סלט פירות

הי סלט
יש לי איזה שאלה מפגרת:
ראיתי שכתבת בחוכמות של ילדים ועשית מין נקודה גדולה כזאת, איך עושים אותה?
תודה מקרב לב.

וואי! בחיי מקף ורווח, הביטי:

ו...הופ

תודה תודה.
פטרת לי חידה ארוכת חודשים.
איזה כיף...
שבוע טוב

מתגעגעת. הולכים השבוע להזמין כרטיסים ל"חגים" של שנה הבאה. בהנחה שיתנו לנו להזמין כרטיסים לילד שעוד לא נולד...

תהיו?

אז איך זה שאם לא מזמינים מראש כבר אין מקום ואם מנסים להזמין עכשיו זה יוצא 6000$??? טירוף.

מאוד כיף.

1 קשיו ל2 מים בבלנדר. אני מוסיפה טיפת סירופ אגאבה ורבע טיפת וניל טבעי בשביל הטעם, ממש לא חובה. לפי הסמיכות תחליטי אם את מוסיפה עוד מים או עוד קשיו.
בעקרון לתת להתבלנדר כמה דקות, שיטחן טוב, יתחמם קלות קלות ויקציף. יאמי.

אפשר לשים בבקבוק במקרר ולהשתמש כמו חלב (לקפה, לגרנולה הלא מבושלת, סתם לשתות ככה וכו'...)

חג שמח!
|@||תמר|

תודה על הברכות בדף הלידה שלי ללדת בשידור חי וחג שמח

זה המשפט, פשוט מאוד- "רק לא לשבת לחכות לעוד ציר"- כלומר, לעשות משהו, לאפות עוגה, ללכת לבית קפה, לדבר בטלפון, לנקות את הבית, רק לא לשבת ולחכות לציר הבא, כי זה מתסכל ומכאיב. לקראת הסוף, כבר לא יכולתי לעשות כלום כי ההפרשים בין הצירים היו מאוד קטנים, וכמוכן שלא יכולתי לאפות עוגה בזמן הזה, אבל עד אז...
חוץ מה אני מאוד ממליצה לך , אם את עדין לא בלידה ויש לך עוד כמה ימים, ללכת למפגש בהשראת ימימה אצל דלית מעיין במושב צרופה בחוף הכרמל. היא עורכת מפגש בודד לנשים בחודש תשיעי שמבחינתי היה מאוד מעצים ומחזק. 054-3104940. מברכת אותך בלידה טובה ומוצלחת!

לא מצליח לי איתך. קודם כל מזל טוב. וגם מחכה נורא לסיפור.

הי!
קודם כל מזל טוב!!! ובהצלחה בהתאקלמות עם 3 ילדים.
אני מוצאת שזה פחות קשה מהתמודדות עם ילד שני אבל עדיין... מאתגר..

אשמח לשמוע ממך המשך חוויות של בלי חיתולים עם הילד השלישי. איך לא עשיתי את זה עם הראשון - שיא התנאים לקשב?
ושוב - בהצלחה!

אני מפשפשת בתנוחה ה"קלאסית"

. גם מרגיע בכאבי בטן.מזדהה עם כל מה שכתבת כולל הירידה מהפסים.

שלחתי לך מייל:-]

שאלתי אותך שאלה בדף מברוכ שו איסמה איסמו. תוכלי לענות שם?

הקישור ששלחת לי שייך לדור אחר.
אבל תודה.

הי סלט,

אני לא מוצאת את סיפורי הלידה שלך... את יכולה לתת לי את שמות הדפים?

בקשר ללידות בחו"ל - אני מתכוונת לאנדקס אותן, במסגרת פרוייקט של אינדוקס מידע באופני על חו"ל. רוצה לעזור?

כרגע אני רק מתחילה לאסוף מידע. נראה לי שחשוב שתהיה רשימה של באופניות שחיות בחו"ל (לבנה אצלי עם פרטים אישיים או צהובה רק עם ניקים?), ודפים שיש בהם מידע שיכול להיות רלוונטי למי שמתגורר בחו"ל, עובר לחו"ל או מתכנן טיול.

