וגעגועים. (למקרה שהמחשבות הנודדות לא הגיעו ליעדן)..

[לימונדה*]

living life as fiction
לפעמים זה פשוט ככה
חוזרת מיום עבודה
במשרד נדל"ן יוקרתי בקונדום
נוהגת בחשיכה
רק אני והכוכבים
נוסעת בדרכים אחוריות
מדליקה אורות גבוהים
ממהרת לשלושת הגברים שלי
ברדיו מתנגן השיר הזה

[הגבירה_בחום*]

לימונדקה,
עוד לא הכנסתי לראש שלי שאת סוכנת נדל"ן עכשיו! (-:
זה אחד השירים האהובים עלי בעולם.

את יודעת יש סרט שראיתי מעל חמישים פעם (almost famous)
הוא בעצם סרט קטן שאולי לא ירשים את רוב האנשים, אבל הוא כולו על מוזיקה , על הכוח שלה על האהבה הבלתי נשלטת אליה.
הוא סרט על נעורים, ויש בו קסם והברקות בלי סוף בעיני.

בכל אופן יש שם את הקטע הזה על ג'אגר.
וכל פעם כשאני רואה אותו מנענע את חלציו בגילו המופלג באותו אפיל שעשה כל חייו, אני נזכרת בקטע הזה. (-:

[שבע_יהלום*]

למונייד סוויט למונייד
גם עלי זה אחד השירים האהובים בעולם
אתמול השמעתי אותו לעצמי בפול ווליום
פול רגש.
אותי הוא לוקח לסיום הסרט מלכודת לפרקליט עם אל פצ׳ינו. אל פצ׳ינו. רק השם הזה...
ואולמוסט פיימוס, גבירצי תודה (שוב ) חייבת לראות את הסרט הזה עוד פעם.

בהצלחה לסוכנת היפה והמוצלחת בקונדום רבתי.

[הגבירה_בחום*]

ואפרופו השירים האהובים בעולם וקולנוע גאוני, הנה משהו שאתן חייבות לעצמכן. (אם לא ראיתן כבר)
אני לפחות מסניפה אותו אחת לכמה חודשים, ועם הגאון הקולנועי הזה הייתי שוקלת אפילו לעזוב הכל ולברוח (ולקחת בחשבון את הסיכוי שהוא בלתי נסבל...) רק בזכות הסרטים שהוא מביים והיכולת שלו לשלב בסרטים שלו תמיד את השירים האהובים עלי בעולם כולו.
וכדי לא לסמוך רק על התיאורים שלי, להלן אחת ההוכחות (-:

[לימונדה*]

הפתעה משובחת לראות את הבלוג שלי מתנוסס לו ככה ולגלות שיש מלא מטעמים...בטח שראיתי את דארג'ילינג אקספרס. אם אהבת, אז בטוח תתאהבי בסדרה הזאת bored to death. מצחיק. כיפי. ממכר. חבל שנגמר....

מאד נהנתי מהביצוע שהבאת של while my guitar במיוחד מפרינס עם הגיטרה החשמלית ההנדריקסית...והבן הננסי של ג'ורג' הוא באמת כפיל של אבא שלו.
ונדמה לי שהשאלה היא לא ג'ון או ג'ורג', אלא הביטלס או הסטונס- אבל זה באמת קשה מדי...
אין כמו מוסיקה!!!

תודה על הביקור אצלי. שתהיה שבת של שלום ומנוחה
אה וכמעט שכחתי...מי זה בועז כהן?

[הגבירה_בחום*]

אה וכמעט שכחתי...מי זה בועז כהן?
מיד נגיע לזה! יש לי חשש כבד שמסתימת החור הזה בהשכלה (טוב נו, אולי גומחה קטנה) את תפיקי הנאה גדולה

מאד נהנתי מהביצוע שהבאת של while my guitar במיוחד מפרינס עם הגיטרה החשמלית ההנדריקסית...והבן הננסי של ג'ורג' הוא באמת כפיל של אבא שלו.
אז זהו, שברדיו, בועז כהן, תיאר את הביצוע הזה לפרטי פרטים ואמר: "ולמי שזוכר, פרינס גומר לנגן ופשוט מעיף את הגיטרה באוויר ועד היום לא נודע דבר על מיקומה"
ועם התיאור הזה רצתי לרשת לחפש את פרינס מעיף את הגיטרה ולשם שינוי התוצאות שמצאתי לא הורידו מהאופן שבו דמיינתי את זה, אלא רק עלו... (-:

ולהלן בועז כהן, הוא שדרן ועורך רדיו ויש לו תכנית קבועה בין 7-9 בכל בוקר, עם השם הגדול "רוקר טוב" ב- 88fm,
שהופכת את כל הבקרים שלי (גם את הגרועים בהם) לרוקרים טובים.
ויש לו בלוג נפלא על מוזיקה העונה לשם לונדון קולינג
בון אפטיט @}

[שבע_יהלום*]

Boaz Cohen rules my mornings
היה סטטוס שכתבתי בפייסבוק לפני כמה חודשים.

