סיפורי פוגית

[סיפורי_פוגית*]

דף בית אישי
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]
[email protected]

[פוגית*]

סוף סוף תינוקת!
אוטוטו בת 3 חודשים ואני עדיין לא מעכלת
אני מקיפה את עצמי בסמלי סטטוס אמהיים - מנשא, ועוד אחד, ועוד אחד... (מושאלים, קנויים, תפורים עצמאית...)
עריסה, עגלה...
נהנית מכל קניה שמסמלת את העובדה שהיא פה. מהעובדה שיש תינוקת שצריכה "דברים".
אני תוהה למה. הרי יש תינוקת אמיתית, היא פה. אולי בגלל שזה עוד לא נתפס. אולי בגלל שחיכינו כ"כ הרבה זמן שמעבר לרצון בהרחבת המשפחה הרצון בדברים של תינוקות נהיה משאת לב בפני עצמו. אולי בגלל שלתינוק שאבד לא היו דברים, הוא לא השאיר אחריו שום מזכרת...
ויש גם את הדברים שמסמלים את הרחבת המשפחה. משום אני זקוקה לחפצים בשביל להנכיח אותה פה.
וזה עושה לי רגשי אשמה של פזרנות מיותרת...

[פוגית*]

זו ילדותי השניה

[פוגית*]

כבר שלושה חודשים אני מבטיחה לעצמי לספר את סיפור ההנקה של יערה. למרות שהיא רק בת שלושה חודשים עבר עלינו כ"כ הרבה בתחום הזה, ואנחנו רק בתחילת הדרך.
רק בשבוע האחרון אני מתחילה להנות מהעובדה שהיא יונקת, למרות שעדיין קצת כואב. וגם היא כבר לא בוכה כ"כ כל פעם כשרוצה לאכול/לישון. מתלבשת על הציצי ויונקת.
כיף.
<המשך בהמשך>

[ניצן_אמ*]

נהנית לקרוא אותך.

[שיבולת*]

גם שלי עוד לא בת 3 חודשים, ועברנו המון בעניין ההנקה.

גם אני רק מתחילה להנות.

מזמינה אותך ל בלוג ההנקה שלי - לקרוא ולהגיב.

שיבולת

[סיפורי_פוגית*]

בת 12.5 שבועות
נרדמת רק על הידיים, לא אוהבת במנשא, לא מוכנה שיניחו אותה (אי לכך אמא שלה )
לא נרגעת מציצי, מעדיפה מוצץ לעת עתה. היא מנסה למצוץ את האצבעות שלה, בהצלחה הולכת וגוברת, שכתגיע לשליטה טובה אני מקווה שנוכל לוותר על המוצץ... או שמתישהו אני אפסיק עם הזרנוקים האלה שחונקים אותה והיא תסכים להתייחס בידידות לציצי גם כשהיא לא רעבה.
מחייכת חיוכים שובי לב מגיל חודש.
בגיל חודשיים התחילה "לדבר" ואוהבת שמדברים אליה.
מנסה לצחוק, בנתיים ללא קול (מצחיק כשלעצמו).
מרימה את הראש כששוכבת על הבטן - ככה על הבטן של אמא - אנחנו משוחחות. תענוג.
מסמנת עייפות ע"י מזמוז אוזן משמעותי - כשהיא מאוד עייפה היא ממש מקפלת אותה.
טורחת להודיע כל פיפי / קקי, רק חבל שאמ'שלה לפעמים מפספסת....
כשמחזיקים לה משהו מעניין בטווח היד שלה מול הפרצוף היא מנסה להגיע. מרתק לראות את הנסיונות לשלוט ביד הקטנה.
תינוקת אינטלגנטית - מעדיפה להסתכל על מאוורר התקרה, על סיכת ראש וכמובן על הפרצוף של אמא והכי הכי על האחות הגדולה. צעצועים ממש לא מעניינים אותה.
למזלנו במסיבה שעשינו אנשים לא הביאו מתנות כאלה. את הבגדים הורדרדים אני רוצה לתרום. יש רעיונות? אני רוצה לדעת שהם יגיעו למי שבאמת צריך אותם, ולא ישכבו סתם באיזה מחסן של עמותה זו או אחרת.

[ה_עוגיה*]

לא אוהבת במנשא
היא משתנה כל הזמן וגם בעניין הזה היא תשתנה. אולי לטובה.
ויש עוד כמה מנשאים שבטח לא ניסיתם.
אל יאוש.

(אני מאוד אוהבת את השם שלה)

[ניצן_אמ*]

וואו. אם שלי לא היתה לגמרי שחרחורת הייתי חושבת שהן תאומות...

מקסימות.

[שיבולת*]

תודה שקראת והגבת בבלוג שלי.
נשמע כמו היומן של הבת שלי, בשינויים קלים.
יכול להיות שילדנו באותו יום?

[סיפורי_פוגית*]

אבא שלה לפני כמה ימים -"וואוו היא מתפתחת כל יום!"
שנינו עדיין לא מעכלים את זה שהיא פה
והוא פשוט נוכח כמה הפסיד עם הגדולה וזה מדהים אותו כל פעם מחדש.