אז סיפורי לידה, חינוך ביתי, דפים אישיים, דפי דיון על מגורים בחו"ל, מעבר לחו"ל וטיולים, ו?...
(בטוחה שיש עוד)

הי סלט
מחקתי את מה שכתבתי לך בדף על הפשפושים ואת מה שענית לי. מקווה שזה בסדר. מדובר בדף איך היתה הלידה, שגם אותו לא רציתי לגריין שם. סמכתי על זיכרונך, אבל באמת מי זוכר? יש פה כל כך הרבה דפים.
ובכל זאת חימם לי את הלב העידוד שקיבלתי שם, אחרי שחפרתי שוב (ממרחק מסוים שלא הקהה את הכאב אלא רק עורר אותו) בלידה הארוכה והמאכזבת.

מצאתי אותו בעצמי. אכן, אי אפשר לסמוך על הזכרון שלי בימים אלה

שמחה שהצלחתי לעזור

הזמן יעשה את שלו...

שיואו איזה סתומה אני, בעצמי שכחתי שלא כתבתי שם בשמי... נו נו, אלצהיימר נעורים מתקדם.

כנראה ששתינו אחרי לידה. אחרת אי אפשר להסביר את זה.

תודה..הסתדרתי עם העריכה ועכשיו הסיפור מופיע בדף שלי.
מז"ט גם לך , טורנטו..וואו
איזה קונקשנים חובקי עולם יש פה

הי!
> מקווה שקוראת פה עכשיו <

גילו לי
ש
בחנוכה
אנחנו ניפגש.

ראיתי שאת באה לארץ... שתהיה לך חופשה חמה ונעימה! @}

יש לי גם טאמי טאב וגם אמבטיה ושניהם לא בשימוש לזמן הקרוב.

מצאת טאמי טאב? אם לא אז את מוזמנת לשאול ממני (בת"א)

היה כייף לפגושותך@} והקקאו טעים לי...

שלום שלום (-:

אין לך מושג כמה החורף הזה קשה לנו...
בעיקר לילדים שרגילים לחיי קיבוץ. לחופש המוחלט. לפתוח את הדלת ולשעוט החוצה יחפים.
וטוב שבאת לבקר אצלי

שלום (-:
הטאמי טאב עוד לא חזר אלינו ואחותי צפויה ללדת בכל יום, אז אשמח שהוא יחזור...
תוכלי לבקש מאמך שתקפיץ אותו בהקדם?

והנה אתמול זה הגיע (-:
תודה

אדם מתעורר בבוקר ושואל (כשהעיניים שלי עוד רקומות לעפעפים)-
"אמא, בקנדה אין מלחמות?"
ואני עונה "אין מלחמות בקנדה"
ואדם אומר - טוב, אז אני רוצה לגור בקנדה.

צודק צודק אבל טוב לי פה.

חלב קשיו - שימי בהתחלה רק חלק מהמים. זה אמור לעזור לענין הגרגרי.

תודה. אני מרגישה שאת שם.

המון תודה @}

לא ממש... אבל הביוגרפיה נראית לי די דומה.

מעניין אותי לשמוע על מגוריכם בקנדה, איך זה לגדל ילדים רחוק מהארץ, התלבטויות אם יש וכו'. אפשר איכשהו להתכתב?

כן בטח.
sivan ב rogers נקודה קום.

הי,
תודה על מה שכתבת, חיממת את לבי

עם כל הקריסות של האתר לקח זמן עד שהצלחתי לראות ועד שהצלחתי להגיב....

הי!
רק עכשיו ראיתי שהגבת בדף בלי-חיתולים שלי. תודה רבה!
איך עברו החודשיים מאז?

סליחה על איטיות התגובה..
נעה מודעת לגמרי וישנם ימים בהם אני מחליפה זוג מכנסיים אחד אבל ישנם ימים שיותר - זה נובע לגמרי מחוסר רצון שלה לשתף פעולה. כאילו היא לא רוצה שאקח אותה ואפסיק טת הפעילות שהיא עסוקה בה כרגע. לא נורא - עוד מעט קייץ

לגבי הספר של גור החתולים - אני עושה אותו הדבר אבל בלי ספר - עם החתול

מסבה תמיד את תשומת לבה לכלבים ולחתולים שלנו שעושים בגינה. גמלתי את הגדולים שלי, לפני שידעתי על שיטת הקשב - את הראשון בגיל שנתיים וחצי והשני כבר היה בן שנה - הפשטתי אותו בקייץ ואמרתי לו - תסתכל על שירלי ורותם (הכלבות). בסוף הקייץ היה גמול לגמרי. עם נעה זכרתי כמה קל היה לגמול את עומר בגיל צעיר, התחלתי לקרוא וכך הגעתי ל"בלי חיתולים"...

