סכנת חנק

[אנונימי]

איזו סכנה נשקפת לתינוקות מהכנסת עצמים קטנים לפה? איך מתמודדים איתה באופן טבעי?

ראו גם:
סכנת חנק? -- רשימה של יונת על הנושא.
בטיחות בלי גבולות
יצר לשימור עצמי
אוכל בטוח לפעוטות
ילדה קטנה בלעה אבן קטנה

{בדיון שהתחיל בדף מעבר לאוכל מוצק, שאלה טושו (2003-07-05T22:55:00):

אבל ורד, ושאר האמיצות - עלים, ועלים יבשים, ודשא - זה לא מסוכן? הוא לא יכול להחנק?
אני כבר נותנת לו למצוץ אבל לא מורידה ממנו את העיניים מחשש שחתיכה תשאר לו בפה ו.......

>טושו קצת מאוכזבת מרמת החרדה שלה.....<

[ורד_לב*]

אז זהו שהגעתי למסקנה שזה או לרדוף אחריה על כל צעד ושעל ולריב ולהוציא מהפה, או לתת לה לחקור בדרכה ולסמוך עליה.
בינתיים (טפו, טפו, טפו) לא קרה דבר! היא נהנית להתפלש בבוץ ובחול, לטעום קצת כל מיני דברים ואני בתכלס דיי נהנית מהילדה הג'יפית הזו.

[יונת_שרון*]

טושו, יש אכן סכנת חנק אם רק עכשיו מתחילים לתת לו להכניס דברים כאלה לפה. כתבתי על זה יותר בפירוט ל"באופן" הבא, אבל בגדול יש כאן עניין של חלון הזדמנות בגיל 3-6 חודשים בערך, שאם מפספסים אותו (ורוב ההורים מפספסים אותו) אז הילדים עלולים לאבד את היכולת להכניס דברים לפה בלי להחנק.

[מיה_גל*]

יונת שרון , אני רוצה להבין יותר לגבי חלון ההזדמנויות שכתבת עליו, (יש כאן עניין של חלון הזדמנות בגיל 3-6 חודשים בערך)
הרי ההמלצה היא לא לתת לתינוק שום דבר מלבד חלב אם (או תמ"ל במקרה שלנו) עד גיל 6 חודשים, אז איך זה מסתדר עם מה שכתבת?
מה כן אפשר לתת לה כדי לא לפספס את החלון הזה?

[יונת_שרון*]

מיה, בסביבות גיל 3 חודשים רוב התינוקות מתחילים לתפוס דברים ולהכניס אותם לפה. בגיל הזה, הם רק משחקים בהם ועדיין לא אוכלים. אם לא מוציאים להם כל דבר שהם לוקחים לפה בגיל הזה, הם לא יתרגלו שכל מה שנכנס לפה צריך גם לבלוע.

[מיה_גל*]

תודה יונת
ובאמת האפרוחית מכניסה הכל לפה, ובהנאה גדולה
הבוקר למשל, היא תפסה את השפה התחתונה שלי וניסתה להכניס אותה לפה שלה
מאד מצחיק....

[תבשיל_קדרה*]

בגדול יש כאן עניין של חלון הזדמנות בגיל 3-6 חודשים בערך
מחכה בקוצר רוח לקרוא!
זה כ"כ מתישב עם מה שנראה לי נכון...

[יעל_כ*]

עלולים לאבד את היכולת להכניס דברים לפה בלי להחנק.
זה משהו ידוע או תיאוריה חדשה שלך? אצלנו הוא מנסה לבלוע הכל עד לרמה של כף היד שלי (הוא מושך ופוער פה ענק. איזה מותק).

[יונת_שרון*]

יעל, זו תיאוריה "שלי" במובן זה שלא קראתי אותה בשלמותה בשום מקום "מדעי". על החלק של סכנת החנק אפשר לקרוא בסטטיסטיקות של תאונות אצל ילדים בתרבויות מערביות; על החלק של של ילדים שגדלים בלי מגבלות התנסות בפה ולא נחנקים מזה אפשר להתרשם מהספרות האתנוגרפית.

[תבשיל_קדרה*]

ומאיפה הרעיון של חלון ההזדמנויות ב 3-6 חודשים (דווקא)?

