האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
אמא שלך נרקמת והולכת פה ואת מצירת אותה כל כך חיה ומדהימה. וגם את....
וכן הרגעים של ההזכרותבו הלוואי והיו ממכרים......
שהרי הוא נמצא תמיד בכל גם בשככה העצמית וגם בכאב
ומתעצמת נוכחותו בכאב כדי שנזכר שהמוות משרת את החיים
לווא דווקה שלנו הפרטיים
אלא בכלל
וחיי אדם בפרט
תודה על ה"זיכר"
זה גם ממכר
התלבטתי לגבי המשפט הזה בעצמי, פשוט יש לי ימים שכל מה שאני רוצה לעשות זה להסתגר לי באיזה חדר ולדבר עם אלוהים כל היום... אולי הייתי צריכה להיות נזירה!
אוי, זה ישר זורק אותי לאמא שלי, היא תמיד סיפרה איך היא חלמה להיות נזירה, אבל היו לה באמת כל כך הרבה חלומות...
זה מזכיר לי עוד משהו.
כשהייתי אצל אמא שלי היתה אחות אחת מההוספיס נחמדה במיוחד שהיתה מגיעה כל שבוע לאמא שלי והיא היתה מאד מתוסכלת.
היא אמרה שהיא עובדת עם חולי הוספיס כבר יותר מ10 שנים ועוד לא יצא לה לעבוד עם מישהו שנראה שהוא סובל כל כך (רגשית) ולא מוכן לקבל שום עזרה שיש להם להציע ועוד התהליך אורך כל כך הרבה זמן.
ואז יום אחד היא באה וסיפרה שהיא דיברה עם המֲתַקשֵרת שלה (הפתיעה את כולנו - מתקשרת?!) על אמא שלי שזה דבר שהיא אף פעם לא עשתה בעבר לטענתה, אמרה שהיא הרגישה חסרת אונים וחיפשה תשובות.
הקיצר, אחד הדברים שהמתקשרת אמרה הוא שאמא שלי עדיין כועסת על שני אנשים ושחשוב מאד שהיא תסלח להם כי לדברי אותה מתקשרת זה היה הגילגול האחרון של אמא על פני כדור הארץ אז חשוב שהיא תסגור עניינים.
מי יודע? בכל מקרה חשבתי עכשיו שאולי היו לה כל כך הרבה חלומות והיא באמת אף פעם לא סיימה שום דבר, קפצה מדבר לדבר ממקום למקום כל החיים שלה לא בגלל שהיא לא ידעה להתמודד או שהיא היתה חסרת סבלנות או... או... או... אלא בגלל שהנפש ידעה שזאת הפעם האחרונה שלה כאן והיא רצתה הזדמנות לטעום מהכל?
עוד מחשבה שמזכירה לי כמה אנחנו לא בנויים לשפוט אף אחד אחר, כמה מעט ומוגבל אנחנו רואים, דרך איזה חריך צר אנחנו מסתכלים על החיים, על עצמינו, על האחר...
היתה לי עוד מחשבה לגבי תהליך המוות.
אולי תהליך המוות שלנו הוא ההזדמנות שלנו לחוות "לידה מודעת" של עצמינו.
בת דודה שלי כתבה משהו על איך שבלידה הטבעית שלה היא חוותה כל כך חזק את ה Devine שהיא לא יודעת איך אפשר אחרי חוויה כזאת לרצות לסמם את עצמינו כדי שלא נרגיש את הלידה
ואותי זה מיד זרק כמובן למוות וחשבתי שאולי בתהליך המוות יש לנו הזדמנות לחוות את הקירבה לאלוהים כאשר אנחנו עודנו בגוף הפיזי שלנו בצורה מאד מועצמת ואולי זאת גם אחת הסיבות שאמא שלי סירבה לכל הסמים והתרופות שניסו לתת לה בשביל הדיכאון והחרדה.
אני בטוחה שלמרות שהיא סבלה כל כך היא עדיין רצתה להרגיש ומי יודע איזו אקסטזה היא חוותה כשהיא סוף סוף יצאה מהחושך של "תעלת הלידה" הזאת אל האור שבצד השני?!!
אחד הדברים שהמתקשרת אמרה הוא שאמא שלי עדיין כועסת על שני אנשים ושחשוב מאד שהיא תסלח להם כי לדברי אותה מתקשרת זה היה הגילגול האחרון של אמא על פני כדור הארץ אז חשוב שהיא תסגור עניינים.
אמא שלך שמעה את זה?
