סוף סוף התחלה

למונייד.
איזה חלום,
נתפסו לי גם השכמות רק מהשטוטים איתך שם בחדרי הדמיון.
האח ,היצירתיות והחיבור סביב אסי דיין נשמע מנחם ומפנק כאחד.
שמחת הפרטים והחסדים הקטנים- גדולים.
נושמת מהשמחה הזאת גם אלי..

סבך ארוך של תחושות ומחשבות עקב המילים שלך...
כמו אינטו, שמחתי על הסיום המרגיע במציאות, אח, ילדים, פיצה... (כמו סוף טוב לסרט, תודה)
(מוצאת הרבה קווים מקבילים בינינו לאחורנה)

נשמע כמו תקופה לא קלה אבל מאד משמעותית. כמו לידה ארוכה מאד

חיבוק חם.

מקוה שבינתיים השמש האירה, ושה gloom התחלף בשמחה פתאומית ומשוחררת.
חיבוק דבש.

בוא'נה איזה חלום.
מוחשי, וחזק, חזק על הפיזיות ועל הרגש.
אבל הי, חדשות טובות- את במרתף, רבים לא מעיזים לרדת לשם.
ומשם מגיעים לדברים הכי מעניינים.
עונה לעצמי- למי אכפת מכל המעניין הזה, חלאס כבר.
עונה לעצמי- כנראה שלנו אכפת.
זוכרת את החלום שלי על הבחור הלא ידוע והעירום והחבל וסירוב הקפיצה אל סוף העולם? זה הזכיר לי, כמה עצמתי ככה מביך מרוב ששקופה הפרשנות. מתוסרט לעילא.
למונייד,
רוצה גם אני לראות את האסי דיין. אני אוהבת אותו. עם כל מה שהוא חושף בו, הוא אמיתי.
חושבת מעניין מה איתך ברגעים אלה.
שולחת נוכחות.
ושיר, גם במרתף שלנו זורחת השמש

לצערי אני עדיין פה במרתף וחשוך פה וקר ותפוס לי הצוואר ואין לי מצב רוח בכלל )-:
הנוכחות הוירטואלית של כנופית אחיות החמלה, היא קצת כמו קרניים של שמש שמצליחות לחדור גם למרתף האפל שבו אני נמצאת ומצליחות לחמם אותי ולהאיר קצת את החושך.
אה...ויש גם את הנוכחות של שני הילדים האלה, שאם לא הייתי אמא שלהם אז בטח הייתי אומרת שהם הילדים הכי מגניבים שאי פעם פגשתי...אבל אני אמא שלהם וזה לא ממש פוליטקלי קורקט.
(למרות שלא מזמן סיכמנו ש "fuck pc") פתאום ניזכרתי שב"lost in translation", ביל מורי מדבר על הורות ועל ילדים ועל איך זה שלרב זה יוצא שהם האנשים הכי מענינים שאי פעם יוצא לך לפגוש...
אז מזל שהם פה להרים אותי.
אתמול הקראתי להם ספר ילדים אהוב עלי במיוחד, ספר שהקריאו לי כשהייתי קטנה frog and toad (בטח תורגם למשהו מופרך כמו "צפרדע וקרפד" (-: ).
קרפד וצפרדע הם חברים הכי הכי טובים. צפרדע הוא טיפוס אופטימי וירקרק וקרפד הוא קצת מלנכולי.
לפרק שהקראתי לילדים אתמול קוראים "הרשימה". קרפד מתעורר בבוקר ועושה רשימה:
לקום
לאכול ארוחת בוקר
ללכת לצפרדע
ללכת עם צפרדע לטיול
לאכול צהריים
לישון שנת צהריים
לשחק עם צפרדע
ללכת לישון

כל פעם שהוא עושה משהו הוא מוחק אותו מהרשימה.
לקום בבוקר- מוחק
לאכול-מוחק
הוא הולך לצפרדע והם הולכים לטיול ארוך...בטיול יש רוח חזקה והרשימה מתעופפת ברוח. צפרדע מציע שהם ירוצו אחריה אבל קרפד אומר שזה לא ברשימה אז הוא נישאר לחכות לצפרדע.
צפרדע חוזר בידיים ריקות אחרי שלא הצליח לתפוס את הרשימה. קרפד מתבאס. הם יושבים באפס מעשה עד הלילה ואז צפרדע מציע שילכו לישון. קרפד ניזכר שזה היה ברשימה.
ואז הוא כותב עם מקל על החול "ללכת לישון" מוחק. וזהו, נגמר היום. זה היה הדבר האחרון שהיה עליו לעשות ברשימה.
הילדים התלהבו וכתבו רשימה משלהם:
לקום
לאכול ארוחת בוקר
ללכת לבית ספר
לחזור הביתה
לעשות שיעורים
לשחק
לאכול ארוחת ערב
לצחצח שיניים
סיפור
ללכת לישון

הילדים כתבו ומחקו.
כשמשהו השתנה בסדר היום הם מחקו וכתבו מחדש...

תודה על השיר שבע ויותר מזה על המילים והנוכחות (בטח שאני זוכרת את החלום שלך...בלתי נשכח) תודה על המילים אינטו, עדינה ואמא דבש.
והנה שיר משלי, לסכם את הימים האלה במרתף:
דילן כמובן... בייבי בלו

חשבתי לכתוב אצלי קצת הלילה
אבל כבר עפה עם הדף שלך
כן, עפה.
זה סלנג כזה שאני אוהבת.
לא מזמן אח שלי אירח דיג׳יי מברלין והדבר הראשון שלימדנו אותו בעברית זה- At afa al atzmech
מה אני אגיד לך למונייד
לפעמים זה לגמרי מטופש שאת שם ולא כאן או להיפך
בלילה כזה מרתפי נראה לי היה עדיף לשתות משהו ביחד.
מכירה את האמונה היסודית שהכל זה או פחד או אהבה?
למה לפעול מפחד זה כזה אינסטינקט ולפעול מאהבה זה בית ספר? למה? למה?

טוב מה אני רוצה ממך עכשיו.
אני אשלח לך חיבוק ואשתה איזה וויסקי קטן.
שנשים לב ליופי בכל הדברים.

בדיוק סיימתי לראות את "החיים כמשל"...אין לי הרבה מילים. זה היה עשוי טוב ומענין. אסי דיין היה מלא ב"אינטגרטי" (המוח שלי עייף מדי לחפש את המילה בעברית).
זה היה מלוכלך, מדכא, יפה, מכוער, מענין ומעורר השראה... האמת שזה נתן לי תחושה שהכל בסדר ושאני בחברה טובה, כי יש עוד אנשים במרתף...
אוי שבע, מה לא הייתי נותנת לעוף איתך על הגג עכשיו

במקום זה מרימה כוסית (תה ירוק) לחייך ולחיי חברות, אומנות, פחד ואהבה

שיהיה לילה טוב ושבת של שלום,
לימונדה

מרימה פה מירושלים כוסית של ערק.
כל איזור והמשקה שלו .
@}
עפה איתכן רחוק..

frog and toad (בטח תורגם למשהו מופרך כמו "צפרדע וקרפד" ).

אכן תורגם ל: צפרדי וקרפד

מודה על חסדים קטנים וגדולים ותוך כדי מקללת את העולם...
נשמעת לי הדרך השפויה ביותר לעבור את החיים האלה (-:

והפרק על הרשימה של קרפד וצפרדע גאוני.

למונייד, נראה לי שכדאי לראות מה יש במזווה שבתוך המרתף.
שלא תרעבי לנו...

הצלחת לראות בסוף את החיים כשמועה? יש בוויינט קישור לכל הסדרה.