[שיבולת*]

הי פוגית,

תודה שאת מקדישה לי תשומת לב בנושא ההנקה על אף שגם אצלך העניין לא עובר חלק...

מקווה שתשתפי אותנו בסיפור ההנקה שלך.

תמשיכו ליהנות ולהיות מופתעים כל פעם מחדש שהיא פה...

[ניצן_אמ*]

ורק אני עדיין תקועה עם תינוקת מאותגרת יניקתית
מתי אנחנו מחליפות כבר כדי לבדוק איפה הבעיה???

כל הכבוד לשתינו...
נפגש בפארק הירדן?

[סיפורי_פוגית*]

אני רוצה שהדף הזה יהיה גם דף בלוג שאפשר לכתוב בו לפעמים ולקבל תגובות (גם כדי לא לפתוח עוד דף).
אבל אני לא מצליחה לעשות לעצמי זמן.
הזמן רץ, המון קורה ואין לי זמן לעצור רגע, להתבונן ולרשום לעצמי...
לא מזמן נתקלתי ביומן שניהלתי בשנה הראשונה של הגדולה. רוב הרישומים המדוייקים והמפורטים דווקא מזמן הפגיה.
פתאום נזכרתי איך הדברים היו באמת לעומת הסילוף של הזכרון.
אני יודעת שאם לא ארשום עכשיו אח"כ אשכח ואצטער ובכ"ז לא מצליחה להביא את עצמי לכך.
חבל לי

[נועה_בר*]

קוראת אותך @}
יש משפטים שמזדהה

[סיפורי_פוגית*]

אני לא יודעת איפה לכתוב את זה, אז זה פה.
הבן של דודתי (האחות הצעירה ביותר של אמי) נהרג בלילה בתאונת דרכים.
הילד הקטן שלה (בן 20). לפני שנה היא התאלמנה. סיוט.
כמה אסונות צריכים לפול על אשה אחת?
אני מרגישה את הפחד עולה ומחלחל, מזכיר לי את הכאב שלי, זה שחשבתי שהצלחתי להשאיר מאחורי (או אולי הצלחתי לקבור מתחת לערמות הכביסה).
עוברת לי מחשבה: "מה לעזזל אומרים? מה עושים?"
מיד אני נזכרת שאני יודעת, שהייתי שם... רק לחבק ולשתוק... לשאול "איך את?" לא יותר. (כמה למדתי לאהוב את השאלה הזאת)
את הדודה הזאת אני אוהבת במיוחד, היא היתה נערה כשנולדתי ובילתה אצלנו די הרבה עד לנישואיה. את הבן שלה כבר הכרתי פחות.
אבל זה לא עוזר, העובדה שאני יודעת איך היא מרגישה לא עוזרת לי להתמודד עם זה אולי להפך...
אני לא רוצה להרגיש את הכאב. נמאס לי, פשוט ככה... לא את שלי ולא של אף אחד אחר. נגמר לי הכוח...
כל רגע כזה של כאב בא על חשבון רגע של שמחה ועל חשבון הבנות.

למען האמהות השכולות שפה באתר - רציתי לציין את העובדה המפתיעה, שלמרות שהייתי בצד המאבד ומקבל הניחומים, כשאני בצד השני ולמרות שמדובר באדם קרוב - קשה לי. הדברים לא מובנים מאליהם. איך מתמודדים עם מי שאיבד את היקר מכל? מפחיד, מביך, מפתיע. מאלץ אותנו להתמודד עם רגשותנו הקשים ביותר.
מבינה את הרצון הראשוני פשוט להעלם (להתייחס לאבלים כאל שקופים). אני גם יודעת את המחיר של העלמות כזאת ומעדיפה לא לשלם אותו. אני יודעת גם שאני לא יכולה להתחבא מהכאב של עצמי. לא באמת. אבל מי שלא איבד מעולם אדם קרוב יכול להדחיק, וזה יותר קל... כרגע אני לא מצליחה לחשוב על מוצא מהעניין הזה. אולי זה טבע האדם.
בהזדמנות זאת אני רוצה לבקש סליחה מכן, שלא נכנסתי לדף, שלא הבעתי ניחומים... אני חושבת עליכן (וקוראת אותכן) כל הזמן אבל מרגישה שאין לי מה להציע ולכן מעדיפה לשתוק.

[סיפורי_פוגית*]

מוצץ
סוגיה שחייבים להתייחס אליה.
אבל עדיין לא כתבתי את סיפור ההנקה... מה יהיה?
בכל זאת- יערה מוצצת מוצץ. עושה רושם שהיא מאוד נהנית ממנו, לעיתים מעדיפה אותו על אמא שלה.
איך הגענו לזה? הרי כשהייתי בהריון היה לנו ברור שאלינו הביתה לא יכנס מוצץ...
והנה, בגיל 5 שבועות כבר היה לי קשה לחכות.
ההנקה התחילה קשה, לא היה חלב 4 ימים וכדי שהוא יגיע נעזרתי במשאבה.
למרות הכל הגוף שלי זכר משהו מהילדים הקודמים והשפע היגיע, בעודף, כמובן. אני משפריצה לכל עבר...
יערה לא עושה וואקום מספיק חזק והתוצאה של זה - זה משפריץ לה לתוך הפה ולעיתים גורם לה להשתנק. כשהיא רוצה רק למצוץ ולהרגע ולהרדם השד עם כל החלב הזה ממש מרגיז אותה - עד כדי צרחות היסטריות... אז נתנו לה מוצץ...
ואז נתנו לה יותר מדי מוצץ (כי שאר בני המשפחה לא חשבו שקודם צריך להציע ציץ ודחפו אותו מהר מדי)
והיה שבוע אחד של עליה לא מספיקה במשקל, אז נלחצנו. וניסינו להפסיק עם המוצץ, אבל כבר אי אפשר...
הודעתי לאבא ולאחות הגדולה שלא נותנים מוצץ "סתם" בטח לא לפני שבדקנו שאין סיבות אחרות לבכי. לא תמיד הם זוכרים...
המינון של השימוש במוצץ יחסית נשלט עכשיו ורגשי האשמה קצת השתתקו.
יתרונות