איך היא הגיבה לזה?
היום היה לי יום מוזר שכזה, מצב רוח משונה.
קצת עצובה, קצת מבולבלת, מידי פעם בכיתי, לא משהו דרמטי, קטן וחולף, חשבתי על אמא שלי והתחשק לי פשוט להרים טלפון.
אולי עכשיו במיטה אנסה לדבר איתה קצת, נראה איך זה מרגיש.
בכלל אני מרגישה שאני רוצה למצוא יותר זמן לעצמי, לשקט שלי, להתכנסות פנימה בלי "אמא, אמא, אמא" ברקע כל רגע.
רוצה להתמרכז, להתרכז בגוף שלי הפיזי.
מתגעגעת לעשות קצת פאולה, לא מצליחה לפנות לעצמי את הזמן (תקופה לחוצה, דוד לא נמצא בבית בכלל).
בלילות האחרונים אני מתעוררת שוב בקצת חרדה, לא במחשבות, רק בתחושה פיזית של חרדה וזה מתבטא בתחושת חולשה ונימול ברגליים, משהו לא נעים.
היום לרגע נכנסתי פנימה לרגליים והתבוננתי.
מה שעלה לי זה שאני מתקשה לעמוד על הרגליים, כל הזמן בראש שלי, רוצה כמו לעוף (ראיתי זוג כנפיים בדמיוני), לא להיות בכאן ועכשיו.
הרגשתי כמה אני זקוקה לעשות קצת פעילות פיזית.
get in touch with my body
אפילו עכשיו שאני כותבת את המילים האילו אני מרגישה פתאום פחד.
תוך כדי הכתיבה אני מבינה שיש בי פחד מלאבד את עצמי. אני בעצם מפחדת מהמוות של עצמי ולכן אני מתרחקת מהגוף שלי. וואו!
טוב, טוב להבין את זה.
בנתיים אני מתחילה להירדם כאן על המחשב...
אז לילה טוב ותודה לכן, נעים לי לדעת שאתן קוראות.
המילים שלך כל-כך אמיתיות וכל-כך נוגעות ומעוררות מחשבה והזדהות... במרגיעון כתוב : אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה וזה בדיוק בדיוק מתאים לכתיבה שלך על ההתבוננות ברגליים... הולכת לנסות להפנים את זה על עצמי
אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה
כן, אני הולכת עם המחשבה הזאת כל היום. כל פעם שאני מרגישה אבודה היום (שזה בערך כל שתי דקות) והראש שלי מסחרר אותי במחשבות על המוות והסוף של כל דבר... אני נזכרת שהביטחון נמצא בהתכנסות פנימה אל תוך עצמי. שם נמצא הכל, שם אני יכולה לשוחח עם אלוהים, להרגיש אותו.
שם נמצאות התשובות. משם או דרך זה, דרך ההתבוננות פנימה אני יכולה להגיע אל עצמי, אל המהות, אל השלווה.
גם אני השלמתי קריאה. את מקור השראה בשבילי. תודה. .
ובדיוק עברנו שם ליד הקיבוץ שחיינו בו כשהייתי נערה
נדמה לי שפעם אמרת לי (או כתבת איפשהו) איזה קיבוץ זה, ולפעמים אני שואלת את עצמי אם יש לנו מכרים משותפים משם...
טוב לעבור לגוף, לנוע, כמו לסחוט בד ספוג ולנער אותו
כן, מזכיר לי שמרגיש לי לאחרונה הכי טוב לרקוד. כשאני מצליחה להגיע לעשות עם עצמי פאולה אני כמעט תמיד מגיעה בשלב מסויים לרקוד ספונטנית ותמיד יש לי אותה הרגשה שאני לא רוצה שזה יגמר (-:
וזה מזכיר לי שפעם הכרתי בחור שהיה לו איידס שגילה שהדבר שהכי מחזק אותו (וזה היה מוכח דרך בדיקות הדם שלו כל פעם מחדש) היה לרקוד.
הוא היה יוצא ורוקד כמה ימים בשבוע ממש בלי הפסקה לילות שלמים!
ובכלל הבקר כשנכנסתי פנימה להקשיב לגרון שלי (מציק לי כבר איזה שבועיים, מלא ליחה) שמעתי "יאללה, החיים האילו הם מתנה, הם מתנה עבורך, תחיי אותם במלואם, תצאי, תהני, תשמחי... אפשרי לעצמך לחיות אותם, תסעי לים!"