החיים כשמועה
ותודה לציפורי
(מחר אבדוק שזה עובד)

במקרה קוראים לחבר שלך אסי דיין?!
פור ת'ה רקורד - לא!
גמני לא ראיתי את " החיים כשמועה" (או "כמשל" בשפתך

).
בגלל סיבות דומות ללוויתן המחרחר על חוף הים. (למרות שעם כל הכבוד שיש לי לאסי, מרלון ברנדו הוא לא.)
מתרשמת שבכ"ז כדאי לראות.

תודה על החיבוקים והחיזוקים. מקוה שבינתיים מצאת את הדרך למעלה.

אה, איזה הזויה אני

כתבת החיים כמשל, אז לא קלטתי שראית כבר...חשבתי שראית סרט ישן על פי הספר של פנחס שדה שאסי דיין משחק בו בצעירותו...

ובעינין "החיים כשמועה" (שוב כמעט לי החיים כמשל...ממש מדגדג לי בקצות האצבעות. באמת יש סרט "החיים כמשל" שבו אסי דיין משחק בצעירותו?) שראיתי את הסדרה הכמיהה הזאת לרטלין הפכה עוד יותר מפוקפקת. רצות לי ברש סצנות: התמונה שבה אסי מתחנן לאשתו שתביא לו את "ריטה", התמונה שבו הוא והבן שלו מסניפים שורות של רטלין בשביל "לכתוב שורה".
אז אולי רטלין זה לא התשובה...ומה היתה השאלה?

התמונה שבו הוא והבן שלו מסניפים שורות של רטלין בשביל "לכתוב שורה".
כן, גם לי התמונה הזו נשארה...בהחלט מוציא את החשק, למקרה שהיה כזה..

באמת יש סרט "החיים כמשל" שבו אסי דיין משחק בצעירותו?
לא נראה לי

איש אחד העלה בפייסבוק את זה
על מי חשבתי מיד?
הפרעות קצב וריקוד

שבע מותק....איזו חמודה שאת חושבת עלי. חלמתי עליך. נשבעת...לא זוכרת מה רק שאמרתי ״שבע״ ואז נזכרתי שזאת את...
ברחתי מהבית! השארתי את הבחור, התרנגולות והילדים מאחור ואני פה במרסיי. לבד. כמעט.
אני עובדת עם חברה כמפיקה של קבוצת פרפורמרים ישראלית. שינוי מרענן.
עזבתי בטריקת דלת. כבר כמה ימים שהבחור ואני בכאסח. האמת שהוא פשוט בלתי נסבל. ממש אבל...
גם לו אין כוח אלי והאמת שגם לי נגמר הסוס. אז אני פה עם חבורת פרפורמרים צעירה, מרגישה כמו בטיול שנתי. היום נסעתי לשדה להביא את אשתו של טכנאי הוידאו (שבגלגול אחר היה מורה שלי באוניברסיטה) היא תחקרה אותי שעות ואז כשנמאס לי מהתחקיר עשיתי לה מה שנקרא ״פליפינג״ שאלתי אותה ״ ומה את עושה?!!״
״מיילדת נשמות״ היתה התשובה הנון שאלנטית ואני כמעט ונכנסתי ברכב ממול.
נשבעת. לפעמים החיים כמשל. הייתי מבקשת ממנה שתיילד את הנשמה שלי...ואם זה לא היה מצחיק היתי בוכה...

מי לימד אותך גאוגרפיה? מה ברחת למרסיי כשתל אביב הרבה יותר קרובה לצרפת?
ראן למונייד ראן
מה שלומך היום?
לפחות בחלומות אנחנו נפגשות.
מה שלום מיילדת הנשמות?
לקחת איתך ביסלי? זה מה שאני עשיתי כשברחתי מהבית בילדות. כשנגמר הביסלי חזרתי הביתה.
וזה שיר כי את כוכבת
אוהבת

ממטערת מאד לשמוע. ומקווה שהריחוק יעשה לך טוב.
אני לא רוצה להתערב, להעליב, או לפגוע, אבל מקווה מאד שאת עושה מה שצריך לעשות כדי שהילדים לא ירגישו שנטשת אותם

וואו ,לימונייד,
נשמע המהלך הכי בריא ששמעתי זה זמן רב!
איזה יופי, כיף ומרענן.
השינויים האלה מחזירים את הצבע לפנים ואת הגעגוע לנשמה...
שמחה בשבילך , ומקווה שמרסיי יותר חמימה מפרי

תודה על הקישור ל החיים כשמועה.
הפרק הראשון היה מרתק לטעמי.
משום מה הפרקים הבאים לא עולים.
מה לעשות?

(אני? ... רק מרשם...לא נדחפת...)
(אייקון של קריצה)

לימונדה המתוקה,
אכלתי לפני כמה שעות מרק וויטנאמי טעים ביותר ב"ג'ירף" וישר חשבתי שבא לי להכין כזה בבית ואז נזכרתי בך
אפשר שוב את המתכון בבקשה?
שולחת לך חיבוקים ומאחלת לך שתרגישי בבית בכל מקום שתהיי

הי, מקווה שהיה כיף במרסיי. אני בעד לברוח מהבית, כל זמן שמודיעים לאן ואף אחד לא דואג

נדבר חשתחזרי, מקווה שהיה לך כיף במרסיי

מגיחה פה לרגע להזיל דמעה. האמת שבכלל באתי לכאן להתייפח. לטבוע באגם של דמעות גדולות של כעס ורחמים עצמיים. ואחרי שאני אגמור לבכות את נהרות הדמעות של הכעס והרחמים אני אדשדש לי לבד בשלולית של דמעות קטנות של עצב וריקנות.
אוף איזה בלאגן.
אז נכון שאני חווה תסמונת קדם יומולדת, שלרב נחווית אצלי כסערה וכל הנסיעה הזאת למרסיי היתה מטלטלת ובמקום החופש שכל כך רציתי והמסיבות שדמיינתי זכיתי בשפעת קטלנית כשבכמה ימים האחרונים ולא הייתי מסוגלת לתפקד ובעיקר רעדתי מקור ומחום וקדחתי. ביום האחרון, לפני הנסיעה הארוכה הביתה, הזמנתי רופא שרשם סטרואידים ואנטיביוטיקה. לבית הגעתי על ארבע, נסיעת רכבת ארוכה כשמחוץ לחלון לא הפסיק לרדת שלג.
בבית חיכה לי מרק עוף וילדים מאושרים וסדר מופתי ומיטה עם סדינים צחורים והכל מכובס ונקי ובוהק כל הצעצועים במקום והכלים גם ובכל זאת ריחוק מצד הבחור שישן בחדר אחר בגלל השפעת. ותחושה שאולי היה קל יותר בלעדי.
ובימים אחרי הרבה אי הבנות. אתמול בדרך לארוחה אצל חברים רבנו באוטו והבחור היה צריך לעצור את האוטו ולעשות הליכה באיזה יער בשביל להירגע וכל הדרך זלגו לי דמעות שהיו כמו שמן למדורה והבחור טען שאני בעצם עושה לו טרור.
אז מה אני רוצה? אני רוצה שלום. אני רוצה להירגע. אני רוצה להיות בריאה ולנשום כמו שצריך ולהיות חזקה וקלילה אני רוצה להאמין בעצמי. אני רוצה פחות דראמה ויותר שקט. אני רוצה אהבה.
ואם אפשר אז אני גם רוצה שלום עכשיו.

חשבתי עליך הרבה בימים האחרונים, ככה תוהה לעצמי מה איתך, מה שלומך ומקווה שאת בטוב.
שום מילות חוכמה אין לי רק חום נשי ואוזן קשבת לעת עתה.