• אפשר לסוע נסיעות יחסית ארוכות בלי לעצור כל 5 דקות...
• מכיוון שהיא לא נותנת לי להכניס לה אצבע לפה השתמשנו במוצץ ל"אימוני מציצה" - פחות יעיל מאצבע אבל יותר טוב מכלום. בסופו של דבר המוצץ הנכון (עגול מגומי,במידה הכי קטנה, כמו שהיה כשהיינו ילדים) שיפר את התפיסה שלה ושיפר את היכולת שלה לעשות וואקום.

מוצץ מודרני לעומת זאת, בעיקר הפריע...

ועדיין כל פעם כשהיא בוכה מעייפות ומעדיפה להרדם עם מוצץ (על הידיים, אי אפשר לשון במקום אחר) מאשר עם השד (למרבה הפלא, גם זה קורה לפעמים), הלב שלי מתכווץ ואני קצת מקנאה בחתיכת הגומי הזאת...

[נועה_בר*]

קוראת אותך והלב שלי יוצא אלייך לחיבוק. באמת שקשה למצוא מילים.

בעניין שמירה על הקטנה, אולי ר"א זה לא כ"כ רחוק מהשרון ?
אשמח לנסות לעזור. באמת!
הזדמנות להיפגש

[נועה_בר*]

את רוצה אותה קרוב אלייך להנקות ? חשבתי שהיא תוכל להיות איתי - אצלי בבית ( יהיה כבר חורף.. )
איזה ימים / שעות ?
רוצה שנעבור לטלפון או במייל?

[אמא_אוהבת*]

שלום לך.
שמי שירלי. אם, מאיירת וכותבת סיפורי ילדים.
גרה באבן יהודה.
אם הבנתי נכון, את מעוניינת למצא משהיא שתשמור על הגוזל שלך בימי שלישי בשעות הצהריים (?)
אני כאן, באבן יהודה. אם לשניים (הקטנה בת שנתיים והלב כבר יוצא להריח ריח של תינוקות...)
אשמח לארח אתכן בביתי כדי שתוכלי "להרגיש אותנו" ויחד לגלות אם אנחנו המקום המתאים לגורה שלך...
חג שמח,
שירלי

[אמא_אוהבת*]

ו...כמובן הטלפון שלי
054-5900038
077-7800653
שירלי

[ספינה_טרופה*]

במקרה נכנסתי לדף שלך, ניק חדש מסתובב באתר
את מוכרת לי... יכול להיות? (בשם אחר?)
אם לא מתאים לך תמחקי.

[ניצן_אמ*]

רעיון נהדר. ממתינות לכן!

[מיכלונת_פה*]

הי, תודה על ביקור והפרח

[ספינה_טרופה*]

חוזרת אלייך,
מכירה את תחושת השקיפות עליה כתבת למעלה.

העובדה שאני יודעת איך היא מרגישה לא עוזרת לי להתמודד עם זה אולי להפך...
זה נכון, ואני חושבת שזה בגלל שידעת/י עד כמה שום דבר (כמעט) שיגידו או יכתבו לא ישנה שום דבר.
בגלל שבמודע בניתי קיר סביבי, ולא נתתי גישה, זה מפחיד להיתקל בקיר של אנשים אחרים, במיוחד שאת מלאת כוונות טובות.
אבל אולי דווקא ממך היא תהיה מוכנה לשמוע, לקבל חיבוק או חיזוק , כי היא יודעת שאת מכירה את הכאב הזה.

כתבת לי בדף שלי שדרכי את מתחברת לכאב שלך (או משהו כזה), וזה מעניין, כי לא הבנתי על מה את כותבת עד שקראתי בדף של איילת, ומצאתי את עצמי במילים שלה.

[אומה_לי*]

מה עם הסלון?

[ליאורה_אורה*]

גם אני לגבי הסלון. איפה את גרה? תוכלי לשלוח תמונות ?