על החלק של של ילדים שגדלים בלי מגבלות התנסות בפה ולא נחנקים מזה אפשר להתרשם מהספרות האתנוגרפית
ומעוד לפחות 3 ילדים שאני מכירה (שניים שלי, אחת חברה), והילדים של יונת. מדגם עצום (-;

> גילה נפעמת מהדיון במאמר שעוד לא פורסם <

[יונת_שרון*]

אה, זה מספרי הדרכה להורים. הם מספרים שמצד אחד בגיל 3 חודשים התינוקות מתחילים לקחת דברים ולהכניס אותם לפה, ומצד שני הם מתחילים לאכול רק בגיל 6 חודשים. וגם מאחיות טיפת חלב שאומרות להתחיל עם "טעימות" בגיל 4 חודשים, ומרגיעות את ההורים שזה בסדר שכל האוכל נפלט החוצה בגיל הזה, ושלא לעשות מה שאמרו לסבתות שלנו -- לדחוף כפית עם אוכל מעבר ללשון שחוסמת את הדרך.

[יהודית*]

גם בני אוהב לשחק, לטעום, לירוק - קטניות בלתי מבושלות .
תמיד קיים ברמה זו או אחרת חשש החנק - לכן, במקרים אלו אני מתפנה במלוא תשומת הלב ומשגיחה.
בתקופות שניסיתי למנוע/ ללמדו לא להכניס אובייקטים מסוכנים לפה - הוא הפך את זה למשחק ה- " דווקא " - ואז הבנתי כי הדווקא מסוכן יותר מהכנסת דברים לפה שהינה חלק בלתי נפרד מהתפתחות היילוד .

כאשר הצטרף לארוחות המשפחתיות וניזון מתפריט הזהה לשלנו ,הבחנתי כי הוא יורק מפיו כל דבר שאינו מסוגל ללעוס.
לא הגבתי לדבר, התייחסתי לכך בטבעיות, והרגשתי כי הוא מגן על עצמו מסכנת חנק.
כיום ( בן 1.5 ) - הוא אוכל הכל, לועס ויורק מה שאינו מסוגל לבלוע - ואני משגיחה במזונות הנחשבים בעייתיים.

[אמא_אדמה*]

לא כל כך הבנתי משהו.
הבן שלי בן 3 חודשים וקצת.
הוא לא זוחל ומה שהוא תופס ביד זה ציצי שלי, שיער שלי ומקסימום איזה צעצוע מבד/פלסטיק.
הוא לא מגיע בכלל לקטניות לא מבושלות, דשא ושאר עצמים קטנים.
איזה דברים קטנים ילדים מכניסים לפה בגיל כזה??

[טרה_רוסה*]

רוצה לשמוע מה דעתכם.
כל התאונות האלה בזמן האחרון, קצת מלחיצות אותי.

הבת שלי בת 7 חודשים. אף פעם לא מנעתי ממנה להכניס דברים לפה. מגיל 5 חודשים נתתי לה להחזיק ביד מלפפון או חתיכה גדולה של תפוח ולמצוץ. עכשיו יש לה שתי שיניים והיא מצליחה לשבור חתיכות. זה מסוכן? לתת לה רק אם אני משגיחה ב-7 עיניים? ואם להפסיק, אז לא לתת לשחק עם אוכל, אלא רק בכפית אוכל מרוסק? נראה לא כל כך באופן טבעי לתת לה ירק להחזיק ביד.

[תבשיל_קדרה*]

כל התאונות האלה בזמן האחרון, קצת מלחיצות אותי.
אותי לא.

זה מסוכן?
לדעתי לא.

[יונת_שרון*]

אם תשאלי את "בטרם", את פושעת. אני אישית נתתי לתינוקות שלי (מלבד הבכור) ענבים לא חתוכים, למשל, והם היו מוצצים מהם את התוך ויורקים את הקליפה, נקיה לחלוטין. תסתכלי על הילדה ותתרשמי בעצמך. את מוזמנת גם לקרוא מה שכתבתי על סכנת חנק

[טרה_רוסה*]

לשמחתי קראתי את הדף הזה מזמן, ונתתי לה להכניס דברים לפה מגיל ממש צעיר (פרחים, עשב,עלים וכדומה). והאמת, לא כל כך דאגתי. תודה על ההפניה למאמר. לא הכרתי אותו.