אלוהים עדי שנכנסתי עכשיו לבאופן לבכות וראיתי אותך במה חדש ומיד נכנסתי לים הדמעות שלך.
הצהוב, אינעל אחותו, מציע קירבה ללא קרב.
החום הנשי והאוזן הקשבת כאן גם ממני.
ורוצה להגיד לך שכתבת מה את רוצה, זה אומר שאת יודעת מה את רוצה, ואלה דברים יפים וטובים. הרבה פעמים במצבים כאלה אני בעיקר רוצה לבכות עוד ועוד ולהיעלם ולא יודעת בכלל בכלל מה אני רוצה ומה רוצה העולם ממני.
יושבת בגג שותה וויסקי מהבקבוק הכלבה היפה שלי משחקת בכדור האיש שאיתי מתקלח נכבתה הסיגריה המגולגלת באמצע ונגמרה המצית.
אתמול בטעות נעלתי את האיש בבית שלי ויצאתי לפגישה. אני בימים שלא מצליחה להתעורר בכלל ויצאתי מהמיטה דקה לפני שיצאתי מהבית בריצה ופעלתי על אוטומט ושכחתי שיש אדם ישן במיטה שלי ונעלתי ולא הייתי זמינה והוא קרא לחבר והנחה אותו איפה מוחבאים המפתחות ספייר בחדר מדרגות שייחלץ אותו.
מספרת את כל זה כי היום כשהוא בא אלי ושאל בצחוק אם אני רוצה שהוא יינעל אותי בפנים עניתי שאני כבר נעולה בפנים.
ככה, בהינף אנקדוטה, קיבלתי הגדרה לתחושה שהסתובבתי איתה כל היום. ועוד לא מצאתי איפה החבאתי תמפתח.
התגעגעתי אליך וחיכיתי לך אחות חמלה יקרה.

עדינה, חום נשי ואוזן קשבת זה בדיוק מה שהייתי צריכה...איך ידעת?

הבוקר הצלחתי להרים את עצמי מהקרקעית, בעיקר בזכות הילדים שהם חמודים, מצחיקים, יצירתיים, שמחים, אופטימים וממלאים את הבית באור. הבוקר הם התעוררו מוקדם לקטוף לי פרחים ומילאו את החדר שלי בציורים. הבחור לא מצליח להימלט מהאיום הגרעיני ששמו יומולדת (ולצערי יש לו נטיה להבליח מדי שנה ולצבוע את השמים שלו בשחור) והוא מסתובב בבית מבוהל, עצבני, מרוחק, דפנסיבי וגם קצת אגרסיבי. התעייפתי... אני מנסה להתבונן ולראות את עצמי במחול הזה. גם זה מאד מעייף.
שבע הצחקת אותי עם הסיפור על הבחור שנעלת בבית. מענין מה פרויד היה אומר על זה... ומה זה המשפט הזה שאת "כבר נעולה מבפנים?" המממ...
אוי אחיות רחמים, חייבת לשחרר פה אנחה. לא של יאוש... בעיקר של עייפות החומר.
מענין מה "מילדת הנשמות" היתה אומרת על כל זה....

ומה זה המשפט הזה שאת "כבר נעולה מבפנים?" המממ...
זה אומר שהיום קיבלתי מחזור

שמחה לקרוא שהיום יותר טוב סוויט למונייד.

האביב מגיע.

למונייד קטנה,
התגעגעתי למילים שלך.

אני רוצה שלום. אני רוצה להירגע. אני רוצה להיות בריאה ולנשום כמו שצריך ולהיות חזקה וקלילה אני רוצה להאמין בעצמי. אני רוצה פחות דראמה ויותר שקט. אני רוצה אהבה.
סליחה שאני שואלת, ואולי אני לא מבינה בכלל את הסיטואציה או באופן כללי כלום, אבל האם יש איזו שעת כושר שבה את יכולה לשתף אותו בזה? פשוט להגיד לו את זה, ככה במילים האלה ממש.
איך שהוא נראה לי שאין מי שלא יזדהה עם הרצון הזה שלך, אני בספק אם הוא לא רוצה את אותם הדברים בדיוק...

_ומה זה המשפט הזה שאת "כבר נעולה מבפנים?" המממ...
זה אומר שהיום קיבלתי מחזור_
פחחח... אנחנו, כל דבר צריך להסביר לנו אנחנו.. (-:

מענין מה פרויד היה אומר על זה...
מקווה שזה בסדר שכותבת את זה כאן ולא אצלי,
פתאום בבת אחת נשפכה אלי אינפורמציה מהלא-מודע אל המודע
שלנעול אותו לא היה מהמקום שבטח פרויד היה מפרשן,
אלא מהמקום שלא קלט שהוא קיים, האדם הזה, במיטה או בחיי בכלל.

וזה כדי שהשמיים, יומולדת או לא יומולדת, לא באמת יצבעו רק בשחור
|| || || || || ||

למונייד יקירתי.
אני כאן בזכות תזכורת מאשתקד: ״יומולדת ללימונדה״. הצליח להעלות חיוך על שפתיי

אולי בלוז שלפני היומולדת, מאפשר שהיום עצמו יהי שמח יחסית. או לפחות לא עצוב.
ותודה לאל על הבנים המקסימים.
מקוה שהבחור התאפס על עצמו והרים איתך כוס לחייך. מצטרפת גמני.
מזל טוב! כל שתבקשי לו יהי.

בשנה הבאה מסיבת בנות? נשיקות וחיבוקים

מנצלת את הבמה לשלוח ד״ש חמה וגעגוע לכל החבורה.
^{<גמני משתכשכת באגמים מלוחים משל עצמי...>}

איזה כיף לי שיש לי את אחיות החמלה לצידי

אתן בכלל לא מתארות לעצמכן כמה שימחתן אותי.
לקבל אהבה מהבנות זה פי אלף על עשרות ברכות ריקות בפייסבוק (ואני בכלל לא חברה).
אמא דבש הרסת אותי עם התזכורת.... את פשוט מצוינת.
גבירצוש- גמני התגעגעתי למילים שלך. קוראת אותך ואת הפנינים שלך אצלך ורב הזמן פשוט חסרות לי מילים. במיוחד בתקופה המשונה הזאת.
שבע, עוד יותר הצחקת אותי עם הפרשנות לשיכחה של הגבר אצלך במיטה. (האמת שגם לי מתחשק לפעמים לנעול מישהו באיזה חדר ולזרוק את המפתח ולשכוח מקיומו)...

סיכום: אז ארבעים ואחת זה הרבה יותר פשוט מארבעים. היה יום ממש מקסים. בעיקר בזכות שני הבנים המתוקים האלה שהיו מלאי התרגשות לקראת היום הולדת ופשוט לא נתנו לי לשקוע. כל היום הם פיטפטו בהתלהבות על איזה כיף שיום הולדת ואיזה כיף לחיות וכמה שהחיים שלנו טובים וכמה שהם אוהבים אותי ועוד דברים בסגנון...ואז החלטנו לעשות משהו חגיגי ביחד והלכנו למסעדה ולמרות שאני והבחור הינו בסוג של ברוגז בבוקר, והוא עזב את הבית בבלאגן (תוך כדי שהוא בועט בעצמים לא מזוהים בדרך לאוטו, מדבר לעצמו ומסתכל עלי במבטים כואבים במיוחד) אבל ברגע האחרון החלטתי להתעלות על עצמי והזמנתי אותו לאכול איתנו במסעדה והוא הגיע מלוכלך מהעבודה וזיהיתי את ההקלה בפרצוף שלו והיה טוב שהוא בא ושהחלקנו אותה. אחרי הארוחה הוא חזר לעבודה ואני והילדים המשכנו ביחד לסרט בבית קולנוע ענתיקה משנות החמישים וישבנו ביציע ואכלנו סוכריות. אני כל הזמן ניקרת, כי מאז המחלה אני עדיין חלשה ולא ממש רגילה לשתות אלכוהול. ואחר כך הלכנו לקונדיטוריה ובמקום לקנות עוגה קנינו חמש מיני עוגות בכל מיני טעמים וצורות. ונר אחד של ארבע ועוד אחד של אחד. ובבית חיכה לי זר פרחים מהבחור ושוקלד "מון שרי". בערב הזמנו את אחותי והמשפחה שלה לעוגות ודרינק וקיבלתי ספרים ממש יפים שרציתי (קומיקס בצרפתית על פאבלו פיקאסו) וזהו.
בטלויזיה סרט דוקונמנטרי על השב"כ ואני לא מסוגלת לראות. בגוף עייפות מאסיבית. כבר אין דראמה.
אפשר לחמוק למיטה עם ספר
שיהיה לילה טוב עם הרבה חמלה

אז זה היום! חשבתי שיש עוד קצת זמן...
אז הנה אני מספיקה להיכנס ולברך לפני שהיום נגמר.