מה שגבירצי אמרה.

|| ||

[לימונדה*]

התגעגעתי לפה
ימים גשומים. סוף שבוע עם ילדים בבית. הרבה אוכל טעים. אש מהקמין. ציורים. מוסיקה. בטוח גם כמה ריבים, עצבים ואי הבנות...הכל כרגיל
העבודה החדשה מתגלה כמו הדבר האמיתי...עכשיו רק צריך למכור בתים (-:
משרד משפחתי קטן, זוג בגילי, עם ילדים קטנים יותר ואבא של הבחורה בגילי שנשוי לאחת הנשים האלגנטיות והמהממות שראיתי (איפשהו בשנות החמישים) שלבושה מיליון דולר ואני קוראת לה ביני לבין עצמי, סופיה לורן. מדי צהריים סופיה לורן מבשלת לנו (לי ולעוד סטאז'רית צרפתיה) ארוחת צהרים בשאטו הנוצץ שבו הם גרים. לפעמים החיים שלי באמת מרגישים פיקציה.
ועם כל ה"גוד לאק" היה גם קורטוב "באד לאק", באחד הבקרים אני נוסעת לעבודה בתוך ערפל סמיך. אי אפשר לראות כלום. אני מדליקה אורות ושוכחת לכבות אותם בתום הנסיעה. בערב אני מגיעה ומגלה שהבטריה הלכה. אני רצה חזרה למשרד וגוררת את אריק, הבחור ההולנדי הצעיר, שיעזור לי להתניע. הוא מחבר את הכבלים מהבטריה שלו לשלי, משהו שם לא מסתדר... ריח של עשן והכבל נמס. בקיצור, משהו בפעולה לא הצליח והלך לי האלטרנטור והבטריה. אני מנסה שלא לכעוס (בלב) על ההולנדי שניסה לעזור. איכשהו אני מצליחה להתארגן על גרר למוסך שלי וכעבור יומיים (ושש מאות חמישים יורו) האוטו חוזר אלי.
הבחור אומר שאלה הן הקנסות של החיים. לא סגורה על למה אני כל הזמן נקנסת אבל ככה זה. "מה שעולה כסף יוצא בזול" (ציטוט של אבא של הגבירה)
במהלך השבועיים האלה יצא לי לראות הרבה מאד בתים. חלק מהם ארמונות אמיתיים מתפוררים. קמפינג נודיסטי בטבע. בית של ארכיטקט גרמני שהוא כולו סיגנון וקווים נקיים.
בתים עם כל כך הרבה סיפורים והיסטוריה.
מחר חותמת חוזה ראשון על בית.
בימים אלה הרבה דאגות להורים. והגעגוע קיים שם כל הזמן.
רוצה לחזור לכתוב את הסיפור שהתחלתי. צריכה ללקט מפה את הפרקים שכבר כתבתי ולאכסן אותם בבלוג חדש. רציתי לקרוא לבלוג "בדרך הביתה" אבל אז מסתבר שיש כבר אחד כזה.
מדביקה אצלי שיר לפס הקול של הבלוג הזה

[יוליקו*]

על הדבש ועל העוקץ,
על המר והמתוק....

[ציפורי*]

קוראת סמויה כאן מזה זמן מה...
(טוב, אני מודה שהתחלתי לעקוב בגלל לאונרד, אבל נשארתי בזכות תיאורי הארוחות- הקטעים האהובים עלי בספרים הם כשהגיבורים אוכלים ושותים ובזכות המוזיקה, ובעיקר בזכות המשהו החמקמק שאי אפשר לאפיין לגמרי (אני בכל אופן לא יכולה) שמאפיין כתיבה טובה).
כיף לקרוא אותך.

[לימונדה*]

שלום ציפורי, ותודה על המילים @} גם אני קוראת אותך בשקט ונהנית. מתחברת יותר מהכל למילים של הרבה מהכותבות פה, ופחות לצד הפרקטי של "באופן".
גם אני מרגישה שה"משהו" הזה יותר חמקמק מכל דבר אחר...
מצדי אני מנסה כבר הרבה זמן להמשיך בכתיבה של הסיפור על ההכרות עם לאונרד. הסיפור הוא פתלתל ואני מוצאת את עצמי נאבקת עם הרצון לדלג על הסדר הלינארי.
ניראה לי שאני צריכה לעשות קצת סדר ולהפריד את הפרקים מהבלוג הזה ולהמשיך. זה קצת מעיק עלי...

[ציפורי*]

גם אני קוראת אותך בשקט ונהנית


_הסיפור הוא פתלתל ואני מוצאת את עצמי נאבקת עם הרצון לדלג על הסדר הלינארי.
ניראה לי שאני צריכה לעשות קצת סדר ולהפריד את הפרקים מהבלוג הזה ולהמשיך. זה קצת מעיק עלי..._
יש מצב שמה שמעיק זה המאבק. ושאם תנסי לכתוב את זה במנות קטנות, כל פעם קצת ומה שיוצא בלי לנסות שזה יהיה לינארי ובלי לחשוב על כ---ל הסיפור, זה ייכתב יותר בקלות. ובהנאה.
(מקווה שזה בסדר שכתבתי את זה. אלו דברים שאני חווה כל הזמן בכתיבה וחשבתי שאולי יעזור @} )

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

למון, למון, מאד התגעגעתי אלייך! איך אני שמחה שהעבודה החדשה היא מקיימת את ההבטחה, ומסתמנת כדבר האמיתי.
ועם כל ה"גוד לאק" היה גם קורטוב "באד לאק".
נו ברור, עם כל היופי, את בכ"ז לא פיקציה . אבל עכשיו כשמצאת את הנישה שלך, יש איזה סוג של ערפל שהתפזר, לא?
מקוה שאת לפחות "עושה רשימות" מהמראות והמפגשים החדשים שאת צוברת, כדי שתזכרי לצייר אותם, כשתנוח עליך הרוח..

אבל שתדעי לך שאת הסיפור הזה אני מספרת בעיקר בגללך ובשבילך
את בטח יודעת שגבהתי לפחות בשני ס"מ, משמחה וגאווה על שכתבת לי את זה.
לכן מרשה לעצמי להיות פה לשופר: זה לא צריך להיות עול!
אל דאגה. לי ברור לחלוטין שמתישהו הסיפור יזרום החוצה.
אולי פשוט יש עוד פרקים שצריכים להכתב?