[נעמה*]

אני מסכימה עם יונת, אבל לצערי בתי, 1.2, הצליחה בכ"ז להחנק תוך כדי משחק עם אוכל. המסקנה שלי היתה (אחרי שהצלחתי לחזור ולחשוב על זה..) שחייבים לדעת מה לעשות במקרה כזה (עזרה ראשונה כוונתי).
וחוץ מזה שלום לכולם, קוראת הרבה ומנויה אבל כותבת עכשיו לראשונה.
(הנושא של החנק עדיין הופך לי את הבטן. הילדה בסדר. אחרי הארוע היא התחילה לדחוף דברים לעמקי הגרון רק כדי לראות שהיא מצליחה להשתלט על זה. נתתי לה בלב כבד ובסוף היא נרגעה עם זה. אני עדיין לא..)

[אום_אל_בנאת*]

קראתי בעניין את מאמרה של יונת. אהבתי את הרעיון והתבאסתי שפעוטתי עברה לבלי שוב את חלון ההזדמנויות (בת 9.5 חודשים). אני מצטרפת גם לשאלתה של אמא אדמה. התינוקות שלי עד גיל 6 חודשים יכלו לתפוס מקסימום ציצי או אצבע או במקרה של יוזמה יוצאת דופן, שיער שלי. מה אנחנו אמורים לעשות - להביא להם לשטיח או למנשא קצת אבנים ועלים מהגינה? טוב, נו, מילא, נחכה לתינוק הבא בשביל להתלבט. חוץ מזה - עם כל כמה שאהבתי לרעיון, אני חושבת שצריך קצת להיזהר מהסטטיסטיקות הפרטיות של עצמנו, השכנים והידידים. יכול מאד להיות שהמומחים למיניהם דוקא צודקים (לצערנו) ושתפוח זה באמת מסוכן. אני מעדיפה לחשוב שיונת דוקא צודקת, כי זה יותר נחמד ו"טבעי" אבל מה אנחנו יודעים, בינינו? הרי גם בקרב תינוקות 'מנוונים' לא כולם נחנקים למוות אלא רק אחד מאלף או עשרת אלפים או אני לא יודעת בדיוק את המספר. אז עד שלא נכיר עשרת אלפים משפחות שילדיהן גדלו ללא הגבלות ונשארו בחיים, לא נוכל באמת לבסס את דברינו. ו'טפו טפו טפו' זה חמוד אבל לא באמת עוזר.
ובכל זאת, בילד הבא ננסה להתאפק ולא לרדוף אחריו ולהעלים לו כל חפץ מסוכן כשהוא מתקרב אליו, ולא לשלוף לו מהפה כל אבן קטנה איך שהיא נכנסת. (הקטנה שלי המסכנונת, כבר אפשר לדעת שיש לה משהו בפה לפי הלסתות החשוקות...)

[תוהה*]

בוקר טוב יונת,
רציתי לשאול את דעתך לגבי זה
אני מכירה היטב את המאמר שלך בנושא ולכן הייתי שמחה לשמוע מהי נקודת מבטך. יש לציין שבנותיי אוכלות זיתים עם הגלעינים (יודעות להוציא אותם מגיל שנה וקצת) ועוד דברים שנחשבים אסורים בגלל סכנה לחנק.
הסיפור פה הוא לא חנק אלא שאיפה של חלקי אגוזים, אפילו הקטנים והטחונים ביותר, אל הריאות.
תודה (-:

[יונת_שרון*]

תוהה,
חגית כותבת שם כי "זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהוריי ויתרו לו בענין הפיצוחים." מכאן ברור שהוא לא למד להתמודד עם דברים קטנים בפה מרגע שהתחיל להושיט ידיים ולהכניס דברים לפה, אלא שמדובר בפעוט בלי המיומנות הזו. לפעוטות כאלה זה באמת מסוכן מאוד לתת פיצוחים. שימי לב שברשימה שלי בנושא אני מסייגת שמדובר רק על

1. תינוקות שמניחים להם לחקור דברים קטנים מרגע שהם מושיטים אליהם ידיים (ולכן המיומנות שלהם בפה מתפתחת ולא מתנוונת).
2. תינוקות יונקים (שהלשון שלהם רגילה לעשות התעמלות ביניקה).
3. ללא מומים מולדים או בעיות מיוחדות בלידה.

כאשר אחד התנאים האלה לא מתקיים באמת עלולה להיות סכנת חיים.