מה שכתבת עכשיו התחבר לי ישירות עם מה שהגבירה כתבה על הייאוש.
נשמע כאילו הגעת לאיזו תחתית.

אני רוצה להירגע. אני רוצה להיות בריאה ולנשום כמו שצריך ולהיות חזקה וקלילה אני רוצה להאמין בעצמי. אני רוצה פחות דראמה ויותר שקט. אני רוצה אהבה.
את כל זאת ועוד הרבה מאחלת לך לשנה הקרבה.
אמנם נדמה שכל הזמן חוזרים לאותו המקום וזה יכול להיות מעייף אך כאן מבחוץ אפילו מרחוק אפשר לחוש שאת במקום אחר.

הרבה אהבה לך לעצמך אליך.

שליחה על ידי קואלה* » 06 מרץ 2013, 01:21

יום הולדת שמח יקירה!
אני מאחלת לך שתהייה לך שנה יפה, שתצליחי לאהוב את עצמך ובעיקר את חייך כפי שאת נקראת פה
פוטוגנית כמו כוכבת בסרט צרפתי איכותי - מקסימה ומרגשת מצחיקה ובועטת מתוחכמת וטבעית
הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית

לא כתבתי בדף שלי מלא זמן מאז שנטשתי, אבל מעדכנת שגם אני במחזור ושוב נפרדנו ושוב אולי אולי נחזור ועדין אין לי כסף
אבל משהו השתנה, אני אוהבת וכל השאר פרשנויות וזה משחרר אצלי כמה דאגות וכמה תשוקות
אז הכל טוב. באמת!

שליחה על ידי נטע_ק* » 06 מרץ 2013, 08:40

למונייד
באיחור קל מאחלת לך הרבה אושר ואהבה וקלילות ושלום ומזל טוב
חיבוק גדול וביזו

לימונייד יקרה ,
תודה שהבאת לחיי כל כך הרבה סיפורים מרתקים וכתיבה מלאת צבעים ריחות וטעמים.
שמחה להיות חלק מחבורת אחיות החמלה,
ומתענגת על כל פעם שאת כותבת כאן ,בכאב ובשמחה.
שתהיה שנה של הסכמה לחיים

וגם כיף חיים!

בנות ריגשתן אותי...
.בצהוב כתוב ש" כולנו אני " אז הכל בסדר ואני יכולה לצאת מהמחבוא ולהפסיק להסמיק
עדינה-מזל טוב בחזרה הרבה אהבה לך לעצמך אליך.

קואלה יקרה, משמח אותי לשמוע ש _אבל משהו השתנה, אני אוהבת וכל השאר פרשנויות וזה משחרר אצלי כמה דאגות וכמה תשוקות
אז הכל טוב. באמת!_ תודה על השיר ועל איך שאת קוראת אותי ובכלל

נטיקה, אחותי לזרות הצרפתונית מקוה שאת בטוב ושהאביב מתחיל לעשות את דרכו לפריז @}
אינטו מתוקה, אחותי היצירתית והמשוגעת מאחלת גם לך
_שתהיה שנה של הסכמה לחיים

וגם כיף חיים!_
אמן

אוי ,אילו ברכות משובחות. מסכימה ומצטרפת לכל מילה. @}
אתמול היה לי יום של קושי גדול. ועצבים. ודמעות. אז רציתי לברך גם עכשיו, עם לב פתוח.
מוסיפה לברכות את שמחת הטיזינג למונייד.

ביזו

יקירית,
גם אני מגלה באיחור שהיה זה יום ההולדת שלך באותו יום (השבח לאל על התזכורת של אמא של טוסיק)
גם אני מרגישה שהעלת על הכתב בדיוק וברגש את מה שאת מייחלת לו: _אני רוצה שלום. אני רוצה להירגע. אני רוצה להיות בריאה ולנשום כמו שצריך ולהיות חזקה וקלילה אני רוצה להאמין בעצמי. אני רוצה פחות דראמה ויותר שקט. אני רוצה אהבה.
ואם אפשר אז אני גם רוצה שלום עכשיו._ ואני מצטרפת לאיחול של כל אלה בשבילך.
מאחלת לך גם כמה שיותר רגעי שמחה במה שיש לך ולהישאר קרובה אצל עצמך כמה שיותר או אם לסכם במילותייך שלך:
_שתהיה שנה של הסכמה לחיים

וגם כיף חיים!_

אז ארבעים ואחת זה הרבה יותר פשוט מארבעים. היה יום ממש מקסים
מזדהה ומסכימה!
מה את אומרת, יש מצב שמעכשיו זה רק הולך ומשתפר כל הזמן?

נשמע יום באמת מקסים- שיימשך לך הקסם אל השנה הזו.
תמיד אחרי שאני קוראת אותך בא לי לשתות איזו כוסית של משהו

תמיד אחרי שאני קוראת אותך בא לי לשתות איזו כוסית של משהו
נכון! (-:

אז אולי במקום הברכה של אינטואיציה _שתהיה שנה של הסכמה לחיים (:
וגם כיף חיים_ אני צריכה פשוט להרים כוסית ״לחיים״!
(במקרה הזה ספל של תה צמחים)
ותודה לציפורי ולגבירה על הברכות (ואיזה כיף שזה כבר לא היום הולדת שלי)

מה את אומרת, יש מצב שמעכשיו זה רק הולך ומשתפר כל הזמן?
בהחלט. 46 אפילו עוד יותר טוב

תמיד אחרי שאני קוראת אותך בא לי לשתות איזו כוסית של משהו
מצחיק. אחרי שאני קוראת אותך, גם לי בא. ועכשיו ממש עכשיו עשיתי מעשה אחרי שקראתי ששבע שותה וויסקי מהבקבוק. הלכתי ופתחתי בקבוק של צ'ויה שחיכה למישהו לנעול בבית שישתה איתי.
אבל אין את מי לנעול בבית ולכן החלטתי לשתות לבד. אז פתחתי בקבוק ושותה צ'ויה לחייך למונייד.

באיחור, אבל באהבה, מאחלת לך את מה שאת ידעת לנסח טוב כל כך.
ועוד הרבה יותר. שתמשיכי ליהנות מהטבע סביבך, ממה שהרכבת של החיים מזמנת לך. שתדעי לחגוג את העליות והמורדות.
כי ממילא הם שם.
מזל טוב!

נ.ב. ומאחלת לנו להמשיך לקרוא את הגיגייך לעד...