אז קמתי ב 4:30 הבקר (אחרי הדיבור עם הגרון), בישלתי לשבת ואני לוקחת את הילדים לים - אם ירצה השם (לומדת שתוכניות ומציאות לא תמיד תואמים).
אז מה שלומי?
עלה בדעתי שאני יכולה לסכם את זה ככה-
טוב, ניסיתי לסכם והתייאשתי, איך חשבתי לעצמי שאני יכולה "לסכם" משהו כזה?!!
הקיצר, ברגע שאני אמצא לי זמן טוב לשיחה איתך אני ארים טלפון...
_אני נזכרת שהביטחון נמצא בהתכנסות פנימה אל תוך עצמי. שם נמצא הכל, שם אני יכולה לשוחח עם אלוהים, להרגיש אותו.
שם נמצאות התשובות. משם או דרך זה, דרך ההתבוננות פנימה אני יכולה להגיע אל עצמי, אל המהות, אל השלווה._
מקסים !
מזדהה כל-כך עם הדברים שכתבת וגם אני מרגישה איך באמת יש בידי בכל רגע ורגע את הבחירה בין השמחה על מה שיש והאמונה שהכל לטובה ולטובתי לבין החרדות, הפחדים, הכעס וכו'....
הלוואי ונצליח לפחות ברגע הזה להיות בשמחה
הי עדינה,
איכשהוא יצא שנמחקו לי חלק מהטלפונים בטלפון הנייד, וגם המייל שלך נעלם לי..
בקיצור- צרי אתי קשר אם בא לך. (לא משהו מיוחד, סתם לשאול מה שלומך..)
תראי, כשילדתי את השני הגדולה הייתה בת שנה ורבע. הינקתי את שניהם. בתחילת הדרך הגדולה עברה ליניקה מלאה , כך שהנקתי שניים הנקה מלאה. (הרבה פעמים בו זמנית).
אני ירדתי נורא במשקל. אין לי מושג כמה. אני גם לא בטוחה שזה היה רק משקל (אני בכל מקרה הייתי תמיד בן אדם רזה), לא היה בגד בארון שיכולתי ללבוש. הכל נזל ממני בצורה נוראה. הייתי פחות ממידה 36 אולי 34 כשבדרך כלל אני 38-40. זה היה נורא. אכלתי המון. המון!!. הייתי גומרת לאכול ארוחה וחושבת מה אוכל עכשיו. הייתי רעבה. זה לא שלא היה תאבון.
ואז כשהגדולה הייתה בת שנתיים ושמונה עברתי תאונת דרכים (כבר כתבתי פה באתר וקצת סיפרתי על זה, קצת כדרכי..), אחרי בערך חודש מהתאונה ביקשתי מהגדולה להפסיק להניק אותה. לא יכולתי עם כל הכאבים הללו להניק שניים. היא הבינה והפסיקה המתוקה (תחשבי איזה קשה זה כשאחיה ממשיך לינוק לה מול הפרצוף).
הייתי עוד יותר רזה מכל הטראומה של התאונה. אני חושבת שבאיזו נקודת זמן מהרגע שהפסקתי להניק שניים התחלתי לעלות במשקל באופן טבעי. ללא מאמץ או מחשבה.
חברים יקרים,
קיבלנו מתנה יקרת ערך ברגע האחרון, אפשרות לצאת לחופשה שישי שבת הזה ללא הילדים.
עברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד כזוג ללא הילדים ללילה מחוץ לבית (ולפני זה זה היה 5 שנים).
אני מחפשת בנרות איזה צימר נחמד, באווירה מבודדת וחמה (שלא עולה יותר מידי כסף P-:).
נראה שהכל מלא בגלל החופש sad )-:
אני אפילו פתוחה לבית של מישהו אחר, (אם הוא קצת מפנק במיקום מפנק) אבל לצערי לא יכולה להציע את הבית שלנו (הקרוואן) בתמורה כי הילדים שלי יהיו כאן בזמן הזה. אבל אולי בהזדמנות אחרת (לא כל כך פשוט כי כמעט ואין זמן שאנחנו לא בבית אבל זה קורה פעם ב...).
אם למישהו יש רעיונות...
אולי יש כאן למישהו באתר צימר והוא פנוי בסופשבוע הזה?
אשמח לכל הצעה בדף הבית שלי.
תודה,
עדינה
עדינה,יש בצפת מקום חמוד בעיר בעתיקה,צימר מטופח ונעים,
אין לי את הטלפון אבל אולי ל יערת דבש יש,נסי לפנות אליה.
מקווה שיהיה פנוי למענכם.