באופן אישי, אני מחכה שתחזרי לכתוב בביסים קטנים. התחייכתי מבפנים לראות את הדף שלך שוב במה חדש.
התגעגעתי, כבר אמרתי?

שיהיה בהצלחה מחר, עם חתימת החוזה הראשון! סנטה!

^{אה ובדיליי רציני- גם עלי ההוא של הביטלס זה אחד מהכי אהובים. בנעוריי היתה לי תקופת ביטלמאניה. שזה בעצם די מוזר , בהתחשב בעובדה שהם מאז ומתמיד היו בבית, ברקע...}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שולחת חיבוק לכל היקרות..

אינטו איציה ממחשב אחר..

@}

קוראת אתכן..

[הגבירה_בחום*]

הבחור אומר שאלה הן הקנסות של החיים. לא סגורה על למה אני כל הזמן נקנסת אבל ככה זה. "מה שעולה כסף יוצא בזול" (ציטוט של אבא של הגבירה)
אני לא יודעת, בזמן האחרון אני נוטה להסתכל על הארועים האלה בחיים (שאף פעם אין להם זמן מתאים, הם תמיד באים ברגע הלא נכון מבחינתנו) כעל מן צלצולי איפוס כאלה, בד"כ בדיוק כשאנחנו נעולים על איזה שוונג קדימה, באמצע משהו.
כמו מישהו או משהו משחק איזה משחק ואומר: אוקיי, עכשיו סטופ ומהתחלה, סנריו חדש, ריסטארט לכל מה שתכננו מראש... כשאני מצליחה להסתכל על זה מתוך נקודת המבט הזאת או אחרי שאני גומרת להתעצבן, זה אפילו די נחמד, עוזר לי לשחרר את האחיזה הזאת הכזאת הדוקה בחיים.
ו"כל מה שעולה כסף זה זול" זה בעצם אבא שלי מצטט את סבא שלי שלא היכרתי מעולם...
התיאורים שלך על ארוחות הצהריים בשאטואים פשוט הורסים אותי. למה זה שכל התיאורים שלך גורמים לי לחשק בלתי נשלט להזמין כרטיס טיסה למחר ולעזאזל העולם, למה?

[עדינה_ניפו*]

הולכת להכין היום את שוק הטלה אם את רואה את זה ויש לך טיפים לדרך הכנה מוצלחת, תשתפי!
עושה את זה בתנור.

[עדינה_ניפו*]

ויש לי גם סיר ברזל כבד כמו פוייקה קטן שאני משתמשת בו לבישול על הכיריים. אולי בזה?
אני מחפשת במקביל באינטרנט...

[לימונדה*]

אתמול בערב הדלקת נרות. נר שישי של חנוכה. חנוכיה ביתית שהילדים והבחור בנו כשרק הגענו לפה, לפני שלוש שנים. נרות גדולים מהסופר כי אי אפשר להשיג פה נרות חנוכה. מקסימום נרות יומולדת שנכבים תוך שניה. הצעיר מתעקש שהוא רוצה חרוסת. אני מנסה להתווכח איתו, להסביר שבחנוכה לא אוכלים חרוסת, אבל כאמור אי אפשר עליו. ובעצם... למה שלא יאכל חרוסת? אני מגרדת בפומפיה שני תפוחים גדולים- אדום וירוק, מוסיפה קצת דבש, צימוקים, אגוזים ויין של ילדים (מיץ ענבים אורגני). זהו. חצי שעה של שיכנועים. חמש דקות של התעסקות במטבח ויש חרוסת.
אפשר לחזור לחנוכיה ולהדלקת הנרות. הבכור מוחה- הוא רוצה תפוח בדבש. הוא לא אוהב דברים מגוררים. אני חותכת תפוח. מסדרת לו צלוחית עם דבש.
מדליקים נרות.
חנוכה שמח!

[לימונדה*]

והנה אחד ממני

[ציפורי*]

אחלה סיפור.
ואחלה שיר.

[במבי_ק*]

איזה מתוקים כולכם!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אוהבת לקרוא את החיים ברוטב טוויסט לימונדה. מקסים ביותר.@}

[עדינה_ניפו*]

זהו. חצי שעה של שיכנועים. חמש דקות של התעסקות במטבח ויש חרוסת.
אוף, כבר לא זוכרת מה זה היה אבל בעקבות מה שכתבת נסיתי לשכנע את עצמי הערב לזרום עם איזה מאכל הזוי שרצה הקטן לפני הדלקת הנרות אבל פשוט לא יכולתי D-:
זה נורא הצחיק אותי. הוא ביקש משהו (לא מצליחה לזכור מה זה היה אבל זוכרת שזה היה קצת הזוי) ואני ישר נזכרתי בך ונסיתי, באמת שנסיתי אבל כל תא בגוף התנגד להתחיל עם זה!

חג שמייח יקרה!
(לגבי המוזיקה. כבר העלית שיר שלו פעם ואני כל כך מתקשה להתחבר לזמר! הוא קצת מגעיל אותי אז אני מנסה לשמוע את המוזיקה ולא להסתכל על המסך אבל זה לא עוזר מה לעשות, אני קצת זקיינה מהבחינה הזאת. שמרנית!)

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

באמת שנסיתי אבל כל תא בגוף התנגד להתחיל עם זה!
עדינה, .