הי סיוון, הופניתי אליך, יש לי חברה קנדית בטורונטו, אם חד הורית לילדה בת 4. היא אשה מקסימה. מחפשת חברה לה ולילדה וקשר עם הורים שקרובים יותר לראש שלה. תהיתי אם יש לך המלצות. האם יש קהילה "באופנית" בטורונטו? מקומות מפגש? האם יש אתר דומה לזה? או כל דבר אחר שתוכלי לחשוב עליו. בנוסף היא מחפשת הומאופט/ית טוב/ה עדיף הומאופטיה קלאסית. אני בדף הבית או ב shirabetnua בג'ימייל נקודה קום. רוב תודות.

שיהיה ביקור מולדת מקסים @}

אני אהיה במצב די הישרדותי, במילים אחרות חד-הורית (הבנזוג אירגן לעצמו נסיעה לכנס בארה"ב, בעצם כדי לבקר את אחיו שעושה שם פוסט דוקטורט).
מצד שני, אם במקרה תגיעי לבקר את קרן יער...

עירית_לוי

תודה רבה.
אני בטוב. מתמסרת לאהבה.

הי - תודה על התשובה.
יש לי ארניקה (גם 200 ch וגם 30 ch ). בגלובולים. מה המינון שלקחת, כמה פעמים ביום?

הי סלט
רציתי רק לומר שממש הצטערתי שלא יצא לנו להיפגש. אין לי ממש מושג למה, אבל הזמן נמס לנו. היינו די תלויים בהסעות של אחרים, וכשהיינו בטורונטו התרוצצנו ואיכשהו לא היה זמן, או ששכחנו ונזכרנו רק כשכבר היינו בחזרה בקוטג', כל מיני דברים כאלה שקורים עם שני ילדים קטנים. גם ככה לא הספקנו חצי מהדברים שרצינו לעשות ולראות כי הבנו שאנחנו צריכים להתאים את החיים למציאות...
ננסה בפעם הבאה.
בכל מקרה תודה על ההזמנה.
א.

(קראתי אצל ניצן)

מזל טוב!!!!
איזה יופי

איך היתה הלידה?

מזל טוב, יקרה.
שיהיה לכם פוסט קל ושופע.

מזל טוב! @}

מזל טוב!!! איזה שמח עשית לי עכשיו כשקראתי את ההודעה שלך

.
רצה לחפש, בטח יש לך סיפור לידה פה באתר וכרגיל פספסתי אותו (זה תמיד קורה לי

).

לגבי השוני בפשפושים, לא זוכרת שמשהו גרם לי לחשוב שיש בעיה אבל תספרי לי מה התסמינים, אולי היה משהו דומה שלא נראה לי נורא כל כך.

אם את רואה תשלחי לי מייל. יש לי בעיות בגלישה באופן כללי ובעיקר בספרפרצוף. יש לי תשובה...
yulli s בהוטמייל דוט קום

רוקדת, כמובן

הי מותק. מחכה לראותותך כשתגיעו. אנחנו כאן עד אוגוסט...
נשיקות!

התחדשי

ועכשיו...
עכשיו תזבירי את השם

אין הרבה מה לסביר. כבוד למוצרט, גם לדאוס. גם אמא. וגם מבחינת הפירוש של המילה דאוס, מתחבר לי יפה.

וגם מבחינת הפירוש של המילה דאוס
מה הפירוש?
(זה שם משפחה של סבתא שלי...)

http://en.wikipedia.org/wiki/Deus

בויקיפדיה בעברית כתוב שזו המילה הלטינית לאל. אבל ההסבר באנגלית קצת יותר מסביר.
בכל מקרה אמהות מבחינתי מחוברת לבריאה=לטבע.
ודאוס, הלהקה, בדיוק הוציאו אלבום חדש והזכירו לי כמה אני אוהבת אותם. במיוחד את האלבום The Ideal Crash. (בלי להעליב את האחרים)

נחשו למי יש אלבום חדש?
דאוס! אפשר להקשיב פה (כן, השיר הראשון בצרפתית. הם בלגים):
http://drownedinsound.com/news/4145026- ... lowing-sea

