סתם אחת

קודם כל ברוכה הבאה
מהר מהר לפני שאת נכנסת לחדר ניתוח יש כמה סיפורי לידה קיסריים שיוכלו לתת לך כמה כיוני מחשבה איך לעשות את הלידה קלה יותר נפשית ולא לעזוב את הילד לרגע.
כנסי לפורום לידה פעילה וביתית בתפוז וחפשי שם או תשאלי על כך אני בטוחה שיתנו לך מידע.

אני אחרי שתי לידות טבעיות לחלוטין ילדתי בקיסרי ולמרות כאבי הניתוח הילד שלי ינק מיד שהיה ניתן (אחרי שעתיים) והיה עם אבא כל הזמן ובהמשך בביות מלא.
זה אפשרי, קראי ולימדי את הנושא כי ידע זה כוח.
בהצלחה ומזל טוב

וואו זאת הרגשה קשה מאוד ללכת ככה ללדת.

מצרפת לך קשורים לשני סיפורי לידה מהפורום הנ"ל אני בטוחה שהם יחזקו אותך.

http://www.tapuz.co.il/Forums2008a/View ... =145243912

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewM ... =135104720

מלא חיבוקים

דף בית אישי

אני אוהבת אותך, כן ככה סתם! סתם נטפלו אלייך, אהובה

אחת, תוכלי בבקשה להעביר את ההודעה שלך והדיון שצמח ממנה מ באופן טבעי לדף אחר, רלוונטי?
תודה @}

העברתי את השיחה שפתחת ל התאהבתי במטפל

עברו המון שנים מאז שפתחתי את הדף הזה , עוד מעט 12 שנים.
נבהלתי אז כל כך ממה שכתבתי שכמה ימים אחר כך מיהרתי למחוק.
ונשארו תגובות שבחלקן לא רלוונטיות אליי או למה שכתבתי כשפתחתי את הדף בזמנו..
ועכשיו שוב כותבת, ברגע של קושי עצום ובדידות קשה אבל מסיבות שונות לחלוטין ובנושא אחר לחלוטין
משהו לא טוב קורה לי
אני האסופה,המקצועית, החכמה.
אני כבר לא ילדה
מבינה שצריכה להניח לעבר
איך קרה שהתנהגתי כך?
היום יצא מתוכי זעם ,זעם עיור
על הילדה שהייתי, על איך שהם גידלו אותי
כועסת על אבא שלי ובו זמנית כל כך כמהה לאהבה ולאישור שלו , כועסת על אימא שלי, על הדחייה שלה לאורך כל השנים ובו זמנית כל כך כמהה לחיבוק שלה.
כועסת ופוחדת מאחותי הגדולה ובו זמנית כל כך צריכה אותה
חרדה מהאובדן של התא המשפחתי הגרעיני שלי ובו זמנית הודפת אותם, פוגעת בהם, כמעט מחריבה אותו במו ידיי.
כמהה לבעל שלי , שרחוק ממני בנסיעת עבודה, אך מרחיקה,הודפת, כועסת.
אני שכל כך רוצה להיות אהובה על ידם רק מעוררת בהם כל כך הרבה שנאה וכעס ודחייה.
ואני יודעת ומודעת וחכמה
והיום הייתי ללא שליטה , בלתי נסבלת, מכאיבה,לא הוגנת ,מוטרפת .
וכואב , כואב כל כך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לסתם אחת
חיבוק מיוחד
ברוכה השבה

הכל מתפוצץ לי בחיים,
כאילו מתהלכת בשדה מוקשים
אין איפה לעצור ,
אין חמלה
אין רוך
רק כעס, עלבון, קושי
כל מילה שלי היא אפשרות למוקש
זו הזוגיות שלי
אלו החיים שלי, הנישואין שלי
מערכות היחסים שלי
הוא בחו"ל וכל שיחת טלפון נגמרת בטריקה, בכאב, בעלבון, באיום
אני בעשור החמישי לחיי והחיים שלי מתפוצצים לי, אובדים לי.
אני בחרדה, באי שקט, בכאב עמוק.
אין יד מנחמת, מלטפת, אוהבת
הכל זה אני, הכל קורה בגללי.

שוב אני צריכה לבחור בינו לבינם,
שוב זה הוא או הם
שוב זה או לזכות באהבתו ולהתנכר אליהם או לאהוב אותם ולהפסיד אותו
שוב אין מקום בטוח בעולם
שוב בסופו של דבר אשאר לבד

ממי, עשור חמישי לחייך.... אין מה להתלבט. תהיינה ההתלבטויות אשר תהיינה.
תחתכי את הקשר.
זו ההזדמנות האחרונה שלך לשקט ושלווה בהמשך ואולי אפילו לאהבה

לא צריך להניח לעבר, כי העבר לא מניח לך.
משהו בעבר לא פתור ועכשיו הכאב צף ודורש תשומת לב, טיפול.
הילדה שהיית שלא זכתה לאהבה ואישור. הכעס שלה.
הדבר האחרון שאת צריכה זה להמשיך להדחיק את זה כמו שהדחקת כל השנים. כמו שציפו ממך להדחיק.
זה מבורך שהפצע לא רוצה להיות מודחק, שהילדה לא מוכנה יותר לשתוק.
פשוט תביני שכל הרגש צף מהמקום הזה ולא בהכרח פרופוציונלי לקשיים הנוכחיים בחייך. הכל מתלבש על הפצע ומוגדל בגלל זה כביכול בלי שום פרופורציה. אבל יש פרופורציה! שהדברים יושבים על פצע פתוח שלא זכה למספיק תשומת לב, לריפוי. לכן הכל כל-כך כואב.
העובדה שהכעס והכאב הגיעו למצב בלתי נסבל, היא מה שתגרום לך סופסוף להקשיב לילדה שלא הקשיבו לה, שדחקת לפינה כדי שתוכלי לחיות את חייך.
אבל כל עוד את חיה, היא תמיד תהיה שם, וכל עוד תנסי לחיות בנפרד ממנה, תחיי בפיצול וניתוק שגורמים סבל לנשמה. הנשמה תמיד כמהה לאחדות, להיות שלמה, מוכלת עם כל החלקים.
את לא אשמה - את כואבת.
הגיע הזמן לטפל בעצמך, בפצעים הישנים האלו, בכל מה שאמרת לעצמך שהוא לא חשוב, שהוא שייך לעבר, שהגיע הזמן לשכוח, להתקדם הלאה. הכאב לא יניח לך עד שתרפאי אותם.

עירית_לוי

ברוכה השבה!

אני מתחברת אל מה ש לאורה כתבה לגבי ריפוי פצעי וכאבי העבר.
ומוסיפה - שאפשר לטפל גם בהווה ולבסס יחסים חדשים עם עצמך של אהבה והערכה עצמית כחלק מהריפוי ומילוי החסכים מהעבר. לתת לעצמך הכרה על כל מה שאת מרגישה והרגשת, על כל מה שאת חווה היום וחווית בעבר. הכרה ומקום שיש בו חמלה עצמית.

אם תרצי לקיים פה בדף שיחה כזאת, אשמח לנסות לסייע בה.

שנה טובה