ולגבי הקישור (לא ראיתי את הקודם). גם בגללו, הוספתי את המילה טוויסט ל חיים ברוטב טוויסט לימונדה_.
חייכתי לכל אורכו. יש לו, מה שמכונה אדג'. אהבתי את המנגינה.
אבל, ".w.t.f נדהם", הוא תיאור די טוב של מה שהרגשתי, ככל שהאזנתי למילים שלו. לגמרי turn off. (אנד אקסקיוז מיי פרנץ').

[לימונדה*]

הצחקתן אותי על הבוקר. עדינה עם ההתנגדות ואמא דבש עם הטוויסט D-:
במקרה הזה מדובר ביצור מאד עקשן, עם מסכת טיעונים משלו. כשהסברתי לו שאין קשר בין חרוסת לחנוכה הוא רק אמר "אבל מה זה עושה?" (שזה מין תירגום חופשי לצרפתית שאומר wtf).
הטעות האסטרטגית עם הצעיר זה ללכת ראש בראש. כמעט תמיד זו מלחמת התשה, ותמיד לפני שנכנסים אליה צריך לחשוב באמת שהמטרה אכן מצדיקה מלחמה. צריך לעשות חישוב מהיר ולבדוק האם אני באמת מתנגדת התנגדות עקרונית לדבר שהצעיר מתעקש עליו, או האם סתם יש לי התנגדות, ואז השלב השני הוא לעשות שיקול לוגיסטי קר ברמה של: כמה זמן לוקח להכין חרוסת לעומת כמה זמן לוקח להתווכח איתו. הרבה פעמים אני פוסלת רעיונות על הסף...כשהרעיונות שלו מופרכים מדי, אבל כשהוא נינעל על משהו בר השגה ולא מזיק...כמו חרוסת. ובמיוחד כשהטיעונים שלי נגד חלשים- כמו ההסבר שזה לא אוכל של חנוכה, ובמקביל אני לא מספקת מאכלי חנוכה (אין מצב שאני בגילגול הזה אכין סופגניות ולביבות מבחינתי זה לא משהו שאפשר לאכול יותר מדי). וחוץ מזה פתאום התחלתי להרגיש שאני מקובעת- מין מבוגרת עם עקרונות. שמרנית. חנוכה, פסח, ראש השנה, קריסמס- מה זה עושה? אז נישברתי.
^{ואף מילה על זה שמאז המקרה אני מוצאת את עצמי מדי בוקר מכינה חרוסת}

ולגבי הזמר: devendra banhart, בעיני הוא סקסי. נשבעת. אבל כאמור על טעם ועל ריח...אין להתווכח. או כמו שאומר הצעיר: chacun son gout

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

היה פה בלבול.
ולגבי הזמר: devendra banhart, בעיני הוא סקסי. נשבעת.
אליו התכוונתי. הוא זה שגם בגללו, הוספתי את המילה טוויסט.
הדבר היה ככה:
התחלתי לראות- חיוך. אכן לבחור יש אדג' סקסי. כולל הקול. . אבל לקראת סוף השיר, המילים:
...I need you to sit me on your lap "
"...and I need you to to help me blow my nose ...
בגללן התגלגל בי ה " wtf??" .
הביטוי "turn off", ממש לא שגור בפי, אבל מתאים ביותר לתאר את החוויה. מה עבר לו בראש, לבחור? לגמרי turn off", ולא 'כפת לי כמה הפוך על הפוך יש כאן.
אבל עד לאותו רגע, ( או בשיר אחר?) לא רק שאין צורך, אלא שבכלל אין בינינו ויכוח.

זהו. חצי שעה של שיכנועים. חמש דקות של התעסקות במטבח ויש חרוסת.
האפרוח לא איתי עכשיו. אבל איך שקראתי, ציינתי לעצמי שאני בטח אזכר במילים האלה שלך, מתישהו.
(ואז עדינה כתבה והצחיקה אותי).

חג שמח|*|

[לימונדה*]

"תגידי תודה שהוא לא אמר: "i need you to help me wipe my ass" (-;
יש משהו בשיר, במילים ובבחור שמקפץ בתחתונים שמשעשע אותי ומחבר אותי למקום הזה של לרצות להיות ילד שמטפלים בו.
האמת שהשיר עלה לי אחרי העימות עם הצעיר. משהו בקונספט של לשנות גישה ולהכנס לראש של הילד...
אבל הנה בונוס עוד שיר

[הגבירה_בחום*]

זהו. חצי שעה של שיכנועים. חמש דקות של התעסקות במטבח ויש חרוסת.
עצוב, אבל אני אזכור את המשפט הזה בהקשר של אבא שלי...
בכל פעם שמגישים לו צלחת הוא מתעקש שזה יותר מידי ושנוריד לו חלק, כי לאכול כמה שהוא רוצה לא בא בחשבון כי הוא לא משאיר בצלחת!
אני כמובן מתווכחת ומשכנעת, והבנזוג מיד מוריד מהצלחת ונמנע מכל עימות.... עם מבט של "למה לך?" על פניו (-:
היה מזדהה עד זוב עם פתאום התחלתי להרגיש שאני מקובעת- מין מבוגרת עם עקרונות. שמרנית. חנוכה, פסח, ראש השנה, קריסמס- מה זה עושה?