[תוהה*]

קודם כל תודה יונת. השאלה שלי היא לא לגבי דברים קטנים אלא ספציפית לגבי פיצוחים. למיטב הבנתי אפילו חלקיק קטן ביותר עלול להיתקע בדרך אל הקיבה. ברכיבי האגוזים מצוי משהו שסופח אליו נוזלים ואז החלק שנתקע מתנפח עד שגורם לחנק. כאמור, החנק הוא לא מיידי ולא קשור ליכולת הילד ללעוס היטב את האגוז.
כשניתקלתי בסיפור הזה התייעצתי עם כמה רופאי ילדים (קונבנציונלים יותר או פחות) שטענו שאכן הסכנה היא לא מבליעה פתאומית אלא מקליפה או חלק אחר שהפעוט שואף לקנה הנשימה או לריאות, ושם הוא נתקע. נאמר לי שעד סביבות גיל 5 יש איזשהו שסתום שעוד לא מפותח לגמרי או לא פתוח לגמרי ולכן הסכנה.
אשמח לשמוע את דעתך.

[תבשיל_קדרה*]

החנק הוא לא מיידי ולא קשור ליכולת הילד ללעוס היטב את האגוז.
והוא כן קשור למיומנות (או חוסר מיומנות) של ילד להתמודד עם דברים (קטנים מאוד) שנמצאים בפה שלו.

[טרה_רוסה*]

והוא כן קשור למיומנות (או חוסר מיומנות) של ילד להתמודד עם דברים (קטנים מאוד) שנמצאים בפה שלו.

תבשיל, אני חושבת שלא זו הבעיה. הבעיה היא בזמן הבליעה עצמה - המזון צריך לעבור מעל פתח קנה הנשימה בדרכו אל הושט. כיוון שבגילאים צעירים הקנה פתוח מעט (שלא כמו אצל מבוגרים), בזמן הבליעה מזון עלול להישאף אל תוך קנה הנשימה. יש מזונות שבגלל המשקל שלהם והמבנה שלהם, יש יותר סיכוי שזה יקרה איתם (אגוזים) ו/או שאם זה קורה הם יותר מסוכנים (פופקורן). גם אם לא נחנקים, גוף זר בריאות יכול לגרום לבעיות רבות.
אני נתתי לי' להכניס הכל לפה מאז שנולדה, ובגיל שלוש שאפה חלק של אגוז והשתעלה יום שלם אחכ, הרופאה שלנו, שהיא מאוד רגועה שלחה אותנו דחוף למיון, בסוף לא מצאו כלום בריאות, אבל זה לא היה כיף. עכשיו אני כבר לא מרשה להן אגוזים (רק לפעמים )

מתוך ההסבר של רונית הסנאית "כידוע, בגרוננו מעבר למזון (ושט) ולנשימה (קנה)- האחרון מוגן ב'מיכסה' סחוסי הקרוי אפיגלוטיס. בזמן בליעה, האפיגלוטיס נסגר אוטומטית וזו הסיבה, אגב, שאי אפשר לדבר בשניות בהן אנו בולעים.
אצל פעוטות- האפיגלוטיס אינו מושלם וגם בזמן בליעה נותר מעבר לקנה הנשימה, מה שמהווה פוטנציאל לסכנה."

[יונת_שרון*]

תוהה,
כפי שטרה כתבה, מדובר בדברים שנכנסים לקנה הנשימה במקום להכנס לוושת או בכלל לצאת מהפה. נראה לי ברור שמי שאינו מיומן בשימוש בפה ובלשון נתון לסכנה גדולה מדברים שעלולים להתקע בקנה. כמובן שגם למי שמיומן עלולות לקרות תקלות, אפילו אם הוא כבר מבוגר (מה שנקרא "להקדים קנה לוושת"). אבל הסטטיסטיקה של מקרי החנק בתינוקות מבוססת על תינוקות שגודלו בדרך הרגילה במערב ולכן המיומנות הזאת התנוונה אצלם במקום להתפתח.

[מדרגות_לרקיע*]

ברכיבי האגוזים מצוי משהו שסופח אליו נוזלים ואז החלק שנתקע מתנפח עד שגורם לחנק. כאמור, החנק הוא לא מיידי ולא קשור ליכולת הילד ללעוס היטב את האגוז.
האם זה תקף גם לגבי שקדים ופיצוחים אחרים?

[מוצמוצית*]

אני בהתלבטויות קשות...