אהלן קן המקסימה, איזה כיף לי שכל הציפורים באו לבקר אותי היום @} בדיוק ברגעים אלה תוך כדי כתיבת השורה הזאת נזכרתי שהבוקר באה לבקר אותי ציפור אמיתית, קטנה, עדינה ויפה ונעמדה על עדן החלון והסתכלה לי ישר בעיניים ולא פחדה בכלל ולרגע היתה תחושה שיש לה משהו חשוב מאד להגיד לי ושהיא ממש רוצה להיכנס.
^{זה כבר קרה לי פעמים בודדות בחיים (הסיטואציה של הציפור בחלון שרוצה להיכנס) תמיד זה נראה לי כמו סימן....אני לא בטוחה למה בדיוק ומה הציפור רוצה להגיד אבל עולה תחושה כמעט מיסטית.}
תודה על הברכות, ועל זה שהזכרת לי את ביקור הציפור הבוקר...

"הולך ומשתפר" נשמע מצוין! מאד מבטיח

אני תמיד חשבתי שזה רק הולך ומתדרדר...
כאילו שמכאן והלאה יש מין ירידה תלולה (ובטוחה) במדרון הזה של החיים.
אפשר לסמן וי על הרבה דברים ואני לא בדיוק סגורה לקראת מה אני הולכת ובעצם דבר אחד כן בטוח והוא כמובן המוות והחיים מרגישים כמו קלישאה אחת גדולה...
(נהייתי מאד מורבידית וזאת בכלל לא היתה הכוונה)
נישאר עם הציפור והמילים שלך שזה הולך ומשתפר וכוסית הצ׳ויה (שהאמת אין לי מושג מה זה (-; )
לחייך! סאלוט! (המחשב כמעט שינה לי את הסאלוט ל: באלחוט (-: )

בזמן שהאתר היה במחלה אני הבראתי.
חשבתי על המקום הזה שהאתר הזה ממלא בחיים שלי בשנתיים האחרונות והתמלאתי בהודיה
<לא מאמינה שכתבתי את צירוף המילים הזה.... הולכת רגע להקיא בפינה>
מודה על המקום הזה @}
ימים טובים. מזג אויר הפכפך. ביום רביעי היה שלג אמיתי ועמוק שהחזיק מעמד לעשרים וארבע שעות.
הילדים חגגו במזחלות יורדים ירידה תלולה בכפר בשאגות. יומיים לפני האביב הגיח לרגע וכל העצים התקשטו בפרחים ואנחנו אכלנו בחוץ עם חולצות קצרות.
מסיבת יומולדת ספונטנית עם שני זוגות חברים. חגגנו הקומזיץ מתחת לשמים עמוסי כוכבים וילדים שנרדמים על שמיכות ומקשיבים למבוגרים עם לחיים בוערות ועיניים נוצצות מהתרגשות ועייפות.
כבר חודש שאני לא מעשנת ומרגישה התרחבות בריאות.
נושמת.

<לא מאמינה שכתבתי את צירוף המילים הזה.... הולכת רגע להקיא בפינה>
קרעת אותי מצחוק סיסטר, מזדהה בענק עם הדיסוננס המלא בהודיה ומקיא בפינה
או בגירסה נוספת: מאדר פאקר מאדר פאקר אור ואהבה אור ואהבה.

כולה כתבת כמה שורות ובבת אחת הרגשתי שקראתי ספר ילדים מצוייר על כל עונות השנה ומצבי הרוח ומצבי החיים מבחוץ ובפנים.

התגעגעתי.

כבר קרה לי פעמים בודדות בחיים (הסיטואציה של הציפור בחלון שרוצה להיכנס) תמיד זה נראה לי כמו סימן....אני לא בטוחה למה בדיוק ומה הציפור רוצה להגיד אבל עולה תחושה כמעט מיסטית.
הפעם הראשונה שזה קרה לי, ציפור בולבול עמדה על עדן החלון לבשר לי שסוףסוף יש לי הריון שיחזיק - והבת שלי היא הוכחה לכך

בפעם השניה - שהיתה לפני שבוע, עמדה יונה על החלון, זה היה בזמן שיחה מסויימת שקיבלתי תוך כדי שהיונה מתבוננת בי החלטה מסויימת. החלטה יותר "יונתית" מביאה שלום עמה.

וכוסית הצ׳ויה (שהאמת אין לי מושג מה זה)
שיכר שזיפים יפני. טיפה מתקתק ומשכר

חגגנו הקומזיץ מתחת לשמים עמוסי כוכבים וילדים שנרדמים על שמיכות ומקשיבים למבוגרים עם לחיים בוערות ועיניים נוצצות מהתרגשות ועייפות.
איזה כיף זה נשמע!
כבר חודש שאני לא מעשנת ומרגישה התרחבות בריאות. נהדר! רק לקרוא את זה, מרחיב את הלב

נושמת.
חשוב. תודה על התזכורת.

חרא
בבוקר עם הזריחה, הבחור יצא החוצה לפתוח לתרנגולות את הלול, בדרך הוא דרך בחרא. בור הספיגה היה מלא והחרא צף החוצה וגלש על הדשא מסביב לבור. פה ושם ביצבץ לו שריד של נייר טואלט. הבחור קילל לעצמו וניגש ללול, הוא פתח לתרנגולות את הלול ואז פיזר להן זרעונים. אחר כך הוא ניגש לבור הספיגה ופתח את המכסה, הוא הסתכל פנימה וקילל. הוא הוריד את החולצה וקשר אותה על הקרחת שלו והתחיל לרוקן את החרא מהבור בעזרת דלי פלאסטיק ישן של הילדים שבילה כבר כמה קיצים בחוץ והצבע שלו דהה בשמש מאדום לוורוד עתיק. התרנגולות הסקרניות הסתובבו סביבו ומדי פעם ניקרו את החרא שמסביב לבור. הבחור התחיל לעבוד במרץ בתנועות מכאניות ומדויקות, משלשל את הדלי לבור ומרוקן אותו מאחורי הבית בשטח ההפקר- מין טריטוריה שאף אחד לא ביקר בה, חוץ מהבחור שהיה שוחט שם תרנגולות. אשתו התעוררה והסתכלה מחוץ לחלון על הבוקר שהציף את הבית באור. בלילה היו לה חלומות מטרידים שהעירו אותה ואחר כך היא לא הצליחה לחזור לישון. סוג של לילה לבן. רק לפנות בבוקר היא הצליחה להרדם. הילדים כבר היו בבית ספר והבית היה שקט. היא הסתכלה מחוץ חלון וראתה את הבחור משלשל את הדלי הישן של הילדים לבור. היא ראתה אותו מאחור. לרגע היא לא זיהתה אותו, הוא ניראה אקזוטי עם החולצה קשורה לו על הראש כמו תרבוש והגב החשוף והמיוזע שניצנץ בשמש. הגוף שלו היה שרירי ונערי. "שרירים של עבודה" הוא היה מתגאה תמיד "לא כמו השרירים של הפקידים העבדים האלה שיושבים יום שלם על התחת ומסתנוורים מהקרינה של המחשב ובערב, אחרי העבודה, הולכים למכון כושר ומדוושים במקום על אופניים תוך כדי שהם מסתכלים באיי פון על יו טיוב" כשהוא דיבר על הפקידים העיניים שלו יקדו משינאה.
אשתו החליטה להכין קפה. היא פתחה את המחשב וקראה חדשות, היא לא הבינה יותר מדי בפוליטיקה אבל הבינה ששום דבר לא בסדר.
אחר כך היא הסתכלה ברפרוף על המיילים אבל הכל היה זבל, ואז בהישח דעת היא קראה את ההורסקופ היומי שיעץ לה להיזהר מלקחת החלטות נמהרות.
אחרי שעה של עבודה הבחור נכנס לבית והסתכל על אשתו במבט מאשים "יש סתימה" הוא אמר
"רוצה קפה?" שאלה אשתו
"מה שאני רוצה זה שלא תזרקי נייר טואלט לאסלה. כמה פעמים אפשר להגיד לכם שבשביל זה יש פחים ושמערכת הביוב פה זה לא כמו בעיר, זרקת?!"
אשתו לקחה לגימה מהקפה. זו היתה שאלה רטורית, היא כבר למדה לזהות אותן.
"מצאתי שם מגבונים" הוא אמר והטון שלו התמלא בשנאה
"את יודעת כמה שנים לוקח למגבונים להתכלות? וחוץ מזה שהם יכולים לשבש את כל המערכת. זה יעלה לנו אלפים. כמה פעמים הזהרתי אותך מלזרוק מגבונים לאסלה"
"אני לא משתמשת במגבונים" היא אמרה בקול שקט
"רוקנתי עכשיו ארבע שנים של חרא" אמר הבחור

היה כבר הרבה יותר זול להזמין אינסטלטור שינקה את הביוב.