באמת שנסיתי אבל כל תא בגוף התנגד להתחיל עם זה!
גדולה (-:

ולגבי דבנדרה בנהרט, מזדהה גם אני עם הרתיעה מפניו. יש משהו ב"קטע" הזה שלו שאני לא קונה.
שנים ניסו לשכנע אותי שיש בו משהו, אבל ללא הועיל, ההיפי הזה מרגיש לי מנופח מעצמו ופשוט לא עושה לי את זה - להיפך עושה לי את זה לא. (-:
לא בטוחה שזה קשור לשמרנות... לפעמים יש מישהו שהוא ממש שונה, חריג הזוי, אבל אותנטי, כלומר שאני מאמינה לשריטה שלו ופה זה מקרה שיאיר גרבוז הפליא להגדיר בבקורת העבודות שלו: "עבודה שאומרת "אני יצירת אמנות" (-:

[הגבירה_בחום*]

כתבנו יחד זו אצל זו.
תודה על המילים שלך מותק.
זה חייב יהיה להיגמר בערק על שפת האגם... יו קנואו... (-:

[לימונדה*]

ולגבי דבנדרה בנהרט, מזדהה גם אני עם הרתיעה מפניו. יש משהו ב"קטע" הזה שלו שאני לא קונה.
לגיטימי... אני דוקא רואה את כל הקטע שלו במין "קריצה" שמפוצצת את הבלון הנפוח. אולי זה רק בגלל שאני חושבת שהוא חמוד...
אבל אני מכירה לגמרי את התחושה, אני מרגישה את אותו הדבר בדיוק לתופעת אסף אבידן, שבפעם הראשונה שמעתי אותו בעקבות לינק ששלחת לי, ועכשיו משמיעים אותו בריפיט בכל תחנת רדיו. בעיני, יש בו משהו שאני לא ממש קונה... אני קצת חושדת בו , משהו בקול שלו בכל ה"ג'ניס ג'ופלין" וכל הג'אז מסביבו.
(אז אנחנו "פיטים" או כמו שאומרים פה: keif keif)

[לימונדה*]

שוב כתבנו ביחד...ותפסיקי כבר לאיים (-;

[הגבירה_בחום*]

אבל אני מכירה לגמרי את התחושה, אני מרגישה את אותו הדבר בדיוק לתופעת אסף אבידן
מבינה אותך לגמרי!
בפעם הראשונה ששמעתי את אסף אבידן, זה היה בהופעה חיה כחימום להופעה של מוריסיי בארץ.
עוד אף אחד לא ממש ידע מי זה כאן, רוב האנשים היו מחוץ להאנגר מחכים להופעה ומסתובבים בין דוכני האוכל, כשבפנים משודרים בלופ סרטוני וידאו מעל מסך גדול.
פתאום נשמע קול צלול וגבוהה וכל האוזניים הזדקפו והחלה נהירה פתאומית פנימה, הוא היה מהפנט.
אח"כ ראיתי אותו בעוד כמה וכמה הופעות, ועם כל זה שהוא מוכשר ומרשים עד מאוד, גם אצלי האותנטיות שלו נסדקה, משהו באובר מודעות לאובר יופי ומיוחדות שלו... (דבר שלמשל עם גבע אלון אין לי אפילו לרגע...)

תני לי לאיים, מה יש? (-:

[לימונדה*]

הממממ....גבע אלון. לא מצלצל כאן שום פעמון (מאוחר יותר אצטרך לחקור את הנושא ברשת).
ולגבי אסף אבידן, זה באמת היה משונה, כי כמה שבועות אחרי שעשית לי לינק לקליפ (המעוצב ביותר עם שני הילדים בני השש עם המוהקינים) פתאום התחלתי לשמוע אותו בוקע מכל תחנת רדיו.
יש לו פה איזה להיט שרץ חופשי. ועדיין אני לא משתכנעת...
מה שמזכיר לי ,שלפני כמה ימים ראיתי סרט דוקומנטרי שזכה בפרסים וכולם היללו אותו, של במאית ישראלית בשם עלמה הראל. לסרט קוראים בומבי ביץ לסרט יש גם פס קול מדובר: בוב דילן המלך, לא פחות ולא יותר, ולהקת "ביירות". הסתקרנתי. הסרט הזה עיצבן אותי כל כך.. הוא היה כל כך מעוצב ונפוח. יותר כמו קליפ על עוני פוטוגני. בתור מישהי שאוהבת כמעט כל מה שהוא דוקומנטרי, מאד התבאסתי (בעיני הוא בכלל לא היה דוקומנטרי ולא הבנתי על מה המהומה).
לפני כמה ימים זכיתי לראות סרט איטלקי בשם le quattro volte שהחזיר לי את האמונה באנושות בכלל ובקולנוע בפרט.
הנה הטריילר ממליצה לך עליו במיוחד....סרט יפהפה שנוגע בלי מילים בכל העינין הזה של החיים והמוות @}

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

עכשיו! אני רוצה לראות את הסרט הזה עכשיו.

אני מחבבת את אסף אבידן למרות המנייריזם. ולמרות שהוא נשמע כאילו הוא עושה דיבוב לעצמו (א-לה-ג'ופלין), כשהוא שר. יש את הרגע הזה שמתחשק לומר לו : "טוב, ועכשיו תשיר בקול האמיתי שלך..".
למרות שהאותנטיות שלו שנסדקה, עדיין נשאר בו משהו מהפנט. אני אפילו שוקלת ברצינות ללכת להופעה שלו.
גם כי שוב ושוב אני מגלה שלחוות מוזיקה בלייב, (לא רק הופעות), זה אחד הדברים שהכי הכי משמחים אותי.
ואף מילה על סיני.

איך האוירה של קריסמס (נואל?) אצלכם?