אחח.....צימר בשבת הגדול....חלום @}
(כן,מודה בכמה הרהורי קנאה:-))
תודה סגולה ויעל,
אני צריכה רק להוסיף ולומר שמכיוון שיש לנו יחסית מעט זמן, זאת אומרת משישי בהצריים עד שבת בערב לא הייתי רוצה שנעשה נסיע שהיא יותר שנאמר שעתיים וחצי לדעתי. אנחנו בצפון הנגב אז קחו את בחשבון.
אני חושבת שרלוונטי צפונה עד הגליל התחתון? מה אתם אומרים?
ודרומה, טוב דרומה זה קל לא צריך להגדיר.
אני ממליצה על כפר הנופש באכזיב, הייתי שם בסופש האחרון ומאוד נהניתי. קרוב לים המדהים אבל גם לכביש (שומעים קצת). בקתת עץ מתוקה ופשוטה, ויחסית זול. בשישי בצהריים אין תנועה באיזור.
נסיעה טובה!
תודה יקירתי @}
כמה נעים לקבל סימנים של געגוע
האמת שגם אני מתגעגעת לכתוב אותי (-:
ומתגעגעת לנוכחות הזאת היומיומית, ואיכשהו משהתנתקתי, לא מצליחה לחדש ימיי כקדם.
יכול להיות שככה עם האביב מתחילה גם אצלי שוב התעוררות שתחזיר אותי לחיים.
בדיוק קיבלתי מייל מחברה. כנראה חברה שלה:
חדר אירוח חמוד ופשוט בראש פינה למטיילים בגליל העליון.
300 שקלים לזוג+ 20 לכל ילד מעל שנתיים.
0507-175316
ענת
שווה לנסות, לא? העיקר בכל מקרה הלהיות יחד. והמחיר נשמע סביר.
אין לי פרטים או המלצה מנסיון על משהו זול. כל מה שאי פעם היתי בו היה יקר... או שסתם הכל נראה לי יקר.
הי עדינה,
ראיתי בדף של ביירון קייטי דאת בעניינים.
אני בתק' מבולבלת- (בזוגית בעיקר- כמובן:-)) קשה לי להתמקד כדי להתקדם מכל העניינים,
לא נעים לי כ"כ אבל רציתי לשאול אם תוכלי לעזור לי דרך 'העבודה' (אני קצת בעניינים שלה)
אם כן, אשמח שנדבר.
את יכולה לכתוב לי בדף בית את המס' שלך ומתי אוכל להתקשר.
מקווה שזה בסדר שאני ככה שואלת.
תרגישי חופשי אם את עמוסה עם פסח ושבת וכו'...
שלחת לי מייל ועניתי ממייל אחר (למה ההוא מת) וכנראה שהגעתי לזבל...
בואי ננסה את מזלנו בשנית.
אני "פה" [email protected]
חג כשר שמח ואביבי במיוחד שיהיה לך ולכל משפחתך!
קטי
מחפשת בייביסיטר בתל אביב לפעם בשבוע בימי שישי מהשעה 9:30 עד 14:30
לתינוקת (חמודה במיוחד (-:!!!) בת 11 חודשים.
החל מהשבוע הזה.
אשמח להצעות בהקדם האפשרי.
תודה
(אפשר בדף בית או בטלפון 077-2030014)
האם זה אומר שאת בת"א כל יום שישי?
ומה שלומך יקירה?
התגעגעתי אליך וחושבת עליך.
מסיבה לא מוגדרת אני לא במוד כתיבה בבאופן בימים האחרונים.
זה בטח יעבור. גלים, גלים.
נשיקות לשבוע טוב.
היי עדינה,
שמי דנה, אני בת 27, רווקה. במקצועי אני מדריכת יוגה וכעת אני לומדת עבודה סוציאלית. עבדתי הרבה מאוד במהלך 10 השנים האחרונות עם תינוקות וילדים, גם ילדים מיוחדים של חינוך מיוחד.
אני נמצאת בת"א בכל סופ"ש כך שאשמח מאוד להכיר אותך ואת בתך על מנת לבחון אם זה מתאים לכולנו.
ברצון אוכל למסור לך המלצות של הורים או מספרי טלפון שלהם אם תרצי לשמוע מהם עליי קצת יותר.
ניסיתי להתקשר למספר שכתבת אבל לא היתה תשובה
אם תרצי, תוכלי ליצור איתי קשר ב 052-6992935
עדינוש,
רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך.
גם אני חושבת עליך רבות, ועוקבת מרחוק.
