סיכונים בלידה

אנונימי

בעיני לדוגמא, לידה בבית כפי שהיא בארץ, טומנת סיכונים שנראים לי מיותרים לנוכח העובדה, שמה שחשוב הוא שאעשה את המקסימום שביכולתי, לפי הבנתי, שהתינוק יהיה בריא וגם תהיה לו אמא בריאה.
מבחינתי להיות שותפה בלידה כפי שהייתי ,היה לי מתאים.
הרגשתי מבוטחת מכל הכיוונים וזה נתן לי הרגשה של ביטחון.
אז דאגתי ללדת בבית חולים עם פרוטקציה, כדי שאקבל את היחס ותשומת הלב המירביים.

ורד, מעבר לחשיבות החוויה (ואולי בגלל שלא חוויתי כלום, מאד חשוב לי לחוות את זה), מסתבר, שעצם ההליכה לבית החולים, מגדילה את הסיכון לתינוק, ומשפיעה רבות גם על מהלך חייו לאחר הלידה, כיוון שהיא פוגעת בתהליך ההתקשרות הטבעית. נכון שניתן לגשר על הפערים בהמשך, אבל כנראה לא באותה צורה ובאותה רמה.
מציעה לך לקרוא את המאמר הבא (בתקווה שיש לך אקרובט. אם לא, אני אסביר איך להגיע למאמר הזה בדרך אחרת. המאמר מתוך מוסף הריון ולידה באופן טבעי).
זאת כמובן, במקרה הרגיל של הריון בסיכון נמוך. במקרים מיוחדים, טוב שיש בתי חולים, מנתחים וכל שאר האמצעים המודרניים/מקובלים.

יכול להיות שיש מצבים בהריון תקין לגמרי שעדיף לתינוק בבית, השאלה היא האם ניתן לצפות כל סיבוך אפשרי.
כמו למשל חבל טבור שנכרך, הפרדות שליה, אי התכווצות נאותה של הרחם שיכולה לגרום לאיבוד דם ולמוות של האם.
אם התשובה היא שאי אפשר לצפות, אפילו מקרה אחד, זאת אומרת שקיים סיכון שאני מבחינתי לא מעונינת לקחת.
ולגבי החוויה, זה ענין אישי, כמו שאמרתי לי זה לא חשוב.
עברתי שתי לידות רגילות (עם אפידורל שהופסק בשלב השלישי) והייתי שותפה ללחיצות ולהוצאה של התינוק,
וניתוח קיסרי בהרדמה מלאה.
בכלל לא שינה לי איך עברה הלידה, העיקר התינוק ואני.
זה נשמע אולי לא שכיח, אבל התאהבתי בשלושתם בשניה שהעניים שלי נחו עליהם ולא היה שום הבדל,
חוץ מאשר השלישי שמאוד דאגתי לו.

ורד, חלק מה"סיכונים" שכתבת אינם מסוכנים בלידה טבעית (למשל חבל טבור שנכרך). אחרים נגרמים לרוב מהתערבות במהלך הטבעי של הלידה וההתקשרות שאחריה (למשל אי התכווצות נאותה של הרחם). כפי שכרמית כתבה, הטיפול הרפואי שניתן בבית-החולים מעלה את הסיכון בלידה ואת הסיבוכים, ולכן גם יוצר את הצורך ב"תיקונים" כמו וואקום, אפידורל, חתכים ותפרים, עירוי ועוד ועוד ועוד. הסטטיסטיקות מראות ש-מדור לידת בית בטוחה לא פחות מלידה בבי"ח חולים להריון בסיכון נמוך (אין סטטיסטיקות להריון בסיכון גבוה, אבל אני יודעת על כמה אנקדוטות מעניינות). ככה שגם מי שהולכת לבית חולים לוקחת סיכון, אם כי לרוב אפילו בלי לשקול את זה ולעשות החלטה מושכלת.

אם זה מעניין אותך, מומלץ מאוד ללכת להרצאה של ד"ר ואגנר בנושא (ראי דף פתיחה) - הוא רופא קונבנציונאלי לחלוטין שהיה אחראי על ארגון מחקרים לגבי ההליכים הרפואיים בלידות באירופה.

יונת, למה את מתכוונת כשאת אומרת שבלידה טבעית אין סיכון כשחבל הטבור נכרך?

אני מציעה שתשאלי באתר עם מיילדות כמו www.leida.co.il, אבל ממה שהבנתי זו לא בעיה - פשוט מחליקים אותו סביב הגוף, או שמסירים אותו מהראש. זה מסוכן רק עם חבל הטבור כרוך חזק ולוחץ את הצוואר, שזה מצב שנגרם ככל הנראה מהתערבות במהלך הטבעי של לידה.

מור נולד עם חבל הטבור כרוך סביב צווארו. זה לא היווה בעיה, פשוט החליקו אותו מעל ראשו.
מה שהיווה בעיה היתה צניחה של חבל הטבור לתוך תעלת הלידה ובין הצירים מצוקה.

גם בלידה בבית חולים, האשה צריכה להיות מאוד מעורבת, זה לא כאילו באת לבית חולים אז סיימת עם האחריות.
אצלי לפני הניתוח ניסו כל מיני דברים כדי לזרז את הלידה, היה מקרה שפשוט לא הסכמתי למה שהרופא התורן הציע, וחיכיתי לדבר עם הרופא שלי.
אם נשים שיולדות בבית חולים יהיו מודעות ומעורבות כמו שהן בבית, יהיו פחות סיכונים.
זה קשה כי צריך להתמודד עם צוות, אבל אפשר להגיע עם מסמך כמו בדף תוכנית לידה , לדעת מה את מוכנה שיעשו לך ומה לא ולהתעקש על זה.