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום שמי מירי וניראה לי שזה הדף היחיד שבו כל הישראליות שחיות בקנדה יוצרות קשר בקשר ללידה והריון בקנדה וביחוד בטורונטו. את מ י וסירופ מייפל אני מחפשת כבר הרבה זמן בכדי לישאול את השאלה שאני עומדת לישאול את כל מי שניכנסה לדף והגיבה.
אז ככה אני בתחילת הריון וגרה בירושליים אנחנו עומדים לעזוב לקנדה טורונטו מקום שבו בן זוגי נולד וגדל ( מתגעגע הביתה ) והשאלה שלי איך הגעתם למיילדת שלכם ואים יש אפשרות לתת לי את מיספר הטלפון של המילדת כדי שאוכל לישאול אותה דברים שקשורים בלידה וברוקרטיה קנדית
אני יודעת שצרכים לעבור לפחות שלושה חודשים לאחר נחיתתי בקנדה בכדי שאני יהיה מכוסה ע"י מישרד הבריאות הקנדי ובכדי שאוחל לקבל את השרות הרפואי כמו אישפוז בבית חולים וכדו, הייתי רוצה לוודה עים המיילדת האים כך הדבר גם לגבי לידת בית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה מראש , אני ב andrew.samson שטרודל נקודה ג'מייל נקודה קום

לסלט פירות היקרה שלום,
בהמשך לדברים שכתבת לאחרונה אצל בשמת, רציתי לשאול אותך משהו.
יש לי חברה טובה מאד שסובלת מפסוריאזיס קשה, היא עשתה הרבה תהליכים כולל מעבר לטבעונות, צ'י קונג, ללמוד לטפל בצ'יאטסו ועוד. אך זה לא מטופל והתחושה שלי שאכן גם כאן הענין הוא לא הפסוריאזיס. היא עברה תהליך גם של להיות יותר אסרטיבית שנראה לי קשור יותר לעניינים האמיתיים. האם מהתובנות שלך להערכתך יש דברים שניתן להשליך לגביהם גם כלפיה, משהו שיכול להיות כלי עבורה להתקדם ולברר לעומק בנושא זה? אם להערכתך יש משהו כזה, אנא כתבי לי בדף בית ונתאם איך לתקשר. בתודה גדולה.

הי,
שנים....

גם אני קראתי את מה שכתבת אצל בשמת, ורציתי להגיד שאם אפשר איך שהוא לתמוך או לעזור אני אשמח (כמובן לא רופאה, אבל כן עוסקת בתהליכי ריפוי ואולי המבט שלי על כל הסיפור יוכל לתת איזו זווית חדשה או כיוון למחשבה....). מוזמנת מאד לכתוב לי ל- [email protected].

חנוכה שמח ומואר

אפשר בפרטי ואפשר פה. בחיוניות זה לא לגמרי מתאים, אלא אם את מוצאת את הקשר, נדבר שם.

בינתיים: ענייני פאשה גם פה. המסע שלי התחיל בכלל מהפסוריאסיס, ואולי עוד קודם כי היו עוד תסמינים פיזיים הרבה יותר מוקדם רק שהתעלמתי מהם. או השקטתי אותם. ואז, לפני שנתיים וחצי, הגעתי למצב שאני מתפרקת, ניסיתי להתאמן ולא הצלחתי לחזק את צד ימין - יד/כתף(נפרקת)/צואר/שכם. למזלי מצאתי את הזקן - חמה של חברה, הוא נוירואורתופד, רופא ספורט, מקצוע כזה שלא מוצאים פה בכלל. הוא עשה לי בדיקה נוירולוגית ואמר שצד ימין שלי פגוע בגלל העקמת בגב העליון, ממש מתחת לצואר. העצבים לא עובדים בגלל הלחץ עליהם וכל צד ימין שלי מתפקד בזכות השרירים התחתונים של היד, ובזכות צד שמאל, שגם מפצה יפה.
עברתי טיפול פיזי מאוד אינטנסיבי שעזר להחזיר תחושה בחלק מהמקומות, לבנות שריר ולשקם עצבים ולשחרר דלקתיות (מה שהסביר את הפסוריאסיס). עם כל זה הגיעו כאבים. לפני כן הייתי במצב של חוסר נוחות אבל לא כאב תמידי, עכשיו זה כבר פיברומיאלגיה...
לגבי האגן - 8 חודשים לתוך הטיפול אזרתי אומץ לבקש ממנו לבדוק את הגב התחתון. הגעתי למסקנה שזה לא כזה הגיוני ששורף לי כשאני שוכבת על הגב על משטח לא רך (במיטה לא הרגשתי). ואכן הכל שם מודלק, עקום ודורש טיפול.
לצערי אחרי עוד 4 חודשים הוא עזב וחזר ארצה כדי סוף סוף לפרוש. הוא בן 82.
המשכתי בעוד טיפולים כירופרקטים. בינתיים גם ורטיגו און אנד אוף (וזה בכלל התחיל כבר לפני 5.5 שנים כך שלא קשור לטיפול) שמציק, וגם התחלתי לעבוד מחוץ לבית, הותשתי.
אבל חקרתי את המצב שלי וחיברתי את הנקודות בין הסימפטומים במשך השנים.... הגעתי לנקודה שממנה התחילו כל מיני דברים. וחשדתי בניתוח האפנדיציט שעברתי בגיל 17. לפני 24 שנים. (אפילו העקמת שהזכרתי קודם הגיעה משומקום כמה חודשים אחרי הניתוח). רק שהחשד שלי נשאר בתור תאוריה מטורפת. עד שנזכרתי שהאוסטאופתית שלי הזכירה פעם את המילה פאשה.... וגוגל מצא לי מאמרים בדיוק בדיוק על זה.
כשחזרתי לאוסטאופתית דיברנו על כל העניין ובטיפול היא אישרה שיש משיכה חזקה. זה מסביר את ענייני שלפוחית השתן, ואת העובדה שהאיברים הפנימיים שלי לא במקום. אנחנו עוד עובדות על זה.
עשיתי כמה טיפולי קרניו סקראל בהקשר הזה. היתה איזו הקלה, אבל העניין עוד לא נפתר. ויש עוד כל מיני דברים מסביב. נדמה לי שהזכרתי את בדיקת השיער איפהשהוא, אז עובדת על זה מבפנים כי המטבוליזם שלי נדפק.