[הגבירה_בחום*]

למרות שהאותנטיות שלו שנסדקה, עדיין נשאר בו משהו מהפנט. אני אפילו שוקלת ברצינות ללכת להופעה שלו.
לגמרי.
ותלכי, ההופעות שלו מצוינות.
אמנם הוא נפרד מהלהקה שלו (ולא בטוב) שהיו חבורת מוזיקאים מוכשרים מאוד, אבל נראה לי שהוא עצמו מספק את הסחורה. (-:
גם כי שוב ושוב אני מגלה שלחוות מוזיקה בלייב, (לא רק הופעות), זה אחד הדברים שהכי הכי משמחים אותי.
גם אותי. זה אפילו מפצה על הדחיסות ועשן הסיגריות שאני לא יכולה לשאת וגורם לי לשכוח אותם כל פעם מחדש (-:

[לימונדה*]

אני ממש רוצה שתראו את הסרט! ממש... אולי יש אותו באוזן? (אני מורידה סרטים פה למחשב). סרט כל כך מהמם. בלי דיבורים בכלל. יאללה...תספרו לי כשתראו.
ואף מילה על סיני. אולי בעתיד הקרוב/רחוק נשב כולנו באיזה שבוע סיני קסום. אמן. אני כמעט מצליחה לדמיין את זה.
איך האוירה של קריסמס (נואל?) אצלכם? משתדלים להתעלם. לי אין יותר מדי סבלנות (עד שהצעיר יתעקש שהוא רוצה לאכול את החרוסת שלו מתחת לעץ מקושט בסלון).

[קן_לציפור*]

יואוווו אני חייבת לראות את הסרט הזה... נראה לכן שיש אותו בצפיה ישירה עם תרגום לאנגלית?
לימונדה, תודה עליו.
אני שמעתי לראשונה על גבע אלון מהגבירה. אהבתי.

ממשיכה לקרוא בהנאה. כל הזמן.

[עדינה_ניפו*]

הנה הסרט כאן. כנסו לקישור של putlocker
http://www.1channel.ch/watch-2731205-Le-quattro-volte

[לימונדה*]

סיכום: חשבתי על דבינדרה בהשוואה לאסף אבידן. באופן אישי אני מוצאת את דבינדרה הרבה יותר סקסי... בעיני אסף אבידן הוא קצת א-מיני. וגם מבחינה מוסיקלית דבינדרה לוקח (-:
(אני מרגישה כאילו אני מנהלת דיון בפורום גרופיות במעריב לנוער)

אה, ועוד משו לאמא של טוסיק דבש, נזכרתי ב-דיליי, שכתבת שהוא עשה לך "טרן אוף" כשהוא שר ...i need you to help me blow my nose" כשבעצם היית צריכה להחליף את האיבר אף באיבר אחר ואז הכל היה מסתדר לך [-: וגם לשבת למישהו על ה- lap יכול לעורר אצל אנשים מסוימים קונוטציות ...
בחייאת, אמא של טוסיק, אפשר לקחת את הטקסט לכל מיני כיוונים... במיוחד אם אהבת את הטוויסט. הבחור מקפצץ לו שם בתחתונים- זה חייב להיות מיני (-;

הי קן @} לא צריך תרגום כי אין בכלל מילים. לא יודעת למה הטריילור הוא עם קריינות. זה מטעה. אין וויס אובר וגם אין דיאלוגים. בעיקר לונג שוטים ארוכים שמתבוננים בסיטואציה. הרבה טבע. רועה עיזים. אם מצלמים אנשים אז זה מרחוק. קוראים לזרם הזה slow cinema http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Slow cinema[/po]
יאללה...רוצו לראות. מומלץ לכולן אבל במיוחד לגבירה!!! מענין אותי מה תחשבו או תגידו. אבל זה קצת כמו מדיטציה. צריך לפנות לזה זמן.

אני הורדתי אותו למחשב. בטח אפשר לצפות בו חוקית גם.
בדיוק ראיתי שעדינה צירפה לינק.

סיסטרס אף מרסי, שיהיה חג אורים שמח עם הרבה אור ואהבה

[הגבירה_בחום*]

תודה למון מותק.
יש מצב שאצפה בו אפילו הלילה אחרי מקלחת חמה.
הטריילר נראה מבטיח ועוד הצמידו לו את השפה שכל דבר בה נשמע פי 3 סקסי יותר מהמשמעות שלו במציאות
מבטיחה לעדכן.
שבוע של אורות ויציאה מבורות @}

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בחייאת, אמא של טוסיק
מה אני אגיד לך, היה איזה רגע שהוא היה כ"כ משכנע , שלנגד עיני המשתאות, במורפ, התחתונים שלו הפכו לחיתול. וככה הוא קיפץ שם, בחור צעיר וחתיך בחיתול, ושר שהוא ילד...
עכשיו יותר ברור?

הסרט כבר ביום אחר..
לילה טוב| L|

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תהני גבירה. ותגידי גם אם את רואה את הסרט של סקורסזה על ג'ורג' האריסון...

[הגבירה_בחום*]

ובכן באתי לעדכן לגבי הסרט:
האמת היא שלא שרדתי את כולו.
צפיתי בכמעט שעה ממנו ואז אולי בגלל שעת הלילה המאוחרת בשילוב עם הכמעט אין התרחשות של הסרט הוכרעתי ונרדמתי.
אני יכולה להבין למה את מתכוונת שזה דומה למדיטציה, שבה מתבוננים במשהו חיצוני ובעצם מפנים את המבט פנימה.
אולי אחת אחר חצות היא לא בדיוק השעה למדיטציה מסוג זה.
אתן לו הזדמנות נוספת כשאהיה במוד מדיטטיבי יותר

[שבע_יהלום*]

(עד שהצעיר יתעקש שהוא רוצה לאכול את החרוסת שלו מתחת לעץ מקושט בסלון).
עף לי קוסקוס מהפה על מסך המחשב.
אבל זה כבר לדף של עדינה על האוכל.