הזאטוט כבר בן 8.5 חודשים, ובכל מה שקשור לנפילות אני סומכת עליו לחלוטין - הוא זוחל על המיטה ונעצר לפני הקצה, מתבונן למטה (הוא כבר נפל פעם אחת, אבל הנפילה ממש לא היתה נוראית בגלל שהוא עצר, נשכב על הבטן, הושיט ידיים למטה והתגלש. עדיין זה היה גבוה והוא נפל וכמובן בכה, אבל הוא לא ניזוק). הוא כבר יודע למשוך את עצמו לעמידה ליד השולחן או הספה, ועכשיו לומד לשבת בחזרה - מאוד מאוד בזהירות. אני ממש רואה איך הוא שומר על עצמו ומודע לאפשרות של נפילה.

לגבי הכנסה של דברים לפה - כאן קשה לי.

הוא מאוד אוהב להיות בחוץ, לזחול על הדשא ולהכניס עלים, אדמה ואבנים לפה. אם זה משהו ממש קטן או בוץ רך אז אני מאפשרת לו, וכשלא אז אומרת לו "לא לפה!". כמה פעמים נתקעו לו בגרון חתיכות אבטיח, קליפה של עגבניה או עוגיה (הוא עושה תנועות של הקאה, אבל בלי להקיא), ואני בד"כ לא נלחצת ואם אחרי שניה או שתיים לא הצליח להוציא לבד אז אני הופכת אותו ועד עכשיו זה עבד.

עם זאת, ההחנקות האחרונה מעוגיה שלא נלעסה מספיק היתה ממש מבהילה. היה נראה לי שהוא הוציא את החתיכה שנתקעה אבל גם אחרי כמה הפיכות וטפיחות על הגב הוא המשיך להשתנק ולעשות תנועות הקאה. הפעם היה נראה שהוא עצמו ממש נבהל (בניגוד לפעמים קודמות, שבהן הוא המשיך לשחק כאילו כלום לא קרה). הוא בכה נורא ובסוף נרגע עם ציצי.
יכול להיות שהחתיכה באמת יצאה מיד אבל כאב לו בגרון, או שהחלב המיס את החתיכה התקועה והחליק אותה, או שאולי באמת יצאנו רק במזל מהסיפור.

בכל מקרה, מאז קשה לי יותר לסמוך עליו עם הכנסה של דברים לפה. אני פשוט פוחדת.
רק מהמחשבה יש לי דפיקות לב, והחשש שלי הוא לשדר לו את הלחץ הזה.

לפני יומיים נתתי לו עגבניה (שלמה) שהוא מאוד רצה, והוא לבד נוגס ולועס ופתאום כנראה איזו חתיכת קליפה לא לעוסה קצת נתקעה לו. הוא הצליח להוציא אותה לפני שהספקתי להפוך אותו, אבל אני ראיתי שחור בעיניים.
גם כשראיתי שהוא בסדר לקח לי כמה דקות להתאושש.

לא יודעת מה לעשות עם זה. מצד אחד ממש לא בא לי להפוך להיות היסטרית ודאגנית ולהגביל אותו ומצד שני... זה ממש מפחיד.

[מוצמוצית*]

וסבתא שלי (שנשאה ילדים במנשא על הגב, הניקה שבעה ילדים עד גיל שנתיים וגרה בבית מבוץ בפרס) אמרה לי שבוע שעבר שאני אדישה - לא זוכרת כבר אם זה היה כי הרשיתי לו להכניס משהו מלוכלך לפה או לעמוד על כיסא גבוה בלי להחזיק אותו...

[יונת_שרון*]

מוצמוצית, נשמע לי שהוא משתנק הרבה, לפחות יחסית לילדים שאני ראיתי...
אני לא יודעת מה בדיוק קורה אצלו, אבל אני חושבת שכדאי לך לשים לב אליו מקרוב כשהוא מכניס דברים לפה, ואם הוא מכניס משהו שמדאיג אותך, לתת לו משהו אחר במקום.

[מוצמוצית*]

הי יונת, תודה על התגובה.

לא הייתי אומרת שהוא משתנק הרבה , רק שהשיניים התחתונות החדות לפעמים נוגסות חתיכה גדולה מידי, ומיומנויות הלעיסה עדיין בתהליך למידה... בכל המקרים זה לא היה משהו שהוא מצא והכניס לפה, אלא תוך כדי אכילה כשאני מאפשרת לו לנגוס לבד ולא מועכת בבלנדר.
משיחות עם שכנות שלי שיש להן ילדים בערך בגילו זה נשמע לי נורמלי לחלוטין (הן מתארות סיטואציות דומות).