זה בקיצור

המטבוליזם - לפי הבנתי, ולפי תוצאות בדיקות לעומת בדיקות השיער, הגוף שלי מתאמץ להתאזן מבפנים. מתאמץ מאוד. בדיקות בלוטת התריס מושלמות, אבל התוצאות בשיער מראות שהיא לא לגמרי בסדר. המינרלים גם ככה. לא את כולם בדקתי בבדיקות דם, אבל כך הסביר לי המטפל שלי.
הדלקתיות היא זו שמאטה את הכל. וההצטברות שלה היא בהחלט בגלל ובעקבות הניתוח, רק שלא הרגשתי. או שזה היה כל כך פעוט שהצלחתי להתעלם באופן עקבי. הבעיה עם דלקתיות כרונית כזאת, היא שהמוח מתאמץ מאוד להתאזן ולהתמודד עם הדלקתיות בו זמנית עם תפקוד רגיל. זה גורם לעניינים נוירולוגים וגם ה MRI הראה שיש לי תאים שהזדקנו בטרם עת (שלא לדבר על הזכרון לטווח קצר. זה כבר מרגיז.).
אז המצב הוא שאני על בטריה חלשה וצריכה להטען. לכן אני משתדלת לנוח כל יום או לפחות לעשות מדיטציה (אני בחופשת מחלה. סוף סוף.). לוקחת את המינרלים, טיפות של gemmotherapy (להעלאת האנרגיה, ולשיקום הכבד) והומאופתיה.

לגבי התזונה - אצלי בטוח יש leaky gut, קצת יותר מתקדם. כיוון שאני כבר במצב של מחלה אוטואימונית (בעיקר בעור), אז מסתמן שהדליפה היא מעט מעבר. הרגישות היא במעבר בין המעיים לשאר הגוף ולא רק בתוכם עם בעיות. (אפשר לבדוק את זה עם בדיקת Ige לעומת Igg). אז אני מודעת לרגישות שלי ואוכלת כמעט אפס פחמימות. זה מה שעושה לי שקט בבטן וביציאות כך שאת זה כרגע אני לא משנה.

הרבה שנים טיפלתי, בלי לדעת במה בדיוק אני מטפלת, אבל התעקשתי על בלי כימיקלים וטיפולים קונבנציונליים. וככה יצא שהרבה דיקור, רפלקסולוגיה, הומאופתיה ושינוי תזונה (כדי להרגיע את הבטן) איכשהו מצאו את הדרך אלי. והרבה עיסוי מהאיש שלי, וככה הצלחתי לשמור על איזו תחזוקה שאיפשרה לי לתפקד כמעט כרגיל. וארבע לידות, והנקות (מלאן. חישבתי שב-14 שנים האחרונות הנקתי 12. היה גם טנדם) וחוסר שינה. לא ברור איך אני עוד על הרגליים.
הרבה אינטואיציה, וכל זה בזמן שחלק מהגוף שלי מנוון. זה קצת פסיכי כשחושבים על זה. מצד שני אני לא רואה דרך אחרת להשתלשלות העלילה...