את כותבת נפלא. בכמה משפטים יוצרת תמונה חיה ונושמת.

נפלא!
נפלאה!!
התגעגעתי

הייתי חייבת לערוך קצת (ארבע שנים של חרא במקום סתם חרא ...לא יודעת אם זה מוסיף או גורע) כל כך נהנתי לכתוב היום. זה היה מדויק בשבילי.
ליאורה, תמיד מצחיקות אותי העצות הפראקטיות...להמליץ לטיפוס כמו "הבחור" לקחת אינסטלטור זה כמעט כמו... (השלם את החסר) בכל מקרה שימחת אותי עם המילים שלך
עדינה- התגעגעתי גם...
קנג'י- פתאום חשבתי עלזה שהביקורים שלך אצלי הם קצת כמו ביקורי הפתע של הציפור בחלון
שבע

מאדר פאקר מאדר פאקר אור ואהבה אור ואהבה.
יום קשה. אכזבה תהומית החלטות גורליות וחרא שעולה על גדותיו....הולכת לישון.
שיהיה לילה טוב

זו לא הייתה עצה פרקטית ובוודאי לא כוונה לבחור.
זו הייתה הערה יבשה, שבמצבים כאלה עבורך יותר זול וכו'.

את כותבת נורא יפה.

ומסכן הבחור שנפל ככה לבור של חרא.

_קרעת אותי מצחוק סיסטר, מזדהה בענק עם הדיסוננס המלא בהודיה ומקיא בפינה
או בגירסה נוספת: מאדר פאקר מאדר פאקר אור ואהבה אור ואהבה._
מצטרפת.
אין לי זמן. זו לא אני, אני בכלל לא כאן. דבוקה למחשב אחר. בלי חדר כושר.
הבחור לא יסכים שאני אכנס אליכם הביתה. לא נורא, נעשה מדורה בחוץ.

באמת מסכן הבחור שנפל ככה לבור של חרא.
הבחור שלך עושה וואחד קארמה יוגה, הא?

^{טוב בכ"ז עצה פרקטית: דוקא בגלל שאין להמליץ לו על אינסטלטור , מומלץ שתהיה לך רשימה של כל בעלי המלאכה שזמינים בהתראה קצרה. למקרה חירום כשהבחור לא נמצא.}

אני קראתי כבר ערוך.
לגמרי "רוקנתי עכשיו ארבע שנים של חרא" אמר הבחור.
אהבתי כל מילה שכתבת. אז שמחה שנכנסתי, אפילו שאסור לי.

אה וגם קראתי לפנייך את מיכל בז. התחבר לי..: "אה, בגלל זה היא חלמה על השירותים המלוכלכים, באמת היתה הצפה של חרא.."

יום קשה. אכזבה תהומית החלטות גורליות וחרא שעולה על גדותיו....הולכת לישון.
חיבוק, יקרה.
גם לי תקופה "מאתגרת" (רוחניקלי קורקט)..... הולכת לעבוד.
<אמא דבש>

שליחה על ידי נטע_ק* » 20 מרץ 2013, 08:24

מסיפור כזה אפשר לעשות סרט...

ארבע שנים של חרא במקום סתם חרא ...לא יודעת אם זה מוסיף או גורע

מוסיף כל כך הרבה, שאני עדיין מתלבטת אם לא לשלוח את זה לתחרות מאחורי הגב שלך, ראי הוזהרת

איזה כיף במבי שאת אוהבת את הסיפור

האמת היא שמזמן לא אהבתי משהו שכתבתי כמו את הסיפור הזה. דחסתי שנתיים של בלוג לכמה שורות...
הבוקר ליטשתי אותו קצת. לא שמתי לב אבל במקור כתבתי שהצבע של הדלי פלאסטיק "דעך" במקום "דהה" ושיניתי (למרות שאולי "דעך" זה יותר יפה)
גם שיניתי את הכותרת ל "ארבע שנים של חרא" אבל אז אז החלטתי שזה הורס קצת מהשורה האחרונה ושסתם "חרא" זה הרבה יותר פתוח.
לחיי החרא!!!
ותפסיקי לאיים

סיפור מדהים, יש בי רגשות ישנים שמתעוררים לאור הכתיבה המדודה הזאת שלך. מזכיר לי טקסטים שלך מלפני עשרים שנה, והרגש הזה שעולה כשקוראים. לדעתי את כותבת כלכך טוב, ואלופת הדיוק והקצר. אגב, סיפורייך הישנים - עדיין קיימים ושמורים?

המממ....אין לי מושג איפה הם. אני רק זוכרת סיפור אחד שהתחיל במילים "כתבתי סיפור על בחורה שהיה לה הכל והיא לא ידעה, לי לא היה כלום וידעתי. אפשר להגיד שהסיפור זה עלי" בסוף הסיפור הבחורה מאיימת לקפוץ מהמרפסת וכולם שם למטה: החבר שלה, המאהב שלה (היו זמנים (-; ), החברה שלה, אמא שלה...וכולם מנסים לשכנע אותה לא לקפוץ. אני לא ממש זוכרת מה קורה אחר כך אבל נדמה לי שבסוף היא מגיפה את התריסים והולכת לישון. והמילים האחרונות היו "הייתי מרוצה" (מהסיפור כמובן)

אני מתגעגעת אלייך, בואי כבר. חפשי אותם (פלופי? ניירות? אצל ההורים?)...

שליחה על ידי נובה* » 22 מרץ 2013, 06:56

אחלה חרא
וכמו שאבא שלי היה אומר "shit makes the flowers grow"

איזה סיפור משובח!
יאללה, תעזבי את השטויות האלה של תיווך בתים ותכיני את הספר שלך לדפוס. אני קונה ראשונה. תזכרו כולכם. אני הייתי קודם. לא לדחוף.
וגם מזל טוב! שתהייה לך שנה מצויינת.
כדאי רק לאחל לך מזל חרא (כלומר break a leg) והכל יהיה בסדר.