[סיפורי_פוגית*]

מה עם הסלון?
באמת מה איתו?
עומד פה בבדידותו... מחכה למי שיבוא ויאמץ אותו..
אני יכולה לשלוח תמונות.
אם תשלחי לי אימייל (יש בראש הדף הזה) אני אשלח לך אחד בחזרה

[סיפורי_פוגית*]

איפה את גרה?
אי שם בין הצפון למרכז

[תלתל_בתוך_תלתל*]

הי פוגית,

תודה על ההצעה, החתונה בתחילת דצמבר אבל אני פתוחה לכל הצעה.. (נואשת)
האם תוכלי לשלוח לי תמונה או משהו?
המייל שלי:
[email protected]
תודה תודה!
@}

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

שלום ,

שלחתי לך פעמיים אימייל שבו ביקשתי תמונות מהסלון , והמייל חזר . אשמח אם תוכלי לשלוח לי תמונות לדף הבית שלי.
תודה
מיכל

[סיפורי_פוגית*]

שלחתי לך פעמיים אימייל שבו ביקשתי תמונות מהסלון , והמייל חזר
לאיזה כתובת שלחת? הישנה כבר לא רלוונטית. יש אחת שכתובה פה בתחילת הדף.
למרות שהיתה לי תחושה שמשהו לא בסדר.
אני אראה מה אני יכולה לעשות

[נועה_בר*]

מתעניינת במחשב, אתקשר אלייך לפרטים.

[ניצן_אמ*]

נו נו נו! לא התקשרת.
אנחנו ממממש קרובים לבית ברל ומאד נשמח אם תבואנה.
@}

[אנונימי]

יש לי בשבילך את העלונים.
תשתדלי להזכיר לי להוציא אוצם מהאוטו לפני שאני יוצאת ממנו, טוב?
מניחה שזה יהיה ברביעי בעוד שבוע, נכון? אז טלפון אלי או הודעת SMS ב 19:00 תהיה יעילה.

[נועה_מרום*]

שלום לך סיפורי פוגית. כתבת בדף שלי כל האמת אודות הסיינטולוגיה ורציתי לדעת איך הגעת לדף, האם באקראי, וכן האם יש לך קשר כלשהו לסיינטולוגיה?

[נועה_בר*]

אהלן , אשמח להיכנס לתור על הספר של יובלים
ואולי גם בשבוע הקרוב נבקר באזור שלכם...

[אשה_לומדת*]

היי
אני מצטערת על העיכוב בשליחת דיסקים.
היום בן זוגי שלח אותם.
תהנו{@

[סיפורי_פוגית*]

הזמן רץ כשנהנים. גם כשלא.
ה-20 בפברואר מתקרב, ואחריו יבוא עוד 28.2. שנתיים עברו.
לפני יומיים הגדולה שאלה ציינה את העובדה שאילו היה חי היום היה כבר ממש גדול (כמעט שנתיים!) והבינה עוד קצת את המשמעות של לאבד. אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...
היא מדהימה!
היתחילה להתהפך בגיל 3.5 חודשים (אם זכרוני אינו מטעני) - אחת לשבוע בערך היא מראה לנו שהיא עדיין זוכרת איך...
היא נורא רוצה לשבת - כשהיא שוכבת על הגב היא ממש עושה כפיפות בטן! מרימה את הראש מהמזרון בנסיונות נואשים להתרומם.
אני תוהה אם זה מוסרי לנסות ללמד אותה איך מתיישבים...
נכון להיום עוד לא בת חצי שנה וכבר זוחלת ברברס... זהו, אין מקום בטוח...
והחיוכים המתוקים האלה מאוזן לאוזן... אנחנו עדיין מחכים לצחוק המתגלגל...

[בן_הזוג_של_רובין_הוד*]

כמובן

[ספינה_טרופה*]

אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...
קוראת ומבינה מתחבטת במקום הזה.
מרגיעון שעולה מתאים: כולנו משפחה אחת

[סיפורי_פוגית*]

מה מבלבל אותך?
חשבתי שאצלך האובדן יותר ברור. שברור לך שבנימין לא ממלא את מקומו של יאיר. ושמהמקום הזה יהיה לך קל להתייחס לבנימין כחדש ונפרד לחלוטין. לא לערבב, ואת מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה...
אני הרי איבדתי לא רק ילד, אלא גם את התקווה לאהבה חדשה, לתינוק חדש, אולי אפילו יותר מאובדן התינוק עצמו. הציפיה שלי שתינוק חדש ימלא את החלל גם הפחידה אותי וגם ניחמה אותי. פחדתי שהיא תגרום לי לשכוח מצד אחד, ומהצד השני - ידעתי שהיא תביא שקט. איזון, את אותו איזון שאת מתארת.
הכל התגשם: הפחדים, השלווה, הנחמה... בשבועות הראשונים אחרי הלידה סערת הנפש, ההפתעה והבלבול שאת מתארת היו כ"כ גדולים שלא יכולתי לבטא אותם בכלל.
כשכתבת שאת מתחבטת פתאום הבלבול הזה צף שוב, הפחד לאהוב יצור חדש ומקסים כ"כ, להקשר אליה, הפחד לאבד שוב... הכל במין מערבולת כזאת.

עם זאת, מה שכתבת מאוד משמח אותי (ומפתיע אותי בה בעת). כל ההריון שלך ישבתי בשקט בצד ולא העזרתי לומר: "חכי אחרי הלידה, אז תבוא הנחמה". איך תאמיני לי? חיכיתי בסבלנות ועם כל יום שעבר מאז הלידה של יערה, ידעתי שגם לך זה יקרה... בסוף מתאהבים גם בילד שבא אחרי האובדן והוא מחזיר את החיים הביתה. הוא לא מחליף את מי שאבד, הוא פשוט מחזיר את האנרגיה הזאת שנגרעה עם מותו של הילד שאיננו.