גם אני הייתי אצל יעל שוראקי הנהדרת, אחרי הלידה של השלישית (טוב נו, כמעט שנתיים אחרי הלידה) והיא החזירה דברים למקום. אבל זה היה בתקופה שלא ידעתי בכלל מה מתרחש שם ולמה. האוסטאופתית כאן (עם הכשרה כמו של יעל, איברים פנימיים) אומרת ששרירי רצפת האגן שלי מעולים. רק ששאר האיברים לא במקום. לא קשור לרצפת האגן. היא כבר חוזקה עם התרגילים של יעל (והיתה עוד לידה אחרי כן).

העניין עם ההילינג וזה... אני הכי ביקורתית וספקנית. לגמרי. ובאופן לא רציונלי כלל אני איכשהו נמשכת לחלק מהקשקושים האלה. או מוצאת תאימות עם תחושות/מחשבות שלי באיזה level או תדר (נו, לא באמת כתבתי תדר) אחר עם חלקים מהעולם הזה ההזוי. יכול להיות שזה מה שהביא אותי לכאן. לכאן - לשלב הזה (עכשיו), ולאתר הזה (לפני אי אלו שנים).

כיוונים רגשיים שנגיד קשורים לניתוח ההוא
זה חלק ממה שאני מגששת אחריו כרגע. כי אחרי תקופה לא קצרה של התעסקות בפיזי (ובצדק), עכשיו הגיע הזמן גם לרגשי.
במקביל עברו עלי עניינים רגשיים אחרים, לא קשורים, שהעיפו אותי לירח ובחזרה ושינו את חיי וגם קידמו אותי בפיצוח התעלומה הפיזית. נדמה שהתקדמתי הרבה, והטיפול מניב התקדמות קלה (ממש קלה. אבל די תואמת את מה שהנוירולוגית המהממת שלי אמרה, שבהחלמה ממחלה כרונית לוקח חצי שנה לכל 7 שנות מחלה. הניתוח היה ב 92. זה יקח זמן.)

העברתי וערכתי את שלי החוצה.
מקווה מאוד שזה יעודד אותך לפתוח את הדף שרצית. נושא מרתק ואני אישית יודעת עליו מעט מאוד.
אני כאילו מבינה אותו בלי מילים.

תודה ציל @}

הי סלט פירות ראיתי שפספסתי הודעות ממך. אראה ליברה שלי מה שכתבת.היא אגב נכנסה חזק לענין הציאטסו וזה מאד מספק אותה. עושה טיפולים ומקבלת מזה הרבה אנרגיה.
את גרה באץטורונו? יש לי שם שתי חברות ממש טובות. אחת מהן כרג בביקור בארץ...אכתוב לך אחר כך מה חברתי אמרה. אנסה קשר ביניכן ישירות.

נכתב מהנייד וההקלדה בהתאם. מקוה שזה הובן...

סלט יש לך מייל שאפשר לבדוק בפרטי אם את מכירה את החברות שלי?
תמר

ברוכה השבה השווה!

יאי תודה.

באמת כיף לראות אותך פה שוב!
@}

@}

והנה הדוקטור עשה קופי פייסט וכתב כל מיני דברים מסביב. זה לא הכי ברור (אלא אם מכירים את האתר שלו) אבל הנה.
פוסט קטן עלי. בהמשך למה שכתבתי למעלה ולמה שכתבתי אצל בשמת א.
http://www.doctorschierling.com/blog/sy ... se-history

אחרי תקופה לא קצרה של התעסקות בפיזי (ובצדק), עכשיו הגיע הזמן גם לרגשי.
כתבתי את זה לפני שנתיים. ובאמת שעברתי יופי של התנסויות וחויות במישור הרגשי והרוחני. בלי ציניות.
ואני מבינה עכשיו שכשכתבתי את זה, עוד הייתי המומה מפיצוח אפשרי לתעלומה. אבל פתרון לסמטוכה הזאת לא היה בידי.
אז לקחתי את הזמן. עבדתי על הבפנים. תזונה, תוספים, מנוחה, מיינדפולנס ועוד.
עד שהגעתי אל השיטה שאמורה לפתור את הבעיה שפיצחתי (כן אני נזהרת לא להיות נחרצת). משהו שבאמת יאפשר לגוף שלי לתקן את עצמו מבפנים בלי תקיעות.
אז עכשיו שוב בפיזי. אבל ממש פיזי. ליישר אותי בכוח. עד לשם הגעתי.