כמובן שאני תמיד משגיחה ונמצאת לידו, וכל המקרים עד עכשיו היו רק עם אוכל.
אין לי בעיה עם הפעולות שאני עושה (כמו שכתבת - כשמכניס משהו שמדאיג אותי, נותנת לו משהו אחר) אלא עם המחשבות שלי, הלחץ, המתח, היכולת לסמוך עליו...
קראתי במאמר שכתבת על סכנת חנק (בתוספת) שאם הילד מעל גיל חצי שנה אז לא כדאי לתת לו להתנסות עם הכנסת דברים קטנים לפה, כי מנגנון ההימנעות מבליעה מתנוון. נראה לי שזה המצב אצלנו, כי כאמור הוא כבר מתנסה באכילת מוצקים ויודע לבלוע...

אולי בילד הבא ...

[מוצמוצית*]

כמו בהרבה מקרים, הכתיבה עושה סדר במחשבות.

באמת כל ההשתנקויות היו עם אוכל שלא נלעס מספיק (עוגיה), או שקשה ללעיסה (אבטיח, קליפה של עגבניה). אז בינתיים, עד שילמד ללעוס או שיצמחו עוד שיניים, להימנע מאלה.

לגבי השאר, אני לא באמת מאפשרת לו להתנסות בהכנסת דברים קטנים שאינם אוכל לפה, ואולי באמת פספסתי את "חלון ההזדמנויות" מהבחינה הזו. אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת.

זה קצת מבאס אותי, כי האינסטינקט הזה מאוד חזק אצלו וכשאנחנו בחוץ אז אני בעיקר עסוקה בלהוציא לו דברים מהיד (כשהם בדרך לפה) ולהגיד לו "לא!", וזה מרגיש לי שאני עוצרת אותו ממשהו שהוא צריך לעשות. מצד שני ההשתנקויות מהאוכל גורמות לי לפחד מכל השאר...
הייתי רוצה להיות מסוגלת לחשוב שהוא יודע מה הוא עושה (גם אם לא במודע).

<המממ... הניסוח של המשפט האחרון נשמע כמו לופ פרדוקסלי משהו... אולי אני צריכה לחשוב על זה עוד קצת>

[יונת_שרון*]

אין לי בעיה עם הפעולות שאני עושה (כמו שכתבת - כשמכניס משהו שמדאיג אותי, נותנת לו משהו אחר) אלא עם המחשבות שלי, הלחץ, המתח, היכולת לסמוך עליו...
אבל התחושות האלה חשובות, הן המידע שאת נותנת לעצמך לגבי המצב. אני לא חושבת שכדאי להתעלם מהן. מנסיוני, הדרך הטובה ביותר לסמוך על ילד היא להתבונן בו בשקט כדי ללמוד מה הוא יכול ומה לא. כשאני יודעת מה היכולות של ילד ואיפה נקודות התורפה שלו, קל לי להרגיש בטוחה, וקל לי לדעת מתי לבוא לעזרתו.

[מוצמוצית*]

עליתי על משהו. אני כן מאפשרת לו לבדוק חפצים קטנים בפה - כשהם קשורים למשהו! (למשל, חרוז שקשור לשרוך של החצאית שלי) כמובן אחרי שווידאתי היטב שאין סיכוי שהוא יצא. ונזכרתי שבדיוק על זה סבתא שלי אמרה לי שאני אדישה...

זה קרה כשהוא גילה את החרוז והכניס לפה, והיא העירה לי לשים לב ובמקום להוציא לו את החרוז אמרתי משהו כמו "זה בסדר", או "אני יודעת".

אז שמתי לב היום (שוב עם אותו חרוז) שהוא ממש לא מנסה לבלוע אותו. עדיין לא אתן לו את החרוז ללא השרוך,אבל כך אני רגועה והוא מרוויח את ההתנסות.

[תמרוש*]

התקף לב אתם עוד תעשו לי...
דניאל בן כמעט 5 חודשים. והיום נתתי לו בכוונה לשחק עם מפתח קטן, כשהוא ישוב בחיקי, והוא כמובן הכניס אותו לפה כמעט עד הסוף, גלגל אותו עם הלשון ופלט אותו, ואני ישבתי ושקשקתי! זה נורא מפחיד לראות חפץ קטן כמעט נעלם בפה של הילד שלך בלי לדעת מה קורה אתו שם בפנים. פעמיים הוא הגיע לנקודה של רפלקס ההקאה, והתחיל להעוות פנים ולהתפתל כדי להוציא אותו, וכל פעם כזאת, למרות שידעתי שזו בדיוק התגובה הבריאה שאני מחפשת, פשוט רעדתי. אחרי שתי דקות החלטתי שמספיק להיום. לי. כי הוא דווקא היה בסבבה.