יש רגעים שאני ממש רוצה לשכוח את יאיר לשכוח את הכאב להפסיק לשאת את הנטל הזה
אני כל-כך כל-כך מבינה אותך, גם אני לפעמים רוצה למחוק את הכל, לא לדעת את הכאב הזה. היום, 5 חודשים אחרי הלידה זה קורה פחות, אני פחות מפחדת לאהוב את יערה, יודעת שלא אוכל לשכוח את נתנאל (מרגישה יותר אמא שלו מאי-פעם), מודה לו על המתנות שנתן לי בחייו הקצרצרים ומתחילה להבין שאוכל לגדל אותה עם הידיעה שהיה לה אח שלא זכתה להכיר, אבל הוא תמיד יהיה אחיה. הרגעים של ההבנה הזאת הולכים ומתרבים על חשבון הפחד שאם אוהב אותה זה ידחוק את נתנאל החוצה.
כשקשה מדי, אני מרשה לעצמי להדחיק בלי ריגשי אשמה ולהיות איתה נטו ולהנות ממנה באמת (היא מדהימה!). הרי התמונה בסלון עדיין שם, אבל זה מטעין אותי בכוחות שמאפשרים לי לחשוב עליו קצת בלי להרגיש איך כל הפנים שלי מתכווץ...

אבל לאהוב ילד שאינו חי זה כנראה שונה, ולאהוב ילד שבא אחרי אובדן של ילד משום מה זה מאתגר אותי.
לאהוב ילד שאינו חי זה קשה וכואב ומבלבל וכנראה תמיד ישאר כזה. האהבה לילדים החיים יכולה רק לאזן אותך ולאפשר לך להמשיך לחיות. למרות הכל, לא חייבים, אבל זה אפשרי, זה כדאי ואפילו, תאמיני לא או לא, אפשר להנות מהחיים, וגם מותר!

הרי עוד לא עברה שנה.
ההתאוששות שלך וההחלמה שלך מדהימות, את מעוררת השראה! זה לא בלתי מוסרי, זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו או מתגעגעת אליו. זה אומר שאת חזקה משחשבת. כולנו כנראה ככה (חזקות יותר או פחות). הרי בתוך השבר, השחור נראה אינסופי ושלעולם לא נצליח להתגבר עליו, אבל החיים חזקים מהכל והם ממשיכים (אם חייבים וגם אם לא).

יצאה מגילה מבולבלת. תודה לך. תודה שאת מדובבת אותי.

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

היי פוגית
את יכולה לדבר עם בן-זוגי רוני הוא מתעסק בנושא מכירת השמן.
052-3550604 או בבית :077-9525309
אנחנו נמצאים בפרדס חנה ופעם בשבוע אני בת"א.
נשמח לשמוע ממך
@}

[ספינה_טרופה*]

חשבתי שאצלך האובדן יותר ברור. שברור לך שבנימין לא ממלא את מקומו של יאיר. ושמהמקום הזה יהיה לך קל להתייחס לבנימין כחדש ונפרד לחלוטין. לא לערבב, ואת מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה...
הוא באמת לא ממלא את מקומו של יאיר, אני לא מערבבת בין הילדים אני (וגם את , מן הסתם) מערבבת בין הרגשות.
מצד אחד כאב גדול וחור שלא ייתמלא, עצב שלא ניתן להעלים, ומצד שני רוך ומתיקות, והכל בבית אחד תוך פחות משנה.

כל ההריון שלך ישבתי בשקט בצד ולא העזרתי לומר: "חכי אחרי הלידה, אז תבוא הנחמה". איך תאמיני לי?
טוב שהתאפקת, לא הייתי יכולה לשמוע את זה . לא הייתי מקשיבה ומאמינה.
עדיין לא מאמינה. הרבה אנשים אמרו לי שהתינוק החדש יחזיר את השמחה לבית, אבל הם לא איבדו בעצמם ילד,
(וגם אם כן הם לא איבדו את הילד שלי).
זה היה נראה לי לא קשור, זה באמת לא קשור. יאיר עדיין איננו, בנימין ישנו. הכאב עוד כאן ויחד איתו יש גם משהו רך, שלווה מנחמת , ורק הרגשות האלה מתערבבים ומבלבלים.

הוא לא מחליף את מי שאבד, הוא פשוט מחזיר את האנרגיה הזאת שנגרעה עם מותו של הילד שאיננו
כן! בדיוק! (ואני בכל זאת רוצה להאשים את ההורמונים בתחושת הרווחה וההקלה, איך יכול להיות שתינוק כ"כ קטן יכול לגרום לשינוי רגשי כ"כ גדול?!)