כותבת פה כדי לא לשכוח.
שמתי לב שאני אומרת לעצמי משפט נוראי. כל כך מחליש. כל כך לא מתחשב בי. וזה לא משפט חד פעמי. הוא רעיון מעוות שהוביל את ההתנהלות שלי וזו אחת הסיבות שהגעתי לאן שהגעתי.

"הנה את יכולה, מה את מתבכיינת"

רק לראות את זה כתוב מעביר בי עויתות. ובכל זאת שמעתי את זה בראש. מעצמי לעצמי, מהסביבה לעצמי. הביקורת על העצלות, הביקורת על חוסר האנרגיה.
זה. שמוכיח שאני יכולה אם אני רק רוצה. וזה נכון. רק שה"יכולת" הזו מגיעה עם מחיר. ולמרות שאני יכולה להתאמץ נקודתית, הגזמה יכולה להביא אותי לקריסה של כמה ימים.
אז בחירום אני יכולה. וזה מרגיע, אחרת הייתי חסרת אונים.
וביומיום ובעבודה אני יכולה אבל יכולה כל פעם קצת. הפסקות. מתיחות. מנוחה. ישיבה. עמידה. תמיכה בלקוחות.
ופעם בשבוע בחבורה הזמר אני יכולה לעמוד ולשיר כי זה עושה לי ממש (אבל ממש) טוב.
ובטיפול השבועי אני לא יכולה אבל אין לי ברירה.

אני חושבת מתוך מה שאני חוויתי בחיי (טונוס שריר נמוך מאוד, מאוד, רגישות חזקה במערכת הפרופריוצפטיבית, ועוד כמה..) שיחס נוקשה, לא מתחשב, אפילו משתמש בטון ציני במידה כזו או אחרת כלפי הגוף, ובעיקר שדורש ממנו את מה שאחרים מסוגלים כי "מה את מתבכיינת" מייצר הגנות מאוד חזקות. שלפעמים עובדות לתקופה.
אממה, יש להן מחיר רגשי קיצוני.
וכאשר מפסיקים להסכים לשלם אותו, משהו בגוף פתאום קורס.
תשאירי כאן רק אם מתאים לך.

גם אני פציה. (פאשיה). גם אני עוד דברים.

משאירה באהבה.

בחבורה הזמר אני יכולה לעמוד ולשיר כי זה עושה לי ממש (אבל ממש) טוב
היתרון שבשירה (חיזוק הלב) עולה על הנזק לרקמות אחרות.

ואני, עם טונוס שרירים מצויין, אבל עם רגישות במי-יודע-כמה מערכות, בטוחה חד משמעית שיחס נוקשה, לא מתחשב ואטום רגשית ("מה את מתבכיינת" זו דוגמא מצויינת, אני יכולה להוסיף עוד כמה: "את סתם מפונקת", "זה הכל בראש שלך", "רצון כביר בלב חזיר", וכשאני מבקשת עזרה - אני, שמתמודדת עם סרטן מפושט כבר שנים והגוף שלי חלש ומותש ומשתקם מאוד לאט - אני שומעת "מה הבעיה, תעשי... " [הכל בעצמך], "קחי מונית, אני אשלם" [במלים אחרות: לא נעים לי להגיד לך שלא מתאים לי לעזור לך, אז אני מפיל את זה בחזרה עלייך, זה הכל מפני שאת קמצנית ורוצה לנצל אותי במקום להשתמש במשאבים נורמליים, הרי אין שום הבדל בין התניידות במוניות וכל מה שכרוך בכך, לבין מישהו מוכר ואהוב שמסיע אותי ומחכה לי] סוף סוגריים) -
אז, בטוחה חד משמעית שהיחס הזה,
הוא שורש כל רע.
וצריך לשרש אותו.
כי העובדה המזעזעת באמת היא, שכבר הפנמנו אותו. הוא אחוז חזק ברקמות הכי עמוקות בגוף שלנו, הוא בעצמו כמו פציה מודבקת או כמו הרגליים של הסרטן הנעוצות בנו בחוזקה.
אז קודם כל צריך להוציא אותו מבפנים.
וגם זה, בעדינות ובאהבה.
לא לתלוש.
לא לחתוך.
לא לכרות.
אז צעד ראשון מעולה הוא לזהות. לשמוע בכלל את הקול הזה.
ואז להגיד לו: "הו הו! תודה שדיברת סוף סוף בקול רם! באמת לא ידעתי איפה אתה מסתתר פה. אני יודעת שבאת להגן עלי, שאתה פשוט מנסה לחסוך לי "מכות" [או מכות] מבחוץ, ואני מעריכה את הרצון הזה לשמור עלי ולהגן עלי, הוא חשוב, תודה לך. אבל עכשיו אני זקוקה להגנה דווקא של "אני מכירה ברגישות שלי ובצרכים הכי בסיסיים של הגוף שלי, ואני מכבדת באהבה וברכות את הצורך של הגוף שלי כרגע בעיטוף, בחום, ברכות, בעדינות, בחמלה, וביחס רגיש ומכבד". אז תודה, הנה כוס קפה, שב פה על הכורסה, אני אגייס אותך כשיהיה צורך. עכשיו בואי, רכות עדינה, את מקבלת את ההובלה לתקופה הקרובה.