כמה זמן לא ראיתי סרט איטי.
כמה אני אוהבת.

אסף אבידן לא עשה לי את זה מעולם בשום מובן. פעם ראשונה ששמעתי אותו הסתכלתי ימינה שמאלה לבדוק מתי ג'ניס באה לקרוץ לי.
השותף לשעבר מאוד מאוד אהב אותו. לרוב זה שיעמם אותי.
אני גם רואה בו א-מיני. אני כן יכולה להעריך אותו מקצועית, סחטן, אבל הערכה זה לא מספיק כדי לעשות אהבה

גבע אלון מדליק אותי לגמרי. כבר מהשניה הראשונה בשירים שלו אני מתמקמת במקום מוכר.

בימים אלה טווין פיקס משודרת שוב באיזשהו ערוץ שאין לי באין טלוויזיה שלי.
עכשיו מצאתי איפה לראות מדי פעם.
זה מרגש לי את עמוד השדרה.
האיפה הזה שאני רואה בו מדי פעם ואני, מדברים על הרבה סרטים לאחרונה.
זה מעורר בי געגוע לימיי כסטודנטית לקולנוע שמעולם לא חשבתי שאתגעגע למשהו בהם, רואה בסינמטק לפעמים גם שלושה סרטים ברצף, מעבירה ימים ולילות מול מלא עולמות.


אולי בעתיד הקרוב/רחוק נשב כולנו באיזה שבוע סיני קסום. אמן. אני כמעט מצליחה לדמיין את זה.
חופשי.

[לימונדה*]

טוב...הייתי צריכה להזהיר שבאמת צריך לראות את הסרט בתנאים אולטימטיבים וזמן שאול- כמו מדיטציה. הוא מאד איטי. אין דיבורים. חוץ מזה שמתבקש לראות אותו בבית קולנוע- או לפחות באיכות טובה עם סאונד סביר. משהו שם היה כל כך מושלם ומדויק בשבילי שהייתי בסוג של היי יומיים אחרי.

אהלן שבע! טוב נצטרך לבדוק את נושא גבע אלון. מבטיחה לחזור ולעדכן. פעם ראשונה שאני נתקלת בשם שלו.
אני כן יכולה להעריך אותו מקצועית, סחטן, אבל הערכה זה לא מספיק כדי לעשות אהבה לגמרי...
ניזכרתי שבגיל שתיים עשרה לי היה קראש על ברוס ולחברה שלי כל פיל (ספרינגסטין וקולינס). כשחברה שלי התעשתה ורצתה להחליף את הקראש, למשהו אממממ....קצת יותר סקסי, למשל פרינס, אני אמרתי לה שאני מצטערת. אין החלפות. ושהיא תצטרך להישאר עם האליל המזדקן והמקריח. מנייאקית. אחר כך גם אני החלפתי את הקראש לבואי (שעכשיו הוא איכשהו גם נכנס לי לקטגגוריה של הא- מיניים).
יושבת עכשיו עם כוסית של יין לבן קריר, בתנור קדרה (כבש עם ארטישוק ירושלמי ויין לבן) וברקע דייר סטרייטס עם האלבום המופתי שלהם. להקה מושלמת עם סולן לא הכי סקסי. דייר סטרייטס היו הופעת הרוק הראשונה שראיתי בחיים. הייתי בערך בת שתיים עשרה. הלכתי עם אבא שלי, חברים שלו ואחותי. בריכת הסולטן. אבא שלי רקד מין ריקוד של רוקר מזדקן ואני כל כך התביישתי שלקחתי מרחק. איזה נער צעיר נעמד לידי, הצביע על אבא שלי ואמר לי "מי זה הדפוק הזה?" ואני הסמקתי ואמרתי שאין לי מושג "סתם איזה שיכור" מילמלתי...

[שבע_יהלום*]

"מי זה הדפוק הזה?" ואני הסמקתי ואמרתי שאין לי מושג "סתם איזה שיכור" מילמלתי...
ועכשיו השפרצתי על המסך תה לואיזה

[הגבירה_בחום*]

אוי גדול!!
ואיזה מגניב אבא שלך למונייד! (אלליי, אני כנראה מזדקנת)
אבא שלי ואני עולמות כל כך שונים שאני אפילו לא מצליחה לדמיין אותנו הולכים להופעת רוק יחד.
ודייר סטרייט הם להקה כה שווה, עם סולן שהוא אחד הגיטריסטים המעולים ששמעתי. לפני שנה נדמה לי, מייק קנופלר הופיע בתורכיה וחברי הטוב פישמן הציע לי לבוא איתו, אבל הפרוטה לא היתה בכיסי אז וויתרתי על הזדמנות הפז.