, אני מרשה לעצמי להדחיק בלי ריגשי אשמה ולהיות איתה נטו ולהנות ממנה באמת (היא מדהימה!).
טוב לשמוע אותך כך.
אצלי עדיין מלבד כמה דקות ראשוניות מאוד בהלם שאחרי הלידה עוד לא הצלחתי להיות איתו ממש נטו. הייתי רוצה את זה, אבל לא מצליחה.
או שהילדים הגדולים יותר סביבי ואני מעורבת במה שקורה להם, וכשאני איתו לבד, המחשבות נודדות לעבר מי שלא פה.
התיאורים שלך מחזירים לי קצת את הסבלנות.

אני חושבת שאצלך יש מקום כלשהו שיערה באמת יכולה לגרום לבילבול, במובן של להרגיש שלב אחרי שלב שוב ושוב מה איבדתם.
כל התפתחות שלה, כל גדילה, כל שלב. דברים שלא זכיתם לעבור עם נתנאל הקטן.
כשכתבת על כל הדברים שהיא עושה ומתפתחת ואיך הגדולה ערה לכך ואמרה בעצמה הוא היה צריך להיות בן שנתיים,
אנחנו ממשיכים לאבד אותו קצת בכל יום שעובר ולא שוכחים אפילו לרגע. בעיקר לא כשמסתכלים על המתוקה הקטנה הזאת שפה...
כרגע כשהכל עדיין טרי וחדש, היא בעל כורחה מסמלת בהתפתחותה התקינה והבריאה את האובדן שקדם לחייה.
(חשבתי שאולי ארגיש את זה כשבנימין יהיה בן 7 אבל עד אז אני מניחה שתהיה לו אישיות מפותחת משל עצמו, ופחות אעסוק בהשוואות.
ולמרות זאת לא יכולה להכחיש את זה ששאלתי שוב ושוב בביה"ח אם הואנושם טוב, ונבהלת מכל השתנקות),

יערה לא תמלא את המקום של נתנאל, אבל היא יכולה להחזיר את התקווה, נכון?

תודה שאת מדובבת אותי.
את בעצמך דובבת אותי, תודה.
נוכל לשקול הסבה מקצועית בשירות המשטרה

[ספינה_טרופה*]

זה נותן לי המון, את לא מתארת...
את יודעת מה אני באמת לא ממש תיארתי, כי הרגשתי שאני משתמשת בדף שלך להשתפך,,, והיה לי לא נעים.
תודה לך, אני לוקחת איתי מכאן הרבה בעיקר את
האהבה לילדים החיים יכולה רק לאזן אותך ולאפשר לך להמשיך לחיות.
מנסה לזכור את זה במשך היום.

[פלוני_אלמונית*]

היי פוגית
עכשיו שאני יודעת מי את... אולי את מכירה מתקן מכונות תפירה טוב ואמין באיזורנו? אני מתעצלת לסחוב שוב את המכונה המסכנה שלי לת"א...
ונראה לי ששכנעת אותי לבוא ביום ראשון

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

אויש זאת הייתי אני הפלונית מלמעלה.
גם לי היה נחמד להכיר. אני יושבת עכשיו לתפור חיתולים על האוברלוק (המכונת תפירה, כאמור, בשביתה איטלקית ) ומפנטזת לי על תפירה בצוותא....
אינשאללה יום ראשון

[סיפורי_פוגית*]

אולי את מכירה מתקן מכונות תפירה טוב ואמין באיזורנו?
עד עכשיו האיש שלי (מתקן מכשירי חשמל באופן כללי) הסתדר עם שלי. אפשר לבקש מהאיש של שרה לה, הוא מתקן הכל. את הטלפון של הטכנאי אני צריכה לקחת מאמא שלי ...

ונראה לי ששכנעת אותי לבוא ביום ראשון
איזה כיף!

[סיפורי_פוגית*]

למזכרת: קבוצת תפירה פרדס חנה כרכור


המכונת תפירה, כאמור, בשביתה איטלקית
איזו מכונה זאת? אם אפשר לשאול?

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

ברנינה

[מיכלול_ה*]

אם את שכנה שלנו אז בואי לבקר. את מוזמנת. אנחנו מול פו ואם האוטו בבית אז אנחנו כאן.

[כבר_לא_פה*]

בזמן האחרון באמת לוקח זמן להעלות את הדף. הוא נהיה כבד מאוד. אף פעם לא השתתפתי בפורום כזה, את יכולה לשלוח לי קישור? ואפשר להעלות את השאלה בדף ולראות מה כולן חושבות. יש עוד כל מיני חומרים שאני רוצה להכניס, אבל אני מחכה שישאלו, כי אחרת זה נעלם במעמקי הדף.

"נגה" חוזר ובענק. עד התיכון הכרתי אולי עוד אחת, עכשיו בגן של הבן יש נגה קטנה ומדי פעם אני שומעת הורים קוראים לבת שלהם (ומסתובבת בציפיה שמתחלפת באכזבה). אבל עדיין "נועה" הרבה יותר פופולרי.

[מיכלול_ה*]

תודה על ההזמנה. כרגע אנחנו הולכות למפגשים של הקטנים שהם בדיוק באותו זמן, אבל בטח נגיע מתישהו לקבוצה שלכם עם פו.

[ספינה_טרופה*]

את מגבה את הדף הזה?
לא עשיתי גיבוי על המחשב, ממש טיפשות נאיבית מצידי, אני לא מבינה איך לא חשבתי על זה.
בכל מקרה אין לי אפשרות להדפיס, אין לי מדפסת.