אני חושבת שאני עושה את הדבר הנכון. אני גם בכוונה בחרתי חפץ שיהיה מספיק קטן בשביל להכניס אותו לפה בשלמות, אבל מספיק גול בשביל שיהיה כמעט בלתי אפשרי לשאוף או לבלוע אותו (גם אם ינסה), וגם בעל צורה אסימטרית ומחוספס יחסית (הראש של המפתח הוא מםלסטיק) כדי שיהיה קל לתמרן אותו בפה עם הלשון - שיהיו מספיק נקודות אחיזה. בחיים לא הייתי מעזה לעשות דדבר כזה עם שעועית, למשל. קטן, חלקלק - מפחיד ומסוכן מדי. אה, כן, וגם עשינו את כל זה בישיבה, בשום אופן לא בשכיבה על הגב.

כך שלדעתי נקטתי את כל אמצעי הבטיחות שיכולתי לחשוב עליהם בשביל התנסות ראשונה מהסוג הזה, ולדעתי חשוב שהוא ילמד לטפל בחפצחים קטנים כל עוד הוא לא משולח לזחול פרא ברחבי הבית, ובכל זאת אני קצת רועדת. אולי זה באמת מסוכן? אולי אני מסכנת אותו?????

(עד עכשיו לא מנעתי ממנו שום חפצים, פשוט לא הזדמן אליו בכלל משהו בסדר גודל קטן כזה)

[תבשיל_קדרה*]

לדעתי זה לא מסוכן בכלל.
מה שמסוכן הוא המצב שלך, שאת נמצאת על-סף-התקף-לב.
אם את לא מרגישה רגועה, ככה לגמרי מהבטן (לפעמים דברים מהראש עוברים לבטן, ולפעמים לא), אל תעשי את זה.
אולי מחר.

[יונת_שרון*]

לג'ין לידלוף יש עצה טובה לגבי דברים כאלה: אם את לא מרגישה נוח לשחרר עד הסוף (או להחזיק עד הסוף; זה עובד לשני הכיוונים) אז פשוט תשחררי צעד אחד מעבר למה שאת רגילה. רק צעד אחד יותר.
למשל, אם מפתח גורם לך לרעידות וקשיי נשימה, תתחילי עם משהו אחר, אולי משהו עם פחות פינות או יותר גדול.
לאט-לאט לאט תלמדי את היכולות של הילד ותרחיבי את הגבולות של עצמך. וגם אם לא תגיעי אף פעם למה "שצריך" לדעתך, לפחות תהיי יותר קרובה לשם.

[תמרוש_רוש]

תודה
האמת היא, שנתתי לו את זה עוד פעם, וכבר הייתי הרבה יותר רגועה. אני פשוט רואה איך הוא מטפל בזה יפה, ואיך הוא מגיע לנקודת ה"בלעע" ופולט אותו, ומגלגל ככה את הלשון כדי להוציא אותו החוצה, ואז שולח יד ומכניס בחזרה.
הוא גם אוהב ללעוס אותו עם הצד היותר אחורי של הלסת.
אני לא רואה שום סיבה לא לתת לו התנסות כזאת כל יום-יומיים. כמובן בהשגחה שלי.
חפצים יותר קטנים אני לא אתן לו כרגע, ובטח שלא חפצים חלקלקים ועגולים.

[ניצן_אמ*]

לי מוזר שצריך ליצור את זה באופן לא טבעי.
מה? הוא לא לוקח דברים לבד לחקור?
אז מה שגורם לך לעלפון - קחי ממנו בעדינות, ומה שלא - תני לו להתנסות איתו. (את יכולה גם להגיד "מתוק, אני מרגישה עם זה לא נוח. בוא נשחק עם משהו אחר."
סתם נראה לי מוזר לחפש את ההתנסות הזאת דווקא מכל הדברים. יש עוד הרבה התנסויות שנסתרות מן העין. אי אפשר לנסות לשחזר את כולן.
כלומר, זו בהחלט התנסות חשובה, וחשוב לא למנוע אותה בזהירות יתר תרבותית טיפוסית... אבל ממש לא נראה לי שצריך ליצור אותה ב-Controlled environment

לעניין עצמו?
בגדול נשמע לי שהילד שלך יודע מה הוא עושה (כמו כל ילד? )
אני מאסכולת ה"לנשום עמוק ולשאול את עצמי למה אני מגיבה עכשיו? לשנים של התניות תרבותיות? או לסכנה אמיתית לילד?" בדרך כלל התשובה מתבררת לי במקום.
(בדרך כלל התשובה היא "להתניות תרבותיות" וברוב הגדול של המקרים אני לא מתערבת. ככה, בגדול. זה תהליך למידה שנהניתי ממנו מאד מאד. מאחלת לך גם.)