את גבע אלון אני מכירה שנים רבות עוד מאז הסרט הדוקומנטרי שעשינו בנזוגי דאז ואנוכי על להקת רוקפור.
גבע אלון לא היה אז היוצר המוערך שהוא היום ומכיוון שבמשך שנה שלמה הסתובבנו עם רוקפור בבתים שלהם, עם המשפחות, צילמנו בהופעות וראיינו ראיונות (לסרט שלא יצא לפועל), הכרתי גם את גבע אלון שהיה חבר וקולגה, עם הרכב מוזיקלי שלא ממש חיבבתי.
דרך הקשר עם רוקפור בהמשך יצא לי לצלם את שי נובלמן שגבע אלון היה גיטריסט בהרכב ההופעה שלו וכך יצא לי לראות אותו לא מעט בהופעות שבהן הסתובבתי.
מה יש לומר, גם בלי שהבנאדם פותח את הפה (ואז בהופעות הוא היה גיטריסט שניסה לא לבלוט יותר מידי), יש לו כזו כריזמה ונוכחות על הבמה, שלא חשוב מי עמד שם בפרונט העיניים היו ממילא נשואות אליו.
אח"כ לאט לאט, כוכבו התחיל לדרוך, מוזיקאים בארץ התחילו להזמין אותו במיוחד לנגן איתם בהקלטות לאלבום ובהופעות, והתחיל להופיע בתור יוצר עצמאי.
מאז ראיתי שלוש הופעות שלו, בכולן, עולה בנאדם ביישן לבד לבמה, בלי להקה או גיבוי, רק עם כמה אפקטים ודיסטורשנים למרגלותיו, בקושי מצליח להסתכל לקהל בעיניים, אבל כשהוא מתחיל לנגן על הבמה, הלסת נשמטת, אין מה לעשות.
מאז אני מכורה ואוהבת גם את המוזיקה שאני פחות מתחברת אליה שלו, כי הוא מרגיש לי תמיד כ"כ מחובר, צנוע ושקוע בעשיה שלו.

[הגבירה_בחום*]

אה, ועוד שני דברים היו לי אליך:

הראשון הוא, שראיתי עכשיו את גיבורי תרבות עם נושאי המגבעת שאני יודעת שאת מכירה עוד מבטן ומלידה ומבית התקליט ועוד (-:
איזה כיף היה לראות את נעוריי על המסך.
עכשיו בבגרותי, נעוריי סוף סוף נראים מלאי אפיל, הרבה יותר ממה שהרגישו אז.

והדבר השני הוא, שבעקבות הדיון הארוך שצמח בדף שלי, לא הספקתי להגיב על השיר של ניל יאנג שהשארת אצלי.
את יודעת שאין עוד מוזיקאי בעולם שנוגע בי כמוהו? או סתם ניחשת...? (-:
כמו פרדי לשבע,
כמו לאונרד לך למון,
כך ניל יאנג הוא לי.
הקטע ששלחת לי הוא מתוך הופעה שלו שראיתי לדעתי את כל הקטעים שיש ממנה ביוטיוב, שבה הוא כ"כ צעיר וצלול ושנון.
זה השיר שאני הכי אוהבת מתוכה ובכלל זה השיר שאני הכי אוהבת באלבום שאני הכי אוהבת שלו.

בתקופות מסוימות של חיי, אני נוהגת למשות מערמות המוזיקה את כל הדיסקים שלו שיש לי (7-8) ולשמוע אותם ברצף. לשקוע בעולם שכולו יאנג.
למדתי את המנהג השווה הזה אגב, מאלי חיון שהיה בזמנו המנהל של רוקפור ואחד מבעלי האוזן השלישית.
בביתו יש אוסף של 15,000 אלבומים: קיר אחד מהרצפה ועד התקרה כולו וינילים מסודרים אלפבתית בסדר מופתי, בקיר אחר, אוסף של מארזים (כל האלבומים של בילי הולידיי, כל האלבומים של הדייר סטרייט, לד זפלין וכ' וכ') ושל די וי די של הופעות (ככה זה כשאתה שותף בבעלות על האוזן השלישית) ו- מרפסת סגורה אחת שמרוצפת בכל שלושת הקירות שלה במדפים של דיסקים, ממש מהרצפה עד התקרה.
כשהגענו לראיין אותו בשביל הסרט האבוד ההוא, כמובן שלא יכולנו להתרכז בשאלות או בנושאי השיחה כי לא יכולנו להתגבר על אוסף המוזיקה הזאת והעיניים כל הזמן זלגו לצדדים.
בסוף שאלתי אותו איך הוא לעזאזל בוחר איזה מוזיקה בא לו לשמוע עכשיו והוא אמר שהוא בוחר לו 5-6 ואז הוא רגוע לשש השעות הקרובות.
מאז, אימצתי את השיטה גם אני. אחרי הכל מה שטוב לאלי חיון טוב גם לי....(-:

[לימונדה*]

איך לא שמתי לך את השיר הזה??!! אני כל כך אוהבת את המילים:
Don't let it bring you down
It's only castles burning,
Find someone who's turning
And you will come around.
זה באמת אחד השיר המדהימים. ההופעה הזאת נדירה, ניל יאנג כל כך צעיר ומפוקס. תמיד מרגש אותי לדעת שהיא הוקלטה בשנה שנולדתי. שבעים ושתיים. כבוד גדול.
אני חושבת שכבר כתבתי לך שיצא לי בנס לראות אותו בקיסריה עם פרל ג'אם כלהקת ליווי. הנס היה נס גדול, כי לא רק שקניתי כרטיסים איזו שעה לפני ההופעה, בדקה ה-99 פתחו עוד שורה עם כסאות מתקפלים ממש מתחת לבמה. הרגשתי שאני חייבת לצרוב את הזכרון של כל רגע מההופעה בראש, בלב. באמת ניל יאנג הוא אחד מהגדולים.
תודה על השיר @} מושלם.
כנראה שאני אצטרך לחקור את תופעת גבע אלון, אחזור לדווח אם "יש או אין".
אני זוכרת את סיפורי הסרט האבוד שעשית על רוקפור. כבר פעם קראתי עליו אצלך.
שיט, גבירה, יש לנו באמת כל כך הרבה במשותף. גם לי יש איזה סרט אבוד בארון...

היום במקביל לחדשות המזעזעות שטילטלו אותי, שמעתי שני שירים שהיו כל כך יפים ברצף. מעבירה אותם לפה:
השיר הזה ואז השיר הזה
ונזכרתי שאין...כמו מוסיקה