אני בתקופה של יותר הסתגרות, או איזה חיפוש פנימי.
אוהבת אותך מאד ומקווה שאת בטוב, אישה יקרה שכמוך
בייביסיטר בתל אביב
שוב מבקשת למצוא בייביסיטר בתל אביב לימי שישי של השבוע הבא וזה שאחריו.
גם בייביסיטר זכר יתקבל בשמחה, אם יש לו נסיון עם תינוקות.
יש לי תינוקת שפשוט חולה על גברים באובססיה ולא מוכנה ללכת לאישה!
תודה
היי עדינה,
דיברנו פעם בטלפון לגבי האקדמיה הדיאלוגית (אני ממושב שדמה ליד גדרה) זוכרת?
בכל אופן רציתי להציע לך אם את צריכה בייביסיטר לשישי הבא (ה-30 באפריל) את יכולה להביא את התינוקת שלך אליי בדרך לת"א ולאסוף אותה בדרכך חזרה. אני כאן עם תינוק בן 9 חודשים, הם בטח ישמחו להפגש
עדינה,
לילה,
ורפרפתי בין דפי המה חדש.
הגעתי לדף - מחשבות על חזרה בתשובה.
הגעתי לשלב שבו את מספרת על חייך , משהו משנת 2008 נדמה לי.
ממש התרגשתי והזדהתי.
בטח המון דברים השתנו לך מאז,
אבל כ"כ מבינה את הרצון להיות חלק מ.. והתחושה שיש פה אמת אינסופית שאי אפשר להתעלם ממנה,
ומצד שני, התהיות והשאלות שגם הן אינסופיות לגבי משמעות הטקסים ולמי אנו עושים את כל זה.
אני אמשיך אולי מחר לקרא את ההרהורים שעלו שם,
אבל סתם קפצתי לתת חיבוק .
(לא יודעת לעשות את האייקון)
וגם...כתבת שם שבעלך ואת חתרתם בהשגחה שכזאת שניכם לאותו כיוון מסיבות שונות אך באותו זמן.
וואו.
הלוואי.
אני מייחלת למישהו שנמצא בשלב דומה לשלי וחותר לאותו כיוון ובמקרה גם באותו קצב...
ראיתי שם מישהי עם מדבקה שכתוב עליה 'עדינה', וממש רציתי לגשת לשאול אם זו את, אבל זה היה באמצע מעגל ולא רציתי להפריע. ואחר כך היא נעלמה לי....
זאת היית את?
כשחשבתי שזו את, חשבתי שזה יהיה ממש משמח לפגוש אותך !
קיבלתי - עם חיוך גדול (-:
עכשיו מנסה לחשוב מתי זה יכול להתאפשר.
נראה לי שזה צריך להיות סופשבוע.
בסוף שבוע הזה והבא זה לא אפשרי אז אולי בבא אחריו?
דווקא הייתי מעדיפה לא סוף שבוע אבל כרגע לא רואה שזה יכול להסתדר.
בכל מקרה אני אדבר איתך בטלפון.
שבת שלום
כי זה שיר געגועים לאמא שלה. חשבתי שזה ברור...
אוי פדיחה, זה לא עתה בדעתי, חשבתי שהיא שרה על אהובה שלה ובאמת היו משפטים שלא הסתדרו לי, קצת מביך אותי!
עכשיו שמעתי את השיר שוב והוא עוד הרבה יותר יפה לאור המידע החדש (-:
תודה עלה השיר מתוקה ותודה שהכרת לי אותה בכלל, כמובן שאת השיר המוכר שלה אני מכירה אבל עכשיו נכנסתי ושמעתי דווקא את כל שאר השירים והם הרבה יותר יפייפיים מהשיר הזה שמשמיעים ברדיו.
זה מאד מרגש כי הילדים שלי אף פעם לא פגשו את אבא שלי וכל הזמן רק מדברים עליו ומקבלים ממנו גלויות אבל הם לא נפגשו וזה הסבא היחיד שנותר להם
באמת מרגש.
אין סבתות בכלל
אבל יש סבתא-רבתא! ועכשיו הם יכירו גם אותה.
נושקי מאוד אוהב את סבתא שלי. אמנם מכיוון שאמא שלי גם בסביבה אז הוא רואה את הרצף סבתא-רבתא - סבתא - אמא, את הקשר הברור, מה שמקל עליו את הקרבה. אבל אני חושבת שבאופן כללי ילדים אוהבים את הגרסאות העתיקות יותר של ההורים שלהם