לדעתי את גם יכולה להצליח מאד בתחום התסריטים/דוקו וגם יומן דוקו אישי יכול ללכת.
למשל:
לימונדה עובדת כסוכנת טיווח ובדרך להראות נכס יקר עפ גבר סקסי (ומליונר, אולי רוקר מבוגר סטייל ניק קייב?)
לימונדה והגבר מתחילים לפטפט ומוצאים כמה מחנים משותפים הקשורים, באוכל, מוזיקה והריבים הבלתי אפשריים עם בני הזוג
ואז הם נתקעים עם הרכב בדרך לשם/עושים תאונה שמגבירה את המתח המיני
בנוסף למליונר יש את הרופא המטרידן, המורה ליוגההמיסתורי המיסתורי מתענינים בלימונדה
אבל האיש שלה ממשיך להיות זעוף ולא לתת לה את תשומת הלב שהיא מחפשת.
אבל הגרוע מכל הוא שלימונדה משועממת. היא מסתכלת מהחלון, הנוף מושלם, הילדים משגעים, האוכל טעים, האיש חתיך ואוהב אותה
אבל הימים דומים מדי אחד לשני
ואז השגרה הנינוחה מופרת-
עכשיו כדאי שתכנס כאן איזה עלילת מתח לא רומנטית ומעניינת. אולי נמצאה גופה בבית שמיועד להשקעה?
מי ימות? המליונר? המורה ליוגה? הרופא ההודי? ומי רצח אותו
לימונדה מגלה רמז ולא מתאפקת לחקור את הענין. בסופו של דבר היא מסתבכת
והאיש שלה שכאילו לא מתענין בעולמה הפנימי, שומע שיחת טלפון וקולט שהיא חוקרת את הענין
הוא דואג לשלומה ועוקב אחריה.
מה שמציל את חייה של לימונדה כי במשחק החקירות שלה היא התקרבה לגילוי האמת
והורצח מנסה לחסל אותה ואז האיש של לימונדה מציל אותה.

טוב, את היית כותבת את זה יותר יפה ממני...

כשקראתי את התגובה למעלה של פלונית' לרגע התכווצתי. הדמות שהצטיירה היתה כל כך נלעגת בעיני. המציאות של "הלימונדה הזאת" נקראה לי מופרכת ומעצבנת...אז מיד מחקתי.
אבל אז חשבתי שזה אידיוטי לצנזר (ועוד תגובות של אחרים) משאירה את זה פה. (פעם ראשונה שאני משחזרת ושוב חושבת שהפורמט גאוני ואיזה כיף שהמקום הזה קיים ומתמלאת בהודיה @} )
אני מתארת לעצמי שכל אחד יכול להיות נלעג. הכל תלוי בזוית. והנה אחד של ניק קייב

כשקראתי את התגובה למעלה של פלונית' לרגע התכווצתי. הדמות שהצטיירה היתה כל כך נלעגת בעיני. המציאות של "הלימונדה הזאת" נקראה לי מופרכת ומעצבנת...אז מיד מחקתי.
אוי, סליחה שהעלבתי אותך. אני לא רואה את הדמות שציירתי כנלעגת בכלל
אולי כי לא ירדתי לפרטים הקטנים
ומימלא הדמות הבאופנית שלך פה היא רק השראה לסיפור הקטן שהמצאתי
דמיינתי אותך כאשה שמשתעממת כי החיים בכפר למרות חיבתה לטבע ולזמן לעצמה קטנים עליה בכמה מספרים
דמיינתי את כל הגברים האלו שמתאהבים בה, כי למרות שהיא אמא ולא ילדונת היא עדין מאד יפה ונשית
ומלאת קסם אישי
דמיינתי את האיש שלה שלא מתרגש ממנה מספיק, כי הוא קצת מדוכא בלי קשר עליה והוא מספיק גבק בשביל להיות בטוח בעצמו
אבל כשמשהו משתבש והיא בסכנה הוא מיד שם לב וכשהוא מציל אותה מהרוצח, הוא גם מוכיח לה שהוא כן שם לב עליה
אבל הוא גבר וכדרכם של גברים הוא שם לב בעיקר לעיקר.
הסיפור נכתב מתוך אהבה והערכה
אם היה נכתב קצת יותר בתושמת לב, הייתי מדמינת אותו כסרט מתח קומי סטייל האחיים כהן/וודי הלן והדמות שלך משהו בין קמארון דיאז לאודרי טוטו
ושוב סליחה שפגעתי בך. אם זה מפריע לך אני אמחק אותו
שבת שלום וחג שמח

פולניתוש- שבת שלום וחג שמח גם לך...לא התכוונתי לקפוץ ואין צורך למחוק לדעתי את צריכה לכתוב תסריט משלך @}
יוליקו- מה העינינים? ו- merde בחזרה (או כמו שפעם אמרנו "הכל חוזר אליך וחרא בידך")
נובה- מאמצת את הביטו "shit makes the flowers grow" (-: תודה

ולסיכום מצטטת את אבא שלי בשיבוש מנצח: : "קאקי באשל" (על משקל "חרא בלבן") D-:

מותק שלי
קוראת ועוקבת.
נעדרת מילים חכמות לומר
אבל שולחת חיבוקים מעל גלי החרא @}

עברתי בהצלחה מבחן תאוריה (נהיגה) ביום רביעי האחרון ואני מתה מפחד מהטסט ביום שני הקרוב.
הרישיון הישראלי שלי לא תופס כאן.
קצת חרא ביום שני בין שתיים לארבע אחה''צ יעזור לי.

יוליקו, הייתי באותו הסרט שנה שעברה...לקחתי כל מיני תרופות הרגעה הומאופטיות לפני (ונשבעת שדקה לפני הטסט מרב מתח היה לי קאקי ולא היה שם שירותים ולרגע שכחתי שיש ל טסט וכל מה שחשבתי עליו זה שירותים). הטסט היה ארוך אבל קל, ניראה לי שאין להם יותר מדי אינטרס להכשיל אמהות קשישות. בכל מקרה עברתי.
בהצלחה! זה הרי קלי קלות- את במילא נוהגת, לא? בכל מקרה אני אחשוב עליך ו- merde כמובן!
^{הידעת שהביטוי merde הגיע מעולם התאטרון שם הצלחה של הצגה נמדדה לפי כמות החרא שהיה מחוץ לאולם- זה היה בתקופה שהקהל הגיע בכרכרות ואם היה שם עומס והתקהלות, היה הרבה חרא של סוסים בחוץ}

נוק נוק נוק... ציפור על עדן החלון

"רוקנתי עכשיו ארבע שנים של חרא" אמר הבחור
מה שנקרא: Holy Shit

אחלה סיפור, מאד אוהבת כשאת כותבת עליכם בגוף שלישי.

אחרי. תשובה תגיע בדואר עוד יומים.

עברת. תאמיני לי עברת. מילה של לימונדה (גם אני פיקפקתי ולא האמנתי גם כשהתשובה הגיעה)
שיהיה חג שמח!!!

סיפור מאוד יפה.
מזכיר לי קצת (בתחושה שהוא עושה לי) את ריימונד קארבר, שאני מאוד אוהבת, רק בגירסא יותר כפרית ואקולוגית

(נכנסתי לספר שחשבתי היום בערגה על הסיפור שלך, ההוא. אבל אני מסופקת גם מזה

)

הי ציפורי @}, עלית על זה... באמת יש לי נטיה לכתוב "א-לה קארבר". תמיד משתדלת להעביר כמה שיותר בכמה שפחות. מאד אוהבת (אהבתי?) את הכתיבה שלו.
^{ולא שכחתי את העינין הלא- סגור ההוא...}

תמיד משתדלת להעביר כמה שיותר בכמה שפחות
זה אחד הדברים העיקריים שאני לומדת לעשות בכתיבה..הנטייה הטבעית שלי היא הפוכה, (לא מרצון- ככה יוצא), לכן אני כל כך מעריכה את זה אצל כותבים אחרים.

שמחתי לקרוא גם שנהנית לכתוב את הסיפור הזה. אולי תבדקי למה, ותנסי לשחזר את זה עם הסיפור ההוא?
<כן, מניפולטיבי מעט מצדי, אבל זה יכול להיות תרגיל מעניין לא?

>

תודה ציפורי על המילים @} אז ככה...נדמה לי שההנאה שבכתיבה היתה קשורה בזוית ההתבוננות על הסיטואציה. קצת כמו ממעוף הציפור. משהו בכתיבה בגוף שלישי הרחיקה אותי מה"אני ואני ואני ואני "שלפעמים הופך מיגע מעצבן וגם קצת משעמם. אני אבדוק איך זה מתלבש על הסיפור ההוא. בהחלט תרגיל מענין (-:

עברתי!!!!
תודה רבה על התמיכה.

רגע, מה אמרת על אמהות קשישות? בוינה, ת'שמרי ת'פה ש'לך! זה לא אפור! זה בלונד פלטינה!

משהו בכתיבה בגוף שלישי הרחיקה אותי מה"אני ואני ואני ואני "שלפעמים הופך מיגע מעצבן וגם קצת משעמם.
מסכימה מאוד שבגוף שלישי יש איכות שלפעמים מקלה ומיטיבה מאוד עם הכתיבה. אומרים שזה גם מרפא את הנפש

פעם אפילו כתבתי בלוג שלם בגוף שלישי...

איזה יום|אוף| הדבר הטוב היחיד שאני יכולה להגיד עליו זה שהוא אוטוטו מגיע לסיומו... דווקא הוא התחיל טוב. הליכת בוקר עם הכלב ביום שניראה מבטיח. אחרי כמה ימים של גשם ללא הפסקה, השמש יצאה סוף סוף והעולם התכסה טל וקורי עכביש מנצנצים. ברווזים שטים באגם. זוג ברווזים נבהל ועף מעל הראש שלי. חוגלה רצה במעלה השביל. הוצאתי הרבה אנרגיה בהליכה נמרצת במעלה גבעה בוצית עם נאנוק הכלב הלבן. חזרתי הביתה ואכלתי ארוחת בוקר גדולה (אבוקדואים ננסיים אורגניים, ביצים מכאן, קרקרים עם זרעונים, תה ירוק) עליתי לחדר וניסיתי לעבוד. ולא הצלחתי. כל היום. בכלל. היה לי דד ליין להגיש למשרד ולא כתבתי שורה. גם לא עניתי על מיילים. בזבזתי שעות בחדר. קיבלתי שיתוק מטבלאות אקסל ומלכתוב בצרפתית. ולא כתבתי כלום. במקום זה גלשתי לכל כך הרבה מקמות אפלים. הלכתי לאיבוד. הסתבכתי עם עצמי. לא עמדתי בדד ליין. כעסתי על עצמי. חסרת כל משמעת עצמית. אבודה. לא מתקדמת. לוזרית. שנאתי את עצמי.
איבדתי את המשמעות. ניזכרתי בשורה "האדם מחפש משמעות" וזה ניראה לי מתאים. הרגשה שאין לכלום משמעות. פתחתי קלפים של אושו. קיבלתי את הקלף הזה
אבל אז השעון הראה ארבע וחצי ונסעתי עם הטרנינג לאסוף את הילדים ופתאום הרגשתי שאולי בכל זאת יש לי משמעות.... אני אמא אז לא יכולה לשקוע עמוק מדי....
ובכלל מחר יום חדש

נשמע כל כך מוכר מותק...
כל חוסר המשמעות הזה, שכל פעם מחדש אנחנו מופתעות לגלות (-:
למרות שלא היה לי דד ליין זה שנים, גם אני קיבלתי שיתוק מלקרוא על טבלאות האקסל שלך.
והרסת אותי עם זה: אבל אז השעון הראה ארבע וחצי ונסעתי עם הטרנינג לאסוף את הילדים ופתאום הרגשתי שאולי בכל זאת יש לי משמעות.
מקווה שהיום החדש של מחר יהיה צלול ובהיר יותר

בלילה גימל בא לבקר אותי. נפגשנו במקרה בחדר המדרגות והוא לקח אותי לדירה שכורה עם מזרון מלוכלך על הריצפה. הגפנו את התריסים. היינו צריכים להיות בשקט כדי שלא ימצאו אותנו. נדמה לי שהמשפחות שלנו ישנו בדירות באותה קומה. הגוף שלי זכר אותו. את המגע שלו ואת הריח שלו. את הריח שלו בנקודה הזאת בעורף, מתחת לשיערות, כשהוא מתכופף לנשק לי את הצוואר. את הריח שלו בבית השחי וליד הביצים. את הטעם של הנשיקות שלו. היה לנו זמן עד הבוקר. ״לא צריך לישון״ הוא אמר ״לילה אחד זה כמו נצח״ אמרתי לו
זה כל מה שאמרנו אחד לשני בחלום שנמשך לילה או נצח או כמה דקות
בבוקר הבחור אמר לי שדיברתי מתוך שינה...מה אמרתי? שאלתי והלב לי דפק והגוף עדיין עמוק בזכרון של החלום ״לא זוכר״ הוא אמר
יום חדש. העבודה של אתמול מחכה לי על השולחן. היא לא הלכה לשום מקום. בצהרים פוגשת את לואיז במסעדה סינית.
מרגישה את הפלישה של גימל בכל תא מהגוף שלי

מקווה שזה מרגיש כמו שזה נקרא
כי זה נקרא טוב (המילה פלישה עוררה בי ספק).
כשביום צריך למלא דו"חות אקסל, רק טבעי שבלילה יהיו חלומות על זיונים.
הנקודה בעורף מתחת לצוואר היא מעגן בלתי נדלה של משהו.
מצב לא מבוטל בכלל שחלמתי שאנחנו נפגשות.

כשביום צריך למלא דו"חות אקסל, רק טבעי שבלילה יהיו חלומות על זיונים. (-:
מה הכוונה בשורה הנקודה בעורף מתחת לצוואר היא מעגן בלתי נדלה של משהו. ?
מצב לא מבוטל בכלל שחלמתי שאנחנו נפגשות. מתי? איפה? מה? אתמול כאמור הייתי עסוקה...

לא יודעת איך זה ניקרא, כי די נבהלתי מזה שזה בכלל נכתב, וקצת קיוויתי שזה יקבר תחת ערימה של דפים אחרים...
וכל היום הסתובבתי עם החלום הזה ורכבתי על גלים של חרמנות והתחושה שכתוב לי על המצח "בוגדת" או שאולי יש לי ריח גוף שיסגיר אותי...
"פלישה" כי גימל כבר מזמן לא לא מוזמן... אבל מדי כמה זמן הוא מצליח בכל זאת לחדור לאחד מהחלומות שלי [-:
אני מקוה שגם אני רודפת אותו בחלומות. מגיע לו.
אז הנה אחד בשביל גימל מהאחת והיחידה פי ג'יי

קראתי על החלום שלך הבוקר והיה לי קשה להגיב בגלל הזדהות יתר והקושי לבטא את זה כאן עם זה שאני לא אנונימית
אבל פאק איט מה אכפת לי, הרי חלומות מהסוג הזה לא מיחדים אותנו D-)

וכל היום הסתובבתי עם החלום הזה ורכבתי על גלים של חרמנות והתחושה שכתוב לי על המצח "בוגדת" או שאולי יש לי ריח גוף שיסגיר אותי...
מילה במילה.

התגובה הראשונה שלי היתה לכתוב - בואי כבר! נשב על הגג של שבע....
נראה לי שההזדהות עם החלום עוררה את הרצון
חלומות חלומות...

הנקודה בעורף מתחת לצוואר היא מעגן בלתי נדלה של משהו.
התכוונתי לנקודה בעורף מתחת לשיער.
יש משהו באזור הזה בגוף של גבר שמעורר בי משיכה בלתי נגמרת. לא רק מינית, גם חשק לבהות או ללטף או להסניף שם, בלי סוף. זה מקום שמעורר בי השתאות.

אני לא יודעת אם חלמתי שאנחנו נפגשות או שדמיינתי את זה לפני שנרדמתי. היו שם עוד כמה אחיות חמלה, היה לך שיער חום קצר חלק, והתחושה העיקרית היתה שנפגשנו כבר אלף פעם בחיים, סופר טבעי.