"רצון כביר בלב חזיר" :-O לא הכרתי את זה. וואו.

לשמוע בכלל את הקול הזה.
שמעתי תמיד ושומעת. רק שהפעם הסתכלתי לזה בעיניים ומצאתי מה שאני תמיד מוצאת. שיש בי ידיעה עמוקה ומוקדמת מאז ומתמיד, הרגשה מוכרת, שזה לא קשור למציאות. האמירות האלה או האשליה שאני בריאה. לא קשור לחיי ולא רלוונטי.
ובכל זאת האוטומט מביא אותו מדי פעם.

אתמול בערב אחרי ערב שירה בציבור עם חבורת הזמר, כולם עזרו לסחוב. ביקשו ממני להרים (אני גם הכי צעירה שם. עוד משהו שצריך לסלק ובכל זאת זה משפיע בכל כך הרבה רמות, אוטומטית), והסברתי שאני לא מרימה. לקחתי סטנד קטן וקל. רצו לתת לי משהו אחר גדול יותר "זה לא כבד", סירבתי בלי לנסות. הסברתי שאולי עוד חדשיים אוכל. בינתיים לא.
ובסוף לא התפתחה מזה שיחה כי היינו בדרך החוצה, אבל זה גם יגיע. הסברתי בכלליות שיש עניינים עם הגב ואני בטיפול.
מצד אחד אני שמחה שעמדתי על שלי ופעלתי לפי המגבלות שלי, ואת הצד שני לא צריך להרחיב. זה ככה כל כך הרבה שנים.

כל הכבוד לך שהצלחת לעמוד בלחץ החברתי ולשמור על עצמך. זו באמת סיטואציה ממש לא נעימה. קרתה גם לי הרבה בשנים האחרונות. לא בכל מקום יודעים מה מצבי, ואני נראית כל כך בריאה ומשגשגת, אף אחד לא מדמיין שכואב לי, או שקשה לי, או שאני שומרת על מורל גבוה למרות חולשה ותשישות והשקעה אדירה ומתמשכת בריפוי. איזה מין תירוץ אתן למצב שבו אני לא משתתפת במאמצים שקשים לי מדי כרגע?

תירוץ. בלי לתת אותו הוא כבר לא לגיטימי.

אחד לא מדמיין שכואב לי, או שקשה לי,
זו בעיה של ממש כשיש אנשים שמכירים אותי אבל לא יודעים מה אני עוברת. תמיד אפשר להגיד "לא בקו הבריאות" או משהו דומה.
כבר יצא לי להגיד (אחרי טיפול כשאני מרגישה דרוסה) שהיום אני בחצי סוס. חצי אנרגיות. זה מה יש ועם זה נעבוד. בלי סיבות וסיפורי רקע ובטח שלא תירוצים.
מי שמתעניין יקבל את הסיפור המלא. אפילו PDF עם סיפור אם ממש יש סקרנות ורצון להבין.

למדתי להגיד - אני עם סיפור אורטופדי מורכב. ולהוסיף - מוגבלת מאוד בניידות כרגע.
למדתי, רק אחרי שכבר לא הייתי מסוגלת ללכת..

ולגבי תהליכי עומק - חושבת שישנם כל מיני סוגים של ספירלות. ואצל כל אחת, אותם משפטים יכולים להיות ממוקמים באופן שונה במבנה הפרטי של הספירלה שלה.
אני חווה את זה כך.

ואצל כל אחת, אותם משפטים יכולים להיות ממוקמים באופן שונה במבנה הפרטי של הספירלה שלה.
מתאים לך להרחיב על זה?
לא בטוחה שהבנתי בדיוק מה ניסית לומר פה, והייתי רוצה להבין. אולי פשוט צריך איזו המחשה, איזו דוגמא... (-: