סקר פצעים בהנקה

מצד אחד אומרים לנו שאם התפיסה נכונה, אז לא אמורים להיות פצעים בפטמה. מצד שני, אני לא חושבת שאני מכירה מישהי שלא סבלה מפצעים.

מעניין אותי אם יש נשים שלא היו להן בכלל פצעים בפטמה, אפילו לא בשבוע הראשון להנקה. האם זו היתה הנקה מלאה? האם הנקתן בלי לשאוב כלל? האם יש לזה קשר למשקל התינוק בלידה? האם קיבלתן הדרכה מיועצת הנקה לפני הלידה? האם התינוק קיבל מוצץ?

ולאלה שכן היו להן פצעים, האם עברו לבד או רק לאחר ייעוץ? האם השתמשתן במוצץ? האם הנקתן לפי דרישה?

עם פצעים
לי היו פצעים בפטמה בשבוע-שבועיים הראשונים (אני כבר לא ממש זוכרת כמה זמן). הפצעים עברו לבד, ללא שינוי כלשהו בצורת ההנקה (מרחתי משחה). משום מה יש לי הרגשה שהם נוצרו ביום-יומיים הראשונים, בהם היו כמה פעמים שנתתי לה לינוק שעתיים רצוף, כי רציתי להניק לפי דרישה והיא לא שיחררה את הפטמה, אז נתתי לה. אבל אני לא באמת יודעת.

<כדי שיהיה קל להבדיל בין עם פצעים לבלי, סמנו את תחילת ההודעה>

בלי פצעים (רגישות רבה בשבוע וחצי שבועיים הראשונים, עבר לבד. חוץ מזה שום דבר. ילד ראשון.)

מעניין אותי אם יש נשים שלא היו להן בכלל פצעים בפטמה, אפילו לא בשבוע הראשון להנקה.
אני!
האם זו היתה הנקה מלאה?
כן.
האם הנקתן בלי לשאוב כלל?
כן.
האם יש לזה קשר למשקל התינוק בלידה?
לא יודעת. הוא נולד 3 וחצי וינק היטב וביעילות מההתחלה.
האם קיבלתן הדרכה מיועצת הנקה לפני הלידה?
כן!!! הדרכה מיועצת הנקה מוסמכת (ברכה השכל) במסגרת קורס הכנה ללידה "דבש מסלע"
האם התינוק קיבל מוצץ?
לא.

אגב, זה אחרי אפידורל + פיטוצין + קיסרי + 8 שעות מהניתוח ועד ההנקה הראשונה. ובכל זאת הלך חלק.

עם כאבים, בלי פצעים נראים
תאומים קטנים, ברדק, תפיסה בעיתית, אחת שלא יונקת, הנקה חלקית, שאיבות.
יועצת+זמן הורידו את כל הכאבים.

בלי פצעים, בלי כאבים
יחידנית, בגודל ממוצע, עם המון ידע מראש, הנקה מלאה, בלי מוצץ/בקבוק, בלי שאיבות.
לפעמים כאב כשינקה, אבל הבנתי שזה פיפי/קקי (בלי חיתולים), הפסקתי להיניקותה, ועזרתי לה אחרת.

עם פצעים
היו לי פצעים מהיום השני בערך אחרי הלידה. לדעתי הם התחילו בגלל שאיבה בעוצמה גבוהה מדי.
הם התגברו ביומיים אח"כ בגלל שלא מרחתי משחה על קצה הפטמה כי זכרתי שקראתי שזה יכול לסתום את הצינוריות. אחרי שהיועצת תיקנה אותי המצב השתפר מאוד אבל לקח כמה שבועות (וכמה משחות) עד שנעלמו הפצעים כשהתפיסה של הפטמה השתפרה. התפיסה היתה טובה בהתחלה אבל בשלב כלשהו בשיא הפצעים התקלקלה, גם כי הייתי מידי מרוכזת בכאב ולא בטכניקת ההנקה וגם כי ניסינו מוצץ (הפסקנו כמובן). היה לי הרבה יעוץ גם מיפעת (מדריכת הנקה שאצלה עשיתי הכנה ללידה כולל הכנה להנקה ויעוץ בבית החולים ובשבועיים הראשונים) ואח"כ מהדי עד שהכל הסתדר.

מקרה נוסף לסטטיסטיקה: אמא שלי סיפרה שכשהיא הניקה אותי היו לה פצעים בהתחלה שעברו לבד אחרי מספר ימים.

בלי פצעים, בלי כאבים
מעניין אותי אם יש נשים שלא היו להן בכלל פצעים בפטמה, אפילו לא בשבוע הראשון להנקה.
כן. ודאי שיש, והרבה. אבל כמובן שיש גם הרבה שנפצעו, שסבלו מגודש, מכאבים ועוד. אני בכל אופן מבנות המזל שהיתה להן חוויית הנקה די משעממת

די במקרה.
האם זו היתה הנקה מלאה?
כן, עד גיל חצי שנה, אבל ביומיים הראשונים של הבכורה היא לא הצליחה להתחבר, וזה היה בזמנים ההם שבהם חשבו שלא נורא אם תינוק לא יינק 48 שעות...
האם הנקתן בלי לשאוב כלל?
התחלתי לשאוב כשהיתה בת 6 שבועות, ליציאות מזדמנות, ואח"כ כשחזרתי לעבודה. שאבתי בטרקטור הלא-מומלץ של יד שרה עד שהיתה בת שנה.
האם יש לזה קשר למשקל התינוק בלידה?
נולדה 2.625. לא היה קשר.
האם קיבלתן הדרכה מיועצת הנקה לפני הלידה?
לא. עשינו קורס הכנה ללידה מזורז, עם הסבר קצר על הנקה מפי מדריכת ההכנה ללידה.
האם התינוק קיבל מוצץ?
לא מוצץ ולא בקבוק, עד 6 שבועות.

השני ינק מההתחלה ללא בעיות, אבל מתישהו בשבועות הראשונים היו כאבים קלים בגלל אובר-ביטחון ויצירתיות שהיו לי בעקבות ההנקה הקודמת

מדריכת ללל הציעה לי לחזור לדפוס הישן והכאבים חלפו.

מה מנע פצעים, במבט לאחור? לידות ללא משככי כאבים, ניסיון הנקה או הנקה בחדר לידה, הרבה ביטחון עצמי והמון תמיכה ומזל (אחרי יומיים שלא ינקה נכנסה "כוח עזר" להביא תה ועוגיות, ראתה שאנחנו מתקשות, ותיקנה בשלוש שניות את התנוחה שלה. וכל השאר היסטוריה

טרה, אני יודעת שלך היו תנאים עוד יותר טובים למניעת פצעים, ובכל זאת נפצעת. די בטוח שלפעם הבאה כבר תגיעי מוכנה יותר, וזה יילך טוב יותר מההתחלה.

שלוש לידות, לא היו אף פעם פצעים, למרות תפיסה לא מושלמת בהתחלה. ככה זה אצלי, הפצעים תמיד יותר פנימיים....
כן היו בכל הפעמים דלקות, לפחות פעמיים עם כל ילד, בעקבות התעייפות, לחץ או חרדה או שינויי יניקה קיצוניים.

לי היו פצעים וסיבוכים לרוב. אבל רק לא מזמן אמרה לי אישה מקסימה, מוותיקות ללל בארץ, שפשוט שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים.

עם פצעים
האבחנה של יועצת ההנקה:
פטמות גדולות יחסית, לתינוקת קשה לבצע תפיסה יעילה.
תוסיפי לזה לידת אפידורל+וואקום שבטח עשתה שמח.

משום מה יש לי הרגשה שהם נוצרו ביום-יומיים הראשונים, בהם היו כמה פעמים שנתתי לה לינוק שעתיים רצוף, כי רציתי להניק לפי דרישה והיא לא שיחררה את הפטמה, אז נתתי לה. אבל אני לא באמת יודעת.
מה שלפעמים קורה, זה שהתינוקות כאלה פיצקים ביחס לפיטמה (אפילו במשקל סביר), שגם עם האחיזה הכי טובה שהם יכולים לתת, זה עדיין לא מספיק כדי לא לפצוע. במצב כזה, הבעיה באמת נפתרת תוך כמה ימים כשהם פשוט גדלים.

מצד אחד אומרים לנו שאם התפיסה נכונה, אז לא אמורים להיות פצעים בפטמה
נראה לי שזה קשור לניוון הפנים (איך קוראים לדף הזה?) ועוד כל מיני דברים שקרו לנו עקב שינויי התזונה באלפי השנים האחרונות.
בטח בימי השבט והליקוט/צייד העליזים הפיות של התינוקות היו מותאמים יותר להנקה בלי בעיות כאלה.

הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף.
והנה ישנו מחקר עדכני שמדבר על זה שאיבדנו 30% מגודל הפנים והראש בעשרת אלפים שנה. פשוט התכווצו לנו הפנים.
אולי זה מסביר?

שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים.
אה! זה נשמע לי הגיוני! בדיוק סוג ההסבר שחיפשתי.

עם פצעים וכאבים בגדול!!!
זה נמשך איזה חודש וחצי עד שמדריכת הנקה הייתה, ראתה ותיקנה. עבר דיי מהר אז.
למה זה קרה?
אובר שאננות שלי, חוסר הכנה מספקת לעניין ההנקה ספציפית, אפילו שקראתי ו"ידעתי" ויש לי המון חברות מניקות בכל מיני שלבים.
לא חשבתי ש-אני צריכה ייעוץ הנקה ספציפי, למה לשלם על זה כסף? זה טבעי, לא?
אח, כמה תמימה הייתי.....

מעתיקה, כמעט מילה במילה, מ-תבשיל קדרה.

עם כאבים, בלי פצעים נראים
תאומים קטנים, ברדק, תפיסה בעיתית, אחד שלא יונק, הנקה חלקית, שאיבות.
יועצת הורידה את הכאבים, אבל ההנקה לא נמשכה זמן רב (בגלל אחד שלא יונק ).
כמו כן, חשבתי (אמרו לי) ש"בהתחלה תמיד כואב" ולא ידעתי שזה סימן שלא בסדר.

בלי פצעים, בלי כאבים)
יחידאי, בגודל ממוצע, עם המון ידע מראש, לידה טבעית, הנקה מלאה מיד לאחר הלידה, בלי מוצץ/בקבוק (בשבועות הראשונים, אח"כ מוצץ ובקבוק שאוב), בלי שאיבות בהתחלה.
אחרי מספר שבועות החלו כאבים, שהסתברו כפטריה. במהלך ההנקה 3 פעמים יבלת הנקה - פעם אחת די בהתחלה, ועוד פעמיים, לאחר שחזרתי לחזיה רגילה (ונעלם כשחזרתי לחזית הנקה).

מתקשר לדיון, עכשיו בפורום הריון ולידה - האם משחה לפצעים (פיורלאן) היא "ציוד מומלץ" לתיק לידה באופן שגרתי. מה דעתכן?

מתקשר לדיון, עכשיו בפורום הריון ולידה - האם משחה לפצעים (פיורלאן) היא "ציוד מומלץ" לתיק לידה באופן שגרתי. מה דעתכן?
לדעתי, ממש לא. אפשר לסחוט טיפה קולוסטרום ולמרוח, אבל אם מחברים את התינוק נכון מההתחלה, רוב הנשים גם לא יסבלו מרגישות. משחה נגד פצעים יכולה להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה.
אגב, מי שכן קנתה ובסוף לא משתמשת, יכולה לנצל את המשחה למריחה על שפתיים יבשות סדוקות

אני אישית לא מתחברת ל- שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים.
בהנקה לא חייבים לחשוף את השד לאוויר ולשמש, ולגבי המגע... טוב, זה עניין של סגנון חיים, לא? (-; כדי שיהיו כאבים, ובוודאי פצעים, "צריך" שהפטמה תתחכך בלשון או בחך של התינוק. יש המון עדויות של נשים שנעזרו ביועצות ההנקה, ושל היועצות עצמן, שברגע שתיקנו את התפיסה (אני מעדיפה "היצמדות") הכאב נעלם או פחת משמעותית, כי אז הפטמה מרחפת בחלל הפה של התינוק, לא נוגעת או כמעט ולא נוגעת בכלום, ולא כואבת. בהחלט יכולה להיות רגישות קלה - יש נשים שרגישות בהתחלה לתחושה כשהחלב מתחיל לזרום, ואצל חלק קטן הרגישות הזו לא עוברת (או שהן לא יכולות לסבול את הימים/שבועות עד שהתחושה הזו תחלוף).

שלוש לידות
בכורה - עם פצעים בשבועיים הראשונים, לדעתי בגלל תפיסה לא נכונה.
אמצעי - עם פצעים אבל לא כמו עם הבכורה. אחרי השבוע הראשון - נעלמו לגמרי.
יונקת - בלי פצעים. בכלל צריך להתחיל ללדת מהילד השלישי...

בכל ההנקות - הנקה מלאה ולפי דרישה, ללא מוצץ/בקבוק, ללא שאיבות, נולדו מעל 3 ק"ג, קיבלתי ייעוץ הנקה אצל האמצעי.

עדי - תודה - ומה דעתך על מה שגלית כתבה?
(עדכנתי קישור מלפני רגע)

שתי לידות (ואחת בדרך)
בראשונה פצעים וכאבים א י ו מ י ם. שלושה חודשים של סבל כולל שימוש קבוע בפיטמת סיליקון. עד שנפגשתי עם יועצת הנקה וכמו בקסם הכל עבר.
בשנייה כבר חכמה יותר אך בכל זאת הזמנתי יועצת. לא היו פצעים בכלל אך כאבים.... במשך כחודש דפקתי את הראש בקיר בזמן ההנקה על מנת לא לצעוק מכאב.
אחרי כחודש כבר לא כאב והמשכתי להניק כמו עם הראשונה הנקה מלאה עד גיל שנה וחצי.
כנראה שאני מאוד מאוד רגישה בפטמות.
קצת מפחדת לקראת ההנקה הקרבה אך יחד עם זאת מתרגשת לקראת העונג שמגיע אחרי תקופת הכאב.

ומה דעתך על מה שגלית כתבה?
קודם כל, כתבתי כאן לפני שקראתי מה שכתבת - great minds think alike

אבל ברצינות - יש כאלה שבשבילן הכנה שתרגיע אותן כוללת הצטיידות על כל צרה שלא תבוא, ויש גם כאלה שקניות הן בשבילן חלק מן ההכנה והכיף (גם בי יש חלק כזה, כולל לגבי ההנקה). אישית אני חושבת שעדיף להשקיע בהכנה בצורה אחרת, שתמנע את הצורך במשחה ברוב הגדול של המקרים, אבל זה לא כ"כ פשוט. <מקצרת>

שלוש לידות ראשונות - בלי כאבים ופצעים כלל, הלך חלק לגמרי. אחיזה - מה שיצא (עוד לא ידעתי כמה תפיסה נכונה חשובה), משקלים בערך 3.5 ק"ג, לא שאבתי, לא רצו מוצץ. לידה רביעית - תנאי פתיחה זהים (אותו משקל, אותה תפיסה) , מלבד אפידורל (היחידה שנולדה עם אפידורל) - כאבים איומים מהנקה ראשונה, פצעים עד כדי פליטת דם, דלקת עם 40 חום בגיל 10 ימים. לאחר תיקון תפיסה הכל חלף תוך 4-5 ימים, ללא כל זכר. לא האמנתי. לידה חמישית - הקפדה על תפיסה נכונה מאד מהתחלה, ובכל זאת - כשלושה שבועות כאבים מסוימים ומעט פצעים, שחלפו בהדרגה. שוב - אותו משקל כמו הקודמים, הפעם לידת בית בלי התערבויות.

בכורה - עם פצעים, עם כאבים
לידה טבעית נפלאה
הנקה מלאה לפי הסימנים שלה
מעולם לא שאבתי, מעולם לא קיבלה מוצץ
כן קיבלה בקבוק מי סוכר אחד ביום הראשון בלי לשאול אותי
נולדה 2.5 ק"ג
לדעתי הפצעים בהתחלה נבעו מגורמים אלה:

היא נולדה קטנה והפה שלה היה פיצפון, כך שלמרות היצמדות מצויינת - בדקה אותי בתיה דייויס ואישרה - זה כאב. אבל היא ינקה מעולה וגדלה במהירות עצומה, כך שתוך שבוע או משהו כזה כבר היתה הרבה יותר גדולה.
הפצעים כנראה נוצרו בהנקה הראשונה אחרי הלידה, שבה ההיצמדות לא היתה טובה, הרגישות היתה גבוהה, והיא היתה צמודה לשד המון זמן.
מרחתי משחה, שלקחתי איתי לבית החולים בהמלצת מדריכת ההכנה ללידה, כזאת שצריך להוריד לפני ההנקה. מה שלא ידעתי היה שנשארה שארית שמנונית שהפריעה לתפיסה שלה, גרמה להרבה בכי והרבה חיכוך של הפטמה, ובעצם המשחה עצמה החמירה את מצב הסדקים ומנעה ריפוי. מרגע שהבנתי מה קורה וויתרתי על המשחה, נעלמו הסדקים במהירות הבזק.

ינוקא - בלי פצעים, עם כאבים
הנקה מלאה לפי הסימנים שלו
נולד בבית, בלידה טבעית נפלאה
מעולם לא קיבל מוצץ או בקבוק או חלב שאוב
נולד 2,850 ק"ג

הואיל ונמנעתי מחזיות, ממשחות, מבית חולים (חוץ מביקורון לבדיקה) ולא זוכרת מה עוד,
לא היו לי הרבה בעיות שהיו בלידה הראשונה (לא היה גודש, לא סתימת צינוריות, לא ייצור עודף של חלב עם נזילות והשפצות כל הזמן, לא פצעים, לא סדקים).
אבל היו כאבים, ואני שמתי לב אליהם בגלל אחותי.
אחותי תיארה "מכבש של חמישה טון שצובט אותה ומועך אותה" בתור הכאב שנסיונות ההנקה גרמו לה.
אז עשיתי ניסוי (ילדתי זמן קצר אחריה): הפניתי את תשומת לבי לתחושה בפטמות (מסתבר שהפוקוס שלי בהנקה היה לא על התחושה בשד או בפטמה אלא על המתיקות של התינוק...), והרגשתי בדיוק את מה שהיא תיארה. הכאב היה בלתי נסבל, אם התמקדתי בו. אז חזרתי למיקוד הרגיל שלי (במתיקות התינוק...) ולא סבלתי.
הכאב הזה עבר תוך כמה שבועות, בערך כמו שהיה עם הבכורה.
לדעתי זו פשוט רגישות שקשורה איכשהו לתקופה שאחרי הלידה (הורמונים?).

לדעתי זו פשוט רגישות שקשורה איכשהו לתקופה שאחרי הלידה

שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים.

אני לא מתחברת להסברים האלה.
הרי הנקה - ברגע שהיא מבוצעת נכון וההיצמדות טובה - אמורה להיות מהלך טבעי ותקין של הגוף האנושי.
העובדה שיש פצעים - גם כשהכל לכאורה בסדר (לידת בית תקינה בלי התערבויות, משקל תקין, הנקה מלאה, בלי מוצצים וכו'), - מעידה בעיניי על משהו שהשתבש בגוף האישה במהלך השנים.
קשה לי להאמין שבעבר סבלו הנשים מפצעים.

אני פתאום תוהה אם גם לשימפנזות יש פצעי הנקה...

ההסבר שד של אשה הוא עדין ולא רגיל להיות חשוף לאוויר, שמש ולמגע באופן כללי, כך שהגיוני שגם כשהתפיסה טובה, השד יגיב בפציעה או כאבים._ נשמע לי הגיוני כי הוא בדיוק מסביר מה _השתבש בגוף האישה במהלך השנים. נראה לי שבעבר שדיים היו חשופים יותר לשמש או לפחות לבגדים הרבה יותר גסים, והתוצאה הייתה פטמות עמידות יותר. המצב שיש היום של פטמות מעודנות, הוא אולי אחראי לפחות לחלק מהפצעים. כמו כפות ידיים ורגליים שהיום עדינות יותר ממה שבוודאי היו בעבר. שדיים של שימפנזות חשופות לשמש ולכן אולי פחות עדינות.

קשה לי להאמין שבעבר סבלו הנשים מפצעים.
גם לי משהו כאן לא מסתדר. למען האמת, הפתיע אותי בסקר הזה שיש כל כך הרבה נשים שלא היו להן פצעים בכלל. ממה שראיתי סביבי, לכולן יש פצעים וכאבים, לפחות בהתחלה. במקרה שלי, ההסברים לקשיי ההנקה באובדן הידע ההנקתי והשפעתה השלילית של סביבת בית החולים על ההנקה, אינם תופסים. היתה לי לידת בית רגועה, הכנה טובה להנקה בקורס הכנה ללידה, נולדה לי תינוקת גדולה. גדלתי בסביבה של מניקות. אמא שלי הניקה ארבעה אחים קטנים ממני. אחותי הניקה לפניי שני ילדים וכולן סביבי הניקו. גם לא היה לי ספק שאניק ולא חשבתי שיהיו לי בעיות (ואני גם לא מחשיבה שבועיים של פצעים לבעיות). אני די בטוחה שהפטמה שלי לא התחכחה בלשון או בחיך שלה. אז מדוע שיהיו לי פצעים? מדוע כל כך הרבה נשים נוספות סובלות מכאבים?
משהו כאן לא מסתדר לי. לא נראה לי הגיוני שכאבים ובעיות בהנקה הם טבעיים. מצד שני, מכל סיפורי ההנקה, אנחנו שומעים על מצבים רבים שתוקנו על ידי תיקון תפיסה פשוט או שהייתה בעייה מורכבת יותר.
כשאני מנסה לדמיין מצב טבעי של הנקה בהיסטוריה האנושית, אני מדמיינת שבט. שבט זו קבוצה קטנה למדי של אנשים. אני יכולה לדמיין מצב בו תיקון תפיסה הוא מהלך רגיל. אבל לא נראה לי הגיוני ששלל המצבים הפתולוגיים שעמן מתמודדות היום יועצות ההנקה שזהו מקצוען הבלעדי היה יכול להיאסף כידע בשבט קטן, במיוחד כשההסברים הרציונליים שאנו מחפשים לבעיות עשויים להיות שונים לחלוטין מההסברים שהיון יכולים להינתן בעבר לאותו מצב. כלומר, אנחנו מדמיינים איסוף ידע על הנקה והעברתו מדור לדור בשבט על ידי הנשים, כאילו צורת ההתבוננות שלהם הייתה זהה לצורת ההתבוננות ה"מדעית" "רציונלית" שלנו.
אני מרגישה שבפאזל הזה של הנקה כיום - בעיות בהנקה - יועצות הנקה חסר איזה חלק - משהו שאנחנו לא יודעים או עושים לא נכון. כי כל הבעיות הללו פשוט לא נראות לי הגיוניות אבולוציונית.

מחשבות נוספות - קשורות פחות
לאחר השבועיים הראשונים שהיו לי פצעים, הנקתי ללא בעיות כלשהן את בתי, עכשיו בת שנתיים. בזמן זה, יצא לי להניק פעמיים-שלוש תינוקות בני יומם של אחרות (תינוקות שעשו פצעים לאמהות שלהן). לאחר הנקות אלה תמיד הרגשתי כי עוד שתיים שלוש הנקות של אותו תינוק היו עושות לי פצעים. צורת ההנקה הייתה בפירוש כואבת יותר, ובעיקר שואבת יותר. ואקום חזק ומציצה מאוד חזקה. מבחינת הצורה שאני החזקתי את התינוק ואיך שהוא הכניס את הפטמה לפה, לא היה הבדל לעומת בתי. גם עכשיו, כשאני מניקה את בתי הרבה פחות, פתאום החלו לכאוב לי הפטמות. השדיים הצטמקו, ואין כמעט חלב. בנסיון להוציא חלב, היא שואבת ממש חזק. אני מרגישה את הואקום הזה.

אחרי שחשבתי על כל זה לא מעט, עלה בדעתי כי בהתחלה, כשיש קולוסטרום, יש שאיבה חזקה שהיא תחילת הפצעים. השאיבה הזו יוצרת אחכ המון חלב, ויש גודש. כשיש גודש גם קשה לתינוק לתפוס טוב את הפטמה, והפצעים מחמירים. אחרי שיורד הגודש העניין מסתדר ולאחר כמה ימים הפצעים מתחילים להיעלם (אם כל השאר בסדר). אבל למה שיהיה גודש? אתן חושבות שגודש זה תקין? אולי בכלל לא אמורים להגיע למצב של שדיים מלאים כל כך?

מצד אחד, יש לי הרגשה שבעצם מה שאנחנו אמורות לעשות הוא ללמד את התינוק לינוק. שהתינוק הנולד אינו יודע לינוק והוא זקוק למעין הדרכה מאיתנו. שאם היינו יודעים להסביר לו ביום הראשון, זה לא היה לוקח חודשיים עד שהכאבים היו עוברים. מצד שני, לא נראה לי שחתולות או פרות מסבירות משהו לצאצאים. הם פשוט יונקים. אז למה שבבני אדם זה לא יהיה ככה ?

אתן חושבות שגודש זה תקין? אולי בכלל לא אמורים להגיע למצב של שדיים מלאים כל כך?
לא. מלאות היא מצב תקין ביום השלישי-רביעי אחרי הלידה, אבל לא גודש.
המלאות היא בעיקרה פיזיולוגית, וכוללת בעיקר בצקת של אחרי הלידה ולאו דווקא חלב.

המצב שיש היום של פטמות מעודנות, הוא אולי אחראי לפחות לחלק מהפצעים. כמו כפות ידיים ורגליים שהיום עדינות יותר ממה שבוודאי היו בעבר. שדיים של שימפנזות חשופות לשמש ולכן אולי פחות עדינות.
למה לא?
הכל אצלנו עדין ומוגן ורגיש כל כך.
כפות הרגליים שלי לא מסוגלות ללכת יחפות על שום משטח...
כפות הידיים שלי סובלות מכל דבר קצת מציק.
למה שהפטמות לא יהיו רגישות?

אני מחברת את זה בכלל לעיוותים בגופנו המודרני. ראו הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף וגם תזונה ללידת תינוק בריא .
ככל שאנו יותר מנוונות, כך יש לנו ולתינוקות שלנו יותר בעיות.
אף צר וסתום מפריע לתינוק לינוק.
לסת צרה מדי מפריעה לתינוק לינוק.
התוצאה היא יניקה מכאיבה.

ועוד צרה של החיים המודרניים:
תנוחות לא נכונות, היצמדות לא אופטימלית, יותר מדי השפעה לא מודעת של האכלה מבקבוק. אני רואה אמהות רבות שמחזיקות את התינוק היונק בתנוחה קצת יותר מדי מרוחקת מהגוף בזווית שלה, יותר מדי דומה לבקבוק ולא להנקה. אמהות רבות, בעצם כמעט כל האמהות, צריכות ללמוד מספרים איך להביא תינוק לשד, איך ללמד אותו לפתוח פה גדול, מאיזה זווית, איך להקפיד איתו על תפיסה.

ואני יכולה לספר מנסיוני:
יש גם הפחד שאם אני אציק לו הוא לא יינק. לא יכולה להסביר את זה, כאילו "העיקר שתינק, שייכנס חלב, לא חשוב שכואב לי". ואני ידעתי שזה לא טוב, ובכל זאת התרשלתי הרבה פעמים בתיקון ההיצמדות בגלל איזה פחד לא ברור שקשור ברצון שלי שהוא יאכל. אני לא יכולה להסביר את זה, אין בזה לדעתי שום היגיון.

בלי פצעים, בלי כאבים.
נולד 3.2 ק"ג (לא נראה לי שקשור. אולי תינוק קטן מאד היה מתקשה, כי השדיים שלי יחסית גדולים). הנקה מלאה, ללא מוצץ, ללא שאיבות. הדרכה כללית לפני הלידה, לידה אפידורלית (אבל מעבר לכך רגילה לחלוטין) הנקה מייד לאחר הלידה. אי הפרדה לאחר הלידה.
מתייחסת לנקודות שהעלית -- אין לי מושג אם זה קשור בכלל.

עם פצעים , בלי פצעים

עם הילדה הראשונה היתה תפיסה לא טובה, היו פצעים, ראיתי כוכבים.
לידה הכי התערבותית, קיסרית, אפידורל פיטוצין וכל התפריט. החלמה מהירה שלי, משקל לידה ממוצע (3100), קשיים גדולים בהנקה בבית החולים (משם יצאתי עם פצעים) ומה שהתברר בדיעבד כפטמות שקועות. עבר אחרי שימוש של כמה ימים בפטמת סיליקון.

בפעם השניה באתי מוכנה ומנוסה (אלק...). שום פצע.
לידה ארוכה מאוד מאוד, אפידורל, קצת פיטוצין ועוד פינוקים על חשבון הבית, לידה וגינלית ואחריה 16 שעות ניתוק כפוי בגלל בעיות נשימה שלה. משקל לידה מעל הממוצע (3700). כשהרשו לי להניק ידעתי בדיוק מה לעשות והלך חלק מההתחלה. כאמור - שום פצע. (אם כי היו יותר מאוחר כלמיני בעיות של סתימות, פטריות וכלמיני כאלה. אבל זה כנראה בכלל שההנקה הפעם נמשכת תקופה ארוכה יותר אז יש יותר הזדמנות לצרות להגיע).

בשני המקרים לא היה שימוש במוצץ בתקופה הראשונה.

לי שבעבר שדיים היו חשופים יותר לשמש או לפחות לבגדים הרבה יותר גסים,
לגבי שמש ואוויר - בטח לא במקומות שיש בהם אקלים קר.

שהפטמה שלי לא התחכחה בלשון או בחיך שלה.
לא בטוח. פצע לא נוצר מוואקום, משהו היה חייב לשפשף שם את העור.

יותר מדי השפעה לא מודעת של האכלה מבקבוק
אני מתחברת לזה. חלק גדול מן הלמידה שלנו כבני אדם היא לא מודעת. אנחנו רואים דברים, אוספים מידע ומתייקים אותו. יש סיפור (אמיתי) על קופה בגן החיות בשיקגו (שם קמה ליגת לה לצ'ה), שנולדה בשבי ולא ראתה כנראה קופות אחרות מניקות. כשהמליטה גור ראשון, לא הצליחה להניק אותו. בהריון הבא, פנו מגן החיות אל מדריכות ללל ואלה ארגנו קבוצה של אמהות שישבה והניקה מול הקופה, ואכן - את הגור השני היא הניקה בהצלחה

פגשתי כמה גם כמה יועצות הנקה מוסמכות שמספרות שהבנות שלהן "מניקות" בובות ב"תנוחת המעבר" (יד נגדית לשד תומכת בראש התינוק) כי הן ראו את האמהות שלהן מניקות ככה אחים קטנים בתקופה הראשונה.
עדיין, טרה, זה כנראה לא מסביר את הסיפור שלך (אגב, לאמא שלך היו כאבים ופצעים?). נו, אז את מיוחדת, מה חדש

_קשה לי להאמין שבעבר סבלו הנשים מפצעים.
אני פתאום תוהה אם גם לשימפנזות יש פצעי הנקה..._
גם אני חושבת שלא סבלו (בהכללה. בטוח שהיו מקרים בודדים). אבל תלוי כמובן על איזה "עבר" אנחנו מדברים. הנקה היא דבר נעים. אבולוציונית. היא משהו שגורם לך לרצות ולחזור עליו. זה מה ש"מוכֵר" אותה, לא היתרונות הבריאותיים.

יכול להיות שיש קשר לשינוי מבנה הפנים... יש מקרים של פה קטן ופטמות/שדיים גדולים, ויש מקרים של "סנטר נסוג" (שבדרך כלל משתפר עם הזמן). אבל הרוב המוחלט של הבעיות נגרם, לפי מה שאני מבינה, מלידות בעייתיות (תרופתיות, מכשירניות, ניתוחים), מהפרדה בין האם לתינוק ומבלבול פטמות, בשילוב עם העדר עזרה מקצועית צמודה ובעיה גדולה מאוד של ידע ותמיכה של הצוות הרפואי.

אחרי שחשבתי על כל זה לא מעט, עלה בדעתי כי בהתחלה, כשיש קולוסטרום, יש שאיבה חזקה שהיא תחילת הפצעים. השאיבה הזו יוצרת אחכ המון חלב, ויש גודש. כשיש גודש גם קשה לתינוק לתפוס טוב את הפטמה, והפצעים מחמירים. אחרי שיורד הגודש העניין מסתדר ולאחר כמה ימים הפצעים מתחילים להיעלם (אם כל השאר בסדר). אבל למה שיהיה גודש? אתן חושבות שגודש זה תקין? אולי בכלל לא אמורים להגיע למצב של שדיים מלאים כל כך?
גודש זה ממש לא תקין. הוא סימן לבעיה. כמו שכתבה בשמת, גודש איננו מלאות של החלב, אלא מעיד על כך שהחלב לא מרוקן מן השד. בימים הראשונים, כשיש רק קולוסטרום, השד רך יותר ומלא פחות, וזה הזמן האידיאלי לתינוק ולאמא להתאמן על ההנקה, כך כשהחלב "נכנס" והשד מתמלא יותר, התינוק יוכל להיצמד אליו כראוי. גודש משטח את הפטמה ואז קשה להיצמד אליה.

מצד אחד, יש לי הרגשה שבעצם מה שאנחנו אמורות לעשות הוא ללמד את התינוק לינוק. שהתינוק הנולד אינו יודע לינוק והוא זקוק למעין הדרכה מאיתנו. שאם היינו יודעים להסביר לו ביום הראשון, זה לא היה לוקח חודשיים עד שהכאבים היו עוברים. מצד שני, לא נראה לי שחתולות או פרות מסבירות משהו לצאצאים. הם פשוט יונקים. אז למה שבבני אדם זה לא יהיה ככה ?
זו נקודה מעניינת מאוד. אני יודעת על יועצת הנקה אמריקאית שגילתה בדרך אגב שאם התינוק מונח על חזה האם, כשהאם נשענת קצת אחורה, והתינוק במצב אנכי בין השדיים שלה, במגע של עור לעור (בלי חציצה של בגדים. אפשר לכסות את שניהם בשמיכה) - תוך כמה דקות התינוק יתחיל לחפש את הפטמה וייצמד אליה בעצמו בצורה אופטימלית, כשהאמא רק קצת תומכת בו, אך לא מכוונת אותו כלל. תינוקות מתוכנתים להתביית על הפטמה - הן לפי הצבע הכהה והן לפי הריח שגופה מפריש (גם זו אחת הסיבות שבגללן לא רוחצים את הפטמות בסבון). שמעתי הרצאות מכמה יועצות הנקה בחו"ל (ארה"ב ואנגליה) שמשיימות את השיטה הזו בהצלחה מסחררת, על פי עדויותיהן. צריך בשביל זה בעיקר סבלנות, לפי מה שהן מתארות.
זה בעצם המשך של משהו שידוע כבר כמה שנים טובות: אם תינוק נולד בלידה טבעית, ללא משככי כאבים, ומיד אחר כך, בלי לשטוף או להתעסק איתו, מניחים אותו על בטנה של האם, הוא יזחל בעצמו אל הפטמה וייצמד אליה בצורה מושלמת.

מעניין, אני רואה שגם אצליי, גם אצל ה עוגיה וגם אצל סמדר נ היו לידות מאוד התערבותיות וכל מה שאומרים עליו שיכול לחבל בהנקה, ולמרות זאת ההנקה הלכה חלק פחות או יותר. אני שואלת אותי אם זה מיתוס או מזל שלנו או הכנה מוקדמת... ונוטה להאמין באופציה השלישית

אני שואלת אותי אם זה מיתוס או מזל שלנו או הכנה מוקדמת...
לדעתי - שילוב של שתיים ושלוש.
זה לא מיתוס - גם אם לא תוצאה הכרחית. יש הרבה נשים שהניקו נפלא גם אחרי התערבויות רבות - אפילו בלי הכנה מוקדמת. אבל יש גם הרבה שלא. אני חושבת שההודעה של אמא ל5, מראה את זה בצורה יפה, כי יש לה למה להשוות.

כשאני מנסה לדמיין מצב טבעי של הנקה בהיסטוריה האנושית, אני מדמיינת שבט. שבט זו קבוצה קטנה למדי של אנשים. אני יכולה לדמיין מצב בו תיקון תפיסה הוא מהלך רגיל. אבל לא נראה לי הגיוני ששלל המצבים הפתולוגיים שעמן מתמודדות היום יועצות ההנקה שזהו מקצוען הבלעדי היה יכול להיאסף כידע בשבט קטן, במיוחד כשההסברים הרציונליים שאנו מחפשים לבעיות עשויים להיות שונים לחלוטין מההסברים שהיון יכולים להינתן בעבר לאותו מצב. כלומר, אנחנו מדמיינים איסוף ידע על הנקה והעברתו מדור לדור בשבט על ידי הנשים, כאילו צורת ההתבוננות שלהם הייתה זהה לצורת ההתבוננות ה"מדעית" "רציונלית" שלנו.

קחי למשל את הענין של חלב קדמי וחלב אחורי.
אם מיניקים לפי דרישת התינוק, כמה שהוא רוצה, ומציעים גם צד שני - כל הענין של קשמי/אחורי מסתדר מעצמו בלי לחשוב עליו בכלל.
כלומר, בנושא זה, הידע השבטי לא צריך להיות מדעי, ויכול להיות מאוד פשוט, ונלמד משהות בחברת מיניקות בלי שום מילים. כשאנחנו צריכים להסביר את זה בשפה מדעית, בפרט לקהל שרגיל להאכיל בכך וכך cc מבקבוק, אנחנו מוצאים את עצמינו נותנם הסברים ארוכים ומפורטים (הכוללים מונחים כימיים או ביוכימיים, כמויות, ואפילו שיקולים חשבוניים/הנדסיים) על הרכב החלב, ההשתנות ההדרגתית שלו, זמן ממוצע של שינוי משמעותי, צרכי התינוק וכו' וכו'.

אני משערת שגם בנוושאים אחרים, אם הכל לא מקולקל, הידע השבטי יכול להיות מאוד פשוט (וגם מצומצם) ולא נזקק למונחים וצורת חשיבה מדעית.

בלי פצעים

הנקה מלאה
ללא שאיבות בחצי השנה הראשונה, רק בתקופה מאוחרת מזה
משקל לידה 3.018
ללא הדרכה מקדימה, עם הדרכה במהלך החודש הראשון (הדי הרפז)
ללא מוצץ בכלל

לידות מאוד התערבותיות וכל מה שאומרים עליו שיכול לחבל בהנקה, ולמרות זאת ההנקה הלכה חלק... מיתוס או מזל שלנו או הכנה מוקדמת... ונוטה להאמין באופציה השלישית
אצלי הייתה התערבות (קיסרי בעקבות מצג עכוז) ושום הכנה מוקדמת, והלך מבחינה פיסית נהדר : בלי פצעים, בלי כאבים...

אפשר גם?
המון פצעים וכאבים
תפיסה לא טובה שהובילה לפצעים נוראיים. עצה לא טובה מיועצת הנקה אחת שכמעט חיסלה לי את ההנקה, חזרה הדרגתית להנקה מלאה בזכות ה-גורו של ההנקה - ג'ק ניומן, עם כדורים, צינוריות ומה לא.
רק בערך בגיל חודש וחצי צד אחד החל להרפא וההנקה היתה מלאה, צד שני מעולם לא הגליד עד הסוף. הנקה עם כאבים בצד הזה עד גיל שנה, והנקה מהצד ה"טוב" בלבד עד גיל שנתיים.

הלידה היתה התערבותית, המים היו מקוניאליים והיה סאקשן (אחד מהדברים בהם אני חושדת שהעלו אותנו על דרך מקרטעת מלכתחילה).
עכשיו בשבוע 29, התחיל קולוסטרום לא מזמן ואני מתרגשת לקראת הנקה חדשה וחלקה. הלואי.
מצטיידת בכל הידע שרכשתי ביותר משלוש השנים האחרונות, ובטלפון של יועצת טובה שתבוא לוודא שהכל בסדר מיד אחרי הלידה (בבית).

אפשר לקרוא את תלאות ההנקה הראשונה שלי במאמר כאן

וויי, סיון, היה ממש כואב לקרוא.
תגידי, ה"סגנית" של ג'ק ניומן היא לא תרזה, במקרה, נכון?

מה בעצם ההגדרה של גודש ושל מלאות?

היא לא תרזה, במקרה, נכון?
בשמת, לא קראו לה תרזה.
אחרי כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה הורמונים - אני כבר לא זוכרת איך כן קראו לה.

במצב של גודש, השד נוקשה, חם, ויש עליו כתמים אדומים.

אני שמחה לשמוע (חששתי שמדובר בתרזה).

עם פצעים. עם כאבים נוראיים.
לידה עם אפידורל, עם זירוז.
פצעים התחילו בלילה השני. עברו אחרי קצת יותר משבועיים. הכאב המשיך עוד חדשיים שלושה.
עזרה התומכת לידה שלי בהכוונת תנוחה, בעצות כמו ללכת שבועיים עם השדיים חשופים וכמה שיותר בשמש(כל מי שעבר מחוץ לדירה שלנו בתחילת אפריל 2005 קיבל סטריפ שואו חינם), כמו ניקוי הפטמות לאחר כל הנקה בתה מרווה, ומריחה של פיורלאן, כמו הפסקה מוחלטת של לבישת כל מה שהוא לא כותנה.
הנקה מלאה עד גיל שבעה חדשים.
לא שאבתי מעולם.
קיבל מוצץ לאחר שאישי ואמי שכנעו אותי... בגיל שלושה שבועות בערך, אבל הפסיק בעצמו לקבל אותו בגיל חדשיים בערך.
פיצ נולד 3.650.
חוץ מלקרוא בבאופן טבעי לא היתה לי שום אינפורמציה על הנקה לפני הלידה.

עם פצעים, עם כאבים
לא ממש פצעים אלא "התקלפויות" בפטמות, וגם "פס לבן" לאורך הפטמה אחרי כל הנקה - הוא תפס טוב, אבל חזק מאוד, והיה לו פה קטן, כך ש"עשה לי פיתה" מהפטמה.
הכאבים הופיעו עם ההתחברות וגם מייד לאחר ההנקה. פיורלאן לא עזר, טפטוף חלב אם הקל קצת. כל פעם רציתי לפנות ליועצת בגלל זה, והתעכבתי שבועות ארוכים כי המצב היה "גבולי" = כאב "כמעט נסבל". היתה גם תחושה שורפת בתוך השד, בהנקות לילה בלבד.

הלידה התחילה בבית, לא התקדמה והסתיימה בבי"ח עם כל ההתערבויות (אפידורל, פקיעת מים, פיטוצין, ואקום). מצד שני, הוא ינק מייד כשהונח עלי.

האם זו היתה הנקה מלאה? האם הנקתן בלי לשאוב כלל?
כן, מלאה, לפי דרישה. התחלתי לשאוב (רנדומלית, מנה פה מנה שם) רק לקראת גיל 4 חודשים.
האם יש לזה קשר למשקל התינוק בלידה?
נולד ממוצע (3.400), עלה היטב.

האם קיבלתן הדרכה מיועצת הנקה לפני הלידה?
לא אישית, אבל הייתי בהרצאה של יועצת מוסמכת, ראיתי קלטות, קראתי המון חומר עיוני, יכולתי לדקלם הכל (טוב שהיה לי ידע, אבל הוא נסוג מפני חוסר ביטחון - בימים הראשונים לא ידעתי איך לחבר אותו לציצי בצורה עצמאית/ספונטנית).

האם התינוק קיבל מוצץ?
לא הסכים

רק בנסיעות ספורות מאוד באוטו.

ולאלה שכן היו להן פצעים, האם עברו לבד או רק לאחר ייעוץ?
מייד לאחר היציאה מבי"ח היתה אצלי מדריכת הנקה בבית (אבל אז עוד לא היו פצעים וכאבים). אח"כ התחילו הפצעים וראיתי יועצת פעם-פעמיים, במסגרת קבוצתית (דיאדה). כשהמצב לא השתפר (בסביבות גיל 3 חודשים נדמה לי, לא זוכרת), הזעקתי יועצת אחרת ששיפרה המון דברים קטנים: תנוחה שלי על הכורסה, סוג הכרית שהנחתי אותו עליה בהנקות, תנוחות בשכיבה, כל מיני כאלה. עזרה מאוד. היא גם אמרה שצריך לחכות שהפה שלו יגדל. זה אכן קרה, ונרשמה השתפרות עד שהכאבים נעלמו לגמרי.

לי יש שני ילדים, אחד עם פצעים ואחד בלי.

הבכור - בלי פצעים
הנקה מלאה. 5 ימים ראשונים הוא לא הצליח לינוק כי לא התחבר טוב, וקיבל בכפית. לא שאבתי עד גיל חודשיים (שלו, מן הסתם). הנקה מלאה, לפי דרישה. משקל לידה נמוך - 2570. בלי הדרכה לפני, בלי מוצץ.

הקטן - עם פצעים
הנקה מלאה לאחר ניתוח קיסרי, ההנקה הלכה חלק מהרגע הראשון. הנקה מלאה, משקל לידה 3040, בלי הדרכה לפני, בלי מוצץ. לפי דרישה.
הקטן תפס את הפטמה ממש ממש חזק עוד בבי"ח. אחרי יום-יומיים התחילו פצעים. הרגשתי שזה בגלל שהוא נאחז ממש חזק, ולפעמים פותח פה קטן מדי, אבל היניקה נראתה והרגישה יעילה. מרחתי משחה על הפצעים, והרגשתי שהם ממשיכים להתקיים רק בגלל היניקה התכופה של הפצפון ולא כי הוא ממשיך לאחוז לא טוב. ואכן תוך שבועיים בערך הפצעים חלפו מאליהם.

הזדמן לי א"כ לקחת אותו לרופא הילדים, ושאלתי אותו על תופעה שנראתה לי קצת משונה אצל הינוקא - הקצה של החניכיים בלסת התחתונה, השתפל קדימה במין גל. 5 דקות קודם לכן, הרופא הביע את הפתעתו שהוא יונק בלי בעיה לאור העובדה שיש לו לסת ממש קטנטונת, והוא אמר שהגל בחניכיים קשור, והפצעים בימים הראשונים - כנראה שעקב הלסת הקטנה, הוא נאחז בכל מאודו בציצי באמצעות החניכיים.