עוד דבר שאולי כדאי לעשות - לכוון את מה חדש כך שיראה לך גם אם בוצעו עריכות בדף
מה חדש נמצא אצלי במצב שרואים את העריכות.
לא תאמיני, אבל בתחילת דרכי באתר, מישהי בשם טיפה גדולה / טיפת גשם (שם זמני שנועד רק להפריע, מעניין שעוד פעם זו תופעת מזג אויר... כמו ההיא עם השמש, אולי אפילו אותה אחת) נכנסה לדף שלי, ערכה, גיחכה ועשתה ממנו צחוק.
זה היה דף כמובן לא כאוב ולא טעון רגשית, אז מה שעשיתי זה מחקתי אותה שוב ושוב, עד שהיא הפסיקה, אבל זה אילץ אותי להבין מהר מאוד שכדאי שמה חדש יהיה על עריכה והכניס אותי לסוד העניינים של עריכה.

זה לא עוזר שמה חדש נמצא על עריכה, כי אם למשל רואים שמישהי ערכה בדר"כ היא ערכה את דבריה שלה, לאחר שכתבה, ואני לא מחפשת בכל הדף לראות מה השתנה, זה כמעט בלתי אפשרי טכנית, לרוב זה עריכה של פסיק או אות.
מסתבר שבזמן כלשהו נערכו הודעות (ולא הודעה אחת!!!) אני לא יכולה כעת לדעת מי ומתי ערך.
זה מעצבן אותי, אבל לא כזה חשוב. סתם מעצבן.

תודה.

[סיפורי_פוגית*]

מסתבר שבזמן כלשהו נערכו הודעות (ולא הודעה אחת!!!) אני לא יכולה כעת לדעת מי ומתי ערך.
אכן מבאס.

[סיפורי_פוגית*]

היא עומדת על שש!
האמת, היא עושה את זה כבר מעל שבוע. טיפין טיפין, כל פעם נעמדת לכמה שניות וחוזרת לבטן. לפעמים מתקדמת ככה לאחור. (נו, מתי היא תכניס לראשון כבר?)
מדהים אותי איך כל דבר קטן כ"כ מרגש בגיל הזה.

[כבר_לא_פה*]

הוא לא נותן לי להירשם, כי לפי המייל אני כבר רשומה. כנראה משהו ישן שנרשמתי אליו ועכשיו אין לי מושג באיזה שם או סיסמה. חייבים להירשם? כי אין לי מייל אחר.

[כבר_לא_פה*]

מפתיע שהם לא מוחקים אחרי זמן מסוים של אי שימוש. אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

היי פוגית
המכונה נשלחה בסוף לחנות בת"א כי היא עדיין באחראיות... אבל אשמח למצוא מישהו מקומי שיתחזק ויתקן כשצריך כי זה ממש ניג'וס לנייד אותה לת"א על כל דבר קטן

[סיפורי_פוגית*]

ממש ניג'וס לנייד אותה לת"א על כל דבר קטן
צודקת. עדיין לא הצלחתי לגבות את הטלפון של הטכנאי מאמאשלי. אני עובדת על זה.

[נועה*]

הי
שלחתי לך בקשה להצטרפות לקומונה. שמי שם הוא נימואה....

[סיפורי_פוגית*]

הי נועה. אישרתי אותך.

[כבר_לא_פה*]

אני צריכה לעשות קיצור דרך מהמחשב, זה יהיה פשוט יותר.

[ספינה_טרופה*]

ובמילים אחרות, תחזרי נכון?
אולי, לא יודעת. יש לי צורך להתנקות.. גם לי הדף שלי נהיה קצת כבד.
תהנו מהפיצוי{@

[אף_חצוף*]

חשבתי על משהו. עכשיו שיש לינק חדש לקומונה מהדף להגיע לחירות כלכלית אולי כדאי לפתוח אותה שוב, כדי שאנשים יוכלו לראות למה היא מיועדת. קומונה סגורה לפעמים קצת מרתיעה.
אולי כדאי פשוט לשאול אם יש מישהי שרוצה למחוק משהו לפני מהלך כזה, אבל נראה לי שאם אנחנו רוצות שיצטרפו עוד, כדאי לפתוח את הקומונה, אפילו זמנית.

[סיפורי_פוגית*]

http://www.tapuz.co.il/communa/userComm ... naid=23609

[סיפורי_פוגית*]

שיניים!
יש לה שיניים! שתיים קטנות וחמודות ולבנות.
"יש לי שיניים, עוד מעט אני אוכל איתן כנפיים..."
מרגש בטרוף.

[POOH_והתוספות*]

מזל טוב

[מיצי_החתולה*]

מזל טוב
הי, פו שלחה אותי לכאן לשאול אותך, אם את יודעת האם והיכן מתקיים מחר מפגש של הגדולים באיזור פ"ח. ילדיי בני 4 ושנתיים, חדשים במושב דור ומחפשים חברה.

[באופן_לייט*]

יש לה שיניים! שתיים קטנות וחמודות ולבנות.
מזל טוב

[כבר_לא_פה*]

נתקע לי המסרים המיידיים.. מוזר הבחור. נשמע לי שהוא רציני, אבל לא נראה לי שהוא יישאר בפורום הרבה זמן. באיזו דרך את מסננת את המשתתפים? אולי שווה לעצור רגע כי הפורום אינטימי מאוד.

[נונה_בי*]

תודה.
רוצה למחוק.
@}

[יוצאות_להפליג*]

היה מאוד נחמד לפגוש גם אותך! מעורר פליאה! חזרתי עם תחושה של פליאה לראות אותך ואת בנותייך בדוגמה חיה של חינוך ביתי. ובעיקר סביב הסבלנות שלך והיכולת להנחות. כל הכבוד! מעורר מחשבה. וכל הדברים שלמדתי מהמפגש הקצר הזה.
עוד לא התקשרתי לנפתלי, כי חזרתי ונהייתי חולה לאללה!!! בשלב זה בתיפקוד מינימום עם הילדה בבית, ולא רוצה לראות אף אחד. אז זה יחכה לימים טובים יותר. מקווה להתאושש עד יום שני.
תודה רבה על הכל, ואחלה ניק! מצחיק להתחיל לגלות את השמות מאחורי הניקים!

[סיפורי_פוגית*]

ובעיקר סביב הסבלנות שלך והיכולת להנחות
באמת?
זה מפתיע אותי, אני לא תופשת את עצמי כבעלת סבלנות
טוב לדעת.
תודה!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לגבי המודעה שלך ב ככר השוק - באיזה איזור אתם?

[מיכלול_ה*]

אני מתעניינת במזרון זוגי

[דודה_דו*]

שלום
אני מתעניינת בשידות לילה,
האם יש אפשרות לקבל תמונה במייל? (dovrata בג'ימייל)
ומה מחירן?
תודה
@}

[ורד_לב*]

לאן אתם עוברים?

[גילית_ט*]

מה עלות השכירות?
0542372334

[ר_ו_ב_י_נ_א*]

היי
גילינו שזכינו לביקור היום בלי ששמנו לב... המכונה שימשה אותכם בכלל? מקווה שכן.
יש לי חברה שמחפשת נואשות בית בסביבה - אולי הבית שלכם יתאים לה.
כמה עולה השכירות?

[פלוני_אלמונית*]

אני שמחה שהמכונה עזרה, אם תרצי אותה שוב מתי שהוא היא לרשותך כל עוד הברנינה שלי ממשיכה לעבוד כמו שצריך
כתבתי לה מייל, אם זה לא יקר לה מדי היא בטח תדבר אתכם.
לאן אתם עוברים?
את ממשיכה עם קבוצת התפירה?

[רסיסים_של_אור*]

לא מאמינה שרק עכשיו נפל לי האסימון, ואם לא הדף על האובדן של אמתי לא בטוחה שהייתי בכלל מגיעה לפה ומגלה שאת ויערה כאן וכמה התרגשות יש בדף הזה וואו כמה דברים שיש לי לחלוק איתך ובכלל... יום אחד עוד יהיה לי זמן לכל זה...

בינתיים רק חיבוק גדול לך ולפלא שאת אוחזת

[תבשיל_קדרה*]

את פה עכשיו? מסנג' בבקשה.

[עדי_יותם*]

שלחתי לך מייל. הגיע?

[עדי_יותם*]

שלחתי שוב, לכתובת שבראש העמוד.
אין לי מס' הנייד שלכם מוזמנת להתקשר אליי: 054-4954361.

[בת_ההרים*]

די חבל שככה היא מבינה את מה שאת מנסה להגיד.אני מציעה לך להניח לזה.היא לא נמצאת במקום שיכול להבין.כדי לקבל עזרה צריך לרצות.

[שרה_ק*]

תודהההה

[אילה_א*]

היו בימים האחרונים כמה עימותים שחלק מהם היו בין דתיים לחילוניים
ואחת התלונות שנשמעו שם היא שותמים לטלי את הפה בגלל שהיא דתיה ובאופן _כללי שדתיים לא רצויים באתר ולכן החלטתי לשאול אותה לפני שאני עורכת
אם בא לך לערוך ככה סתם זה אתר חופשי פשוט תעשי אתזה
אני כרגע בגלל שמאוד הרגזתי כמה אנשים עם החלטות עריכה והצעות למחיקה החלטתי לשאול שאלות כאלה שאכן הן שאלות קיטבג.

[במבי_ק*]

הי, תודה שהצעת את עצמך בענין הגלביות. בינתיים גיליתי שאני יכולה לבד (תפרתי אחת ביד, את השאר אעשה במכונה). בשבילי זה מספיק טוב. אבל יכול להיות שכדאי לך לחשוב על זה אם את מחפשת רעיון בכיוון הזה - כי לדעתי יש לזה ביקוש. אני תפרתי גלביה אחת ממטר של בד הודי מקסים שעלה לי 10 ש"ח (בנחלת בנימין). הוצאתי את הגיזרה מגלביה אחרת שיש לי. זה יצא בסך הכל סבבה, לסטנדרטים שלי.

[אילה_א*]

כן מסתובבים כאן כמה אלמוניים אגרסיבים כרגע
כייף לך שלא שמת לב
כל השבוע רצו למחוק לי את הדף לא יודעת למה