וגם: חמישה חודשים?!?! כבר?!?!

[רחל_ברמן*]

_לי מוזר שצריך ליצור את זה באופן לא טבעי.
מה? הוא לא לוקח דברים לבד לחקור?_
טוב, זה כבר עלה כמה פעמים בדף, אבל אולי כדאי לחדד את השאלה: מאיפה בדיוק הקטנטנים האלו אמורים לקחת דברים? הם עוד לא זוחלים, ככה שהסביבה שלהם זה Controlled environment כברירת מחדל. יוג'יניה בת כמעט 4 חודשים, ואולי זה ישתנה מהקצה אל הקצה במהלך החודשיים הבאים, אבל כרגע אין מצב שהיא מוצאת משהו (חוץ מהשיער שלי או איזו פיטמה) לבד - היא מחזיקה רק דברים שנתנו לה או ששמנו לידה, והיא תמיד לידנו ובעיקר עלינו. אני מניחה שזה אחרת כשיש עוד ילדים יותר גדולים, אבל אני יודעת שזה לא המצב אצלך, ניצן, אז מה אני מפספסת?...

[ניצן_אמ*]

מה את מפספסת?
את זה שלא קראתי את כל הדף? תמרוש בקשה שאבוא לקרוא, קראתי את ההודעה שלה והגבתי.

טוף, הכל זה Controlled environment כל עוד הוא או היא עלייך, כל עוד הם רק בביתך, כל עוד הם בעיר, כל עוד... וכך הלאה. זה לא העניין.
האם היא יושבת לך על הברכיים כשאת אוכלת? כשאת מקפלת כביסה? האם היא כבר שולחת יד ולוקחת ממה שיש מולה? אם לא, אולי היא עוד לא מוכנה לשחק עם דברים בפה. כשהם מוכנים ומתחילים לנוע ולקחת ולא מוגבלים על ידי אוניברסיטה וצעצועים התפתחותיים, נראה אותך מצליחה למנוע מהם להכניס דברים לפה... אם אתן עוד לא שם, אז כל הדיון פשוט עוד לא רלבנטי. אבל אוטוטוטוטוטו יהיה. מאד.

[תמרוש_רוש]

האם היא כבר שולחת יד ולוקחת ממה שיש מולה?
הוא כבר עושה את זה איזה זמן, וכל הזמן הזה לא נמצא בטווח שלו משהו כזה קטן (מה, הבית שלנו מסודר מדי??? כנראה... ), אז ראיתי לנכון לשים לו את המשהו הזה בטווח ולראות מה קורה. והוא באמת לקח מיד ומצץ בהתלהבות. כי, מה שאני חשבתי, העולם מלא חפצים קטנים, והם אמורים להיות בטווח שלו. זה שהבית שלנו נקי מדי זו הבעיה, לא ה"מצב הטבעי"

[תמרוש_רוש]

כן, כן. חמישה חודשים. מי היה מאמין...

[חיה*]

מה קורה אם תינוק שואף חתיכת מזון לריאות, האם הוא אמור להשתעל המון אח"כ, או שהמזון יכול להיכנס לריאות ולהפריע רק מידי פעם?

[אמא_דאגנית*]

באיזה גיל תינוקות אמורים לאכול עם הידיים? הבת שלי בת 8 חודשים, אני נותת לה אוכל בפה, ואז ביד כדי שתכניס לבד.. אבל היא משחקת עם האוכל ולא מכניסה לפה.. בגיל קטן יותר היא הכניסה ידיים ודברים לפה.. אבל עכשיו גם כשאני רוצה היא לא מכניסה... מדוע? היא יונקת מלא.. בתוספת נשנושים בכפית.. (לא אוהבת בקבוק בכלל)

[תבשיל_קדרה*]

מה קורה אם מונחת צלחת של פירות/ירקות חתוכים בהישג ידה?

[פלוני_אלמונית*]

לא יודעת, נראה לי הזוי כל הדיון הזה ....