<בינתיים הלסת הקטנה גדלה - למרות שהיא עדיין קטנה - ומהחניכיים הגליים בקעו שיניים, והיניקה עדיין נמשכת במרץ>

יעליל'ה - מרגישה כאילו עברנו לידות זהות!

מעניין אותי אם יש נשים שלא היו להן בכלל פצעים בפטמה, אפילו לא בשבוע הראשון להנקה
לי - כלום, אפילו לא רגישות!
האם זו היתה הנקה מלאה?
כן.
האם הנקתן בלי לשאוב כלל?
כן.
האם יש לזה קשר למשקל התינוק בלידה?
אולי כן - נולד כמעט 4 קילו, סוף שבוע 42, מבושל היטב...

האם קיבלתן הדרכה מיועצת הנקה לפני הלידה?
לא ידעתי על הדרכה כזו. בבי"ח באה לבקר אותי שכנה מרגיזה שהחליטה לבקר בהפתעה. היא תפסה לי את השד האופן פולשני משהו ולימדה אותי להניק. בדיעבד הביקור היה הצלה..

האם התינוק קיבל מוצץ?
כן. ב"ליס" כנראה לא שמעו על בלבול פטמות. הקטן היה איתי בביות מלא, אך ב-5 דקות שהספיק להיות בתינוקיה לבדיקה, הספיקו לדחוף לו מוצץ (שהוא אוהב עד היום).

הלידה היתה קשה והסתיימה בניתוח קיסרי. עברו 6 שעות קשות עד שהתאחדנו, ומפתיע עד כמה קלה היתה ההנקה. לאחר שבועיים פיתחתי דלקת בשד, אך ההתאוששות היתה מהירה.

אז לאחר שקראתי וחשבתי רבות על מה שכתוב בדף הזה, הגעתי לכמה מסקנות.

לא יודעת בקשר למחקרים שראש האדם נעשה קטן יותר באלפי השנים האחרונות.
אבל לדעתי קיימים בטבע מקרים שגם לחיות יש רגישות בפטמות, ההבדל בינינו, הוא שהאדם מסוגל לחשוב על כך שכואב לו במקום מסויים, להתרכז בכאב הזה, ולהחליט מה הוא עושה אתו, בניגוד לחיה, שהאינסטיקטים שאליהם היא קשובה יותר מהאדם אומרים לה שהיא חייבת להניק. והפצעים או הרגישות שאולי יש לה, פשוט עוברים עם הזמן, כמו שקרה גם ברוב הסיפורים המסופרים בדף הזה.
ולדעתי אם לחיה יש בעיות הדורשות התיעצות עם יועצת הנקה, היא פשוט זונחת את גוריה, תופעה שקיימת בטבע.

אז אולי פה דוקא יש לנו מזל שאנו בני אדם מודרניים, (כן, אני יודעת שזה סותר את רוח האתר...) ואנו יכולים להתקשר במקרה כזה ליועצת הנקה.

בלי פצעים,עם כאבים
היו לי כאבים חזקים מאוד בהתחלה,שנמשכו זמן רב,ונפסקו רק לאחרונה <בסביבות 3 חודשים>
הסיבה היתה בהתחלה פה קטן ואחיזה לא טובה ובהמשך שבירת ואקום תמידית שנבעה כנראה מחולשה ועלייה לא טובה במשקל.
< הסיפור המלא ב בלוג לומדים להניק ולינוק >
זה שלא היו לי פצעים בלבל אותי ומנע ממני לפנות ליועצת הנקה בעיתוי מוקדם.
כשפניתי אליה היא אבחנה גירוי ושפשוף בפטמה אך זה לא היה משהו בולט לעין,עובדה שאני לא הייתי בטוחה,הסתמכתי יותר על התחושה של הכאב.

לידת בית טבעית ומהירה יחסית,משקל לידה 3300,הנקה מיידית,הנקה מלאה לפי דרישה,בלי מוצץ ובקבוק עד גיל 9 שבועות.מגיל זה ואילך שאיבות ומתן תוספות חלב אם בבקבוק כדי להשלים חוסרים בתזונה.
לא היה מפגש עם יועצת לפני הלידה,רק בגיל 6 שבועות כשהכאבים לא פסקו והתחלתי להתייאש.

בקשר למה שכתבת נסיכת השום
אני הבנתי שבטבע,וגם בתולדות ימי האנושות עד התקופה המודרנית,תינוקות שלא ינקו היטב פשוט לא שרדו,איבדו משקל,נחלשו ואף מתו.
לכן,ברור שטוב שיש לנו היום יועצות ואפילו אפשרויות הזנה חלופיות למקרי חירום.
או כמו שראיתי שכתבה פעם בשמת א באיזה דף,שבטבע קיימים גם מחלות ומוות באופן טבעי.
ברור שכדאי תמיד לשאוף לתפקוד פשוט וטבעי ללא התערבויות,אך לפעמים זה יכול להציל את המצב.
מה שצריך להזהר ממנו זו נטייה להתערבויות יתר שקיימת היום בתרבות שלנו.

מה שצריך להזהר ממנו זו נטייה להתערבויות יתר שקיימת היום בתרבות שלנו.
מסכימה בהחלט

לידה ראשונה- לידה רגילה וטבעית 5 שעות
נולדה 3.330 ינקה ישר ללא כל בעייה .
ללא פצעים וסדקים.
מעולם לא קיבלה חלב שאוב.
מעולם לא קיבלה בקבוק ומוצץ.

לידה שנייה- לידה טבעית ומהירה מאוד
נולד 4.030 ינק ללא כל בעייה ללא פצעים וסדקים
אין מוצץ אין שאוב ואין בקבוק.
כי אין כמו ציצי.....

_מה שצריך להזהר ממנו זו נטייה להתערבויות יתר שקיימת היום בתרבות שלנו.
מסכימה בהחלט_

מה שכן- הרבה מאוד לא מודעים לעניין של מתן עזרה מיועצת הנקה
וחבל.....

אולי זה יהיה שימושי למישהי: אצלי היו פצעים קשים מאד כתוצאה מעור רגיש, לא נצפתה בעיה ממשית בתפיסה. המשחות הרגילות לא הועילו, בסוף מרחתי קורטיזון במשך כשבוע והבעיה נפתרה. כמובן שלהגיע לזה רק אם ממש אין שום ברירה אחרת. (אפשר לקבל ייעוץ מד"ר לייבוביץ' שהיא גם יועצת הנקה).

לא היו לי פצעים, היו קצת חתכים שעברו תוך יום או יומיים (מרחתי לנולין).
הנקה מלאה. שאבתי בימים הראשונים כדי להקל על גודש. קיבלתי עזרה מיועצת הנקה (המיילדת). נולד 3 קילו.בלי מוצץ... מה עוד ? כאב לי רצח מהגודש.. זהו.