עד כמה שאני יודעת, הבעיה עם חבל הטבור כשהוא סביב הראש, היא שבמהלך הלידה הוא עלול להתהדק ולחנוק את התינוק. אני לא חושבת שזה קשור לאופי הלידה, למעט העובדה, שאם רואים את זה באולטראסאונד, יכול להיות שיבחרו לנתח ולא ללדת לידה רגילה, אבל בהחלט יתכן שבמקרה כזה זה באמת שיקול משמעותי (לא למדתי על הנושא).
הנקודה היא, שבלידה באווירה ביתית (לאו דווקא בבית) יש אמנם סיכון מסוים ובלתי צפוי לסיבוכים (כמו שיש בכל דבר בחיים, אפילו משפעת או אנגינה אני מכירה מישהי שנשארה נכה לכל החיים, ועדיין זו לא סיבה לקחת כל חולה שפעת לבי"ח) אבל בלידה "רפואית" את לא מונעת את הסיבוכים המיוחדים (וכל פעם יש בעיתון סיפורים על מקרים שהובילו למוות, על מקרי הנכות לא שומעים בדרך כלל, אלא אם את מכירה אישית) ומעלה את הסיכון ל"סיבוכים קלים" - זיהומים, בעיות הנקה, דיכאון אחרי לידה, בעיות התקשרות ועוד, לאחוזים מאד גבוהים ומשמעותיים.

אין לי סטטיסטיקות על לידות בבית חולים לגבי נזק של מוות ונכות. בסביבתי הקרובה ומסביבה לא שמעתי על זה.
יש בעיה "קטנה" שיש הרבה רופאים, חלקם טובים יותר, חלקם פחות ואי אפשר לבחור רופא ללידה כמו שבוחרים מיילדת, למרות שאם משלמים למיילדת סכום כל כך גבוה, אפשר לשלם גם לרופא.
אני אישית מעדיפה שיהיה רופא וחדר ניתוח בסביבה על כל מקרה.
מעבר לזה, חבל שלא הייתי מודעת לכמה מהדברים שלמדתי כאן, אם הייתי מודעת אליהם הייתי דורשת אותם,
עושה סקר בתי חולים עם תוכנית לידה (זה ממש מצא חן בעיני), ואז אני בטוחה שגם הייתי מרגישה בטוחה מבחינה רפואית וגם מקבלת דברים אחרים שהיו משפרים.
אני חושבת שבתי החולים יכולים להתאים את עצמם ללידה יותר על תקן של לידה ולא של מחלה, עם פחות התערבות.
אולי בית יולדות שנמצא צמוד לבית חולים ויש בו בעיקר מילדות, ופחות טכניקות של החלל החיצון.
כי לי מאוד מפריע המרחק לבית חולים במקרה ש...

כרמית,
עד כמה שאני יודעת, אי אפשר לראות אם חבל הטבור כרוך, באולטרא סאונד. בכורתי נולדה בניתוח קיסרי בהול, ורק בדיעבד אמרו לי שחבל הטבור שלה היה כרוך ושאי אפשר היה לראות את זה באולטרא סאונד.

ורד - אם תשלמי לרופא, יש יותר סיכוי שתגיעי לקיסרי.
יש סיכונים שנחשבים לגיטימיים יותר מאחרים, ולכן, במקרה הכי קל של ספק, רופא שמפחד מתביעה משפטית, יעדיף לנתח ולא לקחת את הסיכון, למרות שלמעשה, ניתוח מסוכן יותר (לאמא ולילד) מלידה רגילה, והרבה פעמים הספק הוא תקלה טכנית במוניטור למשל...
אבל לא יתבעו רופא ששלח אותך ל"קיסרי בהול" ונוצר סיבוך, וכן יתבעו רופא שהחליט להמשיך עם לידה רגילה, ובסופו של דבר זה הסתבר כשגיאה, ולכן, רופא שמשלמים לו וצריך "רקורד נקי" יעדיף את האפשרות הראשונה.
לגבי הקרבה של רופא וחדר ניתוח - נכון שיש בזה משהו מרגיע (ואני עוד לא בטוחה מה אעשה בלידה הבאה שלי, בינתיים הכל תיאוריה והדברים האלו חדשים גם לי) מצד שני, "אם במערכה הראשונה מופיע אקדח...".
כנראה שהשיטה של ד"ר ואגנר של מרכזי לידה, היא הפשרה הטובה ביותר, אבל למיטב ידיעתי זה עדיין לא קיים בארץ.
ויויאן - זו היתה השערה. עכשיו אני נזכרת שבאמת קראתי איפהשהו שלא ניתן לזהות מצב כזה באולטראסאונד.

שלום לכולם!
מאז הלידה שלי בבית חולים, חושבת הרבה על הלידה הבאה. רוצה ללמוד מהטעויות, רוצה לשפר דברים, רוצה לשנות. לידה בבית נראה לי כי מעשה מאד הגיוני ונכון וטבעי.חייבת לציין שאני לא פוחדת מכאב ואין לי פחד מסיבוכים אפשריים שיכולים להיות אצלי, כמו דימום רב, חתך או קרע. יש לי אמונה שאיתי הכל יהיה בסדר. אני לא יודעת מה המקור של האמונה כזאת, אך כך אני מרגישה.
הנושא שמטריד אותי מאד בלידת בית ובלידה בכלל זה נושא של מצוקה נשימתית אצל הילוד אחרי הלידה. אני מחפשת מידע רפואי מהן הסיבות למצב כזה?
איך מטפלים בזה? האם אפשר לדעת על זה מראש?
מאד אשמח לתגובות בנושא והפניות למקורות מידע.
תודה.